מה אנשים צריכים ללמוד

במיוחד מתוך עניין אישי, וגם לצרכי עבודתי עם אנשים צעירים, מעניינת אותי השאלה: מה אנשים צריכים ללמוד?

אינני מתכוונת ללימודים האקדמיים, המקצועיים.

אני מתכוונת - מה אנשים צריכים ללמוד בשביל החיים?
מה אנשים צריכים ללמוד בשביל ההתמודדות עם היומיום השוחק במאה העשרים ואחת? בשביל חיי המשפחה? בשביל הזוגיות? בשביל הנתיב האישי של כל אחד ואחת מאתנו בעולם האמיתי של החיים.
אילו דברים היו עוזרים לי לו הייתי יודע/ת אותם בגיל...(אפשר להשלים... כל גיל והלימוד שלו.) ?
אילו דברים כדאי לדעת בחיים?
על מה צריך ללמוד להתגבר?
אילו שאלות חשובות כדאי לאדם לשאול את עצמו?

בכניסה למקדש אפולו בדלפי (לשם אנשים הלכו בשביל להתייעץ באורקל לגבי עתידם) היה כתוב "דע את עצמך". רלוונטי היום כתמיד.

כל כך נכון, יונת. זהו הדבר הבסיסי ביותר ללא ספק..
העניין הוא ש"דע את עצמך" זה דבר כל כך רחב וגדול, והשאלה שלי, בעצם, היא - איך פורטים זאת לשאלות קטנות יותר, שניתן לטפל בהן..
כי בעצם - כל נושא שלא ניקח, כל תחום שלא ניגע בו - יעמיד בפנינו מראה בה נוכל להביט בעצמינו ולהכיר עוד פן.

וואו, איזה דף מושלם

מביא שאלה כל-כך מעניינת ומעוררת ואחריה תשובה כל-כך קולעת וממצה.

תודה
@}

אפשר גם מהמקורות היהודיים???
כששאלו את הילל הזקן מה התורה כולה על רגל אחת ענה: "ואהבת לרעך כמוך."
ועוד מהמקורות ,אבות: "אם אין אני לי מי לי?. וכשאני לעצמי, מה אני?. ואם לא עכשיו אמתיי?.

אם אין אני לי מי לי?. וכשאני לעצמי, מה אני?. ואם לא עכשיו אימתי?

אלה שאלות מעולות!

אני מנסה לחשוב עליהן...

ופתאום נדמה לי, כשאני קוראת פסוק כזה (וזה נכון לגבי הרבה דברי חכמים מימים עברו),
שהוא כל כך מרוכז, עד שקשה לעמוד על המשמעות של כל שאלה כזו בחיים היום.
אני שמה לב שקשה שלא לקרוא את זה באופן אוטומטי, ולהצמיד לזה את המשמעות שלמדנו פעם.
ומה הטעם בדקלום אוטומטי - אם זה לא חי עכשיו בתוכי כשאלה אמיתית ומציקה?
והשאלה שעולה אצלי היא - איך עושים את זה אינטימי לחיים?
איך מסתכלים על זה דרך עיניים של אדם בימינו?
איך.מתרגמים שאלות כאלה לשפה עכשווית?

מחזקת את דיברי יונת,
השאלה שכל אדם אדם ראוי לו שישאל היא "מי אני באמת?"

מהרגע של הלידה ואילך אנחנו כל הזמן לומדים.
אנחנו לומדים את התרבות אליה נולדנו,ובכך גדלים כיצירי התרבות המסוימת שאליה נולדנו.

אנחנו לומדים איך מקובל להתנהג,לדבר,לחיות,לאכול,לחשוב,להראות,להתנועע,
במה להאמין,מה נחשב להצלחה ומה לכישלון,לומדים את גבולות "הרגילות"של אותה תרבות,ומה יחשב לחריג .
כך שאנו מגיעים לגיל 12 בערך(אולי לפני)השכל שלנו כבר מלא עד אפס מקום בכל ההתניות הללו.
ופשוט אין לנו מושג מי אנחנו.
כי כל זה הרי הוא לא מי שאנחנו,ולראיה,אם הייתי נולדת בתרבות אחרת הרי הייתי עם התניות שונות.

מכיוון שאין אנו יודעים מי אנחנו,אנו נאחזים בזהות השאולה של ההתניות התרבותיות שלנו.
פוחדים לשחרר אחיזה זו,כי ההזדהות עם הזהות השאולה היא מוחלטת,ואנחנו מאמינים שהקיום שלנו הוא זהות זו,
במילים אחרות אין לנו קיום ללא זהותנו התרבותית. (לפי תפיסתנו)

אני חושבת שככל שהתרבות היתה או הינה פשוטה יותר(ומתוך כך גם קרובה יותר לאמת)האדם שצמח מתוכה הינו אדם שלם יותר,שלו יותר עם עצמו,גם מבלי שידע מיהו באמת.
ככל שהתרבות מורכבת יותר,(ומתוך כך גם רחוקה יותר מהאמת)הפרט הולך בה לאיבוד יותר.
העומס גדל,והפרט חש שהוא אבוד,הוא חש שהאחיזה שלו בקיום רופפת,ומתוך כך הוא מהדק את האחיזה שלו יותר ויותר,וככל שהוא מהדק אחיזתו כך הוא הולך לאיבוד יותר. כי בסופו של דבר, זו משענת קנה רצוצה,
זה הרי כל כך רחוק מהאמת.
מצב זה גורם לחרדה עצומה,לסטרס,לדיכאון ולסבל בלתי יתואר.
וזה המצב שמשתקף אלינו היום בעולם.

לכן החיפוש האנושי אחר האמת מואץ מאוד.
ומכיוון שההתניות לימדו אותנו שהאמיתות נמצאות מחוצה לנו,
אנחנו ממשיכים לחפש גם את האמת האחת מחוצה לנו.

וכאן נמצא הלימוד לדעתי.....להחזיר לאדם/ילד את האמון שלו בעצמו.
להחזיר לו את עצמיותו השלמה.
ללמד אותו שהאמת האחת נמצאת בתוכו.
שרק הוא בעצמו יכול לדעת מי הוא באמת.
כל השאר אלו הם התניות תרבותיות שמספרות לנו כל הזמן מי אנחנו,והן שקר מוחלט.

