מציאת הכוחות הפנימיים וחזרה לעצמי דף בלוג

לבד על המרבד תודה לך....
בלה ,תודה על הדברים...יש לי חברות, אבל זה לא ממש עוזר לי באמת,זה מצב קיומי שלי שמצריך שינוי .
ב עילום
את נמצאת בשלב שהאמהות נורא טוטאלית ומשם הכל נראה מנקודת ראות מסויימת ודי צרה
כן,זה נכון. תודה,זה עוזר לי להבין שהמצב הזה לא יימשך לנצח...(למרות שאפילו עכשיו כבר חבל לי שהזמן עובר לו בציפייה למציאות אחרת,יותר קלה)

היה לי יום מיוחד אתמול. הגדול חולה ונשאר בבית,הקטנה מדהימה וצחקה בקול לראשונה אתמול.פיזית שום דבר לא השתנה, היה לי עדיין קשה,כמו לתפקד במצב לחץ...אבל הייתי מאושרת. התבוננתי מהצד על ילדיי והרגשתי כמה מזל יש לי,כמה אני אהובה...
עם כול הקושי עם הגדול-הוא די "דרמה קינג"...התפרצויות זעם, בלאגן אטומי תוך שניות בלי לסדר את זה,עדיין לא גמול מחיתולים ועוד מעט בן שלוש,בקושי אוכל...אבל הוא ילד נפלא ומופלא,שובב,כריזמטי,מבריק ,טוב לב ויפהפ,והוא הבן שלי שעליי לטפח לחופש,בטחון ועצמאות..
הלוואי ואקבל כאן עזרה בקשר לגמילה...
באשר ל"הגשמה עצמית"...היום אני יודעת שרק בודדות ספורות זוכות באמת לכך, אם בכלל.. אם יש מספיק משאבים כלכליים אז לוקחים יותר עזרה,אפילו איתי בבית...עוברים לבית גדול יותר,הולכים לחוג או שניים,נושמים כמה רגעים בשבוע לתוך שקט ומתקשרים עם הרצון והתשוקה הפנימית. לוקחים את הזמן,בין ערימות הכלים,ההנקות והכביסות לשאול:"מה אני באמת רוצה לעשות?"..כרגע זה פשוט בלתי אפשרי, ולא שלא ניסיתי...ניסיתי להיכנס לתוך תהליך עבודה יצירתי אבל זה נקטע עוד בתחילתו...זה עוד יותר מתסכל,אז אולי עדיף להמתין לשעה טובה יותר...

קראתי עכשיו הכל. את כותבת מקסים ובהיר. את אדם מיוחד ורבגוני. אין לי בכלל ספק שחלקים בך שעכשיו רדומים, או ממתינים, יפרחו בהמשך, כשיבשילו התנאים... אמהוּת לקטנים דורשת כל כך הרבה משאבים! שמחה לשמוע שהיא גם גורמת לך סיפוק, יחד עם הקושי. את ברת מזל, והאיזון בין רבדי אישיות יגיע בשעתו!

אמא אופטימית,תודה!
אין לי בכלל ספק שחלקים בך שעכשיו רדומים, או ממתינים, יפרחו בהמשך, כשיבשילו התנאים... אמהוּת לקטנים דורשת כל כך הרבה משאבים!
אכן,כול כך הרבה משאבים!
הגדול ב"טרום דלקת ריאות" לפי אבחנת הרופאה...הוא משתעל כבר כשבועיים אבל לפני יומיים שמעתי החמרה,היה לו חום בלילה,נזלת ודמעות שלא מפסיקות מהעיניים. הזעקתי את בעלי שיגיע מהר מהעבודה לקחת אותו לרופאה. הרופאה,לפי דברי בעלי, אמרה שהיינו צריכים להגיע יותר מוקדם,ו"לא לתת לו בערך שתי כפיות אקמולי אלא בדיוק לפי המשקל שלו,ולא לחכות שיהיה סמרטוט כדי לתת אקמול אלא ב37 וחצי כבר לתת ושהיא לא מאמינה בדרך של לתת לגוף להתמודד עם זה...בקיצור,בעלי קיבל "שטיפה" והעביר אותה עמובן אליי כשחזרו עם הבשורות והאנטיביוטיקה לחמישה ימים פלוס משחה לאדמומיות שיש לו בפנים וסביב האף, לאבחנתה-אקזמה,כנראה מהניגובים או מיובש...זה לא הכול, היא אמרה שזה מדבק ושמאוד ייתכן שהקטנה נדבקה. הקטנה אכן נדבקה בשיעול.היא בת חמישה חודשים,ומאתמול היא משתעלת שיעול עם ליחה, ואני לא ממש יודעת מה עושים עם זה. גיליתי שהיא משתעלת בדיוק אתמול.מאין יבוא עזרי? לא בא לי לחזור אליה אלא אם אין לי ברירה אחרת.

