ניצן אמ

אמא אום, וואו תודה! אני אשמח!

אורי, הגיע. אני לא יכולה לענות מסיבות טכניות. שיהיה בהצלחה.

אלטר - חבל לך על הזמן.

זו לא תובנה, זו הצהרת הון גיברת קרקר.

עוברת,

בנצ, יש התפתחויות! אולי אנחנו כן יכולים לנסוע לקנדה אחרי הכל. זה תלוי באם מצליח להשיג לקטנה ויזת תייר מעכשיו לעכשיו. אחרת אני לא אופטימית :-\

מיצי - על פניו נשמע לי כמו משהו שמקס או האיש הקטן אמרו, אבל אני לא זוכרת...

גלי לי?
ומי המציא את השירה האנתרופוסופית? (רמז, זה היה במקלחת... עם עצמה.

)
וגם לי הדף הזה עושה חשק להציע חברויות.

אכן פרופסור מקס המציא את הג'קוזי, וקרא לו על שם שני כלביו החביבים, ג'ק ועוזי (שמיד אכלו את ארז טל כמובן).

לא מכירה את השירה האנתרופוסופית, אבל מכירה את זיוה המתקלחת עם עצמה (ושמש זורחת על עמה? או שאני מתבלבלת?).

לא מתבלבלת. תמיד הצחיקו אותי האנתרופוסופים עם שירי הנקיון שלהם, והזכירו לי את זיוה שהקדימה את זמנה. (האיש שנים התעקש ששמש זורחת על "אני". UGH)
פלא שמישהו עוד מאזין לנו.
מי פילה ומי מילא...

הי ניצן
לא חיפשתי לימוד של סגנון שחייה אלא איזו פעילות מים - ובעיקר כי הוא ביקש.... בסוף אפילו היינו בשיעור נסיון - בסוף הוא דיווח שהיה לו מאד מאד מאד מפחיד ושהוא לא רוצה יותר.... (באופן כללי הוא לא חובב מים - גם לא בים) אז באמת נראה שנחכה עם זה ובינתיים נמשיך לבנות ארמונות בחול

תמיד הצחיקו אותי האנתרופוסופים עם שירי הנקיון שלהם

לא ידעתי שיש להם כאלה.

הי ניצן. תודה על התגובה שלך בבלוג שלי ובכלל קפצתי עם שתי שאלות:
הראשונה... יש איזשהו ספר שבו אפשר ללמוד קצת שחית תינוקות עשה זאת בעצמך שאת מכירה ויכולה להמליץ לי עליו, רצוי עם תמונות להמחשה. השבלולון שלנו ממש נהנה ממים וממש אין לי כסף לחוג וגם ככה כל אלו שלידינו הם כאלה "קווה קווה קווה צפרדע ירוקה" שמבעסים לי תתחת ובכלל, לשלם כל כך הרבה בשביל חצי שעה מים כשהשבלולון ממש רוצה לבלות בהם שעתיים ומעלה?

השאלה השניה היא בעניין החיפושית... אולי יש לך מושג (ראיתי שאת די מבינה בענייני התפתחות וכו') מתי ילדים אמורים להיות סגורים על יד דומיננטית-גם כאלה שהגננת לא דוחפת להם עיפרון/צבע ליד ימין ומבקשת מהם להשתמש בה? החיפושית בת השלוש משתמשת בשתי הידיים לכל מני דברים, למשל היא מציירת ביד ימין אבל מפעילה את עכבר המחשב ביד שמאל. אחותי האלבאומית רמזה קלות שזה כבר מאוחר ועלול להצביע על בעיות כלשהן. לא שאני הולכת לכפות עליה לבחור אבל לפחות שיהיה לי איזה מקום למעקב (עד כה חשבתי שזה נורמאלי לחלוטין וסבבה ששני צדדי המוח שלה מתורגלים ככה, זה מה שלימדו אותי בשיעורי האומנות במכללה-צריך לדעת לעבוד עם שתי הידיים ולשאוף לשיוויון פעילות בינהן). מה את אומרת?
תודה תודה תודה.
תמר.

תינוקות ומים
תוכלי להציץ?
או להתקשר אלי...

ילדת טבע,
מתי ילדים אמורים להיות סגורים על יד דומיננטית-גם כאלה שהגננת לא דוחפת להם עיפרון/צבע ליד ימין ומבקשת מהם להשתמש בה?
בגיל שלוש עוד לא חייבים להיות "סגורים" על יד דומיננטית, למרות שיש ילדים שכבר מראים העדפה. מהתיאור שלך דווקא כן נשמע שלילדה שלך יש העדפה ליד מסוימת בפעולות מסוימות - היא מציירת ביד ימין, ומפעילה את המחשב בשמאל. יופי לה

. דרך אגב, דומיננטיות מעורבת היא הרבה יותר נפוצה ממה שנהוג לחשוב. וזה בסדר גמור, גם בגילאים יותר מאוחרים (כולל בגרות) להעדיף להסתרק ביד אחת ולצחצח שיניים בשניה, לנגן בגיטרה בשמאל אבל לזרוק כדורסל בימין וכו' וכו', כל עוד זה עקבי לאותה פעולה, (יד ימין אחראית על הכדורסל, תמיד) וכמובן - כל עוד זה לא מקשה באיזשהו אופן על התפקוד. יש הרבה אנשים שמעדיפים יד אחת לפעילויות עדינות ומדויקות, ואת השניה לפעולות שדורשות יותר כוח.
<סליחה שמתערבת. לא יכולה להתאפק>

ילדת, אני שמחה שתמרוש ענתה לך. גם לי נשמע בסדר. אבל אני לא סמכות. חוץ מזה נהר עם העדפה ברורה לימין מגיל מאד צעיר. אם כבר זה נראה לי יותר מדאיג

בקשר לשחייה, אולי אני אעשה מעגל בפארק הירדן? נשכשך איתם במים או משו? מכיוון שזה בעוד 3 חודשים כמעט, אני אצטרך לנסות לפרוט חלק לשחייהבהתכתבות...

רחל, חשבנו

אבל המשפחה והחברים המדוברים (שלו) כולם בקליפורניה

תמרוש, אנחנו בסקייפי...

רחל, חשבנו אבל המשפחה והחברים המדוברים (שלו) כולם בקליפורניה

אוי, בעסה - אין שם שום דבר סביר באיזור... (רק עוד מארה"ב המטורפת הזו).

אגב, אני חושבת בימים האחרונים על המיני-דיון שלך עם תמרוש רוש לגבי קוליק. כמה מחשבות לא מבושלות:

גם לי על פניו נראה לא הגיוני שזה כ"כ נפוץ
ברור לי שבחלק מהמקרים זה ההתאפקות
ובכל זאת, לקטנה שלנו היה חתכת קוליק שרק עכשיו (שלושה וחצי חודשים) מתחיל לעבור. והיא יונקת מלא, נישאת רוב הזמן, בלי חיתולים, והתזונה שלי אולי לא אופטימלית אבל ממש ממש מצויינת בהשוואה לרוב המערב (ובעיקר בשבועות הראשונים אחרי הלידה אכלתי מאד פשוט ובסיסי)
אז ברור, אולי במקרה יש לי את התינוקת האחת ממאה (או עשרים, או אלף, אל תתפסי אותי במילה) שבכל מקרה היה לה קוליק. אבל יש לי עוד תסריטים אפשריים:
קודם כל, למה תמיד נתפסים לתזונה? החלב הרי מופק ישירות ממחזור הדם. יש עוד מקורות למה שמגיע לשם, רובם מסוננים פחות טוב ממה שאני אוכלת. ספציפית, אני תוהה אם יש קשר בין מגורים בעיר לבין קוליק אצל תינוקות (זיהום אויר).
חוצמיזה, אני מתחילה לחשוד שיש לנו עובש בבית /-: (וכן, אני יודעת, חייבים לטפל בזה דחוף. וגם לזרוק כבר את כל הטפלון).
וגם, נראה לי שיש בכל זאת קשר לגדילה, לא ממש הבשלה של המערכת אלא פשוט גדילה פיזית. חשבתי על זה כי בקפיצה שהיתה לנו עכשיו היתה הקלה משמעותית בכאבים, למרות שנראה שעדיין יש גזים. ואם אני מבינה נכון (ותקני אותי אם אני טועה), כאבי גזים זה כשהמעי מתנפח קצת מהאויר שעובר בו ולוחץ על איברים אחרים. ככה שאולי פשוט צריך שהכל שם יגדל וייתרווח יותר - הרי גזים (בלי כאבים בד"כ) יש גם למבוגרים.
וכאן אני דוקא חוזרת לנקודה הראשונה. כי נכון, נראה לי שזה לא הגיוני ש-80% מהתינוקות של מין מסויים לא יכולים לעכל חלב אם בצורה מיטבית, א-ב-ל, לאבולוציה אין איזשהו אינטרס שלי או לתינוקת שלי יהיה נעים ונוח, ואבולוציה זה בכלל תהליך די לא יעיל, ואנחנו מין שהשתנה הרבה מאד מהר מאד בתקופה האחרונה, אז אולי בכ"ז כדאי לקחת בחשבון את האפשרות שזה תוצר לואי של קיצור המעי שלנו (כנראה כדי להפנות משאבים לגידול המוח). כי זו תופעה מעצבנת וסביר להניח שיש לה תופעות לואי השרידותיות, אבל אם היא מופיעה כתופעת לואי של משהו חשוב אז לא קריטי שזה יעלם מהר אלא זה יכול לקרות על פני תקופת זמן ארוכה, שפשוט עוד לא הספקנו לעבור כמין.
טוב, האמת היא שזו סתם הפלצה מחשבתית. אבל בכ"ז, זה לא סיפור בלתי-סביר. ותזכורת לזה שבמיוחד אצלנו (בניגוד לתיקנים, למשל), הקשר בין "טבעי" ו"מותאם" ו"מיטבי" הוא הרבה יותר מורכב ממה שהיינו רוצים.

(ותהייה לסיום: האם אנחנו מפליצים יותר מבעלי חיים אחרים? האם מישהו בדק את זה, ואם כן, איך הוא ניסח את נושא המחקר שלו כדי להשיג מימון? d-: )

הי ניצן,
שאלתי אותך שאלה בדף מה לעשות עם גלילי נייר טואלט.
אה, את בטח עוד בילוסטון... כיף לך.

איזה מעניין פה בדף!
בקשר לימין-שמאל - באמת נראה לי מוזר שאומרים שעד גיל חמש-שש זה עוד לא סגור. לא שזה צריך בכלל להיות סגור, אבל אצל הילדים שלי יש נטיות כל כך ברורות מגיל אפס ורבע עד שנראה לי לא סביר שהקטן יתחיל פתאום להשתמש ביד שמאל בצורה חזקה, או שהבכורה תוותר על השימוש המשולב בשתיהן, עם העדפה קלה לשמאל. גם אצל בן זוגי יש שימוש בשתי הידיים, אם כי נדמה לי שזה קצת מקולקל כי בטח כיוונו אותו לכתוב בימין, אבל רואים את זה יפה בנגינה בגיטרה - שמאל צריכה לעבוד בצורה הרבה יותר מורכבת (אקורדים) אבל בלי עבודה אינטנסיבית של ימין אי אפשר לנגן...
אולי מדברים על חמש-שש כי אז "צריך להחליט" באיזו יד כותבים? (אני כרגיל חשדנית בקשר לקונבנציות. תמרוש רוש, יש תשובה?)

קראתי עכשיו את מה שכתבה לך רחל ברמן. לא קראתי את הדיאלוג שלך עם תמרוש רוש, אבל השאלה הזו העסיקה אותי לאחרונה, כי ילדתי בשלישית לפני 8 שבועות, ובתי התנהגה, החל מגיל עשרה ימים בערך, כסובלת מכאבי בטן מסתוריים. מיהרתי להוריד חיתול, אבל הבכי לא נבע מאי-הקשבה לצרכים, ולא היתה הקלה כשכן יצאו צרכים (ככפי שהיה בבירור עם בני האמצעי - שרטן כשהיה צריך לעשות, ונרגע מיד מעל הכיור/קערה כשהשתחרר).

