נשים גברים ותקשורת האם אפשרי

[וסליחה על שמוש עילג במונחים].

אין דבר כזה שמוש עילג!!!! לא מקבלת תסליחה שלך(())!!!
כבלי את שלי...בכלל באתי מהר כדי למחוק ו..הופ כבר ענית אז לאמשנה.
כלומר - מה, רק חשים? אני חושבת שרק את יכולה לדעת כי רק את חשה מה שאת חשה מאיפה שאת מאפשרת לעצמך
ולהבנתי,אחרי שאני רק חשה, ולא מפחדת מהחומר שזה מעלה בי כתוצאה מיזה אלא מסכימה רק להתבוננן ,זה מוצא את דרכו (כאילו) לבד להבנה,ברור שבסוף אנו צריכים את הקוגניציה כדי להבין.
אבל לדעתי אם כל חויה ננסה להבין קודם דרך הקוגניציה זה ישאר מאוד שטוח,
והאמת...שעוד לא קראתי לעומק מה שמשה כתב,בעינין הזה אז רגע אני ניגשת.
< שירית,קודם צועקת אחר כך מבררת...

>

התינוק כדוגמת אב טיפוס לבעל יכולות אנרגטיות,להבנתי ,חסר תכונות מסוג זה, הוא אינטליגנטי בצורה אחרת לגמרי לא?
אוריאל
בחויה שלי,
תינוק אינו פועל לפי דחפים והגנות של מערכת הדחקה.
לכן, כל שאר האינטילגנציות קיימות ועוד בצורתן האולטימטיבית ,כלומר, תינוק משתמש בכל אינטיליגנציה שלו-במלוא הפוטנציאל שלה!!!
ועם השנים כאשר הורים סביבה וכו', מדכאים לו את אותן יכולות,אזי אז הוא אינטליגנטי בצורה אחרת לגמרי

נראה שחוויה בלי כל השאר, אינה בדיוק אינטליגנציה. האם החוויה בשליטה, האם החוויה בתהליך מודע של גורמיה?

כלומר,ותקן אותי אם אני טועה,
חויה בלי כל התהליך עד לחויה מודעת,זה סוג של "חווית אוטומט"?
כלומר לא נידרשה כאן כל הפעלה מודעת של איזושהיא אינטיליגנציה, פשוט חוינו בצורה אוטומתית,מיתוך הרגל,מיתוך שרות לצורך, וכד'?
בבקשה משה אל תיפסח אל זה.

ל מ אוריאל
נראה לי שהתינוק, לא רק יכול להשתמש באינטליגנציה האנרגטית בצורה מכוונת, אלה גם מושכלת. היכולת מחוברת אלצו באופן ישיר לנעים לא נעים. אוהב לא אוהב, רוצה עוד או רוצה להפסיק. היכולת של התינוק לחבר את התקשורת האנרגטית או לנתקה, היא אינטליגנטית ביותר ומודעת.
מה גם שלפני שהקוגניציה התפתחה, התחושה הגופנית והתגובות הרגשיות והחושיות הן המובילות את האינטליגנציה האנרגטית. לאחר מכן כשהקוגניציה תופסת את מקומה וחושבת שלה הכתר וזכות הראשונים על הכול, מתחילים קשיים של שליטה ובקרה בתוך המערכות.
לרוב הקוגניציה מנצחת ושאר האינטליגנציות מפסידות ובגדול (הצורך שלה בסדר וארגון הוא צורך ותפקיד גנטי).

מה דעתכם על תינוק שאימו איננה בגלל סיבות שונות, שפיתח את היכולת האנרגטית למימדים שמאפשרים לו לדעת במדויק בכל רגע נתון היכן אימו נמצאת, איך היא מרגישה, מה מצב רוחה ועוד.
לאחר שתינוק כזה גדל, יכולתו האנרגטית כל כך מפותחת, עד שהיא נהפכת לבעיה בפני עצמה. היפר רגישות אנרגטית. אמנם הוא פיתח אותה בגלל סיבות טובות מאוד אך החרדה העומדת בבסיס היכולת הופך את המצב לחסר שליטה ובקרה.

האם היכולות של האינטליגנציה אנרגטית הזו, המובילה את האדם להיות על גבול הטלפתיה החשיבתית והרגשית רוב הזמן נכנסות לתוך הדיון שלנו כשמדברים על אינטליגנציה אנרגטית. האים אדם זה ורבים שכמותו יחשבו למובילי דרך או למופרעים? האים אנשי המזרח ששם מקבלים תכונות אלו כנעלות וחיים על מנת לפתח אותן, האדם שלנו ייחשב למתקשר טוב יותר?

איך אדם כזה גבר או אישה מתחבר לנושא התקשורת בין המינים?

נראה שהתייחסות למצבים הללו, יכולה לשפוך אור על האינטליגנציה האנרגטית ותפקודה טוב יותר.
אם הילד יכול לפתח את הנושא באופן מודע על מנת לדעת כל הזמן מה קורה לאם, הרי שהיכולת הזו קיימת בתוכנה הגנטית של כולנו.

רחל, ומ. אוריאל גם,
לא חשה בנוח עם "כחומר ביד היוצר" ולא כצדקנות גרידא, אלא... לא יודעת, גם נראה לי לא הוגן וגם, מלכתחילה, בעצם בשביל מה???
כחומר ביד היוצר - פנינת לשון הבאה לתאר מצב, בהקשר למה שכתבת על ערסים וכו' (בתוכי קופצת לה התנגדות ל"ביטול" אוכלוסייה רק כי היא ערסית, אבל לא'משנה עכשיו..)

כשהמודעות האנרגטית שלי מקשיבה לאותם ערסים, זרימת האנרגיה שאני קולטת מהם חזקה, הם לא מחביאים את הסריקה הבינמינית הזאת, אם ניקח לדוגמא, שאני עוברת ברחוב וחבורה שכזאת ישובה על הברזלים ועיניהם יוצאות מחוריהן.. קשה להם להתאפק והם זורקים מילה, או הצעה (אפילו מגונה..),<ואל תיראו אותי ילדה בת 18 שמסתובבת חצי עירומה ברחובות>אני מחייכת או אפילו צוחקת וגם עונה.

ואז נוצר ואקום של "אין מתח" ואפשר לתקשר בגובה העיניים. נכון, אין הרבה ערסים שיש לי איתם תקשורת ביום-יום. אבל חומר ביד היוצר מתכוון לאמר שאם אני כן צריכה לתקשר עם מישהו ומתברר שהוא מסוג הערס המצוי, הוא, בסופו של דיבור יעשה מה שאבקש ממנו. רק בגלל ש"איפשרתי" את הזרימה האנרגטית בינינו מייד בהתחלה, ולא חסמתי אותה.

ותקשורת אנרגטית חד-צדדית היא בדיוק זה, שאפשר פשוט "להפעיל* אנשים עם התקשורת הזאת, בלי שהם מודעים, ובעצמם נהנים מהתענוג, כן, התענוג מדבק.

ולשאלה של רחל: כלומר - מה, רק חשים? - כן, רק חשים. למה זה מרגיש מפחיד כשאת שואלת את זה? נראה שגדלת לתוך עולם מפחיד ומסוכן, בו צריך מאד להזהר ולברר וחלילה לא לסמוך על אף אחד.
כדאי לעיתים להתמסר קודם לתחושה, להיות בה, בלי מילים (ממילא תגיע הגב' קוגניציה ו"תקלקל" הכל תיכף), לחוש - זה ללא מילים. קודם כל ללא מילים.

מקווה שהפעם הובנתי..

(רחל היזהרי מגיע אלייך חיבוק ממני, האם תתמסרי לו?)

_האדם שלנו ייחשב למתקשר טוב יותר?
איך אדם כזה גבר או אישה מתחבר לנושא התקשורת בין המינים?_

אני חושבת שהוא לא יחשב למתקשר טוב יותר,
להבנתי, יכולת התיקשור הזו באה כחיפוי על מצוקה מאוד גדולה והוא פיתח אותה כדי ליבלוש אחרי אמא כי אמא איננה ,כשצריך אותה.
אני חושבת שכבן זוג הוא יהיה חרדתי, ולא יתן מקום לאינטימיות ופרטיות, כי הוא כול הזמן גר מתחת לעור של הבנזוג השני, פן הוא יברח לו

כמו ...אמא
??????

החוויה האוטומטית מול זו המודעת..
חוויה אוטומטית?- כזו שלא משתפת שום אינטיליגנציה, יכול להיות, מתוך הרגל, פחד, בריחה, התרגשות גדולה. אני מנסה לחשוב על דוגמא.. נידמה לי שחוויה כזו תציף (לאורך הזמן בו היא מתרחשת) וכך עלולה לשבש מערכות, כמו לעלות ל"אנקונדה" (רכבת-הרים...די עלובה לטעמי אבל לא'משנה), עולים ולא ממש יודעים למה לצפות. החוויה מציפה את כל המערכות וכתוצאה מכך כל אחד יגיב אחרת...(אחד יקיא, שני יוצף באדרנלין ושלישי יישבע שבחיים לא יעיז לחזור על הטעות אחרי שהרטיב מיכנסיו..).

אם ניקח את אותה דוגמא לחוויה מודעת.. למרות שלא יודעים למה לצפות, יודעים להערך לקראת לא-ידוע, כל אחד יכוונן את עצמו כפי שהוא יודע.

נידמה לי גם שזה קשור למהירות בה אדם יכול להסתגל לחוויה האוטומטית ולהפוך אותה למודעת, שאלה של מיומנות?

אחי, מה דעתך? משה?

עולים ולא ממש יודעים למה לצפות. החוויה מציפה את כל המערכות וכתוצאה מכך כל אחד יגיב אחרת...
ניראה לי שבחוית אוטומט אתה בכלל לא מאפשר הצפה....אתה פועל כמו רובוט.
חויה מודעת-כשמה כן היא
בואי ננסה לקחת דוגמא בהקשר לנושא, למשל, בחורה, ניתקלת בבחורים,ותמיד חווה עצמה- אותה גברת,בשינוי אדרת, חווה ,מיתוך כל הדברים שמנית קודם:
מתוך הרגל, פחד, בריחה, התרגשות גדולה.
היא חווה בלי שום מודעות ל-למה אני תמיד חווה אותו דבר?
לרוב היא תחשוב שזה הטיפוסים שהיא פוגשת,שבעצם אחראים לתחושות הללו....
אלא ש נראה שכל מה שמשפר את הקשר עם האני יכול לתרום לקשר בין המינים. (ציטוט של משה)
ומן הסתם הופך את החויה ל-מודעת.

<שירית רוצה כבר להקיא אפשר גם- במודע ,ב"אנקונדה", העיקר לצאת לחופש>

.

שירית,
אופס, דוגמא לא טובה ה"אנקונדה", אבל, לא התכוונתי ל"אוטומט" אליו עוברים כברירת מחדל.
התכוונתי ליכולת האוטומטית לחוות - כלומר הגירויים החיצוניים שניקלטים אצלינו. ממש בזמן שהם ניקלטים. אישה פוגשת גבר - מה שעובר ביניהם ב...שניות הראשונות, מה שכל אחד חווה/קולט מהשני. זו החוויה האוטומטית, אח"כ - הפירושים שעושים הופכים את החוויה למודעת.
מודעת - זה אומר להקשיב לחוויה, לגוף, לרגש, לחשיבה - בחשיבה, לנתח את החוויה.
נידמה לי שבפסיכולוגיה קוראים לזה חשיבה רפלקטיבית, שמשחזרת את הסיטואציה של החוויה - ואז הופכת אותה למודעת.
האם ניסחפתי להתפלספות מעורפלת.
<לעיתים בבוקר, מתקשה להחליט>
יום נפלא.

_האם ניסחפתי להתפלספות מעורפלת.
<לעיתים בבוקר, מתקשה להחליט>
יום נפלא._

ממש לא ניסחפת.עכשו ברור לי יותר.
את רק בבוקר מתקשה להחליט...אשרייך...
יום נפלא גם לך\כם
@}

כשאני מתקשרת עם גבר, יש לי הרבה פעמים הרגשה שמבחינתו אם סווגתי כמושכת מבחינה מינית, אוטומטית הוא מתעלם לחלוטין מחלקים נרחבים וגדולים אחרים במהות שלי,
שאני כרגע מצומצמת לאנרגיה המינית שלי ושלו.
שהוא מנווט את המפגש האנרגטי לכיוון המיני בלבד, בין אם אני מעוניינת בכך ובין אם לא. אני מרגישה ש"מטרת" התקשורת היא שימוש/התבוננות/ניצול האיכויות ה"נקביות" שלי ותו לא.
ואני לא אוהבת להיות מצומצמת.
(כשאני אומרת אנרגיה מינית זה במובן זיון ולא במובן טנטרה)

ואנא, אל תגידו לי שזה רק בראש שלי

זה לא

פלוני אלמוני,
זה נכון , דוגמת הארס של שמחה שמצאתי עונה לך ,אני חושב , אבל משום מה נראה לי
שהדוגמא שניתנה מתאימה יותר להפעלה של אינט' רגשית , הארס רוצה ומכוונן זיון , האישה
( בעלת הביטחון , הניסיון , והאינטלגנציה הרגשית המפותחת) מסיטה אותו לזה שזה
לא הולך להיות , אבל בכיף , לא נריב על זה , ההיפך , אנחנו כרגע בקשר על מיני , מבינים
עניין , הארס מבין (בעזרת השם...) מחייך ונותן מבט מעריך , עדיין מונע מינית אבל עם איכות אנרגטית שהופכת את המפגש למהנה . ואז אם רוצים ממשיכים.

ואולי זו האינט' האנרגטית מובילה את האינט'הרגשית לתגובה הנכונה במצב הנתון...

הי שמחה , הבנתי אותך ???

_כשאני מתקשרת עם גבר, יש לי הרבה פעמים הרגשה שמבחינתו אם סווגתי כמושכת מבחינה מינית, אוטומטית הוא מתעלם לחלוטין מחלקים נרחבים וגדולים אחרים במהות שלי,
שאני כרגע מצומצמת לאנרגיה המינית שלי ושלו._
אני אנסה:
זה לא שאוטומטית הוא מתעלם.
זה שהוא מתקשר מהמקום הזה בלבד באותו רגע, בלי שזה במודעות שלו.
החלקים האחרים שלך לא קשורים.
הצורך שלך שהוא לא יראה את ה"משיכה המינית" שלך וכן יראה את הצדדים האחרים - קשור לפחדים שלך לגבי עצמך ולגבי הנשיות שלך.
כשאת משתחררת מהפחדים שלך, (סליחה על הביטוי הבא, לא מצאתי ניסוח יותר מוצלח:) מתחברת לנשיות שלך (נשמע נורא, נכון), ומתמלאת ביכולת לנהל תקשורת אנרגטית מודעת - זה פשוט לא מפחיד אותך. את לא חוששת מה שהוא רואה בך או לא רואה בך, מאיזה חלקים הוא מתייחס אליהם ואיזה לא. זה לא מאיים עלייך, כי כל החלקים שלך מכובדים, ראויים ומבטאים אותך, בעינייך.

