נרניה או הארי פוטר

מה לדעתכם יותר מעניין?

ביברית, יכול להיות שיתאים לך להגיע לאתר באופן צעיר?

סליחה, הקישור לא היה נכון. ראי אתר באופן צעיר

מזה??

אסלן לשילטון!

אסלן לשילטון!

מה פתאום. הארי פוטר לוקח.

נראה לך? נרניה כל כך יותר מעניין, שאת הארי פוטר לא טרחתי בכלל לקרוא...

מילא שר הטבעות לוקח את כולם.

לא אמרתי שהארי פוטר פחות מעניין, פשוט מחכה שאסלן יגיע לשילטון.
אולי עכשיו עם המהפכה החברתית, במקום מלכות שלג ביביות יהיו לנו אסלנים צודקים.

והמרגיעון הקודם - הציפיות רק לכריות.
הנוכחי לעומתו - המציאות היא החלום האולטימטיבי.

טדליק, את יודעת שאסלן הוא ישו, נכון?
זה הרי ספר עם נטיות נוצריות חזקות.

יכול להיות שהארי פוטר זה ל"בנות" ונרניה זה ל"בנים"?
< יש לי 2 בנים ואנ'לא מכירה הארי פוטר... רק נרניה >

מזה?? זה אתר באופן - לילדים. תנסי.

קראתי את האריה המכשפה וארון הבגדים לראשונה בגיל 10 וכבר אז אמרתי לאבא שלי שאסלן הוא ישו. לא מפריע לי לרצות אותו בשלטון.

חייבים לבחור?

אני מקריאה לילדים את הארי פוטר. אנחנו לקראת סוף הספר השני.

לפני עשר שנים בערך קראתי את הארי פוטר (נדמה לי שרק ספר אחד) -ולא הבנתי על מה המהומה. כמו שבנזוגי הטיב לנסח - העולם הכין עבור הסופרת דימויים, עולמות, יצורים, עלילות, והיא לקחה מהכל (בכשרון אמנם) ובנתה משהו שטחי להפליא (בשילוב עם השבעיה הסודית). אני זוכרת מה אמרתי אחרי שקראתי אז את הארי פוטר (אז): אני מרגישה שאני הולכת על דיקט ולא על אדמה.

עכשיו, כשאני מקריאה אני מרגישה בול אותו הדבר. מה שנחמד זה שהילדים שלי מכורים קשה, ואני רואה איך זה תופס אותם יותר מכל דבר אחר. לפעמים הם גם לוקחים את הספר וממשיכים כמה עמודים לבד (אבל בגדול הם מעדיפים שאני אקריא, או אבא).

מה שפחות נחמד זה שיש מין סוג של <זהירות-מילה-פלצנית-ובומבסטית-בהקשר-הזה> אביוז והשטחה של עולמות הדמיון. מקווה שאחר כך הם יוכלו ליהנות מ"האריה המכשפה וארון הבגדים" ומ"שר הטבעות".

בכל מקרה - למרות ועל אף הכל, אני שמחה ונהנית איתם, ויש רגעים שאפילו אני במתח.

אבל תמיד אני לא עד הסוף מאמינה למבוגרים שחושבים שאלה ספרים טובים.

במבי, את מקריאה להם את המקור או תרגום? מודה, לא קראתי את התרגום, יש לנו על המדף את הספר הראשון מתורגם ומחכה שהילדים יגיעו לגיל (האריה המכשפה וארון הבגדים היה בול לגדולה, הארי פוטר יפחיד אותה מידי לדעתי או שאולי באמת כדאי לנסות? מממ...) אבל מהסדרה בשפת המקור (ולא אמריקאית אלא אנגלית בריטית יש שני סוגים) מאוד נהנתי, הראשונים היו באמת פושרים אבל אחר כך ככל שהספרים גדלו גם העלילה קיבלה יותר נפח. הם כייפיים בסך הכל לא איזה פילוסופיה מעמיקה.

אגב, קרה משהו מוזר... כתבתי פה אתמול אבל זה נעלם וזה גם לא בגרסאות קודמות... בררר...
משחזרת: איך אפשר בכלל להשוות? מזל שלא משווים פה גם את טולקין וחומריו האפלים של פולמן...