איני יודעת אם המקרה שלה היה מקרה קלאסי של קוליק, כי היא התחילה מוקדם יותר, והכאבים (שהתנהגו לגמרי ככאבי בטן: כולל התפתלויות, התכווצויות, בטן קשה, התאצמות כמו לקיי והקלה כשהיתה יציאה) נעלמו כלעומת שבאו כעבור מספר שבועות (שינוי תזונה לא עזר). בכל מקרה, כאבי הקוליק התחלפו במה שנקרא בספרות "אי שקט ועצבנות בשעות הערב", מכירה? אני לא זכיתי להכיר עד לבתי הנוכחית.

בכל מקרה, שני הדברים האלה יחדיו גרמו לי לתהות בקשר לכניסתם מלאת המהמורות של תינוקות רכים לעולם. אני, כמובן, שבויה של התרבות שלי, אבל הייתי מצפה שתהיה להם כניסה הרבה יותר רכה לעולמנו, מפאת היותם יצורים עדינים וחדשים. לא מגיעה להם קבלת פנים יותר חלקה?

כתבתי על זה בבלוג שלי (בלוג בעיקר אמא), ותוכלי לראות בתחתית העמוד את תשובתה של בשמת, שמצאתי בה הגיון רב. אני הבעתי את התהיה, מה התקלקל בתהליך שמביא לייסורים האלה, והיא נתנה תיאור נרחב(ופיוטי

) של איך שהדברים היו אמורים להיות עבור הרך הנולד, לעומת איך שהם הלכה למעשה, וכשהיא הציגה את זה ככה אמרתי, וואללה, הגיוני מאוד שייקח להם כמה חודשים להתרגל לעולם שלנו-שלהם ולהתאים ציפיות מחדש

.

אולי מדברים על חמש-שש כי אז "צריך להחליט" באיזו יד כותבים? (אני כרגיל חשדנית בקשר לקונבנציות. תמרוש רוש, יש תשובה?)
רישית, כש"מדברים על גיל חמש-שש" מתכוונים לזה שזה הגיל שבו צריך להתחיל לדאוג (ולהתערב) אם לא רואים עדיין דומיננטיות מבוססת. כלומר זה הקצה המאוחר של הסקאלה הנורמלית. כמו שתגידי, נגיד, שתינוק אמור להתחיל לדבר עד גיל שנתיים. אז מה, אסור ל- 90% מהתינוקות להתחיל עם זה קודם?

ניצני, תציצי למעני ב סכנת חנק, טוב?

ניצן, אני רק שאלה

שאלו אותי על כלור בפורום שלי, ואם אחת אמרה שהם הולכים לבריכת עדן בנופך. באתר של עדן כתוב "חיטוי המים נעשה במלח טבעי". מן הסתם מדובר במלח שמתפרק לנתרן וכלור, נכון? יש לך מושג?

כן, זה בדיוק מה שכתבתי לה, וגם ציטטתי בדיוק אותו קטע ממך D-: . צריך לזכור שילדים אוטיסטיים הם מלכתחילה ילדים שמערכות הדיטוקס לא עובדות אצלן כמו שצריך, ושכלור פוגע במתילציה שפגועה אצל ילדינו ממילא. עדיין, יש ילדים שיגיבו יחסית בסדר, בעיקר אם מתספים לפני ואחרי בתוספים המתאימים.

איך הולך? slowly in circles כמו שרז אוהב להגיד. לא, סתאאאם. הולך. נפטרים מהרבה דברים מיותרים ב-FREECYCLE ו-CRAIGSLIST, אורזים, מארגנים.... את יודעת.
אני כל כך שמחה שכבר מצאנו (רק חודשיים וחצי זה לקח למצוא דירה שלא צבעו אותה) שמדי פעם אני אפילו שוכחת להתלונן.
ואני גם שמחה שהפסנתר האהוב שלי ייכנס לסלון הזערורי. סנטימנטים מול מקום לזוז? סנטימנטים לוקח.
נשיקות.

טוף, מגיעים בחמישה בספטמבר, מתאוששים מהג'ט לג ומגיעים לפארק הירדן על ההתחלה.
אם נעמוד בזה (לפני שנתיים ברחנו בגלל החום הכבד) אז נשאר עד הסוף. אם לא, נברח לכרמיאל לכמה ימים ואז נחזור.
חוזרים לבוסטון ב11 באוקטובר.
עדיין מחפשים מישהו שיחליף אותנו פה בתאריכים האלה.
בית מאד מפנק. מאד כיפי. ויש גינה שבטח תניב בדיוק כמויות של ירקות אורגניים (:-) וגם

שנפסיד את היבול שלנו) ויש אוטו.

רשימה לפארק הירדן בשאיפה לצמצום ולהתמקדות בחשיבה אקולוגית.

_{מאמצת את רעיון הרשימה מ{{}}ליאת SKIPPY...}

מחסה:
אוהל ערסל (כולל ערסל, חובקי עצים, רשת יתושים, כיסוי לגשם/צל, מיכלי אגירת טל מהכיסוי (בשאיפה יהוו לנו מי שתיה לכל זמן המחנה), 3 יתדות.)
ערסל נוסף + חובקי עצים.
ערסל ציוד (שימושים נוספים - רשת צל, מיכל מים, שק לבגדים, כיסוי לתיק נגד גשם.)
מחצלת מתקפלת קטנה.
שק שינה דק דק לריפוד הקן.
פנס אקולוגי בטעינה ידנית.
_{בשאיפה מאוורר סולארי ללילות החמים}
רשת יתושים2X
חבלים.
ריש. (כיסא לישיבה מבד על הרצפה בצורת ריש.)
מזון:
צידנית עם ברז למיחזור המים.
הרבה פירות יבשים ואגוזים.
הרבה מאד אבוקדו ובננות.
ירקות ופירות אורגניים לכמה ימים.
גזייה(?) + תה + אגאבה + כלי אוכל לשתיים.
לבוש:
מכנסיים ארוכים דקים, גלבייה, בגד ים(?) וגופייה ארוכה (באורך, לא בשרוולים) לנוקה.
מכנסי דייגים, גופיה ארוכה וגופייה קצרה לי.
חובה גרביים נגד יתושים. (לי גרבי אצבע בשביל הסנדלים.)
נעלי עור לנוקה, סנדלים לי.
כובעים.
הבגדים שלגופנו. סט עלינו סט בסבב כיבוס.
_{לבדוק תאריכים, אם יש וסת להביא תחתון אחד ושתי תחבושות ר"פ.}
נקיון:
מקלחת מתקפלת.
גיגית מתקפלת.
סבון כלים אקולוגי.
ספוג ומטלית מתכלים.
מגבת מטבח.
מגבת מחנאות מתייבשת מהר מתקפלת קטן.
קערת פשפושים נסגרת ללילה להנחה למרגלות הערסל.
סבון כביסה נוזלי אקולוגי.
חבל תליית כביסה.
מברשת שיער, סיכות לשיער, גומיות לשיער.
מברשת שיניים לנוקה.
ע"ר
משחת קלנדולה.
סבון קלנדולה.
משחת רסקיו.
תחביב/שונות:
מצלמה(?) + סוללות + מטען
טלפון סלולרי(?) + סוללות + מטען
_{בואו נקרא לילד בשמו - דברים שקשורים במים.}
כדור קטן לאחיזה בזמן השחייה (כל אחד והדברים שחשובים לו)
משקפת ילדים.
מיכל השפרצה.

מה שכן, בשום שלב לא הרגשתי שאני לא עושה את המקסימום שאני יכולה. שאני צריכה תירוצים או ארונות או אחוות או תמיכה בזה שאני לא מושלמת. זה זר לי. את זה אני לא מבינה. אני מושלמת, מותק. גם עם חיתול. ואני לא מושלמת, גם בלי חיתול.
איזה תיאור מדוייק שמתאים גם לי, בול (-:

אני ממש מקווה שהפעם נצליח להתראות!

לעניין המאוורר הסולארי.
בינתיים הפתרון מתמקד במטען סולארי מתקדם שמתאים גם למצלמה, גם לטלפון ובכלל לחיבורי USB, ובמאוורר עבודת יד מחומרים זמינים. כלומר גם מיחזור.
אני ממש מתרגשת

מסתמן גם ויתור על רשתות היתושים ובמקומן להגיע עם מחסה מוכן צל+יתושים (אוי לבושה... נראה מה ילד יום..)

מפנטזת על שירותים ניידים שאוכל לקמפסט את הצרכים שלנו במקום לזרוק אותם לאסלה. (שאלה אמיתית: אם קוברים במקום לא ציבורי, רחוק ממים, מספיק עמוק, זה "בסדר"?) זה כנראה לא יקרה לפארק הירדן הזה, כי לא סביר שאני אסחב איתי כזה דבר במטוס לארץ (למרות שזה רק דלי עם מושב) בקיצור, נראה.

שאלת עיבוי הטל. האיש אומר שכנראה שהפרש הטמפרטורות לא יספיק כדי לצבור לי ולקטנה מי שתיה. יש מישהו שמבין בזה? ניסה את זה באיזור הזה ובעונה הזאת? שאני אביא גם מטהר? (הרשימה חייבת להשאר מצומצמת!!

)

לעניין מחזור ומיחזור המים המתוכנן - אז קרח יהפוך למים בצידנית, יימזג למקלחת המתקפלת ויתלה בשמש לחימום. מקלחת מעל גיגית מתקפלת. שכשוך בגיגית, ואז שימוש במים לכביסה או לשטיפת כלים. (ניסיתי כבר לשטוף כלים במי הכביסה. זה לא להיט גדול, למרות שאני לא שוללת את זה. כמו שאמרתי פה כבר כמה פעמים למעלה - נראה.

)

מתלבטת אם להביא לעצמי ספר או סריגה. בקמפינג האחרון (עשרה ימים) לא הוצאתי את הדברים האלה אפילו פעם אחת. סתם לסחוב? ולמה צריך את זה? פחד משעמום? בקרבת מקור מים ובקרב קהילת באופן?

בשמת, גם אני. אני בטוחה שהפעם זה יקרה

פה מראים איך לבנות מטען סולארי USB מנורות גינה (יש לנו עשר כאלה, מעפנות, שלוש כבר נשברו להן הרגליים. אבל הפאנלים הסולריים תקינים. אפשר לעשות את זה ככה.)
בקיצור, עם (פחות או יותר) 2 דיסקים, מנוע מסתובב קטן (שאפשר לפרק ממאוורר ידני ישן), 4 נורות גינה מקולקלות, שני חיבורי USB (זכר ונקבה) וחומרי "אריזה" נקרא להם, אפשר לבנות מאוורר אוהל סולארי לבד. הבעיה עכשיו - שהוא יפעל רק בשמש, כי המבנה הזה לא טוען לסוללה אלא עובד ישירות - פאנלים נותנים אנרגיה ישירות למנוע. אנחנו מתקדמים פה!!

ניצן, גם אני בעדך, ואת צודקת בקשר לתבוסתנות וגו', אבל אולי, רק אולי, מצבך שונה כי את לא חיה בארץ, ואז, לא רק שאין סבא סבתא בני דודים (בעיני עדיף סבא סבתא בני דודים על אוכל בריא למרות שאני בשיא ההשתדלות בנושא האוכל עם בתי) אלא גם שתרבות האירוח שונה?

אום, יקרה, אהובה, את לא צריכה תירוצים.
אני מודיעה לך קבל עם ועדה שזה היה ככה גם אם הייתי בארץ.
אמא שלי יוצאת מגדרה להכין לנו אוכל RAW כי האיש אוכל רק RAW והבת אוכלת רק RAW. היא יודעת שאם היא לא תכין, זה לא שנבוא ונאכל משהו אחר. אז היא יודעת שאם היא רוצה להאכיל אותנו, זו הדרך.
אין לי שום ציפיות שיאכילו אותי בהתאם לסטנדרטים שלי. אולי זו התקלה בהבנה אצל כולם.
אני תמיד יוצאת מהבית עם קופסא ובה:
פירות, ירקות, אגוזים, קציצות גזר מיובשות שהאיש עשה.
אני תמיד חולקת את האוכל שאני מביאה איתי עם מי שסביבי (למרות שלרוב האוכל שלנו עולה פי עשרה מהאוכל של חברינו...)

נשלח באמצע...

