נקיון ומשמעותו

טוב, אז הנה

זהו סיכום חופשי שרשמתי מהרצאה על הנקיון ומשמעותו

< אני מקווה שאני לא מבלבלת יותר מדי, ויסלחו לי על שגיאות שפה, ההרצאה ניתנה באנגלית, ואני מעתיקה כאן ממה שרשמתי לי וזה היה לפני כמה חודשים. בעוונותי אפילו לא רשמתי את שמה המלא של המרצה. בכל מקרה, שמה הראשון לינדה ואם יש ענין אני אעשה מאמצים לאתר יותר פרטים >

לינדה החלה לנקות לפני 10 שנים, בשוויץ. היא פתחה חברה שהתחייבה להשתמש רק במוצרים אקולוגיים, זה היה אז דבר חדש.
נקיון אינו הפעילות החביבה על כל אחד אבל זהו דבר שאפשר ממש ללמוד לאהוב כאשר מבינים את המשמעות שבכך. בחצי השנה הראשונה שלינדה ניקתה היא עשתה זאת בלילה כי לא היה לה כסף לביביסיטר ביום, כל לילה עבדה מאחת עד חמש בבוקר והקשיבה קשב רב למה שהתרחש שם

< אני עוברת לגוף ראשון, אז בהמשך כשאכתוב "אני" הכוונה ללינדה, ובסוגריים הבאתי את ההערות שלי (שלי, יעל) >