אני מתה על נרניה, אבל דווקא כמבוגרת קשה לי עם המסרים שם. מעצבן אותי שדווקא פיטר נבחר להיות המלך ולא לוסי הגברת הזו. אסלן, הצדקן הזה, מרגיז אותי בטירוף.
דווקא ב"אריה המכשפה וארון הבגדים" דומה שהטוב והרע מאוד שטוחים. העולם עצמו יפיפה ומלא דמיון, אבל הקונפליקטים מאוד דלים. בעיניי.

ואני גם מתה על הארי פוטר. מתה! אני מתה על הוגוורסט, על מאות הפטנטים הקטנים שמקשטים את הספרים. אני מתה על ההומור ואני חושבת שזו סדרה מאוד חכמה בדרך שבה היא בנויה. במבי, חכי לסוף. זה הולך ומשתבח.

איך אפשר בכלל להשוות? מזל שלא משווים פה גם את טולקין וחומריו האפלים של פולמן...

אי אפשר להשוות את טולקין לכלום, אבל חומרי האפלים זו טרילוגיה משובחת ביותר.

בעד הארי פוטר ללא עוררין.
שום כיף אין בנרניה. כבד, צדקני, מעיק, משעמם, מוסרני.
וצריך לקרוא את כל ההארי פוטרים כדי להבין, למרות שהם תמיד בשבילי מהנים, סוחפים, מבדרים, וככל שהם נמשכים, גם עמוקים, חכמים ומורכבים, ואני מוצאת בהם הרבה מאוד טעם. אבל כבר מקובל כאן לא להאמין לי, אז שיהיה.

אבל כבר מקובל כאן לא להאמין לי,

למה? לא שמעתי על הטרנד הזה...

צריך לקרוא את כל ההארי פוטרים כדי להבין, למרות שהם תמיד בשבילי מהנים, סוחפים, מבדרים, וככל שהם נמשכים, גם עמוקים, חכמים ומורכבים, ואני מוצאת בהם הרבה מאוד טעם.

בעד הארי פוטר ללא עוררין

מישהו זוכר (ויודע איך להשיג) את הסרט אריה מכשפה וארון הבגדים שהיו משדרים פעם בערוץ אחד?
הייתה גם התכנית הזו נרניה....
מתה על הארי פוטר!
לדעתי אלה דווקא ספרים עם הרבה עומק

אה, נו, יונת בדף ההוא על מהות האתר..

לילה אני איתך!!! מאד אוהבת את נרניה אבל כחומר קריאה למבוגרים ברור שהארי לוקח. הרבה יותר מורכב.

אני קוראת בעברית - אבל זה לא מה שמפריע לי. ואני גם לא כזאת פריקית של ספרי פנטזיה, אבל מאוד בולטת לי השטחיות של מה שקראתי עד עכשיו. לא שצריך להיות עומק כדי שיהיה כיףובסך הכל אני לא כזאת עמוקה ואוהבת pure fun. אבל אפשר לומר את זה ככה - בחיים לא הייתי קוראת את זה בשביל עצמי. קראתי אחד וזה הכי לא עשה לי חשק להמשיך עם זה. עכשיו, עם הילדים, אני נהנית שהם נהנים, אבל אני חושבת שזה די גרוע.

לילה - אין לי מושג על מה את מדברת.

אני זוכרת את עצמי קוראת בגילאים דומים, וכל כך נכנסת לעולם של הספר, עד שהייתי קוראת בסתר מתחת לשמיכה מרוב מתח. השיא היה כשלמדנו את עקידת יצחק בבי"ס והפסקנו באמצע השיעור. תאור לעצמכם את אמא שלי ופסת אותי "על חם" עם ספר תורה מתחת לשמיכה..

אין לי פואנטה. אני לא יודעת למה אני לא מרגישה שיש כאן (האי פוטר) "עולם".

והפסקנו באמצע השיעור.

סליחה: הפסקנו באמצע הסיפור (כי קראנו במשך כמה שיעורים)

חבל. עולם עשיר ומורכב ורב דמיון והמצאה ומחשבה. וגם אני לא אוהבת פנטזיה הארד קור. מקווה שתמשיכי בגלל הילדים ותגלי את כל השאר. אבל האמת היא שאני נמשכתי מהתחלה. אשכרה ספר שכשאני גומרת להקריא אני ממשיכה לקרוא לבד, כי לא יכולה להפסיק. גם בפעם השלישית.
<עכשיו יגידו פה שזה כמו סוכר וקמח לבן..>
<איפה בשמת ומימה וכל האוהדות השרופות?>

איפה בשמת
תוהה עדיין לגבי הדיון הזה...
לא מבינה למה צריך לעשות מזה ויכוח עם השוואה. מה קרה, מישהו מנסה לחרחר פה ריב על אהבת ספרים?

