מה אנחנו עושות כשכבר יש זמן פנוי

אנונימי

הילדים שלנו קצת גדלו, כולם הולכים לבית הספר, ואחר הצהריים לחברים.
אני מוצאת שיש לי הרבה זמן פנוי (למרות שאני עובדת בכל בוקר, ולמרות שיש כביסות וכלים בכיור) וחשבתי שאולי יש מקום לתחביבים חדשים שטרם התנסתי בהם.
אני מזמינה אתכם ואתכן לספר על התחביבים שלכם/ן, על תעסוקה בזמן הפנוי, על תחושות דומות, המלצות ועל כל מה שממלא זמן פנוי.... (בבקשה... ה כ ל מלבד נקיונות!)
וכמו שכתוב כאן ומודגש בצהוב "קחו זמן להפנמה" -

הילדים שלנו קצת גדלו, כולם הולכים לבית הספר, ואחר הצהריים לחברים.
מנסחת מחדש:
הילדים שלנו קצת גדלו. רוב היום הם מעסיקים זה את זה, לפעמים זה עם חברים בבית, ולפעמים בבתים של חברים.

> קולו של האתר <

תבשיל קדירה - למה לשכתב מחדש? מה רע בלכבד את בחירת המילים של בואו נדבר על זה? אני באמת באמת שואלת, ולא מתוך ציניות. האם אין כאן מקום לפלורוליזם קל?

הי, ברוח טובה-
קולו של האתר- הזמן החופשי שלי הוא כשהילדים מעסיקים יפה זה את זה. בתוך הבחירה שלנו בית הספר הוא הבית.

ומה אני עושה בזמני הפנוי?
ATC לדוגמא
מה זה?

ATC= Artist Trading Cards – כרטיסי החלפה של אומנים.
ATC הם כרטיסים בגודל קבוע, המעוצבים ע"י אומנים ומוחלפים ביניהם. כל הרעיון מאחורי העבודות הקטנטנות הוא להפגיש בין אומנים ולאפשר החלפת טכניקות, מיומנויות והשראות ליצירה. כיום בעידן האינטרנט, רבות מהפגישות הללו הן וירטואליות ומאפשרות מפגשים מעוררי השראה של אומנים מכל העולם. החלפת הכרטיסים מתבצעת באמצעות רשויות הדואר.
ישנן מספר מוסכמות בנוגע לכרטיסים אלו:

הגודל של הכרטיס יהיה 3.5X 2.5 אינטש.
הכרטיסים מיועדים להחלפה בלבד. אין למכור אותם.
על גב הכרטיס האמן כותב חלק מהאינפורמציה הבאה: שם , פרטים ליצירת קשר, כותרת (נושא) ומספר הכרטיס.

מאחר והכרטיסים אמורים לשרוד בדואר רגיל, מקובל לעשותם על קרטון קשיח מעט. כמו כן, מקובל שלא להשתמש בחומרים כגון מוצרי מזון, זרעים, עלים טבעיים וכדומה- מכיוון שהם מתכלים וכן אסורים להעברה בין מדינות. עם זאת טכניקות העבודה הן אינסופיות וכל אמן רשאי להשתמש במה שעולה על רוחו.

כמו כן אני מפסלת באייקליי, מצירת באקריליק, כותבת בלוג ושירים וסיפורים ומכינה כרטיסי ברכה ודקואים.
מה זה דקו? DECO
זה מין פנקס קטן, עבודת יד, העובר בין אומנים (בעיקר אומניות) שונים ברחבי העולם ולבסוף חוזר לאומנית לה הוא יועד- כשהוא מלא ביצירות אומנות זעירות בנושא הדקו.
עבדתי בדקואים בנושאים מגוונים- שחור ולבן, ירוק וורוד, ג'ירפות, ינשופים, חתולים, שוקולד, קפה, זכרונות, אפריקה, יפן, סתיו, מתכונים צמחוניים ועוד ועוד. אם ברצונך להצטרף לקבוצה שמחליפה דקואים- כל שעלייך לעשות זה להיכנס ליאהו yahoo groups ולהקיש מילת חיפוש deco art ואז להגיש בקשת הצטרפות. סביר שיבקשו ממך לשלוח עבודות במייל לצורך התרשמות. כמו כן אפשר לכתוב לי, יש ברשותי הרבה דקואים שאפשר להכין בהם דף ולשלוח לבעלת הדקו בחו"ל או חזרה אלי.

בעיקר רציתי להדגיש שגם למחנכים ביתיים יש זמן פנוי כשהילדים גדלים.

