מעבר לחיים בפשטות מרצון בלית ברירה

[אימשלו*]

זהו. נגמר הכסף.
חיינו תמיד ברמת חיים גבוהה מאד. אנחנו גרים בבית ענק שקיבלנו מהוריו, אוכלים במסעדות, קונים אוכל אורגני ויקר... וזהו. נגמר. אין יותר מאיפה.
בעלי בסרט... כל הזמן מצוברח כי אין כסף ואתמול לראשונה בחיינו אמר לי 'לא' על ספר שרציתי לקנות. זה היה רגע טעון.

במקביל להיכרותי החדשה עם האתר המופלא הזה התחלתי לרצות להוריד לחץ מכסף והנאות חומריות, ובא לי לעבור לחיים בפשטות... להעריך יותר את המשאבים ולהתייחס אליהם בכבוד.

אבל הוא בסרט. כל הזמן עצבני. אני רוצה שנלמד יחד איך ליהנות מהמחסור, ולהסביר לו לוגית (כמו שהוא אוהב) למה זה יותר טוב.

אז את ה- YES ביטלנו ותיכף ניפרד מהטלוויזיה. צעד שחלמתי עליו שנים, ופחדתי ממנו במשך אותו פרק זמן.
אז איך עושים את זה כייפי? איך מגרשים את תחושת החסך?
איך מסבירים (ומבינים ומפנימים) את היתרונות?

אשמח לשמוע

[אמא_אינקובטור*]

לי מאוד עוזר, כשצריך להצטמצם - לתרום. לעבור ארון-ארון ולהכין ארגזים גדולים לתרומה. אם יש לכם בגדים וצעצועים משובחים, הייתי אפילו מנסה למכור.
חייבת לזוז, אמשיך אח"כ.

[אילה_א*]

כתבתי פעם אבל זה שווה שאחזור על זה
להנות זה להיות עם מישהו שאתה אוהב

[פלוני_אלמונית*]

אפתח בזה שלא בטוח שתוכלי לשנות את ההתיחסות הרגשית שלו לכסף - זה עניין מאוד עמוק ומורכב ורק מהלך פנימי יכול לשנות אותו (התחושה של יש / אין לא קשורה לכמות הכסף שיש לך)
יחד עם זה
שווה לקרוא את הדפים על פשטות מרצון
שווה לשמוע בסלון מזל הרצאות / לקרוא את החוברת
להכיר את אתר אגורה (רק כדי לדעת שיש המון כאלו )


והאמת שווה להסתובב עם אנשים שחיים פשטות מרצון (לא הארד קור - הם עשויים להראות לכם פריקים / מוזנחים / לא קשורים אליכם )

אם אתם קוראים אנגלית - יש לי ספר על פשטות מרצון (לא קראתי אותו) אתן לך בשמחה
ליהיא

[אילה_א*]

חשבתי על זה יש משהו מוזר בשם
אם זה מרצון זה לא בלית ברירה
כדי להצליח צריך באמת להרגיש שזה מרצון
ככה זה אצלי
וככל שאני רוצה בפשטות כך אני מתחזקת בחוסר רצון שלי לצרוך
וככל שאני פחות צורכת כך הכל נראה לי מיותר
ככל שהכל נראהלי מיותר ככה אני יותר רוצה להיות בפשטות
אין בלית ברירה
יש באהבה בקבלה
ואני מגלה שגם שאני רוצה לקנות משהו אני לא מבינה מה ולמה
נגיד בסוף ההריון רציתי לקנות לי מתנה
בסוף זה נגמר בספר ב20 ש"ח (משומש בטח משומש)

[אורי_יורמן*]

האם זה "פשטות מרצון בלית ברירה", או סתם "פשטות בלית ברירה"?

אני אוהב לקרוא לזה דוקא פשטות מבחירה. בחרתי בפשטות. בחרתי להשיג את החפצים שלי במקום לקנות אותם. בחרתי לעשות דברים ביחד עם חברים במקום לשלם למקומות בילוי. בחרתי לנסוע בתחבורה זולה (אופניים / טרמפים ולפעמים אוטובוס).
בחרתי לא לעבוד בפרך בשביל להשיג כסף לממן את הנחמה העצמית.

הפשטות מאפשרת לי להיות אדם חופשי יותר.
בלי לוגיסטיקה מיותרת.
בלי פחדים של מה יהיה אם לא יהיה. הנה, עובדה שאין לי ובכל זאת טוב לי. וזה לא כל כך מפחיד פתאום.
בלי עבודה במשרה מלאה, ולכן חופש יותר גדול בבחירה של מה לעשות עם הזמן שלי.

אימשלו,
יש לי שאלה, אחרי שתעני אסביר למה זה קשור, את לא חייבת לענות:
כמה ילדים יש לכם ובני כמה?
(פשוט יש לי הצעה ואני רוצה לבדוק אם היא רלוונטית)

[ג'ינ_ג'ית*]

אני חושבת על זה שאת מתארת טראומה ולא מעבר חופשי לסיפור הזה.
לרדת מנוחות של עושר ויוקר מחייה לחיים "בפשטות" לא כל כך פשוט. עם כל זה שאת רואה בזה סוג של אידיאה גם אם מחוסר ברירה אני לגמרי מבינה אותו. גם בלי לחשוב שהוא צריך לשנות גישה.
לחיות בשקט כלכלי זה לא רק כבלים ואורגני וספרים וכאלה. זה בעיקר רווחה, ונוחות, וחסכון בזמן וריצות ושבירת ראש על השוואות מחירים אינסופיות או האם כן נבשל או נעשה טייק אוויי..

קיצר לא בטוחה שלנסות להעביר אותו צד ביוזמה שלך יעשה טוב. אולי הזמן.

שנית, לגבי השינוי שאת רוצה לבצע בעצמך.. לא חושבת שגם כאן הכל צריך להיות רדיקלי ובכל המישורים. למשל, אני לא קונה ספרים (יש כל כך הרבה בכל מקום), דיסקים (כנ"ל) , לא מתעסקת בקוסמטיקה מעבר לבסיסית, לא הולכת למספרות, לא קונה בגדים כבר לדעתי שנה (בעיקר מטעמי סלידה מהכמות האינסופית בארון) לא מחזיקה בטל' נייד (בגלל חסכון קודם כל בכאב ראש) לא מחליפה מחשב (חטייאר אללה איסטור), מתנהלת בסביבת רהיטים שעברו כמה גילגולים ולא מחזיקה ברכב.
אבל גרה בדירה גדולה של שניים וחצי חדרים לבד במרכז העיר, נוסעת במוניות, נהנית מרפואה פרטית איפה שצריך, יוצאת להופעות יקרות (היו שלום פול מקרטני ו- 550 שח החביבים) וקונה אוכל איכותי (לא אורגני, כל מיני מגדנות ומעדנות).
.
הייתי מרגישה דלפונית ומדוכאת אם הייתי גרה בדירה קטנה וחנוקה אבל עם רכב ונייד וכוננית ספרים מעודכנת, מחשב חדיש ותספורת מתוקתקת.

לכן זו שאלה של סדרי עדיפויות אינדיבידואלים.
בעניין הזה כדאי לפני שאת חותכת בבשר החי, וגם הבן זוג כמובן - לבדוק מה ייהרג ובל יעבור ומה לא. יכול להיות שאותו ספר עשה לך רע כי לזה לא היית מוכנה, אבל באורגני יכולת להתפשר. סדרי העדיפויות שלכם בטח שונים ולדעתי צריך לדבר על זה. כסף זה עסק טעון. אחד הטעונים ביותר.

[תמרוש_רוש]

_הוא בסרט. כל הזמן עצבני. אני רוצה שנלמד יחד איך ליהנות מהמחסור, ולהסביר לו לוגית (כמו שהוא אוהב) למה זה יותר טוב.

אז איך עושים את זה כייפי? איך מגרשים את תחושת החסך?
איך מסבירים (ומבינים ומפנימים) את היתרונות?_

ודאי שהוא בסרט. המחסור נכפה עליו, וזה מצב מאוד מאוד מלחיץ.
להסביר את היתרונות? אל תסבירי. לא בשלב הזה, בכל אופן. אני הייתי מתמקדת ב"לא נורא, תראה איך אנחנו יכולי להסתדר מצוין גם בלי XYZ" ולהתמקד בזה. לראות כמה דברים שהתרגלתם אליהם הם למעשה מיותרים ולא קריטי בכלל לחיות בלעדיהם.

אי אפשר ליהנות מהמחסור בשבוע הראשון למחסור. זה פשוט לא ריאלי. אפשר אולי להתחיל ליהנות ממנו אחרי כמה חודשים של הסתגלות. אחרי שאת מתחילה לראות את המשאבים האחרים נפתחים לפנייך. אחרי שאת מגלה, מתוך ניסיון, כמה הרבה נתינה וקבלה ומשאבים כן זמינים לך. זה לוקח זמן.
אז עצה פרקטית: תתמקדי בתהליך שלך, של גילוי הפשטות מרצון וההנאה הנלווית אליה (ביחד עם הצער וה"נמאס לי"), ותני לו להצטרף אלייך בקצב שלו. תחיי את השינוי, אל תטיפי לו.
בהצלחה!

[קלמנ_טינה*]

טיעונים רציונליים בעד פשטות מרצון:

• זה אקולוגי יותר - אם אתם כבר אוכלים אוכל אורגני, הפחתת צריכה היא הצעד ההגיוני המתבקש כדי לגלות אחריות סביבתית.

אתם מזהמים פחות כשאתם צורכים פחות חבילות, פחות מוצרים שצריך להעביר במיוחד מארצות אחרות, פחות פלסטיק (שממנו מיוצרים המון מוצרים) ופחות נייר.

