מתי הזמן לילד שני

מיכאל בן שנה וחצי. אני מתחילה לחשוב על עוד אחד. לא כל כך בגלל שזה נראה לי הגיוני כרגע (להפחית מתשומת הלב הטוטאלית אליו, אחרי שנה וחצי שהיה מרכז חיינו), אלא בגלל שאני בת 34 ואולי ארצה יותר משני ילדים. אז כרגע השיקולים הם מאד טכניים. הם מלווים בתסריטים מטושטשים שבהם אני מנסה לראות אותנו במשפחה של ארבעה, והחלק הכי מפחיד הוא, כאמור, איך אני מעניקה אהבה לעוד מישהו, ובו זמנית שומרת על מיכאל בלי לקפח אותו.
השאלה היא אם מתישהו אני ארגיש (אפילו בעוד כמה שנים) שאני ממש רוצה להכניס עוד מישהו למשפחה?
(חייבת לציין, שאני, לצערי, בת יחידה).

שירה, הילדה שלי בת 8 חודשים ובערך מאז... שהיא בת חודש, אני רוצה עוד אחד.

איך אני מעניקה אהבה לעוד מישהו, ובו זמנית שומרת על מיכאל בלי לקפח אותו.
את חושבת שאין בך מספיק אהבה?
האם אהבה בעיניך זה רק תשומת לב בלעדית?
האם את אוהבת פחות את אבא של מיכאל מאז שיש לכן את מיכאל?

אני הרגשתי אז שהלב שלי פשוט עוד מעט מתפוצץ מרוב אהבה ושאני חייבת דחוף ילד נוסף שישחרר לי שם את הלחץ שלא יתפוצץ לי...

אין לזה חוקים.
אצלנ יש רווח של 4 שנים. זה לא היה ממש מתוכנן ככה אבל זה מה שיצא. היה לנו נח מאד כי הגדול היה מספיק גדול כדי להבין מושגים כמו חכה רגע או אמא עסוקה. וגם לא היתה הרבה קינאה כי הפער היה מספיק גדול וכל אחד מהם היה קוק לדברים אחרים.
אני חושבת שפער קטן הוא בעיקר קשה להורים, המון עומס על מנת לספק צרכים של שני תינוקות בשלבים שונים של התינוקות שלהם.
אצל אמא שלי היו פערים גדולים של 7 שנים בין ילד לילד וזה הרבה מדי לטעמי (ארבעה ילדים)
לסיכומו של עינין, תעשי מה שהלב שלך אומר לך, אם את מרגישה שאת יכולה כרגע לתת את כל הלב לעוד תינוק אז למה לחכות? ואם את צריכה עוד קצת זמן, קחי לך עוד שנה או שנה וחצי שום דבר לא יקרה. את לא צעירה אבל גם לא נורא מבוגרת ככה שיש לך לפחות עוד 6 שנים של פוריות טובה ואת יכולה להרשות לעצמך רווחים של שלוש שנים בין ילד וילד.

מי זוכר איפה הדף ההוא בו כתוב שהלב גדל עם כל ילד? (ושזו הסיבה לכך שאמהות לילדים רבים, שמנות).
יש שם הרבה מה לקרוא בשבילך, שירה, וגם - אפשר להעביר את מה שנכתב פה, לשם.

שירה, אני בערך באותו מצב שלך, בת 34, ורוצה עוד ילד כעקרון אבל ממש לא עכשיו.
הייתי רוצה לחכות עוד וכרגע למצות את החוויה עם זאטוטה אחת בבית.
נראה לי שזה גם עניין של אופי, קצת כמו בסגנונות אכילה: יש כאלה שאוכלים כל מנה בנפרד ומתענגים עליה, ויש כאלה שאוהבים לשים הכול בצלחת ולהנות משילוב הטעמים .
גם עם ילדים זה ככה: יש כאלה שצריכים את החוויה הזאת של הרבה ילדים קטנים מסביב, ויש כאלה שמעדיפים לעכל אחד אחד...

יש גם כאלה שיאמרו שזה הכי טוב לילדים שיהיו להם אחים בגיל הקרוב להם. מצד שני בואו לא נשכח את הקנאה שעלולה להווצר במקרה כזה.