למען ההגינות, אספר קצת על מה אני עושה כשיש לי יותר מיד אחת פנויה...
(אם יש לי רק יד פנויה אחת, אני יכולה לבשל, לטפל בכביסה, לקרוא.)

משהו שתמיד היה "שלי" זה עבודות יד, בעיקר בחוט ומחט - רקמה, תפירה.
לאחרונה קנינו מכונת תפירה, מה שהרחיב את האפשרויות, ולמדתי לסרוג - מוצלח כי אפשר בקלות לקחת אתי מחוץ לבית.

תבשיל קדירה, חן חן על ההבהרה הבהירה

טוב,אין לי הרבה חידושים,אבל מה שאני אוהבת לעשות זה:

להביא ערימת ספרים מהסיפריה ולזלול אותם לאט-לאט.
לצייר באקריליק או בצבעי אקוורל
להכין חמסות מדאס,או מוביילים עם הילדים
חרוזי פימו - גם עם הילדים,אח"כ אפשר להכין מהם מחזיקי מפתחות מדליקים
לסרוג
לשחות בבריכה (כמעט לא עושה את זה:-()
לשים מוסיקה שאני אוהבת בווליום גבוה ולרקוד את עצמי לדעת-זה אני הכי אוהבת אבל רק שאין אף-אחד בבית.
ולפעמים לטפל בנחת בבית,באהבה ולא מתוך לחץ-(גם זה לא קורה הרבה:-))

וואו, נכתבו כאן דברים מעניינים, חלקן גם אני נוהגת לעשות (קצת תמונות ממפיות וחרוזים), אני גם אוהבת לבשל כשזה לא מתוך לחץ ובעיקר בחורף ("נו, אמא מתי זה כבר מוכן? אפשר לעזור?").

לוטם, מצא חן בעיני המידע על הדקו (יש איזה אתר אינטרנט שאפשר לראות בו דוגמאות שכאלה?? באיזה חומרים את משתמשת?? איך הגעת לזה בכלל???? נשמע מרתק! ספרי עוד)

אשמח לשמוע עוד דברים ורעיונות!
לפעמים אני חושבת שאולי הייתי צריכה ללמוד משהו פעם בשבוע אבל זה כבר משהו אחר, עדיין יהיו לי שעות פנאי.

ספרים - מגוונת במודע בסגנונות ,כך שבכל שנה קוראת ספרות לועזית,עברית, אוטוביוגרפיות, מתח, וספר על נושא פסיכולוגי שמדבר אלי באותו רגע.
הליכה - לפחות 3 פעמים בשבוע עם חברה טובה. מעולה לשחרור קיטור
ריקודי עם - בגשם ,ברוח,בסופה או בשרב...
נגינה
ללמוד תואר שני
ללמוד משהו אחר וחדש
שחייה, אופניים

ספרים - מגוונת במודע בסגנונות
אני מקפידה על (גם) מד"ב ונוער בכל ביקור בסיפריה.

הילדים שלי גדלו, אבל זמן פנוי? תחביבים? נראה לי שהיה לי יותר זמן פנוי פעם. להיכן נעלם הזמן שלי? תחביבים? אני כבר לא זוכרת מה זה אומר בכלל.... זה מעורר השראה.

קצת לינקים עם ועל דקואים-
http://www.artdolls.info/[po]2005 09[/po].html
http://alteredantiquity.typepad.com/[po]altered antiquity[/po]/2005/12/index.html
דקואים של לין דיוארט
my]דקואים- דפים שעשיתי photos[/po]
כרטיסים my]שלי photos[/po]

כן, ואם כבר אז כבר - יש ברשותי מספר דקואים שנותרו בהם מספר עמודים (כל אומן עובד על עמוד אחד ומעביר הלאה וכשהדקו מלא - האחרון שולח לבעל הדקו שכתובתו מצויינת על הכריכה הפנימית) -

בולים
ירוק ורוד
שחור ולבן
ליצנים (ציור ביד בלבד)
follow up

אז אם מי מכם מעוניין לעבוד בהם- אפשר ליצורעימי קשר ואפשר גם לבוא אלינו לסדנא (בשביל הכייף).
בד"כ הטכניקות הן קולאז', ציור, חותמות, תפירה ומה שבא, ממש מה שבא. מקובל להמשיך בקו שעשו לפניך- למשל בדקו שחור ולבן האחרון שעבדתי בו יש נוכחות של דמות בכל עמוד של אומנית, בעצם המוזה שעבדה עלי הושפעה מהעבודות האחרות.

ולגבי הזמן הפנוי- איך שכחתי, האהובות עלי- בובות פרווה שאני תופרת ופיות צמר (הכנת פית צמר).