שהוא מנווט את המפגש האנרגטי לכיוון המיני בלבד
לא, הוא לא מנווט בכלל.
זו עוד טעות נפוצה.
את זאת שקובעת לאן המפגש ינווט. הוא פשוט מתקשר בדרך שנובעת ממנו.
אם את מפחדת ממנו - את מבצעת חסימה, ומחמירה את הסיטואציה (משה תיאר קודם איך ולמה).

אני מרגישה ש"מטרת" התקשורת
עוד טעות, לדעתי.
אין "מטרה" פה לתקשורת. ההנחה שלך שהוא פועל מתוך מטרה, ומטרה שלילית בעינייך, היא פרשנות מבוהלת שלך שבאה מתוך הפחדים שלך.
אין לו מטרה. הוא משחק את המשחק שלו. זאת התקשורת שלו.

שימוש/התבוננות/ניצול האיכויות ה"נקביות" שלי.
שימי לב איך הפחדים שלך וההתבוננות שלך קובעים את התקשורת ואת הסיטואציה:
את כותבת שימוש, ניצול, התבוננות שאני מניחה שהיא במובן של "הפיכתך לאובייקט".
פחות פחד ויותר בטחון וזרימה עם הנשיות שלך היו עשויים לראות פה משהו אחר לגמרי. למשל: "זיהוי/הכרה/כבוד/הערכה/התפעלות/הערצה לאיכויות הנשיות שלי".

ואני לא אוהבת להיות מצומצמת.
כן, אבל התפיסה שלך היא שמצמצמת. זו הפרשנות שלך.
אם את תשני את נקודת המבט שלך, ואת היחס שלך לעצמך, ואת תחושת השלמות שלך עם עצמך ועם נשיותך ועם מיניותך - את תחווי התרחבות ועונג, משחק ובטחון, במקום פחד, צמצום וחסימה.

משה כותב למשל בדף משה אלבאום :

_למשל, כשאישה אינה מקבלת את המיניות, נשיות, אימהות, שלה, האנרגיה שלה זורמת בקוטביות הפוכה ממנה החוצה במקום מהחוץ פנימה ולכן קשה מאוד לצור איתה קשר מספק כלשהו (לא חייב להיות מיני) ברגע שהיא תצליח באופן מודע להפוך את הקוטביות בזרימת האנרגיה היא תוכל לשנות את גישתה לחיים ולכן לתקשורת בינה לעצמה ולאחר. (המודעות האנרגטית הינה הכלי המוביל את התודעות השונות של האדם, ומארגנת אותן לצרכיו).
במצב הזה, האישה עייפה חלק גדול מהזמן כי היא אינה נטענת באופן טבעי כפי שאמור לקראת, יכולת ההכלה שלה כמעת ואינה קיימת, יכולת הנתינה שלה שוחקת אותה לחלוטין ועוד._

בשמת אני מכירה מקבלת ומזהה את המקומות בהן אני צריכה לעבוד על ועם עצמי.
אבל,
נמאס לי שהכל עלי. תקשורת מכבדת היא דו צדדית.

אם את מפחדת ממנו אני לא ממש מפחדת. יותר משועממת ומותשת מהנסיון לתקשר עם גברים שלא רואים אותי כמכלול אלא ככוס ושדיים.

כן, אבל התפיסה שלך היא שמצמצמת. זו הפרשנות שלך.
זו בריחה בעיני. תשאלי גברים

אני לא חושבת שיש קשר לרמת הקבלה שלי של המיניות שלי.
את המיניות שלי אני חווה כשמחת החיים, הגוף, עונג, חקירה ושלל דברים טובים.
המיניות שאני חווה דרך התקשורת עם גברים מסויימים היא משפילה, מנצלת ומרחיקה אותי מהאנושיות שלי.
אני חושבת שמותר להגיד שיש גברים חארות שרואים ומתקשרים עם נשים כחפצים לשימוש מיני בשלל מניפולציות ושיטות.
בלי שום קשר לעבודה העצמית שאני עושה בשביל עצמי, איך להתמודד איתם.

יש לי הרבה פעמים הרגשה שמבחינתו ?

אני מרגישה..._ אולי ...רוצה..אבל מפחדת מה יגידו עלי ?? _ש"מטרת" התקשורת היא שימוש/התבוננות/ניצול האיכויות ה"נקביות" שלי ותו לא.

ואנא, אל תגידו לי שזה רק בראש שלי זה לא.

טוב אז אני לא אגיד

בשפה פחות פסיכולוגיסטית, את חושבת שכל מה שרוצים מימך זה -דפוק וזרוק?(!)

מה את חושבת שמגיע לך?
את תמיד חושבת בישביל מישהו אחר? וגם ממלאת אחר הציפיות,שלו, ששערת לעצמך שהוא חשב?
את חושבת שזה מוסרי\אחראי לאכזב מישהו?
כי לעיתים יש לזה מחיר: המחיר יהיה בכך שיעזוב אותך? יעלב? יכעס? או אולי משהו אחר בכלל

את תמיד חושבת בישביל מישהו אחר? וגם ממלאת אחר הציפיות,שלו, ששערת לעצמך שהוא חשב?
האמת שכן.. לגמרי. אני מכורה לזה, ונגמלת לאט לאט.
תודה שזיהית @}

בשפה פחות פסיכולוגיסטית, את חושבת שכל מה שרוצים מימך זה -דפוק וזרוק?(!)
אולי איזה גבר יכול לענות פה? האם קרה לכם או שאתם מכירים גברים שקרה להם שכל מה שהם רצו מבחורה זה לדפוק ולזרוק?
אולי נשאל כמה בחורות אן זה קרה להן פעם?
ברור שכן!
אני חושבת שבתוך הדיון על תקשורת בין נשים לגברים יש מקום לומר כי התחושות שיש לנשים (ולי כאישה) כי יש גברים שהיו שמחים לנצל אותי מינית אינן מדומיינות. יש אכן גברים רבים שעושים זאת. זה לא רק בראש שלי, זה באמת קורה במציאות.
אין לי ספק כי ראוי רצוי והכרחי לדבר עלי ועל איך ומה אני.
ולצד הדיון הזה לומר בפה מלא- זה בסדר שאני מרגישה ככה, יש לזה בסיס מציאותי, יש גברים שאכן מנסים (בכוונה או שלא) לצמצם את המהות והנוכחות שלי למיניות הנקבית בלבד (בהצלחה או שלא בהצלחה, תלוי רק בי, מסכימה).
האם לדעתכן גברים לא עושים זאת? האם מעולם לא נתקלתן בגברים כאלו?
(בלי קשר ליכולת ההתמודדות עם הסיטואציה).

בקיצור, אני רוצה גם מתן תוקף לחוויה שלי, לא רק פתרונות (שבהחלט יתקבלו בברכה

)

_אולי איזה גבר יכול לענות פה? האם קרה לכם או שאתם מכירים גברים שקרה להם שכל מה שהם רצו מבחורה זה לדפוק ולזרוק?
אולי נשאל כמה בחורות אם זה קרה להן פעם?
ברור שכן!_
הינה שאלת,הינה עניתי .
בודאי שהיתי בפזה הזו.
הבנתי שאני בזה אבל לא נתתי שישתמשו בי ויזרקו-עשיתי את זה הפוך....

אפשר ליקרוא לזה,חרדת נטישה|>|לרוב אנשים כאילה נוטשים ראשונים כדי לא לחוות פגיעה זה הרסני מבחינתם.

שמחים לנצל אותי מינית אינן מדומיינות. יש אכן גברים רבים שעושים זאת. זה לא רק בראש שלי, זה באמת קורה במציאות
ברור שזה קיים,ולדעתי זה מצוין אפילו
אנחנו חיה מינית!
אנו לומדים עלינו ועל הסובב אותנו דרך מין.
באו הקדושים המעונים ליפני המון שנים, וזיינו תסכל לאנשים באומרם -מין זה פריצות

הם פחדו מנשים ומהידע שלהן והעלו אותן על המוקד|>| הם הפכו נשים לנחותות ,אנלפבתיות, ועוד ועוד דוגמאות בלי סוף.
נשים הפכו לחסרות כח חיות, אסור להן להנות ממין גם אם הוא סטוץ!!!
נישמע פונדמנטליסטי?
הינה את ב 2005 שואלת שאלה שנובעת מיתוך(לדעתי) חרדה וכאילו כלל לא לגיטימית ,לדפוק וליזרוק. האומנם???
כן...ובכף!!! אבל -עם קונדום בבקשה.

גם בדפוק וזרוק אפשר להגיע לרמות טנטריות, אני חושבת שזה בא מהיכולת שלך לקבל את עצמך לא כקדוש מעונה על גבול הנזירות,אלא להודות בזה ולקבל את זה באהבה- שאתה חיה מינית וזה יותר מבסדר!!!!
http://images.animationfactory.com/anim ... o]biblical characters[/po]/adam eve garden grab it/adam eve garden grab it lg nwm.gif
תמונה אחת שווה אלף מילים
שירית.

אוהב את הדיון.
אני כגבר יכול להוסיף, שהחיה המינית שבי, נתקלה כל כך הרבה פעמים בחיות מיניות נשיות פגועות שלא אפשרו למיניותן לזרום, עד שכאב מאוד לראות ולחוות את זה.
מה כל כך לא בסדר בליהיות מיני? הרי זהו הכוח החזק ביותר הקיים לאדם. דרכו מגיעים לכל שאר הכוחות, כולל הרמות הרוחניות הגבוהות ביותר.
נכון שניתן להגיע אליהן גם אחרת, השאלה היא עד כמה האדם צריך לעוות את עצמו לפני כן??

_את תמיד חושבת בישביל מישהו אחר? וגם ממלאת אחר הציפיות,שלו, ששערת לעצמך שהוא חשב?
האמת שכן.. לגמרי. אני מכורה לזה, ונגמלת לאט לאט.
תודה שזיהית_

התשובה לקשיים בנושא, נמצאת בפיסקה עצמה

שירית, אני מאוד מסכימה איתך ברמת האידיאל.
אבל החוייה האישית שלי היא כשאת אומרת לי
_הינה את ב 2005 שואלת שאלה שנובעת מיתוך(לדעתי) חרדה וכאילו כלל לא לגיטימית ,לדפוק וליזרוק. האומנם???
כן...ובכף!!! אבל -עם קונדום בבקשה._
היא:
הקונוטציות שיש למשפט "לדפוק ולזרוק" בשבילי חזקות מידי בשביל להגיד "גם בדפוק וזרוק אפשר להגיע לרמות טנטריות
" אולי הייתי מבינה יותר טוב מושג קצת פחות שלילי

..
האמירה הזאת "כן, זה כיף" כל-כך מבלבלת. איך זה כל-כך כיף, אם זה כל-כך לא כיף?" כל-כך קל להגיע משם ל-
"אולי משהו בי לא בסדר!?"
מה, שוב?!? שוב אני לא בסדר?!
זה מקום נורא להיות בו. שוב ושוב.
לא!!!! לי זה לא כיף ולא טוב לדפוק לזרוק או להדפק ולהזרק. כשאת אומרת "כן, זה כיף" את שוללת את החוויה הנפוצה מאוד של פגיעה וקושי של הרבה נשים. להרבה נשים לא כיף לחוות מין שבו הטרמינולוגיה בו היא "לדפוק ולזרוק". (לדעתי לאף אחת ואחד אבל זה דיון אחר

)

אתם מדברים על המיניות כאידיאל. איך זה יהיה שכל האנשים בעולם יזרימו את האנרגיה המינית שלהם ללא מחסומים.
אני מדברת על כאן ועכשיו.

משה,
מה כל כך לא בסדר בליהיות מיני?
שום דבר. אבל זה מה שהחברה והתרבות אומרת לנו במסרים כפולים מבלבלים ומדכאים, בעקביות ומזה זמן רב

אין צורך לשכנע אותי שמין זה טוב. הבנתי. העיניין הוא שכיום בחברה רוב מה שמוגדר כ"מין" הוא בעצם אלימות ולא "מיניות".

צריך להתחיל לשנות ממקום כלשהו , לא??
נראה לי שכאן ועכשיו זה המקום הנכון על מנת להתחיל. כל אחד מאיתנו ישנה את מה שהוא צריך בתוכו, ינסה להעביר הלאה לכל מי שהוא יכול. כך לאת נוכל להגיע לשינוי כלשהו בחברה. הדפוסים הקשים קשים לכולם, לגברים ולנשים, גם כשהנשים חושבות שהן הנפגעות הראשיות. אני יכול להעיד בשמם של גברים רבים שאני מכיר, שאין להם תחושת תסכול גדולה מלנסות להבין מה נשים רצות או מחפשות, כולל בתחום המיני.
מסיבה זו נראה לי שלשנס מותניים בשני המינים זה חלק מהיעוד שלנו.

נראה לי שלשנס מותניים בשני המינים זה חלק מהיעוד שלנו
אמן

גם כשהנשים חושבות שהן הנפגעות הראשיות.
אוהו, פה אני שוב מתקוממת. אני יודעת טוב מאוד שגברים סובלים. סובלים הרבה. החברה לא מפנקת גם אותם, זה ברור לי. מעולם לא טענתי לבעלות ראשית על הפגיעה!
אבל משום מה יש לי הרגשה שיש קונצזנוס שזה יותר תפקיד הנשים לשנות את המודעות שלהן מאשר הגברים!
זה לא. זאת שוב זריקת האחריות בעיקר לכיוון שלנו. חלאס כבר.

אתם מדברים על המיניות כאידיאל. איך זה יהיה שכל האנשים בעולם יזרימו את האנרגיה המינית שלהם ללא מחסומים.
יכול להיות שאת מבלבלת בין אנרגיה "מינית" לבין מין?
פה מדובר בתקשורת. פשוט תקשורת.
לא ביחסי מין. בתקשורת, ובמקום של הרחם של האשה (ומה בדיוק אצל הגבר?) בתקשורת הזאת.

"יחסי מין" ומעבר מ"תקשורת" בין גברים לנשים ל"מין" בין גברים לנשים הם לא מובנים מאליהם ולא שייכים לחבילה.
לדעתי זה בדיוק להיפך:
ברגע שאין לך חשש שרק רוצים "לדפוק ולזרוק" אותך את יכולה להוציא את המין מהמשוואה, ופשוט לדבר עם הגבר הזה, כאשה, וכאדם.
דווקא החשש שלך והחסימה שלך גורמת לזה שכל התקשורת נסובה רק על עניינים של יחסי מין. הפחד שלך מושך את זה.

יותר תפקיד הנשים לשנות את המודעות שלהן מאשר הגברים!
זה לא שזה יותר תפקיד הנשים.
זה שזה יותר באפשרות הנשים.
זה שלנשים יש יותר מה להרוויח.
זה שנשים שולטות בעולם יותר ממה שהן מבינות.
וכשהן לא מבינות את זה, זה מסרס אותן.

יכול להיות שאת מבלבלת בין אנרגיה "מינית" לבין מין?
כן, יכול להיות

אשמח לעוד פירוט.
למה כאשר מדובר בתקשורת. פשוט תקשורת בין גבר לאישה מדובר על החלפת אנרגיה "מינית"? למה לא פשוט החלפת אנרגיה? מה באמת הקשר למין?
איזו אנרגיה עוברת בתקשורת בין שתי נשים או שני גברים?

תודה.

