מטפחת ירוקה

אנונימי

No such section: 2008-02-04T21:17:48

אני אמא לשלושה, ועוד אחד שנשאר רק בלב.
מנסה להתאושש מאובדנו, ומקווה להריון חדש, אמן סלע.

תחומי האינטרסים שלי הם לידות טבעיות ולידות בית, הנקה, איך לגרום לילד שלא אוכל כלום לאכול משהו,
ובעיקר איך לחיות בשלום עם עצמי ועם הסביבה ולא להתעצבן על בני ביתי.
מגוון, הא?!

דף בית אישי

אז מה היה לנו היום?
חברה טובה גלתה שהיא בהריון.
זה מאוד מאוד משמח, כי ההיסטוריה שלה לא פשוטה...אובדן קשה, קרישיות יתר, כל החבילה.
מתי תורי?

בעזרת השם בקרוב @}
תודה על הברכות! יש פה יותר ויותר דתיים, וגם מתנחלים וימנים.
ביקרת כבר ב המאפיה הדתית? מקום טוב להתחיל בו!

הי, טליה אלמתן!
אקפוץ לבקר במאפיה, תודה על ההזמנה.
אני עדיין לומדת להשתמש באתר, הוא שונה מאוד מרוב הפורומים שאליהם אני רגילה...

ברוכה הבאה!! למאפיה הדתית ולאתר בכלל..

ובשעה טובה לחברה! הריון זה תמיד משמח, קל וחומר אחרי הסטוריה לא פשוטה..

הי גם לך, סימנים בדרך!
תודה על קבלת הפנים החמה.
אני חברה בקבוצת תמיכה של נשים שעברו אובדן תינוק בהריון או בלידה, וב"ה כבר שלוש מהן נמצאות בהריון,
זה נותן קצת תקווה.

שלום
דר. מנקוטה טיפל באחותי לפניח חודש.
לקחנו אוו בשרפ כשראו שיש סיבוך בלידה והיא הייתה מאוד מאוד מרוצה!.
הוא לא עשה מעקב הריון אצלו.
הסיפור בקצרה:
שבוע 42 עם ירידת מים מקוניאלים ובלי צירים. אחרי הרבה שעות קצת צירים. (אז הוחלט על שרפ כשראו שלא מתקדם כלום).
הוא הגיע אליה לבית חולים היה ממש רגוע הסביר הכל.
הלך והיה בקשר טלפוני במשך הרבה שעות.
כל כמה זמן בא לבקר.
הלידה לא התקדמה כי התינוקת לא היתה ממוקמת טוב.
החום של אחותי עלה והיו בעיות בדופק.
ובלילה עשו לה קיסרי.
הוא ממש לא דחף לזה מוקדם מדי לדעתנו. הוא חיכה עד שכבר היו חייבים (חום לאמא למרות אנטיביוטיקה + ביות בדופק הילדה).
הוא המשיך את המעקב גם ביולדות ואחר כך.
הוא ממש היה נחמד עודד וכו....

קיבלנו את המס. מחברה שהיא ילדה איתו ולקחה אותו לפני הלידה. אצלה הכל היה בסדר והיא ילדה רגיל.
אם יש לך עוד שאלות אני אשמח לעות לך בשם אחותי.

סליחה על המשפטים המקוטעים הקטנה (שלי) עושה שמייח פה ואני ממש רציתי לענות מהר:)

בו לילי, המון תודה! המשפטים בכלל לא מקוטעים ומה שכתבת משמח מאוד. אני בגישה של לידות טבעיות וחשוב לי שיתוף הפעולה של הרופא.

מה שהלחיץ אותי זה השלט בחדר מיון יולדות, שאומר להציע לכל יולדת בשבוע 40+ סטריפינג...הוראה שלו. הייתי בהלם, אבל לא היה לי זמן להתייחס לזה ביותר פירוט, כי לצערי הייתי אז עם עובר גוסס בבטן. בסוף ילדתי לידה שקטה ודר' מנקוטה היה עדין ומאוד מצא חן בעיני כרופא וכבן אדם, לכן עברתי אליו מרופאת הנשים שלי. בשבילו אני נוסעת עכשיו לירושלים,
ורוצה להיות שקטה שגם במעקב הריון שיבוא בע"ה וגם בלידה יש לי פרטנר.
שוב תודה רבה, אשמח לשמוע עוד דברים!