מזה תקופה שאני לא עושה כמעט דבר מהתחביבים בזמן הפנוי שלי.
בדכ שוכבת וחושבת או בוהה. או מוצאת עוד משהו לסדר ולנקות.
או כמובן נכנסת לפה או לאתר אחר.
זהו...סשנים. את זה אני עושה המון. אאההה נרגעתי . מצאתי משהו פורדוקטיבי....

למדתי אתמול עוד תחום (בעקר מתאים לראש השנה, תחום כרטיסי הברכה) עבודה של "קיפולי נייר-צמצם"
ממש מדהים. לא תארתי לעצמי שזה כל כך פשוט, יפה ומהנה...

כרטיסי הברכה- זה רעיון!
אפשר גם כרטיסים עם ציורי אקוורל ואז אפשר לכתוב עליהם.

בכלל נראה לי שכדאי להכין מלאי ברכות בבית, תמיד חסר וצריך בלחץ של זמן לחפש ולרכוש....
כשיש זמן אפשר לייצר אותן עם הרבה מחשבה וריכוז.

לוטם, מצא חן בעיני המידע
גם על הדקו וגם על הכרטיסים ההם.
בכל אופן הלינק שהבאת לא עובד (או אולי קרס מרוב כניסות

).

אחלה דף.

קיפולי נייר-צמצם
מה זה?

זה הקישור (כולל הסבר), נחמד ולא ממש קשה!

תודה, נראה מוצלח.

אחרי הרבה שנים של עבודה, עבודה, עבודה, אני עדיין עובדת, אבל קצת פחות. הילדים קצת גדלו, יש עבודה חדשה פחות תובענית, והפלא ופלא, אני שואלת מה לעשות עם הזמן הזה? עד עכשיו לא היה זמן, וביום שישי הקדוש עשיתי סידורים וקניות או נקיון. פעם חלמתי רק להיות בבית, לקום לאט. אני עדיין אוהבת את זה אבל מסתבר שכשיש קוצים בתחת זה לא עובד. אולי אני לא יודעת להנות מהזמן שלי, אולי איבדתי משהו במהלך השנים, וצריך ללמוד לחזור לזה?
הצעות יתקבלו בברכה. רוצה משהו בעיקר לנשמה. בעיקר בירושלים. אפשר למשהו קבוע ואפשר מזדמן.

לכי לטייל סביב, הכירי סימטאות שעדין לא הכרת.
הצטרפי למשוטטי ירושלים בסיור או שניים
הציצי במרכז זראר בכר, אולי זה הזמן להתחיל לרקוד?
או סתם שבי עם ספר נפלא בגינה הציבורית ותני לרוח ללטף אותך

אלה נזכרת בערגה בימים השקטים בירושלים

תתחילי בזה שאל תחפשי מה לעשות (-:
אם בא לך פשוט תעשי (-:
השלב שלחפש מה לעשות מביא איתו איזה מין לחץ.
אפשר ללמוד מיוגה דרך פילוסופיה יהודית ועד בכלל, סתםן- בעצם זה לא סתם עבור הנשמה לא להתקדם מקצועית לא עבור דבר מה, אלא עבורך.
להתנדב אפשר דרך האגף המתאים בעיריה.
בירושלים יש מנהלות שכונתיות זה יופי של מקום להתחיל משם.
ספרים שאף פעם לא הספקת להגיע אילהם.
לסדר את האלבומים זה שכבר נהיה ממש ממש ממש גדולים(-:
מה את אוהבת? מה מושך אותך? מכאן תתחילי
עצמי עיניך ונסי להזכר בכל החלומות הקטנים שנרקמו במהלך הזמן אז הנה כאן מתחילים להגשים אותם.
בהצלחה

זה נורא אישי- הנה כמה דברים שאני אוהבת לעשות ושמרחיבים לי את הלב:

ללכת לכותל. דרך שער יפו. לשבת בכוך בדרך,לאכול פלאפל אמיתי וקפה מהביל עם הל.
לקנות מזכרות מזכוכית .
(לשאול לפני כמה עולה הפלאפל, הם דופקים מחירים בלי חשבון.....)

והכל....... לבד.

ליסע ברכבת לעזריאלי, לקנות פיצה עגבניה ולחזור. (לבד....)

אפשר גם ליסע ברכבת לחיפה וללכת למוזיאון היפני ולחזור.

