לגדל ילדים בלי חיתולים

ולדעת שזה יעבור עוד (בולעת רוק) כמה שבועות... ואחריהם הכל יראה הרבה הרבה הרבה יותר טוב
מצטרפת לדבריה של ניצן.
גם אצלנו זה קרה בסביבות הגיל הזה.
אין לי מושג איך ולמה זה נפתר,
זוכרת שנשמתי עמוק הרבה פעמים...
החדשות הטובות:
בגיל שנה כל העניין כבר היה ממש ממש ממש קל.
בשלב הזה נפטרתי סופית ממחשבות כפירה על חיתולים.
אה, ואני לא אומרת שזה יקח מעכשיו ועד גיל שנה,
אלא שאצלנו בגיל שנה פתאום שמתי לב שזה ככה,
זה כאילו התגנב עלי (-:

דניאלה, יש לי ספקולציה: אולי זה עובר כשמפסיקים לנסות להעביר את זה? אולי זו סדרת חינוך לאמהות בלשחרר את הילד ואת צרכיו? (תרתי ותלתי משמע

)

אני לא מבינה מה קורה פה.... אחרי שכבר הייתי כולי בהיי מהתקשורת והיינו עוברות פרקי זמן ארוכים עם חיתול יבש, כאילו התחלפה השפה או משהו. אני חושבת שהיא מסמנת, לוקחת אותה לגיגית, מגלה שהחיתול כבר רטוב. מחכה עוד די הרבה זמן בלי חיתול ומחזיקה בתנוחה כמה פעמים, וכלום. 5 שניות אחרי שאני סוגרת את החיתול (ואני לא מגזימה), הוא רטוב. עברנו בשבוע האחרון צינון ואני חושבת שגם קפיצת גדילה, אבל חשבתי שזה מאחורינו. היא בת שבעה וחצי שבועות. מה זה???

אולי זה עובר כשמפסיקים לנסות להעביר את זה? אולי זו סדרת חינוך לאמהות בלשחרר את הילד ואת צרכיו?
אין לי ספק.
אם לדייק, הייתי צריכה לכתוב:
אין לי מושג איך ולמה הצלחתי לשחרר.
(או שהצלחתי או שהיא פשוט גדלה, התייאשה והחליטה להיגמל וזהו P-: )

אצלנו בליילה, החמודונת עם חיתול בד, היא מבקשת להתפשפש אבל לא תמיד יש לי כוח לקום

במיוחד לא מאז שהתחלתי להניק בליילה בשכיבה...
מעל גיגית זה לא הצליח לנו ומאז שהרחבנו את המיטה המשפחתית מקיר לקיר, קשה יותר להתנייד..
החשש שלי הוא שאם אני לא נענית לה, היא תפסיק לבקש, הוא לחשוב שאני מאכזבת אותה בצורה כלשהי...

חוץ מזה, "צרה" נוספת, שלא קשורה רק ל"בלי חיתולים" היא מאז שנפקחו לי העיניים והאוזניים, אני גם "שומעת" טוב יותר את הבקשות של בנותי, וגם שמה לב להמון דברים מסביב, שקודם לא הייתי מודעת להם, וזה מעציב @}

למה מעציב? זה נהדר שאת משתמשת במיומנויות ההקשבה החדשות כדי להיות קשובה גם להן (או שמה לא הבנתי טוב את דברייך?)

גם אני מתעצלת לקום בלילה

.
כולי תקוה שזה יעבור לי.

שליחה על ידי מא* » 18 אפריל 2008, 14:36

בלילות האחרונים היא מסרבת להתפשפש. צועקת כשאני שמה אותה מעל הקערה ומעירה את כולם וכשאני מחזירה אותה עושה פיפי.
גם אצלי.
אני חושבת שזה כבר שבועיים-שלושה ככה בלילה.
בת חמישה חודשים.

גם אני מתעצלת לקום בלילה

רציתי רק לספר שאני אחרי כמה זמן הפסקתי לעשות "ללא חיתולים" בלילה כי מצאתי שאני פשוט לא ישנה טוב.
מתוך השינה שלי הייתי כל הזמן ב"היכון", בהקשבה יתרה, וזה התיש אותי.
גם ככה אני כל הזמן ישנה עם חצי אוזן פקוחה לילדים.
וכל פיספוס הרגיש לי כזב "פיספוס" ואכזבה.

אז שמתי חיתול בד, לפחות שימשיכו להיות ערים ליציאות שלהם.
(וידוי קטן- עם השלישי כבר שמתי טיטול בלילות

)
ואז במשך היום הרגשתי שיש לי יותר כוחות להיות ערנית ומפוקסת.

אז רק רציתי להזכיר לכן בנות יקרות,
תהיו רכות וסלחניות כלפי עצמכן,
תדאגו להרבה מנוחה במיוחד בשלב הזה, כל כך קרוב אחרי הלידה שלכן.
הגוף עדיין עייף, השינויים עדיין בעיצומן...

וואו...
קודם כל

לעדינה ולכל העייפות...
שנים לפני שנהייתי לאמא (לא, זה ניסוח לא טוב, שנים לפני שנולדה לי ילדה... כן.) שנים לפני שנולדה לי ילדה, שמתי לב שיש משמעות להתכווננות לפני השינה. אם אני הולכת לישון "חופשי" אני יכולה לקום מאוחר רגועה, ביקיצה טבעית, מלאה מהשינה, לגמרי מתעלמת מרעשים חיצוניים כולל שעונים מעוררים רבי עוצמה... ואם התכווננתי להתעוררות, התעוררתי לפני השעון, או שהתעוררתי מכל ציוץ, ובגדול ישנתי פחות טוב, אבל לפחות לא איחרתי לשום מקום. אני חושבת שבאמהות צריך לעשות מין שילוב של שני הדברים.
כי להיות מכווננת להתעוררות מדי לילה, נשמע לי סיוט מתיש ומפרק. אני מתכווננת להרדמות עמוקה וטובה מדי לילה. במקום להשאיר "שומר" קוגניטיבי שידאג להעיר אותי כשהילדה צריכה אותי, אני פשוט הולכת לישון. אני סומכת על השומר הטבעי שלי שלא יתן לי לישון אם היא צריכה אותי. ואכן כך הוא.
מאחר שהציצים זמינים לה בלילה כי אני ישנה עירומה, אז קורה לא מעט שאני לא מתעוררת למשך התעוררות שתיים שלה. זה הולך להשמע מוזר, אבל היו תקופות שבהן הבנתי כמה אני עייפה מעצם זה שהיה פספוס - זאת אומרת - כל כך עייפה, שלא התעוררתי. בלילה אחרי, שמתי מגבת מתחתיה ושיחררתי את עצמי לישון טוב טוב. כדי שהשומר יצליח להעיר אותי בלילות הבאים. בקיצור, חותמת על כל מילה - רכות, סלחנות, מנוחה... בהחלט. התכווננות לשינה טובה ומבריאה. ולסמוך על הגוף שלכן שיידע להעיר אתכן אם צריך ולתת לכן לישון "על חשבון" פשפוש פה ושם אם צריך...

שרית, אין מה להיות עצובה. להיפך. זו הזדמנות לשמוח שמחה גדולה. עכשיו את כן רואה! יכולת באותה המידה לא לראות עכשיו. זה היה עצוב. את כן רואה. זה ממש נפלא!
יתר על כן, שימי

לדברי החוכמה של תמרוש פה מלמעלה:
קל להיתפס לפספוסים, לראות את השיטה דרך החור שבחיתול. אבל זה מפספס את עצם המהות של כל העניין. אני בכלל רוצה להכחיד את המילה "פספוסים" מהקונטקסט הזה. היא מאוד לא מתאימה למה שאנחנו באמת עושות כאן.
ראי את מה שאת כן עושה! ראי את מה שאת כן נותנת! אמנם ההכרה שיש עוד כל כך הרבה שהן מתקשרות וזקוקות לו, עשויה להעציב, אבל לפחות שומעים אותן ולא מתעלמים מהן! זכרי גם שאנחנו כאמהות עוד בחיתולים, ובבית ספר.. היי סלחנית כלפי עצמך ושמחי בתהליך הלמידה שלך. האמיני לי שהן שמחות בך ובקשב שלך.
@}

אני בכלל רוצה להכחיד את המילה "פספוסים" מהקונטקסט הזה. היא מאוד לא מתאימה למה שאנחנו באמת עושות כאן.

אנחנו קוראים ל"פספוסים" - הפתעות. (לנו זה נשמע קצת יותר חיובי, אני מניחה שיש אנשים שלא אוהבים הפתעות

)

לא הובנתי /-:

בנוגע לבלי חיתולים, אני מאוד שמחה ונפעמת מעצם זה שהיא בלי חיתול. אני לא מתרגשת מפיספוסים ומקסימום אני שמה לה חיתול בד.

התכוונתי באופן רחב יותר להורות באופנית וקצת יותר מודעת, ועצוב לי לראות אנשים יקרים ואהובים שמנגבים לילד את הפה במגבון, תוקעים מוצץ כי לא יכול להיות שהוא רעב וכול מיני כאלה........

בסך הכול אני מאוד שמחה בחלקי ותודה רבה לכל המעודדות

וכן נחמץ לי הלב כשבליילה היא מבקשת כול כך יפה, ואני לא מצליחה לקום, אני מקווה להתאושש ולהתחזק וכן להיות מסוגלת או לקום או לשחרר...