אנשים יקרים,
כבר שעה אני מתעמקת בדיון שלמעלה..ו..מתענגת.
מ אוריאל - לשאלתך, אכן קלטת בול.

תודה.
אחיטוהר לנצח - תודה גם לך, את נהדרת.
פלוני אלמונית -
בקיצור, אני רוצה גם מתן תוקף לחוויה שלי, לא רק פתרונות, ברור, כולם מכירים את הטיפוס שאת מדברת עליו, רק שלדעתי יכול להופיע גם כאישה, לא רק כגבר. בנות, לידיעתך, גם מבורכות בתקופות חרמנות כאלה ואחרות, ואז אם הן מרשות לעצמן, יוצאות אשכרה לצייד.
אני בכל זאת מחזירה את הכדור אלייך, באחריותך הבילעדית כיצד להתייחס לזה - נמאס לי שהכל עלי. תקשורת מכבדת היא דו צדדית_, אם זה כל-כך חשוב לך, זה עלייך.
שאלה לי אלייך: מה קורה כשאותו גבר שמשדר אלייך חד משמעית סקס, חלילה, גם מה זה חתיך, מושך, לא בא לך לאכול אותו?
תכף אמשיך.

טוב...לקחתי נשימה...תיזהרי לבשתי תחליפת איומים..כן כן זאת עם הניטים,:-D סתתתתתתתם!
תיראי באיזה אתר אנחנו מתכתבות:
אתם מדברים על המיניות כאידיאל

וכל השאר מדברים על חיים בצורה טיבעית, כסוג של אידאל,בעוד בחוץ "לא דובים ולא זבובים".

אבל,
אנשים קוראים...חושבים..לוקחים מה שלוקחים,משנים קצת, רואים שהשמים לא נפלו.
אישית
אני, היו לי התנגדויות לנושאים מסוימים שניראו לי -חבר'ה הפעם הגזמתם, ביג טיים!
ונתתי לזה לעצבן אותי, להכעיס,וכו' ודברים חילחלו,ובסוף וואלה, לא התנגדתי כל כך שיחררתי את זה מימני, זה מצא את המקום הנכון שלי אצלי להתישב.

לעינינינו ,
דיברתי קצת שפת רחוב,מצטערת. בלי ציניות.
אף אחד לא אוהב להרגיש שהשתמשו בו.אין לי על זה ויכוח איתך כלל!
אם את מסכימה ,בואי ננסה לפרק קצת את מה שאת אומרת שאכן בתחושה שלי הדברים נאמרים מפגיעה גדולה, ויש לה מקום,איש לא זילזל בה. בואי נשוחח עליה ?

_מה, שוב?!? שוב אני לא בסדר?!
זה מקום נורא להיות בו. שוב ושוב._
את חשה כזה תיסכול ש-שוב איפה עוד? ,לא במין ,אולי בעבודה? אולי בכל מקום כל קשר אחר?
תמיד את חשה (או שמישהו פעם נתן לך את התחושה) -שאת לא מספיק טובה?
שאם עשית דבר מסוים בניגוד למה שציפו מימך, דבר שהיה לגמרי אוטנטי שלך, אז הוא לרוב זכה לביקורת נוקבת+תנועת ביטול?

את שוללת את החוויה הנפוצה מאוד של פגיעה וקושי של הרבה נשים סליחה אם הובנתי לא נכון,אסביר שוב.
אינני שוללת,אי אפשר לישלול תחושה של אדם.

אני מנסה להיסתכל על התחושה הזו מנק' מבט שונה, והיא-אנחנו לא חיבות ליהיות במקום הפגיע הזה.
שמו אותנו שם!!
אנחנו בעלות כח אין סופי, ויכולות אין סופיות וזה לא אוטופי כל אדם בלי קשר למה יש לו בין רגליו נולד עם אפשרויות בילתי מוגבלות.
באו הוריו,שיחיו, החברה, ואמרה:
בנות- בכן מישתמשים
זהו, סידרו לנו קביעות,בלי פנסיה.
את יודעת למה נשים שליכאורה ניראות חזקות, ביגלל עבודתן, מעמדן החברתי וכו' אותן איש לא יעז לידפוק וליזרוק.
למה?
כי הן משדרות כח,
לא כח לוחמני, אבל מספיק כדי "לאיים" על מי שחושב לבצע בהן את זממו.
מכאן אני מסיקה....שכל ה-סטוץ, דפוק וזרוק, תיקראי לזה איך שאת מרגישה שנכון לך
זה סתתתתתתתתתתתתם בלון נפוח ואין לו כל אחיזה במציאות.

אריה,לא משנה לו מי עומד מולו ,ראש הממשלה או איזה נווד, כשהוא רעב הוא טורף
ואחר כך זורק תשאריות לצבועים.

_זה שזה יותר באפשרות הנשים.
זה שלנשים יש יותר מה להרוויח._
חולקת עליך. לגברים יש המון מה להרוויח והם פשוט לא יודעים את זה כי כל הזמן אומרים שלנשים יש יותר מה להרוויח והן יותר יכולות.
בעיני זה זלזול ביכולות המנטליות והנפשיות של גברים. וגורם לנו להאמין שהם פחות מסוגלים מאתנו ולכן לקחת על עצמנו עוד ועוד אחריות שאינה שלנו. זו שוביניסטיות הפוכה לדעתי וחוסר הכרהה בסבל שהם חווים..

_זה שנשים שולטות בעולם יותר ממה שהן מבינות.
וכשהן לא מבינות את זה, זה מסרס אותן._
איתך לחלוטין.

אחיטוהר, תודה לך את מקסימה וקולטת אותי מאוד מדוייק

דיברתי קצת שפת רחוב,מצטערת. בלי ציניות.
תודה @}

אם את מסכימה ,בואי ננסה לפרק קצת את מה שאת אומרת שאכן בתחושה שלי הדברים נאמרים מפגיעה גדולה, ויש לה מקום,איש לא זילזל בה. בואי נשוחח עליה ?
כן, כן, מסכימה ושמחה

תמיד את חשה (או שמישהו פעם נתן לך את התחושה) -שאת לא מספיק טובה?
לא תמיד, אבל זה קורה.

שאם עשית דבר מסוים בניגוד למה שציפו מימך, דבר שהיה לגמרי אוטנטי שלך, אז הוא לרוב זכה לביקורת נוקבת+תנועת ביטול?
יותר התעלמות. לא זכור לי יחס ממש עויין. יש לי תחושת חוסר חשיבות וחוסר ערך. כאילו לדברים המדהימים שאני עושה וחווה אין ערך.

שמחה שמצאתי
מה קורה כשאותו גבר שמשדר אלייך חד משמעית סקס, חלילה, גם מה זה חתיך, מושך, לא בא לך לאכול אותו?
לא כשגבר משדר אלי חד משמעית רק סקס.. בכלל בכלל לא...
המין הכי טוב שהיה לי היה סוג של סטוץ. אבל האנרגיה שהיתה בינינו היתה ממקום של שלמות של חוויה בין שני בניאדם על כל מורכבותם ולא רק של סקס.

ואני מתחילה להתבלבל לאיזה פלוני אני עונה אז אולי תמציא ניק?
צודקת, אני אקרא לעצמי מעכשיו שח-מט

למה כאשר מדובר בתקשורת. פשוט תקשורת בין גבר לאישה מדובר על החלפת אנרגיה "מינית"?
למה זה נישמע לי כאילו לגביך מין זה דבר מלוכלך?
אני אחזור על מה שאמרתי, אנחנו חיה מינית באנו לעולם לא כדי לעשות שלום או כל דבר אחר באנו כמו כל חיה -להתרבות.
אממה אנחנו חיה תבונית. שברוב עבונותיה לקחה דבר כל כך קסום שניתן להגיע איתו להארה ממש, וזיהמה אותו.
זה עצוב!!!

בירשותך שח מט זאת עם הקו התחתון.
עצתי לך, קחי פסק זמן לרגע מהדיון. קחי את המישפט הזה
כאילו לדברים המדהימים שאני עושה וחווה אין ערך.
ודרכו תיקראי את הדף מההתחלה.
אני מאמינה בחינוך ביתי,ומיסמת, אז לא יהיו שעורי בית אבל יהיה בוחן פתע

עצתי לך, קחי פסק זמן לרגע מהדיון
את קוראת מחשבות! D-:
כן, הדיון הזה קשה לי, פיסית. כואב לי הראש. אני פורשת למנוחה, החלפת כוחות, בכי, שינה, ספיגה...
לילה טוב
ותודה @}
אני אקרא שוב את הדף מחר.

בשמת א כתבה
_זה לא שאוטומטית הוא מתעלם.
זה שהוא מתקשר מהמקום הזה בלבד באותו רגע, בלי שזה במודעות שלו.
החלקים האחרים שלך לא קשורים._
חשוב לי רגע להאיר את הערס המדובר....
ניראה לי (היום) ביזבוז אנרגיה ,כל שהיא, על אדם שמיתבטא מולי או מנסה לתקשר איתי, מ תת ביטחון עצמי
שניראה, בעין בילתי מזוינת, כגבר סופר- על.
( לרגע, לא אשים לב, הוא פה יגרור אותי נגד רצוני לסטוץ סוער)

האדם הזה שבוי בדיוק כמוך, לצורך העניין, פשוט בצד השני של הקשת.

את (או כל אישה אחרת עם מחשבות דומות) -מיצגת את הפחדים וההתניות שהחדירו בנו הנשים. לא נולדת כך.

הוא ערס מצוי- לא נולד כך ,הרי, גם הוא תוצר לואי של פחדים שהחדירו בו, אתה גבר* |איקון גורילה|
,וגבר זה רק אם אתה...מראה לה מה זה...
גברים כאילה לרוב לא יבכו, לא יראו חולשה כי אסור! הם חיים כמוך בתוך קודים חברתיים ששתלו בהם.

אני חושבת ששניכם שבויים.

והישיבה הזו בכלא, שדלתותיו פתוחות, אגב רק שמפחדים לצאת ממנו ולקיים דיאלוג אמיתי ,(תחילה עם עצמכם ואחר כך עם הסביבה).
גורמת לעשית דיאלוג ...נקרא לזה-וירטואלי, מדומין.
......"אני חושבת ככה... אז הוא ודאי חושב ככה... אז אני אגיב ככה ...והוא יראה לי כבר מה זה ...אחר כך"...
מן מישחק בנידמה לי, או, מין דבר כזה:
<אני פשוט מכורה לזה תיסלחו לי...>

http://images.animationfactory.com/anim ... gs/[po]big headed tiny dog chasing tail[/po]/big headed tiny dog chasing tail sm wm.gif

ניראה לי (היום) ביזבוז אנרגיה ,כל שהיא, על אדם שמיתבטא מולי או מנסה לתקשר איתי, מ תת ביטחון עצמי
אז מה את עושה? גם כשאני מתרחקת מסיטואציה כזו, אני נשארת עם הרגשה רעה..

אני נשארת עם הרגשה רעה..
למה????
אולי כי יתכן ופגעת בו? ואת יודעת איך מרגישים כש "מזלזלים" בך ולא רואים אותך?
זו הרגשה שאנו לא רוצים לתת לאף אחד . זו חוית מחיקה.
והינה את

מוחקת....
מה את חושבת?

ולשאלה של רחל: כלומר - מה, רק חשים? - כן, רק חשים. למה זה מרגיש מפחיד כשאת שואלת את זה? נראה שגדלת לתוך עולם מפחיד ומסוכן, בו צריך מאד להזהר ולברר וחלילה לא לסמוך על אף אחד.

לקח לי הרבה זמן לענות כי רציתי להיות בטוחה שאני מעכלת ומבינה ומגיבה מהבנה.

גם לי יש "דיבור " עם ערסים ואין לי בעיה עם זה.
לא חושבת שאני פוחדת. ולא חושבת שיש רע בלהזהר ובלברר.
בכלל, נראה לי שיש פה אמירות שהן או על גבול התמימות המוחלטת או שהן נובעות מחיים בחוויה בתוך בועה, שהכל היה לכם מצוין ונוח וזורם ולא היתה שום סיבה להזהר, או שיש כאן איזו שהיא רוחניות שבעיני היא בלתי מעשית בעליל.
ועוד -
לא נעים לי עם זה שאת לוקחת דברים שנאמרים ומפרשת אותם חופשי לכיוונים קיצוניים ולא קשורים. כך זה נעשה גם עם שח מט כשעוד היתה פלוני-אלמוני

-
כל מה שהיא רצתה לאמר הוא, שיש חוויות לא נעימות , ולא הכל הכל הכל זה אנחנו, ושבחוויה שיש בה עוד שותפים לא מזיק לקחת בחשבון שהתגובה שלך לא תמיד תקבע באופן מוחלט את מה שיתרחש.
דברייך מרמזים שמישהי שנאנסת למעשה לא ידעה לכלכל את האנרגיות שלה כהלכה מול אותו אנס... לא שאמרת ככה, אבל אפשר להסיק. (לא רק לך מותר להסיק מסקנות למיניהן ... (-; )
בדיון אחר - לא בדף זה - כתבתי, שצריך לשים איזה גבול גם לאמירה שהכל באחריותי ושאני יכולה לשלוט איכשהו במציאות בעזרת עבודה על עצמי.
הקצנה כזו מטפחת קורבנות.
מי שכל הזמן מאמין שאילו רק עבד על עצמו מספיק ונכון - לא היה "נקלע" למצב כזה או אחר, עלול לטפח תחושה של אשמה עצומה.
לכל הצדדים השותפים לחוויה יש אחריות על המתרחש.

תודה רחל ה, מאוד הבנת אותי

בכלל, נראה לי שיש פה אמירות שהן או על גבול התמימות המוחלטת או שהן נובעות מחיים בחוויה בתוך בועה, שהכל היה לכם מצוין ונוח וזורם ולא היתה שום סיבה להזהר, או שיש כאן איזו שהיא רוחניות שבעיני היא בלתי מעשית בעליל.
גם אני מרגישה כך..
רוחניות בלתי מעשית.
הגדרה טובה וחכמה.

אני יודעת שהכוונות טובות מאוד, ולא מאשימה. רק חוששת מאוד ממה שרחל חוששת
_הקצנה כזו מטפחת קורבנות.
מי שכל הזמן מאמין שאילו רק עבד על עצמו מספיק ונכון - לא היה "נקלע" למצב כזה או אחר, עלול לטפח תחושה של אשמה עצומה._
במיוחד מי שכבר מתמחה בטיפוח תחושת אשמה, כמוני למשל..

אחיטוהר, לא קראתי את כל הדף..
אני רוצה להמשיך קצת בשיחה, אם את בעניין..
יש לי עוד שאלות ובירורים לפני שאני אוכל לקרוא אותו "ממקום אחר"

שאלת-
למה זה נישמע לי כאילו לגביך מין זה דבר מלוכלך?
וענית

שברוב עבונותיה לקחה דבר כל כך קסום שניתן להגיע איתו להארה ממש, וזיהמה אותו.

מין יכול להיות גם דבר מלוכלך. אולי לא באידיאל אבל במציאות. אני באופן אישי חוויתי מין שלא היה יפה טנטרי אוהב וזורם. היה מלוכלך, קשה, לא נעים ולא כיף.

