מי גאון של מימה

יא מימה איזה מדהימה את - הסיפור ששחזרת פה כווץ לי את הפחד בבטן לכדור מוחשי וחזק - פשוט אימה...
היתה לי פעם סיטואציה נורא מפחידה עם מישהו קרוב אלי תוך כדי "התקף" שלו... והיתה לו חרב ביד - הוא לא איים עלי - ורק מזה שעברתי לידו כשהוא מחזיק את החרב רעדו לי הברכיים ממש פיזית ונתמכתי בקיר כדי לא לפול - בחיים שלי לא נתקלתי במצב פחד כל כך מוחשי שגורם להכיר את המושג פיק ברכיים באופן אישי...
קראתי את מה שכתבת כאן ורציתי להגיד לך שאת פשוט חתיכת וואנדר וומן - עם האימה הזו להצליח להפיל אותו ולחלץ את ילדיך - אלוהים אתך, וגם אנחנו המאזינות ..

וההשגחה שומרת.. וטפו טפו טפו שתהיו בטוב (ותמשיכי לא לדבר יותר מדי על הקפואריסט-נשמע שזה ממש עושה למציאות המעשים להייטיב ולהתחזק...)
וגם רציתי לעודד ולהוסיף שבעניין "תכנית ההתפרקות": לכל התפרקות הקצב שלה - כמו בניה - לפעמים היא מתקלפת לאט ונושרת חתיכה חתיכה - לא חייבים תמיד מפץ גדול...דרמות..אש ותמרות עשן - תהליך מתון לא נופל מאחיו הבומבסטי..

...
שנהיה בטוב
אומץ ושמחה לכל
>אנונימית הולכת לנשום עמוק ולעשן סיגריה<

שליחה על ידי מי_מה* » 29 מרץ 2009, 20:47

אנונימית הולכת לנשום עמוק ולעשן סיגריה
סבבה, בדף הזה מותר לעשן.
<מימה גם כן הולכת לנשום עמוק ולהשכיב את הילדים לישון במקסימום רוגע. הסיגריה מחכה לה בסבלנות כפרס על ביצוע המשימה>

טוב
ליל מנוחה וחלום
כבר מאוחר ומחר נקום ונראה
איך שמגיע היום בסוף כל לילה
אווווווו
טוב
חושך נפל על הרחוב
רק הירח מאיר את אורו הצהוב
צרצר מצרצר צירצורו..שר..
לילה טוב...
חיבוק ונשיקה
למימה ולילדיה

יוו
איך זה יודע שזה שיר ועושה אותו שורות שורות ככה מקביל?
קטעים פה..

איך זה יודע שזה שיר ועושה אותו שורות שורות ככה מקביל?
ככה יעשה לשורות קצרות (-:

יקירתי מי מה

משהו על שיתוף בהתפרקות- אני יודעת על עצמי, בתור אחת שלא מסתירה דברים ואוהבת לשתף, בעיקר כשקשה, שההתמודדות האמיתית שלי היא לעבד את הדברים ביני לבין עצמי, כשאני ישר רצה לספר לחבר'ה הרבה פעמים הולך העוקץ לאיבוד, לפעמים זה טוב כי זה מראה לי שבעצם העוקץ לא גדול ועמוק כפי שחשבתי, אבל לפעמים זה מוציא רק את הקצה ואז אני משלה את עצמי שאפשר להשאיר את הפינצטה במגירה. בדרך כלל במצבים כאלה יש דלקת אח"כ.

איזה שבת רגועה? זה נראה לך רגוע?
קראת לזה עמוס, אבל שבת עצמה היתה עמוסה בטיול ופיקניק... וככה בילינו לנו שם עד הערב. היה כייף מאוד.
יש שם גם המון שלווה (בעיני).

לגבי ההתפרקות, אני נוטה להתפרקויות קצרות ורועשות. לפעמים זה משאיר אותי עם אשליה של נקיון, הנה הוצאתי את כל הג'יפה, הנאחס, נכון עכשיו מרגיש יותר טוב? עד שמגיע הגל הבא. הוא עוד יבוא.
כשיש עוד כל כך הרבה שיושב בפנים ומחכה, זה לא נגמר כאן.

