טבעי ביפן

[טליה_טקאוקה*]

ברוכה הבאה!@}
את יכולה ליצור איתי קשר במייל (רשום בדף שלי)
אנחנו בטוקיו. אני מניקה את הקטנה בכל מקום. מנסה לחשוף כמה שפחות, בדרך כלל מניקה כשהיא במנשא (יאמו) מקדימה ואז לא ממש רואים.
יש חדרי הנקה בחנויות הגדולות. בדרך כלל אין עוד נשים וזה מאד נוח.
לא יצא לי לראות נשים יפניות מניקות בפומבי.
בטוקיו יש פעמיים בחודש מפגש של לה לצה באנגלית. אני אשאל אם יש בקיוטו.
תהנו

[טלטל*]

שלום טליה ועוגיה
אני ממשיכה לכתוב בדף של טליה.
תודה תודה על שנתתן כאן סימן חיים.
עוגיה- איזה גן?
אני מבינה את חווית הדמעות- זה קרה לי היום במקדש קטן בפאתי קיוטו. לא יודעת אם בגלל שזו הפעם הראשונה...
אמשיך מחר כי כבר מאוחר.
לילה טוב

[Manty_T*]

הי טלטל
טוב למצוא את הדף שוב שמה חדש
לגבי הנקה בציבור ביפן..
אני רואה נשים מניקות בציבור. אני רואה אותן במסעדות, בגני שעשועים, בגנים, ובמקומות אחרים בהם אמהות מבלות עם ילדיהם הגדולים יחד עם הקטנים.
קשה לי לחשוב על מקרים שראיתי אם לתינוק קטן בלבד מניקה בציבור. בדרך כלל הן הולכות לחדרי ההנקה בדיפרטמנט סטורס (ובניגוד לטליה, נפגשתי שם בהמון נשים - הזדמנות נהדרת לפצוח בשיחות על יפן ועל הנקה ), אך כשיש אח גדול המוביל בפעילויות, הקטן זוכה לציצי גם בציבור.
אני ממליצה לך להכנס לבלוג הזה של מדריכת הלהלה-צ'ה שלנו פה בטוקיו, לקבל עוד אינפורמאציה על הנקה ביפן http://babycafejapan.blogspot.com/

[טלטל*]

שלום

בינתיים הימים עוברים ואני מוצאת את הדרכים להניק כאשר אנחנו מטיילים כמה שעות מחוץ לבית. סמוך לאוניברסיטה מצאתי בית קפה נחמד עם ספות וצוות צעיר ברוחו, באווירה יותר "פתוחה" בהשוואה למסעדות הקטנות והביתיות (שאני כל כך אוהבת). שם אני נפגשת עם יותם בהפסקת הצהריים להניק את אלון.

אתמול טיילנו בקורומה- קראתי עלהמקום כאן בפורום- מדברים שכתבה ענת גביש לפני שלוש שנים. כשקראתי על המקום עוד בארץ- זו נשמעה פנטזיה רחוקה - מקדשים ביערות, כפר קטן וציורי ומעיינות חמים. אתמול ממש היינו שם, פתאום ראיתי במציאות את המראות המצויירים בסרט של מיאזקי- המסע המופלא , spirited away-שורת המבנים עם המסעדות בקומה הראשונה לאורך כביש העולה לכיוון המקדש ומבנה אירוח גדול. כשעזבנו את האזור החלה שעת הדמדומים והמנורות האדומות נדלקו.. וואו- ממש סרט... בקרוב תתחיל שם השלכת וניסע שוב לראות את הכפר בכתום...

