לגדל ילדים בלי חיתולים

הגוזל בוכה בכי היסטרי הרבה פעמים במהלך הפשפוש. (לפעמים לפני פיפי אבל לפעמים בלי קשר.) אני מתחילה לחשוב שאולי משהו לא בסדר בפשפוש או שאולי אני מכאיבה לו/ כואב לו אנא עזרתכן?

ולעניינים פעוטים יותר
שמתי לו גרביים שלי, פשוט חשבתי שגרביונים (כאלה שהם כמו מכנסיים צמודים מצמר) יהיו יותר מחממים.
ילדת טבע- טוב, אני זוכרת שהתעכבת וניסיתי לעודד אותך.. קשה לסחוב כ"כ הרבה. העיקר שעבר..
(לשתינו...)
לגבי הגרביונים-הרי המכנסיים של רובינא זה על אותו עיקרון, לא? למה אותם לא צריך להחליף כל הזמן? והאם את יודעת אם היא עדיין מוכרת כאלה?

ומאיפה משיגים גרביונים כאלה
אנחנו קנינו את הגרביונים שלנו באחת מחנויות הבגדים הזולות מול השוק ברחובות (את מסביבת רחובות, נכון?) ואני מניחה שאפשר למצוא בעוד מקומות. 12ש' היחידה.
כי אחרת זה יוצא עסק די יקר כי צריך לא מעט כאלה, זה לא פליז
א. לא יקר.
ב. לא צריך הרבה כאלה כי כל הקטע שעם החור זה לא נרטב (כמעט).

למיטב ידיעתי היא כבר לא מייצרת כאלה (שלי בכלל בהשאלה) אבל אם אני לא טועה יש בדף שלה קישור להוראות הכנה.

כן, אני מגדרה..
אבל אני תכף נשברת ולא אצטרך שום גרביונים. הוא מתעורר לקקי, לוקחת לכיור,נרדם. מתיישבת. מתעורר ובוכה לקקי. לוקחת. נרדם. וחוזר חלילה 5 פעמים. איך שנשברתי ושמתי חיתול התחיל לעשות. לקחתי שוב, התחיל לבכות בהיסטריה. החזרתי חיתול- עשה. מה נסגר???
חוצמזה בלילה היה משהו הזוי. הוא התעורר בבכי היסטרי. הורדתי לו חיתול, ובאותה שניה הוא חייך (!) ושקע בשינה עמוקה! כך מצאתי את עצמי מפשפשת אותו בלילה, שזה נמצא במדור בכלל תחת מתקדמים. למה לא סיפרו לו?

והתישבתי איתו עם הקערה שלו והוא שחרר קקי ענקי בשמחה
אהה. בגלל זה הלכתי לכל מקום עם הסיר שלו. בתוך שקית, עם גליל נייר טואלט כדי לרפד במקרה שהוא צריך במקום שאין שירותים לשטוף את הסיר, והשקית עם הסיר בתוך עוד שקית. הכל נכנס לתיק הענק שלי, בדרך כלל.

כבר שני לילות שאני לא ישנה, תינוק אחד פשוט מסרב בכל פנים ואופן לפספס בנחת

סליחה, סליחה, אני מתפוצצת מצחוק על התיאור ההומוריסטי המקסים ועל התינוק המדהים, זה לא שאין לי אמפתיה לאמא אחרי לידה... טוב, גם הזדהות. אכן, גם שלי. סרב סרב סרב "לפספס". אמא!!!!!! אני צריך!!!!!!! קומי כבר!!!!!! אין מה לעשות. פיספוס זה כשלא קלטנו שהוא צריך - לא כשהתינוק מודיע באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים...

שזה נמצא במדור בכלל תחת מתקדמים. למה לא סיפרו לו?
טוב, אני לא יודעת. אני לא הפרדתי במקור בין שעות היום ללילה. את יכולה לראות במאמר המייסד שנמצא בראש הדף הזה.
אין שום הבדל עקרוני, חוץ מאשר שלדעתי בלילה יותר קל...

לגבי הבכי אחרי פישפוש:
יכול להיות מכמה סיבות. אני נתקלתי בזה במצבים, שאני חשבתי שהוא "גמר" אבל הוא לא גמר. למשל, הסימן לזה שהתינוק שלי גמר לעשות קקי היה - שהוא עשה פיפי. ולפעמים הוא עשה, ועשה, ועשה ועשה וחשבתי שזהו - אבל היה עוד, והוא ממש נעלב וכעס שלא הבנתי שהוא צריך עוד קקי/פיפי.
זה שהוא בוכה אחרי אומר לך שאין בעיה עם איך שאת מחזיקה, או שהצקת לו, אלא שיש בעיה עכשיו. למשל: הוא עוד לא גמר, צריך עוד. או למשל: הוא גמר ורוצה מייד להיות מנוגב ולבוש. או השד יודע מה. לפעמים אלה סיבות מוזרות שאנחנו לא שמנו לב אליהן. למשל, כשהוא גומר פותחים את הברז לשטוף והברז מרעיש וזה מפחיד אותו. לכי תדעי. אז הדבר היחיד שיש לעשות: להתבונן. לשים לב. להקשיב לו. לנסות להבין מה הוא רוצה להגיד לנו. לחבק, לנשק, להניק, להגיד לו לספר לנו בטלפתיה ולנקות את המוח כדי לקלוט אותו. בקיצור:
דרך ההתמודדות - הרבה אהבה, והרבה הקשבה (נו, מה עוד חדש

).

לכל העושות במלאכה!
כיף לתינוקות שלכן, וזה לא מובן מאליו!

סיפורון:
הפעם החלטתי לגדל את התינוק עם חיתולים, מכל מיני סיבות של חורף נוחות סבלנות וכו'.
אבל... התינוק בן 3 ימים בוכה קצת, לא נראה לי שהוא רעב, אני מורידה חיתול, מחזיקה מעל הכיור ו...תוך שניה הוא נרגע, תוך 3 שניות משתין (מה עושים עם בולבולים?), ותוך 5 שניות יוצא גם קקי. והתינוק מבסוט ורגוע.
אז החלטתי לא להחליט ולזרום עם מה שקורה. מה שנכנס לדיסקט כבר אי אפשר להוציא.

(-:
זאת פשוט עדות שמוכיחה, שבאמת התינוקות נולדים עם הידע והצורך והרצון בעזרה להשתחרר - זה לא "בא מאיתנו".
מה שכן, רק הורה שמכיר גידול ילדים בלי חיתולים יכול להבין, שזה מה שהתינוק רצה כשהוא בכה

אבל הפיצפון שלי ממש לא מתרוקן בתוך 5 שניות. הוא ממש משתהה ומתאמץ ולפעמים נרדם חמש פעמים באמצע. אני משתגעת, ביום הראשון היה כל כך כיף ועכשיו זה סבל וכל הבית בניחוח קקי (ולא, אין כמעט פספוסים).

בשמת תודה על התשובה המעניינת. החכמת אותנו כהרגלך.

אז ככה:

לקח לי 7 שנים לפתח מודעות ל חיתולים רב פעמיים, עוד שנתיים כדי להחליט איזה סוג לקנות ועוד שנה כדי לעשות את הצעד האמיץ של לרכוש ולהביא אותם אל פתח ביתי.
ועכשיו מה?
מוצאת עצמי עם בת שנתיים וחצי שכבר שנה גמולה-לא גמולה,יענו,במצב מבלבל ומעצבן שיודעת ויכולה לעשות בשירותים/סיר,ועושה-איזה פעמיים שלוש ביום, אבל מפספסת הרבה (כי מרוכזת תוך כדי במשהו וסתם אין לה כח להתפנות...). אז אני מנסה עכשיו את הרב פעמיים ומוצאת עצמי מתוסכלת מכמה התעסקות יש סביב העניין הזה. היא עושה כל כך הרבה פיפי,שממילא הכל נרטב-גם החיתול וגם הבגדים,אז בשביל מה בכלל לטרוח? ואז אני כבר מעדיפה להשאיר אותה עירומה לגמרי ודי (אנחנו גרים ליד אילת,כך שזה לא נורא קר במשך היום...)
ואז הפספוסים משגעים אותי ובאיזה שהוא שלב-מחליטה לחזור לחד פעמי ודי.
פרט שחשוב לציין-אני בבית עם 3 ילדים בחינוך ביתי ולקראת סוף הריון,מה שאומר שאין לי יותר מדי זמן וסבלנות להתעסק בעניין הצרכים כל היום

ועכשיו לשאלה:
לאחרונה הזדמן לי לפגוש כמה אימהות שמגדלות את ילדם בלי חיתולים בכלל. ועלתה מחשבה במוחי-אולי העולם מנסה להגיד לי משהו?
כרגע נראה לי ממש לא מציאותי לדמיין אפילו מצב שבו אני מספיק קשובה לכל פשפוש/קקי של התינוק החדש. כל כך עסוקה כל היום במליון אלף דברים תוך כדי שקשה לי לראות עצמי מצליחה להקדיש לעניין הזה תשומת לב.
מצד שני-כל ההתעסקות עם הרב פעמיים והכביסות,והתסכול כשהילדה לא רוצה להגמל לגמרי והפשפושים והקקי בכל רחבי הבית-גם זה דורש יותר מדי תשומת לב.
בקיצור-אשמח לתמיכה מאימהות ל3 ילדים ומעלה,שיאמרו לי שהאופציה של בלי חיתולים היא אפשרית ואפילו יותר פשוטה מהעיסוק ברב פעמיים. יש כזו אמא????
מתחילה לחשוב שאולי עדיף להשקיע את זמן תשומת הלב הרבה לעניין הצרכים בחודשים הראשונים של חייו של התינוק החדש, ולו רק כדי לחסוך מעצמי את הבלאגן שאני חווה עכשיו עם בתי בת השנתיים וחצי.
ומצד שני (שלישי/רביעי...) בנים נגמלים ממילא יותר בקלות מבנות,לא? אז אם ייצא בן (הפתעה עדיין,לא יודעת...) עדיף לוותר על הבלי חיתולים? זה גם נראה לי יותר מסובך לפשפש בנים-הם משפריצים את הפיפי לכל כוון,לא?

תוהה ומבולבלת...
אשמח כאמור לעצות מאימהות וותיקות בעניין (ושיש להן עוד 3 ילדים סביב התינוק החדש...)

זו אני הייתי ה פלונית האלמונית שכתבה, ממחשב אחר...

אשמח כאמור לעצות מאימהות וותיקות בעניין (ושיש להן עוד 3 ילדים סביב התינוק החדש...)
תקראי לתבשיל קדירה לדף! גם יש לה דף בשם בלי חיתולים סיבוב שני או משהו כזה (חיפוש, חיפוש).

איזה עצות למשל?
אצלינו הקטנה מפושפשת ע"י אמא והגדולות - 4.5, 10.5 - מועסקות ע"י אבא או לעצמן.

נעמה היי
אני קודם כל חייבת להגיד שאני לא אוהבת חיתולים חד פעמיים, רב פעמיים או פיפי וקקי בכל הבית וככזאת הפיתרון הכי טוב שמצאתי עבורי עם השניים האחרונים (בנים) היה שילוב של כל השלושה.
ניסיתי ללא חיתולים ממש מגיל אפס אבל רמת הריכוז הנדרשת היתה גדולה כל כך עבורי שהגעתי לסוף היום מותשת לחלוטין.
בקיץ אצלי הם מסתובבים ערומים כאוות נפשם, לפעמים אני מפשפשת אבל לרב מנקה אחריהם.

