עד מתי להניק

בני בן שנה וחודש, יונק כל לילה כל הלילה... שמתי לה בזמן האחרון שהשיניים הקדמיות מתחילות להצהיב בחלקן העליון. מה עושים? זו עששת? אני לא רוצה ולא יכולה לגמול אותו.

הנקה ועששת

אני פותחת קבוצה לאמהות המניקות פעוטות. הקבוצה תיפגש אחת לשבועיים, בימי שישי בבוקר, להרצאות קצרות ומענה לשאלות נפוצות שעולות בדרך כלל אצל אמהות לפעוטות יונקים: עד מתי להניק, התמודדות עם סביבה שאיננה תומכת, בררנות באוכל, שינה, גמילה ועוד. פרטים נוספים במודעה ב-ככר השוק.

להניק עד מתי שרוצים, אין לזה גיל ואין לזה שום קשר למערכת החיסונית, גם אם מניקים שנה, זה בסדר גמור, ומערכת חיסונית ניתן לטפח גם בעזרת תזונת אוכל מוצק.
חוץ מזה לגבי המחקרים של בשמת שאין לי מושג מאיפה היא מביאה אותם, רציתי רק להגיד למה שאמרה על : כי במחקרים רבים, למשל במדינות מתפתחות, האמהות פשוט לא מחשיבות את הגדול ש"חוטף שלוק" מדי פעם, כיונק. יש להן בדרך כלל גם עוד תינוק קטן שיונק, והן עונות על השאלות לגביו כי זו נראית להן "הנקה ממש". רק שאלות ספציפיות וכן מעקב בסגנון אנתרופולוגי מגלים, שלמעשה ילדים רבים שכבר הולכים לבית הספר עדיין יונקים (יניקות קצרות) מדי פעם. זה דבר נורמלי בתרבות, קורה בגלוי באמצע הרחוב, ואף אחד בכלל לא שם לב לזה. כמו שאף אחד לא מתייחס לאמא שמנגבת לילד שלה את האף המנוזל: זה מין משהו טבעי, חלק מהחיים, לא זוכרים אחרי רגע, חסר כל משמעות.
למי שחיה שנים באיזור המדינות המתפתחות, לא רק שהן מניקות באמצע הרחוב הן גם מבקשות נדבות עם התינוק או הילד על הציצי. לא יודעת מה יאמרו האנתרופולוגים, האזרחים אומרים זאת:
הסיבה האמיתית להנקה מאוחרת היא חיסכון בכסף, ולא תרבות. יש שבטים משגשגים ופוריים, באפריקה למשל, שם גם חייתי שנה, שיש אוכל מוצק למכביר, והגמילה נעשית בן גיל 8 חודשים - לשנתיים גג.
זהו.
רק רציתי לומר זאת. כל אשה שרוצה להניק, זה כייף גדול, כמובן הדבר הטבעי, לגבי הכמה ועד מתי, תלוי בכל אמא ותינוק בנפרד. אין שום בעיה עם עד גיל 6 ושום בעיה עם עד גיל 8 חודשים.
ובסופו של הדבר המצב הנפשי של האמא הכי משפיע על התינוק ועל המערכת החיסונית שלו. וזה באיטואיציה שלי האישית ומניסיוני האישי ולא משום מחקר אנתרופולוגי.....

הבת שלי עוד מעט בת 6 . היא עדיין יונקת פעם - פעמיים ביום. יש ימים שגם שלוש פעמים או יותר, בשבת למשל, ויש ימים שבכלל לא - תלוי כמה היא ואני עסוקות, וכמה היא עייפה ומשעמם לה.
היא ילדה מאד מפותחת, כבר קוראת וכותבת (שנה הבאה כתה א), חברותית מאד ואוהבת לישון אצל חברות.
מצד אחד - זה נראה לי לגמרי טבעי שמידי פעם היא באה אלי ומבקשת לינוק, מתכרבלת עלי עם השמיכה שלה ויונקת, מצד שני לפעמים כבר אין לי סבלנות - אני ממהרת בבוקר, או שאני עסוקה במשהו אחר.
בשיחה איתה היא ממש לא חושבת שיש סיבה כלשהיא להפסיק לינוק. זה טעים לה (למרות שלדעתי יש אולי טיפות בודדות של חלב), זה נעים לה, היא ממש אוהבת את זה, זה לא מפריע לה לשום דבר בחיים שלה, כמו לישון אצל חברות וכו'.
אני מתלבטת אם לנסות יותר בתקיפות לשכנע אותה שהיא כבר יכולה לוותר על ההנקה. גם מבחינתה, וגם מבחינתי - אני מודה שלעיתים זה כבר מעיק עלי, אבל כמובן לא משהו נורא.
כמובן שאין הרבה אנשים שהניקו לטווח כל כך ארוך, וכמובן שלא תיכננתי את זה, אבל כך זה יצא. כך שאין עם מי להתייעץ. אולי יש גם בינכן כאלה שהניקו עד גיל כזה? לרוב הרי לא מדברים על זה, כי יחשבו שירדנו לחלוטין מהפסים. ואנחנו הרי נורמליים לחלוטין - רק שהיא יונקת מידי פעם.

ושום בעיה עם עד גיל 8 חודשים.
שסק,
יש בעיה עם להניק עד גיל 8 חודשים.
אם מעניינים אותך מחקרים, אז את יכולה להתעדכן בעניין הזה במשרד הבריאות שממליץ להניק לפחות עד גיל שנה, ובארגון הבריאות העולמי שממליץ להניק לפחות עד גיל שנתיים.

ומערכת חיסונית ניתן לטפח גם בעזרת תזונת אוכל מוצק.
באוכל מוצק אין נוגדנים למחלות שעוברים לתינוק דרך חלב אימו.

שוב, לא מעניינים אותי מחקרים מכיוון שהם משתנים מרגע לרגע, פעם משרד הבריאות קבע שהנקה נהיית חסרת משמעות אחרי גיל חצי שנה, אז עד כאן מחקרים....
מחר יצא מחקר שיוכיח שאמא שלא ישנה מספיק ונמצאת במצב של STRESS בגלל שהיא מכריחה את עצמה להניק - מוריד את איכות החלב ומייצר סוג של רעל...
הדבר הקבוע שנשאר הוא, אמא ששלימה עם עצמה = תינוק רגוע, שמח ובריא, לגבי נוגדנים למחלות, התינוק מפתח בעצמו את הנוגדנים הללו במהלך חייו כשנדבק במחלות,
ובמזון יש כמה חיידקים שעוזרים לכך (החיידקים הטובים, שאפשר לקבל אותם גם מהאמא וגם ממוצרי חלב)

אני מתלבטת אם לנסות יותר בתקיפות לשכנע אותה שהיא כבר יכולה לוותר על ההנקה.
זה לגמרי תלוי בך.
אבל קראתי את מה שכתבת בתשומת לב, וההרגשה שלי (תקני אותי אם טעיתי) היא שאת לא ממש לחוצה לגמול.
אם כך, אז נעשה קצת סדר:
בגיל הזה, אין שום בעיה אם
כבר אין לי סבלנות - אני ממהרת בבוקר, או שאני עסוקה במשהו אחר.
את יכולה בלי רגשי אשמה לברר לעצמך את הגבולות שלך.
לאפשר כשזה מתאים לך ולהגיד "לא עכשיו" בשקט גמור כשלא מתאים לך.
מה שקובע הוא, אם באותו רגע שהיא מבקשת, זה מתאים או לא מתאים מכל סיבה.
תקשיבי לרגשות שלך ותשמרי על עצמך.
הגמילה שלה תמשיך בהדרגה בכל מקרה.

פעם משרד הבריאות קבע שהנקה נהיית חסרת משמעות אחרי גיל חצי שנה.
מעולם לא.

כל מי שאמר דברים כאלה אי פעם, וזה כולל רופאים, דיבר אך ורק מתוך אמונות תפלות חסרות כל בסיס - או מפני שהוא עבד בשכר עבור תעשיית התמ"ל.

_בגיל הזה, אין שום בעיה אם
כבר אין לי סבלנות - אני ממהרת בבוקר, או שאני עסוקה במשהו אחר._

בשום גיל אין בעיה לתת גבולות שמתאימים לאמא

_פעם משרד הבריאות קבע שהנקה נהיית חסרת משמעות אחרי גיל חצי שנה.

מעולם לא.
כל מי שאמר דברים כאלה אי פעם, וזה כולל רופאים, דיבר אך ורק מתוך אמונות תפלות חסרות כל בסיס - או מפני שהוא עבד בשכר עבור תעשיית התמ"ל._

אני באה ממשפחה של רופאים, ועם כל הכבוד למידע שלך שעדיין אין לי מושג על מה הוא מבוסס, אבא שלי בחיים לא קיבל שום שכר בעבור שום תעשיית תמ"ל, ועדיין המדע אז טען את הטענה הזו ולכן משרד הבריאות, טיפות חלב ורופאים העבירו זאת הלאה. וכמו תמיד, לא כל הרופאים "הלכו" רק על פי מחקרים, כפי שאת עושה, חלקם אמרו דברים על פי תחושות בטן, ותחושתו בזמנו אמרה שכל מה שטבעי הוא הנכון, אמא שלי הניקה את כל ארבעת ילדיה, למרות (רחמנא ליצלן) מקצועה ומקצועו של אבי.
אנסה לשאול אותם אם יש להם את המחקר המדובר כדי שאוכל לשלוח לך. אבל טלפון אחד למשרד הבריאות יוכיח לך ולכל מי שרוצה את דברי. למרות שבעיני מחקר הוא לא תמיד חשוב. או חד משמעי.
אם כי תודה למדע שיש איזושהי סטטיסטיקה.
מצחיק הוא שאת מאשימה רופאים, אבל שום דבר מדברייך לא נותן מקום לתחושת בטן, כל דברייך לכאורה מבוססים על מחקרים, ומי עושה מחקרים? אנשי המדע....

ושוב, אותי לימדו שהכי חשוב זה לסמוך על הגוף שלך, כי הגוף שלך יודע, ושום דבר לא קורה סתם, כל דבר בא בזמן שלו, יכול להיות שאמהות שמרגישות צורך להניק עד גיל 6, יש לזה סיבה גופנית, אולי באמת הילד צריך זאת, ואמהות שהגוף שלהן משדר "די", אני מאמינה שהזמן הוא מדויק להפסיק, אני אפילו לא קוראת לזה גמילה מכיוון שזה בדיוק הזמן שהתינוק מוכן לשחרר גם.

ושוב, לגבי הנוגדנים, שכחתי להוסיף, שאם יש לאם נוגדנים לכל מיני מחלות בגוף שלה, הן עוברות לתינוק כבר בגיל חודש, אין איזה מאגר מסויים שהתינוק אמור לקבל מהאמא, מהרגע שיש נוגדנים, אז יש נוגדנים והוא ממשיך לפתח אותם לבד בעיקר בזמן מחלה, ויש נוגדנים שיפתח לבד בהמשך, כי לאמא אין אותם, או שהיא חולה בזמן ההנקה.
כך שהילד יכול לינוק עד גיל 6 ועדיין להיות חולה במשהו שאין לו נוגדנים, כי לאמו לא היו.

התינוק מפתח בעצמו את הנוגדנים הללו במהלך חייו כשנדבק במחלות,
התינוק אכן יפתח נוגדנים אחרי שהוא יחלה. לעומת זאת, אם הוא תינוק יונק, הוא יקבל את הנוגדנים האלה מאמא שלו לצד אלה שהוא יפתח בעצמו והמחלה שהוא יעבור תהיה קלה יותר לרוב, מאשר אם היה חווה אותה כתינוק לא יונק.
אם את מנסה לומר שלהנקה אין שום ערך מוסף למערכת החיסונית של התינוק החל מההרגע שבו הוא מקבל מזון מוצק (שממנו, את טוענת, יכול התינוק לקבל את כל מה שההנקה נתנה לו עד אז), אשמח לדעת, על מה את מבססת את דברייך אלה. דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם המידע שאני מכירה בתחום, ולמיטב הבנתי, דברייך (שאותם את מציגה כעובדה) אינם נכונים. הייתי מפנה אותך למחקרים אבל אמרת שאת לא מעוניינת בהם.