לפני מס' ימים הייתי אצל רופא הנשים שלי.
תוך כדי שהוא רושם לי הפניה ועוד הפניה ועוד הפניה לגוון בבדיקות הדם, אמרתי לו את המשפט העצוב והידוע "מה בסה"כ רצינו?! ילד..."

הוא הרים את ראשו ואמר לי, בבוקר הייתה פה אישה שבאה לבקש הפסקת הריון. האישה אמרה לי , דוקטור, אני מריגשה לא טוב, יש אנשים שנלחמים בשביל ילד ואני מפילה...

פשוט לא הצלחתי לענות לו, חייכתי מין חיוך עקום כזה והוא חזר לרשום במרץ.

יש דברים שהם מעבר להבנה שלי,
וזה לא היה ככה פעם. פעם הנתי יש מצבים בחיים וכו' וכו'. היום אני פשוט לא מבינה, איך אפשר לזרוק מתנה כזאת עצומה לפח של חדר הניתוח.

מטפחת יקרה הי,
לגבי רופא נשים: אני מכירה את ד'ר מנקוטה,נותחתי על ידו פעמיים[קיסרי] ,מעולם לא פגשתי רופא נשים כלכך קשוב ועדין ממנו,
הוא מאד מכבד ומסור למטופלות שלו, וגם לא דוחף לכיוונים אגרסיבים בטיפול אלא אם אין ברירה.
בפעם הראשונה כשביקשתי ממנו שינתח אותי בש'רפ, הוא ממש לא התלהב לרוץ ולנתח ודי ניסה להוריד אותי מזה. עד ששיתפתי אותו במכלול העניינים ,בשיחה הוא איפשר לי לדבר ממש על הכל ,מה ששום רופא /ה לא עשו לפניו.
ולמען גילוי נאות אומר גם שאני עובדת במחלקת יולדות, מבחינה מקצועית שומעת רק דברים טובים.
יש לו ידיים טובות ולב זהב ואצילות נפש.מבחינתי הוא ממש זן נדיר בתחום.

עובדת במח' היולדות בעין כרם?!
וואלה, אז אני מקווה שנפגש שם פעם בלידה ברוכה...

כמה ימים לפני יום הכיפורים ילדתי לידה שקטה, בשבוע 27, גם ג'יזל...

משמח אותי מאוד מאוד לשמוע דברים טובים על דר' מנקוטה, כי הוא ממש מוצא חן בעיני, אבל אני חוששת מרופאים, כי לרוב יש גישה התערבותית בענייני הלידה.
מודה לך מקרב לב שכתבת לי!!!

אני מתחילה לעשות קצת סיבובי היכרות באתר,
ומגלה גם כאן דפי אובדן.

זה שורף לי את הפיוזים לגמרי, אני מתחילה לרעוד.
לא כאן, לא כאן.
זה אתר שנקרא באופן בטעי, לא?! אין שום דבר טבעי בלאבד ילד. תינוק. פג. עובר.
ילד לא אמור למות לפני ההורים. לא בבטן, לא במיטה שלו, לא בטיול ולא בצבא, ולא בתאונה.
איבנו שבמיים, אם רק היינו מבינים את החשבונות שלך,
זה היה מקל עלינו קצת.

מוקדש באהבה ובגעגועיםעזים לבני, שלא זכינו לגדל, הוא נפטר בעודו ברחמי בשבוע 28 להריון

יומיים עם חום בין שהתחיל ב38.6 בליל שבת ונמשך עד 37.8 אתמול, יום ראשון בלילה.
הבוקר החום נעלם, נשארתי די מסמורטטת, עם אותו שיעול מגעיל שכבר כואב לי בצלעות.
הבית הרוס,
אוכל אין,
ועוד מעט הילדים חוזרים מהגן.
יש כאן למישהי פאיה טובה להשכרה?!

ועוד משהו.
אני כל הזמן קוראת סיפורי לידה, עם דגש לסיפורים טובים. מציינת לי "ככה אני רוצה, וככה לא יהיה, וככה זה ממש איום ונורא......|
מין הכנה רוחנית, בסגנון הניו אייג'י של מחשבות יוצאות מציאות.
די מוזג למישהי שעוד לא בהריון.

יום רביעי הגורלי מתקרב.

תוצאות הבדיקה על המסך.
זה שלילי.
עוד חלום קטן התנפץ.

אני אוהבת להיות בהריון. אני אוהבת ללדת. מפעם לפעם אני עושה את זה יותר טוב, ויותר נכון.
אז למה דווקא אני צריכה להלחם כ"כ קשה בכדי להגיע להריון, ללידה?!