אצלי הם גם פיתחו התנגדות ברורה בגיל צעיר לפישפוש ובשלב מסוים כל ניסיון כזה היה פשוט עקר.

בחורף התנדנדתי כל הזמן בין חד פעמי לרב פעמי לפי רמת הסבלנות והסובלנות שלי באותו היום.
עם הילד הראשון דבקתי אך ורק בחיתולי בד אבל אחריו כבר עברתי לטיטולים למשל בלילה, נמאס לי להתעורר להחליף חיתול באמצע הלילה.

אבל אני רוצה להגיד שאם היה חם כאן כל ימות השנה הם היו פשוט ערומים, הכי קל והכי נח לטעמי, במיוחד שאנחנו נמצאים בחוץ רב היום.

הילדים שלי באמת כולם נגמלו לגמרי לפני גיל שנתיים אבל יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+...
אז אני דוגלת בלא להיות פנטית בכלום.

זה מה שיש לי לספר מהחוויה האישית שלי, מקווה שזה טורם משהו ולא רק מבלבל עוד יותר.

אופס, תורם התכוונתי

יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+...
נשמע מאוד מוזר. או שהחברות לא ממש גידלו "ללא חיתולים" (אולי הן פיספסו כמה דברים עקרוניים בזה?). שלוש פלוס? לא נגמלו? מה פירוש לא נגמלו? היו בחיתולים עד גיל שלוש פלוס??? אז איפה ה"בלי חיתולים" פה?

באתי.
בלי חיתולים סיבוב שני. הגדולים עזרו כל כך.
שלושה גדולים ( 7, 7, 4), אחד כבר בן 10 חודשים.
לא ניסיתי ר"פ, כך שאני לא יודעת להשוות.
בלילה אנחנו משתמשים בר"פ, אבל אם בעלי לא בבית, אני בלי, כי למי יש כח לחתל מתוך שינה, כבר עדיף לישון בשלולית

יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+...

(אולי הן פיספסו כמה דברים עקרוניים בזה?).

וכאן נכנסת השאלה שלי:
הילדה בת שנה וארבע, בדיוק שנה מאז שהתחלנו בלי חיתולים. בחורף שעבר היינו עם חיתולי בד שהורדנו לפישפושים. כל הקיץ היינו רק עם מכנסיים קצרים שהחלפנו כל פעם שנרטבו. עכשו בחורף עם תחתונים שריפדתי ומכנסיים. התחתונים הכרחיים אחרת המכנס הוא מרזב ישר לתוך הגרב והנעל, אבל משאירים כתמון ברור במכנסים כך שאנחנו מחליפים מיד. בבית בד"כ עם התוסיק בחוץ אבל בחוץ (שזה רוב זמן הערות) אני לא מוכנה לזה. לא בגלל הקור אלא כי התיסוק שלה די פרטי. בוא נאמר שבשנה האחרונה גם בקטעים שהיתה "מרופדת" תמיד הצענו, תמיד היינו קשובים לבקשות פיפי ותמיד החלפנו מיד פיספוס. כל ההקדמה הזאת היא כדי שלא תגידו שהיא לא גדלה באמת בלי חיתולים.
אבל, אני חייבת לציין שאפילו היום ההצלחות לא רציניות עם הפיפי במהלך היום (עם קקי אין בעיות, אפילו ברמה שאני לא מפחדת ממרפי, וגם עם פשפושים ליליים לרוב לא). לפני שאמרה "פיפי" לא היתה מסמנת ולרוב גם לא מוכנה לפשפושים יזומים. הייתי בטוחה שכשתדע להגיד נהיה על דרך המלך. היום, למרות שהיא אומרת "פיפי" ויודעת לקשר את המילה לסיר, לבית השימוש, למישהו שהולך לבית שימוש וכן הלאה, אנחנו לא מצליחות להגיע לנקודה שהיא תגיד לי "פיפי" לפני שהיא צריכה כדי שאקח אותה. הרבה פעמים היא אומרת פשוט תוך כדי שעושה בתחתונים ואם היא בלי תחתונים, אפילו אומרת "פיפי" והולכת מיד להביא את הסמרטוט ומנגבת את השלולית. לפעמים היא לא מרגישה שהיא עושה, שזה בכלל מאוד מפתיע אותי כי כבר שנה, כל פעם שהיא עושה אני אומרת לה "את עושה פיפי". לפעמים היא מרגישה שהיא צריכה, אומרת פיפי ומתיישבת על הסיר, אבל אף פעם לא מצליחה ממש לעשות בסיר. בשירותים יש יותר הצלחה אם אני יוזמת פשפושים, אבל גם זה רק אם היא ממש ממש צריכה בדיוק עכשו, כי אם לא אז היא לא תעשה אב תעשה על הרצפה חמש דקות אח"כ. בקיצור, להרגשתי אחרי שנה היינו צריכים להיות כבר במקום אחר, במיוחד לאור זה שהיא מבינה הכל.

ואז עוד באה עידנה ומפחידה אותי עם יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+..._

מה אני עושה לא נכון?
מבקשת רעיונות ועצות אבל לא לשלוח אותי לדף בלי חיתולים בשאיפה לשלמות . אף אחד לא יכול לשאף לשלמות במשך שנה שלמה. בשנה הזו היו תקופות יותר ופחות נונשלנט אבל באופן כללי נראה לי שסביר.

נעמה, סליחה עם נדחפתי באמצע הדיון עליכן, המרגיעון: זה לא נגדך זה בעדי.

היי בשמת!
חברה אחת שהיתה די פנאטית עם הבלי חיתולים וכשהבן שלה הגיע לגיל 2 וחצי וסירב בכל תוקף לפישפוש או לעשות מרצונו במקום מוגדר היא התייאשה והתחילה לחתל אותו. אחרי זה כבר לא היה מוכן להוריד את החיתול גם כשהיה מלא בהכל!

לא אומרת שככה זה תמיד, רק שצריך שתהיה הקשבה לכל הצדדים.
ואני שוב מעידה על זה שאצלינו שניהם פיתחו סירוב ברור ומוחלט לפישפושים שלי, הייתי רק מתקרבת איתם למקלחת או מרימה אותם לתנוחה ומיד היו מתפתלים לי מהידיים (וזה כבר מגיל מוקדם, לא זוכרת בדיוק אבל נדמה לי שסביבות ה 6-7 חודשים).

תודה לכן על השיתוף
קראתי בזריזות עכשיו,אבל אחזור לשקול את העניין ביתר תשומת לב כש... בלילה...כשאקום להחליף....

עדינה-התחברתי למה שכתבת לי , כי זה פחות או יותר מה שקורה אצלנו עכשיו. גם אני תמיד מעדיפה את דרך האמצע מאשר להצמד לעיקרון. תודה.

אוםאלקיצקיצ,
תיאור די מדויק של התהליך שהיה אצלנו, חוץ מזה שאנחנו התחלנו בגיל חודש בערך, אולי פחות.
(עכשו שנה ו-10)

_אוםאלקיצקיצ,
תיאור די מדויק של התהליך שהיה אצלנו._
רק שאצלנו זה היה בקיץ ובלי תחתונים, ואני לא ראיתי בזה בעיה (אלא שיפור ושחרור, אחרי בלי חיתולים חלקי מאוד-מאוד).
בגיל שנה וחודשיים זה היה כך, בגיל שנה וחצי כבר אפשר היה לומר שהוא גמול.

הרבה פעמים היא אומרת פשוט תוך כדי שעושה בתחתונים ואם היא בלי תחתונים, אפילו אומרת "פיפי" והולכת מיד להביא את הסמרטוט ומנגבת את השלולית
זה נפלא בעיני.

אגב, נכתב בדף אחר, שבגיל עמידה/הליכה הם נוטים לעשות היכן שהם עומדים - ב"מצב הטבעי" זה היה נספג באדמה, לא נוגע להם ברגליים אפילו, ואף אחד לא היה עושה עניין. זה אנחנו עם הרצפה הנקייה(?) שעושים עניין.

וכדאי לך לקרוא גם ב גמילה מחיתולים בגיל צעיר וגם ב מעבר מבלי חיתולים לגמילה

שהיתה די פנאטית עם הבלי חיתולים
לא יודעת מה זה "פנאטית".
זה כבר מריח לא טוב. השיטה הזאת לא "פנאטית" ואין בה שום "פנאטיות".
אם היא היתה "פנאטית" סימן שהיא עשתה שגיאות גדולות כבר מההתחלה, ולא פלא שהסתבכה. או שאת מתארת אותה לא נכון.
מצד שני יש בה כנראה דברים שאנשים לא מבינים אותם בלי ללמוד יותר על השיטה. אם באים לעניין מכל הכוונות והציפיות המלחיצות של החברה המערבית, מתפיסות של תרבות-חיתולים, אפשר לעשות טעויות גדולות ולא לדעת איך לתקן אותן.

וכשהבן שלה הגיע לגיל 2 וחצי וסירב בכל תוקף לפישפוש או לעשות מרצונו במקום מוגדר היא התייאשה והתחילה לחתל אותו
הייתי אומרת: שביתת פשפושים שהסתבכה, ולא טופלה טוב בזמן.
ואחר כך, הכנסת חיתולים בגיל שנתיים וחצי - לדעתי שגיאה קשה ביותר.

הרגשות. הרגשות. הכי חשובים. צריך להבין את זה. הרגשות שאמא משדרת קריטיים. אם אמא עושה את זה ממקום בעייתי (כולנו, אבל יש דרגות) - זה מסתבך והופך למאבק כוחות במקום לקשב הדדי ותקשורת (אצל כולנו יש שלב של מאבק כוחות. כולנו. אבל אפשר לצאת ממנו מהר ואפשר להתקע בו, ואת זה רואים כבר בגיל 9 חודשים כי זה ה-גיל בהא הידיעה של השביתות).

שאצלינו שניהם פיתחו סירוב ברור ומוחלט לפישפושים שלי, הייתי רק מתקרבת איתם למקלחת או מרימה אותם לתנוחה ומיד היו מתפתלים לי מהידיים
באמת קשה מאוד לדעת מה קורה במשפחה אחרת, ועוד דרך האינטרנט.
אני אצביע על כמה עקרונות, וכל אחת תצטרך לחשוב בינה לבין עצמה מה רלבנטי למקרה שלה:

הטיפול בצרכים של התינוק קשור יותר מכל למערכת היחסים בין המטפל/ת לתינוק (לרוב: האמא). יש פה יותר "תקשורת" מאשר "פיפי".
סירוב לפשפושים הוא שביתת פשפושים. שביתה פירושה שאנחנו עושות משהו לא נכון. קודם כל משדרות משהו לא נכון. יותר מדי כפייה? פחות מדי ביטחון? יותר מדי לחץ וציפיות לביצוע? פחות מדי קשב? פחות מדי תקשורת הדדית?
כל מתח במשפחה, גם אם הוא בין האמא לגורם אחר שאיננו התינוק, משפיע על התינוק - ואצל תינוקות שגדלים בלי חיתולים אפשר לראות, שהמקום הראשון שהמתח יתבטא בו, הוא הצרכים.
התקשורת לגבי הצרכים של התינוק מצליחה יותר ככל שהתינוק נמצא יותר על גוף המטפל (האם, בד"כ), בין היתר, מפני שתינוק צמוד סובל פחות ממתח, מפני שתינוק לומד מהר מאוד לא לעשות על מי שמחזיק אותו ולכן מבקש שיפשפשו אותו , מפני שאמא קולטת יותר בקלות את התינוק כשהוא עליה.
התקשורת לגבי הצרכים מצליחה יותר כאשר יש יותר "זמן בחוץ" מאשר "זמן בבית", בתנאי שההורים לא נרתעים מלפשפש את התינוק בחוץ בכל מצב ובכל מזג אוויר ("זמן בחוץ" לא שווה כלום אם דווקא אז התינוק מחותל).
ככל שיש יותר דברים מלחיצים בחיים כמו: ביקורים אצל אחרים שאי אפשר להיות אצלם בלי חיתול, ביקורים מלחיצים של אנשים כנ"ל בבית, ביקורים במקומות שהתינוק צריך להיות מחותל בהם, ועוד חוויות רבות של חוסר קשב יחסית לכמות השעות שיש קשב לתינוק - כך יש פחות שיתוף פעולה של התינוק.
ככל שאמא יותר לחוצה, ויש לה רגשות כגון "ייאוש" בהקשר של הבלי חיתולים - כך יש לצפות ליותר שביתות, לשביתות יותר ארוכות, ולדברים שנראים כאילו "התינוק עושה דווקא" בכוונה במקום שהוא כבר יודע שאמא לא אוהבת.
אם לאמא יש בתוכה ספקות אם גידול ילדים בלי חיתולים לא מציק לתינוק (במקום אמונה שטוב לתינוק לא להיות עם בית שימוש נייד עליו), יש יותר בעיות וקצרים בתקשורת.
אם לאמא יש רגשי אשמה על כל פעם בחיתולים, והיא מרגישה צורך להצטדק לפני מישהו, יש יותר בעיות עם התינוק.
אם אמא מאוד לחוצה ו/או כועסת כשיש לה פספוסים, ויותר מכך: אם היא לא מפנימה שהפספוס הוא שלה ולא של התינוק, ושהפספוס הוא צפוי וטבעי לאמהות כמונו ולא חריג ופסול, אז התינוק יגיב בהתנגדות קשה ביותר.
אם לאמא יש תפיסת קורבן מפותחת, והיא לא מסוגלת לראות את העזרה לתינוק ללמוד איפה המקום המתאים לעשות את הצרכים בצורה יצירתית ובוטחת, לא רואה את תפקידה כמנחה אלא כמשרתת - אז התינוק ילמד להפוך את אמא לקורבן בכל צורה שתהיה הכי גרועה לאמא. )-:

בקיצור, אני אחזור לעיקרון שכתבתי בהתחלת הדף:
גידול ילדים בלי חיתולים מתאים לכל התינוקות.
לא מתאים לכל האמהות.

ואני רוצה להסביר קצת יותר לגבי מה שכתבתי, "רגשות כמו ייאוש":
זה לא שאסור לאמא להתייאש.
מותר. אבל אולי זה הסימן הראשון שהשיטה לא מתאימה לה בכלל וחבל על הזמן והמאמצים שלה, שתרד מזה. היא לא במצב נפשי מתאים. אולי עדיף כבר נזק מחיתולים מאשר נזק מאמא?
"ייאוש" הוא רגש שנראה לי מיוחד. הוא מעיד על כך, שיש פה תגובה לפעולה שבאה לא מתוך מעמקי הנפש של האמא, אלא מתוך המקום שבו היא מנסה "לרצות מישהו אחר ולעשות משהו שנחשב בעיניה עדיף, עם שאיפה לאידיאל, עם ביקורת עצמית חריפה, ועם חוסר ביטחון וחוסר אמונה".
לא בטוחה שהקפתי הכל. אבל:

אם יש ייאוש - סימן שאת עושה משהו שלא באמת בא ממך.
אם יש ייאוש - סימן שיש סבל, וזה שונה לגמרי מ"קושי".
אם יש ייאוש - תחשבי שנית, למה בכלל את עושה את זה? בשביל מי?
אם יש ייאוש - אז לא כיף לך. אם לא כיף לך, מה את חושבת שהתינוק קולט? שלעשות פיפי זה סבל? שכל קקי שלו גורם לך ייאוש? שאם הוא עשה לא במקום המתאים כל העולם לא בסדר? איך הוא אמור להגיב לרגשות כאלה של מצוקה מאמא שלו?

הכי חשוב לגדל ילדים מתוך כיף. לקחת את הדברים בקלות. ליהנות מההנקה, ליהנות מהשינה המשותפת עם התינוק, ליהנות מלנשק ראש מתוק של ילד במנשא, ליהנות מלמשמש תוסיק קטן עירום (-: , ליהנות מלהמציא משחקים של "בוא נשקה עץ" בחיק הטבע, ליהנות, לבלות, לעשות מזה כיף והנאה וזמן שבו מעל הכיור נעים לתינוק כי אמא מפנקת תוך כדי ושמחה כשהתינוק מתרוקן ומשחקת איתו.
מה שעושים בכיף ובהנאה - התינוק נהנה ורוצה עוד.
מה שעושים בפשטות וכחלק טבעי מהחיים - התינוק מקבל ומשתף פעולה.
מה שעושים מתוך סבל, ייאוש, הקרבה, מאמץ עילאי, תיסכול ולחץ - התינוק לא רוצה. לא רוצה.

כמה ייאוש, כעס, תיסכול ולחץ צריך בשביל להלביש חיתול על ילד בן שנתיים וחצי????
כמה חוסר ידע על "בלי חיתולים" צריך בשביל שזו תהיה בכלל אופציה בגיל כזה?

נעמה שלום,
בוטן ילדה חמישית במשפחה, אחרי 4 שגדלו בחיתולים.
אפשרי? בהחלט, למרות שהגדולים לא מפשפשים אלא רק אנחנו.
יש לנו גם כמה חיתולים ר"פ, שמשמשים למקרים מיוחדים, כמו נסיעות ארוכות- באוטו היא עם חיתול, וכשאנחנו מגיעות החיתול יורד.
הבלי חיתולים חשוב לי מהרבה מאד סיבות, אבל אחת מהן היא בהחלט- הילדים הגדולים. כדי ללמד אותם ולהראות להם שאפשר גם ככה.
והעיקר בלי לחץ , תזרמי עם מה שמתאים לך.

מה שעושים בכיף ובהנאה - התינוק נהנה ורוצה עוד
אני מכורה לריח של הקקי שלו (מה שיוצא ממש מסריח בחיתול חד פעמי כמו שהגדולה לבשה בגיל הזה לחרפתי...).

רוצה לחלוק בעיה שעולה בימים האחרונים ואשמח לעצות מנסיון. הגדולה שלנו בלי חיתולים מגיל 10 חודשים ומוגדרת "גמולה" לפי חוקי המיינסטרים כבר המון זמן (עושה לבד בסיר, מורידה לבד מכנסיים/תחתונים מבקשת במקומות זרים ואם זה בחצר או בחיק הטבע הולכת לבד לעשות בצד). לאחרונה קצת לפני הלידה היא התחילה לפספס. בהתחלה זה היה בלילות, היא כבר לא עושה בלילות יותר משנה ואפילו הולכת לבד לסיר כשמתעוררת מתוך שינה, לתקופה היא ישנה בכלל בלי שעוונית במיטה אפילו, אבל פתאום היא התחילה לפספס ובגדול, פעם אם היה בורח לה היא היתה עוצרת אחרי הטיפה הראשונה ורצה לסיר, היום זה כבר כל הנהר, אחרי הלידה זה התחיל להיות גם בימים, לכאורה זה נראה כאילו היא עסוקה מדי בשביל לעצור וללכת לעשות פיפי ונזכרת כשזה כבר מאוחר מידי, זה גם מאוד לא נעים לה והיא מדברת על זה ומתלוננת שרטוב לה ושלא נעים לה שרטוב לה במכנסיים או בפיג'מה. התחושה שלי היא שלא זאת בלבד שזה קשור ללידה של האח אלא שזה גם קשור לבלי חיתולים שלו. סוג של תחרות לא כל כך סמוייה על הקשב שלי. אני מוצאת את עצמי קשובה גם לה ומציעה לה ללכת לסיר כשאני מרגישה (אין לי הגדרה אחרת, מאז ומעולם הייתי מרגישה אותה בלי יותר מדי סימנים שאני יכולה להסביר במילים) שהיא צריכה אבל לרוב אני נענת בתגובה של "אין לי" או " כבר עשיתי" ומניחה ואז מגיע הזרם. אני לא רוצה לקחת ממנה את האחריות על הצרכים שלה ממנה כי היא כבר יודעת לעשות את זה לבד אבל עם זאת אני רוצה לעזור לה איכשהו למצוא את הדרך חזרה. למישהו יש רעיון?

הרעיון העיקרי שלי: המון אהבה וסבלנות.
כמו כן, אפשר להצביע בפניה על כמה שהיא גדולה ומתקדמת לעומת האח הקטן שעוד לא יודע "זה וזה וזה". לתת לה להרגיש עדיפות על הקטן, כדי שהיא תרצה להוכיח את העדיפות הזאת בעוד תחומים.
והמון אהבה וסבלנות...
זה שלב, וזה יעבור.
עם כמה שפחות לחץ ישיר בנושא הצרכים - ויותר גילויי תשומת לב, אהבה ו"ניפוח אגו" בתחומים אחרים.
רק דעה.

עושה את כל אלה... זה בטוח יעבור כמו שהופיע ובכל זאת... תודה בכל אופן. בכלל המתוקה הזו, בכל פעם שאני מפשפשת את הקטן מיד מגיעה ונצמדת לי לרגל, ליד או נשענת לי על הגב וקובעת עובדה "אני עוזרת לאמא!" היא יכולה גם לעשות את זה חצי מתוך שינה בלילה אבל אז בדרך כלל אני שולחת אותה לעזור לי מתחת לשמיכה כי קר סתם ככה, בדרך כלל היא גם מקבלת את ההצעה שלי אחרי כמה שניות מחוץ לפוך. אני כל הזמן חושבת מעניין מה היא תזכור מכל זה כשתהיה גדולה (לקפל חיתולי בד היא אפילו כבר יודעת) ואיזה תפיסה תהיה לה. בינתיים אנחנו עושים לביביסיטר שלה בית ספר, היא שמעה שהפצפון עושה בקערה ומיד הגיעה קרוב קרוב לראות איך זה מתבצע בפועל (בת 17) ואחר כך שאלה "כל כמה שעות הוא יונק?" והיתה די בשוק לדעת ששאלה צריכה להיות "כל כמה שעות הוא לא יונק?". אשמח לעוד רעיונות או התנסויות דומות עם אח בוגר ואפשר גם בשמחה בדף הבית שלי.

מגיבה לכמה יחד:

נ ע מ ה_ ו _אום אל קיצקיצ יש לי הרגשה שאתן מתארות את השלב הבא אצלינו.

אפילו אומרת "פיפי" והולכת מיד להביא את הסמרטוט ומנגבת את השלולית. סוף סוף הדרך. איזו מותקית!

הרגשות שאמא משדרת קריטיים._ ו _שביתה פירושה שאנחנו עושות משהו לא נכון.
אני דווקא נותנת יותר קרדית לתינוקת עצמה. אני מופתעת לפעמים כשמתחילה שביתה ומופתעת כשהשביתה מפסיקה.
דווקא אצלי הגיע שחרור מסויים בכך שהבנתי שזה לוא דווקא מה שאני משדרת וכו', אלא הרגשות ומצבי הרוח שלה. ואני מכבדת את זה.