תודה לכולכן על המילים.
מעודד ומחזק את הבטחון לדעת שאני בדרך הנכונה,להמשיך להאמין בבחירה שלי.
ברגע שעוברים את המחסום הפסיכולוגי הראשון,כבר אין דרך חזרה. זה מרגיש כל כך נכון,כאילו לא יכול להיות אחרת ...
סבתא קנתה לי טיטולים חד פעמיים (ליל הסדר אצלם וצפויים אורחים רבים).הסתכלתי בבוז איכס,בשביל מה? למה היא לא מכבדת את הבחירות שלי? אז ברור שלא הייתי נותנת ל"הפתעות" לקרות ליד שולחן הסדר.הבאתי את הקערות שלי ויש את חיתולי הטטרא שעוזרים לנו יופי לספוג את ההפתעות מתי שמסובך להיות קשובים.
מרגישה כל כך רחוקה מכולם.קצת מתנשאת. אולי אפילו קצת הרבה. אני יודעת משהו שהם לא יודעים,והשמרנות שלהם מרגישה לי כל כך אטומה. (והם עוד אומרים שאני מנותקת...)
מחיר השונות...

חג פסח שמח. ברוך שהוציאני ממצריים,מהמייצרים שלי,אל החופש,החופש להעיז להאמין שאפשר אחרת

ברוך שהוציאני ממצריים,מהמייצרים שלי,אל החופש,החופש להעיז להאמין שאפשר אחרת
בדיוק.

ובמילים אחרות - אנחנו איתך, נוכל לתת הרבה עצות, חלק יועילו פה ושם, אבל מה שהכי חשוב זה לזכור יום יום למה את עושה את זה, ולדעת שזה יעבור עוד (בולעת רוק) כמה שבועות... ואחריהם הכל יראה הרבה הרבה הרבה יותר טוב. אם את צריכה מדי פעם תזכורת או עידוד לזה, אני באופן אישי אהיה פה...

תודה, מתוקה @} אני פה גם כבר הרבה זמן

אני על תקן מדווחת ועדיין לא בשביל העידוד, אבל תודה בכל אופן @}

נדמה ל י שהוחמצה השאלה של אמא ללי:

אני לא מבינה מה קורה פה.... אחרי שכבר הייתי כולי בהיי מהתקשורת והיינו עוברות פרקי זמן ארוכים עם חיתול יבש, כאילו התחלפה השפה או משהו. אני חושבת שהיא מסמנת, לוקחת אותה לגיגית, מגלה שהחיתול כבר רטוב. מחכה עוד די הרבה זמן בלי חיתול ומחזיקה בתנוחה כמה פעמים, וכלום. 5 שניות אחרי שאני סוגרת את החיתול (ואני לא מגזימה), הוא רטוב. עברנו בשבוע האחרון צינון ואני חושבת שגם קפיצת גדילה, אבל חשבתי שזה מאחורינו. היא בת שבעה וחצי שבועות. מה זה???

אין לי תשובות החלטיות, אבל:
א. אולי אלה עדיין ההשפעות של הצינון? לא בלתי מתקבל על הדעת.
ב. כאילו התחלפה השפה או משהו - הרי בגיל הזה הכל כל כך דינמי, ויש מגוון של סימנים שנכנסים לפעולה בסיטואציות שונות, וכן, זה גם יכול להשתנות. וגם הקשב שלך משתנה... אני, מאז שהתחלתי לפשפש, פתאום מחמיצה את כל הגרפסים שלו. זה לוקח זמן.
ג. כולה בת חודשיים!!! אתן שתיכן בשלב הראשוני של גיבוש ההבנה הפנימית (שלה) וההבנה ההדדית ביניכן... זו רק ההתחלה, התחלה נורא התחלתית. אז תני לזה זמן.

. זמן, זמן, זמן. שבעה שבועות זה כלום גיל. (אומרת תמרוש ממרומי תשעת השבועות של הבן שלה...גם זה כלום זמן).

_שהתחלתי להניק בליילה בשכיבה...
מעל גיגית זה לא הצליח לנו ומאז שהרחבנו את המיטה המשפחתית מקיר לקיר, קשה יותר להתנייד..
החשש שלי הוא שאם אני לא נענית לה, היא תפסיק לבקש, הוא לחשוב שאני מאכזבת אותה בצורה כלשהי...
חוץ מזה, "צרה" נוספת, שלא קשורה רק ל"בלי חיתולים" היא מאז שנפקחו לי העיניים והאוזניים, אני גם "שומעת" טוב יותר את הבקשות של בנותי, וגם שמה לב להמון דברים מסביב, שקודם לא הייתי מודעת להם, וזה מעציב_

רציתי לספר לך שגם אצלנו בבית הקודם המיטות היו מפינה אל פינה והיה בלתי אפשרי להתנייד בלילה
אז לא פישפשתי בלילה, שמתי רב פעמי והחלפתי מייד אחרי כל פיפי.
אחרי שעברנו דירה ונהיה לי "צד" במיטה התחלתי לפשפש בלילה בהצלחה מרובה.
כבר חודשיים היא יבשה לחלוטין בלילה!!!
לפעמים בלילות חמים היא ישנה בלי מכנסיים לידי ובלי שום "הגנה" והכל סבבה...
כך שאל תדאגי שהקשב יעלם...

היי לכולם! @
רק לאחרונה התוודעתי לשיטה.
האפרוח בן שנה כבר. האם יש עוד סיכוי???

זמן, זמן, זמן. שבעה שבועות זה כלום גיל
כן, זאת גם היתה המסקנה שלי אחרי כל התהיות והבהיות. ובינתיים התקשורת שוב בגל טוב יותר. היא עדיין ישנה את רוב היממה, אבל ככל שפרקי הערות מתארכים אני מגלה שכשהיא ערה היא עושה הרבה פיפי...

וככל שמתחמם כאן אני מעזה יותר - משאירה אותה לשכב ערומה ולהנות מהאוויר, או עליי במנשא עם חיתול שיספוג אבל לא ממש מחותלת. מדהים כמה שאין דרך חזרה.

_מרגישה כל כך רחוקה מכולם.קצת מתנשאת. אולי אפילו קצת הרבה. אני יודעת משהו שהם לא יודעים,והשמרנות שלהם מרגישה לי כל כך אטומה. (והם עוד אומרים שאני מנותקת...)
מחיר השונות..._
מזדהה מאד. המחשבה על תינוק/ילד שמסתובב עם קקי בחיתול עד שמישהו ישים לב ושזה אפילו כבר לא מפריע לו מרוב שהוא רגיל פתאום נראית לי כל כך תמוהה. כאילו, באיזה עולם אנחנו חיים?

האפרוח בן שנה כבר. האם יש עוד סיכוי???
את כבר יותר בשלב של גמילה מחיתולים בגיל צעיר וכן, יש עוד סיכוי. ביתי הבכורה היתה בחד"פ (פוי!) עד גיל תשעה חודשים ומאז בלי חיתול. הצלחנו.

החשש שלי הוא שאם אני לא נענית לה, היא תפסיק לבקש, הוא לחשוב שאני מאכזבת אותה בצורה כלשהי
אז ככה, זה מתקשר לבכורתי. היא היתה מסמנת לנו כל הזמן מגיל צעיר מאוד ואנחנו, מחוסר אמונה בעצמנו וכו' נהגנו מנהג משונה ביותר, היא היתה מבלה המון שעות עירומה אבל כשהיתה מסמנת מיד היינו מלבישים לה חד"פ, אחר כך הלכה לפעוטון לתקופה והפסיקה להסתובב עירומה כליל ואז ביום שהוצאתי אותה מהפעוטון הורדתי לה את החיתול למשך הימים ובלילות היתה עם חיתול בד לעוד איזה שבועיים. המדהים שבכל התהליך הזה של הניתוק והחזרה היא לא איבדה את האמון ואת הקשב לעצמה. ברור לי שלא כל הילדים הם כאלה אבל אם את בקשב כל היום-אין סיבה שזה יפגע בעיקר אם את משתמשת בחיתולי בד שמשמרים את התחושה הרטובה ולא מרחיקים אותה מהתודעה.