ובמזון יש כמה חיידקים שעוזרים לכך (החיידקים הטובים, שאפשר לקבל אותם גם מהאמא וגם ממוצרי חלב)
אם את מתכוונת לכך שתינוק בן שמונה חודשים יאכל מוצרי חלב, זה נראה לי רעיון לא משהו. מוצרי חלב הם אלרגנים והם לא מומלצים (למיטב זכרוני) לפני גיל שנה.

אמא ששלימה עם עצמה = תינוק רגוע, שמח ובריא.
אכן חשוב שאמא תהיה שלמה עם עצמה.
רק לא לא בטוח שהפסקת הנקה היא הדרך היחידה כדי להגיע לאותה תחושת שלמות. יש הרבה פתרונות ביניים, ואני לא מבינה אף פעם את תמונת העולם הדיכוטומית העולה בטיעונים כגון זה: או שיש אמא מניקה סובלת ולכן תינוקה סובל, או שיש אמא שהפסיקה להניק ולכן היא מאושרת, וכך גם תינוקה. אמהות שסובלות מהנקה יכולות לחפש דרכים לפתור את הסבל והקושי האמיתיים והמכבידים שהן חוות. הפסקת הנקה היא רק דרך אחת ולה יש מחיר לא קטן. כל זאת, כשיש דרכים אחרות לעזור לאותן אמהות.

שלחתי בלי לראות מה הוספת.

ושוב, לגבי הנוגדנים, שכחתי להוסיף, שאם יש לאם נוגדנים לכל מיני מחלות בגוף שלה, הן עוברות לתינוק כבר בגיל חודש, אין איזה מאגר מסויים שהתינוק אמור לקבל מהאמא, מהרגע שיש נוגדנים, אז יש נוגדנים והוא ממשיך לפתח אותם לבד בעיקר בזמן מחלה, ויש נוגדנים שיפתח לבד בהמשך, כי לאמא אין אותם, או שהיא חולה בזמן ההנקה.
כשאמא ותינוק נחשפים יחד לאדם חולה, הגוף של אמו מתחיל מיד לייצר נוגדנים למחלה. מערכת החיסון של האם מפותחת יותר ויעילה יותר ויש לה היסטוריה של מחלות שבהן היא נתקלה. לכן, להנקה יש ערך - וספציפית במובן הזה - בכל גיל. גם בגיל שמונה חודשים יקבל התינוק נוגדנים שלא היו לו קודם.

לעומת זאת, אם הוא תינוק יונק, הוא יקבל את הנוגדנים האלה מאמא שלו לצד אלה שהוא יפתח בעצמו והמחלה שהוא יעבור תהיה קלה יותר לרוב, מאשר אם היה חווה אותה כתינוק לא יונק.
את אלה שיש לה. לא לכל אם יש את אותם נוגדנים. ילדים לא תמיד חולים בדיוק בדברים שחלתה אמם. נכון להוסיף "לרוב" כי עדיין יש תינוקות יונקים שחולים יותר מלא יונקים והפוך, יש תינוקות יונקים, עם אלרגיות, ותינוקות לא יונקים, בלי אלרגיות, ושוב, כמובן שעדיף לינוק, אבל מה זה תינוק "לא יונק", אני דיברתי על זמן הפסקה, זה שטוב לינוק, אין לי ספק, כי זה הדבר הטבעי, אז מן הסתם הוא הנכון, אמרתי שגם בגיל 8 חודשים, יש לו נוגדנים אם הוא ינק. ואין בעיה אם הוא לא ינק בדיוק עד גיל שנה.

אם את מנסה לומר שלהנקה אין שום ערך מוסף למערכת החיסונית של התינוק החל מההרגע שבו הוא מקבל מזון מוצק (שממנו, את טוענת, יכול התינוק לקבל את כל מה שההנקה נתנה לו עד אז)
אולי זה מה שרצית להבין, אבל קראי שוב, זה לא מה שניסיתי לומר, אני חוזרת, לינוק זה חשוב, אבל אפשר להפסיק מתי שמרגישים שדי.
חשוב לי לומר זאת לכל האמהות שלא רוצות להניק מתישהו בחייהן, ולפעמים זה קורה להן גם בגיל 8 חודשים וגם בגיל חצי שנה, שלא יקראו דף זה, מבלי לשמוע עוד צד למטבע, ויניקו מעבר למה שגופן מתיר להן, ויסבלו (ואני מכירה כמה כאלה) והתינוק מרגיש את שהוא מעצבן את אמא שלו, ושום טוב לא יוצא מזה, רק בגלל שאיזה מחקר אמר שכך צריך להיות.

דברייך (שאותם את מציגה כעובדה) אינם נכונים
לא מציגה אותם כעובדה, את מבלבלת ביני לבין בשמת. דיברתי רק על פי דברים שחוויתי במקומות שחייתי בהם ולפי מה שהורי הראו לי בכתבות כשעוד גרתי אצלם בבית.
ולא אני לא מעוניינת במחקרים, אני מעוניינת לשחרר אמהות מרגשות אשם שלא בא להן להניק יותר והן ממשיכות וסובלות.
לא כולן רוצות או יכולות להניק, וזה בסדר גמור אני לא רואה גבורה בהנקה עד גיל מסוים, אני רואה גבורה בנשים שחיות חיים שלמים (במה שבחרו לעשות, בין עם זה לגדל את ילדיהם במשרה מלאה ובין אם זה בחצי משרה), ששלימות עם מה שהן עושות וזה בסופו של דבר מה שלפי דעתי משפיע הכי הרבה על הילדים, הדוגמה האישית......

אגב, התינוק שלי מטורף על יוגורט ביו, נכון שלקחתי סיכון שאולי הוא אלרגי, אבל גם בהנקה היתה תקופה שחשבתי שיש לו גזים בגלל חלב פרה, אז הפסקתי עם חלב פרה וזה לא עזר, הפסקתי להרבה זמן (חודשיים וחצי) בסוף חזרתי לזה והגזים היו בגלל משהו אחר כנראה כי זה עבר לו לגמרי, ואז חזרתי לחלב ולא חזרו הגזים....... אז אני מודה שהלכתי על פי תחושות בטן שהן אצלי מאד חזקות, שהוא לא אלרגי לחלב (וגם אף אחד במשפחתי ובמשפחת בעלי לא אלרגים), והוא אכן לא אלרגי.

כל זאת, כשיש דרכים אחרות לעזור לאותן אמהות
אם את מדברת על שתיית מים מרובה, מדיטציה וכל מיני כאלה, יש לי חברה שניסתה כל זאת, ובכל זאת רצתה להפסיק, אז היא הפסיקה
אין לי מושג למה את כל כך נחושה להבין שמה שאני רוצה זה שאמהות יפסיקו להניק כי הנקה זה סבל והפסקת הנקה זה אושר.
מעולם לא כתבתי זאת.
אני עדיין מניקה בני כבר בן שנה ואולי אמשיך ואולי לא, אין לי מושג, כרגע אני נהנית וכייף לי, זה חיבור מדהים בין אמא לתינוק/ת, ובכל זאת, לא צריך להתאבד, אם קשה.
ברור לי שמי שנכנסת לאתר זה ורוצה להפסיק להניק, קוראת את כל ההמלצות כגון מדיטציה, שתיית מים ועוד ועוד, ובכל זאת חשוב לי שתשמע את קולי, שאם כל זה לא עוזר ואת סובלת...... עשי לעצמך טובה, לכל דבר יש מחיר, לפעמים, לפעמים, לפעמים, מחיר המשך הנקה כשאת כבר לא רוצה ולא בא לך יותר, הוא גדול.
זה הכל.

כשאמא ותינוק נחשפים יחד לאדם חולה, הגוף של אמו מתחיל מיד לייצר נוגדנים למחלה. מערכת החיסון של האם מפותחת יותר ויעילה יותר ויש לה היסטוריה של מחלות שבהן היא נתקלה. לכן, להנקה יש ערך - וספציפית במובן הזה - בכל גיל. גם בגיל שמונה חודשים יקבל התינוק נוגדנים שלא היו לו קודם.
נכון. אבל אם בגיל 6 יחשף הילד למחלה שאמו לא חלתה בה בזמן שינק אז הוא יעבור אותה ויפתח לה נוגדנים. נכון שלמערכת החיסונית יש זמן הבשלה, ונכון שטוב להניק, אבל יש עוד גורמים, כן, כן, תזונה וכן זיהום אוויר (תלוי היכן חיים) וכן מצב נפשי.
אני מכירה גם אמהות, מהדור הקודם, כולל אמי, שהניקו עד גיל 6 (אני ינקתי עד גיל 4.5), ובכל זאת, היו מתוסכלות, עייפות, עצבניות, וזה השפיע לא פחות על מצב הילדים

כל זאת, על פי תחושת הבטן שלי ועל פי דעתי, אני לא ביססתי זאת על מחקרים, רק על המון נשים שהכרתי בחיי, אני בעד נשים ואוהבת את בנות מיני (לא מינית....)ומקווה שכל אחת תבחר בדרכה בשלימות ובאהבה.
בהצלחה ולילה טוב!

ושוב, לגבי הנוגדנים, שכחתי להוסיף, שאם יש לאם נוגדנים לכל מיני מחלות בגוף שלה, הן עוברות לתינוק כבר בגיל חודש, אין איזה מאגר מסויים שהתינוק אמור לקבל מהאמא, מהרגע שיש נוגדנים, אז יש נוגדנים.
זה באמת ממש לא נכון. זה כמו להגיד שאם קיבל ויטמינים פעם אחת, כבר לא צריך יותר. נוגדנים בגוף מתחדשים כל הזמן. בחלב אם יש הרבה יותר מנוגדנים. יש חומרים שמעודדים את התפתחות המערכת החיסונית, יש תאי דם לבנים חיים ופעילים, יש נוגדנים לחיידקים שהאמא והתינוק נתקלו בהם בימים אלה, הנוגדנים האלה לא נספגים לגוף של התינוק, אלא מצפים את מערכת העיכול, נשימה ושתן, ומונעים הצמדות של החיידקים לשם, וכך מונעים או מפחיתים חדירה שלהם לתוך הגוף, יש אבני ביניין חשובות למערכת החיסונית של התינוק ועוד ועוד. המחקר המדעי רק מגלה עוד ועוד מרכיבים בחלב אם, שהם ממש הרבה יותר מאשר מרכיבים תזונתיים.

מערכת החיסון של ילדים לא מגיעה לבשלות עד גיל כמה שנים, לא זוכרת כרגע בדיוק באיזה גיל, ועד אז בודאי יש תועלת בחלב אם. (לא שבגלל זה אני עדיין מניקה...).

המדע אז טען את הטענה הזו

לגבי המידע של רופאים על הנקה וחלב אם - באמת לא היה מידע בעבר. אם תבקשי מרופא לתת לך ולו מאמר אחד שמראה שמצאו שאין ערך בחלב אם מעל גיל חצי שנה פשוט לא יהיה לו. כי אין. לא בדקו את הרכבו של חלב אם בגיל הזה. זה נכון שבעבר, וגם היום, רופאים רבים אומרים שאין סיבה אמיתית להניק מעל גיל חצי שנה, אבל זה באמת לא מבוסס על שום מידע מדעי.
כאשר בשמת כותבת על חברות הפורמולה היא לא מתכוונת לאבא שלך באופן אישי, אלא על קובעי המדיניות בעולם, בעיקר בארה"ב. אם זה מעניין אותך - יש ספרות עניפה בנושא. נושא ספרים אלה הוא פוליטיקה של הנקה. חומר קריאה מרתק ולא יאומן. על ההיסטוריה של כניסת הפורמולות וההזנה המלאכותית, איך בהתחלה הרופאים התנגדו לזה, כי ראו שזה לא משפיע טוב על ביראות הילדים, ואיך בהדרגה הם השתכנעו שזה נכון, נחוץ וחשוב. האם ידעת שבארה"ב בשנת 1969 רק 9% מהתינוקות ינקו אפילו פעם אחת ויחידה?

