טבעי ביפן

[יעל_צ*]

יעל, הדיון הזה דוקא יכול להתפתח יותר בדף אחר.
גמני בעד. נושא מאוד מעניין ומאוד רלבנטי כאן באתר.

בני עשרים ומשהו שעוד לא טעמו כמעט דבר, בעלי דעה כה שמרנית, כה נחרצת על איך צריך לעשות דברים.

[אף_חצוף*]

לצערי, עוד לא הייתי ביפן, אבל יש לי תואר בלימודי יפן, אז אני מרגישה שאני מכירה את התרבות הזו לא מעט. בין היתר, עשיתי קורס על אנתרופולוגיה של ההולדה, שהשוותה בין שפה ומנהגים תרבותיים בנוגע להריון ולידה ביפן, ארה"ב וישראל. היה פשוט מרתק.
היפנית לא ממש שימושית לי בחיי היום יום בארץ, אז לצערי שכחתי הרבה ממנה, אבל רק רציתי להגיד שכיף לי לקרוא כאן, כי זה מזכיר לי הרבה דברים טובים.

[נונה_בי*]

עשיתי קורס על אנתרופולוגיה של ההולדה, שהשוותה בין שפה ומנהגים תרבותיים בנוגע להריון ולידה ביפן, ארה"ב וישראל.

שתפי אותנו. בבקשה.

[אף_חצוף*]

שתפי אותנו. בבקשה.
בשמחה! סליחה על העיכוב.
דיברנו על ההבדלים בתפיסת ההריון והלידה בתרבויות שונות, כפי שהם מתבטאים בשפה, בהדרכה הרפואית, ובהגדרת התפקיד של האשה.
כמה דוגמאות: בספרי ההדרכה היפניים, האשה היא אמא כבר כשהיא בהריון, המשפחה הגרעינית היא אמא ותינוק, והאב הוא דמות משנית מאוד. יש תפיסה שצריך ללמוד איך להיות אמא, ושיש אנשים שמלמדים אותך את זה, האשה מקבלת הוראות על איך דברים אמורים להיות.
האמא ההריונית, מתוארת כשמחה ורגועה, בציורים בספרי ההדרכה (שלא כמו בספרים הישראליים, כמו המדריך להריון ולידה, שבו האשה היא קוטרית לא קטנה). התינוק הוא כבר "אדם" ובציורים הוא מספר איך הוא מרגיש ומה עובר עליו, והוא לא רק עובר חסר אישיות.
הנשים ביפן עוברות קורס אמהות, ולא קורס הכנה ללידה. הקורס מתחיל כבר בחודשי ההריון המוקדמים, כשיש גם דגש על תזונה נכונה במהלך ההריון, כדי לתת את הטוב ביותר לתינוק. הסיפור החברתי של ההריון מדבר על קשר בין אם לתינוק בתוך ההקשר הרפואי במקום סיפור רפואי שבתוכו יש גם התמודדות או אפילו פחד.
מעקב ההריון נמשך אחרי הלידה והופך למעקב התפתחות התינוק, ולא בנפרד. התיעוד נעשה בצורה מרוכזת ורציפה.

ועוד משהו:
מצד אחד יפני המציא את ה FAM (שיטת המודעות לפריון) וביפן זו שיטת מניעת הריון מוכרת ונפוצה, אבל יש שם גם אחוז גבוה של הפלות של הריונות לא רצויים, כשאת הקשר שאבד, מחליפים בפולחן של בובות שמוצבות במקדשים. הנשים מלבישות את הבובות ומטפלות בהן כאילו היו הילדים שאינם.

ממש על קצה המזלג, אבל שמחתי כי זה נתן לי הזדמנות לעבור על הסיכומים שלי
ורק אני אגיד שהמרצה חיה ביפן כמה שנים וחקרה שם, וגם היתה שם בזמן הריון ולידה שלה. אבל אם משהו השתנה, או לא מדויק, בבקשה תתקנו אותי.

[נונה_בי*]

מעקב ההריון נמשך אחרי הלידה והופך למעקב התפתחות התינוק, ולא בנפרד. התיעוד נעשה בצורה מרוכזת ורציפה.
אותו פנקס/ ספרון שמקבלים מהקרויאקשו מהווה מעקב אחרי הריון ואח"כ הופך למעקב אחרי התינוק.
זה היה מפתיע וגם מאוד מרגש בשבילי כשבחודש שני הסבירו לי למה יש בפנקס כל כך הרבה דפים ולמה מופיע שם הקנג'י של ילד בהמשך.

והאב הוא דמות משנית מאוד. יש תפיסה שצריך ללמוד איך להיות אמא הרבה יפניות חוזרות ללדת ליד אמא שלהן. חברה שלנו חיה בטוקיו אבל לפני הלידה נסעה להורים שחיים בקיושו (האי הדרומי) כדי ללדת ונשארה שם עוד חמישה חדשים אחרי הלידה. בעלה טס אליה פעם בשבועיים שלושה.
אני לא יכולתי להבין את זה. את ההתרחקות מהבעל - האבא בזמן כזה וגם לא ממש את החזרה הביתה. באותה תקופה שאלתי כל מי שהייתי איתה בקשר איך זה היה אצלה וכולן חזרו לערי הולדתן, לבית האם כדי ללדת וכדי ללמוד איך לגדל את התינוקות.

האמא ההריונית, מתוארת כשמחה ורגועה. אין לגיטימציה לקוטריות בכלל. זה מאוד לא יפני לקטר. נערות בגיל בית ספר שמקטרות מקבלות שם של מפונקות ולא מחונכות.

פולחן של בובות שמוצבות במקדשים. מנטי, תמונה אונגאי... של בובות האבן עם הסינרים והמטפחות האדומות.

dozo, MIZUKO

[נונה_בי*]

תמרולה הקול שלך מאוד חסר לי כאן.

[ענת_גביש*]

בובות האבן עם הסינרים והמטפחות האדומות.
אוי. בכלל לא ידעתי שזה מה שזה )-:
למרות רתיעתי מגלולות נגד הריון, מוזר לי ששם זה לא אמצעי מניעה מקובל בכלל. שמעתי אומרים בבדיחות דעת ( )-: ) שאמצעי המניעה המקובל ביותר ביפן הוא הפלה... ושרופאים במכוון (במזיד?) לא מציגים את האפשרות הזאת לנערות, כי ההפלות הן עסק כל כך רווחי.
ובקשר לנשים שחוזרות לבית ההורים ללדת, היתה לי בקיוטו שכנה הודית שבעלה למד שם באוניברסיטה. היא חזרה ללדת בהודו ובעלה לא יכול להצטרף אליה , והיא סיפרה בצער שבעלה יראה בתמונות את בנו רק כשיהיה בן שלושה חודשים, כי אסור לצלם תינוקות עד הגיל הזה.
בעצם הצער זה פרשנות שלי. היא סיפרה על זה בהשלמה ושלווה.

[ענת_גביש*]

תמרולה הקול שלך מאוד חסר לי כאן.
גם לי.

