עד מתי להניק

אנונימי

ראו גם: הנקה טבעית, תמיכה בהנקה, מעבר לאוכל מוצק, כניסה להריון בזמן הנקה, הנקה והריון שני, הנקת צמד, גמילה מהנקה.

אני מניקה את בני מאז נולד. היום הוא בן .2.7 האם זה כבר מוגזם (אני אם חד הורית והאב של בני טוען שזה כדי לעשות לו דווקא) אני לא מרגישה הגזמה ולא מוזריות (בזמן ההנקה אני מדברת עם הילד הילד מקשיב ועונה לי לפעמים.... הקשר ביני לבין הילד מאוד טוב) (יש לציין שהוא יונק שלוש פעמים ביום בוקר צהרים וערב) חוץ מזה הוא אוכל כמו שצריך הולך לגן וכדומה אני חושבת לתת לו לינוק עד שיגמל לבד אבל עד איזה גיל הנקה נחשבת ל"נורמלית...."

ליאת,
אני מניקה ילדה (נערה) בת 3.4 לי זה נורמלי.
היא יונקת מתי שהיא רוצה בימים שאנחנו כל היום בבית זה יכול להיות ניגוז' רציני כי משעמם לה ואז אני המוצץ שלה. אבל יש ימים שהיא כל היום בכלל לא מבקשת. זה נורמלי להניק כל עוד שני הצדדים מרוצים. כשזה יפסיק להיות נורמלי נראה לי שתרגישי.

תלוי מה זה "נחשבת". אביו של הילד חושב שכבר היום את לא נורמלית...

קודם כל כל הכבוד לך, שאת מקשיבה לילד שלך והולכת עם הלב.

ולשאלתך:
בעיקרון, בחברות שנותנים לילדים לינוק עד שהם גומלים את עצמם, גיל הגמילה הוא בדרך כלל בין שלוש לחמש. לא מעט ילדים בני שש יונקים גם הם. אין מספיק דיווח על גיל הגמילה, כי במחקרים רבים, למשל במדינות מתפתחות, האמהות פשוט לא מחשיבות את הגדול ש"חוטף שלוק" מדי פעם, כיונק. יש להן בדרך כלל גם עוד תינוק קטן שיונק, והן עונות על השאלות לגביו כי זו נראית להן "הנקה ממש". רק שאלות ספציפיות וכן מעקב בסגנון אנתרופולוגי מגלים, שלמעשה ילדים רבים שכבר הולכים לבית הספר עדיין יונקים (יניקות קצרות) מדי פעם. זה דבר נורמלי בתרבות, קורה בגלוי באמצע הרחוב, ואף אחד בכלל לא שם לב לזה. כמו שאף אחד לא מתייחס לאמא שמנגבת לילד שלה את האף המנוזל: זה מין משהו טבעי, חלק מהחיים, לא זוכרים אחרי רגע, חסר כל משמעות.

בהלכה היהודית מצווה להיניק עד גיל שנתיים ("חובה"), ואחר כך רשות. למעט ילד שמוגדר אצלם "חלוש", שלגביו חובה להמשיך ולהיניק. הם לא מסבירים מה זה "חלוש" וכך פותחים פתח לפרשנות מאוד רחבה, פיזית ונפשית. לדעתי, החוכמה שמאחורי המצווה הזאת היא, שמי שכבר הגיעה לגיל שנתיים עם ההנקה - עברה את החלק הקשה, והיא לא תיטה לגמול אותו במכה. במיוחד ילד שיונק בסך הכל שלוש פעמים ביום. (אני בכלל חושבת שחז"ל היו גאונים) כמו כן שימי לב שאת הבנים לוקחים מהאמא ביהדות בגיל 3 (לחדר, לספיחס, לעולם הגברים), ואת הבנות לא לוקחים. אז סביר שגיל הגמילה היה בד"כ גיל שלוש לבנים, ולבנות אולי יותר. זה נותן לאם מרווח טוב בין ההריונות. מקורות מאוחרים יותר (מימי הביניים והלאה ביהדות אירופה בעיקר - אשכנזית וספרדית) מדברים על גמילה סביב גיל שנתיים. ביהדות תימן וצפון אפריקה היה נהוג הרבה יותר. ביהדות אתיופיה ידוע לי שהילדים נגמלו בערך בין גיל 3-5. באנגליה בראשית המאה ה-19 עדיין היניקו מעבר לגיל שנתיים. באירופה המערבית בכלל במאות קודמות היניקו בד"כ 4 שנים (בין היתר, ילדים שהיתה להם מֵינֶקת היו שוהים אצלה עד גיל 4 בערך, וזה אומר שזה היה גיל הגמילה שלהם).

חוקרים רבים העלו את ההשערה, שיש קשר בין גיל הגמילה להבשלת מערכת החיסון של הילד. בקווים כלליים, מערכת החיסון מבשילה עד גיל 6 בערך, אצל כל ילד בקצב שונה. יש ילדים שמערכת החיסון שלהם מבשילה הרבה יותר מוקדם, וילדים רגישים (אלרגיים, למשל) מבשילים לאט יותר. ייתכן שילדים שמערכת החיסון שלהם יותר חלשה זקוקים ליותר שנים של הנקה, שהרי ההנקה מספקת גם נוגדנים חיוניים לילד (בעולם השלישי, הישרדותו תלויה בזה עד היום, ונתוני התמותה הקשים בקרב הלא-יונקים יעידו) וגם בעצם "מולטי-ויטמין" יומיומי, וזאת מעבר לקשר הרגשי המצויין, לתמיכה שנותנת ההנקה להורות, ליתרונות העצומים להתפתחות הפה והלסת (פחות טיפולים אורתודונטיים...) ועוד.

העלית בעיה עם אביו של הילד, וזה גורם לחץ די קשה.
האם את יודעת למה זה מפריע לו כל כך? אם לא, אולי כדאי להעלות את השאלה לפניו, בטון רגוע ובסקרנות אמיתית. הרי לא הוא צריך להיניק.
בפעם הבאה שיעיר משהו על ההנקה, תוכלי להגיד לו שאגודת רופאי הילדים האמריקאית (ה-AAP) ממליצה להיניק לפחות עד גיל שנה, ולהמשיך בכך כל עוד האם והילד רוצים, וארגון הבריאות העולמי כבר האריך את זה, וההמלצות שעומדים לפרסם בקרוב (כבר מומלצות ע"י מומחי אירגון הבריאות העולמי) מדברות על הנקה עד גיל שנתיים לפחות, ולהמשיך בכך כל עוד האם והילד רוצים. תגידי לו, שלך קשה קצת להסביר לו, אבל אם הוא רוצה להבין מהי ההנקה ומה חשיבותה, הנה כתובות באינטרנט שיכולות לספק לו מידע רב ומעודכן בנושא. אחרי שהוא יקרא את כל החומר, תשמחי בוודאי לדון איתו בסוגייה על סמך מידע מדעי מבוסס:

ליגת לה לצ'ה הבינלאומית:
La Leche League International:
http://www.lalecheleague.org

אתר ההנקה של טד גריינר, ממנסחי אמנת אינוצ'נטי, אתר מומלץ ביותר וגם מכיל לינקים מצויינים לנושאי ההנקה:
http://www.geocities.com/HotSprings/Spa/3156/index.html

בהצלחה!