_מרגישה כל כך רחוקה מכולם.קצת מתנשאת. אולי אפילו קצת הרבה. אני יודעת משהו שהם לא יודעים,והשמרנות שלהם מרגישה לי כל כך אטומה. (והם עוד אומרים שאני מנותקת...)
מחיר השונות..._
אז קודם כל כל הכבוד לך שאת מרגישה אפילו קצת מתנשאת_ אם אמי או חמותי היו עושות לי דבר כזה הייתי מרגישה בהחלט _קצת מושפלת איזה יופי לך לראות את החצי המלא.
כאמור לי לא עשו דבר כזה בליל הסדר, למען האמת, חמותי לא אמרה דבר אבל היא לא מתקרבת לעולל, לא ברור לי אם זה בגלל שהוא אינו נימול או שזה בגללי או בגלל חוסר החיתול או בגלל הכל ביחד (אני ממש יכולה לשמוע את הקול שלה אומר שאני עושה לה את כל אלו בכוונה כדי להרחיק ממנה את הילד). אבל מצד שני היו לא מעט נשמות טובות שההערות שלהם הרגיזו את האיש מאוד מאוד, כמו למשל אחותו שהתלוננה כשבמשך הסדר יצאתי עם התינוק (בן ארבע חודשים) למרפסת החיצונית (מרומי הכרמל) כדי לפשפש אותו בסיר שלו אבל לא יכולתי לרוקן אחרי כל פשפוש כי זה כלל מעבר בכל שולחן הסדר עם סיר מלא בכל טוב עם תינוק על הגב-התלונה שלה היתה "קחו את הביוב שלכם מכאן!" כשהאיש סיפר לי על כך בטרוניה צחקתי, כי בנה בן השלוש מסתובב עם "הביוב" שלו בילט אין דבוק לו לטוסיק. כן, זה עוזר לראות לרגע את הצד המלא של הכוס.
האבסורד הוא שדווקא אחותו, חברתה הטובה ביותר גידלה שתי בנות על טהרת ה בלי חיתולים . היא אמורה לגלות טיפה יותר רגישות או אמונה או מה שזה לא יהיה... לעומת זאת אמי, ששמעה על כך לראשונה ממני וחשבה שאני קוקו מוחלטת, נפגשה איתנו למחרת וכשביקשה להחזיק בנכד הרגעתי אותה שבדיוק עכשיו התרוקן תגובתה לכך היתה "אז מה? אז יעשה עלי קצת פיפי, מה זה כבר פיפי?" בכלל לא מיותר לציין שהיא מסתובבת ומשוויצה לכולם שהנכד שלה הוא בלי חיתולים . אז אולי אמא שלי מבחינת התרבות קצת "באה מהמערות" (כמו שחמותי מרגישה כלפיה, היא הנאורה והמאוד מעודכנת) אבל ברמת הפתיחות האמיתית מי לקחה את כל הקופה? זאת שמעולם לא עשתה יוגה ולא שמעה על ה"אוהל האדום".
<ילדת טבע פורקת קיטור פה במקום ב מעצבן לראות מסביב או חמותי ואני , עמכם הסליחה>

_בכלל לא מיותר לציין שהיא מסתובבת ומשוויצה לכולם שהנכד שלה הוא בלי חיתולים
גם אצלנו הסביבה לחלוטין חשבה שאנחנו פסיכים
(למרות שאצלנו תומכים בכל מקרה, למזלנו הרב. אבל בהחלט חשבו שירדנו מהפסים.)
אבל מה?
מקץ זמן לא רב אמא שלי התחילה להביט בבוז בילדים מחותלים
(וגם קצת העריצה אותי על "עצבי הברזל" שלי. חה חה. הכל יחסי כמובן).
ועכשיו כשהילדה "גמולה בגיל צעיר" (שוב, הכל יחסי) אנחנו גיבורי המשפחה...

שליחה על ידי גלי* » 22 אפריל 2008, 11:59

רציתי לספר לך שגם אצלנו בבית הקודם המיטות היו מפינה אל פינה והיה בלתי אפשרי להתנייד בלילה
גם אנחנו עם מיטה מקיר לקיר. כשפילפילון בן 7.5 חודשים מתעורר בלילה, הוא יונק ואז אני מרימה אותו עליי כשחלקו האחורי מונח עליי, הראש שלו נשען לאחור על הכתף שלי, כך הוא גם יכול קצת למתוח את איבריו, אני מתקדמת לעבר הגיגית ואז מפשפשת אותו. הוא טיפ טיפה מסרב אבל מיד אחר כך שמח שהוא עומד להתרוקן, ואז נשמע צליל הפשפוש, קולעת בול לתוך הגיגית, לפעמים טיפה משפריצה החוצה. בדר"כ יש לו שני זרמים באותו פשפוש לילה. אני מחזירה אותו למיטה רק כשהוא מתקפל ומודיע שסיים. ואז מניחה אותו חזרה על הבטן במיטה והוא ממשיך לישון בסבבה. זה קורה בד"כ פעם אחת באמצע הלילה והפעם הבאה היא כבר בבוקר.

פוצ'קה שכבה היום ושוב עשתה פיפי בלי שהספקתי לעשות משהו בקשר לזה. אמרתי (כרגיל) "את עושה פיפי", וניגבתי בקצה החיתול את ההשפרצות הזעירות שלה. ניסיתי להציע לה לעשות הכל, אבל לשווא.
אחיה הגדול התבונן והציע לי לא לנגב כל פעם, אלא לתת לה לעשות הכל, כי כך היא חושבת שאני עוצרת אותה.
ניסיתי. לא יודעת מה התוצאות, אבל הרעיון נשמע לי נכון ומעניין.
איזה כיף שיש שיתוף פעולה משפחתי! (-:
ונור מוסיף:

שאלה לעירוניות:
מה אני עושה מחוץ לבית עם פיצפון בן 6 שבועות?
אני מסתדרת מצוין עם הסימנים בבית כשבכל חדר יש דלי אבל באמצע נסיעה ברכבת התחתית הביתה כשהוא פתאום צריך להתפנות אין לי מושג מה לעשות (במקרה היום נסעתי ברכבת ונתקלתי בבעיה הזאת...).
יש רעיונות? (מלבד הרעיון לא לצאת מהבית

)

איך זה מרגיש נוח ונעים לפגוש עוד אימהות שמפשפשות
אז אתמול פגשתי אמא אחת כזו... "כבר יצא לך לירוק לו על הטוסיק?" (כדי לנגב,כשאין מים...)
אני מזועזעת מהשאלה,בהלם שמישהיא חוץ ממני יכולה בכלל להעלות דבר כזה בדמיונה.
ואני הייתי בטוחה שאני מלכת הג'יפות. אחוות נשות הבלי חיתולים. "אקיינה נימוס,אקיינה תרבות"...

יוטי, תשובה מעירונית, עם קטנטן בן חודשיים וחצי:
(זה כרגיל הולך להיות סיפור שלם)

לפני יומיים הלכתי במרכז קניות, ולקראת הסוף הייתי באמצע חנות גדולה והוא סימן ולי ממש לא היה כוח, וגם לא האמנתי שאני אוכל להספיק ולרוץ אתו עד לשירותים שבצד השני של הקניון, והיה לי זכרון טרי מהבלגן והפאדיחות שהיו לי ביום אחר שניסיתי לפשפש אותו בקניןון אחר... אז אמרתי לו את המשפט הנלוז ש אסור לומר: "תעשה בחיתול".
הוא לא השמיע יותר שום ציוץ, ותוך פחות משלושים שניות שמעתי את הפפפפררררר המוכר של קקי בחיתול.
ואז, כמובן, הייתי חייבת לרוץ בכל זאת לשירותים, כי עקרון הברזל שלי אומר שלא משאירים את הילד בקקי של עצמו דקה אחת יותר ממה שהכרחי בהחלט

, וגם הייתי צריכה לנקות את כל המריחה שנמרחה לו על התוסיק.

:-P
(אין כמו מנשא למריחת קקי יסודית)

התגובה הראשונה שלי היתה: נו, באמת לא הייתי מספיקה לתפוס את זה, אז יופי שלא ניסיתי.
אבל אחר כך התחלתי לתהות: האם באמת לא הייתי מספיקה? או שמא הוא שחרר את הקקי מהר כל כך רק בגלל שאמרתי לו "תעשה בחיתול"? ואם הייתי אומרת לו את ה"רגע רגע רגע" הרגיל שלנו (זה שאני אומרת לו בדרך לשירותים) הוא כן היה מצליח להחזיק?
כי, את מבינה, בדרך כלל אם הוא מאותת הוא ממשיך להרעיש עד שאני מגיעה אתו לשירותים ועד שהוא עושה את זה, והפעם מרגע שאמרתי לו "תעשה בחיתול" לא שמעתי ציוץ נוסף, כאילו הוא ויתר על הקולות, כי הוא הבין אותי והבין שאין טעם להשמיע אותם יותר.
האמנם? האם הוא באמת הבין?

תפסת הרהורים כאלה ישבתי ברכבת הביתה, ושלוש תחנות לפני הבית הוא שובפעם התחיל לחרוק.
לקחתי נשימה עמוקה. מה עושים? להגיד לו את המשפט הנלוז פעם שניה לא בא בחשבון. חראם על הילד. אז אמרתי לו: תשמע, אני לא יכולה לפשפש אותך, באמת שלא. אי אפשר. אבל עוד חמש דקות אנחנו יורדים ואני אוכל לפשפש אותך.
אבל לא היה לי נעים עם המחשבה שאני לוחצת עליו להתאפק יותר ממה שהוא מסוגל, אז אמרתי לוף תראה, אתה יכול לעשות בחיתול אם אתה רוצה, אבל אתה לא חייב. אתה יכול לנסות להתאפק.
ואז המשכתי ואמרתי לו את ה"רגע רגע רגע" הרגיל.
והוא המשיך לחרוק
ואני אמרתי: עוד שתי דקות... עוד דקה... הנה אנחנו מתקרבים לתחנה.... הנה אנחנו יורדים
ואז לקחתי אותו לשיחים שליד התחנה ו... הוא פשפש יופי של פיפי.
אז אולי חלק מזה ברח לו לחיתול (אני לא יודעת בוודאות), אבל הוא בהחלט החזיק את חלק הארי, אם לא את הכל.
הוא החזיק! את מבינה? כבר בגיל הזה יש להם יכולת להחזיק! והם מבינים! אחרי הניסיון הזה הייתי בטוחה שבקניון הוא בכוונה שחרר מהר, כי אמרתי לו.