[תמרול_ה*]

אוי. איזה חימום לב.
אנסה שוב להיזכר ולכתוב.
בינתיים הגעתי עם הנפש למחוזות אחרים,
אחזיר אותה משם...

[sakora_s*]

איפה ההמשך?.... כבר ימים שאני מחפשתץ מנטי איפה הסיפורים המרתקים שלך?

[Manty_T*]

תודה סאקורה!! ("נפגשנו" נכון?)
משמך נראה לי שגם את יכולה לתרום פה
תמיד אני רוצה לכתוב פה עוד, מגיעה, כותבת, מסתבכת עם ניסוחים, מוחקת ו.. חוזר חלילה.
אבל הנה, לכבודך תמונה משבוע שעבר:

[Manty_T*]

מעתיקה לכאן משהו שכתבתי על הסאקורה שבוע שעבר (במקום בו הניסוח שלי לא כל כך מלחיץ אותי )

פריחת הדובדבן פשוט מהממת!!!!! כל יום עוד פרחים נפתחים עד שלבסוף העץ (שלפעמים ממש עצום) הופך להיות כמו כלה ביום חתונתה.
ואפילו יותר יפה ממראה העץ בפריחה מלאה זה מראה עשרות עצים העומדים צמודים בשורה לצידי המדרכות, על גדות נחלים, מסביב לכל פארק, ובכלל בכל מקום!.
באביב היפני יש רוחות מאד חזקות ואחרי שהפריחה מגיעה לשיאה האויר מתמלא במאות עלי כותרת לבנים היוצאים במחולות ולבסוף מתאספים חסרי משקל על המדרכה. בימים כאלו קל לטעות ולחשוב ששוב יורד שלג.
אהיפנים נוהגים לחגוג את הפריחה ע"י פיקניקים למרגלות העצים, שתיה (מופרזת) והמון תמונות. בתקופה זו מתחילה שנת הלימודים ואין תמונה יותר מייצגת מתמונת תלמיד כיתה א' עם ילקוט העור למרגלות עץ הדובדבן.

[ענת_גביש*]

אוי מנטי. איזה יופי. תודה. בכלל שכחתי שזה עכשיו.
o hanami tanoshinde kudasai
<מערבבת ברכות>

(נזכרת בהתרגשות ב philosopher's path בקיוטו )

[נונה_בי*]

נזכרת בהתרגשות ב philosopher's path בקיוטו גמני

היינו בקיוטו בדיוק לפני ארבע שנים וכדי לנוח מנסיעה ונהיגה של תשע שעות הלכנו ל maruyama koen כדי לתפוס קצת שלווה אנחנו ועוד כמה עשרות אלפי יפנים. זה המקום הכי צפוף בקיוטו בערבי אוהאנמי.

<כרגיל אני אאלץ לחכות שמשהו (מישהי) מוכשרת ממני תוסיף כאן תמונה של העצים בפארק בלילות אוהנאמי>

[ענת_גביש*]

הלכנו ל maruyama koen כדי לתפוס קצת שלווה

[ענת_גביש*]

sakura sakura
ya yoi no sura wa
miwa tatsu sagiri
izaya izaya
mini yukannnnnn
(זוכרת את המילים מיום יפן בכתה ו' ובטח אין קשר בינן לבין כלום)

[sakura_s*]

איזה כייף שעניתן!... זו עדיין אני- עם התיקון הקטן באיות השם... עוקבת בהנאה אחרי כל הסיפורים שלכן ומצפה בכיליון עיניים להמשך,
מנטי- התמונה יפיפיה! גרמה לי לרוץ לאלבומים המאביקים ולהזכר.. אז, איפה הכרתן כולכן? ורק את ,מנטי, כרגע ביפן או שגם ענת ונונה?
הייתי ביפן לפני 5 שנים בערך... חייתי בה קרוב לשנה ואני כל כך מתגעגעת.. מתכננת לחזור ממש בקרוב ורוצה נורא לשמוע (לקרוא) עוד ועוד.
הייתי מאוד רוצה לשהות בה לתקופה ארוכה יותר מאשר שלושת חודשי ויזת התייר אבל כרגע אין לי אפשרות לשנות את הסטטוס אז אאלץ להסתפק בזה.
מנטי- איך זה לחיות 8 שנים ביפן?....
ובכלל- אשמח לשמוע סיפורים וחוויות מכולכן. גם לי יש... ועד לפעם הבאה - yoroshiku ...
o yasumi nasai

[תמרול_ה*]

אני לא הייתי שם בפריחת הדובדבן... וזה נשאר כמו כמיהה כזאת. להיות שם אז...
כן ראיתי לוטוסים ואירוסים פורחים וליל העלים הנושרים בטוהוקו ליד סנדאי,
וראיתי את הפוג'יחנה (ויסטריה) המדהימים בפריחתם, אחד מהם עתיק מאד, עם ענפים ארוכים, עשרות מטרים של אשכולות פוג'יחנה. ועכשיו בחצר של ההורים שלי הויסטריה פורחת ומנגנת על מיתר בלב.
ועכשיו כואב לי בלב.

[ענת_גביש*]

sakura san yoroshiku hajimemashite
כן, גם נונה ואני עדיין ביפן... (מה אכפת לי לכתוב? (-: ) ונשמע שגם את...(-:

תמרולה (היא גם עדיין ביפן אגב) - רק הרגע בזכות מה שכתבת קלטתי שהיפנים בעצם אומרים ח' !

[נונה_בי*]

זה לא ממש ח. זה ה שבסמיכות לצלילים שונים נשמע קצת כמו ח.
אם תבקשי מהם לפרק לשתי המילים זה פוג'י ו- האנה.
לא כמו מילים אחרות שממש משתנות כמו האקו שהופך לבאקו במילים כמו אוצ'ה באקו.

[נונה_בי*]

מדהים אותי איך ממרחק של שנים אתן זוכרות ככה את השפה.

לוטוסים ואירוסים פורחים

עשרות מטרים של אשכולות פוג'יחנה

kakegawa ...
kenroko-en ....
ועכשיו כואב לי בלב.

[sakura_s*]

hajimemashite
ענת- תודה על השיר...
כן, אין ספק שגם אני עדיין ביפן... קשה להתנתק. פריחת הדובדבן...הגאוה הלאומית. יפן הופכת ורודה כל כך.... טוב, בואו ונמשיך עם העלאת הזכרונות הזו onagai shimasu...
הכרתן כולכן ביפן? כמה זמן שהיתן שם?

[טרה_רוסה*]

אפשר להצטרף לחברותא?
לא הייתי ביפן, אבל יש לי גיסה יפנית ואחיין חצי יפני. נחשב?
(בעצם, יש לי גם בן-דוד חורג חצי יפני, אבל זה ממזמן)

[תמרול_ה*]

[יעל_צ*]

בעצם, יש לי גם בן-דוד חורג חצי יפני, מה אנשים לא יעשו כדי להתקבל....