נו אני מקבילה את זה לכל מה שחשוב לך ולכם, שעליו אתם לא מתפשרים וממשיכים להאמין בחשיבותו.
לא לתת סמים, להניק מלא, לא להכות... אני שמחה שהנורמות משתנות, אבל איכשהו תזונה היא תחום שאני רואה בו כניעה אדירה לנורמות. וזה ממש מעציב.

מה היית עושה אילו הילדה שלך היתה פותחת עלייך זוג עינים בגיל שבועיים ואומרת לך "אבל X מקבל בקבוק! גם אני רוצה!"
מצד אחד, היית מכבדת אותה ולא כופה עליה, אני יודעת לגמרי. מצד שני, היית מסבירה, מציעה תחליף, ושומרת עליה הכי טוב שאת יכולה. ללא כפייה ולא הכנעות לנורמה השלטת. ככה נורמות שולטות משתנות יקירתי.

אם זה חשוב לך, יש לך גם אחריות פה. גם באופן השיח שלך, שישאר חיובי וגם במעשים שלך, שיישארו חיוביים, אבל נחושים.
מקווה שאני מובנת.

ואני רק רציתי לספר שביום שישי ריסקנו מלון קפוא והיה טעים מאד - לפחות לי, ולנוה (שרשמית בכלל לא אוהב לא מלון ולא גלידה. אה, ולא שוקולד. רגע, זה לא יכול להיות, אין ילד שלא אוהב שוקולד. טוב, אז כנראה שנוה לא קיים. טוב, תשכחי מה שכתבתי).

היי ניצן,

ראיתי שהזכרת קציצות גזר בדף על הממתקים ורציתי לבקש ממך את המתכון...

תודה @}

קיזי, אין פה מתכון מדוייק, כי האיש עושה אותן כל פעם באופן שונה... אני יכולה לתת לך רק כמויות גדולות (נגיד ל30 קציצות גדולות) זה הולך ככה:
מגררים במגררת עבה או מעבדים קלות במעבד מזון חבילת גזר (פה יש חבילות ענקיות כאלה, עשרה גדולים בחבילה)
משרים בערך כוס וחצי פשתן שלם בשתי עגבניות טחונות לנוזל (זה חומר ההדבקה שלנו) אחרי כמה זמן הפשתן מפריש מין ג'לי דביק כזה
קוצצים בממחה בצל בינוני, שתי שיני שום לגודל של סלט.
קוצצים חבילה כוסברה וחבילה פטרוזיליה
מערבבים היטב את כל החומרים חוץ מהפשתן ומתבלים כמו שאוהבים קציצות (אצלנו הרבה כמון, מלח, פלפל, צ'ילי אם רוצים, וצריך לעשות תיבול יתר כי הטעם יורד.) ואז מערבבים ידנית את הפשתן פנימה.
עושים קציצות גדולות ועבות (גודל כף יד בלי האצבעות, עובי כף יד בחלק הדק

) ומניחים במייבש או בשמש לייבוש.

זהו.

מקווה שהכמויות מדוייקות, כי פה עושים לפי העין. אז אם מרגיש לך מעט מדי פשתן או משו, אל תהססי לשנות.

אוקיי, תודה: )

נשמע ממש טעים... יש לי רק שתי שאלות ברשותך:
א. האם אפשר להחליף את הפשתן בעדשים, לדעתך?
ב. האם אפשר לאפות קצת בתנור, במקום לייבש? אין לי מייבש ואין פה שמש...

אין לי מושג בקשר לעדשים, לא נראה לי שהן מפרישות חומר דביק. אם את לא בעניין של אוכל חי, אז אני אומרת ביצה במקום פשתן, וטיגון קל במחבת סגורה על פני אפייה. לביבות גזר.

סליחה שמתערבת בענייני הקציצות...
אצלנו גזר וכוסמת גם כן הולכים נהדר כשלא רוצה פשתן, שאר התיבול די דומה. גם הכוסמת מפרישה מעין ג'לי דביק, שמאחד את כל שאר הרכיבים.
קציצות עדשים/חומוס מתקבלות נהדר ולא מתפוררות ללא שימוש בפשתן או בכוסמת.

ועכשיו לעניינים אחרים...
הטיול אכן היה מהנה. תחושת חופש הקיפה אותנו מכל כיוון. נהנינו מאוד!
לגבי פארק הירדן, אני עוד לא בטוחה אם נהיה שם, ואם כן, אז לבטח זה יהיה לזמן קצר. כרגע אני נמשכת יותר לטיולים רגליים ופחות למחנאות, אבל אולי הרגשתי עוד תשתנה.
לגבי המזון, אני דווקא חושבת שבטיול רגלי, כשמלקטים את המזון, במובנים מסוימים קל יותר. כמעט שלא מביאים דבר מהבית, וברמה מסוימת גם הילדה מבינה שמקור המזון הוא מהעצים ומהאדמה, והיא לא מבקשת דברים אחרים שהיא אוכלת בבית. גם כשאנחנו מלקטות קרוב לבית היא נהנית מהפירות שאנחנו מלקטות.
כשאני חושבת על המחנה בפארק הירדן, ברור לי שגם אם אלקט שם חלק מהמזון, אצטרך להביא עימי שפע של פירות, אגוזים ולפחות מזון אחד מורכב כמו קרקרים מיובשים. בחוויה שלי עם ילדתי במפגשים מסוג זה, לעיתים היא רואה מה אחרים אוכלים, ומבקשת אח"כ בהתאם לאכול סלט ירוק, אבוקדו וקרקר...
למען הדיוק, זו הצידה השכיחה ביותר שאני לוקחת למפגשים של חנ"ב - שפע פירות וירקות, אגוזים ומשתדלת שיהיה איזה מאכל מורכב כמו קרקרים/עוגיות כוסמת/ סלט וממרח אגוזים וכדומה איתי בתיק.
יש עוד כמה תובנות, אבל אולי הן מתאימות לשיתוף בדף על הממתקים.

ועוד משהו לגבי טיולים ומחנאות, אחרי שהסתדרתי נהדר עם ציוד מינימלי בטיול האחרון, אני חושבת שנפטרתי לפחות מהרגל אחד או שניים שקשורים בנוחות ובתרבות הצריכה. מבחינתי נוצר שם רף חדש של מיעוט חפצים שאני זקוקה להם בטיול, ואני מקווה לא לרדת ממנו גם בפארק הירדן. (-:

אני חושבת שנפטרתי לפחות מהרגל אחד או שניים שקשורים בנוחות ובתרבות הצריכה
התכוונתי הרגל אחד או שניים שקשורים ב"נוחות" ובתרבות הצריכה...

שליחה על ידי שי* » 29 יולי 2008, 18:01

יש לי גורים שקיבלתי אתמול מהבוס של אמא שלי ליום ההולדת ואין לי מושג מה לעשות איתם אני קונה להם אוכל וכלוב בינתים הם בקרטון ונתתי להם לישתות בקערה ולאכול חסה,כרוב,מלפפון.... ועכשיו מה לעשות מה לתת כאילו מה ???

הי ניצן, ראיתי את המתכון הישן והמפתה שלך בעמוד הגלידות הנאות, ורציתי לשאול שאלה שאסור לשאול סבתות, אבל אותך אולי כן:
מתחילים עם תחליב אגוזים (מעט מאד אגוז עם מעט מאד מים) ואז מוסיפים מנגו או בננה קפואים
כמה זה מעט מאד אגוז? (או במלים אחרות: תני כמויות)
0-: (-:
תודה!

<קלמנטינה בשבוע ניסיון עם אוכל טרי וכבר מתמכרת>

רציתי כבר מזמן לשאול את מה שהקלמנטינה שאלה, אבל התביישתי...
גם אני צריכה כמויות. הגלידות ממש לא מצליחות לי... להבדיל מפסטו, למשל, שמאז שהבנתי את העיקרון (איזשהם עלים, רצוי בזיליקום, איזשהו אגוז, רצוי קשיו, קצת שמן זית וקצת מים בשביל המרקם שאני אוהבת, וכשיש לי גם קצת גבינת פרמיג'אנו אמיתית) אני משתוללת אתו ולא יכולה להפסיק לאכול (ולשמחתי גם הילדים מתים עליו, אם כי אנחנו אוכלים אותו עם פסטה. אורגנית מלאה אבל פסטה). משהו בפרינציפ של הגלידה הנאה לא ברור לי.

נכנסתי בעצם כדי לשאול אותך אם את באמת באה לכל הימים של פארק הירדן, כי אז אולי אולי ניפגש, אם נבוא לאיזה יומיים... וראיתי שאת לא רק באה אלא גם מאתגרת את תחום המחנאות הלא-קיים אצלי ברמות שקשה לי להאמין שאעיז להציג את עצמי אם אהיה שם.
בינתיים בשבוע הבא אנחנו שוב בסיני (מתוך קנאה בילוסטון ובכלל בחו"ל שלך אני מספרת לך. קנאה זה רגש מטומטם במיוחד. צ'לאק!)

טויף, הדפבית הוזנח וצריך לטפל גם בו

מצטערת שלוקח לי זמן.
קודם כל תודה. מאד מאד תודה. לא מן השפה ולחוץ, זה פשוט כל כך חשוב לי לשמוע את זה. אז תודה. @}
נמרה, תודה במיוחד @}

בענייני מתכונים ותזונת פשפשונים...
אז נתחיל עם הגלידה, כי עושה רושם שהיא מייסרת פה אנשים, וזה חבל.

אז ככה. המצב שאנחנו רוצים להגיע אליו זה חומר רך וקר מאד אך לא קפוא מדי. לא קשה מדי (שאז זה לא נעים לאכילה ובלתי בלנדיר) ולא רך מדי, שאז זה לא גלידה אלא מילקשייק.

פה, לדאבוני, נכנס הויטמיקס. לדאבוני, כי אני לא יכולה להגיד שניסיתי את זה עם מגוון בלנדרים אחרים, אבל אני חושבת שיש דברים שלא כל בלנדר יכול לעשות.
אישי ניסה כמה בלנדרים והצליח לו. אז אל יאוש.
הויטמיקס גם חזק מאד מאד וגם מאפשר לדחוף דברים בכוח לעבר הלהבים. יכול להיות שזו הבעיה אצלכם - קראו בהמשך.
בכולופן.
אני מציעה קודם להתנסות עם חלב.

חלב קאשיו
לוקחים קופסא בגודל שליש עד חצי ליטר, ממלאים אותה לחצי גובה בקשיו, זורקים לממחה. אח"כ ממלאים אותה פעמיים במים ומוסיפים לממחה. (כלומר אחד לארבע בנפח גס, לא טחון)
המהדרין (אני

) מוסיפים בשלב הזה כמה שבבי קוקוס נא, טיפת תמצית וניל וחצי כפית אגאבה. הכל בשביל הניחוחות. מבלנדרים. עד שהומוגני. לי יוצא קצף עדין מעל החלב וזה פשוט תענוג לשתות את זה. זה נשאר הומוגני ומחזיק מעמד כמה ימים במקרר בלי שום בעיות.

שמנת מתוקה קאשיו
אותו הדבר רק חצי מהמים, או יחס אחד לשניים. (אפשר גם אחד לאחד, תלוי מה הסמיכות שרוצים.)

גלידה
עושים שמנת סמיכה בכמות מאד קטנה - נגיד חופן קאשיו (אגרוף) ומים בכמות דומה לאגוזים. הכי חשוב שהלהבים יהיו מכוסים, אז קצת יותר זה גם בסדר. משתדלים לא להגזים בטחינה וגם לא בכמות כדי שלא יצא חם מדי ויחמם לנו את הגלידה.
מוציאים שתי בננות קפואות מהפריזר. (מה? אין לכן בננות קפואות בפריזר?? מה אתן עושות איתן כשהן כבר במצב הצבירה המאוס שכונה באופן בלתי מוסרי בעליל "דבש" על ידי דור ההורים שלנו? רוצו לפריזר ואפסנו שם כמה בננות מבעוד מועד.)
חותכים אותן. כמה קטן? כמה שהבלנדר שלכן צריך. עכשיו, זה לא שחייבים שמנת, אבל זה מאד עוזר לטחינה זה שכבר יש נוזלים, זה גם משפר טעם ומרקם.
חייבים Tamper שזה עוד משהו שיש לויטמיקס ואני לא מכירה ממחה אחר איתו. זה מקל שבנוי בדיוק בגודל שמאפשר לדחוף דברים לכיוון הלהבים מבלי שהמקל יגע בלהבים. דוחפים את הבננות באגרסיביות לתוך השמנת ונותנים לויטמיקס לטחון להן את הצורה. בתוך 20 שניות בערך יש גלידה.אלטרנטיבה אפשרית זה בלנדר מוט. הלהבים קטנים יותר והוא חלש יותר, אז צריך לקחת את זה בחשבון ולהשתמש יותר בכוח הזרוע.