מסכימה עם בקי שאת היא הקובעת, וצריכה לשאול את עצמך מה הטוב ביותר עבורך.

אני הרגשתי שהזמן לילד שני כשהבכור נהיה קצת פחות תינוק ויותר ילד. גם היום כשהוא אח בכור כמעט שלושה שבועות הוא עדיין התינוק שלי, אבל את הרוך של תינוק טרי כבר אין לו.
רק שיהיה ברור - זה מה שאין לו, אבל מה שיש לו זה מדהים. מדהים כמה הוא מורכב ומתוחכם ומעניין לעומת חתיכת המתיקות הרכה והחמה שאני מחזיקה בידיים, אבל שיודעת רק לאכול, לישון, לבהות קצת ובעיקר לעשות קקי.

חשבתי הרבה לפני שכתבתי, כי חשוב לי לאמר את הדברים, אך לא פחות שיובנו כהלכה ולא יפגעו חלילה או יכעיסו אי מישהו, ומיוחד אותך, שירה;

קודם כל, אין חולק על כך שרצוי כי הריון יתרחש כאשר הנושאת אותו מוכנה לו ורוצה בו, ונראה לי שעצם המחשבה שלך, שירה על ילד נוסף, מצביעה על מוכנות ברמה כלשהיא להבאתו לעולם.

בל נשכח גם את תשעת החודשים אשר חולפים בין ההחלטה ועד השגת היעד, שלדעתי תפקידם, בין השאר, הוא גם לאפשר את השלמת המוכנות המוזכרת, לחווית האמהות (וכמובן, שום דבר, לעולם, לא מכין אותנו לעוצמת הרגשות והתפקיד לחלוטין, אני יודעת).

אלא, ואת הדברים הבאים חשוב לומר, לא תמיד ההחלטה מבטיחה את הצלחת הביצוע.
דבריה של בקי, בדבר שש שנות הפוריות הפרושות עוד לפנייך, לכאורה - נכונים, אך הדגש הוא על המילה לכאורה, שכן אין איש ערב ליכולתך לנצלן כפי רצונך. ואין דינן של נסיונות כושלים להרות, על כל הכאב בכרוך בכך, בשנות העשרים של החיים, לכאלו המתרחשים
בשנות השלושים ועל אחת כמה - הארבעים שלהם.

סליחה אם דברי נשמעים כנסיון להלחיצך, זאת כלל אינה כוונתי; ברצוני רק להוסיף שיקול, שלדעתי ניכרת לו חשיבות לא מעטה, בהתלבטות על הריון נוסף.

כמובן שאם לא קיים כל רצון או דחף לכך - אין על מה לדבר ושיקול זה ודאי אינו עומד בפני עצמו, אך את כן מביעה רצון לשני ילדים לפחות, וניכרים אצלך ניצנים של רצון להגשים את השאיפה בעתיד הלא רחוק, ולכן הרשיתי לעצמי לכתוב את הדברים.

אני חייבת גם לציין, שאני מאד מזדהה עם התלבטותך. מכיוון שאינני צעירה ממך בשנים רבות, נכנס אצלי שיקול הגיל לחשבון, אך שוב - רק כשהתחלתי לחשוב על ילד נוסף, ולא לפני (ושום לחץ חיצוני, ע"ע בעל, אמא ושאר הסביבה לא גרם לי להקדים בהחלטתי).

לסיכום, רק ביקשתי להזכיר את מקומם של גורמים חיצוניים לנו (האל, הגורל, כוחות הטבע - איש איש והשקפתו), על חיינו ועל התממשות החלטותינו.

ובנימה פולנית זו אסיים, ואאחל לך הצלחה מלאה בכל אשר תמצאי לנכון להחליט!