חוץ מזה אם את מציירת, את מוזמנת לבוא פעם בשבועיים לצייר איתנו בטבע... באזור בית שמש

מה עושים ביום פ- מה?.. לא מכירה את המילה..
איזה כיף לך!
זה נורא תלוי מה את אוהבת לעשות. להיזכר בתחביבים ישנים (אם הם עדיין רלוונטיים..) או חדשים.
אפשר ללכת להרצאות בכל מיני נושאים
או ללמוד משהו שמעניין אותך
או ללכת להתפנק בטיפולים שונים
או ללכת לחוג קבוע-יוגה, התעמלות או משהו אחר
או לעשות סתם הליכה בחוץ...
או או או...
תהני!

תודה לכל המשיבות. רעיונות נהדרים!
מכיוון שהימים האלה לא קבועים ולמעשה די נדירים, קשה לי להתחייב ללימודים/התנדבות/תחביבים. (גם זה יבוא). למעשה רק יום שישי הוא קבוע וזה יום קצר.
איכשהו קשה לי להתפנן, למרות שמי (הבדוי). זה באמת מה שצריך ללמוד, שמותר.
זה נכון שבירושלים נורא כף להסתובב סתם כך, ביחוד בימי חורף שמשיים (האמת שגם בתל אביב אלה הימים האידיאליים). זהבי ת , הרעיונות שלך מדליקים. אאמץ אותם כשיהיה לי יום פנוי ארוך. (נסיעה לחיפה תבוא כשהילדים יגדלו עוד קצת).

להכין עוגה
לבשל ולהקפיא לכל השבוע
לטייל בשוק
ללכת לספריה
לסרוג סוודר(ירושלים )
להכין מרק
לטייל בעמק היעלים ליד קניון מלחה
ללכת לראות בתים מדהימים במושבה הגרמנית
לשחות

היי, אני מוצאת עצמי מול המחשב בוהה- סתם כך.
כבר שבע או שמונה בערב והקטנה שמפעילה אותי כל היום ואני סביבה והיא סביבי
באנטנסיביות שאני כבר קורסת. י ש נ ה
ומה עכשיו ?
אין לי סבלנות לספר מקסימום טלויזיה בולעת שטויות בכמויות, כי אני מותשת
לא מצליחה לעשות כלום!!
בדר"כ אני נכנסת לישון בסביבות 23:00 בטענה שעד שהיא ישנה אני חייבת קצת
להרגיש את עצמי, מה שנכון- אך כל ערב מחדש לא קורה! אני פשוט קרועה מעייפות!

מה אתן עושות?
איך אתן מרגישות?
ואיך נפתרים מרגשות האשמה ?

דבר ראשון שאני ממליצה לעשות- זה להוציא את הטלווזיה מהבית . מיותר. הבל הבלים. בזבוז זמן יקר.
דבר שני- אם את עייפה- לכי לישון. השעות הכי חשובות לשינה טובה הן בין 19:00-24:00 .
אחרי שתצברי מספיק שעות שינה- קומי לתחייה בלילה(1:00-2:00-3:00-4:00). תהיה לך תחושה של זמן אינסופי , בשקט של הלילה,כשאת עירנית ופנויה לעיסוקים שאת אוהבת שדורשים ריכוז. בשעות האלו-אפילו שטיפת כלים הופכת לתענוג צרוף, ולא-אני לא מגזימה (במיוחד לא כשאת במחזור...).

ברוכה הבאה לארץ יצורי הלילה (יצורות...)
אצלי זה סידור שעובד מעולה , כי בחלק האחרון של הלילה ממילא הילדים גם ישנים פחות טוב ומתעוררים הרבה, אז בין לבין העשייה שלי, אני יכולה לגשת להניק או ללוות בדרך לשירותים, או לגרש חלום רע, או סתם לחבק..
או לישון,אם באיזשהוא שלב אני מרגישה שאני עייפה מדי שוב (בהנחה שלא התפתייתי לאכול דברי מתיקה למיניהם...)

נסי תהני

_"הזמן הכי טוב לפרחים הוא האביב
לירח - הסתיו
ולשלג החורף.
אבל לא לעשות דבר
הוא הזמן הטוב ביותר עבורך."_

"כל מה שקורה לנו ברגע הזה הוא הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות לנו, גם אם זה משהו שלא מוצא חן בעינינו, שלא ציפינו לו או שלא מתאים לנו.

ישנו שיר יפני שמקורו בחידת זן המתייחסת לבעיות היומיום כאל מרכיב חשוב בדרך הרוחנית:

"הזמן הכי טוב לפרחים הוא האביב
לירח - הסתיו
ולשלג החורף.
אבל לא לעשות דבר
הוא הזמן הטוב ביותר עבורך."