אתמול שוחחתי עם חברה, גם היא מטופלת פריון. כמעט בו זמנית אמרנו "כמה זה מוזר, להכנס להריון מ"סתם" יחסי מין. מוזר ביותר.
לא להזריק במשך ימים ארוכים, לא לבהות במסך אולטרסאונד ולספיר ביציות, לא להרדם בחדר ניתוח, לא לכסוס ציפורניים בהמתנה להפריות,
לא לספור ימים, שעות ודקות עד בדיקת הריון....
אלא פשוט לקום בוקר אחד, להזכר שאת בכמה וכמה ימי איחור, לשלוף מקלון בדיקה ולגלות ששני פסים מתנוססים עליו.
להיות אח"כ בהריון רגיל, קצת כואב קצת כבד קצת אין-לי-כבר-כוח, ואז ללכת לבית חולים, להתחבר לכל מכשיר אפשרי, וללדת.

אצלי - זה מאבק. מסע כומתה. ריאליטי שואו שבו השורד האחרון מקבל פרס יקר ערך.
למה?!

נכנסתי להגיד תודה על התגובה אצלי, ונשארתי עם חיבוק גדול

אלודאה בלבן, תודה לך, מקסימה!
ת'אמת, בגלל שאני לא כ"כ הכרתי את האתר, הפכתי דף בית לבלוג, אבל מילא, שיהיה.
להשתמע (בעצם, צריך להמציא מושג חדש, שפירושו - נבקר בבלוגי אחת של השניה).
מטפחת ירוקה

יש לי שתי התוויות של משרד הבריאות נגד לידת בית.
ויחד עם זאת, ברור לי שאין בהן שום דבר ממשי שיכול באמת לסכן לידה הבאה. איזה תסכול.

מוקדש באהבה ובגעגועיםעזים לבני, שלא זכינו לגדל, הוא נפטר בעודו ברחמי בשבוע 28 להריון

@}

ראיתי מה שכתבת בדף של מילדת נולדת ונכנסתי...

שליחה על ידי עירית* » 06 מרץ 2008, 21:12

את ירושלמית?
ראיתי את התגובה שלך לשאלתי במיילדת נולדת, ורציתי לשאול אותך משהו, אבל נראה לי יותר מתאים כאן...

זהבי ת, הפכתי את הדף לעוד סוג של בלוג,
בנוסף לאחד שכבר יש לי.
את מוזמנת לכאן בכל עת, לכתוב על כל דבר שעולה על רוחך, המקום פתוח לכולם (-:

עירית, אני מאיזור ירושלים, את מוזמנת לשאול הכל, (-:

_זהבי ת, הפכתי את הדף לעוד סוג של בלוג,
בנוסף לאחד שכבר יש לי._
מטפחת יקרה, קראתי והצטערתי

.

האם תרצי לאנדקס את הדף הזה או את הבלוג שלך (איני יודעת איזהו) ב מדור הפלה ואובדן הריון ?

קרוטונית מהמרק הגדול,
לאנדקס נשמע טוב, אין לי מושג ירוק איך עושים את זה.
מצד שני, זה לא רק אובדן, זה גם טיפולי הפריה, התמודדות עם קופ"ח, לידות...
אבל בכיף, באמת, אשמח לארח כאן ולעזור איך שרק אפשר.

אגב קופת חולים.
לאומית מעבירה אותי מסכת עינויים מתוחכמת, והכל רק כדי לאשר לי התחייבות לבדיקת דם חשובה מאוד.
אולי הם מחכים שאשבר ואעשה אותה על חשבוני, כמו שקרה כבר בעבר?!

התקשרתי היום לדרג יותר בכיר, ונעניתי בתגובה צוננת משהו, בנוסח "גברת, חבל על העצבים שלך, אנחנו לא מתקדמים לשום מקום, מוטב שתעשי כך וכך"
ה"כך וכך" היה כרוך בהטרדה של רופא אחד מאוד עסוק, ולשמחתי הוא היה יותר אנושי מפקידה כל-יכולה של הקופה.

מטפחת יקרה,
באתי לומר תודה על התגובה, ונסחפתי לתוך הסיפור שלך.
אני מאחלת לך טוב ורק טוב.

תודה @} ובתקוה לבשורות טובות.