<תכף יקבלו כאן גם כאלה שקראו את נוריקו-סאן הילדה מיפן >
http://www.galim.org.il/books/makebooks ... po]noriko1 s[/po].jpg

[טרה_רוסה*]

אפרופו נוריקו-סאן:
קניתי את הספרים הללו בהתלהבות כשראיתי אותם לאחרונה, ואני חייבת לציין, שהם גרועים! טקסט מאולץ שחובר לתמונות. נכון, לנו הם פתחו עולם ומלואו, אבל בעידן של האינטרנט, בו הילדים גם ככה חשופים להכל מהכל, הספרים האלה משונים.

(אולי הייתי צריכה לכתוב את זה בשם בדוי P-:)

<סליחה יעלצ, לך יש גיסה יפנית?!?!? הפוסל במומו פוסל (מתאים פה הפתגם הזה?) >

[תמרול_ה*]

צדיקית!!
איך את מצליחה תמיד להביא בדיוק אבל בדיוק מה שצריך, ואז תיכף נהיה ברור שזה מה שהיה צריך???!!!
אין עלייך!!!!!!!

[Manty_T*]

אפרופו נוריקוסאן, ממש מאחורי מונח הספר, אותו קיבלתי בגיל 5, בגן "זמיר" (מסכימה עם טרה ובכל זאת שומרת!)

סאקורה, קצת קשה לי לענות לך על איך זה לחיות 8 שנים ביפן? כי אני כל כך בתוך החיים פה שהפעמים היחידות שאני חווה את "החיים ביפן" בצורה מודעת הם בביקורים (המועטים) בארץ וכשאני קוראת אותכן.. אז איך החיים שלי? טובים כי אני בוחרת לחיות ב"טוב" אני שייכת לקבוצת נשים הנשואות ליפנים וחלקן ממש לא מאושרות מ: הבעל, החינוך, החברה, התרבות - you name it, וחלקנו.. מאושרות.
אני עדיין מדברת יפנית של "עולה חדשה", וחסרה בהמון "קומון סנס" שכאן קובע הכל, ולכן לעתים עושה דברים שבדיעבד מתגלים כטעות איומה אך מאחר ואני ביפן - אף אחד לא מעיר לי, זוכר לי או מנפנף לי בזה. אך קשה לי ליצור חברויות אמיתיות . אני לרוב מרגישה שאני נמצאת on the receiving side ולא משנה כמה אני מנסה "לתת" תמיד אני נשארת "חייבת" (בהרגשה, כי אף אחד כאמור לא מעיר לי, זוכר לי או מנפנף לי בזה)

חייבת ללכת להכין ארוחת ערב (אורז, מיסו שירו, דג בורי ודג סלומון, סלט וואקאמה וסלט של נונה (;-))
<כ"כ מאושרת שהדף חזר לחיים @}>

[Manty_T*]

אה ו-יורושיקו_ לכל המצטרפות @}

[אף_חצוף*]

אני קוראת כאן, ונהנית, למרות ש לא הייתי ביפן_ ואפילו אין לי _גיסה יפנית_ או _אחיין חצי יפני .
יש לי הרבה ידע תאורטי על יפן, מהלימודים באוניברסיטה, ומעט מהשפה שאני עוד זוכרת, אז זה מרגיש לי מוכר.

[ענת_גביש*]

_בעצם, יש לי גם בן-דוד חורג חצי יפני, מה אנשים לא יעשו כדי להתקבל....
<תכף יקבלו כאן גם כאלה שקראו את נוריקו-סאן הילדה מיפן >_


אני לרוב מרגישה שאני נמצאת on the receiving side ולא משנה כמה אני מנסה "לתת" תמיד אני נשארת "חייבת"
אוי, כמה מוכר. היפנים האלה, יכולים לעשות לכל הפולנים בית ספר...

<רוצים מתכון של הסלט של נונה>

(סקורה ,לא הכרנו שם, רק כאן. אוי איך הייתי שמחה להכיר אתכן גם שם! אם היה משהו שהיה חסר ממש בענק זה זה.)
(אה בעצם חלקנו כן הכיר שם, לא? (-: )
hirashaimase לכל המצטרפות דוזו דוזו טנושינדה קודאסאי! (ברוכות הבאות, בבקשה בבקשה תהנו בבקשה. )

[נונה*]

איך את מצליחה תמיד להביא בדיוק אבל בדיוק מה שצריך, ואז תיכף נהיה ברור שזה מה שהיה צריך???!!!
גמני קניתי בהתלהבות לאחיינית שלי. אני מספרת לה סיפור משלי שמתייחס לכל תמונה וגם משתנה מפעם לפעם. הסיפור המקורי מאולץ וארוך.

יש לי גיסה יפנית ואחיין חצי יפני. הם כאן או שם? עוד נגלה שמכירים.
<מסוקרנת>

חייבת ללכת להכין ארוחת ערב. בורי נו קאמה טאבטאי... אונגאי...
מנטי, איזה סלט?
<מנחשת כרוב>

[ענת_גביש*]

טאבטאי
מנפלאות השפה היפנית...:
שואלים אותך אם אתה אוכל, נגיד, בשר סוס נא, ואתה אומר לא.
אבל ביפנית זה נשמע כך: האם בשר סוס נא נאכל (על ידך) ?
ואתה אומר taberarenai , "בלתי נאכל" , אם אני מתרגמת נכון.
בשום מקרה היפני לא יביך אותך עם צורת שאלה שיש סיכוי שתיאלץ להשיב עליה בשלילה אקטיבית כמו "איני אוכל זאת". מראש שואלים על המושא, ומראש הוא אשם בכל ושני הצדדים יוצאים נקיים.
כך גם תנועת לאו עם היד. אצלנו "עושים לא" ימינה ושמאלה עם הפנים, אבל שם היד עושה את הלא, ניצבת מול הפנים באצבעות זקורות כלפי מעלה ומונעת ימינה ושמאלה, והפנים נשארות ללא תנועה. כך נמנעים מכל הבעת סירוב או שלילה.
גם כששואלים אדם שאלת כן ולא, התשובה תמיד תהיה כן. זה כך:
האם לא תגיע לארוחה?
כן. (כן בלבד, במובן של נכון,לא אגיע)
או:
כן. אגיע.

[טרה_רוסה*]

הם כאן או שם?
שם.

[ענת_גביש*]

ומנפלאות סימנים אחרים:
כשיפני רוצה להחוות על עצמו "אני" הוא מצביע על האף (ממש נוגע עם קצה האצבע בקצה האף). בניגוד אלינו שמחווים אל אזור החזה.
יפנים מדברים על עצמם בשם, אולי כדי להימנע מלהגיד "אני" יותר מדי.
עכשיו פתאם עולה לי שאולי זו מחווה שנועדה להסתיר את הפה כשאומרים אני. לא הצלחתי אף פעם להבין למה הם עושים את זה.

ביפן שמות לאצבעות כמו אצלנו, ולקמיצה קוראים kusuri yubi - אצבע התרופה, שלוקחים בה קומץ (היא הכי לא רועדת אם רוצים להרים מעט מאד אבקה באצבע), כמו קמיצה בדיוק. לפעמים צריך לנסוע עד יפן כדי להבין עברית.