מסקנה? תעזי. אם אתם נתקעים במקום שלא מאפשר פשפוש, דברי אליו. תסבירי לו את המצב. ותראי מה קורה. תני לו להחליט כמה הוא יכול להחזיק. הוא עשוי להפתיע אותך. או שתגידי לו "הפעם באמת אין ברירה אלא להשתמש בחיתול, כי נוכל לרדת רק עוד חצי שעה". אז הוא יעשה בחיתול, אבל הוא בכל זאת יעשה את זה מתוך יותר מודעות למצב מאשר ילד מחותל רגיל.

בטח יש פתרונות נוספים. למשל, לרדת בתחנה הקרובה ביותר רק לצרכי פשפוש, ולתפוס את הרכבת הבאה (תלוי בזמני הרכבות).

באמת, אני עצמי רציתי להעלות את אותה שאלה, כי בדיוק אתמול נתקעתי במצב דומה בסופרמרקט נטול שירותים, ואשמח לרעיונות מה אפשר לעשות במצבים כאלה.

תגידו, יש אפשרות טכנית לפשפש את הפשוש בתוך שקית? מישהי ניסתה פעם?
(אם זאת היתה בת היה יותר קל, אבל עם בן אני צריכה לתמרן בין שני הפתחים הפונים לכיוונים שונים בתכלית...)

ועכשיו שאלה משל עצמי: מה עושים עם שביתת פשפושים אמהית?

המצב הוא כזה: היו לי יומיים טובים, ממש טובים, עם המון פשפושים, ואחריהם הרגשתי שאיזה חוק-מרפי עומד להגיע, אבל הוא היה הרבה יותר גרוע ממה שתיראתי לעצמי: ביומיים האחרונים אני פשוט מפספסת כל הזמן, כאילו איבדתי את כל יכולת הקשב שהיתה לי... לפעמים הוא מאותת ואני מגלה שהוא כבר עשה בחיתול בלי ששמתי לב, ולפעמים הוא מסמן אבל אני חושבת שזה בכלל משהו אחר, ולפעמים הוא מסמן ואני חושבת שזה קקי אבל פשוט אין לי כוח לקום מהמיטה... וכמובן יש את התוך-כדי-הנקה שזה סימון אחד קצרצר מצדו, ושניה אחריו כבר יוצא הקקי.
ובין לבין - הרבה פשפושי סרק, ופשפוש-פיפי אחד מוצלח ביממה.
מין נסיגה כזאת בלתי ברורה, מלווה בתחושה של עייפות גדולה.
(כבר לא נעים לי לספר לאנשם שאני עושה EC, כי זה ממש לא...)

יש עצות?

אחרי הניסיון הזה הייתי בטוחה שבקניון הוא בכוונה שחרר מהר, כי אמרתי לו.
וואו. מדהים.

מין נסיגה כזאת בלתי ברורה, מלווה בתחושה של עייפות גדולה.
אוי, גם אני שם. מחזקת את שתינו ברגעים האלה @}

מין נסיגה כזאת בלתי ברורה, מלווה בתחושה של עייפות גדולה.
בדיעבד אני חושבת שזה בדיוק מה שהיה אצלנו כשכתבתי כאן לפני שבוע. ואחרי הכמה ימים האלה הרגשתי שהסימנים שלה קצת השתנו, ושוב חזרנו לתקשורת טובה יותר. וגם - לא יודעת אם זה בדיוק מתאים בזמנים, אבל היא לאחרונה הרבה יותר ערנית, התחילה קצת להסתובב אל הצד, קצת לגלות את כפות הידיים שלה. בקיצור - יכול להיות שהוא עובר איזה סוג של קפיצת גדילה (מנטלית, לא של הנקות). שתי נקודות אור בימי האין-תקשורת:

זה עוזר לשחרר ציפיות במידה והן שוב התחילו לעלות, ולזכור שזה תהליך. ודרך חיים. ולפעמים מתקשרים יותר ולפעמים פחות, כמו עם כל אחד בחיים שלנו (וכמו עם עצמנו).
אחרי שזה עובר ושוב משתפר הסיפוק הוא עצום. ולפחות בשבילי, עכשיו כשעברנו להפעם את הימים המפוספסים זה גם סוג של תמריץ לקחת את זה עוד צעד קטן קדימה, להעז עוד משהו קטן שלא העזתי קודם, להרחיב את גבולות האפשר.

גם.

אנחנו כבר ארבעה חודשים בעייסק. הפצפון כבר לא לובש כמעט חיתול בד. כל יום אני שמחה ומתרגשת לגלות שהוא כבר לא מפספס במנשא (מזלו, זה היאמו עכשיו-בעסה לכבס כל הזמן), במיטה הפספוסים פוחתים, על הידיים ממש משתדל להתאפק. מסמן סימונים ברורים בטירוף אם פיזיים או קוליים. כייף אמיתי! מתים מעיפות אבל מתקדמים.

לכל השאר שמתחילים וממשיכים.

ילדת טבע , איזה כיף לשמוע, זה גם מעודד לאללה.

תגידו, כתמים של קקי על החיתול כל הזמן זה באמת לא נורמלי?
אם זו אלרגיה (כמו שאמרו פה פעם) מה עושים נגד?

יוטי, בעניין הכתמים... אז גם לנו היו וגם קקי נוזלי מידי ז"א ממש מים ז"א מה שמגדירים שלשול. גם היום יש. גם מוקצף לפעמים. הורדתי מפה, הורדתי משם הורדתי הכל הוספתי בהדרגה... לא מצאתי שום קשר לכלום. יש ימים שיש יותר, יש ימים שיש פחות. היום הוא כבר לא מכתים אבל כמעט בכל פיפי יש גם קקי. התיעצתי עם איילת מטוטלת טלפונית והיא בדקה ואמרה שאין לו בעיה בקקי (וכי מה היה לה אכפת לקבל עוד כמה שקלים ולפגוש אותנו פנים אל פנים?) ושנניח לזה. בשלב מסויים שוב קראתי את בדף של בשמת על הדם בקקי וקראתי שם שורה אחת שאומרת-כל עוד זה לא מהווה בעיה, והילד גדל משמין ומתפתח ואין דם בצואה אז להניח לזה. הנחנו. עכשיו כשאני יותר חכמה אני יודעת שיש לו רגישות גדולה יותר כשאני אוכלת ירקות חיים אבל גם המדקרת שלי בכל אופן אסרה עלי אכילה של כאלה למען עצמי-אז אני על עלים.
יש לי תחושה שההכתמות האלו הן יותר נורמה. לא יודעת אם הייתי ממהרת לקבוע שזה רגישות או "עיטוש של המעי" אולי זו עדיין סתם חוסר בשלות של המערכת?
אגב, שימי לב אם יש הכתמות כאלו כשאת אולי מפספסת סימונים והעולל (עוללית?) מתאפק יותר מידי. לנו יש כאלה רק כשהוא עם חיתול, משמע במקרים הנדירים בהם אנחנו נמצאים במקומות שלא ניתן לפשפש בהם והוא נאלץ לפעמים להתאפק קצת יותר עד להתרוקנות. הוא לא יעשה קקי בחיתול בכד שום הון שבעולם, מגיל שבועיים.

מין נסיגה כזאת בלתי ברורה, מלווה בתחושה של עייפות גדולה.

כנראה שזה מה שהייתי צריכה כי זה - המנוחה המוצהרת הזאת, היה יום אחד שכמעט לא פשפשתי, אולי פיפי אחד ויחיד - עזר לי להרפות מכל העניין ולהפסיק לחשוב בליחיתולית באובססיביות... עכשיו אני מפשפשת בערך כמו קודם, אבל הרבה פחות חושבת על זה, ובסך הכל יותר נינוחה. הידד!!!!
(מה שכן, קניתי גיגית גדולה יותר, מלבנית, עם שוליים יותר גבוהים. נראה אם זה יעזור. פתאום נורא נמאס לי שהוא מפספס את הקערה ומשתין על המגבת שפרושה מתחתיה, למרות שזו מגבת פשפושים ייעודית לקליטת שפריצים)

הוא לא יעשה קקי בחיתול בכד שום הון שבעולם
נכון! זה מדהים אותי כל פעם מחדש!!!

זה לא משהו שהוא מסמן עליו, זה בורח לו עם גזים.
בנתים זה לא נורא כי אני מחתלת אותו עם ר"פ בבית ועם ח"פ בחוץ ובשניהם אני שמה נייר אורז ואז צריך להחליף רק אותו ולא את כל החיתול (שלרוב יבש).

תגידו, יש אפשרות טכנית לפשפש את הפשוש בתוך שקית?
אני מסתובבת בתיק עם גיגית קטנטנה. כשצריך, מפשפשת בדיסקרטיות לגיגית (בישיבה על הרצפה בד"כ, ככה אני מסתירה את הנעשה עם הרגליים שלי).
את תכולת הגיגית שופכת לחיתול הח"פ שיכול לספוג את כל הכמות, ואותו מקפלת היטב ושמה בתיק. זורקת כשיכולה.