גלית יקירתי.
אני לא יודעת איך אני.. טוב. אני אנסה.
אני יודעת שהדרך שבה אני נוטה להציג דברים היא דרך אופטימית, אידאליסטית, מוגמרת. בגלל זה ממש אני מתאמצת במודע להראות את התהליכים שלי, כי אני יודעת שיש אנשים שזה ממש מאיים עליהם ולא תורם להם. (לא את, אנשים.) אז לגבי המחנאות: זה כי הייתי בהיפך הגמור, את מבינה? הגעתי לפני שנתיים עם תינוקת בת שלושה חודשים, בפעם הראשונה, בידיעה שאני לבד (זוגי היה חייב לנסוע לחו"ל) אז ארזתי למלחמת עולם. הוא עזר לי לפרוש (ניסיתי להקים אוהל היכנשהו ונתקלתי בתגובות טריטוריאליות עוינות.. אז על אף שמישהו ציין שאני מאנשי שלומנו, חייכתי בנימוס וברחתי כל עוד נפשי בי ללוקיישן אחר.) ואז נסע. במהלך היום הזה בתי הזעירה פשפשה לכל עבר וקשקשה לכל עבר בלי הכרה, פיתחה חררה איומה מהחום ואני נכנסתי לחרדות שאני לא אצליח להתקפל לבד אם ארצה (הציעו עזרה, אבל לא הרגשתי בנוח להסתמך על זה. והאמת? ממש סבלנו שם.) התקשרתי לאיש, הוא הגיע לפנות בוקר עם החברהכיטובשלונועם ועזר לי לארוז את כל הפקלאות (הזוי כמה דברים היו שם)
חזרנו שבוע לאחר מכן ללא המונים, עדיין עם המווון ציוד, ובמזג אויר הרבה יותר נסבל.

כבר שנים שאני מצטמצמת בענייני אריזות. אני ממש עובדת על זה המון. יש לי רשימות, ואני מריצה תרחישים בראש.. בכל פעם שחוזרים, אני מציינת לעצמי כמה שימוש היה בכל דבר ובודקת אם אפשר לשחרר תלויות.
הרשימה למעלה היא ממש מבחן אומץ מבחינתי. אפשר לצמצם אותה עוד, אבל כרגע, אני באמת רוצה להאמין שאני יכולה לעשות את זה ככה עם ילדה, הרבה בגלל שאני מתה לנסוע לפטגוניה עם ילדים ותרמילים. זה תהליך שלי.
כשאנחנו פה, אנחנו עושים מה שנקרא "מחנאות מכונית" או car camping שזה אומר שיוצאים מנקודת הנחה שיש הרבה מקום לסחוב, ולוקחים את כל מה שעושה את החיים נוחים - אוהל 6 של Northface עם חדרים, מזרונים מתנפחים איכותיים, כסאות נוחים, מחצלות, רשתות, ועוד ענייני נוחות. יש לי עוד שיקול פה וזה שאני צריכה לסחוב איתי את הכל במטוס. זה חייב להיות מינימלי לשני הכיוונים - הלוך וחזור. אז זה ממש לא מנסה להיות רף למישהו אחר, זה ממילא רף ענק בשבילי ואני די מתורגלת במחנאות.
אם אני קוראת לא נכון ואת לא מביעה פה איזה חשש אז שכחי מהשורה הבאה: את יכולה להיות סמוכה שיהיו הרבה אנשים בשלל רמות איבזור וטהרנות וטבעית. אני באופן אישי לא מסתכלת על זה באופן שיפוטי או ערכי (היום בדיוק חשבתי על זה שהנה אלטר אגו הולכת לחגוג עם הילדים את היציאה מעבדות לחירות על גלידה איכותית, ואפילו לא עלה על דעתי שהיא אמא לא טובה, מזינה ברעל או שאר דברים שאנשים עשויים להסיק מהסגנון שלי.) אני מאושרת לפגוש את האנשים שאני אוהבת ומעריכה, שכיף לי לשוחח איתם שיחה אינטיליגנטית. מאד אשמח לפגוש אותך שם. גם אם תביאי במבה וDEET.

וילוסטון היה רק כדי להרגיע לי את הפיוזים. מאז שאני יכולה אני נוסעת לפחות פעם בשנה לטיול רציני. ואז הכרנו, וזה המשיך ככה (ארה"ב 5 שבועות, ספרד שלושה שבועות, ניו זילנד 3 חודשים. ועוד גיחות קטנות לצרפת ועוד) ואז התחתנו (בניו זילנד) ומאז נאדה! אז הטיול הזה היה כרוך באיומים קשים ומבחינתי הוא היה המינימום שבמינימום כדי שאני לא אשתגע. יש לי עוד הרבה לראות ולא הרבה זמן. שיתחיל להתנענע הבחור!

אני אכן מקוה להגיע לכל המשך, אבל לא ננעלת. אם נסבול נברח ונחזור.
אני אכתוב לך טלפון ונוכל לתאם. טוב?

(היום בדיוק חשבתי על זה שהנה אלטר אגו הולכת לחגוג עם הילדים את היציאה מעבדות לחירות על גלידה איכותית, ואפילו לא עלה על דעתי שהיא אמא לא טובה, מזינה ברעל או שאר דברים שאנשים עשויים להסיק מהסגנון שלי.)
הא. ראיתי.
מה פתאום מזינה ברעל... חורגת לעיתים בלי רגשי אשמה ותוך קבלה של כל התזונה הרגשית שאוכל בלתי-מזין-גופנית יכול לתת לי. וזה משהו שלקחתי ממך בדיוק אתמול ושאני מקוה שיעשה לי המון טוב בחיים.

חוץ מזה: הסטנדרטים שלי לאוכל בריא שונים משלך, ואני גם לא נמצאת במקום שבו הסטנדרטים שלי נמצאים (ואני לא מדברת על ה"חריגה" מדי פעם - אני צריכה למצוא לזה שם יותר טוב - אלא על היום-יום; בעצם אני אולי כן, אבל הילדים שלי לא). אבל אני בתהליך. אני יודעת שאת מבינה אותי. ואת גם יודעת שכשתבואו לבקר אותנו, אני לא אציע שום דבר לאכול שלא יהיה מתואם אתכם.

את יכולה להיות סמוכה שיהיו הרבה אנשים בשלל רמות איבזור וטהרנות וטבעית
כן, למשל, אנחנו התחלנו את פארק הירדן מביקור ראשון ליום אחד, כי בכלל לא היה לנו אוהל, אף פעם לא היינו בקמפינג.
לאט לאט התקדמנו, משנה לשנה, ועדיין, איפה אנחנו ואיפה האחרים...
ואנחנו כמובן אוכלים אוכל מבושל. האיש לא יבוא לפארק הירדן אם לא יהיה "אוכל אמיתי" ואפילו סוחב בשר (איזושהי חיה מתה, בד"כ עוף). וכשנגמר העוף שהבאנו, הוא אשכרה נסע למכולת בחד נס וקנה עוף!!!!!

ניצן, תודה על המתכון!!
ניסינו עם בננה-מנגו-שקדיה ופקאנים טחונים גס ויצא טעים 9-:
מעל הוספנו סירופ מייפל ופירורי אגוזי מלך, שבכלל שידרגו את זה.

בפעם הבאה אנסה שילובים אחרים ונראה מה ייצא.

_איפה אנחנו ואיפה האחרים
בעצם, למה להסתכל על זה ככה?_
אה, היית מבינה אילו הייתי משאירה את כל הטקסט עם הפירוט הארוך שכתבתי ומחקתי P-:
אני מסתכלת על האחרים כדי לראות לאן עוד להתקדם:

תהיה לנו מחצלת גדולה (כשיהיה לנו בית עם מקום לאכסן אותה)
תהיה לנו רשת צל (כנ"ל)
יהיו לנו מזרונים רגילים (צריך להשיג מזרוני מיטות יחיד ישנים, ולבוא איתם על הגג של האוטו, כשיהיה לנו מקום לאכסן אותם...)
יהיה לנו גזבו ורשת שאפשר לחבר אליו מכל הצדדים, כדי שאפשר יהיה לאכול בלי צרעות וזבובים בתוך הצלחת.

חדשות רעות:
האיש לא רוצה לבוא השנה לפארק הירדן, כי הוא לא רוצה לראות את המחסור במים.
הילדים לא רוצים לבוא לפארק הירדן, כי הם מפחדים מהצרעות והדבורים.
לא יודעת מה לעשות. )-:
מה זה שווה לנסוע לבד ולהשאיר את הילדים בבית?

_ואגב חדנס, את יודעת איפה הכי קרוב להשיג פירות וירקות טריים אורגניים? (מקווה שהתשובה היא לא "בהרדוף." )
שמעתי שהזמינו ירקן (או התכוונו להזמין) את יודעת אם ואיך זה עבד? זה נשמע לי מוטרף כשיש כזה ביקוש. לא?_
נדמה לי שבכרכום, או במקום בדרך לחד נס. לא זוכרת, אבל הכשרים יודעים.
כן, הזמינו משלוח גדול ממשק אורגני בסביבה, אבל לא זוכרת אם רק לפני שנתיים, או גם לפני שנה. יכול להיות גם שמישהו נסע לקנות עבור כולם. לא זוכרת. בשנה שעברה פשוט נסענו הביתה ולכן לא הצטרפנו להזמנה אז אני לא זוכרת.

_חדשות רעות:
האיש לא רוצה לבוא השנה לפארק הירדן, כי הוא לא רוצה לראות את המחסור במים.
הילדים לא רוצים לבוא לפארק הירדן, כי הם מפחדים מהצרעות והדבורים.
לא יודעת מה לעשות. sad_

לעשות מה שטוב לך, לא? (שזה אומר לבוא לבד ולשמוח על זה שבאת או להשאר איתם ולשמוח על זה שאת איתם... לא פעם כשמחליטים ככה, המשפחה פשוט רוצה להיות עם מי ששמח, לא משנה איפה הוא

)

_ניסינו עם בננה-מנגו-שקדיה ופקאנים טחונים גס ויצא טעים yummy
מעל הוספנו סירופ מייפל ופירורי אגוזי מלך, שבכלל שידרגו את זה._
נשמע מעולה!

קט,

ב"ה באמת.

הגלידה שלך נשמעת ממש משוכללת! אנחנו הקפאנו מלון בקוביות קטנות, נתנו להתרכך קצת בחוץ, ואז טרטרנו אותו בבלנדר הפַרש שלנו (אולי את זוכרת שקיבלתי במתנה בלנדר מוט חדש וכנראה מוצלח מהצוות... אבל השארתי אותו בינתיים בעבודה כי לא רציתי להיסחב איתו באוטובוס ובהליכה של שלושה קילומטרים. אז מחר!) עד שהוא נכנע, בפולסים ורצוף לסרוגין. בפעם הראשונה שעשינו את זה חשבנו שאולי זה קצת לא מתוק והוספנו קצת תמצית וניל (טבעי-אורגני), ויצא קצת יותר מדי. קצת מתוק מדי וקצת ונילי מדי. היום עשינו את זה שוב רק מלון נטו וטרפנו את זה ככה, אני והגדולה (הקטן ישן).
עכשיו אני מחזירה את עצמי ואת הבית לתזונה של שפע - מה שהלך פה בחודש האחרון היה בעיקר פשרה עם המציאות נטולת הרישיון (מה שהלך איתי בעבודה, לעומת זאת, פשוט היה התפרקות טוטלית שנבעה מרחמים עצמיים ומתגובת נגד ל"התקף" שעברתי לפני כן אם את זוכרת). תזונה של שפע פירושה שפע של כל מה שטוב ונעים לנו, ונראה לי שבמשך הקיץ נאמץ את ההרגל להחזיק תמיד קצת מלון וקצת אבטיח במקפיא. נוה מעדיף ארטיקים, אז אני אנסה להקפיא בספלי אספרסו קטנים עם איזה מקל (מקוה שאני אצליח להוציא את זה מהספל).
גילינו לאחרונה שחלב פרות עושה לאופיר כאב בטן. עברנו לחלב עיזים. נוה מוכן לאכול אותו, אבל מעדיף "חלב שעושה לאופיר כאב בטן".

