סיפור לידה שלולית

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לידה בבית חולים

[שלולית*]

הגיע הזמן להגיד לכן תודה!
אני לא פעילה באתר ולכן לא מוכרת, אבל לקראת הלידה השניה החלטתי לעשות שיעורי בית ולהגיע הפעם מוכנה לביה"ח (לידת בית תהיה בהזדמנות אחרת...)
התחלתי כשכל מה שיש לי הוא הידיעה שאני על המיטה שלהם לא עולה, אבל רק מהקריאה ב"באופן" קיבלתי את הכלים לדעת לא רק מה לא, אלא בעיקר מה כן.

אז דבר ראשון - תודה ענקית לכל הנשים שחלקו פה מהידע והנסיון שלהן, נתתן לי המון בטחון בגוף שלי וביכולות המופלאות שלו. עשיתי את מה שלא האמנתי שאפשר וילדתי בלי משככי כאבים
בנוסף, החלטתי שכדאי להעלות על הכתב את הדברים שעזרו לי למען היולדות הבאות שיגלשו כאן.

ובכן...

מישהי באחד הדפים כתבה שלכאב בצירים יש מטרה, והיאף שבכל רגע נזיז את האגן ונחפש את הנקודה בה הציר כואב הכי פחות. זו גם התנוחה בה - למשך אותו ציר - התינוק מתקדם בתעלה בדרך הטובה ביותר.
חיפשתי מי כתבה את זה כדי להודות לה אישית ולא הצלחתי למצוא. אין ספק שהגישה שלי הפעם, לאור המידע הזה, כבר לא היתה "איי, כואב" ולכווץ את כל הגוף, אלא "וואו, מקסים שהגוף מכוון את התינוק לרדת ביעילות". הבדל של שמיים וארץ.

שלא כמו בלידה הקודמת, שהתחילה עם פיטוצין-אינפוזיה-שכיבה על הגב-אפידורל-צרחות.... הפעם מרגע שהתחילו הצירים החזקים כל הזמן קפצתי, התנועעתי, שמעתי בלופ את הדיסק של מירי מסיקה ועינתזתי לצליליו (ריקודי בטן נועדו במקור להקל על לידה ולהניע את האגן בצורה שתקדם אותה). וכמובן העצה המועילה - מקלחות, שוב ושוב ושוב.

שיטה נוספת להקלת כאב - גיליתי שכשמתחיל ציר מאד עזר לי גם לשבת על קצה המיטה שלנו ולקפוץ בישיבה מהר מהר (יש לנו מזרן קפיצים). נראה לי די דומה לכדור פיזיו, אבל למי שאין בבית - דעי לך שמזרן קפיצים הוא פתרון מצוין.
בשלב מסוים גם ישבתי עם שעון מחוגים, וככה יכולתי לעקוב אחרי אורך הציר ולדעת מתי עברתי את השיא ושעוד כמה שניות הוא מסתיים. לי זה עזר להתמודד.

והתוצאה?
את רוב הצירים העברתי בקלות בבית, כשאני מופתעת ממה ששמעתי את עצמי אומרת לבעלי: "אני רוצה שכבר יגיעו הצירים הכואבים". אגב אותם צירים איומים שזכרתי מפעם קודמת לא הגיעו בכלל, בשום שלב לא הרגשתי שהם כבר כואבים יותר ממה שאני יכולה להתמודד עמו.
דחיתי את הנסיעה לביה"ח כדי למנוע אפשרות שיחברו אותי לאיזשהו מכשיר ואני אאלץ לשכב - הדבר ממנו פחדתי הכי הרבה.

הגעתי לבסוף עם פתיחה של 5, ותוך שעה, אותה ביליתי במקלחת של חדר הלידה, כבר עליתי ל-7-8. כל הזמן הזה המשכתי לזוז ולרקוד ולקפוץ.
יש לציין שכל שניה נכנס מישהו אחר מהצוות לברר למה האשה הזאת עוד לא קיבלה אפידורל, למה אני לא רוצה חוקן, למה אני לא על המיטה, ומה הבעיה של הזוג בחדר 6...
בפתיחה של 8 עשו לי ביקורת של מוניטור והחליטו שנגמרו המשחקים כי יש חשש למצוקה עוברית. אני מדלגת על כל שלב הויכוח ושלב הכנסת הרופאים לחדר כדי לאיים בסיבוכים ובניתוח, התהליך הסתיים בפקיעת מים יזומה ובחיבור שלי לכל מיני חוטים כשכמובן אני כבולה למיטה