לאחרונה קצת לפני הלידה היא התחילה לפספס. קרה לי עם הגדול. היה בן שלוש ושמונה חודשים בזמן הלידה. (גמול שנה באופן מושלם מחיתולים חד פעמיים ...).
התחיל לפספס כחודשיים לפני הלידה. וכמה חודשים אחרי הלידה עוד פספס ביום ובלילה. לדעתי היה גם קשר לפשפושים עם הקטנה.
עד היום אני צריכה להזכיר לו ללכת לשירותים כי אם לו פשוט בורח לו.
לצערי אין לי עיצות חוץ מלהזכיר ללכת לשירותים. אם מתפספס לו ביום אני מזכירה ללכת יותר לשירותים.
אם בלילה (כבר לא קרה הרבה מאוד זמן) מחליפה מצעים וכמובן לא מראה שיש עם זה בעיה. הוא יודע לבד ואני מאמינה שהוא לא שולט בזה.
באמת המון סבלנות וסלחנות.

חוץ מיזה מצאתי פתרון נפלא לימות החורף ולביקורים אצל חברים. חיתולי כיס עם טיקטקים- ממש קל לפשפש איתם והם דקים ונוחים. הזמנתי שלושה באינטרנט.
למי שלא משנה אז ר ו ב ינ א מכינה כאלו עם וולקרו- רק שלי זה פחות נח לפשפוש וגם להחתלה של הפעלתנית שלי.

_הרגשות שאמא משדרת קריטיים. ו שביתה פירושה שאנחנו עושות משהו לא נכון.
אני דווקא נותנת יותר קרדית לתינוקת עצמה. אני מופתעת לפעמים כשמתחילה שביתה ומופתעת כשהשביתה מפסיקה.
דווקא אצלי הגיע שחרור מסויים בכך שהבנתי שזה לאו דווקא מה שאני משדרת וכו', אלא הרגשות ומצבי הרוח שלה. ואני מכבדת את זה._
אני אדייק יותר:
לשביתה יש כל מיני גורמים.
כפי שהסברתי כבר אלף פעמים לפחות בהרבה דפים, השביתה יכולה להתחיל מזה שהאור באמבטיה לא מוצא חן בעיניו, שאין ראי מעל הכיור והיא לא אוהבת את זה, שפתאום יש רוח, שמשהו מציק לה - המון סיבות.
בדברי הקודמים האחרונים בעצם התמקדתי לאו דווקא במה שהתחיל את השביתה, אלא בשביתה שמתמשכת. שנשארת. כי שם הרגשות של אמא קריטיים.
עכשיו השאלה: מה אמא עושה עם זה?
סירופ מייפל, הואיל ואצלך את מקבלת את זה באורך רוח, ובעיקר ממשיכה בביטחון לפשפש - אני מניחה שגם ביצירתיות מסויימת (מוצאת דרכים לפתרון פשפוש מכבד, כזה שיהיה מקובל גם עלייך וגם עליה, כזה שעוקף את מה שהפריע לה וגרם לשביתה, וכך מנטרל אותה ומאפשר זרימה במקום חסימה),
אז את פשוט משדרת נכון. זה הכל.
יש הרבה מאוד אמהות שמשדרות "נכון". כלומר, מתמרנות, מסתדרות, עוקפות, וזה עובר. הרי זה לא עניין גדול.
המקום שזה נתקע - זה אם האמהות "נתקעות" בגלל השביתה לרגשות קשים, ולא מאפשרות לחסימה אצל התינוק להשתחרר. לא יודעות איך לצאת מזה, ועכשיו הצמד יכול להתקע עם שביתה כזאת חודשים ולהגיע למצבים קשים.

אה, והרגשות הקשים של אמא - יכולים לנבוע מאלף סיבות, שלא כולן קשורות דווקא לתינוק, ולא כולן קשורות בהכרח לפישפושים.
לאמא יכולים להיות רגשות קשים כי הצנרת בבית שלה התפוצצה, היא נאלצת לגור שלושה שבועות אצל חמותה, ובעלה מטפל בפיצוץ הצנרת באוזלת יד קיצונית כשהיא מנועה מפעולה בגלל טיפול בתינוק קטן.
לאמא יכולים להיות רגשות קשים כי היא מוצאת את עצמה חד הורית עם תינוק קטן, כשבעלה חסר כל הבנה לקשייה ולתשישותה. בערבים הוא צריך "להתאוורר מהעבודה" אז הוא הולך לראות כדורגל אצל החבר, או עושה ספורט ("מה, לא חשוב לך שאני אשמור על הבריאות שלי?").
לאמא יכולים להיות רגשות קשים מאלף סיבות.
והתינוק יבטא את זה בפישפושים.

הכי חשוב לגדל ילדים מתוך כיף. לקחת את הדברים בקלות. ליהנות מההנקה, ליהנות מהשינה המשותפת עם התינוק, ליהנות מלנשק ראש מתוק של ילד במנשא, ליהנות מלמשמש תוסיק קטן עירום , ליהנות מלהמציא משחקים של "בוא נשקה עץ" בחיק הטבע, ליהנות, לבלות, לעשות מזה כיף והנאה וזמן שבו מעל הכיור נעים לתינוק כי אמא מפנקת תוך כדי ושמחה כשהתינוק מתרוקן ומשחקת איתו.
בשמת, קצת באיחור, אבל- תודה על הקטע מאיר העיניים (הייתי מצטטת את הכל, אבל..) זה ממש איפס אותי, כי היה לי כל כך קשה, והקשה הזה הפך ללא נעים. ואז אני עשיתי שביתת פשפושים עם כל יסורי המצפון הנלווים. אז עכשיו העפתי את יסורי המצפון, והיום פישפשנו בבוקר, ובערב שוב, וכנראה שזה עובד לנו נפלא כי בין לבין הגוזל לא הצטרך לקקי ועשה רק פיפי בחיתול. ואולי לאט לאט נעשה קצת יותר, אבל זה יבוא רק ממקום של כיף.

אבל זה יבוא רק ממקום של כיף

ריגשתי אותי (-:

לאמא יכולים להיות רגשות קשים כי הצנרת בבית שלה התפוצצה, היא נאלצת לגור שלושה שבועות אצל חמותה, ובעלה מטפל בפיצוץ הצנרת באוזלת
ואת עוד המשכת.
אצלי רגשות קשים נובעים מדברים הבה יותר קטנים

גברת פלפלת חיבוק גם ממני.

ואת עוד המשכת.
יותר גרוע: אלה מקרים אמיתיים. למזלי, לא אצלי (טוב, גם אצלנו הצנרת בבית הלכה, חיינו בתוך שיפוץ במשך שבוע ויומיים, אבל למרבה המזל הילד שלי כבר היה בן שלוש אז ומזמן עצמאי בשירותים, ואני כן יכולתי להיות אחראית על השיפוץ P-: ).
(-:

תודה , יקרות.

ואז אני עשיתי שביתת פשפושים

כן, זה התחיל באותו היום שהייתם אצלינו.. עכשיו אנחנו מפשפשים רק קקי וכיף לנו מאוד!

משהו קטן... אתמול הלכנו לטיול בשדה, השבלולון בתוך המנשא ללא חיתול לבוש במיטב אופנת הטוסיק החשוף והרגליים החמות, ישן, מה זה ישן? נוחר בטירוף. פתאום, משום מקום, אני חוטפת שלולית שנזלה לי ישר לתוך התחתונים (מזל שאני עדיין מעט מדממת ויש מה שיספוג ולא המשכתי להסתובב עם שלולית כי זה בטח היה עושה לי שפשפת מטורפת) הפואנטה בכל הסיפור הזה היא שהוא המשיך לישון בלי הניד עפעף ובלי לעשות רושם שהוא התעורר ולו במקצת כדי לשחרר את השלולית. מה זה אומר? בסך הכל זה לא משהו שהתרגשתי ממנו, עד שיצאנו חזרה לציויליזציה הכל התיבש והוא הספיק להשקות די הרבה פרחים רעננים (וגם לדאוג לדישון) ובכל זאת, כתוב שם למעלה שהם לא עושים מתוך שינה, הילד שלי שוב לא קרא את ההוראות?
אה, כן, וטפו, טפו, טפו כבר יומיים שהוא לא עושה קקי בלילה אלא בדיוק בשמונה וחצי בבוקר בדיוק, מה שנותן לי עוד כמה שעות שינה (אם כי עדיין גונח וגונח כל הזמן מתוך שינה כי הוא עובד על הקקי שלו... אפשר לחשוב שהוא הולך לחרבן קוביות ולא עיסה נוזלית וצהובה...).

ובכל זאת, כתוב שם למעלה שהם לא עושים מתוך שינה, הילד שלי שוב לא קרא את ההוראות?
שמתי לב, שכאשר הם קטנים הם הרבה פעמים מתעוררים דרך 7-8 מתוך 10 שכבות השינה, מגיעים למקום של חצי עירות, עושים פיפי, ומייד, בתוך חלקיק שנייה, צונחים בחזרה את כל השכבות לשינה עמוקה, כאילו כלום.

מה שקורה עם הגדילה, בתנאי שמגדלים עם קשב לצרכים, זה שהם לומדים להתעורר עד השיכבה העשירית, לבקש, לעשות פיפי, ואז לחזור לישון.

בשמת -
התכתבנו כבר כמה פעמים ולא היה לי מזל שתערך סדנא באיזורי.
אני חושבת להציע לך מפגש אישי (בתשלום כמובן). איך אני יכולה לדבר איתך?
תודה - דנה

אז ככה:
חוגי בית בלי חיתולים. אולי תשאלי שם שוב אם יש עוד מעוניינים באיזור שלך? איפה את גרה?
וכתבתי לך את המייל שלי בדף הבית שלך.

טוב, כותבת, אחרי שכבר נמאס לי להתאפק ולא-לגלוש בדף הזה כבר שבוע וחצי (!!!).
השאלה שלי היא לא "מאיפה מתחילים" אלא "לפני שמתחילים".

דניאל בן שבוע וחצי.
אני נורא רוצה לנסות בלי חיתולים.
ונורא נלחצת מזה.
מהפספוסים (למרות שאחרי כמה השתנות-בזמן-החלפת-חיתול, וחירבון אחד בזמן אמת - כבר פחות נלחצת

)
מהעובדה שהבית מכוסה בשטיח מקיר לקיר, וזו דירה שכורה.
מהעובדה - וזה כבר מטופש - שדווקא לפני כמה חודשים ראיתי יריעת לינולאום שהייתי שמחה לקנות ולפרוש על השטיח כשכבת הגנה, ודווקא אחרי שעברתי דירה היא נגמרה מהחנות, ונשארה רק הדוגמה המכוערת.
לוותר על האסתטיקה לטובת הטוסיק של התינוק? פחחחח... אני עוד לא במקום הזה. ואם אני חושבת על האפשרות - כבר נוצר אצלי מתח של "כעס" עליו שהוא "מכריח" אותי לעשות ויתור כזה. (בגרשיים כדי לתאר פוטנציאל של רגש, לא את הרגש המפותח).

בקיצור - אם אני מתחילה עכשיו, אני עושה את זה עם כל הרגשות הלא-נכונים.

ד"א לפני הלידה פתחתי קלפי מלאכים, כשהשאלה שלי היתה למעשה בקשה - הנחייה לתחילת האמהות. ומה לדעתכן קיבלתי?

Playfulness
Signs
Listening
Harmony

לפרשנותכן

אז בעלי אמר, וניצן אמ הציעה, לחכות, להתאקלם, להתרגל לתינוק, שום דבר לא בוער, ולהכיר את דניאל בינתיים - אבל...
אבל כנראה שאני רוצה לשמוע את זה מעוד כמה מקורות, עם הסברים מלומדים על למה גם גיל חודשיים-שלושה הוא גיל מצוין להתחיל בו.

