לידה טבעית בבי''ח אפשרי ואף מומלץ

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

[מישמיש*]

הלידה הראשונה שלי היתה לידת בית בניו זילנד,חוייה עוצמתית ומרגשת,ארוכה מאד וכואבת,לידה טבעית ואטית שבסופה הרגשתי שאם עברתי את זה-אני מסוגלת להכל.
עכשיו, פה בארץ,לקראת הלידה השניה,עשיתי בדיקה של חדרי הלידה באיזור הצפון שבו אנו גרים,מתוך החלטה שהפעם אני יולדת בבי"ח - אני הרי כבר יודעת למה אני מסוגלת,יודעת מה זה ללדת,ומעדיפה שיהיו לרשותי כל הבחירות - כולל האם ללדת עם אפידורל או בלי.
חשוב היה לי למצוא חדר לידה שיתן בידי את רוב הבחירות בקשר ללידה שלי - שהרי זו הלידה שלי. הוקסמתי מהגישה הפתוחה וה"בעד היולדת" בביה"ח האנגלי בנצרת ואני ממליצה לכל מי שגרה באיזור וחושבת על לידה טבעית לבדוק את המקום,אבל בסופו של דבר בחרתי בביה"ח בצפת,שנמצא רק 15 דקות נסיעה מהבית, ובסיור בו התרשמתי מאד לטובה מהגישה הטבעית ומהזרימה עם רצון היולדת.
הריון ארוך וכבד שנראה לפעמים כאילו לעולם לא יגמר,אני בתחילת שבוע 42 וכבר מתה להחזיק את הפלא הקטנטן בזרועותי,מתאזרת בסבלנות יום ועוד יום,
יוצאת לעוד הליכה נמרצת, נותנת לעצמי טיפול עדין בדיקור לתמיכה ברחם ובאנרגיה הכללית,שוכבת לנוח צהריים,מקבלת עוד מטופלת ל"אולי טיפול אחרון לפני שאני יולדת", מתחילה (שוב) לחוש מיחושים קלים ברחם,קלים עד בינוניים לפעמים,לא מתרגשת,לא אומרת כלום לדוד,הולכת לקחת את שי מהגן,עדיין יש התכוצויות,מישהי בדרך שואלת את אותה שאלה שחוזרת על עצמה כל החודש האחרון - "נו,מתי??" ואני עונה,ספק בצחוק ספק מתוך ידיעה - "היום!".
אחרי הגן יושבים בשמש האביבית בגן המשחקים,ההתכוצויות הקלות-בינוניות באות והולכות,יושבת עם עוד אמהות ומדברים על לידות,אני מתנהגת כרגיל,לא רוצה לשמוח בטרם עת.....

5 אחה"צ, חוזרות הביתה,אני כבר מתחילה להאמין שמשהו אולי מתחיל שם,ויש לי קקי דחוף,שי מתנהלת לה בניחותא עם הגלידה מהמכולת ואני מתחננת שתתקדם קצת יותר מהר......
מגיעות לבית,מתרוקנת סוף סוף,כן זה מתחיל להזכיר את תחילת הלידה של שי,אבל זה לא ממש כואב עדיין,האמנם לידה??
שי מבקשת סרט בדי.וי.די, מתאים לי, אנחנו יושבות וצופות ב"שלגיה" ומדי פעם ציר, כן אני כבר יכולה לקרוא לזה ככה, אולי באמת הגיע הזמן להרים טלפון להזעיק את דוד,את אחת הסבתות שתישאר עם שי מאוחר יותר, במידה ובאמת.....?

בצירים אני קמה וזזה,שי מוחה,רוצה שאשאר לידה צמוד כמו תמיד,אני מסבירה לה שלאמא כואבת קצת הבטן ואולי התינוקת שלנו תגיע בקרוב.
מזעיקה את דוד בחזרה הביתה,כשעה נסיעה,בינתיים מתחילה לארגן ארוחת ערב לשי ולתכנן רחצה משותפת,שתהיה מוכנה לשינה ונוכל ללדת בשקט....
ברגע שהטוסט מוכן - שי רדומה על הספה בסלון,לא ארוחה ולא נעליים,מצוין, עכשיו יש לי שקט להתייחד עם הצירים וזמן לארגן את התיק לחדר לידה,מנסה להשיג בטלפון את אמא שלי,את הבייביסיטר,חמתי,אף אחד לא עונה,אבא עם חום גבוה ובמרחק שעתיים נסיעה,דוד עדיין בדרך מהגולן.......
מצליחה סופסוף לדבר עם אמא שלי,תוך כדי ציר,אמא תגיעי,אמא יוצאת לדרך ותהיה פה בעוד שעתיים פלוס.

18:30,התיק מוכן,דוד מגיע עם מבט מלא דאגה,אני מחבקת אותו באושר ומזכירה לו שהנה אנחנו עומדים ללדת,אני מאושרת,מה אתה כ"כ דואג.....?
הצירים כבר ממש צירים, באים והולכים, אני נושמת איתם,כורעת או מתכופפת,מקבלת כל ציר באהבה,מדמיינת שאני על גל שהולך ומתעצם ומרגע השיא הוא רק יורד,ההדמיה הזאת נותנת כוחות שלא יאמנו לעבור כל ציר ולא להאמין שהוא נגמר,בסביבות 45 שניות כל ציר,כל דקה,כל שתיים,לפעמים כל 4.
נכנסת למקלחת,מבלה שם כמה שאפשר,מתענגת על המים החמים,מפנטזת על הג'קוזי שבחדר לידה.......
הצירים קצת מאיטים קצב אבל עדיין מתמידים,אני מעשנת ג'וינט, דוד קורא לג'ני חברתי הטובה והיא בדרך אלינו להיות עם שי עד שאמא שלי תגיע.
אחרי 5 דקות אני מתקשרת לג'ני להגיד שעוד לא תבוא,לא נעים לי להוציא אותה מהבית ומהילדים כשאני עוד לא לגמרי בטוחה שהצירים מספיק חזקים כדי לצאת לדרך. אבל ג'ני כבר מגיעה והשעון מראה חד משמעית שאכן אלה צירים סדירים,תכופים וארוכים,ליתר בטחון אני נותנת לדוד לקרוא את הפרק על איך ליילד לבד במקרה של לידה פתאומית ,בספר "לידה פעילה" (מומלץ בחום!).
מה שמפריע לי להאמין שאני כבר ממש קרובה ללידה הוא, שבלידה הראשונה כשהצירים נעשו כבר ממש כואבים ואולי גם די תכופים,התקשרתי למיילדת באמצע הלילה וזו פסקה מיד שכדאי שאני אחזור לישון בינתיים,יש לי עוד זמן,וכל זאת על סמך העובדה שנשמעתי ונשמתי די רגיל.
והפעם,כל ציר - ציר,אבל ביניהם - אני רגילה לחלוטין,מתקשרת ומדברת ונושמת בנחת,חושבת צלול לגמרי,מעשנת,שותה תה ורואה סרט עם ג'ני,ושוב - ציר,גל עולה ומתעצם,יורד,והנה אני שוב רגילה......
עוד כמה הכנות אחרונות,עוד כמה מתיחות יוגה,ויאללה דוד,בוא נצא לדרך. מקסימום יודיעו לי שהגעתי עם פתיחה של 2,אז נחזור בינתיים הביתה ,מה יכול להיות.....
נכנסים לאוטו החדש והוא לא מניע...... דוד מנסה ומנסה,אני יוצאת מהאוטו לקבל את הציר הבא שמתחיל......
עוד 2-3 צירים ואנחנו סופסוף יוצאים לדרך.
"על הכביש המתפתל בין עכו לצפת", 20:30, מתמודדת עם הצירים בישיבה,בנשימה,באהבה. הגוף כולו בצמרמורות אדרנלין.
אני כותבת אס אם אס לבקשת כמה מחברי,להודיע שאנחנו בדרך ושיגידו תהלים לכבודנו.
20:40 אנחנו בחניה של ביה"ח,אני יודעת שעד 24:00 אני יולדת.
מדדה אחרי דוד לחדר לידה, נכנסת לתת שתן ובכלל שוכחת למלא את הכוס.

נכנסת לחדר צירים, הנה רגע האמת - בדיקה וגינלית. "יש לך פתיחה של 7 ס"מ" מודיעה לי המיילדת ואני מתקשה להאמין,אולי היא טועה,לא ציפיתי ליותר מ3-4,מה ,כ"כ מהר....?
מוניטור - מבקשת בעמידה,אח"כ דוד מביא לי את כדור הלידה של המחלקה,אני יושבת על הכדור מחוברת למוניטור ודוד משפשף לי את הגב בצירים,בעדינות וזה עוזר,כשנראה לי שמספיק לי מהמוניטור אני מבקשת מהמיילדת להתנתק ומיד נענית.
המיילדת שקיבלתי,לא זוכרת את שמה,אבל התרשמתי שדוקא היא לא ממש מהסקטור של המיילדות הטבעיות שכמותן יש הרבה בביה"ח בצפת.
לפי השאלות שלה,לפי הפליאה שלה מזה שכדור הלידה והתנוחות מספיקים לי,לפי ההשתאות הנסתרת שלה לנוכח ההתמודדות שלי עם הכאב.....
הצירים מתחזקים,אני כל כולי אתם,צועקת וכואבת,מדי פעם מדברת אל העוברית שלי,מספרת לה כמה אנחנו מחכים לה ושמחים שהיא באה.
המיילדת מציעה (יותר מפעם אחת) "משהו לכאבים",אני מודיעה שארצה גז צחוק אבל יותר מאוחר,אצל רופא השיניים זה עובד לי לא רע ומנתק אותי מהפחד.
המיילדת מציעה (יותר מפעם אחת) לפקוע את שק מי השפיר,שכן המים לא ירדו לי עדיין,ומבטיחה שאם נעשה את זה אני יולדת מיד.
אבל אני לא רוצה ללדת מייד,לא רוצה שהכאבים יתגברו מעבר למה שהגוף שלי מכתיב,מרגישה שהכל מתנהל בדיוק בקצב הנכון,שהצירים כואבים בדיוק כמה שאני יכולה לשאת,לא רוצה שיתערבו לי עכשיו,תיכף אני יולדת.
פנטזיית הג'קוזי עברה לי מזמן,ידעתי שפה לא יתנו לי ללדת במים אז עדיף לא להכנס כי זה קרוב.
בתיק הלידה שלי מחטים סיניות,ערכת לידה הומיאופטית,שמנים ארומטיים ומה לא. הרגשתי עכשיו שכולם מיותרים,הכל התקדם פשוט כמו שצריך.
רוב הזמן גם המיילדת היתה לי מיותרת,ואפילו בלי דוד הסתדרתי.
מתישהו לקראת 23:00 ביקשתי לעבור לחדר לידה וגז צחוק,כי הגיע זמן ללחוץ.
גז הצחוק היה בדיחה,כמובן,כל קשר בינו לבין שיכוח הכאב הקורע של צירי הלחץ מקרי בהחלט. מה שכן,שאגתי לתוך המשאף שלו וזה בטח הקל על שכנותי משני הצדדים - כולן צועקות אבל אני שואגת יותר מכולן,קיויתי שאני לא מבהילה אותן.....

רציתי מאד ללדת בכריעה אבל אחרי כמה וכמה לחיצות הסכמתי לנסות בשכיבה על הצד.
צירי הלחץ היו איומים,אני נקרעת ומרגישה שלא יכולה יותר,צועקת שלא יכולה יותר,הנה אנחנו מרגישים את הראש,המיילדת ודוד מעודדים ומעודדים,הראש כבר ממש בפתח ואפילו לא חוזר פנימה,בשלב הזה המיילדת מגלה שהתינוקת שלי במצג פנים,מה שלא הבנתי למזלי בזמן אמת אלא רק אח"כ,מה שעושה את היציאה של הראש קשה יותר וכואבת יותר.
בסוף גם הלידה הזאת היתה בשכיבה על הגב,בעצתה של המיילדת הקונבנציונלית שלי,כנראה שזה מה שהיה לה הכי נוח ולי כבר לא היה חשק להתעקש,העיקר שיגמר כבר......
לוחצת,לוחצת,לא,אתם לא פוקעים לי שום שק שפיר,לוחצת ,צורחת,הראש בחוץ,הכל מעורפל.שברי תמונות מטושטשים,הגוף מייד אחריו, דוד נרגש ומאושר,"יש לנו תינוקת",מבקשת שיתנו לי אותה,לא זוכרת אפילו איך היא נראתה ברגע הראשון,רק שאמרתי שאני לא מאמינה,לא מאמינה שההריון הזה נגמר סופסוף,לא מאמינה שילדתי כ"כ מהר הפעם,
השעה 23:40,מבקשת שלא יחתכו את הטבור עדיין,מחכים עד שנגמר הדופק ודוד חותך,עכשיו עוד כאב אחד ודי,מה לעשות - יש גם שליה ללדת,המיילדת מנסה למשוך בעדינות ואני מורה לה שלא תמשוך,השליה יוצאת ועכשיו תנו לי להניק,תורידו לי את ההכנה הטפשית לעירוי -זה מפריע לי להניק,נכנסת רופאה (יאמר לזכות בי"ח צפת שזאת הפעם הראשונה שראיתי רופא הערב) לבדוק אותי,אומרת שצריך תפר פנימי קטן,אני קצת מתנגדת אבל בסוף משתכנעת,עוד כאב אחרון בהחלט - זריקת הרדמה במקום הדואב והרגיש כל כך,שני תפרים קטנים שלא הרגשתי,וזהו.

התינוקת שלי אצלי בידיים,האושר הגדול מגיע.
הקול צרוד,הגוף מותש,אני מניקה הנקה ראשונה,הקטנטונת לומדת מהר....

נרגשים אנחנו מועברים למחלקת יולדות,דוד מותש צונח על כורסה,ליה ואני על המיטה,ליה יונקת כשעתיים ואז נרדמת לידי למשך כל הלילה,אני שוכבת ומתבוננת בה ולא יכולה להרדם.
מתישהו מגיעה מישהי ממחלקת ילודים,מציעה לרחוץ ולהלביש את ליה,אני מבקשת שנחכה למחר בבוקר. נותנים לי לחתום על טופס עם כל מני סירובים,לחיסון,למשחת עיניים,לרחצת התינוק,ולכל מני דברים אחרים,המון חתימות......

למחרת בבוקר ביקשנו להשתחרר הביתה,חתמתי שוב על כל מה שצריך,והנה אנחנו שוב בבית,12 שעות אחרי הלידה,במקום הטבעי והנוח לנו ביותר.

אסירת תודה ומאושרת,על הלידה הנהדרת,השונה כ"כ מהקודמת,החוייה המתקנת,על הידיעה הנשית שכיוונה אותי לנהל את הלידה שלי ומה שאחריה בדיוק כמו שהתאים לי ולתינוקת שלי.
אני כותבת את סיפור הלידה הזה בשביל כל הנשים שרוצות ללדת לידה אמיתית,טבעית ואינטואיטיבית, דענה שזה אפשרי לא רק בבית אלא בכל מקום,יתכן ותצטרכו תמיכה של דולה או מיילדת מנוסה ויתכן שלא,בסופו של דבר כולנו יודעות איך ללדת.
אני כותבת גם בשביל כל הנשים שעברו לידה ראשונה קשה או טראומטית, דענה לכן שהתיקון נמצא שם ומחכה רק שתיקחנה אותו!

באהבה והצלחה לכולנו.

[שרה_ק*]

מזל טוב גידול קל ונעים, שפע חלב. את מלכה!

[יעלי_לה]

תודה. מזמן לא קראתי סיפור כזה עוצמתי. מזל טוב.

[טליה_טקאוקה*]

וואו !!! מתרגשת לקרוא ומאושרת בשבילך!! איזה כייף!! את באמת מלכה!!
תודה שכתבת ושיתפת.
אוהבת אותכם מאד

[טליה_טקאוקה*]

|l|

[אמא_בנימינה*]

בתי היקרה!פעם ראשונה שאני קוראת את מלוא חוית הלידה שלך.גם את נולדת בלידה טבעית לפני 32 שנים.בשעה11 בלילה בערב שבת,תוך כדי צפיה בטלויזיה יחד עם אביך וידיד המשפחה ניסים,החלו הצירים.בשעה 4 בבקר של שבת, הרגשתי שאינני יכולה יותר לשאת את הכאב לבד,והצירים כבר באו כל 3 דקות.בשלב הזה נסענו ל"בית יולדות כפר סבא"-מוסד שכבר אינו קיים- שבו גם אני נולדתי 24 שנים לפני.בשעה 7.45 כבר היית בחוץ.את נולדת בלידה לגמרי טבעית וללא אפידורל,(שלא היה קיים אז)אבל עם חיתוך (לא שאלו אותי בכלל אם אני מסכימה)שהצריך די הרבה תפרים,שגרמו לי כעשרה ימים לאחר מכן לשבת על גלגל ים.אבל הכל עבר וגם השנים עברו,והשאר היסטוריה.אוהבת אותך - אמא.

[חגית_ל*]

בראבו!!!!! מזל טוב!!!! בריאות ושמחה תמיד לכולכם ותודה-תודה-תודה!!!! @}

[אורגנית_מתחילה*]

מקסים. לגמרי. פשוט נהדר ונפלא לקרוא את הסיפור שלך

אני כותבת את סיפור הלידה הזה בשביל כל הנשים שרוצות ללדת לידה אמיתית,טבעית ואינטואיטיבית, דענה שזה אפשרי לא רק בבית אלא בכל מקום,יתכן ותצטרכו תמיכה של דולה או מיילדת מנוסה ויתכן שלא,בסופו של דבר כולנו יודעות איך ללדת.

ממש מסכימה
אורגנית מתחילה שעברה לידה טבעית מדהימה ומהירה בעין כרם, עם דולה מעולה ואיש נפלא.

[נהר_זורם_ביניהם*]

_אסירת תודה ומאושרת,על הלידה הנהדרת,השונה כ"כ מהקודמת,החוייה המתקנת,על הידיעה הנשית שכיוונה אותי לנהל את הלידה שלי ומה שאחריה בדיוק
כמו שהתאים לי ולתינוקת שלי._
איזה יופי וכמה שקט פנימי ועוצמה.
גם לי הייתה חוויה מתקנת לפני כחודש וחצי.
לידה טבעית בבי''ח אפשרי ואף מומלץ זה גם מה שהיה לנו.

מדהים שכבר הצלחת לכתוב את הסיפור, אני מקווה שהפעם אכתוב את סיפור הלידה מהר יותר מבפעם הקודמת, אז לקח לי שנתיים.

המון מזל טוב, שלווה, שמחה, אהבה ושפע חלב.

[טליה_טקאוקה*]

באמת מדהים שהצלחת להתישב לכתוב כל כך מהר אחרי הלידה.
מרגש לקרוא את אמא בנימינה.

[אנונימי]

היי, קודם כל סיפור לידה נורא מרגש!
דבר שני אשמח לעזרה או עיצה או הרגעה
אני בהריון שלישי אחרי לידה אחת וגינלית אומנם עם התערבויות של זירוז מזעזעים.. ושנייה קיסרי.. הקיסרי היה בגלל שהילד היה מצב עכוז ומכיון שיש לי רחם דו קרני לא יכלו לעשות היפוך . ניסיתי הכל גם לבד תנוחות ותזוזות שום דבר לא עבד והחלטנו על קיסרי. זה שבר אותי האמת .. אבל ברוך השם הכל עבר בשלום... אני בהריון שלישי נכנסתי אחרי חמישה חודשים. עכשיו מתפללת שהילד הזה יהיה במצב ראש ורוצה רוצה ללדת טבעי ללבד .. אולי לא בבית אבל בדרך הכי טבעית שאפשר מה הסיכוי? לא רוצה את הזירוז והדברים שעשו לי בלידה הראשונה מאוד רוצה שהכל ילך חלק הפעם . האם יש השפעה על הכניסה המוקדמת ללידה והקיסרי שעברתי?
אני תמיד נמצאת בהריוו בסיכון ומפחדת ששוב יחליטו בשבילי..