נוער בבית דתי

[רינת*]

אני נערה בת 14.5 ואני גרה בבית דתי-חרדי.
האמת היא,שאני אוהבת את הוריי,אך לפעמים אני מרגישה שהם חונקים אותי יותר מידי...
נגיד סרטי נוער,לא בא בחשבון...אפילו סתם סרט שמתחשק לי לראות,אני צריכה לחכות שהם יצאו לאנשהו ורק אז לשבת לראות...!
כמו כן,אני מרגישה צורך בחבר..(ובכלל בנים..)
אני לומדת בביה"ס רק של בנות ולפעמים זה מכניס אאותי לדיכאון...(וההורים שלי הם לא מסוג ההורים שאפשר לשבת איתם,לדבר ולשפוך את הלב...)
וכל הזמן ואמרים לי שהגיל הזה שלי,הוא הגיל הכי יפה בחיים,ואני מפחדת לפספס אותו...
אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי!
רינת.

[אמא_ללי*]

הי רינת
תודה שהזמנת אותי לדף

האמת היא שאין לי כל כך ניסיון בנושא, אבל אם את רוצה לספר עוד אני מאד אשמח לקרוא ולהקשיב.

[מצ'רה*]

האמת היא שאין לי כל כך ניסיון בנושא, אבל אם את רוצה לספר עוד אני מאד אשמח לקרוא ולהקשיב.
גם

וכל הזמן ואמרים לי שהגיל הזה שלי,הוא הגיל הכי יפה בחיים,ואני מפחדת לפספס אותו...
זה לא הנסיון שלי P-:

[סבטקסט_כפול*]

תראי לא צריך בנים וסרטים בגיל הזה כדי לנצל את המירב בו.
בדרך כלל בנים בגיל הזה זה מתכון לשבירת לב ולבלגן בחיים.-רוב הזוגות בגיל הזה לא מחזיקים מעמד!
אם את צריכה תמיכה נפשית רגשית כדי שתדברי עם הורייך על פסיכולגית או מאמנת אישית או אפילו לחפש חברה טובה שאפשר לדבר איתה.
בקשר לסרטים,יש סרטים שהם כן מסכימים?

[נעם_פלאם*]

היי רינת אני נעם וגם אני מבית דתי
אומנם ההורים שלי לא חרדים אבל גם לי לא הרשו להביא בנים למסיבת יום הולדת שלי כשההורים לא בבית
וגם אני כעסתי עליהם על זה
אבל יש השקפות שצריך לכבד
אפילו שאני חייתי בסביבה עם בנים (בני עקיבא) לא היה לי חבר עד גיל 18 ואני באמת חושבת שזה בסדר.
בגיל שאת נמצאת בו אנחנו כולנו חושבים את עצמינו נורא חכמים ואז אם יש חבר בגיל שלך אז זה בעצם יותר לשחק בחבר וחברה ובסוף לרוב זה סתם שובר את הלב ואם החבר גדול ממך לרוב הוא מנצל אותך (מנסיון עם כל החברות שלי שהיה להם חבר בגיל הזה אבל הם חשבו שזה בסדר כי הוא "אוהב אותן" או הוא אחר
עוד דבר, חבר לצורך חבר זה מביא רק רע זה מתכון לשברון לב ואין לקשר כל תוכלת,
תני לחיים לזרום ותראי לאן הם יובילו אותך.
ואם את מאמינה אז דעי שיש יד מכוונת ובסופו של דבר יהיה טוב
לא צריך לרוץ

[רינת*]

תודה רבה לכולכם...
בסה"כ אני מבינה את זה שהם מנסים לגרום לי רק טוב וכנראה שבכל זאת קשה לי לא מעט...