את לא תאמיני כמה השפעה יש לחברות התרופות והפורמולה על "תחושות הבטן" של הרופאים. לא כי כל רופא מקבל מהם הטבות, ממש לא. אלא כי בעזרת החברות האלה המידע הזורם לציבור הרופאים מוטה לכוון מסוים. יש גם על זה ספרות רבה ומדהימה. אם תרצי - אוכל להמליץ לך. וזה ממש לא ספרות מחתרתית. רק לאחרונה התפרסם ספר בנושא (חברות התרופות והממסד הרפואי) על ידי העורכת המדעית של אחד מכתבי העת הנחשבים ביותר בעולם הרפואי.

בשום גיל אין בעיה לתת גבולות שמתאימים לאמא
אין בעיה - למי? לאמא?

טוב, אני רואה שכל מה שחשוב לכן, זה לא מה שחשוב לי, אני יכולה לחזור ולטעון שאת הרכב החלב כן חקרו בדור הקודם, וגם היום יש מחקרים שטוענים שהרכב חלב הם הוא זהה אצל כולן, ויש מחקרים שיגידו שכל מה שתכניסי לפיך ישנה את חלבך. אני קוראת על טונת המידע שאתן שוטפות פה והיה לי עצוב, שלא נשמע שום קול, שמאפשר חופש בחירה גם לאמא, שמעודד את האמא - לא לבטל את עצמה.
מה שלי חשוב, זה להבהיר לאמהות שלא רוצות להניק יותר, שבעיני, יש חשיבות גם למה שהן רוצות , בלי שום קשר לשום מחקר בעולם
גם היא והרגשתה, חשובים וגם הם משפיעים על התינוק, ולא רק החלב.
אתן מציגות את ההנקה כגבורה החשובה ביותר וכמעט היחידה באמהות, בעוד שלדעתי נתינת דוגמא חשובה לא פחות.

אני מכירה גם אמהות, מהדור הקודם, כולל אמי, שהניקו עד גיל 6 (אני ינקתי עד גיל 4.5), ובכל זאת, היו מתוסכלות, עייפות, עצבניות,
קודם כל - איזה יופי שינקת עד גיל 4.5!
ושנית - אני מכירה המון אמהות שלא הניקו עד גיל 6, או 4.5 או שנה, שהן מתוסכלות, עייפות, עצבניות . אז מה??

אני מסכימה לחלוטין שכל אמא צריכה להחליט עד מתי להינק, אבל זו בכל זאת לא סיבה להתעלם, להכחיש או להסתיר את המשמעות הבריאותית של הנקה גם בגיל מתקדם יותר.

_

וההרגשה שלי (תקני אותי אם טעיתי) היא שאת לא ממש לחוצה לגמול.
כן, זה נכון. אני כמובן כבר אומרת ומסבירה לבת שלי מתי מתאים לי להניק ומתי לא. ולעיתים זה מתקבל בקלות, לעיתים היא לא מרוצה, ולעיתים אני מוותרת, אם נראה לי שמאד חשוב לה כרגע.
השאלה שלי היתה אולי יותר מהכוון של "מה יהיה הסוף". אם כי אני יודעת שהיא לא תינק עד הצבא (עד בית ספר אני כבר לא כל כך בטוחה...), אני תוהה אם אני יכולה להמשיך כמו עד עכשיו, ולתת לזמן לעשות את שלו, או שאני צריכה להיות יותר פעילה בגמילה הסופית.
אני רואה שסך הכל יש התקדמות, כי לפני לא הרבה זמן היא ינקה די הרבה פעמים ביום, וחשבתי שהיא לעולם לא תרד בתדירות ההנקות, והנה בכל זאת היא ירדה.
אני משערת שאמשיך כמו עד עכשיו - אתן לזמן לעשות את שלו, תוך התנהלות כך שלכולנו יהיה נעים ונוח.

אני מסכימה לחלוטין שכל אמא צריכה להחליט עד מתי להינק, אבל זו בכל זאת לא סיבה להתעלם, להכחיש או להסתיר את המשמעות הבריאותית של הנקה גם בגיל מתקדם יותר.
מה עובר עליכן בנות? לא התעלמתי לא הכחשתי ולא הסתרתי שום משמעות, הדף הזה מלא בכך, רק רציתי להוסיף את דעתי, נראה לי שזה מותר ואפשרי, לא?
גם אם אתן לא מסכימות איתה, אני חשה שזו זכותי
ושנית - אני מכירה המון אמהות שלא הניקו עד גיל 6, או 4.5 או שנה, שהן מתוסכלות, עייפות, עצבניות . אז מה??
נכון, אז מה?? את רק מחזקת את דברי. לא הכל נגמר ומתחיל בחלב, לא הבריאות ולא עתיד ילדינו.
נכון שעדיף. לא הכחשתי. אבל לא על חשבון שלוות או שפיות הנפש.
לכן כל אמא צריכה להחליט עד מתי להינק גם אחרי כל המידע, יש לה זכות בחירה וילדיה, יתכן מאד, יהיו אף הם, בריאים ומאושרים, גם אם לא ינקו עד גיל מאוחר.

אני תוהה אם אני יכולה להמשיך כמו עד עכשיו, ולתת לזמן לעשות את שלו, או שאני צריכה להיות יותר פעילה בגמילה הסופית.
אז זהו, שאין שום חוק לגבי מה שאת "יכולה" או "צריכה". רק את קובעת. לפי מה שנוח לך או מפריע לך. זה מה שניסיתי לומר.
<אני כמובן כותבת מהזווית של העצלניות, אלה שמעדיפות לתת לזמן לעשות את שלו (-: >

לא הכל נגמר ומתחיל בחלב, לא הבריאות ולא עתיד ילדינו. מסכימה לחלוטין.

אין לי מושג למה את כל כך נחושה להבין שמה שאני רוצה זה שאמהות יפסיקו להניק כי הנקה זה סבל והפסקת הנקה זה אושר.
זה לא מה שניסיתי לומר.
אני אומרת כך:
אם יש אמא שמרגישה שהיא סובלת מההנקה, אני מציעה לה, לשקול לעשות כמה דברים בטרם בחירתה בהפסקת הנקה. אני מציעה לה לבדוק היכן בדיוק הקושי, ולהתייעץ עם אמהות נוספות, יועצת הנקה, מדריכות הנקה וכו', ולראות האם יש דרך לשפר את מצבה ולסייע לה.
כמובן שמי שלא רוצה להניק - באמת עדיף שלא תניק.
הנקה לדעתי צריכה להיעשות מרצון ולא מתוך תחושת חובה או נקיפות מצפון.
יחד עם זאת, אין מה למהר ולסיים הנקה כשיש קושי. יכול להיות שתהיה דרך שבה ניתן יהיה לפתור את הקושי.
זה כל מה שאני מנסה לומר כאן.

אשר ל -
לא התעלמתי לא הכחשתי ולא הסתרתי שום משמעות
שסק,
השתמע מדברייך שלהנקה אין שום תרומה בריאותית ושאוכל מוצק יכול להחליף אותה.
אם אינך חושבת כך - אז מצוין, אין בינינו כל ויכוח.
אם את חושבת כך - אז אנו חלוקות (וכאמור, אני מצטטת מחקרים ולא מציגה את דעתי הפרטית).

כך או כך, גם אני כמוך מאוד בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה ומה שמתאים לה, לאחר שקיבלה את כל המידע.
במסגרת מתן המידע והתמיכה שהייתי רוצה לתת, חשוב לי לומר שלקשיים רבים יש פתרון שהוא לאו דווקא חייב להיות הפסקת הנקה.

פעם משרד הבריאות קבע שהנקה נהיית חסרת משמעות אחרי גיל חצי שנה, אז עד כאן מחקרים....
אני לא נכנסת לוויכוח בכלל, כי כבר הוא נידון מספיק בווריאציות כאלה ואחרות. אבל מכל מה שידוע לי, הדבר היחיד שהשתנה מאז קום המדינה אלה ההמלצות לגבי גיל המעבר למזון מוצק. לא גמילה מחלב אם, אלא מה שידעו על מוכנות לדברים אחרים (חלב פרה עם מים וסוכר, למשל). בשנות החמישים והשישים דיברו על שלושה חודשים, אח"כ על ארבעה חודשים. אני לא יודעת מתי בדיוק התחילו לדבר על חצי שנה, אבל בתדריך משרד הבריאות להזנת התינוק והפעוט משנת 2002 המלצה זו מופיעה, וכן קביעת גיל שנה כגיל המינימום המומלץ. ב-2004 התווסף המשפט "על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי, הנקה בלעדית עד לתום החודש השישי לחיים ולאחר מכן המשך ההנקה בתוספת מזונות משלימים עד גיל שנתיים ויותר, היא השיטה האופטימאלית להאכיל תינוקות ופעוטות."

שסק כתום,את כותבת שחבל לך על כך ש לא נשמע שום קול שמאפשר חופש בחירה גם לאמא,שמעודד את האמא לא לבטל את עצמה
לדעתי הסיבה לכך היא שממילא הקול הזה נשמע בווליום מאוד גבוה בסביבתנו,אז הדף הזה והאתר הזה מדגישים לפעמים יותר את "הצד של התינוק"
שהרבה פעמים מתעלמים ממנו ברמה מסוימת בתרבות שלנו.
כל כך הרבה פעמים אני שומעת סביבי כמה חשוב להרגיל את התינוק לחיים שלנו,המהירים,התובעניים,המודרניים.
שחס וחלילה התינוק לא ימנע מאיתנו לצאת,לעבוד,לבלות,להיות כמו שהיינו עד שהוא נולד.
ההנקה יכולה לשבש לנו את לוח הזמנים,להגביל את התנועה שלנו,ולרבות מאיתנו הדבר החדש הזה יגרום למצוקה נפשית ברמה זו או אחרת.
לכן בעיני,הדיבור על מצוקה נפשית נשמע שחוק,קלישאי-לא כי היא לא קיימת,
אלא כי יש דרכים רבות להתמודד עמה,ולא ברור מאליו שבמקרה כזה עדיף לוותר על ההנקה ועל הצורך של התינוק.
יש דרכים מעמיקות יותר להתייחס לבעיה כזו,מעבר להפסקת ההנקה ועיסוק בהצדקה של זה.
נראה לי שחלק מהתגובות שקיבלת כאן היו כי מה שכתבת נשמע קצת כמו תירוצים לאי הנקה.
ברור ששמתי לב למורכבות של מה שכתבת ואני אפילו מסכימה עם חלק מזה!
ועדיין אני חושבת שקולן של זכויות האם לא באמת נדחק לפינה.אני שומעת אותו מסביבי כל הזמן.
משפט כמו-מי שסובלת עדיף באמת שלא תניק- נשמע לי שטחי,לא מחייב,לא נוגע בבעיות הכואבות והחשובות באמת ובעיקר מתעלם מהמחיר שיש לאי הנקה.

עייפתי.

מי שסובלת עדיף באמת שלא תניק- נשמע לי שטחי,לא מחייב,לא נוגע בבעיות הכואבות והחשובות באמת ובעיקר מתעלם מהמחיר שיש לאי הנקה.
אם דעה ששונה משלך נחשבת בענייך תרוץ, משהו שטחי לבעיות כואבות, אז צר לי על גישתך העמוקה הזו....וכרגיל זה לא מה שכתבתי או אמרתי.
אבל אם אתן מתעקשות, תחי ההקשבה הנקייה....
להרגיל את התינוק לחיים שלנו,המהירים,התובעניים,המודרניים. שחס וחלילה התינוק לא ימנע מאיתנו לצאת,לעבוד,לבלות,להיות כמו שהיינו עד שהוא נולד.
אני לא מכירה הרבה אנשים כאלה. (כאלה שעושים תינוק ורוצים לצאת לבלות ובגלל זה לא מניקים או להיות כמו שהיו לפני שהתינוק נולד)
מה שאני כן מכירה זה - אנשים שחייבים לעבוד 8 שעות או יותר ביום בשביל להתקיים, ואין להם אפשרות אחרת כגון - הלוואות, נכסים, הורים, בעל וכו'
וגם אין להם אומץ לחיות כמו אורנה וצפריר שפרון. (לרובנו אין, אבל הם באמת נדירים וייחודיים), לא הייתי קוראת לזה, תירוצים לאי הנקה.
שטחיות או מילות גנאי אחרות.
לחיי חופש הביטוי
שלום!