עכשיו יגידו פה שזה כמו סוכר וקמח לבן..>
אני מבינה שאת בדיוק בתקופה שכל מה שאת כותבת, נדמה לך שמישהו יקטול? P-: זו הזמנה להנחתה. ואם מישהו ייענה לך ויכתוב דבר כזה? מה זה יגיד? חוץ מזה שאין לו אותו טעם ואותה אהבה?
אני אוהבת את הארי פוטר. כמה שנים הספרים שכבו על המדף ולא נמשכתי בכלל להתחיל לקרוא אותם (בגלל מקצועי היה ברור שאני צריכה לקרוא כדי לראות מה זה ספר הילדים שהצליח להחזיר את ילדי העולם לקריאה), עד שבתי בחרה בהארי פוטר בתור הספר הרציני הראשון שלה (בגיל 7). לפני זה היא ביקשה שאקריא לה. אז התחלתי. וכך נכבשתי.
אבל לי לא היה זמן להקריא ספר כזה ארוך בקצב שהתאים לה, אז היא קראה אותו בעצמה (בגיל 7).
And the rest is history
גם לבן זה הספר ה"רציני" הראשון (אחרי קריאה של בון וג'רונימו סטילטון וכאלה). הוא כבר בהארי פוטר 6. הוא הקפיד לסחוט מכולם ספויילרים לגבי הכל. זה עוזר לו לא לפחד, זה שהוא יודע הכל מראש ורק נהנה לקרוא את הפרטים.
אני אמנם לא קראתי את ספרי הסדרה אותו מספר פעמים כמו בתי (לא ייספרו מרוב), אבל בדיוק עכשיו, לדרישת הבן אבל בלי שום תלונה מצדי, אני קוראת אותה שוב כדי שאני אזכור מספיק פרטים לשאלות הנוקדניות שלו.

אצלנו זה נחמד, כי כל המשפחה קראה (שלנו, וכן אחותי וגיסי והאחיינים שלי) כך שזה עולם מטאפורות שגור (רק לפני כמה ימים אחותי אמרה על מישהו שיש לו "מנעד רגשי של כפית" והתפלאה עלי ששכחתי מי אמר למי איפה ומתי [הרמיוני לרון: רק מפני שלך יש מנעד רגשי של כפית זה לא אומר שצ'ו לא יכולה להרגיש את כל הדברים האלה בעת ובעונה אחת כשהיא עם הארי]).

את "שר הטבעות" וגם את "ההוביט" שכולם מהללים לא הצלחתי לסיים. שעמם אותי עד כדי כך שפשוט הפסקתי לקרוא אחרי כך וכך עמודים.

מסדרת נרניה קראתי כמה ספרים. אהבתי את "האריה, המכשפה וארון הבגדים". אבל מספר לספר הסדרה נעשתה טרחנית, כבדה ומשעממת מדי לטעמי. אני לא אוהבת ספרים שאני מרגישה בהם שלסופר יש איזו אג'נדה, ובמיוחד "להיראות טוב בעיני חוקרי ספרות". ככה אני קוראת לזה. עומס של דימויים, הקבלות ודיאלוג מעיק עם הקלאסיקה, טקסט עתיר "משמעויות" שנותן כר נרחב לפרשנות למי שאוהב לעסוק בפרשנות ספרותית.

חוץ מזה אני צריכה שספר יקלע לחוש הצדק הטבעי שלי כדי לאהוב אותו.

אני לא חושבת שאין עומק בהארי פוטר, אבל זה תלוי למה קוראים "עומק". בוודאי לא עומק של "החטא ועונשו" אבל זה ספר שאני לא רוצה לקרוא שוב (יותר מדי רשע ואת האימפקט של המשמעויות הקיומיות הבנתי בפעם הראשונה, תודה, מספיק לי). אני אוהבת את הדמויות. הרבה דברים באמת מתבהרים ומתבארים רק ככל שקוראים, כי הרבדים הנסתרים הולכים ומתגלים. אבל אם יש אנשים שאני אוהבת בספר, אני ארצה לקרוא אותו. ואם אני לא אוהבת שם אף אחד, אני לא ארצה לקרוא אותו. אולי בזה זה מסתכם. ואיך אני לא אוהב את הארי. הרי הקו החשוב ביותר בספר, אם קוראים אותו כמוני, הוא האהבה.
ולא האהבה במובן הכי צר שלה, אלא האהבה במובן הכי רחב שרק ייתכן.
זה ספר על אהבה אנושית.
אף על פי שהוא נראה כמו מאבק בין טוב לרע.

