מתי נכנסת הנשמה לעובר

[ענת_שן_לוי*]

שאלתי את השאלה ב קצת טריוויה , אבל פתאום נראה לי שהנושא גדול וחשוב דיו בשביל לפתוח לו דף נפרד.

{מיה גל (2003-02-14T21:33:00):
ענת, לפי הפילוסופיה הסינית - איפשהו בין השבוע ה-8 לשבוע ה-12 להריון.
זו הסיבה בגללה יש הכי הרבה הפלות טבעיות בשלב הזה של ההריון (עד השבוע ה-12 מההפריה), הפלות שלא קשורות לפיזיולוגיה של האם, אלא שמסיבות שונות התנאים לא היו מתאימים והנשמה בחרה שלא להשתרש בגוף המסויים הזה.

[נאוה_פרנס*]

יש תיאוריות שונות.
עד כמה שידוע לי, רובן מדברות על החל מחודש שלישי, בדומה למה שלאפיס אמרה.
יש שטוענות שסביב האישה ההרה יש מספר נשמות, שאחת מהן אולי מיועדת,
ושהנשמה תיכנס לגוף רק ברגע הלידה.

[ושוב_מהתחלה*]

יופי של שאלה! תודה ענת.
זה מאוד מעסיק אותי בימים אלה של "תבדקי מוקדם, כדי שאם צריך להפיל תוכלי". ואני - מי אני בכלל שאחליט להפיל?

[אביב_חדש*]

אבא של שביט נפטר כשהייתי בשבוע 9-10 בהריון של אגם. באותו הרגע הייתי בטוחה שיש לנו בן, ועד היום אני בטוחה שהנשמה של אבא של שביט עברה לאגם.

[מיה_גל*]

לפני כמה שבועות קניתי ספר שנקרא "התינוק הזה הוא שלי" (גייל קין, הוצאת אחיאסף). הספר מורכב מסיפורי חיים של הורים מאמצים, ילדים מאומצים ואמהות שמסרו את ילדיהן לאימוץ. הסיפורים מובאים במילותיהם של האנשים המספרים אותם. אז בהזדמנות זו אני ממליצה על הספר, בעיקר למי שיש נגיעה כלשהי בנושא האימוץ, אבל הסיבה בגללה הבאתי אותו דוקא לדף הזה היא קטע מסיפורה של קייתלין, ילדה בת תשע שאומצה בלידתה, הגירסה הפרטית שלה לגבי השאלה שבראש הדף:

"יש לי סיפור שאני מספרת, המתאר איך הגעתי למשפחה שלי, ואני מרגישה שהוא סיפור אמיתי. לפני שנולדתי, היו לאמא שלי הריונות שהסתיימו בהפלות, וזה גרם לי לדאגה. וכך לפני שנולדתי, עוד כשהייתי מלאך בשמיים, לא רציתי להיות אחת מן ההפלות האלה - אחד מאותם מלאכים שהמזל לא עמד לימינם. ולכן החלטתי שהדרך היחידה בשבילי להגיע לאמא שלי תהיה להוולד באמצעות אשה אחרת. שאלתי את אלוהים, והוא אמר, "טוב, ננסה את זה".
כאשר ירדתי מהשמיים בדרכי למטה לארץ כדי להיוולד, התרסקתי ופצעתי את הכנפיים שלי - ולכן נולדתי עם כף רגל מעוקמת פנימה. יחד אתי היה שם קוף מופלא שנתן לי כנפיים כחולות ונוצצות שעמן יכולתי לעוף, והשתמשתי בהן כדי להוולד. וכך הגעתי לעולם.
זה קצת מוזר, אבל אני מאמינה שכאשר אשה נכנסת להריון, הרי רק כאשר הילד נולד נכנסת לתוכו הנשמה.
אני חושבת שאת היא שמחליטה איך תשיגי את ההורים שלך ואת מי את מתעתדת לאהוב. וכאשר את מאומצת, את נמצאת עם המשפחה שעמה היית אמורה להיות מלכתחילה"

[מיה_גל*]

וענת - אני מצטרפת לתודות על פתיחת הדף הזה.
זו שאלה שמעסיקה גם אותי רבות בתקופה זו של טרום אימוץ,
האם הילדה המסויימת שאאמץ מלכתחילה היתה מיועדת להיות שלי או שזה עניין אקראי לחלוטין, החלטה של איזה פקיד.

הרעיון שהכי נוח לי לחיות איתו בימים אלו הוא שישנה נשמה שאמורה להיות בתי והיא מחפשת את האשה הנכונה להיוולד דרכה כדי שתוכל להגיע אלי. זה עוזר לי בהתמודדויות עם מצבי אי הודאות הנוראים האלה וגם עם אכזבות קשות שקיימות בדרך.

[תבשיל_קדרה*]

לאפיס, מדהים!
כבר שולחת את הספר למישהו שעוסק באימוץ.

[מיה_גל*]

גילה, בשמחה,
ואם את רוצה עוד המלצות - רק תגידי

[נועה_ברקת*]

זה נושא שאני חוקרת אותו כבר מספר שנים ורק לפני חודש השתתפתי בסמינר בגרמניה בנושא התפתחות העובר לפי מדע הרוח.
התשובה לשאלה הזו לא פשוטה בכלל (גם כי אני לא בטוחה שהבנתי לגמרי את כל מה שלמדתי) ותלויה בכך שתהיה בהירות לגבי המושגים השונים (רוח, נשמה, נפש). קודם כל חשוב לדעת שתהליך ההפריה עצמו ותהליך הראשוני של יצירת העובר הוא תהליך רוחני במהותו שמתבטא דרך מחוות רוחניות (לדוגמא, הרגע שבו הזרעים מגיעים לביצית, סובבים אותה ו"רוקדים" ביחד מספר שעות. במהלך הריקוד הזה הן הזרעים והן הביצית מאבדים את זהותם הקודמת ונהיים לאורגן אחד, כשבסיום התהליך הזה זרע אחד נמס אל הביצית ומתחיל שינוי פנימי. זהו רגע רוחני מפני שזהו תהליך שבו דברים הם בהתהוות שזוהי על גל אחת כל הרוחניות כולה, נשמה שנמצאת במשור האלחושי יכולה "לראות" רק תהליכים כאלו).
לכן, הרוח היא שבונה את הפיזי, שמאפשר אחר כך דרך התפתחותו ל"רוח" לשכון בתוכו. מתי "נכנסת" הרוח אל הפיזי?
שלב אחד כזה הוא ביום ה-19 להפרייה, שלב שממנו מתחילה להתפתח צורת אדם. שלב אחר הוא סוף חודש שלישי שבו כבר יש צורת אדם מוגמרת. שלב נוסף - הלידה, שבה "נכנס" האוויר לריאות ומופיעה יכולת הדבור שהיא יכולת של הנשמה.
אני מתרגמת עכשיו את החומר שלמדתי ומנסה להבין אותו שוב. אם יהי לי מה לתרום, במגבלות האינטרנט והעניין - אשמח.