הדגשתי את המילה מינית, לא כי היא רעה בעיני, אלא כי לא ברור לי למה היא נחוצה.. ואני שוב שואלת-
_למה כאשר מדובר בתקשורת. פשוט תקשורת בין גבר לאישה מדובר על החלפת אנרגיה "מינית"? למה לא פשוט החלפת אנרגיה? מה באמת הקשר למין?
איזו אנרגיה עוברת בתקשורת בין שתי נשים או שני גברים?_

אולי כי יתכן ופגעת בו? ואת יודעת איך מרגישים כש "מזלזלים" בך ולא רואים אותך?
לא.. להיפך, אני בד"כ מרגישה שלא פגעתי בו מספיק, שלא "ניצחתי", שלא גרמתי לו את אותה השפלה שהוא גרם לי..

רחל ה ,

לא נעים לי עם זה שאת לוקחת דברים שנאמרים ומפרשת אותם חופשי לכיוונים קיצוניים ולא קשורים. - מתנצלת....

שצריך לשים איזה גבול גם לאמירה שהכל באחריותי ושאני יכולה לשלוט איכשהו במציאות בעזרת עבודה על עצמי - לא הכל, אבל בתחום המצומצם של תקשורת בין-מינית, <בתוך המציאות העכשוית..> כן, באחריותך.
להזכירך, הדיון נסב על אותו ערוץ תקשורת אנרגטית בין-מינית מודעת, תראי לאן הגענו.. וזה יפה, וכלל לא סותר את דברייך, אך גם לא את דבריי.
כי בסופו של יום התקשורת האנרגטית יוצרת פירושים שונים ומשונים אצל כל אחד ואחת (עובדה), בגין הרקע האישי של כל אחד/ת.

הקצנה כזו מטפחת קורבנות.- בבקשה הסבירי את כוונתך. אני מבינה שהאמירה שלך למעלה, היא בית-חרושת לרגשות אשמה. <אגב, כדי להתפטר מרגשות אשמה, כדאי לזהות ולברר ולשחרר> אבל איך מטפחת קורבנות?

שהכל היה לכם מצוין ונוח וזורם ולא היתה שום סיבה להזהר, או שיש כאן איזו שהיא רוחניות שבעיני היא בלתי מעשית בעליל. - לא יודעת על שאר האנשים כאן, לי באופן אישי, לא רק שלא היה מצוין ונוח וזורם, גם היה קשה מנשוא, חסר גבולות, חסר אחריות, חסר זהירות ועוד.. אבל אני מדגישה את המילה היה. וזה כל העיניין. למה אני צריכה לחיות ע"פ דפוסים שחוויות העבר הפחות נעימות (בלשון המעטה) הטביעו בי?
האם אין בך טיפת אופטימיות שאפשר לשנות?
לא, ממש לא תמימות. גם רחוק מרוחניות.
הרבה עבודה קשה, מכווננת ואינטנסיבית, ממוקדת מטרה, על עצמי ובעקיפין גם על סביבתי. מה, נראה לך שזה דמיוני?

שח מט יקירה,
אנסח דברי אלייך יותר מאוחר ברשותך.

רחל ה שח מט
אם קראתן את דברי מתחילת הדיון, בקצרה אזכיר, שהתרעמתי על זה שמדברים על אנרגיות בעוד אנו הנשים "מדממות" פה בשטח.

קראתי שוב, והבנתי שיש צורך בשיחה, אחרי הוצאת התיסכול, יש צורך להציף על פני השטח שוב את האפשרות לדבר על מין ממקום של תיקשורת בונה. לא תיקשורת שמשרתת אגו.

אני רוצה להצהיר בריש גלי קבל עם ועולם :
שגם אני חשבתי ככה,
נראה לי שיש פה אמירות שהן או על גבול התמימות המוחלטת או שהן נובעות מחיים בחוויה בתוך בועה, שהכל היה לכם מצוין ונוח וזורם ולא היתה שום סיבה להזהר, או שיש כאן איזו שהיא רוחניות שבעיני היא בלתי מעשית בעליל.

ואחרי שביקשתי להבין לעצמי בטיפול אישי נוקב ומקיף למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה כלפי אנשים עם -כח,
או שמשדרים אלי כח. כל כח לצורך העינין, ישר הרגשתי שעבורם הצתמצמתי לגודל איבר רביה.
אולי כי חשבתי שבזה אני יכולה להוכיח להם שאני לא נופלת מהם וגם לי יש כח!?!

כל מה שהיא רצתה לאמר הוא, שיש חוויות לא נעימות , ולא הכל הכל הכל זה אנחנו, ושבחוויה שיש בה עוד שותפים לא מזיק לקחת בחשבון שהתגובה שלך לא תמיד תקבע באופן מוחלט את מה שיתרחש.

אני לא מכניסה פה לדיון את חוית האונס.
אני חושבת שזה מסוכן להכניס אלימות מעוותת כזו ולתת לה איזה שהוא סוג של לגיטימציה, או במה.
אנחנו מתחילת הדיון נסינו להעלות רעיונות, תחושות וכד', לגבי תיקשורת נורמלית בין אישית.

מאוד קל וזה מאוד מקומם אותי,
לקחת דיון וליסחוב אותו לקצוות שאיש מלחתחילה לא התכוון להגיע
ובטח ובטח לא זה:
שמישהי שנאנסת למעשה לא ידעה לכלכל את האנרגיות שלה כהלכה מול אותו אנס... לא שאמרת ככה, אבל אפשר להסיק. (לא רק לך מותר להסיק מסקנות למיניהן ... )
מאוד אשמח להמשיך,אני מקווה שההדורים יושרו. אני אוסיף לדף, ואחזור ליקרוא שוב בעוד זמן קצר.
שירית

שח מט כתבת,
אני באופן אישי חוויתי מין שלא היה יפה טנטרי אוהב וזורם. היה מלוכלך, קשה, לא נעים ולא כיף.
זה נישמע נורא שטוח כשלא רואים בעינים אבל תנסי:-]...אני ממש מצטערת לשמוע שחוית מה שחוית((-))
האם את חושבת שזה יהיה אחרי מיצידי לקחת את שאלותיך, ולנסות להציע לך עצות,???
שבאות מתוך רצון טוב,אבל אולי אעשה יותר נזק מתועלת?!
.אני מאוד לא ארצה שכך יהיה. בשימחה אמשיך בשיחה איתך , אם את רוצה להמשיך כאן כירצונך ואם את רוצה בהתכתבות אישית, אשמח גם כן. ראי המייל שלי מופיע בדף בית ואת יותר ממוזמנת.
שירית@}
נ.ב
ראיתי רק אחרי שכתבתי במיוחד מי שכבר מתמחה בטיפוח תחושת אשמה, כמוני למשל
שאלה פלצנית אך מתבקשת: מה זה משרת אצלך? איזה צורך?
אולי כדי לתת מישנה תוקף לדברי שאינם באים מאיזה יקום מקביל אומר פה דבר אישי
יש כל מיני סוגים של אונס.
אני עברתי אונס נפשי.
שנים חשבתי שהאשמה היא בי.
ורק לאחר הטיפול שצינתי למעלה, אני יכולה ,לתחושתי, לנהל דיון לא ממקום קורבני ומלא ריגשות אשם.
אלה בתחושה שאני יכולה להחליט אחרת למרות הכל!!!!
A]אולי יענין אותך?מצאתי את זה,חשבתי להציע לך behavior[/po].asp

שח מט יקרה,
אני באופן אישי חוויתי מין שלא היה יפה טנטרי אוהב וזורם. היה מלוכלך, קשה, לא נעים ולא כיף.
כשאני קוראת את המשפט הזה שלך שוב, אני יכולה להבין איך השתרבבה לה המילה אונס לדיון. כי כשקראתי בפעם הראשונה, המילים שלך לא ממש צעקו - אונס..(ובעצם אין לי מושג איזה מילים כן היו צועקות..).
ואין לי שום בעיה לדון על הנושא, אבל חשוב לי לדעת אם לכך התכוונת, או כפשוטו של המשפט "חוויתי מין מלוכלך, קשה, לא נעים ולא כיף".
הייתי זהירה בתגובה, ואני מצטרפת ל אחיטוהר לנצח באמירה שההחלטה היא שלך.
בכל מקרה, החוויה היא שלך. בוודאי שיש לה תוקף, בוודאי שהאחריות עליה (על החוויה) היא שלך עכשיו. עכשיו, כשהיא בגדר זיכרון. האחריות על מה את עושה עם הזיכרון הזה - היא שלך.
האם את מסכימה להיות אחראית למה שיקרה עם הזיכרון שלך? למה שיקרה לך, עקב הזיכרון הארור הזה?
אפשר להמשיך עם הדיון הזה, בהרבה אמפטיה ורגישות, הכדור עובר אלייך, יקירה.
<אנא ממך, התייחסי לדברים כנאמרים בהמון רוך ואהבה, אין בי שום שיפוטיות, שום ציניות, גם אם שאלותיי נוקבות בך, לא זאת כוונתי. רק חומר למחשבה, ואם תירצי, לדיון אמיץ ופתוח>

הנה מצאתי- שיהיה בוקר טוב!

האם את חושבת שזה יהיה אחרי מיצידי לקחת את שאלותיך, ולנסות להציע לך עצות,???
כן.
אני היום במקום אחר, אוהבת את עצמי מאוד ועוברת דרך עם עצמי ועם בן זוגי בכל הנוגע למין ותקשורת בין גבר ואישה,
שיחה מאוד תועיל לי.
אני אולי נשמעת כועסת ופגועה ומסוכנת לעצמי

אבל אני כותבת מתוך עוצמה ונכונות לחשוף את מה באמת אני מרגישה, את האמת שלי, תהיה אשר תהיה, זה בסדר.
אני מרגישה כאן בשיחה שאני מדברת עם נשים (וגבר) חכמות ומנוסות ויש לי הרבה מה ללמוד

בקיצור, אני אחראית לגמרי לעצמי בשיחה, אל תפחדי/ו עלי

ואני אשמח להמשיך כאן באתר, כך שעוד אנשים יוכלו לקרוא (ולהשתתף בשיחה אם ירצו).

אולי כדאי להעביר לדף אחר? מה דעתך/ן?}

דעתי ,שאני מאוד מעריכה את מה שאת עושה.ומכבדת את הנכונות שלך.
בואי, נמשיך וניראה לאן זה יוביל....ואז אם יהיה מקום להעביר,אז נעביר.
@}

_זה שלנשים יש יותר מה להרוויח.
חולקת עליך. לגברים יש המון מה להרוויח והם פשוט לא יודעים את זה._
אוקיי, מקבלת. בעצם לשני המינים יש ה-כ-ל מה להרוויח אם זה ישתפר.

משהו אחר מבלבל אותי בדיון:
הדיון הזה עוסק בתקשורת, ומדבר על המקום שבו נשים חוות את נשיותם וגברים את גבריותם כמקום שאם מאפשרים בו את הזרימה שאמורה להיות שם, אז מתאפשרת תקשורת טובה בין המינים.
מדברים פה על תקשורת.
לא מדברים פה על מין.
לא מדברים פה על יחסי מין.
לא מבינה איך הדיון מגיע ליחסי מין טובים או לא טובים, או למסקנות מוזרות שלדבר עם ערס (נגיד) = שווה ללשכב איתו.
כל העניין בהבנת התקשורת והמקום הנכון שלה בגוף הוא ש לא צריך לשכב איתו ! זה רק הפחד.

אני אומרת את זה במיוחד בתור אשה נשואה, שאין לה אפילו שמץ של כוונה להוביל איזושהי תקשורת עם גבר אחר למין. מה פתאום. להיפך! מפה הכוח שלי! מפה תחושת השיחרור שלי! אין ולא יהיה מין. יש תקשורת, וכשאני מבינה ומקבלת שהיא אמורה לעבור אצלי "דרך הרחם" ודרך הנשיות שלי - היא זורמת למקום יפה ובטוח ותקשורתי, בוודאי ובוודאי שלא ליחסי מין.

ואונס לא שייך לכאן. אונס זה לא מין ולא מיניות ולא תקשורת ולא נעליים. אונס זה תקיפה אלימה שאדם אלים מבצע כלפי מישהו שנדמה לו שהוא חלש ממנו, ולפעמים נגד מישהו ש"לוחץ לו על כפתור" ומזכיר לו משהו שמפעיל אצלו את הדחף האלים. זה לא שייך לעניין בשום צורה.

וגם אני מתחברת למה שכתבה אחיטוהר, שגם אני מדברת ממקום של מישהי שפעם היתה בתוך פחדים דומים, ושלא היתה מחוברת לשום "נשיות" שלה (לא ידעתי מה זה בכלל), ועכשיו יש לי הבנה הרבה יותר טובה כי הייתי שם ועכשיו אני במקום אחר, וזה מאפשר לי לראות את שני המקומות ולראות את הפחדים הגדולים שפעם היו אצלי ומניין הם באו, איך פעם הייתי "חוסמת" ואיך זה גרם לקצרים בתקשורת ואיך היום אני פשוט זורמת אחרת ופתאום החיים כל כך הרבה יותר קלים, פתאום יש יותר ביטחון בחיים, פחות פחד שמתחתי יש רק תהום שכל רגע אפשר ליפול אליה.
אולי באמת אפשר לנהל את הדיון הזה רק עם מי שכבר מסתכל מאיזו פרספקטיבה? אני תוהה. אני לא יודעת. אין לי תשובות.
פשוט נוגע ללבי שנשים נפגעות מהדיון הזה ולוקחות אותו למקומות כאלה.

בשמת, אני שמחה לראות אותך כאן @}

_אז מתאפשרת תקשורת טובה בין המינים.
מדברים פה על תקשורת.
לא מדברים פה על מין.
לא מדברים פה על יחסי מין._
אצלי תקשורת בין גבר לאישה מתחברת ישר ליחסי מין!
אני מסכימה איתך שזה "לא צריך" להיות כך ולא עושה לי טוב שזה כך. אבל..זה כך היה ולפעמים קורה עדיין..

אולי באמת אפשר לנהל את הדיון הזה רק עם מי שכבר מסתכל מאיזו פרספקטיבה?
לי יש!
עשיתי דרך ארוכה מאז הימים בהם עם כל גבר שפגשתי שיחזרתי דפוסי קורבן ומסכנות.
זה לא המצב היום, אני בהחלט במקום אחר.
אבל, אני מרגישה שדילגתי בדרך על כמה שלבים ופה בשיחה אני חוזרת אליהם, מעמיקה את הבנתי, חוקרת בצורה שונה ורואה דברים אחרת. לפעמים זה עלול להראות כאילו אני לא מבינה כלום מהחיים שלי

פשוט נוגע ללבי שנשים נפגעות מהדיון הזה ולוקחות אותו למקומות כאלה.
אם התכוונת אלי, נפגעתי לא יהיה תיאור מדוייק. אותגרתי, התעניינתי, תהיתי ואני מאוד מודה על התשובות והשאלות שקיבלתי @} תודה@}

אבל, אני מרגישה שדילגתי בדרך על כמה שלבים ופה בשיחה אני חוזרת אליהם, מעמיקה את הבנתי, חוקרת בצורה שונה ורואה דברים אחרת. לפעמים זה עלול להראות כאילו אני לא מבינה כלום מהחיים שלי.