כשאני קורא את השיר הזה, אני רוצה להתייחס למצבי התקיעות שלי כאל הזמן הכי טוב לעצור, לעשות פסק זמן רוחני, להתבונן. לא לעשות דבר עם השכל ולהרגיש איך כל יום הוא היום הטוב ביותר עבורי."
^{יוסי רז עורך הדרקון האמיתי, מגזין על דברים משמעותיים.}

מסכימה עם כל מילה של סוניה
את שעות הלילה הקטנות- אלו שאני מפנה לעצמי למה שחשוב לי - אלו בדר"כ נטולות "עשייה"
לבהות
להרגיש ,
לנשום
להרהר
לחלום ,
לגעת

להיות.

מדהים שהעלית את הנושא הזה. אני חושבת עליו המון לאחרונה.
אפילו כתבתי איזה קטע מחול השעות שנוגע בזה, בהתמכרות הזו למלא את הזמן שלנו בתכנים בלי סוף, וגם זה קשור, על איך אנחנו נחים או לא ממש נחים. והקטע הכי רלוונטי עוד לא נכתב, הוא מתנגן לי בראש כבר שבועיים. על איך שאנחנו ממלאים את הזמן שלנו לחלוטין ולא נשאר זמן פנוי, ל
_להרגיש
לנשום
להרהר
לחלום
לגעת
להיות_
כי בעצם לגלוש הוא לא זמן פנוי בכלל... הוא זמן מלא לחלוטין. בגלישה. בתכנים של מישהו אחר. לא בתוכן שלנו.

איך נפתרים מרגשות האשמה ?
בד"כ משמיצים רגשות אשמה ללא סוף. כמו PMS. אבל בהשראת "גופה של אישה תבונתה של אישה", שבה המחברת אומרת שהכעסים, פחדים וחרדות שעולים ב - PMS הם רלוונטיים וחשובים, ושווה להתיחס אליהם, ככה אני חושבת על רגשות אשמה. הם מהווים מצפן. מצפן למשהו שלא עובד כמו שהיינו רוצים שיעבוד. לא משנה אם בעיני הסביבה את מגזימה לחלוטין בדרישות שלך מעצמך. הם אולי אומרים שסבבה להעביר כל ערב 3-4 שעות מול המחשב/טלויזיה. עבדת קשה ומגיע לך לנוח. אוקיי אז הם אומרים. לך לא טוב עם זה - רגשות האשמה מעידים על כך.

ושאלת מה אנחנו עושות - אני אוהבת בזמן הזה (אחרי שכולם הלכו לישון כולל הפרטנר) לקרוא חומרים שמעניינים אותי באמת - כגון ספרים בתחום שלי, לכתוב מחשבות לעצמי או קטעים לאתר שלי, לעשות לפעמים עבודות בית שנעימות לי כמו כלים או קצת בישול, או סתם לשבת על אדן החלון בבריזה מהים ולחשוב.

לפעמים נכנסת לגלוש קצת - רק שמה אצבע על הדופק שזו לא שוב התמכרות. שזה לא כל ערב. שזה לא כל הערב. שזה אחרי שעשיתי כמה דברים אחרים. שזה באמת איפה שמעניין לי ויש לי מה לתרום או להתרם, ולא סתם באובססיביות להכנס לדיון ועוד דיון.

איזה קטע סאלוש, גם אני כשקראתי את דבריה של 'שוקיסטית' נזכרתי בקטע שלך.

כן, מה שמדהים הוא שלרעיונות יש זמן שהם צצים בו. הם לא צצים בוואקום. אני וגם שוקיסטית חשבנו על הדברים הללו בזמן שבו כנראה משהו מסתובב בחברה שלנו, משהו שהבשיל לקראת זה.

למשל היה מעניין כשגיליתי שתורת האבולוציה למעשה הומצאה/התגלתה במקביל ע"י שני אנשים, באותו זמן, לא רק דרווין - אלא עוד אחד שלא התפרסם.
בגלל זה כשיש רעיון עסקי טוב צריך לממש אותו עכשיו - כי יש עוד אנשים שחושבים עליו כרגע, כנראה, ואם לא, אז בקרוב.

נעמה
תודה על הרעיון המעולה!
הולכת ליישם....

זמן שבו כנראה משהו מסתובב בחברה שלנו, משהו שהבשיל לקראת זה.
בדיוק אמרתי לבנזוג שאיזה קטע זה שנושא שאנחנו מדברים בו לאחרונה קיבל דף, ושאני עוקבת אחרי ההתרחשויות.