[בשמת_א*]

לאפיס, סיפור מדהים, מדהים. מאוד התרגשתי לקרוא אותו.

[אילנית*]

מיה גל, סיפור מדהים ביופיו.
תודה שפתחת את הדף זו שאלה שגם אני מתלבטת בה המון, במיוחד לאחר שהייתה לי חודש שעבר הפלה טבעית(רק מלכתוב את זה פה אני מתמלאת בדמעות...) ואני חושבת שאני עדיין קצת באבל. אני יודעת שהילדים שלנו בוחרים בנו ואנו בהם. זה תהליך לא מודע ונעשה דרך הנשמות שלנו. אני באמת מאמינה שכלום לא מקרי והנשמה שלנו בוחרת עם מי להתחבר בעולם הזה. אני גם יודעת שהפלה טבעית במידה ונעשתה כך הייתה צריכה להיות. מסיבות שונות. הכאב הוא רב. גם שהידע קיים והאמונה. תהיתי אם היתה כבר נשמה או לא למרות שאני יודעת שבאמונה הסינית זה קורה רק בחודש השלישי. ההפלה שלי הייתה בסביבות השבוע ה 8 , 9 כך שזה דיי גבולי לא?
בכל אופן אני מתחברת מאוד לסיפור שכתבת, ומאמינה שהדברים לא קורים סתם וכשהנשמה שתהייה מוכנה אליי ולמשפחתי היא תבוא, בדיוק כמו שקרה עם בתי הראשונה.

[מיה_גל*]

אילנית יקרה,
קודם כל קבלי גדול ממני והשתתפות בצער ובדמעות.
ב"סינית" סופרים את גיל ההריון מההפריה ולא מתחילת הוסת האחרונה, כך שסביר להניח שההריון שלך היה צעיר בכשבועיים, כלומר בן 6-7 שבועות, כך שעדיין לא היתה נשמה, אלא רק פוטנציאל שלא התממש כי לא היה בזמן הנכון או במקום הנכון.
מקווה שזה עושה את הכאב לקצת יותר נסבל.
ואני בטוחה שכמו שקרה עם בתך הבכורה, כך יקרה גם עם ילדייך הבאים. נשמתם תמצא אותך כשיבשילו התנאים לחיבור.

ואגב, לא אני פתחתי את הדף אלא ענת שן לוי ואכן מגיעה לה תודה על כך.

[צפריר_שפרון*]

נשמה יש אחת, נשמת הבריאה. זו קיימת ללא גבול ומרחב, ללא זמן. אינסוף ונצח.
החלק הפיזי, זה שמתגשם בחומר, בא לידי ביטוי כדומם, צומח, חי ומדבר.
בהיותנו בני אדדם, נמצאת כל נפש מבטאת פן אחד, יחיד ומיוחד של נשמת הבריאה. בתוך הקיום בחומר, בגוף הפיזי, הנפש הפרטית, המקושרת אל הנשמה, ניתן לומר בדרך הנשימה המעניקה את הקיום הפיזי של הגוף, נמצאת אם כך עצמאית בנבדלותה.

יצירת יש מאין, הגשמת רעיון או מחשבה, בריאת ברייה - יצור עצמאי, היא ביטוי של נשמת הבריאה. ההסכמה של האם להיות הפונדקאית של אותו עובר בעבור נשמת הבריאה ולהשתתף במעשה הבריאה עצמו היא נקודת הזמן בה מתהווה העובר כרעיון. זהו הבסיס האנרגטי למיזוג הפיזי בין הביצית והזרע. מכאן נובעת הצלחת תהליך ההתרחבות, ההתחלקות והצמיחה הראשוניים ברמה הפיזית.
כוח זה אף מאפשר את קבלת התנאים הפיזיים הנדרשים להתפתחות שכזו. העובר, לא רק קשור בקשרי נפש עם אותו ניצוץ נשמה, אלא שאיננו יכול להיות נפרד במודעותו, שכן עדיין אינו מייצר קשרי נשמה (נשימה) עם העולם. ניתן לומר כי העובר, עד ללידתו, מתקיים "ללא רוח חיים". זו נכנסת אליו ומשנה את מקור חייו לאחר הלידה, בתוך המפגש עם העולם החיצון.

עומדת זכות הבחירה בפני הנפש שלא להמשיך את התפישה בחומר. לעתים בחירה זו מתרחשת עוד בטרם נוצר הקשר הנשימתי הפיזי, אז מתרחשת הפלה.

[ורד_לב*]

נדמה לי שביהדות מדברים על כך שהנשמה נכנסת באזור גיל 8 ימים, או קצת אחרי. מכאן עניין של אי נוכחות עדיין בעת הברית. אבל אינני בטוחה לחלוטין, אולי אני מבלבלת עם משהו אחר. יתקנו אותי מבינים יותר...

[אמא_אדמה*]

אני מרגישה שהנשמה מתחברת לעובר ממש בהפרייה.
הנשמה יודעת כבר מראש את מי תבחר להיות לה למשפחה ו"נכנסת" לעובר.. בעצם , אני לא יודעת אם היא ממש נכנסת.. אני חושבת שאף פעם היא לא ממש בתוכנו..

יש משמעות עמוקה ל"עשיית" הילד..
בחירה של יום טוב לשני בני הזוג, נקיון וטיהור הגוף והבית, מדיטציה טובה ואז אהבה גדולה..

בכלל, אם אני הייתי נשמה מחפשת בית שם למעלה הייתי בכיף בוחרת בנו כהורים...
ציצי, מנשא, המון אהבה, טבע, חתולים בכל מקום, לא צריך לקום מוקדם לביה"ס...
אני מזמינה לנו נשמה שרוצה את כל זה כמוני...

[ורד_לב*]

תיזהרי... היא תיכף מגיעה.....

[חבצלת*]

איזה דף יפה...תיקון טעות של "הנקודה היהודית"- לפי היהדות העובר הוא "אדם" (אני בכוונה לא משתמשת במושגים של נשמה, נפש ורוח כי זה מאוד לא מוחלט) מגיל 40 יום. זה משנה למשל לעניין התפילות- מי שרוצה שיהיה לו בן או בת, יכול להתפלל עד גיל 40 יום (מיום ההפריה) ואז להפסיק כי זו תפילת שווא.

[אילנית*]

לאפיס תודה.
וענת סליחה על הטעות. תודה גם לך.

