אוכל הפרשות והבעיה הפולנית

[אנונימי]

הועבר לכאן מ פולניות כאן ועכשיו

---

[אמא_אינקובטור*]

מבית מדרשה של סבתא שלי:
"קחי קצת גפילטע פיש".
"תודה, אני לא אוהבת".
"אבל למה??" או לחילופין "אבל למה, זה כל כך טעים!"

[ה_עוגיה*]

_מבית מדרשה של סבתא שלי:
"קחי קצת גפילטע פיש".
"תודה, אני לא אוהבת".
"אבל למה??" או לחילופין "אבל למה, זה כל כך טעים!"_

אצל סבתא שלי זה דו שיח קצת שונה:

"יש גם גפילטע. למי להגיש?"
"רק ד' ו א' אוכלים גפילטע"
"מה, את לא אוהבת גפילטע?"
(דה!!! זה חדש לך?) "לא סבתא, אני לא אוהבת"
"למה?"
"כי אני לא אוכלת אוכל אפור"

ולמרות שאלצהימר זה התחום של סבא עליו השלום, את עניין הגפילטע, מי אוכל ומי לא (אנחנו משפחה ממש פיצית, זה לא קשה) - היא לא מצליחה לזכור.

(כדי להציל את כבודה וכבוד הזכרון שלה אני אציין שבעניינים אחרים היא זוכרת יפה מאוד מי אוכל מה, מי עכשיו עושה דיאטת הפרדת פחמימות מחלבונים, או דיאטה לפי סוג דם, מי מקפיד בעניין הכולסטרול ומה אסור לנכדה המניקה לאכול)

[אביב_חדש*]

כי אני לא אוכלת אוכל אפור
מסתבר שזה לא מקורי! השתמשתי בזה בפסח האחרון... איזה אוכל אפור אחר יש, אני תוהה? נראה לי שרק הגפילטע פיכס!

[ה_עוגיה*]

זה ועכברים.
אני חושבת....

(ואצלנו יש קיום לגפילטע גם מחוץ לפסח!)

[עירית_ל*]

מה עם סתם דג? פורל, דניס, הרינג. הם לא כל כך צבעוניים... הכל פסלתם?

[ה_עוגיה*]

דגים אפורים רק מבחוץ.
דג ממולא אפור גם מבפנים ובכך כל מגעילותו

<עוגיה יודעת שלא אומרים איכס על אוכל. אז מה. היא גם יודעת ששוקולד משמין>

[רועי_שרון*]

איזה אוכל אפור אחר יש, אני תוהה? - כבד קצוץ הוא גם אפור, וטעים מאד.

[אביב_חדש*]

כבד קצוץ הוא גם אפור, וטעים מאד
אצלנו יוצא חום...

[ה_עוגיה*]

אגב כבד קצוץ, שמתם לב שמאפיין בולט של האוכל המכונה "יהודי" (שזה בעצם אוכל אשכנזי)
זה שבחלקו הגדול הוא נראה כמו הפרשות?

<עוגיה מרגישה שהדיון סוטה ממסלולו והדף הזה כבר לא משעשע כמו שהיה בהתחלה>

[אביב_חדש*]

עוגיה - בהחלט ישד משהו בזה... חרוסת לדוגמא.
אגב, המתכון מצויין. יצאו עוגיות מעולות.
את מוזמנת לערוך את הדיון הזה החוצה.
אוכל פולני, אוכל בצורת הפרשות...

[בשמת_א*]

אז יש עוד אנשים שדגים ממולאים מגעילים אותם?
בכלל באוכל מזרח אירופי אני אוהבת רק את הבצקים - בתנאי שהם לא ממולאים בדברים מגעילים וגם רק ביתיים ולא בטעם פולני (מתוק מדי, שמן מדי).
פעם אמא שלי הביאה הביתה את הג'לי האפור הזה, שכחתי פתאום מה שמו, משהו אפור רוטט שעושים מרגל של תרנגולת. גועל נפש. אבא שלי, אחותי ואני אסרנו עליה לאכול את זה כשאנחנו בסביבה. מסכנה.