ובנושא אחר:
נכנסתי לדף אחרי חודשים ארוכים של כשלונות,כדי לחשוב איך לחזור לכושר.
בתי בת שנה כעת.
התחלנו "בלי חיתולים" בגיל חודשיים ועבד יופי בחודשים הראשונים. היתה עם חיתול שהורדתי לפשפושים.
הבעיות התחילו בגיל 7 חודשים כשהיו לה המון שלשולים בגלל השיניים, ובמקביל הגיעו בגדי החורף המסורבלים שלא אפשרו לי לפשפש בקלות בכל מקום ואם לא הייתי לגמרי בטוחה אז ויתרתי על זה. מדי פעם ניסינו והיו גם הצלחות (פעם ביום יומיים, אבל זה לא הרבה, אולי רק משמר את הזכרון)

היום, אני עדיין חושבת שהיא מנסה להגיד לי, אם כי לא באותן דרכים. ננחי שאצליח לזהות שוב את הסימן.
הבעיה היא, שגם כשאני יודעת בוודאות שיש לה, וגם היא יודעת שיש לה, אם אני לוקחת אותה לגיגית או לאסלה או כל מקום אחר היא מתחילה להתנגד. או אם עברה שניה ורבע ועוד לא יצא לה היא כבר רוצה להשתחרר. אם אני משאירה אותה לעמוד לבד, כשאחזור כעבור דקה כל הקקי כבר יהיה בחוץ. ככה נוכחתי כבר לא מעט פעמים.
מה זהמרד העצמאות הזה ומה עושים איתו?
יש פה בכלל אמהות לבני שנה או אמהות שחזרו ל-EC אחרי הפסקה ארוכה כל כך?
תודה.

יש פה בכלל אמהות לבני שנה או אמהות שחזרו ל-EC אחרי הפסקה ארוכה כל כך?
עם הבת שלי התחלנו בגיל בוגר יחסית, כבר עמדה אבל לא הלכה. הפתרון מבחינתי היה לתת לה להתידד קודם כל עם הסיר. במקביל לכך שלמדתי את הסימנים שלה ונתתי לה ללמוד את התחושה של בלי נהגתי להושיב אותה מדי פעם על הסיר עם משחק כלשהו שהיה מעניין אותה לזמן רב יחסית, קוצים בטוסיק זה מאפיין משמעותי לגיל הזה, לא הטרידו אותי כל כך התוצאות אבל אם היו כמובן שהן זכו לתשבוחות הראויות ובמקביל ניסיתי כמה שיותר לשחרר את הפספוסים ולקבל אותם באהבה. קקי היא התחילה לעשות בסיר תוך ימים ספורים והיו בעיקר פספוסים של סקרנות (רצתה לבדוק מה יוצא ואיך זה נראה) פיפי היו פספוסים רבים שנוגבו בקלות. העיקר זה אורך רוח וסבלנות. בסוו של דבר גם להם זה יותר נעים להיות בלי חיתול ולעשות במקום יעודי. הם נבונים מספיק כדי ללמוד את זה לבד, על אחת כמה וכמה בגילאים צעירים שכאלה.

פוצ'קה בת שלושה חודשים, ולפני זמן מה התחלנו בניסוי הבלי חיתולים הגדול, לשמחתה הרבה (עד כה).
חשבתי שיהיה נחמד לדבר אתכן על החיים ללא חיתולים ועם תינוקות רכים גם בחיים האמיתיים, ולא רק עם הדמויות הווירטואליות שלכן.
אז אם אתן אמהות לתינוקות באזור הגיל שלנו, שגרות בתל אביב, מה דעתכן לקפוץ ל מפגש בלי חיתולים אצלי בבית?
דברו איתי ב "אימייל שלי" [email protected]
להתראות!

בני בן שנה ו-9 ח' בלי חיתולים מגיל 8 ח' . לפני כחודש הגיע היום בו התחיל הגאון הקטן להגיד פיפי כשהוא צריך ומאז לא היו פיספוסים!
הפסקתי גם להציע לו וסמכתי עליו. בלילה הוא לא עשה פיפי מאז גיל שנה. לפני יומיים התחילו פיספוסים...הוא עומר פיפי תוך כדי שהוא כבר עושה במכנסיים ואתמול עשה פיפי במיטה בלילה! וגם הוא עושה בתדירות הרבה יותר גבוהה. מה דעתכם?

יש לי תחושה שההכתמות האלו הן יותר נורמה
גם לי. גם ראיתי באחד הדפים כאן באתר שמישהי ציטטה טרמינולוגיה של בלי חיתולים מאיזה אתר באנגלית והיתה להם מילה מיוחדת להכתמות הקקי של פצפונים, ככה שכנראה זה די נפוץ. (אני גם בדקתי עם האייפקית שלי בעקבות מה שקראתי כאן והיא אמרה שאין שום בעיה).

מפגש בלי חיתולים אצלי בבית?
את בטוחה שראית מה כתבת?

מפגש של המון

וכולם בלי חיתולים וכולם אצלך בבית? וואו! את אשה אמיצה מאד

עם הבת שלי התחלנו בגיל בוגר יחסית
ילדת טבע, תודה. וכל הכבוד כמובן. הבעיה היתה שלא היתה מוכנה לשבת על הסיר אבל לתת לה משחקים זה רעיון מצוין. אולי באמת כשיצא לה בסיר היא תבין את הענין החדש.

הבעיה היתה שלא היתה מוכנה לשבת על הסיר
נתת לה לבחור את הסיר? בגיל כזה זה כבר רלוונטי לחלוטין, גם בחירת המקום (אצלנו היא העדיפה כמובן להיות במרכז העניינים ולא אי שם במסדרון). המשחק שהיא הכי אהבה באותה תקופה היה השחלות, דאגתי שזה יהיה הכי פחות מתסכל והכי זורם שיש, אהבה עיגולים? נתתי לה המון, קופסאות של פילם עובד מצויין עם ארגז קטן וחור עגול, לא צריך להתאמץ יותר מדי, רק להעביר את הזמן בכייף, עיזבי מיומנויות ואתגרים. מאוחר יותר היא היתה מביאה בעצמה את המשחק הרצוי או הספר שבו רצתה לדפדף בזמן הישיבה (גיל שנה וחודשיים/שלושה). הגישה=סיר זה כייף, פיפי על הרצפה זה שטויות. לנשום עמוק. להחזיק חיתולי טטרה בכל פינה (הם מנגבים הכי טוב) וללמד אותה לנגב כשמתפספס.

מפגש בלי חיתולים אצלי בבית?
יש איזה דף על זה, היה נסיון לפתוח בכל אופן, אני אחפש ואעלה אותו באוב. גם אני זרקתי כפפה, אף אחד עדיין לא הרים לי. כנראה שאני צריכה לנגב את הרצפה לבד...

ילדת טבע, לא שמתי לב שזרקת. אני מרימה, בטח שמרימה. שבוע הבא מתאים לך?

לא שמתי לב שזרקת. אני מרימה, בטח שמרימה. שבוע הבא מתאים לך?
תרשי לי לנזוף בך בדף הבית... >:)

סילביה,
אני זוכרת שהגדולה נגמלה מחיתולים בגיל שנה וחצי מהר ובקלות, אבל היו רגרסיות מידי פעם. הן היו ממש כמו שתיארת - היא אמרה פיפי כשכבר "ברח" לה. אחר כך חזרה להגיד בזמן.
אולי זה קשור לזה שבימים האחרונים קריר יותר וקשה להתאפק?
לי היתה הרגשה עם הגדולה שהיא כל כך מרוכזת במשהו וכשהיא כבר מבחינה שיש לה פיפי היא לא מצליחה להחזיק אותו עד לשירותים.

מפגש בלי חיתולים
מפגשי פשפושים (תודה ניצן)

הקטנה בת 9 חודשים. חשבתי שאם היא יושבת כבר אז אולי היא כבר יכולה בסיר. ניסיתי. היא לא ממש התלהבה לשבת על הדבר המשונה הזה. בדקה אותו היטב. ויתרה בינתיים.
אתמול ניסיתי לפשפש אותה באמבטיה של גיסתי. הקטנה סרבה בתוקף לעשות באמבטיה. גם בבית היא לא מסכימה לזה. ניסיתי פעם. חמותי כעסה שאני ניכנסת עם הנעליים לאמבטייה (אפילו שהן מגומי) וטענה שזה ממש פרמיטיבי.
אבל היא גם עומדת על כך שהיא מכירה תינוקות שבעצמם כבר לא רוצים לינוק, והרבה!

הכל תלוי באיך מגדירים פרימיטיבי

את לא חייבת להיכנס עם הנעליים לאמבטיה, את יכולה לעמוד מבחוץ ושהישבן של התינוק יתנוסס מעל האמבטיה.
ואת גם לא חייבת לפשפש אצל גיסתך/ חמותך.. (-:

שלולית - אידה ג הורידה לבן שלה חיתול לאחרונה אחרי חורף עם חיתול. נראה לי שהוא מעט יותר גדול משלך. אולי תחפשי אותה בדף בית?

ועל הדרך - גם הבן שלי הרבה פעמים מסרב לפשפוש על אף שיש לו, והוא בלי חיתול מגיל חודש וחצי. נראה לי שזה יותר עניין של גיל ורצון לעצמאות מאשר הורדת חיתול בשנית.
והעובדה שהיא רוצה לעשות קקי בלי נוכחותך - מה רע? לדעתי מצוין! את לא צריכה לעבוד קשה, היא מקבלת את מה שהיא רוצה - אני רואה רק חיובי!