כשמנקים אפשר להרגיש מאד בודדים ובתקופה זו הייתי במשבר אישי ושאלתי את עצמי, האם אוכל להמשיך כך 18 שנה? (לינדה החלה לנקות כדי לממן את לימודי בנה, אז החשבון הוא שנות לימוד שעוד צפויות להם)
שני דברים שאדם פוגש כשהוא מנקה הם אדישות, וחוסר מחויבות. כשאנשים יודעים שמישהו ינקה אחריהם הם פשוט מלכלכים על הכל. ישנה אמרה (בגרמנית?) שאומרת (בקירוב) שאין מי שמכיר את מצב החברה יותר טוב ממי שמנקה, כי כשאתה מנקה אתה מגיע למקומות שאנשים בד"כ מחביאים. בזמן המשבר חייתי בתוך שלוש שאלות, הראשונה- כבר אמרנו- האם אוכל להמשיך בכך 18 שנה?
השניה- ניקיתי מקומות פרטיים וציבוריים. בכל חדר אפשר למצוא דברים כל כך שונים- האם יש לכך אפקט על האנשים שחיים שם?
השלישית- אחרי שניקיתי, האם לנקיון יש אפקט על מי שחי שם?
הבית לא רק מגן עלינו מפני האלמנטים (קור, חום וכולי), עם אווירתו הוא יכול להבריא או להזיק.
בקשר לשאלה הראשונה, עלה המשפט- אם אינך יכול לעשות את מה שאתה אוהב, למד לאהוב את מה שאתה עושה. קל לומר, קשה לבצע, העובדים החדשים בחברה תמיד צוחקים כשאני אומרת להם את זה.
כיצד אלמד לאהוב את מה שאני עושה? נזכרתי בסיפור על נזיר שעשה את כל העבודות השחורות שאף אחד לא רצה לעשות, בכל פעם שהוא עשה אותן, הוא נשא תפילה, בסגנון "כשאני שוטף את הצלחות אלוהי שטוף את לבי ונקה אותו"... "הלוואי שמלאך ילווה אותי בשטיפת הרצפות כך שכאשר אנשים ילכו על הרצפה הזאת הם יזהו את נגיעתו"... אחרי כמה שנים הוא זכה בהארה ואנשים באו לשמוע אותו ממרחקים
(הערה, הדוברת היא כמובן ממוצא נוצרי ועולם המושגים הרוחני שלה הוא נוצרי עד אנתרופוסופי. אני מניחה שהיא מתרגמת למושגיה את הקונספטים הרוחנים, הסיפור הנ"ל, למשל, אינו נוצרי)
נזכרתי בעוד סיפור מילדותי. אחרי מות סבי באה סבתי לגור איתנו בחווה, אני הרביעית בין 6 אחים ואחיות, ואמי אמרה שאנו הבנות נוכל לעשות משהו מאד מיוחד עבור סבתא- להציע את מיטתה. היא הראתה לנו דרך מיוחדת לעשות זאת, היה עלינו לנער את הכרית היטב היטב מהחלון כדי לנער את דמעותיה של הסבתא, כשהחזירו אותה היה עליהן להחליקה ולומר תפילה קטנה כדי שהסבתא תישן היטב. היה בזה משהו מקודש, ואת כל זה שכחתי עד שהתחלתי לעבוד בנקיון.
סיפורים אלו עזרו לי למצוא את הדרך לשינוי הגישה, ניסיתי "לחזור" על כך לשם הנסיון בלבד. נניח, לומר תפילה בשעה שאני עושה משהו. אחרי זמן מה חוויתי שזה הפך לצורך, אח"כ לעונג, ומאז לחלק מחיי. מה שמענין הוא שהאנשים שעבדתי עבורם הבחינו בשינוי וגם הם השתנו. כי כשאנחנו מנקים אנחנו מסירים לכלוך והתוצאה היא קצרת טווח, אבל כשאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים ונותנים לכך את תשומת לבנו וחיבתנו משהו משתנה- ראשית אנחנו תופסים את החדר בדרך אחרת, מתחילים להביא מע' יחסים מסוימת עם החדרים שבהם אנחנו מטפלים. מתחילים לשים לב שפינות הן פינות (כלומר מה קורה בפינה..) כשמתחילים להיות מודעים, נכנסים ממש לתקשורת עם החלל ונעשים מודעים לתנועות שלנו. לפעמים אנשים שמנקים נראים כאילו הם במלחמה, יש אגרסיביות בתנועה, שאין לה צורך בעצם. למשל, כשמשתמשים בשואב אבק, אין צורך להכות בו ולדחוף אותו בכח, השואב הוא חשמלי... ואז לומדים את החסכון בתנועה, תנועה הרמונית שונה לגמרי וחוסכת נקיון כפול של אותו השטח. בשלב מסוים אתה כבר לא מנקה, אלא "מטפל" (בעיות תרגומיות.. אפשר לומר "דואג",
care for
בחרתי לכתוב "מטפל בחלל)
וכשאתה מטפל בחלל, זה כבר משנה משהו באטמוספירה. מעבר לפיזי. קרה לי ששאלו אותי אם צבעתי את החדר מחדש... עבדתי פעם אם אשה שהיה לה בן עיוור, פעם ניסתה האשה לנקות את חדרו בדרך המיוחדת שהצעתי בזמן שהיה בביה"ס. היא סיפרה לי שהוא חזר ואמר "אמא, מה עשית לחדר שלי? נהיה פה כל כך גבוה?) בשלב זה אתה יודע שאתה לא רק מסיר לכלוך, אלא מכין מקום להתרחשות חדשה בחלל הזה, וכך מביא להתחדשות, לא רק בחדר אלא גם ביחסים הבינאנושיים שקורים בחלל הזה.
(עוד דוגמאות שלא רשמתי...)
כמובן צריך לאזן את עצמנו בעניני נקיון, אנשים רבים אומרים שהם מרגישים טוב בחלל נקי, אבל האם זה רק בגלל חיזוק החולשה שלהם (הכוונה ל"חולי נקיון")? יש למצוא איזון- אף אחד לא רוצה לגור בבי"ח. מאידך- לכלוך וכאוס גם הם אינם בריאים. בנקיון, כמו בבישול, אי אפשר להשביע את רצון כולם.. (דוגמאות על נקיון בבית עם ילדים, מתבגרים, אנשים שאינם מהמשפחה..לא רשמתי. הבהרה- ההרצאה ניתנה לפני אנשים שגרים בקהילה ורובם חולקים את ביתם עם עוד אנשים)
כשאנו מנקים אנחנו באים במגע עם כל האלמנטים והישויות הבסיסיות, לכן זה כל כך חשוב שיהיה ריתמוס בנקיון, גם מתי מנקים (באיזה יום נניח) וגם בתוך הנקיון (מה מנקים קודם ומה אח"כ). כשמוצאים סדר זה, כאילו קיבלנו זמן בחזרה. לכן אם יש לי 20 משרדים לנקות עכשיו, הראשון ייקח 15 דקות והאחרון 5 דקות, ואיכות הנקיון תהיה זהה.
חשוב לנצל את הזמן שיש לנו לנקיון בצורה יעילה, כי זו לא העבודה שמעייפת אותנו, אלא המחשבה על כל מה "שלא עשינו". רק המבט בכל מה שצריך לעשות יכול כל כך לעייף, עוד לפני שהתחלנו.
כשמתחילים לנקות יש לכך את אותו אפקט כמו תרפיה באמנות, כשמשלחים את הכוחות וזה מפעיל את כח הריפוי שלך. אם אתה לגמרי המום מהמצב, עליך לבחור במקום בבית שהכי מפריע לך. אם מצאת את החדר שהכי מפריע לך, עמוד בדלת ומצא מה זה הדבר הזה בחדר שמפריע לך ביותר, לפעמים תגלה שזה מכתב אחד שלא ענית עליו, ואז כל החדר הופך מטונף, כי נמנעים מלהכנס אליו... אם תצליח לענות בכנות לעצמך תוכל לזהות כיצד הכוחות מתמלאים לעשות את השאר.
(פה בא סיפור על זוג שהיא פגשה שהסתדרו רק מחוץ לבית, ובבית רבו כל היום. הם ניסו את השיטה הזאת וגילו שהבעיה היתה בפסנתר שעמד בכניסה ושהיה שנוא על בת הזוג מילדותה..)
עצות פרקטיות- לעתים קרובות כשאנחנו מתחילים לעבוד על משהו דעתנו מוסחת. וכך יתכן שכל היום עבדנו, אבל בסופו אנחנו מרגישים כאילו לא עשינו כלום. אם ניקח מבט לאחור (אז מה עשית היום?) נגלה דפוס שאולי יראה כך- התכוונתי לנקות את האמבטיה, אבל לא מצאתי את חומר הניקוי, אז ירדתי לחדר הכביסה לקחת את החומר, ובדרך ראיתי את קופסת החתול שהבן לא החליף לה חול כבר שבוע.. וכולי וכולי. המסקנה היא שכשיש כוונה לעשות משהו כדאי להכין את כל מה שאתה זקוק לו בערב הקודם.
בגלל שההפך מטיפול הוא הזנחה. הזנחה מתחילה בכל המקומות שאנחנו לא שמים את המודעות שלנו בהם. היא מרגישה שטיפול (במובן טיפול בחלל) הוא דבר שזוהר (זורח). בעוד שהזנחה, הוא דבר שמזדחל ומחשיך את החדר.
לאיטו... הפינות או המנורות שמושכות חום ולכן מתמלאות אבק, השואב שמעל לתנור במטבח... יש אנשים שדוחפים את הכל במגירות, וכך מדי פעם יש לעבור על המגירות ולזרוק את מה שאין בו יותר צורך. יש אנשים שלא זורקים עיתונים, כי הם מתכוונים לקרוא אותם יום אחד. ואז, יום אחד הם מחליטים לנקות, אלא שבמקום לנקות הם מתיישבים לקרוא, ולבסוף עוד מחליטים לשמור את העיתונים... לדחוף מתחת למיטה, או מעל הארון, כל אלו הן צורות של הזנחה. בשלב מסוים כבר קשה לפתור את זה לבד, במצב כזה עוזר לעבוד עם מישהו, למשל עם חבר- ננקה היום אצלי ומחר אצלך.
בניקוי למדתי הרבה על טמפרמנטים (הכוונה כאן לטמפרמנטים כפי שתופסים אותם האנתרופוסופים: כולרי, סנגויני, מלנכולי ופלגמטי. למי שלא מכיר הנה קישור ויקיפדיה
)http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Four Temperaments[/po]
חשוב לנסות להתאים את העבודה לטמפרמנט. למשל, לתת את הדברים הכי קשים שזקוקים להכי הרבה תשומת לב- למלנכולים. לעולם לא לשים פלגמטים בספריה... להמנע מלמקם אדם סנגוויני בחדר גדול כי הם רצים מפינה לפינה ולא יודעים מה לעשות. ולהמנע מלתת לכולרים לשאוב אבק כי הם תמיד מושכים את הכבל מהקיר מרחוק ו"מרביצים" לפינות החדר...
חשוב לדבוק בהישגים קטנים למען התחושה שהשלמתי משהו, ולא לרצות דברים גדולים מדי. דבר חשוב שיש לנסות להמנע בעיקר בקהילה (שוב, ההרצאה ניתנה מול קהילה) – תחושת חוסר שביעות הרצון. אם פותחים לה את הדלת פותחים את הדלת לכל השדים. שטיינר הזכיר את הסיפור על ישו שגירש שדים (לתוך חזירים, לא?), ואמר שזה חשוב ללמוד לגרש את השדים בחברה וביחסינו לאדם אחר, ושניתן להשיג זאת על ידי שינוי גישתנו לעבודתנו, ובמיוחד במקצועות הסוציאליים. אני מאמינה שנקיון וטיפול (בחלל) הוא עיסוק סוציאלי במהותו- כי העבודה היא תמיד עבור אנשים, עבור הגברת איכות החיים של האנשים. ולכן אדם שעובד כאן (בקהילה הטיפולית) וחושב "אני לא כאן כדי לנקות אלא כדי לטפל באנשים" טועה, כי כשמטפלים באדם הטיפול בסביבתו הוא פשוט הרחבה של הטיפול בו, ואין בעצם להבחינם זה מזה.
(פה באו כמה סיפורים שדווקא כן רשמתי, חלקית. בהקשר טיפולי יותר, למי שמענין לו-
סיפור על שירותים. לינדה ניקתה פעם בחדר שירותים אחד והיתה לה הרגשה משונה, היא מספרת שהיא מנקה שירותים על הברכיים, אז היא שלחה את הצוות לנקות את כל שאר הבית והיא ירדה על הברכיים והחלה לנקות, לקח לה 6 שעות לנקות את השירותים הללו. ואחר כך היא שאלה את האנשים שעבדו במקום האם יש איזה סיפור מיוחד שם. סיפרו לה שבשירותים האלו אף אחד לא משתמש כי הנערה שמשתמשת בהם מורחת צואה על הקירות לעתים קרובות. לאחר הטיפול שהיא העניקה לשירותים הללו סיפרו לה על שיפור עצום בהתנהגות הנערה. אז מה קרה שם, מה היא שינתה בחלל הזה שגרם לנערה להפסיק למרוח? לדעתה, עבודה היא תמיד טרנספורמציה. היא מכירה הורים שניסו לשנות את המודעות שלהם בעת טיפול (במובן טיפול בחלל) ושינו את התנהגות ילדם. היא מכירה אשה שעובדת בנקיון וכשאתה פוגש אותה אתה חושב לא שהיא מנקה אלא שהיא מרפאת בתירפיה (היא אמרה, יוריתמיה מרפאת...) כי זה הרושם שהיא משאירה. והיא ראתה את האשה הזו נכנסת לחדר, בבית שהיו בו 5 אנשים שהוגדרו "מקרים קשים", בעיצומו של התקף אפילפטי של אחד מהחמש, שאליו הגיבו השאר תגובות קשות וקולניות. היא נכנסה לחדר עם סמרטוט בידה והחלה לנקות את הליסטים, היא הלכה סביב, בפריפריה, וככל שהלכה כך הפכו השאר שקטים. עד שסיימה הכל היה רגוע כולל ההתקף, זהו הקסם שיש בטיפול (בחלל) שיש בו אלמנט אלכימי.

