לצאת מהמרוץ

הי
רק לאחרונה גיליתי את האתר הזה וזה נראה לי במקום הנכון לשאול את השאלה שלי.
אני גרה במרכז הארץ, נשואה + 2 עובדת במשרה מלאה וחיה בתחושה תמידית של פספוס. כאילו אני מבזבזת את החיים על הדברים הלא חשובים.
אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי ושומעת אחרים אומרים " אין ברירה - ככה זה אצל כולם".
אני שומעת כל הזמן מסביבי על אנשים שרוצים "לצאת מהמרוץ" ולחיות אחרת וגם קוראת עליהם בכל מיני פורומים אבל...
אני לא מכירה אף אחד שבאמת עשה את זה.
אני בטוחה שיש כאלה שחיים אחרת - אני רק לא יודעת איפה הם.
הייתי רוצה לשמוע קצת מאחרים - כאלה שבאמת חיים ומרגישים אחרת - אבל ברמת התכלס ולא תאוריות - כי הן לא מובילות אותי לכלום.
תודה
אני

אני בטוחה שיש כאלה שחיים אחרת - אני רק לא יודעת איפה הם.
רובם בגליל

מכירה את הדף פשטות מרצון ?

תמימה ברוכה הבאה!
כנסי לדף שלי, אולי משהו ממה שנכתב שם ישמע לך מוכר?

עוברים לצפון קופצים ראש

בטוחה שהתהליך שפרוס שם יעניין אותך.

ברוכה הבאה, אני מרגישה מחוץ למירוץ, אבל זו לא חכמה כי בעלי במרוץ מרצון.
הגעת למקום הנכון @}

תודה לכל המגיבים.(מגיבות?).
האתר הזה טומן בחובו הרבה מידע - רק צריך לדעת להגיע אליו...
יש שני דברים עיקריים ש"מטרידים" אותי כשאני חושבת על מעבר צפונה -

הרי גם שם אני אצטרך לעבוד - אז איך זה ישנה את העובדה שאני לא בבית מספיק ?- אין לי אפשרות לא לעבוד כי כרגע בעלי בבית עם הילדות. נראה לי ששינוי מקום המגורים הוא חלק משינוי תפיסתי של החיים - אבל עדיין אני לא רואה איך זה קורה בפועל. הרי מישהו מבני הזוג (או שניהם) צריך לעבוד - כמה שמצטמצמים.
סבים וסבתות - 2 הצדדים גרים במרכז ומאוד קשורים לילדות. הם לא יעזבו את כל החיים שלהם ויעברו איתנו וזה נראה לי "לא פייר" למנוע מהם ומהילדות את הקשר הטוב שיש להם. איך עושים מה שטוב לי - אבל גם לא מרעים לאחרים ?

שוב תודה ואני מאוד נהנית לקרוא באתר .

ועוד שאלה באותו הקשר
זה חייב להיות בצפון ? אי אפשר לעשות שינוי מהותי גם במרכז ? איך מעבר הדירה משנה את מהות החיים ?

ברור שזה לא חייב להיות בצפון. או בדרום.
אפשר לחיות בפשטות גם במרכז הארץ.
זה תלוי איפה את נמצאת היום. יש לך בית משלך? את משלמת משכנתא?
כמה את מוכנה לעשות שינוי בחינוך, חוגים, הוצאות.
יש הרבה דפים מעניינים ב- מדור כסף עבודה ומשם הפניות לעוד דפים. הרבה נקודות למחשבה שאפשר להתחיל מהם.
גם אני חשבתי שכדי לחיות בפשטות אנחנו נאלץ לעבוד יותר דרומה - אבל הנה מסתבר שלא. אני יכולה להשאר איפה שאני (אומנם זה לא בגוש דן או בשרון) ועדיין לצאת מהמרוץ.
זה תלוי גם בנקודת ההתחלה שלך. נקודת ההתחלה שלך היא איפה שאת עכשיו. לראות מה יש לך, מה את רוצה הלאה ולהתחיל להגדיר סדרי עדיפויות. שיש בתוך זה סחר חליפין בינך לבין עצמך.

מה יהיה בשבילך 'לצאת מהמירוץ'? כמובן שאין קשר למקום מגורים, במיוחד אם את קשורה אליו ואל המשפחה הקרובה. כשבנזוג אחד עובד, אני מניחה שהשני נמצא במירוץ כלשהו, אולי את מחפשת קצת מנוחת אחריות , (מסוג אחר ממה שמתואר בדף ההוא).