רועי שרון, גם אני מכירה כבד קצוץ חום בלבד. ובאמת אני מוכנה לאכול רק את זה שחמותי מכינה. או הכינה. אכלתי מזה בהריון האחרון, ומאז אני שוב לא אוכלת כבד קצוץ...

[תבשיל_קדרה*]

רגל קרושה. (ביאכס!)

והנה עוד אפור: הבשר (עם בטריות, עם בצל עם...) שבתוך בצקים ממולאים. יאמי (-:

[ה_עוגיה*]

עוד אוכל שנראה כמו הפרשה (שבדרך): מעי ממולא
ובכלל כל החמין שמסביבו נראה כמו משהו שכבר אכלו פעם

<האם עוגיה כבר ציינה שהיא ממש ממש ממש לא אוהבת חמין?>

ואם מדברים עם אוכל שנראה כמו הפרשות, אמהות ליונקים (או יונקים לשעבר) בטח מכירות הפרשות שנראות כמו אוכל:
פסטו
פסטו עם הרבה שמן (אצל ילדים עם רגישויות )
חרדל
קוטג' עם חרדל
(עם פורמולה זה נראה כמו הבוצה בתחתית הכנרת ומריח אללה איסטור)

<עוגיה נותנת לילדה שלה הרבה חלב אם לאחרונה וזוכה לראות כלמיני קוטג'ים מתובלים>


איזה דף משחרר!!!

[אביב_חדש*]

בקיבוץ עושים דייסת עדשים (אדומות) שנראה כמו אוכל שמישהו אכל בעבר והחזיר לקערה.....

[ה_עוגיה*]

אם כבר מדברים על דייסות... כל הדייסות.... נראות כמו קיא שהעבירו בבלנדר והוסיפו חומר מייצב....

[אביב_חדש*]

אני רוצה להגן על דייסת סולת ודייסת שיבולת שועל....זה אמנם נראה כמו שאת מתארת, אבל טעיםםםםם.

[בשמת_א*]

עוגיה, את לא אוהבת חמין כי לא אכלת את זה שאמא שלי מכינה.
תפוחי אדמה, בחתיכות גדולות ויפות, בצק טעים משהו, שעועית, לא זוכרת מה עוד, הכל שלם ושחום וטעים.
נדמה לי שעברתי את גיל עשרים כשגיליתי לראשונה שיש אנשים ששמים בחמין מעיים. גועל נפש.

[תבשיל_קדרה*]

עוד אוכל שנראה כמו הפרשה (שבדרך): מעי ממולא
כל הפרשה שבדרך יכולה להיות מתוארת כ"מעי ממולא", לא?

> גילה נזכרת במשחק ששיחקה בילדותה: "מה הדבר המגעיל בעולם?" <

[ה_עוגיה*]

בשמת, יכול להיות שאי שם מסתתר לו חמין חלומותי, שחום, גבוה, מוצק,
בלי מעיים....
אבל אני עוד לא פגשתי אותו
ואולי ניפגש
ואני אטעם
ויהיו זיקוקים
וחצוצרות

ומאז.... כל שבת חמין.

יכול להיות

אבל עוד לא פגשתי אותו
וקשה להגיד שאני מסתובבת עם כף ומחפשת בצורה אקטיבית...

[אמא_של_יונת*]

יכול להיות שאי שם מסתתר לו חמין חלומותי,
עוגיה,
אגלה לך בסוד: החמין של רועי. בלי מעיים ובלי שעועית, אבל עם בשר משובח והמון דברים טובים שאינם נכללים בחמין המסורתי (וזו כנראה הסיבה שהוא כל כך מוצלח...)

[עודד_לבנה*]

יש עוד מאכל אפור, תאווה לחך: ממרח פטריות ושמנת.

[ה_עוגיה*]

אבל אש"י, מה שלא טעים לי בחמין המסורתי זה כל הדברים שכן שמים בחמין המסורתי
ברגע שזה חמין נטול כלמיני זה כבר לא חמין מסורתי אלא תבשיל קדרה
ואז זאת תחרות לא הוגנת
זה כמו ספורטאי בריא שיתחרה באולימפיאדת הנכים...

