חמותי ואני
-
- הודעות: 788
- הצטרפות: 02 נובמבר 2006, 23:58
- דף אישי: הדף האישי של באופן_לייט*
חמותי ואני
אני מקווה שעבר בשלום הביקור היום.
נשמע שאת באמת צריכה להתמודד עם עניין לא פשוט בכלל, אפילו במסגרת יחסים עם חמות
נראה שזיהית נכון: אני יודעת שיש פה בעיה שלי בהתמודדות עם חוסר שביעות רצון של אחרים
היא יכולה לעשות לך את זה כי את מאפשרת את זה
אני יודעת שזה מאוד קשה להפסיק - כי צריך לעשות שינוי פנימי מאוד עמוק.
זה משהו שהוא שלך - לא של הבנזוג שלך, [ואני אומרת זאת למרות שמבינה מאוד את העלבון על התנהגותו ועל העדר התמיכה שלו] יחד עם זה כשאת תשתני גם הוא ישתנה - הריקוד בינכם ישתנה. (ואולי גם לא תזדקקי יותר לתמיכתו / הסכמתו להצבת גבולות מולה כי תהיה לך ההסכמה הפנימית שלך)
צריך לעבוד על הקול הפנימי:
הקול שגורם לך להרגיש שאת לא בסדר כי נעלבת [האם זה מתישב על העדר תחושה ש"מגיע לי שיתנהגו אלי יפה" ?]
הקול שאומר לך "אל תעשי גלים" [זה לא עובד אגב - הגלים רק גדלים]
הקול שאומרת לך "אני תריכה את תמיכתו בשביל להציב לה גבול
הקול שאומר לך ....
וזו עבודה קשה - כי בעצם צריך "למחוק" את התת מודע שלנו ולייצר חדש.
אני יכולה לעודד אותך ע"י האמירה שזה בר ביצוע!
אנשים באתר ממליצים על ייעוץ עם אורנה שפרון,
נראה לי שגם שיחות עם אורה אריאלי עשויות לעזור
ואולי עוד רעיונות פה באתר, אולי תרצי לפתוח דף תמיכה ?!
מאחלת לך שתתחזקי
< אל תהססי למחוק אם הייעוץ שלי לא מתאים לך פה >
נשמע שאת באמת צריכה להתמודד עם עניין לא פשוט בכלל, אפילו במסגרת יחסים עם חמות
נראה שזיהית נכון: אני יודעת שיש פה בעיה שלי בהתמודדות עם חוסר שביעות רצון של אחרים
היא יכולה לעשות לך את זה כי את מאפשרת את זה
אני יודעת שזה מאוד קשה להפסיק - כי צריך לעשות שינוי פנימי מאוד עמוק.
זה משהו שהוא שלך - לא של הבנזוג שלך, [ואני אומרת זאת למרות שמבינה מאוד את העלבון על התנהגותו ועל העדר התמיכה שלו] יחד עם זה כשאת תשתני גם הוא ישתנה - הריקוד בינכם ישתנה. (ואולי גם לא תזדקקי יותר לתמיכתו / הסכמתו להצבת גבולות מולה כי תהיה לך ההסכמה הפנימית שלך)
צריך לעבוד על הקול הפנימי:
הקול שגורם לך להרגיש שאת לא בסדר כי נעלבת [האם זה מתישב על העדר תחושה ש"מגיע לי שיתנהגו אלי יפה" ?]
הקול שאומר לך "אל תעשי גלים" [זה לא עובד אגב - הגלים רק גדלים]
הקול שאומרת לך "אני תריכה את תמיכתו בשביל להציב לה גבול
הקול שאומר לך ....
וזו עבודה קשה - כי בעצם צריך "למחוק" את התת מודע שלנו ולייצר חדש.
אני יכולה לעודד אותך ע"י האמירה שזה בר ביצוע!
אנשים באתר ממליצים על ייעוץ עם אורנה שפרון,
נראה לי שגם שיחות עם אורה אריאלי עשויות לעזור
ואולי עוד רעיונות פה באתר, אולי תרצי לפתוח דף תמיכה ?!