כל מילה של בשמת
(חוצמיזה שאני כן רוצה לקרוא שוב את "החטא ועונשו". אבל לגבי כל השאר- לגמרי מסכימה)

והאמת היא שסדרת הפנטזיה האהובה עליי היא "הרואים למרחק" של רובין הוב.

בשמת - נראה לי שנשלח את הבן שלנו אליכם קצת יותר

אני אף פעם לא זוכרת אף אחד מהפרטים האלה, והוא כל הזמן שואל אותי ומספר לי. אני מנסה לגלות עניין, אבל האמת היא שזה משעמם אותי נורא. כשהוא חוזר מאצלכם - הוא תמיד מלא חוויות בעיקר מהשיחות שיש לו עם הבן שלך (הרוב על הארי פוטר). ממש תאומי נפש...

אגב, כשאני אומרת "שטחי" זה לא ממקום אקדמי או של מישהי שקוראת ספרי איכות. אני הגדרתי את זה כתחושה - שאין עולם, יש אוסף של תסמינים. אין אדמה, יש דיקט. זה עניין של תחושה, לא של ביקורת ספרות.

במבי, אם קראת רק את הספר הראשון או אפילו השני את פשוט לא יכולה להתרשם מהסדרה. שני הספרים הראשונים באמת מאד שטוחים ועדיין רחוקים מלרגש. ככל שהסדרה מתקדמת הסוגיות שעולות מורכבות יותר. והפואנטה בהארי פוטר היא בכלל לא הדמויות המיתולוגיות או הכשפים או מה שזה לא יהיה שלקוח מספרי פנטזיה אחרים. כמו שבשמת כתבה, זה ספר על כוחה של האהבה, ועל המורכבות של נפש האדם. תעלולי הקסמים הם רק רקע.
נרניה היא סדרה נהדרת וכילדה מאד נהניתי ממנה. אבל אין שם בכלל עומק רגשי כמו שיש בהארי פוטר. אין שם דמויות שאפשר באמת להקשר אליהן וגם אין שם את ההומור האנגלי המשובח של רולינג.

מסכימה עם בשמת ותזמורת. וגם אני לא הצלחתי לקרוא שר הטבעות וההוביט.
<זכותנו המלאה להיות מטומטמים ככל שנחפוץ, אומרים כאן בצהוב

>

טוב, אז ממילא אין לי ברירה כרגע אלא לקרוא את זה בעצמי (כשאני מקריאה). בנזוגי מרגיש כמוני, אגב.

ויכול להיות גם שזה עניין של טעם. (ולא של טמטום...)

בשמת - נראה לי שנשלח את הבן שלנו אליכם קצת יותר
מבורך בתכלית (-:

ויכול להיות גם שזה עניין של טעם
מאוד יכול להיות (-:

אני דווקא קראתי את שר הטבעות וההוביט ונהניתי גם מהם, לצערי לא מצליחה להתחיל את שר הטבעות מחדש, טולקין באמת לא חוסך במלים וקשה לצלוח את ההתחלה ההו-כה-ארוכה. אני צריכה לנסות בעברית (יש לי אותו רק באנגלית), כי הספר באמת נהדר. שר הטבעות אגב הרבה יותר מוצלח מההוביט, כמו שהספרים האחרונים בסדרה של הארי פוטר הרבה יותר מוצלחים מהראשון.
וקראתי גם את חומריו האפלים- נחמד, אבל לא יותר מזה (לא מהספרים שאני חוזרת לקרוא מהתחלה ברגע שאני מגיעה לעמוד האחרון).
וכן בשורה התחתונה זה בהחלט ענין של טעם, ברור

רעיון המוות, והחיים-הגרועים-ממוות, וההמנעות-ממוות-בכל-מחיר, ב"הארי פוטר".
(מישהי שהיתה נרניינית שרופה והמירה את דתה)