הנה סיפור האובדן שלי, שנכתב כשבועיים אחרי הלידה, כמעט מייד אחרי שחזרתי מבית החולים.
היום הדברים שונים, כמובן, אבל כאן - כל הכאב והזעם והיגון שרק אפשר לדעת.

גורן שלי

כתבה בחדשות של 8 בערב: פסנתרן עיוור, נולד בחודש שישי במשקל 800 גרם.
העיניים מתמלאים דמעות מייד.
אי אפשר להלחם בזה...

בפורום "תמיכה לאחר אובדן" ב"כיפה" יש לי שלוש מקרות מהחיים האמיתיים.
או שזה חוק הדתיים השלובים, או שזה צחוק הגורל, או שזה קורה הרבה יותר מדי.

שלום מטפחת, עניתי לך סוף סוף בדף שלי
היי בטוב
דתיה

היינו בישיבה משותפת של מזכירות הישוב עם תושבי השכונה שלנו.
מה אני אגיד לכם? היה רע.
אם אין לך כסף לקנות בית - אתה לא שווה כלום. לא משנה כמה שנים אתה גר בישוב - לא באמת זקוקים לך. מבחינת תועלת יישובית אתה יכול לעוף לאלף עזאזל ואף אחד לא יצטער, כי במקומך יבוא זוג צעיר שאולי כן יבנה כאן בית. כמה נחמד לשמוע את זה ממישהו שהוא חלק מהקהילה שלך....

חוץ מזה, נאמר גם שמשפחה היא יחידה כלכלית. כן, הגדלת העם היהודי זה חשוב, אבל כדאי שרק בעלי אמצעים יגדילו אותו, לא שכבות חלשות. כמה מוזר ומשונה שדווקא בעלי הממון מביאים שני ילדים וכלב יקר ערך ומיוחס, והגדלת העם היהודי היא דווקא הזכות של השכבות ה"חלשות" יותר...
חמודים שלי, אתם רוצים שכל משפחה בישוב תהיה עם אבא עורך-דין ואמא עובדת היי-טק?! אז תשכחו מהגדלת העם היהודי. אין להם זמן לשטויות האלה.

נשמע בכלל לא נעים, בעיקר לשמוע את זה ממישהו שהוא חלק מהקהילה שלך....
אפשר להבין את ההרגשה הרעה שלך! האם זה אומר שאתם צריכים לחפש מקום מגורים אחר??

סימנים בדרך,
חשבנו עם על זה.
העיקר שמחזיק אותנו כאן - זאת ה-קהילה, חברים, חברים של הילדים בגן, בעצם, 8 שנים זו חתיכת זמן לא מבוטל! בשום מקום לא גרנו כ"כ הרבה שנים רצוף...לחפש מקום אחר זה נורא נורא קשה, גם בגלל הסביבה, גם בגלל הגיל וגיל הילדים, גם בגלל הכלכלה והלוגיסטיקה.

חברה די טובה היא אמא לשלושה.
הקטן עוד מעט בן שנתיים, האמצעית עולה לגן חובה, הגדול לכיתה ד'. אסור לה ללדת עוד. יש לה מום מולד בלב ושהולך ומחמיר עם ההריונות, מלבד זה רק בהריון האחרון, שבנס הסתיים בלידה במועד (אחרי שמירה קפדנית ואישפוזים), הבינו שבגלל הפלה אחת יזומה פגעו לה בצוואר הרחם, ויש אי ספיקה. בקיצר, מלא בגלאגנים והתוצאה היא - איסור מוחלט להרות. הבחורה בת 35, וליבה נשבר מהגזירה הזאת. בעוד כמה חודשים מצפה לה גם ניתוח שני בלב פתוח, לקינוח.

ועכשיו - תפנית.
האשה היא עובדת היי טק מסורה, שיוצאת את ביתה בשעה 7.15 בבוקר (הילדה האמצעית או שמחכה לגננת ליד שערי הגן, או נשלחת יותר מאוחר בידי האח הגדול.) התינוק הולך למשפחתון.
בשעב 16 מגיעה בייביסיטר ולוקחת את האמצעית והקטן. הגדול חופשי לעצמו כל שעות אחר הלימודים, ולא נתון תחת השגחת הבייביסיטר.
האוכל במקרר, ולרוב הבייביסיטר לא מחממת ולא מאכילה את השניים שברשותה, אלא רק ההורים.הילדים מנשנשים עוגיות, קורנפלקס, פסטרמות, גבינה צהובה ושאר דברים שאפשר לקחת ולאכול ללא חימום.
ההורים מגיעים הביתה בין 18.30 במקרה הכי טוב לבין 20, ואף מאוחר יותר. לא פעם ולא פעמיים ראיתי את הילדים הגדולים ישנים עם בגדיהם על הספה בסלון - ללא ארוחת ערב, מקלחת, פיג'מה. ההורים לא מתרגשים.
עכשיו תנסו לספור, כמה שעות הילדים רואים את אמאאבא, איזו דמות נחשבת לדומיננטית בעיניהם, כמה בעיות חברתיות כבר יש לאמצעית ולאן עוד זה ידרדר.
כרגע האיסור להרות נראה באור אחר?