[ורד_לב*]

האמת, שהיו לי בראש 2 רעיונות לקטע היהודי והחלטתי משום מה שהקטע עם הברית הוא הגיוני יותר. עכשיו, כשכתבת חבצלת, נזכרתי ש"ידעתי" גם את זה

[מלאכית*]

אני נמצאת עכשיו בחודש השני להריוני ולפני שבוע הייתי בתקשור בו קיבלתי פרטים (רוחניים, לא חומריים) על הנשמה שבחרה להיוולד לי ולבן זוגי. עד כמה שאני מבינה, הבחירה של הנשמה מתקיימת כבר ברגע ההתעברות (גם על פי המסורת של הבודהיזם הטיבטי) אבל לאו דווקא משתכנת מייד בגופו של העובר, אלא לוקחת לה את הזמן ומבקרת בגופו מידי בפעם עד ללידה, אז היא נכנסת לגוף ו"מאבדת את זכרונה".

[מיכל_דמ*]

זכור לי במעורפל שבספר "סת מדבר" הוא מסביר שמועד כניסת הנשמה לעובר תלויה ב"אופי" הנשמה כלומר: אם הנשמה שמחה לחזור לסיבוב חיים נוסף ומצפה לכך, אז היא נכנסת לגוף בשלבים מוקדמים, בשליש ראשון להריון. אם הנשמה פחות שמחה, ואפילו ממש לא רוצה לעזוב את עולמן של הנשמות שבין לבין הגלגולים (מסיבות שונות, כמו קושי להפרד מסיפור החיים האחרון, למידת שיעור שלא מוצתה, כיף חיים בעולם הנשמות וכדומה...) אז האכיסה לגוף יכולה להתעכב אפילו עד לאחר הלידה. במקרים כאלו התינוקות מאוד פגיעים.

[אני*]

האם מישהו יכול להפנות אותי לחומר בנושא של מעבר נשמה לגוף אחר?

[נועה_ברקת*]

איכשהו ההפרדה בין גוף לנפש לרוח נראית לי משונה. כאילו שבהתחלה יש גוף ורק אז "מגיעה" הנשמה. אם חושבים כך, זה עלול להתפס בטעות שעד שלב מסויים, לא מדובר באמת בילד.
כל הספרים שעוסקים בנושא של חיים לפני הלידה ושל האופן שבו מתרחש המעבר, מסכימים שלאדם יש קיום אל-חושי לא-גופני לפני הלידה ושהוא בוחר, במובן מסוים, את הוריו, מקום לידתו, וכו' (ההסתייגות היא רק מהמילה בחר, יש דיעות שונות לגבי חופש הבחירה שלנו שם למעלה). כולם מסכימים שזה כמובן מושפע מאד ממי הוא האדם הזה, מה עליו לעבור על פני האדמה ומה הוא כבר עבר. האדם הזה הוא כבר ישות עם היסטוריה, אבל בלי גוף חדש עדיין.
המעבר לקיום גופני הוא תהליך מתפתח שבו כל הזמן מתרחשים בו זמנית אירועים בעלי טבע גופני ורוחני. לפי התפיסה של מדע הרוח, רק בגיל 21 מושלם התהליך של כניסת הנשמה אל הגוף... כך שמדובר בתהליך מאד ארוך ולא רק של ההריון. (את הפרטים על התהליך מהלידה ועד גיל 21 אפשר יהיה לשמוע ב סדנת ביוגרפיה).
לדעתי צריך מאד להיזהר כשאומרים, בעיקר ביחס להפלות יזומות וגם טבעיות, שעדיין לא היה שם אף אחד... זה פשוט לא נכון. הדבר היחידי לומר זה שהאדם היה עדיין בשלב יחסית מוקדם של ההתפתחות הגופנית שלו.

[פלונית*]

נועה, אז למה יש נשמות שבוחרות הורים שבוחרים בהפלה? אני לא שואלת בקנטרנות, הנושא באמת מעסיק אותי.

[נועה_ברקת*]

קטנותי מלדעת. נושא ההפלות היזומות הוא באמת שאלה - האם הנשמה בחרה בהורים שיבחרו להיפל? או שהיא בחרה בהורים והיתה צריכה להתמודד עם הבחירה שלהם גם...
אני לא בעד תשובה אחת כללית, אלא כל מקרה צריך להבחן לגופו - וכל הורה צריך לשאול את עצמו - מה הבחירה הנכונה? מה באמת רוצה ממני הגורל?
למה בכלל אנחנו עוברים דברים קשים בחיים? האם זה שיעור? מבחן? עונש? הזדמנות? גם וגם וגם
אני יכולה רק לספר שעברתי 2 הפלות בחיי. הראשונה היתה מבחירה שלי. צעירה מידי, לא מוכנה, בכלל לא מחוברת להריון. קצת לפני ההפלה היזומה התחילה הפלה טבעית.... (ובכל זאת עברתי גרידה כדי לסיים את העניין) השניה בסוף הקדנציה שלי כאמא, היתה בדיוק אותו סיפור - לא רציתי את ההריון (מבוגרת מידי, דברים אחרים בראש...), העובר הפסיק להתפתח ועברתי גרידה. כנראה שיש לי מזל עם נשמות מתחשבות, כאלו שהולכות אם לא רוצים אותן. אבל למה הן באו מהתחלה?
דרך אגב, שטינר, זה שמאחורי מדע הרוח, אמר פעם, שמבחינת הקרמה (יענו, הגורל), מי שאמור לשאת בתוצאות ההפלה הם הרופאים שמבצעים אותן ולא הנשים עצמן....

[ענת_שן_לוי*]

שמעתי אומרים - שהנשמה לא ממש נכנסת לגוף אלא נמצאת קצת מעליו. והתיקון שעלינו לעבור בחיים הוא לאפשר לגוף להיות כמה שיותר בקשר איתה באמצעות פתיחת הלב.

[נועה_ברקת*]

סליחה שאני מנג'סת על זה, אבל הנשמה והגוף הם לא נפרדים.... הרוח חודרת לחומר... החומר נפתח אל הרוח... שניהם נמצאים בקשר ובתלות הדדית. הרוח מבקשת ליצור בחומר...

[ענת_שן_לוי*]

לא דברתי על נפרדות אלא על איכות. עד כמה החומר נפתח אל הרוח ולהיפך - זה לפי פתיחת הלב.

[רעות_וצליל*]

לי לקח קצת זמן להיכנס להריון (שנה וחצי, זה לא הרבה אבל מספיק בשביל לדאוג), וגיליתי שאני בהריון רק בשבוע 7 (בשבוע 5 הבדיקה עדיין הייתה שלילית). ברגע שידעתי שאני בהריון מיד הרגשתי קשר עם התינוק (בסוף זו הייתה בת).

כבר בביקור הראשון אצל הרופא (שבוע 7) קיבלתי חוברת הסברים על כל הבדיקות שצריך לעבור במהלך ההריון. רוב הבדיקות נועדו לגלות כל מיני מומים ומחלות מולדות.
שאלתי את הרופא מה תעזור לי בדיקה לגילוי מוקדם של תסמונת דאון למשל, האם אפשר לעשות משהו לפני הלידה, אז הסבירו לי שעושים את הבדיקות, כדי שאפשר יהיה להפסיק את ההריון במידה ויש משהו לא בסדר.
החלטתי לוותר על כל הבדיקות, חוץ מבדיקות כמו ברזל.