לסיום לינדה הקריאה את השיר, אלוהי הסירים והמחבתות (אני חושבת שאין בעיה לצטט, כי הוא בן 100 שנה, השיר, או הדקלום הזה, שבאמת מקורו אאל"ט בנערה קתולית שהיתה מנקה באיזה מוסד. מצאתי אותו באינטרנט, עם שמה של המחברת)
Lord of all pots and pans and things, since I’ve no time to be
A saint by doing lovely things, or watching late with Thee,
Or dreaming in the dawn-light, or storming Heaven’s gates,
Make me a saint by getting meals and washing up the plates.
Although I must have Martha’s hands, I have a Mary mind,
And when I black the boots and shoes, Thy sandals, Lord, I find.
I think of how they trod the earth, what time I scrub the floor:
Accept this meditation, Lord, I haven’t time for more.
Warm all the kitchen with Thy love, and light it with Thy peace;
Forgive me all my worrying, and make my grumbling cease.
Thou who didst love to give men food, in room or by the sea,
Accept this service that I do -— I do it unto Thee.
by Cecily Rosemary Hallack (1898-1938)

טוב, זהו מה שרשמתי מההרצאה. היו לי עוד שיחות וכמה עצות פרקטיות עם לינדה, אם אנשים מעונינים. למרות שרשמתי בדפים רלוונטים את העצות הפרקטיות.

אני מקווה שיצא ברור,ושזה מענין מישהו.

(הערה מאוחרת- כשהלכתי לברר פרטים, ראיתי ששמה של המרצה לינדה תומס, ולא מרתה כפי שחשבתי בהתחלה. השארתי את השיחה להלן כפי שהיתה, הטעות והכל.)

תודה רבה דינ אמית שהקדשת את הזמן והאנרגיה לפרסם את ההרצאה הזאת כאן!
היה מרתק לקרוא ועזר לי להגיע לכמה תובנות בקשר לביתי שלי ולהרגלים בכלל.
איזה כייף זה לדעת שיש אנשים טובי לב כמוך ששולחים ככה סתם תובנות לחלל העולם ומשפרים לי את החיים... תודה!
דרך אגב מה שמה המלא של מרתה? יש לה אתר אינטרנט?

וואוו...
אחרי הפליי ליידי, זה ממש השלב הבא...
אותי מעניין לקרוא יותר. וגם, אם אפשר, תרגום לטמפרמנטים

תודה ששיתפת @}

ואו, תודה, אחלה, אני שמחה שיש מישהו שהרוויח משהו מכל זה.. (אני יודעת שהרווחתי, לשמוע אותה כלומר, וגם היה מענין לחזור אל זה בשביל לכתוב כאן)
בנוגע לטמפרמנטים- טוב, בפעם אחרת (או אתגר לשטיינריסטים שמסתובבים פה באתר לענות יפה יותר ממני...)
אני אברר על שמה המלא, לא נראה לי שיש לה אתר, ידוע לי שהיא מנקה את הגותיאנום
עצות שהיא נתנה לי שמתי פעם בדף
נקיון ידידותי לסביבה
אבל שם- תחת השם יעל
(אני עצלנית מדי להכנס לכל הדפים שכתבתי בהם אי פעם ולשנות את הניק, וגם קראתי פעם שעריכה מכבידה, אז אני נמנעת)

כמה מלים על הפן הפרקטי של העסק שחשוב לי שיופיעו:

מעתיקה כמה טיפים מהדף ההוא:

_טוב עכשיו בכללי, מאד עזר לי לגלות את העקרונות הבסיסיים של חומרי ניקוי כדי להחליט איפה להשתמש בהם. אני כותבת כאן מה שנראה לי הכי רלוונטי:
חומרים חומציים- כמו למשל נוזל לניקוי שירותים, בכל מקום שיש מים, כיורים במטבח ואמבטיה. לא על מתכת (או לדלל) לא על המילוי בין החרסינות, או על אבן ושיש שאינם עמידים לחומציות.
חומרים אלקליניים- סבון, וסודה (סודה לשתיה או סודיום קרבונט שזה יותר חזק) - טוב נגד שומן. לא טוב לניקוי לינולאום או רצפת עץ כי יש בהם שומנים
חומרים נייטרליים- "חומר רב תכליתי" למשטחים לא ספציפיים או סינטתיים, דלתות צבועות או פורמייקה. לא לאסלות וכיורים כי לא מסיר אבנית.
אבקות ומשחות גיריות- לסירים וסכו"מים וכל מיני ממתכת. למשטחים שרופים עם "תלתלי פלדה". להמנע משימוש מאמבטיה ובאסלה בגלל שחיקה._

כשמנקים, תמיד מלמעלה למטה, ומהיבש (אבק, טאטוא וכולי) לרטוב
עוד חוק טוב לריתמוס- מהכי נקי להכי ג'יף
עוד עקרון חשוב שאמנם נכתב בעבר אבל חשוב לי שיופיע כאן:

בנקיון ידידותי לסביבה, חייבים לחזור וללמוד להחליף עבודה כימית בעבודה מכנית
כלומר איפה שבאו החומרים החזקים והרעילים מאד, אנחנו משתמשים בחומרים מדוללים ועדינים יותר
ובכלים נכונים- למשל
סכין שטוחה (כמו סכין יפנית) שמגרדים ממנה שאריות צבע מזכוכית, מעולה גם לג'יפה של כיורים ומטבחים, שומן ישן שהתקשה, חתיכות עקשניות שנדבקו לתנור, מסביב לברז ומסביב לניקוז בכיור, וכולי. להזהר לא לפגוע במשטח.
כלים עם ידית עוזרים לשפשף יותר עם פחות מאמץ בידיים
וישר כזה עם גומי וידית מעולה באמבטיה ולניקוי חלונות ומשטחים במטבח
ו-חשוב- סמרטוטים טובים ,יעודיים, מיקרופיבר כשצריך, עם כל החיבה לכותנה, אין על מיקרופייבר למשימות מסוימות. חוסך בחומר, וגם אפשר לקנות ממוחזר (לא?)

_עצות שהיא נתנה לי שמתי פעם בדף
נקיון ידידותי לסביבה_

האמת- התכוונתי יותר לקטע של לאהוב את הניקיון ו"לברך" את הבית... אני מאוד מאמינה ב"אם אתה לא עושה מה שאתה אוהב, אהוב את מה שאתה עושה"- אינטואוטיבית, בכל מיני מצבים בחיים...
רק שאף פעם לא חשבתי על כך בהקשר של הניקיון... וזו בהחלט תחושה יותר נעימה לנקות את הבית מתוך אהבה, מתוך רצון , בכיף . לא בתור משהו מעיק שחייבים לעשות. (מעין סוג של "חינוך ללא כפיה" למבוגרים

) הפליי ליידי קירבה אותי לשם, אבל זה נותן עוד "פוש" בכיוון.
לא כל כך יודעת לנסח טוב, אבל משהו בגישה פשוט הזיז לי משהו...

וזו בהחלט תחושה יותר נעימה לנקות את הבית מתוך אהבה, מתוך רצון , בכיף . לא בתור משהו מעיק שחייבים לעשות
זה בדיוק מה שפליי ליידי אומרת.
הגישה שלה היא לברך את הבית, שתעשי מה שאת עושה בכיף, עם חיוך, כמשחק, ומתוך אהבה ורצון לטפח את משפחתך וביתך, לטפל בהם, לברך אותם, לשלוח אהבה אל בני ביתך ישירות ודרך הטיפול בבית, באוכל, בכביסה וכו'.

נכון, חשבתי שזה קשור לפליי ליידי
(אבל גם כאן, יש כמה דברים פרקטיים שהולכים יד ביד, סתם, רציתי שהם יופיעו)

תודה

ראשית תודה על התקציר,מעורר השראה.
נותן להתחבר לעבודות האלו ממקום גבוה יותר.
קיבלתי פעם נוסח להפרשת חלה שהיו בו כוונות שעוזרות לי להרים את הלישה והפרשת החלה עוד יותר מבחינה רוחנית.
למשל:כשמנפים את הקמח-עזור לי לנפות את הטוב שבתוכי ולוותר על מה שלא טוב.
שמוסיפים סוכר-עזור לי להוסיף חסד וטוב לעולם ולבני ביתי
שמוסיפים מלח-תן בי מידה נכונה של גבורה.
שמרים-עזור לי לוותר על הגאווה (תחושת נפיחות עצמית)
אני לא זוכרת במדויק ואין לי כרגע את הנוסח המדויק,מקווה שהצלחתי להעביר את המסרים למרות חוסר הדיוק.

_כיצד אלמד לאהוב את מה שאני עושה? נזכרתי בסיפור על נזיר שעשה את כל העבודות השחורות שאף אחד לא רצה לעשות, בכל פעם שהוא עשה אותן, הוא נשא תפילה, בסגנון "כשאני שוטף את הצלחות אלוהי שטוף את לבי ונקה אותו"... "הלוואי שמלאך ילווה אותי בשטיפת הרצפות כך שכאשר אנשים ילכו על הרצפה הזאת הם יזהו את נגיעתו"... אחרי כמה שנים הוא זכה בהארה ואנשים באו לשמוע אותו ממרחקים
(הערה, הדוברת היא כמובן ממוצא נוצרי ועולם המושגים הרוחני שלה הוא נוצרי עד אנתרופוסופי. אני מניחה שהיא מתרגמת למושגיה את הקונספטים הרוחנים, הסיפור הנ"ל, למשל, אינו נוצרי)_
אם אינני טועה קוראים לזה קארמה יוגה

הכוונה כאן לטמפרמנטים כפי שתופסים אותם האנתרופוסופים: כולרי, סנגויני, מלנכולי ופלגמטי. למי שלא מכיר הנה קישור ויקיפדיה
כמובן המושג נטבע הרבה מאות שנים לפני ראשית האנתרופוסופיה (כפי שכתוב בקישור בעצם).

כמובן המושג נטבע הרבה מאות שנים לפני ראשית האנתרופוסופיה.
כמובן, כמובן! התכוונתי, שהיא אנתרו, וכך היא משתמשת בהם. (לא נכנסת להבדלים...)

תודה רבה יעל
מאוד חשוב לי לקרוא אתזה
במיוחד היום במיוחד עכשיו .
הולכת לשלוח אתזה לכמה אנשים
אשמח אם יש לך עוד ואם את יודעת מה שמה של האשה

נהדר, תודה
יש עוד דוגמאות ל"תפילות"?

נהניתי ולמדתי. תודה

יש קישורים לעוד חומר שלה?

דינ אמית, קודם כל תודה גדולה על סיכום ההרצאה. קיבלתי המון השראה.

בהקשר לזה, כדאי באמת לתת קישור לדף פליי ליידי.

וגם ל-שיטת המגירות.
שהיא שיטה שאפילו נשמעת לי דומה יותר, כי היא משלבת בסדר ובניקיון שני דברים שמרתה הזכירה:
אבחון של הגורם המפריע* (נניח כשבאים לסדר חדר או ארון ומרגישים רתיעה או מועקה - למצוא מה שם הדבר שמפריע לי).
תפילה* תוך כדי הניקיון. (הרבה פעמים התפילה קשורה לגורם המפריע שגילינו.
נניח שיש לי ארון מלא חפצים שאיני צריכה באמת, רק שומרת אותם מפחד שאצטרך יום אחד - ומפריע לי העומס המיותר ומפריע לי הפחד לשחרר - אפשר לחבר תפילה שמבקשת להרגיש ביטחון ביקום שמה שאני צריכה תמיד יהיה לי באותו רגע, או תפילה שמבקשת לעזור לי לשחרר את המיותר וכד'. ואת התפילה אומרים שוב ושוב תוך כדי הניקיון).

