היתה לי פעם סיטואציה נורא מפחידה עם מישהו קרוב אלי תוך כדי "התקף" שלו... והיתה לו חרב ביד - הוא לא איים עלי - ורק מזה שעברתי לידו כשהוא מחזיק את החרב רעדו לי הברכיים ממש פיזית ונתמכתי בקיר כדי לא לפול - בחיים שלי לא נתקלתי במצב פחד כל כך מוחשי שגורם להכיר את המושג פיק ברכיים באופן אישי...
קראתי את מה שכתבת כאן ורציתי להגיד לך שאת פשוט חתיכת וואנדר וומן - עם האימה הזו להצליח להפיל אותו ולחלץ את ילדיך - אלוהים אתך, וגם אנחנו המאזינות ..

וגם רציתי לעודד ולהוסיף שבעניין "תכנית ההתפרקות": לכל התפרקות הקצב שלה - כמו בניה - לפעמים היא מתקלפת לאט ונושרת חתיכה חתיכה - לא חייבים תמיד מפץ גדול...דרמות..אש ותמרות עשן - תהליך מתון לא נופל מאחיו הבומבסטי..

שנהיה בטוב
אומץ ושמחה לכל
>אנונימית הולכת לנשום עמוק ולעשן סיגריה<