• זה מוסרי יותר - כי רוב המוצרים בעולם מיוצרים בתנאים לא הוגנים לעובדים. כשקונים מוצרים יד שנייה לא תומכים בחברות מנצלות.
• זה חברתי יותר - כי כשקונים דברים פשוטים ומשומשים תורמים לקהילה שבה חיים, ולא לחברות הגדולות שמעבר לים (שבדרך כלל רומסות אנשים כדי לגרוף לעצמן יותר רווחים).
• זה נעים יותר - החיים בפשטות הם פשוטים ומלחיצים פחות. משתחררים מהצורך להשוות לרמת חיים שלא ברור איך שומרים עליה.
• זה מעצים - כי אנחנו סומכים על עצמנו וכישורינו ולא תלויים בכסף.

זה מה שעולה לי כרגע.
מניסיוני, אפשר לרתום את החולשות הקטנות שלנו כדי להתניע תהליכי שינוי. למשל, את הצדקנות, או הרצון להיות דומה למישהו שאנחנו מעריכים. ומתוך שלא לשמה בא לשמה.

(למשל, אני פעם הצלחתי לעשות דיאטה שהתבססה על הקמצנות שלי: פשוט עבדתי רחוק מהבית ואכלתי רק מה שהבאתי מהבית, בלי לקנות כלום. זה עבד! [-: )

בהצלחה!

[קלמנ_טינה*]

וכמובן, הכי טוב להתחיל בעצמך ואז יהיה בבית מודל למישהו שחי בפשטות מרצון ולא מכפייה.
יש באתר הרבה עצות פרקטיות.

[אימשלו*]

האם זה "פשטות מרצון בלית ברירה", או סתם "פשטות בלית ברירה"?
זה בדיוק מה שאני רוצה למנוע. מצב של פשטות בלית ברירה. אני יודעת שאם לא נהנה מזה - זה יהרוס לנו ואותנו.

[אימשלו*]

אורי יורמן,
יש לנו בן אחד בן שנה וחצי.

[אימשלו*]

זה בעיקר רווחה, ונוחות, וחסכון בזמן וריצות ושבירת ראש על השוואות מחירים אינסופיות או האם כן נבשל או נעשה טייק אוויי..
זה מאד נכון. אני מעריכה את החיים שלי מאד, אבל אני מבינה שהכל זמני, ואורח החיים הזה ייגמר מהר מאד אלא אם נעשה צעד קיצוני.
כרגע אני בקושי רואה אותו, הוא מהבוקר עד הערב בעבודה, משלמים ארנונה מפלצתית על בית ענק, טלפונים מחשבים חשמל וכו', ואז כשצריך להוציא על משהו כייפי באמת אנחנו מתייסרים שאין, ושלא מתאים וכו'.
אני מעריצה את הגישה שלך, להוציא על מה שעושה טוב באמת. אני רוצה ללמוד וליישם.

[אימשלו*]

תתמקדי בתהליך שלך, של גילוי הפשטות מרצון וההנאה הנלווית אליה (ביחד עם הצער וה"נמאס לי"), ותני לו להצטרף אלייך בקצב שלו. תחיי את השינוי, אל תטיפי לו.
אני לא מוכנה שתשרור אווירת דיכאון בבית בגלל שאין כסף לסושי.
בסך הכל ברוך השם יש לנו הרבה יותר משלאחרים, ואני לא רואה שאנחנו איזה מאושרים מצטיינים גם בימים שלא חסר..
המעבר בו אני מעוניינת אמור לשפר את המצב, גם המצב שהיה עוד לפני המחסור. כי אני אישית תמיד הרגשתי שאורח החיים שלנו הוא חזירי.

[פלוני_אלמונית*]

תראי, זה מצויין שאת רוצה להפיק מהתהליך את הטוב אבל מה שאת מתארת אינו נשמע כמו מעבר לחיים בפשטות מרצון אלא יותר סוג של טלטלה שהביאה אתכם לשם באופן פתאומי, זה נשמע אפילו קצת טראומטי. נשמע שכל אחד מכם מגיב ל"טראומה" ומתגונן בפניה בדרכו: הוא מרגיש שסוף העולם הגיע, ואת לוקחת את הקיצוניות השניה והופכת את המצב הלא פשוט למצב אידיאלי שבעצם כל כך חשקת בו. נראה לי שהאמת היא איפשהו באמצע: זה לא מצב פשוט אבל יש בכוחכם ללמוד ולצמוח ממנו. ככל שתנסי לשכנע אותו כמה המצב מצויין ככה הוא יתבאס יותר זו מין פיזיקה משפחתית שכזו, אז מה שהייתי מנסה לעשות זה קודם כל להתחבר לרגש במלואו בתוכך (גם לצד האופטימי וגם לצד הפוחד: "זה יהרוס לנו ואותנו") ומתוך המקום הזה מנסה להתחבר אליו ולשמוע על רגשותיו ולתת לתהליך לקרות מעצמו מבלי להשפיע אלא פשוט להיות שם אחד עבור השני ולתת לגיטימציה לאיך שמרגישים עם זה.
אני יכולה להגיד לך שאנחנו חיים כבר שנים בפשטות לא כל כך מבחירה ובתכלס מה שאני למדה מכך כל פעם מחדש זה עם כמה מעט ניתן להסתדר וכמה האושר שלנו ממש אבל ממש אינו תלוי הרווחה הכלכלית. אבל אצלנו זה היה כך מאז ומתמיד ולא קרה באופן פתאומי כמו אצלכם אז פשוט תתני לזמן לעשות את שלו, התובנות יגיעו
חיבוק ובהצלחה

[אורי_יורמן*]

אני לא מוכנה שתשרור אווירת דיכאון בבית בגלל שאין כסף לסושי
הנה, נראה שזרקת עכשיו לאוויר פריט מידע מאוד שימושי בשביל להבין ולהחליט לאן ללכת.
מעבר להתפלספות החשובה על פשטות, אושר פנימי, אקולוגיה וכו',
אני חושב שאוכל טוב והנאות קטנות יותר חשובים לכם, מ.. נניח... בית גדול.
אז אולי תשכירו את הבית הענק שלכם ובכסף הזה תשכרו בית קטן? תוכלו אפילו לממן סושי מהעודף.

[אורי_יורמן*]

הוא מהבוקר עד הערב בעבודה
יש לנו בן אחד בן שנה וחצי.
בעיקרון חשבתי להציע לכם לצאת לטיול ארוך (נגיד, חודש) ובטיול "להתכלב" קצת. לטייל בתקציב של זוג סטודנטים שגרים במעונות ושולחים דמי כיס לאמא.
בפעם האחרונה שטיילתי חודש בתקציב אפסי, זה ממש עזר לי "להתקדם". עזר לי להיפרד קצת מהאאחזות בחפצים למשל.

אבל מכיוון שהאיש עובד כל היום, זה כנראה לא אקטואלי.

[אימשלו*]

אורי יורמן,
אין לנו אפשרות לעשות שום דבר עם הבית מלבד לגור בו.
הייתי מאד רוצה לעשות את השינוי ולעבור לבית קטן... אבל הפכתי עולמות כדי להגיע לכאן ואין מקום כרגע להתחרט.

הייתי מתה לנסוע לטיול.

[אימשלו*]

אורי יורמן,
כשהצמדת ככה את המשפטים: "הוא מהבוקר עד הערב בעבודה" ו - "יש לנו בן אחד בן שנה וחצי" זה צימרר אותי. בחיים לא הייתי מדמיינת שחיי יהיו כך.

[ש_י_ר_י*]

אימשלו,
קודם כל קבלי חיבוק. קשה להיות במודעות כשבן זוגך לא ...

תתמקדי בדברים החיוביים, אך ורק בדברים החיוביים.
אין כסף לצאת לסרט? יותר כיף להתכרבל ביחד בבית, או להזמין חברים להקרנת סרט בבית.
אין כסף למסעדות? הזדמנות להכין אוכל ביתי מושקע ומהלב.
האווירה החיובית שתצרי סביבך יכולה להביא את בן זוגך לרגיעה מסוימת. כמובן שהוא עצבני. גם עובד מהבוקר עד הלילה וגם צריך להתרגל לחיות במצב שהוא לא מכיר ולא רוצה בו.
יש לי עוד כיוון של מחשבה - תלוי באישיות של בן זוגך.
יש אנשים שצריכים להסתגל לשינוי לאט לאט. אם החיים נופלים עליהם הם פשוט משתתקים.
לעומת זאת יש אנשים שצריכים את הבום כדי להתעורר, ואז הם מסוגלים לעשות שינוי של 180 מעלות בתוך יום יומיים.
איזה סוג הוא?

[אימשלו*]

שירי,
לא יודעת להגיד איזה סוג הוא.
אני חושבת שהרעיון של לעשות את זה כייפי מצידי יכול להיות טוב.
עכשיו אני רק צריכה להפנים שזה כיף...