השתמע מדברייך שלהנקה אין שום תרומה בריאותית ושאוכל מוצק יכול להחליף אותה.
זה ממש לא מה שאני שמעתי.
בסהכ שמעתי עוד קול שאומר במלים אחרות: live and let live.
הנקה זה טוב - אני לא חושבת שיש על זה איזה שהוא ויכוח. ואם למישהי זה עושה יותר רע מטוב, אז שלא תניק ואני מאמינה שהיא לא תשפט לגיהנום בגלגול הבא בגלל זה.

מי שסובלת עדיף באמת שלא תניק-לא אמרתי שזה מה שכתבת,ואני לא חושבת שמה שאת כתבת שטחי.
אבל ראיתי לנכון להביע את דעתי בנושא,כי המשפט הזה <שדווקא סיגל ב כתבה> הקפיץ אותי
אני לצערי דווקא נתקלתי לא מעט בתופעה שתיארתי-נשים שלא מניקות משיקולי נוחות <זכותן,כמובן>
אבל במקום להגיד את זה ככה מעדיפות לומר שזה בעצם לא כזה חשוב בעצם.
אבל זה בטח לא כולן,ברור.זו הכללה מאוד גסה ואני יודעת את זה...ועדיין זה מעצבן.
אני חושבת שמי שהתיאור שתיארתי לא מתאים לה יודעת את זה ולא צריכה להפגע ממה שכתבתי <וסליחה אם כן>

ואם למישהי זה עושה יותר רע מטוב, אז שלא תניק ואני מאמינה שהיא לא תשפט לגיהנום בגלגול הבא בגלל זה.
ירח,
אני בכלל לא עוסקת בשיפוט של אף אחד.
זה לא מעניין אותי.

אני מציעה קו מחשבה שאומר:
ואם למישהי זה עושה יותר רע מטוב אני מציעה לה לבדוק איך אפשר לפתור לה את הקושי, מבלי שתצטרך להפסיק להניק. זה כמובן בהנחה שהיא עדיין רוצה להניק, ורק מפריע לה קושי ספציפי.

_להרגיל את התינוק לחיים שלנו,המהירים,התובעניים,המודרניים. שחס וחלילה התינוק לא ימנע מאיתנו לצאת,לעבוד,לבלות,להיות כמו שהיינו עד שהוא נולד.
אני לא מכירה הרבה אנשים כאלה. (כאלה שעושים תינוק ורוצים לצאת לבלות ובגלל זה לא מניקים או להיות כמו שהיו לפני שהתינוק נולד)_
נראה לי שנכנסתי לדף הזה קצת באיחור, אבל בכל זאת חייבת להתייחס, שסק,אולי את לא מכירה הרבה אנשים כאלה וזה אומר שאת חיה בסביבה נהדרת, אבל אני מכירה המון כאלה.חלקם מאוד קרובים אלי.אנשים טובים ויקרים, הורים מסורים לילדיהם לפי תפיסתם, רק שכל התייחסותם לחינוך הילדים שונה לחלוטין משלי.
למשל דודתי היקרה שגידלה לתיפארת ארבעה ילדים מקסימים, לא הניקה אף אחד מהם כי היה לה חשוב לחזור לעבודה שבועיים (!!!) אחרי הלידה, והביטה בי בעין מודאגת כאשר יונתן היה בן 3 חודשים וינק לפי דרישה. "את צריכ להרגיל אותו לאכול כל 3 שעות" היא אמרה לי, "הוא כבר גדול, שלא תיהי כבולה אליו".
או אימי היקרה לא פחות שהניקה אותי עד גיל 3 חודשים וכאשר טל היה בן חודשיים וחצי ועדיין התעורר כל שעתיים בלילה (מה שהוא מקפיד לעשות גם היום), היא אמרה "הוא כבר גדול, אין סיבה שהוא לא יישן לילה שלם ויהיה לך יותר קל, תני לו מים".
ישנה תעשיה שלמה של סרטי טלוויזיה וספרים (דוגמאת הלוחשת לתינוקות, סופר נאני וכ'ו) שכל מטרתן ל"חנך" ילדים לא להפריע להוריההם להמשיך לחיות את חייהם כמעט כמו לפני שהיו להם ילדים.אני מכירה כל כך הרבה בנות בגילי, אימהות לילדים שלא הניקו כי רצו לחזור לגזרה מיד, כי לא רצו להיות כבולות לילד (מינוח שלהן), אז אין לי בעייה, זכותן, אבל להגיד שאין אנשים כאלה, זה פשוט עיוורון.
זהו, הרגישי חופשי להיתעלם, אם אין לך עניין לחזור לדיון הממושך הזה.

האמת, שאני פה רק בשביל שאלה.. ( : למרות שלאחר קריאת הדף עלו לי כמה תהיות/רעיונות
אני עם תינוק בין 10 חודשים. מניקה ביום, מניקה בלילה (כל שעה שעתיים) ולמרות הלחצים מסביב, כמו שאמא של יונתן וטל ציינה, זה מרגיש לי טוב ונעים ולדעתי גם לתינוק שלי. עד עכשיו קמתי בלילות בכיף אבל עכשיו אני כבר מרגישה שהולך להגמר לי הסוס ואני פשוט רוצה לישון! חוץ מזה שיצאה לו שן שלישית ומאז שיצאה הפטמות כואבות לי נורא והכיף שבהנקה פוחת.
מה עושים? רעיונות?
הוא ישן איתנו וחשבנו לגמול אותו רק מהנקה בלילה, אבל איך עושים את זה כשהוא ישן צמוד אלי???

אחד הדברים שתמיד מפריעים לי, זה הדיון על האם כמרכז ההנקה. הנקה חשובה משום שהחא מספקת לתינוק מזון שמותאם לו אישית, כל עוד הוא יונק. חלב האם הינו נוזל, ייחודי למין האנושי ואין דינו כמזון רגיל. העובדה כי חשוב שהאם תיהיה מאושרת הינה חשובה לכשעצמה, אולם אין לזה קשר לחשיבות ההנקה והייחודיות חלב האם (למה אף אחד לא דואג שהפרה תיהיה מאושרת כדי שהיוגורט הפרוביוטי שהאמהות נותנות יהיה עשיר ולא מלא "ברגשות שלילים"?...).

ההנקה, הינה מערכת יחסים בין האם לתינוק, ולאם ישנה בלעדיות לגבי סיום חד צדדי שלה. לרוב בדיונים של להניק או לא, צד התינוק והתרומה של ההנקה לבריאותו הגופנית והנפשית כמעט אינו נשמע, חוץ מהאימרה המאוד נפוצה "טוב לתינוק אם רגועה ולא מניקה ואם עצבנית ומניקה". מי קבע את האקסיומה הזאת? בטוח שלא התינוק ...

אמא לה,

אני עם תינוק בין 10 חודשים. מניקה ביום, מניקה בלילה (כל שעה שעתיים)
עכשיו אני כבר מרגישה שהולך להגמר לי הסוס ואני פשוט רוצה לישון!
האם את מיניקה בשכיבה או בישיבה?

חוץ מזה שיצאה לו שן שלישית ומאז שיצאה הפטמות כואבות לי נורא
יכול להיות שיש מקום לתיקון אחיזה. לפעמים דווקא בתקופה הזו של יציאת השיניים משהו בתנוחה משתבש וזה יכול לגרום לכאבים לך. אם תרצי, את יכולה לצורך זה להיפגש עם יועצת הנקה או לפחות להגיע למפגש של ליגת לה לצ'ה קרוב למקום מגורייך, כך שתקבלי הדרכה ותיקון.
וזה בלי קשר לנושא ההנקה בלילות.

מעבר לכך, אם תרגישי שההנקה בלילות הולכת קל יותר, האם תרצי להמשיך להניק בלילה?
אני שואלת כי בנך עדיין תינוק צעיר, ומבלי להבין בהנקה (- אין לי שום ידע מקצועי בעניין), יכול להיות (לא בטוח) שהוא עדיין זקוק לאכול גם בלילה. כלומר יש אפשרות שגמילה מהנקה בלילה, אומרת מתן תמ"ל (או משהו אחר) במקום. וזה גם משהו לקחת בחשבון (שוב, אם זה נכון). כדי לוודא אם מה שכתבתי נכון, ובכלל כדי לקבל עוד מידע אמין, כדאי לשאול את המבינות בנושא: עדי יותם, בשמת א, ורד לב, תבשיל קדרה. תבקשי מהן להיכנס לדף הזה.

"טוב לתינוק אם רגועה ולא מניקה ואם עצבנית ומניקה". מי קבע את האקסיומה הזאת? בטוח שלא התינוק ...
באמת מעניין מה היו אומרים תינוקות, אם אפשר היה לשאול אותם.

אחד הדברים שתמיד מפריעים לי, זה הדיון על האם כמרכז ההנקה.
זה קורה מכיוון שאימהות מניקות, בעיקר לטווח ארוך מוצאות עצמן במגננה מאימהות אחרות (בעיקר כאלו שלא הניקו). עכשיו, לאף אחד לא נעים לאמר- לתינוק יונק טוב יותר מתינוק זולל תמ"ל, הוא נהנה יותר, זה טעים יותר, בריא יותר, מכיל נוגדנים וכ' וכ'ו, כי אז מה יצא? שאת אומרת שהאם שאינה מניקה את תינוקה גורמת לו נזק (מה שנכון לדעתי, אבל לאף אחת לא נעים לאמר את זה לחברה או מכרה שיושבת מולה...) אז עוברים לדבר על האמא וכמה היא סובלת בגלל ההנקה... ומכיוון שהעולם המערבי מקדש את ה"מימוש עצמי" תחת הכותרת אינדוידואליזם וכדומה, הכי קל לתקוף את האימהות שלא מתיישרות בהתאם לכללי המשחק האלו...

אמא לה, בוודאי נוכל לעזור טוב יותר אחרי שנשמע את התשובות לשאלות של סיגל ב.
<אני כאן, וממתינה>

"טוב לתינוק אם רגועה ולא מניקה ואם עצבנית ומניקה". מי קבע את האקסיומה הזאת? בטוח שלא התינוק ...
טוב, לבנות שלי זה ממש לא מפריע שאני עצבנית. הם לא מוותרות בשום אופן

שרה - בשעה טובה! שיהיה לכם בריאות ושמחה תמיד @}

זה קורה מכיוון שאימהות מניקות, בעיקר לטווח ארוך מוצאות עצמן במגננה מאימהות אחרות (בעיקר כאלו שלא הניקו). עכשיו, לאף אחד לא נעים לאמר- לתינוק יונק טוב יותר מתינוק זולל תמ"ל, הוא נהנה יותר, זה טעים יותר, בריא יותר, מכיל נוגדנים וכ' וכ'ו, כי אז מה יצא? שאת אומרת שהאם שאינה מניקה את תינוקה גורמת לו נזק (מה שנכון לדעתי, אבל לאף אחת לא נעים לאמר את זה לחברה או מכרה שיושבת מולה...) אז עוברים לדבר על האמא וכמה היא סובלת בגלל ההנקה... ומכיוון שהעולם המערבי מקדש את ה"מימוש עצמי" תחת הכותרת אינדוידואליזם וכדומה, הכי קל לתקוף את האימהות שלא מתיישרות בהתאם לכללי המשחק האלו...
מסכימה לגמרי

יש משהו שאף פעם לא הבנתי, וגם לא ראיתי מחקר מתאים:
איך זה שנוגדנים שמגיעים בחלב אם שורדים את הסביבה החומצית של הקיבה, ואת הסביבה הבסיסית והאנזימטית של התריסריון?
הרי כדי שנוגדנים יעבדו כנגד מחלות (מעבר למחלות של מערכת העיכול), הם צריכים להגיע לזרם הדם.
איך זה קורה? אם בכלל...(ואני לא מדברת על התקופה מיד לאחר הלידה כשיש קולוסטרום, אלא נניח בילד בן שנה).
אני יודעת שהנקה ממושכת מומלצת כי היא הכי מתאימה למערכת העיכול של התינוק, כי היא מורידה שכיחות של השמנה, של סכרת ועוד...
לא ברור לי עניין הנוגדנים. אשמח אם מישהו יאיר את עיניי עם רפרנס מתאים.