אה, ויפנים לא מדברים עם הידיים.
למעט מצב אחד:
כאשר הם נתקעים בשיחה עם מילה בעלת כמה משמעויות, הם פורשים כף יד כדף מול עיניך ומציירים במהירות את הקנג'י המתאים באצבע היד השניה. הקנג'י הוא ציור עם משמעות, ועליך לעקוב בריכוז אחרי כל הקווים, ואם אתה קורא קנג'י ( )-: ...) תבין לאיזה מילה הם התכוונו. פינה או מקל אוכל, למשל. (נכון? האשי והאשי? )
וכך קורה שמגיעה גאיג'ינית גסת הליכות ומדברת עם הידיים, והופ, העיניים של בן השיחה המיואש קופצות בריכוז אל האצבעות ומאבדות קשר עם השיחה.
די מהר מפסיקים לדבר עם הידיים ביפן. וכעבור זמן זרים חדשים שעושים את זה נראים לך מה-זה-אהבלים-וחסרי תרבות. ואז, לרגע, אתה מרגיש טיפ טיפ טיפה פחות זר....

[נונה_בי*]

מראש שואלים על המושא, ומראש הוא אשם בכל ושני הצדדים יוצאים נקיים.

יש לדייב בארי קטע ענק על שיחה עם סוכן נסיעות.
הוא רוצה להגיע ממקום למקום בטיסה והסוכן מציע לו רכבת.
ב: אבל אני רוצה לטוס.
ס: יותר טוב רכבת.
ב: זה מהר יותר בטיסה לא?
ס: אז אפשר באוטובוס
וכך הלאה במקום להגיד לו שפשוט אין טיסה בין שתי הערים.

[ענת_גביש*]

(-:
מזכיר לי כמה חודשי טמבליות אתה צריך לעבור כדי להבין ש chotto mutskashi זה "אי אפשר" (-:
(צ'וטו מוצקשי זה "זה קצת קשה" )

[יוחננ_ית*]

קשה לי ליצור חברויות אמיתיות . אני לרוב מרגישה שאני נמצאת on the receiving side

נשמע מאוד לא פשוט! כשאני חזרתי לגור בלונדון אחרי הצבא (יחד איתך ) היה לי מאוד קשה להיקלט שם, למרות שנולדתי וגרתי שם עד גיל 10 ולמרות שהייתה לי שם משפחה. תמיד הרגשתי שונה ואוטסיידרית. לא הצלחתי ליצור חברויות אמיתיות עם הלונדונים היהודיים והעדפתי לרוב להיות עם ישראלים.

[יוחננ_ית*]

איך אני נפטרת מהסימן שאלה שמרחף מעל השם לי?
את פותחת לעצמך דף בית: תפתחי דף חדש בשם שלך ותכתבי שזה דף בית אישי

[Manty_T*]

מנטי, אחרי שמונה שנים ביפן את עדיין מדברת יפנית של "עולה חדשה"?
תאמיני לי, אם היית פוגשת את אבא שלי, שחי בארץ כבר 33 שנה, זה לא היה מפתיע אותך בכלל

אז אולי תספרי סאקורה איפה היית ביפן?

[Manty_T*]

רוצים מתכון של הסלט של נונה
נונה? מותר לגלות???

[Manty_T*]

טרה, איפה שם בדיוק?

[sakura_s*]

אני לא מצליחה להוסיף את כל מה שכתבתי.... יוחננית פעלתי בעצתך ומה שקרה- פשוט נפתח לי דף משלי במקום בהמשך (כתגובה) לדף זה... תמיכה טכנית o nagai shimasu ..... תודה

[sakura_s*]

konichiwa מנטי

שהיתי ביפן קרוב לשנה. כחצי שנה בטוקיו (בשכונת azabu בעיקר) ולאחר מכאן בסאיטמה (באיזור asaka). טיילתי ביוקוהמה (וכמובן גם בצ'יינה טאון...), צ'יבה, קמקורה, נגנו.. לא מספיק לצערי. אבל אני יכולה לומר שאפילו חצי שנה בטוקיו לא הספיקה לי לראות ולהרגיש אותה... באופן כללי מאוד אהבתי את טוקיו למרות שאני כמהה אל המרחבים והטבע- דבר שאני מאוד רוצה לשלב בנסיעה הבאה שלי ליפן, מעבר לכל פלאי הטכנולוגיה שמציעה העיר הגדולה... וכמובן קיוטו שעליה שמעתי וקראתי סיפורים מופלאים ונרה ואני יכולה להמשיך עוד ועוד.....לא ראיתי כלום....

אני לא אשכח לעולם את הרגע שבו הגעתי לטוקיו. הישר משדה התעופה נריטה. מצאתי את עצמי עומדת במרכז הרחוב עם המזוודה והתיקים ופשוט בוהה בתדהמה מוחלטת בכל המפגן הססגוני שהתהלך מולי בשעת צהריים של יום רגיל באמצע השבוע.. כמות אדירה של אנשים שחוצים את הכביש במקביל משני צידיו (אמרתי לאמא שלי בשיחת הטלפון הראשונה: "אמא, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה יפנים" והיא צחקה. אך בעצם התכוונתי- אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים ברחוב... תל אביב ריקה בהשוואה...). וגורדי השחקים והנערות הצבעוניות והפאנקיסטים ומסכי וידאו אדירים בגודלם ובלילה- אורות ניאון מסנוורים- מי ראה כזה דבר קודם לכן..... הייתי בשוק מוחלט. לא דיברתי בכלל במשך שעתיים לפחות ... הייתי צריכה לעכל את הכל. ואחר כך לא הפסקתי לדבר. כיום, חמש שנים אחרי כשאני נזכרת אני עדיין מחייכת....

אכן יפנית קשה שפה, את כמובן מבינה... ואני בטוחה ששלך טובה בהרבה... ואני מנסה עכשיו לרענן את אוצר המילים העילג שלי וללמוד עוד דרך אתרים באינטרנט. השפה קסומה....

[sakura_s*]

טוב, הצלחתי. סליחה על ההצפה...

[נונה_בי*]

מותר לגלות??? בטח. גם לי. איזה סלט?

[Manty_T*]

ניחשת נכון מההתחלה - סלט כרוב אלאנונה:
קוצצים כרוב ממש ממש דק. זורקים כמה שיותר גרעיני חמניה מקולפים (שאכן יש (!!!) ביפן) ומערבבים. לרוטב: כמות שווה של סויה, סוכר חום, חומץ (אני משתמשת בחומץ סושי), ושמן. (לכרוב שלם בערך חצי כוס. לארוחת ערב אני תמיד מכינה כף מכל המרכיבים). מערבבים היטב והולה! סלט אוישי להפליא

• אנחנו גם אוהבים להוסיף מלפפונים וטונה

[Manty_T*]

"אמא, אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה יפנים"
אבל כל כך נכון!!!
אני זוכרת איך כל פעם שקבעתי להפגש עם החבר (כיום המפרנס) בבטקדאנו-בבה, וחיפשתי בחור עם חליפה, שיער שחור, משקפיים, מלוכסן... ו"מצאתי" אותו עשרות פעמים.. עד שהוא כל פעם הפתיע אותי מאחור

[תמרול_ה*]

ביום שהגעתי לטוקיו, אחרי הטיסה הארוכה הזאת, של איזה 15 שעות, עם חניה באלסקה, ובלב מאד כבד (איבדתי באותה שנה את חברי שנהרג, הייתי כבדת לב ונשמה, ומאד עצובה) נלקחתי ישר ברכבת התחתית לראות את החאנאבי המדהים ליד הגשר הזה, ששכחתי את שמו (צומיגווה?...) כולם שכבו על מחצלות שהביאו מהבית, שתו כל מני מיצים טרופיים שהיו אקזוטיים בעיני (מיץ מלונים, מיץ גויאבות, בקופסאות קרטון קטנות כאלה), והביטו בשמים. והייתי מלאה במהומה וביופי.