[לאט_לאט*]

אין לי אמנם עצות קסם לתת לך, אני יכולה להעיד רק מעצמנו. אנחנו באמצע התהליך ולמרות משברונים פה ושם אנחנו רואים בעיקר ברכה בעולמנו ובעמלנו. אצלנו זה התחיל כשהחלטנו על מעבר לחינוך בייתי והתפטרותי מהעבודה הייתה גם ויתור על הכנסה משמעותית מאוד לחשבון הבנק. מלכתחילה החלטנו על מה לא בא לנו לוותר, מה יפריע לנו מאוד אם יחסר ומשם המשכנו. יש לנו 4 ילדים. ברור לנו שאין להם צורך בבגדים ממותגים ובגדים זולים תוצרת סין לא מתאימים לנו ערכית (והאמת היא שגם לא ממותגים) והנה נפתחה הדלת לשווקי החלפות (שמעבר לפרקטיות גם מאוד כייף להיות בהם) ולברטרים עם חברים. לגבי משחקים - מהתבוננות לאורך זמן הבנו שברובם הילדים משחקים בדיוק בשבוע שהם חדשים ואז הם נזנחים להעלות אבק ומכאן, שלא באמת צריך לקנות להם כל כך הרבה פלסטיקים שכאלה. היום הם משחקים בכל הבא ליד מהחצר, מתחפשים המון בבגדים ישנים (שוק החלפות כבר אמרתי (-: ?) ואם אנחנו קונים זה רק תוספות לבית הבובות שהוא מרכזי מאוד אצלינו בבית, כדור כשזה שיש כבר נגמר וחומרי יצירה שמשתמשים בהם אצלנו המון אבל במקביל גם ממחזרים לאותה מטרה לא מעט. לעומת זה, נעליים אנחנו תמיד קונים חדשות, כי על זה אנחנו לא מוכנים לוותר. ספרים היו אחד המשברים, כי מדובר בפטיש שלי ונהגתי לקנות ה-מ-ו-ן. אז עשינו מנוי לספריה. לאחר זמן קצר הספרנית כבר מכירה אותנו הייטב ומאפשרת לקחת גם 9 ספרים כל פעם ולא מציקה עם ההחזרות, אז אני נגמלת מהקניה. על מה אנחנו לא מוותרים? על לצאת לסרט פעם בכמה זמן רק שנינו, על מנוי לתיאטרון, על ביטוח בריאות פרטי, על חוגים לילדים, על נסיעות - נוסעים בלי לעשות חשבון לדלק למרות שזה לא בדיוק אקולוגי ובטח שלא זול, (עם זאת, את האוטו מנקים לבד וגם את הבית, נמנעים מאוכל מוכן וממעטים מאוד לאכול בחוץ. גם סושי אפשר להכין לבד וגם פיצה). בחודשיים הראשונים רשמנו ממש כל הוצאה ואח"כ ישבנו ובדקנו ומחקנו עוד ועוד דברים מרשימת ההוצאות. היום אנחנו מתנהלים לפי החלטה שכל אחד מאיתנו יכול לקנות פעם בחודש קנייה ספונטנית שאיננה חלק מהשוטף עד סכום של 300 ש"ח, וכל מה שמעבר ייקנה רק לאחר תאום בין שנינו לגבי מקומו בסדר העדיפויות. מזמן שלא נדרשנו לתאום כזה וגם הקניה הספונטנית די חריגה אצלנו, כי כבר באמת אין לנו צורך. טוב לנו ככה.

[ילדת_טבע*]

עכשיו אני רק צריכה להפנים שזה כיף...
הכנת סושי ביתי זה הכי שווה, יש יופי של מתכונים בנט' (חושבת שאפילו פה יש לא מעט)
את יכולה להתחיל בלהכין לו ארוחת סושי-עידוד.
קראתי את הדף הזה בשקט מאז שהתחלת לכתוב אותו ואני חושבת שאת כרגע ה"חזקה" זה לא חייב להיות נכון ולא חייב להיות כך לנצח אבל את יכולה בשלב הזה פשוט להמשיך בפשטות הזו, לחבק אותו ולהכיל אותו, להראות לו שהדברים הכי חשובים בחיים (אהבה, משפחה ובריאות) לא הלכו לשום מקום ואת זה לא יוכלו לקחת מכם בכזו קלות.
זה מדבק, את זה אני יכולה להבטיח לך. אל תידרדרי לתהומות שלו, תני לו לטפס לראש ההר איתך.
בכלל, לפי מה שסיפרת את עצמך לא ממש עיכלת את העניין, הנה, הסיפור עם הספר למשל, את יודעת שעכשיו אין לכם אז למה בכלל העמדת אותו במצב המדכא הזה שהוא צריך להגיד לך "לא"? את תחיי בפשטות והוא שבין כה וכה נמצא רוב הזמן בעבודה יראה את התוצאות, את התמיכה שלך ויתעודד.
עוד משהו, אולי שווה לכם ללכת ליעוץ כלכלי, יש אנשים שמתמחים בכך. מכירה משפחה אחת לפחות שכשהתפוצצה בועת ההיטק בפעם שעברה נשארו ללא כלום מלבד בית יקר מידי לתחזוקה והמון חובות והצליחו לאט אבל בטוח לצאת מזה, המון בעזרת יועצים כלכליים (ולא מעט בעזרת תמיכה מוראלית ולפעמים גם כלכלית של חברים ומשפחה).
תבדקו את עניין הבית, אם הוא באמת גדול עליכם אז אולי שווה להשכיר אותו. יכול להיות שזה יבעס אתכם אבל יש סיכוי שזה הדבר שחייבים לעשות אם רוצים להוציא את הראש מעל לפני המים. למשל אנחנו, גרים בבית שללא ספק גדול עלינו, אנחנו אמנם חיים בפשטות ושומרים את הראש מעל המים אבל יודעים שאם נעבור למשהו קטן יותר זה יועיל לנו מאוד ויתן לנו עוד קצת מרווח נשימה, מכיוון שמצבנו לא רע בינתיים אנחנו מחכים למצוא את המשהו הקטן יותר בתנאים נוספים שמתאימים לנו (קהילה, מיקום גיאוגראפי וכו') ויש לנו את הפריבילגיה לחכות אבל אם מצבנו היה אחר לא היינו חושבים פעמיים והיינו כבר מוצאים שוכרים שישאו בנטל הארנונה הפרוע במקומנו ו"מתכלבים" בבית של 70 מ"ר (תחת 150 מ"ר שיש לנו היום). נכון, זה בית חלומותינו בהרבה מובנים אבל בית זה בית, אנחנו לא צב ולא נגזר עלינו לסחוב אותו על גבנו במחיר של איטיות וסרבול, אני מקווה שאת מבינה את הלך הרוח.

[או_רורה*]

אמאשלו, אני מבינה לגמריי.
גם מצבנו לא נורא מזהיר, לאור המשבר האחרון ותוספת של עוד ילד מקסים......... (יונק, בטח שיונק... )...
ואני חושבת שדברי אורי יורמן שווים זהב.

זה הכל עניין מחשבתי.
אנחנו עכשיו מתחילים רק, אבל כבר אני מבינה על מה אין בעיה לוותר, ומה יגרום לתחושת חוסר רצינית אצלי.

אני למשל בגדים בקושי קונה. גם לילדים - הכל מקבלת או שהסבתות קונות.
כן חוסכים בדלק, וגם יש אוטו אחד בלבד.
לא קונים ספרים או בכלל - רק אם ממש צריך. (למשל- עגלת תאומים קנינו - אבל יד שנייה).


מה שכן, אוכל בחוץ זה מסט.
לא כל כך אוכל כמו פינוקי קפה וגלידה אחר הצהריים עם בעלי והילדים.
זה לא אוכל - זה כיף - וזה משהו שקשה לי לוותר עליו ברמה תהומית.

אז תשאלי את עצמך - האם הדיכאון זה שאין סושי?
או שלא יוצאים? אם זה יציאה אז תצאו לסושי - תחסכו איפה שפחות מדכא.

[תבשיל_קדרה*]

אני כמו תמרוש רוש -
לא "איזה כיף זה פשטות", אלא "בוא נצליח להסתדר!" (עם חדוות-קרב, ציפיה להצלחה).



_{אלמנטרי - להשכיר את הבית, ולשכור משהו קטן יותר.}

[אימשלו*]

אין אפשרות לעשות עם הבית שום דבר מלבד לגור בו. ברור שהרעיון עלה. אבל אי אפשר.

[תבשיל_קדרה*]

להשכיר חצי לחברים?
להזמין חברים לגור תמורת תשלום הארנונה?

[אימשלו*]

תבשיל, לא. אי אפשר. זה היה יכול להיות פתרון טוב, והכנסה צדדית נאה, אבל זה בלתי אפשרי.

[לאט_לאט*]

_הפשטות מאפשרת לי להיות אדם חופשי יותר.
בלי לוגיסטיקה מיותרת.
בלי פחדים של מה יהיה אם לא יהיה._ אמשלו, אני חושבת שפה טמון הכלב. אם חיים בפשטות ובזול אבל רואים את זה כירידה ברמת חיים ומסתכלים בעיניים כלות לשכנים/ משפחה שיש להם ומחכים ליום שגם לכם שוב יהיה אז חיים בתחושה מתמדת של מחסור, של נדפקות, שלא לומר קיפוח ותסכול. גם אם מנסים להוציא מהמחסור את המירב, עצם השימוש בכ"כ הרבה מילים שליליות במחשבה ובדיבור (מחסור, ירידה ברמת חיים, אין לי...) בונה סיטואציה שלילית ומתמשכת. נראה לי שרק אם באמת ובתמים מאמינים בפשטות מרצון, רואים את כל השלילי והרע שבתרבות הצריכה המקיפה אותנו ורוצים בלב שלם לצאת מהמעגל הזה, מהמרדף הזה, רק אז ניתן להתחיל בתהליך הגמילה. אם את שם, בסוף גם הוא יהיה שם, כמו שאמרו חכמינו "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אם את לא שם, נראה לי שיועץ כלכלי הוא הפתרון בשבילכם כי מבחינתכם אתם בבוץ שצריך לצאת ממנו במינימום נפגעים ולא במקום שאתם רוצים ללמוד איך לחיות בו באושר.

[מיכל_שץ*]

תבשיל, לא. אי אפשר. זה היה יכול להיות פתרון טוב, והכנסה צדדית נאה, אבל זה בלתי אפשרי.
never say never
אם המשכנתא חונקת אותכם, אלמנטרי זה למכור את הבית ולהתחיל לנשום.
אתם כנראה (איבחון חלקי ביותר - לא קראתי הכל)

• מה שנקרא house poor.

אם תשלום המשכנתא החודשי הוא יותר משליש מההכנסות - אין לכם חיים כי יש לכם בית. תחליטו יחד מה יותר חשוב.

נראה לי שיועץ כלכלי הוא הפתרון בשבילכם כי מבחינתכם אתם בבוץ שצריך לצאת ממנו במינימום נפגעים ולא במקום שאתם רוצים ללמוד איך לחיות בו באושר.