יעל, אני מאד מעריכה את רצינות וכנות דברייך. כמובן שאין בהם שום דבר פוגע מבחינתי. ידועות לי כל העובדות והגורמים שאינם תלויים בי. עדיין, עיקר ההתלבטות היא כשאני מביטה במיכאל הקטן, שעדיין כל כך קטן מבחינתי, כל כך רגיל למלוא תשומת הלב. אני נזכרת בכל אותם דיבורים על מיתוס הילד הבכור, יודעת שאין מנוס מזה, יודעת שאפילו מיכאל היה בוחר בדיעבד לחלוק את גן העדן הפרטי שלו עם עוד אח או אחות, יודעת שאני הייתי בוחרת כך, אם מישהו היה נותן לי לבחור כשהייתי קטנה. ובכל זאת - וסליחה על הרגשנות חסרת ההיגיון - קשה לי כרגע לדמיין את עצמי מחלקת את זמני ונאלצת לא להענות לכל בקשה של המלאך המתוק והעדין הזה. אני מקווה שכמו שכתבו פה אחרות, אני אתחיל להרגיש בקרוב שמיכאל כבר ילד (ופחות תינוק), ושההחלטה תגיע מסונכרנת עם התחושה הנכונה.

שירה, אני שמחה שהבנת אותי כמו שהתכוונתי.

אני נמצאת בסוף החודש השלישי להריוני השני, ובתי בכורתי, אהובת לבי, בת שנה ועשרה חודשים.
אני מזדהה עד דמעות עם כל מילה שכתבת - ניסחת בדיוק מופלא את כל שעבר במוחי ובליבי טרם ההריון הנוכחי, ועדיין עובר.
גם אני יודעת שיחסי האחים הקרובים, צומחים עם הזמן לקשר אמיץ ונפלא; אני רואה את מבטי ההערצה בעיני תינוקותיהן של חברותי, המופנים כלפי אחיהם המבוגרים מהם בשנה עד שנתיים ומצטערת עבור בתי, על כי אין לה אח/אחות גדולים, גם בשל חיבתה הרבה לילדים הגדולים ממנה.

מילא, כנראה שמישהו חייב להיות הבכור... .

מבחינת ההפרש בין הילדים אני יכולה לתרום - בין הגדולים שלי יש שנתיים ושלושה חודשים, וזה נפלא לשניהם ונפלא לנו.
מה שמצחיק אותי כיום להזכר - בניגוד למה ששירה כתבת למעלה - שכשנכנסנו להריון השני היה נדמה לנו שיש לנו כבר ילד גדול בבית, ולחשוב שהוא כולה היה בן שנה וחצי!

שליחה על ידי נעמה* » 14 מרץ 2006, 11:40

אני הרגשתי אחרי שנה ושלושה-ארבעה חודשים, שהנה הוא הפסיק להיות ממש תינוק, ופתאום יכולתי לחשוב על אח/אחות נוספים.
בינתיים, שנה של ניסיונות עברה מאז. דרור הוא עדיין הבן הבכור והיחיד שלנו וכבר בן שנתיים ורבע. אח או אחות חדשים יהיו לו כנראה רק אחרי גיל שלוש. אני מרגישה את החסר באח או אחות קטנים דווקא מבחינתו. אולי זה קשור לעובדה שלי קשה רגשית עם זה שאנחנו לא מצליחים כרגע להרות. פעם חשבתי שהזמן האידאלי הוא 3 שנים, היום אני חושבת שזה תלוי בהרגשה של ההורים (ובעיקר של האם) ובילד.

פעם חשבתי שהזמן האידאלי הוא 3 שנים, היום אני חושבת שזה תלוי בהרגשה של ההורים (ובעיקר של האם) ובילד.
מאד מסכימה איתך.
גמני רציתי כבר עוד אחד בשמה ומשו וזה לא הסתייע. גמני חשבתי שהפער גדול מדיי.
אבל את יודעת מה? יש לזה יתרונות... באמת הכל בזמן הנכון!
בהצלחה

שליחה על ידי נעמה* » 15 מרץ 2006, 00:45

אני יודעת שיש יתרונות
ובאמת מאמינה שכל דבר בא בזמן שלו
וכנראה שהגוף שלי עדיין לא יכול לשאת הריון נוסף.
ועדיין, ובמיוחד שאצלנו במגזר (גם אני מהמאפיה הדתית) יש גם בדרך כלל הרבה ילדים, וגם קצת לחץ, והנה לאחי, שהבת שלו קטנה מבני ביותר מחצי שנה, כבר עומדת להיוולד בעוד כמה חודשים בת נוספת, וכולם כבר עם שניים ושלושה וארבעה. בדרך כלל אני לא מרגישה בתחרות, וגם לא בטוחה שזה מה שאני רוצה (המון ילדים או צפופים וכאלו) אבל זאת התמודדות נוספת עם שאלת מתי הזמן לילד שני.