בשלב הזה למזלי עזבו אותי כי היה עומס, ודי מהר התחילו הלחיצות.
זכרתי שקראתי כאן על מישהי שנאלצה ג"כ ללדת על המיטה והחליטה שהגוף שלה מסוגל להכל, גם לזה. התמלאתי גם אני כוחות, הסתובבתי על אף כל החיבורים לאינפוזיה/חמצן/מוניטור פנימי, ועמדתי עלך הברכיים כשאני מחבקת את משענת המיטה.
בכוונה לא אמרתי לאף אחד שיש לי כבר לחיצות, לא למילדת שקפצה לראות מה הענינים, לא לבעלי כי פחדתי שהוא יילחץ ויקרא לצוות, שהייתי בטוחה שיהפוך אותי על הגב בחזרה.
הלחיצות היו 20 דקות סה"כ (בניגוד ל-4 שעות של פעם קודמת!), והקרעים ממש מינימליים. בשניות שהרגשתי את הראש יוצא יש לציין שנכנסתי להיסטריה וצרחתי על בעלי שמהר יביא את המיילדת, שאכן באה ברגע האחרון כדי לתפוס את התינוקת במחשבה לאחור נזכרתי בדימוי שמישהי העלתה, על איילה שיולדת בשדה: בשלב הצירים הפחד עלול לעצור את הלידה כדי שאם יש נמר היא תוכל לברוח, בעוד שבשלב הלחיצות הפחד דווקא משחרר הורמון שגורם ללידה להתקדם במהירות שיא (שוב, כדי שאם יש נמר היא תוכלך לסיים עם זה ואז לברוח). נראה לי שהפחד בשניות האחרונות באמת עזר לרחם לשחרר את התינוקת החוצה בשיא המהירות.

ומה עוד? -כמובן שרק בזכות האתר התוודעתי לחשיבות העצומה שיש לחיתוך מאוחר של חבל הטבור, וככה ידענו להלחם על כל שניה נוספת.
הבהרתן לי גם שקיימת אופציה להשתחרר מוקדם וכך היה: בתי נולדה ביום חמישי בלילה, וביום ששי בבוקר כבר התייצבנו לבדיקת רופא לפני שחרור. בבי"ח שבו הביות הסתבר כלא מוצלח במיוחד (תה"ש) הבריחה הביתה היתה הצלה גדולה מאוד.

זהו, מקווה שהדברים יעזרו ליולדות אחרות, ושוב - תודה ענקית לכולן, מקווה לבוא ליום העיון בר"ג ולפגוש את הפנים מאחורי הכינויים,
ובינתיים - הולכת להניק

[אינדי_אנית*]

וואו כל הכבוד, אחלה שהיתה לך לידה טובה יותר, וכל כך הרבה בטחון.
זה נשמע נהדר.

[טליה_טקאוקה*]

מזל טוב!!

כל הכבוד, אחלה שהיתה לך לידה טובה יותר, וכל כך הרבה בטחון.
@} @} @}

[חגית_ל*]

תודה ענקית לכל הנשים שחלקו פה מהידע והנסיון שלהן, תודה ענקית לך!!!! שחלקת והנה למדתי ממך המון!!! @}



נראה לי שהפחד בשניות האחרונות באמת עזר לרחם לשחרר את התינוקת החוצה בשיא המהירות.
אולי זה מה שטוב בללדת בבי"ח?

כל הכבוד ושוב המון תודה ושיהיה לכם בבריאות ובשמחה תמיד @} @} @}

[Manty_T*]

ואוו, סיפור מאד מעצים לקריאה.
את לקחת כלים, השתמשת בהם, ועכשיו מחזירה אותם למחסן לבאה בתור. אהבתי

כמובן שהתנהלות בית החולים עשתה לי קשר בטן, אך טוב שלך לא.

לגבי ה
_נראה לי שהפחד בשניות האחרונות באמת עזר לרחם לשחרר את התינוקת החוצה בשיא המהירות.
אולי זה מה שטוב בללדת בבי"ח?_
ואולי זה מה שגרם לקרעים.. לידה מתוך פחד אף פעם (לדעתי) לא עדיפה.

המון מזל טוב, אושר ואהבה

[gani*]

איזו לידה משובחת!
כיף לי שמישהי גריינה את האבחנה החודה של מנטי-טי @}

[שלולית_י*]

תודה gani,
שמחתי לראות את הדף קופץ במה חדש, זה הכניס אותי לכמה דקות של הרהורים וזכרונות מתוקים

[הדס*]

ראיתי רק עכשיו.
תודה!
סיפור חשוב ליולדות בית החולים שביננו.