את מספרת שלרוב, התיקשורת שלך אם גבר,היא מינית-מין

לרוב כשאוסרים עלינו דבר מה, או מסתירים מאיתנו, בתור ילדים, אנו:

נוהגים לרצות את זה יותר [(בואו נעשה סמים קלים חוקיים-לא להתיחס לא שייך לעכשו)]
אנו נוהגים להגדיל את הניסתר למימדים מיפלצתיים.

בשמת,
הדיון הזה עוסק בתקשורת, ומדבר על המקום שבו נשים חוות את נשיותם וגברים את גבריותם כמקום שאם מאפשרים בו את הזרימה שאמורה להיות שם, אז מתאפשרת תקשורת טובה בין המינים.
אני דווקא רואה את זה קצת אחרת - אני (לפחות) מדברת על המקום שבו נשים חוות את גבריותם של הגברים וגברים חווים את נשיותן של הנשים כמקום שאם מאפשרים בו את הזרימה שאמורה להיות שם, אז מתאפשרת תקשורת טובה בין המינים.
זהו, ומה שאת כתבת, הוא כנראה אחד התנאים לקיום מה שאני הוספתי.
ועכשיו אמשיך לקרוא הלאה...

בשמת, מחבקת בשתי ידיים את כל מה שכתבת בהמשך.

שח-מט - (לא סתם בחרת לך שם כזה, של ניגודים..) - אני שמחה שאת ממשיכה ו"מתעקשת" לחזור ולחדד שלבים שדילגת עליהם. אני שמחה שבחרת לעשות זאת כאן איתנו. וברשותך אני אקח את זה לכיוון הנושא המרכזי של הדיון.

אצלי תקשורת בין גבר לאישה מתחברת ישר ליחסי מין!- לא רק אצלך, אצל כולם. זהו הטבע. וזה מה שניסיתי להסביר ותודה שאת מאפשרת לי לחדד.
התקשורת הראשונית בין גבר לאישה, ברמה האנרגטית, היא מעין סריקה הדדית (ראי הסבר של משה על כיווני הזרימה..), זה לוקח שניות, ובשניות האלה, מתגבשת לה תגובה/תובנה/החלטה (או כל מילה אחרת שתתאים..)
ומכאן כל אחד לוקח איך,לאן וכמה שהוא/היא רוצה.
השאלה היא איפה זה נעצר. באיזה מקום בגוף. כמה מקום זה תופס. ומה בסופו של דבר יצא לפועל.

כשאת אומרת - שתקשורת בין גבר לאישה מתחברת ישר ליחסי-מין, את משאירה את אותה אנרגיה ברמה הגופנית ו...מתנגדת/מתמסרת לה, ו...קצת ניתקעת איתה לטוב ולרע.
אם ניתן לאותה אנרגיה לזרום הלאה לתודעה - אפשרויות הבחירה גדלות. כלומר אפשר להזרים את אותה אנרגיה ולתרגם אותה לתקשורת מסוג אחר, לא חייבת להיות גופנית.
האם הגיוני עד כאן?

שמחה שמצאתי, איזה ניסוחים מוצלחים יש לך!
_השאלה היא איפה זה נעצר. באיזה מקום בגוף. כמה מקום זה תופס. ומה בסופו של דבר יצא לפועל.
כשאת אומרת - שתקשורת בין גבר לאישה מתחברת ישר ליחסי-מין, את משאירה את אותה אנרגיה ברמה הגופנית ו...מתנגדת/מתמסרת לה, ו...קצת ניתקעת איתה לטוב ולרע.
אם ניתן לאותה אנרגיה לזרום הלאה לתודעה - אפשרויות הבחירה גדלות. כלומר אפשר להזרים את אותה אנרגיה ולתרגם אותה לתקשורת מסוג אחר, לא חייבת להיות גופנית.
האם הגיוני עד כאן?_
לדעתי הגיוני.
מה חושבים האחרים?

אני אישית, מנסה ליחיות כך את חיי.
זוהי המעשיות של חיבור גוף נפש.

אחיטוהר,
אני אסוציאטיבית מזהה מין כמשהו מאיים. "אני יכולה להפגע ממין".
מרגע שהתחלתי עם האקט, לא יכלתי לעצור. גם אם הסיטואציה הפכה ללא נעימה לי.
למה לא נעימה?
כי הקצב שלי איטי במין, אני אוהבת גם פשוט לשכב צמוד מבלי לנשק או ללטף, מבלי תזוזה. כל הגברים שהייתי איתם לא חדלו לרגע מלזוז, לזוז, לזוז.
ואני רק רציתי להגיד רגע, רגע, חכה לי. ולא אמרתי כלום.
למה לא אמרתי?
כדי שהוא לא יכעס עלי. שלא יתאכזב ממני. העדפתי כבר לכעוס על עצמי אח"כ..
וכעסתי גם על הגברים, שמעולם לא שמו לב שהם שוכבים עם רובוט (או שמו לב ולא עשו או אמרו כלום).
היום, עם בן-זוגי, המצב אחר. אני אומרת, מדברת, מקשיבה לעצמי טוב טוב ופועלת בהתאם. (לא תמיד, לפעמים רק בדיעבד, אבל יש שיפור ענק).

לא הפראות מאיימת עלי.
האיום נובע מתחושת חוסר ההקשבה, התחושה שאני כבר לא שם מבחינתו. גם עם בני זוג קבועים ארוכי טווח היתה לי הרגשה שכאשר אנחנו מגיעים למין, זה פתאום בן אדם אחר, שכבר לא מתנהג כמו חבר ולא באמת אכפת לו ממני, העיקר לספק את צרכיו, גם אם זה על חשבוני.
(היום אני אחראית לכך שצרכי ימולאו (לא רק במין:-)) ולא מחכה לו שיציל אותי..).

שמחה,
האם הגיוני עד כאן?
כן, מאוד. חוץ דבר אחד,
כלומר אפשר להזרים את אותה אנרגיה ולתרגם אותה לתקשורת מסוג אחר, לא חייבת להיות גופנית.
נשמע הגיוני אבל אין לי מושג מה זה אומר

..זה אומר בדיוק מה שכתבת על התקשורת העכשווית עם בן-זוגך.
פעם אמרתי למישהי, שאם היא רוצה לחדול מלחוש כמו חפץ - שתאמר מה חפצה.
כלומר, לא לבטל את עצמי מול האחר, ולא לצפות שהוא יקרא מחשבותי/רגשותי/צרכי.. אלא לבטא את כל אלה החוצה. לא לפחד מהפרץ בהתחלה, הוא ילך וייחלש.
כאילו - עד עכשיו היית את קשובה לצרכיהם של האחרים ואפילו הקרבת עצמך על מזבח רצונותיהם. כעת את יודעת לעשות גם ההפך.
איך עשית זאת? נסי לתאר את הגורם שהביא אותך "להשתחרר" ו"להתרחב" מול בעלך...

כתבתי את זה מיקודם ומחקתי(אני פשוט....)
וניראה לי נכון להוסיף לאור תגובתך.
מי הוא זה ששידר לך...שמין זה:

חיה רעה?
פרוץ?
מחוסר שליטה?
חסר מוסר?

ואי אפשר להתנגד לו??
אני לא מעלימה את החויה שחוית,אך למה כל כך קל לה להזין אותך בפחדים , או להתחבר רק לאסוציאציות של חוסר אונים?
למה הזנב מקשקש בכלב?
פעם אמרתי למישהי, שאם היא רוצה לחדול מלחוש כמו חפץ - שתאמר מה חפצה. כה אמרה האישה השמחה!.

איך עשית זאת? נסי לתאר את הגורם שהביא אותך "להשתחרר" ו"להתרחב" מול בעלך...
עוד לא בעלי, בקיץ הקרוב

הבנתי שאיתו אני אחיה עוד המון המון שנים ואין מצב שאני ממשיכה בצורה כזו. עכשיו זה כבר לא משחק עכשיו זה איך כל החיים שלי יראו. אותו אני לא מחליפה כי אני מפחדת להראות את עצמי. אם אני אמשיך להסתתר אני אסבול הרבה יותר..
הבנתי שאם אני לא סומכת עליו ועל עצמי בעניין, אין טעם שנהיה ביחד.
ואת צודקת, בפעמים הראשונות היה פרץ אנרגיה ובכי וקושי והוא הולך ונחלש.. ולמרבה הפלא

הוא לא זרק אותי, לא אנס אותי ולא הפסיק לאהוב אותי

עכשיו זה כבר לא משחק עכשיו זה איך כל החיים שלי יראו.- יפה אמרת.
לא יודעת למה חשבתי שמדובר בבעלך..נו, בנ-זוגך לא'משנה. העיקר שהמסר עבר.
עבר? (-;

אחיטוהר, קורים פה בדף דברים מוזרים 0-:

כשכתבתי
אני אסוציאטיבית מזהה מין כמשהו מאיים. וכו',
עניתי לך על
מי הוא זה ששידר לך...שמין זה, וכו'

בכל מקרה אני אחדד
אני לא מרגישה שמין הוא לא מוסרי, או שפראות זה לא בסדר או להיות לא בשליטה זה לא בסדר. זה פשוט עסק כ"כ זוגי והדדי אני מאויימת ומפחדת מחוסר ההקשבה שאני חווה במין.

עבר?
פעם אמרתי למישהי, שאם היא רוצה לחדול מלחוש כמו חפץ - שתאמר מה חפצה.
עבר

תודה, תמיד טוב להזכר..
אבל,
כלומר אפשר להזרים את אותה אנרגיה ולתרגם אותה לתקשורת מסוג אחר, לא חייבת להיות גופנית.
מה זה תקשורת לא גופנית? כזו שלא בהכרח מביאה למגע גופני? או כזו שלא נשארת בגוף כתחושה? כרגש? אפשר עוד פירוט?
@}
יש עומס על הדף, אז אני רק אקשיב לזמן מה..
תודה לכולכן
טוב, עוד משהו.
פעם שלישית מאז אתמול שאני כותבת הודעה, מוסיפה, רואה שהיא נוספה ואז פתאום היא נעלמת..
האם מישהו מוחק? לא נראה לי שהן הודעות בעייתיות, אם כן, אשמח לשמוע..
בכל מקרה אני אחזיר את ההודעה שנמחקה כי היא חשובה לי..

מה זה תקשורת לא גופנית? כזו שלא בהכרח מביאה למגע גופני? או כזו שלא נשארת בגוף כתחושה? כרגש?
כן, כן וכן.
כזו שמערבבת את כל אלה ויוצרת תקשורת נקיה וזורמת.
כזו שנשארת בגוף כתחושה (נעימה) ומעלה רגשות (נעימים) ולא בהכרח מביאה למגע גופני (מיני).
אחזור עוד מעט..

אני אסתכן רגע בהסטת הדיון, עלו לי אתמול בלילה מחשבות חדשות ואני רוצה לשתף אתכן. (כתבתי במחברת שלי ואני מעתיקה משם, עם תוספות מהיום בסוגריים):

בשורה התחתונה, לא באמת אכפת לי אם אנשים אחרים יאהבו אותי או לא. לא מפחד כי אם מתוך הכרה שהאהבה שרוב האנשים מסביבי יכולים לתת לי היא חלקית, מותנת, לא עקבית. לא האהבה שאני באמת רוצה .
עד עכשיו חשבתי שאני פוחדת שאנשים לא יאהבו אותי ופתאום נראה לי שהפחד האמיתי שלי הוא (שאני לא אוהבת אותם) שאני לא אנושית. אין לי רגשות (אמיתיים) כלפי אנשים אחרים.
דימיינתי את הרגשות כדי לשכנע את עצמי שאני אנושית. כי באמת הדברים אצלי די טכניים.

חשבתי שלהיות מסוגלת לתקשר עם אנשים זו מטרה. זה מה שחסר לי ואני מחפשת.
אבל רמת התקשורת עם רוב האנשים היא מלאת אי הבנות, דרישות, ביקורת, שיפוט.
לא התקשורת שאני באמת רוצה . (ללא שיפוט, ברור לי שכולנו יצורים אוהבים ויפים ואלו רק מחסומי פחד שעוצרים אותנו, גם אותי).
וגם אם כן, אפילו עם האנשים כאן באתר. לא אכפת לי אם אחיטוהר (או שמחה או בשמת) תאהב אותי.
זה לא באמת מעסיק אותי.
מתחת לאוטומט הרגשי.
אני פשוט לא רוצה דרמות.

עד כאן מהמחברת.

היום הבנתי, שמינקותי כל האנשים מסביבי עסוקים בדרמות שהתקשורת (הרגשית) עם אנשים אחרים מספקת להם. אני עושה את זה גם כי לא היה לי מושג שאפשר אחרת.
כשבדקתי את התחושות שלי לגבי "אין לי רגשות כלפי אנשים אחרים" היה שם שקט. זה בסדר, אני לא מפחדת מהמחשבה הזאת. היא גם לא נעימה לי. זה פשוט המצב. וזה בסדר.

האם תקשורת ביני לבין אנשים היא מטרה או אמצעי?
ואם היא אמצעי אז מה המטרה? (לא כמטרת חיים, ביומיום הרגיל), מה מניע אותי? מה באמת חשוב לי? מה הצרכים הנפשיים שלי? מה יעשה אותי מאושרת, מסופקת?

אני מרגישה עד היום מנותקת מהאנושות, מהדחפים, הדרמות, המלחמות.
לא מבינה על מה ולמה כל הרעש והמהומה 0-:.
מה זה כל הרגשות האלה שמתעופפים באויר לכל כיוון כל הזמן?
ניסיתי כל הזמן למצוא את עצמי בתוך ההתנהלות הזו (ספרי מודעות עצמית, ויפאסנה, פורום של לנדמרק ועוד) וזה מעולם לא באמת קרה.
אולי אני מתעקשת על דרך שלא מתאימה לי בכלל.

אני חוששת שתגיבו ב- את פגועה, מבולבלת, מפחדת ולכן נסגרת וזה נראה לך מיותר..
אני לא מרגישה פגועה

, אני מרגישה שזו האמת שלי כרגע.
אני מרגישה שכל חיי עסקתי בדרמות שלא מעניינות אותי בכלל...

מה מניע אותי? מה באמת חשוב לי? מה הצרכים הנפשיים שלי? מה יעשה אותי מאושרת, מסופקת?
באמת מה? - את מנסה לענות לעצמך?

_אני מרגישה עד היום מנותקת מהאנושות, מהדחפים, הדרמות, המלחמות.
לא מבינה על מה ולמה כל הרעש והמהומה_- את לא היחידה, רוב האנשים שאני מכירה (ואוהבת) מחפשים לחיות ב-ש-ק-ט.
לעיתים, המיאוס מה"חוץ" הרועש הזה, קשור לאיזה "רעש" פנימי שקשה למקד אותו. ולעיתים, צריך איזה תיווך כדי להגיע אליו ולהשתיק אותו.
ואז אולי תהיה בחירה...והחיים יהיו לעיתים דרמה, לעיתים קומדיה מטורפת ולעיתים...טרגדיה (שלא נדע..) - אבל אז תדעי שהחיים האלה הם שלך!!!
ובבקשה אל תחששי מ"איך מישהו יגיב" (הנה דוגמא און-ליין, למשקל שאת נותנת לאחרים, דוחפת'תאף לדרמות של אחרים (-;)

ולאן נעלמו הבנים שהיו פה?