השבוע הקשה נראה שכבר מאחורינו. הילדון מרגיש הרבה יותר טוב(חוץ מתולעים שכנראה חזרו לבקר,אבל ביחס לדלקת ריאות זה נראה פתאום לא נורא על אף שמציק לגמרי..
הקטנה עדיין משתעלת שיעול מאוד סמיך עם הרבה ליחה-אדים קרים,אמבטיה עם טיפות לבנדר ומנטה,אדים חמים עם שמן לבנדר,הגבהה של הראש במיטה,עיטוף יותר חמים...כול אלה והמון חיבוקים ונישוקים ונשיאה על הידיים..
כמה חוסר אונים אפשר להרגיש כשפיצפונת כזאת משתעלת...
מרגישה קצת אשמה שלקחתי אנטיביוטיקה בחודש שעבר,עקב סטרפטוקוק בי אצלי בגרון. אני הכי אנטי אנטיביוטיקה ובטח שלא בהנקה,אך נכנעתי כשהבנתי שהדלקות גרון חוזרות ונישנות אצלי ויכולות גם לגרום לסיבוכים...
עכשיו איך מחזקים את המערכת החיסונית? שלי ושל פיצפונת?

אתמול למדתי מה זה משמעת עצמית. אחרי ימים קשיםמהולים בתשישות, חוסר שינה,ייאוש,דאגה לקטנים,דכדוך ורצון לברוח מכול זה ,הבנתי שהפתרון נמצא קרוב קרוב,בתוכי פנימה. אחרי שכול סוף השבוע לא מצאתי כוחות לסדר בית שאפשר להגדיר כמוזנח,אלא רק לחפש בטיפשותי בתים אחרים באינטרנט ולהאשים את הסביבה והאיזור והבניין והשכנים שבגללם לא טוב לי ורגע לפני שחשבתי ללכת לפסיכולוגית ולהתלונן על "דכדוך אחרי לידה ובכלל"- הבנתי תודה לאל,שהשינוי מתחיל ונגמר בפנים,רק בתוכי. הבנתי, שאם אני רק רוצה ומבינה,אנ יכולה ליצור לי סביבת גן עדן ממש,שלא חסר לי כלום כלום,להיפך, יש לי שפע רב, שלעיתים קורה לי שאני שוכחת לראות.
פתאום נזכרתי בכוחות הפנימיים שלי, העצומים,ועד כמה אני יכולה ומסוגלת לברוא לעצמי את המציאות הרצוייה לי,עד כמה אני יקרה וחשובה וראוייה לחיים טובים ושמחים,עד כמה אני בכלל אדם שמח עם המון הומור וקלילות,עד כמה הלך הרוח שלי משפיע על ילדיי ובן זוגי...ועד כמה זה פשוט לעשות צעד אחד קטן לעבר השינוי על מנת שהעולם ייפתח לך דלת..הבנתי גם משהו מאוד חשובעל גבולות ותיחומים- שיש לי עבודה על זה ואפרט בהמשך.
הלכה למעשה: אתמול קמתי בבוקר,שלחתי את הילדון לגן,נכנסתי להתקלח וקירצפתי את הגוף בפילינג הטבעי והריחני שהכנתי.הרגשתי שאני מתכוננת לעבודה.הכנתי לי בגדים יפים על הספה מבעוד מועד וגם נעלתי נעליים.רציתי להרגיש טוב בעיניי עצמי והבנתי עד כמה זה משפיע עליי אסטטיקה וצבעים. אספתי את שיערי ,לקחתי מטאטא והתחלתי לטאטא את כול הבית. הרמתי הכול, שטפתי את הבית עם טיפות שמן אתרי אקליפטוס,אמא שלי הגיעה והצטרפה לחגיגה,עזרה לי עם המטבח. הקטנה ישנה כול אותו הזמן. היא אף פעם לא ישנה כול כך הרבה, כאילו ממש רצתה לאפשר לי לסדר ולנקות. הרגשתי כמה עבודה פנימית עשיתי בניקיון והטיהור הזה,הרגשתי שאני מקבלת את עצמי בחזרה. הרגשתי איך הכוחות שלי שבו אליי סוף סוף,שחזרתי למסילה. שהייתי צריכה לעבור את המשבר הזה על מנת להתרומם חזקה וצלולה יותר. תמיד ידעתי שאני ודכדוך לא באמת מסתדרים, ושהמלאך ששומר עליי ואני הפנימי המדהים שלי ימצאו דרך להרים אותי למעלה. תודה