מישהי שהיתה נרניינית שרופה והמירה את דתה
גם אני עונה על ההגדרה הזו

<קצת שעשעתי את עצמי כאן לאורך הדף, אבל למען הסדר הטוב - אני ממש לא חושבת שהארי פוטר שווה ערך לטמטום או לסוכר לבן או לכל רעה חולה אחרת. נהפוך הוא. גאה להיות מעריצת הארי פוטר. >
<מה שלא מפריע לי לכתוב על דמדומים כסאגת התבגרות נשית לעלון הוירטואלי, אם לפתוח חזית נוספת. גאה לאהוב את (גם את) דמדומים>

וגם (אולי מאוחר אבל עדיף על לעולם לא) - פרסי ג'קסון.
מיכר את כולנו עד כדי "סחיבת" הספר אחד מהשני - בשנייה של הסחת הדעת, וקריאה מהירה במיוחד כדי להגיע לבא אחריו...
שווה.
ץ

דמדומים!
עוסק בשאלה הבאה: נגיד שאת נערה מתבגרת, לא יפה במיוחד, לא ממש מוכשרת בשום דבר ולא מאוד חברותית. האם, במקרה זה, אחרי שנפנפת את מלך הכיתה, תעדיפי את אהבתו הנצחית והגדולה מהחיים של רוברט פטרסון, שהוא חכם וסבלני כמו בן מאתים אבל יש לו גוף של בן 17, או שמה את אהבתו היוקדת, הנצחית והגדולה מהחיים של ג'ייקוב, הו ג'ייקוב, האינדיאני עם השרירים.
יש לציין שביני לבין בת ה10 יש הסכמה גורפת וחד משמעית: ג'ייקוב, הו ג'ייקוב.

וגם Children of the lamp.

נכון, גם פרסי מעולה, וגם מהווה מקור מעולה ללימוד המיתולוגיה היוונית. ועדיין, הארי לוקח.

שחף, כמה נכון, קראתי גם אותם בשקיקה...
אבל התפעלתי מפרסי, שלא היה בא לעולם אלמלא היה הארי קודם...
(שנשען על...).
וכו'.
ץ

לשמחתי, אני בטים ג'ייקוב והצאצאית בטים אדוארד..

לא ממש ניסיתי את פרסי. קראתי ארטמיס פאול אחד ולא נפלתי. אבל הצאצאית אומרת שצריך להמשיך..

נכנסתי לדף הזה בראשיתו ולקח לי קצת זמן להתעורר ולגלות שנוכחותי נדרשת..
בינתיים בשמת כבר אמרה בדיוק את כל מה שיש לי להגיד. אני אוהבת את הארי. מזדהה אתו בטירוף וגם פה כל הבית דובר את השפה. בלדעת לחשים בע"פ אני הייתי הכי מצטיינת (משוויצה) אבל יום אחד הבנים המציאו משחק. הם גילפו להם שרביטים והטילו זה על זה כשפים והיו צריכים להתנהג בהתאם ללחש שהוטל עליהם (נגיד אם אחד 'יורה' על השני 'סילנציו' אז השני צריך להתנהג כאילו הושתק לו הקול) בהתחלה הם היו באים לשאול אותי כל מני לחשים אבל בסוף נמאס להם אז הבכור הלך לוויקיפדיה והוציא משם את הטבלה עם כל הלחשים ומאז התפקיד שלי הצטמצם ללהזכיר להם שאלו לחשים ולא צעקים ושלא יצווחו אותם חזק כל כך

וגם אני ממאותגרות טולקין. את ההוביט הצלחתי לגמור בדי עמל בהיותי נערה, ועם שר הטבעות נשברתי ממש בהתחלה ואין לי חשק לנסות שוב. אולי יום אחד. בגדול לא חובבת פנטזיה אבל מאוד אוהבת כישוף (את הספרים של ג'ואן האריס בלעתי) ובהארי פוטר הכישוף הוא כל כף מעוגן במציאות, כאילו זו לא פנטזיה בכלל.
גם את פרסי ג'קסון חיבבתי בהחלט והבכור בלע אותם בשקיקה. שנינו הסכמנו שהאקשן יותר קולח אצל פרסי אבל הארי יותר שווה.
ובאמת למה להתווכח, העיקר שיש אהבה לקריאה ולספרים ומי יותר טוב זו רק שאלה של טעם.