"האינסטינקט,

הוא האינטיליגנטי ביותר
מכל סוגי האינטיליגנציה שנודעו עד כה"

(ניטשה)

D-: מצחיק מאד. וגם..אחלה טיימינג.

http://images.animationfactory.com/anim ... [po]people a l[/po]/angels/herald angels trumpets/herald angels trumpets sm wm.gif
אילו הן אכן תובנות מלאכים!!!
שניה וידוא אישי כבר חוזרת להמון דברים ניפלאים (בטוחה) שניכתבו.

הלכתי לישיון בצהרים,
וניסיתי לחשוב האם עכשו אחרי שילדתי ברצף, אני אכן 'מתרגלת' דרך הגוף.
(שירית רוצה לשדר אמינות)
ולצערי, הבנתי שהיום עקב הזעזוע שהגוף שלי עבר הטלטלה שהוא חוה אחת אחרי השניה....

|תינוק|(())
הוא מתקשה לחוות דברים דרך הגוף.
מין, למשל , אני לא חווה בשום רמה, כבר תקופה ארוכה מאוד. (יותר מחודש חודשיים....יותר!!)

שאלתי את עצמי, איך אני ביכלל מדברת בכזה ביטחון על הפרדה בין מין למיניות,
בעוד אני חושבת, שאנחנו (אני ואישי) מתקשרים בצורה מינית , לא סקסית, אלא, כמו הפרית פרח עי דבורים זהו הרי משפט נוטף מיניות.

והבנתי לי.
הבנתי שברגע, שאני ואישי, נוכחנו, שאין באפשרותינו כרגע לחוות תיקשורת זוגית -מין.
הופנתה כל האנרגיה לתיקשורת מינית.
מבינים?!
והאמת אנו יחד שלוש שנים, ובנינו תיקשורת ,שבתחילתה היה צריך לעבוד ביכלל על שפה תואמת.
(מי שלומד h]שיטת אלבאום method[/po].htm לפעמים נשמע כמו סינית

)
וכעט, תקופה של שנה, בהעדרותו של ערוץ תיקשורת מקומי-ערוץ המין....
התיקשורת שלנו מגיעה לרמות טלפטיות!
כל ערוץ התיקשורת שהוא מיבחינתי מיני כל כך ,כלומר, אנו מיזדוגים תוך כדי תיקשורת:

אומרים כשלא נעים,
מפרגנים כשצריך,
למדתי לתת אמון ולשחרר אחיזה(כמו שאתה נותן עצמך בסקס סוער ואתה ניסחף!)

אני אומרת במה אני חפצה!
בהעדר מין, ניתבנו, האנרגיות, ממקום צנוע|>|אל מקום צנוע

שאלה לי ,בסוף כל היופי הזה
מדוע דווקא, אחרי לידה והנקה, שהרי זו יכולה ליהיות תמצית הנשיות,
דוקא אז אני מרגישה ברמה האנרגתית המינית קרי -מין,מגע|>| כמו בהתעללות מינית?!
אני מתקשה ביותר לאפשר לעצמי לחוש בעור נעימות,אני לא מצליחה לחשוב -מין או לחלום -מין.
אני תמהה למה כשהגוף פגש את עוצמת הנשיות(אמנם פעם אחר פעם בלי מנוחה...)
הוא דומם מנועים?
שירית@}

_מדוע דווקא, אחרי לידה והנקה, שהרי זו יכולה ליהיות תמצית הנשיות,
דוקא אז אני מרגישה ברמה האנרגתית המינית קרי -מין,מגע כמו בהתעללות מינית?!_
ראשית, כמה זמן את אחרי לידה?
שימי לב שבתרבויות המסורתיות יש בדרך כלל פרק זמן של משכב לידה של חודשיים לפחות, שבו האשה אסורה לבעלה. הגוף צריך להחלים ולהתאושש מהלידה, ולהיות מרוכז בתינוק, לא בבעל באותו זמן. זה פרק זמן מאוד אינטנסיבי שבו הגוף של האשה עסוק בהישרדות התינוק ובהחלמה מהלידה.
שנית, שימי לב שיש קשר מאיפה מגיע המין.
המין מגיע מהמוח.
כשהמוח עמוס וטרוד ומותש ומעוך אז אין מקום למין. הצורך במין מכוסה בערימה של טרדה ותשישות.
יש דרך לעקוף את זה, ויש דפים באתר שדנים בזה (בוא בואי ונתעלס ? מין אחרי לידה ? תחפשי)
שני טיפים על רגל אחת:
א. לחשוב על שעות מוקדמות יותר ממה שהייתם רגילים לפני הלידה (אחר הצהריים ולא בלילה, ולפעמים לפנות בוקר).
ב. להתחיל מעיסוי גב שבן הזוג מעניק לך. עיסוי גב טוב-טוב, כולל השכמות התפוסות וחיבוקים ונשיקות מהגב. למה? כי כשיש לך "גב" אז הטרדות נמסות ומתגלה המקום במוח שהתשוקה התחבאה בו.

אחי-תובנות-לנצח,
אוהבת אותך חזרה @}
אני תמהה למה כשהגוף פגש את עוצמת הנשיות(אמנם פעם אחר פעם בלי מנוחה...)
תמצית הנשיות באה לביטוי בלידה?? לא חושבת..
בלידה (הראשונה לפחות..) בא לביטוי המעבר החד (והלעיתים כואב) מנעורים לאמהוּת. (בלי קשר לגיל כרונולוגי..).

הוא דומם מנועים?
הוא אוסף כוחות, כדי לשקם את עצמו, לקראת הנשיוּת..
נדמה לי שכבר ציינתי את זה איפשהו...לוקח לגוף המון זמן להשתקם מהריון ולידה, הרבה, הרבה יותר מחודשיים. לדעתי, לפחות שנתיים.

חוץ מזה, ידוע ששיא הנשיות מגיע בסביבות גיל ארבעים (40!), לא יודעת אם זה אכן כך, לא סובלת אכסיומות, חושבת "כל מקרה לגופו", אבל תחשבו על זה, אדם מסוג אישה, צריכה לעבור איזה דרך עד היותה "נשית".
ואולי קודם נגדיר - נשיוּת.
איכשהו מתקשר לי עם המילה בשלות.
אני מזמינה את הבנים לעזור לנו

ועוד - התחלתי את דברי מהעניין שהוזמנו בנים לשיחה ואמרתי הנה אני כאן- אז- כן, אני רוצה את החופש.
להיות נשית או אישה או גבר , כל אלו הם צמצום אכזרי של החופש שלנו וזה כואב ומכאיב. כל צמצום של חופש הוא בעיני בלתי נסבל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להקרא אישה ולא גבר. רוצה להקרא -אדם.

כלומר אני דוקא מזה יחסים מתןחים ביותר בין החייתי שבנו שהוא ההשתלטות הזכרית על הנקביות החלשה.
( איש לא יוכל לשכנע אותי שהחתולה נהנית , והחתול לא אונס אותה כי חווה אונס בילדותו או ראה יחסים אלימים בבית)
ישנם יחסים מתוחים ובלתי פתירים בין הטבע החייתי לבין הטבע התודעתי של האדם. כי בטבע התודעתי כל אחד זכאי לחיות את חייו החופשיים. אך לפי חוקי הטבע, אני חייבת לסדר לעצמי איזה סידור של "פרוטקשין", להתחבר אל גבר כדי שלא אפגע מהאלימות שבאקט המיני.
זה גם קצת ניכר מדבריה של של בשמת, כאשר תיארה את חייה כאשת בעל שיש בידה כוח.

חשבתן פעם למשל למה האמהות החד הוריות הן החולייה החלשה ביותר בחברה, וזה בא לידי בטוי בזכויותיהן, בקולן שאינו נשמע, באי יכולתן להתארגן.
יש כאן משהי שהיא חד-הורית (לא גרושה ולא אלמנה) אלא מי שבחרה לחיות את חייה באופן הזה ומוכנה לתת עדות כנה על חייה?
האם אתן מסוגלות לתאר לעצמכן את האיום המקנן באישה שביודעין ובבחירה מעצבת את חייה לללא גבר. שואפת אל החופש שכל כך נתפס כחצוף, כבלתי מתקבל, כחושף את צםורניהם של כל הטורפים שמסביב. ולה אין את הריבילגיה לחוש מוגנת כי לא רצתה לקנות את כל עסקת החבילה עם גבר. רצתה את החופש המוחלט.
משהי יכולה לדמיין את המצב הזה? כשאישה כזו צריכה להדוף מעליה את אלו המפתים אותה בכל דבר אפשרי ובלבד לשים קץ לאותו חוםפש שנראה בעיניהם כשיאה של החוצפה.
כן, זו התקשורת שעלי להתמודד איתה יום יום. מה תומרו על כך? שזה אולי לא הנושא כפי שכבר ניתקלתי כאן כל אימת שהבאתי לדיון את הדברים החיים ולא את הדיונים העבשים.
אז , מה תענו לי בנושא התקשורת בין המינים, תעשו לי טובה ורק אל תענו לי שזו החוויה שלי המאוימות והכל בידיים שלי. כן זה פחות או יותר היה משפטה של רחל שמאוד הרשים אותי כמי שבאה לדיון האקדמי מהשטח ולא מהסלון הממוזג שבסמוך.

שמחה,
לא נעים לי עם זה שאת לוקחת דברים שנאמרים ומפרשת אותם חופשי לכיוונים קיצוניים ולא קשורים- מתנצלת....
זה לא היה מופנה אלייך אלא לאחיטוהר, אשר בעיני, לקחה את הדיון למקומות כל כך מוזרים, בעיני.

למשל, ב - 19.7 נכתב על ידי אחיטוהר לשח-מט:
_למה כאשר מדובר בתקשורת. פשוט תקשורת בין גבר לאישה מדובר על החלפת אנרגיה "מינית"?
למה זה נישמע לי כאילו לגביך מין זה דבר מלוכלך?_
ולי נכתב שאני פוחדת .
אני כותבת זאת כיוון שנאמר אחר כך שהדיון נלקח לכל מיני מקומות "אחרים" ולא על פי כוונתו במקור.

לתחושתי - כותבים כאן שני "סוגי" אנשים - כאלה שמבינים כל מיני מונחים בשפה אלבאומית וכאלה שלא.
ומשום מה, אלה האלבאומים נשמעים באמת כאנשים שעברו תהליך עמוק מאד עם עצמם. אבל מנגד, הם גם איכשהו לא מתחברים לחוויה הפחות "מפותחת" של האחרים.
אני רוצה לתת דוגמא:
אני עצמי עברתי תהליך עמוק עם עצמי בנוגע לזוגיות שלי. אני היום במקום אחר. רואה דברים אחרת (כמובן שיש עוד הרבה לאן להתקדם). אולם כאשר חברה משוחחת אתי על הזוגיות שלה ואני רואה שהיא "בתחילת הדרך" [במרכאות, כי מי שמני להחליט עבורה איפה היא?] - אני נמצאת איתה לגמרי בחוויה, ואם היא מעונינת - אני מדברת בשפה שהיא בשלב אחד בלבד מעבר למקום בו היא נמצאת.
נדמה לי כי כאן, השפה המדוברת היא בכמה שלבים מעבר למקום בו אנשי - הטרום - אלבאום (-: נמצאים....
ואז נוצר מעין קצר תקשורתי.
אני חייבת לאמר שאני לפחות, חשה לעתים לא מובנת כאן, חשה שבתוקפנות מסוימת - לפחות אחיטוהר - לוקחים את דברי למקומות שאינם מובנים לי ואינם רלבנטיים לגבי עדיין - או בכלל!
הדברים הנאמרים כאן אינם פשוטים ויש להתייחס אליהם בעדינות הראוייה, גם אם אתם יודעים יותר.

ולענין עידוד הקורבנות,
ראשית, המדובר ב"קורבנות" עם שורוק אחרי ה"נ". שנית, לא זוכרת למי לענות אז אני עונה כללית:
התכוונתי לכך:
הדיבור המקובל אומר שהאחריות הבלעדית על חוויית חייך הוא אצלך, שאם תעשה את העבודה המתאימה על עצמך - חייך ייראו אחרת.
אכן, כך הוא הדבר.
אבל יש לזכור את הדברים הבאים [וזה קצת מתחבר למה שכתבתי לעיל]:
כל אחד נמצא במקום אחר. אם אדם נמצא במקום שאין לו עדיין הכלים, אבל כן יש לו האחריות והתובנה שהכלים לאיכות חייו ולחווית חייו הם בידיו - הוא עלול לחוש אחריות - יתר (!) לחייו.
זה נשמע אולי מוזר, אבל אפשרי:
אדם הנוטה להתבוננות פנימית וללקיחת אחריות על חייו, עשוי שלא לחוש את תחושת הבטן שתאמר לו במצבים מסוימים :"אופס, זה מצב רע לחייך. קום ולך". הוא עשוי להשאר במצבים שאינם בריאים לו רק כיון שהוא עשוי להיות סבור, שאם רק יעבוד על עצמו ואם ואם ואם - הדברים ישתנו.
וככה נוצר קורבן.
אז נכון שצריכה להיו איזהו שהיא פרה - דיספוזיציה למצב של קורבנות, ושאדם שהאינטואיציות שלו אינן מקולקלות על ידי כל מיני ענינים אחרים - לא יהפוך לקורבן. אבל דחילק - כמה רבים האנשים - ובעיקר הנשים - שתחושות הבטן הבריאות שלהם אינן דפוקות מלכתחילה???
בקיצור-
כאשר שח-מט כתבה על חויות קשות/לא נעימות עם גברים, ישר החלו להתעסק עם האחריות שלה לחוויה.
זה נכון וראוי, אבל היה איזה ביטול - לא מכוון, כנראה - של עצם החוויה שלה את המצב.
וכאן - צריך להזהר. שלא יקלע אדם למצב לא טוב ולא בריא ויחשוב שזה לגמרי באחריותו.
נכון שאילו לא היה האדם קורבן - לא היה ממשיך להיות במצב קורבני.
אבל אתם יודעים כמה נדרש כדי לצאת ממצב שכזה???
ואיפה אחריותו של המקרבן? או התוקף, לצורך הענין?
אז נדרשת זהירות.

אמא של לילה - טוב שבאת

ולרחל ה תודה על ההבהרות.

שום הגדרה לא תתאים אלא לאותה שמגדירה - לכן הזמנתי לנסות להגדיר, דווקא כדי להדגיש את האבסורד.. אבל את (כהרגלך) ישר טסה לתשובות, אכן, חדת אבחנה ברמות.
ובדיוק זה מוביל אותי לדברים של רחל ה לתחושתי - כותבים כאן שני "סוגי" אנשים - כאלה שמבינים כל מיני מונחים בשפה אלבאומית וכאלה שלא. -
ועל המקום בו כל אחד נמצא..

ברכות לנו, כולנו אנשים. אינדיוידואלים שרוצים תקשורת אחד עם השני עם השלישי.. וגם כל אחד צריך את מרחב המחייה שלו (מי רחב ומי צר..) זהו החופש שלו מחד. ומאידך צריך שהשני יבין וייתן ויכבד. ולשם כך אנו כה זקוקים לתקשורת ומשום כך יש קצרים באותה תקשורת.
והקצרים האלה מביאים לדיבור והדיבור מציף את השוני וחוזר חלילה.