והאמת היא, שחלק מזה זו אכזבה. כי חשבתי שזה יהיה יותר פשוט, כי דווקא ההתנסות הראשונה שלי היתה מדהימה בעיני:
דניאל נולד בשמונה וחצי בערב. הוא עשה המון מקוניום איפשהו בתעלת הלידה, אז לא היה לו דחוף לחרבן עוד פעם.
אבל בלילה השני לחייו, אני מתעוררת מהבכי שלו - ושכה אחיה, זה לא בכי של רעב. אני אומרת לעצמי: "מתערבת אתך שזה בכי של קקי". רק מה, לילה ראשון ואני עוד עם תפרים והכל, ממש לא התחשק לי לקום ולנסות לפשפש, אז חיכיתי קצת, וניסיתי להניק קצת - ברור שהוא לא רצה - ואחרי שהוא נרגע בדקתי - וזה באמת היה קקי! באמת באמת! ואני זיהיתי את זה כמעט מתוך שינה!

הייתי בעננים. נורא התרגשתי. זה קיים! זה באמת ככה, כמו שמספרים.

רק מה, שמאז הקקי הזה - לא מצאתי שום דפוס של "איתות". לפעמים הוא עשה מתוך שינה, לפעמים מתוך הנקה, לפעמים אחרי דקה של "בכי מאומץ", לפעמים אחרי חמש דקות, ופעמיים אחרי "מבט של פיפי" (בחיי, יש מבט כזה) שזיהיתי רק בדיעבד, ולפעמים מה שאני חשבתי שהוא "בכי מאומץ" הוא בעצם רצה לינוק.
בלגן שלם. איך מוצאים פה קצה חוט להתחיל אתו?
פעמיים ניסיתי לפשפש אותו לתוך קערה או כיור - פעם ראשונה עוד מתוך "תחושת חובה", ופעם שניה רק כדי לראות איך זה, לשם ההתנסות, בלי לצפות ליותר מדי, ובאמת כלום לא קרה.

אז כנראה שהקקי הראשון יצר אצלי ציפיות לא ריאליות... ועכשיו אני יכולה להרגע מהן.

מה שכן, התרגלתי לחיתולים החד פעמיים, ועכשיו אני כבר כמעט לא מרגישה נאחס מזה שאני שמה לו אותם. שזו התפתחות חיובית. גורם לחץ אחד ירד.
(השלב הבא: "אז הוא יגדל שנתיים בתוך חיתול. לא נורא. אפשר לחיות עם זה". להשלים עם זה שזה בסדר)
<אין מצב לחיתולי בד כרגע>

אז מה עכשיו?

אין לי הרבה מה להגיד, כי להרגשתי את שואלת שאלה שרק את יכולה לענות עליה. רק לומר משהו בקשר לחיתולים חד פעמיים.
התרגלתי לחיתולים החד פעמיים, ועכשיו אני כבר כמעט לא מרגישה נאחס מזה שאני שמה לו אותם.
בטח שאת לא מרגישה נאחס. זה דבר מדהים חיתול חד פעמי. שמים ושוכחים לכמה שעות. נעים לך ונעים לתינוק. כשהילדה שלי נולדה והתחלנו עם חיתולים חד פעמיים אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לדמיין את עצמי מוותרת על הנוחות המדהימה הזו. זו באמת נוחות מדהימה אין מה להגיד. כשהתחלנו לפשפש עברנו לרב פעמיים (למען האמת בסדר ההפוך: כשעברנו לרב פעמיים התחלנו לפשפש) וקנינו עוד חבילה אחרונה של ח"פ שיהיה, לגיבוי, אבל למעשה מאותו היום היא מעולם לא לבשה יותר חד פעמי. עברנו וזהו. אחרי חודשיים תרמתי את החבילה השלמה לחברה. אז הנה, לא האמנתי שאצליח לוותר והצלחתי.

אין לי הרבה מה להגיד, כי להרגשתי את שואלת שאלה שרק את יכולה לענות עליה
בדיוק.

וחוץ מזה, רק עכשיו ילדת, ועוד תפרו אותך... זה כבר אומר לי שהלידה לא היתה פיקניק (אם כתבת סיפור לידה אז לא קראתי אותו עדיין), ושבקיצור, את אמא חדשה דנדשה ועוד לא החלמת מהלידה.

רק כמה הערות:
אני מבינה שאין מצב לרב פעמיים, אבל זה ש את התרגלת לחד פעמיים ומרוצה לא אומר שזה טוב לתינוק. מציעה בכל זאת להשתדל להשאיר אותו כמה שיותר דקות ביום בלי שום טיטול. לבנים זה פוגע בשק האשכים הקטן המתפתח, לאוורר כמה שיותר.
את יכולה מייד אחרי שעשה קקי, וכשאת מחליפה ומנקה אותו גם להציע לו, חלק מהם צריכים פיפי אחרי הקקי, וכשאת בטוחה שהוא לא צריך כלום - יש לך בערך רבע שעה עד הפיפי הבא, אז בואי נגיד שאת יכולה לשים טיימר על עשר דקות, כשהטיימר מצפצף לנסות לפשפש שוב, ואז לחתל שוב. ככה כל פעם אחרי קקי יהיו לו עשר דקות להתאוורר.
את גם יכולה כל פעם להוסיף עוד דקה בטיימר, כי אם ניסית אחרי עשר והוא היה צריך רק אחרי 15 אז הוא לא יכול לעשות כשהשלפוחית עוד לא התמלאה מספיק. בכל אופן, הרעיון שלי הוא שאת לא "מסתכנת" כי את מחתלת לפני שצפוי הפיפי הבא.
עוד פטנט: כל פעם שאת ממילא מחליפה/מלבישה/מחתלת/מפשיטה כדי לרחוץ/מוציאה מהאמבטיה לפני שאת מלבישה - את יכולה להציע לו לעשות (בכיור, בסיר, באסלה וכו'). ככה, זה לא תוספת מאמץ כי ממילא עכשיו הוא יהיה בלי חיתול, ואת בכל זאת מתחילה ככה לייצר את התקשורת שהוא יתחיל להבין מה את רוצה ממנו.
יש סיכוי, שהוא יתחיל לצפות לזה, ואולי אפילו יחכה עם הפיפי או הקקי לזה שתבואי להחליף לו ולהציע לו לעשות.
למה גם לפני וגם אחרי אמבטיה?
כי לפני - זה מפני שהורדת טיטול ואולי הוא בדיוק צריך. ואחרי - זה מפני שהמים יוצרים אפקט השתנה.

בהצלחה ומזל טוב!

לפני שלושה חודשים בערך פישפושי הלילה עברו לאחריותו של אבא. זה אחרי שגיליתי שהפישפושים והקימות גורמים לי לישון מאוד לא טוב וחוסר השינה המצטבר חושף אותי למחלות.
חשבתי שבהתחלה יהיה לקטנה קשה לקבל את זה (כי בלילה צריכה יותר את הביטחון בקירבה אליי ולציצי) אבל נעשה את זה בסבלנות ובלי להכריח והיא תתרגל.
אבל גם אחרי שלושה חודשים פישפושים עם אבא נתקלים לרוב במחאה של צרחות. אנחנו לא מתעקשים והוא מחזיר אותה למיטה ולרוב הפיפי מגיע קצת אחר כך, במיטה. חשוב לציין שאני מקפידה קודם להניק ואח"כ לבקש מאבא לפשפש ובכל זאת...
ואפילו כשיש לפעמים קקי בלילה, או בבוקר מוקדם (זה קורה לפעמים) והיא ממש מתעוררת, בשונה מפיפי, גם אז היא צורחת כשאבא מפשפש אותה ומסכימה רק שאני אעשה את זה.
הלילות שלנו כרגע הם עם מעט מאוד פישפושים מוסכמים בקערה ועם רוב הפיפים במיטה. ויותר מכך, עם קצת צרחות ולפעמים קימה שלי לפישפושים ולהרגעות ושוב... לא התקדמנו הרבה מבחינת היכולת שלי לישון טוב...זה די מתסכל, בהתחשב בכל התקופה של שמונת החודשים שבהם פישפשתי אותה באדיקות בלילות. קיוויתי שלקראת גיל שנה תהיה התקדמות כלשהי...פחות פיפי בלילה, שינה יותר רציפה, לא יודעת מה בדיוק. ומה שקורה זה דווקא להיפך... ועכשיו לחזור לחיתול...זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.
מה עושים? מה, לא לגיטימי שפישפושי הלילה יהיו עם אבא?

מה עושים? מה, לא לגיטימי שפישפושי הלילה יהיו עם אבא?
אם תשאלי את התינוק שלי, תקבלי תשובה מוחלטת: לא. לא לגיטימי.
|פיהוק ענק|

מה עושים? מה, לא לגיטימי שפישפושי הלילה יהיו עם אבא?
_אם תשאלי את התינוק שלי, תקבלי תשובה מוחלטת: לא. לא לגיטימי.
|פיהוק ענק|_
וגם

שלי בת שנה ושמונה. אגב. אז אני ממש לא מבשרת השינה האמהית....

רק לאחרונה (שנתיים וחצי) העברנו פשפושי לילה לאחריות אבא, אפשר לחשוב מה נשאר, לזהות שהילדה מתעוררת יותר מדי פעמים, להציע סיר ולכסות אותה כשהיא חוזרת למיטה. תוך שלושה ימים מאותו המעבר היא התחילה לקח אחריות גם על זה כי אבא שלה לא מתעורר בכלל כשהיא ישנה רע (אבות, יש להם חישנים אחרים) ורק מבקשת שיכסו אותה כשהיא חוזרת. מזל שיש אמא שמפשפשת ומניקה עולל בן חודשיים.

זה ש את התרגלת לחד פעמיים ומרוצה לא אומר שזה טוב לתינוק.
את זה אני יודעת

. ואני עדיין לא אוהבת אותם בכלל (תפרחת חיתולים מזכירה לי למה, למקרה ששכחתי לרגע). אבל הייתי חייבת להוריד מעצמי לחץ - שלא הייתי יכולה לעשות אתו שום דבר מועיל, כל עוד אני עצמי הייתי עם "חיתול" ועם תחושה של כדורגל בין הרגליים.

את יכולה להציע לו לעשות (בכיור, בסיר, באסלה וכו'). ככה, זה לא תוספת מאמץ כי ממילא עכשיו הוא יהיה בלי חיתול, ואת בכל זאת מתחילה ככה לייצר את התקשורת שהוא יתחיל להבין מה את רוצה ממנו.
זה משהו שאני לא מבינה.
נניח שאני לוקחת אותו לפשפושים, וכלום לא מתפשפש. איך הוא מתחיל להבין מזה מה אני רוצה ממנו? מהפידבק החיובי שלי כשזה כן קורה ויוצא לו משהו? אז פשוט לנסות ולנסות (כמה שניות כל "פשפוש") עד שמשהו קורה?

טוב, נו. אז גמרתי להניק והלכנו להתפשפש בכיור... ויצא קקי, מלווה בצהלות שלי.
אז רחצתי אותו, והנחתי אותו קצת בעריסה עירום (להתאוורר) וכמובן הוא השתין די מייד, ועשה טיפה קקי, וגם היה בקטע של נאקות מאמץ, אז לקחתי אותו שוב לשירותים, והוא שוב עשה קקי, ושוב פעם צהלתי וגם קראתי לאבא להראות לו.

הוא עדיין היה בקטע של "אאא....אאא...." אבל החלטתי שגם אם יש לו עוד שפריץ קקי בדרך, שני קשקושים זה מספיק להיום, אז לקחתי אותו לחדר השינה למזרון שלו (זה עם המגן מזרון האטום למים), והשכבתי אותו על חיתול על הבטן, שינוח קצת. (חצי עירום). הוא נח ואני כותבת.