אותה בחורה מהפוסט למעלה אמרה לי בקנאה "לך לפחות יש סיכוי".
כמה אירוני. יש לי סיכוי סטטיסטי, ואני עושה שמיניות באוויר כדי לממש אותו. אנחנו חיים בצמצום רב מאוד, ועדיין אני מעדיפה ככה מאשר לא להיות עם ילדיי שהבאתי לעולם בקושי ובמאמצים מרובים. היא מרוויחה יופי, וכך גם בעלה, אבל הילדים לא יודעים שמחכה להם סכום כסף יפה בבנק לרגע שיתבגרו. הם רק יודעים שאמא בבית - זה מחזה נדיר ביותר, ושועטים עליה, ואבל היא, מסכנה, עייפה מדי בשבילם. וככה הגדול חוזר למחשב, האמצעית מתבכיינת ללא הפסקה ורק הקטן צמוד לציצי כי זו הדרך היחידה שהוא מכיר להשאר ליד אמא.
האם אני מרחמת עליה? כן, בהחלט. איסור להרות וללדת הוא מכה איומה לכל אישה, שרוצה עוד ילדים.
האם אני כועסת עליה? כן, בהחלט.

נא להחזיק אצבעות לי ולאיש שאיתי ליום שני.
תודה.
נ.ב. גם קריאת תהילים, ריקודים פגאניים וקסמי וודו יתקבלו בברכה!

8 ביציות, 2 הפריות, 0 תקווה.

מתפללת בשבילכם! בהצלחה...

למי שעוקבת - לפני שבוע בדיוק ראינו דופק. כמובן, שבשלב הזה הכל יכול להשתנות...אנסה לעדכן מפעם לפעם. תמשיכו להחזיק אצבעות ולהתפלל...תודה!

איזה יופי! מתפללת בשבילך.

תודה לאלמונית....

קשה לי לחשוב על ההריון...זה מפחיד נורא. אני מעדיפה להתמקד בלידה, מחשבת, מתי ואיך, עם זירוז או בלי, האם אעמוד בלידה ללא אפידורל, האם אוכל להרשות לעצמי דולה...האם אריב על זכותי ללדת לא על הגב, האם יתנו לי להיות איתם בביות.

לגבי, הלידה היא קרובה, אך ההריון הוא ארוך כאורך הגלות, וסופו לא נראה באופק

אתן יודעות מה?!
ספרו לי על עין כרם. הכל, כל מה שאתן יודעות בעצמכן וכל מה ששמעתן. הרופא שלי הוא בעיקרון מנהל חדרי הלידה שם, אבל אין כמו ניסיון אישי...
תכתבו, תכתבו!

לא יודעת כלום על עין כרם...אבל, נכנסתי סתם כדי לראות מה קורה, נזכרתי שממזמן לא קראתי בדף שלך, והתרגשתי עד דמעות! (וזה מצחיק כי אנחנו בכלל לא מכירות, אבל הכתיבה שלך נגעה ללבי..)
שיהיה לך הריון בריא, מחזק ומעצים, שיעבור בקלות ובמהירות! והכי חשוב בע"ה תינוק בריא!
שבת שלום ומבורך...

זו אני ממחשב אחר...

סימנים בדרך היקרה! תודה רבה על מילותייך הטובות!
ב"ה אני כבר בשבוע 19, עד כה הכל תקין (מצד שני, זה לא הזמן להתחיל בבעיות מהסוג שאני עושה)....בשבוע הבא נאלצת לעשות מי שפיר, לא משהו שקשור להריון הנוכחי אלא כדי למנוע איזו אפשרות נדירה של נוגדים. החזיקו לי אצבעות!