גם השיר שציטטת מקסים. לצערי לא הבנתי הכול. (אשמח לתרגום).

נדמה לי שכותבת השיר אומרת שיש לה אמנם ידיים של מרתה, אבל מיינד של מרי.
ונדמה לי שכתבה זאת על בסיס הסיפור עם ישוע. איני מכירה הרבה, אבל את הסיפור הזה קראתי מצוטט בראש ספר 'האלכימאי' - (אני מקווה שאני מדייקת בפרטים, כי אין לי כאן הספר) - שמרתה הייתה מנקה ומשרתת ומרי ישבה לרגלי ישוע. ומרתה התלוננה שמרי לא משתתפת בעבודות, וישוע ענה לה שמרי בחרה לה החלק הטוב 'אשר לא יוקח ממנה'.

כשקראתי זאת לא הבנתי את גישתו. וחשבתי שזה בדיוק להפך.
שלפעמים אפשר להגיע להארה דווקא משירות פיזי. (לא שאני כ"כ טובה בזה בעצמי...

)

ועכשיו למקרא הדברים שכתבת, אז בכלל אני עוד יותר חושבת כך. ולא מסכימה עם הדברים של ישוע. (אלא אם כן הייתה בדבריו כוונה שאני לא הבנתי...)

המעניין זה, שגם לאישה הזו שסיפרת עליה, קוראים מרתה ! אולי היא גלגול של המרתה ההיא?

(ואולי בחרה לה את השם בעקבות השינויים שעברה?)

וגם קראתי פעם שעריכה מכבידה, אז אני נמנעת.
ממש לא הבנתי למה התכוונת.
והייתי אומרת אפילו להפך- שגם לעריכה באתר אפשר להתייחס כאל נקיון, ואז ליישם עליה את התובנות הללו.
(תארו לכם, עריכת האתר תוך כדי תפילה... מקסים, לא?

)

ולסיום, גם אני מאוד אשמח לשמוע קצת על 4 האלמנטים בעברית.

אה, כן, ואהבתי במיוחד את הסיפור על הנזיר

מרי היא לא מרים, אמו של ישו?

תודה, דינ אמית. זה מתחבר לי לכל מיני תובנות שיש לי בשנה האחרונה.

מרי היא לא מרים, אמו של ישו?
היו איזה 3 בסביבה שלו לדעתי - אמה שלו, מריה מגדלנה, ואני חושבת שהיתה עוד אחת... (די. לא הולכת לבדוק. הולכת לישון)

אה. אז אולי זאת הייתה מריה בסיפור שב'אלכימאי'.

מרי היא לא מרים, אמו של ישו?

רגע רגע, בשמת, עליתי עלייך ! >:)

כאילו שאת לא יודעת את התשובה !
זה טריק כזה, להביא את האינפורמציה בשאלה, כדי לא להביך את הכותב, נכון?

מעריכה את הענווה...

*************

אז היו שם בסביבה איזה מרי, מרתה ומריה (ומי הייתה מרים?)

הרבה 'מר' היה לו שם.

(סליחה על הסטיה מנושא הדף)

מעניין מאוד. תודה .
פתאום חשבתי על זה, שלאשה הזו קוראים מרתה - כמו להיא מהברית החדשה, שהיטיביה לעבוד ושהתמרמרה על אחותה. וגם למרתה סטיוארט קוראים מרתה, וגם היא עוסקת בהפצת החוכמה של אחזקת הבית....
כל מה שאני צריכה לעשות על מנת להפוך את עורי ולהפוך לעקרת בית מבריקה הוא לשנות את השם למרתה! כל השאר קאמס וויד'.....

אופס כבר עלו על זה לפני.... (לקרוא את כל הדף! את כל הדף!)

ניחוח אדמה אחרי הגשם

תודה רבה רבה שהקדשת זמן לכתוב את זה כאן! באמת נותן המון חומר למחשבה
ועושה חשק לטפל בבית
@}

זה רק אני שחושבת ש
I have a Mary mind
מתיחס לא רק לשם מרי, אלא ל"שמחה"
כלומר שיש פה משמעות כפולה? מרתה ומרי מהברית החדשה, אבל מרי-מינד, כלומר מחשבה שמחה
אני מאד אוהבת את זה, אני אוהבת כשחלק מהרוחניות של הבנאדם זו ה"שמחה" או הגישה החיובית שלו

ומרתה, אומר האיש שלי, היא אחותו של לזרוס
ומרי כנראה מריה מגדלנה

...וגם הוא ציטט לי את אותו סיפור מהאלכימאי, אז נראה לי שהנערה הזו שכתבה את השיר היתה יותר חכמה מהישוע בכבודו ובעצמו במקרה הזה...

_ומרתה, אומר האיש שלי, היא אחותו של לזרוס
ומרי כנראה מריה מגדלנה_

אבל נדמה לי שבסיפור ב'אלכימאי' הן היו אחיות, לא?

לא קראתי את הספר, מקורו של הסיפור בברית החדשה, שם הן בפרוש לא אחיות, במובן הביולוגי כמובן...

שוקלת את שאלתך לגבי הטמפרמנטים.. נכון שזה החלק הכי "מדליק" בהרצאה?.. אבל
אלף, זה לא ממש שייך לכאן, אז "לא נעים לי" P-:
בית, איפה כל קוראי השטיינר של האתר שידברו על זה יותר יפה ממני?...

אלף, זה לא ממש שייך לכאן, אז "לא נעים לי"

שטויות. זה המהות של דיון. זה דבר חי.
במקסימום, אם הנושא מתפתח, תמיד אפשר להעביר אותו לדף משלו. ואם הוא לא מתפתח, אז לא מפריע סטייה קטנה.
אבל זה באמת ממש מעניין...

איפה כל קוראי השטיינר של האתר שידברו על זה יותר יפה ממני?
לא בטוחה שאני צריכה הסבר ברמה אוניברסיטאית.
אני מאמינה שמה שאת יודעת יספיק. לפחות בתור התחלה.

**************

ואם את זוכרת עוד דברים שמרתה סיפרה, או שיש לך עוד חומר דומה - זה יהיה ממש משמח.

(אה, ולא ענית לי בנושא העריכה...)

Mary - מריה, מרים.
Merry - שמח/ה.
כך שאין קשר.

נו, אבל אם את רוצה משמעות כפולה כשזה נאמר, את עדיין צריכה לכתוב את זה בדרך זו או אחרת! ובהרבה מבטאים באנגלית זה מאד דומה (לא בכולם, נכון). אני גם קראתי את זה כמו דינ אמית, ובכלל, אני בעד לאפשר קצת חופש אומנותי פרשני

_תודה רבה רבה שהקדשת זמן לכתוב את זה כאן! באמת נותן המון חומר למחשבה
ועושה חשק לטפל בבית_

כן אני יודעת שלא כותבים אותו דבר
אבל חשבתי שi have a Mary mind נשמע ממש דומה ל I have a merry mind
אחרת זה היה צריך להיות I have the mind of Mary או משהו

ועל הטמפרמנטים- מחר
ועל העריכה- טוב, קראתי משהו איפושהו, שעדיף להכנס ולתקן כמה שפחות. לא חשוב.