שלום ליאת . לרגע בילבלת אותי. גם אני ליאת, גם אני מניקה (ילד בן 3 וחודשיים), גם אני חד הורית וגם אצלנו האבא חושב שאני עושה את זה כדי שתהיה לי שליטה על הקשר שלי עם הילד... לרגע חשבתי שאולי אני כתבתי את השאלה הזו פעם ושכחתי...
עניין יחיד שאני חייבת להמליץ עליו הוא שמירה על השיניים של הפעוטות: החלב מלא בסוכרים, ולינוק בלילה אחרי צחצוח שיניים מעודד עששת. אצל יותמי 16 שיניים מתוך ה-20 חייבות בטיפול דחוף. אחת נשברה תוך כדי נפילה פשוטה כיוון שהיתה כ"כ רקובה. הרופא המליץ על טיפול בהרדמה מלאה שימשך שלוש שעות ויעלה 12000 ש"ח לכל הפחות (העששת עלולה לעבור לנבטים של שיני הבשר).
אז כדאי שהאמא תצחצח שיניים לילד בלילה ולא לינוק אח"כ.

ליאת וליאת - את צודקת לגבי הסוכרים. זה נכון מאוד, אבל היום יודעים שבחלב אם יש גם אנזימים שעוזרים למנוע עששת.
עששת בשיניים היא גם תורשה, גם מה שאוכלים במשך כל היום, וגם הלילה. חשוב לצחצח, אבל אם תינוק יונק במשך הלילה ו אין בעיות, אז אפשר להמשיך.
גם אני מניקה ילד בן 3 וחודש והשיניים שלו במעקב אצל רופאת שיניים לילדים והכל בסדר (טפו טפו). היא יודעת שהוא יונק בלילה ובהחלט מסכימה איתי לגבי האנזימים שיש בחלב.

שליחה על ידי מיכל* » 04 מרץ 2002, 16:03

שלום לכן
אני שמחה לפגוש נשים שכמוני בוחרות להמשיך להניק, אני מניקה ילד מקסים בן 3 שנים ו2 חודשים שאוהב לינוק בעיקר לפני השינה ולפעמים גם באמצע הלילה. השיניים שלו נראות לי בסדר למרות שלא בחנתי אותן בעין מקצועית.
אני לאחרונה סובלת קצת מכאבים בזמן ההנקה מכך שבני ממש סוחט את החזה שלי, תהיתי אם זה אומר שהחלב שלי הולך ופוחת והאם זו סיומה הטבעית של הנקה, אני עוד לא רוצה!

שלום מיכל,
גם אצלי (4.5) היא פיתחה בחודשים האחרונים (לא זוכרת ממתי) מנהג כזה לינוק בצורה "סוחטת" שלפעמים לא נעימה לי. היא טוענת שיש לי המון חלב, אז זה כנראה לא זה. לא ברור מה הסיבה. אולי זה סוג של "משחק" עם ה"שד שלהם". אני מפסיקה אותה כשלא נעים לי באמירה שזה כואב ולא נעים לי והיא חוזרת ליניקה רגילה.

שליחה על ידי גילה* » 04 מרץ 2002, 21:15

איזה כיף זה לקבל תשובה ברורה בנושא החלב, ולא לנחש! (-:

בשמת?
ממתי הנקה נחשבת מצווה?
איזה כיף לי. נתן ינק עד גיל חמש וחצי ותמיד חשבתי שאני עבריינית. כעת נודע לי שאני צדיקה.
תודה בשמת וברוכות הבאות לכל האמהות המיניקות פעוטות.
אגב, אני עושה את זה סתם בשביל הכיף. זה מותר?

שכחתי לספר שאני מניקה שתי בנות. בת שלוש וחצי ובת שישה חודשים.

אנהאטה כרגיל במצב רוח מתלוצץ...
אני מקווה שאת לא סובלת מהסטאטוס החדש של צדיקה, אבל מרילין טוקאייר טרחה וכתבה והוציאה לאור (עם הקדמות של פרופ' ארטור אידלמן והסכמות של רבנים) ספר שכולו מוקדש למצוות ההלכה לגבי ההנקה וכדומה. אולי תוכלי לקנות ממנה בדואר?
ולגבי ההנקה "סתם בשביל הכיף": בפעם האחרונה שבדקתי, השמחה, ההנאה והאושר לא היו אסורים ביהדות (ובחסידות הן מצווה גדולה ומודגשת, אם כי פה המקור לא יהודי).
הכיף כן ננזף בכמה סוגי נצרות, ומי שקורא וצופה ביותר מדי חומרי עכו"ם רחמנא ליצלן - והוא גם במקביל בור ועם הארץ ביהדות, עלול לחשוב שהתפיסות שלהם תקפות גם לגבינו. אבל זה לא חל עלייך, אילנה.

כך למשל מאמינים הרבה טיפשים בארצנו הקדושה שיש דבר כזה "ילד לא חוקי" ביהדות, או שממזר הוא מי שנולד להורים שנישואיהם לא הוכרו ע"י הרבנות (כאלה שמתחתנים חתונה אזרחית או שרק עושים חוזה ולא מתחתנים בכלל). זה משום שהם ראו יותר מדי חומר נוצרי ולא יודעים כלום ביהדות.

ומה עם "פוליאנה"?
אבא שלה היה כומר פרוטסטנטי, לא?

מה עם פוליאנה?
אנהאטה, אני לא מתמצאת מספיק בחומר (קראתי את הספר רק פעם אחת לפני שלושים שנה).
תסבירי מה הקשר.

שליחה על ידי חבצלת* » 11 מרץ 2002, 22:26

יש גם ספר "ישר מן הלב" (אמנם קצת "חריידי" מדי לטעמי) שאני מאוד אוהבת בגלל שהוא נותן המון מוטיבציה להניק גם מדגיש את הכיף וגם את חלקה של הנקה באמהות שהיא הדבר כל כך חשוב לפי התורה. אגב הנקה זו אחת החובות של אישה לבעלה(!) לידיעת כל מי שלבעלה יש בעיות עם ההנקה...

פוליאנה. "משחק השמחה".

אנהאטה! מה זה הקיצור הזה... מה זה "משחק השמחה"? אני יודעת שידעתי פעם מה זה, אבל עכשיו זה רושם קלוש מאוד. אנא, הסבירי כמו למטומטמת ואולי אבין סוף סוף.

פוליאנה זה ספר/סרט על ילדה שהייתה מאושרת ולא משנה כמה חרא החיים זרקו לה. מתיקות אינסופית שנתפסת לפעמים כמחליאה.
ואיך אני יודעת את זה? לפני 20 שנה, בערך, קראתי ביקורת על הסרט ב"הארץ שלנו"... מוזר איך שהזיכרון עובד לפעמים, נכון?

וזה כמובן כאנטי תיזה לחברה הנוצרית שבה פוליאנה היתה חריגה ביותר.

תגידו - למה לא לגמול?

יש את הפורום בתפוז - זה שאני מנהלת - ומטבעם של פורומי הנקה, מתנקזות שלם מיניקות למרחקים ארוכים (שנה-שנתיים).
אבל בגיל כה מופלג, הרבה אמהות מתעייפות (הלילות הם בד"כ הגורם השובר מס' אחד), וגומלות - לגמרי, או מהלילה, או ממשהו.
ורק אנחנו לא.

לפעמים, כשאני גמורה מעיפות, מחכה שההנקה כבר תסתיים ואוכל להרדם, או מתעצבנת שכל כך התעוררתי ולא אוכל לחזור לישון עכשיו, אני לא לגמרי מבינה את כל הטיעונים המצוינים שלי - למה לא לגמול.

אז קדימה, כל האמהות שחיכו בסבלנות ליונקים שלהם - אני צריכה חיזוקים וטיעונים חדשים.
(למה רק בשמת עונה? (-; אני אשמח לשמוע אותך, למרות שכבר ציטטתי דברים שלך בהקשר זה ... )

שליחה על ידי אפי* » 13 אפריל 2002, 23:32

נראה לי שאני לא גומלת כי זה יותר מאמץ לעשות את זה מאשר לקום בלילה... ניסיתי לשכנע אותו לפני כמה לילות לינוק רק פעמיים ובפעם השלישים אמרית שאמא עייפה- אבל ממש לא היו בי כוחות להתמודד עם הצרחות והכעס לו, אז כמובן שהנקתי בשלישית (וברביעית)
אבל נראה לי שאצלי כל הילדים חייבים להתעורר בלילה גם הגדולים, אז עדיף לי להתמודד עם הערות כך , כנראה- אחרת אולי הייתי גומלת (אבל הבנזוג שלי הוא דווקא זה שמעדד להניק אותו גם כשאנחנו מציעים- כשהוא עתוב וכ'- אתה רוצה לינוק? אז אני ממש לא מצליחה להתקרב ללא להציע...) אבל שיר הוא קטן (שנתיים וארבעה חודשים) ואני לא מתכננת כרגע משהו אחר שצריך לינוק- אז...