מרתק לא?

אחזור מאוחר יותר..

לאנשים.

הדברים הנאמרים כאן אינם פשוטים ויש להתייחס אליהם בעדינות הראוייה, גם אם אתם יודעים יותר.
יודעים יותר? יותר מה? יותר דברים? יותר כלי תקשורת? יותר עדינות? יותר פשוט? יותר מורכב? (טוב, את כבר מבינה שהאמירה הזאת ..איך לאמר.. קצת..)
והנה לנו קושי תקשורתי חדש (ישן-נושן), ביטוי כתוב, ניסוח, מילים, טרמינולוגיה, הכוונה שמאחורי.., הטונים.
איזו מוגבלות אומללה.
זורקת אותי ישר לערוץ האנרגטי. הכי אמיתי, הכי חד, ו..כן, ללא מילים מיותרות. אבל מה, אני שם לבד.. ואני יכולה להתענג קצת על הלבד, אבל לא יותר מידי. ואז - אני מתבוננת, ככה, מסביב. קולטת גלים של אנרגיות, כאלה ואחרים (נעימים, שורפים, שוטפים, מציפים, מענגים, מקרבים, מרחיקים ועוד כל מיני..) בקטנות.. ומייד זה הופך למילים. למה המייד הזה?

יודעים יותר -
כמו שכתבתי די בפירוט - עברתם, ללא ספק, תהליך של למידה ושל התפתחות אישית ואנרגטית [לא יודעת עד כמה המונחים נכונים] ותאם יודעים יותר מבחינת אנרגיה "מפותחת" יותר, מבחינת כלי תקשורת אנרגטיים, או לא יודעת מה. אתם יודעים מה אתם יודעים יותר, כמו שאני זו שיודעת מה אני יודעת יותר בענין מסוים אם התפתחתי בו יותר ממישהו אחר.
יש להתייחס בעדינות לאנשים ולתכנים הנמצאים במקום אחר, עדיין.

שמחה שמצאתי ידידתי, יש לקרוא את דברי שוב ושוב ושוב.

מן הרגע הראשון קלטתי את ההתנסחויות שנפלו כאן ולא הובנו. והנה (סליחה רחל אולי זה לא לרוחך) אני באה לחזק את דברייך!!!!!
רחל לדעתי מצביעה (ואם אני טועה האירי את עיני) על חשיבה פחות סכימטית. על מצבים שאינם טומנים בחובם פתרונות
גם עם נעמיק לנבור ולחפש.
ושם במקומות האלו, ראוי שנהיה קשובים.
כאשר אנחנו מפחדים מהמצבים הבלתי פתירים בחיים אנחנו הופכים למילטנטים, כמו שרחל מציינת את קיטלוגה ל-"בתיחלה הדרך"
אכן? הדרך היא ליניארית? ויש בה מי שקדימה ומי שמאחור.
דוקא אלו מצביעם מתוך עצמם על עצמם כמי שנמצאים במקום מאוד מפוחד וחוששים ורועדים מפחד שמא יקלעו שוב בחייהם למקומות הקשים.
אז דעו לכם כל מי שעשה דרך ארוכה - החיים אינם מבטיחים לכם דבר. שימת התווית על רחל, חוסר הפירגון שאליו זכתה כשיח הזה מצביע על אטימות ועל חוסר יכולת לקבל מצב שבו יש כאב ואין לו פתרון ולא וכתובת.
הרי זו סכימה !!! זו עבודת אלילים!!!!!!
אם נעשה כך אז יצא כך ואף אחד לא יעשה לנו כך.
הנה -אני רוצה לדחוף את סיפור חיי - או- תמצית ממנו- דרכי היא דרכי. רק אם אעלים את עצמי, אמחוק את קיומי, אהלך בפינות העולם ולא אבטא את עצמי אזכה לעבור את החיים עם פחות פגיעות . אבל מה עם הפגיעה שעולמי אינו בא לידי בטוי.
כן!!!!! אני נרדפת בגלל מה שהנני!!!! ותפסיקו לספר לי סיפורי מעשיות שאני נרדפת בגלל שזו החוויה הפנימית שלי. כן כדבריה של רחל, אז מה ? אשב עם עצמי ואקבל שהדיפות שאני נרדפת הן בגללי. למה ? מה עשיתי? רוצה חופשיות! רוצה שגברים יחדלו להתבונן כעל צייד פוטנציאלי, רוצה להרגיש בטוחה עם בתי בעולם הזה גם בלי שאצטרך חלילה להיות הפקרות או לשלם מחירים. רוצה!!! חושבת ובטוחה שמגיע לי ונלחמת לקבל זאת, מגלה יותר ויותר שהעולם הזה שאתם מציעים לי כל הזמן, לשנות ולתקן את עצמי, את חוויותי הפנימיות. למה שאני אשנה? מה אני עשיתי רע?
בגלל שאני כזו מוצלחת אני צריכה כל הזמן לחיות בצילו של התיקון?!?! די!!! יוצאת מהמוסך הטרחני שלכם!!!
זאת אני!!! לא טוב לכם אתי, קדימה בואו להלחם אתי!! אלחם בכם בחזרה עד טיפת דמי האחרונה והיה אם תנצחו,
תותירו את גופתי המופקרת שחוטה, ויבואו אלו שגם יגידו... כן... כן... היא הביאה זאת על עצמה.

גבירותי! זה עולם אופורטוניסי מחורבן!!!!
עכשיו עולה בראשי מחזהו המבריק של ברכט- גליליאו גליליי. - ברכט בעצם מציע לגליליאו גליליי המחזה להנית לגאונותו, היא רק נסכנת אותו. זה עולם בינוני שרק הבינוניים זוכים בו. גיאונים ובעלי שיעור קומה גבוה יותר כדאי להם להקטין את יחודם. אז רוצה הכנסייה שגלילאו לא יטען שכדור הארץ סובב סביב השמש? אז שיטען כפי שהם רוצים ואת המחברת עם הגילויים האסרונומים המאלפים יחביא לזמנים אחרים, או אף פעם כי אולי האנושות בבינוניותה אינה יכולה לקבל תובנות גדולות אלו.
אני מודה - לא יכולה להיותגלילאו גלילי שבמחזה. רוצה להיות מה שאני. וזה מושך אש, מושך סכנות. אין לי גבר בבית חסון שישדר - זהירות לא לגעת
אין גם איזה רוטווילר שקשור ליד הדלת, כולה איזו שנאוצרית שרק עושה רעש ולא יודעת לנשוך.
אפשר למצוא נחמות ... לא ממש הרבה... חוץ מזה רק לבינוניים שופר גורלם. אז כל העבודה הפנימית הזו ממש מגוחכת.
ועכשיו מה, תתנפלו גם אתם עליי ... לא מכירה?

אבל דבריה האחרונים של שמחה_ שמצאתי הביעו באמת אפשרות לתקשורת.

אמא של לילה ,
את מתפרצת בדלת פתוחה, לחלל ענקי, ויש בו המון, המון מקום.
רוצה להתפלש בערוץ המלחמתי? be my guest , מייד אני מוציאה לך את הרוח מהמפרשים.
הקושי שלי איתך, (אם כבר..) הוא שיש לי תחושה שאת יוצאת מנקודת הנחה הזוייה שמולך עומדים עדת בבונים, שרק מתכננים את איזה חלק בך לנגוס קודם.
הללללו, אם מישהו רוצה לשתף במילים כאן, לחלוק את עצמו, את חוויותיו, מי מפריע לו? בעיקר אם הוא שואל שאלות (שמה לעשות, נוגעות בכולנו.. הבינוניים (-;)
את אותן שאלות/תהיות, כניראה כל אחד חווה באיזשהו שלב בחייו. אז מגיב כטוב ליבו בחוויה. משתף וחולק חזרה.
את יוצאת חוצץ (עד טיפת דמך האחרונה...) נגד שיפוטיות. נגד סכימות. נגד חוסר סובלנות. נגד תבניות. נגד הגדרות (אפילו עצמיות). נגד..נגד..
אחלה דרך את עושה. - ו..נופלת למלכודת של עצמך.
מודעות עצמית כשלך, פגשתי, אבל לא הרבה. העבודה שאת עושה, היא עצמית פרקסלנס. מה מגוחך בזה כל-כך?
אולי הגיחוך עולה מתוך ההכרה שהגענו למצב שצריך עבודה עצמית כדי לשרוד בג'ונגל שאת כה מיטיבה לתאר?
ואם כן, זה לא בא בקלות, ולא כל אחד רואה את דבשתו, לעיתים צריכים עזרה. (מי כמוך יודעת..).
מגלה יותר ויותר שהעולם הזה שאתם מציעים לי כל הזמן, לשנות ולתקן את עצמי, את חוויותי הפנימיות. למה שאני אשנה? מה אני עשיתי רע?
מאיפה הבאת את זה???
ואיזה מחיר את משלמת גדי להרגיש בטוחה???
ולמה את מסכימה לשלם אותו???
השאלות האחרונות הן ריטוריות כמובן. וברור כשמש התיאור שלך כנירדפת.

מלך, הוא לא זה שממליך את עצמו. מלך, הוא לא זה שממליכים אותו. מלך, הוא זה שמשהו בו - גורם לסביבתו להתייחס אליו כאל מלך.
ובגלל שאני מחוננת במשהו שעדיין לא ירדתי לסופו אני מוצאת את עצמי בקצרים תקשורתיים.
המשהו הזה...מהו?

ועוד משהו. מה קשורה תחושת החופש להיותך גבר או אישה?
לא קשורה. וגם לא סותרת. מה, אם את אישה את לא חופשייה? וההפך?
כלומר, רוצה להיות חופשיה מהגדרות? טוב, בסדר.

ולרחל ה
אני ממש לא מתעלמת מדברייך. הם יפים לי. מאד מקווה שאת לא חושבת ש"פירגון" רלוונטי כאן.
אחד הדברים הראשונים שצרמו לי בעצמי פעם - זה חוסר סבלנות לקצב של האחר. אם זה עדיין קיים בי (אם זה מה שמשתמע מדבריי) - אשקול פרישה מדיונים כאלה. (-;
כאשר שח-מט כתבה על חויות קשות/לא נעימות עם גברים, ישר החלו להתעסק עם האחריות שלה לחוויה. - ברשותך הבהרה. אני הצעתי לקיחת אחריות , לא על החוויה עצמה, אלא על מה שהיא מעוללת הלאה.

אכן? הדרך היא ליניארית? ויש בה מי שקדימה ומי שמאחור
לא מסכימה בעליל!!!

לשיטתי
תנסו לדמין לוח, כמו לוח שח מט

רק לא בשחור לבן, ביכלל בלי צבעים ועם אין סוף צבעים.
כל אחד חי במישבצת, זוהיא המישבצת שלו, אף אחד לא יכול להוציא אותו מימנה, או לידרוך עליו זהוא ביתו מבצרו!!

החופש האין סופי הקיים אצל כווווולם הוא החופש להבין שאנו מתפתחים כלפי מעלה \מטה באותו ריבוע לפי פוטנציאל אישי, ומערך כוחות אישי, פרטי
אין דבר כזה אני אחורה אתם קדימה.
נולדנו עם חופש בחירה,אתם מוזמנים לחבור אליה(מזכירה לעצמי יום יום,מאוד קשה)

רחל ה
צר לי שהבנת מידברי שאני בילתי אמפטית עד מתנשאת כלפי אנשים שאני כלל לא מכירה.
לתחושתי,לקחת מישפט הוצאית אותו מתוך שיחה והגבת.
האם המשכת ליקרוא ?
אני יושבת כרגע,וחוזרת שוב ושוב על מה ששוחחנו...
ניסיתי מתוך חויות שאני עברתי\עוברת "להשמיע" לך את אותם הדברים כששמים להם מוסיקה קצת אחרת ...אני מבינה שזה מאוד צורם לאוזנייך.
את מוזמנת להחליש,כשאני משדרת:-)
סתתתתתתתתם
והעיקר,לא לפחד כלל@}

דרך אגב, רחל ה ,
זהירות - זה משהו שאו שאתה נולד איתו, או שלא.
זהירות נוצרת מתוך תחושת פגיעוּת. (ברשותך, לא ניכנס עכשיו למאין מגיעה אותה תחושת פגיעות, מבחינתי שתגיע אפילו בגֶנים).
אני, אין לי את זה. חסרה אני את אותה תחושת פגיעוּת ולכן חסרת זהירות, אופטימית חסרת תקנה, הולכת עם הראש בקיר..וכו'.
משם אני יוצאת ולשם אני חוזרת. וגם לזה יש מקום. וגם את זה יש לכבד.
בדיוק כפי שתבקשי לכבד "איטיות" של כאלה, בקשי גם לכבד "זריזות" של אחרים. מה דעתך?
נדמה לי שאותה תחושת פגיעוּת (אינסטינקט המוות בשפה המיקצועית..)בסיסית, היא אחת מ"מעצבי האישיות" - אצל גברים ואצל נשים כאחד.
יש, כמובן, עוד הרבה מרכיבים שיגרמו לאדם להתנהל בחייו כך או אחרת.
אבל סתם ניסיתי להסביר לעצמי, את המקום הזה, של האי-הבנות, של מאיפה אדם מתחיל את ההתנהלות שלו - בהתייחסות לחוויית החיים.
האם הגיוני?

חייבת להודות לכם ולהביע את התפעלותי מכך שאף אחד פה לא נבהל ומבקש ממני לעזוב את המקום בגלל הסערה שאני מביאה אתי.

רוצה לענות ל- שמחה שמצאתי על-
_ואיזה מחיר את משלמת גדי להרגיש בטוחה???
ולמה את מסכימה לשלם אותו???
השאלות האחרונות הן ריטוריות כמובן. וברור כשמש התיאור שלך כנירדפת_

קודם כל- סוף המשפט שלך - על תיאור הנרדפות שלי... רוצה מאוד שתדייקי- האם צינית כלפיי, או אמפאטית ? מה?

אני רוצה לענות.. לא יודעת מאיפה להתחיל. בודקת את מה שאת מה מעלה.. ואכן.. אני מגלה ש...אולי את המחיר אין עליי לשלם והבטחון הוא... איך לומר באמת שיקוף של תחושה פנימית שלי שאינה קשורה למציאות. אולי גם גברים מאוימים ממני... לא יודעת.. הכל מבולבל אצלי כעת. אבל יחד עם זאת, איזשהו חלק שבמוח שלי בא לעזרתי ומניח לפני , תמונות, חלקי רעיונות ביניהם תמונת דיון שנערך בין גיבורי המחזה- "ליל העשרים", לא זוכרת שום דבר במדויק רק תחושות עמומות כך שאל תתיפסו אותי בחוסר דיוקים.
הם כאמור, גיבורי המחזה - בני העליה השניה שרוצים לפרוק מעליהם תבניות כולאות ומחניקות בכל מה שנוגע ליחסים בין גברים ונשים אם אני זוכרת נכון אז ישנה שם את שיפרה המתפשטת באותו לילה של דיון ארוך של הקבוצה ומראה להם את גופה, מעשה שיש בו התרסה, וגם כאב גדול על הכבלים שבינה לבין גופה, היתה רוצה להיות חופשיה כמו כולם,
לשאוף לאהבה חופשית וכ"ו. זהו כמובן אחד השיאים של המחזה אך אחד המובילים לשיא זה (אם אני זוכרת נכון) הוא הויכוח בעניין הזוגיות כפי שידוע לנו מאוד שאפו ביני העליה השניה לפרק את מבנה התא המשפחתי ואת מבנה הזוגיות כי זוגיות היא סוג של כוח שאותו רוכשים לעצמם שני אנשים כאילו באופן עקיף ונילווה לאהבהתם אך בעצם תוצר לוואי זה של כוח ההופך הנושא המרכזי של חייהם .