אני רוצה לנסות חלב שקדים (עשינו בעבר והם לא היו מוכנים לטעום, אבל אופיר אומרת שעכשיו היא מוכנה). אני אוהבת אותו מאד והוא גם טעים לי בקפה (כן, כן, קפה). וגם זכור לי שעשיתי איתו שייק בננה מצויין. ממש עולם של אפשרויות. אני די מתרגשת מהעניין!

הגלידה היא מאד פשוטה וישירה. קראי את זה ככה:
שימי חופן קשיו בבלנדר, כמות דומה של מים, שתי בננות וערבלי ל30 שניות. המהדרין יוסיפו מעט וניל (טיפה, מילולית) מעט אגאבה ומעט קוקוס.

למה שאת מכינה אנחנו קוראים "סלשי" (ברד) שמים ענבים בבלנדר עם כמות דומה של קרח ומפצלחים. ככה גם לא יוצא לנו מתוק מדי ולא צריך להקפיא מראש.
חלב שקדים או קשיו או כל חלב אגוזים אם אין בלנדר איכותי אפשר להכין מחמאות. מאד פשוט מזין וטעים טעים. (חלב קשיו זה כל כך טעים שאני לא מבינה למה צריך להתאמץ ולתפוס פרה שלמה שלא מזמן ילדה בשביל האלטרנטיבה

הקטינה מאד אוהבת חלב בננות - חופן קשיו, חופן מים ובננה בבלנדר זו ארוחת בוקר די קבועה פה. (צריך לחזור לרסק הירוק. טוב. כשאמא תחזור לעצמה. שכן אני שבר כלי לאחרונה...)

טליה, חופשי.

תמרוש, אני שמחה לשמוע.
אני ממליצה בתור התחלה פשוט לא לפחד כלל.
אני מרגישה שבשם החשש שהילד "ירעב" דוחפים להם הרבה יותר מדי דברים לא מזינים (כמו דייסות סולת, קוואקר וכו') כי חוששים שלא יקבלו מספיק "פחמימות" כשההבנה הנוכחית היא שפחמימות = עמילנים.
כשאני נותנת פירות לרוב מביעים בפניי את החשש שהיא מקבלת "יותר מדי סוכר." ואני יודעת שממש לא - כי היא לא אוכלת שום עמילן מעובד. מבינה? היא מקבלת פחמימות מן הפירות. ומקבלת ברזל מבשר ומעלים ירוקים, מקבלת כל מה שהיא צריכה פשוט מכיוון שהתזונה שלה חיה, טריה, אורגנית ובריאה.
מה עדיף, פרוסת לחם או תפוח? מה יותר מאוזן? איפה יש יותר ויטמינים ומינרלים בצורתם הטבעית, בספיגה אופטימאלית?
מה עדיף, שני סוגי לחם או עשרים סוגי פרי? (בהנתן שלא אוכלים בכלל לחם)
מה עדיף, להשקיע אהבה בגלידה ביתית או למכר התמכרות זולה לסוכר ולחומרי טעם?
מרגע שהתשובות לשאלות האלה היו ברורות לי, השאר היה טכני בלבד. (אשמח לפרט בעניינים טכניים ולהרגיע חששות נוסח "והוא לא יחנק מברוקולי נא?" או "נראה לי שהוא אוכל נורא מעט ויונק הרבה והוא כבר בן שנה! זה בסדר?")

מה עדיף, להפריד ילדה בת שנתיים מאבא שלה לחודש או לא לבוא בכלל?
_{ניצן חוככת}

תודה.

היי, בכלל לא שמתי לב שבמעלה הדף יש מיליון מתכונים! מצחיקה אחת. טוב, אני אביט בהם בזמני הפנוי.

(לא לפחד - כבר יש לי. היום נתתי לו בצל ירוק! כלומר, את הגבעול הלבן שלו. והוא אהב! מה שאני צריכה עכשיו זו איזושהי נקודת התחלה, להכניס שניים-שלושה מתכונים גולמיים למטבח ולגלות שאני אוהבת אותם ושהם משתלבים ביומיום)
(א-פרופו הסוגיה הלשונית - איך אפשר לקרוא למזון טחון ומיובש "לא מעובד" - למה לא "גולמי"? תזונה גולמית? מונח שברור ממנו שמדובר על אוכל ראשוני, בסיסי, שלא עבר הרבה עיבוד, אגבל גם ללא התחייבות מילולית על כך שהא לא מעובד בכלל)

טוב, אולי אני פשוט אשאל עכשיו, הקטנה ישנה לה.
מה עשיתם בתקופה שהיא התחילה לאכול מוצקים? הרי ההמלצה הרגילה - והדי הגיונית - היא לתת דברים בנפרד בהתחלה, כדי לראות אם יש רגישויות. חוצמיזה שיש כל מיני דברים שנראים לי בסדר גמור לאכילה ברוב הגילאים, אבל לא בתור מאכלים ראשונים (כמו אגוזים... ואפילו סלט - המון דברים ביחד, ועוד עם שמן זית!). פשוט אכלתם ככה בעצמכם תקופה? או שנתתם לה לאכול הכל מהרגע שהיא רצתה?

_מה עדיף, להפריד ילדה בת שנתיים מאבא שלה לחודש או לא לבוא בכלל?
ניצן חוככת_
אני לא הייתי באה. אבל לנו קשה באופן יוצא דופן להיות בנפרד (גם כזוג, עוד לפני הילדה). אפילו אם זה רק העניין של להפריד אותה מאבא שלה... חודש זה נצח בשביל ילדה בת שנתיים. (וסליחה על התשובה הזו, אני לא בטוחה בכלל שזה מה שרצית).

זה מה שעשינו.
נתנו להחזיק גזר, ברוקולי, מלפפון טריים ושלמים. נתנו לשחק עם תפוחים, לימונים, אבוקדים, בננות - שלמים ולא מקולפים.לוקח זמן עד שזה נהיה ממש חלק משמעותי בתזונה. עד גיל שנה בערך זה רק התנסויות עם טעמים. ו אכילת מונו באופן טבעי. רק עכשיו, בגיל שנתיים היא מתחילה להסכים לקחת ביס שיש בו גם אבוקדו וגם עגבניה והקטנה הזאת אוכלת נהדר.
יש קפיצות גדילה גם אחרי מתן מוצקים. בתרבות שבה מתגאים בילדים שתוקעים רבע עוף בגיל 7 חודשים, קשה לעכל שיש רצף גם למעבר למוצקים. אני הייתי מוטרדת משלושה דברים, היום אני מבינה כמה זה היה מצחיק, אבל אז לא היה לי מושג...

עצירה בעלייה במשקל (האטה מאד מאד משמעותית. היא שילשה בחצי שנה ומאז עלתה שני קילו בערך ) אז היא היתה ממש תפודון, ועשתה פעילות גופנית נמרצת מגיל צעיר, עד היום יש לה שומן תינוקות. אז מה הדאגה? לזכור שכולם "עוצרים", זה לא קשור לתוכן האוכל. מצד שני, לשים לב לילד, לא להיות שאננים.
אכילה מועטה של מוצקים עד גיל שנה - ככה זה כשנותנים להם להוביל. לסמוך ולא לפחד. אני הייתי מוטרדת כי ראיתי את בת הדוד אוכלת סטייקים וגלידות בלי מעצורים... אז יש ויש ילדים, אבל כששאלתי את האשה הנכונה, היא הרגיעה אותי שכשילדים יונקים ומקבלים את ההזדמנות לעשות את הדברים בהדרגה, אז גם המעבר מביס-פה-ביס-שם לארוחות הוא מעבר עם רצף ולוקח הרבה זמן.
מרכיבי מזון - אחד הדברים שהייתי צריכה ממש לשחרר זה רת הפחד שהיא "לא מקבלת מספיק" משהו. היום זה נראה לי כל כך מגוחך! אם היא היתה אוכלת פסטה ומבושל, היה ממה לחשוש והיינו צריכים להכנס לפחדים האלה בכובד ראש. אבל ילדה שאוכלת טרי בלבד, אורגני בלבד, מאד מגוון, אילו חוסרים בדיוק יהיו לה?? בגלל שהיא מקבלת קלוריות על חשבון מינרלים בלחם? בגלל שהיא מקבלת קלוריות במקום ויטמינים בקוואקר? אין לנו את זה! מה שהיא אוכלת, היא מפיקה ממנו ממש מקסימום. זה פשוט כיף ומרגיע.

התחלתי לכתוב בשעתו ב{{}}ניצני כרובים על זה שאנחנו חייבים לתת דוגמה אישית. זה הרבה יותר עמוק ממה שזה נשמע בהתחלה.
קודם כל יש את החיקוי. אם אמא אוכלת את זה - זה לא רעיל. ממש ברמה שכשמגישים משהו, קודם כל לוקחים ממנו ביס בעצמנו.
אח"כ למידה יותר קוגניטיבית. אם אמא אוכלת את זה - זה כנראה מזין, זמין, טעים וכו'
אח"כ כבר יש מסרים הרבה יותר עמוקים -
אנחנו שווים, אין פה "זה רק לגדולים."
אם אוכלים את זה, זה טעים. אין שום דבר אחר. שום דבר שתגידו במילים לא יחליף את זה. המשמעות:
לא שאלנו "טעים לך?" כי זו שאלה מצחיקה. אם לא היה טעים לה, היא לא היתה אוכלת. אם היא לא אוכלת, לא טעים לה.
אם אני אוכלת משהו זה אומר שהוא טעים לי. אם אני אוכלת טרי וגולמי (תודה) זה טעים לי. אם אני אוכלת פיצה, זה טעים לי. למה ילד לא יכול לאכול משהו שטעים לי? לפרק אצלי אישית את הקשר בין המושגים מזין וטעים. (לא במובן שכולם עושים "אם זה בריא זה בטח לא טעים" אלא במובן של "טעים זה טעים, מזין זה מזין, אין האחד מעיד על השני." קשה לי להסביר... אחרי הפירוק הזה, לבחור לאכול רק אוכל שעונה על שני הקריטריונים - גם מזין וגם טעים.)

וואו יש עוד הרבה... צריך לכתוב מאמר ולעשות סדר...

ניצני, יש לך מתכון לחומר ניקוי ידידותי לשטיחים, שכם יסלק את ריח הפיפי וגם אפשר לאכול אותו מהשטיח?

ניצני, יש לך מתכון לחומר ניקוי ידידותי לשטיחים, שכם יסלק את ריח הפיפי וגם אפשר לאכול אותו מהשטיח?
אומנם אני לא ניצן אבל, חומץ יכול לעשות את הפעולה (אחר כך נשארת הדילמה איך לסלק את הריח של החומץ

)

מסכימה.
מהלי חצי חומץ אורגני (טוב, אפשר רגיל.

אבל הכי פשוט. לא תפוחים או משו. ושיהיה שקוף.) עם חצי מים, שימי שתי טיפות שמן אתרי עשב לימון, שימי בשפריצר, והא לך.
חשוב קודם לספוג היטב את התוצרת. בשלב זה היא ממש לא מריחה. זה לוקח עוד הרבה מאד זמן.

ושיהיה שקוף
למה שקוף?
והשמן האתרי אמור להעלים את הריח של החומץ?

בגלל השטיח.
והשמן האתרי לא רק מעלים, אלא ממש עושה ריח מדהים...

בשלב זה היא ממש לא מריחה. זה לוקח עוד הרבה מאד זמן.
אולי אצל בנות לא...