מאחלת לך שתתחזקי
< אל תהססי למחוק אם הייעוץ שלי לא מתאים לך פה >
-
- הודעות: 236
- הצטרפות: 27 דצמבר 2006, 13:23
- דף אישי: הדף האישי של רונית_נשר*
חמותי ואני
הי ילדת טבע,
בדיוק עכשיו חזרתי מצילומים של תכנית בנושא הזה - יחסי חמות כלות.
זה ישודר בעוד שבוע, נדמה לי.
אירחתי את ג. יפית שדיברה על היחסים שלה עם כלתה, שגם עובדת איתה באותו עסק משפחתי, ואת ד"ר שרה ברסלרמן - שעשתה את הדוקטורט שלה בנושא הזה. ( באמת!).
בכל מקרה,
אני לא יודעת מהיכן את - אבל ד"ר ברסלרמן מקסימה, ומאד מחוברת גם לרוחניות , ואני ממליצה עליה בחום ( היא גרה בחיפה).
אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך את המאמר שלה על הנושא, שהוא גם מעניין מאד.
היא בדקה כל מיני גורמים שמסלימים סכסוכי חמות-כלות, וגם גורמים המעודדים יחסים תקינים.
( אם את רוצה- תכתבי לי מייל ל: nesron שטרודל נטוויזן נקודה NET נקודה IL ואני אשלח לך אותו בשמחה)
אני חושבת שזה עניין מאד אישיותי - יחסי חמות-כלות.
מצד אחד אישיות החמות : האם היא יודעת לשחרר את הבן שלה,
האם היא מספיק בטוחה במקום שלה במשפחה ,
האם היא מבינה את מקומם של הגבולות וכו'.
מעבר לזה יש גם חשיבות, בעיניי , למקום שהבעל תופס בכל הסיפור:
האם הוא הופך להיות אחד מהאו"ם , מתווך, מפשר ( ובאמצע חוטף הרבה אש...)
או שהוא מעביר מסר חד משמעי לאמא שלו: זו אשתי, איתה התחתנתי, את הרי רוצה טוב עבורי- והמצב הזה לא עושה לי טוב בשום דרך שהיא. אז תפסיקי את המניפולציות ואת המלחמות.
אני, למזלי, התברכתי בחמות נהדרת, אבל מסביבתי ומהמטופלות שלי אני שומעת הרבה פעמים סיפורי זוועות...
מקווה שהמצב ישתפר,
רונית.
בדיוק עכשיו חזרתי מצילומים של תכנית בנושא הזה - יחסי חמות כלות.
זה ישודר בעוד שבוע, נדמה לי.
אירחתי את ג. יפית שדיברה על היחסים שלה עם כלתה, שגם עובדת איתה באותו עסק משפחתי, ואת ד"ר שרה ברסלרמן - שעשתה את הדוקטורט שלה בנושא הזה. ( באמת!).
בכל מקרה,
אני לא יודעת מהיכן את - אבל ד"ר ברסלרמן מקסימה, ומאד מחוברת גם לרוחניות , ואני ממליצה עליה בחום ( היא גרה בחיפה).
אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך את המאמר שלה על הנושא, שהוא גם מעניין מאד.
היא בדקה כל מיני גורמים שמסלימים סכסוכי חמות-כלות, וגם גורמים המעודדים יחסים תקינים.
( אם את רוצה- תכתבי לי מייל ל: nesron שטרודל נטוויזן נקודה NET נקודה IL ואני אשלח לך אותו בשמחה)
אני חושבת שזה עניין מאד אישיותי - יחסי חמות-כלות.
מצד אחד אישיות החמות : האם היא יודעת לשחרר את הבן שלה,
האם היא מספיק בטוחה במקום שלה במשפחה ,
האם היא מבינה את מקומם של הגבולות וכו'.
מעבר לזה יש גם חשיבות, בעיניי , למקום שהבעל תופס בכל הסיפור:
האם הוא הופך להיות אחד מהאו"ם , מתווך, מפשר ( ובאמצע חוטף הרבה אש...)
או שהוא מעביר מסר חד משמעי לאמא שלו: זו אשתי, איתה התחתנתי, את הרי רוצה טוב עבורי- והמצב הזה לא עושה לי טוב בשום דרך שהיא. אז תפסיקי את המניפולציות ואת המלחמות.