הורידה לבן שלה חיתול לאחרונה אחרי חורף עם חיתול
מאז שכתבתי פה כאילו ש"עכשיו התכוונתי באמת", היה לנו שבוע בו כל יום היא ביקשה שרותים (קקי) והבנתי אותה בזמן.
נהדר.
בלי נוכחותך - מה רע?
שהיא עוד לא יודעת לעלות ולהתישב באסלה, בקערה לא מוכנה יותר, ועם הסיר בעיקר משחקת, ובזמן אמת מסרבת להשתמש בו. אבל החזקתי אותה השבוע מעל השרותים והיה בסדר.
פיפי נראה לי כרגע מעל לכוחותי, עם זה מההתחלה היה לי קשה יותר, ולכן היא עם חיתול רוב הזמן, ורק מורידים כשצריך.
נראה איך יהיה השבוע הזה.

ואת גם לא חייבת לפשפש אצל גיסתך/ חמותך
אני באמת בדר"כ שמה לה שם חיתול (אקולוגי). אבל הפעם הייתי בטוחה שהיא צריכה והיה לי רק חיתול אחד בתיק שהיה לי חבל לבזבז אותו כי תכננו להישאר שם כל אחה"צ.

את לא חייבת להיכנס עם הנעליים לאמבטיה, את יכולה לעמוד מבחוץ ושהישבן של התינוק יתנוסס מעל האמבטיה.
הקטנה לא מסכימה ככה. רק כשהיא יושבת על מישהו.

עוד אני כותבת והקטנה השמיעה פוקי. מייד שמתי אותה על הסיר עם צעצוע והנה הקקי הראשון בסיר!!!!!!!! יש!!!!
אחרי המעשה היא מאוד לא מרוצה שאני מונעת ממנה לבדוק את התוצאה מקרוב. התנחמה בציצי ולישון.

_תגידו, יש אפשרות טכנית לפשפש את הפשוש בתוך שקית?
אני מסתובבת בתיק עם גיגית קטנטנה. כשצריך, מפשפשת בדיסקרטיות לגיגית._

כן, אבל שלולית, לך יש בת. לי יש בן. מה אני עושה עם האבר שלו? בבית כבר עברתי מהקערה ההתחלתית לגיגית בגודל של 40X50 ס"מ, וגם אותה אני צריכה להטות כדי לקלוט את הזרם שעף בקשת. ואני לא אוהבת לשים עליו אצבע ולהנחות אותו למקום הנכון כי:
א. קשה להגיע לשם, מסורבל, מעייף את הידיים, קשה לכוון וקל לפספס.
ב. קל לשכוח לעשות זאת, ואז פתאום לראות את הזרם עף החוצה - אבוי!
ג. אם אני שוכחת ואז יוצא פיפי ואני קופצת או שמה את האצבע מהר מדי - אני מפסיקה לו את הזרם וזה ממש לא נראה לי בריא. אני רוצה שהוא ישתין בחופשיות - ושזה גם יגיע ליעד.
רעיונות מישהי?

אני מעדיפה לכוון את הילד (להטות אותו קצת בזווית המתאימה) ולא את הבולבול.

<קרוטונית ככה לפעמים>

9 חודשים. אתמול עשתה פיפי במיכנסיים ואז ניגשה לסיר והתעניינה בו ביותר. אז הנחתי אותה על הסיר ועשתה קקי כשאני מחבקת אותה מאחור ועם צעצועים, כך שזה די דומה לפישפוש.

הקטנה שלי התחילה לכרוע בכל מקום כשיש לה פיפי או קקי ולהגיד "אה אי"...
למרות שעשתה בשירותים כמה פעמים - זה לא אותו דבר. משהו בכריעה, מרוקן את הגוף יותר טוב
(כמו בלידה כנראה)...
ממש לא בא לקחת ממנה את הכריעה ומצד שני רוצה להרגיל אותה לא לעשות בכל מקום...
תובנות????

אני רק השנה הבנתי שכנראה בנות עושות בכריעה כי זה מאמן להן את שרירי הרגליים ללידה.

שליחה על ידי גלי* » 14 מאי 2008, 21:36

ממש לא בא לקחת ממנה את הכריעה ומצד שני רוצה להרגיל אותה לא לעשות בכל מקום...
לדעתי היא יכולה להמשיך ולכרוע אך לדעת איפה אפשר לעשות את הצרכים, לא במקום מרכזי כמובן אלא במקום יותר צדדי שאפשר לקבור את התוצרת באדמה. שלב עשיית הצרכים באדמה תוך כריעה הוא מאוד חשוב בעיני, אי אפשר לעבור ישירות לעשיית הצרכים בשירותים.

כן, אבל שלולית, לך יש בת. לי יש בן. מה אני עושה עם האבר שלו?
גם אני הסתובבתי עם סיר קטן. וגם לי יש בן. ואני גם כיוונתי את האבר שלו, וגם למדתי להטות את הסיר בזוית המדוייקת לתפוס.
גם גברים בוגרים מכוונים אותו עם היד.
ואלה שלא מכוונים, הם בדיוק אלה שהשירותים אצלם מסריחים תמיד משתן בגלל שהם לא קולעים.
אולי בהתחלה שוכחים, אבל מהר מאוד לומדים.
את שוכחת פשוט מפני שיש לך התנגדות.
אז זה ככה: או שתסחבי איתך גיגית ענקית כדי להמנע בעיקרון מלכוון לו, או שתקבלי את עובדות החיים לגבי גברים ותכווני לו. P-:

אני מפסיקה לו את הזרם וזה ממש לא נראה לי בריא. אני רוצה שהוא ישתין בחופשיות - ושזה גם יגיע ליעד.
זה לא אסון לעשות טעויות. ולא אסון אם הוא מפסיק וימשיך אח"כ.

גם שישתין בחופשיות וגם שיקלע?
רצית בת, אה? (-:
במלים אחרות: אז אל תזוזי מהגינה, ותמיד תפשפשי רק להשקות עץ או שיח.
את זה אני אומרת בתור אמא לבן חמש וחצי קטן מידות, ששירותים ציבוריים איתו הם סיוט כי הם בנויים גבוה מדי בשבילו. הוא צריך לעמוד על הרגליים שלי (אין שם שרפרפים )-: ) כדי לקלוע פנימה )-: ואם הוא רחוק זה לא מגיע ואם הוא קרוב מדי הוא נוגע בגועל נפש הזה, אז אני ועוד איך צריכה להחזיק, לעזור לו לכוון, ולעמוד עם נייר הטואלט בהיכון לתפוס כשהזרם נחלש כדי שלא יטפטף הכל ישר עליו ועל הרגליים שלי )-:
עץ, עץ, הכי טוב.

או שתסחבי איתך גיגית ענקית כדי להמנע בעיקרון מלכוון לו, או שתקבלי את עובדות החיים לגבי גברים ותכווני לו.
יקירה, גם עם הגיגית אני מכוונת. אין שום בעיה, אבל ש ו ם בעיה לפספס ולהשפריץ לכל הכיוונים גם עם גיגית בקוטר מטר.
וגם בשיחים אני מכוונת ועוד איך, כדי שהוא לא ישתין לעצמו על הרגליים. או על כל החפציאדה שמונחת בקרבת מקום. (תיקים וכו')
(רק ששם זה באמת יותר קל)

אני חושבת שההתנגדות שלי, אוף, נובעת מזה שאני פשוט לא מצליחה לדמיין איך מתפקדים עם סיר כזה. ואיך הוא נראה. ואז אני הולכת לסופרמרקט כדי לקנות קערה מתאימה, ואני ממש לא יודעת מה לקנות...

את שוכחת פשוט מפני שיש לך התנגדות.
שקר גס. אני שוכחת מפני שאין לי בולבול

טוב, נו, אולי אני באמת פשוט לא מרגישה נוח לכוון עם האצבע... יותר נוח לי לכוון עם כל הגוף שלו. וגם, אוף, באמת שהיה לא מעט זמן שכיוונתי עם האצבע, ולא היתה לי בעיה עם זה ("כתוב בספר" אז מכוונים, מה העניין) אבל אני לא אוהבת לעצור לו את הזרם. כמו שכתבתי. אני לא בן. איך למען השם אני יודעת שזה לא מהווה לחץ לא בריא שיזיק לו במטצבר? כמו לעצור בכוח את הפיפי על ידי כיווץ שרירי רצפת האגן - בכל מקום כתוב לעשות את זה פעם אחת כדי להבין איפה השרירים, ואז לא לעשות את זה יותר, כדי שהפיפי לא יחזור אחורה ויישאר בשלפוחית או משהו כזה.

רצית בת, אה?
בלי קשר או עם קשר, מה גורם לך לחשוב שעם בנות זה קל יותר? לי עצמי לקח שנים ללמוד להשתין בחוץ, בלי אסלה ובלי להרטיב לעצמי את כל הרגליים. פעם אני אספר על זה... זו היתה אפיזודה מאוד משונה בחיי.

ממש לא בא לקחת ממנה את הכריעה ומצד שני רוצה להרגיל אותה לא לעשות בכל מקום...

פינה מסוימת בה אפשר לכרוע.
נאמר על מגבת.
עוד רעיונות יש ל-ניצן אמ

משהו שלא לגמרי קשור, אבל אצלנו תרם מאוד לפשפושים - תלינו ראי קטן מעל השירותים. מאותו היום הקטנה מתה עליהם. בזמן פשפוש מסתכלת על עצמה ועושה לנו פרצופים - מבסוטה מכל רגע, ולא צריכה בידור נוסף. בשבילנו זה מעולה כי אפשר לשמור על קשר עיין רציף, וגם להיות מוכנים (כשמתחיל לצאת - מיד מדייקים אותה למקום כדי שלא יהיו שפריצים...)