. אני כבר יכולה להריח טיפה פיפי בדירה בכל מיני מקומות, רק מפספוסי-כיוון-לסיר-והשפרצות-מסביב, והחותנת הולכת להגיע שבוע הבא - חסר לי שהיא תרגיש ריח. אני נורא אתבייש.
(סתם תירוץ. אני לא רוצה להרגיש ריח. זה מבאס אותי)
(אתמול הוא הצליח בפעם הראשונה להכניס יד לזרם. מזל טוב! ואחר יכולתי להרגיש טוב מאוד את הריח)
(גם מכפות הרגליים שלו יש כבר ריח של רגליים. אבל הוא חמוווווווווווווווווווווווד!)

או! סוף סוף יהיה לי מה לעשות עם בקבוק החומץ השקוף שקנינו לפני חצי שנה! הללויה!

תודה.
(עשב לימון, עשב לימון. עשב לימון. עשב לימון. אני מנייאקית אם אני שוכחת)

למה שקוף?
השקוף מדולל מלכתחילה, והריח שלו הרבה פחות מבחיל. חוץ מזה הוא שקוף - אז הוא לא ידביק שטיחים בהירים בכתמי צבע של חומץ.
(נכון, ניצן?)

משהו שכתבת פה למעלה לפני איזה ארבעה חודשים, בהקשר של חרדה ממים, והייתי חייבת להגיב:
גם שלי מאד מאד מילולית, ועדיין אני חושבת שכרגע (היא צעירה משלך בקצת יותר משנה, אבל זה רלבנטי גם לגיל שלוש) הערוץ המילולי מאפשר פורקן וביטוי, אבל עדיין לא בשל לקבלת מידע מרגיע בכיוון יותר שכלתני. (נגיד, עוד שנה בערך יותר מתאים. בסייגים של שוני בין ילדים ובין אופני ההתפתחות שלהם.)
ממש לא מסכימה, עם המשפט שהדגשתי לך.
גם גיל ארבע הוא עדיין צעיר מדי. ואולי גם גיל חמש ושש. אני יודעת, כי אני הייתי מילולית מאוד, ובגיל ארבע ומשהו עברתי ניתוח קל, ולמרות כל ההסברים, ולמרות שההורים שלי היו בטוחים שהבנתי את ההסברים, והגבתי להם יפה מאוד, אני לא הבנתי כלום ברמה הרגשית, ונשראה לי מזה טראומה - כי לא יכולתי להבין איך הסימפטומים בבטן התקשרו לזה שפתאום מצאתי את עצמי לבד בלי ההורים שלי ועם כל מיני אנשים אחרים ש(צונזר).

מה שכן, בגיל שמונה עברתי את אותו ניתוח שוב, ואז כבר כן הבנתי. והפנמתי. ולמרות שזה היה גועל נפש אמיתי - הגבתי רע להרדמה הכללית - זו היתה גם חווייה מתקנת.
(גיל שמונה הוא נורא גיל של התפתחות שכלתנית. אני זוכרת את האחיין שלי נהייה "רואה חשבון" בגיל הזה, ספר וחישב ושקלל והשווה והעריך כל דבר).

ועוד מילה אחרונה:
התחרעתי על ה"הא לך". סתם ככה. פשוט אהבתי את זה.

רגע, מה עוד אפשר לנקות עם הדבר הזה? שירותים הולך? אמבטיה? כיורים?
(יש לי אסלה מעפנה, סופחת חומרים וריחות ודורשת המון מים להדחה)

טוב, אני לא מתכוונת להבנה עמוקה מילולית אני מתכוונת למעט הרגעה מילולית (לא זוכרת את ההקשר).
אני מזדהה מאד מאד מאד עם כל העניין של פיתוח שכלתני מילולי על חשבון ההתפתחות הרגשית התקינה. בחיי שהרגש תפס אצלי את השכל רק בשנות העשרים המאוחרות. הייתי לגמרי מפגרת רגשית והרבה יותר מדי "שכל אחת".
היום הקטינה שלי מאד מבינה ואפשר להשתמש יותר בערוץ המילולי להסברת דברים, אבל צריכה להיות קשת שלמה של תמיכה גופנית ורגשית מעבר לזה.
למשל, ממש השבוע היא למדה "להרגע". היא נושמת נשימה עמוקה, ונושפת עם קול עמוק. זה מדהים ויפהפה.
לגייס סבלנות אנחנו מגייסים עם שיר קבוע. "רגע רגע סבלנות.." והיא: "מיד הכל נהדר..." (שיבוש מקסים של "מיד הכל נדע")

(נכון תמר.

בעיקר בגלל שיכול לעשות כתמי צבע. הריח של החומץ מתנדף מהר למדיי והוא לגמרי לא מורגש כשהחומץ מהול ועם טיפה או שתיים של שמן אתרי למון גראס למון גראס למון גראס.)

חופשי, אני שוטפת עם זה רצפה גם. תענוג.
ממליצה על הספר Clean home clean planet נדמה לי שזה שמו.. יש שם מלא מתכונים טבעיים ולא רעילים שהילדים יכולים לשתות לניקוי דברים ספציפיים יותר ופחות.
דווקא לא הצצתי שם בשביל השטיח, יכול להיות שיהיו לה רעיונות יותר טובים. אני אבדוק אח"כ.

Clean House Clean Planet :
http://www.amazon.com/Clean-House-Plane ... 0671535951

סליחה שאני מתערבת בשיחה. יש חומר לא רעיל שמגן על שטיח מקיר לקיר מכתמים וגם אוטם את ה-VOCS מהשטיח, של חברת AFM SAFECOAT. אאל"ט שם המוצר CARPET LOCK או משהו דומה. זו חברה ידועה וותיקה (לא ניסיתי בעצמי עדיין). פחות אקולוגי מבחינת שימור הסביבה, אבל אולי יותר אקולוגי מבחינת שימור האימא. לשיקולך.

גם לנו יש משו מסחרי, ועדיין אקולוגי לגמרי וללא כימיקלים (בשביל פשפושי כלבים, ב WHOLE FOODS אני אבדוק איזה בדיוק אחורי זה)
ועדיין אם יש פופושון שעשוי להחליט לבדוק חומרי ניקוי, או ללקק שטיחים, אני אישית הייתי הולכת על חומרים שאני יודעת שאין לי בעיה אם הוא ישתה... (לכן החומץ אורגני

. אבל הוא מפוסטר, אז אני לא אשמח!

)

ניצן, זה לא מוצא חן בעיני.
מה שאני עושה, כלומר.
אני לא בטוחה שאני עושה בחוכמה.
מצד אחד אני נמנעת מלרסק ולהאכיל בכפית (לא אוהבת את זה), אבל מצד שני אני כן חותכת לו (עד עכשיו, בכל אופן) חתיכות פרי או ירק שנוחות להחזקה ביד ולהכניס לפה.
ואז, אני שואלת את עצמי אם בפעולה הפשוטה של חיתוך, אני לא מאיצה בכוח תהליך, שעדיף לא להאיץ.
למשל, נתתי לו פרוסת דלעת (מבושלת קלות מאוד, הצלתי אותה מהתנור אחרי איזה חמש דקות אפייה), והוא כל כך התלהב ממנה, אחז בה כמו אבטיח (היה מתוק לראות...) ומצץ וכרסם אותה, ואחר כך פלט חלק, וכל השאר די יצא כמו שנכנס - ראיתי בקקי. לדעתי שום דבר ממנה בקושי נספג בגוף (דרך אגב, זוט אומר שמבחינה פיזיולוגית, צינור העיכול לא נחשב "בפנים", בתוך הגוף) אז אולי החיתוך גורם לו לאכול יותר ממה שאמור בשלב הזה? עומס על המערכת? ואולי אני כן מסתכנת בחנק?? למשל כשאני חותכת מלפפון, ועדיין אין לו שיניים טוחנות לטחון אותו.
בקיצור, אולי עדיף לדבוק בריסוק המסורתי, מאשר ללכת על חצי-שלם, שעלול להיות עוד יותר בעייתי.

מצד שני, אני כן נותנת לו חתיכה נוחה-להחזקה של חסה ושל בצל ירוק, והוא אוהב למצוץ את שניהם ולא אוכל אותם כלל. אז זה דווקא בסדר.
בטיול האחרון בנהר נתתי לו גבעול חמציץ! אהב מאוד. וגם הנחתי לו להסתער על חצי לימון ולהתנסות בתוצאות. איזה פרצוף שהוא עשה! וזה לא מנע ממנו להסתער עליו עוד פעם או פעמיים)

היתה לי עוד הסתייגות ממה שאני עושה, שרציתי לשאול אותך, אבל שכחתי.

אה, כן, אני מרגישה שהוא נורא להוט, והדאגה שלי לא שהוא לא יאכל ממוצקים, אלא שהמעבר יהיה מהיר מדי.
(התחלתי לתת לו לפני גיל חצי שנה בהסתמך על עצה של אחות טיפת חלב שאהבתי: להסתכל על הילד ולא על לוח השנה. אם הוא מפגין סימני מוכנות - והיא פירטה שלושה-ארבעה - הוא מוכן. אז בתחלתי גיל קצת יותר מחמישה חודשים)

אני מסכימה עם ההבנה, באופן אישי נתתי ירקות ופירות שלמים ושתסתדר. ממש לא דחוף שיאכל ארוחות או כמויות. יותר חשוב שיתנסה.
נסי אבטיח במקום דלעת מבושלת. נסי מלפפונים. ברוקולי היה להיט אצלנו כי אפשר למצוץ אותו ויורדות ממנו תפרחות קטנטנות. אפשר גם פירות, אבל לשים לב לרגישויות. מבחינת טקסטורה, צורה וטעם מומלצות נקטרינות שלמות, בננות (אפשר עם הקליפה, גם אותה הם משום מה אוהבים...

)
אני חושבת שזה שהוא נרגש ממשהו שקל לו לאכול ולא דורש ממנו הרבה מאמץ זה מאד טבעי, רק שעדיף לעשות את זה עם מזון במצב יותר טבעי. מה דעתך?

רוב האוכל לא מתעכל בגיל הזה. היי מוכנה לראות הרבה דברים יוצאים כמו שהם נכנסים. אם עושים בשבילם עיכול חיצוני (עיבוד, חימום, "לעיסה" מכנית) אז יהיה להם יותר קל להתעכל. אבל למה לעשות את זה?
משום מה הקטנים מאד אוהבים לימון. הם עושים פרצופים וממשיכים. תני שלם... אני מקסימום חתכתי חיתוך שמקל על המעבר דרך הקליפה.

לא רק פיזיולוגית, גם טופולוגית (מתימטיקה) צינור העיכול איננו בתוך הגוף. תחשבי על גלגל של מכונית ה"חור" בפנים או בחוץ? עכשיו תצמצמי את החור מאד מאד, ותאריכי אותו, ותצרי מהצמיג צורה של אדם. בכל שלב, החור נשאר בחוץ

הוא כן מעכל, אבל מעט, וזה חשוב גם לתרגול של מערכת העיכול שלא להנחית עליה ישר אוכל מעוכל.
גם לי הוא בהחלט נשמע מוכן.

אז עצה אופרטיבית - בפעם הבאה שהולכים לקניות לעצור ליד כל ירק ופרי שרואים, אפילו כאלה שלא מכירים, למשש, להריח, לבדוק את השם. בפעם הבאה שתגיעי, אחרי שתבררי פה ובאינטרנט, כבר תדעי אם את יכולה להציג לו ולכם את הירקפרי הזה. בד"כ יש מגוון מאד יפה בחנויות אלא שאנחנו מראש מצטמצמים רק למה שאנחנו מכירים ורק למה שאנחנו אוהבים (בגישה הזאת גילנו שנהר משוגעת על סלרי על אף שאמא שלה ואבא שלה לא סובלים אותו)

תודה

מה זאת אומרת "במקום דלעת תני אבטיח"? אני הולכת לתת לו דלעת חיה, וגם זוממת להכניס אותה לסלט. כלומר קודם כל לסלט, ואז - אם לא יהיו תגובות שליליות - לו. הטעם דומה להפליא לאבטיח, רק יותר מעודן ויותר מוצק.
(אם את יודעת על סיבה להימנע מדלעת טריה - כמו בתפוח-אדמה, למשל - נא הודיעיני. אני לא ממהרת לשום מקום).