לילה, גם אני ג'ייקוב! לגמרי, ו מי מה, - כל מילה...
ץ

אח, הארי.
הבן שלי השאיל שוב את השישי, ואני גונבת לו אותו מתי שאפשר. הספרים האלה גאוניים. אני אדגים: הפתיחה של השישי: דוגמה מופלאה לאקספוזיציה ערמומית. מתחילים בכלל מראש ממשלת המוגלגים, דמות חסרת כל חשיבות מבחינת הסיפור. הדמות הזאת מעוררת המון הזדהות ואירוניה (פשוט כי זה כתוב כל כך טוב), ולתוך עולמה נכנסים פתאום פאדג' וסקרימג'ר, ווככה בלי לשים לב, כאילו אתה איזו תמונה על הקיר, אתה מקבל את כל המידע ונשאב פנימה.
ריירדן, שכתב את פרסי ג'קסון בטח היה מתחיל ישר באיזו היתקלות של הארי עם אוכלי מוות.
לא אהבתי את פרסי ג'קסון. כתוב בוטה מדי, שטוח מדי, שקוף מדי. הדמויות פלקט. מזון מהיר.

לא אהבתי את פרסי ג'קסון. כתוב בוטה מדי, שטוח מדי, שקוף מדי. הדמויות פלקט. מזון מהיר.

ומשהו שאהבתי בהארי:
הכתיבה שלה משתנה ומתבגרת מספר לספר, בהתאם לגיל של הארי באותו הספר.
הראשון כתוב בשפה פשוטה וילדותית, ולאט לאט הכתיבה משתנה עד שהספר האחרון כבר ממש אפל.
לא ראיתי את הסרטים, אבל אני מדמיינת את הספר האחרון בסגנון פילם-נואר...

יש לציין שביני לבין בת ה10 יש הסכמה גורפת וחד משמעית: ג'ייקוב, הו ג'ייקוב
חחח.
שאלתי את שלי. היא מעדיפה חד משמעית את אדוארד (רוברט פיטרסון הוא השחקן, היא אומרת לי).

לא אהבתי את פרסי ג'קסון. כתוב בוטה מדי, שטוח מדי, שקוף מדי. הדמויות פלקט. מזון מהיר.
בדיוק. דגמתי קטעים מעטים מהספר, לא מסוגלת בכלל לנסות לקרוא.

אמממ...לדעתי,נרניה זה ספר מעניין מאוד אבל קצת קשה להתחבר רגשית לדמויות..וגם המסרים שם לא משהו....
לעומת זאת הארי פוטר זה ספר נהדר ורולינג מצליחה להשתעשע עם הדמיות בצורה נפלאה כך שהיא מאפשרת לכולם להתחבר לדמויות בקלות ובכיף:))
וגם עוד משהו מיוחד בסדרת "הארי פוטר",זה שבכל פעם הדמויות גודלות ומרגישים את זה ממש ,ויש מין הרגשה כזאת שאתה גודל יחד איתם..ונכנס לעולמות שעוד לא הכרת...בקיצור שניהם ספרים ענקיים ומוצלחים!!!(-:

ברוכה הבאה אביבה. גם הניק שלי הוא אביבה.

רק לפני כמה ימים אחותי אמרה על מישהו שיש לו "מנעד רגשי של כפית" והתפלאה עלי ששכחתי מי אמר למי איפה ומתי [הרמיוני לרון: רק מפני שלך יש מנעד רגשי של כפית זה לא אומר שצ'ו לא יכולה להרגיש את כל הדברים האלה בעת ובעונה אחת כשהיא עם הארי]
טוב, אז באותה רוח מי אמר למי:
"צלקות יכולות להיות דבר שימושי ביותר. לי עצמי יש צלקת מעל ברך שמאל בצורת מפה מדוייקת של הרכבת התחתית של לונדון".

"צלקות יכולות להיות דבר שימושי ביותר. לי עצמי יש צלקת מעל ברך שמאל בצורת מפה מדוייקת של הרכבת התחתית של לונדון".

דמבלדור להארי?

דמבלדור למקגונגל.

10 נקודות לנעה - דמבלדור לפרופסור מקגונגל, רגע לפני שהם מניחים את הארי בפתח ביתה של משפחת דרסלי.

ומי אמר למי: "אני לא צריך גלימה כדי להיות בלתי נראה"
(מזכיר נשכחות הנסיכה הקסומה תחרות ציטוטים חידונים)

דמבלדור להארי בראי של ינפתא.

<תשובה של הבת שלי. גם הקודמת>

אני גם שמה חידה! כמה ספרים יש להארי פוטר? X-D סתם
כמה בנים+בנות יש למר וגברת וויזלי?

ששה בנים ובת אחת
צ'רלי, ביל, פרסי, פרד וג'ורג', רון וג'ני.