[תבשיל_קדרה*]

מיכל,
אין משכנתא חונקת. הם גרים בדירה של המשפחה (להבנתי הם לא משלמים שכ"ד, אבל הבת גדול עליהם, לכן ההוצאות עליו גבוהות. אני מנחשת שמעבר לבית קטן יותר יהיה יקר יותר, כי צריך יהיה לשלם שכ"ד.).
נשמע כאילו המשפחה לא תסכים לשום סידור אחר.
מתנה יקרה שהם קיבלו...

[נועה_ברקת*]

נשמע כאילו המשפחה לא תסכים לשום סידור אחר.
ואני מנחשת שהבית הוא מתנה מהמשפחה שלו. כבלי הכסף הם כבלים שקופים הרבה פעמים עד שמגיע רגע של חסד לראות מה התמורה שאני צריכה לתת עבור המתנות שקיבלתי... כמו למשל להיתקע עם בית שלא מתאים למצבי האמיתי. עבורי מצב של רעידת אדמה כלכלית שעברתי בעבר היתה הזדמנות אדירה לבחינה מחודשת של כל הערכים הישנים שלי, משהו שאני מאד מודה עליו, אבל גם קרה בגיל מבוגר יותר שאיפשר לי ל"נצל" את המשבר לצמיחה מאד גדולה. לא יודעת מה הייתי עושה אם זה היה קורה 10 שנים קודם (אבל אז כבר היו לי עוד 10 שנים של שפיות כלכלית...)
בהצלחה, תנשמי עמוק, תברכי על מה שיש לך ותתחילי לפעול למען הדברים שאת מאמינה בהם, למען הערכים האמיתיים שלך והכל יתבהר

[אימשלו*]

_אם המשכנתא חונקת אותכם, אלמנטרי זה למכור את הבית ולהתחיל לנשום.
אתם כנראה (איבחון חלקי ביותר - לא קראתי הכל)

מה שנקרא house poor.
אם תשלום המשכנתא החודשי הוא יותר משליש מההכנסות - אין לכם חיים כי יש לכם בית. תחליטו יחד מה יותר חשוב._

לא משלמים משכנתא על הבית.
קיבלנו אותו מהוריו בעלות חודשים מגוחכת בתנאי שנמשיך לגור עם הנכד לידם. אין משכנתא. אין תשלומים, רק שכ"ד כמו של בית עם חדר וחצי. הקושי היחיד עם הבית הוא אחזקתו. הוא גדול מאד ועולה הרבה כסף לחמם/ לקרר אותו, לנקות אותו, ולשלם עליו ארנונה.
מהבית לא יבוא הפתרון כי הוא לא באמת שלנו ואנחנו לא יכולים לקבל החלטה. ניסינו מולם א הפתרונות הללו וזה לא בא בחשבון מבחינתם.

[אימשלו*]

בהצלחה, תנשמי עמוק, תברכי על מה שיש לך ותתחילי לפעול למען הדברים שאת מאמינה בהם, למען הערכים האמיתיים שלך והכל יתבהר

זה מה שאני מנסה לעשות. לא חסר לי כלום ויש לי הרבה מעבר למה שאני צריכה.
אני רוצה להתחיל את תהליך החסכון בהנאה ובשמחה.

[שירי_ג*]

פשטות מרצון היא דרך חיים. היא דרך שבוחרים בה מסיבות אידאולוגיות. רבים בוחרים בה למרות ולא בגלל, ובעיקר היא לא תכנית חיסכון או ברירת מחדל של מצב כלכלי גרוע, גם אם יש מי שהגיע אליה מתוך זה. אני מאמינה שחלק משמעותי מפתרון הבעיה הוא הגדרה נכונה שלה ובהתאם הצגת השאלות. נראה לי שכרגע עשית את החלק הראשון:
אני רוצה להתחיל את תהליך החסכון בהנאה ובשמחה. את יכולה לקבל הרבה עצות לחיסכון פה וגם

נראה לי שיועץ כלכלי הוא הפתרון בשבילכם כי מבחינתכם אתם בבוץ שצריך לצאת ממנו במינימום נפגעים. לדעתי כדאי לך כרגע לעזוב את עניין הפשטות מרצון כי מדברייך פה לא נראה לי שזה הכיוון שלך/שלכם. אולי תגיעו לזה בהמשך כשמתוך החובה לחסוך תגלו את הפשטות, את הנעימות שבה, את השקט שבה ואת התמורות הרוחניות והבייתיות החיוביות שהיא מביאה. בהצלחה.

[אמונה_בה'*]

אימשלו.
גמני/אנחנו מנסים להדק חגורות עכשיו.
זה קשה.
אני מנסה להתמקד בהנאה היצירתית שלי להצליח למלא את הצרכים ממה שיש, כשאני יודעת שאם לא תהיה ברירה אוכל לקנות.
מצטרפת לרעיונות לעיל לחסוך במה שקל ולצמצם בהדרגתיות כלשהי.
למדתי להגיע לאתרי תן-קח. רק אחרי שקמתי לעשות מעשה ומעצמי עשיתי חיפוש באינטרנט וגיליתי אתרים נפלאים כמו אגורה ואלטעזכן (אח"כ גיליתי שיכולתי לחסוך לעצמי זמן, כמובן שיש כאן באתר הכל, גם קישורים שכאלה...) האמת שבינתיים פרסמתי רק דברים שאני יכולה למסור ועוד לא התפניתי לחשוב איך מקבלים?! כנראה שגם זה שלב...
מלווה אותך בתהליך!
בהצלחה לנו!

[חבר_שלו*]

בין היתר מומלץ להתקשר מפעם לפעם לחברת האינטרנט , הגז , הטלפון וכו' ולשאול על המבצע החדש זה מאפשר הוזלה רטרואקטיבית וקבלת כסף חזרה - לחילופין להתקשר לחברות ומיד אחרי השלום שלום לבקש להתנתק מהשירות ! זה פותח דלת לקבלת דברים בחינם כמו בקרת הורים והגנה מספמים באינטרנט וכו' .

[אורחת*]

מהבית לא יבוא הפתרון כי הוא לא באמת שלנו ואנחנו לא יכולים לקבל החלטה. ניסינו מולם א הפתרונות הללו וזה לא בא בחשבון מבחינתם.

בלי קשר לנושא הדף - לדעתי יש פה עניין שכדאי לך להתמקד בו.
נשמע שנקלעתם למצב שאתם לא כך כך רוצים להיות בו.
אולי כדאי שתחשבי על זה, כי מדברייך נשמע שדווקא היית שמחה לגור בבית אחר
אם נתעלם לרגע מההתחייבויות שלכם למשפחה. אם כך הדבר, שווה לבדוק - אולי כדאי לוותר על המתנה שקיבלתם, תמורת תחושת חופש ושחרור?
אולי שווה למצוא בית בשכר דירה שקרוב למה שאתם משלמים היום, קטן ועם הרבה פחות הוצאות? אולי אפשר למצוא משהו באזור, שתישארו קרובים למשפחה?
יש הרבה הרבה אלטרנטיבות לכל מצב.
ממליצה לא להישאר במקום שאתם לא רוצים להיות בו.

[עננים_בקפה*]

עברתי תהליך דומה לשלכם בעקבות הכרות עם בן זוגי וכניסתו של הגמד לחיינו. ממצב של רווקה תל אביבית עם הכנסה יפה מאוד, טיסות לחול, מסעדות, ובכלל חיים טובים, למצב שבו מתחשבנים על קניית מעדנים בסופר.
העצה שלי תשמע אולי שיטחית אבל היא עבדה בשבילי.
להקפיד על יופי, על סדר, על אוכל מוגש אסטטית, על חגיגות קטנות שחוגגים בבית בכל הזדמנות, יום שנה, יום נישואים, אחד במאי, ט"ו באב, יום הולדת לכלב, יום חופש לדג זהב, מה שרק אפשר. לא להוציא כסף על מסעדה אלא לערוך שולחן יפה, להיתלבש בהידור בבגדים שכבר יש, להגיש את האוכל הרגיל בצורה מיוחדת, להפוך כל דבר כזה לפרויקט שלם של אסטטיקה ומקוריות, להזמין חברים לארוחות ערב משותפות שמבשלים ביחד או מכינים כל מיני מאכלים מפנקים ולא שיגרתיים כשכל אחד מביא את המנה המיוחדת שלו. חלק מפשטות מרצון הוא להסכים להנות מדברים פשוטים. שיחה מענינת, צחוק עם חברים, שקיעה בים, הרבה פעמים מרוב תחכום הם הולכים לאיבוד.
לגבי הבית, האם יש לכם אפשרות להשכיר חדר או שניים כחדרי טיפול כדי לעזור עם תשלומים?

[שמש_בחורף*]

יום הולדת לכלב, יום חופש לדג זהב, מה שרק אפשר.
גדול!

[ילדת_טבע*]

יום חופש לדג זהב
גמני חיבבתי את זה (חושבת שדג הזהב שלנו היה גם שמח ליום כזה...)

[תמרוש*]

עננים, את פשוט גדולה!!

להקפיד על יופי, על סדר, על אוכל מוגש אסטטית, על חגיגות קטנות שחוגגים בבית בכל הזדמנות, יום שנה, יום נישואים, אחד במאי, ט"ו באב, יום הולדת לכלב, יום חופש לדג זהב, מה שרק אפשר. לא להוציא כסף על מסעדה אלא לערוך שולחן יפה, להיתלבש בהידור בבגדים שכבר יש, להגיש את האוכל הרגיל בצורה מיוחדת, להפוך כל דבר כזה לפרויקט שלם של אסטטיקה ומקוריות, להזמין חברים לארוחות ערב משותפות שמבשלים ביחד או מכינים כל מיני מאכלים מפנקים ולא שיגרתיים כשכל אחד מביא את המנה המיוחדת שלו.

וגם מאוד מסכימה עם:
חלק מפשטות מרצון הוא להסכים להנות מדברים פשוטים. שיחה מענינת, צחוק עם חברים, שקיעה בים, הרבה פעמים מרוב תחכום הם הולכים לאיבוד.