[ורד_לב*]

אני עושה חמין גורמה בלי בשר. יאמי!
>ורד מצטנעת< >וגם מצפה כבר לחורף, כדי להכין...<

[אוהבת_אוכל_ובמיוחד_קישקע*]

<בולעת את רוקי בשם כל מעיי וגפילטפעיי העולם, המתהפכים בדממה.>

[עירית_ל*]

אוי הקישקע... החלק הכי טוב בטשולנט של אבא שלי.
מסורתי ועם זאת שום דבר לא נראה מעוך או אכול. הכל מופרד, ברור, שחום ומעורר תאבון. והריח - למות!
החורף הזה יהיה התזמון המושלם - הבטן שלי תתרוקן מהנוסעת השמינית ושוב יהיה לקיבה המקום המרווח שלו היא ראויה.

[אביב_חדש*]

אגב קישקע - זה ממולא בתערובת של תפוחי אדמה, לחם וביצים. לא חייבים למלא. אפשר לקצץ קציצות ולהניח מלמעלה.

[בשמת_א*]

אולי הסיבה שאני אוהבת חמין היא כי אמא שלי מכינה אותו בערך פעם בשנה, אם יש חורף גשום...

[אמא_אינקובטור*]

שיעור באנטומיה:
טחול ממולא.
ריאות במיץ עגבניות.
מוח, ישמרנו האל.
לשון.
כליות (רקמת חיבור ונפרונים ספוגים בשתן של פרה או כבשה).

רציתי לכתוב על רגל קרושה, אבל הקדמתם אותי. ארוחה פולנית טיפוסית לא תכלול שום דבר ירוק פרט לגזיזי הבצל הירוק המעטרים את הדגמלוח, פיכס מאז'ורי בפני עצמו. ועוד אוכל אפור ל"ארץ-עיר-חי-צומח-בלתי אכיל": איקרה.

<לאמא אינקובטור יש שורשים מזרח-אירופיים, אבל ליבה בטוסקנה>

[ה_עוגיה*]

ועוד אוכל אפור ל"ארץ-עיר-חי-צומח-בלתי אכיל": איקרה.

הלו הלו
מה אתם שמים באיקרא שלכם שהיא אפורה?
אני מזמינה אותך לחוויה מתקנת עם האיקרא הלבנבנה המתפצפצת בפה שאבא שלי עושה.
זאת איקרא שממירים בשבילה את הדת!

[אמא_של_יונת*]

איך אפשר לומר בנשימה אחת דג מלוח, שהוא מאכל חביב וטעים, עם רגל קרושה שהיא... (לא אומרים איחס על אוכל)?

[עוף_החול*]

הוי חוטאים ערלי לב שכמותכם,
איך אתם יכולים לאמר דברים איומים כל כך על האוכל הכי נהדר בעולם?
קישקע זה נפלא ועשיר בטעמים, וגם ריאות מבושלות ברוטב חום עשיר וסמיך ולשון זה יופי. כבד קצוץ אני א-ו-ה-ב-ת כל כך, דג מלוח אני מוכנה לאכול בכל רגע ובכל צורה. ואפילו גפילטעפיש אני אוהבת (וגם ש..ש..ש.. אל תגלו לאף אחד - רגל קרושה)
וגם שמאלץ עם געריבלך שמורחים על טוסט מלחם שחור פרוס עבה ומשפשפים בשן שום, ופאלצ'קס (אתם לא רוצים לדעת מה זה) וקומפוט ומרק עוף עשיר עם שפונדרה וקרפלך בשריים ופירה עם המון בצל מטוגן עד התפחמות עליו.


אבל... אני מסכימה עם מפלגת שונאי הצ'ולנט. לא מכניסה את זה לפה שלי! זה מריח רע ונראה זוועה. וגם לא מג'דרה! (אל תזמינו אותי לטעום את של סבתא שלכם כי כבר ניסיתי מליון פעמים ותמיד העלבתי את הטבח) וגם לא אוהבת בורשט אבל לא יודעת בדיוק למה.
אם כבר מדברים על איכס אז הכי איכס בשבילי זו פיג'ויה - לא מבינה איך אנשים אוכלים את הפרי הרקוב הזה.