אני מתחילה את היום בהודיה: אני מודה על הבריאות והחיוניות של משפחתי האהובה,הקרובה והמורחבת. אני מודה על העוצמה שבי והכוחות לטפח ולשמר את הבית,לטפל בילדיי במסירות אהבה וסובלנות.
אני מודה על הבית המדהים שאני גרה בו,על הגינה הנהדרת,על שכנים נדירים ונפלאים.
אני מודה על ילדים מופלאים שהקב"ה שלח אליי,כמה רבה אהבתך ואמונתך בי אם שלחת לי ילדים מדהימים כאלה.
אני מודה על בן זוג מהחלומות-מצחיק,סובלני,אוהב, תומך,נדיב,חכם,רגיש,פתוח,אבא אוהב,וחתיך הורסס..

מודה על ההורים הנפלאים,טובי הלב והמיוחדים שלי.על אבא מיוחד ואמא מיוחדת. על כול מה שקיבלתי מהם.
אני פתוחה לקבל את כול השפע שבחיים מציעים לי באהבה ,בפתיחות ובאמונה.

יש לי עוד כשעה וחצי לא יותר ,עד שאחד מהגורים שלי יצטרך אותי ואתמסר.
מה אעשה בשעה הזאת שנותרה לי,משהו שלא מרעיש....אולי אסרוג,אקפל כביסה,אעשה מדיטציה או אכין לו"ז יומי...את כול זה,לא בטוח באותו הסדר...

קראתי אותך.. היה לי מה להגיד על הרופאה אבל לא היה לי זמן.
שמחה שאתם בריאים יותר.
איזה יופי זה למצוא את המשמעת העצמית הזאת..שמחה בשבילך..

פתאום נזכרתי בכוחות הפנימיים שלי, העצומים,ועד כמה אני יכולה ומסוגלת לברוא לעצמי את המציאות הרצוייה לי,עד כמה אני יקרה וחשובה וראוייה לחיים טובים ושמחים,עד כמה אני בכלל אדם שמח עם המון הומור וקלילות,עד כמה הלך הרוח שלי משפיע על ילדיי ובן זוגי...ועד כמה זה פשוט לעשות צעד אחד קטן לעבר השינוי על מנת שהעולם ייפתח לך דלת
איזה יופי לקרוא את כול מה שכתבת,, מאמצת לעצמי בעיקר את הציטוט הזה.
@}

אינדי אנית תודה על הדברים....
אנונה תודה ...