גילה
הי, זו אני מהגמילה בלילה...
אני יכולה לומר לך למה לא לגמול - כי אם אורי רוצה לינוק, כנראה הוא צריך את זה; כי מספיק שהוא לא רואה אותי כל הזמן שאני בעבודה במשך היום - לא צריך לנתק אותו גם בלילה; כי כאמור, הצורך שלו ביניקות מאד מובן לי; כי מן הסתם הוא יפסיק בסופו של דבר לינוק בלילה מעצמו, וזו הדרך הנכונה; כי זה החיבור האולטימטיבי בינינו; כי הרבה יותר קל לשלוף שד מאשר להסתובב עם תינוק על הידיים באמצע הלילה...
אני בטוחה שיש עוד דברים שלא חשבתי עליהם.
את רואה שחשבתי על כל הדברים האלה - כולם נראים לי תקפים ונכונים - והיתה לי התלבטות אמיתית, קשה ולא קצרה לגבי הגמילה (בכלל "גמילה" נראה לי כמו תהליך לא נכון. אנשים רוצים להגמל מדברים שמזיקים להם (סיגריות, למשל, או סמים) - למה לגמול מישהו ממשהו שבריא לו?).
אז למה בכל זאת החלטתי לגמול את אורי מהנקות הלילה?
כי אני כבר לא יכולתי לישון יותר בהנקה, וכי הוא היה מתעורר 4-5 פעמים בלילה ויונק בערך שעה כל פעם, מה שלא השאיר לי שעות שינה; כי אני עובדת במשך היום ולא יכולה לנצל זמן אחר לשינה; כי יש עוד 2 ילדים בבית, וגם להם מגיע אמא מתפקדת בשעות הערות שלהם; כי אם שירה חולמת חלום רע וקוראת לי בלילה, אני רוצה להיות זמינה גם עבורה; כי אין לי תמיכה בנושא ההנקה מצד בן זוגי (שחושב שאורי פיתח בי תלות אובססיבית).
אחרי מחשבות והתלבטויות מרובות, הגעתי למסקנה שאין לי רעיון יותר טוב מאשר לנסות לגמול אותו בלילה.
אני מניחה, שאם זה היה קשה, הייתי מוותרת - אולי שיקולי הנוחות שלי היו גוברים על שיקולי הרצון לגמול (כלומר, אולי בכל זאת היה נראה עדיף לי דפוס השינה שהיה לי, מאשר דפוס שינה שבמקום כל הנקה אני מסתובבת בבית עם תינוק צורח על הידיים), אבל זה לא היה כך. אורי הבין את מה שהסברתי לו, או לפחות התנהג כאילו הוא מבין. הוא הסכים להמיר את ההנקה בחיבוק, בשינה על הבטן שלי, בנדנוד - בלי מחאות כמעט (אני לא אומרת שהוא לא היה מעדיף לינוק. ודאי שכן. אבל הוא גם לא בכה, ונרדם די מהר שוב).
וגם - מאז שהוא הפסיק לינוק בלילה, הוא המיר את הנקות הלילה להנקות במשך היום, ויוצא שהוא יונק הרבה בשעות שאני נמצאת איתו במשך היום (ובסופי שבוע - פשוט המון). וזה מקובל עלי לחלוטין, הגם שלעתים זה לא קל לי. כלומר, בשורה התחתונה אני מרגישה, שהנקות הלילה היו צורך במגע, בחיבור - לא בתזונה. אז הוספנו מגע כזה במשך היום, אני מציעה מגע אלטרנטיבי בלילה, וגם הצרכים הפיזיים שלי באים על סיפוקם.

גילה, אני כשהיה לי קשה הייתי שואלת את עצמי "באילו תנאים אני מוכנה להמשיך להניק". קודם כל זה היה "בתנאי שאני לא מניקה יותר בלילה". אחר כך זה היה "בתנאי שאני מניקה כשמתאים לי". אחר כך "בתנאי שזה לא לצורך הרדמה". לקראת הסוף - "בתנאי שזה לא יותר מארבע-עשרה שניות להנקה" (סיפור ארוך). ובסוף "בשום תנאי".
בגיל הילדים שלך, ובצורת ההורות שלכם, אני די בטוחה שכולכם תסתדרו טוב גם בלי הנקות הלילה - נשמע שזה היום התנאי שלך.
מאוד קוסם לי רעיון הגמילה על פי רצון הילד. אני מקווה שעם הקטנצ'יק אצליח בכך. עם הבכורה, לי נגמר הסוס (הציצי?) לפניה.

שליחה על ידי אפי* » 15 אפריל 2002, 08:58

עושה רושם- שמתי שלא אבחר לעשות זאת- אצטרך להשקיע הרבה אנרגיה והתהליך יהיה מלווה בהרבה תיסכול- אז אני דוחה את זה לבר מצווה או להיריון הבא שלי - שאין לו כרגע תכנון...

אני נורא מתחברת לדברים של אפי - אבל ניסחתי את זה אחרת באיזה מקום: כתבתי שאני פשוט עצלנית... נוח לי להיניק. האמת, גם כשפתאום לא נוח לי או מפריע לי, זה כל כך רגעי, זמני, מקרי, ובטל בשישים לעומת כל ההנאה שלי מההנקה, שממש אין לי שום תמריץ לגמול. אבל טוב שהרגעים הנדירים האלה קיימים, כי הם מאוד עוזרים לי להבין אמהות שסובלות מהם לעתים הרבה יותר קרובות ממני.

אבל אני לא חושבת ש"גמילה על פי רצון הילד", מסעדה, היא איזו מטרה (טוב, אני בטוחה שאת לגמרי מסכימה איתי). לדעתי, ברור לגמרי שגמילה על פי רצון הילד באופן כללי טובה לילד. אבל - וזה אבל גדול - האמא חייבת להיות קשובה לרגשותיה ולצרכיה.
אני ממש נגד "ההנקה כסבל". ההנקה לא צריכה להיות הקרבה שלנו כאמהות, "למען ילדינו". איכס, זה ממש נשמע לי "פולני". אם זה סבל, חובה על האם לשנות את המצב!
לא רק כלפי עצמה - אלא, לא פחות, למען הילד שלה, כי לדעתי זה ממש לא בריא (ואפילו מרעיל) לגדל ילד באווירה שמקריבים למענו (הרי הילד מרגיש וקולט הכל הכל הכל).
זה מתחבר לי לדיון על חשיפת רגשותינו בפני הילדים - הכנות, היושר, האמת, ההתחברות שלנו לרגשות שלנו, הגבול שאנחנו מציבים כשמשהו "לא מתאים לנו", פוגע בנו, כואב לנו - חיוניים בעיני לחינוך שלנו, הרבה יותר מחיוניות ההנקה לילד (ואני לא מדברת פה כמובן על תינוק קטן שההנקה היא תזונתו היחידה או העיקרית, שזו בעייה אחרת, אלא על ילד שלא יצטרך לקבל פורמולה במקרה שנגמול אותו).