> בקי מרימה את הדגל הפולני בגאווה<

[תבשיל_קדרה*]

חייבת וידוי:
הסבתא שלי בעלי. האמא של חמותי. אלופה בגעפילטע-פיש. אבל מה? היא התחילה להתחכם, ולהוסיף לו לימון.
נו באמת!
ובכל ארוחת חג אני חוששת שמא הגעפילטע-בלי-לימון יגמר לפני שאגיע לחתיכה השניה שלי...

> גילה פיקית באוכל מזרח אירופאי, כמו בכל אוכל אחר. <

[אמא_של_יונת*]

בקי,
אז את ממש אוהבת אוכל יהודי-פולני. נו, טוב. אף אחד לא מושלם...
ואשר למג'דרה, שהיא לא בדיוק אוכל יהודי-מזרח-אירופאי, גם אני לא חסידה נלהבת שלה. פעם אחת בלבד אכלתי מג'דרה טעימה ממש, וזה היה בבית דרוזי בחורפיש.
--------------- ---------------- ------------------- --------------------- ---------------- -----------------
בקי - אני מודה באשמה

[אמא_אינקובטור*]

חברים וחברות, אני קוראת כאן לאחדות לאומית בימים טרופים אלו.
"כל המאכלים הטעימים טעימים באותה דרך... אך המאכלים הפיכסיים, פיכסי כל אחד בדרכו הוא".
מילקי. שלוש דקות מענגות בבועת פלסטיק, אם התמזל מזלך ואף ילד לא חמס לך אותו.
יש השגות?

[ה_עוגיה*]

אה... את באמת חושבת שכל המאכלים הטעימים טעימים באותה הדרך?
יש אנשים שכיף להאכיל אותם כי הם נהנים מאוכל בדרך אחרת
וזה לא רק הביטוי החיצוני של ההנאה (נושא לדיון נפרד)
פשוט רואים שהם נהנים אחרת
שזה מטלטל להם את הגוף
<עוגיה ממש מתאפקת להשוות בין אוכל לסקס. בינתיים בהצלחה>

אני חושבת שהמשפט הפוך.

(אגב, אמאלה, את לא בפארק? קיוויתי שניפגש שם מחר)

[אמא_אינקובטור*]

חיינו כמרקחה... אני לא מוצאת זמן לרדת לגינה הציבורית, שלא לדבר על מקומות מרוחקים יותר (-;

[בשמת_א*]

הממ... איקרא אני אוהבת. לבנה! מעולם לא ראיתי איקרא אפורה.
אבל מה זה בדיוק דג מלוח?
אני מכירה כל מיני דגים מעושנים בלי שם (אני אף פעם לא יודעת מה השמות שלהם, ואם כן אז בשבדית וזה לא עוזר). דג מלוח זה גם סוג של דג מעושן?
וגם אני לא אוהבת חמיצה (בורשט). גיליתי שהדרך היחידה שאני מסוגלת לאכול סלק היא סלט סלק מקוביות סלק (מבושל שלם ונחתך אח"כ) עם שום (מעוך טרי) ומיץ לימון (סחוט טרי).
כמו שהדרך היחידה שאני אוהבת מנגו היא בעמבה הינדי (צ'אטני מנגו במסעדות הודיות, אם כי אני מעדיפה את הגירסה העיראקית - האמיתית, לא הנוזל המדולל ונטול חתיכות המנגו הזה ששמים בדוכני פלאפל או שווארמה).
וגם לגבי מוג'דרה - זה כל כך תלוי מי הכין ולפי איזה מתכון!
כמו החמין. כבר אמרתי שהחמין של אמא שלי נפלא? וכבר אמרתי שכמעט כל חמין אחר שאכלתי בחיי (חוץ מזה של סבתא שלי, שאמא שלי - כלתה - למדה ממנה) לא היה לי טעים?
בקי, כמה מוזר שיש אנשים שאוהבים את הדברים האלה! איזה מזל שכל האנשים שונים זה מזה!

[אמא_של_יונת*]

בשמת,
דג מלוח זה לא דג מעושן. זה דג הרינג, אם אינני טועה, ויש שתי גרסאות להכנתו: אחת - באמת מלוח נורא, וגם שמנוני. השניה - חמצמץ, ולעתים בשמנת, ושמו הרשמי דג כבוש. אני מעדיפה את השני.