הייתה לי הרגשה חזקה מאוד שאין שום סיבה בעולם שיכולה לגרום לי לעשות הפלה ומה שלא יהיה התינוק שאצלי בבטן יחליט לבד אם הוא צריך לחיות או לא, ואיך לחיות, ואני רק ה"נשאית" שלו, ואין שום זכות להרוג אותו בגלל שהוא לא מושלם, הוא לא רכוש שלי.

הרגשתי בצורה ממש חזקה שהנשמה נכנסת ברגע שהביצית והזרע מתאחדים.

בסוף הכל טוב ונולדה לי תינוקת מושלמת.

[אמא_חדשה*]

אני מרגישה שבדומה למה שכתוב בסת מדבר הנשמה לא חייבת להיות בגוף כל הזמן בזמן ההריון, כהגוף עוד עובר. אבל לדעתי יש קשר כל הזמן הזה בינה לבין הגוף הנוצר. אני הרגשתי את נריה מהחודשים הראשונים. בחודש רביעי הגיע אלי השם שלו - להרגשתי זה השם שהוא בחר. לשמחתי הרבה נראה לי שנריה שמח לבוא לחיים האלה- הלידה היתה קצרה (7-8 שעות מציר ראשון) קלה ונעימה. לנריה קל להתאקלם בחיים האלה וכל פעם שהוא מתעורר ורואה אותי (או את אבא שלו) הוא מחייך - אפילו אם התעורר בכי וזה גורם ללב שלי להתרחב ולהתרחב......

[אממ''פ*]

אני לא יודעת מתי הנשמה נכנסת בדיוק,
אבל יום יומיים לפני הלידה,חלמתי על איש מבוגר עים שיער לבן ארוך וזקן ארוך נראה קצת נורדי כמו ויקינג,
שעומד אצלינו בחדר השינה עומד ושותק,עם ארשת חמורת סבר על פניו.
כשבננו נולד בחדר הלידה והיה בהלם ורק עיניו הכחולות בצבצו אליי,די הבנתי שזה היה הוא.
עד שהוא היה בן שבוע הוא היה ממלמל מתוך שינה במין שפה כזאת ,אח"כ הוא שכח כנראה את חייו הקודמים,
חשבתי איך ניתן לרכך את החוויה של המעבר כדי שהוא לא ישכח כמו אצל ההודים ,אבל נראה לי שהכוחות הסובבים אותו
והסביבה התגברו על זה וזה נשכח.

[אמא_אוהבת*]

ההריון הנוכחי שלי (אני בשבוע ה-20) הוא בעצם לידה של הריון. הגיתי בו ורציתי בו ועבדתי לקראתו בכל רמות ההוויה שלי עוד פני שהתחלנו בנסיונות מכוונים ויזומים שגם הם ערכו כחצי שנה. במהלך הדרך הזאת שלי לקראת ההריון הרגשתי שעלי לטפל בלידה שלי עצמי. בחרתי לעשות זאת בעזרתה של מטפלת מופלאה שעובדת בשיטה של החזרת חלקי נשמה לפי מסורת אינדיאנית עתיקה. עבדנו יחד במשך כמה חודשים (במהלכם הגעתי עם עצמי להרבה יותר מאשר עיסוק בלידה הפיסית שלי). באחד הטיפולים הרגשתי בנוכחות חזקה של נשמה יפהפיה בחדר והתחלתי לשוחח עימה. זה היה העובר שלי. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי מאוד, ושיש לו הרבה סבלנות לחכות לי עד שאהיה מוכנה להרות אותו. המפגש הזה היה בשבילי מרגש ביותר מצד אחד, אבל גם מאוד מרגיע. באותו רגע ירדה עליי איזושהי נינוחות נעימה, וכל הדאגות והחששות נעלמו. היה לי ברור שזה רק עניין של זמן, ושיש לי את כל הסבלנות שבעולם לתת לעצמי את הזמן הזה.
נכנסתי להריון שלושה חודשים אחר כך. הרגשתי והייתי מודעת לרגע ההפריה. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי (בגיל 35) שהרגשתי את רגע הביוץ, ובאותו לילה נכנסתי להריון. מאז אני מתקשרת עם העובר שלי מדי יום. אני יודעת מעל לכל ספק שהוא בריא ושלם, ובעקבות הקשר הזה איתו החלטתי לוותר על כל הבדיקות בהריון. הבנתי שהוא פשוט רוצה שיניחו לו להתפתח בדרכו בשקט שלו.
אחד הנושאים הכי מרתקים שמעסיק אותי לגביו בימים האחרונים הוא נושא הברית. אני לא יודעת "רשמית" אם זה בן אבל יש לי תחושה חזקה מאוד שכן. יש לי "שיחות" מרתקות איתו על כך.

אני מאוד ממליצה לנשים הרות לשוחח עם עוברן. זאת חוויה נפלאה שמקפלת בתוכה חיבור נפלא לא רק לאדם שהוא אלא גם למי שאתן. אחת הדרכים שנוח לי לעשות זאת היא תוך כדי מדיטציה. דרך נפלאה שלמדתי מאילנה אילן באחת מסדנאותיה הנהדרות היא: לשבת בנוחות, לנשום, ולדמיין את הרחם שלכן גדל לאט לאט עד שהוא כולל אותכן בתוכו. ושם, בתוך הרחם פשוט לפגוש אותו/אותה, ולשוחח.
אני מאמינה שכל אישה יכולה לעשות את זה. לא מדובר באיזו יכולת על-חושית מיוחדת. פשוט צריך לדעת שאפשר, להגיע למצב של שקט פנימי ולהתחבר. מומלץ בחום.

[נועה_ברקת*]

זה נשמע כל כך מעניין. במיוחד מה שיש לו לומר על הברית. תשתפי אותנו

[המקושר_מכפר_אזר*]

בשישי לשישי שבעים ושניים


הבריאה והמתכנן המקורי הניחו ממזמן חוקי משיכה ודחיה הגעה והיפרדות, ולפי חוקים אלה מתנהלים חיינו וכל הסובב אותנו.
לא הייתי מוטרד מעניין התיזמון, ולא משנה באיזה נסיבות מדובר.
אי אפשר "לחטוא" בהפלה יותר משאפשר לחטוא בהולדה...
המנגנונים יעילים ועובדים כראוי מליוני שנים.
הדברים שאנחנו צריכים מגיעים בזמן ועוזבים בזמן, בכל מקרה לדבר ש X קורא בשם נשמה אין ולו כלום עם הדבר ש Y קורא בשם זה.
כי לכל אחד יש רעיון משל עצמו תחושות ומשאלות לב לגבי הדבר ואפשר להגיד על העניין הכל חוץ מבהירות.
לדוגמא הביטוי המטופש : "את הנשמה שלי"

דיונים על בואה של הנשמה ראוי שיתקיימו רק לאחר שמובן ומוסכם מה זה בכלל, - מה זה משרת, איך זה פועל, ממה זה ניזון, למה זה קיים ...ובעבור מי- ומדוע כבר בשלב העובר ?
מה עובר שם באמת ? ( Pass)

אני חושב שמועד הצטרפותה היא שאלה מצויינת למי שחוקר אודותיה בעמל רב ויודע דבר או שניים על השפעותיו של ידע מסוג זה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שאלה קצת מוזרה: האם לעובר יש גוף אסטרלי?