מחר יש קבלת שבת קיבוצית. זה קורה אחת לחודש. באיזושהי פינה בלב אני טיפונת מצטערת על זה כי היתה תקופה שלא היו קבלות שבת במועדון של הקיבוץ וככה התחלתי עם קבלות השבת בבית ועכשיו, כשהן נתחדשו פתאום אני טיפה מצרה על זה שלא יהיה לנו הטקס הפרטי שלנו. נכון שאפשר לקיים אותו לפני, אבל זה נראה לי משונה לערוך שתי קבלות שבת. מחר יש לי גם תפקיד. מדי פעם אני מתבקשת לכתוב משהו ולקרוא אותו בקבלות השבת האלו. למחר נתבקשתי לכתוב סיכום שבוע וזה מה שכתבתי:
סיכום שבוע
השבוע הושבעה ממשלה חדשה בישראל. בימים שקדמו להשבעה, בכל פעם ששמעתי את צירוף המילים ראש-הממשלה-המיועד-בנימין-נתניהו נהיה לי לא טוב. מילים ותחושות.
אחר כך יצא, שבלי להתכוון, שמעתי את נאום ההשבעה שלו. הוא דיבר כל כך יפה והתפשטה בי תחושה לגמרי לא רצונית של אופטימיות. מילים ותחושות. כמה קל לי להקשיב למילים. להאמין להן. להתעלם ממסרים לא מילוליים שאני מקבלת.
לנוכח תחושת האופטימיות המשונה שעורר בי נאום ראש הממשלה, הזכרתי לעצמי שמילים הן רק מילים. הזכרתי לעצמי שעכשיו אני לומדת להשתמש בעוד שפות כי המילים לבדן הן שפה מתעתעת.
לפני 14 שנה קשרתי את גורלי בגורלו של אדם אחר כי הוא אמר מילים יפות. מילים שרציתי להאמין להן בכל מאודי, אז נתתי למילים לקבוע לי את התחושות, מתעלמת מהתחושות שכבר היו שם קודם לפני המילים. בשנים האלו למדתי שלא כדאי לבטוח במילים, צריך לבדוק את המעשים. לתת לאמת שלהם לדבר. זה לא פשוט ללמוד שפה חדשה.
היום אני מקשיבה למעשים ולפעמים לוקח לי זמן לפרש אותם, להבין מה הם אומרים באמת. לפעמים אני טועה, נבהלת, מתבלבלת מתקנת. ממשיכה.
אז בשבוע שלי, לנאום ראש הממשלה היתה חשיבות לגמרי לא לאומית. הכי פרטית שאפשר. אבל הוא שימש לי תזכורת. להקשיב למעשים, לא למילים.
ואף על פי כן ולמרות כל הנאמר, אני מתפללת שלפחות חלק מההבטחות שהבטיח ראש הממשלה, הוא יזכה לקיים ונזכה גם אנחנו.
שבת שלום

באתי להשתכשך איתך. אפשר גם פה?

ואף על פי כן ולמרות כל הנאמר, אני מתפללת שלפחות חלק מההבטחות שהבטיח ראש הממשלה, הוא יזכה לקיים ונזכה גם אנחנו.שבת שלום
שבת שלום מותק @}

כתבת יפה.
מאוד נכון בעיני, שפת המעשים ושפת המילים.
שבת שלום

כתבת יפה מאוד.

שבת שלום

כי המילים לבדן הן שפה מתעתעת.
כמה שאת צודקת!!!

ולגבי ראש הממשלה, מעניין איך הצלחת להתנקות עד כדי אמון/אמונה, אני הקשבתי והרגשתי כל כך מרומה,
המילים היו כל כך ממלכתיות ו...יש לי עליו כבר.. המרגיעון אומר : כל גיל והשמחה שלו (-:
אז שתהיה שבת טובה ושמחה ומבורכת.

שבת שלום ופרח.
ומצאתי את זה, התחבר לי.
http://www.youtube.com/watch?v=rjwa0tCVPYU

מצד שני יש את זה, שיותר מתאים לך ולמילים שלך הנפלאות:
http://www.youtube.com/watch?v=ngxxvRhVzig

הבעיה היא שאיך שכתבתי את הדברים כאן, הפסקתי להתפרק.
אבל כתבת כאן רק את חצי הסיפור, לא?
כי אמרת שהוא תקף אתכם פעמיים, פעם עם סכינים ופעם עם חרבות.
קחי את החצי השני, תכתבי אותו לעצמך ותעשי את כל התהליך (אם זה מה שאת רוצה) כמו של' אמרה, ואז תביאי אותו פה אלינו, בשביל מטר נוסף של חיבוקים.

כתבתי את כל זה עכשיו והנה אני מקבלת המון תשומת לב ובעצם לא מגיע לי כי לא קרה שום דבר.
אני את שלי אתן לך ממילא, תרצי או לא תרצי. ומה זאת אומרת "לא מגיע לי"????????? נראה לך????? תיכף תראי מה זה מגיע.

(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())@}(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())@}@}@}@}@}@(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())@}@}(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())@(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())

וזה בערך שליש ממה שמגיע לך לקבל על בסיס יומיומי.
עם או בלי פוסט טראומה, עם או בלי סכינים בליל ירח מלא. מה זה קשור?

אז תעזבי אותי עם החארטה של "לא מגיע לי", טוב? אחרת אני אכעס באמת.

(ואם ממש אין לך מה לעשות בחיים, תקפצי שניה ל כרוב ניצנים ותראי מה כתבתי שם לניצן, אי אז לפני שנתיים או יותר, על "מגיע לך בחסד, לא בזכות". כולם נצרכים לחסד, אפילו אברהם [ציטוט מהמקורות], ואין צורך להוכיח זכאות. מה אנחנו, ביטוח לאומי??)

היום גם מגיע לי וגם אני זקוקה. מאוד זקוקה. משבר ב'זוגיות'. משבר מתסכל. ומה שעוד מתסכל זה שבהסתכלות לאחור אני רואה שהכל כבר נאמר לי בשפת המעשים (משבר או לא משבר, נשמר רצף לוגי בבלוג) ואני פשוט לא רציתי להקשיב. חיכיתי לשמוע את זה במילים ודחיתי את זה בכל מני תירוצים פסאבדו רוחנים רק כדי לא למצוא את עצמי שוב בפינה המיאשת הזאת.

אם תרצי לדבר, אני כולי אזניים (-:

וכן הלאה..

היי מתוקה.
נכנסתי וקראתי כמה ימים אחורה...
שוב, כמו אז, עלו בי ישר דמעות... ומצד שני פליאה גדולה-
כמה חזקה, אמיצה, מדהימה את.
מיליוני חיבוקים שתמיד מגיעים לך.

אני כל כך עצובה. לכתוב את זה כאן ממסמס את זה קצת ואני יודעת שאין ברירה ואני צריכה לעבור דרך החרא ואחר כך יהיה יותר טוב אבל ברגע זה אני לא מצליחה להכיל את כל העצב הזה. אז אני ממסמסת אותו כאן. בין כל החיבוקים.