לכל מי שחושב שביקשתי לגיטימציה לגמול מהלילה -
זה בסדר, אני מרגישה ש"די" רק בלילות שאחרי ימים בהם אני ממש שפוכה. זה גם בד"כ גורם ליותר התעוררויות, ולפחות רגישות לילדים ולכן לעוד התעוררויות (לא שמים לב שלא נוח/חם/קר/דלוף...).
זה נפתר בד"כ בשנ"ץ טובה, עד הפעם הבאה.

שאלתי למה לא לגמול, לא למה לגמול (-:

אבל זה בדיוק הענין - הסיבה לא לגמול היא פשוט שאין סיבה טובה לגמול. כשיש סיבה טובה לגמול, אז גומלים.

אז אני לא סתם תקליט שבור? טוב.

בדיוק, מסכימה לחלוטין עם כל מלה של יונת (כמו בדרך כלל, ויונת, חבל שאת לא כותבת מספיק באתר! חבל על כל מלה שלא אמרת...).
וגילה, אני לא הרגשתי שביקשת לגיטימציה לגמול, אלא בדיוק מה שיונת ענתה עליו, שביקשת שנזכיר לך למה בעצם את לא רוצה לגמול...

אצלי זו מטרה במובן זה שעם הבכורה, ברגע שהיא התחילה לינוק בצורה קצת אחרת, פחות נוחה, לא התעקשתי לתקן את זה, מה שבסופו של דבר הביא לגמילה כי נמאס לי מאי-הנוחות. לא ידעתי מה שאני יודעת היום על nursing burn out ושזה יכול להיות מצב הפיך, וגם על זה שאפשר לתקן הנקה גם בגיל שנה ושנתיים, רק צריך לשים לב. אז לא, גם אני חושבת שלא צריך לסבול, אבל כמאמר החביב עליי, תמיד יש דרך שלישית. זה לא או לסבול או לגמול. (במקרים מסוימים, כמובן. אני כותבת רק מתוך ובגלל הניסיון הכאוב שלי, במקרה זה).

אני מכירה ילדה בת שלוש שמתעוררת כל לילה ודורשת בקבוק דייסה....
ילדתי (1.5) מתעקשת לאכול כל שלוש שעות. שיבושם לה. ובני (1.5) מתעורר פעמיים בלילה אבל מתעקש לישון לידי. (ועדיף מחובק). אז לגמול אותם? אני לא רוצה לכתוב שזו התעללות, אבל זה קרוב.

nursing burn out ?? מה זה?

נגמר לי הציצי, שחיקה.
מתוך אתר ללל:
http://www.lalecheleague.org/NB/NBJulAug93p121.html
אגב, קראת את Mothering Your Nursing Toddler? ספר נפלא! אני קראתי את המהדורה הישנה, יצאה חדשה לפני כשנה.
בזמנו לא ידעתי שיש מצב כזה, שעוד אמהות עוברות את זה, והיה לי קשה לקבל את התחושות שלי.
זאת אומרת, ידעתי שיש נשים שלא מתחברות להנקה מלכתחילה, או כאלה שמגלות שההנקה לא מתאימה להן תוך כמה שבועות. אבל אחרי שנה-שנתיים? מזתומרת ההנקה כבר לא נעימה לי? מאיפה באות פתאום התחושות השליליות בהנקה? ומאחר שממילא הכרתי נשים מעטות כל כך שהניקו מעבר לשנה, לא היה לי ממי לשמוע על זה.
וברגע שהתחלתי בהיסוס לשתף ברגשות האלה, כולן (מניקות פז"מניקיות, מדריכות הנקה, וכו') אמרו לי, "אז תגמלי!" אבל זו לא הייתה התשובה שרציתי לשמוע... לא חיפשתי רישיון גמילה.

אני מרגישה שאני חייבת להתערב בדיון הזה.
אבל תחילה ,מישהי בפורום הזה ביקשה ממני להבהיר: זו אינה הדעה של ארגון לה לצ'ה. אני מייצגת פה את עצמי בלבד.
וכמובן, אני לא מותחת ביקורת ולא מטיפה מוסר אלא רק מביעה צורת מחשבה שאולי לא חשבתן עליה.
כשומרת מצוות יש לי דעה מסויימת על החיים.
אני מאמינה שאם בגורל שלי, אם הקדוש ברוך הוא החליט שבלילה אני אתעורר אז כך יהיה לא משנה למה. אז אני שמחה שאני מתעוררת כדי להניק את הבנות שלי.
חוץ מזה שאני כל כך כבר רגילה שאני לא מתעוררת ממש ומיד ממשיכה לישון.
באחת מפגישות לה לצה בשנים הראשונות שהשתתפתי, השמיעה לנו המדריכה (כן. גם לי הייתה מדריכה... (-: ) הקלטה מהרצאה של אשה בשם חדווה שחלתה במחלה הידועה בגיל צעיר, בזמן שהיו לה שני ילדים קטנים מאוד. היא מספרת בקלטת שהיא הייתה מתעוררת בלילות מכאבים ובוכה ומתפללת לה' שלא תסבול יותר מכאבים ושהיא רוצה לקום בלילה רק בשביל לטפל בתינוק שלה.
עברו מאז הרבה שנים, אבל את דבריה של חדווה ע"ה אני לא יכולה לשכוח.
ברוך השם שאני מתעוררת בלילות להנקה!
איזה כיף לי שיש לי ילדות חמודות לקום עבורן בלילה!
חישבו על כל הנשים שלא זכו לפרי בטן. הן לא קמות בלילה!

מול ביתי שוכן בית כנסת. אני כבר לא זוכרת מתי התפללתי שם.
לבית הכנסת הזה מגיעה אשה חשוכת ילדים. כל שבת, כאשר אני הולכת עם חבורת ילדים עליזים לגינה, היא בדיוק יוצאת מהתפילה. כל שבת היא מגיעה להתפלל.
ויהי היום, אחרי למעלה משלוש עשרה שנה (מספר השנים שאני מכירה אותה. אולי היא נשואה עשרים שנה. אין לי מושג) היא נפקדה בפרי בטן.
בן יחיד, אחרי המון המון שנים של עקרות.
כמה עצוב לראות את הילד-חמד הזה מוזן מבקבוק.
בייחוד אני, שעל בשרי למדתי שההנקה היא לא דבר מובן מאליו ("באופן טבעי" גליון מספר... "כשההנקה איננה אפשרית") אני כל כך מאושרת שאני מסוגלת להניק את התינוקת שלי. בכלל לא איכפת לי להתעורר בלילה ולהניק אותה.
אז תחשבו על זה.

טוב, גם אני חשבתי על זה עוד פעם
ורציתי לומר שטוב שאתן מקטרות כאן, כותבות על זה פה ו... ממשיכות להניק (גם) בלילות בשמחה (-:
אמן

במוסף "רק בריאות" של עיתון ידיעות אחרונות מאתמול יש כתבה ארוכה המעודדת הנקה למרחקים ארוכים. חמותי, שהתפלאה מדי פעם שאני עדיין מניקה את מיה (בת שנה השבוע

) , הביאה לי את הכתבה ...
מומלץ שם להניק לפחות עד גיל שנתיים, לפי ארגון הבריאות העולמי, ומפורטות הסיבות והיתרונות הרבים. גזרתי ושמרתי , להראות לכל מי שמנדנד.

כל הכבוד לדיאטנית טובה קראוזה, מחברת הכתבה.
ככל הידוע לי, היא צריכה לעלות באתר של Ynet (אולי בעצם בקהילת ההורים שם) היום.

והנה הקישור למאמר מ וואי נט http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2373037,00.html
וגם שאלה בהזדמנות זו: אני מיניקה את בן ה- 14 חודשים שלי, והוא מצידו רוצה לינוק.. כל היום. כשאנחנו בבית, בכל הזדמנות שאני יושבת- הוא ניגש ומושך בחולצה. אם אני מסיחה את דעתו כמה דקות אח"כ-שוב, ואם הוא יונק- הוא מוכן לינוק ללא הפסקה.
הוא לא רעב או צמא, לא חסרה לו תשומת לב

, הוא לא לוקח מוצץ או בקבוק (כך שאין ממש תחליף), ואני? לי זה כבר מתחיל להיות קשה, וגם כואב.
יש עצה? הסבר? משהו?