משבר
=====
משבר עם בן הזוג,משבר עם הילדון,משבר עם עצמי..
היום בבוקר הילדון אמר לי " את מטומטמת"..עצוב ומביש אותי לכתוב שהוא שמע את זה מאבא שלו חודש לפני כן מופנה אליי ועוד פעם אחרי שבועיים באמצע מריבה...מאוד נפגעתי ממנו,מהמציאות אליה נקלעתי.
מרגישה שסדק גדול נפער ביני לבעלי.לא יודעת אם אפשר לתקן כזה דבר. להגיד לי בזעם "מטומטמת" עוד ליד הילדים...
קשה לי לסלוח על זה...אני לא פייה וכשאני מתוסכלת אני לא נעימה,אבל מכאן ועד להגי כאלה דברים ולשכוח את נוכחות הילדים הדרך ארוכה. עולה לי בימים האחרונים כול הזמן מחשבה כזאת שאני רוצה להגן על הילדים שלי ממנו, מהאגרסיות העצורות שלו, מהתסכול הזועם שלו,מהתפרצויות הזעם שלו.
הילד שלי,בן שלוש,שמע את אבא שלו צועק על אמא שלו מטומטמת...כמה זה כואב לי...יותר כואב לי שהוא שמע את זה מאשר המילה הנאמרת עצמה..

לא רטאה את עצמי מתכננת שום דבר איתו בעתיד הקרוב,לא בא לי.די נמאס לי ממנו. אני צריכה לחזק את עצמי נפשית וכלכלית כדי לצאת מכול תלות ואז אוכל לבחור באמת מה אני רוצה. גירושין ופרידה כבר לא מפחידים אותי,פתאום נראה לי כול כך סביר שלא אהיה איתו לנצח,פתאום נראה לי כול כך ברור שמשהו בזוגיות הזאת תוקע אותי,שאני רוצה לגדל את יליי ברוגע ללא מתח כזה,עם אמא פורחת וחזקה ושמחה. פתאום אני גם מבינה עד מה משפיעה עליי הזוגיות הזאת גם חברתית. כמה עוצר אותי להזמין אנשים מסויימים שאיתם התראיתי לפני כן,רק בגלל שאני יודעת שהם לא יסתדרו...
כמה אני עוצרת את עצמי מלהזמין או ליצור קשר עם אחרים רק בגללו...
בא לי לנהל חיים לבדי,כאילו אני לא קשורה אליו..אם יש לי צורך לדבר עם ידיד שהיה לי עוד לפניו,בא לי לעשות את זה, לחזור לעצמי.

אה, ודבר חשוב ששכחתי,אולי הכי חשוב: הילדון קיבל משהו שנראה כמו אסטמה של העור..רק מהמתח והאגרסיביות של אבא שלו, אני בטוחה בזה....לא רוצה את זה,המציאות הזאת לא טובה לי.

שאני רוצה להגן על הילדים שלי ממנו, מהאגרסיות העצורות שלו, מהתסכול הזועם שלו,מהתפרצויות הזעם שלו.
אוי גל של אהבה יקרה, קודם כל

גדול גדול, כל כך מזדהה עם זה ברגעים שבעלי מאבד סבלנות ויוצא ממנו שור זועם, וזה קורה לאחרונה הרבה בעקבות מחלה של הקטנה.

לא ראאה את עצמי מתכננת שום דבר איתו בעתיד הקרוב,לא בא לי.די נמאס לי ממנו. אני צריכה לחזק את עצמי נפשית וכלכלית כדי לצאת מכול תלות ואז אוכל לבחור באמת מה אני רוצה.
זה טבעי שיש משברים בזוגיות וריבים על איך להתנהל מול הילדים.
זה המקום להיות אשת חייל כמו שאת, לאגור את כל תעצומות הנפש ולפלס את הדרך מתוך הכעס והשיט.
זה קשה ומתסכל ולעיתים נראה שיותר קל יהיה לבד, אבל לרוב זה חולף ונזכרים גם ביתרונות, לא כל כך מהר מפרקים את החבילה וטוב שכך.
מותר לך לכעוס ולהתרחק כשהוא פוגע בך ולהעמיד אותו במקום שככה לא מדברים אליך, בטח לא ליד הילדים.
וגם הילדים הם חכמים גדולים ולא כל כך מהר "מתקלקלים" ולומדים דברים שליליים, תמיד אפשר לתקן ולמד אותם מחדש שאבא כעס ואמר מילה פוגעת ולא במקום שלא משתמשים בה בבית.

מאחלת לילד בריאות וימים נטולי מתח.