חיבוק גדול. ואם תרצי לדבר, אז אני כאן.

שליחה על ידי הדס* » 04 אפריל 2009, 22:56

יש לי בשבילך כמה מילים מחבקות מהבת שלי (הידועה בכינויה מספר 2..) שתמיד קולעת בול
גלשתי לי בבלוגך (המשובח הכנה והמקסים!)
כשמאחורי הכתף התגנבה לה ילדונת (מספר 2 כאמור..)
בדיוק הגעתי לחיבוקים של תמרוש רוש
כשהגיעה הדיאגנוזה מהכתף
"מי זה המחובק הזה.. שאוהבים אותו כלכך..!!"

אז ככה שתדעי לך שאפילו מפה, ובלי להכיר -מריחים את זה מקילומטרים.
תודה על ההשראה והכוחות שאת מעוררת - אפילו בחרא..
מצטרפת לחיבוק
מאחלת לנו שבוע של שלווה שקט ושלמות עם כל מה שיבוא עלינו

שבוע טוב, מפתיע, עוטף ואוהב, שיזרום ויהיה נעים אמן ואמן.

מצרפת את ה(()) שלי
לכל אלה שלמעלה

שבוע טוב ומבורך@}

תודה.
המשבר שהתחיל בלייל שישי התפתח לכדי סיום מוחלט. אני כל כך עצובה עד שלא מצליחה לישון ומתקשה גם בפעולה הבסיסית של הנשימה. ואין שום דבר שאפשר לעשות בקשר לזה חוץ מלחכות שזה יעבור.

אני כאן. אוהבת אותך נורא.

חיבוק גם ממני. אם תרצי להפגש אנחנו די קרובות. לפעמים זה מסיח את הדעת ועוזר לא להשאב...

תודה עולם, שלחתי לך מייל. אני לא יודעת אם אני רוצה להסיח את הדעת. למעשה כל כך כואב לי שאני לא יודעת כלום. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ניסיתי להתאמן וזה לא ממש הלך. קשה לעשות יוגה בלי לנשום. אני לא רוצה לשקוע אבל חושבת שהפעם אני הולכת על זה. שוקעת ומתפרקת ועל הדרך כבר משלימה חובות לכל ההתפרקויות שלא יצאו.

אני שוב פה, אם בא להתפרק בחברה.

אני לא רוצה לשקוע אבל חושבת שהפעם אני הולכת על זה.

שולחת לך אהבה רבה, ומאחלת שתרגישי, גם בתוך ההתפרקות, שאת שמורה ומחובקת ואהובה, שמותר לך להתפרק ושהכל בסדר.

שולחת לך אהבה רבה, ומאחלת שתרגישי, גם בתוך ההתפרקות, שאת שמורה ומחובקת ואהובה, שמותר לך להתפרק ושהכל בסדר

אני קוראת את המילים הכל כך אינטימיות שלך, אינני מכירה אותך כלל ואני לא יודעת כמה משמעות יש למילים האילו מאדם שזר לך לחלוטין אבל אני מרגישה הזדהות כל כך גדולה, ו-
מאחלת שתרגישי, גם בתוך ההתפרקות, שאת שמורה ומחובקת ואהובה, שמותר לך להתפרק ושהכל בסדר
שאת שמורה ומחובקת ואהובה

מתוקה,הכל בסדר !
ה כ ל

ואת אהובה כמו שאת.

http://www.youtube.com/watch?v=iwwvFotG ... o]playnext from[/po]=PL&index=2

נראה לי שאני מבטאת את B]רחשי הלב L4epGowZU[/po] הכלליים בדף הזה, לא רק את אלה שלי.
(זוכרת את הכאב הזה וכמה מתוך הכאב כמעט בלתי אפשרי לדמיין את האושר שמעבר לפינה, באמת מעבר לפינה...).

אתן נפלאות ותודה לכן על כל החיבוקים.

אוי, מתוקה....
שולחת לך אהבה רבה, ומאחלת שתרגישי, גם בתוך ההתפרקות, שאת שמורה ומחובקת ואהובה, שמותר לך להתפרק ושהכל בסדר.

גם אני.

(())(())(())

מזדהה ומחבקת.

((-))

שלום. באתי ל-

וגם ל-{}

תודה.
אני עדיין עצובה כל כך. אבל כבר יש מדי פעם רגע קצר שלא. זה סימן שהעצב הזה יחלוף.

יש מדי פעם רגע קצר שלא. זה סימן שהעצב הזה יחלוף.
וזה סימן שהעצב הזה מונח על מקום מלא שמחה,כי זה מה שאת באמת - שמחה @}
את מבינה,עצב בא והולך,מה שבאמת נשאר זאת המהות האמיתית שלך שהיא מלאה באור המיוחד שלך.

את בסדר את.