אתמול ראיתי פעם ראשונה עוד תינוק קטן (יפני), בגיל של אלון (5.5 חודשים)- שמצטרף עם הוריו לטיול. ואפילו ראיתי את אימו מניקה אותו- אושר גדול בשבילי.
הבנתי מהמורה שלי ליפנית שאמהות לא יוצאות עם התינוקות מהבית בשנה הראשונה לאחר הלידה. הסיבה שהיא דיברה עליה זה עניין ההנקה וכן הסירבול- לצאת עם כל מה שהתינוק צריך.
אולי בגלל זה אנחנו מקבלים כל כך הרבה תשומת לב וקריאות "קאוואאי" מהנשים המבוגרות יותר, שכן המראה אינו נפוץ?
אני מתארת לעצמי שיש פילוסופיה נוספת מעבר לאי הנוחות שגוררת היציאה מן הבית. אני גם נמצאת כיום בהתלבטות לגבי ההשפעה של התקופה הזו- שבה אנחנו מסתובבים הרבה יחסית- על אלון.
אמנם יש לנו את הדירה שלנו שאנחנו חוזרים אליה כל ערב, ואנחנו שומרים על איזשהוא סדר יום של בוקר וערב, אבל הימים גדושים בהרפתקאות ולפעמים הוא נראה לי מותש. אשמח לשמוע חוויות ודעות נוספות...


טליה ומנטי,
לגבי האתר של מדריכת הלהלה-צ'ה בטוקיו- ניסיתי למצוא קישור למידע על קיוטו אך לא הצלחתי. אשמח אם תוכלו לעזור לי בכך. למרות שמילותי ביפניות הן ספורות, אשמח להצטרף גם לקבוצה דוברת יפנית - אם יש מדריכה שתתמוך בכך.

עוד שלוש שאלות-

האם אפשר למצוא כאן זרעי פשתן, זרעי חמניות ותמרים- אם כן, איך אומרים כל זאת ביפנית.
האם אפשר לקבל את זה במשלוח מהארץ או שזה נחשב לזרעים שאסור להכניס ליפן?
אם שולחים לי ובבדיקות המכס נמצא שמדובר במוצר שאסור להכניס ליפן, האם פשוט מוציאים את זה מהחבילה או ששוטר עלול לדפוק על דלת ביתינו?

תודה תודה

[טליה_טקאוקה*]

האם אפשר למצוא כאן זרעי פשתן, זרעי חמניות ותמרים- אם כן, איך אומרים כל זאת ביפנית.
בטוקיו יש בחנות טבע. לא מכירה מה יש בקיוטו.

האם אפשר לקבל את זה במשלוח מהארץ או שזה נחשב לזרעים שאסור להכניס ליפן?
לא היתה לי אף פעם בעיה עם משלוח מהארץ.

אם את צריכה עזרה ביפנית את מוזמנת להתקשר ולדבר עם בן זוגי -הוא מדבר עברית. אני אתן לך מספר טלפון דרך המיל שלי(בדף האישי שלי יש כתובת מייל)

אני אבדוק לגבי הלה לצה

איזה כייף שאתם מבלים ומטיילים!!

[אף_חצוף*]

אם את צריכה עזרה ביפנית יש לי חברה שנמצאת עכשיו בקיוטו, ישראלית שלומדת שם לשנה.
היא אמנם לא אמא, אבל היא ישראלית ויודעת יפנית, אז אם את רוצה, תכתבי לי כתובת מייל בדף בית, ואני אחבר ביניכן.

"קאוואאי"

[לילך*]

שלום כולם ! פורום מדהים

סיימתי צבא לפני שנה, עבדתי קשה, חסכתי כסף ובאוגוסט- סוףסוף יוצאת לטייל
יפן היא החלום שלי- אבל יקרה נורא
כך שכנראה אצטרך להעביר את רוב הזמן בהודו והסביבה..
בהתחלה רציתי לעבוד ביפן- ובמקביל לטייל בה
אבל הבנתי שסוג העבודה (מארחת) ישים אותי בנקודה כזו- שאפגוש את התרבות היפנית הפחות סימפטית
אני כל כך מתרגשת! וכבר לא יכולה לחכות
אשמח לפגוש אנשים טובים בדרך
או לקבל טיפים שווים
[email protected]

שלכם, בברכה
לילך

[טארו*]

שלושה חודשים ביפן חלפו להם...
אני קוראת את ההערה הראשונה שכתבתי ונזכרת קצת בתחושת ההתחלה- הכל חדש, לא מוכר וגם מאד מרגש...

החלפתי את שמי כאן באתר ל"טארו"-
קודם לכן כתבתי "טלטל" כי טל זה כל כך קצר- שתמיד בא לי עוד משהו. אז היפנים מצאו עבורי פתרון נחמד ובשמי היפני יש שתי הברות- איזה כיף!