[ש_מים_וארץ*]

נשמה, אתה פה?!

מועד הצטרפותה היא שאלה מצויינת למי שחוקר אודותיה בעמל רב ויודע דבר או שניים על השפעותיו של ידע מסוג זה.

חוץ משטיינר לא מכירה מישהו אחר שחקר ברצינות.

[נועה_ברקת*]

לעובר יש גוף אסטרלי שפועל עליו מבחוץ. במלים אחרות גופו האסטרלי עדיין לא התגשם ולכן אי אפשר למצוא אותו בתוך העובר. לפי הידע הביוגרפי גופנו האסטרלי נולד לתוך ישותנו הארצית בגיל 14.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הממ. הייתי יכולה להישבע שהרגשתי משהו... טוב, לא חשוב

[חיפושית*]

אצלי כבר יש נשמה לדעתי, חלמתי עליה (על רוח הרפאים שלה) לפני ההתעברות...

[מה_מה*]

מה זה גוף אסטרלי?

[נשמה*]

אני לא יודעת מתי הנשמה מגיעה לתינוק/עובר אבל יודעת מתי היא עוזבת את הגוף.
אחי היקר, בן 19 היה במותו, כמה שעות לפני שנפטר טען שהוא שומע הרבה רעש באוזן, וכששאלתי אותו אם זה אנחנו, אם זה רעש שלנו שאנחנו עושים? אז הוא אמר שאנחנו כבר באף והוא שומע הרבה רעש של המשפחה החדשה באוזן.
סיפור המוות שלו באמת מופלא ורוחני ביותר.

[ש_מים_וארץ*]

תספרי, מעניין @}
<אם לא כאן אז אולי ב סיפורים קוסמיים ?>

[יום_כתום*]

מהידוע לי, כל מקרה לגופו (תרתי משמע..): יש "מצבים אסטרליים" שהנשמה נכנסת, יוצאת וחוזר חלילה במשך ההריון וגם אחרי הלידה.. (בעצם, אצל כולם היא ממשיכה "לצאת" כל החיים, בשינה).. בדרך כלל, עד גיל שבוע-שבועיים היא כבר צמודה לגוף כל הזמן.

[אנונימי]

צילומים מתוך הרחם - פרוייקט של נשיונל ג'אוגרפיק.

[מא_צ'י*]

מרתק!!

ההצגה של אותו הסרט באתר של נשיונל ג'יאוגרפיק

[Q*]

התעוררתי באמצע הלילה כי הרגשתי שיש עוד מישהו נוסף בחדר.
התחלתי לספור : אני , הוא והוא ו....משהו פה לא מסתדר..אני סופרת שוב ושוב ;לא נותנת לנחירות להוציא אותי מהריכוז, אחת שתים שלוש..ארבע...איך זה יכול ליהיות? כשהלכנו לישון הלילה היינו שלושה...!?
"יש עוד מישהו נוסף בחדר" אני ממלמלת ומתהפכת לקיר , פותחת את הפישפש, נכנסת לקרפף של החלומות .דממה.

בבוקר בדיקת הריון עם פס חזק ופס חלש. מה זה פס חלש? חצי הריון? מחשבה על הריון?

[בת_ההרים*]

מה זה פס חלש? חצי הריון? מחשבה על הריון?
אולי...הריון צעיר
<גם בת ההרים הרגישה את הנשמה השלישית שגדלה בתוכה,כ-4 חודשים לפני שהתעברה>

[Q*]

4 חדשים לפני ההתעברות? לא הגיוני! תסבירי לי!

השאלה מתי הנשמה נכנסת "פנימה" מהדהדת לי בראש כבר הרבה זמן (האם במקרה ההפוך-של מוות היא יוצאת בבת אחת או משתהה לה קצת?)

ראיתי את אותו סרט מופלא על הווצרות העובר מאוסף תאים ראנדומלי(או פראקטלים?)ועד לגוף הכמעט מושלם בשבוע השביעי(מעניין אם ספרו מהמחזור או מהביוץ?!)
איכשהו שבעה שבועות לבריאת האדם הסתדר לי טוב עם בריאת העולם ,עם חוק האחדות של הטבע ...
אבל מועד כניסת הנשמה עדיין לא ברור. ...

[בת_ההרים*]

כשהבן השני שלי היה בן 8 חודשים בערך,התחלתי להרגיש נשמה מסתובבת לידי.בקשה להצטרף. "תני לי עוד קצת זמן" ביקשתי ממנה."רק עכשיו אני מתחילה לחזור לעצמי אחרי הלידה וההסתגלות הלא פשוטה לשני ילדים קטנים". "תני לי קצת זמן".
הרגשתי אותה כל כך חזק.
כשהקטן היה בן שנה בדיוק היא תפסה את ההזדמנות שבה לא הכי נזהרנו במעשה האהבה ו.........
עשרה חודשים אחרי זה נולדה לי בת מדהימה. ברור לי שזו הנשמה, שכל כך רצתה לחזור למעגל החיים.
עכשיו אנחנו(המשפחה,אני) סגורים אנרגטית לעוד נשמות.והן מרגישות את זה. ולא מתקרבות.
הסיפור על החתול מדהים.
אני לא יכולה לקבוע חד משמעית בנושא כ'כ איך אומרים?אמפירי?
אני מרגישה שנשמה עוזבת או משתהה אחרי המוות,לפי החיים שקדמו למוות.וגם תלוי אם הגוף נמצא בשלווה.ץחשבי על אריק שרון,למשל,הנשמה שלו כלואה.לא משוחררת עד הסוף.

[אני*]

ואצלי הכלבה מתה לא מזמן ואני מתביישת להודות, אבל אני ממש קיוויתי שהנשמה שלה תכנס להריון שאנחנו מנסים להרות כל כך הרבה זמן, מהסיבה הפשוטה שהכלבה הזו היתה בפירוש נשמה נקייה וטובה.
הכלבה מתה ואנחנו התעצבנו.
באותו חודש לא הרינו.
אבל בחודש שלאחר מכן גילתי שאני בהריון.