היום היה יום קשה קשה. אני כל כך מתגעגעת שכל היום הייתי צריכה להחזיק את עצמי בכוח לא להתקשר, לא לשלוח אס אמ אס , לא לשלוח מייל לא הודעה במסנג'ר. יש כל כך הרבה ערוצי תקשורת...
יצאתי להליכה בצהריים. בהתחלה היה טלפון מחברה אז הלכתי ושוחחתי והייתי אפילו עליזה מעט. אחר כך דיברתי עם אלוהים. ביקשתי שיעזור ללב שלי לשמוח שוב, שיעזור לי להיות בשמחה ואיך שהפסקתי לדבר עם אלוהים התחלתי לבכות נורא. וזה היה מוזר כי הלכתי בתוך יופי מרהיב. מ ר ה י ב. פרגים, חרציות, קידה שעירה וחרדלים כולם עזי צבע ועצים שכוסו בעלווה חדשה ירקרקה ותאנים וגפנים עם כל הפגים והסמדר. יופי מסחרר ואני בוכה. רואה את כל זה סביבי וממררת.
הגעתי הביתה והסתערתי על הנקיונות. זה עזר לקצת אבל אחר כך ניקיתי ובכיתי. משפשפת ומטפטפת. ואז הגיעו העצבים. מצאתי את עצמי צועקת פה בכל הקול.
כתבתי קצת על הנקיונות לפסח בדף של הנקיון לפסח, ומדהים איך הנקיון החיצוני משקף את הפנימי. ביום חמישי, אחרי שדיווחתי על ניקוי החלונות , הקוסמת כתבה שזה יביא לראית הדברים כפי שהם וכבר למחרת קיבלתי את התמונה כמו שהיא במלוא העצמה... ואחר כך המשכתי ועכשיו כמעט כל הבית גמור חוץ מחדר השינה שלי. עמיר היה אמור לצבוע את הקירות שלו אתמול אבל זה לא קרה. הוא דוקא רצה אבל לא הסכמתי. אז מה שיש עכשיו זה בית שכולו מסודר ודי נקי על פני השטח, אבל לא נגעתי בכלל בארונות ומגירות. כלומר, על פניו הכל נקי ומסודר אבל בפנים מהפכת עולם. ככה גם אני. מבחוץ הכל נראה בסדר אבל בפנים בלאגן וכאב.
תודה לכולן על התמיכה. זה עוזר.
מחר מתעתדת להשכים קום עם הילדים ולברך את ברכת החמה הכנתי אתמול נר גדול מאוד שאותו אדליק מחר בזמן הברכה. הוא אמור להספיק לשבוע ולדלוק כל ימי הפסח. יצא לו גם גוון כזה זהוב (אני מכינה נרות מכל טיפטופי החֶלב ושיירי הנרות שמצטברים ויצא שהרוב היו טיפטופים ושיירים של נרות שבת לבנים אבל היה גם נר אחד כתום ועוד כמה קטנים צבעוניים שנשארו איכשהו מחנוכה אז הגוון הסופי יצא כל כך שמשי!).
חג שמח!

חג שמח! @}

אחרי חמישה ימים ללא עישון הגיע הרגע המבאס הזה שישבתי על הספה כולי רק כמהה לעשן שימלא את ריאותי ויודעת שזה כנראה רק עניין של זמן ותיכף אשבר ואצא להדליק אחת משתי הסיגריות שנותרו לי בקופסא.
ישבתי וחשבתי לעצמי שזה בדיוק כמו אחרי פרידה כואבת, כשהייתי צריכה להחזיק את עצמי בכוח לא להתקשר, לא לשלוח אס אמ אס , לא לשלוח מייל לא הודעה במסנג'ר. ואיך תמיד הייתי נשברת ואומרת שהאצבעות שלי קלות על מדי על מקשי הטלפון. המאבק הזה עם הטלפון היה נגמר רק אחרי שהמאבק בראש היה נפסק.
אז כדי לעודד אותך ולהזדהות במעט עם הפרידה הכואבת אספר לך שבאמת יצאתי לעשן בסוף, ואחרי כמה שאכטות נהיתה לי כזאת בחילה שעכשיו אני מתאפקת לא להקיא, ולמה אני מספרת לך את זה? כי נראה לי שהגוף שלי כבר דוחה משהו שהראש עוד מדמה להיות קשור אליו ואותי זה מאוד מעודד.
פרידה זה חרא, זה כואב, זה עצוב, אבל לפעמים זה מה שצריך והכאב עוזב כשכבר אין ספקות, והספקות נעלמים כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לראות שהכל שלם ומדוייק כמו שהוא.
אוהבת אותך ושולחת

ושיהיה לך חג קליל ושמח ומלא בנקיון פנימי וחיצוני ובהתחדשות מלבבת ומלבלבת. @}

כתבת יפה אום שלום.
מאחלת לך חג שמח מי מה ושבתוך הכאב הבלתי נמנע הזה תצליחי לחוות גם רגעי אושר קטנים שמבצבצים מכל פינה ושבבוא הזמן האושר והאור ימלאו את ליבך ויתנו לך כח ותרגישי אהובה.
(תודה שהזכרת לי את ברכת החמה, הולכת לברך)

כתבת יפה אום שלום.

חג שמח, אשה מתוקה

אז מה שיש עכשיו זה בית שכולו מסודר ודי נקי על פני השטח, אבל לא נגעתי בכלל בארונות ומגירות. כלומר, על פניו הכל נקי ומסודר אבל בפנים מהפכת עולם. ככה גם אני. מבחוץ הכל נראה בסדר אבל בפנים בלאגן וכאב.
גם אני חושבת שאת בדיוק בשלב הנכון כמו שאום כתבה יפה, שבו לפני שאפשר להצהיר בגאון שהבית נקי, והכל בסדר, צריך להודות בזה שיש ג'יפה שצריך לנקות, בדיוק בשלב בו את רואה את התמונה השלמה ומבינה שניקית את פני השטח, אבל בפינות הנידחות של הבית יש קורי עכביש (למרות שאני די מחבבת קורי עכביש, זה רק בשביל הדימוי) ויגיע רגע שנצטרך לנקות גם אותם ואולי זו תהיה טרחה, ולא כיף גדול, ואולי מעייף, ואולי מאמץ, ואולי מוציא את המיץ. אבל אח"כ יהיה נקי. נקי באמת.
חיבוקים גדולים