אל תשבי.
אין לי זמן לפרט עכשיו - אבל זה העקרון: תני לו פחות הזדמנויות של "יניקה מתוך הרגל". שבוע בו הקפדתי (ההרגל הוא של שני הצדדים!) הוריד את מספר השלוקים פלאים.

מצטרפת לגילה ומוסיפה:
בתקופה קשה זו (זו תקופה שעוברת על כל בני הגיל הזה שיונקים, לאו דווקא בדיוק באותו גיל, אבל בערך) - תשתדלי כמה שיותר:

לא לשבת...
לצאת איתו החוצה, כמה שיותר
למצוא חברה, בבית או בחוץ, שנוח לו איתה (אנשים שיעניינו אותו)
בבית: לשתף אותו בעבודות הבית - לא למקד את תשומת הלב בו (דבר שתורם לסינדרום היניקה ללא הפסקה).

רק על רגל אחת.

הגמילה של יפתחי

מאוד קוויתי שתאפשר לי להניק עד לגמילה טיבעית של הילד (בני הבכור נגמל בגיל שנה ועשר בסוף ההריון). בימים אלה זכיתי להתממשות תקוותי - יפתחי בן השנתיים ושמונה גמל את עצמו לאט לאט ללא מעבר למוצץ או בקבוק רק מעבר למגע. בפעם האחרונה שהיא ינק בקשתי אחרי 20 דקות להפסיק והוא בקש "אחרון ודי" לקח שלוק סגר הציצי נתן נשיקה והלך.

אומנם היו תקופות שבהם אמרתי "לא יכולה יותר" "נמאס לי" אבל בכללית זה הייתה חוייה חיובית ששכרה בצידה גם בשבילי. מעבר לרווח הגופני שלי למדתי הרבה על דחיית סיפוקים, על המקצב הטיבעי של החיים ועל משמעותה של גמילה.

כל הכבוד יפתחי - אנחנו גאים בך

כל הכבוד ש! אנחנו גאים בך!

(עכשיו צריך עוד אחד, כי מה, פתאום תהיי "לא מיניקה"?

)

אופס, אני מוצאת צורך להבהיר ש ש היא חברה שלי, שלא תחשבו שאני אומרת דברים כאלה לאמהות לא מוכרות.

פנאטית! (-;

אם את בכ"ז מתעקשת לשבת, קחי איתך כוס שתייה או משהו קל לאכול (קורנפלקס, נניח) או כל דבר אחר שהוא אוהב, והציעי לו - עוד לפני שאת מתיישבת.

בשמת אהובתי אכן הרמז במקומו אז כמו שנרמז בדף אחר אני זריזה ולכן מייד בעקבות המלצתיך התאמצנו פתאום אני בשבוע 10!!!!
ואכן יש בנוסף לתחושת החופש הקצרה תחושת עצב מהולה בגאווה. בנוסף הייתי מעוניינת לציין כי זכיתי במצווה והנקתי את יפתח מעל שנתיים וחצי כמו אברהם אבינו. ואגב גמילה: עוד שבועיים יהיה יום הולדת ליואב ואז גם נחגוג את הגמילה של יפתח לדעתי זה ארוע יותר משמח מיום הולדת.

ש, ברכות לך, ליפתח ולכל המשפחה!
אגב, בדקתי שוב בבית, אחרי פגישתנו - ההימור הוא על בת (-:
עוד שבועיים יהיה יום הולדת ליואב ואז גם נחגוג את הגמילה של יפתח לדעתי זה ארוע יותר משמח מיום הולדת.
נתקלתי בספר לא רע, בשם "מסר האנשים האמיתיים" - ניתן למצוא מן הסתם בכל חנות ניו אייג'. בכל מקרה, לדברי הכותבת, אצל האבוריג'ינים באוסטרליה לא חוגגים ימי הולדת, שהם תאריכים שרירותיים ונטולי חשיבות, אבל כן חוגגים כל אירוע שמציין צמיחה והתפתחות. בהחלט מתאים!

לא ידעתי איפה לפרוק את מה שאני מרגישה אז נגיד שפה זה המקום.
קראתי משהו שרני כשר כתב ב" קיצוניות באופן טבעי " (בכותרת הקטנה שמופיעה כשפותחים את הדף הראשון, איך שקוראים לזה, גריין או משהו) וחטפתי עצבים. לא מצליחה משום מה להעתיק את זה אז אצטט מהזכרון:" אם כי לדעתי אישה שלא מניקה את ילדה לפחות שנתיים ימים פושעת לילדה, לעצמה ולמשפחתה וקיצונית לא פחות מאשר מי שמניקה את שני ילדיה בני שנה וחצי ושלוש". משהו כזה. מקווה שדייקתי.
אז קודם כל זה די חוצפה שיש לגבר מה להגיד למי שכן- או- לא- מניקה (כמו גם על מי שכן-או-לא-לוקחת-אפידורל). ולמה? כי אתה, אדוני, לא מניק. לא לטוב ולא לרע. מין באג טבעי כזה. (אתה גם לא יולד). לכן אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו. עד שלא תשכב עם מסטיטיס וחום ארבעים ושלשה ילדים בוכיים מסביב כשהבעל במילואים ואין אף אחד בעולם שיכול לעזור לך; עד שלא תצעק מכאבים ותנשוך שפתים בכל פעם שהעולל מתחבר לשד, בגלל סדקים או קנדידה; עד שלא תעבור את התמוטטות הפיזית והנפשית אחרי יומיים של הנקה אינסופית מסביב לשעון בעתות קפיצות גמילה- אין לך שום זכות להגיד "פושעת" לשום אישה שגומלת או לא מניקה את תינוקה. מקסימום אתה יכול להגיד שהיא טועה, לעניות דעתך. כי להניק זה קשה מאוד, אבל חשוב מאוד, וכל מי שעושה את זה, כמה שהיא יכולה- יום, יומיים, חודש, חודשיים, שנה, שנתיים- מגיע לה צל''ש, ולא שתקרא לה בשמות.
קציוניות, אדוני, נמדדת קודם כל בכמות הסובלנות שאתה מגלה כלפי אלה שלא חיים כמוך - או שלא חושבים כמוך, או שלא יכולים (לי למשל לא יצא להניק עד גיל שנתיים למרות שמאוד רציתי), או שפשוט - הם לא. ובמובן הזה, מי שמתבטא כפי שהתבטאת, הוא קיצוני מהסוג הגרוע ביותר. גם מי שמניקה 5 שנים ו-3 ילדים במקביל וגם מי שלא מניקה יום, הן קיצוניות קטנות מאוד ליד מי שחושב שמותר לו לכתוב את מה שכתבת ולשפוט את מה שאחרים עושים בלי שיש לו שמץ של מושג (מפאת הבאג הטבעי) עד כמה השאלה מורכבת. אני אגב חושבת שאמור להיות לך מושג כי אישתך מניקה, אז מדוע אתה מרשה לעצמך לדון ככה נשים אחרות?!
וכדי שלא יהיו אי הבנות, דעתי על ההנקה היא בדיוק כדעתך, והלוואי שהפעם אצליח להניק עד גיל שנתיים לפחות. את שני הקודמים הנקתי שנה ורבע ושנה ושליש.