מה זאת אומרת זמן פנוי ?
כל זמן הוא פנוי למה אם תולים כביסה זה פחות פנוי מאשר אם גולשים ברשת ?
נראה לי שזאת תפיסה מאוד מערבית,וקצת דפוקה . של הזמן
הזמן שלי כולו פנוי לדברים שאני צריכה לעשות בבית בעבודה בחיים וכמובן עם הבת שלי
והכל בכייף בשמחה ומתוך פניות לעשיה של מה שאני עושה
נסו ותהנו

אני מנהלת לי רשימה של דברים שכיף לי לעשות. למשל יש לי הקלטות שאני אוהבת להאזין ואז שמתפנה זמן מוכנים לי הדברים הללו.

קודם כל כייף לי לקרוא את התגובות- מאוד מעניין.
נ ע מ ה- בקשר לטלוויזיה אני כל הזמן בהפסקות עם הענין הזה החזרתי אותה לפני 5 חודשים בערך לאחר שנה שלא הייתה
לנו טלוויזיה ואני בהחלט הולכת לזרוק את המכשיר הזה שוב- זה טיפשי גם בעיניי וזה בהחלט שורף לי את הזמן וגורם לי להרגיש רע בעיקר
מסטיק למח...
ובקשר לשעות שינה ואוו... אין מצב עבורי לאמץ את דרכך יש לציין שזה נשמע להיט ובכל זאת אני לא יכולה לזוז אחרי שהיא נרדמת
אפילו עשיית כלים יעיר אותה, הבית קטנטן... ובכלל אני לר אואה עצמי נרדמת בכלל בערב..
סאלוש- קטעים אה? יש זמן קוסמי שבהם דברים נפתחים אני נפגשת עם זה כל הזמן- מוכיח כמה אנחנו מחוברים.. כווווולם!
ואני בהחלט מתחברת למה שכתבת על רגשות האשמה :
ושווה להתיחס אליהם, ככה אני חושבת על רגשות אשמה. הם מהווים מצפן - אהבתי תודה.
תכלס כמו כל רגש, כמו פחד שאמור לשמור עלינו והופך למוקצן ואז הוא רק חוסם אותנו..
אילה א- מגניב לך אני לא במקום הזה, נשמע קצת כמו הטבריינית, אבל לפעמים לתלות כביסה בשבילי זה תימרון מטורף עם קטנה שזקוקה לתשומת לב..
ואני פריקית לזמן שלי, כן, זמן פנוי ללא נפש שזקוקה להתמסרותי בכלל... ש-ק-ט.
פריחה והתחדשות רעיון טוב הרשימות כי לפעמים אני כ"כ מותשת שפשוט לא זוכרת בכלל שרציתי לתפור מכפלת לוילון או לעשות דבר אחר. גם תודה.

ברשותכם אחליף את הניק הביקורתי שהפך לי את הבטן כשראיתי אותו
אבחר ב...............ג'וי יה כי אני בוחרת להתגלות ...

תודה...

כל זמן הוא פנוי
הפכתי בה והפכתי, ולא הצלחתי להבין את האמירה הזו.

למה אם תולים כביסה זה פחות פנוי מאשר אם גולשים ברשת ?

קודם כל, אפשר לומר ששניהם זה זמן לא פנוי, עובדה - עושים בהם משהו.

אבל יש הבדל. כשתולים כביסה, בעיקר בזמן שקט, בלי ילדים סביב הקרסוליים, אפשר להפנות את הקשב פנימה. למחשבות, לתחושות הפיזיות בגוף, לרגשות. למה שעבר עלינו היום. למה שעשינו, למה שלא עשינו, למה שאנחנו רוצות, למה שאנחנו לא רוצות. או החוצה, לאויר הצח (נניח...) שבחוץ, לעצים, או לשכנים החביבים שמכינים ארוחת ערב. יש משהו שקט שיכול לקרות לנו, משהו מעניין, מחדש, יצירתי אפילו.

לעומת זאת, כאשר גולשים, מה שקורה לפעמים הוא שקוראים הרבה הרבה מידע בהרבה הרבה נושאים שלא קשורים זה לזה, וזה כמו כוס שהמים מתחילים להשפך ממנה. ממלאים עוד ועוד וזה נשפך. המוח מתחיל להתפוצץ ולהיות מנומנם ובסוף נופלים שדודים למיטה, חסרי כל כוח חשיבה ובטח שלא יצירתיות.

כל זמן הוא פנוי
הכל פנוי. אין זמן לא פנוי. עתה אני פנויה לשטיפת כלים. אח"כ אהיה פנויה להקריא סיפור. אין דבר כזה זמן פנוי. יש להיות פ פנויה למשהו. הזמן הוא זמן. אם את אומרת לו שהוא בעדך אז הוא בעדך. אם את נלחמת בו אז הוא נגדך. הכל בהתייחסות.