אמרתי היום את ברכת החמה שלוש פעמים, פעם אחת לבד לפני הזריחה (את הנוסח המלא) פעם אחת עם בכורי בשעת הזריחה (בנוסח מקוצר) ועוד פעם אחת שעה וחצי אחרי הזריחה בתחילת השיעור שלי. גם יצא לי לתרגל את הסדרה החגיגית של אחד מי יודע (ביצוע נקמת הטרקטור עם תנוחה יוגית לכל מספר), פעם אחת בשיעור ועוד פעם, ממש עכשיו עם חברתי רחלי ט והילדים. זה עושה שמח. רחלי גם פתחה לי בקלפים ועכשיו אני רואה קצת יותר אור וקצת פחות שאובה לחושך ויודעת שאכן מה שצריך לקרות קורה והכל שלם ומדוייק כמו שהוא.
אז אני יכולה לאחל שוב, ומכל הלב חג שמח! ותודה ענקית לכולכן על הכתפיים , האזניים והלבבות שהעמדתן לרשותי כשהייתי כל כך זקוקה (עוד לא לקפל, בטח עוד אזדקק. אני לא משלה את עצמי שזהו, נגמרו הדמעות, אבל שמחה שברגע זה אני שמחה...)
הולכת לנוח.

אנונימי

עכשיו אני מבינה שלא באמת הבנתי על מה דיברת, כי החסרתי את החדשות.
מחבקת באיחור, אבל עם המון חום ואהבה

לא מקפלת. מה פתאום? להיפך: פותחת גם כסא נוח לכל ימות החג... וגם לקצת אחר כך.

(כמו הסוכה שהיינו בונים במרפסת של סבתא שלי ואז משאירים אותה עוד קצת... ועוד קצת... ועוד קצת... ללפעמים חודש שלם אחרי סוכות)

אכן קורים ניסים. יש לי חג שמח. מיקדתי את כל הבקשות שלי לאלוהים בזה שיעזור לי לשמוח וזה עבד!

חג שמח, יקירה!
נשמע שממש חווית את היציאה ממצרים, מהמיצרים.
תודה לך השיתוף שלך, שמזכיר לכולנו כמה אנחנו משועבדים לרגשות שלנו, להרגלים שלנו, ובו זמנים כמה יש לנו אפשרות לצאת לחרות...
שולחת לך

חם ואוהב.

אני מכרסמת לי פה מצה (מחיטה מלאה, אלא מה) ומוכרחה להתוודות: אני אוהבת מצות. ואני גם כל כך נהינת מזה שהיום לראשונה מאז שבת, אני רעבה ויש לי תיאבון. כנראה שבאמת יצאתי מהמיצרים. וזה לא שגמרתי להתעצב על עמיר וזה לא שהפסקתי להתגעגע אליו. רק שפתאום זה לא בולע אותי ולא מוציא את הטעם מכל דבר יפה שיש בחיי.
הללויה.

הללויה מותק שלי!

את יודעת הפסח הזה כולו הוא בכלל חג יוגי,
החל בירידה הזאת למצריים, בגלל המצב הכלכלי - הירידה לעולם החומר
וההשתעבדות אליו והמצוקה והזעקה לעזרה ואז היציאה הקשה הזו למדבר,
וההתמודדות עם תלאות הדרך, והגעגועים לסיר הבשר....
ונשמע שאכן יצאת (-:

מה העניינים? זאת אומרת קוראת כבר מה העניינים...
את במצב להיפגש כמתוכנן? או שלא בא? או שבא בווריאציה אחרת?
אני לא בבית (אצל אמא).

נקודות כמובן (-:

את יודעת הפסח הזה כולו הוא בכלל חג יוגי,
חשבתי על זה כבר בהקשר של מה שכתבת לפני כמה חודשים על גלות וגאולה, הנרטיב הזה שחוזר בסיפורים היוגיים וגם כאן וגם בחיים של כולנו....
אני רוצה לספר כאן, באותו ענין, על אחד הקלפים שיצאו לי אתמול. זה היה נדמה לי חמישה מוטות (בטוחה בקשר למוטות אבל פתאום לא משוכנעת כמה היו). רחלי אמרה שזה קלף של אומץ וליתר פירוט גם פתחה את המחברת שלה וקראה לי על הקלף הזה . אני לא זוכרת את הניסוח המדויק , אבל רוח הדברים היתה שזה מצב שבו את מסתכלת על הצעד הבא שאת צריכה לעשות ואומרת לעצמך "אמא'לה איזה פחד! בחיים אני לא אעמוד בזה!" ואז עושה את זה בכל זאת.
ואני מסתובבת מאז בתחושה של הישג. כי בסופהשבוע, כשחשבתי על הצעד של לנתק את היחסים עם עמיר לחלוטין, בלי להשאיר שם ידידות או חברות משפחתית מכל סוג, התחושה שלי היתה בדיוק זו "בחיים אני לא אעמוד בזה!" והנה עשיתי את זה וגם נתתי לעצמי להיות עצובה בלי הנחות, בלי לדחות את זה או להקטין את זה או לנסות לטשטש את זה ואני מרגישה שבזכות זה הצלחתי גם לחגוג את החג בשמחה, להנות מדברים שפחדתי שלא אמצא בהם טעם ואני מצליחה להביט קדימה באופטימיות ואני מרגישה שלמדתי כאן שיעור כל כך חשוב. הרי תמיד ידעתי שאין קיצורי דרך, שאי אפשר לעקוף את הבעיות וחייבים לעבור דרך הכאב ולא מסביבו כי הוא לא יעלם ובכל זאת , כל חיי פחדתי מלתת לעצי לכאוב ותמיד חיפשתי קיצורי דרך ורק עכשיו כשחוויתי את זה ממש אני מבינה שזה בעצם התהליך הכי קצר, שכל ההתחמקויות רק מושכות את הכאב ובסופו של דבר לא מאפשרות להחלים ממנו. אז תודה על השיעור.
ונקודות, מה פתאום לדחות? אני מחכה לפגישתנו מאוד מאוד. זה בא לי בול בזמן ומשמח אותי.