טוב, בזריזות בזריזות
כי צריכה ללכת
האנתרופופים, חלק מהגישה שלהם אמורה לעזור לתפוס מה זה הדבר הזה בנאדם ומהו הטבע האנושי, וברור שהם לא רואים את הבנאדם כיצור רק פיזי (זה קצת כמו השאלה של תורשה סביבה בפסיכולוגיה, רק שכאן יש תורשה, סביבה ועוד משהו יחודי לכל אדם, רק שלו חד פעמי, "רוחני", ואם אתם מאמינים בגלגול נשמות אז זה מה שמתגלגל אתכם, אז זה גם משהו נצחי. אבל נעזוב את זה)- הדבר שקושר בין כל האלה (בעצם בין התורשה לבין הגרעין היחודי הזה) זה הטמפרמנט.
אז גם הם מנסים לחלק את האנשים לקבוצות, אבל בשביל יותר לעזור לראות את הבנאדם, אז אני מסייגת את כל מה שאני הולכת להגיד בכך שברור שזו חלוקה גסה, ואף אדם הוא לא מאה אחוז טמפרמנט מסוים
(לפעמים אצל אנשים "שונים" נניח עם מחלת נפש או בעיות אחרות, אפשר לראות לכאורה השתלטות של אחד הטמפרמנטים אבל גם זה בעייתי להגיד)
טוב, אז יש ארבעה, הם מתייחסים לארבעת האלמנטים, או הגופים, אנלא יודעת יך לקרןא להם. אני מניחה שאצל אדם זה הגופים (הגוף הפיזי, האתרי, האסטרלי, וגוף האני) שנראה לי, שהטמפרמנט השולט מקביל לאלמנט השולט בבנאדם הזה.
(יש גם כמו אצל היוונים, מערכות בגוף שנחשבות קשורות- אבל נעזוב גם את זה)
אז טמפרמנט מלנכולי, קשור בגוף הפיזי, והכי קל לחשוב על איה החמור מפו הדוב (כי כשאני חושבת הגוף הפיזי אני חושבת, זה כמו "החמור" של הגוף), כאילו אם הפיזי שולט בבנאדם, הוא נמשך למטה כל הזמן, מבט כבוי, גוף כבד. איה כזה.. למרות שהכוונה היא לא בהכרח ל"דכאוני", אבל אולי בגלל שזה הטמפרמנט הכי רחוק ממני קשה לי לתאר אותו כמו שצריך. נו טוב הלאה
טמפרמנט פלגמטי הוא תוצאה של דומיננטיות הגוף האתרי, שזה הגוף של כוחות הגדילה, כוחות החיים בעצם, אז זה כאילו, אנשים שבגדול טוב להם בגוף שלהם, וקשה קצת להזיז אותם או את הענין שלהם מתוך עצמם ומהגוף שלהם.
טמפרמנט סנגויני, יאללה בלאגן, הגוף הדומיננטי הוא הגוף אסטרלי- ענין חיצוני, רגשות, אינסטינקטים, כל העיסק.. אם הגוף הזה דומיננטי אז, קשה לי להגדיר את זה, (כי אני קצת כזאת, נראה לי גם את סוסה פראית שכמוך), האנשים יכולים להיות נניח, מהירים לקלוט אבל גם מהירים לשכוח, רגשות משתנים כל הזמן, תנועה מתמדת ברגש ובראש
טמפרמנט כולרי, הדומיננטי הוא גוף האני- המוציא לפועל של כוחות הרצון, אנשים מוכווני מטרה, במקרה הטוב, קצת מפחידים במקרה הרע... אומרים שיש להם "אש" בדם (כאילו, גם לסנגוינים יש לכאורה אבל ההבדל הוא שהכולרים יכולים להתאפס על עצמם ולעשות עם זה משהו). תמיד נותנים את נפוליאון כדוגמא, כי הוא קטן ועוצמתי כזה. כמו ראש חץ..

טוב, ניסיתי, לקח לי יותר מהזמן שיש לי לתת, מקווה שברור. פרטים על מרתה בהמשך (למרות שאני בספק אם היא בענין של לתת קורסים וכאלה באופן קבוע)

אויש סליחה סליחה, איך טעיתי, אני ממש בושה ונכלמת בעצמי
בכלל לא קראו לה מרתה

קוראים לה לינדה תומס :-O
(אולי אני בגלל השיר גם נפלתי! איזה קטע!)
טוב בגלל שאין לי זמן כרגע אני לא אתקן למעלה עכשיו, אז אם למישהי יש חשק יאללה לעבודה...

אוי לאותה בושה, יותר מההשקעה על העתקת סיכומי ההרצאה של לינדה לכאן, אני מתרגשת מההשקעה המנטלית שלי על לנסות לתאר את הטמפרמנטים, ואין מגיב! (מי אמר שהתמכרות לבאופן זה רק בשביל לראות אם "קוראים אותי" "הגיבו לי?")

אני מתפעמת לי בשקט-

רק עכשיו יצא לי לקרוא.
קודם כל תודה על ההשקעה.

***********
לא הבנתי ת'הבדל בין 2 הראשונים - אם שניהם מחוברים חזק מדי לגוף שלהם, אז מה ההבדל? שאחד דכאוני והשני טוב לו?

***********

כשאני חושבת הגוף הפיזי אני חושבת, זה כמו "החמור" של הגוף
שמת לב ש'חמור' זה אותיות 'חומר'?

מדברים על זה בחסידות... אבל דווקא לטובה. שמשיח יבוא על 'חמור לבן' - זאת אומרת שיתברר שה'חומר' הוא בעצם 'לבן' - כלומר, שהמהות שלו היא מאוד גבוהה, ששורש החומר גבוה יותר משורש הרוח, וששורש הגוף גבוה יותר משורש הנשמה. הפוך ממה שנראה לנו בד"כ. אבל זה יתברר רק ב'אחרית הימים'.

רציתי לכתוב שזו סטייה מנושא הדף, אבל פתאום מתברר לי שזה דווקא מאוד מחזק את נושא הדף - שדווקא דרך ההתעסקות בחומר אפשר להגיע למקום מאוד גבוה רוחנית.

***********

משהו נראה לי מוזר בחלוקה הזאת ל-4.
חשבתי שאלמנט ה'אני' יכלול בתוכו את המרכיבים הגבוהים, מישהו שהוא 'נקי' יותר, מחובר יותר למהות שלו, מעבר לבלבול של הגוף ושל הרגשות.
ומה שהבאת כאן על ה'אני' לא נראה לי בהכרח 'גבוה' יותר.
אמנם מכווני מטרה, שזה דבר שיכול להיות מועיל, אבל גם לפעמים מזיק מאוד.

