חייבת להודות לכם ולהביע את התפעלותי מכך שאף אחד פה לא נבהל ומבקש ממני לעזוב את המקום בגלל הסערה שאני מביאה אתי.
רוצה לענות ל-
שמחה שמצאתי על-
_ואיזה מחיר את משלמת גדי להרגיש בטוחה???
ולמה את מסכימה לשלם אותו???
השאלות האחרונות הן ריטוריות כמובן. וברור כשמש התיאור שלך כנירדפת_
קודם כל- סוף המשפט שלך - על תיאור הנרדפות שלי... רוצה מאוד שתדייקי- האם צינית כלפיי, או אמפאטית ? מה?
אני רוצה לענות.. לא יודעת מאיפה להתחיל. בודקת את מה שאת מה מעלה.. ואכן.. אני מגלה ש...אולי את המחיר אין עליי לשלם והבטחון הוא... איך לומר באמת שיקוף של תחושה פנימית שלי שאינה קשורה למציאות. אולי גם גברים מאוימים ממני... לא יודעת.. הכל מבולבל אצלי כעת. אבל יחד עם זאת, איזשהו חלק שבמוח שלי בא לעזרתי ומניח לפני , תמונות, חלקי רעיונות ביניהם תמונת דיון שנערך בין גיבורי המחזה- "ליל העשרים", לא זוכרת שום דבר במדויק רק תחושות עמומות כך שאל תתיפסו אותי בחוסר דיוקים.
הם כאמור, גיבורי המחזה - בני העליה השניה שרוצים לפרוק מעליהם תבניות כולאות ומחניקות בכל מה שנוגע ליחסים בין גברים ונשים אם אני זוכרת נכון אז ישנה שם את שיפרה המתפשטת באותו לילה של דיון ארוך של הקבוצה ומראה להם את גופה, מעשה שיש בו התרסה, וגם כאב גדול על הכבלים שבינה לבין גופה, היתה רוצה להיות חופשיה כמו כולם,
לשאוף לאהבה חופשית וכ"ו. זהו כמובן אחד השיאים של המחזה אך אחד המובילים לשיא זה (אם אני זוכרת נכון) הוא הויכוח בעניין הזוגיות כפי שידוע לנו מאוד שאפו ביני העליה השניה לפרק את מבנה התא המשפחתי ואת מבנה הזוגיות כי זוגיות היא סוג של כוח שאותו רוכשים לעצמם שני אנשים כאילו באופן עקיף ונילווה לאהבהתם אך בעצם תוצר לוואי זה של כוח ההופך הנושא המרכזי של חייהם .
אז בן הנה- אולי בעצם זה לא נוגע לדיון שמתנהל פה ואני תמיד מוצאת את עצמי מתלהמת רק שבדיון הלא נכון.
... כן תמונת חיי העילגים במובן מסוים... חיה עם זה בשלום ולומדת לצחוק מזה - אז- הנה אני, לא יכולה, לא רוצה, מוותרת
בכלל לא רוצה להעלות על הדעת חיים בזוג , מכל הסיבות שמניתי עד כה ועוד הבה אחרות, - מרגישה מאוימת , לא בטוחה,
פוגשת זוגות ומרגישה, קוראת אותם מבפנים , מהכי עמוק מפנים שלהם שהם "זכו" בעלמינו לחיים בטוחים, הולכים ברחובות העיר נינוחים ואני, לא יודעת מהיכן אותקף, איזו מילה מליאת רשעות וזדון תחלוף כך מעל ראשי באלגנטיות ותתחפש לעננה ורודה ותמימה, או פשוט מקרה פרוזאי יומיומי של ילדון בריון שידחוף את בתי במגלשה , ואגן על בתי ולמולי יגיעו זוג הורים בטוחים בעצמם שגם העולם שלהם, ורק עמידתם מולי עוד לפני שמשהו מהם יפתח את הפה, רק עמידתם מולי האם שבחרה חיים בנפרד ולא זןגיים , תעמיד אותם בעמדת "מנצחים" על הסיטואציה, הם בעלי "הכוח" לי... אין הרבה פה מה לעשות... לבלוע את הרוק, להמשיך הלאה ולהדחיק את החוויה אל הערימה ההולכת וגדלה.
ומה מתחת לכל זה, מה הרציונל שמתחת לכל זה- כאילו אומרים לי- גברתי הנכבדה, לא חברת אלינו הגברים, לא חברת אלינו המאמינים בזוגיות, לא חברת אלינו הנשים שמאמינות בכוח שאנו מקבלות בעיקבות השתלבותינו בעולם הזוגיות- נא בעין! אכלת אותה! עכשיו תסתדרי לבד.
עניתי לך? בעניין ההרגשה הבטוחה שהייתירוצה שתהיה לי גם אם נכון לשעה זו בחיי איני רוצה לחיות בזוגיות.
ובעצם למה. למה אני לא רוצה זוגיות - הרבה גם בגלל שזה איזשהו "דיל" של השגת כוח חברתי ... כן כמו הסוגייה העולה ב"ליל העשרים" אני לא רוצה "דילים" ולא "טרייד אינים" ועדיין רוצה להיות מוגנת בחברה.
הבנתם אותי? חושבים שטעיתי בדף? יש משהי כאן באתר שמאוד שמחה לגלות את הצד הקשה בחיי ולה אני מוסרת - שאם את מרגישה מנצחת שאני חושפת את קשיי היומיומ שלי ואת נוכחת שיש לי כאלו וזה נורא משמח אותך, אז דעי שיש לך יותר לקנא מלשמוח... אני לא מתכוונת בגלל שכמותך לחיות תחת צבעי הסוואה . אני רואה את תוצאות חלוקת האנרגיות שלך... וזה לא ממש משהו.