ובואו נישאר קצת עם אבן החכמים:
מי אמר למי ומתי: "אף פעם אין לי מספיק גרביים". ....

"אף פעם אין לי מספיק גרביים".
רון להארי?

דובי להארי?

אה! אבן החכמים! אני מסירה את התשובה.

דמבלדור להארי. זה היה מצחיק, אני לא אשכח את זה XD

אה, כשהארי שאל אותו מה הוא רואה בראי.

(של ינפתה)

10 הנקודות האלו לללי !
אחר כך בספר האחרון - הארי נזכר בזה, כאשר הוא כועס שדמבלדור לא היה כנה איתו....
בואו נישאר באותו הספר - עד שיגמר לנו ממנו ואז נעבור לבא בתור - מה אתם אומרים?

והנה הבא בתור:
"לאנשים עם מח מאורגן המוות נתפש בסך הכל כעוד הרפתקה גדולה"

וגם - מישהו יכול לאתגר אותי בחזרה?

"אף פעם אין לי מספיק גרביים"
(-: בדיוק אתמול נזכרתי בזה כשקראתי שוב את השישי.

דמבלדור להארי בבית החולים על ניקולס פלמל אחרי שהוא נלחם עם קווירל/וולדמורט על אבן החכמים.

מי אמר למי:
"קשה למנוע ממוגלגים לשים לב אלינו אם אנחנו מגדלים דרקונים בחצר האחורית".

"קשה למנוע ממוגלגים לשים לב אלינו אם אנחנו מגדלים דרקונים בחצר האחורית".
רון להארי, בספריה, כאשר הם מגלים שהאגריד קרא מידע על דרקונים.

מי אמר למי:
"כסף רב וחיים כאוות נפשך - אלה שני הדברים שמרבית בני האדם היו מבקשים לעצמם מעל לכל. הצרה היא, שאנשים נוטים לבקש לעצמם בדיוק את הדברים שמזיקים להם ביותר".

מיכל, אולי את מוכנה להביא את הציטוטים (גם) באנגלית? לטובת אלה שקראו את המקור בלבד?

כסף רב וחיים כאוות נפשך
דמבלדור להארי בסוף הספר השני

רוזה לי, אנחנו בספר הראשון בלבד בינתיים - כל הציטוטים שאני מביאה משם
אולי את מוכנה להביא את הציטוטים (גם) באנגלית? לטובת אלה שקראו את המקור בלבד?
אני, לצערי, לא קראתי את המקור - וגם אין לי אותו, כך שלא יכולה לצטט ממנו.
את מוזמנת להביא את הציטוטים מהמקור.

בספר הארי פוטר ואבן החכמים:
_מי אמר למי:
"כסף רב וחיים כאוות נפשך - אלה שני הדברים שמרבית בני האדם היו מבקשים לעצמם מעל לכל. הצרה היא, שאנשים נוטים לבקש לעצמם בדיוק את הדברים שמזיקים להם ביותר"._

וגם באותו ספר - מי אמר למי: "לא טוב לשקוע בחלומות ולשכוח לחיות".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דמבלדור להארי, כשהוא מתכוון להזיז את הראי:
"לא טוב לשקוע בחלומות ולשכוח לחיות".

פלוני אלמונית - הידד.

איזו חיה לא חוקית גידל האגריד?
(טוב, אפשר גם שאלות קלות...)