אין לי מושג, אבל אשמח אם תעדכני אותנו במה שאת מוצאת

_טוקאייר טרחה וכתבה והוציאה לאור (עם הקדמות של פרופ' ארטור אידלמן והסכמות של רבנים) ספר שכולו מוקדש למצוות ההלכה לגבי ההנקה וכדומה. אולי תוכלי לקנות ממנה בדואר?
ולגבי ההנקה "סתם בשביל הכיף": בפעם האחרונה שבדקתי, השמחה, ההנאה והאושר לא היו אסורים ביהדות (ובחסידות הן מצווה גדולה ומודגשת, אם כי פה המקור לא יהודי)._

בהלכה היהודית מצווה להיניק עד גיל שנתיים ("חובה"), ואחר כך רשות. למעט ילד שמוגדר אצלם "חלוש", שלגביו חובה להמשיך ולהיניק.

לפי מה שמביאה בספרה טוקאייר ההלכה היהודית נותנת גם גבול להנקה, מותר להניק רק עד גיל 4 ואת הילד החלוש עד גיל 5. בזמננו כולם יחסית חלושים כלומר את כולם רצוי להניק עד גיל 5 אבל לא מעבר לגיל זה.
עד גיל שנתיים חובה, בנסיבות מיוחדות מותר לעשות הנחה עד גיל 18 חודשים אבל לא פחות בשום פנים ואופן. אחרי גיל שנתיים ועד גיל 4 או 5 ההנקה רצוייה מאוד אך אינה חובה. אחרי גיל 5 ההנקה אסורה.

והנה הסיפור של היום - השיחה עם בתי שבעקבותה אני מהרהרת שוב בנושא עד מתי להניק
היונקת שלי בת 3 וחצי
בזמן היניקה בנוכחות מישהי אחרת המישהי שאלה אותה עד מתי את מתכוונת לינוק? עד החתונה?
אחר כך כשהיינו לבד בתי ואני הילדה אמרה לי שבכוונתה לינוק לא רק עד לחתונתה אלאגם אחרי כן
גם כשתהיה אמא בעצמה
אני הארתי שאז נירא כמו רכבת: היא יונקת ממני והתינוק יונק ממנה
היא אמרה לא
לתינוק אני לא אתן לינוק אני אתן לו בקבוק!!!
ילדה שינקה מהלידה עד עכשיו ושמגיל צעיר מאוד שיחקה עם הבובות שלה כאילו מניקה אותן!!!

איך הנוגדנים לא מתפרקים בקיבה ובתריסריון - קישור לתשובה של ד"ר שאול דולברג מאתר אמנות הלידה.

_היא אמרה לא
לתינוק אני לא אתן לינוק אני אתן לו בקבוק!!!_
לא הייתי מתרגשת מהתשובה.
היא קלטה את הרעיון של הבקבוק ממישהו, והיא בוחנת אותו. כרגע חשוב לה לבסס את המקום שלה מולך, והיא מודיעה לך שהתינוק לא חשוב לה.
מובן שאין לזה שום קשר לאיך שהיא תהיה בתור אמא... או למה שהיא תחשוב בעוד שבוע, חודש, שנה או עשור...

_הבת שלי עוד מעט בת 6 . היא עדיין יונקת פעם - פעמיים ביום. יש ימים שגם שלוש פעמים או יותר, בשבת למשל, ויש ימים שבכלל לא - תלוי כמה היא ואני עסוקות, וכמה היא עייפה ומשעמם לה.
היא ילדה מאד מפותחת, כבר קוראת וכותבת (שנה הבאה כתה א), חברותית מאד ואוהבת לישון אצל חברות.
מצד אחד - זה נראה לי לגמרי טבעי שמידי פעם היא באה אלי ומבקשת לינוק, מתכרבלת עלי עם השמיכה שלה ויונקת, מצד שני לפעמים כבר אין לי סבלנות - אני ממהרת בבוקר, או שאני עסוקה במשהו אחר.
בשיחה איתה היא ממש לא חושבת שיש סיבה כלשהיא להפסיק לינוק. זה טעים לה (למרות שלדעתי יש אולי טיפות בודדות של חלב), זה נעים לה, היא ממש אוהבת את זה, זה לא מפריע לה לשום דבר בחיים שלה, כמו לישון אצל חברות וכו'.
אני מתלבטת אם לנסות יותר בתקיפות לשכנע אותה שהיא כבר יכולה לוותר על ההנקה. גם מבחינתה, וגם מבחינתי - אני מודה שלעיתים זה כבר מעיק עלי, אבל כמובן לא משהו נורא.
כמובן שאין הרבה אנשים שהניקו לטווח כל כך ארוך, וכמובן שלא תיכננתי את זה, אבל כך זה יצא. כך שאין עם מי להתייעץ. אולי יש גם בינכן כאלה שהניקו עד גיל כזה? לרוב הרי לא מדברים על זה, כי יחשבו שירדנו לחלוטין מהפסים. ואנחנו הרי נורמליים לחלוטין - רק שהיא יונקת מידי פעם._

שלושה שבועות וחצי לאחר שכתבתי את זה לבת שלי מלאו שש.
יומיים-שלושה לאחר מכן היא הפסיקה לינוק. היא פשוט לא ביקשה יותר, אלא הלכה לישון במיטה וביקשה שאבוא לכסות אותה. מה שלא היה בעבר. לרוב היא היתה נרדמת בהנקה, או על הספה לידנו. ומאז זה כך, כבר כחודש - היא הולכת לישון במיטה שלה או שלנו, אומרים לילה טוב, נשיקה, מכסים - וזהו. בלי שאי פעם ניסינו לשכנע אותה ללכת לישון כך.

שאלתי אותה כעבור כמה ימים אם היא החליטה כבר לא לינוק יותר, אז היא אמרה שכן - שהיא חשבה על זה, והגיעה למסקנה שהיא כבר לא צריכה חלבי (השם שלנו להנקה). שהיא כבר גדולה, והיא יכולה פשוט לבקש שנכסה אותה. שאלתי אם זה לא קצת עצוב לה, והיא אמרה שלא. אמרתי לה שלי קצת עצוב, אבל שהיא צודקת, היא כבר גדולה.
וזהו. כך הסתיימו 15 שנים מצטברות של הנקה. חישבתי ומצאתי שבמהלך כמעט 21 השנים האחרונות היו רק שנתיים וחודשיים בהם לא הנקתי או הייתי בהריון.

הגיע הזמן לעבור הלאה.

מרגש. @}

מרגש.
אכן, מרגש מאוד.

הגיע הזמן לעבור הלאה

שיהיה מעניק ומצמיח, ה"הלאה" הזה @}

מקסים ומאוד מרגש.
תודה על הסיפור.

מקסים ומאוד מרגש.

איזה סיפור מקסים

באמת חסרים לי סיפורים כאלה על איך גדולים הפסיקו לינוק לבד. בעיקר בשביל בעלי

אשמח אם תספרנה

וואו. כמה מרגש.
וגם קצת עצוב... (גם אצלי הקטן הוא האחרון).

שליחה על ידי הילה* » 28 יוני 2006, 21:32

וואו. כמה מרגש.
מרגש מאד מאד. מניקה סדרתית, אני מצדיעה לך. סיפור חיים מדהים.

חייבת להודות שפעם לשמוע על ילד בן 5-6 שיונק היה נראה לי מטורף לחלוטין. היום זה אומנם נראה לי יוצא דופן, אבל במובן החיובי.
ועוד משהו.
יש לי אחיין בן 6 שעדיין מוצץ מוצץ וזקוק לו כדי להירדם או להירגע בשעות של הצפה. ילד בגיל כזה עם מוצץ הוא לא נדיר מאד, יש פה ושם ילדים כאלה. למה לסביבה זה נראה דבר נורמלי, מתקבל על הדעת, סביר - ואילו ילד בגיל הזה שיונק מאמו (בשביל להירדם/להירגע/להתפנק/להרגיש את אמא קרובה/להתנחם/לשתות) מתקבל בעיני מרבית האנשים כסטיה?

גם אני מניקה ילדה כמעט בת 6 . אני לא מניקה סדרתית, הגעתי מהדף של הסרט "הנקה קיצונית". לא ראיתי אותו ואני בטוח לא אוכל לעמוד בסצינה שבה בבת אחת מפסיקים לשני תינוקות בני שנתיים הנקה, אז טוב שלא ראיתי:-).
הבת שלי יונקת לכמה שניות קצרות , לא אני קבעתי כמה אבל היא יודעת שזה לא נעים לי פיזית אז היא מקצרת (הם באמת מאבדים את רפלקס המציצה התינוקי וזה נהייה כאילו שמוצצים ממני בקשית

) - פעמים ביום או פעם ובעיקר : כשהיא קמה מהשינה.
זה לא (למי שחשב ככה) כדי לפצות את עצמה : היא ישנה איתנו כמה שרצתה , ועברה לחדר לבד לפני כשנה וחצי כאשר ראיתי שלילה לילה היא מתעוררת ו עוברת לחדר אחר כדי לישון בלעדינו (שאר המשפחה, בלינה משותפת), אנחנו נותנים לה ולשאר הילדים את כמה תשומת הלב שאנו מסוגלים לתת (בהתחשב בזה שיש לה אחים), היא מפותחת בהרבה לגילה מבחינה שכלית ומפותחת כמו בני גילה רגשית.
סתם, כיף לה. ככה היא אומרת ואומרת "החלב מתוק מתוק".
זה מנג'ס אולי (לאמא) אבל לא נראה לי חולני, אין לבת שלי שום בעיות פסיכולוגיות למשל. אין לה בעיה להפרד ממני, היא משתוקקת לחברים ומוצאת כאלה גם בעצמה וגם בעזרתנו, היא משחקת יפה ומסתדרת גם עם האחים קטנים וגם עם הגדולים בלי בעיות.
איני מניקה אותה בציבור כי אני סבורה שזה מאד מגעיל אנשים - אז זה לטובתם

כנ"ל כשהנקתי תינוקות זה היה אמנם גם בציבור אבל מכוסה או מפנה את הגב. אני בהחלט להתחשב בעניין זה, למרות שראיתי באתר גם דעות אחרות לגמרי (שאיני מסכימה אתן כלל).

פעם , לפני שהייתי אמא זה גם הביך אותי מאד וגם (קראתי איזו כתבה בעיתון שבה צויין שבת 5 ינקה מאמה תוך כדי הראיון, זה היה לפני הרבה שנים) וגם הגעיל אותי (בגיל 5).

ינקתי מאמא שלי עד גיל חודשיים (מי אמר "החלב שלי נגמר") והאחים שלי בהתאמה ("עד הברית מילה, אחר כך (מהטראומה) החלב שלי נהיה מים" ו"הבאנו מאמריקה בקבוקים מצויינים, לא הייתי צריכה להניק בכלל") - כמעט ולא.
אני יכולה לגמרי להבין ולהזדהות עם אנשים שמגעיל אותם או שמוזר להם. אני מניקה כי טובת ילדי חשובה לי , בריאותם והכיף שלהם והקשר אתי וכל יתרונות ההנקה. לא מתביישת בזה ש"כזו ילדה גדולה " יונקת ולא מספרת את זה למי שזה לא עניינו (קצינות ביקור סדיר, רופאים, גננות) ואף פעם לא מתביישת בזה. זה עניין פרטי אבל לא סוד.

לפעמים אני מוצאת חברות בגינה הציבורית, לפעמים הן רוצות להתיעץ אתי ואומרות בלחש "מה לעשות? הוא עוד יונק?" (ילד בן 3.5) רואים שהן מתביישות, נחשבות משוגעות בעיני עצמן וחוששות מהסביבה. אני מרגיעה אותן במשוגעות היתר שלי.

אני לא אתפלא אם יהיה חוק במדינה שאסור להניק אחרי גיל שנתיים או שלוש. מתאים למדינת ישראל.