מה באמת אתם חושבות בעניין הנשמות?
האם הנשמה לדעתכם מחכה? לגוף מסויים? או שהיא עוברת מיד לאחר המוות לגוף אחר?

[בת_ההרים*]

האם הנשמה לדעתכם מחכה? לגוף מסויים? או שהיא עוברת מיד לאחר המוות לגוף אחר?
השאלה הניצחית.
אני עדיין חושבת על זה.....................................

[נועה_ברקת*]

למי שהנושא מעניין אותו/ה, אני מאד ממליצה לבוא לסמינר של יאפ ואן דר ואל. הוא מדבר הרבה על ההתעברות ועל השלבים השונים שלה ועל הימים הראשונים להתפתחות העובר. מעניין ומומלץ.

[אילה_א*]

מי שרוצה שיהיה לו בן או בת, יכול להתפלל עד גיל 40 יום
איך זה מסתדר עם 40 יום לפני היווצרות העובר יוצאת בת קול וקובעת בן פלוני יהיה לבת אלמוני?
מישהו יודע?

[אנונימי]

_מי שרוצה שיהיה לו בן או בת, יכול להתפלל עד גיל 40 יום
איך זה מסתדר עם 40 יום לפני היווצרות העובר יוצאת בת קול וקובעת בן פלוני יהיה לבת אלמוני?

מישהו יודע?_

הגמרא אומרת שעד 40 יום נקבע אם זכר או נקבה ואפשר להתפלל כדי להפוך את מה שנקבע ואז גם הקריאה שיצאה לגבי בן פלוני שיהיה לבת אלמוני משתנה בהתאם לזה,
יוצא מקרה אחד שהגמרא מציינת: "לאה שונה". לאה התפללה כל ההריון. היה לה בן והיא רצתה בת (דינה). כתוב שלאה היתה צדיקה, חסידה ורחמנית ומשמיים ריחמו עליה ונתנו לה בת.
לאה רצתה בת כי ריחמה על אחותה רחל שהיה לה בן אחד. משמיים אמרו שכמו שהיא מרחמת על אחותה, כך ירחמו עליה ונתנו לה את דינה.

[לי_אורה*]

מתי נכנסת הנשמה לעובר?
נראה לי, שעל שאלה זו - בדומה לשאלות רבות מסוגה - ניתן להשיב בדרך זו:
לדעת X הנשמה נכנסת לעובר בזמן...\ בגיל... \ וכו'
למשל, לפי ספר קבלי X הנשמה נכנסת....
לפי הדרוזים, הנשמה....
לפי הבודהיזם....
לפי תורות אינדיאניות.....
לפי שטיינר...

כלומר, לדעתי זה מסוג הנושאים שלגביהם עדיף להימנע מקביעות נחרצות, ומדובר בדעות ובאמונות על הנושא. אז אפשר להציג את האמונות השונות, וכל אחת תבחר לה מה נראה לה מתאים יותר, מה מהדהד בה יותר וכו'.

[פלוני_אלמונית*]

ואני פשוט אומרת לבני המתוק שזו זכות גדולה שהוא בחר בנו להתלוות אלינו במסע הזה על פני האדמה!

[אמא_של_א_א_א*]

ואולי צריך להפוך את השאלה : מתי נכנס העובר לנשמה ?
או - למה להפריד אולי הם מגיעים ביחד .
אולי שניהם נצחיים ואף אחד לא נכנס לתוך אף אחד,
תראו כמה אנו שבויים בתוך חלל וזמן.

[פלוני_אלמונית*]

לפי דעתי היא נכנסת מתי שבה לה. היא נשמה, היא לא מחוייבת לתיאוריות.
ובכלל, זה בחלקים...
הופ! הרגשתם? עוד חלק הגיע! ברוך הבא חלק נשמה מתוק. התאקלמות נעימה

[מרגיעונים_בצ'יק_צ'ק*]

מי כותב את ההודעות בזמן אמת מעל מה שאני רושמת ?
מרגיעונים בצ'יק צ'ק

[נועה_ברקת*]

או - למה להפריד אולי הם מגיעים ביחד
אחד הדברים הכי יפים ששמעתי בסמינר של יאפ הוא בדיוק את זה. הנשמה היא נצחית, היא כל הזמן הווה, ההתעברות היא שלב בחייה, וכך גם חייה כעובר, כתינוק, כאדם ואחר כך כנשמה שוב. זו רק הצורה שמשתנה.

[אהבה_לנשמה*]

אני מדברת כל הזמן עם הנשמה היקרה שבתוכי... אם היא תבחר להמשיך בדרכה... אני אברך אותה לשלום, אבל אשמח ואודה אם היא נשארת.
יש לי חיים ברחם, בבטן, זו תחושה מופלאה ומרגשת כל-כך שאין דומה לה ואין מלים לתאר...

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

קצת סדר בדברים:

ישנן 5 רמות ל"נשמה" זוהי הרוח שמחיה את החומר - אדם ללא רוח חיים הינו חתיכת בשר נטולת משמעות.

5 הדרגות הן: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (מוסבר באריכות בספר התניא של חסידות חב"ד)

הרוח הבסיסית שהופכת את גוש הבשר הדומם למשהו חי ומתפתח, נכנסת כבר ברגע ההפריה!!! - זו הסיבה שאין זמן כזה בו "מותר" לעשות הפלה יזומה ללא שהדבר ייחשב כרצח. כמו כן - מדוע כל-כך חשוב שאשה תטבול במקווה טהרה לפני קיום היחסים עם בעלה - על מנת שהעובר ייווצר בטהרה.

כמובן שככל שמתקדם ההריון, וברגע הלידה נכנס עוד מימד ברוח זו.
בגיל 8 ימים, בשעת הברית לזכר, נכנס עוד חלק מהנשמה היהודית (למרות שתינוק הינו יהודי כבר מרגע הלידה)
אצל בת נכנס אותו חלק כבר בלידה, ולכן היא פטורה מברית.
בגיל 12 לבת ו-13 לבן נכנס החלק הסופי של הנשמה - זהו הגיל בו מחוייב האדם במצוות.

[תות_שדה*]

הרוח הבסיסית שהופכת את גוש הבשר הדומם למשהו חי ומתפתח, נכנסת כבר ברגע ההפריה!!! - זו הסיבה שאין זמן כזה בו "מותר" לעשות הפלה יזומה ללא שהדבר ייחשב כרצח.
אם כך, שימוש ב התקן תוך רחמי הינו רצח, מכיוון שיש הפריה אבל אין השתרשות (עקב ההתקן)


בגיל 8 ימים, בשעת הברית לזכר, נכנס עוד חלק מהנשמה היהודית.
ותינוקות לא יהודים? מתי זה קורה אצלם?