אחרי שלושה חודשים שבהם אני בעיקר אמא ביפן- למדתי כל כך הרבה דברים על האופן שבו התייחסתי ל"דרך הטבעית"-
לאור מה שאני רואה כאן וכפי שמנטי כתבה בתחילת העמוד- האופן שבו הדברים כאן משתנים.

אני גרה בקיוטו בבית דירות שהוא מעונות סטודנטים- מכל העולם. בינתיים התחברנו עם זוגות מסיביר, הודו, פיליפינים וגם כמה יפנים...
החלק הכי כיפי בזה (חוץ מהאוכל) זה שכאן אנחנו לא מיוחדים, לא מוגדרים ככאלה או אחרים (טבעיים או לא או כן...)-
כולם ישנים עם הילדים במיטה, מניקים ונושאים משקל כבד לעיתים עם מנשא- או פשוט בלי (על הידיים, הכתפיים ועוד..)- אנשים חזקים.

אני חושבת שמה שמרגש אותי זה היה להרגיש את האנשים שעבורם הדרך שלנו היא טבעית לא במובן שאנחנו מתייחסים למושג אלא כי פשוט- זו הדרך שלהם.
כך הם גדלו וכך הם ממשיכים לגדל את ילדיהם: לכן מנשאים, חיתולי בד וכיסויים למיניהם אפשר למצוא במשביר לצרכן המקומי.
למרות שהגענו לכאן עם מצבור רציני של חיתולים תפורים מסוג X מצאתי שהרבה יותר נוח ויעיל להשתמש בכיסויים העדינים שיש כאן עם חיתול כותנה מקופל בפנים .

אני קצת עייפה אז אמשיך בקרוב...

מקווה לחדש את הרוחות המעניינות שנשבו כאן באתר...
תודה על ההזדמנות לשתף.

[ה_עוגיה*]

תודה על השיתוף.


ונושאים משקל כבד לעיתים עם מנשא- או פשוט בלי (על הידיים, הכתפיים ועוד..)- אנשים חזקים.
אני דווקא התרשמתי שאנחנו נחשבנו שם סוסים רציניים. עשינו שם עבודה פיזית, לא נגיד שהיתה קלה אבל... אפשר לעמוד בזה. וממש התפעלו מהכח שלנו.
אני חושבת שלנו כ"מערביים" יש גוף יותר גדול וזה נותן לנו יתרון בכח. הבעיה היא, אולי, שאנחנו מפונקים ומנוונים בד"כ. הם אולי יותר נמוכים אבל פחות מפונקים.

[טל*]

אני קוראת, נושמת עוד קצת מיפן. אנא המשיכי.
כיף לכם!
מנטי, תודה על הדף הנהדר הזה!

[טארו*]

עוגיה- בקשר להערה שלך-
אני לא יודעת אם לקרוא לזה פינוק אבל בוודאי זה עניין של הרגלים. האמהות שאני רואה עם תינוקות רכים- בני פחות משנה- מסתובבות כולן עם מנשאים ומתפקדות בקלילות יחסית.
אני גם מזהה את הנינוחות של התינוקות במנשאים- מה שאומר שהם רגילים לכך וחשים את הבטחון של האם.
כאן אופניים הם כלי הרכב העיקרי ואמהות נוסעות עם ילד אחד או שניים- במושב קדמי ואחורי- פלוס קניות ולפעמים תינוק במנשא גב.
אחרי שהן "מעמיסות" את הילדים אני מסתכלת בפליאה איך הן מתחילות את הנסיעה - נראה שדרוש לשם כך הרבה כוח, ושיש להן את האנרגיות הדרושות.

כפי שכבר נכתב כאן בעבר- הילדים גם רגילים ללכת הרבה ברגל- אפילו ילדים קטנטנים בני כשנתיים- הולכים לצד האמהות ברחוב. בהתחלה המראה הזה עורר אצלי תחושה של
"משהו כאן מוזר"- במיוחד כשראיתי ילדון קטנטן כזה צועד מספר מטרים מאחורי אמא שלו- הוא היה נראה לי כל כך לבד. כמובן שזו היתה תחושה שלי בלבד והוא לא נראה מוטרד מהמצב...