כל חיי פחדתי מלתת לעצמי לכאוב ותמיד חיפשתי קיצורי דרך ורק עכשיו כשחוויתי את זה ממש אני מבינה שזה בעצם התהליך הכי קצר, שכל ההתחמקויות רק מושכות את הכאב ובסופו של דבר לא מאפשרות להחלים ממנו.

כל כך נכון וכמה קל לשכוח. תודה שהזכרת לי.

וגם אני מחכה לפגישתנו מאוד מאוד

והנה , פגישה מקרית עם עמיר על השביל, בסיבוב של הבוקר עם הפיונת, וכל האומץ שלי עוזב אותי ואני שוב סמרטוט מייבב. הו הלב!

קוראת ומחכה אף אני, לתת אחד כזה

אמיתי
@}

אין הרבה דברים שמשתווים לכאב הזה שאת חווה בימים אילו.
מאחלת לך שהמסע will get easier and easier ותוכלי להשקיף עליו מהצד השני במהרה.

תזכרי שזה בא והולך
עוד יהיו נפילות, ולא תמו ימיך כסמרטוט מיבב, אבל הכוון הכללי הוא בעליה, וזה מה שחשוב.

אוף, מעצבן שאת רואה אותו כשלא צריך... אולי זה מגדיל את השיעור.

קוראת ומחכה אף אני, לתת אחד כזה אמיתי
יופי!! אז מתראים (-:
יש.
נקודות.

ודוקא היתה לי שבת מקסימה ונעימה. אני מרגישה שכל התמוטטות יבבנית כזאת מקלפת מעלי שכבה. אני חושבת שצדקה סגו לה כשכתבה שהמהות שלי היא בעצם שמחה. כי מה שקורה אחרי כל התקף יבבות כזה זה שהמהות שלי מתעצבנת מהבכינות ובועטת את עצמה החוצה, משאירה את הסמרטוט המייבב מאחוריה כמו נשל ויוצאת לעוד יום בעור חדש, שהוא אולי קצת רגיש עדיין וטרי כזה ופגיע אבל הוא חדש ורענן והוא שכבה אחת קרוב יותר למהות הפנימית. ואז אני יכולה פשוט להכיר תודה על זה שאני גדלה ולהבין שהכאבים האלה הם המנוע של הגדילה כמו שהשמחות הן הפירות שלה. בלי הכאב לא הייתי זזה.
אם נחזור לרגע לסיפור הפוסט טראומה שלי, גם האירוע ההוא היה חיוני להתפתחות שלי. בלעדיו הייתי יכולה עוד להיסחב עם רון המון זמן וזה לא עשה לי טוב. אז חטפתי פטיש חמש קילו על הראש (אני יודעת שצריך לכתוב חמישה קילו אבל לא כשזה נוגע לפטיש) והשתחררתי וקרו לי המון דברים טובים בגלל זה וגם עכשיו יקרו לי.
בפורים קניתי לפיונת שרביט. זול כזה בחמישה שקלים והוא החזיק בערך חמש דקות. אז קניתי עוד אחד וגם הוא נשבר חלקית עוד באותו היום. היום כשחזרנו מהמחנה של סופשבוע הוא נשבר סופית והזכיר לי שמה שזול עולה ביוקר ושהדרך הכי מהירה היא הארוכה. קיצורי הדרך רק מאריכים אותה. אתמול, לפני שהלכתי לישון הודיתי לאלוהים מכל הלב על זה שהוא מוביל אותי בדרך של צמיחה והתפתחות ושמלווים אותי בדרך כל כך הרבה אנשים טובים ונפלאים - משפחה, חברות חברים ואנשי מקצוע.
שבוע טוב!

שבוע טוב, מתוקה.

וקרו לי המון דברים טובים בגלל זה וגם עכשיו יקרו לי
אמן !|L|

אנונימי

שבוע טוב.