אמאשלו, אם אתם לא מרוצים מהבית, צאו מהבית. אין דבר כזה "אי אפשר". גם אם משפחה עיקשת, אם הם מתעקשים לכפות עליכם מתנה שלא מתאימה לכם - זו זכבר לא מתנה אלא משהו אחר... (ע"ע מלכוד המתנות הגדול).

בעניין הזה, לדוגמה, אם ההוצאות על הבית מכבידות, וכשאתם מעלים את הנושא ההורים אומרים "אז מה", תשאלי אותם בשיא הכבוד והנימוס אם הם יהיו מוכנים, החל ממחר, לשלם עבורכם את הארנונה. או למצער, את הפער בין הארנונה והחשמל שאתם משלמים עכשיו לבין מה שהייתם משלמים בדירת חדר וחצי או שניים, קרוב אליהם.

אבל אני מתערבת אתך שעניין הבית הוא לא רק ההורים שלו אלא, שוב, חילוקי דעות מסוימים בינך לבין הבנזוג....

[פלוני_אלמונית*]

אין דבר כזה "אי אפשר".
אבל יש דבר כזה "אי אפשר במגבלות שהטלנו על עצמנו".
כלומר, מותר להם גם להחליט שהם סופגים את הארנונה הגבוהה (כמה זה כבר - עוד 100 שקל בחודש?) אבל מקצצים במשהו אחר.
גם מעבר דירה ולסכסוך אפשרי עם ההורים יש מחיר. השאלה היא רק איזה מחיר בוחרים לשלם.

[תבשיל_קדרה*]

לגבי הבית,
(וסליחה שנאי מתמקדת בנושא טכני אחד)

לדעתי שווה שתעשו חשבון.
כמה עולה לכם שכ"ד סמלי + ארנונה גבוהה + חשמל לחימום/קירור בית גדול + נקיון (יש עוזרת?).
השוו את זה לשכ"ד גבוה יותר של בית קטן + ארנונה נמוכה + הוצאות חימום/קירור נמוכות + נקיון של בית קטן.
ואז תחליטו.

חוץ מזה,
האם אתם מוכנים להכנס יחד למהלך של ללמוד איך לנהל את הכסף שלכם?
אם כן - יש מגוון דרכים, מגוון יועצים. (בתשלום או בהתנדבות, כולל מבין הכותבים בדף זה).
לדעתי, אם אתם יחד בענין, תוך כדי הדרך תלמדו להתיחס לזה (הלמידה, הכלים, ההתנהלות החדשה) באהבה ובתודה, ולא בתור עונש.

[אימשלו*]

_אין דבר כזה "אי אפשר".
אבל יש דבר כזה "אי אפשר במגבלות שהטלנו על עצמנו".
כלומר, מותר להם גם להחליט שהם סופגים את הארנונה הגבוהה (כמה זה כבר - עוד 100 שקל בחודש?) אבל מקצצים במשהו אחר.
גם מעבר דירה ולסכסוך אפשרי עם ההורים יש מחיר. השאלה היא רק איזה מחיר בוחרים לשלם._

מסכימה מאד.
הנושא עם הבית הוא כזה:
כשנכנסתי להריון גרנו בדירה בעיר, ואני כמושבניקית התחלתי להשתגע מהמחשבה לגדל את ילדיי בעיר, ולחצתי חזק חזק לכיוון של קניית בית פרטי במושב. המשפחה שלו הפכה עולמות, מכרה נכסים ועשתה הכל - וקנתה בית פרטי שהצבעתי עליו, קרוב למשפחה שלי... (אותו מושב)
וזה לא שהם מיליונרים, פשוט היה חשוב להם שאהיה מאושרת לקראת הלידה.
מבינים?
היום הייתי מעדיפה בית קטן ונעים, מרוחק מהשבט שאיכזב (לא בקשר עם המשפחה שנילחמתי לגור קרוב אליה. אפתח דף בנושא בקרוב. אולי בסיום כתיבת הודעה זו) בית כזה שיהיה קל לתחזק ויהיה נעים לשהייה. אבל אני לא יכולה להגיד: "טוב, אני מתחרטת" אחרי שהאנשים הפכו את חייהם כדי לרצות אותי.. אז נושא הבית כרגע הוא עובדה. ובאמת שמבחינה כספית הוא לא עולה לנו הרבה והוא מפנק ביותר.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

- וקנתה בית פרטי שהצבעתי עליו, קרוב למשפחה שלי... (אותו מושב)
זה נשמע פשוט מדהיםםם.

[אימשלו*]

זה בהחלט מדהים. אבל, כמו שניתן להבין, לכל דבר יש מחיר.

[בשמת_א*]

הקושי היחיד עם הבית הוא אחזקתו. הוא גדול מאד ועולה הרבה כסף לחמם/ לקרר אותו, לנקות אותו, ולשלם עליו ארנונה.
אני רואה כאן הזדמנות לחסוך:
לחמם/לקרר: בית גדול, במושב? יש דרכים לשפר אותו כך שכמעט בכלל לא יהיה צורך לקרר בקיץ! באמת!
בחורף: יש עוד דרכים לחסוך בחימום. הגעת לאתר הנכון להתייעצויות כאלה.
אגב, אני השנה החלטתי החלטה נחושה, להמנע עד כמה שאפשר מחימום הבית בחורף. היו בהחלט ימים ממש קרים. ממש. הבידוד כאן מזעזע, ובשילוב עם הלחות של החורף - או-אה.
אבל אני פשוט לבשתי סוודר על סווטשרט על גופיית פלנל מחממת, גרביים עבים ומכנסי טרנינג מחממים, וכשהיה גם עם זה קר מדי פשוט הלכתי לישון מתחת לפוך. בעלי והילדים אפילו לא התלוננו.
אחר כך הסתגלנו, ולא הרגשנו קור כזה, ממש כמו שכתבו כאן באתר.
בקיצור: לא פתחנו שום חימום כל החורף! להבדיל מחורפים רגילים, שאנחנו מחממים 3-4 חודשים ברציפות.

לנקות אותו: את משלמת על ניקוי הבית? גם זו הזדמנות לחסוך. תלמדי את שיטת פליי ליידי (תתחילי בקריאת הדפים באתר הזה, אם קל לך באנגלית תוכלי ישר לקרוא באתר שלה). תחסכי את התשלום.
יש הרבה פטנטים לחסוך ניקוי. גם בזה אפשר לעזור לך.

[אורי_יורמן*]

אימשלו,
רציתי רק לומר כל הכבוד,
על האומץ לשים את עצמך קטנטנה כזאת ולשאול לעצות, תוך שאת חושפת פרטים אינטימיים על חייך (אמנם באנונימיות אבל בכלזאת).
הרבה אנשים, אפילו רק מסיבות של אגו, לא מסוגלים לפתוח דף כזה.

אז קבלי חיזוק, את גדולה מהחיים. <סמיילי של מתנה מתכלה>

[מיכל_שץ*]

אוי, התבלבתי - המילה ארנונה קפצה לי לעין וחשבתי שזו משכנתא.

[אימשלו*]

אורי יורמן,
זה לא היה לי פשוט ומחקתי המון פעמים.

תודה!

[אימשלו*]

תודה לבשמת א

[דף*]

אולי אפשר להשתמש רק בחלק מהבית שאתם זקוקים לו, נניח רק בשלושה חדרים ואז לחסוך את הניקיון, החשמל של החדרים בהם לא תשתמשו.

[נועה*]

הפכה עולמות, מכרה נכסים ועשתה הכל - וקנתה בית פרטי שהצבעתי עליו, קרוב למשפחה שלי...
ואם תמכרו את הבית ותחזירו להם את הכסף?

(שואלת בתמימות מוחלטת)

דרך אגב, גם אנחנו כמעט ולא מחממים בחורף. יושבים בסלון עם שמיכות ובקבוק מים חמים, לובשים 2 שכבות. גם בקיץ לא מקררים הרבה ומתרגלים ללחות המזוויעה של ת"א.

קונים אוכל אורגני ויקר
אני משתדלת גם לקנות אורגני (לא הכל, אבל הרבה). מצד שני, לא קונים ממתקים, שתיה ממותקת (רק מים), אוכל מוכן. בקיצור קונים את הבסיס - ירקות, פירות, עוף, אגוזים, דגנים. אוכל אמיתי. בחישוב הסופי זה אותו הדבר פחות או יותר. הג'אנק עולה המון ואני לא מבינה מאיפה לאנשים יש כסף לזה.

[גמני_עברתי*]

קראתי את כל הדף, כנראה מדבר לכולנו. נאמרו פה הרבה דברים חכמים ברמה התיאורטית וברמה הפרקטית. אני רוצה להוסיף את ניסיוני כמי שעברה (ואולי "חזרה" כבת קיבוץ לשעבר) את התהליך: מווילה בצפון תל אביב לדירה קטנה על כל המשתמע.
כשהתגרשתי עשיתי חשבון פשוט כדי להבין שגם המזונות לא יצילו אותי מ"ירידה" ברמת החיים. אז חשבתי במונחים של "ירידה". היום באמת אני שמחה על כך.
התהליך הוא הדרגתי. כמו שמעבר לתזונה בריאה הוא הדרגתי, לאט לאט מורידים עוד מאכל מזיק שאוהבים, ומתרגלים לטעם של קינואה.
מתחילים מהמיותר באמת: אני ביקשתי מהעוזרת לבוא פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע, עברתי על הכרטיס אשראי והורדתי שירותים ותשלומים מיותרים כמו ביטוח שלא רציתי. עברתי להליכות בפארק במקום בחדר כושר. עברתי לרכוש מתנות ימי הולדת צנועות יותר כמו ספר במקום ב- 150-200 ש"ח. חתונות מהעבודה של אנשים שלא קרובים - הפסקתי ללכת. מצרכים מאוד יקרים בסופר - מצאתי תחליפים (מי יכול להמליץ על תחליף לשוקולד נוטלה? (-: )
אחר כך עוברים להגביל את היקר והאהוב כמו לצאת לאכול פעם בחודש ולא כל שבוע....
ואחרי מספר חודשים של הסתגלות מגיעים למצב שלא צריך לספור כל שקל. יודעים להתנהל בצורה טבעית בתוך תקציב מצומצם יותר. ואז, אם לא מציצים לשכן על הדשא, באמת לא חשים מחסור..
מה שחשוב לדעתי בכל העצות היפות שנאמרו למעלה זה לא לוותר על מה שהוא MUST מבחינתכם. אם זה סושי - שיהיה סושי.