מניקה בלב שלם,
תודה על השיתוף המחזק @}

רציתי לשאול- את כותבת ש
לא מתביישת בזה ש"כזו ילדה גדולה " יונקת ולא מספרת את זה למי שזה לא עניינו (קצינות ביקור סדיר, רופאים, גננות)
הילדה עצמה לא משתפת בזה? עד כמה זה חלק מ"נושאי השיחה" שלה?
יש לי רצון להניק עד מאוחר, אבל אני חוששת שאובך מתגובות האנשים. איך הגעת למצב שאת לא מתביישת?

וכשכבר רוצים להפסיק- האם יש למישהו רעיון איך עושים זאת בצורה שתהייה הכי חלקה עבור ילד שלא מעוניין להפסיק(בן שנה וחצי)?

ראי מדור הנקה
יש תת מדור בנושא סוגיות גמילה
גמילה מהנקה
פרידה מהנקה
הפחתת הנקה כיצד

אנחנו עוד לא שם אבל התחלתי להגביל את ההנקות בזמן ובמקום (כבר לא יונקת כל היום בכל מקום אלא בעיקר במיטה בוקר צהריים וערב), ככה בהדרגה פחתו ההנקות.
נדרשו לנו לתהליך הזה הרבה סבלנות אמפתיה ואמונה בעצמי ובה. אנחנו מדברים על הסיבות להפסקה מחבקים הרבה ומאפשר ליונקת לפרוק את התסכול.
ומצד שני מנסים לעזור לה להבין אילו צרכים שלה היא רוצה לספק כשהיא מבקשת לינוק (רעב, צמא, מגע, תשומת לב) ועוזרים למצוא פתרון אחר.

אני שמחה שהדף הזה שב ועלה במה חדש כי יש בו הרבה אינפורמציה מרתקת וחומר למחשבה (המרגיעון- קחו זמן למחשבה).
מניקה רק חצי שנה אבל תוהה...
איך שאני רואה את הדברים כרגע, שנתיים זה הגבול העליון של כמה שאני רוצה להניק (אולי עם חלוף הזמן ארגיש אחרת...) אבל עושה רושם שסיום ההנקה בשלב כזה תמיד כרוך ביסורים עבור התינוק, דבר שאני ממש לא מעוניינת בו (3 לילות של בכי וכו'). אני מכירה בנות שסיימו את ההנקה אחרי 9 חודשים או שנה וחצי, אבל, הבת שלי לא לוקחת מוצץ ולא בקבוק ואני מניחה שלכך יש השפעה מכרעת על קלות ה"גמילה" (גם אני מרגישה מוזר לקרוא לזה כך). האם אני צודקת בהערכתי? האם יש גמילה ללא ייסורים לפני גיל שנתיים? האם יש סיכוי שתחליפים (מוצץ) יתקבלו בברכה במהלך ה"גמילה"?

לנו היתה גמילה די קלה בגיל שנתיים וקצת. בתוך מהלך ההרגשה ש"הגיע הזמן" היה שבוע שכמעט ולא הייתי בבית בזמן ההשכבה (או בכלל), ומאבא יש לו בקשות אחרות. לי היה קשה מאד. הוא פשוט המשיך הלאה. כמה פעמים שאל אם אפשר, ולא עשה עניין מהסרוב. לילה אחד קם בבכי ואני נגשתי אליו, כשהוא ביקש לינוק אני התחלתי לבכות, וככה בכינו אחד על כתף רעהו עד שאבא שלח אותי למיטה בטענה הדי צודקת שאני מקשה על שפן בכדי לשחרר את הכאב שלי. מאז הוא קם בלילה, ושפן בקושי מתעורר. אם כן, מבקש חיבוק ומים וחוזר לישון.

האם יש גמילה ללא ייסורים לפני גיל שנתיים? האם יש סיכוי שתחליפים (מוצץ) יתקבלו בברכה במהלך ה"גמילה"?

אלה נגמלה בגיל שנה וארבעה חודשים. הייתי בחודש השלישי להריון וההנקה הציקה לי מדיי. היא כבר אכלה מוצקים אבל לא נגעה במוצץ או בבקבוק.
הסברתי לה שההנקה לא נעימה לי יותר ושנתארגן על תחליפים וחיבוקים ביחד. נראה שהיא הבינה כי לקח ערב קשה אחד (קצת קיטורים והרבה בלבול) ולמחרת כבר למדה לבקש בקבוק ולדחוף את נסיונות ההתכרבלות שלי (קצת מעליב, מבחינתי)

היום, בערך 4 חודשים אחרי. היא דבוקה למוצץ ומקבלת 2-3 בקבוקים עם מים, חלב ודייסה בהנאה רבה.

אני לא יודעת אם זה קשור אבל היא נהייתי הרבה יותר נצמדת וחסרת בטחון במפגשים. צריכה הרבה יותר זמן "הפשרה" ואוכלת פחות טוב מוצקים (גם - תלוי ביום. היום היא שאבה את כל המקרר ובקשה עוד...)

בהצלחה בתהליך אצלכם

שנתיים זה הגבול העליון של כמה שאני רוצה להניק.

אני הייתי משוכנעת שהנקה מעל שנה זה ממש דוחה ומוגזם
וכשהיא הייתה בת שנה היא עדיין הרגישה לי תינוקת

אני מאוד שלמה עם ההחלטה להפסיק להניק בזמן ההריון
אבל נראה לי שמתחיל לי חלב עוד פעם.... היא מרחרחת לי את הציצי יותר מדיי וממשממשת אותי בתאווה רבה
אז אולי אני אחזור להניק אחרי הלידה (למרות שזה נראה לי מופרע לגמרי, אבל לכי תדעי....)

אנונימי

הגמ"ל (גמילת לילה) של שלו בגיל שנה היתה לא נעימה (3 לילות של בכי

) אבל הגמלה הסופית בגיל שלוש ושלשת רבעי לא היתה קשה יותר מהתמודדויות אחרות שכבר היו בגיל הזה (ממתקים, שינה, סדר ונקיון ועוד ועוד דברים שלא תמיד עוברים בחיוכים הדדיים). התהליך היה מאד איטי והדרגתי. וגם שלו לא מצץ מוצץ מעולם ושתה מבקבוק פעמים בודדות. בכל מקרה, כאשר מדובר בגילאים מתקדמים, העניין של הבקבוק והמוצץ לא רלוונטיים.

האם יש גמילה ללא ייסורים לפני גיל שנתיים? האם יש סיכוי שתחליפים (מוצץ) יתקבלו בברכה במהלך ה"גמילה"?
כן, בהחלט (זה התשובה הקצרה לשאלה הראשונה).
סיכוי יש, אבל לא בטוח שיש צורך להתחיל במשהו שגם ממנו יהיה צורך להיגמל.

יש הרבה פעמים "חלון הזדמנויות" לגמילה קלה במיוחד בסביבות גיל שנה/תחילת הליכה, כשילדים מתחילים להתעניין בעולם ו"שוכחים" לינוק. אז אם לא מזכירים להם, ומסיחים את דעתם כשהם מסרבים, אפשר לגמול די בקלות.

חלק מהילדים ייגמלו מעצמם בסביבות גיל שנתיים - לא הרבה, אמנם.. אבל תלוי מה קדם לכך. אם מתחילים בהדרגתיות לוותר בכל פעם על ההנקות שקל לילד לוותר עליהן, לפעמים אפשר להגיע לגמילה קלה. יש גם ילדים "נוחים" יותר, וכאלה שפשוט קשורים להנקה פחות מאשר אחרים (ואולי גם זקוקים לה פחות מאשר אחרים, אבל זו כבר שאלה מורכבת מאוד).

ממה שאני רואה, המון המון תלוי בגישה של האמא. אמא שמשוכנעת שלא תניק מעל גיל שנה/שנתיים/שלוש/חמש

- תצליח לגמול בקלות. ולגיטימי מאוד לא להגיע לשלמות עם ההחלטה הזו בקלות - בפרט כשאמא רואה שמה שהיא חשבה זה דבר אחד, ומה שהילד רוצה/צריך זה דבר אחר.

סיכוי יש, אבל לא בטוח שיש צורך להתחיל במשהו שגם ממנו יהיה צורך להיגמל.
המחשבה שלי היתה, שזה שנגמר לי מההנקה לא אומר שלה נגמר מלמצוץ ומה היא אשמה, לכן הייתי רוצה לאפשר לה להמיך לממש את הצורך הזה באופן חלופי ולא לכפות עליה להיפרד ממנו כי זה לא נראה לי נכון (עד היום יש לי בפה את הטעם של הפח שהיה למוצץ שלי, אחרי שאבא שלי שלף מהפח את המוצץ שהחלטנו ביחד שאוותר עליו אבל חמש דקות אח"כ התחרטתי). בכלל נראה לי שמכל דבר כדאי לוותר אחרי שממצים אותו ולא כשעדיין כמהים אליו.

אמא שמשוכנעת שלא תניק מעל גיל שנה/שנתיים/שלוש/חמש tongue - תצליח לגמול בקלות.
כמו שמישהי כתבה למעלה: בקלות למי - לאמא.

יש הרבה פעמים "חלון הזדמנויות" לגמילה קלה במיוחד בסביבות גיל שנה/תחילת הליכה, כשילדים מתחילים להתעניין בעולם ו"שוכחים" לינוק. אז אם לא מזכירים להם, ומסיחים את דעתם כשהם מסרבים, אפשר לגמול די בקלות.
וואלה? ואני שמתי לב, גם מסיפורים באתר וגם מאמהות אחרות (ולאחרונה גם אצלנו) שדווקא בגיל הזה הרבה תינוקות נהיים מכורי-ציצי במיוחד (אמנם לפעמים שוכחים לינוק, אבל משלימים את השכחה בריבית דריבית).

אנונימי

בקלות למי - לאמא

הגמילה הסופית, היתה לי הרבה, אבל ה-ר-ב-ה, יותר קשה מאשר לו. הרבה.

גמילה מהנקה והרגשת האם
תופעות אחרי הפסקת ההנקה
תופעות בסיום הנקה

ובעיקר -
תחושת אבדן בסיום הנקה

אום אל קיצקיצ, אני לא בטוחה שהצורך הוא בלמצוץ. יש צורך בהנקה. יש הרגל של מציצה. לתינוק קטן, רפלקס מציצה חזק הוא הישרדותי. כשהוא לא משמש לשימור ההנקה, אני לא יודעת אם הוא לא הופך להרגל (הרגל - לא צורך). ואם יש צורך של הנקה (ואני לגמרי מהמפלגה שאומרת שלרוב התינוקות יש צורך בהנקה גם אחרי גיל שנתיים - וזה לא סותר את העובדה שיש אמהות ש"נגמלות" לפני גיל שנתיים) - התחליף לא בהכרח עונה עליו.
יש הרבה תינוקות שממשיכים לינוק וגם הולכים לגן, אפילו עד 4 ויותר מדי יום, ואין להם בעיה להסתדר בלי למצוץ שום דבר עד למפגש עם האם.
בכלל נראה לי שמכל דבר כדאי לוותר אחרי שממצים אותו ולא כשעדיין כמהים אליו. מסכימה

כמו שמישהי כתבה למעלה: בקלות למי - לאמא. לא בהכרח. הרבה ממה שאנו מרגישים נובע גם מההקשר: המשפחתי, החברתי, התרבותי.

תזמורת הים - גם אני וגם את כתבנו "הרבה תינוקות". זה לא אומר משהו על כולם, אפילו לא על הרוב

תלוי איזה תינוק מגרילים. לא יכולה לשלוף לך נתונים סטטיסטיים מוכחים על כך, אבל אמא שרוצה לגמול בסביבות גיל שנה, יכולה לשים לב אם מתקיימים סימנים כאלה, ולעודד גמילה.

