שתפי אותנו. בבקשה.
בשמחה! סליחה על העיכוב.
דיברנו על ההבדלים בתפיסת ההריון והלידה בתרבויות שונות, כפי שהם מתבטאים בשפה, בהדרכה הרפואית, ובהגדרת התפקיד של האשה.
כמה דוגמאות: בספרי ההדרכה היפניים, האשה היא אמא כבר כשהיא בהריון, המשפחה הגרעינית היא אמא ותינוק, והאב הוא דמות משנית מאוד. יש תפיסה שצריך ללמוד איך להיות אמא, ושיש אנשים שמלמדים אותך את זה, האשה מקבלת הוראות על איך דברים אמורים להיות.
האמא ההריונית, מתוארת כשמחה ורגועה, בציורים בספרי ההדרכה (שלא כמו בספרים הישראליים, כמו המדריך להריון ולידה, שבו האשה היא קוטרית לא קטנה). התינוק הוא כבר "אדם" ובציורים הוא מספר איך הוא מרגיש ומה עובר עליו, והוא לא רק עובר חסר אישיות.
הנשים ביפן עוברות קורס אמהות, ולא קורס הכנה ללידה. הקורס מתחיל כבר בחודשי ההריון המוקדמים, כשיש גם דגש על תזונה נכונה במהלך ההריון, כדי לתת את הטוב ביותר לתינוק. הסיפור החברתי של ההריון מדבר על קשר בין אם לתינוק בתוך ההקשר הרפואי במקום סיפור רפואי שבתוכו יש גם התמודדות או אפילו פחד.
מעקב ההריון נמשך אחרי הלידה והופך למעקב התפתחות התינוק, ולא בנפרד. התיעוד נעשה בצורה מרוכזת ורציפה.
ועוד משהו:
מצד אחד יפני המציא את ה FAM (שיטת המודעות לפריון) וביפן זו שיטת מניעת הריון מוכרת ונפוצה, אבל יש שם גם אחוז גבוה של הפלות של הריונות לא רצויים, כשאת הקשר שאבד, מחליפים בפולחן של בובות שמוצבות במקדשים. הנשים מלבישות את הבובות ומטפלות בהן כאילו היו הילדים שאינם.
ממש על קצה המזלג, אבל שמחתי כי זה נתן לי הזדמנות לעבור על הסיכומים שלי

ורק אני אגיד שהמרצה חיה ביפן כמה שנים וחקרה שם, וגם היתה שם בזמן הריון ולידה שלה. אבל אם משהו השתנה, או לא מדויק, בבקשה תתקנו אותי.