[עוף_החול*]

בשמת כשאני אומרת דג מלוח אני מתכוונת לכוווווולם.
לכל המעושנים/מומלחים/משומרים בחומץ או בשמן.
ככה יותר נח לי.

[עירית_ל*]

אחת שתיים שלוש.........דג מלוח.

[אביב_חדש*]

יש השגות?
בוודאי שיש! שונאת!

אה, קניידעלעך מעולים... אפור וטעים...

[בשמת_א*]

קניידלך תמיד נראו לי בצבע בז'. מין צהבהב כזה. באמת, אותם אני אוהבת.
אבל במרק עוף אני בררנית.
יש הרבה שאוהבים לעשות מרק עוף "שמן", ועם הרבה ירקות (לא אומרים ... על אוכל?).
כזה אני לא יכולה לאכול.
אני אוהבת מרק עוף צח, בלי שומן (אני מורידה את כל העור ואת כל החלקים המגעילים שרק אפשר, כל השומנים הלבנים, וממילא אני עושה מעוף אורגני, שהוא רזה בטבעו), וירקות: בצל אחד שלם, גזרים (הבעל והילדה אוהבים לאכול גזרים מהמרק), והמון המון פטרוזיליה, שמיר, סלרי ושורש - שורשי פטרוזיליה, או סלרי שורש עם העלים ועם השורש. ובערך שתי כפיות מלח גס. זהו.

[אמא_של_יונת*]

אני מורידה את כל העור ואת כל החלקים המגעילים שרק אפשר
בשמת,
לא אומרים מגעיל על אוכל (אפילו אם הוא באמת כזה...).

[בשמת_א*]

אמא של יונת, חשבתי שעוף לא מבושל עדיין אינו נחשב "אוכל" (לפחות לא של בני אדם)...

[תוספות_יוםטוב*]

אני חייב. מתוך: "רשימות על מקום" של אריאל הירשפלד.

מהו הדבר הזה ה"ממולא"? מה פשר הנהייה המורכבת הזאת, התנועה אל ה"תוך"? כאן מתגנב ההבדל בין המיתוס המזרח-אירופי הצפון בממולאי הבשר והדגים שלו, לבין המיתוס המזרחי, הספרדי, הערבי, הים תיכוני. ממולאי המזרח התיכון הם משחק בהריון. התוך חבוי במעטה כמו גרעין בפרי וכמו תינוק ברחם. זהו הריון על כל חלקיו. יש בו מחדוות הזכר בשעת המשגל (הבשר החודר אל הפרי או הפרח אל הבשר) ויש בו מחדוות הערווה הנשית במשגל (מעטה הבשר העוטף את הפרח). יש בו משלמות ההתאמה שבין הפה לפיטמה המיניקה ומעיגול החיבוק החובק. יש בו אפילו ייצוג לפה האוכל. האם הזאת מעניקה בממולאיה גן תענוגות שלא ידענו כלל שידעה עליהם דברים כה מפורטים (ואולי ידענו, ואסור היה לנו לדעת).
...
ממולאי מזרח אירופה הם עצובים. הם מיתוס פסימי המפעיל את ההומור שבייאוש. דג ממולא דג. אתה רואה לנגד עיניך, בחתך, את תוכו של דג שאכל דג. אתה אוכל דג שאכל דג, אתה אוכל מעיים ממולאים ("המעיים היו מלאים מעיים ממולאים" כתב דוד אבידן). המטבח מביים את מעשה העיכול במאכליו. הגרונות הממולאים משחקים לפניך גרונות חנוקים מהתפטמות. הממולאים האלה הם מיצג של אכזריות שהפכה למאכל תאווה. מאכלי סבל שאין לו תקנה. האוכל נראה כמחזה-מוסר עתיק: הטורפים נטרפים ונטרפים הלאה עד אין סוף. הוסף לכך את שיטות הבישול המזרח אירופאיות המובילות הכל אל הצבע האפור והחום החיוור.
...
השוואות המטבחים הללו אינה באה להשפיל את זה האירופי. כמה מן המאכלים-סמלים של יהדות מזרח אירופה יכולים להיות יצירות גדולות באמת, ובמיוחד הגפילטע-פיש, אבל הפסימיות, הקול הפנימי המנסר בו מתחת למאור הפנים של החגים, היא של טרגדיה מתמדת.