[שרון_ברקת*]

ותינוקות לא יהודים? מתי זה קורה אצלם?
מה, ללא-יהודיים יש נשמה?

[אושר*]

ללא יהודים אין את דרגת הנשמה בחלק הרוחני שלהם, אלא נפש מדברת (יש נפש צומחת- של צמחים, נפש בהמית- לבעלי חיים ונפש אנושית / מדברת)
אם ישנה סכנה לאמא עקב ההריון, אז מותר להפיל מדין רודף
("דין רודף"- מושג הלכתי המתאר אדם המסכן את חייו של אדם אחר, רודף אותו)
כמובן שאם דנים בפן ההלכתי, אלו שאלות חמורות של דיני נפשות המצריכות שאלת רב, ולא כל רב יכול לפסוק בהן)

[שרון_ברקת*]

ללא יהודים אין את דרגת הנשמה בחלק הרוחני שלהם
מצטער, איבדתם אותי עקב גזענות רוחנית.

[אחת*]

או מיי גוד

[פלוני_אלמונית*]

משבוע ה- 20 להריון קשה יותר לקבל אישור להפסקת הריון (במידה ויש צורך לכך, עובר עם מום למשל). כיוון שמשבוע ה- 20 העובר נחשב לאדם.
(כך הוסבר לי במכון הגנטי)

יש לי תחושה שאז בוחרת הנשמה את העובר אליה תשתייך...... בשבוע ה- 20.

[פלונית*]

סיפורי האישי שדי זעזע אותי ואני צריכה להמשיך ולעבד אותו. מביאה בקצרה:

נכנסתי להריון לא רצוי. יום אחרי האיחור במחזור כבר קבעתי תור להפסקת ההריון שבוע אח"כ. (אי אפשר קודם).
דווקא שמחתי על השבוע הזה, שיהיה לי זמן לחשוב ואולי אף להתחרט...
קראתי הרבה ספרים על גלגולי נשמות ועל המוות בכלל.
בפנים הרגשתי שהנשמה עדיין לא הגיעה אבל שהיא ממש בדרך. כלומר הנשמה כבר יודעת היכן יעודה ואני אקטע את האיחוד שלה עם הגוף.
זו הייתה, ועדיין, מחשבה איומה.
עבר שבוע, הגיע יום שני. לקחתי את הכדור שמפסיק את ההריון.
ביום שלישי בלילה נפטר אביו של בן זוגי, ממחלה ממושכת.
באותו הלילה הייתה לנו הרגשה לא טובה. חשבתי לעצמי, רק שלא ימות הלילה מחר אני צריכה לקחת את סט הכדורים הבא, ואני לא רוצה לחשוב אפילו על גלגול הנשמות...
אבל הבנתי שבאנוכיות שלי רק משאירה אדם סובל, בחיים. דיברתי אליו בליבי ואמרתי לו, שאם זה הזמן הוא בוחר למות בו זה בסדר, אני אתגבר... אני משחררת אותו באהבה רבה.
ביום רביעי הייתה ההלוויה. וביום רביעי בערב ההריון יצא ממני בלי שלקחתי את סט הכדורים השניים. (דחיתי את התור ליום חמישי בבוקר).
ברור לי שהנשמה של חמי הייתה בדרך אלי.
אני עדיין בשאלה גדולה לגבי עיבוד החוויה הזו.

אז לשאלה מתי. בהרגשה שלי הנשמה מתחילה את דרכה ברגע ההפריה. לא יודדת מתי קורה האיחוד עם הגוף.

[ורד_לב*]

יש כל מיני גישות לגבי מועד האיחוד של הנשמה עם הגוף.
נראה לי שמה שהכי נכון הוא מה שאת מרגישה, מה שמרגיש נכון עבורך.

[ממ*]

ללא יהודים אין את דרגת הנשמה בחלק הרוחני שלהם,
קשקוש מוחלט

[טל_טליה*]

מענין. אני בהריון רביעי. הידיעה על הנשמה שהולכת להגיע אלי .
הגיעה אלי לפני שנכנסתי להריון. גם השם אולי גם התכלית.
ביקשתי רשות רוחנית ופיזית מבן זוגי וילדי המקסימים.
ההריון לא איחר להגיע. אחרי חודשיים עכשיו אני בשמיני. מחכה לו... בכיליון עינים.
הילד השלישי שלי. הגיע אלי באותו דרך עם השם והתכלית לפני ההריון.
אני אוהבת כל אחד מילדיי ומתפללת שגידול נשמה נוספת במשפחתנו תהיה קלה ומהנה..

[אליהו*]

הרבה מידע על נשמות באתר סרוגים שהוא אתר חדשות לציבור הדתי.

[פלוני_אלמונית*]

יש כל מיני גישות לגבי מועד האיחוד של הנשמה עם הגוף.
אף אחד לא יודע באמת שום דבר על הנשמה. משערים השערות שונות, וכל השערה וספקולנציה יכולה להיות מבוססת או חסרת כל בסיס.
מקוממים אותי במיוחד אלה הקובעים בפסקנות ובנחרצות את דעתם כאילו שהם יודעים משהו. כאילו שהם באמת קיבלו ידע נסתר שיר מהבריאה. כולל אלה
הרבה מידע על נשמות באתר סרוגים שהוא אתר חדשות לציבור הדתי.
ואחרים

יש היום ידע מדעי רב על התודעה הרגשות והרצון, ועדיין אין כל הבנה ובטחון מהי הנשמה ואם יש בכלל נשמה.
לייבוביץ שאל בזמנו על הנשמה ומהו הדבר הזה שאני רוצה להרים את ידי, שגורם לי לרצות להרים את ידי וגורם ליד להתרומם.
מתברר ממחקרי מוח, שהרצון להרים את היד נוצר במוח, ובסריקות מוח מאתרים בדיוק את המקום ואת התהליך הכימי החשמלי בו נוצר הרצון, עוד לפני שהוא מגיע לתודעה שבה "אני רוצה" להרים את היד.

הקישור הבא יכול להיות עדות למה קורה לאדם בתהליך של סוף הדרך והדרך בחזרה. וזה לא מיסטיקה, אלא עדות של חוקרת מוח.
תודה לעודד המחפש
התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור

[פלוני_אלמונית*]

התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור זה כאן
http://www.ted.com/talks/lang/heb/[po]jill bolte taylor s powerful stroke of insight[/po].html

[עפרה_שחר*]

וואו!