עדיין, מרגישה שזהו "הריון על תנאי". לא נוח לי בפורום הריון רגיל, אין לי שום מחשבות על קניית עגלה/ביקור ברמי לי/צילומי בטן. כאילו יש את כל העולם עם ההריון שלו, הרגיל, הנורמלי, ויש אותי, אם ההריון על תנאי שלי.

אני יודעת שזה יכול להשמע מעצבן (כי לאור מה שעבר עלייך הרגשות שלך הם מובנים לגמרי) אבל את חייבת לחשוב חיובי וטוב. ה' נתן לך את ההריון הזה, הוא אוהב אותך רוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם. נכון שעברת דברים קשים מאד-מאד בעבר אז אולי דווקא לך מגיע עכשיו הריון תקין, רגוע ומשמח ולידה קלה וטובה ותינוק בריא ומושלם.
אני מקווה שזה לא מעצבן אותך...
מאחלת לך רק טוב!

תודה על המילים החמות ועל האיחולים!

כמה זמן של נחת באמת יש בהריון הזה?
השליש הראשון: מפחדים שתהיה הפלה, בלי קשר למורכבות ההריון, כי ככה זה, שליש מפחיד.
מהשבוע ה14 ועד התנועות: מרגישים טוב למדי, אין בטן, ובעצם את קמה מדי בוקר ותוהה, האם אני עדיין בהריון?
מהתנועות ועד השבוע 24: זה הזמן הטוב!!! הבטן מתחילה לצמוח, את מתחילה את הקשר של יד-על-הבטן מול דחיפות-בעיטות-גילגולים....כיף. פשוט כיף.
משבוע 24 ועד (עוד לא יודעת עד מתי. עד הלידה, מן הסתם): את מתחילה מעקב צמוד של "היי-ריסק" שכולל US פעם בשבועיים, מדידות צמיחה, מדידות זרימות, מעקב מוניטור וכו'.....ושוב מפחדת.

אאאאא!!! תוך שבועיים שבקו חיים מגהץ קיטור די חדש, מדפסת בכלל לא ישנה ומכונת כביסה שהיא ממש זקנת השבט, לכל הדעות.
אוףףף, יש למישהי כתובת של בנק שלא שומרים עליו טוב?!

זאת הייתי אני, כמובן..

טוב, אפשר לומר לי "תתחדשי".
חידוש משהו משהו, הלוואי על האנשים שאני לא ממש מחבבת:
עליי להתחיל, ויפה שעה אחת קודם (למעשה, כבר משבוע שעבר), טיפול IVIG, כלומר עירוי לתוך וריד של גמאגלובולינים, מכאן ועד הסוף הטוב...
ממש מזליסטית אני.

בוקר טוב! ראיתי את השם שלך במה חדש ומיד נכנסתי..
אוףףף, יש למישהי כתובת של בנק שלא שומרים עליו טוב?! הצחקת אותי ממש! גם אצלנו דברים דומים. האנטרנט, התנור (ואנחנו אוכלים רק לחם אפוי!) הטלפון.. עד שמתקנים משהו אחד צץ משהו חדש! האיש שלי מזכיר לי שתמיד תמיד עדיף על חפצים מאשר על גוף או נפש חלילה, ואז אני מתעודדת...
אין לי מושג מזה טיפול IVIG אבל נשמע לי לא סמפטי בכלל! אין לי מה לומר חוץ מלחזק אותך. תזכרי שכל יום שעובר (על כל הקשיים שבו..) מקרב אותך, בע"ה, לקראת התינוק שלך, זה שאת מחכה לו כ"כ.
שיהיה לך יום נעים ושמח!!

הי, סימנים בדרך..
תודה על המילים החמות.
בקשר ללחם - יש לנו אופה לחם, אבל מאז שלא מוכרים במכולת שלנו קמח מלא שלא דורש ניפוי, הזנחתי אותו. ואני, ילידת רוסיה, חולה על לחם כהה....
מכונת הכביסה היגעה היום, מחר בע"ה יבוא גם טכנאי לחבר אותה, ואז...יו-הו!!! אצטרך לכבס את כל הר האוורסט שהצטבר באמבטיה שלנו.

IVIG אכן טיפול לא נעים, די נדיר ומה שעצוב - התקדמות ההריון לא מסמלת אצלי התקרבות הלידה, אלא להפך. כמה שההריון מתקדם, גדלות הסכנות והסיבוכים. להזכירך, הריון קודם שהתנהל תקין לחלוטין, הביא לאובדן התינוק בשבוע 28..