ברכות, חיבוקים ונשיקות לכולן! (sorry guys, אני מפלה בין המינים בענייני נשיקות)
אצלנו עדיין אי אפשר לחגוג גמילה

כי הבכורה לא גמלה את עצמה רשמית (מדי פעם היא דואגת לממש את זכותה למשך שניות אחדות, כדי שיהיה ברור שהדלת עוד פתוחה לה).
אבל האמת, שמשום מה מעולם לא התחברתי לעניין הזה של חגיגת גמילה.
זה תמיד נראה לי מין משהו פרטי שבמצב אידיאלי פשוט הולך ונמוג ומתמוסס לו בנחת, בעוד שחגיגה מבליטה אותו מעל ומעבר.
אבל מסעדה וש, הילדים שלכן באמת נגמלו ברגע ידוע, ועם תחושת גדילה, אז אולי לכן זה מתאים.
אצלי, לפחות אצל הבכורה זה יהיה כמו המלקוש:
אחרי שיעברו כבר כמה שבועות בלי גשם, וכבר יהיה ממש קיץ, נבין שהגשם ההוא שכבר שכחנו בכלל מתי הוא היה, היה האחרון.

לא ידעתי איפה לפרוק את מה שאני מרגישה אז נגיד שפה זה המקום.

אז הנה מידע טכני וקצת נימוסי האתר:

הגריין אמור לגרות אותך להיכנס לדף, ולקרוא את הדברים ש הוצאו מהקשרם .
הדף שממנו נלקח הגריין הוא-הוא המקום המתאים לפרוק את מה שאת מרגישה בקשר לדברים שנאמרו באותו דף.
לפני כל תגובה מן הראוי לקרוא את כל הדף מראשיתו ועד סופו.

אולי ההקשר היה גורם לדבריו להישמע לך אחרת, וגם, היית מגלה שהויכוח הזה כבר פרח שם במלוא עוזו.

בהזדמנות אולי אעביר בעצמי את תגובתך לדף הנ"ל (כרגיל אני לא מחוברת).

קראתי את הדף (נימוסי אתר?) שמדבר על משהו אחר.
הדברים הוצאו מהקשרם אבל גם בהקשרם הם נשמעים לא הרבה יותר טוב. קראתי כמה פעמים כדי לוודא שאני לא מתעצבנת בלי סיבה.
לא הגבתי שם כי כמו שאמרתי התגובה שלי היא לא בנושא של הדף. זה נושא של הנקה, עיתוי גמילה מהנקה ויחס החברה להנקה, ולא הקיצוניות של באופן, שלדעתי היא קיצוניות נורמלית, אם יש דבר כזה:-) בכל אופן לי היא לא מפריעה. לא מפריע לי שום דעה קיצונית של שום אדם עד שהוא מתערב בבחירות שלי בצורה לא נעימה.

יש לי ילדה בת שנה וחצי ועדין יונקת אני שוקלת להפסיק .אבל מאוד מתלבטת , רציתי לשמוע בעד ונגד

מהם הבעד והנגד שלך?

ומה התנאים - בבית? גן? איך הלילות? כמה היא אוכלת? ....

היא במעון עד 16:00,היא יונקת בבוקר שהיא קמה וב16:00 כשחוזרים מהגן ועוד פעם פעמיים בלילה , אבל אני מרגישה שהיא יותר מדי קשורה אלי למרות שבימים האחרונים חל אייזה תהליך התבגרות אצלה וזה קצת השתנה . דבר נוסף קצת מקשה עלי ההשכמה בלילה אבל אני לא יודעת עם הפסקת ההנקה תביא לכך שהילה תישן כל הלילה .אז ההחלטה קשה בשבילי .אשמח לשמוע הצעות .

בת כמה היא?
מה קשה לך בלילות? זה מפריע לך במהלך היום?
האם את מניקה בשכיבה תו"כ שינה? היא בכלל ישנה אתכם?
כוונתי אינה להציק, אלא להיות ממוקדת יותר

אני ממליצה לעשות חיפוש באתר על שיטת המסעדה להפסקת הנקות ליליות.

ליאורה, כתבת: אני מרגישה שהיא יותר מדי קשורה אלי.
לדעתי - ההנקה אינה הגורם לקשר, ואם היא תגמל, היא תבטא את הקשר אליך בדרכים אחרות, והוא לא יפחת. הזמן, לעומת זאת, יעזור.

חבצלת. אני איני סבורה שלאם מניקה מגיע צל"ש בזכות היותה מניקה.
מסטיטיס ושלושה פעוטות בוכיים כשהבעל במילואים? זה מצב קשה, אבל לא בגלל ההנקה! ואם זו סתם הייתה שפעת??
לרני בהחלט יש זכות לדבר על הנקה. בזכותו חדווה מניקה!
את ימי קפיצת הגדילה של ילדיי תמיד חגגתי במיטה כשסביבי ספרים, עיתונים, בעל שמבשל מעדנים כדי שיהיה לי כוח להניק וממתקים לקינוח. מה דעתך? (-:
אולי תתני לבעלך (סליחה שאני לא זוכרת את שמו) להכנס קצת לאתר ולהבין שבלי העזרה שלו, הילדים שלו לא יוכלו לינוק. וכדאי שתסבירי לו את זה.

יש לי חברה (אולי היא תכנס לכאן) שמרגע שהילד הפסיק לינוק הוא חזר לישון עם הוריו, כל היום מתחבק ומתנשק. הוא לא רוצה לינוק, אבל נראה שהוא המיר זאת במגע בלתי פוסק.

הילדה ישנה איתנו במיטה כך שזה לא הבעיה ואז אני מניקה תוך כדי שינה אם אפשר לקרוא לזה כך.אבל אני עובדת משרה מלאה ולפעמים אני עייפה כתוצאה מההשכמות בלילה. דבר נוסף לפעמים הילדה יונקת כל שעתיים בלילה ואז זה גורם לי לתחושה לא נעימה בחזה.
מוכר למישהי?
נאמר לי שאם לא מפסיקים עכשיו ( גיל שנה וחצי לערך )
נעשה קשה להפסיק את ההנקה . אז ההתלבטות היא עצומה .

ל"אמא של מיה" כתבת בחודש ינואר כי הייתה כתבה בעיתון על ההנקה והסיבות להניק עד גיל שנתיים .יש לך אפשרות להעביר אותה בפקס או דרך האינטרנט אם כן אני אתן לך את הפרטים . לי יש ילדה בת שנה וחצי ואני שוקלת להפסיק את ההנקה בגלל ההנקת לילה וגם בגלל הפחד שארצה להפסיק את ההנקה זה יהיה קשה .אבל לאחר שקראתי את כל מה שנאמר בפורום הזה אני מתלבטת מאוד ואשמח לשמוע חיזוקים .

אני גם שמעתי את זה שאם לא מפסיקים עכשיו אז זה קשה יותר אחר כך. ואומרים את זה לא רק על גיל שנה וחצי, אגב, אלא גם על גיל שנתיים, שנה, ואפילו חצי שנה. רק שאף פעם לא שמעתי את זה ממישהי שבאמת הניקה יותר משנה.

טובה קראוזה כתבה בידיעות אחרונות, זה מופיע גם באתר 'אומנות הלידה' WWW.LEIDA.CO.IL עד כמה שזכור לי היא כתבה שזה בריא בעיקר בגלל התרומה למערכת החיסונית (שנעשית מושלמת רק בגיל 6). חוץ מזה שהנקת לילה תוכלי להפסיק לגמרי וזה לא אמור לפגום בתפוקת החלב בשלב הזה....

אני מקווה שלא השתמע ממה שכתבתי שבעלי אינו תומך בהנקה פיזית ורגשית (אם כי את ה"מטעמים" שהוא מבשל אפילו החתולים לא אוכלים:-)). אני גם טוענת ש"מאחורי כל אישה מניקה עומד בעל תומך". זה לא העניין. את הכאב ואת התשישות הוא לא יכול לקחת ממני. אולי זו ההיסטוריה הפרטית שלי (אני מומחית לבעיות בהנקה כי היה לי את כולם...