אני תוהה
אם יש צורך בהנקה אחרי גיל שנתיים, אז מה עושים שהאמא כבר עייפה לקום בלילה? התחלנו גמ"ל בגיל שנתיים האיום (התכוונתי שהגמ"ל איום) והצווחות שנשמעו כל הלילה מביתנו עלו עד השמיים.
מצד שלישי אני מרגישה שלאחרונה אני מניקה לא בשמחה(בלשון המעטה....) בלילה. אני נחושה, אני חושבת שהגיע הזמן של כולם לישון בלילה יותר טוב, מצד שני הבכי הזה אול ימאותת לי שעוד מוקדם?
ואולי פשוט מותר לה לכעוס ולא להיות מרוצה מההרעה בתנאים.

לדעתי את יכולה לוותר על הנקות לילה.
עדיף לוותר על הנקת לילה מאשר על ההנקה בכלל.
אנחנו גמלנו מהנקת לילה (שבכלל לא היינו מודעים לקיומה) בגיל שנה, כשעברנו לסביבה שהיתה קרה מאוד מאוד ולא איפשרה הנקת לילה (ז"א - הסרת השמיכה ממני עד מתחת לקו החזה). זה היה כרוך בצרחות אבל עם התמיכה של אבאשלה (שחיבק וחיבק וחיבק וחיבק והרגיע) הצלחנו תוך כמה ימים "לגמול".

הילד בן שנתיים, את סובלת, מותר לך לרצות לישון לילה שלם.
בהצלחה.

והצווחות שנשמעו כל הלילה מביתנו עלו עד השמיים.
אנחנו עשינו את הגמילה בזמן שהתארחנו בבית של אחרים. ברכי את מזלך

שהאחרים( המארחים )יברכו;-)

אנונימי

לאחר הגמ"ל שלנו, השכנים פגשו אותנו ברחוב, הסתכלו על שלו ואמרו: "הנה השעון המעורר..."

גם אני וגם את כתבנו "הרבה תינוקות". זה לא אומר משהו על כולם, אפילו לא על הרוב.
ברור. אבל איכשהו נראה לי שהרבה אמהות שהיו רוצות לגמול בגיל שנה מגרילות דווקא את התינוקות מהסוג המכור

אני גם הגרלתי אחת כזאת... דווקא במשך היום הצלחתי לגמול אותה, אבל בלילה היא לא הסכימה לקבל שום תחליף, עד גיל 3, שבו היא נגמלה סופית. אז יצאתי מזה מאד עייפה, אבל לפחות לא התפתחו אצלה חורים בשיניים, שתמיד מזהירים מפניהם בהנקות לילה. היום, שנה וחצי אחרי הגמילה, אני שמחה שלא הצטרכתי לעבור את שלב הבכי בגמילה מוקדמת. בגיל 3 פשוט הסברתי לה שנגמר כל החלב, וזה עבד בלי שום בכי.

תזמורת הים - גם אני וגם את כתבנו "הרבה תינוקות". זה לא אומר משהו על כולם, אפילו לא על הרוב תלוי איזה תינוק מגרילים. לא יכולה לשלוף לך נתונים סטטיסטיים מוכחים על כך, אבל אמא שרוצה לגמול בסביבות גיל שנה, יכולה לשים לב אם מתקיימים סימנים כאלה, ולעודד גמילה.

בתור דוגמה, אני יכולה לספר על הילדים שלי.

יש לי שני ילדים, וכל אחד מהם אחר לגמרי בדיוק בגיל הזה.
עם הגדולה, היא תמיד ינקה רק לאוכל, כמעט לא ינקה בלילה, ובסביבות גיל שנה וקצת, לא תמיד הצעתי. עם הזמן, היא ביקשה פחות ופחות, ובגיל שנה ושלושה חודשים נגמלה.

הקטן, יונק המון, גם בלילה, גם להירגע, מתי שאפשר. גם אם אני לא אציע, הוא ימשוך לי בחולצה, וברור לי שהוא רוצה לינוק. גם גמילת לילה היא לא קלה איתו. לדעתי, הוא עוד הולך לינוק לפחות כמה חודשים, אם לא יותר (הוא בן שנה ושלושה חודשים).

אני עשיתי גמ"ל חלקי בערך בגיל שנה וחצי. כלומר מהתעוררויות כל שעתיים החלטתי לעבור להנקת לפני השינה, הנקה אחת בערך בחצות-אחת-מתי שהיא מתעוררת (היו ימים טובים שזה היה 3 פתאום, ואפילו הפתעות גדולות מזה) ואחר כך הנקה בבוקר, כשיש אור בחוץ.
היו עליות ומורדות, מחלות שגרמו לרגרסיה אבל חזרנו לתבנית. בימים האחרונים היא צועקת עלי בתשע בערב (עשר דקות אחרי הנקת הרדמה) וגם בסביבות 2 בליל (אחרי שינקה בחצות, נניח, השעות לא מדוייקות ומשתנות):
"יש אור! יש אור" אין חושך אין חושך!

ראבאק, הילדה בת שנתיים.
לפני שילדתי תכננתי להניק לפחות שנתיים וכשבהתחלה היא אכלה שאוב היתי נחושה כל כך ולא העליתי בדעתי את האפשרות שהיא לא תינק ולא ויתרתי, נלחמתי על ההנקה מאד.
אני לא רוצה להפסיק לגמרי אבל אני מנסה להוריד קצת הנקות, נמאס לי מהצפיפות, מהתכיפות.
בכל פעם שאני קצת מורידה במקום אחד, נניח ביום, זה בא אלי בחזרה במקום אחר, בלילה או בזמן אחר ביום.
כנראה שנחישות זה לא הצד החזק שלי.
קשה לי עם הבכי שלה, קשה לי שקשה לה.
לפעמים אני מרגישה שאני לא סומכת עליה שתסתדר.
התזונה שלה בעייתית ואני בונה גם על ההנקה בתור מרכיב בתזונה וזה מקשה עלי בהקשר של הנחישות.

רוקדת לאור ירח - אין לי מספיק נסיון כדי לסייע במילים אז רק שולחת

תמיכה ומפנה מקום לגדולות ומנוסות ממני...

ראבאק, הילדה בת שנתיים
גם אני חושבת (יותר ויותר) "הוא כבר לא תינוק, מה העניין עם הציצי הזה, למה לא מספיק לו חיבוק מאמא?"
מצד שני, אני רואה שהוא צריך את זה.
מצד שלישי, אני רואה שככל שאני רוצה למנוע ממנו, ככה הוא פתאום צריך (או "צריך") יותר.
מצד רביעי, אני כבר אומרת לו בפירוש "נמאס לי להרדים אותך עם ציצי, הציצי כבר עייף".
מצד חמישי, זה לא ממש עוזר. אני מניחה שכשממש-ממש יימאס לי, שנינו נרפה.

בכל פעם שאני קצת מורידה במקום אחד, נניח ביום, זה בא אלי בחזרה במקום אחר, בלילה או בזמן אחר ביום.
גם אצלנו היה ככה אחרי הגמ"ל. אבל אני חושבת שאפשר לעשות גמילה-לייט גם במשך היום, ולהחליט שאת מיניקה למשל 4 פעמים ביממה בלבד (או כמה שלא תחליטי), ולהקפיד על זה. אני הייתי שמחה להיניק פעם-פעמיים ביממה בלבד. שוב, לא שזה עוזר לי.

אנונימי

כל פעם מחדש, כשהרגשתי שמאסתי בהנקה ורציתי לגמול, פרטתי את זה וגילית שמאסתי בהנקה מסויימת והורדתי רק אותה.
השלב הראשון היה ההנקה (כל שעה במקרה הטוב) בלילה.
אח"כ הנקה לצורך הרדמה ערב
אח"כ הנקה פומבית.
אח"כ רק הנקה אחת בבוקר לפני העבודה/ גן ואחת אחרי.
אח"כ אחת ביום.
אח"כ לנסות להשכיח כך שינק רק פעם במספר ימים.

וכרגיל, לדעתי מילת המפתח היא נחישות והרגשה שלמה עם המצב.

בהצלחה!

אנחנו שלושה ימים בגמ"ל
בגלל שלא עלתה בי המחשבה שאולי כבר עדיף לשלוף ולגמור עם זה אני מבינה שאני בדרך הנכונה
אני מרגישה שיותר קל לי להיניק ביום ללא הנקות הלילה הלא אהובות(עלי.......)
בערב לפני השינה אני אומרת לה שתהיה הנקה רק בבוקר והיא מנסה להעלות את הנושא לדיון. יש בזה משהו כיף שאני מרגישה שאני לא מנחיתה את זה על תינוק חסר ישע אלא על פעוטה דעתנית שמביעה את הגיגיה (החמודים) בנושא.
_כנראה שנחישות זה לא הצד החזק שלי.
קשה לי עם הבכי שלה, קשה לי שקשה לה._
אני חושבת שאת אשה מאד נחושה ובעלת דעות ועמדות(מהכרותי הוירטואלית)
עביני לפעמים(אצלי) אני לומדת לכבד את זה ששינוי שאני מבקשת מהילדים לא תמיד לטעמם, אבל זה חלק מלחיות יחד. אם שאר ההנקות תלויות בגמילה מהנקת לילה, זה נראה לי צעד טוב ומיטיב לשתיכן. אני חושבת שיש בעיה(לפחות אצלי) להיניק לא מתוך שמחה ורצון להיניק

אני חושבת שזה מצויין שהילדים שלנו מביאים הסתייגות מצעדים שאנחנו עושים.זה מראה שאנחנו נותנים להם חופש פעולה וחשיבה, אבל כשגרים ביחד כמשפחה, כל אחד מתחשב בזולת ומוצאים פשרות, במיוחד אם מדובר בגוף האם.
תחשבו איזה מסר חשוב זה לילדים שלנו:אני לא עושה עם הגוף שלי דברים שלא טוב לי איתם..

קטעים, הילה ומונו, הזכרתן לי נשכחות. מצאתי כאן טקסט אחד שלי שמאוד דומה לחוויה שלך, הילה, מספט' 2002:בכל שלב שהיה לי קשה עם הבכורה וההנקה שלה, עדיין רציתי להמשיך להיניק (עד לשלב האחרון). ואז הייתי שואלת את עצמי, באיזה תנאי הייתי מוכנה להמשיך? התנאי הראשון היה בלי הנקת לילה. אז גמלתי בלילה. היו עוד תנאי או שניים ("נימוסי שולחן", אורך הנקות) ובסופו של דבר הגעתי לשלב שבשום תנאי לא הייתי מוכנה להמשיך, ואז גמלתי. מונו, מסכימה מאוד (ושמחה שאת מרגישה שאת בדרך הנכונה).
עדי יותם

http://www.doctors.co.il/xID-3259,xCT-3 ... ticle.html

ועוד מחקר שתומך בהנקה בו נאמר שנשים שילדו בשנות השלושים לחייהן נמצאות בקבוצת סיכוןגבוהה לחלות בסרטן השד אלא אם הן מניקות!
וכבונוס ניתנות מסקנות ממחקר אחר שמוכיח כי הנקה לטווח ארוך, מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן השד ב4.3% לכל שנה של הנקה

http://www.newscientist.com/article/dn1 ... ef=dn11618

אנונימי

אז בקשר למחקר של דולברג, שכבר כן פורסם מאז, ושהייתי אחת מהמניקות לגריאטרים שהשתתפו בו, נשמע נחמד. אבל אחרי שרואים את המאמר המדעי, רואים שהסטטיסטיקה שבו מתאימה לעבודה בכיתה ג', שום דבר לא מובהק באמת. ויש הרבה התפלספות והשערות שלא מבוססות על תוצאות, ולא מתאימות למאמר מדעי.
חבל שכך, כי אני, כאמור מאמינה בהנקה לטווח ארוך ושמחתי להשתתף במחקר מדעי שיאשש את אמונתי.

אז בינתיים הצלחתי להוריד הנקה אחת, למסמס אותה. לא הורדתי אותה כי היא הכי עצבנה אותי, אלא כי היא זו שהכי קל היה למסמס, להעביר נושא, לדלג, לדחות לאחר כך.
אז בגיל המופלג של שנתיים אנחנו על משהו כמו 7 הנקות ביממה, בימים שהיא לא במשפחתון. בימים שהיא חוזרת מהמשפחתון אני כן מניקה את ההנקה שהורדתי, כי זה יוצא הנקת פגישה אחרי הרבה שעות, אז אני שמחה להניק.
להניק 4-5 פעמים ביממה נראה לי סבבה. אחרי שהורדתי אחת אני מאמינה שבקרוב אחרי שתתרגל ותפסיק לבקש אותה נוכל להוריד עוד.
מצד שני הלילות מאד בעייתיים. אני אפרט בהזדמנות, לא כרגע, אולי יהיו לכן רעיונות. יש סיבה להתלבטות שלי.