מה עכשיו? לעשות את אותו דבר מחר? ומחרתיים?

(וכמה זמן להחזיק אותו בתנוחת פשפוש, אם אני יודעת שהוא עושה קקי בכמה שפריצים נפרדים? הסך הכל שלהם יכול להיות כמה דקות, עם ההפסקות באמצע. זה לא קצת הרבה מדי בשביל התנוחה?)

(והוא נרגע, אז כנראה אין עוד קקי לכרגע)

ועוד שאלה: אני אמורה להגיד לו את הפשששפשששש (או כל מילת קוד אחרת) כל פעם שאני מפשפשת אותו, או רק כשהוא באמת עושה משהו?

את מילת הקוד תאמרי לו כשאת מפשפשת אותו. כשהוא עושה משהו, תגידי לו מה הוא עשה ("עשית פיפי", או "עשית קקי"). כך הוא לומד גם את שפת הקוד המשותפת לכם (פשששש אומר שאם יש לי זה הזמן לשחרר) וגם את המילים של הפעולות פיפי וקקי. מהר מאוד תגלי שהוא מבין אותך.

(וכמה זמן להחזיק אותו בתנוחת פשפוש, אם אני יודעת שהוא עושה קקי בכמה שפריצים נפרדים? הסך הכל שלהם יכול להיות כמה דקות, עם ההפסקות באמצע. זה לא קצת הרבה מדי בשביל התנוחה?)
כמה זמן שאת מגלה שהוא צריך. את יודעת שהוא עושה קקי בכמה שפריצים נפרדים עם הפסקות, אז תני לו את הזמן שהוא צריך כדי להוציא הכל. זה לא הרבה בשביל התנוחה, כל עוד הוא לא מתלונן

. אם הוא מתלונן, אפשר לעשות הפסקה ולנסות שוב מאוחר יותר.

נניח שאני לוקחת אותו לפשפושים, וכלום לא מתפשפש. איך הוא מתחיל להבין מזה מה אני רוצה ממנו? מהפידבק החיובי שלי כשזה כן קורה ויוצא לו משהו?
כן. וגם מזה שגם הוא רוצה את זה. הוא מעדיף לעשות את זה נקי, בכיור ולא על עצמו בחיתול וכזה מצליח הוא מבין שאמא משתפת איתו פעולה וכייף לו. וככה התקשורת ביניכם נבנית לאיטה ובשמחה הדדית

מה ש ים כחול ושמיים כתבה (-:

תודה

היה לנו לילה של אנחות ותלונות בסגנון "אאאאה אאאהה", עם הרבה תנועות גוף, שהתפתחו לבכי אמיתי בבוקר (מה גורם לדבר כזה?). פשפשתי אותו בחמש כדי לראות אולי זה יעזור - כלום - ובשמונה וחצי הוא ממש בכה אז הלכתי לפשפש שוב, והוא עשה פיפי בדיוק כשהסתובבתי מהכיור. שמחתי ואמרתי לו "עשית פיפי" אבל הוא בדיוק התחיל כל כך לצרוח שממש לא היה לי נעים לשמוח לו בפרצוף

. אז הלכנו לחדר לתת לו את העשר דקות חשיפה לאויר, עם יניקה, ואז הוא עשה עלי מעט קקי. אז הסתכלתי בשעון (כמעט עשר דקות מהפשפוש), נתתי לו לינוק עוד דקה או שתיים ואז החזקתי אותו שוב בתנוחת פשפוש, ו - הפלא ופלא - הוא קשקש לתוך הקערה! קצת הופתעתי. בכלל, זו הרגשה משונה בשבילי לעשות את זה.

ועוד שאלה: כמה ביסודיות צריך לשטוף את הקערה? שטיפה פשוטה עם מים מספיקה, או שצריך עם ליפה וסבון?
ועוד אחת: אתמול בערב שמתי לב שהריח שלו נהיה חממוץ. יש קשר לאי נוחות שהיתה לו בלילה?

תודה ושוב תודה - אני הולכת לשרוץ פה לא מעט בימים הקרובים... זקוקה להרבה פידבק בשלב הזה.

אחר כך התעייפתי מכל העסק. אני מאוד מזדהה עם מה שאמא אחת כתבה בדף אחר (מה, אני אמא?? פששש......) על זה שהיא נהנית פחות מהילד שלה ועסוקה רק בקקי שלו. אז נחתי כל הבוקר, ובצהריים הלכתי להחליף חיתל אז "נו טוב, הנה הקערה" והוא עשה קקי בקערה, ואז החלפתי את החיתול.
אני מופתעת מזה כל פעם מחדש. בחיים לא עשיתי דבר כזה, בחיים לא ראיתי מישהו אחר עושה דבר כזה.

בכלך אופן, סיכמתי עם עצמי שאני לא לוקחת על עצמי לפשפש אותו יותר מפעם ביום בימים הקרובים, כדי להתרגל לעקרון ולעשות מזה "נון אישיו", חלק קטן ולא-מכביד מהשגרה. ואז נראה.
(אבא מתבונן מהצד, לומד ומעודד

)

תמרוש רוש, השבלולון שלנו כבר בן חודשיים, התחלתי איתו גם בערך בגיל שבוע וחצי, למען האמת (ויש תעוד על כך בדף למעלה) לא רציתי בכלל לעשות את זה באופן טוטאלי כי יש לי איתי בבית גם אחות בת שנתיים וחצי שצריך לתת לה תשומי ובכלל... לקטן היו תוכניות אחרות לחלוטין, הוא לא הסכים להיות עם חיתול. נעלב מאוד אם היה מתפספס לו פיפי או קקי בחיתול ולא נותר לי אלא להקשיב לילד ולהוריד לו את החיתול. היום הוא כמעט כל הזמן בלי חיתול, הזמנים היחידים שהוא עם זה כשאני ישנה (הגענו לעמק השווה בתחום והוא מעיר אותי לקקי או לפיפי דחוף או כשמפסיק להיות לו נעים בחיתול וצריך להחליף-אחרי פיפי אחד בדרך כלל, באוטו ובסופר) אפילו אצל אנשים שלא נעים לפספס אצלם הוא בלי חיתול ולמדנו לקחת איתנו שעוונית אם רוצים שהוא ישכב לו בנחת ומלבד זה הוא לא יורד מהידיים שלי אז אם הוא מפספס זה עלי, הרבה יותר קל להיות קשובים כשהוא על הידיים. גם אחותו למדה לקבל את זמן הפשפושים שלו והיא אפילו שמחה לעזור תמיד ומשתתפת פעילה. ברור לה שככה זה צריך להיות וזהו. יש לנו מעט מאוד פספוסי קקי וכשאני לא קשובה יוצאים הרבה פספוסי פיפי אבל זה לא ממש מגיע למשטחים, הרוב עלי. אני מאמינה שאם הייתי בשמת בטח אפילו לא היו מגיעים אלי אבל לי באמת לא אכפת, לא מטריד אותי קקי כזה תמים ופיפי שקוף וידידותי לחלוטין. אצלי האיש מעודד מרחוק, לא מוכן בכלל לקחת חלק ודורש שהילד יהיה מחותל לפני שהוא נוגע בו. שויין.
תעשי מה שמסתדר לך, בלי הצהרות גדולות, תהני מכל התהליך, כשתרגישי שאת כבר לא נהנת אז תעשי צעד אחד אחורה. אני חייבת להוסיף שכשזה הופך לשגרה זה כבר אחרת, לא מרגישים בזה וגם לא מתרגשים מזה רק עושים מה שצריך לעשות וזה נעים מאוד. ורק מזכירה לך שהבת שלי היתה עם חד פעמיים עד גיל עשרה חודשים בערך ואז בוקר בהיר אחד הורדתי לה את החיתול לחלוטין וזהו, תוך שלושה חודשים גם בלילה היא היתה בלי וחסל. ככה שאף פעם לא מאוחר.

ברור לי למה הקטנה, 7 חודשים כמעט, עושה על אבא פיפי כשאני מכוונת את המים לרחצה, לא ברור לי למה אחרי הרחצה היא עושה פיפי במגבת ולא מנצלת את השהייה במים לעשות. אולי בגלל התנוחה הפישפושית שאבא מחזיק אותה עד שאני אתארגן.

שאם הייתי בשמת בטח אפילו לא היו מגיעים אלי
??? מי לא היו מגיעים? תרגום בגוף הסרט?

תמרוש רוש, מה שילדת טבע אמרה.
אני לא הייתי "עסוקה רק בקקי", פשוט רוב הזמן הוא היה ממילא עלי, וכשהם על הגוף הם בהחלט מבקשים יותר.
לשטוף את הקערה - אני שטפתי במים בלבד, בגיל הזה. זה נקי. כל היציאות שלהם בכלל נקיות.
למה הוא בכה? אצלי הוא בכה ככה בשעות כאלה בגיל כזה בגלל קקי. אבל יש להם מיליון סיבות...

חגית ל
עושה על אבא פיפי כשאני מכוונת את המים לרחצה
למה לא להחזיק אותה באופן קבוע וברור מאליו מעל הכיור כשאת מכוונת את המים לרחצה, בתנוחת פישפוש?

למה אחרי הרחצה היא עושה פיפי במגבת ולא מנצלת את השהייה במים לעשות
הם לא אוהבים לעשות "על עצמם". בתוך המים שהיא מתרחצת בהם, זה "על עצמה".

אולי בגלל התנוחה הפישפושית שאבא מחזיק אותה עד שאני אתארגן.
ברור!!!!
סליחה, אני לא יודעת אם מותר להעיר, אבל מה קורה עם האיש שלך? גם לפני הרחצה הוא מפספס באופן קבוע דבר כל כך בסיסי? עדיין בגילה הוא מחזיק אותה בתנוחת פישפוש לא מעל כיור/סיר/שירותים?? קשה לו להפנים שהיא צריכה פיפי אחרי הרחצה, ופשוט לפשפש אותה בזמן שהם מחכים שתתארגני??? את חוששת לתת לו טיפים לפישפושים? 0-:

??? מי לא היו מגיעים? תרגום בגוף הסרט?
נו... פיפי קקי. ולא, לא בגלל שלא היו מפספסים עלייך (אם כי בטח פחות מעלי) אלא בגלל שאת בטח היית ממגנת את עצמך ככה שהיית נשארת יבשה וריחנית

_??? מי לא היו מגיעים? תרגום בגוף הסרט?
נו... פיפי קקי. ולא, לא בגלל שלא היו מפספסים עלייך (אם כי בטח פחות מעלי) אלא בגלל שאת בטח היית ממגנת את עצמך ככה שהיית נשארת יבשה וריחנית_
מתוקה שלי, מאיפה הפנטזיות האלה?! D-:
אני פספסתי המון פעמים.
הינוקא עשה עלי המון פעמים.
ואת עצמי לא מיגנתי בכלל, אלא אם כן את קוראת ל"בגדי ב" מיגון (מבחינה מסוימת הם מיגון, כי לא איכפת עליהם).
כל מה שאפשר לכבס בקלות או לנקות בקלות - לא "מיגנתי". נגיד, פיפי על הרצפה, פיפי על בגדי הבית שלי, קקי באמבטיה - אין לי בעיה.
שטיח, ספה, מזרון (לא מצעים, מצעים מתכבסים בקלות) - מיגנתי ועוד איך. לא מתכבסים. אין לי כוח לזה.

הוא יודע. הוא מבין. הוא מקשיב והוא מגיב.

פשוט מדהים.