אל הלב יקרה,תודה ,המילים שלך חכמות ומאוד מחזקות אותי...

היום עברתי סיוט...זה התחיל ביום יפהפה בטיול בשמורת טבע מרהיבה. הילדה עליי והילד על אבא,בדרך חזרה לאוטו.
השעה כבר הייתה מאוחרת ,והיינו בין אחרוני המטיילים. נפרדנו מחברים שנשארו על מורד הגבעה להתעכב קצת והחלטנו להתקדם ולנסוע הבייתה. הלכנו לאיבוד בחורשה ענקית ללא סימני דרך. נתקפתי חרדה,ניסיתי לשלוט בעצמי אבל רעדתי ונלחצתי מאוד. המון מחשבות תקפו אותי,חששתי מהלילה שתיכף יירד,הפלאפון של שנינו לא היה זמין כי נגמרה הסוללה,דמיינתי איך אנחנו מבלים כאן את הלילה בקור עם שני תינוקות ומחכים לאור הבוקר.כשראיתי שאיבדנו את הדרך ,החלטתי לחזור לכיוון של החברים לפני שגם אלה יילכו ..למרבה המזל עליתי על אותו מסלול שהוביל אליהם, ופגשנו אותם בדרך.כמה הקלה הרגשתי כשראיתי אותם. הרגשתי הכי בודדה בכולם באותם רגעים. משהו לא הולך לי טוב עם בעלי,וזה מורגש ומתחדד ברגעים כאלה...

אני מרגישה שאת כותבת אותי, את מה שעברתי בשנה האחרונה.
האמהות שאבה ממני המון, והיחסים עם הבעל הגיעו לשפל רציני, הרגשתי מרוקנת ועל סף דכאון.
היום הקטן כבר בן שנה וחצי ובעלי הולך איתי לטיפול,ואני מרגישה שדברים מתחילים להסתדר, שקצת מתפנה לי זמן להקדיש לעצמי ,למי הייתי פעם לפני שהפכתי להיות אישה של ואמא של, למצוא את הדברים שממלאים ומטעינים אותי.
את מחוברת לעצמך מאוד וקשובה, ואני מאחלת לך שתמצאי את הדרך לאושר שלך, שתהיי האישה שמגשימה את
עצמה.

תודה רוצה להיות יקרה.

הגב שלי שוב כואב לו מאוד אחרי תנועה לא נכונה. מ,עבר לזה,מחשבות מחשבות כול הלילה לא הניחו לי.אני
מאוכזבת..מעצמי,מהאיש שאיתי,מהחיים שנקלעתי אליהם. הילדים הם מאור חיי. אני רק חושבת על פרידה אפשרית ממנו וכבר רואה איך הגדול נפגע מזה,וככול שעובר יותר ויותר. הרי אני יודעת מה זה הורים גרושים.
אבל מה אני עושה, איך אני יוצאת מזה? קשה לי ממש לסבול אותו לאחרונה. מדמיינת כמה טוב יהיה אם יעבור לגור בבית אחר. איך אחזור לעצמי שהייתי, איך אעצב את הבית שלי יפה, איך הבית יישאר יותר מסודר. איך אזמין חברים בנים ובנות הבייתה וננגן בגיטרה שירה מקודשת. הוא הרי כול כך רחוק מזה...וזה כול כך כול כך חסר לי..העידון הזה בחיי שאבד לו עם נישואיי..

איכשהוא אני מרגישה שיהיו לי יותר "כנפיים" אם אהיה בלעדיו. מוזר. כאילו משהו בנוכחות שלו עוצר אותי. מרגישה כאילו יהיה לי יותר קל "להגשים" את עצמי ואפילו לאהוב את עצמי בלעדיו. טכנית זה מוזר. כי הוא הרי זה שעוזר עם הילדים...
צריכה עוד להבין את זה.

יום חדש,אופטימי.קמתי מתוך החלטה לקבל ולשפר את הקיים,ולא בהכרח לברוח ממציאות נתונה.