נכנסתי להריון ואני שוברת את הראש במחשבה מה ניתן לעשות כדי לא לפגוע בקטנה, שתהיה בת שנתים במועד הולדת האח או האחות.
אני קשורה אליה בטירוף ופוחדת שעשיתי טעות..
למשהיא יש עצות בעניין? מה לעשות למנוע את הפגיעה בה?

שליחה על ידי gani* » 10 יוני 2006, 06:07

כמו שאין דבר שיכין אותך לעוצמת הרגשות של ההורות בפעם הראשונה, אין כזה נס שיבהיר לך כמה תאהבי כל אחד מהם/ן, ביחד ובנפרד שווה ושונה. קשה להאמין שאפשר לאהוב עוד ילד באותן עוצמות, ואולי גם לא הוגן לצפות מעצמנו לשוויון מוחלט. הם ילדים שונים ותאהבי אותם שונה, אבל כ"א מהם יהיה ילדך ויהיה נאהב עד מאוד.

אני נעתי בטלטולים מבלבלים בין הרגשה שנגזל מהגדולה המגיע והמוכר לה לבין הכאב שהקטן לא מקבל את אותה תשומת לב בלעדית הייחודית לבכורים (ובפרט שהייתה בכורה לכל מעגלי משפחותינו המורחבות לדורותיהם...ופונקה בהתאם:-))

זה עבר לי בערך ביום שהיא גילתה שנורא מצחיק אותו שהיא "מועדת" וכרכרה סביבו כמעט שעה, מעדה וקמה מעדה וקמה.
הוא - בתורו - קרקר אליה בצחוק שמעולם עד אז לא הופנה כלפינו, בחיוך זורח ששמור עד היום רק לשניהם.
והיום, כשהם רצים ערומים בדשא בצווחות גיל בין הממטרות או נרדמים מחובקים או כשהוא מביא לה חצי טופי מעוך ששמר לה מקבלת שבת בגן... (טוב, זה קרה פעם אחת והוא התחרט אח"כ

) אני מבינה שעשינו את הדבר הכי מדהים בשבילה: יצרנו לה משפחה|L|

פעם ראשונה שאני כותב פה... יש לי בת מקסימה שתהייה עוד מעט בת שנה... ואני (שלא במתוכנן) בתחילת הריון נוסף. מאוד רציתי עוד ילדים, ואפילו מהר, אבל לא עד כדי כך מהר! ההריון הראשון היה מסובך, ולקח זמן - כך שבמידה מסויימת זו ברכה. הסתדרנו כ"כ יפה עם הראשונה - ילדה טובה ורגועה, ומפחדת מהמהפך שיהייה... למשהו יש עצות בעניין?

אני מזמינה אותך לחלוק איתי את אותם הרגשות
בדף שפתחתי הריון שני לא מתוכנן
אנחנו כנראה באותה הסירה

למשהו יש עצות בעניין?
כן, אמנם אני לא משהו, אבל אולי-אולי מישהו.
אז העצה שלי היא לא להתעכב על השני, הרביעי לא פחות נפלא.

הרביעי לא פחות נפלא
כמעט נחנקתי בגללך!!!

למשהו יש עצות בעניין?
לא ממש עצות אולי יותר תובנות..

אצלנו השני הוא באמת הפוך מהראשונה.
היא נסיכה עדינה, רגועה וכד' והוא פומיקי קטן. שדון אמיתי...
וכן זה לא קל ואפילו היה קשה מאד בהתחלה.

עצות? עזרה!!!
כמה שיותר עזרה.
לפחות עד שתראי שאת לא צריכה אותה.

וגם לא לצפות שהילד השני יהיה אותו דבר. יש סיכוי שווה שהואט אכן יהיה בדיןק ההיפך באופי.
מצד שני ברגע שהוא גדל קצת יש לו אחות גדולה שיכולה לעסיק אותו וזה מאד מקל!!

מאחלת הריון קל ולידה טובה..

באופן טבעי

באופן טבעי