ברשותכם אחליף את הניק הביקורתי שהפך לי את הבטן כשראיתי אותו
לא הבנתי, למה 'שוקיסטית' זה ניק ביקורתי? מה המשמעות שלו בכלל? ולמה הוא הפך לך את הבטן?

וסחתיין על ההתגלוּת

.

תודה, אהבת עולם היית לי להשראה. זה בידיוק את- קטעים!!!

מהמילה שוק, כאילו אני בשוק קלולסית שכזו...ואני כ"כ לא.

מעניין מה שאת כותבת אותי הגלישה ממלאת ברעיונות ליצירה ובכלל לא מעייפת
בעצם אני חושבת שאני מצליחה למצוא השראה בכל דבר שאני עושה
ואם לא זה לא בגלל הדבר אלא בגללי
ואת השקט הפנימי והעניין אפשר למצוא בכל דבר מהחלפת חיתול הקראת סיפור ועד תירגול יוגה
לכן ההגדרה של זמן כפנוי היא שגויה לי
מה שפנוי זאת הדעת והיא אינה קשורה לעשיה
>יצא לי צפריר <

אני מבינה את מה שאתן כותבות על זמן פנוי.
אני התכוונתי לזמן פנוי בשבילי בלבד. שלא קשור למטלות הבית
זמן לקרוא לבהות לצייר זמן שממלא את האני שהוא אני.
שאני באה לידיי ביטוי אישי, לא אמהי לא זוגי - אישי
מזמנים כאלו אני ממלאת מצברים ליום הבא ובכלל...

תודה, אהבת עולם היית לי להשראה. זה בידיוק את- קטעים!

לא הבנתי במה הייתי לך להשראה?
ולמה התכוונת 'זה בדיוק את'?

נ ע מ ה - אומנם עוד לא העפתי את הטלויזיה,
אבל היא לא נפתחה אתמול, ישבתי הרבה בחוץ באוויר הקריר
והשוס- נכנסתי למיטה ב...עשר !
קמתי מצויין...

"מה אנחנו עושות כשכבר יש זמן פנוי"
למה בכלל צריך לעשות משהו?
ואם את צריכה לעשות - עשי מה שמתחשק לך.
ולא הבנתי את הקטע של יסורי מצפון. יסורי מצפון על מה ולמה?

כל זמן הוא פנוי
איזו ראייה מקבלת וחיובית. יש המון רגעים שאינם פנויים. אם אני חייבת לעבוד כרגע, אינני פנויה לשחק עם הילדה. אם אני חייבת להקדיש את כל כולי לילדה כרגע, אינני פנויה לתלות כביסה. ומצד שני, אם אינני פנויה לעבוד, הרי שאני פנויה לבשל, ואם אינני פנויה לספר סיפור הרי שאני פנויה לרחוץ כלים.
אבל! כמעט אף פעם אינני פנויה להקשיב לעצמי. כי בסולם הקדימויות אני שם בסוף, בסוף הרשימה. ולא אנחנו תמיד מספיקים לסמן ווי על כל הפריטים ברשימה ולהגיע עד סופה.
אז זמן פנוי, עבורי (ונראה לי שגם עבור ג'ויה) זה הזמן הזה בקצה, הזמן שמוקדש לי.
וכשכבר מקבלים אותו, לא תמיד יודעים מה לעשות אתו. ולעשות זה גם לשבת בחצר ולהקשיב לצרצרים. או לצאת באמצע היום לכוס קפה עם אמא או אחות. וגם לבהות בתקרה שמעל למיטה ולהיזכר בכל מיני חלומות שחלמתי פעם, לפני, כשהיה לי זמן פנוי...
(והמרגיעון שלי להיום - ללא חולמים - לעולם לא תהא מנוחה לעולם...)

ולא אנחנו תמיד מספיקים
אופס, זא"מ - ולא תמיד אנחנו מספיקים...

תודה פלונית מחפר באאאדיוק זה.

אבל! כמעט אף פעם אינני פנויה להקשיב לעצמי.

נקודה חשובה להבחין בה. עצם זה שהבחנת, כבר מקדם אותך לעבר משהו חדש.
זה מזכיר את הנושא המוכר של "דחוף וחשוב", "דחוף ולא חשוב" וכו'. אפרט אם מישהי לא מכירה.

הזמן לעצמנו הוא חשוב-חשוב, ואף פעם לא דחוף. אפשר להמשיך שנים בלי להקדיש לעצמנו זמן. שום דבר קריטי לא יקרוס, בד"כ. אבל לאט לאט נוצר נתק מעצמנו.
עם דברים בקטגוריה הזו של חשוב ולא דחוף,אחת האפשרויות היא באופן מלאכותי ליצור דחיפות. 10-20 דקות ביום שהן קודש לעצמנו. ומי שמתקשה במשימה הזו, עוזר מאוד לשבת מול דף ועט ולכתוב דברים. לא משנה מה. מחשבות. 10 דקות ליום ומתחיל להתחולל מפנה, אפילו קטן, בתודעה.