במפגש שלי עם האמהות היפניות אני מרגישה ורואה שההתנהלות שלהן עם הילדים מאד שקטה ויש בה איזו מכוונות או אולי אפשר לקרוא לזה "אחידות" מרגיעה. הן נראות לי מאד בטוחות בהתנהלות שלהן עם הילדים, והילדים בדרך כלל (לא תמיד) נינוחים וזורמים עם האם בהתכוונות שלה (למשל כשמלבישים אותם, מניחים בעגלה או במנשא).

[מיכל_בר*]

טארו, תודה, זה מעניין מאוד.

כה שונה מהארץ. כמעט שלא רואים כאן אמא עם מנשא. כולם מתניידים ממקום למקום במכונית. ועושה רושם שההורים שואפים לכמה שפחות מגע (פיזית ומטאפורית) עם הילדים.

אנא המשיכי לספר (את והאחרות אשר ביפן).

[ערד*]

שלום לכולם. אני חדשה כאן ומקווה שהדף עוד פעיל. לא מזמן התבשרנו שהחברה של בעלי עומדת לשלוח אותנו לטוקיו למשך שנתיים החל מהקיץ הקרוב. שנינו ישראלים ויש לנו ילדה בת כמעט שנה וחצי. אם ניתן לקבל אינפורמציה לגבי שכונות מגורים וגני ילדים אני מאוד אשמח. אני מאוד מודאגת לגבי הקליטה שלה ומקווה שאוכל לשאול כאן שאלות נוספות. תודה מראש

[Manty_T*]

שלום ערד
אני מבינה שתגיעו לפה לרילוקישן, נכון?
אין לי באופן אישי הרבה קשר עם המשפחות הישראליות (הרבות) החיות פה כאקספטים, ומאחר וחייהם מאד שונים, כמעט בכל תחום, מחיי אין לי ממש ידע על שכונות המגורים וגני הילדים.
אך יש אירגון נחמד הנקרא אנ"י (אירגון נשים ישראליות טוקיו), ואני בטוחה ששם תוכלי לקבל הרבה מידע מועיל.. תכתבי אימייל ל [email protected] ותבקשי עזרה. רוב החברות באירגון הן אקספטיות..

את כמובן מוזמנת לשאול שאלות נוספות ובמידה ולמי מן הקוראים יש תשובות, אני בטוחה שתעני
בהצלחה

[טליה_טקאוקה*]

גם אני פה. ברוכה הבאה ובהצלחה@}
אין לי באופן אישי הרבה קשר עם המשפחות הישראליות (הרבות) החיות פה כאקספטים, ומאחר וחייהם מאד שונים, כמעט בכל תחום, מחיי אין לי ממש ידע על שכונות המגורים וגני הילדים.

[ערד*]

תודה לכולן על ההתיחסות ועל העזרה. אשמח גם להמשיך להיות בקשר איתכן.

[אהבה_לנשמה*]

כה שונה מהארץ. כמעט שלא רואים כאן אמא עם מנשא. כולם מתניידים ממקום למקום במכונית. ועושה רושם שההורים שואפים לכמה שפחות מגע (פיזית ומטאפורית) עם הילדים

מאד לא נעים... זה חלק מהתרבות לא לגעת?

[טליה_טקאוקה*]

כה שונה מהארץ. כמעט שלא רואים כאן אמא עם מנשא. כולם מתניידים ממקום למקום במכונית. ועושה רושם שההורים שואפים לכמה שפחות מגע (פיזית ומטאפורית) עם הילדים
אהבה, הכוונה של הכותבת היתה שבישראל לא רואים אמא עם מנשא וכו...
נראה לי שלא הבנת....@}

[אהבה_לנשמה*]

באמת לא הבנתי... סליחה. ממה שאני מתרשמת בארץ, דווקא יש הרבה יותר פתיחות ומודעות לשאת את התינוקות במנשא ולגעת באהבה. אולי אני קרובה לחוג מסויים של אנשים... בכל מקרה, קראתי עכשיו יותר את הדף לעומק ונפעמת מהרבה דברים ביפן שמוצאים חן בעיניי. זו תמיד הייתה תרבות שחשתי זיקה אליה, עוד כילדה... מצד אחד, יש מקומות ביפן שהבנתי שיש הרבה ריחוק וקרירות בהם ומקומות יותר חמים.