מה עם כל האנשים הבאמת מוארים וקדושים, או אפילו רק קרובים לזה, או פשוט אנשים שהרוח דומיננטית אצלם (ואין לזה קשר להתכווננות למטרה)?
מה הטמפרמנט שלהם?

************

בקשר אליי, נראה לי שאני נעה בין הטמפרמנט המלנכולי לסנגוויני.
בכל אופן בקשר לסנגוויני
מהירים לקלוט אבל גם מהירים לשכוח
אצלי זה הרבה פעמים להפך - לוקח לי זמן להבין/לקלוט - אבל מאותו רגע זה בלתי יישכח.
(ולפעמים אני דווקא כן קולטת מהר, אבל לעומת זאת ממש לא שוכחת מהר.)

(ואם הנושא ימשיך לקבל עניין, יהיה אפשר להעביר את זה לדף אחר.)

ועל העריכה- טוב, קראתי משהו איפושהו, שעדיף להכנס ולתקן כמה שפחות. לא חשוב.

ואני דווקא הבנתי שעדיף כמה שיותר.
מעניין באיזה הקשר קראת זאת...

_האתר מצפה שתתקנו אותו בעצמכם
מתוך עריכה בצ'יק צ'ק._ (הגריין הראשון שמופיע ב-גריינים בצ'יק צ'ק).

עורכים מתנדבים וכד'....

(שוב פעם גלישה מנושא הדף, שדווקא קשורה לנושא הדף....

)

_משהו נראה לי מוזר בחלוקה הזאת ל-4.
חשבתי שאלמנט ה'אני' יכלול בתוכו את המרכיבים הגבוהים, מישהו שהוא 'נקי' יותר, מחובר יותר למהות שלו, מעבר לבלבול של הגוף ושל הרגשות._
זאת חלוקה עתיקה. בשמות האלה, היא ידועה לנו מהעת העתיקה, מהיוונים.
יש בה דמיון רב לחלוקות ההודיות והסיניות (ההודית גם לארבעה יסודות, לא מפליא, והסינית לחמישה)(לא מפליא כי ההודים והאירופים ממקור משותף).
מדובר יותר בטמפרמנט בסיסי, שחשוב כאשר מאבחנים בעיקר מחלות.

אודליה
מתפעמת.
מרחיב לב...

תודה, ריציתן את הצורך שלי בצומי...

טוב, אני לא ממש מומחית בשביל לענות פה על השאלות האלה (איפה נועה ברקת ?)
אבל כן, כמו שאמרה בשמת, החלוקה היא עתיקה, אני רואה את זה סתם כאימוץ עולם מושגים ככלי, הבחירה אפשר לומר שהיא שרירותית (אפשר גם לומר שהיא עתיקה ועמוקה ולדבר שעה על משמעותו של המספר ארבע..

) בגדול, הכלי אמור לעזור לנו להבין את האדם והעולם
אז אני יכולה להרחיה יותר על האלמנטים, כי נראה לי שזה החלק שחסר לך, פרא
אבל קודם עלי לומר
חמור - חומר - יפה!
אהבתי גם את התפיסה של החומר כדרך להגיע לרוחניות. אני גם מתחברת לגישה האנתרו. ברמה שהם לא שוכחים את "הרגליים על הקרקע" ומנסים לא להיעלם אל עולם שכולו רוח.. וגם בעיני, זה קשור לנושא הדף, מאד. זה בעצם נושא הדף.
אז האלמנטים הם
הגוף הפיזי, שאותו יש לנו במשותף עם המינרלים, הוא החומר. זה קצת מבלבל, אני יודעת. אבל הכוונה בגוף האתרי הוא משהו אחר- כוחות החיים שבגוף, זה הגוף האתרי, יש לנו אותו במשותף עם הצמחים, שיש להם כוחות גדילה, זה כאילו התהליכים בגוף שגורמים לנו לגדול ולהתפתח.
הגוף האסטרלי, שזה האלמנט של רגשות ותפיסות, יש גם לבעלי חיים
וגוף האני, הוא הגוף שאמור להבדיל אותנו מכל הנ"ל, הדבר הזה שעושה אותנו שונים. שאנחנו יכולים להגיד אני על עצמנו. קראתי במקום כלשהו ומאד אהבתי- שזה בעצם "גוף האתה" כי זה קשור ליכולת להבדיל את עצמנו מאדם אחר ולהבין שהאדם הזה הוא אינדבידואל בפני עצמו.
אני לא חושבת שאחד מהם גבוה מהשני. בכל אופן, אדם שגוף האני שולט בו הוא לא בהכרח מואר (הוא כאמור, אדם כולרי). אני בהחלט יכולה להגיד שכשאני חושבת על זה אדם מואר חייב להגיע לאיזון. איזון איזון איזון. זה כל הענין של בודהה, למשל, דרך האמצע, לא? (אני ממש לא מבינה בזה)
אז לשאלתך
מה הטמפרמנט שלהם?
אין לי מושג...
בגדול, כשאני אומרת שאני סנגוינית למשל, אני כמובן מגזימה. אף אחד הוא לא רק אחד מהארבעה.
אבל אומרים שאפשר לראות את הטמפרמנטים כיושבים על צירים מקבילים
על צד אחד כולרי על צד שני פלגמטי, כך שבאופן מסוים כולרי הוא ההיפך מפלגמטי
על צד אחד סנגויני ועל הצד השני מלנכולי, כך שבאופן מסוים סנגוויני הוא ההפך ממלנכולי
קראתי אצל קארל קוניג (מייסד קמפהיל. נו מה לעשות אני חיה בקמפהיל אז חייבים לקרוא קצת קוניג..) אבל אני לא ממש זוכרת, שאם את רוצה לדעת איזה טמפרמנט את, את צריכה להסתכל על מה את הכי "פחות", זה הכי קל לראות, כי יכול להיות שאת נניח הכי סנגווינית, אבל זה מעורבב עם כולרי ופלגמטי ברמה שלא ברור מי מהם שולט, וזה יכול להיות כי יש גורמים שונים שמשפיעים על הביטוי של צדדים באישיותך. נניח שאת אשה, ולא גבר. בקיצור, אז את חושבת לעצמך מה הכי פחות אפשר להגיד עלי (אצלי זה קל, מעולם לא לקיתי בדכאון קיומי או כבד, הדכאונות שלי קלים ומתבטאים בדברים אחרים באשר במצב נפשי דכאוני עמוק, אני אני יכולה נראה לי להגיד שאני הכי פחות מלנכולית) ואז מסתכלת, מה ההיפך מזה (סנגוויני במקרה הזה) ו-ואלה!

אם אני הכי פחות כולרית, אז מה זה אומר, שאני פלגמטית?