בקשר לסרטים,יש סרטים שהם כן מסכימים?
כעיקרון כשאני איתם בבית אני רואה כל מיני סרטי ילדים כאלה מכיוון שאם אני אשים סרט נוער,ההורים שלי ישר יעירו לי להחליף את הסרט....
ובגלל שאין לי קשר עם בנים,הסרטים לפחות ממלאים אותי ונותנים לי תחושת סיפוק....
וכשגם אתזה לא מסיכמים לי,אני ממש יכולה לבכות בגלל זה...
אחיותיי הגדולות שהו בגילי כן היו רואות סדרות(טנלובלות ועוד...)וכל מיני סרטים ודווקא לי לא מרשים!!
אין לי יותר כוח לסבול את זה ונמאס לי כבר...
ועוד דבר-אני הצעירה בבית וכל הזמן ההורים שלי מתנהגים אליי כמו אל תינוקת...לא מסכימים לי לצאת לבלות עם חברות וכל הזמן אני תלויה בהם ולצאת רק איתם כמו ילדה קטנה....
אוףף!!כל-כך הרבה דברים מעצבנים תקועים בחיים שלייי.....אני מתמוטטת נפשית!
אני רוצה את החופש שלי,את הפרטיות שלי ואת כל הדברים שנערה מתבגרת צריכה....!
ואני יודעת שצריך לכבד את זה שהם דתיים והדברים האלו חשובים להם (גמאני דתייה)אבל כמה אפשר?!?!?!
אפילו חברות שלי ההורים שלהם יותר מסכימים להם לראות סרטים וכאלה..(והן ממשפחות חרדיות.....!)
סיוטט!!!אין מילה חאקת פשוט ס_יו_ט!
ד-י-כ-א-ו-ן-!
עזרה פליייזז...

[סבטקסט_כפול*]

תנסי לכתוב בצורה מסודרת מה מפריע לך ולעשות שיחה רצינית עם ההורים שלך.
וב.כדאי לחפש תמיכה נפשית כמו שכתבתי לך קודם.
מה שאת עוברת עוברים הרבה בגילך תתעודדי.
כדאי לך למצוא עוד תחומי עניין חוץ מבנים וסרטים,אולי לחפש עבודה-ביביסיטר ,מנקה,וכ'ו.
תחביבים,קריאה-יש הרבה ספרים רומנטים.
ורק שתדעי זה עובר..זה חלק מההתבגרות-למצוא את הגבולות שלך כלפי ההורים והסביבה.

[אבישג_א*]

_וכל הזמן ואמרים לי שהגיל הזה שלי,הוא הגיל הכי יפה בחיים,ואני מפחדת לפספס אותו...
זה לא הנסיון שלי_
כן, גם ממש לא הניסיון שלי
אין בי שום געגוע לגיל ההתבגרות
עכשיו אני הרבה יותר נהנית מהחיים, למרות גילי המתבגר.
גם אני חשבתי פעם כך, כנערה גיל שמונה עשרה ומעלה נראה קצת כמו החיים אחרי המוות, האמת היא שהכיף רק מתחיל אז.
בסוף אולי אגלה שגיל שמונים הוא הכי מגניב (-:

ולגבי סרטים לא הבנתי, מי שואל את ההורים?
לא מעט נערים שאני מכירה וגם חברות שלי, שגדלו בבתים דוסים שלא הרשו סרטים ראו סרטים, חסר איפה ? חברים וכו
אני לא בעניין להסית או לקלקל חלילה, אני בעצמי לא רואה. אבל דווקא לא התרשמתי שזה כזה בעיה לראות (אני לא מבית דוס אבל ככה התרשמתי מחברותיי שגדלו בבתים דוסים ומילדים אחרים שהכרתי).
האמת שזו הסיבה העיקרית שאני מרשה סרטים (בהגבלה) לילדיי - שיראו בבית ולא אצל אחרים.

ולגבי בנים, חבר זה באמת נשמע כמו פנטזיה בגיל הזה, מישהו שיתמוך, יאהב ויכיל
לי לא היה, מסיבות דתיות, למרות שההורים שלי הרשו - אני הדוסית במשפחה
במבט לאחור לא חושבת שהפסדתי, היום יש לי בן זוג שהוא חבר כמו שתמיד חלמתי שיהיה לי, מישהו לרוץ איתו.
זה מאוד מפתה, בכלל כל הקשרים בין בנים לבנות נראים נורא קסומים ובפועל הם מאוד מורכבים ולא פשוטים במקרה הטוב.
יש המון אנרגיה בגיל הזה ואין כל-כך לאן לנתב אותה, חבל, אני הרגשתי מאוד מבוזבזת בתיכון, מבחינת הכוחות שלא נותבו לכלום (וכמה אפשר לחרוש לבגרויות). מציעה לך להשקיע את הכוחות שלך בעשייה ויצירה, זה יכול למלא אותך.
את לא בתנועת נוער מעורבת ? אני משערת שכן, שמתי לב שמי שיותר חסרו לה הבנים באולפנא היו הבנות שבאו מחברה מעורבת.
שיהיה בהצלחה ושבת שלום

[kagome10*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני נערה. בת 18. ההורים שלי אתאיסטים.