אם לפרוט זאת לפרוטות כפי שנווה מידבר ביקשה,או נכון יותר להגיע לרמה הפרקטית של הדברים,
הייתי אומרת שאדם זקוק ללמוד - אמון בעצמי.
מבוגר או ילד גדול זקוק לשיקום האמון העצמי.
תינוק וילד קטן יכולים ללמוד מהרגע הראשון שמה שיש זה מה שהם,ולכן זה נפלא ואמיתי ושלם.
ליצור להם אווירה שמתוכה הם פועלים מתוך ידיעת עצמם,ועם מינימום התניות תרבותיות חיצוניות.
זה לא פשוט מכיוון שאנחנו כהורים מותנים בעצמנו,ולהוציא מעצמנו התניות אלה,זה תהליך חיים.
וכמובן שהילד חשוף גם לתרבות מסביבו ולא רק להוריו.
אבל אני מאמינה שאם האמון בעצמי יציב,ההתניות כבר פחות משמעותיות וקל יותר לעבור דרכם.
כשאני מאמין בעצמי אני יותר ויותר יודע מי אני באמת.

לדעתי כל לימוד אחר הוא שולי. נחמד,מעניין,מוסיף,גורע, אבל שולי לחלוטין.
כשאני מסתובב בעולם עם אמון בעצמי,אני יכול ללמוד ולעשות כל מה שאני רוצה ומוצא אותו מתאים לי.

איך.מתרגמים שאלות כאלה לשפה עכשווית?

אני חושבת ש"דע את עצמך"

הופך ל -"משחקים תפקיד של גדולים, ככה החיים רוצים. גדלנו קצת לגובה אבל בפנים נשארנו ילדים.....ואין מנוחה, עד שלא תדע, מי אתה, איך אתה. ואין מה לדבר, גם אם זה יקח, את כל השנים, את כל החיים"
אצל לאה שבת (אני חושבת שמתוך חמניות).
וכשאני שומעת את לאה שבת שרה/בוכה את זה. אז זה בהחלט חי עכשיו בתוכי כשאלה אמיתית

אורנ ה, תודה לך על תשובתך העמוקה והאמיתית.
אינני יכולה להאריך כעת, אבל אני מרגישה שאפשר לבלות זמן רב עם מה שכתבת.
אני בהחלט חשה כיצד התרבות שלנו עושה מאמצים לשלול מאתנו את הבטחון במה שאנחנו ומה שאנו מסוגלים לעשות, ואמונה בעצמינו היא פתח לתהליך ומסע לעולמות מלאים אפשרות.
אני מאמינה שלא סתם נוצרנו ייחודיים, כל אחד ואחת שונה ומיוחד. יש לכך תפקיד ומטרה - וההתחלה היא בהכרות עם עצמינו, ובבטחון במי שאנחנו.

שני. אין מילים.
לפעמים דרכים לא ישירות (כמו מוסיקה, תמונה, ביטוי של אדם) יוצרות גשר לשאלות האמיתיות בדרך הכי חיה.
המוח איננו שער הכניסה היחיד לחיינו....

זה מעניין.
כשביקרתי במיתר, שאלתי את אחד מאנשי הצוות עם מה הוא מרגיש שהילדים יוצאים משם, איזה מין בנאדם?
הוא אמר לי שהילדים יודעים להגיד "אני רוצה" אמיתי.
הוא גם אמר שהוא מקנא בהם, היה מאושר לו יכול היה להיות במקום כזה כילד...

אפשר לקרוא על מיתר "www.makom.org.il"

אנשים צריכים ללמוד
לבקר את עצמם כפי שהם מבקרים אחרים,
ולסלוח לאחרים כפי שהם סולחים לעצמם.

(לא כולל פרפקציוניסטים, ומבקר המדינה)

איזה יום!
קראתי את כל מה שנכתב כאן היום, וזה העלה בי שאלות אמיתיות, ישירות, טובות, לגבי החיים ולגבי להיות אדם.
אז הנה ריכוז של מה שעלה עם הקריאה. חלק מהשאלות רשומות בדברים שנכתבו למעלה, וחלק עלו בתגובה למה שנכתב.
זו פשוט רשימה ממש מעוררת מחשבה ומאתגרת....

דע/י את עצמך. מי את/ה באמת?

אם אין לך את עצמך - אז מי לך? וכשאת/ה רק לעצמך (עבור עצמך?) - מה את/ה?. ואם לא עכשיו - אז מתי?

איך לגדל אמון בעצמי?

מהן ההתניות שהוטמעו בחיי (ומי באמת אוחז במושכות?).

האם יש בי שאלות חיות ואמיתיות? (מה אני מתכוון/נת לעשות לגביהן?)

מה אני רוצה?

האם אני מרשה לעצמי באמת לרצות?

האם מגיע לי (לקבל, לשמוח, לזכות, להתעשר)?

איך סולחים באמת?

האם יש מקום לביקורת כלפי מישהו בחיינו (כולל עצמינו)? מה אפשר לשים שם במקום ביקורת?

במאמר מוסגר:
יש משהו מאד מרענן ומרנין בהתעסקות עם שאלות.
זה נותן תחושה של פתיחת מקום במקום סגירה, של יצירת מרחב במקום הגדרת גבול..
כאילו כל שאלה כזו יוצרת, מעצם קיומה, טריטוריות חדשות לבקר, ומקומות חדשים להכיר.
זה מאד נעים לנסות ולא לענות מיד. לא לשלוף את התשובות המוכרות והידועות.
אלא פשוט להשאר עם עצם השאלה, עם החלון הפתוח הזה אל מה שהעולם יכול להציע לנו.