יש לי תחושה שההכתמות האלו הן יותר נורמה
לדעתי זה מעיד על רגישות למשהו שאמא אוכלת.

אני שוקלת לבדוק את דרך החיים הזו, בלי חיתולים, אבל לבני בן בחודשיים יש המון גזים שגורמים להתפתלויות כמו של קקי (אני על דיאטה מטורפת וזה לא עוזר הרבה) והוא עושה קקי רק פעם או פעמיים ביום בשבוע וחצי האחרונים. האם זה מצב זמני של מעין עצירות או שזו שיגרת קקי נורמלית לגילו?

אני התחלתי כשהקטנה היתה בגיל חודש וחצי כי חברה אמרה לי שאולי אם אחזיק אותה "בתנוחה" זה יעזור לכאבי הבטן וגזים שהציקו לה. ואכן-לא להאמין זה מאד עזר ומאז היא בלי חיתולים....
לא היתה לי מטרה או ציפייה שתהיה בלי חיתול...רק רציתי להקל עליה את הכאבים. זה כל כך עזר ובאופן טבעי פשוט נשארה בלי חיתול.
אולי דוקא זה שלא היתה לי מטרה "לגדל ילדה בלי חיתולים"...מה שהקל על העניין...
אבל נראה לי שבלי קשר אם הקטן יהיה עם או בלי חיתול שווה כמה פעמים ביום להחזיק אותו מעל סיר/כיור ולראות אם זה עוזר לגזים.
בהצלחה@}

גליה - גם אצלנו היו גזים והתנוחה של הפשפוש מאוד עזרה להם - עד כדי שהוא לא בכה מהם, והדרך היחידה שראינו שעדיין יש לו קצת גזים הייתה קצף בקקי...
אני כבר לא כ"כ זוכרת את הגיל הזה (שלי בן 15 חודש

), אבל קקי פעמיים ביום, או אפילו פעם ביום, זו לא עצירות.
אם את רוצה להתחיל - כשאת מרגישה שהוא מתאמץ לקקי, או אפילו כבר קצת עושה, נסי להוריד לו את החיתול ולהחזיק אותו - ושיעשה את השאר בקערה, כיור, סיר, שירותים וכדו'.

ויש לי רעיון שיכול לעזור גם לעוד אימהות שרוצות להתחיל - יש לי ספרים באנגלית של בלי-חיתולים, (וכמובן שמי שרוצה יכולה להשאיל אותם) ויש שם תמונות של תנוחות שונות במקומות שונים. אז אם בעיקר אתן רוצות לראות איך מחזיקים בפועל לפשפוש - אני יכולה לשכפל את התמונות מהספרים ולשלוח לכן בדואר רגיל.
מי שרוצה - האימייל שלי הוא shirijuster בוואלה.קום.

לבני בן בחודשיים יש המון גזים שגורמים להתפתלויות כמו של קקי (אני על דיאטה מטורפת וזה לא עוזר הרבה) והוא עושה קקי רק פעם או פעמיים ביום בשבוע וחצי האחרונים
אצל הבן שלי הבנו די מהר שהוא מסרב לעשות בחיתול, כן, כן, גם בגילו הצעיר ביותר. קקי זה לא נעים לעשות בחיתול, נקודה. אם תקראי למעלה אי שם לפני ארבעה חודשים, סיפרתי איך שכשהיינו אצל חברים הוא התאפק ובכה וסרב לעשות בחיתול בפעם הראשונה, מאז הוא לא נדרש לכך, אבל אם יוצא ואני לא לוקחת אותו מיד (נסיעה למשל) הוא סובל מכאבים ממש כמו מה שמתארים גזים. לכי תדעי אותי הוא באמת עוצר את היציאות כדי לא לעשות על עצמו והעצירות הזו תעלם... כבר חשבתי על הקשר בין אחד לשנים. אני לא מאמינה שבגיל כזה עצירויות הן נורמה נכונה ובריאה בעיקר אם יש עניינים כמו גזים והתפתלויות, או אז בטח משהו לא תקין בכל העסק ואני בכלל לא בטוחה שזה התזונה שלך (או חוסר התזונה שלך במקרה הנוכחי).
נסי ותתמכרי

אצלנו תנוחת הפשפוש יעילה להוצאת גרפסים וזה מצוין, כי מאז שאני מפשפשת אני כל הזמן שוכחת להגריפס אותו

לבני בן בחודשיים יש המון גזים שגורמים להתפתלויות כמו של קקי (אני על דיאטה מטורפת וזה לא עוזר הרבה) והוא עושה קקי רק פעם או פעמיים ביום בשבוע וחצי האחרונים
גיל 6-8 שבועות הוא בדיוק הגיל שבו היציאות מפסיקות להגיע המון פעמים ביום, או בכל הנקה, ומתייצב דפוס אחר.
לכן קקי פעמיים ביום, או אפילו פעם ביום, זו לא עצירות (אחרי גיל 6 שבועות).

פתחתי דף חדש בעניין - יציאה בכריעה

הדרך היחידה שראינו שעדיין יש לו קצת גזים הייתה קצף בקקי.
האם אכן קצף בקקי מצביע על גזים?

_וגם בשיחים אני מכוונת ועוד איך, כדי שהוא לא ישתין לעצמו על הרגליים. או על כל החפציאדה שמונחת בקרבת מקום. (תיקים וכו')
(רק ששם זה באמת יותר קל)_
נכון, נכון, חייבים לכוון כדי שהם לא יעשו על עצמם... אבל זה באמת יותר קל. אין מה להשוות. פשוט אין מה להשוות.

אבל אני לא אוהבת לעצור לו את הזרם
טוב, בטח שלא. אבל זה גם עניין של תירגול וניסיון. בהתחלה זה קצת גולמני וקצת מסורבל, ובהדרגה זה כבר טבע שני.
כיוון שבחוץ הבן שלי זקוק לעזרתי עד היום, בעיקר מפני שהוא קטן בגודל, אז אני עד היום מכוונת. בשירותים ציבוריים, וגם בשירותים בבתים שאין בהם שרפרף לעמוד עליו. יש פשוט בעיה טכנית. בבית שלנו, הוא מכוון בעצמו בלי בעיה, עם הגוף או עם היד, זה עסק שלו ואני כבר מזמן לא נחוצה שם.

מה גורם לך לחשוב שעם בנות זה קל יותר?
רק התלונות שלך על הבן. אני בטוחה שעם בנות קשה יותר, כי הבכורה שלי היא בת והיה הרבה הרבה הרבה יותר קשה איתה בשירותים ציבוריים ובחיק הטבע...

האם אכן קצף בקקי מצביע על גזים?
לא בהכרח.

9 חודשים - כבר 3 פעמים קקי בסיר, אחד אפילו עם פיפי

אז היום פעם ראשונה נתתי לו להיות בלי חיתול. בחצי שעה זרקתי לכביסה 4 חיתולים עם פיפי, וכמובן פיפי עלי (איזו תחושה נעימה, אל תגלו...) ובטרמפולינה. מה עושים?? קונים מניות בחיתולי טטרה? כל רגע הולך עוד חיתול ואי אפשר לרגע לא להיות בקשב. זה נראה לי בלתי אפשרי

יכול להיות שזה פשוט לא מתאים לי? נראה לי ככ טבעי ונכון לגדל בלי חיתול אבל אם זה דורש ממני לעזוב הכל כל רבע שעה זה קשה, לא? ככה אתן חיות?

שליחה על ידי אחת* » 17 מאי 2008, 01:24

יכול להיות שזה פשוט לא מתאים לי?
יכול להיות. לא סוף העולם

זה נראה לי בלתי אפשרי
התשובה בגוף השאלה: עשית את זה פעם אחת למשך חצי שעה בלבד. קצת מוקדם מדי כבר להתיאש...
אפשר להתחיל בצורה אחרת- להוריד חיתול רק לצורך פשפוש ולהחזיר. רצוי להתחיל מהפיפי הענק של הבוקר, כשיודעים בודאות שהוא צריך. לשים לב כל כמה זמן החיתול רטוב, ומה הסימנים שהעידו על כך שניה קודם (אני למשל הייתי מניקה עם חיתול פתוח כדי לראות מתי הוא עושה ומהר מאד למדתי לזהות את הסימנים תוך כדי הנקה ולקחת אותו לכיור, ואז הוא מצידו הפסיק להשתין תוך כדי יניקה ויכולתי להניק בלי חיתול בכלל). כשתדעי לזהות את הסימנים תוכלי להוריד את החיתול לגמרי בלי שתרגישי שזה דורש ממך לעזוב הכל (ולא, אנחנו לא חיות ככה).
אפשר גם להוריד את החיתול כשיושבים על הדשא בחוץ ולשבת איתו מראש בתנוחת פשפוש כך שהפיפי לא ירטיב שום דבר שלא צריך להרטב- וברגע שישתין אומרים לו פשששש! אתה עושה פיפי! וככה מתחילה תקשורת (כל הקרדיט מגיע פה ל ארני ש).
וחשוב לדעת שיש פרקי זמן עם יותר ופחות פיפי. כנראה נפלת על פרק זמן יותר רטוב...