(מה יותר חשוב, פשפוש או יניקה? לפני ההנקה, אחריה או באמצע? ולמה הוא בוכה לפעמים כשאני מחזיקה אותו? ולמה לפעמים הוא לא בוכה? והאם נכון שהוא פשוט לא אוהב לפשפש בכיור ומעדיף את הקערה בחדר? ואיפה כל החיתולי בד שלי, כבר כולם בכביסה? אל תענו לי. אני רוצה לשמוע את זה ממנו. Signs=>Listening=>Harmony)
<צום אינטרנט, החל מ-עכ-שיו...>
<כשאני בבאופן, אני לא בבית, לא בכאן-ועכשיו. המרחק בין המרחב הוויראוטלי למרחב הביתי הוא ענק במידה שאיננה מדידה. מאז שהוא נולד, הפיצול הזה ממש לא בריא. אז ביי...

>

רציתי לספר לך שכל התשובות אצל התינוק, ואז את כתבת אני רוצה לשמוע את זה ממנו..
יישר כח!

מבקשת שוב את עצתכם, ואשמח אם גם בשמת תגיב...
בעקבות בעיית פשפושי הלילה שתיארתי לא מזמן, אנחנו חושבים עדיין מה לעשות.
אבא אומר שכשהתחלנו עם פישפושי לילה עם אבא היא לא תמיד התנגדה ואילו דווקא בזמן האחרון יש התנגדויות בכל פעם שהוא מנסה לפשפש אותה.
יש לכן השערות למה?
ובעקבות הלילות בזמן האחרון שכל הפיפים נעשים במיטה, וזה כבר לא פיפי של תינוקת שרק יונקת (כמעט בת שנה) והוא לפעמים מסריח, אני מתלבטת מה כדאי לעשות.

לחזור לפשפש בעצמי , מה שיעלה לי בבריאות (בדוק)?
לשים חיתול בלילה (מה שאני ממש לא רוצה אחרי כל ההשקעה)
להמשיך לנסות, להשלים עם זה שהפיפים במיטה, ולקוות שככה היא תלמד שעדיף לפשפש עם אבא במקום לעשות במיטה ולהירטב...?

יש רעיונות אחרים להגברת המוטיבציה לשת"פ עם אבא?

מצטערת, אין לי עצות מעשיות כל-כך...
אצלנו בגיל הזה לא עלה על דעתה שאבא בא בחשבון בלילה, פשפושים או כל דבר אחר...
קבלי

מוסיפה על מה שדניאלה כתבה שגם אצל אמא זה יכול לקרות. לדעתי להמשיך לנסות, אולי להרגיע מעט את האמביציה ופחות להתעקש (בטוח אבא מרגיש ממש רע כשזה לא מצליח לו). לשים כל המזרון מעל הסדין עוד שעוונית ועליה מגבת ואולי גם שמיכת פליס לבידוד ולהרפות אם יהיה פיפי, בבוקר מחליפים מגבת וזהו, לא מריח לא מסריח. הכל עובר.

_מצטערת, אין לי עצות מעשיות כל-כך...
אצלנו בגיל הזה לא עלה על דעתה שאבא בא בחשבון בלילה, פשפושים או כל דבר אחר...
קבלי (())_
מצטערת, מצטרפת.
אני חושבת שבכלל לא שלחתי את האיש בלילה לפני שמלאו לו שנתיים, לפחות. לפחות.
בטח היה קשה.

תודה לכן...
אולי להרגיע מעט את האמביציה ופחות להתעקש (בטוח אבא מרגיש ממש רע כשזה לא מצליח לו). לשים כל המזרון מעל הסדין עוד שעוונית ועליה מגבת ואולי גם שמיכת פליס לבידוד ולהרפות אם יהיה פיפי, בבוקר מחליפים מגבת וזהו, לא מריח לא מסריח. הכל עובר.
דווקא אין יותר מדי אמביציה ואנחנו ממש לא מתעקשים (בגלל זה כל הפיפים במיטה...). ולאבא יש מספיק ביטחון והוא לא נפגע מזה

.
אצלנו יש שעוונתי על המזרון, עליו סדין, עליו שעוונית שלה, עליה מגבת ועליהשמיכת פליז שהיא ישנה עליה.
השאלה היא מה היא לומדת מההתנסות הממושכת הזו של לישון בלי חיתול ולעשות על עצמה פיפי...לא בטוחה שזה לחיוב...

הוא נרדם ואני לא מצליחה להתאפק....

כבר כמה ימים שאני כמעט ולא רואה קקי בחיתול, הוא עושה טיפה ואז אני "משום מה" חושבת שהגיע הזמן לקשקש אותו והוא עושה את השארית (הרוב, למעשה) בקערה. ולפעמים אני מקשקשת עוד כשהחיתול נקי.
גיליתי שיותר קל לי להסתמך על ה"נראה לי שהגיע הזמן לפשפש" (מידע תת-הכרתי) מאשר על ניסיון מודע לההבחין האם משהו הוא "סימן לקקי" או לא.
אבל היום הייתי בפיזיותרפיה-לאחר-הלידה וכמובן שהוא עשה באמצע ולא היה מצב לפשפש אותו, וחוצמזה יש לי טחור אז נכנסתי למיטה ולא התחשק לי לצאת, ובאמת הוא היה עצבני קצת ומתפתל, ואני הייתי בקטע של לענות לאימייל מההורים, ובכלל בקטע של לנוח, וחשבתי שזה ציצי. אז הוא התפתל וינק והתפתל ובסוף נרדם, ורק אז הבנתי שוהא עשה קצת קקי בחיתול וזה היה איתות קקי, והוא ויתר ונרדם אחרי שלא הגבתי.
אחרי שאני אתרפא ואתחזק פיזית הכל יהיה קל יותר...

<מצד שני, הלילה אשכרה קמתי לפשפש! באמצע הלילה! ולא כי הכרחתי את עצמי, פשוט קפצתי כי התחשק לי, כי כיף לי לפשפש אותו. וזה הניב פירות! וחוצמזה אחרי הצהריים תפסתי פיפי אחד, אירוע מרגש ועדיין לא שכיח. ואפילו קלענו בול לקערה

>

אני חושבת שעכשיו אני בדרך הנכונה מבחינת לתת לעצמי את הזמן ללמוד בכיף ובלי למהר לשומקום. אני מרגישה שדניאל כבר יודע מה צריך לעשות, ועכשיו עיקר הלמידה היא שלי. אני רואה את היעד, ויודעת שאני בכיוון הנכון, ואני מרשה לעצמי לפספס כמה שיוצא, במסגרת התהליך. ואני עדיין "אחרי לידה"! על כל הכרוך בכך. אז אני בכוונה מוותרת לפעמים על פשפושים כשקשה לי.
@}

לשתיכן. (-:

תמרוש רוש כיף לקרא אותך.
זה באמת תהליך כל הפשפוש הזה.

השאלה היא מה היא לומדת מההתנסות הממושכת הזו של לישון בלי חיתול ולעשות על עצמה פיפי...לא בטוחה שזה לחיוב...
כמה ממושכת?
אצלי הקטנה בת 9 וחצי חודשים. דווקא הלילה זה זמן שלרב אין פספוסים.
יש לפעמים כמה לילות רצוף של פספוסים ואז זה חולף לכמה שבועות.
בגלל זה אני משתדלת בזמן הזה לאפשר את הפיפי אבל לא ברמה שאני מתפרקת מיזה. אם כן אני שמה חיתול.

לא מריח לא מסריח. מה רק לתינוקת שלי יש פיפי מסריח? אני שואלת ברצינות. והיא עושה פיפי שקוף. אני חושבת שלרב הפיפים שלה יש פשוט ריח של פיפי.

השאלה היא מה היא לומדת מההתנסות הממושכת הזו של לישון בלי חיתול ולעשות על עצמה פיפי...לא בטוחה שזה לחיוב...
ממשיכים לנסות, מה כבר אתם יכולים לעשות? מנסים באיזי, פעם ככה פעם אחרת, יום אחד זה מצליח פעם אחת, אחר כך זה מצליח שוב ובסוף תופס תאוצה ומתחיל להסתדר. גם לה בשורה התחתונה לא נעים לעשות על עצמה בעיקר אם בימים היא מודעת ומשתדלת להיות יבשה. אני מאמינה שלפעמים דברים מגיעים בזמן הנכון להם ולפעמים צריך רק עוד יום או יומיים אחרי שכלו כל הקיצים וההלויה-הייה משבר כלא היה. סבלנות והתמדה. בכל אופן אני בטוחה שמהתנסות כזו היא תלמד דברים חיוביים יותר מאשר מלישון עם חיתול ולהיות לבושה בשרותים של עצמה...

אחרי שנים של זילזול בפוקים סוף סוף הובנה לי משמעותם האמיתית!!!! הם המבשר, המודיע הנאמן לאמא שהנה הנה עומד להגיע קקי ויש למהר ולקחת לקערה. תודה תודה פוקים!

ברור, חגית! וזה אפילו כתוב כאן לפחות בכמה דפים

(-:
אין כמו גילוי עצמי! זה בכלל לא אותו הדבר כמו לקרוא את זה כאן כשזה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה... D-:

_ברור, חגית! וזה אפילו כתוב כאן לפחות בכמה דפים hug happy
אין כמו גילוי עצמי! זה בכלל לא אותו הדבר כמו לקרוא את זה כאן כשזה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה... hilarious_

אחרי שנים של זילזול בפוקים סוף סוף הובנה לי משמעותם האמיתית!!!! הם המבשר, המודיע הנאמן לאמא שהנה הנה עומד להגיע קקי ויש למהר ולקחת לקערה. תודה תודה פוקים!

חמודה.

אצלנו אומרים "אין עשן בלי אש".

לפעמים דווקא יש עשן ואין אש

אבל הקפיצה שלי למשמעם לפעמים מבהילה אותה.
באמת לא התעמקתי כ"כ בקריאה על ענייני הקקי אלא יותר על ענייני הפיפי וכמובן אין כמו גילוי עצמי. באמת צעקתי אאוריקה!!!!!

את חוששת לתת לו טיפים לפישפושים?
אנחנו קצת אסטרונאוטים. קצת הרבה. בדר"כ היא לא עשתה אחרי אמבטיה פיפי, ופתאום כמה פעמים כן ואז מזל שהיא בתוך מגבת.

עבר הרבה זמן מאז שביקרתי כאן, ומאז הגיע החורף ואחרי כמעט 11 חודשים ללא חיתולים מגיל שבועיים, חזרו החיתולים בגדול. מה שקרה שבד בבד התחיל להיות קר, הוא התחיל להשתין בתדירות של אחת ל5-10 דקות וסירב לעשות בשירותים. עברו כחודשיים, והיום שוב הורדנו חיתולים, אז הוא הולך לפעמים הצידה ומשתין אבל בינתיים לא משתין כשלוקחים אותו לשירותים ושוב התדירות מדהימה ממש כל 10 דקות פיפי , הוא גם שותה המון...

אני מאוד רוצה להוריד לו את החיתול עכשיו כשיתחמם אבל לא אעמוד בקצב ההשתנה הזה, זה אומר להסתובב כל היום בבית עם סמרטוט, ולהחליף לו.

יש הצעות?