אני לא צופה בסרטים ולחלוטין לא סובלת מזה.

בנוגע לבנים - החברים הכי טובים שלי הם בן ובת. אני לא מאמינה באהבה בגיל הזה.

לדעתי הבעיה המרכזית היא עם ההורים, ועם זה שמרשים לאחיות שלך ולך לא. זה שמתייחסים עלייך כמו לילדה קטנה. מצטרפת להצעה למצוא תחומי עניין ותחביבים.

וכמובן, לדבר עם הורים.

[קוראת*]

ואז אם יש חבר בגיל שלך אז זה בעצם יותר לשחק בחבר וחברה ובסוף לרוב זה סתם שובר את הלב ואם החבר גדול ממך לרוב הוא מנצל אותך (מנסיון עם כל החברות שלי שהיה להם חבר בגיל הזה אבל הם חשבו שזה בסדר כי הוא "אוהב אותן" או הוא אחר

הגדנה בנות, מה נסגר איתכן?
חבר בגיל הנעורים יכול להיות דבר נפלא. מאיפה באה ההנחה הזאת שרק בגלל שהוא ממין זכר הוא ישבור את הלב או ינצל או כל דבר אחר? פשוט הכללה חסרת כל בסיס ופרנואידית (נשמע לי בדיוק מה שהורים שמרנים יגידו כדי להפחיד את הבת שלהם). יש בנים מקסימים--למה לא להיות איתם בקשר?

לי היו שני חברים לאורך הנעורים ואלה היו קשרים יפים, רומנטיים ומרגשים. אחד מהם היה אהבה גדולה מאוד וחיובית מאוד בשבילי (ובאמת הקשר נמשך 6 שנים, ועד היום אני נזכרת בו בחיוך). הוא היה נער מקסים ביותר. הרבה מחברות התיכון שלי אפילו התחתנו עם החבר מהתיכון. אז אם ההורים שלהם היו חוסמים אותן, אולי היו מפסידות את אהבות חייהן.
אהבות ופרפרים בבטן זה חלק מגיל הנעורים. נראה לי לא נורמלי ולא טבעי לחסום את זה בכוח.
אני בשום אופן לא אמנע מהבת שלי לחבור עם בנים בגיל הנעורים. אלווה אותה כמיטב יכולתי כדי שתהיה בקשרים חיוביים. אבל את זה אני עושה גם בנוגע לחברויות שלה עם בנות. והאמנה לי, לבנות יש יכולת לשבור את הלב או להיות מגעילות או מקסימות בדיוק כמו בנים.

רינת היקרה, כל עוד את לא פוגעת בזולת, ולומדת כמו שצריך ועוזרת בבית, זכותך להיות בקשר עם בנים וזכותך לצפות בסרטים שהם לגילך. אלה זכויות שלך מעצם זה שאת בנאדם.

[רינת*]

כיף שאפשר טיפה לשפוך את הלב!!!
יש פה אנשים מדהימים שרוצים לעזור.....וכבר על זה אני מודה לכולכם!

[רינת*]

זכותך להיות בקשר עם בנים
איך אני אהיה איתם בקשר?אפילו רשת חברתית כמו פייסבוק וכאלה איןן לי...
האמת היא שפתחתי פייסבוק לפני חצי שנה בערך ואחותי סגרה לי אותו ואמרה לי שהיא תלך להגיד את זה להורים שלי...