לא הבנתי...

מה לא הבנת?

לא בטוחה שזה הדף הנכון, אבל בעקבות איזה דיון שעלה באחת הכיתות שאני מלמדת (בנות חמודות בכיתה ט')
שהתחיל מאיזה ממתקים כדאי לתת לילדים לאכול (אל תשאלו למה זה עלה בשיעור מתמטיקה), וכשאמרתי שאצלנו משתדלים לא לתת זבל, ומקסימום עוגה אורגנית תוצרת בית, או ביסקוויטים אורגניים, מישהי פלטה "בטח את גם מניקה מלא זמן, נכון המורה?"

אז עניתי שאני מקווה להניק המון זמן, ועוד לפני שהדיון המשיך להתפתח התפרצה פתאום מישהי ואמרה
"המורה, יש אצלנו במושב מישהי שמניקה את הבת שלה בכיתה ד' בגן השעשועים".
התגובות של שאר הבנות גבלו בהיסטריה. איכס, מגעיל דוחה וכו', אני בחיים לא אניק, ודברים דומים.

הבטחתי להן (בניסיון שכמעט נכשל לחזור לגיאומטריה) שלקראת סוף השנה, אם תרצינה בכך, אני מוכנה להעביר להן שיעור על הנקה, על החשיבות שלה וכו'.

אבל זה רק חידד אצלי עוד יותר (בין עם הסיפור על הילדה בכיתה ד' שיונקת נכון או לא (בטח היא בחינוך ביתי וממילא לא בכיתה ד') ) את הנושא של תגובות אנשים להנקה וכן גם את עד מתי להניק

בימים האחרונים כאילו בקלילות התמסמסו להן אי אילו הנקות.
עברנו ממשהו כמו 8-9 הנקות ביממה ל 7 ואחר כך ל 5-6.
היום, לעומת זה, היה יותר קשה.
היו ניסיונות מצידה להחזיר את חלק מההנקות ההן.
גיליתי שלא כל כך משנה לי אם אני מניקה 5 או 7 פעמים ביום, שמה שמטריף אותי ולא נוח לי זה התכיפות שלהן.
כלומר שאם היא לא ינקה 5 שעות נניח ואז יש הנקה והיא שוב רוצה מאד לינוק שעה וחצי אחר כך, יש לי הרגשה ש"היא כל הזמן יונקת" אבל אם יש מרווח של 3 שעות בין הנקה לשניה זה כבר בסדר איתי שתינק יותר פעמים במשך היממה.
ההנקה הראשונה שמסמסתי היתה אחת שהיה קל למסמס.
היתה אחת שהטריפה אותי בשעות הבוקר בשל הסמיכות הצפופה שלה עם הנקת ההתעוררות. כבר הרבה זמן ניסיתי להוריד אותה אבל זה יכול היה פשוט להרוס את הבוקר אז מצאתי את עצמי מוותרת שוב ושוב.
בימים האחרונים "פתאום" היה קל להשכיח אותה והיו ימים שהצלחתי לדחות אותה עד הרדמת הצהריים (שקצת הוקדמה ואני רוצה בהמשך להתייחס לזה). היום היה קצת יותר קשה אבל עדין הצלחתי איכשהו לדחות אותה הלאה.

אנחנו בימים לא קלים מהרבה בחינות וממחר יהיה קושי נוסף, אני תוהה עד כמה להתגמש כאן וכמה לוותר לה.בהקשר של שנ"צ שהוקדמה ובכלל- אני מרגישה שהיא יותר עייפה כשיש עכשיו פחות הנקות. אני זוכרת מאז שהיא תינוקת את הדפוס הזה של עייפה מאד, יונקת ומקבלת חיים חדשים. מסתבר שזה בתוקף כלשהו גם עכשיו. כאילו היא ממש מקבלת אנרגיה פיזית וכוח מיידי מההנקה, משהו שמזון אחר לא מאפשר לה.יש לי השערה לגבי חלק מזה, למה זה קורה ובכל זאת זה גורם לי לתהות. יכול להיות שלמרות שלי כל כך קשה עם זה, היא פשוט צריכה את זה. לא רגשית (שזה חשוב גם) אלא פיזית, אולי תזונתית אפילו.

ההנקות האלה שהורדתי, לא היה לי גודש או מלאות בהיעדרן. אבל כשינקה אחרי יותר שעות אז פתאום היתה תחושה שהיא ממש אוכלת.

אני מאמינה שבגיל כזה חשוב למצוא איזון בין רצון האמא לפעוט. זתומרת חשוב לקחת בחשבון גם את צרכי האם. אם את מרגישה שבתך זקוקה ליותר מזון אולי תכניסי לתפריט דייסה או משהו נוסף(הבת שלי הרבה פעמים אוכלת בשר לארוחת בוקר......... אני יודעת שאת צמחונית אבל סתם נתתי דוגמא איך לפעמים הצורך שלהם שונה מהדפוסי חשיבה הרגילים שלנו.......)
מצד שני לעולם לא מאוחר לבדוק את נושא התפיסה, אני מגלה שכשאני לא בודקת את התפיסה אין לי סבלנות להיניק ושאני מעמיקה בזה אני מגלה שזה פשט כואב כי לא הקפדתי על התפיסה

מצד שני לעולם לא מאוחר לבדוק את נושא התפיסה
תפיסה אני מתקנת מדי פעם.
בנוסף, יש פעמים שאני מסבירה לה שאם היא רוצה לינוק צריך שגם לי יהיה נעים, זה למשל כשהיא מתחילה לבעוט, או לחפור לי בשד שממנו אינה יונקת.
זה ברור.
אוכלים דייסה בבוקר, עם אגוזים טחונים ומולסה, כדי להתחיל את הבוקר בצורה מלאה ושבעה.
אני לא בטוחה שהיא זקוקה ליותר מזון כמו שהמזון הספציפי הזה נותן לה כוחות שהיא לא מצליחה למלא בדרך אחרת.
אתמול היא "התנקמה בי" על שהתעקשתי לדחות הנקה מסויימת למאוחר יותר, כלומר לאחד אותה עם הבאה אחריה בעוד שמבחינתה כנראה היתה יונקת פעמיים. בימים האחרונים יש מצידה הרבה כעס והיא מתנקמת בצורה של פיפי וקקי בתחתונים, בצורה כמעט שקופה לגמרי.
לנחם אותה על דחיית הנקה בחיבוק לא עוזר. היא כועסת אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה ועכשיו.
יכול להיות שזה קצת ביחד מדי גם ההנקות שירדו וגם העובדה שהחליטה להיגמל דווקא בשבועות האחרונים, אבל ככה יצא.
ועכשיו נוסף עוד פקטור למשוואה הלא פשוטה מבחינתה הזו- סבא וסבתא בחו"ל.
אני תוהה עד כמה לוותר לה או פשוט להכיל ולהיות סובלנית אבל לא לוותר.
אין לי ספק שגם לצרכים ולרצונות שלי יש מקום, מצד שני אני אדם מבוגר ומסוגלת ברמה כזו או אחרת להתחשב בקשיים שלה ולא ממש רוצה שיהיה לה עמוס מדי.

שלום לכולכן,
הבת היקרה שלי אוטוטו בת שנה
היא התחילה לינוק בגיל 3 חודשים אחרי מסע מפרך וטעון ומדהים וקסום ואנחנו מאוד נהנות
בחודשיים האחרונים היא יונקת פעמיים ביום - בבוקר ובערב וגם יותר אם בא לנו
אני שמחה ומתרגשת שהגענו לימים של התלבטות על גמילה - לפני 10 חודשים מי היה מאמין שנזכה לרגע שכזה...
בגלל שהיא רגילה לבקבוק ולמטרנה מגיל יומיים הייתה לי הרגשה שלא תהיה לה שום בעיה להיגמל כשנחליט לעשות את זה. היתה לנו גם התנסות בזה כשלפני כמה שבועות היא לא ינקה במשך יומיים ולא עשתה סצנות מיוחדות. אלא שבימים האחרונים אני מרגישה שהיא מפתחת תלות בהנקה. לפעמים מסרבת לבקבוק ורוצה רק הנקה (אוכל - לא רק התפנקות). זו התנהגות חדשה ואני חוששת לאבד מומנטום בגמילה ושהיא תפתח תלות שתקשה יותר על גמילה בעתיד.
ממצב ההנקה היום אני מאוד נהנת אבל יודעת שאני לא יאהב להניק כשהיא תהיה ילדה. גיל שנתיים ומעלה נראה לי מוגזם. כך שאופציה של להמשיך עד שהיא תגמול את עצמה בגיל 5 לא ממש קיימת מבחינתי.
שמעתי על סיפורי גמילה קורעי לב כשהאמא ממש משדרת לילד דחייה כשההנקה כבר בלתי נסבלת מבחינתה או שמאילוצים שונים צריך לגמול כשהילד עדיין לא מוכן לזה ואני מאוד לא רוצה להגיע לסיטואציות האלה. אני אפילו חושבת בהקצנה שגמילה כזו לא שווה שנתיים של הנקה מבחינת מה שמשדרים לילד.
האופציה של לגמול עכשיו מורכבת לי מאוד כי א-נ-י עדיין לא יכולה להיגמל. עבדתי כל כך קשה בשביל לזכות בקסם הזה ואני כל כך נהנת שקשה להחליט לוותר על זה.
אני יודעת שבאנתרופוסופיה נוהגים לגמול בגיל 9-10 חודשים. כשהזמן "בחוץ" משתווה לזמן ההריון. גם בגלל המומנטום בגמילה וגם בגלל שאיכות החלב כבר לא משמעותית בריאותית כפי שהייתה לפני כן. מה אתן חושבות / יודעות / מרגישות לגבי זה?
בקיצור אני בהתלבטות ואשמח לכל עצה שהיא, תודה

ועוד שאלה קטנה בהקשר
אני ממשיכה להשתמש בחלב אם לפצעים, דלקת עיניים וכו'
האם הוא פחות אפקטיבי בשלב זה? תודה

לב שמח יקרה. החלב בגיל הזה הוא בהחלט עדיין באיכות משמעותית מאוד. ככל שהילד גדל הרכב החלב משתנה והופך להיות בעל ערך קלורי גבוה יותר. כמו כן עדיין הוא מכיל נוגדנים ומזין את הילדה שלך נפלא. יש ילדים שבגילה עדיין יונקים בלעדית...
אם היא בת שנה ואת רוצה לגמול אותה כבר עכשיו כי את מפחדת ממה יהיה בגיל שנתיים אז יש לך עוד המון זמן לא?
לדעתי חלון ההזדמנויות הזה הוא פיקציה ופשוט עדיין היא לא יודעת להגיד במילים אבל גם בגיל הזה היא זקוקה לחלב שלך ולקרבה הזאת.
אני ממליצה לחיות את עכשיו ולא לפחד ממה יהיה, לכי תדעי מה יקרה עד גיל שנתיים?!
ודרך אגב משרד הבריאות ממליץ להניק לפחות עד גיל שנתיים.
בהצלחה..

משרד הבריאות ממליץ על שנתיים הנקה.

אני הנקתי הרבה יותר. לא היו סיפורי גמילה קורעי לב אבל לא היה קל ולכן קוראים לזה גמילה.

כל זמן שאתן נהנות - תהנו.

כשתרגישי שאת מטפסת על הקירות כבר תדעי איך לגמול

היי, תודה על ההתייחסות,
כוונת השאלה שלי היא האם באמת יש מומנטים / חלונות הזדמנות בגמילה מהנקה כמו שקורה בגמילה מחיתולים, מעבר למוצקים וכו' כי השאיפה שלי היא לעשות את זה קל לשתינו ולא להגיע למצב של טיפוס על קירות....