יום חדש,אופטימי.קמתי מתוך החלטה לקבל ולשפר את הקיים,ולא בהכרח לברוח ממציאות נתונה.
כל הכבוד (-:

איכשהוא אני מרגישה שיהיו לי יותר "כנפיים" אם אהיה בלעדיו. מוזר. כאילו משהו בנוכחות שלו עוצר אותי. מרגישה כאילו יהיה לי יותר קל "להגשים" את עצמי ואפילו לאהוב את עצמי בלעדיו.
האתגר האמיתי זה להבין שההגשמה שלך תלויה רק בך ואם תתעקשי מספיק ותהיי נחושה לעבור את הדרך, אף אחד לא יוכל להפריע לך באמת ומה שצריך לקרות יקרה.
קל לנו לפעמים לתלות את הקושי להגשים את עצמנו ולהיות בעשייה באדם אחר, בבן זוג לרוב.
אבל לרוב אם את תהיי שלמה עם עצמך ותעשי דברים שטובים לך, הוא יזרום עם זה.

_האתגר האמיתי זה להבין שההגשמה שלך תלויה רק בך ואם תתעקשי מספיק ותהיי נחושה לעבור את הדרך, אף אחד לא יוכל להפריע לך באמת ומה שצריך לקרות יקרה.
קל לנו לפעמים לתלות את הקושי להגשים את עצמנו ולהיות בעשייה באדם אחר, בבן זוג לרוב._
נכון אל הלב,את צודקת.
הרגשות השליליים מתחילים להיעלם להם. במקום זה אני מפנה מקום לטפח ולהפיח חיים בעצמי בנשמתי. פתאום קיבלתי השראה,מן סוג של אור בקצה המנהרה,יציאה מדכדוך.פתאום יכולתי לראות את עצמי פורחת שוב,יוצרת,מעצבת,מצליחה,מסופקת,יפה.אני בדרך לשם בדהרה.
אתמול זה התחיל,המסע שלי אל עצמי בחזרה,מקווה שאמשיך לצעוד ללא ייאוש בדרך החדשה. כבר אתמול,בתמימותי שיתפתי את אימי בפרוייקט החדש שלי,היא הגיבה בתגובה שכול כך פגעה בי,היא הגיבה בביטל ובהרמת עיניים...כול כך לא הייתי מוכנה לתגובה כאת...כול כך הופתעתי. אבל בימים האחרונים היא לגמרי בלתי נסבלת בתגובות שלה ובביקורת שלה וגם ביחס שלה לבני. היא נכנסת איתו למשחקי כוחות ומתעצבנת ממנו ואני שומעת את עצמי אומרת לה את המשפט "אל תתערבי,זה לאעניינך,אני האמא שלו" יותר מדי פעמים. הוא כבר ממש לא אוהב אותה. כשהיא נוחתת אצלי ,בפעם האחרונה הוא לא רצה שהיא תיכנס ואמר" לא רוצה,סבתא לא נחמדה,היא לא אוהבת אותי,היא כועסת.."..

אחרי שנפגעתי ממנה כול כך מהתגובה שלה,היא התנצלה ואמרה לי "די נו לא התכוונתי,את צודקת..." בין היתר היא אמרה לי ,לפני שהיא התנצלה" את יודעת למה אני מגיבה ככה? כי עוד לא התרגלתי לרעיון שלא תעבדי במה שלמדת,ופתאום את באה עם רעיון אחר.." ואמרתי לה , ושאת באה כול שני וחמישי עם רעיון אחר אני מגיבה לך ככה?!"...והיא באמת הכי באה ברעיונות ופנטזיות...
איך היא פתאום חזרה לחיי אחרי שנים של התעלמות וחוסר איכפתיות מצידה, פשוט מאוד, כי אין לה כרגע שום דבר בחיים,אף אחד. בודדה וממורמרת. אני הילדה שהכי קרובה פיזית. זה די נמאס לי. שנים ניסיתי להשתחרר מההשפעה והאנרגיות הנוירוטיות שלה והנה שוב אני מוצאת את עצמי נשאבת לשם, היא עושה את זה במירמה, במסווה של "לעזור"..היא הרי לא באמת עוזרת לי. הבית יכול להיות הפוך לגמרי והיא תבוא ולא תרים אצבע אלא "תעשה את הטלפונים " ההזויים שלה.