_אני חושבת שככל שהתרבות היתה או הינה פשוטה יותר(ומתוך כך גם קרובה יותר לאמת)האדם שצמח מתוכה הינו אדם שלם יותר,שלו יותר עם עצמו,גם מבלי שידע מיהו באמת.
ככל שהתרבות מורכבת יותר,(ומתוך כך גם רחוקה יותר מהאמת)הפרט הולך בה לאיבוד יותר.
העומס גדל,והפרט חש שהוא אבוד,הוא חש שהאחיזה שלו בקיום רופפת,ומתוך כך הוא מהדק את האחיזה שלו יותר ויותר,וככל שהוא מהדק אחיזתו כך הוא הולך לאיבוד יותר. כי בסופו של דבר, זו משענת קנה רצוצה,
זה הרי כל כך רחוק מהאמת.
מצב זה גורם לחרדה עצומה,לסטרס,לדיכאון ולסבל בלתי יתואר.
וזה המצב שמשתקף אלינו היום בעולם._
אני חש לא נוח עם המשפטים הנ"ל.
הסיבות: מהי "תרבות פשוטה"? מהי "תרבות מורכבת"? האם תרבויות העבר היו "פשוטות"? אני חושב שלא
מהי "פשטות"? אם זה ההפך מ"מורכב" אז, בקיצוניות, נגיע לתרבות שלא מכילה כלום... ואז, מתוך היותה "פשוטה", היא "קרובה יותר לאמת"...
מצד אחד, לתרבות יש מטרה "פונקציונאלית", לאפשר לנו לתפקד כחברה, להרגיש שייכים ל"קולקטיב" ומתוך כך, לתת לנו הרגשת בטחון. מתוך הרגשה זו, ניתן לצמוח, לפתח, לשנות, למצוא את הייחודיות, הגוון והניואנסים שלנו.
מצד שני, ה"תרבות" עלולה "לחנוק" אותנו במורכבותה...
לדעתי, ל"תרבות" ול"חברה" יש גם דינמיקה משלה, חיים משלה, רצון משלה, שלא תמיד משרתים את הפרט ולא ברור שהם גם משרתים באמת את הכלל... תרבות/חברה עלולה למצוא את עצמה פוסעת/הולכת לאבדון...
למה תרבויות קדומות "נעלמו"? למה חלקן "הוטמעו"? האם יש "אבולוציה של תרבויות"? למשל - הרומאים כבשו את יוון ו"הטמיעו/אימצו" את התרבות היוונית והפכו אותה לתרבותם...
אם אכן תרבויות/חברות עוברות תהליך אבולוציוני, זה לא מחייב "שיפור" אלא "Survival of the fittest" לא "הכי טוב" אלא "הכי מתאים" שורד ומתפתח.
להבנתי, בתרבות/חברה של של ימינו, יש הרבה מקום ל"שונות" לקבלה של העובדה שיש "דעות אחרות" שאין "אמת אחת"...
ברור לי שלא כולם שותפים לערכי התרבות אותם אני "מאמץ" או ש"הותניתי" להם... אבל, היום יש לנו יותר חופש להכיר מערך של אמונות/דיעות/ערכים אחרים ולנסות לברור, מה מתאים לכל אחד ולנסות לאמץ ולחיות לאורן של מערכת הערכים אותה מאמצים.
פשוט? ממש לא? האם, לכן, זה גם "רחוק יותר מהאמת"? אולי...
לדעתי, זה בהחלט "מאתגר" ומוסיף טעם לחיים

אבל, זו רק דעתי...

תמיר

מהי "פשטות"? אם זה ההפך מ"מורכב" אז, בקיצוניות, נגיע לתרבות שלא מכילה כלום... ואז, מתוך היותה "פשוטה", היא "קרובה יותר לאמת"...
פשוט,בעברית זו מילה מדהימה.היא מספרת לי המון,
פשוט מבגדים(דרך אגב,בגד זה מלשון בגידה)אדם וחווה היו פשוטים מבגדים עד לאכילה מעץ הדעת טוב ורע.
כלומר הבגדים הם כסות,הם מכסים על האמת העירומה.
לכן במובן זה להיות פשוט אומר לעמוד עירום כמו שאני, אמיתי,ללא כל כיסוי.
פשוט בעברית זה גם מפושט במרחב לעומת מצומצם במרחב.(התפשטות טריטוריאלית לדוגמא)
ופשוט זה גם ההפך ממסובך. .שזה מאוד קשור לפשוט לעומת לבוש.
כלומר ככל שאני שם עלי יותר כיסויים ובגדים אני יותר "בוגד" באמת העירומה הפשוטה,זו שמתחת לכסות.ובכך אני נהיה יותר ויותר מסובך.
מסובך כי קשה יותר לראות אותי ולראות מי אני מתחת לכל הכיסויים/ בגדים.
עד כאן רגע של עברית(-:

בנוסף רק הבהרה קטנה,לא קבעתי שתרבויות העבר היו בהכרח פשוטות יותר,כמו,שלא קבעתי שתרבויות ההווה מורכבות יותר.

למען האמת הדיון מבחינתי,אם להשאר ממוקדת בשאלות של נוה מדבר,לא עוסק כלל וכלל בתרבויות,הוא עוסק בשאלה מה אדם צריך ללמוד,
כל הכתוב על תרבויות מבחינתי,הוא לא על מנת לבחון אותן או לחקור אותן או לחוות עליהן דעה ערכית,
אלא,על מנת לנסות להבין מדוע אין אנחנו מכירים את עצמנו.
(ואם נסית את הדיון לחיצוני לנו,איך נכיר את עצמנו? (-: )

נווה מדבר
_יש משהו מאד מרענן ומרנין בהתעסקות עם שאלות.
זה נותן תחושה של פתיחת מקום במקום סגירה, של יצירת מרחב במקום הגדרת גבול..
כאילו כל שאלה כזו יוצרת, מעצם קיומה, טריטוריות חדשות לבקר, ומקומות חדשים להכיר.
זה מאד נעים לנסות ולא לענות מיד. לא לשלוף את התשובות המוכרות והידועות.
אלא פשוט להשאר עם עצם השאלה, עם החלון הפתוח הזה אל מה שהעולם יכול להציע לנו._

מסכימה לחלוטין (-:
ומוסיפה.....לא חשוב אם עונים מיד או אחר כך,
חשוב לדעתי,לא להיצמד לשום תשובה באשר היא.
להיות מוכן לפתוח כל תשובה לשאלות מחודשות,בכל זמן.
זוהי התפתחות.(זרימה)
לעומת קיבעון מחשבתי.(חסימה)

מאמצת את השאלות שלך בשמחה.

כלומר ככל שאני שם עלי יותר כיסויים ובגדים אני יותר "בוגד" באמת העירומה הפשוטה,זו שמתחת לכסות.ובכך אני נהיה יותר ויותר מסובך.

השיחה הזו (שנולדה מתוך השאלות) מאד מעניינת. בואו רגע ונלך עוד צעד עם האנלוגיה של הבגדים.

אפשר לראות בבגדים בגידה באמת העירומה. כיסוי והסתרה של המקור.
אבל אפשר גם לראות בהם גם כלי (למשל - מגן כנגד קור), דרך ביטוי (שימוש בצבע או מרקם כמייצגים מצב פנימי או כערוץ יצירתי), אמצעי תקשורת (מדים כמסמלים תפקיד, מעיל צהוב לאזהרה בימות החורף), ואני בטוחה שאפשר למצוא עוד דוגמאות רבות. הבגדים יכולים להוות שקר והסתרה של האמת. הם יכולים גם להוות הרחבה והעצמה של אותה אמת. ביטוי מועשר של גרעין אמיתי.
וכך גם התרבות - היא אמורה להיות כלי שנועד לשרת את חיי האנשים החברים בה - אך עשויה להפוך לעיקר (באופן כפייתי, השולל מבני האדם את החופש הבסיסי שהוא זכותם) - ובכך להפריד בני אדם מייעודם המקורי.

וזה גם מעלה גם כמה שאלות מאד טובות נוספות...