[אימשלו*]

מה שחשוב לדעתי בכל העצות היפות שנאמרו למעלה זה לא לוותר על מה שהוא MUST מבחינתכם. אם זה סושי - שיהיה סושי.
כן, הלוואי... העניין הוא שבגלל שמהבית אי אפשר לחסוך כלום, אז לא נשאר ממה, רק מהפינוקים.
אתמול הוצאתי מעגלת הסופר גבינת עזים ב - 35 ש"ח והכרזתי שאני מעדיפה סושי, אבל לא נראה לי שבגלל שלא קנינו אז זה ייתן לגיטימציה להתחיל לחגוג על סושי
אני חושבת שאין מנוס מלהתחיל לחיות עם תקציב.


תלמדי את שיטת פליי ליידי
תודה בשמת א ! הכרת לי יופי של שיטה!

[סאלוש*]

מה שרציתי להוסיף לך זה - קצת סבלנות. לדברים יש את הקצב שלהם. גם לרגשות ולא רק להרגלים.
יכול להיות שלא מיד תצליחו לעבור מ"איזה בעסה שאין כסף" ל"איזה כיף זה לחיות צנוע, וגם כשיהיה יותר כסף אפשר להשקיע אותו ולא חייבים בכלל לבזבז אותו".
נדמה לי שרוב האנשים כאן שכותבים כל כך יפה (לא בציניות - באמת יפה) על התובנות של פשטות מרצון, הגיעו לזה לאט לאט, בתהליך של שנים. זורקים הוצאה אחר הוצאה, לומדים ליהנות מדברים שונים, לאורך זמן.

למשל דוגמא קטנה. בפעם הראשונה שקראתי באתר שיש אנשים שלא מחממים את הבית בחורף, ואפילו לא מתקלחים במים חמים, חשבתי שהם משוגעים לגמרי. מה? למה לא לחמם? כמה כבר עולה לחמם? אז מה, לקפוא מקור? זה נשמע לי מטורף.
אח"כ יום אחד התעוררתי לעובדה שמסיבות אלו ואחרות חשבון החשמל שלי באמת נמוך יותר בצורה משמעותית (מאות רבות של שקלים בחודשיים) מאלה של משפחות שאני מכירה (באותו מצב משפחתי). התחלתי להבין שחסכון בחשמל אכן משתלם לי מאוד. ואז הגיע החורף (בחיפה, לא בת"א), ולא התכוונתי לא לחמם כלל את הבית, אלא רק ניסיתי לדחות את התחלת החימום. אמרתי לעצמי שאני אחמם כשבאמת יהיה קר מדי, לא מיד כשמתחיל החורף. אז דחיתי עוד יום ועוד שבוע ובינתיים הוצאתי כמובן את הפוך מהארון ולבשתי לי פיג'מת פליס מחממת בבית, עם גרבי פליס, והיה לי חם ונעים בפליס (לפעמים הוספתי עוד בגד) ולאט לאט התקדם החורף ואפילו נגמר והופ... לא חיממתי את הבית. כמעט בכלל. אולי ספירלה קטנה לשעה פעם בשבוע שבועיים. בטח שלא למזג את כל הבית כל החורף, כמו שנהגתי לעשות. כשנכנסתי לבית מחומם לא היה לי נעים כל כך, הגוף שלי לגמרי התרגל לקרירות הנעימה על הפנים.

מה שניסיתי להדגיש היה את עניין הקצב. לתהליכים יש קצב. לא ביום אחד זורקים הכל. ואולי אצלכם אתם כן זורקים דברים ביום אחד, אבל לא ביום אחד תתחילו ממש ליהנות מזה ולהפוך את זה לפשטות מרצון, ולא מלית ברירה.

זה היה ביחס למשפט שלך:
ועולה הרבה כסף לחמם/ לקרר אותו, לנקות אותו, ולשלם עליו ארנונה.

בהצלחה! (-:

[אימשלו*]

שלל עצות נפלאות קיבלתי על איך לא לחמם את הבית בחורף. יש למישהו תובנה גאונית על בעיה קצת יותר אקטואלית?

[סאלוש*]

חה חה... באמת חשוב עכשיו לא לחמם (-:
הקטע עם החימום היה יותר להדגמה. איך דברים קורים עם הזמן. התפיסות משתנות.

אנחנו עם החום משתדלים לעבוד עם התריסים. להוריד אותם ביום כך שהבית לא יתחמם מדי, ואז לפתוח הכל בערב, שיכנס אויר קריר.
אני גרה מתחת לגג, ומאוד מאוד משפיע, אם מסיידים את הגג. אז קריר יותר.
אצל אמא שלי יש מאוורר תקרה שזה נפלא, חוסך מזגן (ר"ג).
אצלנו בחיפה יש בריזה מהים אז לא צריכים מזגן כמעט בכלל.
מתקלחים הרבה כשחם...

בהצלחה (-:

[אמונה_בה'*]

יש למישהו תובנה גאונית על בעיה קצת יותר אקטואלית?
יותר אקטואלי מחימום הבית.... העניין הוא לדעתי לפתוח את הראש לחשיבה חדשה וחימום הבית הוא רק דוגמא טובה שמתארת איך לחשוב אחרת.
לדעתי, גם לגבי קרור הבית בקיץ, יש פתרונות פרט למזגן. ואם יש נקודות מסויימות שאת מתקשה בהם תכתבי וננסה למצוא להם באופן אישי פתרון

_תלמדי את שיטת פליי ליידי
תודה בשמת א ! הכרת לי יופי של שיטה!_
גם לי הכרת שיטה מעולה בלי קשר לחסכון. יותר שמירה על שפיות הבית מעת לעת... (-:

[אימשלו*]

הפתרון היחיד שבאמת עובד לנו זה להיות במים הרבה זמן. אם אנחנו יושבים בבריכה יותר מחצי שעה, אח"כ עד הערב לא צריך מזגן, אנחנו מתקררים מבפנים... אבל לא תמיד נוח ומתאים לשרוץ בבריכה חצי שעה.

[שביל_בצד*]

אם יש רוחות אפשר להרטיב את הוילונות וזה מקרר את הבית.
זו העצה היחידה שיש לי. למעשה למרות שאנחנו די חיים בפשטות (מרצון? מאילוץ? מהרגל? לא יודעת) איכשהו הוצאות המחיה שלנו עצומות. לא רואה איפה אפשר לקצץ בכלל! אין כמעט בכלל בילויים או פאסט פוד, חוסכים בחשמל, בביגוד, פשוט יוקר המחייה עלה הרבה בשנים האחרונות. רק על קניות בסופר יורדים לנו 2000 ש"ח בחודש בערך (2 הורים 2 ילדים).
בהצלחה, מקווה שתצליחו! לרדת באיכות החיים זו משימה יותר קשה מלהיות עני כל החיים. מה לגבי האפשרות לעוד מקור הכנסה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מיזוג וקירור ידידותי

[שוות_נפש*]

אמשלו.. זה דבר והיפוכו "מעבר לחיים בפשטות מרצון בלית ברירה"... אולי נכון יותר מעבר לחיים בפשטות בחוסר רצון? >:)
מה שרוצה להוסיף לדף הזה זה איחולי בהצלחה. לא קראתי את כל הדף , אבל אני מבינה נכון שבן זוגך לא מחוייב ולא מתלהב ממעבר לפשטות?
שימי לב ששכרך לא יצא בהפסדך..
רוצה לאמר שאת יכולה להזיע ולחסוך את ה 200 ש"ח בחודש ואם הוא לא בעניין אז הוא מצידו יוציא 500 ש"ח על דבר מיותר שאתם לא צריכים... אז מה יצא מזה?
שאת תוותרי על על דברים חשובים יותר אולי והוא ימשיך בשלו...
דורש מחוייבות של שניים שינוי הגישה והדרך הזאת. בהצלחה

[נועה*]

יש למישהו תובנה גאונית על בעיה קצת יותר אקטואלית?
אני חייבת לומר שאנחנו די התרגלנו לחום. אני שמה לב, שכשאנחנו מפעילים מזגן קשה לנו מאוד לכבות אותו.
עד היום מתחילת הקיץ המזגן דלק פעמיים ורק בשעות של שיא החום. משעה 1500 (הבית כבר סופג המון חום) עד 1800.
לא ישנים עם מזגן. מאווררי תקרה גם עושים עבודה טובה (הם גם מגרשים יתושים), והעלות שלהם נמוכה.

אתמול הוצאתי מעגלת הסופר גבינת עזים ב - 35 ש"ח.
כדאי גם לבדוק אילו מוצרי מזון אתם קונים. יש כאלו שיש להם חלופות זולות לא פחות טובות. או פשוט לוותר על חלק מהדברים היקרים.

