מפגשים חברתיים בחנ''ב ואני

[מאמא_טוטי*]

כבר הרבה זמן שיש שאני עסוקה בעניין ומוטרדת ממנו. בני בן שלוש וכמעט כל מפגש חברתי שלו- בין אם זה מפגש עם ילד/ה נוספ/ת או עם קבוצה יוצר אצלי בדר"כ כאוס בנשמה... אסביר:
אנחנו נפגשים עם ילדים אחרים ואז זה מתחיל לחטוף לזה וזה מרביץ לזה, בכי, תסכול ואותי שמרגישה שאין לי כלים וכוח להתמודד עם כל הבלאגן.. איך להפריד? מה להגיד לכל אחד? איך ליצור מצב שישחקו בנחת ולא אצטרך להיות על המשמר כל הזמן..
גיליתי שאנחנו נפגשים עם בנים כל הזכריות של הבן שלי יוצאת ממנו וההשתוללות. אני חוזרת ממפגשים סחוטה רגשית ופיזית ומודה לאל שהאינטרקציה נגמרה...
ההתמודדות הנוכחית סוחטת אותי ולא מקדמת לא אותי ולא אותו... ואז מיד עולה הקול שאומר- אני לא יכולה יותר, הגן עולה כפתרון שהם יתמודדו עם כל הדברים הללו ולא אני( כמובן שזה שטויות אבל בכל זאת...)
גם במפגשים גדולים - אני כל הזמן דרוכה, בהיכון להתקוטטות או לתקלה הבאה שתהיה.
מעטות הפעמים שאני ממש נינוחה בסיטואציות חברתיות שלו ופשוט נחה שם ורגועה.
בקיצור- אני מחפשת תשובות ואולי קצת נחמה -אז אלה הם חיי בחנ"ב ? או יותר נכון אשאל- איך יכולה לשפר את חיי בחנ"ב כי מפגשים חברתיים תמיד יהיו וזה מבורך.

[רסיסים_של_אור*]

אולי יותר מתאים לך ולו לנסות מפגשים קטנים יותר, עם ילד אחד ואמא שלו או אולי אפילו עם ילדה אחת ואמא שלה על פני המפגשים היות רגדולים שעשויים להיות מאד מציפים בגיל הזה

[אבישג_א*]

הבן שלי בן שלש וחצי וכשאנחנו נפגשים עם חברים הוא נשאר צמוד לידי בדרך כלל, לא משתף פעולה.
הוא בן חמישי אז אני לא דואגת, ברור לי שב"ה בשנים הקרובות מאוד זה ישתנה.
את זה כתבתי בהקשר לגיל - ההתרשמות שלי היא שבגיל 3 הם עדיין לא זקוקים ממש לחברים (או שאולי אצלי זה כך כי יש לו אחים שישחקו איתו ועדיין הרבה פעמים הוא נהנה להיות עם עצמו, אולי רוב הזמן)

לגבי מריבות עם ילדים : הבן הרביעי שלי לא הסתדר עם ילד מסוים בכלל, עם ילד אחר זה היה בעיקר משחקי מכות ועם ילדים אחרים הוא משחק מקסים, עם בנות זה בכלל תענוג (לצערי חבר שלו שכנע אותו לא לשחק עם בנות מגיל 3 בערך) - האם זה קורה עם כל קבוצת ילדים עמם הוא בא במגע ? ניסית חברות שונות ? לפעמים פשוט לא מסתדרים בחברה מסוימת, ניסית בנות ? חברת בנות משרה לעתים רוגע על בנים (אני מאוד נהניתי בפעמים הנדירות שבני הרביעי הסכים לשחק עם בנות).


אז אלה הם חיי בחנ"ב ?
מניסיוני וניסיון חברותיי, ילדי חינוך ביתי רגועים יותר, זו ההיכרות שלי עם הנושא וזה מה שאומרות חברות שלי שהילדים שלהם בבית הספר ואני ממש מתחרפנת מהרעש כשאני באה לבקר אותם.

בהצלחה

[חלוקית_נחל*]

איך להתמודד עם אלימות במפגשים

אני חושבת שזה תלוי גיל. בגיל צעיר נדרש ליווי צמוד, הדרכה בגישור ותיווך. התקשורת עדין בסיסית ולא תמיד מילולית.

מצטרפת לרסיסים ומציעה לדלל מפגשים גדולים ולעבור למפגשים מצומצמים יותר.

זה חלק מהחיים בחנ"ב, בדיקה מה מתאים לנו מבחינה חברתית, מה הצורך וכו'. מנסיוני זה משתנה עם הזמן, ויש שפע פתרונות שונים ומגוונים. בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

זה משתנה. זה משתנה. זה משתנה. אצלנו היתה תקופה כזו כשחבורת ה(בעיקר) בנים היו בני 3.5 או כמעט 4. היה סיוט. התאור שלך החזיר אותי לשם..
היום - חבורת בנים גדולה ושמחה, בני 7 - 10 ויותר, משחקת שעות על גבי שעות בטוב ובחברות מקסימה.
אז מה שרציתי לומר הוא ש.. זה משתנה.
בינתיים - אפשר כפי שכתבו כאן לדלל מיפגשים גדולים ולמצוא את הילד/ים שעימם זה טוב יותר.

[מאמא_טוטי*]

תודה לכן על ההיענות... מאד משמח שמדובר בשלב שעובר.. אני גם שמה לב שעם בנות זה אכן מפגשים יותר רגועים ועם בנים זה יותר סוער. וכן- הבדיקה של מה נכון עבורו גם היא צריכה להיעשות ונראה כרגע שמפגשים קטנים יותר מתאימים לו.