שלשום זה היה השיא: היא באה אליי אחרי פגישה עם הפסיכולוגית שלה,העירה על כול דבר שאמרתי ..כשאמרתי "איפה המספריים? " היא אומרת לי" בטח,בבלאגן כזה אי אפשר למצוא כלום.."..אחרי שאמרתי " צריך לסדר את הבית יסודי".היא ענתה במירמור " צריך לסדר אבל הבית הזה,בלתי אפשרי לסדר יסודי,אף פעם לא תצליחו...." כשנכנעתי ונסענו עם הילדים איתה באוטו לטייל,היא העירה כול הזמן שהצעקות שלו מביאות לה עצבים,(הוא עכשיו בתקופה של צרחות,אכן לא נעים)ושהוא צריך להבין שכשמבוגרים מדברים הוא לא צריך להפריע"...היה לה משהו "חשוב" להגיד לי שהיא לא הצליחה.
השיא היה שכשהיינו אצלה,הייתי עם הקטנה והבן היה בסלון,היא עוד לידו " נו יופי,עכשיו אני תקועה עם ל'..."..תקועה עם....זהו,זה הספיק לי. נמאס לי שהיא מוציאה את השיט שלה עליי ועל הילדון..שתחפש לעצמה חיים.אישה הזוייה,ואני אומרת את זה בכאב. היא הרסנית.

בא לי שתצא מחיי. היה לי טוב כשהיא הייתה רחוקה ממני. היא פשוט נפרדה מבן הזוג ההזוי שלה ואין לה חיים כרגע. היא מתעללת רגשית בסבתא האהובה שלי,שאיתה היא בחרה לגור ולטפל בה..משיקול כלכלי גם כמובן,כי אין לה גרוש על הנשמה.

טוב בוקר חדש.נשימה ארוכה לפני שהקטנים קמים. ארגון וסדר יום נדרשים,במיוחד אחרי ההחלטה לא לשלוח אותו לגן,אני רוצה אותו קרוב,מרגישה שהוא רגוע ושליו יותר איתי,זמן איכות עם אמא,אז מה אם אין לי זמן לעצמי,בשביל זה יש את השעות הקטנות של הבוקר...רוצה לתת לו,אחד על אחד,אימהות וי איי פי.אוהבת אותו כול כך, למרות הקושי והאתגרים שמנסים בכול פעם לבדוק עד כמה אני מסוגלת להכיל...אז היום: הכנת בגדים לשניהם לטיול בוקר,ביקור במעדניה של הסופר,הכנת מרק עוף ותבשיל.משימות לעצמי: קיפול הכביסה שנותרה.כלים,ניקיון שולחן המטבח.

אנרגיה מיוחדת. "תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך."..כמה מדוייק.אנרגיה מיוחדת מאוד. השראה גדולה, תחושה שהכול אפשרי. חיבור לעוצמה הפנימית.לכוח עליון ששומר עליי ומראה לי את הדרך. הליכה זקופה, אהבה עצמית,נשימה עמוקה וארוכה,החיים בעצם יפים מאוד,ארוכים וטובים.תחושת חיות ממלאת אותי, אני מבינה פתאום שהכול אפשרי,כול דבר, כול חלום אפשרי.מעבר לבית אחר.חלום שמתגשם.אוהבת את האישה שאני,האם שאני,האדם שאני..נועדתי להצליח.

מודה לבורא עולם ולמלאך ששומר עליי שהחזיר לי את עצמי בחזרה..מודה על ההשראה. על האמונה שמחכה לי הרבה טוב,כל הידיעה הפנימית שמגיע לי כול הטוב הזה...מרגישה משודרגת יותר, יפה יותר,חכמה יותר.