[תמרול_ה*]

החאנאבי - זיקוקים (פרחי אש)...

[Manty_T*]

אז בטח הגעת ליפן בקיץ!
ארבע העונות ביפן מחולקות שווה (בכל עונה 3 חודשים) ומאד שונות זו מזו במזג אויר, בלבוש הצמחיה והאנשים, ובמנהגים. הנאבי אבטיחים ופסטיבלים בקיץ, פטריות, קויו ואומוצ'יסקי בסתו, שלג, נאבה וקוטאצו בחורף, ופריחת הדובדבן, קאפונשו ותחילת שנת הלימודים באביב. וממש כפי שהיפנים מאד דייקנים כך גם העונות ברכבות פותחים מיזוג על סמך התאריך בלבד, וברוב המקרים קולעים בול! אני זוכרת שסיפרתי לחברה יפנית על תוכניות שלנו לסוע לים באובון ("חג" בו ה spirits של ancestors מגיעים לביקור על פי האדמה בשבוע מסויים באוגוסט). חברתי הזהירה אותי שבדיוק באובון המים מתמלאים במדוזות. גיחכתי לעצמי אך נאלצתי להפסיק כשמצאתי עצמי מוקפת בהם

[תמרול_ה*]

נכון! הגעתי בתחילת הקיץ, המניפות המרשרשות, הגרביים הלבנות ללא רבב בכל מזג אויר ואין מה לדבר על סנדלים בלי גרביים... הטייפונו, כמויות גשם אינסופיות, הלחות הכבדה הזאת, וזה רק מתחיל...

[רוי*]

hm.. to be honest, i got here totaly byaccident, while searching in google for something, and hm.. well, you can say im kinda speechless for what i've seen here.
it's abso fucking lotly amazing ( forgive me for swearing - due the overwelming excitement )
i've been studying japanese since i was 16 , by myself, at the japanese ambecy library in tal aviv.
started to watch anime that time, and ,im pretty much happy to see other people from israel, maturly seriously in to the japanese culture , even some who even lived the culture itself ,something which i didnt got to do yet due to my age and older obligations i've got.
i'm pretty shocked really , so , forgive me.
just wanted to say hi and, that im happy that people in israel are aware of the amazing culture the japanese people are living on their daily basis.
i will take my leave now
itekimasu

[אנונימי]

_גם כששואלים אדם שאלת כן ולא, התשובה תמיד תהיה כן. זה כך:
האם לא תגיע לארוחה?
כן. (כן בלבד, במובן של נכון,לא אגיע)
או:
כן. אגיע._

כבר זמן מה שלא ביקרתי את הדף, ואתמול עשיתי השלמות.
מרתק כתמיד ואפילו עם קצת פלפל. מצוין.

אוקצור, הקטע הנ"ל, לא עוזב אותי. זה ממש מדהים בעיני.
אצלנו, כשמשתמשים במשפט עם שאלה הפוכה כזו, לרוב התשובה תהיה בת מילה אחת (כן או לא), ואז יתנהל דו שיח ארוך בו ינסו המשיחים להבין מה בעצם היתה השאלה ומה התשובה...

תודה לכל היפניות (ובפרט למנטי על התמונות המרגשות!)

[תמרול_ה*]

באובון ("חג" בו ה spirits של ancestors מגיעים לביקור על פי האדמה בשבוע מסויים באוגוסט).
בדיוק אז הייתי על הר גבוה, עם שני ילדים יפניים בשנות העשרה המוקדמות שהלכו לפגוש את נשמות הסב-סבים שלהם למעלה על ראש ההר. היה נוף נפלא, המון קטורת והמון בודהות עם סינרים אדומים ועם אלפי שבשבות נייר צבעוניות למרגלותיהם.
וכל ההר היה מלא אנשים שבאו מכל רחבי יפן למקום הולדתם.
אגב, גם במקסיקו יש חג עם אמונה דומה. שם זה קרנבל מדהים, כולל למשל סוכריות בצורה של גולגלות.

[הדיון על בתי החולים עבר ל אשפוז_ילדים_בבתי_חולים*]

[פלוני_אלמונית*]

כייף לקרוא את החוויות שלכן

[פלוני_אלמונית*]

גם אני חייתי שנתיים ביפן

[ערן*]

לכל הצופים בעמוד הזה, שלום
נעים מאוד, אני ערן, ואחרי קריאה של העמוד נראה שאני הכי צעיר והכי "זכר" פה.
במסגרת שיטוטיי ברשת הגעת לדף הזה, ושמחתי לשמוע קצת על התרבות היפנית מנקודת מבט ישראלית, אחרי שקראתי מספיק מדריכים יבשים באנגלית על "מה לא לעשות בשום אופן ביפן" ו"101 מתנות שכדאי להביא למארחים שלך"... אנימה אני כבר רואה, גמגומים ביפנית כבר יש, חברים יפניים כבר יש, ועכשיו רק חסר לי הביקור ביפן, שיקרה הקיץ הזה.
אומנם מדריכי טיולים זה אמצעי נפלא להבין מה בדיוק יכול התייר המערבי לעשות ביפן, אבל אין כמו ידע מקומי ... לכן, אם למישהו (או יותר נכון למישהי) יש מעט זמן, רצון והנכונות היפנית לעזור, אני יותר מאשמח לדבר איתו (או איתה )

MSN(שזהו גם האימייל שלי):
eran charit@hotmail.com

אני אשמח לקבל כל אימייל מאנשים טובים שמוכנים לעזור

[סיגל_ר*]