_כדאי לך למצוא עוד תחומי עניין חוץ מבנים וסרטים,אולי לחפש עבודה-ביביסיטר ,מנקה,וכ'ו.
אני לא בשביל בייביסיטר וכל אלה...אני בסה"כ רוצה את החופש שלי!
שיתנו לי להחליט מה שטוב לי ומה שנראה לי....
בסה"כ אני ילדה ששומרת על עצמה ולא עושה שטויות אבל רוצה את הפרטיות שלי!
כל דבר לא מסכימים לי וזה גורם לפעמים לבכות בחדר או להיכנס לשירותים ולבכות שם...!
ולמען האמת,אין לי כל ספק שגם הביה"ס גורם לי חלק גדול מזה..
סתם דוגמא שתבינו איך הביה"ס שלנו מקפיד:
ביום האהבה,המורה רשמה משהו ביומן כיתה וחברה שלי אמרה "אתן יודעות שמי שמסתכלת למישהו בעיניים הוא מתאהב בה"
והמורה שלי ששמעה את זה כעסה עליה והלשינה עלייה למנהלת.....והיה לה כמה בלאגנים ואפילו חשבו להוציא אותה מיבת הספר...
זה לא נשמע לכם קצת יותר מידי????כאילו אחרי הכל,סה"כ הילדה אמרה את זה בצחוק,לא שהיא ממש התכוונה לזה...
אפילו למסיבות שבנות עורכות בבתיהן,הבית ספר לא מסכים ללכת (מבחינת צניעות וכאלה...)
מה עושים?ש-מ-ע י-ש-ר-א-ל-!!!!!

[טרה_רוסה*]

יש אפשרות לעבור בית ספר ?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חשבת אולי להתנדב באיזו מסגרת, שגם ההורים שלך יראו בעין יפה וגם תמצאי שם חברה קצת אחרת מבבית הספר?

זה יכול להיות פתרון רגוע וטוב לכל הצדדים...ממה שאני מכירה , הרבה זוגות נוצרים במסגרות כמו "יד לילד" ועוד...ודווקא דתיים ודווקא מתחתנים אחר כך...

[רינת*]

יש אפשרות לעבור בית ספר ?
לא נראה לי.הוריי נורא אוהבים את הבית ספר ובמיוחד אמא שלי שפשוט מעריצה אותו..(וזה לא בהגזמה..)!

[kagome10*]

רינת, חשבת פעם פשוט לעשות משהו למרות שההורים לא מרשים לך?

קביעת עובדות בשטח היא לא שיטה נחמדה במיוחד, אבל ההורים שלך יודעים שרע לך ולא עושים כלום אז זה נראה לי לגיטימי. למשל, להיפגש עם חברות למרות שהם נגד.

בנוגע לתחומי עניין - לקרוא, לסרוג, לצאת לטבע, לצייר, לכתוב, להתנדב. יש עוד המון אפשרויות, אני בטוחה.

[נעם_פלאם*]

_הגדנה בנות, מה נסגר איתכן?
חבר בגיל הנעורים יכול להיות דבר נפלא. מאיפה באה ההנחה הזאת שרק בגלל שהוא ממין זכר הוא ישבור את הלב או ינצל או כל דבר אחר? פשוט הכללה חסרת כל בסיס ופרנואידית (נשמע לי בדיוק מה שהורים שמרנים יגידו כדי להפחיד את הבת שלהם). יש בנים מקסימים--למה לא להיות איתם בקשר?_
אני אמרתי "לרוב" לא הכללתי
ודיברתי על בנים מבוגרים
חברה שלי בגיל 15 יצאה עם בחור בן 32 לי אישית זה עדיין נראה מעוות
אני שמחה שהיה לך קשר טוב הניסיון שלי הראה שבגיל 15 בנות קצת יותר חכמות ומפותחות מבנים...
אני לא אומרת שקשר זה דבר רע
אני בקשר עם אותו הבחור כבר שנתיים והוא מדהים
אבל
אני גם לא חושבת שהיא צריכה לחפש זוגיות לצורך זוגיות,
את חבר שלי הכרתי בחוג טיולים דתי - מעורב
לא חיפשתי חבר
אני חושבת שלא צריך להיות לחוצת חבר (אצלינו במגזר בגיל שלי מדובר על לחוצת חיתון)
איך אומרים פה כ"כ הרבה באתר
שחררי בסוף הכל יגיע...
להרפות זה הרבה פעמים עוזר.