ברור שדרקון, ענתה בת השש שלי שאם מישהו תוהה, הקראתי לה והיא נדלקה, מה זה נדלקה? היא כל היום מדמיינת שהיא הארי, הפסיקה ללבוש שמלות לצורך העניין, היא מסתובבת עם מקל כי זה שרביט הקסמים שלה ומקללת את דרקו מלפוי כל שני משפטים.
היא הדביקה את אחיה בן השלוש וחצי שניהם כל הים מכשפים אחד את השני (ממציאים לחשי כשפים מעולים או מנופפים לדלת הבית וצועקים "אלוהמורה!" כאילו היתה נעולה אי פעם... אני לא חושבת שיש לי מפתח בכלל). האמת, שמה שקרה זה שהקראתי לה את הספר בזמן שהוא משחק סביבנו והייתי בטוחה שזה בכלל לא מדבר אליו עד שיום אחד כשהקראתי משהו על הרמיוני די לקראת סוף הסיפור ואז אחותו הלכה לרגע אז החיכיתי לה והוא פתאום הסתובב אלי ושאל "אמא, זאת הילדה הזו שנכנס לה טרול לשרותים?" ואז הבנתי שהוא היה שם כל הזמן בהקשבה מלאה.
עכשיו אנחנו בספר השני, הגרוע ביותר מכל השבעה לטעמי, היה לי קשה לקרוא אותו באנגלית (אבל יש בו מידע חיוני לעתיד) ועוד יותר קשה לי לקרוא אותו בעברית, התרגום איום! אבל הילדים חוגגים, אני מוצאת את הבן לוקח את הספר למיטה ויושב עם חבר מדפדף ומספר לו בכאילו. הבעיה היא ששניהם די עוף מוזר פה בסביבה, עד עכשיו כולם היו מצילי חיות והיה סבבה אבל קוסמים ומכשפות? אף ילד לא מבין מה הם רוצים ויוצא שאף ילד לא רוצה לשחק איתם ב"הארי פוטר" מזל שיש להם אחד את השני.
ובאשר לשאלה, מה היא אהבה יותר, אז ללא עוררין הארי פוטר תפס אותה יותר מהאריה המכשפה וארון הבגדים, שם זה לא הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו אף על פי שמדובר בדמות ראשית של ילדה שהיא דמות עם פוטנציאל הזדהות גדול יותר.

חבקנית עצים , אצלי הגדולים (הרבה יותר גדולים - 14, 12) שיחקו בזה לפני יותר משנה כל הזמן - והם זוכרים גם קללות מהספר - מה עושה כל קללה וכו' ומשחקים בזה.
הם גם משלבים את הקסמים מהארי פוטר בתוך משחקים של d&d.
כמה שאלות ברצף:
מי אמר למי - "אני לא צריך גלימה כדי להיות בלתי נראה".
ומה עושה מילת הקסם "וינגארדיום לביוסה".
את מי הביסו רון והארי בחדר השירותים?
איזו מתנה קיבל הארי מהאגריד ליום ההולדת?
מה קיבל הארי מתנה מגב' וויזלי (ובאיזה צבע?)
איך קראו לכלב בעל שלוש הראשים?
מה קרה לדאדלי אחרי שהאגריד שלח לעברו כישוף?
למה נוויל קיבל 10 נקודות עבור גריפינדור?
מי אמר למי: "פחד מהשם מגביר את הפחד מהדבר עצמו."
"האמת היא דבר יפה ונורא, לפיכך יש לטפל בה במירב הזהירות".
מה זה ווד?

טוב, אחרי שכל התשובות הללו יקבלו תשובות - אוסיף עוד. וכמובן - אשמח להיות מאותגרת...

הנה התשובות של שני ילדי היקרים:

מי אמר למי - "אני לא צריך גלימה כדי להיות בלתי נראה"
דמבלדור
ומה עושה מילת הקסם "וינגארדיום לביוסה"
שדברים יעופו
את מי הביסו רון והארי בחדר השירותים?
דרול
איזו מתנה קיבל הארי מהאגריד ליום ההולדת?
ינשוף (ענה בן השלוש וחצי ואילו אחותו השלימה תנשמת את הדויג)
מה קיבל הארי מתנה מגב' וויזלי (ובאיזה צבע?)
סוודר
איך קראו לכלב בעל שלוש הראשים?
פלאפי
מה קרה לדאדלי אחרי שהאגריד שלח לעברו כישוף?
צמח לו זנב של חזיר (וזה היה בול ביום ההולדת של הארי! מוסיפה העלמה)
למה נוויל קיבל 10 נקודות עבור גריפינדור?
כי התנגד לחברים שלו
מי אמר למי: "פחד מהשם מגביר את הפחד מהדבר עצמו."
דמבלדור
מה זה ווד?
ילד קפטן קבוצת הקווידיץ'

עכשיו שאלה, איזה ממתק, מעובד לחלוטין וממש לא באופני, דבלדור אוהב לאכול?

קרמבו.

את מתכוונת ל lemon sherbet, אני מניחה

<קרמבו????>

ושאלה משלי: איזה טעם של every flavour beans דמבלדור קיבל כשבא לבקר את הארי בסוף הספר הראשון?

תזמורת, כשתרגמו את הספר חיפשו ממתק קצת יותר מוכר במחוזותינו...

אני יודעת, זו אחת הסיבות שאני נאמנה למקור...

אף אחד לא יודע מה התשובה לשאלה שלי?

נזלת נדמה לי (???)