מחר אני משלימה 22 שבועות של הריון אחרון, יקר, מוזר, מפחיד והכי מרגש שהיה לי.
ביום רביעי אני מתחילה את עירוי הIVIG שאמור לעזור לתינוקת שלי להיוולד בריאה וחיה.
בעוד שבוע וחצי אנו צועדים לסקירת מערכות אחרונה, חשובה, עם דר' נילי ינאי.
בעוד 5 שבועות ו3 ימים אגיעה לשלב שבו אבדתי את תינוקי הקודם...
בעוד 16 שבועות תגיעה השעה שלי ללדת.
לידה טובה, טבעית, ברוכה, מעצימה, לידה שממנה נצא בידיים מלאות, אמן.

_כמה זמן של נחת באמת יש בהריון הזה?
השליש הראשון: מפחדים שתהיה הפלה, בלי קשר למורכבות ההריון, כי ככה זה, שליש מפחיד.
מהשבוע ה14 ועד התנועות: מרגישים טוב למדי, אין בטן, ובעצם את קמה מדי בוקר ותוהה, האם אני עדיין בהריון?
מהתנועות ועד השבוע 24: זה הזמן הטוב!!! הבטן מתחילה לצמוח, את מתחילה את הקשר של יד-על-הבטן מול דחיפות-בעיטות-גילגולים....כיף. פשוט כיף.
משבוע 24 ועד (עוד לא יודעת עד מתי. עד הלידה, מן הסתם): את מתחילה מעקב צמוד של "היי-ריסק" שכולל US פעם בשבועיים, מדידות צמיחה, מדידות זרימות, מעקב מוניטור וכו'.....ושוב מפחדת._
כאילו אני כתבתי את זה.

בעוד 5 שבועות ו3 ימים אגיעה לשלב שבו אבדתי את תינוקי הקודם...
אוי, מצטערת בשבילך , לאבד הריון בשלב כזה. אני איבדתי בשבוע 10 (העובר הגיע רק לשבוע 6 אבל אני לא ידעתי) וזה היה קשה מאוד. לא יכולה לדמיין בכלל מה הרגשת. מקווה ומאחלת שהכל יהיה טוב הפעם. מה שטוב בסוף ההריון זה שיודעים ש"מקסימום" יוולד פג אבל הוא ישרוד (מקווים).
לגבי החברה שכתבת שאין לה זמן לילדים שיש לה, לא מבינה למה היא רוצה עוד. ברור שהילדים לא מאושרים. היא רוצה לאמלל עוד מישהו? האם מתרבים בכל מחיר? שלושה ילדים זה מאוד יפה למישהי עסוקה כל כך (וגם למי שלא) ולא ברורה לי הנטיה להתרבות בכל מחיר.

לידה טובה, טבעית, ברוכה, מעצימה, לידה שממנה נצא בידיים מלאות, אמן.
אמן, אמן, אמן.

ההולכת באתרים,
רצון לעוד ילד הוא א-רציונלי, כנראה...חוץ מזה היא, כמובן, ממש לא חושבת שהילדים שלה אומללים. ממש לא. היא לא רואה מה נורא בלעבוד הרבה, לראות אותם מעט אבל להרוויח סכום נאה של 5 ספרות.

ו...תודה על האיחולים!!!

מחר סקירה מאוחרת.
אני משקשקת, ברור....

היום ב"ה 33 שבועות מלאים.
עוד 5 שבועות, ופורים. ומייד אחריו אני אמורה להגיע לבית החולים לזירוז. כל מי שיש לה כוחות נסתרים, מתבקשת לעשות לחש-בחש, שאלד לפני כן! נורא נורא לא בא לי על צינורות, טפטפות וחומרים כימיים המוזרמים לוריד.

זאת הייתי אני שם למעלה, כמובן...

לא עדכנתי, אבל למעשה ב9 למרץ נולדה הילדה שלנו, חיה ובריאה.
המסע הזה הגיע לסיומו הנכסף.

מזל טוב ובשעה טובה!

מזל טובבבבבבבבבבב!
רק בריאות, אהבה ואושר.
יש ברשותי מנשא שטורכנוויגה כמעט חדש (בן 3 חודשים)
יפהפה וצבעוני. דגם אנה, 4.60 אורכו. מחירו המקורי 440. אמכור ב300. שמי ליאת, ואני במייל
[email protected] כמעט שבת שלום...