מה עיקרי בחיי - ומה משני?
האם אני מרשה לדברים משניים להפוך לעיקר התמונה?
איך להתמקד במה שחשוב באמת?
איך לשמור על עצמאות/עצמיות בתוך דרישות וציפיות מהחברה או מהסביבה?
איך לתת לכל דבר מקום נכון?
איך לחלק את המשאבים שלי?

נווה מדבר

_איך להתמקד במה שחשוב באמת?
איך לשמור על עצמאות/עצמיות בתוך דרישות וציפיות מהחברה או מהסביבה?
איך לתת לכל דבר מקום נכון?
איך לחלק את המשאבים שלי?_

אלו שאלות אחרות מהשאלות הקודמות ששאלת.
קודם התמקדת בשאלות "מה?" אלו שאלות שמובילות לחקירת המהות,התנועה בין הוודאי לספק,שנמצאת אצל כל אדם.
עכשיו את שואלת שאלות "איך?"
אלו הם שאלות שמובילות לפיתרונות לשאלות ה"מה?"
שאלות לגיטימיות .

אבל האם הן שייכות לכותרת הדף הזה,ולדיברי הפתיחה שלך?

ואומר לך מדוע אני מעלה זאת.....
מכיוון שכשאדם שואל עצמו "מי אני באמת?"
הוא פותח במסע להכרות עם עצמיותו.
הדרך הזו מרוצפת בשאלות ה"מה?"
שאלות ה"איך?" הופכות להיות משניות בדרך זו.
למעשה ה"איך?" נוצר מתוך ה"מה?"
בדרך זו,אתה נהיה קשוב באמת לעצמך,(או לילדיך)ומתוך הקשב ה"איך" מגיע.
כלומר האיך כבר אינו סוגיה בפני עצמה,הוא נוצר לו באופן טבעי,בתואם מופלא.

לכן אין לי התיחסות לשאלות "איך",כשאלות שמובילות אותי.

במילים אחרות,לדעתי,אין צורך להתאמץ בשאלות ה"איך".
המאמץ וההתרכזות בשאלות "איך" נובעים רק ממצב שבו אינני נמצאת על דרך ה"מה?".

_אפשר לראות בבגדים בגידה באמת העירומה. כיסוי והסתרה של המקור.
אבל אפשר גם לראות בהם גם כלי (למשל - מגן כנגד קור), דרך ביטוי (שימוש בצבע או מרקם כמייצגים מצב פנימי או כערוץ יצירתי), אמצעי תקשורת (מדים כמסמלים תפקיד, מעיל צהוב לאזהרה בימות החורף), ואני בטוחה שאפשר למצוא עוד דוגמאות רבות. הבגדים יכולים להוות שקר והסתרה של האמת. הם יכולים גם להוות הרחבה והעצמה של אותה אמת._

נכון,בגדים הם כלי.
ככלי הם גם זה וגם זה,כל מיני אפשרויות כפי שהצגת,לכן מה שבטוח הוא, שהם לא האמת(-:

ממליצה על הדף: האומץ להיות חשוף

אורנ ה, קראתי את תגובותיך, והן מעלות כמה דברים.

_קודם התמקדת בשאלות "מה?" אלו שאלות שמובילות לחקירת המהות,התנועה בין הוודאי לספק,שנמצאת אצל כל אדם.
עכשיו את שואלת שאלות "איך?"_
האם הן שייכות לכותרת הדף הזה,ולדיברי הפתיחה שלך?

בהחלט כן.
כותרת הדף מציגה שאלה פתוחה והיא - מה אנשים צריכים ללמוד.

חלק ממה שאנשים צריכים ללמוד, כמו הצעתה של יונת עם הנושא "דע את עצמך" - קשורים לתחום המהות (שהולך עם שאלות ה"מה") - מהם חיי אדם, מי אני בתוך התמונה הזו. ולהערכתי, חלק אחר ממה שאנשים צריכים ללמוד קשור לתחום האיכות (וכאן שאלות ה"איך" באות לידי ביטוי) - ובלי ה-"איך" כל מה שנדבר עליו עשוי (גם אם לא חייב) להשאר ברמה פילוסופית.. כי לפעמים העקרון ברור לנו, אבל קשה למצוא את הדרך אל יישום מעשי.

וכמו שאמרת את למעלה:

_לא להיצמד לשום תשובה באשר היא.
להיות מוכן לפתוח כל תשובה לשאלות מחודשות,בכל זמן.
זוהי התפתחות.(זרימה)_

וגם כאן - השאלה שהעליתי היא שאלה פתוחה, ומשאירה מקום להעלות נושאים בתחומים שונים של החיים - בין אם במהות הגרעינית, ובין אם בביטוי האיכותי, ובכל מקום ביניהם, סביבם, לצידם.... אני מוצאת עניין בכל דבר שנראה למי שכותב כאן חשוב ומשמעותי לחייהם של אנשים.

ולגבי הדיון הצדדי שהתפתח לנו:

_נכון,בגדים הם כלי.
ככלי הם גם זה וגם זה,כל מיני אפשרויות כפי שהצגת,לכן מה שבטוח הוא, שהם לא האמת_

נדמה לי שזו ראיה מעט קיצונית של ניגודים, של שחור ולבן. אמת או לא אמת.

מעיל חם בחורף הוא עבורי אמת חשובה...

ועוד משהו בקשר לשיחה הזו:
סיפרתי עליה היום למישהו חכם שאמר לי:
"בגדים הם הרחבה, כלי, ביטוי - כל עוד מי שלובש אותם זוכר שהוא איננו הבגד"

נוה מדבר
חלק ממה שאנשים צריכים ללמוד, כמו הצעתה של יונת עם הנושא "דע את עצמך" - קשורים לתחום המהות (שהולך עם שאלות ה"מה") - מהם חיי אדם, מי אני בתוך התמונה הזו. ולהערכתי, חלק אחר ממה שאנשים צריכים ללמוד קשור לתחום האיכות (וכאן שאלות ה"איך" באות לידי ביטוי) - ובלי ה-"איך" כל מה שנדבר עליו עשוי (גם אם לא חייב) להשאר ברמה פילוסופית.. כי לפעמים העקרון ברור לנו, אבל קשה למצוא את הדרך אל יישום מעשי.
טוב(-:

נדמה לי שזו ראיה מעט קיצונית של ניגודים, של שחור ולבן. אמת או לא אמת
בדיוק להפך,זה מאוד פשוט,
לאמת אין צד שני.
ולכן אין כאן ענין עם ניגודים כלל.