האמת, אם חושבים על זה, כן אני די פלגמטית.

וגם המשפט וקשה קצת להזיז אותם או את הענין שלהם מתוך עצמם ומהגוף שלהם. נשמע לי מה זה נכון עליי

.
אבל האמת, שאני מתחברת גם לאלמנט הראשון והשלישי.

מה שלא הבנתי זה איך 'פלגמטי' מתיישב עם 'כוחות גדילה וכוחות חיים'. זה נשמע ממש הפוך. (פלגמטי זה משהו שקשה לו לזוז, וכוחות גדילה וחיים זה להפך).

טוב, אז יש ארבעה, הם מתייחסים לארבעת האלמנטים, או הגופים, אנלא יודעת איך לקרוא להם. אני מניחה שאצל אדם זה הגופים (הגוף הפיזי, האתרי, האסטרלי, וגוף האני) שנראה לי, שהטמפרמנט השולט מקביל לאלמנט השולט בבנאדם הזה
ראיתי שקראת לנועה, אז עד שהיא תבוא...
קצת סדר על קצה המזלג:
(גם)האנתרופוסופיה מדברת על ארבעת הטמפרמנטים האנושיים הקשורים בארבעת היסודות:
הטמפרמנט הכולרי- הנושא את איכות האש
הסינגוויני- נושא את איכויות האויר
המלנכולי- את איכויות האדמה
והפלגמטי- את איכויות המים

כמו כן, ההנחה האנתרופוסופית היא שיישותו של האדם בנויה בעצם מארבעה גופים:

הגוף הפיסי,
הגוף האתרי,
הגוף האסטרלי
וגוף האני

כש לינדה תומס אומרת
חשוב לנסות להתאים את העבודה לטמפרמנט
ולמשל ... להמנע מלמקם אדם סנגוויני בחדר גדול כי הם רצים מפינה לפינה ולא יודעים מה לעשות.
היא מתכוונת לכך שהסינגווין ה'אוורירי'- כמו פרפר יש לו נטיה לגעת בחטף, לא להתמקד ולא להעמיק במיוחד, אלא לעוף מפרח לפרח ולגעת בנגיעה קלה ומרפרפת בכל השדה. לכן היא מניחה שיהיה זה חסר תועלת לצפות ממנו להשתלט על העניינים ולהשיג את התוצאות הרצויות.

אגב, נראה לי שאני דווקא הייתי כן במיוחד משאירה לכולרי את שואב האבק והשטיח.

וחוץ מזה,
הרצאה באמת מעניינת, ותודה על השיתוף וההשקעה @}

כל הנושא של 'לברך את הבית' בשעה שמטפלים בו הוא באמת עניין של כוונה והתכוונות,
ולתפישתי, הוא נכון לכל דבר ועניין שאנחנו נוגעים בו בחיים,
גם כשאני לקראת פגישת עבודה בעניינים טעונים ובוערים ואני מגיעה אליה בכוונה 'מברכת' ומצליחה להחזיק את ההתכוונות, אני מרגישה איך התדר בשיחה עולה ומשתנה והדברים מסתדרים.

אם אינך יכול לעשות את מה שאתה אוהב, למד לאהוב את מה שאתה עושה.
לינדה תומס זיהתה את ההיבט הרוחני של ה'תיק' שהתגלגל אל פיתחה, ושנפל בגורלה,
זה טוב ויפה אבל אני חייבת להוסיף איזה....
חפש , זהה והבן מדוע אתה חושב שאינך יכול לעשות את מה שאתה אוהב

שמים!! תודה!! (סוף סוף)

עכשיו ברור...

סוסת, אין מצב שאת הכי פחות "אש" ..

משאירה לכולרי את שואב האבק והשטיח
אני אכן משאירה... אבל אכן יש נזק לרצפה ולשואב.. (בעצם בארץ זה ממש לא אותו דבר, מי שואב תבית?)
את מכירה את אלה שמגיעים רחוק עם השואב ואז נגמר להם הכבל אז הם מושכים חזק שיצא מהקיר? נראה לי שלזה היא מתכוונת
(תאמת אני עושה את זה, בימים קשים :-O )

דינ אמית,
מקסים! הסיפור ומשמעיותיו- באו לי בדיוק בזמן, כשאין לי כוח לנקות את הבית ולהכנס לבלגן של הילדים... ממש יפיפיה.
ומקסים גם ההסבר על הטמפרמנטים, שלך ושל שמיים. ידעתי על זה קצת אבל מרתק. (סינגווינית, ברור...)
תודה, תודה!

(הכרתי פעם מישהו שחי בקמפהיל...)

אבל אכן יש נזק לרצפה ולשואב
את רצינית? עד כדי כך?

טוב, האמת היא שאם מדובר בקמפהיל עם אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים אז אולי הביטוי הטמפרמנטי הוא קיצוני והרבה פחות מאוזן.
(לא מכירה באמת...)

בכל אופן, מבחינת ילדי הגן

הכובד של השואב, נשיאתו, האחיזה במוט השאיבה, הצמדת פתח המברשת אל השטיח, ובעיקר ה תיחום והגבולות הברורים של שטח העבודה,
הם ממש בריאות עבור הילד הכולרי,
הוא באמת נהנה מזה.

ומסכימה איתך על סוסת פרא
דמותה הוירטואלית
שאגב מבחינתי היא (עדיין) לגמרי לבנת כנף

(היי לבנת!)
עוברת את המסך שלי כשלהבת חמה ואדומה.

_חמור - חומר - יפה!
אהבתי גם את התפיסה של החומר כדרך להגיע לרוחניות_
ממליצה על הסיפור "התייר הגדול" מאת חיים הזז ועל כל תילי התילים של פרשנויות שנכתבו על סיפור זה לצורך הענין.
יש שם עיסוק בדיוק בזה.
ויש גם מכתבים של הזז שמתדיינים על העורך שלו, הסופר והמשורר יעקב פיכמן, על המשמעויות הנ"ל בסיפור. זה בארכיון "גנזים". בתיק של חיים הזז.

_את רצינית? עד כדי כך?
טוב, האמת היא שאם מדובר בקמפהיל עם אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים_ ....
ואני דיברתי על האיש שלי :-O
D-:

מה זה קמפהיל? ואיפה זה?

ראית שערכתי קצת?
קמפהיל.. המממ, חיבת לענות לך עם קישור
Camphill]מהו קמפהיל Movement[/po]
what]קמפהיל באירלנד is camphill[/po].htm

אין לי עכשיו זמן לסדר ת'קישורים, או להיכנס אליהם.
אבל ספרי מה הקשר שלך לשם.

ראית שערכתי קצת?
לא הבנתי, איפה ערכת, פה בדף או בדפים אחרים?
בכל מקרה, יישר כוח !

פה! תיקנתי את השם שלה..

תודה על העריכה
@}

http://www.antro.co.il/AdamOlam/[po]2012 19 cleaning[/po].html