שלום לכולם
שמי סיגל ואני חברה של מנטי דרכה הגעתי לכאן. גם אני גרה ביפן כבר שנתיים ונשואה לבעל יפני ואמא לתינוקת בת חצי שנה. אני גרה ליד נגויה שזוהי עיר שלישית בגודלה ביפן אבל עדיין לא כמו טוקיו והסביבה. בוא נגיד שישראלים לא מצאתי עדיין כאן. אני מוצאת את עצמי מתגעגעת למשפחה ולחברים בישראל ושמחה שבעלי יסיים את הלימודים והתמחות נחזור לישראל מצד אחד. אבל מצד שני שאני קוראת באינטרנט על כל האלימות בארץ בבתי ספר ובכלל אני חוששת לחזור ולגדל בישראל את ילדתי. פה רמת האלימות קטנה יותר אבל הולכת וגדלה אבל עדיין לא משתווה לזו שבארץ. שגרתי בארץ פחות דאגתי לזה אבל תמיד מרחוק הכל מפחיד יותר. איך מתמודדים אם החשש הזה ששולחים לבית ספר ומחוץ לבית עם כל האלימות הזו. אני יודעת שבתי רק בת חצי שנה ועדיין לא תהיה לבד בזמן הקרוב אבל זה מאוד מדאיג אותי. בימינו אנו כבר אי אפשר לסמוך על גננות ומטפלות.....
בקשר לתינוקות היפנים שלבושים בחורף עם מעילים ועם רגליים חשופות אז זה עדיין קיים בטענה שזה מחשל אבל למשל חמי שהוא מדקר סיני אומר שזה מידע שגוי שרבים מאמינים בו ויותר נכון לחמם את הרגלים. אני לא יודעת בכל אופן אם לי לא בא בחורף להיות בלי גרביים כי קר אז לא נראה לי לעשות זאת לבתי.
טוב אשתדל להיכנס ולהביע את דעתי בנושאים פה בכל מקרה אם יש שאלות אשמח לענות
ביי סיגל

[יעל_צ*]

נוסעת סמויה, תודה!
קראתי את הכתבה לפני כמה ימים ב"הארץ" ותהיתי אם להביא את הקישור לכאן. אז הנה, מישהו עשה את העבודה. @}

אפרופור "44 קטגוריות של מיחזור", עלתה בי המחשבה שבישראל יש עדיין שתי קטגוריות עיקריות: אשפה שזורקים לפח ואשפה שזורקים בצידי הדרכים/ביער וכו'.

מיון אשפה, יותר מכל נושא אחר, נתפש כהוכחה לאזרחות בוגרת ואחראית מתי זה כבר יקרה אצלנו?

[נוסעת_סמויה*]

תודה לכן על הדף המקסים הזה. @}

אני מצרפת קישור לכתבה מעניינת על מיחזור ביפן

ציטוט מתוך הכתבה:
תושבי יוקוהאמה קיבלו לאחרונה לידיהם חוברת של 27 עמודים, המסבירה בפרוטרוט כיצד עליהם למיין את האשפה. רשויות העיר פירסמו את החוברת, הכוללת הוראות מדויקות על האופן שבו יש לנהוג בלא פחות מ-518 מוצרים, אחרי שהוחלט להעלות לעשר את מספר הקטגוריות שלפיהן מתבקשים תושבים למיין את האשפה.
לפי החוברת, שפתון, למשל, יש להשליך לפח של החומרים המתכלים. אבל השפופרת שאיכלסה את השפתון, "אחרי שרוקנה מתוכנה", תמצא את מקומה בין המתכות הקטנות או במחלקת הפלסטיק. אל תשכחו להשתמש בסרט מדידה לפני שאתם הולכים למרכז לפינוי פסולת. חפצי מתכת שאורכם פחות מ-30 סנטימטר שייכים ל"מתכות קטנות". אלה שאורכם רב יותר שייכים ל"אשפה גדולה".
(...)
מיון אשפה, יותר מכל נושא אחר, נתפש כהוכחה לאזרחות בוגרת ואחראית. צעירים, ובעיקר רווקים, הוציאו לעצמם שם רע משום שאינם ממיינים אשפה. גם בעלי בתים שמסרבים להשכיר את נכסיהם לתושבי חוץ, מסבירים לעתים שזרים אינם מסוגלים ואינם מעוניינים למיין את האשפה כראוי.
...פוג'יהירה מעסיק צבא של מפקחי זבל - מתנדבים חדי עין, הסורקים שקיות אשפה סוררות בחיפוש אחר, לדוגמה, חשבון גז שנדחק למקום לא לו, ואז נוזפים בבעל השקית ומנסים להשיבו אל דרך הישר. לא קשה לאתר מיון לא תקין, מכיוון שהתושבים נדרשים להשתמש בשקיות זבל נקיות ולרשום עליהן מספרי זהות.

[תמרול_ה*]

_קראתי בנשימה עצורה ספר יפני מקסים, איך שהיפנים האלה כותבים. דרומית לגבול מערבית לשמש של הארוקי מוראקאמי.
אני ממש לא יכולה לתאר את הספר הזה. רק לומר שבסוף שלו בכיתי. קראתי אותו בשבת בבוקר, בלי לנשום בכלל, בלי לזוז. רק להתרגש ולהתרגש._
הועתק מהדף של איזה ספר אתם קוראים עכשיו, כי זה העלה אצלי פתאם כל כך הרבה יפן.
אוויאימה, העצב והתוגה הנוגה הזאת היפנית כל כך, סיפורי האהבה הבלתי אפשריים, התחושה הזאת שהכל רגעי ויכול להגמר באותו רגע, והחובה, ההומבון, והעדינות האינסופית הזאת, והקולות הרכים האלה של הנשים הצעירות, והצליל המופלא של השירה הזאת, נגינת הקוטו, השאון של טוקיו והעצב הפרטי הזה אל מול כל האורות הצבעוניים שמהבהבים וצובעים את השמיים הטוקיואים באינסוף שלטים ומודעות ליליים. והמבט הרגשני הזה, שמתחבא מתחת לפני הפוקר ברכבת התחתית, איזה ארץ של סתירות זאת! אוף אני מלאה געגוע.

[ענת_גביש*]

אוף אני מלאה געגוע תמרולה

[נונה_בי*]

אנחנו בילינו אתמול עם חברים מטוקיו. בנם בן השלוש וחצי שיחק עם שלנו כאילו הם נפגשים כל יום. ואנחנו היינו פנויים לשבת ולדבר. ובערב שמענו יחד סיפורים ביפנית ראויה מהספרים המקסימים שעומדים אצלנו על המדף.
אוף אני מלאה געגוע

תמרול ה תודה. הולכת לספרייה לחפש.

[פלוני_אלמונית*]

קליגרפיה

[קרן*]

מנטי, הגעתי לכאן באופן מקרי לחלוטין תוך שיטוט באינטרנט ונדלקתי.... אני ישראלית שחיה ביפן כבר 6 שנים והרבה מהדברים שאת כותבת מעלים חיוך על שפתותי. איך אומרים? natsukashi. כרגע אני בחופשה בארץ אך בעוד שבועיים חוזרת הביתה ובמקרה גם אני גרה ביוקוהמה. הייתי מאוד מעוניינת ליצור קשר יותר אישי אם הדבר אפשרי.גם אני נשואה ליפני ואני אם לשתי בנות בנות 4 ו-2. אינני יודעת אם אפשר לרשום את כתובת האי-מייל שלי כאן. אם הדבר ניתן אנא ידעי אותי ואמסור לך את כתובתי וכשאחזור ליפן אשמח מאוד להיפגש.