The world will not be saved by people with old visions and new programs. The word will be saved by people with new visions and no programs at all.
אני מקווה שזה לא נורא שאני מצטטת ממישהו מבלי לבקש רשות,הציטוט נלקח מהדף סדרת_ ישמעאל,ונאמר ע"י
עודד המחפש כציטוט מזיכרונו מתוך הספר ישמעאל.
לא קראתי את הספר,אבל אני קוראת עכשיו את הדף....(ומחר רצה לקנות את הספרים)
ופשוט הציטוט הזה(שאין לי מושג מה הקשרו במקור) משקף בצורה נפלאה את מה שרציתי לומר.
במיוחד להדגיש את "people with new visions and no programs at all"

>אורנה לא סופרת,וכנראה שיכולת הביטוי שלה לוקה בחסר< (-:

_נדמה לי שזו ראיה מעט קיצונית של ניגודים, של שחור ולבן. אמת או לא אמת
בדיוק להפך,זה מאוד פשוט,
לאמת אין צד שני.
ולכן אין כאן ענין עם ניגודים כלל._
ואיך המשפט הזה מסתדר עם העובדה (שהוכחה על ידי גדל), שבכל מערכת, קיימים משפטים אמיתיים, שאין כל דרך להוכיח או להפריך אותם, בתוך גבולות המערכת?
כלומר, לא ברור בכלל מה האמת... משפט יכול להיות אמיתי או שקרי ולא תהיה לנו שום דרך להוכיח זאת, לכאן או לכאן, בלי להרחיב את המערכת (מה שיכול להמשך עד לאינסוף).

תמיר לילה טוב (-:
האם לדעתך יש אמת מוחלטת?
מהי המהות, אם לא אמת מוחלטת?
אמת אחת מוחלטת ואינסופית.
היחסיות היא בתפיסתנו הדואלית,,והסופית.
כשמתבוננים בדבר מתוך ראיה דואלית,לכל דבר יש את היפוכו,טוב ורע,גבוה ונמוך,ומתוך כך גם יחסי,כי איך אדע אם אני גבוהה?כשאשווה את גובהי לגובהך,כלומר הגובה שלי הוא יחסי.
כך גם מתוך ראיה דואלית: מול האמת עומד השקר,ומתוך היחסיות יש ריבוי אמיתות.
האמת שלי אינה האמת שלך וכו'.....
אבל כשאדם שואל "מי אני באמת?"
הוא מחפש אחרי האמת המוחלטת-המהות האחת.

וזה לא אומר שהוא יכול לתפוס אותהבשלמותה,משום שאנו מוגבלים,יש לנו יכולת לראות רק חלקים של האמת.
אבל בשאלה הזו האדם פותח בדרך חדשה לחלוטין,דרך שמגדירה אותו מול האמת הניצחית,
ולא עוד מול אמיתות אלו או אחרות.

אז הנה עולה לה מתוך הדיון עוד שאלה טובה לגבי החיים (או צמד שאלות סיאמיות):

האם יש אמת מוחלטת? ואיך התשובה על השאלה הזו רלבנטית לחיים שלי?

<הכוונה - מעבר לעניין הפילוסופי. איך זה רלבנטי "בתכל'ס">

לדעתי, "מי אני באמת"
אני בן אדם, אני נשמה בתוך גוף, אני מה שאני חושב שאני באותו הרגע כל רגע המחשבה משתנה, אני התוצר של הדברים שעשיתי בעבר.

לדעתי, מה חשוב ללמוד?

כיצד ללמוד (מסתבר שאנשים רבים פשוט לא יודעים ללמוד נכון).
לפתח יכולת תקשורת מצוינת בין בני אדם אחרים.
המון ערכים.

הי אלון! כמה נחמד להתראות שוב

מי אני באמת (וכל הקשור לזה)
כיצד ללמוד
לפתח יכולת תקשורת מצוינת בין בני אדם אחרים
המון ערכים

לא יכולה להסכים יותר (תאר לעצמך את החיים אם היינו לומדים דברים כאלה בגיל ממש צעיר).

לגבי הנושא של ערכים:
ברמה העקרונית, אין ספק שחשוב מאד לחיים ללמוד ערכים. אבל עולה לי שאלה לגמרי ברמה הפרקטית.
האם אתה חושב שאפשר ללמוד ערכים כשאדם הוא כבר מבוגר?
אני מנסה לחשוב אם למדתי ערכים חדשים כאדם בוגר שלא נשתלו בי כבר בגיל צעיר.
אין ספק שאפשר ללמוד מתוך מעקב אחר תהליך של נימוק וסיבות, אבל יש משהו ברמה הערכית שהוא כל כך שורשי..
עולה בי השאלה אם אין זה משהו שאפשר להקנות בלימוד רק בגיל הרך?

(לגבי ההקשר הזה של שילוב בין לימוד אקדמי וחינוך ערכי בתהליך חינוך ילדים - ממליצה לבקר באתר של תבנית החינוך המוזהב ).

בעקבות אנלוגית הבגדים והפשטות של אורנ ה, שנשארה במחשבותי בימים האחרונים,
עלו לי עוד שאלות שאפשר לבלות איתן זמן מועיל לחיים:

האם אני = הגוף שלי?

איך לחיות בשלום עם הגוף?

הגוף הוא רק חלק מה"אני" (ההסבר שלי הוא שאם בן אדם איבד רגל או יד אז הוא לא נהיה כבר "לא הוא", לפחות לא במידה שונה מזו שהוא עבר לדוגמא טראומה שלא כללה פגיעה באיבר גוף)

איך לחיות בשלום עם הגוף? לא ממש מבין את השאלה אבל אני חושב שהתשובה שלי תהיה, לדעת מה טוב לו ומה רע לו, זה די פשוט (לשתות מים, לא לשתות רעל, לעמוד ישר ולא עקום..) ולהכיר בו כ"זה הגוף שלי" - ניתן לעצב אותו אבל לא ניתן להחליף אותו.

אני מאמין שתמיד אפשר לשנות ואת כל הערכים, רמת הקושי משתנה.
ערכים יכולים להשתנות ממש במהירות כשאדם נמצא במצוקה (כמו רעב, כלא) או באושר (אהבה), אצל אנשים רגישים יותר, הערכים יכולים להשתנות במהירות יותר.
דוגמא: קחי תחקור של מחבל, פושע : תחת עינויי התחקור, הוא מגלה אמיתויות על הארגון בו הוא פועל למרות כל הערכים שהוחדרו לו בארגון.

הערכים שלנו מאוד מושפעים מאוד מהסביבה שלנו וממה שאנחנו רואים ולומדים,
לכן את ערכיו של אדם מקובע בעל סדר יום חוזר, יהיה קשה מאוד לשנות. אבל אפשרי באמצעות מאורע שיזעזע אותו.