נראה לי שבקרוב אמחק את הדף. אני די מרגישה שאני בדרך חזרה לעצמי, לכוחותיי הפנימיים,לעוצמה הפנימית שלי.
תובנות אחרונות: צריך סבלנות בדרך.לפעמים יש מצבים ותקופות ששואבות את כולך אל תוכן,ולא כדאי להתנגד אלא דווקא להתמסר ולזכור שזה זמני,זה יחלוף ויהיה פחות אינטנסיבי..הכוונה היא כמובן לאימהות לילדים קטנטנים.
לזכור מה את אוהבת לעשות, או לחפש משהו שעושה לך טוב. לדמיין את עצמך עושה אותו ואיך זה מרגיש לך.
לטפח את עצמך.
לדמיין "אני אידאלי" ולהפוך לאותה אחת.(לבוש,יציבה,גישה לעולם,עשייה,עולם חברתי,אופן תחזוקת הבית וטיפול בילדים)
צריך להטוות לעצמך דרך בכול,ואז הדברים יותר פשוטים.
לאט לאט את חוזרת להתאהב בעצמך.באדם שאת.בייחודיות שלך.
להעיז לפרוץ דרך ,לעבור דירה,לעשות שינויים ומעברים ללא חשש ובאמונה שמגיע לך טוב ושנועדת להצליח.(כמובן עם הגיון ומחשבה אחת קדימה).
חיבור לשפע- יש כול כך הרבה שפע בעולם,והכי מגיע לך ממנו. להרגיש מבורכת ולהיפתח לשפע.
להודות על מה שיש.
להישאר סקרנית ופתוחה לקשרים חדשים...
להרגיש שאת אמנית היוצרת את חייך יום יום.
להמציא את עצמך מחדש(כמו שחבר טוב שלי, סופר מפורסם,נוהג לומר)...
להתחבר לאהבה ולחסד שבבריאה,ולהרגיש חלק מתוכה. העולם לטובתך.גם אם לא תמיד ראית את זה.
הכול מסתדר בתיאום מושלם ובסדר הנכון.

אחרי חג אינטנסיבי עם המשפחה,יחסים טעונים עם האמא(מה חדש...) והתפרצות עצבים שלה עליי באוטו בנוכחות ילדיי, שמחה למצוא את עצמי שוב בביתי החדש והמקסים,מתרגלת אליו...
על סדר היום, הכנת מרק עוף עם ירקות לקטנים, סידור ופירוק כמה שקיות,אולי קפה בין לבין...
תודה על מה שיש לי. בקרוב אפתח בלוג חדש.כי כבר מצאתי את הדרך, וכוחותיי הפנימיים, כך נראה, חזרו אליי.

איזה כייף לקרוא!
שמחה מאוד בשבילך, ומאחלת לת שחג החופש והחירות ימשך אצלך כל השנה...

_להתחבר לאהבה ולחסד שבבריאה,ולהרגיש חלק מתוכה. העולם לטובתך.גם אם לא תמיד ראית את זה.
הכול מסתדר בתיאום מושלם ובסדר הנכון._
כל הכבוד על החיוביות והדרך החדשה (-:
לבך שתמחקי את הדף, נשים אחרות יוכלו ללמוד ולשאוב כוחות ממנו.
כייף לקרוא אותך.
חג שמח

זו אני אל הלב

תודה אל הלב יקרה ורוצה להיות אני הזקופה...תודה!

שליחה על ידי רק_מה* » 18 מאי 2014, 19:10

את נמצאת בשלב שהאמהות נורא טוטאלית ומשם הכל נראה מנקודת ראות מסויימת ודי צרה.... הם יגדלו קצת ויהיו יותר עצמאיים וגם לך תחזור העצמאות ויהיה לך שפע של פנאי למה שאת רוצה

תודה תודה שלא מחקת את הדף! קראתי בשקיקה, מתוך שחיקה...
גם לי רצות מחשבות של איפה הייתי לאן אלך. אני גם לא יודעת איפה אני בדיוק על השביל.
אפילו עם ההנקה יש לי כפילויות מחשבתיות (נותנת מגע כל היום, דוחה מעלי מגע ״עודף״ של הבכורה, רוצה מגע בי, עבורי ולא לספק כל הזמן בגוף. יודעת שזה זמני וכה קצר (שנתיים? שלוש?)

תודה על ששיתפת

באופן טבעי

באופן טבעי