[אלמונית*]

טוב ממה שאני מרגישה... כאחת שעברה הפלה טבעית...
העובר קיבל נשמה אני לא יודעת בדיוק מתי (אבל מוקדם מאוד)... והשתכנה בו...הזכרונות שלו החלו להימחק באותו הרגע...
אבל בשלב מסויים (לפי מה שראיתי בחולם) היא הפכה לציפור קטנה נפרדה ממני ועפה לה...ההפלה הייתה מושעית ובעצם קרתה רק היום באופן טבעי- שבוע 12 (אך העובר היה של שבוע 8-9)
לא יודעת למה ציפור מה פתאום קישרתי באותו הרגע שזו הנשמה, אולי היא רק קיבלה צורת ביטוי של ציפור בחלום שלי כדי להיפרד...
אבל גם היום אחרי שקברנו אותו נכנסה לנו ציפור לבלוק ופתאום נזכרנו (אני ובעלי) באמונה "טפלה" שציפור שנכנסת לבית זה קרוב משפחה שמת...
טוב אולי סטיתי מהנושא, לדעתי זה מאוד מגוון - כל נושא הנשמות והם שונות יותר ממה שבני אדם שונים אחד מהשני...
בברכה

[אנונימית*]

יש לי הרבה ילדים (יחסית)
אני חושבת על הילד הבא
יש לי מן דחף כזה
מן שליחות כזו
ואני מרגישה כאילו הרצון הזה הוא גרעין הנשמה של הילד/ילדה שמבקשים לבוא לעולם

[פלוני_אלמונית*]

אני זוכרת ששמעתי פעם רב שאמר שהנשמות של ילדנו בוחרות אותנו ביום חתונתנו

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני זוכרת ששמעתי פעם רב שאמר
זה וודאי לא משהו "רבני". לכל היותר קבלי/רוחני, ואין לזה בסיס ב"הארד קור" של הדת.

[שלולית_י*]

בתחושה שלי, זה משתנה מילד לילד. ואולי בעצם מה שהשתנה זו הרגישות שלי לחוש את הנשמה של העוברית שבבטן.
פעם חשתי אותה רק בלידה,פעם באמצע, בבדיקת מי שפיר, ובהריון הנוכחי מיד מיד בתחילתו. למעשה, חשתי את הנשמה של בתי האהובה סביבי עוד לפני העיבור עצמו: חודש קודם היה"הריון כימי" שנמשך מס' שבועות, ואותה הנשמה נשארה סביבי מהנסיון ההוא להריון הזה. כיום התינוקת בת חודשיים

[מעין*]

בהריון הרגשתי סוג של תקשורת עם העוברית. פעם אחת (בחודשים מתקדמים) חשתי כאילו מוסרת "דרישת שלום" מגן-עדן: אנרגיות נעימות מלמעלה ותחושה שזו בת.
בלידה, כאשר החלו צירי הלחץ והיא החלה לרדת, חשתי בודאות שזו בת, והרגשתי שכעת היא מגיעה אל העולם. בדמיוני ראיתי את שערי השמים נפתחים והיא ירדה משם לקול תרועות חצוצרות המלאכים...
רגע מרגש .
כשהיא יצאה הייתי חייבת לבדוק האם זו בן או בת...למרות התחושות לא הייתי סגורה על זה עד שראיתי במו עיניי.

[חלום*]

הנשמה נכנסת לעובר בשלב שבו הלב נוצר (הלב הוא גם האבר הראשון שנוצר בגוף) אחרי זה הנשמה מחוברת לעובר בכוח שחזק אפילו יותר ממנה! (רק שהכוח חלש מאוד אד הלידה) כשהתינוק (או תינוקת) נולדים אז הגוף מתעורר בעם הראשונה אבל הרוח מעבדת את זיכרונה בגלל שרק פלח ממנה יכול להיכנס בכל פעם (האמת שגם בעולם האפתרלייף רק פלח נכנס בכל פעם אבל זה פלח הרבה יותר גדול)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מודעת לגילגול הקודם שלי ולתאריך מותי בזכות מדיומים שדיברתי איתם ואמרו לי שוב ושוב את אותו הדבר.
תאריך מותי בגילגולי הקודם נעשה בול בתאריך לידתי בגילגול זה, כולל שנה חודש ויום.
אני קוראת את השירשור שלכן ותוהה לעצמי, היתכן אוליי ש"תפסתי" את מקומה של נשמה אחרת בבטן אימי? אולי הנשמה ההיא רק מילאה את מקומה וחיכתה שאבוא?
הרי בזמן שאימי הייתה הרה והרגישה את בעיטות העובר, אני לא הייתי שם. ואין אפילו ויכוח על כך. אלא נשמה אחרת.
עם רגע מותי ממחלה במדינה מרוחקת מכאן, פתאום טסתי ישר לבטן אימי ונולדתי אצלה.
שמעתי מאימי הרבה על חווית ההיריון שלה ושהרופאים הציעו לעשות לה זירוז כי העובר "לא רוצה לצאת" והיא הייתה בסוף של חודש תשיעי קרוב לעשירי.
הנושא הזה יושב אצלי בתודעה זמן מה, ולא מוצאת הסבר.
אשמח לתגובתכן על כך.
לצורך העיניין מעט על הגילגול הקודם שלי- סבלתי המון, גדלתי כיתומה בכנסיה, ומתתי בגיל צעיר, עם זאת הייתה נשמתי נאמנה לבורא מאז לידתי ושמרתי מצוותיו תמיד. חליתי בשחפת ומתתי באותו יום חודש ושנה של יום הולדתי בגילגול הנוכחי.
בגילגולי הנוכחי, לא נולדתי עם מום או נכות, אבל כן נאמר עליי כילדה מאוד פחדנית אבל מקשיבה בקפדנות לכול מה שאומרים לי ומיישמת כול מטלה ללא עצלות. נאמר לי שהרבה מהאופי שלי ומהטראומות שלי מהגילגול הקודם הושרש בי בגילגול הזה ושעליי לסיים את מה שהתחלתי בגילגולי הקודם (לטפל ולעזור לאחרים).

מה טענתכן לגביי הסיפור שלי? האים זה אפשרי והגיוני?

[יעלי*]

לפי השיטה שאני לומדת בימים אלה (חיבור למודעות על), אין הפרש זמן גשמי בין המוות ללידה הבאה.
כך שזה מסתדר.

[בת_49*]

שלום לכולם
אני קוראת פה באתר המון שנים. אמא ל2 כבר גדולים למדי וגיליתי שאני בהריון בגיל 49. אני כבר במעקב בביהח. עדיין לא רואים עובר אבל הדם מראה הריון צעיר. ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. גם בעלי לא יודע. כל ערב אנחנו משוחחים ומגיעים למסקנה שצריך להפיל מהמון סיבות וכל בוקר אני לא מוצאת את הכוחות לעשות את הצעדים הנדרשים. יש בי שני קולות. אחד הגיון קר ומחושב והשני תקווה גדולה וחסד. ואני לא מצליחה לתת לקול אחד לגבור על השני. כמובן יכול להיות שההריון הצעיר הזה לא תקין. בעוד שבוע יש לי אולטרהסאונד ונדע יותר. בינתיים אני משתגעת. בבקשה תעזרו לי

[לאה*]