האם יש אמת מוחלטת? ואיך התשובה על השאלה הזו רלבנטית לחיים שלי?
ממליץ מאוד בהקשר הזה על הסרט "בליפ" (what the bleep do we know).

לגבי דברים שצריך ללמוד: אני חושב שלאנשים מבוגרים יש גם הרבה דברים שצריך לשכוח, או שצריך להיזכר. מה הכוונה? לשכוח - יש הרבה דברים שהולבשו עלינו על-ידי גורמים חיצוניים (אנשים, תרבות). הרבה מהם זה זבל שצריך להיפטר ממנו. לעשות unlearning. דברים שצריך להיזכר הם דברים שידענו בילדותנו, אבל הושכחו מאיתנו על-ידי כל אותן תוספות שהולבשו מבחוץ. למשל - לחיות את הרגע. להיות כאן ועכשיו. יש אנשים רבים שלא קל להם להיזכר באיך עושים את זה.

אני מאמין שתמיד אפשר לשנות ואת כל הערכים, רמת הקושי משתנה
אני חושבת שיש הבדל בין ערכים וכללי התנהגות. ערכים זה משהו הרבה יותר עמוק ו"חקוק בסלע". כללי התנהגות נגזרים מתוכם ועל פיהם.
אינני בטוחה שערכים יכולים להשתנות בקלות רבה כל כך. יש ערכים שעבור שימורם ותחזוקתם אנשים מוכנים לאבד את חייהם. אם מדובר רק בהתנהגות חיצונית אנשים עשויים לשנות את התנהגותם בקלות רבה - אולם אם הסיבה מאחורי אותם כללים היא עמוקה מאד - הם לא ימהרו להחליף אותה או למכור אותה בזול.

ממליץ מאוד בהקשר הזה על הסרט "בליפ" (what the bleep do we know).
פשוט גדול. צודק.

לגבי דברים שצריך ללמוד: אני חושב שלאנשים מבוגרים יש גם הרבה דברים שצריך לשכוח, או שצריך להיזכר.
כל כך נכון עודד. זה מעלה בי עוד משהו בטריטוריה:
בהקשר של תהליך ה"שכחה" שציינת: כחלק מזה, צריך ללמוד להתנתק או לשחרר דברים. יש הרבה דברים שאנחנו אוחזים בהם בחירוף נפש, ושמאמללים אותנו. לא קל לנו לשחרר.

ובהקשר ההזכרות:
נראה לי שבצירוף לזה צריך ללמוד איך להתחבר לדברים שאנו מעוניינים בהם.

_תמיר לילה טוב
האם לדעתך יש אמת מוחלטת?
מהי המהות, אם לא אמת מוחלטת?
אמת אחת מוחלטת ואינסופית._
אין לי מושג!!! אולי יש ואולי אין.
ואם יש, אולי היא לא ניתנת להבעה או להבנה?
לכן, לדעתי, התשובה נובעת מ"אמונה" - האם יש או אין אמת מוחלטת? במה את מאמינה?

ובהקשר של "ערכים", שווה, לדעתי להסכים עם ההגדרה, לפני שנכנסים לויכוח...
"ערך" הינו "הגד" "משפט" שאנחנו/את/אתה החלטנו שיש לו "משמעות מיוחדת" עבורינו.
למשל: "קדושת החיים" או "טוהר הנשק" הם הגידים "סתמיים" כל עוד לא בחרנו בהם להיות "נר לרגלינו" ובכך הפכנו אותם לערכים עבורינו.
להבנתי, ערכים יכולים להיות מוקנים בכל גיל, זה עניין של בחירה ואחריות אישית.
אתה לא יכול "ללמד" ערכים, אתה כן יכול "להציג" ערכים, להוות דוגמא, ולתת את החופש לבחור. אחרת, בעיתות מצוקה, עלולים ה"ערכים" ש"הוכתבו לך" ליצור משבר זהות.

אני מתכוונת - מה אנשים צריכים ללמוד בשביל החיים?
ללמוד לשאול שאלות.
בתור ילדים אנחנו לא מתביישים לשאול שאלות (השאלה החביבה על נבות בני, בן השנתיים, בשלב זה, היא: "מה זה?!"

בתור מבוגרים, אנחנו לומדים לשאול שאלות יותר "מתוחכמות" וקונקרטיות, אבל שוכחים/מפחדים לשאול את השאלות ה"תמימות" והבסיסיות, מהפחד של "איך זה ישמע על ידי אחרים ?" עד למצב של שיתוק מוחלט בשאילת שאלות.
רוב האנשים, פשוט לא שואלים, גם כשהם לא מבינים משהו!!!
צריך לא לשכוח את הסקרנות הטבעית הטבועה בנו, תוך כדי שכלול היכולת לשאול שאלות

צריך ללמוד איך להתחבר לדברים שאנו מעוניינים בהם
כמו שיונת כתבה למעלה: "דע את עצמך".

אתה לא יכול "ללמד" ערכים, אתה כן יכול "להציג" ערכים, להוות דוגמא, ולתת את החופש לבחור.
מאד מאד מעניין. עדיין חושבת על כך..

ללמוד לשאול שאלות.
כל כך נכון.
הצורך שלנו להיות "יודעים" יכול להיות בעוכרינו. מה שכבר "ידוע" מונע מאדם לפנות בתוכו מקום ללמידה נוספת.
כמה פעמים קורה שמתחילים לספר על משהו - ומי שמקשיב סוגר את העניין ב- "אה, זה -זה! אני שמעתי על זה. מכיר.".
וזהו. אין מקום יותר.
ויותר מזה - יש שאלות, ויש שאלות.. ואיכות השאלות תקבע את טווח הטריטוריה שהן יכולות בפוטנציאל לפתוח בפני השואל.

נפתחו כאן כמה דיונים מעניינים, וכעת, אחרי ההפסקה (הארוכה!) בפעילות האתר, הייתי רוצה לחדש את הפעילות כאן, כי השאלה עדיין מעסיקה אותי:
אז מה אנשים צריכים ללמוד?
ואולי אפשר לנסח זאת גם בדרך אחרת:
לו יכולתי לחזור לגיל 10/15/20/25 - מה הייתי רוצה שילמדו אותי?
מה היה עושה שינוי בחיי אם הייתי יודע/ת?