יש הצעות?
להיות כמה שיותר בחוץ,
הרבה זוגות מכנסיים להחלפה
לא להתרגש
(זה כל מה שיש לי להציע)

היי אידה!
טוב לשמוע מכם!
אולי תפרטי כמה דברים שלא הבנתי - הוא היה עם חיתול חודשיים? גם בלילה? לא היו פשפושים בתקופה הזו?
אם כן אולי העצות ב גמילה מחיתולים בגיל צעיר יעזרו?
בכל מקרה גם אני ועילאי שולחים הרבה חיבוקים וירטואליים <לא יודעת לעשות אייקונים>

הי אידה ג,
התדירות הגבוהה היא בהתחלה. כל פעם שתפסיקי את ה"בלי חיתולים" והוא יתרגל ללכת עם הסוגרים פתוחים, כשתורידי אותם יהיה השלב של "כל כמה דקות בורח לו מה שכבר אין לו מקום בשלפוחית". הוא לא מתרוקן. זה פיספוס. לכן, אחרי הראשון חכי עד חמש דקות וקחי שוב. לאט לאט הוא ילמד מחדש, ויתרגל להתרוקן לגמרי. הוא צריך להחזיר לעצמו שליטה על הסוגרים, וזה לא משהו פשוט לגמרי. השרירים התנוונו קצת, צריך שוב לאמן אותם. שיהיה סגור לגמרי, ושיהיה רפוי ומשוחרר כשלוקחים אותו לפשפוש.
זה רק מצריך סבלנות. ייקח קצת זמן, וככל שהשרירים יתחזקו שוב, וככל שהתקשורת תיבנה שוב, ברגיעה ובשלווה (זה תהליך, זה הדרגתי, זה דורש בניית אמון מחדש) - כך הוא יוכל להגדיל את תכולת השלפוחית ואת ההמתנה בין פישפוש לפישפוש, וכך גם להגדיל את שיתוף הפעולה איתך.
ממליצה למגן את הבית לשלב של הרבה פיספוסים, לסלק את החיתול, להיות הרבה בחוץ, ולהכין מלאי של מכנסיים.

הכי עובד (לי) זה לפשפש מתוך חצי קשב וחצי מודעות: כשהוא מעיר אותי מהשינה, כש"משום מה נדמה לי" שהוא צריך. עכשיו פשפשתי מתוך קריאה בבלוגבליחיתולים כלשהו והייתי בטוחה שאני סתם מקפיצה אותו לשווא. מה הופתעתי כשהוא אכן עשה!
זה כמו מה שאומרים על לידה: תני למרכזי המוח הנמוכים יותר לעשות את העבודה...

את יודעת גם בלי לדעת שאת יודעת, ולמעשה הידיעה התת הכרתית יודעת יותר טוב.

כה מקנאה בנשים שגדלו בתרבות מפשפשת, אז הייתי לומדת לפשפש כמו שלמדתי להניק: בדיפוזיה, מתוך התבוננות וישיבה-ליד וחיים-עם, עוד לפני הלידה ובלי להתאמץ. ספונטני.
(ואז למידה קונקרטית עם הקטן הפרטי שלי. אבל על בסיס קיים!)

רוצה לשתף וגם לשאול
הסיפור זה של הקשב / בלי חיתולים מדהים וגם קצת מפחיד אותי בו זמנית. מאיה בת שבועיים היום, והתחלתי להגיב לעניין הזה בגיל 8 ימים. קנינו שתי קערות פלסטיק, ובאופן קבוע אחרי הנקה היא מתפשפשת ועושה קקי בסיר, גם בלילה. אני לא משאירה אותה בלי חיתול (בד), הלוגיסטיקה של זה עוד לא ברורה לי וצריך פה איזה שתי שכבות עכשיו, מה גם שאני לא בניסיון לתפוס כל יציאה. אני כל הזמן לומדת על זה דברים חדשים. למשל, היתה פעם לפני כמה ימים שהיא התפתלה וכחכחה מתוך שינה, והיה לי ברור שהיא צריכה לעשות משהו. אז לקחתי אותה. אבל זאת היתה טעות, כי היא לא התעוררה בעצמה. ובסופו של דבר גם הערתי אותה סתם וגם היא לא עשתה. ואז הבנתי יותר טוב משהו שקראתי בדף של הבלי חיתולים - שהאחריות על להתעורר היא שלה, התפקיד שלי הוא לא להעיר אותה לפיפי אם יש. אם היא מתעוררת ומבקשת אז אני יכולה להיענות, אבל יש לה סוג של בחירה בתוך המצב הזה אם לעשות מתוך שינה או לא. זה נשמע מטורף או הגיוני?
והלילה היתה אפיזודה מסוג אחר - היא ינקה ומתישהו השתנקה והרמתי אותה לגרפס/פליטה, ומשום מה חשבתי שהיא כבר מיצתה את הצד הזה, אז החלפתי לה חיתול והצעתי קערה. היא לא עשתה, והתחילה להתעצבן עליי ולחפש ציצי בעודי מלבישה אותה. אם הייתי במצב צלול אני מניחה שהייתי משאירה אותה לא לבושה כדי להציע לה שוב כשהיא באמת תסיים לינוק, אבל הייתי כל כך אפופה וקלטתי מה קורה רק כשהיא כבר היתה לבושה בכל השכבות עם כל התיקתקים. ואחרי ההנקה היא שכבה לידי ובמשך זמן ארוך למדי אמרה לי שהיא צריכה לעשות פיפי או קקי, והיה לי ברור לגמרי שזה מה שהיא אומרת לי, אבל פשוט לא הצלחתי להקים את עצמי לישיבה בשביל להתחיל שוב את כל הסיפור. ובו זמנית הרגשתי גם קרועה מעייפות וגם אשמה... בסוף היא מן הסתם עשתה בחיתול כי היא חזרה לישון, ובהתעוררות הבאה באמת ראיתי קצת קקי בחיתול, אבל יותר ממה שהיה בימים האחרונים. מאז שהתחלנו עם הקערה היא ממש שומרת את הקקי שלה וחוץ מכמה טיפות אין בכלל בחיתול. וגם קורה ממש לא מעט שאחרי כמה שעות יש חיתול יבש לחלוטין...
אבל מה עושים עם האשמה הזאת? איך אני יכולה פשוט לשמוח על כמה שאני עושה, לדעת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ולשחרר את השאר? אשמח לעצות אם יש....

אבל מה עושים עם האשמה הזאת? איך אני יכולה פשוט לשמוח על כמה שאני עושה, לדעת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ולשחרר את השאר?

לבוא הנה ולשמוע מאיתנו שוב ושוב ושוב ושוב:
את נהדרת! את עושה כל כך הרבה, זמן קצר כל כך אחרי הלידה! כשאת עוד במצב מוטרף ועייף עם הורמונים משתוללים - איזה יופי!
כיף לילדה שלך שקיבלה אותך בתור אמא!

מאז שהתחלנו עם הקערה היא ממש שומרת את הקקי שלה וחוץ מכמה טיפות אין בכלל בחיתול
זה למשל סימן שהיא ממש ממש ממש אוהבת את זה! את ממש מתקשרת איתה והיא נהנית מאמא שמבינה מה היא צריכה (תרתי משמע). כל הכבוד לך!
(אתן שומעות? זה לכולכן!)

אין דרך להיפטר מרגשות האשמה בלי להגיד לעצמנו ולשמוע מעודדים ותומכים: את עושה הכי טוב שאת יכולה בכל רגע ורגע, את אמא נהדרת.

הי בשמת
באתי לספר שבעקבות הסדנה שלך
אנחנו גם מנסים
וטפו טפו זה הולך מעולה
כל כיף שאנחנו מכורים לזה..
הוא כל פעם עושה פיפי שאני מפשפשת אותו, ועם הקקי - מדהים
הוא ממש מחכה שאני אפשפש אותו.
מאז (שבועיים) הוא לא עשה בטיטול - גאון
יש לי שאלה
אמרת בסדנה שבאמת כל אחת תעשה עד כמה שהיא מסוגלת/יכולה
זה לא מבלבל אותו
(בלילה אנחנו עם טיטול - אין סיכוי שלא, גם ככה אנחנו לא ישנים, זוכרת?
וגם לפעמים בנסיעות.
תודה

_אמרת בסדנה שבאמת כל אחת תעשה עד כמה שהיא מסוגלת/יכולה
זה לא מבלבל אותו_
כן, פיספסת את החלק הזה (-; בסדנה (כשנאלצת לצאת):
אמרתי שכן, זה באמת מבלבל אותם, אבל זה לא מקלקל את הקו המרכזי שבו הם שומרים על הקשר עם הצרכים שלהם וכו'. זה בהחלט עדיף על גידול בחיתולים.
הצבעתי על כך, שלכל בחירה יש מחיר: גם לתינוק לגמרי בלי חיתולים יש מחיר! מחיר בעייפות או בניקיון או לא משנה במה, לכל אחת מחיר שונה. אז בכל בחירה ובחירה ברצף הזה שבין "חיתולים" מלא ל"בלי חיתולים" מלא יש רווח ויש הפסד. לא משנה במה תבחרי, את בוחרת במאזן מסוים של רווח והפסד.
אז תבחרי במאזן שאת יכולה לחיות איתו, ותקבלי את עצמך. מה שלא תבחרי את בסדר!
היופי שבבלי חיתולים זה שבאמת אפשר לעשות את זה חלקי ואפילו קצת יותר טוב מכלום. הבאתי דוגמא של משפחה שגידלה בטיטולים חד פעמיים 24/7 ובכל זאת הילדה היתה יבשה רוב הזמן כי פשפשו אותה בכיור, וגם החיתולים עפו סופית בגיל שהיה חצי מהשנים שאח שלה בילה בטיטולים. רווח נקי לילדה בלי שההורים הקריבו את ההיסטריה שלהם מפיספוסים.
אין פה "שלמות". יש פה "מה שאני לא אעשה זה יותר טוב מלגדל בטיטולים בלי לדעת בכלל".
אמרתי גם, שכמו שה"שיטה" הזאת (לא בדיוק שיטה אבל נגיד) מדברת על קשב - זה לא חד סטרי. אנחנו רוצים קשב לתינוק וכבוד לתינוק ולצרכים שלו - אז צריך באותה מידה קשב לאמא וכבוד לאמא ולצרכים שלה. לא אחד על חשבון השני. האמא לא צריכה להפוך לקורבן שהורג את עצמו.
אם אמא לא שומרת על עצמה, מי שומר עליה? ומי יגדל את הילד? (אני מדברת על האמא רק בגלל שאני מדברת דוגרי על הריאליה של החיים. במציאות, זו בעיקר האמא, אז בואו נדבר גלויות).

אז צריך באותה מידה קשב לאמא וכבוד לאמא ולצרכים שלה. לא אחד על חשבון השני. האמא לא צריכה להפוך לקורבן שהורג את עצמו.
לקחתי טוש ועשיתי גרפיטי בבית
תודה - השיטה באמת מדהימה, זה כל כך מדהים שזה מעניין את כל מי שרק בסביבה' וכשהם רואים בפועל איך זה עובד, אז הם משתאים וטוענים שהבן שלי גאון (טוב הוא באמת גאון (-; )

בשמת, תודה רבה. מה שכתבת ממש חימם לי את הלב ועודד אותי.

(חמותי נמצאת אצלנו השבוע וכל הזמן מספרת לכולם שאני "קוסמת וודו" בגלל איך שאני מפשפשת את מאיה בקערה. ואני סתם מרגישה שאני מנסה משהו שקראתי באינטרנט והוא עובד

)

לילה של פיפי אחד בסדינון ו-3-4 פישפושים בקערה - רק באחרון בסל קל.
כל הזמן הסתובבה לי באמצע הפישפוש והתלוננה חצי ישנה.
אולי השיניים, אולי כי התחלנו תפוח-תמרים.

מתנחמת שביום היא מודיעה על קקי ב-טררררר......... (אוויר דרך הלשון בפה, כמו פוקי) ככה היא מחקה את קולות הפוקים הצפויים להגיע - מי גאון של אמא?????