באופן אישי, אני ממש משוגעת על אוכל יפני ועל העיצוב. וגם מעריצה הרבה מאוד אמנים וסופרים יפנים.

תמשיכו ליהנות. מחכה לקרוא עוד חוויות ושיתופים.

[רוני_נני*]

חיים טבעיים שיש בחו"ל
מקומות רחוקים
הייתי רוצה, אבל לא אסע לבדוק אם החיים שם טובים לי
אשאר כאן

[יפנית*]

למה רק עכשיו אני מגלה את הדף הזה?
הצתה מאוחרת.

[יהל*]

כיף לקרוא את הדף, תודה נשים יקרות.

אנחנו טסים ליפן בקרוב, ל-3 חודשים, בן זוגי קיבל פרוייקט מהחברה, בטוקיו.
אנחנו זוג עם ילד בן 2.5 ותינוקת בת 5 חודשים.

אני בדיוק חורשת את האינטרנט כדי למצוא לנו מקום מגורים מתאים, אשמח לעזרה.

פעם שעברה שהיינו בטוקיו, היינו עם תינוק קטן בלבד, וקיבלנו דירה מרוהטת מה שנקרא service apartment וזה הייה די נוח, מכיוון שהייה לנו הכל, מטבח, מכונת כביסה וכו'. אבל מה, מדובר בדירה בסגנון מאד מערבי, שטיח מקיר לקיר, עם סלון, שולחן זכוכית, מסך טלוויזיה ענקי במרכז הסלון... מאד שונה מאיך שאנחנו חיים כאן ומאיך שמתאים לחיות עם ילד בן שנתיים וחצי וילדה שבקרוב תתחיל לאכול מוצקים.

בבית אנחנו ישנים כולנו יחד על מזרונים על הריצפה וגם אוכלים בישיבה על הרצפה ומבלים על פופים, מזרון על הרצפה. נראה לי מאד מתאים לשכור דירה בסגנון יפני מסורתי, אבל אני לא מוצאת כזו, לטווח קצר (3ח).

אני גם מתלבטת איפה כדאי לחפש, האם בטוקיו, או אולי ביוקוהאמה, אני מחפשת מקום שבימים פחות טובים נוכל לרדת לפארק או משהו בשכונה, ובימים יותר טובים אוכל ליסוע עם הילדים ברכבת למקומות מעניינים בטוקיו.
אשמח כמובן אם תהייה חברה מתאימה, לגדול וגם לי...

וגם זמן נסיעה לא ארוך מדי לבן זוגי, שיעבוד ב-ochanomizu.

למישהי יש רעיון ?

[Manty_T*]

חיפוש אחר לינק (שלא נמצא ) החזיר אותי לדף הזה אחרי שנים (4?!!).
הלב מתנפץ למקראי קטעי התיאור של תמרולה ונונה על פוקושימה. בזמנו לא הכרתי. כיום.. לב שבור ;-(

[יזהר_מ*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום מנטי
התלהבתי מהדף! ואוו
אני מעוניין בקשר לכפרי קרמיקאים ,ביזן או אייזוהונגו-טוהוקו
אני קרמיקאי חובב ועובד על אובניים,מעוניין לללמוד על התרבות ושיטות הייצור של כלי חרס,פורצלן
יזהר

[תמרול_ה*]

הדף כאן מחזיר אותי ליפן. ביום א' הקרוב נפגוש בירושלים את המנהיגים של המקויה לדורותיהם, במפגש מיוחד שמיועד להסביר לדור השני על המקויה, ואיך זה התחיל,
מתרגשת לפגוש את החברים של ההורים שלי שהם כל כך אהבו.

[בשמת_א*]

(-:

[פלוני_אלמונית*]

טרם יצא לי להיות, ללא ספק היעד הבא לי, הדף עשה לי המון חשק לטוס לשם.