_מעניין מה שאת כותבת אותי הגלישה ממלאת ברעיונות ליצירה ובכלל לא מעייפת....
לכן ההגדרה של זמן כפנוי היא שגויה לי_
זה נשמע נהדר.
גם אני יכולה היום לגלוש מעט, לקרוא רק על מה שמעניין אותי, לכתוב משהו ולצאת. ואז גם לי הגלישה ממלאת ולא מעייפת.
אבל היו תקופות שהיתי מכורה מדי לגלישה, גלשתי יותר מדי וקראתי ביותר מדי נושאים, וזה עייף אותי ורק רוקן אותי. היתי נכנסת למיטה עם מוח מתפוצץ.

_אבל היא לא נפתחה אתמול, ישבתי הרבה בחוץ באוויר הקריר
והשוס- נכנסתי למיטה ב...עשר !
קמתי מצויין..._
איחולים @}

אני משתדלת שיהיה לי ספר כלשהו זמין, ככה כשפתאם נוצר זמן פנוי (שאף פעם כמעט אי אפשר לחזות מתי יגיע ובוודאי מתי יסתיים...) אני יכולה להתבחר לי לספר ולהרגיש שקבלתי משהו עבור עצמי.
אותו כנ"ל לגבי מלאכת הסריגה. כמעט תמיד יש לי לפחות פרוייקט אחד בהכנה ועוד אחד שאני מתכננת אך טרם הספיקותי. זה מדהים איך הקטע של הסריגה הפך עם הימים, חודשים ובעצם כבר שתיים שלוש שנים להיות ה"נישה" שלי בתוך כל האמהות האינטנסיבית הזו. זה כמו קרש הצלה, זה המקום שלי להתבטא, להיות עם עצמי, ליצור, לחשוב, לגלוש במחשב ולהתעמק עוד ועוד בלי שהילדים בהכרח קשורים לזה !

אבל רוצה גם לחזק את הקול הזה
_למה בכלל צריך לעשות משהו?
ואם את צריכה לעשות - עשי מה שמתחשק לך.
ולא הבנתי את הקטע של ייסורי מצפון. ייסורי מצפון על מה ולמה?_

קחי את הזמן, בסוף, אחרי שתמצי את הכאילו לא לעשות כלום, יתגלו פינות החמד והחמדה האישיות שלך (בדיוק כמו שאנחנו רוצות לנאמין לגבי הילדים !!)

אני מייחלת לזמן פנוי, ואז כשהוא מגיע- אני מרגישה ריקה, משועממת, לא יודעת מה לעשות. מנסה לעורר בתוכי חשקים בנאלים ללא הצלחה.. אני (בלי טלביזיה ) יודעת להרצות כמה שהיא ריקנית, ומקנאה באנשים שמרגישים מלאים.

מאוד מתחברת למצות זמן עם עצמי ללא עשיה שממנה יוולד החדש.

אני מייחלת לזמן פנוי, ואז כשהוא מגיע- אני מרגישה ריקה, משועממת, לא יודעת מה לעשות.

באופן פרדוקסלי זה מקום לא רע להיות בו. לא הכי נעים, אבל יש פה אפשרות לצמיחה. יש פה נושאים שמנסים לעלות לפני השטח. ריקה, משועממת - אלו הם ביטויים חיצוניים למשהו פנימי. חוסר שביעות רצון ממשהו. רצון למשהו. משהו שמטריד.

אם תשבי ותכתבי קצת, אולי תוכלי לבוא יותר במגע עם מה שקורה אצלך מתחת לפני השטח, מתחת לשיעמום.

לפעמים מנסה לכתוב ואז הבנאלי צף, ואני שונאת את מה שכתבתי

לפעמים מנסה לכתוב ואז הבנאלי צף, ואני שונאת את מה שכתבתי

זה בסדר. את יכולה להמשיך עוד.
ב"דרך האומן" המחברת מדברת על כתיבה אינטואיטיבית כזו, היא קוראת לזה דפי בוקר וממליצה על זה בבוקר.
היא אומרת שהמטרה שלהם היא להגיע לצד השני. לצד השני של הדף ולצד השני של המחשבות.

זה תהליך. זה יכול להראות מוזר באמצע. אבל אני חושבת שאחרי שתכתבי את הבנאלי יעלו עוד דברים. שאולי לא תשנאי או שתשנאי יותר...