אשליות
הייתי עכשיו בסרט בתלת מימד. וואוו. ברצינות. פשוט הבטחתי לבכור יום כייף עם אמא וזה מה שהוא רצה. כבר המון שנים שלא הייתי בקולנוע בעצם, חוץ מבקולנוע בקיבוץ שזה כמעט אותו הדבר אבל לא ממש. יש משהו בריח של הפופקורן וגם בטעם שלו (שמחייב קולה על יד ושיקפצו לי התזונאים), ובסאונד... אח סאונד טוב של קולנוע, ועכשוי גם נוסף האפקט התלת מימדי הזה. איך נהיננו שנינו. אבל כשהרכבתי את המשקפיים המיוחדים, לא יכולתי להפסיק לחשוב על איך המוח שלנו הוא מצחיק ואיך משחק לא מאוד מורכב בחושים גורם לו להאמין בתפיסת מציאות אחרת לגמרי. אז נכון שהתסריטאים של דיסני לא יכולים לאפשר גלישות תודעתיות ארוכות וכן נשאבתי בחזרה לעלילת הסרט, אבל בכל זאת מדי פעם עוד הפכתי בזה.
זה התחבר לי למחשבות על תפיסת מציאות, שבהיותי במן מצב רגשי לא יציב כזה, אני חושבת הרבה על תפיסת המציאות שלי. 'מיה' - אשליה, הכל אשליה אומרים הבודהיסטים. יש למרק את הכלי (התודעה)עד שיהיה שקוף אומר פטנג'לי שאז יהיה שרוי הרואה בצורתו שלו...
ואני אומרת לעצמי אחרי חווית התלת מימד, איך? איך אצליח לאלף מוח כזה מטומטם שמשקפיים מפלסטיק גורמים לו לחשוב שעף עליו טיל? הרי אם אשליות שאני מודעת אליהן גורמות לי להגיב רגשית, מה אעשה עם האשליות שאני מאמינה שהן מציאות?
אז אני מזכירה לעצמי שפטנג'לי וכל ההוגים החכמים לא חשבו שזה כזה קלי קלות והם כן רמזו שצריך לעבוד. אני מרגישה שהתרשלתי לאחרונה בעבודת המירוק. אז כמו שהצהרתי פה לפני כמה דקות אצל הגבירה בחום , אני חייבת לחזור להשכים טרם זריחה ולשבת לצחצח את התודעה.
יעדים
אני כותבת את זה כדי להיות מחויבת לזה. שמתי לב שיש המון דברים שאני חולמת עליהם, מדברת עליהם, כותבת אותם ולא עושה אתם כלום. זה משהו שאני שוקדת עכשיו על שינויו. בתור התחלה הזמנתי סוף סוף חשמלאי. האור במקלחת לא דולק בערך מחודש אחרי שעברנו לדירה הזאת (לפני שנתיים פחות שבוע), האור בסלון כבר שנה והאור בחדר השינה של הילדים חצי שנה. כל מה שזה דרש ממני זה להרים טלפון ולהזמין חשמלאי. זה אפילו לא עולה לי כסף. ואני פשוט לא עשיתי את זה. לפני כמה ימים התקשרתי והשארתי הודעה. היום התקשר החשמלאי בדיוק כשהיינו בדרך לסרט ושיבחתי את עצמי על זה שבבוקר סידרתי את כל הבית כולו וגם טאטתי את הרצפה. אז לא היה מפדח.
ואני מכריזה פה על עוד שני יעדים שהצבתי לעצמי להגשמה עד ראש השנה הקרוב (כמעט חצי שנה, נראה לי שאספיק):
האחד הוא להתגרש סופסוף והשני הוא לפתוח מרכז קטן ליוגה. לא משהו גדול, אבל התחלה, תשתית.
אז כמו שכתבתי בדף של הגבירה, ההכרזות האלה הן ביטוח נגד פידוח. מכיון שאני יצור די גאוותן, אני לא ארשה לעצמי לפשל אחרי שהכרזתי קבל עם ואינטרנט שזה מה שאני הולכת לעשות.

קודם כל, רוצה לסחתיין ולברך, על ההכרזות האנטי פידוחיות (-:
זה מצחיק העניין הזה עם החלטות שאנחנו עושים. יש כאלה מן החלטות שמכריזים עליהן קבל עם ועדה, והן פשוט לא נעשות. ויש את אילו (לפחות אצלי זה כך)
שלא מכריזים עליהן בכלל ויש מן קול שקט וברור בפנים שגוזר את הסרט, מפיל את האסימון, ובלי לדבר על זה מתחיל בשינוי,
ויש, מסתבר לי עכשיו, את אותו קול שמוכרז קבל עם ועדה ומחרדת אכזבת הביצוע מוציא את עצמו לפועל. והאמת, לא חשוב איזה מן קול זה, כל עוד הוא קורא לנו לעשות את העבודה שמעירה אותנו.
ובקשר למצבי התודעה, רציתי לשתף, שבזמן האחרון, אני מרבה לשאול את עצמי בכל מיני מצבים בחיים, איזה משקפיים אני מרכיבה כרגע. מה מתוך מה שאני רואה, נראה כך בגלל המשקפיים שלי. ולרוב, ברגע שאני עוצרת רגע את עצמי (בד"כ ברגעי תיסכול, או התמרמרות על משהו), משהו אוטומטית משתנה, רק מעצם שאלת השאלה, רק מעצם ההיזכרות הזאת, שיש אני ויש משקפיים, משהו קטן מזדכך. וזה לא שאני נפתרת מהמשקפיים, לי אישית ברור שאני רחוקה מאוד ממירוק טוטאלי של הכלי, אבל לפעמים פילטר אחד פחות, עושה שינוי גדול. ואני חושבת שעצם השאלה הזאת שאת שואלת, עצם זה שאת מודעת לזה שיש משקפיים מאפשר לך לעשות צעד אל עבר הצלילות.
ואגב, אחת הסוטרות הבאות מדברת על אשליות שגורמות כאב ועל כאלה שאינן גורמות כאב (קלישטה ואקלישטה) ועל החלפת האשליות המזיקות באשליות שאינן מזיקות (מחשבות בונות, רגשות אהבה, תחושות של אור), כצעד ראשון ואחריו, בסופו של דבר, בבוא היום ניפטר בכלל מכל הפילטרים המילוליים, המחשבתיים, ואלה שקבורים בזכרון ונוכל לשקף בתודעה הצלולה את אותו חלק שנמצא שם עמוק עמוק מתחת.