[סמדר_נ*]

אכן. ועד עתה לא ידעתי מה פשר המלנכוליה הקלה התוקפת אותי למראה השולחן שהסבתא הייקית שלי עורכת לחברים שלה, כי האוכל דווקא היה טעים. טוב, למען הגילוי הנאות -- אחרי 70 שנה בארץ הקודש, אפשר למצוא על השולחן גם חומוס וסלט ירקות, שאינם ממולאים במאום, אבל מְלֵאִים את עצמם.
>סמדר לא אוכלת בשר ודגים בכלל בכלל, והאוכל האפור האחרון שאכלה היה סלט-עשוי-בבית של חצילים בטחינה, כך שהיא ממש לא מבינה מה היא עושה בדיון הזה<

[אמא_של_יונת*]

סמדר,
למרות מוצאי, אני לא מומחית לאוכל יקי, כי בחדר האוכל המשותף בקיבוץ היו מבשלות ממוצאים שונים, רובן לא יקיות (כנראה לא במקרה...). אבל מהמעט שהכרתי, אוכל יקי הוא באופן כללי אנמי וחסר טעם. יש לזה קשר עם דכאון קל? היוצא-מן-הכלל היתה סבתא שלי, בעלת ידי הקסמים, שבישלה אוכל טעים מאוד למרות מוצאה הייקי ולמרות שהשתמשה בתבלינים רק ברמז.

[אחיק*]

כשאני מסתכל על רגל קרושה עולה במוחי הפתגם" לא אומרים אוכל על איכס"

[מייק_בר_רב_אשי*]

האורח: מה אוכלים היום?
המלצרית: יש לי רגל קרושה, כבד קצוץ, מוח מאודה...
האורח (מפסיק אותה): לא שאלתי על הצרות שלך!

[אמא_אינקובטור*]

דילמה מוסרית:
היום, אצל אמא שלי, העוללה אכלה בהנאה רבה דג מטוגן בפירורים שנראה בדיוק כמו שניצל. היא אפילו קראה לו "שניצל". לא העמדתי אותה על טעותה מחשש לאיכס רבתי ברגע שתיאמר המילה המפורשת "דג".
האם עברתי על דיבר "כבד את ילדיך" כשהעלמתי ממנה מידע? (-:

[ה_עוגיה*]

אינקו, העלמת המידע שלך הולכת הרבה אחורה.
שניצל בהגדרה עשוי מעגל, לא מעוף.
אם את בעניין וידויים - תתחילי מזה לפני שאת עוברת לדג.

<גם עוגיה נהגה לאכול בגיל צעיר דג מצופה בפירורי לחם. קראו לו "דג פילה" ומאז הוא נכחד, למרבה השמחה>

[תבשיל_קדרה*]

גם גילה אהבה מאוד "פילה", ויום אחד, גילתה להפתעתה המרובה ש"פילה" יש לכל מיני חיות ודגים.

[בשמת_א*]

גם אני בעניין ה"פילה" והתגליות!
החתול שלנו אהב מאוד "דג פילה" לא מבושל...

מייק! מייק! זה מהספר ההוא של הצ'יזבטים מהפלמ"ח ששכחתי את שמו, נכון? זה שבו סמוך הקטן וסמוך הגדול, והטובע בכנרת שצועק "הושיעו, הושיעו" אבל אף אחד לא מבין מה הוא צועק שם אז הוא טובע, וכן הלאה?
לא מדרויאנוב, נכון?

[עדינה_מאוד*]

בקיבוץ עושים דייסת עדשים (אדומות) שנראה כמו אוכל שמישהו אכל בעבר והחזיר לקערה.....

[עדינה_מאוד*]

גמרת אותי מצחוק אביבה'לה!

[קרן*]

הבעיה הפולנית היא לא האוכל אלא הטקס.

"תראי איך את נראית. את חייבת לרדת במשקל. שאני אכין לך לאכול משהו?"

[קרן*]

ועל הפרשות בכלל לא מדברים בפולניה...