מסטיטיס, פצעים, פטריות, סתימות, גודש, חוסר...כל דבר) אבל אני כן מרגישה שמגיע צל''ש לכל מי שמניקה במיוחד כי רק מעטות עושות את זה יותר מכמה שבועות, לצערי הרב. ולא התנפלתי על רני בגלל שהוא גבר אלא רק בגלל שהוא טוען שאני עושה אוול לילדיי כי לא הנקתי אותם עד גיל שנתיים. וזו בעיני די חוצפה, וכן, במיוחד מפי גבר.

הנה אני אומרת.
יש "חלון" שאני לא כ"כ אוהבת לקרוא לו "חלון הזדמנות" באיזור גיל 9 חודשים - שנה, שאז אם נותנים בקבוק, לפעמים הילד יעדיף את הבקבוק, ולפעמים אפילו תהיה שביתת יניקה, והגמילה תהיה קלה.
מעולם לא חשבתי שזו סיבה לגמול בגיל צעיר.

לעומת זאת - ההבדל העיקרי בין לגמול בגיל שנה וחצי לאח"כ זה יכולת הדיבור של הילד, שמקשה על האמא להתעלם מתחושותיו. ואז באמת הרבה יותר קשה לגמול. אבל מסיבה די רעה, לא? (אני מתכוונת להתעלמות בקלות יחסית מתחושות של הילד רק כי הוא לא יודעת לבטא אותן במילים).

אני מרגישה שחלון ההזדמנויות הזה בא בערך בתקופה שבה הילד מתחיל ללכת. לדעתי בגיל שנה וחצי במקרים רבים זה לא קל בכלל. אבל נשמע שמה שקשה זה הלילות, בעיקר - אני צודקת? אפשר לגמול בלילה ולהמשיך עם ההנקות שכן נעימות ונוחות לך.

ליאורה,
אין לי את הכתבה ממש, אבל רחלי ב עשתה כאן קישור לאותה כתבה (היא הופיעה גם בynet) ב 14.1.03 .

ליאורה
אני לא מומחית. יש לי שני ילדים, וגם הם באותו גיל (שנתיים ושלושה חודשים), כך שהנסיון מסתכם בהנקה אחת.
בגיל שנה וחצי ההנקה עדיין קשה. הם יונקים המון, הם מבקשים המון, ההנקות קבועות בין אם אני בבית, בטיול, אצל ההורים או במקום אחר.
אחר כך זה נהיה קל יותר. מספר ההנקות יורד ואפשר לוותר על הנקה אם היא לא מתאימה. כשהילדים אצל סבתא- הם לא יונקים בצהרים. כשאנחנו חוזרים מאוחר ביום שישי- הם לא יונקים לפני השינה. הם קמים בלילה רק פעם אחת, וגם זה לא תמיד.
אחר כך לא יהיה יותר קשה. יהיה יותר קל. ואולי הוא יגמל לבד.

לפעמים כשאני מתעוררת מוקדם מאוד בבוקר וכולם עדיין ישנים, מכורבלים להם בתנוחות שונות ארבעה מתוקונים במיטה אחת שהיא בעצם שני מזרנים גדולים מאוד על הריצפה, אני יוצאת לי בשקט בשקט מן המיטה. מתחמקת מן החיבוק של הקטנה, מן הרגל של השניה. משתדלת לא לדרוך על אף אבר של אף אחד וחושבת לעצמי איזה כיף לי שהם עדיין רוצים לישון קרוב אלי ושצריך לנצור את הרגעים הללו של חיבוק-פינוק-יניקה בזיכרון כי זה נגמר מהר כל כך!
הגדולים, אלו שכבר ינקו את הארבע-חמש שנים שלהם כבר לעולם לא יחזרו לזה. אז נכון שאנחנו עדיין מתחבקים וכולי, אבל ההנקה אף פעם לא תחזור.
אז אני, כבעלת ניסיון, וכאמא שיש לה שני יונקים: בת שנה ושליש ובת ארבע ושליש לא מדרבנת אף אחת להמשיך להניק למרות רצונה. אבל תחשבו על זה. זה עוד מעט ייגמר. ואני מבטיחה לכם שתתגעגעו לזה.
אז לפני שאתם עושים סוף להנקה, תנו לזה עוד מחשבה.
מה זה שנה וחצי לעומת כל החיים??!

תודה לכולם על התמיכה וטוב לדעת שאני לא לבד בעניין הזה . החברה של היום מאוד מקשה בנושא ההנקה ובמיוחד בהנקה מעל גיל שנה .
מבעלי יש לי הרבה תמיכה וגם מהמשפחה אבל מהסביבה אין ויותר מזה יש ביקורת קשה לפעמים . כנראה מקינאה .
בכל מקרה החלטתי כי אני ימשיך להניק כי בסה"כ כיף לי וכיף לילדה ואין סיבה להפסיק . ולגבי הנקת לילה אני אגמול אותה כי זה קשה לי מאוד , אני ישאיר לה את הנקה לפני השינה ובבוקר שהיא קמה וביום כשהיא חוזרת מהמעון . אני חושבת שזה יעשה גם לי טוב וגם לה .
"אמא של אופק"
רשמת לי שאני אגמול אותה מהנקת לילה אם אני רוצה יש לך עצה איך עושים זאת ?

ליאורה, תקישי את המילה SLEEP במנוע החיפוש, יש התכתבויות שלמות בנושר ' איך לגמול מהנקה לילית' ולי עזר במיוחד המאמר באנגלית שמופיע שם : לשנות את דפוסי השינה. בהצלחה... לנו זה עזר בצורה מדהימה ותוך כ10 ימים אופק הפסיק לגמרי את הנקות הלילה. (כשהיה בן שנתיים)

ליאורה, יש דפים פה על גמילה חלקית.
תעשי חיפוש על המלים "הנקה" (תמצאי המון דפים עם גמילה) ו"גמילה".
והכי מומלץ: ללכת למפגש של ליגת לה לצ'ה ולקבל שפע עצות לגמילה.

תודה .

שלום לכולם/ן... מצטרף לפה מהפורום של תפוז, YNET, סטארמד ושילב...

שמח שיש מקום בו אפשר סוף סוף להרגיש שאנחנו "צעירים" בהנקה - אנחנו (שרון "אמא", אביב "היונקת" ואני "אבא") בני שנתיים וחודשיים ויונקים כמה ומתי שאנחנו רוצים...

שלום לגילה ולאה מ ולכל מי שפיספסתי...

נתראה בפורום.

בר כבר כמעט לא יונק. בשבוע האחרון הוא ינק פעמיים, כל פעם כמה דקות. האם הוא בגמילה? או שזו תקופה כזו וזה יחזור?
"להזכיר" לו? או פשוט לא להציע ולא לסרב?
מצד אחד, אם לגמול, הכי טוב ככה בצורה הכי קלה בשבילו בלי שצריך לסרב לו שהוא מבקש (משהו שאני שונאת לעשות...)
מצד שני, אולי עוד מוקדם מדי לגמול... הוא בן שנתיים וארבעה חודשים כמעט. הוא עוד נראה לי תינוק... הוא הולך לגן ליום שלם ובטח לא תזיק לו ההגנה של ההנקה. וחוץ מזה אם הוא מתעורר בלילה, מה שקורה לעתים נדירות אבל עדיין קורה, אני מרדימה אותו בחזרה בהנקה. אין לי שום מושג איך להרדים אותו בדרך אחרת. והוא גם התחיל להיות נורא בררן באוכל ואולי יתחילו לו כל מיני חוסרים בתזונה.
מה תוכלו ליעץ לי מנסיונכן?