אחרי זמן של העדרות ומחשבות נראה לי שהבעיה הרבה יותר גדולה ממקום מגורים. אני רוצה שינוי כולל בחיים. נמאס לי מהשגרה של עבודה ובית. לא אוהבת את הצורה שהחיים המערביים בעיר נראים. לא נראים לי הערכים שהילדים גדלים עליהם ואני לא יודעת איך להתקדם מפה. מה עושים ? מאיפה מתחילים ? למשהו יש רעיונות ? הארות ?

אין לי המלצה לחיים אחרים, אבל אם את מדברת על לצאת מהמרוץ,
אולי למצוא עבודה גמישה יותר שתוכלי לעבוד בה פחות שעות, שדורשת פחות השקעה כדי שתוכלי להשקיע את כולך בבית ובילדים שלך.
אולי זה צריך להיות במקביל למגורים במרכז, אבל לא בעיר, במושב/בקיבוץ (בשכירות)/ישוב צעיר - בבית עם גינה.

את מכירה ישובים כאלה במחיר סביר ?

שליחה על ידי ט_לי* » 22 מאי 2005, 16:58

אפשר להגיד שאני יצאתי מהמרוץ. איך? פיטרנו את העוזרת, מכרנו את האוטו השני, הפסקנו לקנות אוכל מוכן כמעט בכלל, (שימורים, ירקות מוקפאים, שניצלונים וכל מה שאמא עובדת במשרה מלאה מתפתה לפעמים לקנות כדי להפיק ארוחות מהירות). שתיה מתוקה קונים רק ביום שישי, כמעט לא הולכים למקומות שעולים כסף (מקומות לאכול, סרטים, משחקיות וכו') אלא שומרים זאת לארוע כמו יום הולדת.

תודה. האמת היא שאנחנו דיי חיים ככה כי אנחנו חיים ממשכורת אחת. אבל גם בשביל הדברים האחרים צריך לעבוד - אז זה לא לגמרי עוזר.
הייתי רוצה לחיות לגמרי אחרת. לא ברור לי איך ומה בדיוק אני מחפשת.

את מכירה ישובים כאלה במחיר סביר ? תלוי גם מה זה סביר.
יש הרבה אנשים באתר הזה שגרים בשכירות, בדירות/בתים קטנים.
אני לא יודעת מה זה מרכז בשבילך, אני גרה כחצי שעה נסיעה מהמרכז, אפשר למצוא כל מני "קצוות" במרכז,
(דרומית לגדרה, צפונית לחדרה, אריאל), יש גם קיבוצים/מושבים/ישובים קטנים קצת מרוחקים מהמרכז (אבל עדיין במרחק של עד שעה נסיעה לסבתא).
לצאת מהמרוץ - לעתים זה גם להתפשר. להתפשר על: אוכל מוכן, מסעדות, להפגש עם סבתא בעיקר בשבתות ופחות באמצ"ש. לא כולם מוכנים להתפשר. אבל גם כאן באתר יש אנשים שחיים "טבעי" גם בקומה רביעית בעיר.
משהו קיצוני: לחיות אולי ברמה נמוכה יותר אבל להיות מאושרים ורגועים.

במחשבה שנייה, אחרי שקראתי את תחילת הדף שלך, זה בכל זאת נראה לי מן קלישאות, "תאוריות".
לדעתי אני יצאתי מהמרוץ, אני גרה בישוב קהילתי שקט מאוד, בבית פרטי עם גינה מדהימה (רק מישיבה בגינה שלנו יש תחושה שיצאת מהמרוץ - בריכת דגים עם מפלים מדהימה, מרפסת רוחנית מדהימה, שפע של פרחים וציפורים ועצי פרי).
בעלי עובד משרה מלאה ואני עובדת שש שמיניות משרה (בעיר) - זה משאיר לי זמן לעצמי, לקניות, לסידורים ולטיפול בבית.
במה אנחנו חוסכים כסף? יש לנו קמין על חימום בעץ, את מייבש הכביסה אני מפעילה רק בחורף, אנחנו גרים במקום שאין בו שפע פיתויים (אין קניון, אין מסעדות, יש רק מכולת מועדון ובריכה), החזר משכנתא נמוך (אבל במקביל יש הוצאות על דלק), מכונית אחת.
אם יש לך שאלות אשמח לענות.
ולדעתי אם תתמידי לקרוא באתר (גם בדפים קודמים ב מפתח נושאים ) עם הזמן תהפכי להיות "באופנית" יותר ולקחת את החיים עם משמעות שונה.

תודה על התגובה.
אני לא ממש בטוחה שאני מבינה מה זה לחיות "טיבעי". האם זה רק לרדת בהוצאות ? אם ככה אז אנחנו דיי חיים ככה אבל עדיין אני מרגישה במרוץ אז כנראה שזה לא רק זה. אז מה זה לחיות "טיבעי " ?