וברגע שישתין אומרים לו פשששש! אתה עושה פיפי! וככה מתחילה תקשורת (כל הקרדיט מגיע פה ל ארני ש).
לארני מגיע הקרדיט שהיא הזכירה לך את זה, אבל זה כבר בספר.... (וכאן בכמה וכמה דפים). (-:

כל מה שאמרה תזמורת הים, וגם:
המון פיפי - זה גם בגלל שאנחנו מפספסים. כלומר, אופס, לא ידענו שהוא צריך (איך נדע? רק התחלנו, וגם הוא כבר פחות טורח להודיע לנו מאשר כשהוא רק נולד), הוא עשה, אבל מה שהוא עשה היה רק מה ש"גלש" לו כי השלפוחית היתה מלאה מדי. הוא לא "התרוקן" אלא "יצא לו", "ברח לו" רק חלק.
לכן, אחרי כמה דקות הוא יצטרך שוב - כי השלפוחית שוב "תעלה על גדותיה" ואם לא ניקח אותו אז שוב יברח לו רק קצת.
המסקנה היא, שאחרי שיצא לו פיפי בלי שהוא ביקש ו/או בלי שאנחנו קלטנו שהוא כבר צריך, כדאי לחכות טיפה (יש כאלה שצריכים חמש דקות, יש כאלה שמייד, יש כאלה שקצת יותר, צריך ללמוד את התינוק המיוחד שלך) ואז לקחת באופן יזום לעשות פיפי. כשלוקחים ומחזיקים ואומרים "פשששש" אז הוא מתרוקן מכל הלב, וזה נותן קצת יותר זמן עד הפיפי הבא (-: .

וכן, בהתחלה, כשהם קטנים, כשהשלפוחית קטנה, וכשעדיין לא למדתם לתקשר זה עם זה סביב הצרכים, הרווחים קטנים מאוד. תסתכלי על האגרוף שלו ותנסי לדמיין מה הקיבולת של השלפוחית ... (יש איזה יחס). זה משהו פיצי! כמה נוזלים זה כבר מחזיק? אז ברור שהוא יצטרך כל פעם שהשלפוחית התמלאה. אבל הוא גדל כל יום, וכך גם הנפח של השלפוחית, וגם התקשורת משתפרת.

נראה לי ככ טבעי ונכון לגדל בלי חיתול אבל אם זה דורש ממני לעזוב הכל כל רבע שעה זה קשה, לא? ככה אתן חיות?
חס ושלום

תראי, בנוסף למה שאמרו קודם:
תתחילי עם פשפושים באיזשהו קצה שנוח לך. אצלי זה היה דווקא הקקי של ארבע לפנות בוקר - שם האיתות שלו היה הכי ברור.
או מה שבשמת ייעצה לי: תלכי לפשפש כל פעם שאת מחליפה חיתול.
ומשם תמשיכי, לאיזה כיוון שהדברים יצמחו. והם יצמחו, בכיוון זה או אחר.
לאט לאט.
וגם: גם לי זה נראה טבעי ונכון לגדל בלי חיתול, אבל זה ממש לא מתיישב עם השטיחים מקיר לקיר שיש לי בבית. מה לעשות! עוד לפני הלידה שאלתי פה חוות דעת באם בכלל אפשר ליישם בליחיתולים עם שטיחים, והתשובה היתה: קשה, קשה...
אז אני מפשפשת-עם-חיתול, והשטיחים יכולים לקפוץ לי. אבל אומרים שעם חיתול מידת הקשב קטנה יותר, כי את יודעת שהחיתול מגבה אותך, וקל לך יותר לחפף. נכון. אז מה? אז אני עושה את מה שאני יכולה ושמחה בזה.
ולפעמים אני בבית ואשכרה הולכת לפשפש אותו כל רבע שעה וטוב לי עם זה, וזה קל וזורם, ולפעמים אני בחוץ ויכולה לפשפש אותו כל חצי שעה וטוב לי עם זה, ולפעמים אני לא יכולה לפשפש אותו כמה שעות ברצף, אפילו אם אני כביכול פנויה. זה מה יש. ולפעמים מפשפשת כמה פיפיים נורא מוצלחים ואז נותנת אותו לבעלי ותוך דקה הוא עושה קקי בחיתול. אז מה, אני לא אתן לאבא שלו להחזיק אותו, כדי לא לפספס חלילה פשפוש? פחחחח!!!!!!!
אין שחור ולבן. גישת הקשב, או "תובנת הקשב" כמו ש טלי מא קראה לזה פעם, היא רצף, שמכיל בתוכו גוונים רבים ואלפי ווריאציות של דרכים ליישם את זה. מהי הדרך שלך, המינון שלך, הסיטואציה שלך? לכי ותתפרי לעצמך חליפת-קשב שמותאמת למזג וליכולות שלך ושל התינוק ושל משק הבית שלך, במקום לנסות ללבוש איזו חליפת-שטאנץ שמצטיירת מהטקסט למעלה ("מבוא לשיטה"), ואל תנסי לעשות את מה שאני עושה, או את מה שמישהי אחרת עושה. פיפי אחד ביום טוב לך כרגע? לכי על זה. לא לעשות שום דבר ורק להגות בנושא שבועיים, לנוח מהניסיון הראשון ולהתרכז במשהו אחר טוב לך? לכי על זה!

אחרי הרגיעה תבוא ההתקדמות. מעצמה. את פתאום תמצאי דרך.

תודה לכולכן על התובנות החשובות! לבנתיים אני מגששת...היום התחלתי להגיד לו אה אה ופששש כשהוא עשה פיפי וקקי. וקניתי שני חיתולים רב פעמיים לנסות אותם. עד עכשיו השתמשתי בחד פעמיים אקולוגיים אבל זה נורא יקר וזה עדיין פלסטיק צמוד לטוסיק המקסים של שחר וזה נראה לי נורא לא כיף. כמו להסתובב עם תחבושת למחזור כבד כל הזמן...איכס
אה, והכי חשוב- חלמתי בלילה שאני מפשפשת אותו בגינה ליד הבית וזה היה תענוג

כמו להסתובב עם תחבושת למחזור כבד כל הזמן...איכס
בדיוק!

אה, והכי חשוב- חלמתי בלילה שאני מפשפשת אותו בגינה ליד הבית וזה היה תענוג
הי, מדליק!!!!

כבר עזרתי לו פעמיים לעשות קקי בכיור!!! איזה כיף!
המון קרדיט לתמרוש שפתחה לי את הראש לכך שלא חייבים קשב טוטאלי אלא מתי שנח! סחתיין עליך!

המון קרדיט לתמרוש שפתחה לי את הראש לכך שלא חייבים קשב טוטאלי אלא מתי שנח! סחתיין עליך!
כיוון שזה אחד הדברים המרכזיים שאני מלמדת בחוג בלי חיתולים, אז נראה לי שבקצב הזה את יכולה לוותר על החוג (יותר אקולוגי).

המון קרדיט לתמרוש
ומי את חושבת פתח לי את הראש?

<כולן אומרות את זה פה, שוב ושוב>

לא חייבים קשב טוטאלי אלא מתי שנח!
כן, להתחלה זה מעולה.
אחר כך הילד מעצמו דורש ממך יותר ויותר.

שליחה על ידי לירי* » 19 מאי 2008, 13:42

_לא חייבים קשב טוטאלי אלא מתי שנח!
כן, להתחלה זה מעולה.
אחר כך הילד מעצמו דורש ממך יותר ויותר_

עכשיו אני חייבת להצטרף, רק כדי לחזק את התובנה הזאת, ובעצם גם כדי להגיד לכולכן המון תודה!!!
כבר כמה חודשים אני משוטטת בשקט בין הדפים האלו, וזאת הפעם הראשונה שאני כותבת...
הגוזלה שלנו בת חמישה חודשים כמעט. התחלנו בלי חיתולים בגיל חודשיים וקצת, עם הרבה סימני שאלה אבל עם הרגשה שיש כאן משהו שחייבים לבדוק...
התחלנו באופן חלקי (רק ביום, רק בבית). תוך ימים ספורים האלופה קולטת את העניין (או שבעצם -אנחנו אלו שמתחילים לקלוט...), ומאז אין, ואין מצב לקקי בחיתול. כבר הצלחה מבחינתי. עם הפיפי כמובן יותר מסובך, כמעט יבשה אבל עדיין יש פספוסים פה ושם, ובעיקר, כפי שכבר נאמר פה, כשאני לא מקשיבה לעצמי! וכן - יש גם פספוסים הפוכים - אני לוקחת אותה לשירותים ומקבלת צרחה עזה - "זה בכלל לא מה שרציתי..."! לומדים כל יום!
בכל מקרה, הדבר שהכי הדהים אותי הוא שעם הזמן הקטנה התחילה לבקש פשפושים גם מחוץ לבית, ומהר מאד דורשת מהאמא העצלנית שלה לקום גם בלילה...אני כמובן מגייסת כוחות, רק כדי לראות את חיוכי הנצחון של אחרי, ובאמת - המבט הזה שאומר לנו תודה אחרי כל פשפוש, תודה שאתם מקשיבים לי ועוזרים לי לחזור לישון מרוקנת ושלווה, שווה הכל.
אז שוב - מדהים ללמוד מכן, מילדתנו ומעצמנו. המון המון תודה!

ובאמת - המבט הזה שאומר לנו תודה אחרי כל פשפוש, תודה שאתם מקשיבים לי ועוזרים לי לחזור לישון מרוקנת ושלווה, שווה הכל.
כל כך נכון! המבט הזה הוא אחד הדברים שגרמו לאיש, שהתחיל בהתנגדות גדולה לכל העניין, להתמכר לפישפושים. שיח-המבטים עם הינוקא.