[Manty_T*]

יו קרן, איזה כיף
אשמח מאד להמשך קשר!!!!
045-902-3627
TAMA-PLAZA

[קרן*]

מנטי שלום, שמחתי מאוד לראות את הודעתך. כשאחזור ליפן אצור איתך קשר. yoroshiku onega ishimasu

[צוקע_צ'אן*]

תיקון הודעה!! הי אני צוק ורציתי לשאול משו שאני מחפשת איזה מיליון שנה ולא מצאתי באף מקום אני מקווה שתענו לי כי אולי לא תדאו את
התשובה... =/ אממ אתם יודעים באיזה חודש עיברי/לועזי מתחילה הסאקורה ביפן? זה מאוד חשוב כי אני רוצה לטוס לטוקיו (יפן הארץ
שאני סוגדת לה...) ואני רוצה לטוס שיש את הסאקורה אבל הבעיה היא שאני לא יודעת מתי היא ואני לא יודעת אם היא בזמן שיש
חופשים אני ממש מקווה שענו לי והריגאטו מראש צוקע צ'אן ^__

נ.ב- אנשים שיש פו.. איזה גיליים? סתם שאלה.. חח

[ה_עוגיה*]

תגידו, איך הפעוטות היפנים אוכלים?

כי אצלנו אחרי שהקטנה אוכלת יש הרבה תעסוקה לחתולים (האזור נראה כמו אזור אסון) ואותה עצמה צריך לקחת אחרי ניעור מהמוצקים ישר לאמבטיה (כולל חפיפה).
הקטנים הממושעים אוכלים בלי ללכלך?
צריך לתחיל לאלף אותה כדי שלא יקחו לנו את הויזה אחרי ארוחת הערב הראשונה? או שיש להם פטנטים/הבנה?

[טומודצ'י*]

אוי, קראתי עכשיו את כל הדף הזה מהתחלה. תענוג צרוף. אהבה לכולכן.
נונהצ'אן, אישוקמה גמברימשו

[Manty_T*]

תגידו, איך הפעוטות היפנים אוכלים?

In most homes, the eating area is on a wooden flooring, but even when it is on tatami, they usually spread a plastic sheet or newspaper under the child's eating area, so no need for training quite yet.
It is not the child who is expected to 'behave' but rather the parent. If your child makes a big mess, you should appologize (by saying GOMENASAI, and lowering your head slightly) and procede to clean up after your child. However, your hosts will probably move you away and do the job themselves. It is the appology and the willing to take responsability that is going to be expected - not a clean child.
Children are not expected to behave older than they are. Society is very forgiving and accepting of the young, and rather than offer advice (as I've experienced in Israel), when you are in trouble they will offer help, especially in close knit societies like on farms ..

[גילי_ועודד*]

וואו! soogoy !!na!
לא ידעתי שיש כאן כזה דף כייפי! איזה פלשבקים וכמה נחמד לגלות שאחרי מממ 14 שנים עדיין המילים צפות,החוויות על כל המגוון שמורות וחוזרות וגם הניחוח...יאמי ! אני אוהבת אוכל יפני,את השפה ובעיקר את מה שקרה לי שם!
אני מבינה היטב מה שכתבה איווה וכל מיני ,הרי הארץ כל כך צבעונית ומגוונת ומורכבת,כל כך מורכבת מקצוות...כל כך ...כל כך...אח natsukashi....גילי סאן

[בייבי_רחם*]

הי מנטי,
חזרתי אחרי כמעט שנה לבקר בדף ויואוו ....מה הלך פה....
רק רציתי להגיד שאני מתגעגעת, מאד. לקח לי 3 שנים כמעט אבל זה הגיע...
אחרי השהות הארוכה ביפן לא חשבתי שאני אתגעגע כך, רציתי כבר משהו אחר, אבל הנה אני מודה.
בא לי לבוא לבקר...

[מיכל_בר*]

האם היפנים משתמשים בחומרי ניקוי אלימים כמו שנהוג בישראל? (מכירים אקונומיקה ביפן?)

לגבי השינה - כאשר האמא ישנה עם ילדיה, האם הם חולקים שמיכה אחת? האם כשהילדים גדלים אבאמא חוזרים לישון יחד?

[נונה_בי*]

מכירים אקונומיקה ביפן?_ כן. אפשר למצוא _חומרי ניקוי אלימים בכל סופר.

האם הם חולקים שמיכה אחת בד"כ כל אחד ישן על פוטון משלו עם שמיכה משלו.

אבאמא חוזרים לישון יחד? לא בדקתי
אני מכירה שני זוגות שלא חזרו לישון יחד וזוג אחד שכן. בסרטים וסדרות סבון אפשר לראות גם כאלו שכן וגם כאלו שלא.

[קרן*]

מנטי שלום
??????????
בחופשת הקיץ שלחתי לך מייל ואת בטובך מסרת את מספר הטלפון שלך ולא יצרתי קשר. אני ממש מתנצלת. האם עדיין אפשר ליצור איתך קשר? באותו מספר שמסרת בקיץ?
??????????
???

[קרן*]

ואולי את מעדיפה את מספר הטלפון שלי? 045-852-8810

[קרן*]

תגובה לשאלה בעניין השינה.
אני ובעלי ישנים יחד עם הילדים. אני בצד אחד הבנות באמצע ובעלי בצד השני. כשאנחנו מנסים לישון זה בצד זו יש סירוב מוחלט מצד הבנות. הן רוצות לישון בין אבא ואמא. ביפן זו אכן הנורמה ?!? הבנות עדיין קטנות . 2 ו- 4 ואני כרגע מקבלת את זה. אבל למען האמת גם אני וגם בעלי (אפילו שהוא יפני) מחכים ליום שהבנות ירצו לישון בחדר משלהם ואנו נוכל סוף סוף לישון יחדיו. אצל החברות היפניות שלי המצב דומה . הילדים ישנים בין ההורים וכולנו מחכים שנוכל סוף סוף להתייחד עם בני זוגנו.

[aria*]

שלום מנטי. דף מאוד מעניין ויפה...

שאלה- האם בחרת לגור ביפן, יש לך רצון לחזור לישראל? הקטנים יודעים עברית?

[Manty_T*]

דף מאוד מעניין ויפה
תודה. זה כבר מזמן לא בזכותי אך נחמד למצוא שהוא ממשיך להתארך גם בהעדרי..
לשאלתך: כן. בחרתי לגור ביפן ברגע שבחרתי להנשא לבעלי היפני. למרות שתמיד עמדה התקווה להגר למדינה שלישית, ידעתי שיפן תהיה מקום מגוריי לתקופה ארוכה.
לארץ אין לי כל רצון לחזור. לפחות לא בשלב זה בחיי.
ילדי אינם דוברים עברית למעט מספר מילים בסיסיות (כגון פיפי, קקי, ופוק ). יפנית היא השפה הדומיננטית, למעשה היחידה בהם הם משתמשים, אם כי הם מבינים ומשתמשים קצת גם באנגלית.