[יונת_א*]

איך, איך שכחתם את הפיסלאך? (נו, האצבעות האלה שעושות רעש נוראי כשאוכלים אותן??)
< יונת נזכרת באמא ודודה שלה אוכלות, וצריכה דחוף אטמי אוזנים>

[שרון_ג*]

בשמת,
קוראים לו ילקוט הכזבים.
ו..כן, זה משם.

סמוך הקטן זה ההוא שראה תהלוכה בראשון ושאל מה זה. ענו לו "מביאים את הארון של הרצל".
"אה" אמר "ומתי מביאים את שאר הרהיטים?"

[ה_עוגיה*]

אתמול אצל סבתא שלי, סבתא סיפרה לי שהחליטה לפנק את אמא ולהכין "רגל קרושה".
אני קפצתי על המציאה והחלטתי לטעום.

נתחיל ממראה עיניים: אפור שקוף עם המוני פטרוזיליה.
נמשיך בטקסטורה: לא נותן שום פייט לשיניים. מתפזר בפה ללא תכלית.
ונסיים בטעם: לא טעים!


עכשיו אפשר להגיד: רגל קרושה זה לא טעים. בדוק.

[מבכר_מסעדות_גם_מבשל_בבית*]

לך.
לא טעים לך.
לא מתאים לך.

[עתליה_בתותים*]

היית שואלת אותי עוגיה.

[פלוני_אלמונית*]

אוהבים אותך עוגיה

[אביב_חדש*]

בכלל, מה מקור הביטוי רגל קרושה.

[שרון_ג*]

יש לשייקה אופיר מערכון מבדר בו הוא מנסה לאכול אצל פולנים רגל קרושה, והיא רוטטת לו בתגובה לכל נסיון נעיצת מזלג...
אח"כ הוא רואה משהו אדום על השולחן ושמח - סוף סוף סחוג! לוקח מעט לפה וכמעט יורק - ריבה!
מערכות מבדר. אי אפשר להעביר בכתב את המימיקה המדהימה שלו. (והוא בעצם אשכנזי גמור)

[שרון_ג*]

מקור הביטוי זה באיך שעושים את הרגל הקרושה (רגל של בקר? תרנגולת? שהופכת את כל העסק לקרוש בגלל הג'לטין שבעצם)

[אביב_חדש*]

אני לא חושבת שיש שם רגל של משהו...

[ה_עוגיה*]

יש שם רגל של מישהו שפעם עשה מו. סבתא שלי גם שמה רגלים שעשו קוקוריקו (אבל נדמה לי שהפרה הכרחית בשביל הג'לי).

[שרון_ג*]

העצם של הפרה פשוט יותר גדולה - יותר ג'לטין. אפשר סתם להשתמש בג'לטין, אני מניחה. או לחילופין להשתמש בהרבה קוקוריקיות.
בסופו של עניין אין שם שום רגל, רק באמת ביצים קשות. (ביצים של פרה?)

[פלוני_אלמונית*]

המקור הוא מרגל של חזיר.

[בשמת_א*]

אני הכרתי את זה מרגלי תרנגולות.
לא אצלנו בבית. פעם אחת בחיים אמא שלי קיבלה רגל קרושה מתנה, והכרחנו אותה לאכול את זה "בגלות", יעני, כשאף אחד לא בסביבה ולא לידנו כשאנחנו אוכלים.

[תבשיל_קדרה*]

אני הכרתי את זה מרגלי תרנגולות.
גם אני, אבל בטלפון להורי הסתבר שזה מעגל.

[אמא_של_יונת*]

אז זו פשוט רגל הומאופטית? זאת אומרת, משהו שהיה פעם רגל, ספג ממנה את האנרגיות שלה (או מה שזה לא יהיה) ועכשו אין שם שום רגל?

[פלונית_אלמונית*]

כדורי הבשר המכובסים הזכורים לי

את מקיבוץ במקרה ?