[אילה_א*]

אתמול הוצאתי מעגלת הסופר גבינת עזים ב - 35 ש"ח.
את משלמת בכרטיס אשראי נכון??
אז יותר אקטואלי זה להוציא כסף מזומן פעם בשבוע ולהשאיר את הכרטיס בבית
ואז תתחילי לדעת על מה ולאן נעלם ומתבזבז הכסף
משם יהיה לך הרבה יותר קל לתעדף את ההוצאות שלך
יש המון עצות מהסוג הזה בדף
בעיות כלכליות מלחיצות

[אוד_ליה*]

2000 ש"ח בחודש בערך (2 הורים 2 ילדים).
תנסו לקנות פירות וירקות בשוק.
זה גם מונע מכם להיכנס ל"קניות" בסופר ואפשר להוריד את תדירות הקניות הגדולות לפעם בשבועיים- שלושה (יבשים, מוצרי ניקיון, וכו'). מוצרי חלב לשים לב אם אתם זורקים ומה המחירים במעדניה לעומת המוצרים הסגורים.
וכמובן הדברים הברורים כמו לקנות רק במבצעים את הדברים היבשים (טיטולים אם צריך, סבון נוזלי, משחת שיניים, פסטה, ממרחים, קפואים...)- דברים שמחזיקים מעמד. גם בשר אם יש מבצע קונה ומקפיאה.
לנו יש כרטיס של אחת הרשתות ויש מבצעים טובים למחזיקי כרטיסים.

2000 נראה לי המון (וזה בטח לא כולל את הקניות היומיות במכולת השכונתית- לחם חלב וכו')
אצלנו זה בערך 300 בחודש בשוק, ובסופר עוד 150-250 לשבוע, אולי פעם בחודש יוצאת קניה של 400-500 כשצריך חומרי ניקוי או כשיש מבצעים על יבשים...
בסה"כ בחודש בערך 1000 בסופר, 300 בשוק, ועוד 150-200 בערך במכולת.
אנחנו ארבעה (אוטוטו חמישה). ואני עובדת מהבית עם לקוחות. (=הרבה קפה, חלב, עוגיות ביתיות וכו')
כבר בלי טיטולים, אבל חוץ מזה קונים הכל לא חסר כלום.

[בשמת_א*]

לנו יש כרטיס של אחת הרשתות ויש מבצעים טובים למחזיקי כרטיסים.
אני עוקבת אחרי זה ורואה, שתמיד המבצעים שלהם הם על דברים שאנחנו בכלל לא קונים:
משקאות קלים, "מעדני" חלב, ממתקים למיניהם, כל מיני מזונות מעובדים, חומרי ניקוי שאנחנו לא משתמשים בהם (אני משתמשת רק בחומר אחד: חומר אקולוגי לניקוי כללי, וגם בו אני משתמשת במשורה, ראו פליי ליידי) ועוד ועוד.

[פלוני_אלמונית*]

אם יש לך את הכרטיס מועדון (שגם לא עולה כסף)אז הם שולחים אחת לכמה זמן (אולי חודש) צ'קים לקנייה של 25, 30 ש"ח
בנוסף מקבלים הביתה קופונים למבצעים לפי הקניות שלכם בסופר, אם למשל את רוכשת טיטולים, מגבונים וכו' אז תקבלי בעיקר קופונים למוצרי תינוקות למינהם.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אפרופו מבצעים, ממליצה מאוד על מועדונט ששולח לך למייל התראות על מבצעים לגבי מוצרים שמעניינים אותך.

[אוד_ליה*]

אני עוקבת אחרי זה ורואה, שתמיד המבצעים שלהם הם על דברים שאנחנו בכלל לא קונים:
טוב, זה באמת מאוד תלוי באורח החיים... אנחנו קונים שתיה מתוקה (לשבת ולאירוח), וחומרי ניקוי "רגילים" (בהם משתמשת במשורה).
וגם, הם שולחים אחת לכמה זמן (אולי חודש) צ'קים לקנייה של 25, 30 ש"ח. - גם כסף קטן זה כסף... (זה אחת לרבעון אבל מה זה משנה, זה ללא מאמץ בכלל, רק בגלל שאני לקוחה)

[אוד_ליה*]

אהה, וגם:
חמותי שומרת פנקס קטן עם מחירים מומלצים של הדברים היקרים יותר שבד"כ הולכים אצלם בכמויות- יקר ז"א מעל 10 ש"ח. וכשמגיעה למקום שהיא בד"כ לא מגיעה היא בודקת אם יש בזול יותר.

[נועה*]

רק על קניות בסופר יורדים לנו 2000 ש"ח בחודש בערך (2 הורים 2 ילדים).
אנחנו גם 4 נפשות ומוציאים 2500 ש"ח בערך. הרבה מהמזון אורגני.
לא כ"כ מצליחה לצמצם.

[פלונית_כרגע*]

רק על קניות בסופר יורדים לנו 2000 ש"ח בחודש בערך (2 הורים 2 ילדים).
בגלל המשפט הזה, נכנסתי לחשבון אשראי שלנו כדי לראות כמה יצא החודש על מזון
גם 4 נפשות. ויצא 1400 ש"ח. אז קצת נרגעתי, אפילו שעדיין אני מנסה לרדת.
גם לנו הקופונים לא ממש רלוונטיים לאורח חיינו. אבל לעשות שוק בירושלים נהיה קצת מסובך..
רעיונות לקירור אין לי, אנחנו אפילו עוד לא הורדנו את המאוורר.
לעומת זאת בחורף מהרגע שהתקינו לנו יונקרס היה סוף סוף נעים בבית.
לעשות מנוי לספריה, זה בחינם וכיף גדול, לפעמים חבל לי שאני באה אם הילדים כי מתחשק לי לחזור לילדות איך הייתי יושבת שעות בספריה ומחפשת לי ספר וכדי להחליט קוראת חצי..
כרטיסים להופעות, מנויי למוזאונים או כרטיסים בודדים וכדו' לבדוק עם יש הנחה ל"חבר" עובדי מדינה וכו'.
ולחפש בן משפחה או חבר שיש לו וישלם עבורכם (הנחות משמעותיות!)
אגב זה אולי יכול לפתור את בעיית קירור הבית בקיץ -יש לנו מנוי ואנחנו הולכים הרבה למוזאונים
וכמובן ירושות של בגדים וריהוט לבית.
וכמובן אופטימיות ושמחה לא לחשוב "חיסכון" אלא "ככה נכון לחיות"

[נועה*]

גם 4 נפשות. ויצא 1400 ש"ח.
מעניין הפערים. האם זה בגלל שאנחנו קונים אורגני או בגלל מה שאנחנו קונים.
מעניין אותי כמה משפחות נוספות מוציאות על מזון.

[אמא_אינקובטור*]

לפני כמה חודשים הוושינגטון פוסט יצא במבצע Eating Down The Fridge. מי שהשתתף בניסוי הסכים לא לקנות מזון במשך שבוע - רק מה שנחוץ בהחלט ומתכלה, שום מוצרי מדף/יבשים/שימורים/קפואים. היה משעשע לראות את העדכונים היומיים: ארוחות פאר בתחילת השבוע, ולקראת סופו דיווחו על פיצה עם אספרגוס משומר או עוגיות עם ריבת עלי ורדים שנזנחה בירכתי המזווה.

העיתוי היה מושלם עבורי, כמה שבועות לפני שעברנו דירה, ועשיתי לי מבצע משל עצמי. היה די מדהים לראות כמה אוכל יש לנו בבית ביומיום, ואני לא מחזיקה מעצמי קונה בסיטונות או אוגרת מקצועית כמו סבתא שלי שאצלה אם יש פחות מ-20 בקבוקי שמן במזווה היא נכנסת ללחץ, או חמותי שאפשר למלא מינימרקט מתכולת ארונות המטבח שלה. משתמשים בדברים נהדרים שנשכחו, מגלים מה מיותר לחלוטין ואין מה לקנות ממנו יותר (רוטב פסטו, עדשים צהובות שהיו קמחיות לגמרי), ומגלים את הקיר האחורי של המזווה - משהו כמו התחתית של סל הכביסה. ועדיין היה אוכל בשפע, ומגוון, והוצאתי באותו שבוע שליש ממה שאני מוציאה בדרך כלל. בונוס: כמעט שלא נזרק אוכל לפח.

בשבועות האחרונים קניתי קצת יותר מדי - אירוחים ואירועים וכאלה, אני בהחלט מתכוונת לעשות עוד מבצע כזה לסדר את המקרר ואת הראש.

[פלונית_כרגע*]

האם זה בגלל שאנחנו קונים אורגני או בגלל מה שאנחנו קונים.
לצערי אנחנו כרגע לא קונים אורגני.
אבל כן קונים דברים מסויימים "יקרים" לפעמים חלקם אורגניים בהזדמנויות שונות.
הרבה צימוקים, שקדים, תמרים אגוזי מלך וכו'.
רוב הקנייה שלי בסופר היא של פירות וירקות, עופות כשיש מבצע בלבד (קונה שלם ומחלקת (בעלי) לבד בבית)
ולפעמים ירקות קפואים- סנפרוסט. מוצרי חלב צאן.
רק קיטניות ,קמח מלא ,סוכר חום, וסילאן בחנות טבע (זה יוצא יותר זול מהסופר וגם הסוג של הסילאן הנורמאלי ,בלי התוספות)
אגב בחודש הקודם ההוצאות על מזון היו 1700 ובפירוט ראיתי שהיו קניות של דברים מיוחדים- ארחנו המון והיה גם חג.
אבל באופן כללי מחירי המזון פשוט עלו.
הסתכלתי בכלל בפירוט של הויזה וראיתי ב"עוגה" שמזון זו ההוצאה הגדולה ביותר שלנו (חוץ משכ"ד)
בצורה אדירה על פני השאר.
ועכשיו רוצים גם מע"מ על פירות וירקות
וחומץ סינטטי במקום מרכך כביסה זה העוד 2 גרוש שלי , בכלל ממניעים אקולוגיים.
אוף, מדכא אותי לכתוב
אני צריכה להיות עוד יותר פשוטה מרצון...
אני הולכת לחפש מקום לנופש בקיץ..

[פלונית_כרגע*]

לא ראיתי לפני שהוספתי, היה פתוח ים זמן אז
אמא אינקובטור את פשוט צודקת! אצלנו זה קורה בערב פסח
ואחרי שאני שמחה שאני כזו מחושבת (חוץ מכמויות הקווקר שניתקעתי איתם השנה..)
אני תמיד מקבלת מחמותי פסטות ואריזות שלמות של טבעול יקר ולא לעניין ש"חייבים" לגמור אותו כי חבל..