[מיכל_בר*]

מנטי, אנצל את חלון ההזדמנויות לשאלות אישיות, אם אפשר...
עד כמה את "מוצאת את עצמך" ביפן? כלומר מרגישה בנוח עם האנשים ועם התרבות, משתלבת באורח החיים הכה שונה הזה.
האם את לחלוטין לא "מוצאת את עצמך" בישראל? והאם זה כתוצאה מההתרגלות לאורח החיים היפני?
האם את שואפת שילדייך יכירו את ישראל?
אני מתנצלת על החטטנות, תרגישי כמובן חופשי להתעלם ואף למחוק.
פשוט, ה"ישראליות" היא הרי כה דומיננטית, וכך גם ה"יפניות", אבל בכיוון שונה לגמרי, ומעבר שכזה דורש כוחות נפש עצומים, כך נראה לי.

[Manty_T*]

הי מיכל
עד כמה את "מוצאת את עצמך" ביפן? כלומר מרגישה בנוח עם האנשים ועם התרבות, משתלבת באורח החיים הכה שונה הזה
אני סוגרת השנה 10 שנים רצופות ביפן. יפן היא ביתי. היא בית שקצת קשה לי לפעמים לגור בו כי אני לא תמיד מבינה את השפה, כמעט ולא קוראת אותה ותמיד מתייחסים אלי פה כאל אורחת, לא שייכת.
אבל כאן בניתי לי משפחה. כאן הבחירה שלי. אני לא חווה ביום יום את הזרות שלי. נהפוך הוא, כשאני רואה זרים אני לוטשת בהם עיניים בדיוק כפי שהיפנים עושים. אני לפעמים חושבת שאם לא היתה לי מראה, הייתי שוכחת שאני לא דומה פה לכולם.
אני יודעת שהשורה האחרונה סותרת את הסעיף הראשון, אך למרות שאחרים רואים בי זרה, אני לא חווה את זה. אני מאד רגילה ונוח לי עם אורח החיים שלי פה. אני חייה ללא מודעות יומיומית שאני ביפן. אני בבית וזהו.

האם את לחלוטין לא "מוצאת את עצמך" בישראל? והאם זה כתוצאה מההתרגלות לאורח החיים היפני?
אני מגיעה לארץ פעם בשנה שנתיים ל 3 שבועות בערך. אני תמיד נכנסת לשוק תרבותי בארץ שמתפוגג לו ימים אחדים לפני החזרה. אני מאד אוהבת את האנשים בארץ ונהנת מהביקורים הקצרים, אך בהחלט מגיעהלשלב בו אני רוצה הביתה. וכן, התרגלתי לחיי ביפן בדיוק כפי שלפני כן הייתי רגילה לחיים בארץ.

האם את שואפת שילדייך יכירו את ישראל?
לא במיוחד.. החיים שלנו פה מאד ממוקדים במציאות היפנית. אני מדברת איתם על ילדותי, על מנהגי השונים ולפעמים, אם אנחנו מוכנים מראש וזוכרים אנחנו חוגגים חנוכה. לא יודעת למה, אבל רק חנוכה.
הם מאד אוהבים לבקר בארץ ומנסים אז ללמוד מילים בעברית, אך ביפן הזהות שלהם מאד יפנית.

מעבר שכזה דורש כוחות נפש עצומים,
לא אצלי. רק גמישות ונכונות להסתכל על דברים בצורה שונה. הגעתי לכאן עם ערכים מסויימים שלאט לאט הוחלפו באחרים. לא כל כך מתוך בחירה אלא מתוך המציאות השונה.

[מיכל_בר*]

תודה על הפתיחות, מנטי.

[טל*]

שלום לכולן! אני סטודנטית לעיצוב אופנה ועושה עבודה על תרבויות הריון. הייתי שמחה אם תוכלו לספר לי בקצרה כיצד מתייחסים לאישה בהריון ביפן, מה שונה בתרבות שלהם מבחינת הריון ולידה..
תודה!

[רחלה*]

שלום, גם אני גרה ביפן כבר כמעט שנה עם ביתי בת החצי שנה שילדתי בארץ,לא ויתרתי על זכותי, והאמת מאד קשה לי כאן, בעלי יפני שעובד כמו כולם שעות רבות ואני מוצאת את עצמי רוב היום עם ביתי לבד מול המחשב מדברת עם משפחתי מהארץ. ללמוד יפנית זה די קשה כי אין לי אפשרות לצאת ללמוד בחוץ ודרך ספרים בבית לבד זה קצת בלתי אפשרי כי הבת גוזלת את רוב זמני כולל מטלות הבית,בקיצור אני מתה לחזור לארץ,מתגעגעת למשפחה חמה ותומכת,מה שביפן זה לא כל כך קיים כי אני לא בת יפנית ובעלי היפני לא מקבל תמיכה רבה ממשפחתו המפוזרת ברחבי יפן! חוץ מזה אני מדברת לביתי בעברית ובעלי ביפנית אבל נראה לי שהיא מעדיפה עברית כי כאשר יפנים פונים אליה בחיבה ברחוב ומקשקשים יפנית אליה היא פורצת בבכי מר טוב עד כה ג'נה...

[טליה_טקאוקה*]

שלום רחלה!!
איפה את גרה???
אנחנו בטוקיו. מנטי שפתחה את הדף הזה גרה ביוקוהמה.
את יכולה ליצור איתי קשר דרך המייל שלי-רשום בדף הבית שלי.
נכון שלא קל כאן אבל יש גם הרבה הרבה דברים טובים!! חשוב שתהיה לך תמיכה מאמהות אחרות! יש כאן עוד ישראליות וגם מפגשי לה לצה באנגלית.
טוב שהגעת לדף הזה. שמחה שאת כאן! על תדאגי יהיה בסדר! את לא לבד! @}@}@}
ברגעים קשים אני קוראת את הדף הזה שמראה לי המון דברים טובים שיש כאן ביפן...(כמו בכל מקום...)
תודה למנטי האופטימית!!!@}

[טלטל*]

שלום מנטי וכולכן,
שמי טל, הגעתי לפני שלושה ימים לקיוטו לשנה וחצי ללימודים (שלי) , עם בן זוגי והבן שלנו -אלון, בן 5 חודשים.
לפני המעבר קראתי את ההתכתבויות שלכן והפלגתי במחשבות ודמיונות בעקבות הסיפורים. עכשיו אני באמת כאן, רק מתחילה להריח ולקלוט את המראות.
שאלה חשובה- האם מקובל להניק ביפן במקומות ציבוריים (גינה ציבורית, אוניברסיטה , מסעדה). כמו שאתן מבינות, כבר התנסיתי בשלושת האפשרויות - באופן דיסקרטי אמנם,
אך עדיין הרגשתי מאוד לא בנוח. אני עוד לא יודעת למה. תמיד השתדלתי למצוא פינה לא חשופה מידי אבל עדיין זה לא הרגיש נכון.
יש עוד המון דברים שרציתי להעלות כאן, אבל לאט לאט, בתקווה שאתן עדיין כאן (לא ראיתי התכתבויות מהחודשים האחרונים).
תודה תודה

[ה_עוגיה*]

את בקיוטו? וואו... איזה כיף.... (כשאני חושבת על קיוטו, קודם כל עולה בראש גן זן אחד שהביא לי דמעות ואח"כ על מאוד דוכני גלידת תה ירוק בדרך אליו ).
מה את לומדת שם?