דיאנה, גם הבת שלי הגיעה לדפוס הזה, אם כי בגיל ארבע וחצי.
נראה כאילו הוא גומל את עצמו. אני לא יודעת אם אפשר להחזיר אותו, אם את רוצה.
האם את מרגישה שהיית רוצה להציע לו יותר, כדי להחזיר אותו יותר להנקה? משהו בי אומר לי (לא מידע מבוסס) שזה לא כל כך בריא לילד. אבל רק את יכולה לדעת אם זה מתאים לכם.
מה מפריע לך להמשיך להרדים אותו בהנקה? באמצע הלילה הוא יכול להמשיך עוד הרבה זמן.
ולגבי האוכל - פשוט לסמוך עליו. להציע מזון בריא ומגוון, ולסמוך עליו שייקח מה שהוא צריך.

תודה בשמת.
מאחר והוא מתעורר בלילה לעיתים כל כך רחוקות, אני חוששת שאם הוא לא יינק יותר יום יום, הוא גם ישכח איך לינוק, וגם יתייבש לי החלב, ככה שלא אוכל להרדים אותו בהנקה.
לסמוך עליו באוכל ולהציע לו מזון בריא ומגוון - אני מאד מאמינה במשפט הזה ומציעה אותו בעצמי... כל עוד אין "השפעות זרות". בגן הוא מקבל לארוחת ארבע ביסקוויטים או קרקרים וכוס חלב (לפחות החלפנו לחלב עיזים, אולי זה מקרי אבל נראה שמצב האזניים השתפר משמעותית מאז). בגן משחקים הוא אוכל את הבמבה של האמהות הישראליות האחרות. כשאבא שלו לוקח אותו לסופר הוא נותן לו דונט מצופה בסוכר כדי שיישב בשקט בעגלה. ככה שהוא בהחלט פיתח העדפות, ולא בריאות במיוחד, למרות שבבית אני משתדלת להציע לו רק דברים בריאים.

האם את מרגישה שהיית רוצה להציע לו יותר, כדי להחזיר אותו יותר להנקה? משהו בי אומר לי (לא מידע מבוסס) שזה לא כל כך בריא לילד. אבל רק את יכולה לדעת אם זה מתאים לכם

תכננתי הנקה הרבה יותר ארוכה - איכשהו קיבלתי רושם שאם לא גומלים ילד (ואם אין לו בקבוק או מוצץ כתחליף) הגמילה הטבעית מתרחשת סביב גיל 3 עד 5. הגמילה של שון היתה מאד טראומטית לשתינו וגררה אחריה שרשרת דלקות אזניים, לילדה שהיתה בריאה כמו שור לפני כן, ככה שזה די מפחיד אותי.

אם את רוצה להמשיך, את יכולה להציע לו (במילים). מקסימום הוא יסרב. לא נראה לי שיש נזק בלהציע.

איכשהו קיבלתי רושם שאם לא גומלים ילד (ואם אין לו בקבוק או מוצץ כתחליף) הגמילה הטבעית מתרחשת סביב גיל 3 עד 5.
הממוצע גומל את עצמו בין 3-5, אבל לא כל ילד הוא ממוצע

כמה זה מאכזב כשאנחנו אוהבות את ההורות בהנקה, ופתאום הילד מסתלק לנו מוקדם מדי!
שלי רק בן 9 חודשים. מעניין מה הוא יבחר.

דיאנה, דברי עם כוכביתי - אצלה היתה (אחרי שהיא התחילה גמילה יזומה מצידה, והגיעו, אאל"ט, ליניקה אחת ביום) גמילה איטית מאוד, עם יניקה אחת לכמה ימים-שבוע-שבועות.

אבל גילה, אני זוכרת שהסיפור שלהם לגמרי הפוך משלנו - הוא רצה להמשיך לינוק, היא (בהשפעת "הוא הגדול") גמלה מיוזמתה. כלומר המטרה שלה היתה שבסופו של דבר הוא יגיע מהמצב הזה להפסקה מלאה.
אני יותר מתלבטת האם לנסות "למשוך" את ההנקה, ואיך.
בשמת - כבר 9 חודשים? הזמן טס. בעצם, ילדת קצת אחרי שהגענו הנה, ואנחנו כאן כבר 9 חודשים.... הגיוני.
כרמית - אני מציעה לפעמים, ואו שהוא מסרב, או שאומר "כן" אבל "שוכח" ופתאום מתעניין במשהו אחר. או מנתק אחרי כמה שניות.

המטרות שלכן אכן הפוכות, אבל בתכלס - הילדים עושים מה שהם רוצים, וזה דומה (-:

דיאנה -
בעצם, מה שאת רוצה זה חיבוק - על כך שההנקה הארוכה שתכננת מתמוססת לה?
קחי את הצד החיובי: סימן שהוא די חזק, וזקוק פחות להגנה של החלב ממה שנדמה.

יש לי שני ילדים שהפרש הגילאים בינהם הוא שנתיים וקצת שנולד לי הבן השני הבן הראשון שלי עדיין ינק ועכשיו בני הקטן בן שנתיים ובני הגדול בן 4 וקצת ושניהם יונקים האם זה נורמלי? ומה אני יכולה לעשות כדאי להפסיק את הנידנודים של בני הגדול יותר בעיקר ביניקות של שלוש ארבע בבוקר?

זה נורמלי, ויש רבים כמוך. נכון שזה לא קל, ואת יכולה לנסות להגיע עם הבן הגדול, או גם עם שניהם להסכם שלא יונקים בלילה. הסבירי להם שזה מפריע לך, וכו'.
הסתכלי כאן גם בדף גמילת לילה, או גמ"ל.
ביתי הקטנה עדיין יונקת בת שלוש וחצי כמעט, וביתי הקודמת ינקה עד גיל 4.5, ועל ידי הסברים חוזרים שאמא והציצי צריכים לישון בלילה, זה די הסתדר.
יש גם הרבה מאד אתרים ופורומים על הנושא הזה באנגלית, אם זה מתאים לך. חפשי בגוגל.

בהצלחה!

עד איזה גיל אני יכולה להניק ?

אני מכירה נשים בנות ארבעים פלוס שעדיין מניקות...

אמא של אדם:
עד מתי את רוצה?
את מחפשת מינימום או מקסימום?
בן כמה הזאטוט?
בכל אופן, אין מקסימום. השימפנזים (גנטית קרובים לנו 98%) מיניקים כ-6 שנים כל צאצא.
המלצות אירגון הבריאות העולמי ואירגוני בריאות אחרים (כולל משרד הבריאות הישראלי):

להיניק חצי שנה הנקה מלאה ובלעדית (רק חלב אם ולא שום דבר אחר).
מגיל חצי שנה (לפחות, וזה תלוי בנכונות ובבשלות של התינוק) להתחיל לתת טעימות של מזון מוצק, כאשר ההנקה עדיין מהווה את עיקר מזונו של התינוק עד גיל שנה לפחות.
אחרי גיל שנה אפשר להמשיך בהנקה ככל שהאמא והילד רוצים.

אני מעוניינת להניק כמה שיותר,אדם בן שנתיים ועשרה ונראה לי ממש מוקדם להפסיק להניק אותו כי הוא עוד קטן(בגיל),
לצערי כשהיה בגיל עשרה חודשים שלחתי אותו למעון ועבדתי כמה חודשים אז הכריחו אותו לאכול מוצק,נראה לי שזה אחד הדברים שגרמו לו טראומה,למזלי קלטתי עניין מהר מאוד ,הוצאתי אותו והתחלתי להניק אותו יותר.
עוד לפני ההריון החלטתי שאני הולכת להניק......להרבה זמן.
אני מרגישה שחשובה לו ההנקה לא רק למזון .
רציתי לדעת אם אין פגיעה בילד באופן כלשהוא, בהמשך ההנקה עד גיל מאוחר,בגלל שהוא כבר מבין?

אה - אז זו השאלה?
אין פגיעה בילד מכך שצרכיו מסופקים!
בואי נגיד - מסתובבים (הסתובבו) פה אי אילו יונקים שכבר חגגו את יומולדת 3 שלהם, וגם יותר מזה.
הסירי דאגה (של אחרים) מליבך!