אז בן הנה- אולי בעצם זה לא נוגע לדיון שמתנהל פה ואני תמיד מוצאת את עצמי מתלהמת רק שבדיון הלא נכון.
... כן תמונת חיי העילגים במובן מסוים... חיה עם זה בשלום ולומדת לצחוק מזה - אז- הנה אני, לא יכולה, לא רוצה, מוותרת
בכלל לא רוצה להעלות על הדעת חיים בזוג , מכל הסיבות שמניתי עד כה ועוד הבה אחרות, - מרגישה מאוימת , לא בטוחה,
פוגשת זוגות ומרגישה, קוראת אותם מבפנים , מהכי עמוק מפנים שלהם שהם "זכו" בעלמינו לחיים בטוחים, הולכים ברחובות העיר נינוחים ואני, לא יודעת מהיכן אותקף, איזו מילה מליאת רשעות וזדון תחלוף כך מעל ראשי באלגנטיות ותתחפש לעננה ורודה ותמימה, או פשוט מקרה פרוזאי יומיומי של ילדון בריון שידחוף את בתי במגלשה , ואגן על בתי ולמולי יגיעו זוג הורים בטוחים בעצמם שגם העולם שלהם, ורק עמידתם מולי עוד לפני שמשהו מהם יפתח את הפה, רק עמידתם מולי האם שבחרה חיים בנפרד ולא זןגיים , תעמיד אותם בעמדת "מנצחים" על הסיטואציה, הם בעלי "הכוח" לי... אין הרבה פה מה לעשות... לבלוע את הרוק, להמשיך הלאה ולהדחיק את החוויה אל הערימה ההולכת וגדלה.

ומה מתחת לכל זה, מה הרציונל שמתחת לכל זה- כאילו אומרים לי- גברתי הנכבדה, לא חברת אלינו הגברים, לא חברת אלינו המאמינים בזוגיות, לא חברת אלינו הנשים שמאמינות בכוח שאנו מקבלות בעיקבות השתלבותינו בעולם הזוגיות- נא בעין! אכלת אותה! עכשיו תסתדרי לבד.

עניתי לך? בעניין ההרגשה הבטוחה שהייתירוצה שתהיה לי גם אם נכון לשעה זו בחיי איני רוצה לחיות בזוגיות.
ובעצם למה. למה אני לא רוצה זוגיות - הרבה גם בגלל שזה איזשהו "דיל" של השגת כוח חברתי ... כן כמו הסוגייה העולה ב"ליל העשרים" אני לא רוצה "דילים" ולא "טרייד אינים" ועדיין רוצה להיות מוגנת בחברה.
הבנתם אותי? חושבים שטעיתי בדף? יש משהי כאן באתר שמאוד שמחה לגלות את הצד הקשה בחיי ולה אני מוסרת - שאם את מרגישה מנצחת שאני חושפת את קשיי היומיומ שלי ואת נוכחת שיש לי כאלו וזה נורא משמח אותך, אז דעי שיש לך יותר לקנא מלשמוח... אני לא מתכוונת בגלל שכמותך לחיות תחת צבעי הסוואה . אני רואה את תוצאות חלוקת האנרגיות שלך... וזה לא ממש משהו.

ו ע כ ש י ו !!!! טאטאטאטאראאאאאאאאאאמ!!!
לשינוי הטון!
אחרי שהבעתי את מה שרציתי לאמר, הגיע הזמן לספר שלאורך כל הזמן בו התנהלו כל ההתכתבויות - בדקתי כל מיני תחושות בגוף שלי וגיליתי כל מיני דברים מענינים:
זוכרים [מי שזוכר] שהציעו לי חיבוק [וירטואלי] ואף שאלו אם אני מוכנה לקבלו?
אז זה נפל על קרקע פוריה של תקופה שבה אני בוחנת את היכולת שלי לקבל אהבה מאחרים.
כבר שמתי לב שיש לי קושי בתחום זה.
וכאשר הנושא עלה כאן, וכאשר גם הציעו לי לחוש חויה דרך הגוף, התחלתי לשים לדברים לב.
אז ככה:
אני חשה דברים באיזור הדגדגן , הבטן התחתונה והבטן המרכזית. לעתים זה עולה לאיזור הלב.
שמלתי לב שבאמת נכון, אני פוחדת "לאבד שליטה" על התחושות הללו ולפרש אותן כאילו אני נמשכת מינית לאדם שמעורר בי זאת.
הענין הוא, שלהפתעתי, זה מתעורר כל הזמן!
עם אמי, עם הבנים שלי, עם בתי, עם אבי.!
כשהייתי ילדה חשבתי שאני סוטה כשאני חשה ככה. בעיקר חששתי מזה כשזה קרה עם אבי, אבל במהלך חיי זה התעורר בנסיבות רבות נוספות וחשבתי שמשהו אצלי לא בסדר.

היום, ישבתי עם בני הצעיר על הספה וצפינו בסרט. הוא אוהב להתחבק ואני תמיד חוששת מהתחושות הללו.
ואילו היום נתתי לזרימה לזרום, והתחושות זרמו כולל הפחד הרגיל, ואז במודעות שיחררתי את הפחד והתחושות נותרו, ולפתע הייתי חמה וזורמת ואוהבת פיזית כמו שלא הייתי אף פעם.
בלי פחד.

תודה לכולכן.

אמא של לילה ,
אני לא מתכוונת בגלל שכמותך לחיות תחת צבעי הסוואה . אני רואה את תוצאות חלוקת האנרגיות שלך... וזה לא ממש משהו.
פרטי, נמקי והסבירי, בבקשה...הדיבור הזה...סתום משהו.

דברייך על אנשי העלייה השנייה, מזכיר את הספר 'רומן-רוסי', גם שם יש מין חבורה שכזאת, עם אישה אחת שיוויונית להפליא. גם שם יש את ההתפרקות הזאת אל החופש, ו...בסופו של דבר בניית 'מסגרת' אחרת, שונה.

ובקשר לתחושת הנירדפת.. ממש לא ציני. אמפאטי לחלוטין. וגם מתוך הזדהות. (כן, גם אני 'חצי-בן'.. וגם אני בורחת מתבניות כמו מאש..ועוד כל מיני דברים אחרים, ושונים ו'בלתי נסבלים').
ברור שאדם כמוך, שמרשה לעצמו להתנהל בעולם, רק, אבל רק כפי שהוא רואה לנכון, ועוד כאישה (לפחות בעיני הסביבה..) - יהיה נתון לעיתים לתחושות קשות. לא ביגללו, או ביגלל הדרך בה בחר, ביגלל הסביבה הסתומה שצרה מלהכיל את שכמותך. (..ואולי זה המחיר).

נא בעין! אכלת אותה! עכשיו תסתדרי לבד. - כאדם שחי בזוגיות, אני חייבת להודות שגם אני 'אוכלת'ותה' חופשי. - מה זה קשור לזוגיות? האופוריה שמישהו/י חש עקב היותו בזוגיות? שטויות. לא תירוץ טוב, נסי אחר. (-;

רחל ה ,
תודה, תודה על שהירשת לעצמך לברר (עם עצמך), את כל ה'תיאוריות' שניזרקות כאן אל המטריקס. גדולה.
"זה מתחיל מבפנים, אח"כ יוצא החוצה וכולם שמחים.." (איך שיר נולד, לא קשור, אבל המילים מתאימות.) שמחה שהַ-

נחת במקומו.

רחל ה

זהו ליבי הצנוע והוא פועם בחוזקה.
אין כמוך(())(())
אה' זה עונג שבת.שירית.@}

נו, טוף טוף, לא להגזים ..... [-:

אבל אם להודות על האמת, אני כן מרגישה אחלה עם עצמי....

אבל תגידו, אתן בעלות הידע והנסיון - ככה זה מרגיש???
וגם שמתי לב שהנרתיק כאילו מתמלא, כאילו לקראת חדירה.
זה הכל מעודן מאד, אבל לעתים מאד מאד ברור.
נו, אז זה ככה???

'לדעתי הקונספירציה הגדולה ביותר בתולדות האנושות – המזימה להדחקת היצר המיני דרך נטיעת אשמה באישה'
זה מתוך אתר שמדבר על טנטרה

רחל ה
עיזבי עכשו, מה את צריכה אישור על העונג?
תני לזה להיות
כמו שאת זה בסדר גמור. הצעתי לך, נסי רגע בלי ה"אוטומט" שלקבל אישור על איך את מרגישה.
את מרגישה. נקודה
באהבה שירית.

רחל ה, זו אני חסרת הידע ובעלת הסיון.

מתחלקת בתחושותייך . גם אני שנים חוויתי את זה. ועוד דבר, אמנם כבר כתבתי את זה אצלי בדף...
מעולם לא הייתי זקוקה אפילו לא להתערבות פיזית של עצמי, רק בכוח המחשבה או יותר נכון בהרפיית המחשבה, כל ההתחוללות הזו ,מתרחשת, נראית בדמיוני כמו הוריקן רחב שהולך ונהיה צר עד למרכז בו נמצא הציר של המערבולת. מתרכז לתוך עצמו כל פעם לגודל אחר, תלוי במצבי, ואז מגיע המפץ.
ו - אין לי כוונה להתערב בכוונותייך, אך האם זה באמת קשור לאנשים סביבך?
האם המחשבה שכל זה קורה כתגובה לסביבה האם זו לא מחשבה שנולדת בתוכינו מתוך החשש לעמוד עם שתי רגליים איתנות
ולב יציב ותודעה גאה, שאין אנו תלויות ולא נחוץ לנו דבר סביבנו כדי שנגיע להתעלויות אלו. כמו נאמר מפאת חוסר הנעימות... שלא תרגיש חלילה הסביבה שאנחנו עצמאיות יותר מדי...
אני על כל פנים מרגישה כך. לכן אני לא מוצאת שום עניין. אבל פשוט שום עניין בלקלקל לעצמי את כל התחושות האלו ולערבב לתוכן את החדירה של איבר מינו של כל גבר שהוא.
ואם כבר בקונספירציות עסקינן - להרגשתי, הם, איברי המין הזכריים באים ( אל תבהלו, אני מדברת בשם עצמי) כדי לקרקע את תחושת התעופה הנפלאה הזו שלא התחילה בגללם ולא נמשכת בגללם ולא מקבלת את תנופת התעופה בגללם אלא למרות קיומם.
הם באים רק להפריע, להפוך את כל זה לדל יותר.

עיזבי עכשו ,מה את צריכה אישור על העונג?
הנה, שוב פרשנות מוזרה -
מי מבקש אישור על העונג?!
הרי הדף הזה עוסק בתקשורת בין נשים לגברים, תקשורת אנרגטית. אתן סיפרתן חויות אנרגטיות כאלה ואחרות.
אני רוצה להבין האם מה שאני חשה שייך לענין זה או שהמדובר במשהו אחר?
למה אי אפשר פשוט לענות? סתם לענות - "כן, זוהי תחושה של אנרגיה כזו או אחרת" או "לא"?
עונג יהיה לי מעכשיו עם או בלי אישור.
זה נסיון להבין.

סליחה אני מוחקת.
אה לא רגע לא מוחקת...אני אסביר ...
זה נסיון להבין.
אני לא שואלת בהקנתה, אני שואלת כמו....

כמו חברה
בואי רגע רק לרגע אל תנסי להבין בראש .
תרגישי בגוף. למה ישר לברוח לקוגניציה.
סתם,אני רק מציעה סוג של חויה.
כן זה איבוד שליטה.
סוג של איבוד שליטה על הרגש .לנסות להרגיש בלי להבין.
אם לא מתאים לך אל תיקני מה אני מוכרת(())

אם לא קשה לך לענות לי על שאלה? שאלה אמיתית לא צינית לא כלום,לאיזה תשובה את מחכה?

לאיזה תשובה את מחכה?
בדיוק למה שכתבתי - האם התחושות שאני חשה הן הן התחושות עליהן דיברתן? האם הן הן התקשורת האנרגטית עליה מדובר פה?

בואי ננסה לברר יחד,אני למשל חויתי אנרגיה מינית אחרת אתמול.אבל זה אני
להבנתי אם חשת שהתחושה היתה נתולתSEX אלא מין יכולת זרימה,כאילו תיקשרת ברמה מסוימת עם האדם שלצידך, לא חשת את כל התחושות האחרות שבדרך כלל אימו עליך, או המחשבות שלא איפשרו לך....אז....ניראה כמו התחלה של הרפתקאה...
מה את ,אומרת?
חישה אנרגתית לפי הבנתי היא ,שאין שום דבר שחוסם או מסנן את התחושה, אין מחשבה שמתיגת אין כיווץ באיזה שריר -כי אני מפחדת להרגיש אז אני מתכוצת, אני לא מפסיקה לינשום, כי אני לא רוצה להרגיש.
אין את כל זה .
כמו חתול-רוצה ליטוף=הולך. לא חושב עכשו....מה ואיך.
להבנתי זה מה שחוית היום
נכון?

קראתי את הדף בדילוגים ואשמח להגיב כבחור צעיר שמי שמכיר אותי אישית יתקשה להחשיב אותי תוקפני או צבאי ובעל אינטרסים מיניים כל הזמן.

ביחסים שהיו כמעט היו ועדיין קיימים, יצא לי למשל לישון עם בחורות באותה המיטה ואפילו לא במטרה מינית (של צד אחד או של שני הצדדים) קשה תמיד היה לשנינו להירדם - ובא להתחבק אפילו אם לא אוהבים או משהו כזה, זה פשוט מה שבא טבעי. עד שאחד הצדדים לא חושב על ההשלכות/אידיאולוגיות - משום שזה נראה כדבר הכי טבעי והכי נכון.
ברגע שזה נהיה הדדי - אפשר להשאר ערים כל הלילה ככה - כי באה ממש תחושה של שלמות. (ואני ממש לא נגד התבודדויות)
לא חייבת אפילו להיות אהבה - אני רואה זאת כפשוט שאיפה.
אני ממש חושב שלזכר יש רצון לתת, ולנקבה רצון לקבל. מעבר למבנה הפיזיולוגי כמובן

השלמות שנוצרת בין גבר לאישה היא שלמות אחת.
השלמות עם עצמנו היא שלמות שניה.
ביחסים רצוי שיהיה את שניהם.

כבחור צעיר
לילה טוב בחור צעיר שמי שמכיר אותי אישית יתקשה להחשיב אותי תוקפני או צבאי ובעל אינטרסים מיניים כל הזמן.
שמחה שהצטרפת אלינו. ואני הראשונה ל(()).
ניתראה מחר,בעזרת השם
ליליה טובZZZ