הייתי רוצה לנסות למצוא מנשאים של שטורך או דידימוס יד שניה, אפשר גם עם טבעות. מישהי יודעת איפה ואיך ומה יכול להיות המחיר?
תודה!
אקטואלי? למחוק?

גילית ט אם עדיין אקטואלי לך אני בהחלט יכולה לחפש, יש לי חברות שמוכרות כל מני סוגים של מנשאים יד שניה.

אגב, שמחה לספר שהקטנה כבר בת 8 חודשים וקצת, היא שמנמנה, חיה על הידיים, יונקת ואוכלת מצטיינת, זוחלת לאחור ומתוקה בצורה בלתי רגילה.

לא חוסנה עדיין בשום חיסון, אולי נתחיל אחרי גיל שנה.
יש לה 3 מנשאים ואם המצב הכלכלי היה מאפשר היו לה עוד.
ה

הלידה שלה היתה מדהימה, אומנם התחילה עם סוג של זירוז אך התנהלה כמעט טבעי, למעט המוניטורים ואנשי הצוות החרדתיים, ובתמיכתה ועזרתה הרבה של הדולה שלנו המדהימה, רננית.

שלום גם לך

אנחנו מכירות?

איזה יופי שאת כאן! (סורי, לקח לי זמן לזהות

)
לא יוצא לי הרבה להיות במחשב, מקוה למצוא שיטות אחרות לתקשר.
ואפרופו מצב כלכלי ומנשאים, אני נורא מרוצה מהמנשאים הסיניים של אלינה. הם פשוט מעולים בעיני, ולא יקרים בכלל. אני משתמשת בהם יותר ויותר. לדעתי יהיה לך נוח יותר להתחיל לשים בו על הגב מאשר בבד ארוג.

ברוכה הנמצאת

ברוכה הנמצאת

אני מאוד מבינה אותך.
ממליצה להתחיל מלקחת סיני של אלינה לתקופת נסיון, ולראות אם הוא מתאים ואם יש צורך במשהו נוסף... אצל אלינה יש גם מנשאים קצרים שסוחבים היטב, חלקם מבדי ז'קארד וכדומה. גם המחירים שלה הם לא כאלה שצריך לשדוד בנק בשבילם

ואם בסופו של דבר זה יוצא יקר מדי, דברי איתי, יש לי עוד כמה הצעות ייעול

וואו, כמה זמן עבר מאז שכתבתי....בינתיים עלווה כבר בת שנה וחצי והתחילה מעון. היא מאוד אוהבת את הטיולון החדש שלה אבל אמא שלה עוד לא שבעה מהמנשאים...
עלווה הולכת, מדברת, יש לה המון מילים די ברורות, רוקדת, אוהבת בעלי חיים. היום קניתי לה סיר ואחה"צ אני מתכננת להשאיר אותה ללא חיתול.
אשמח לטיפים לגמילה בגיל הביניים (לא שיטת הקשב מהלידה ולא גמילה של גיל שנתיים-שלוש)

אין אין אין. אני לא מצליחה להבין את האתר הזה, את דרך הכתיבה ואין כאן אפשרות לעקב אחרי דברים. אוף. מי המציא את פורט הזה כאן???

את מסתכלת בדף מה חדש? אולי תקראי שוב את הדף סיור מודרך באתר?

אני מחפשת מנשא שטורכנוויגה יד 2... יש לך רעיון? או כל בד ארוג ארוך אחר.

שלום לך מטפחת ירוקה, לפני שלוש שנים פתחת דף בלוג בשם רשרושים ושתיקות, כתבת בו מעט ונראה שהוא נזנח. במסגרת מבצע צמצום הדפים באתר עלתה השאלה אם אפשר למחוק את הדף או להעביר את תוכנו לכאן. האם תוכלי לענות בדף ההוא? תודה @}.

גמר חתימה טובה לכל בואי הפורום ולכל עם ישראל! רק בריאות אושר ושמחה!

המון אינפורמציה על מנשאים ודי איבדתי את הרגליים והידיים (תרתי משמע)
יש לי עולל בן חודש, אני מחפשת מנשא שיהיה בריא מבחינה אורטופדית, התפתחותית וכו'...
שמעתי על הלופי, לופיקס וכו'- העניין שלהם יש מידות ואני ובן זוגי צריכים מידות שונות- אני S והוא L.
איך אני בוחרת מנשא מתאים ?
אשמח לעזרתך

תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מתנצלת מראש שלא עניתי לך, אמא לראשונה! לא הייתי באתר זה המון המון זמן...