טוב, האמת שבתחילה כתבתי "רוחנית" במקום המילה באופנית.
כי גם זה מאוד מתאים ודומה!
באופן טבעי זו גישה לחיים, לקחת את החיים טבעי יותר, קליל יותר. לחזור אל הטבעי ולא תמיד להיכנע למערביות.
כמה שקרוב יותר למה שהיה לפני שהחברה שלנו הפכה להיות מערבית.
(כמובן שכל אחד מיישם ולוקח איתו את מה שמתאים לו)
לגדל את הילדים באופן טבעי יותר (כמה שפחות מטרנות, טיטולים חד פעמיים, לתת לסקרנות של פעוט לבוא ולהתפתח מעצמה, עקרון הרצף, בלי לול/עגלה/מיטת תינוק, מיטה משפחתית), לקנות כמה שיותר מזון לא מעובד, לאכול מה שפחות ג'אנק פוד, לנסות אם יש אפשרות לגדל לבד את הירקות או תבלינים, למחזר, רפואה טבעית.
לא תמיד ללכת לפי הזרם אלא לחיות לפי מה שמאמינים בו ולהיות רגישים לעצמנו ולילדינו. יש עוד המון דברים.
ב מפתח נושאים תוכלי לקבל פירוט של כל נושא ונושא והרבה מאוד הצעות לחיות טבעי.
אני לא אומרת שכולנו כאן באתר חיים בדיוק ע"פ מה שפירטתי, אבל כל אחד חי לפי מה שהוא מאמין, ומיישם ולוקח איתו את מה שמתאים לו.
לחיות טוב יותר בפחות.

חלק מהדברים שציינת מדברים אליי ,חלק לא.
אני אולי נשמעת נודניקית - רוצים לעזור לי ואני לא מקבלת - אבל אני עדיין לא רואה איך כל זה משנה לי את מה שהכי מבעס אותי - השיגרה של עבודה ובית.
אולי אין תשובות מבחוץ - ואני צריכה למצוא אותם לבד.

לא נראים לי הערכים שהילדים גדלים עליהם ואני לא יודעת איך להתקדם מפה. מה עושים ? מאיפה מתחילים ?

לדעתי, וכמה בנאלי שזה ישמע, לצאת מהמירוץ זה עניין פנימי הרבה יותר מחיצוני : צריך לסובב סוויצ' בראש לפני שמדברים על מקום מגורים. לצאת מהמירוץ זה יותר מורכב מלהחליט אם לגור בגוש דן או בגליל. אפשר לא לקחת חלק במירוץ ולגור בר"ג, בדיוק כמו שאפשר להיות אצן מרתון במצפה בגליל.

טוב, ללצאת מהמרוץ יש שתי פנים בעיני.
אחת - לחיות בשלוה, בשלמות, בתחושה שלא זקוקים לתמריצים חיצוניים רבים בכדי לחיות. קהילות רבות בעולם חיות באופן טבעי מאד יחסית לישראלי הממוצע: למשל רוב תושבי המזרח הרחוק, בדואים וכד'.
שניה - להסתדר עם הכסף. אחרי הכל, גם כשצורכים את המינימום שבמינימום, עדין צריך לחיות ממשהו. לכן, רובנו אם לא כולנו נמצאים בעמדה של ויתור, וככל שהדרישות שלנו מצומצמות, כך הויתור מצטמצם ואפשר לחיות מפחות. העסק הזה לוקח הרבה התארגנות, צעדים מחושבים, זה לא בא ברגע.

מנסיוני האישי אוכל לייעץ לך לקחת לך זמן. קשה להתחבר לתחושות הפנימיות, אלו שמבעבעות בך כנראה, מתוך רכב לוהט בפקק באיילון. פרגני לעצמך זמן חופשי, נטול מותרות ובילויים גרנדיוזיים - למשל חופשה בסיני. הרבה אנשים, עסוקים ככל שיהיו, חוזרים מבולבלים משהו מטיולים של סטלבט, מלאי מחשבות כפירה. זה לא בכדי...

תכננתי לפתוח דף עם שם דומה, אבל רגע לפני ביצעתי חיפוש ומצאתי את הדף הזה. לא בטוח שזה בדיוק המקום, אבל אני מנסה.
לפני כחודש התפטרתי מרצוני ממשרה מאתגרת, ומתגמלת בה הייתי מאוד מוערכת, כדי לצאת מהמרוץ. להיות יותר עם המשפחה, עם עצמי. לתרום יותר (וכך גם לקבל) ובאמת להנות.
מקווה להתפרנס מאימון אישי, הכנה לראיונות עבודה והדרכות בנושאי אבטחת איכות. חודש אוגוסט מוקדש למשפחה. מינימום שיווק ועבודה. מספטמבר מפשילים שרוולים!

בהצלחה !!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

להשתמש במירוץ והבצלחה של האנשים במרוץ לטובתנו, האם זו צביעות או פשוט הדרך היחידה לשרוד? נניח שלומצ רוצה להתפרנס מאנשים שרוצים להתברג במרוץ הזה.
וכל מי שלא במרוץ כנראה הבין את זה כבר. אני לא מכירה מישהו אחד שלא משכיר בקתות לתיירים, שלא מוכרים גבינות שהלקוח היחיד להם הם המעמד העליון, אפילו בן זוגי עובד כמדריך סקי בחורף ומדריך גלישה בקיץ. ומי הקליינטים שלו? כל מיני ילדים בריטים עשירים בני 7 עם אייפון. כל מה שאנחנו עושים כדי להתקיים מחוץ למרוץ הוא לנצל את הנורמות של החברה המודרנית. (ולמען האמת, הנורמות של החברה המודרנית משאירים אותנו עם הראש מעל המים. אם זה לא היה מקובל למכור גבינות בוטיק במחירים כאלה, אם זה לא היה המחיר "הנורמאלי" לשיעור גלישה, לא היינו יכולים להתקיים יותר, וגם ככה אנחנו מתקיימים בצמצום, מרצון, אנחנו לא צריכים ולא רוצים יותר ממה שיש לנו. אבל פחות זה כבר בעייתי.) זה די צבוע לאור העובדה שאנחנו בורחים מהחברה המודרנית כמו מאש, שאנחנו מתעבים את דרך החיים הזו וסוג של גם מזלזלים בה (הרבה שליליות יוצאת ממני כשאני חושבת על זה, סליחה, בגלל זה אני בורחת..)

מצד שני, המרוץ הזה הוא מה שהביא למצב שכולם חייבים להיות במרוץ.... אי אפשר ללכת אחרי הלב , כל האנשים שעובדים כל היום במשרד לרובם יש נפש שרוצה לעשות דברים אחרים, רוצה ליצור, לבשל, לבנות, לכתוב, ללמד, לחקור, אבל אחרי חיים שלמים במרוץ יש קונספציה שהיא חצי נכונה שאי אפשר לחיות מחוץ לו. המרוץ הזה הביא למצב שבו הצ'יפס יותר זול מתפוחי האדמה, הלחם יותר זול מהחיטה, זה אבסורד. אבל זה עובד, אנשים קונים יותר צ'יפס מאשר תפוחי אדמה. ואם אני חקלאי תפוחי אדמה שהוא לא חלק מהמרוץ. אין לי זכות קיום. נגרות זה לא מקצוע שניתן להתקיים ממנו, כי יש איקאה. האנשים הקטנים לא יכולים להתחרות בחברות ענק שמצנלות את הטבע ואת האנשים ואיךשהו הביאו למצב הדפוק הזה שאנשים לא מוכנים לשלם יותר מ4 שקל ללחם אבל קונים אייפון ב3000 שקל לילד בן 7.
ולא לשלוח את הילדים לבית ספר עלול לפגוע בהם ביום שהם יחליטו שהם רוצים להיות רופאים, מורים, או כל דבר אחר שדורש אקדמיה.
אז בעצם, זו אשמת המירוץ שאנחנו תלויים באנשים שהם עדיין במרוץ.
אז אולי זו לא צביעות.
אני אומרת לעצמי, שהאנשים במרוץ לפחות רובם אוהבים את זה. הם אוהבים לגור בעיר, אוהבים שיש אנשים שמנקים להם, שמאכלים אותם (כי להם אין זמן לבשל כמובן) הם אוהבים את הרכב שלהם, אוהבים אופנה, אוהבים את האורות ואת הקולה. אז אנחנו אולי לא מנצלים אותם. כי הם נהנים מזה.

פלונית יקרה - אני חושבת שלא הסברתי את עצמי היטב - המטרה שלי בחיים היא לא להפרות את המרוץ כדי להתפרנס ממנו. ההיפך - באימון אישי שאני מאמינה בו האדם מוצא את ההרמוניה שחסרה לו על מנת שירגיש שהגשים את יעודו. לעיתים זו אישה שרוצה להתפרנס על מנת לחוש תחושת ערך, לעיתים גבר שאחרי שנים של עבודה-ילדים-עבודה -ילדים מרגיש שמשהו חסר שם כדי לחוש סיפוק והוא מוצא תחום התנדבותי, בכל אופן תודה לרסיסים של אור

מחשבות מחשבות מחשבות. האם גם במסלול הרגוע צריך סדר יום, ומטלות ולהספיק ושגרה קבועה? איך מתנהלים החיים במסלול הרגוע?