[אלמונית_מחמת_הבושה*]

בדיחה מזע זע ת על הפרשות
ראו הוזהרתם
לא לבעלי קיבה רגישה
זה מגעיל נורא
ועכשיו לבדיחה:
דני ואורי התערבו מי יאכל דלי מלא נזלת
דני אכל עם כפית, אכל ואכל והגיע כמעט עד לתחתית הדלי.
לקראת הסוף הפסיק
אורי שואל: למה אתה מפסיק עכשיו? כמעט גמרת
דני: יש שם שערה

[מאמא_מאוהבת*]

איכסה...
D-:

ההשראה באה בעקבות מאכלים שנויים במחלוקת?

[ה_עוגיה*]

חרגת אותי לגמרי.

[אלמונית_מחמת_הבושה*]

לאמא מאוהבת..
כן ההשראה בדיוק משם...
אבל לא העזתי לכתוב שם,,,
כי זה מגעיל נורא נורא נורא...
גם פה בקושי בקושי העזתי
עם המון אזהרות
וגם -בעזרת האלמוניות קצת הוקל לי...
אבל בכל זאת אני עדיין מזועזעת מעצמי...
אולי מישהו יגעל נורא נורא ויסבול ממש?
(אני אישית נורא נורא צחקתי...)

[שרון_ג*]

אלמונית מחמת הבושה.
משום מה נראה לי שאנחנו מכירות משכבר הימים.
את מזכירה לי את דבריו של צפריר על המשיכה שבדחיה מהדף על הסרטים הכחולים.
על בדיחות כאלה זה נורא כיף לעשות פרצוף מ-ז-ו-ע-ז-ע ולומר איייייכסססס!
אבל גמני חייכתי.

[אלמונית_מחמת_הבושה*]

הי..
זה מזכיר לי באמת משהו ממש דומה,
כשהייתי בסוף השירות הצבאי, גרתי כמה חודשים בבית החלוצות בת"א, זה ליד גן מאיר.
מדי ערב היה הטקס היומי הביזארי (הפעם דווקא לא נטלתי בו חלק, רק צפיתי בשעשוע)
והטקס היה מתנהל כך:
אחת הבנות באה בצרחות היסטריות: מישהו מאונן בגן ליד הבנין בחוץ, פה!! פה!!
תיכף ומיד כל בית החלוצות היה הופך ללול תרנגולות מקרקר, כולן היו רצות לחלון "ההוא" וצורחות איכסה איכס סוטה...
בערך אחרי 10 דקות היתה שבה השלווה ללול, עד לפעם הבאה...

[שרון_ג*]

אכן
המשיכה שבדחיה

[מאמא_מאוהבת*]

אבל בכל זאת אני עדיין מזועזעת מעצמי... את יכולה להיות גאה בעצמך שהעזת!
וחוץ מזה, מי שקרא את האזהרות ועדיין המשיך - זה על אחריותו (-:

[אמא_נוגי*]

ואני חושבת לעצמי איך אני ואחי היינו רבים פעם על הרגל של התרנגולת (לא הפולקה אלא הרגל ממש זו עם האצבעות), רק המחשבה על זה עושה לי בחילה.

[מאמא_מאוהבת*]

רק המחשבה על זה עושה לי בחילה. מה, בגלל השערות?

[שרון_ג*]

בגלל השערות?
לא, בגלל האצבעות!
גם אני הייתי אוכלת את זה כילדה. איכס.
אפילו ממש אהבתי את זה.
אח"כ, באחד משעורי ביולוגיה בבי"ס לקחנו אחד כזה ומשכנו לו בגידים כדי לראות איך זזות האצבעות...
ויום אחד הלכתי לאיטליז עם אמא שלי וראיתי איך בזריזות הוא קוצץ את הציפורניים לתרנגולת...
רק הזכרון הזה לכשעצמו עושה לי רע.

[מאמא_מאוהבת*]

אולי היה עדיף אם לא הייתי שואלת...
הגעתי קרוב מאוד לסף ההקאה...

[שרון_ג*]

טוב, נו.
תיאורים פלסטיים תמיד היו הצד החזק שלי

[מאמא_מאוהבת*]

יופי לך

[תמי_גלילי*]

כשאני מסתכל על רגל קרושה עולה במוחי הפתגם" לא אומרים אוכל על איכס"

פתגמים של נירמו:

"לא אומרים עוף על אוכל"
"עוף מכובס בתוכנית חמש"

האתר של נירמו:
www.nirmo.com