ובקשה מיוחדת, בהמשך למה שעשינו כאן קודם:
האם נוכל לשמור את הדיון הזה כתהליך פתוח - כך שכל שאלה או כל נושא שעולה הוא לגיטימי? - כלומר - יהיה נחמד אם נוכל שלא להכנס לדיון אם נושא זה או אחר הוא עקרוני וחשוב: מה שחשוב לאדם אחד, או חסר לאדם אחד, לא דווקא חשוב או חסר לאחר...
ומכיוון שמענינת אותי התמונה הכללית - באופן אישי אשמח אם נוכל להשאיר את הדף פתוח לנושאים שונים, מתחומים שונים ומגוונים - ולא רק בתחום הפילוסופי..
זה יכול להיות מאד מעשי!
אני למשל מצטערת שלא למדתי לנסוע על אופניים (זהו. אמרתי את זה. אל תצחקו עלי בבקשה....

).

ובהזדמנות זו: שתהיה שנה טובה מלאה לימוד ועושר!

ללמוד כמה שיותר על הסובב בהווה בעבר ובעתיד מעשית כולל דרכי תרבות של עמים באופן מעשי:
לדוגמא

חודש סין: בו אוכלים במקלות ועושים טאי צ'י ולומדים מילים בסיסיות.
חודש אוסטרליה: לומדים לנגן בדיג'ירידו, לומדים על המאורים והתרבות שלהם.
חודש אפריקה: יוצרים מעגל מתופפים, לומדים על אנימיזם וכו'.

חודש מילניום: משחקים בפלייסטיישן, גולשים באינטרנט..
חודש אקסטרים: הולכים ללונה פארק, למסעות..
חודש יצירה: מציירים משהו, בונים משהו מגבס, בונים משהו מעץ,
חודש "השלמת חוסרים": לומדים לרכ על אופניים, לומדים לשחות, לומדים לאכול עם סכין ומזלג..

חודש עתיד: למידת נבואות, טכנולוגיה מתקרבת ..

נווה מדבר, שנה טובה גם לך!

מה אנשים צריכים ללמוד?
כמה דברים שעולים בדעתי:

רעיונות יסוד בפסיכואנליזה / בפסיכולוגיה של האישיות
רעיונות מרכזיים בפילוסופיה הקלאסית ובדתות הגדולות, שיש להם רלוונטיות לחיי היומיום (אולי אפשר לקבל השראה מהסיליבוס של קורס המבוא של אקרופוליס החדשה
קריאה ודיון ביצירות מופת מהספרות היפה, שיש בהן אמירה חזקה על מצב האדם (הייתי פותחת ב"סוף דבר" של יעקב שבתאי).

(אני יכולה לומר שהחשיפה לשלושת התחומים שציינתי, העשירה מאוד את חיי ונתנה לי כלים יקרי ערך).

עוד דבר שיש לו חשיבות עצומה בעיניי לחיים ואפשר בהחלט ללמוד וללמד אותו, הוא גישה כוללת להתמודדות עם כל מישורי החיים, שמתאפיינת בהסתכלות על החיים כעל תהליך של צמיחה מתמדת, וכן באחריות, אופטימיות ואקטיביות (גישה מעין זו מתוארת כאן בדפים האם כל דבר הוא שיעור ו-אחריות מול אשמה).
כשאנשים שמאמצים גישה כזו לחיים נתקלים בבעיות, הם:
א. מזהים אותן ומכירים בהן
ב. רואים בהן אתגר, פוטנציאל לצמיחה, ומצפים להתמודד איתן בהצלחה
ג. מחפשים פתרונות לבעיה ביעילות, גמישות ויצירתיות, ולא חוששים ללמוד ולהשתנות

מכל מקום, אילו יכולתי לתת לאנשים צעירים שנת לימודים במתנה, הייתי חושבת על ה-"איך" לא פחות מעל ה-"מה". איך להביא ללימוד ושינוי.
רעיון אחד שעולה בדעתי: כל תלמיד יתמודד עם פרוייקט לפי בחירתו, בתחום שזר לו לחלוטין, מא' ועד ת' (למשל - לתכנן ולבנות רהיט כלשהו / להקים גינת ירק מניבה / לצלם סרט תיעודי). הרעיון הוא למצוא פרוייקט מאתגר בעל משמעות אישית, שדורש הרבה לימוד עצמי. הקבוצה תעקוב אחרי תהליך ביצוע הפרוייקט, תתמוך בכל תלמיד ותאפשר דיון פורה באתגרים שמעורר תהליך הלמידה. התהליך שיעבור כל תלמיד ישמש עבורו דגם מוצלח ללמידות הבאות.

ועוד משהו שאני לא יודעת אם לשייך ל-"מה" או ל-"איך": סיישין קיטאידו זו אמנות תנועה שמשלבת בין אמנויות הלחימה מהמזרח וכלים של טיפול בתנועה, והיא עושה דברים נפלאים לגוף ולנפש.

איזה כיף לחשוב על השאלה שהעלית! עושה חשק לקחת חלק בפרוייקט כזה.

אם כבר מותר הכל:
הכי הייתי שמחה אם הייתי יכולה ללמוד לבקש עזרה.
הייתי מוותרת על אופניים אפילו...

חברים יקרים, אילו תשובות מעניינות ומעוררות מחשבה! מרתק לקרוא.

אנשים ובעיקר אנשים קטנים (ילדים)צריכים לדעתי ללמוד לא רק ידע חיצוני או 'ידע עולם' אלא גם ללמוד על עצמם, על גופם ועל נפשם, בשפה שלהם וברמה שבה הם יכולים להבין. נראה לי שחשוב מאוד לתת לילדים כלים שיעזרו להם לפתח מודעות עצמית, וכן לתת להם כלים לעבודה על עצמם שהם יוכלו ליישם במגוון רחב של תחומים שאותם יבחרו. וכמובן שכל מה שנכון לגבי הקטנים נכון גם לגבי הגדולים, אבל החכמה היא להתחיל בגיל צעיר וכך להפוך זאת לטבע שני.

הייתי שמחה ללמד את עצמי לחיות כל רגע ורגע מתוך שלוה וענווה,לקבל את המציאות האלוקית ולא להלחם בה ומתוך כך להגיע לחלקים גדולים יותר מהיום ללא כעס.
הלוואי שהשנה אלמד משהו מכל אלה.
אמן.