אלא שאנחנו מראש מצטמצמים רק למה שאנחנו מכירים ורק למה שאנחנו אוהבים
הארה! תודה.

אתן זוכרות שלגבי אוכל, אמהות בכל הדורות נהגו ללעוס את האוכל ולתת אותו לפה של התינוקות שלהן בגיל הזה?
לא לרסק במכשיר, להעביר עם הרוק שלהן, מה שכנראה העביר גם אנזימי עיכול ועזר.
היום זה ממש לא מומלץ, כי לרובנו חיידקי עששת בפה )-:
שוב נוהג שמתאים לתזונה "אמיתית" בעולם לא מזוהם, וכשהעולם מתקלקל - פתאום הנוהג מסוכן )-:

ניצן (אם יורשה לי להתערב), ולא נתת לה, נניח, למצוץ קצת נקטרינה או פרי אחר שאת נגסת בו בעצמך?
מאד מסתדר לי מה שבשמת כתבה, אני זוכרת עם שני הגדולים שלי, שהיו עליי בזמן שאכלתי (מלון, נניח) והייתי נותנת להם קצת משלי.
היום זה ממש לא מומלץ, כי לרובנו חיידקי עששת בפה

אני עשיתי את זה עם שני בניי.

אה, ותמרוש רוש, באוסטרליה אכלתי את הדלעת הכי טעימה בעולם: Jap pumpkin. מכירה?

בשמת - וואללה? אז מה אני אמורה לעשות? יצאתי עוד יותר מבולבלת. מה נכון? מהי הדרך הנכונה להציג אוכל לתינוק? או שיש כמה דרכים מתקבלות על הדעת? מה הכי מתאים לצרכים שלו?
(דווקא הפה האישי שלי במצב טוב באופן מפתיע, כמעט שום חורים אחרי חצי שנה שכללה המון הירדמות-בזמן-הנקת-ערב-ללא-צחצוח-שיניים-מקדים)
(אבל זה לא אומר שאין בו חיידקי עששת)

מיצי, לא מכירה. אולי לא שמתי לב שיש כזה.

אז מה אני אמורה לעשות? יצאתי עוד יותר מבולבלת. מה נכון?
Ah, there's the rub
כמו שאמר כבר המלט בנאומו הידוע לכל.
העניין הוא כזה:
את תשמעי על גישה א, גישה ב, גישה ג, גישה ד וטרנד ה, תקבלי יתרונות וחסרונות על כל אחת, ובסוף - תבחרי בעצמך!
או תתני לתינוק לבחור... (יהיה משהו שידבר אליו, ומשהו שלא יעבוד איתו... (-: ).

הי. אני לא מצליחה להשיג אותך בטלפון ויש לי שתי שאלות - אולי כאן יהיה לך קל יותר לענות?

אני רואה מלא פטריות בחצרות. ענקיות כאלו, חומות, כמו בסרטים המצויירים. זה אכיל? קטיף? טעים? (לאוכלי ג'אנק מרוסס שכמונו, הכוונה)
הירקות בשוק האיכרים כאן הם אורגניים? קניתי היום אפרסקים ויש להם טעם של אפרסקים! זה אורגני או שזה פשוט טעים ולא יוצא להם להגיע לסופר בגרסא הטעימה?
מה נשמע? רוצות לבוא איתנו לבריכה השבוע?

פה אני יותר זמינה

לנו יש כמה סוגים בחצר, ויש המון המון בפארקים ובכלל בחוץ. נהר אכלה פעם אחת כשעוד היינו "ירוקים" פה, היינו בפאניקה, בסוף עבר בשלום. שאלתי חברות, הן נותנות לילדים לשחק בפטריות. לא קיבלתי תשובה חד משמעית בקשר לאכילתן. ממש, אבל ממש לא הייתי מתעסקת עם זה. אנחנו לא מספיק מכירות ומבינות וזה יכול להיות מסוכן. שווה בדיקה. בינתיים האסטרטגיה היא לשנן "צא לנוף אך אל תקטוף" בבחינת "אלא לראותם בלבד". אני מנסה להדגיש את ההבדל בינן ובין הפטריות שבמקרר, ומקפידה לקלף את הקנויות כדי לבסס איזו רוטינה שפטריות לא סתם קוטפים ואוכלים. אולי אני סתם היסטרית. אני לא מבינה מספיק כדי להיות רגועה.
לצערי ממש לא. בקליפורניה שווקי איכרים הם רק אורגניים. פה אין מספיק איכרים, אז מה שבא ברוך הבא... אלה שכן מפרסמים את זה יש להם תוית USDA ORGANIC או שהם אומרים שמה שהם מביאים הוא ORGANICALLY GROWN או שהם מציינים שזה IPM כלומר INTEGRATED PESTICIDE MANAGEMENT כלומר בעקרון לא מרססים מראש אלא רק אם יש בעיה. אין דרך לדעת אם היתה בעיה או לא בלי לשאול אותם. בסופר שאני קונה בו WHOLE FOODS הירקות והפירות אלוהיים ממש. אבל צריך להיות גם אחיין של אלוהים כדי להרשות את זה לעצמך בלי שזה יהפוך לך את כל התקציב על ראשו (אנחנו מאלה שזה הופך להם את כל התקציב על ראשו...)
מאד נשמח. שלומנו טוב. עשיתם מנוי לYMCA? או שיש לך רעיון אחר? אני ממש בעד WALDEN POND או OLD LEX RES מעדיפה אגמים על פני בריכות.

לא עשינו מנוי. יש לא מעט אופציות חופשיות. יש את האגמון הרדוד בבוסטון קומון, יש בריכת שחיה חביבה בקיימברידג ליד הנהר וספרו לי על עוד אגמון בסמרוויל שעוד לא בקרנו בו.
הכל כמובן חינם ובחוץ. אבל אין לי מושג איזה יום יהיה היום.

שאק, ברדוד הם לא ממש יכולים לשחות, אבל מאד נחמד שם. לי לוקח בערך 45 דקות להגיע לשם... זה קצת יותר מדי בשבילי.
מה דעתך על ארלינגטון? (מקום טוב באמצע

) המאגר של לקסינגטון הוא קטן חמים ורדוד. מקום מצויין. 5$ לאדם בעקרון. (מגיל 3)

WALDEN POND - היינו באזור לפני שבוע ואשמח להיות שם שוב, למרות שזה טיפה רחוק. יפה שם מאוד.

לגבי שאר ההצעות - אני סומכת על המפות של גוגל שמפעילות אותי כרגע ואשמח להתרטב קצת
אבל כרגע אנחנו בהסגר
אלה לא מוכנה לצאת מהבית כבר יומיים. לא יודעת למה.
אם בא לכן - אפשר להכנס איתנו לאמבטיה

אהלן, יש עסק שנקרא "חיפושית". היא מביאה gDiapers, אז אל תדאגי, תוכלי לקנות ממנה חיתולים.
ראיתי שהיא כתבה בדף של חיתולים רב פעמיים, אז את יכולה לראות שם בטח את שם האתר שלה.

היי ניצן,
Weenees ו - gDiapers הם בדיוק אותו מוצר, אבל הם נמכרים בשני שמות מסחריים שונים, כי gDiapers הוא המוצר שמיוצר באוסטרליה ומיועד לשווקים מסוימים ו Weenees מיוצר בארה"ב ומיועד לשיווק בינלאומי. נשמע מוזר? לי כן, אבל לכי תביני... בכל אופן, זה אותו דבר. ותודה על הפידבק.

בוקר טוב
זוכרת את הארגון ששולח סל אורגני הבייתה? את יכולה לתת לי שם לגגל או כתובת, אם יש לך?
(המסקנות כרגע הן לעבור לבשר אורגני, עם דגש על הנקניקיות המצויינות. ולגשש, תקציבית, בעניין הירקות והפירות.
כמובן שההחלטות נעשו תוך כדי לעיסת שק דוריטוס ענק

)

Boston Organics . עכשיו אני מקנאת.

כמובן שההחלטות נעשו תוך כדי לעיסת שק דוריטוס ענק

אגב, אלה שכחה פה את החתול. נהר משגיחה עליו, אל דאגה.

מוסיפה מתכון לגלידה וניל.
חומרים:
אחד קרח לאחד תמרים לאחד קשיו (אני מעדיפה פחות תמרים כי זה יוצא מתוק מדי)
חצי כפית וניל.
מתודה:
כמו למעלה.
גישת הברוט-פורס - שמים הכל ביחד ומתחילים לחבוט. אם רוצים חלק יוצא קצת נוזלי, ואם רוצים מאד גלידתי יש לצפות לגושים (בד"כ של תמרים או של קרח)
ניסינו כמה דרכים לשפר את המרקם (רוצים חלק וקפוא)
הניסוי הכי מוצלח עד כה היה - לטחון את התמרים, הקשיו והוניל בנפרד, להוציא. לטחון את הקרח בנפרד, להוסיף את התערובת ואת הוניל, לטחון יחד. עדיין יוצא גושישי, אבל הרבה פחות.
הניסויים הבאים -
האיש מתכוון להכין משהו נוזלי, להקפיא בתבניות קרח ולטחון יחד.
אני מתכוונת לשכלל את הניסוי המוצלח - להשתמש במעט יותר קרח מהמתכון המקורי ולעשות ככה - לטחון קשיו ותמרים עם מעט מים לקבלת שמנת תמרים סמיכה.
להוסיף קרח (או קרח טחון, נראה מה ילך יותר טוב) ולכתוש.

אם מישהו מנסה אצלו בבית, שידווח.

(חצי כפית וניל זה לבערך 120ג' קשיו. אופס.)

ניצן, תודה על המתכון, ובמקביל יש לי איזה רעיון: אבוקדו. הוא חמאתי במרקמו ונייטרלי בטעמו, ואם מקפיאים אותו, ואז מוסיפים לו וניל-תמרים-קשיו, אפשר לוותר על קרח ואולי גם על מים, ויש גלידת וניל. אין פה עכשיו אבוקדים, כשיהיה אבדוק.

נזכרתי במשהו בקשר לעמילן. אנחנו בכלל לא מסוגלים לעכל עמילן בצורתו הטבעית, השריה ארוכה במים/הנבטה או בישול, כולם מפרקים את העמילנים לסוכרים פשוטים (חד/דו/תלת לא זוכרת שמות בע"פ) שניתנים לעיכול ומספקים כמובן אנרגיה זמינה מאוד, תורמים לייצור הסרטונין במוח (ולכן ממכרים...)
אין לי מושג אם לזה הכוונה כשאת אומרת "עמילנים מעובדים" או שאת מתכוונת ללחם באופן כללי (שזה כבר עיבוד על עיבוד)
בשורה התחתונה ההבדלים התזונתיים היחידים בין קטניות מונבטות למבושלות הם בתכולת הויטמינים וטיפה בתכולת החלבונים, אבל ברוב המקרים זה זניח. לא הייתי סופרת את הויטמינים מקטניות בצריכה היומית, בשביל זה יש פירות ירקות ועלים...
רציתי גם לכתוב שם משהו על מזון מרוכז בהקשר של צריכה קלורית, אבל לא הספקתי ורמת הריכוז שלי שאפה לאפס...

ובחיי במקרה לגמרי תראי מה עלה לי בדבית שלי שמישהיא כתבה לי:
באמת, רק עכשיו קראתי וזה העלה אצלי כל מיני דברים שחלקם כתבתי, אבל אני מרגישה שאני עוד אתעמק במה שאת כתבת, אני צריכה לחזור לזה, ובכלל זה כל כך עוזר לקרוא מה אחרים עוברים, בעיקר האחרים "הלא מושלמים", אלה שמראים את מה שהאחרים המושלמים מסתירים...

בעיני מה שהיה חשוב בהודעה שלי זה לספר שאני הצלחתי קודם להיות בלי כפיה ועכשיו פחות מצליחה בזה. ושאני אמנם שואפת לשפר אבל גם מצליחה לסלוח לעצמי על הכשלונות המקומיים (שנמשכים בואי נודה כבר שנה בערך חחחח)

הידעת, א' אמרה לי שאני הרבה פחות לייט ממה שאני חושבת LOL וע' הסכימה איתה לתדהמתי. אני?! אני מיינסטרים בכלל.

אה, אני רואה שאת מגיעה בדצמבר, קטעים. חוזרים או ביקור?

אני שמה פה. לא ביקשתי רשות לצטט אתהכותבת בטח לא בדף "ציבורי" אם את רוצה להחזיר חלק אנא עשי כן אבל בלי הדברים שלה / או בדף שלי בקיצור מקווה שאת מבינה למה אני מוציאה משם.
ועל הדרך גם עונה לך

_לייט, ממשיכה את מה שכתבת לי בדפבית, כי אני חושבת בהחלט שזה לב העניין. יותר מאשר טכניקות להתמודדות עם סיטואציה ספציפית...
ובחיי במקרה לגמרי תראי מה עלה לי בדפבית שלי שמישהיא כתבה לי:
באמת, רק עכשיו קראתי וזה העלה אצלי כל מיני דברים שחלקם כתבתי, אבל אני מרגישה שאני עוד אתעמק במה שאת כתבת, אני צריכה לחזור לזה, ובכלל זה כל כך עוזר לקרוא מה אחרים עוברים, בעיקר האחרים "הלא מושלמים", אלה שמראים את מה שהאחרים המושלמים מסתירים...

בעיני מה שהיה חשוב בהודעה שלי זה לספר שאני הצלחתי קודם להיות בלי כפיה ועכשיו פחות מצליחה בזה. ושאני אמנם שואפת לשפר אבל גם מצליחה לסלוח לעצמי על הכשלונות המקומיים (שנמשכים בואי נודה כבר שנה בערך חחחח)
מה זה מוכיח?
קודם כל מוסווית פה הנחה מקוממת ביותר - שאם מישהו אומר שהוא מצליח לחיות בלי לכפות על ילדיו הוא משקר. היא קראה לזה "מסתיר".
אז ספרי את זה. ספרי את זה. ספרי שהיית אמא מושלמת, ועכשיו את לא. סבבה. (אני לא מושלמת ולא חושבת שאני אהיה וממש ממש טוב לי עם עצמי.) אבל למה את מרגישה שזה כל כך חשוב לדבר על זה דווקא בדפים שמדברים על איך להיות יותר טובים?_

חשבתי שהצלחתי להסביר לך את זה, כי בעיני חשוב בכל מקום לומר שזה נסיון להיות יותר טובים + לציין מה המקום לשאוף אליו / מה זה אומר להיות יותר טובים. בעיני זה צריך להיות מוזכר יחד. את לא חייבת להסכים איתי ואת יכולה "להשתיק" אותי ע"י התעלמות מההודעות שלי (ההתיחסות שלך נותנת להן קול שכנראה היית רוצה שלא יההי להן)

יעני, במקום לדבר על הנושא עצמו - אני לא מושלמת, יש לי עניינים עם זה, אני בתהליך של לחיות טוב עם עצמי! שזה יותר ממבורך ובהחלט ראוי לדף משל עצמו, אני רואה את הטענה הזאת המון דווקא בדפים שמדברים על מה אפשר לעשות יותר טוב. כאילו חוזרים ומתעקשים שלא טוב זה בעצם טוב...

לא ברור לי איך את (שוב) עושה את הקפיצה הלוגית הזו. אולי בגלל שאת לא מזדהה (ולא מבינה? לא אמפטית לעניין הזה? ) עם:

עושה רושם (ופה אני לא מזדהה, סליחה ) שיש הרבה נשים שזקוקות למקום לדבר בו על השאיפה לשלמות, על אשמה בהורות, על תחושה של עשיית נזקים, על הליכה אחרי דמויות מפתח ועוד. אז פתחו דף. זה ממש חשוב! דף!!!! ויפה שעה אחת קודם.

מסכימה גם שראוי (מתוך הגינות, ועל אף שזה אינטרנט) להגיד איזו מילה בראש הדף על אי שאיפה לשלמות, על התהליך... (כמו שכתבתי פה לעיל) ואם יש זמן ואנרגיות להוסיף מילה אישית. (צ'מעי, יש לי פדיחות, אבל אני גם ממש לא מתמקדת בהן, וגם לא סוחבת אותן הלאה אלא לומדת ומשנה... אז קשה לי לתת לך דוגמאות! אבל בטח שיש.)

אני חושבת שלחיות בלי כפייה זו שאיפה מאד חשובה. וגם אם נכשלים בה פה ושם, ושואפים מתוך מקום של מודעות עצמית להשתפר ולהיות הורים ואנשים טובים יותר, לתת דוגמה אישית לא רגילה לילדים, זה לא דבר רע. אופן ההצגה שמקומם אותי זה כאילו שזה רע.

?????????????????????????????????????? אני באמתבאמת לא מבינה איך זה נובע ממה שכתבתי

עצם השאיפה הזאת, אפילו ההצלחה בזה! את כבר היית שם, אז את יודעת יותר טוב. אולי לאחת זה עושה ממש רע, אולי למישהו אחר זה עושה ממש טוב והוא מרגיש על הכיפאק שהוא מצליח לגדול מדי יום, ואז את באה ואומרת "צעקת על הילד שלך? הבאת לו לאטמה? את בסדר! את בחברה טובה!"

?????????????????????????????????????????? מרחק גדול, ענק!!! ממה שאני אומרת זה סתם להוריד את דברי לזנות (אולי תוצאה של קיצוניות?)

אני פשוט לא יכולה להסכים עם זה במצפון שקט. אז אל תסכימי.

_אני בהחלט יכולה להסכים עם ניסוח שאומר שלכל אחד מאיתנו יש לאן לגדול, לאן להשתפר, אפילו אם הגענו לבור תחתיות. אפילו שם. אבל לקרוא לזה "בסדר"?
לא יכולה להסכים._

עוד נסיוןלהסביר את "בסדר". את בסדר את אמא טובה גם אם התפלק לך כפיה / כעס / אי שלמות את עדיין בסדר! (ההנחה ששואפים ל"בלי כפיה" היא אקסיומטית מבחינתי בדיון על בלי כפיה אחרת לא היתה באה ושואלת איך לפעול בלי כפיה.)

לייט, רק הוספתי קוים תחתיים כדי שזה יהיה יותר קריא.
אני רוצה בעיקר להגיב על זה
מרחק גדול, ענק!!! ממה שאני אומרת זה סתם להוריד את דברי לזנות
זו בדיוק ההרגשה שמתקבלת כשמנסים לדבר על משהו שהוא במהותו שאיפה, ועושים ממנו פרפקציוניזם שצריך להזהר ממנו.
מה שאני אומרת זה שבדיוק כמו שאת רצה לשים הזהרות על כל מילה שנתפסת כשאיפה למושלמות, אני רצה לתקן את מה שאת אומרת.
שאף אחת לא חלילה תבין מדברייך שזה שהיא ממש לא בסדר, זה בסדר.

יש דברים שהם ממש לא בסדר. ברור לי לגמרי שאת ואני לא רואות אותם אותו הדבר. זה בסדר. גם בסדר להשאר באי הסכמה. אבל כמו שלך חשוב לבוא ולהגיד "לא צריך לשאוף לשלמות" לי חשוב להגיד "לא תמיד את בסדר." יש בהחלט אמהות שיכולות להיות סופר שאננות או על גבול ההתעללות. את מזהירה מקצה אחד, אני מהשני. זה הכל.

OK
מקבלת
אבל אני תוהה (ברצינות לא לצורכי דיון פילוסופי) אולי ההנחה שלי היא השגויה.
לי ברור שמי שבאה כבר לדף על אי כפיה (או כל דף אחר) מקבלת את הנחות היסוד הבאופניות (בהעדר שם אחר אני מאמינה שאת מבינה למה אני מתכוונת ולא מפרטת)
היא באה לשאול על "איך ליישם"
ותחת ההנחה הזו חשוב לי שתבין שזה שאני נותנת לה עיצה (והאמת גם שאת / גילה אורלי .... ) לא אומר שאנחנו תמיד מליחות להיות כאלו מושלמות .
נרהא לי שההנחה שלך אחרת.
ובהנתן זה ברור למה
את מזהירה מקצה אחד, אני מהשני. זה הכל.

ובלי קשר לשום דבר - זוכרת את הסודר המהולל? אולי אם תבאוי בדצמבר אנ אצליח לכמרו אותו LOL (אורית תומכת מעשית ונפשית אבל איכשהו הוא לא נגמר )

קטעים, בדיוק רציתי להגיד לך שכיף לי הדיון.
הרבה פעמים אנשים חושבים שיש אי הסכמה אבל אני מרגישה שיש אי הבנה
והפעם אני מרגישה שאנחנו מבינות זו את זו ולא מסכימות
זה חדוש מרענן
(כמובן שאני צודקת ואת טועה

אבל נוותר לך כי את קטנה

- צוחקת צוחקת )

עוברת, לא מתאים לך.

אוקיי, אולי אני נכנסת פה להתקטננות לשמה, אבל אני משתדלת להתאים לי (ואולי התקטננות מתאימה לי, מי יודע?), אז בואי ננתח את הטקסט הזה נטו, משפט אחרי משפט:

בתור סוכנת כפולה באתר (קצת באופן קצת מיינסטרים) אני ממש מנסה להבין את העיקרון של "לא לקלח" ואפילו להשוויץ למי יש סיבולת גבוהה יותר לצבור ולסבול לכלוך.
מה היא אמרה? שהיא מנסה להבין את העקרון של "לא לקלח" ולמה כולם כאן מצהירים על כמה מעט הילדים מתקלחים/מסתבנים (אם את רוצה, לא יפה שהיא אמרה שאתם משוויצים...)

אותי באופן אישי זה מגעיל להיכנס למיטה לא נקיה, ואם ילד מגיע למיטה עם בגדים לא נקיים אני מסוגלת להחליף מצעים למחרת.
עם זה סיכמנו שאין בעיה

כל מה שתיארתן על החופש לתת לילד להתלכלך - טוב ויפה. גם שלי נהנו מהחופש הזה (הם גדלו). אבל למה לא לרחוץ אותו בסוף היום (בהנחה שהילד לא ישן עדין)? מה, אתן לא מתקלחות כל יום? <אני באמת שואלת למרות שניתן לקרוא את הכתוב כביקורת>
כמו שהיא אמרה - היא באמת שואלת, למרות שניתן לקרוא את הכתוב כביקורת.

ואם כבר דיון על לכלוך - יש בתים "באופניים" שאני נכנסת אליהם והם תמיד מבולגנים ומלוכלכים. בעיני זה לא אסטתי, ויותר מכך, איך הילדים גדלים? עם לגיטמיציה לבלגן וללכלוך? אני שואלת כי אני כן מנסה לחנך את הילדים שלי לסדר ולנקות אחרי עצמם, וגם עם ערך לאסתטיקה. זה לא נראה לכן חשוב?
וכאן היא מתיחסת ספציפית לבתים שהיא היתה בהם, והם מלולכלכים והיא תוהה.

ובכל זאת נראה שהטקסט הזה עיצבן אותך, אבל אני מניחה שלא תקבלי ברוח טובה אם אני אציע לך לבדוק למה זה מעצבן אותך....

אהא! בכלל לא עיצבן!

אני ממש לא עצבנית. נו. כשאני כבר כן מתעצבנת, אני ממש לא כותבת כלום.
אנחנו לא קוראות את הטקסט הזה אותו הדבר.
והוא לא מספיק חשוב, יש שם אחרים הרבה יותר עסיסיים.

יש שם אחרים הרבה יותר עסיסיים
אוי, תודה, לא היית צריכה!

<פתאום מבינה שאף פעם לא אמרתי את זה - אני בדרך כלל נמנעת מאמוטיקונים, ומעדיפה לתת קרדיט לקורא שידע לזהות מתי אני צוחקת ו/או צינית>
<ו...אה.... כן, במקרה שלי ציניות היא כנראה באמת מנגנון הגנה! שנובע מרגשי נחיתות! זה רק שכתיבה היא תחביב מעולה לאנשים שבחרו במקרה את מנגנון ההגנה הספציפי הזה>

מעדיפה לתת קרדיט לקורא שידע לזהות מתי אני צוחקת ו/או צינית
הגזמת, בימים אלה שכל ילד מאובחן כאספרגר או מינימום כאספרגוס?!