בהצלחה @}

האחד הוא להתגרש סופסוף והשני הוא לפתוח מרכז קטן ליוגה.
איך עושים כזאת יד עם אגודל למעלה?
נשיקות וחיבוקים יקירה וח"ח על הזמנת החשמלאי, אני ממש יודעת כמה קל לדחות את הדברים האלה עד שזה הופך להיות מובן מאליו שאין אור בחצי בית (-:

איך עושים כזאת יד עם אגודל למעלה?

האות Y בין שני |.

מימתי המתוקה, קבלי אחד ממני:

גם אני במעודדות מהיציע.

גם אצלי הם היו בסרט עם המשקפים (בולט?)
ולגבי הכרזות,אני בעד.הנה אני מכריזה בזאת : ממחר לא אוכל ואלעיט את עצמי ללא הכרה אלא אזין את גופי באהבה.
עכשיו אני צריכה להאמין לעצמי....

וחיבוק על הרצון להוסיף טוב.
זריחה זה המקום הכי טוב להתחיל,כל הכבוד על החריצות.

גם אני במעודדות מהיציע.

בולט?
כן! ובעצם גם התכוונתי להזכיר את זה כי הסרט עצמו עוסק במציאות ואשליה וזהות. מן 'המופע של טרומן' לילדים.
חזרתי עכשיו מיום עמוס מאוד. היינו ביומולדת 40 לבן כתה שלי (מושג של קיבוצניקים "בנכיתה") שבכלל חי בארץ אחרת ונמצא פה עכשיו בביקור. אחיו הגדול היה נשוי לאחותי אז יש לנו גם אחינים משותפים. היה נחמד. רק הפיונת באה אתי. היינו ביומולדת שעתיים ואחר כך נסענו לבת מצוה של בת של חברה שהתקימה ב'ראגה' בפרדס חנה. היה כייף מאוד.
את מדיטצית הבוקר שלי עשיתי עם התלמידים בשיעור. וחוץ מזה, אמרתי אחרי החגים, אז לא ללחוץ עלי.
תובנות והגיגים התדפקו על המוח שלי מהבוקר אבל עכשיו התאדו. הולכת להקדיש תשומת לב לבנים.
ש ב ת ש ל ו ם @} @}

לך דודי לקראת כלה
פני שבת נקבלה @}

שבת שלום ומנוחה

(מושג של קיבוצניקים "בנכיתה")
עם שני הורים קיבוצניקים, המושג הזה מלווה אותי גם שנים.
אני גם מכירה היטב את אחיו "בנגרעין" ומוכר בכינויו "בנגה" (-:
את מדיטצית הבוקר שלי עשיתי עם התלמידים בשיעור
יודעת משו? שלפעמים יש משהו במעמד הזה של להיות המורה בשעור שמכניס אותי נורא מהר למקום הפנימי הזה, ולפעמים דווקא בשיעורים עם תלמידים מולי יוצא לי לחוות את החוויות החזקות ביותר. כך שמותק, זה לגמרי נחשב לך (-:
שבת שלום

<ד"א קיבלת את ההודעה שלי עם הכתובת?>

אתמול נסעתי לים. עם הילדים ואמא שלי והאחינית שלי וידיד שלה. כל הצעירים רצו למיים. אני טבלתי אצבעות והיה לי קר, אז השארתי את הידיד בתור מבוגר אחראי והלכתי לעשות יוגה בשמש. אחר כך נכנסתי לשחייה. יש את הרגע הזה שבו כבר עברתי את מכשול הלהכניס את הטוסיק למיים ואני עומדת במיים עד למותניים ולא מעזה להיכנס. מתחילים לחצים מנוגדים. מצד אחד פועל כוח ה "אני רוצה לשחות, עכשיו תכנסי כבר למיים" ומצד שני פועל כוח ה "זה קר נורא, לא רוצה!" ועל הרגע המדויק שבו הכוח הראשון יכריע את השני אין לי ממש שליטה אבל הוא פשוט מגיע ואני שוחה. וככה זה עם לקום בבוקר למדיטציה (כבר בוקר שני ברציפות) עם להתחיל לנהל מ"ומ על גירושים (ריקוד הטנגו יצא לדרך, אנחנו בינתיים עוד רוקדים עם ורדים בפה ולא חרבות ואני מקווה שככה זה ימשיך. אמן ותודה) להתחיל לחפש לי מנהל עסקי ולתוות קוי מתאר למרכז שלי (דף כתוב יש, פגישה נקבעה לפני חצי שעה!).
רק להעז ולהכנס ולהבין שזה יקרה כשזה יהיה מוכן ולא שניה קודם. אני רק חייבת להפסיק לעצור את זה בגלל פחד. והרי כבר נאמר שהעיקר לא לפחד כלל.

וואוו מימוש, כל כהכבוד על קידום ההבטחות שהבטחת לעצמך. מעורר התפעלות @}
אין סיכוי שאני נכנסת לים לפני אוגוסט, כשהמים כבר ממש חמים, אז גם על זה סחטיין גדול.

_(מושג של קיבוצניקים "בנכיתה")
עם שני הורים קיבוצניקים, המושג הזה מלווה אותי גם שנים_

אין סיכוי שאני נכנסת לים לפני אוגוסט, כשהמים כבר ממש חמים, אז גם על זה סחטיין גדול.
גם אצלי זה בערך אוגוסט, או יולי. רק שמאז פרוץ הצאצאית לא תמיד יש לי ברירה.... מה שכן לבריכה המקומית אני שולחת אותה עם סבתא/סבא/אבא/מי שלא יהיה בעיקר בשל הסיבה הזו (ועוד סיבות בשפע).