[שביל_בצד*]

גם 4 נפשות. ויצא 1400 ש"ח.
הייתי רוצה לעבור איתך על הרשימה פריט פריט...
כי אנחנו קונים ממש רק מוצרי יסוד (אמנם גם אורז וקמח מלא) אבל לא שניצלים מוכנים, מעדנים, פאסט פוד.
בשרים קונים לשבת (הרבה) ואוכלים שאריות במהלך השבוע.
אבל בסופו של דבר קנייה שבועית מגיעה למעל 400 שח, וזה לא כולל השלמות (חלב, לחם כשצריך)

[אוד_ליה*]

נראה לי שזה לא "מה" אלא "מאיפה" ו"כמה"... (בהתייחס לנתונים שנתת)
צריך לעשות סקר שוק, לבדוק מבצעים. לקנות כמות מעטה (למשל של פירות - לקנות לכמה ימים ולא לשבוע כי אח"כ הם כבר לא טעימים וזורקים, מוצרי חלב לקנות סוג אחד למשל לא לקנות גם גבינה לבנה וגם קוטג' וגם גבינה עם זיתים... אחד מהם לא ייאכל עד הסוף וייזרק לפני התאריך). דברים כמו אורז, קמח- אפשר לקנות בכמות וכשעושים את זה לחפש איפה הכי זול (יכול להיות הבדלים של עשרות שקלים!)

[פלונית_כרגע*]

טוב הלחצתן אותי שלא קראתי טוב, פיספסתי משהו ונכנסתי שוב לראות את הפירוט לחודש הקרוב
והסכום אכן מדויק- אצלי 1300 ואצל בן הזוג 100..
אבל גיליתי לתדהמתי שבשתי פעמים רצופות אצל רמי לוי קניתי בדיוק באותו סכום, הבדל של כמה אג' בודדות
ובקנייה נוספת בדיוק ב 100 ש"ח יותר. חבל שאין לי את החשבונות מסקרן אותי מה קניתי.
ומפה עוד רעיון
פינקס על המקרר כול פעם שנגמר משהו לכתוב ולצאת עם רשימה מדויקת אך גמישה.
ז"א אצלנו כתוב פירות - ואני קונה 3 סוגים של מה שהמבחר שלו יפה וזול.

[רקפת_ב*]

זה מעצים - כי אנחנו סומכים על עצמנו וכישורינו ולא תלויים בכסף.

אני מאוד מתחברת למשפט שנכתב כאן.
מתוך ניסיון שלי לפשטות מרצון שלי וללא רצון של בעלי.
נאלצתי לעשות את הדרך כאילו לבד - אבל מסתבר בדיעבד שבעלי יודע לחיות בפשטות יותר טוב ממני.

להקפיד על יופי, על סדר, על אוכל מוגש אסטטית, על חגיגות קטנות שחוגגים בבית בכל הזדמנות.

זה גם מה שעזר לי לא לגרום לבעלי להרגיש את המעבר ועזר לי להנות מהמעבר. זה לא נעים להתכלב.

גם את המעקב אחרי הוצאות /הכנסות עשיתי לבד - מכיוון שהיה לנו חשבון משותף יכולתי לעקוב אחרי ההוצאות בקלות.
אם תרצי עזרה, אשמח לעזור.

את יכולה גם לקבל ליווי בפעמונים - אבל זה דורש שיתוף פעולה של שניכם.

[אוד_ליה*]

פינקס על המקרר כול פעם שנגמר משהו לכתוב ולצאת עם רשימה מדויקת אך גמישה.
זו גם השיטה שלי...

[שביל_בצד*]

פינקס על המקרר כול פעם שנגמר משהו לכתוב ולצאת עם רשימה מדויקת אך גמישה.
ב-ר-ו-ר. אבל באמת באיזור שלנו אין הרבה תחרות.
הבעיה היא שכל שבוע יש משהו יקר אחר שנגמר (שמן זית\ טיטולים\נייר טואלט)

[פלוני_אלמונית*]

רעיונות לקירור אין לי, אנחנו אפילו עוד לא הורדנו את המאוורר.
נראה לי שמאוורר זה הרבה יותר זול ממזגן כך שזה כבר חיסכון

לעומת זאת בחורף מהרגע שהתקינו לנו יונקרס היה סוף סוף נעים בבית מה זה?

[קן_לציפור*]

מהרגע שהתקינו לנו יונקרס היה סוף סוף נעים בבית
מה זה יונקרס???

[פלונית_כרגע*]

יש לנו הסקה בבית (דירה שכורה בעיר הקודש)
ויונקרס זה חיבור לגז בשביל ההסקה ובשביל מים חמים בדוד.
לפני שבעלי הבית התקינו את היונקרס היינו כול הדיירים מחוברים למערכת אחת של הסקה.
ז"א ההסקה דלקה בשעות קבועות, לא משנה אם היינו בבית או לא.. זה לא היה נתון לשיקולנו
ותשלומי ועד הבית היו בשמים.
זה יוצא הרבה יותר חסכוני מחשמל, ומאוד משמעותי בחימום המים בחורף- העלות זה רק בזמן שברז המים פתוח
לא צריך להדליק את הדוד שעות מראש ובסוף לא נשארים מים לאחרון.

[שלולית_י*]

אפשר לבקש ליווי מקצועי (ואני לא בטוחה שזה בכלל בתשלום) מעמותת "פעמונים"

[באותו_סרט*]

היי אימשלו, לא קראתי את כל הדף, אבל אני יכולה לומר שאנחנו עוברים את אותו תהליך. אנחנו זוג + שניים, אפשר לומר שהיינו עשירים למדי.
עברנו תקופה מאד קשה נפשית, כי כשתחושת העושר נפגמת ומן אמללות כזו מחלחלת זה קשה בטירוף. בתחילת התהליך צחקתי עלינו ואמרתי שחוכמה גדולה להיות לא חומרני ופשוט (כמו שלכאורה תמיד היינו) כשהכיסים מלאים בכסף.
ההתמודדות שלי היתה קשה לא בויתור על המותרות אלא כאשר לא היה מספיק גם להוצאות השוטפות הבסיסיות. היום אני אומרת שאני מעל זה, ואני חושבת שגם אם לחלוטין הייתי מוותרת על החוויה הזו צריך לשים את הדברים בסדר העדיפות הנכון
ולפרוט את הבעיות לפרוטות פרוטות.אני ובן הזוג עברנו את זה יחד וכל אחד לחוד בדרכו.
הדבר היחיד שאני לא מסכימה זה עם הניסיון להגיד לעצמי אהה אין כסף לקולנוע, אז לא נורא יותר כיף בבית. עלי זה לא עבד, ידעתי בדיוק מה אני רוצה וכשהפסקתי לנסות למצוא תחליפים לחיים הקודמים ולסגל חיים חדשים הרגשתי הקלה.
מצטערת על הכתיבה המבולגנת. אני מאד ממהרת, אבל זה כל כך תפס אותי, שהייתי חייבת לכתוב משהו.

[אמא_אינקובטור*]

הבהרה, למען הסר ספק. כל הפטנטים המחוכמים, ה"קניות במזווה" ו"קניות בארון" והעפת המיותרים וקנית יד-שניה וקבלה בשמחה של דברים שמעניקים לנו לא נועדו רק כדי לחסוך כסף. כלומר, החסכון הוא תופעת לוואי חביבה ומבורכת, אבל האפקט המרכזי כאן הוא המעבר מחשיבה של צריך וצריך ואי אפשר בלי לחשיבה של - אפשר גם בפחות. ותמיד יהיה לנו בית מרוהט ובגדים בארון גם אם לא יהיה לנו המון כסף. ואנחנו נשמח בלא-הרבה שיש, לא כהסתפקות במועט אלא באמת להביט על ארון עם חמישה זוגות מכנסיים, עשר חולצות ושתי חצאיות ולהרגיש כמו אלקסיס קרינגטון. עוד תופעות לואי מבורכות הן בית מסודר יותר (כי בכל מה שיש בבית - משתמשים, ויש לו מקום), אריזות קלות יותר לנסיעות (כי פתאום נראה לך סביר והגיוני ללבוש את אותה חולצה שלוש פעמים בשבוע, אחרי שכיבסת אותה כמובן אחרי כל לבישה), פחות זבל לזרוק (כי קונים פחות, וקונים יד-שניה ואין מיליון עטיפות פלסטיק לכל כפית) והרבה-הרבה יותר זמן פנוי כי לא משקיעים כל כך הרבה זמן ואנרגיה בחפצים.

אנחנו לא, אני חוזרת, לא נזירים בודהיסטים על פסגת הר בהימלאיה. יש לנו סלון יפה ומעוצב (כי קונים מדי פעם, כשיש סכום מספיק, פריט יפה בדיוק לטעמנו - וכמה מהפריטים האלו נקנו לפני שנים ונראים ומשמחים אותנו כמו ביום שנקנו). יש לנו בלגן בבית, לילדות יש עדיין יותר מדי צעצועים ובגדים. אבל אין לי בעיה מוסרית למסור את בית הבובות הענק של פישר-פרייס שהן משחקות בו עכשיו ואת מיליוני הפולי-פוקט שמאכלסות את בית הבובות, כי את כולם מצאנו (בחיי). כאמור, הכל בקטנה, אבל הסכומים הקטנים שחוסכים מצטברים, ואז פתאום יש לי כסף לזוג הנעליים האולטימטיבי והכי נוח בעולם או לאביזר שווה לאופניים של הזוג.

וכשהפסקתי לנסות למצוא תחליפים לחיים הקודמים ולסגל חיים חדשים הרגשתי הקלה. בדיוק כך. אם את מחליטה להתנתק מהכבלים אבל להשקיע פעם בחודש-חודשיים באיזה בגד מעצבים מופלא, לכי על זה. או להחליט שלא אוכלים יותר בחוץ אבל פעם בשבוע קונים את כל המעדנים שמתחשק.