חשבתי על עוד משהו שאנשים צריכים ללמוד. משהו שהיה עוזר לי אם הייתי לומדת כשהייתי קטנה.
בתור ילדה צעירה ונערה צעירה הייתי גרועה וחלשה ביותר בשיעורי ספורט. הרומן הכושל שלי עם שיעורי חינוך גופני התחיל כבר בכתה א'. הייתי ילדה קנטנטנה, נמוכה ורזה באופן קיצוני (15 קילו בכתה א', כמו שאמי מזכירה לי באדיבותה עד היום), ובנוסף גם פחדנית נוראית ועם דימוי גוף שלילי. מובן שלעשות דברים עם הגוף שלי ולהשוותם למישהו אחר גרמו לי מייד לפרוש מרצון מכל נושא הפעילות הגופנית. הבנתי שאין לי סיכוי להיות מצליחנית וטובה בזה -וויתרתי מראש. פה ושם הייתה איזו מורה ברברית שנהנתה להתעמר בי, בשלבים אחרים אני התעמרתי במורות. וכו'. לסיפור הזה יש סוף טוב - כשהייתי באוניברסיטה חברה טובה שכנעה אותי להתחיל ללכת איתה לשיעורי עיצוב וחיטוב במכון כושר. כל אחד עבד עם עצמו בשקט ואני גילתי עד כמה כיף לי וטוב לי להתעמל כשאף אחד לא מכריח אותי, נותן לי ציון על כך או משווה אותי לביצועיהם של אחרים שגופם כל כך שונה מגופי שלי. במשך השנים נטיתי לעשות דווקא התעמלות שמוציאה הרבה אנרגיות, שיעור אירובי ועיצוב מפרכים וכו'. הרגשתי טוב אך לא הייתי שלמה עם העניין. רק בשנה האחרונה לשמחתי מצאתי פעילות גופנית רגועה יותר שמתאימה לי פיסית ונפשית, וסוף סוף טוב לי עם הפעלת הגוף שלי
ומה שאני רוצה להגיד הוא זה:
א. צריך ללמד ילדים לאהוב פעילות גופנית, כי לאהוב פעילות גופנית זה לאהוב את הגוף שלהם, להכיר אותו ולהיות מודע אליו. ואת זה צריך לעשות מגיל 0
ב. כנראה שהדרך לעשות זאת היא לנסות ולצמצם ככל האפשר אל האלמנטים של תחרותיות והשוואתיות במערכת הזו.
ג. צריך להתאים לכל ילד את אופי העבודה שמתאים לו, ולא לצפות מילדים שיעשו דברים שגורמים להם רתיעה פנימית

מדברים כל כך הרבה על למידה והוראה במובן של לימודי מקצועות כמו קריאה, חשבון אנגלית וכו'. אני חושבת שמזניחים קצת 'רפורמה' בעניין הזה של החינוך הגופני בביה"ס. אפשר לטעת שם זרעים כל כך חיוביים של אהבה עצמית, קבלת הגוף, שמירה על בריאות ושלמות הגוף וכו' - חבל לפספס זאת. ואני אפילו לא התחלתי לדבר על מה זה יכול לעשות למתבגרים ובעיקר מתבגרות, היכולת הזו ללמוד את גופי דרך פעילות מהנה המתאימה לי תוך כך שאיני מושווית לאף אחת פרט לעצמי.

עירית_לוי

לו יכולתי לחזור לגיל 10/15/20/25 - מה הייתי רוצה שילמדו אותי?

אחריות, אחריות אחריות. ידיעה פנימית חזקה מאוד שכל מה שיש לי וכל מה שאין לי תלוי בי. ההבנה שמאפשרת לחיות את החיים עם "ההגה בידיים" במקום לחכות שדברים יקרו או להאשים אחרים או את הנסיבות. היכולת לקחת אחריות רלוונטית לכל גיל ומקבלת ביטוי שונה בכל שלב של ההתפתחות. היא משתכללת עם הזמן ומתרחבת עם ההתבגרות. היכולת לקחת אחריות, לדעתי, היא המפתח לאושר .

יעוד. להיות מכוונת לעשות מסע לגילוי היעוד האישי: מה נועדתי לעשות בעולם, מה אני יודעת לעשות הכי טוב, מהו הדבר שמאפשר לי את הביטוי העצמי הייחודי שלי, ובו זמנית תורם לעולם ולסביבה שלי. להתחבר לעצמי באמת ולזהות מה זה הדבר הזה שיעשה אותי מאושרת, מבלי ליפול למלכודות של ציפיות הסביבה, של מה "צריך" או של מה נראה טוב. אני מאמינה שביטוי עצמי אמיתי זאת אחת המתנות הכי גדולות שאדם יכול לקבל בחייו.

פרגון והעצמה ביחסים. היכולת ליצור יחסים בעלי עוצמה עם אנשים אחרים. לבקש בקשות במקום להתלונן, להעצים את האדם האחר ולתת לו אנרגיה במקום "להקטין" ולזלזל - גם בשיא הכעס >:) , לתקשר במקום לשמור בבטן, לתת ולקבל, להיות אינטימית, קרובה ואוהבת במקום מרוחקת ומפוחדת וכו' וכו'.

פרדיגמות. היכולת להטיל ספק בפרדיגמות (דובר על זה קצת פה במעלה הדף). המיומנות לדעת לזהות את ה"אמיתות" שמתוכן אני פועלת, לזהות את הפרדיגמות שלי, את דפוסי החשיבה שמגבילים אותי, ולצאת מתוכם. לבחור בעצמי במקום במקום לתת למנגנון אוטומטי לבחור במקומי. וגם - לקבל אנשים שחושבים אחרת ממני מתוך ההבנה שיש לנו פרדיגמות שונות.

יש משהו מאד מחזק בקריאה של כל מה שנכתב כאן.
נראה שיש הרבה דברים חשובים מאד לחיים שלא נכללים בתוכניות הלימודים ה"רגילות", אבל כאשר חיים זמן מה - מגלים עד כמה היה טוב לו היו מלמדים אותנו - אחריות, חיפוש יעוד, איך מנהלים יחסים, אהבת הגוף שלנו (המכשיר המדהים ביותר שניתן בידינו כדי לעשות את מה שעלינו לעשות) - כל כך הרבה דברים.
ומספיק רק לקרוא את הכותרות הללו כדי להתחיל ולהתחזק, להתחיל ולהזכר בכל אחד מהאספקטים האלה, המרתקים מאד, בחיים של כל אחד מאתנו.

כשחושבים על כך - יש בינינו הבדלים גדולים - אנחנו מופיעים בשני מינים, צבעים וגדלים שונים, מוצא, לאום דת - הרבה הבדלים.
אבל כשנכנסים ללב הדברים - אנחנו דומים מאד זה לזה, בצרכים העמוקים - כמו הצורך למצוא ייעוד ולהגשים אותו, היכולת לתקשר עם אנשים אחרים, היכולת לקבל את עצמינו - ולא מי אנחנו ואיך אנחנו נראים.
ונראה לי שכל מה שעולה בדף הזה קשור להכרות עם אותו חלק פנימי, מרכזי, שבו ההבדלים אינם משחקים תפקיד - כי כולם קשורים לשאלה מה זה אומר "להיות אדם", ואיך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר.