להלביש את התינוק

שליחה על ידי עדי_ו* » 06 מרץ 2003, 03:31

מזה חודשיים שכל נסיון להלביש את התינוק (8 חודשים) מלווה בצרחות.
בתחילה זה היה רק לאחר אמבטיה, כיום זה בכל פעם שמנסה להלבישו.
היו פעמים שהחלטתי לוותר ולא לצאת איתו עקב סירובו הנחרץ .לרב הוא בוכה ואני מדברת/מסבירה/שרה.
החורף מרובה השכבות אינו מקל על המשימה.
אשמח לרעיונות..

גם אצלנו הלבשה זה לא החלק האהוב של העניינים. מה לעשות? קר...וצריך... וכו'. אז עוברים את זה.
אישית, אני מעדיפה לעשות את זה בפעם אחת, עם הסברים ושירים ולפעמים הפסקות צחוקים.
אם הוא בענייני מוזיקה, אולי זה יעזור להסב את תשומת ליבו? אצלנו עוזרים לפעמים צעצועים שהיא מחזיקה ביד ולוקחים ממנה קצת את תשומת הלב.
ובעיקר, ללמוד לעשות את זה מהר

שליחה על ידי בשמת* » 06 מרץ 2003, 12:25

אני הגעתי סופית למסקנה שתינוקות אדם לא בנויים לבגדים. גם לא לחיתולים.
הם בנויים לאקלים טרופי ולהיות עירומים.
אם התינוק שלך כזה, הרעיון הכי טוב ששמעתי מאחרים (ועוד כאלה שגרים באיזורים קרים ומושלגים!) הוא להכניס אותו עירום לתוך המנשא שלך, וללבוש מעליו בגד חם. יהיה לו חם ונעים בפנים, וזהו! יש כאלה שהכניסו תינוק עירום במנשא על גופם העירום, ולבשו מעליו גם את החולצה, כך שרק ראשו הציץ מפתח הצוואר (חולצה גדולה, סוודר גדול, מעיל גדול...).

ניסית להלביש אותו כשהוא יושב עלייך?

מה לגבי תוך כדי הנקה?

לא פתרון טוב: קר בחורף.
וגם - נכון שאין במה להתביש, אבל החינוך שקיבלנו טבוע בנו כ"כ חזק, שאנחנו (אני. מה אני מדברת בשם כולם?) כן מתביישים.

אנחנו השתדלנו לקנות בגדים עם כפתורים מלפנים.
ועושים את זה מהר.
ועושים הצחקות תוך כדי...
ומחכים לקיץ.

שליחה על ידי טושו* » 07 מרץ 2003, 00:07

כייף לשמוע שכל התינוקות לא אוהבים שמלבישים אותם...

מצטערת לקטוע את האידיליה אבל הינוקא בן השלושה חודשים הכי אוהב כשמחליפים לו חיתול וגם מחייך המון כשמפשיטים אותו (הוא בטח חושב שהולכים לעשות אמבטיה), גם עם לבישת הבגדים אנחנו מסתדרים לא רע.. מקווה שזה לא יפסיק.....

אצלנו החלק התחתון הולך בלי בעיות, אבל השרוולים של החולצה... טרגדיה.

שליחה על ידי טושו* » 09 מרץ 2003, 20:35

גם אצלנו הוא מאוד אוהב כשמפשיטים, הוא מחייך ומבסוט.
הלבשת החלק התחתון בלי בעיה, והעליון... כמו שענת כתבה - טרגדיה.
פיתרון טוב שעוזר - להכניס לו את הידיים לשרוולים כשהוא על הידיים:
אחד מחזיק אותו והשני מכניס לו את היד.
ברוב המקרים זה עובד מצויין.
מומלץ לנסות.

מה מלבישים לתינוקת זוחלת בחורף, כשהיא מסתובבת באזור לא ממש יבש? (נאמר אדמה מבוצבצת)
נתעלם רגע מענייני כתמים (כי זה לא מזיז לי)
אם היא זוחלת על 4 או 6 אז יוצא שגם כפות הרגליים וגם הברכיים בתוך הרטיבות
אז מה עדיף, מכנסיים וגרביים שיהיו רטובים צ'יק צ'ק וישארו רטובים על הגוף
או מכנסיים קצרים ולמטה מהם שומדבר?

אמהות מנוסות ספרו נא איך נהגתן להלביש

אני העדפתי להחליף כמה (וכמה וכמה וכמה וכמה) פעמים את הבגדים מאשר להתחיל לתמרן עם בגדים קצרים.
אבל אולי לזחילה לתפור לה מכנסיים מחומר נגד-מים ולהלביש לה כשיוצאים החוצה לזחילה?

ילדתי בת ה9 חודשים במכנסי ויניל...
<זוחלת בבוץ כל הדרך לאומן 17>

אח שלי שלח לי מארה"ב מכנסיים מניילון כאלה שמתחת יש בטנה (כמו של ספורטאים גדולים כאלה).
נראה לי שזה לא חדיר למים.
בטוח יש להשיג כאלו גם בארץ.

אורי, בן חודשיים וקצת שונא חולצות שעוברות דרך הראש, עכשיו יש לי ערמה של בגדים שצריך להלביש דרך הראש, חדשים ויפים שקיבלתי מתנות, שוכבים ללא שימוש. מי בדיוק מעצב בגדי תינוקות ? בטח אותו אחד שמעצב בגדי ים לנשים (זה שלא יודע איפה צומחות לנשים שערות ובטוח שאין לו תינוק משל עצמו).

מיצי - את האמת - בכמה בגדים אתם משתמשים? כמה חולצות מוחלפות בין הפעלת מכונה אחת לבאה? (חודשיים? זה עוד לפני הריור)
השתמשי רק בבגדים הנוחים, וזהו. (-:

חוצמזה - תוך חודישם ספורים יהיה הרבה יותר קל.
בחרו זמנים נוחים להחלפת בגדים - לא מיד אחרי הפליטה, אלא בהזדמנות הראשונה של מצברוח משובח במיוחד.

לאחרונה נועה (חמישה וחצי חודשים) פיתחה שנאה ללבישת השרוולים. אני מנסה להצחיק ולדבר. בינתיים הכי עוזר להתחיל לשיר שיר לפני הכנסת היד לשרוול ואם היא כבר נכנסת לשוונג של הבכי, בכדי לקטוע אותו, אני עושה קולות של חתול (מיאוו...), שמצליחים איכשהוא לחדור ולהפוך את הבכי לחיוך.

גם אצלנו, בגיל עשרה חודשים, הלבשת החלק התחתון עוברת -תוך כדי משחק- בשקט יחסי, והבעיה היא עם החלק העליון. בימים האחרונים, מאז שגילינו את משחק ה"קו-קו," אנחנו מצליחים להחליף בגדים בקלות יחסית: קודם כל מכניסים את החולצה דרך הראש: אחת, שתיים ו...ש...לוש! והוא מחכה כבר לשמוע את ה"שלוש," הגואל. אחר כך אני מושכת אותו לישיבה, (גם עם "אחת שתיים ו..ש..לוש!" והוא מאוד גאה בעצמו על הישיבה. ואז השרוולים, הסיוט הגדול: "קוקו, איפה יד?" מכיוון שהוא בטירוף עם משחק ה"קו-קו," איכשהו זה עובר טוב. אני משתדלת לקנות לו חולצות גדולות יותר, וגם זה עוזר. עוד דבר שעוזר זה לנסות להסיח את דעתו תוך כדי, וגיליתי שכשאני מלבישה אותו ולא נכנסת ללחץ מראש, הכל נעשה באופן רגוע יותר.

האדון אצלי בן 11 חודשים, ועכשיו כבודו משתולל אבל משתולל!!! בהחלפת החיתול. הבגדים גם לא עוברים חלק אבל יותר בקלות וגם אפשר יותר להתגמש איתו, (כלומר אני מתגמשת סביב גופו החסון במיני התפתלויות אקרובטיות מעניינות ומשחילה אותו לבגדים). צעצועים לפעמים עוזרים , לפעמים לא. צעקות איומות אצלנו, עצבים, מוציא מאיתנו דברים לא טובים. זה גם מאוד מתסכל וממש מפחיד, כי הוא מתגלגל ומתהפך על השידה. היינו רוצים שיבין שיש דברים שפשוט אסור לעשות - לא זה לא. (אנחנו הורים קשוחים וגם לא מרשים אף פעם לאכול את חוטי החשמל של האקווריום) בגדול - רוב ההצגות נעשות אצלי ואצל אבא, המטפלת למשל לא סובלת מכך כמעט.
אתמול והיום התחיל משהו חדש - משתולל כשאני מנסה לקשור אותו בכיסא הבטיחות.

תקופה? עובר מתי שהוא?

גם מאוד מתסכל וממש מפחיד, כי הוא מתגלגל ומתהפך על השידה.
כבר מגיל שבו בתי החלה לעמוד אנחנו לא מלבישים בשכיבה. היא פשוט לא אוהבת את ההתעסקות איתה כשהיא שוכבת על הגב. אז מרגע שהיא החלה למחות, חיפשנו באיזה פוזיציות היא תסכים. כשהיא החלה לעמוד, עשינו זאת בעמידה. כולל החלפת חיתול - בכל מקום בבית או בחוץ - בעמידה. בתקופת הזחילה - תוך כדי זחילה, אם צריך. וכיום כשהיא הולכת, כל נושא ההתלבשות הוא תוך כדי הליכה שלה ברחבי הבית כשהיא תרה אחרי צעצועים ושעשועים.
נעים לכולם.

הוא באמת התחיל לעמוד עכשיו, אז אני אנסה בעמידה. כשהוא על הבטן לא הצלחתי.
האם התקופה הזו נגמרת? כאמור אני מקבלת עכשיו סצנות רציניות בזמן הקשירה בכיסא . ופה אין מה לעשות. נקשרים וזהו. גם אי אפשר להשתהות עם קוקו , ומשחקים כי הוא מנסה להפוך את עצמו בתוך הכיסא לפני שהוא נקשר. המצחיק שברגע שהוא נקשר. בום- שקט.

אני מקבלת עכשיו סצנות רציניות בזמן הקשירה בכיסא .
מצטטת עצה של מישהי מכאן (וסליחה על ששכחתי מי):
להחזיק באוטו כמה צעצועים לא מוכרים (חדשים, מאולתרים) ששייכים לאוטו בלבד. צעצועים שנשארים באוטו ואין הזדמנות אחרת להכירם. כך יש אטרקציה חדשה ומעניינת שאולי תסיח את דעתו בזמן הקשירה.

ממליצה לקרוא את נסיעה בטוחה עם ילדים. דף עם כמה מחשבות שונות ומרעננות בנושא קשירת הילדים ברכב.

יש לי אמירה כללית בנושא שאינה מופנית למישהו באופן אישי. מחשבות שלי:

כדי למצוא את דרכי ההתמודדות הטובות לילדינו (ולנו) במקרים שבהם הם מוחים על איזושהי פעולה, חשוב לדעתי לבחון את הסיטואציה מנקודת מבטם. ממש לנסות להיכנס לנעליהם.
בואו נדמיין, שמישהו משכיב אותנו על הגב (ואנחנו כבר מכירים תנוחות אחרות, ואנו כבר נעים במרחב) ומנסה להשחיל את ידינו לשרוולים, וכל מה שאנחנו רוצים זה שיניחו לנו בשקט כי זה לא נעים...
ואנחנו בוכים, ומנסים לאותת: "הי אמא! לא נעים לי!".
ואמא, ששמה לב לזה, מתחילה לשיר, ולהצחיק אותנו.
זה נחמד, זה מסיח את דעתנו לרגע, אבל עדיין עושים לנו משהו לא נעים, ובעיקר - לא מקשיבים לבקשה שלנו: "די!".
עם כל הנחמדות, מתעלמים ממה שאנו משדרים.
ויש בזה כפייה. חוסר כבוד.

אני כותבת את זה כי לדעתי חשוב להבחין ברגע הזה ובתחושות שהוא מעורר.
כי זה לא חייב להיות ככה.

אני חושבת שברגע שילדינו מוחים נגד משהו כדאי קודם כל לעצור. יש משהו באוטומט שלנו שמנחה אותנו להמשיך - כמובן בניסיונות הרגעה, בשירה, ניסיונות הצחקה - אבל איכשהו אנחנו לא עוצרים לרגע את הפעולה שמעצבנת את ילדינו.
אחרי שעצרנו - מה שהפסיק את הבכי והמחאה, יש לקוות - כדאי לנסות לחשוב על דרכים אחרות שבהן אפשר לעשות את אותה פעולה (להלביש, לקשור בכסא) כך שלא תהיה מחאה. לשנות תנוחה, לעבור חדר, לנסות על הספה, להביא צעצוע חדש וכו'.
כל עוד נחליט עם עצמנו שאין מצב שבו אנו כופים על ילדינו משהו, כמעט תמיד יימצא הפתרון היצירתי שיאפשר את השלמת הפעולה בהסכמה. כל מה שצריך זה לעצור, ולחפש דרך אחרת.
הרווח הנקי יהיה של כולנו: של ילדינו - שחשים שאנו קשובים להם ומכבדים אותם, ושלנו - שנמצאים במערכת יחסים מכבדת עם ילדינו.

קריאה נוספת:

כבד את ילדיך

חינוך ללא גבולות

מדור אתגרים בהורות

וממש מפחיד, כי הוא מתגלגל ומתהפך על השידה.
אז אל על השידה.

אני בכלל חיה עם הילדים על הרצפה.

ובאופן כללי - חיתול אינה סיבה לריב. מורידים, מנקים, ואפשר לחכות לפחות רבע שעה עד החיתול החדש. מה הכי גרוע שיקרה? פיפי על הרצפה? מה עדיף? לנקות פיפי אחד או לריב עם הילד?

ובאופן כללי - חיתול אינה סיבה לריב.
זה תמיד מצחיק לראות את הפיצקי שלי אחרי האמבטיה. בד"כ אבא אפרסק אחראי על ניגוב והלבשה.
חצי שעה אחרי האמבטיה, ורואים את פיצקי מסתובבת בבית תרה אחרי שעשועים, כשהיא לבושה חיתול שיושב עקום על הגוף, חולצה שרק שרוול אחד מוכנס, רגל אחת עם גרב - השנייה יחפה.
בסוף זה כמובן מצליח. אבל נהנינו גם מהדרך...

גם אצלנו ככה. חייבת לעשות כמה סיבובים ערומה, וגם עם נעל אחת! זה טקס.
כולם כבר צוחקים מראש כי זה כ"כ נחמד.
רק מה, עדיף שלא נצטרך להחליף כשצריכים לצאת..... או בכלל, עדיף תמיד לא למהר!

כיף להיכנס לדף הזה ולראות שאני לא לבד עם הקושי להלביש ולחתל. הזעטוט בן 10.5 חודשים, ויש לו מה לומר! כשהוא לא רוצה במשהו שאנחנו עושים לו - המחאה היא פיזית ורבת עוצמה. אז למדנו כבר שקודם מרגיעים ואח"כ ממשיכים להלביש/לחתל.מקסימום הוא עושה עלינו פיפי, וזה ממש לא נורא (אפילו נעים במידה מסויימת). רציתי לשאול אם מישהי מכירה את התופעה של חוסר רצון להיות על הידיים או לשבת על אמא/אבא. זה לא תמיד, ויש רגעים מופלאים של התמסרות טוטלית, אך כשזה קורה - שוב המחאה היא רבת עוצמה ומאד לא נעימה.

אני קצת אובדת עצות לגבי דף שאני מחפשת בנרות לחברה טובה
יש לה ילדה בת 7 (שנים כן, לא חודשים) שמתוך שיחה איתה התברר שהיא שונאת בגדים ולא מסוגלת לסבול את תחושה התפר של הבגדים, התפר האמצע של התחתונים ובכלל בגדים כבדים. באופן לא מפתיע הבוקר שלהם מתארך לבלי סוף כמו גם כל יציאה מהבית. סבל נוראי. אני זוכרת שקראתי על אמא שלקחה את הילד שלה לאבחון ואמרו לה שיש לו תחושת יתר או משהו דומה ופתרו את זה וזהו...
אנא. אם תוכלו להפנות אותי לדף. תודה!

ורציתי להוסיף, אנתרופוסופיה והרבה גישות גורסות שיש להסתכל גם על גוף של ילד כחלק חשוב מהמכלול ומפריע לי שהסתכלו על ילדה בת 7 ולא פסלו (מעל שנתיים) בעיית תחושת גוף פשוטה על-פניו לפני שפנו לגישות פסיכולוגיות שגורסות שהיא רוצה כך או אחרת ומנהלת מניפולציות מול הסביבה. בכל מקרה אני מאחלת שהעניין ייפתר. חבל לי על דרך הייסורים שעברו.

רגישות טקטילית
תינוקות רגישים במיוחד

מצחיק שדווקא עכשיו קראתי את הדף, ודווקא יונת אחרת סיימה אותו, כשיש אולי עשר יונת בארץ

לי יש קטנצ'יק בן שלושה וחצי חודשים, שמאז שעברנו לחיתולי בד לפני שלושה שבועות הוא "מוחה" הרבה פחות, כנראה כי לא צריך להתעסק עם בייבי פסטה וניגובים מאסיביים.. אבל בעיקר הוא היה בוכה כשהיינו סוגרים את הטיטול, ועכשיו כמעט ולא (שוב, כנראה מגע המשחה שנאטמת עליו לא היה לו נעים). נורא מסכימה עם אורלי ברלב, גם אני מנסה להיכנס לראשו מדי פעם וזה עוזר למצוא דרכים אחרות.
לי יש בעיה אחרת לגמרי עם הקטן.. לא משנה מתי במשך היום, הוא מת מעייפות והעיניים שלו חצי סגורות, אבל לא מוכן להירדם אלא אחרי בכי קורע לב של כמה דקות טובות.. מתי זה עובר??

גם אני מזדהה מאוד עם מה שאורלי ברלב כה היטיבה לנסח לפני כמעט שנתיים. בהקשר זה יש לי רעיון לימות החורף מרובי הבגדים. רעיון שהגה בחיר ליבי וזכה להצלחה מרובה. קונים גרבונים מידה 0 לתינוקות וגוזרים להם חור למטה. למי שבלי חיתול הפונקציונאליות ברורה, אבל גם למי שמחתל. אנחנו פשוט שמים חיתול כשהגרבונים כבר לבושים. כלומר, כאילו שמים חיתול על הגרבונים, אבל מתחת לחיתול יש חור והגרבונים לא מתלכלכים ואפילו לא נרטבים. ואז לא צריך להיאבק עם מכנסיים כל פעם שצריך להחליף חיתול.

אולי לא בדיוק על להלביש את התינוק, אך קשור בבגדי תינוק- האם אתן מכבסות לתינוק שרק נולד באבקת תינוקות או באבקה רגילה?

לא. אני מעולם לא השתמשתי באבקות שהן רק לתינוקות כי לדעתי הן רק דרך לעשות עוד קצת כסף על חשבון ההורה (כמו כל תעשית ה"דברים לתינוקות"). מרכך הייתי מחליפה בחומץ (זה מה שאני עשיתי) כי במרככים כולם כאחד (גם המיועדים לתינוקות) טמון שורש כל הרוע.

האם אתן מכבסות לתינוק שרק נולד באבקת תינוקות או באבקה רגילה?
בנוזל כביסה אקולוגי (אקובר).

במרככים כולם כאחד (גם המיועדים לתינוקות) טמון שורש כל הרוע
D-:

טוב, לא הכי קשור לדף, אבל לא מצאתי דף יותר מתאים.
שאלה לאמהות לתינוקות שנולדו בקיץ: מה מלבישים להם? בגד גוף קצר? ארוך? עם מכנסיים? בלי? אני מכירה את הכלל של שכבה אחת יותר ממני, אבל לתינוק שאמור להיוולד ביולי- לא נראה לי מתאים לשים שתי שכבות (או שאולי כן? הגדול שלי נולד בשיא החורף).
אני צריכה לקנות בגדים ולא ממש יודעת מה. אני מניחה שרוב הזמן נהיה בלי מזגן, או עם מזגן מאוד עדין. וכשיוצאים החוצה- זה חום אימים (ווא, אני מתחילה לחשוב על מנשא בקיץ... לא פשוט)

הכלל של שכבה אחת יותר ממני
לא נראה לי שזה עובד אצל כל התינוקות, לי תמיד קר והילד בד"כ לבוש בשכבה אחת פחות ממני...
אצלי הוא נולד אל תוך החמסינים של מאי. בחודש הראשון הלבשתי במכנסיים דקים עם רגלית ובחולצה דקה, ומהר מאוד זה הפך לרק חולצה בבית (בגלל פשפושים ומטעמי עצלות).
אח"כ הלבשתי לאורך כל הקיץ בחולצה קצרה ומכנסיים קצרים בחוץ (בלי גרביים כמובן), ובבית חיתול בלבד. לא מיזגנו בכלל ואנחנו גרים באיזור לוהט ודביק בקיץ. אם התארחנו במקום עם מיזוג או שבמקרה היה קריר בערב הוספתי שכבות בהתאם.

לילד שלום.

שלי נולדה באמצע יולי, ובמשך שבועיים לבשה כמו ששקדי ה כתבה, מכנסיים דקים עם רגלית ובגד גוף עם שרוולים ארוכים.
כשהבנתי שהיא יותר עמידה ממה שנדמה לי נפטרנו מהמכנסיים, ותוך שבוע שבועיים היא כבר לבשה בגדי גוף קצרים בלבד.

החמסינים של מאי
יש חמסינים במאי?? איך לא זכרתי את זה? אז אני אמורה להעביר את החודשיים האחרונים של ההריון בחמסינים? )-: )-:

לילד שלום.
D-:

אז אני אמורה להעביר את החודשיים האחרונים של ההריון בחמסינים
אם זה מעודד אותך אז לפחות לא כל כך לח ודביק. רק חשוב לשתות הרבה למען לא יקדימו הצירים יותר מדי.
אגב, אמנם טרם הספקתי ללדת בזמן אחר כך שאין לי מחקר השוואתי, אבל לדעתי ללידת קיץ (או אולי מוטב לומר- ללידה כשחם בחוץ, מאחר וכבר מזמן לא חם רק בקיץ) בהחלט יש יתרונות לא מבוטלים. ואין ספק שההלבשה הקלילה היא אחד מהם.

מה שכן נזכרתי בדבר מה- הילד שונא להתלבש, והתיאוריה של אבא שלו היא שזה בגלל שהרגלנו אותו למערומים בקיץ. אבל כנראה שהדף הזה מוכיח שהלבשת תינוקות היא בעיה כלל עונתית ואינה קשורה בהכרח לתינוקות קיץ.

אני ילדתי 3 פעמים בשיא החורף. בבית מוסק היטב כולם לבשו משהו פעם ראשונה (חוץ מגרביים עד שנופלות וכובע ביומיים הראשונים) בגיל חודשיים בערך.
כשיצאתי החוצה הם היו ערומים בתוך מנשא ועל שנינו מעיל גדול והיו חמימים. לסובבים שלום.
החוק שמפעיל אותי הוא:
אם הקצוות - האף האזניים וכפות ידדים ורגליים -חמימיח - אז מספיק חם להם.
אם מופיעים אגלי זיעה (אפילו עדינים!) על המצח או השפה העליונה - חם להם מדי! וזה יותר מסוכן ומחליש מאשר קרירות. (את זה אני אומרת גם בתור יועצת הנקה...)

זאת אני מלמעלה....

אבל לדעתי ללידת קיץ (או אולי מוטב לומר- ללידה כשחם בחוץ, מאחר וכבר מזמן לא חם רק בקיץ) בהחלט יש יתרונות לא מבוטלים
ספרי, ספרי!

לילך- אני חושבת שזה מאוד תלוי בילד. הבן שלי היה ועודנו מאוד רגיש לקור. למרות שהבית היה תמיד מחומם הוא היה מתעטש בלי הפסקה אם הוא לא היה לבוש היטב. ואף פעם לא הגיע למצב של הזעה (לא הלבשתי יותר מדי).

כמובן. שכחתי להגיד את המובן - כל תינוק הוא שונה
והאמא יודעת הכי טוב!
בהצלחה

אהלן, חדשה פה

אנחנו עם תינוקת חדשה, בת שבועיים.
כל החתלה ו/או אמבטיה (עד היום היו שלוש כאלו) מלווה בצרחות אימים.
אבא שלה תמיד מקריין ברקע ש... הנה, הוא הוציא את המסור ומתחיל להוריד לה את האצבעות אחת אחת. ככה זה נשמע.
שמענו שתינוקות רכים לא אוהבים להיות עירומים, אבל שמתי לב שברגע שאני מניחה אותה לחתל (בין אם על משטח החתלה או על המיטה) היא ישר מתחילה לעשות פרצופים נעלבים, כאילו כבר קישרה את השכיבה על הגב למשהו לא נעים.
היא ישנה בדרך כלל איתנו, על הידיים. ובכלל, רוב הזמן היא על הידיים או במנשא.
ניסינו לחמם את החדר (אולי קר לה?) עם אור ובלי אור, עם שירים ודיבורים, עם אצבע בפה, עם מוצץ בפה, ושום דבר לא עוזר באופן עקבי, לפעמים עוזר באופן זמני.
אשמח לעצות לגבי שיפור זמן ההחתלה עבור כולנו, חבל לי שתהיה לה אסוציאציה שלילית.
(אני לא יודעת איך עושים את זה אחרי לידה, אבל אם היתה לי טיפת אנרגיה נוספת הייתי בהחלט מנסה את שיטת הקשב, נשמע לי הרבה יותר נכון מלחתל. בינתיים זה המצב.)

תנסי להחזיק לה את כפות הרגליים בזמן ההחתלה בידים שלך- או אפילו לחתל עם גרביים עליה. לפעמים הם נרגעים מזה שהם מרגישים "מוחזקים" תחושה שכנראה נעלמת כשהם ערומים. ולגבי האמבטיה - קודם כל לא חייבים כל יום, עדיין לא כל כך חם. תנסי להחזיק אותה הפוך - כשהפנים כלפי מטה (כלפי המים), היד שלך תומכת בבטן, הראש שלה נשען על אמת היד שלך. אצלנו הוא אוהב את הפוזההזו הרבה יותר מאשר הפוזה הרגילה.

מזל-טוב!

את מבקשת עיצות לגבי החתלה או אמבטיה?

לגבי אמבטיה -
לא חייבים כל יום
אפשר רק טוסיק מתחת למים חמימים אם חייבים
אפשר להשקיע את הגופיף המתוק במיים בעודה לבושה ואז להפתר מפריט פריט (ממילא זה הולך לכביסה...)
אל דאגה- זה לא לתמיד- רק לעכשיו...

ולגבי החתלה\הלבשה
לדעתי האישית - בזה ממש אין צורך - ובטח לא צורך של הילדה
לכן אם זה צורך אישי שלכם - טפלו בו, אני לא אומרת שלא, אלא רק ש לאחר מילוי צרכי התינוקת
כשהיא רגועה, מסופקת, עטופה וחמימה, אפשר אז להתענג לאט לאט על ההחתלה וההלבשה
אפשר בזרועותיכם
אפשר חלקית

לדעתי עדיף תינוקת בטוחה, מחויכת ורגועה שהקשיבו לה ולצרכיה עם חצי שרוול, חיתול מבוגן ואפילו שארית לכלוך על הפנים
מאשר תינוקת נקייה ומדוגמת אבל מותשת מבכי, חרדה מחוסר הקשבה ועם הורמוני סטרס בדם.

ממש סליחה על הבוטות, רק ילדת ואני...
אבל באמת שאלת ואני עונה כמיטב הכרתי.

שיהיה בהמון בריאות ושמחה
ואתם ההורים - אתם יודעים ותדעו מה נכון לה, אם רק תשאלו את השאלות הנכונות לכם.

לגבי אמבטיה: אני לא רחצתי בכלל בשלושת השבועות הראשונים. והוא עוד נולד באוגוסט!
לרחוץ תוסיק מתחת לברז אחרי קקי (ולא לגעת במגבונים). כמו שתואר כאן, עם הפנים למטה. זה מספיק. את הפנים לנגב בעדינות במים חמימים ומייד לספוג במגבת רכה ונעימה וזהו. גם לבדוק מה קורה בקפלי הצואר, לרחוץ בעדינות אם צריך. פעם ב.

כשרחצתי, את שני הילדים רחצתי עלי. אני ישבתי באמבטיה והתינוק/ת עלי עם הפנים אלי, חיוכים ופטפוטים ובין לבין שטיפה עדינה, סיבון אך ורק של איזור החיתול, עיטוף במגבת וחיבוק והנקה.

עם הילדה הצלחתי לחתל ולהלביש אך ורק באמצעות שירה בלתי פוסקת (ברגע זה היא בתחרות מקהלות בינלאומית באירופה (-: לא סתם תבעה שאמא תשיר לה נון סטופ). שרתי את כל "100 שירים ראשונים" לפי הסדר, וחוזר חלילה, וגם את שירי דיג דיג דוג D-:

איזה זריזות אתן
אמבטיה באמת פחות מטריד אותי. אנחנו עושים פעם בשלושה ימים בערך, כשמרגישים צורך.
באמת כששוטפים לה את הטוסיק בכיור, בתנוחת בטן, היא בוכה פחות. ננסה בפעם הבאה כך גם באמבטיה.

ההחתלה זה סיפור אחר.
לילך- היא בוכה כדי לסמן על חיתול רטוב. זה לא נעים לה. ברגע שזה לא נעים לה זה הופך לצורך שלה.
אני מסכימה לגבי הרצון להימנע מהורמוני סטרס, כמו שאת קוראת להם. אני דווקא בדרך כלל עושה הפוך- מחתלת צ'יק צ'ק כשהיא כבר בוכה ואז מפנקת אותה בציצי...

100 שירים ראשונים בהחלט כדאי שאארגן לי הביתה, כבר שכחתי את השירים

אני שרתי את לדוד משה היתה חווה.
מזל שיש אינסוף חיות בחווה של משה.

אנחנו היינו מקלחים עלינו. כלומר, נכנסים למקלחת בעצמנו (אני או האב) ואז לוקחים את התינוקת איתנו מתחת לזרם המים. התינוקת היתה נינוחה להפליא, בניגוד לצרחות באמבטיה.
אפשר גם להפשיט בזרועותיך, כשהיא צמודה אליך.

_אנחנו היינו מקלחים עלינו. כלומר, נכנסים למקלחת בעצמנו (אני או האב) ואז לוקחים את התינוקת איתנו מתחת לזרם המים. התינוקת היתה נינוחה להפליא, בניגוד לצרחות באמבטיה.
אפשר גם להפשיט בזרועותיך, כשהיא צמודה אליך._
בדיוק באתי לכתוב שזה מה שעשינו עם כולם
<ועדיין עושים היום עם גורה טרייה...>

חשבתי על זה. זה לעניין במקלחון? עם הטוש תלוי מלמעלה? לא מפריעים להם המים הזורמים על הפניםבגיל כל כך צעיר?

תראי בעצמך אם מסתדר לך ולקטנ\ה.
אפשר לתחמן את המיים על הגב שלך וכך הקטנים נהנים רק מקילוחים עקיפים.
יש תינוקות שלא יסבלו מיים על הפנים וכאלה שיגרגרו בשמחה.
<מהתרשמותי זה נובע גם מרמת הדאגה של ההורה אבל זו הרגשה בלתי מדעית

>

חוץ מזה, לפחות בחודש הראשון, לי באמת היה יותר נעים ורגוע ברביצה באמבט.

אח"כ- ברגע שהיו מסוגלים להרים ראש בשכיבה על הבטן - גם פיתחנו טכניקה שאני מתקלחת בעמידה בטוש מלמעלה בתוך האמבט והקטנים שוכבים למטה בתוך האמבט על מין שמיכה סנטתית ספוגית עבה, שהמים זורמים מתחתיה - והם נהנים מרסיסי מים.
משום מה - הם ממש אהבו את זה - ומה, שאני אתנגד? למקלחות נעימות ללא הגבלה?
--זו רק דוגמא כדי להראות לך שיש המון פתרונות (משונים, מעוותים?...) שמתאימים לכל תינוק ומשפחה,ורק את ואתם תוכלי לדעת מה הכי טוב. את רק צריכה להאמין בתחושות שלך ולהרשות לעצמך להיות 'יצירתית' ולמצא את הפתרונות שלך...

חשבתי על זה. זה לעניין במקלחון? עם הטוש תלוי מלמעלה? לא מפריעים להם המים הזורמים על הפניםבגיל כל כך צעיר?
כן בדיוק כך. לא, המים על הפנים לא הפריעו, אם כי כמובן אפשר שלא יפלו על הפנים. אבל נראה לי שעצם המקלחת על גוף שבוטחים בו איפשרה לקבל גם את זה בנינוחות (ואח"כ עברו לאמבטיה ומאז שכחו שפעם היו נינוחות עם מים על הפנים ומסרבות לכך בכל תוקף).

הי אני אם לתינוקת בת חודשיים וחצי. עד מתי מלבישים אותם שכבה יותר??

האם אמנם מלבישים אותם שכבה אחת יותר?

התינוק שלי גר עלי במנשא, כך שתמיד לבש או בדיוק כמוני, או אפילו פחות (אם לא סופרים את המנשא).
בקיצור, תלוי בנסיבות. איזו עונה זו של השנה, מהי סביבת התינוק (מנשא, עגלה, פנים, חוץ...) ובעיקר בעיקר - איך התינוק מרגיש. אני תמיד שמתי יד על העורף, על החזה או על הראש שלו. אם הם היו חמימים, והידיים היו חמימות או קרירות אבל לא ממש קפואות - זה היה מבחינתי בסדר.
(לפי עצה של אחות טיפת חלב)

היי, אצלנו היא 6 חודשים ועדיין עם שכבה יותר ממני. בעצם לפעמים קר אז גם אני (בבית) עם שרוול ארוך ומעל זה סווצ'ר.
בכל מקרה - בדקי שהעורף שלה חמים, ורצוי גם כפות הידיים והאוזניים. אבל שהיא לא מזיעה
מזל טוב!