אני, למזלי, התברכתי בחמות נהדרת, אבל מסביבתי ומהמטופלות שלי אני שומעת הרבה פעמים סיפורי זוועות...
מקווה שהמצב ישתפר,
רונית.
חמותי ואני
ילדת טבע,
מבינה ומזדהה איתך מאוד ורוצה להראות לך את הצד השני של המטבע ולו כדי לתת לך תמונה יותר שלמה של הסיטואציה. אם לא נראה לך את מוזמנת למחוק.
אני התברכתי בחמות ממש בסדר. אשה חביבה שעוזרת לנו מאוד. (לא שאין לה את השטיקים שלה, אבל את זה יש לכולנו.) הבעיה שלי היא בין אימי והזוגי. רצוי שתדעי שמה שבן הזוג שלך עושה (והוא עושה דברים רעים מאוד) הוא עושה מתוך מצוקה נוראית. שאימי והזוגי היו בקרב, אני הרגשתי שחותכים לי חתיכות מהלב, הכאב היה עצום ואכן עשיתי הרבה שטויות. אמא זה כל העולם לילדים שלה, והוא לא יודע להתמודד איתה וגם את לא. לכו לייעוץ, אתם חייבים למצוא דרך להתגבר על זה ביחד. אנחנו לא ידענו איך ולא לקחנו ייעוץ ואני יכולה להגיד שהתוצאה היא כעס גדול שלי על שניהם והתדרדרות במערכות היחסים שלי עם שניהם. בן הזוג שלך שותת דם עכשיו ולמרות שדרך ההתמודדות שלו עלובה ופוגעת מאוד, אפשר להבין את הכאב שלו.
מבינה ומזדהה איתך מאוד ורוצה להראות לך את הצד השני של המטבע ולו כדי לתת לך תמונה יותר שלמה של הסיטואציה. אם לא נראה לך את מוזמנת למחוק.
אני התברכתי בחמות ממש בסדר. אשה חביבה שעוזרת לנו מאוד. (לא שאין לה את השטיקים שלה, אבל את זה יש לכולנו.) הבעיה שלי היא בין אימי והזוגי. רצוי שתדעי שמה שבן הזוג שלך עושה (והוא עושה דברים רעים מאוד) הוא עושה מתוך מצוקה נוראית. שאימי והזוגי היו בקרב, אני הרגשתי שחותכים לי חתיכות מהלב, הכאב היה עצום ואכן עשיתי הרבה שטויות. אמא זה כל העולם לילדים שלה, והוא לא יודע להתמודד איתה וגם את לא. לכו לייעוץ, אתם חייבים למצוא דרך להתגבר על זה ביחד. אנחנו לא ידענו איך ולא לקחנו ייעוץ ואני יכולה להגיד שהתוצאה היא כעס גדול שלי על שניהם והתדרדרות במערכות היחסים שלי עם שניהם. בן הזוג שלך שותת דם עכשיו ולמרות שדרך ההתמודדות שלו עלובה ופוגעת מאוד, אפשר להבין את הכאב שלו.
-
- הודעות: 1182
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*
חמותי ואני
העניין הוא שבסך הכל אם היא היתה עושה את זה יפה ונעים זה יכל להיות פתרון חביב
ומה יקרה אם את תעשי את זה יפה? אפשר גם לראות את זה אחרת. קיבלת 3 שעות חופשיות - מה איכפת לך מאיזה מניע זה בא? לא חסר מה לעשות - לשבת בבית קפה עם כל העיתונים שלא הספקת לקרוא, או עם ספר טוב שרק מחכה שיקראו בו, ללכת להסתכל על הים, סתם לטייל ברגל, לנסוע לחברה ולקשקש איתה (מותר גם לקטר על החמות), ללכת לסרט, ולחזור נינוחה וטעונה באנרגיה חיובית.
ומה יקרה אם את תעשי את זה יפה? אפשר גם לראות את זה אחרת. קיבלת 3 שעות חופשיות - מה איכפת לך מאיזה מניע זה בא? לא חסר מה לעשות - לשבת בבית קפה עם כל העיתונים שלא הספקת לקרוא, או עם ספר טוב שרק מחכה שיקראו בו, ללכת להסתכל על הים, סתם לטייל ברגל, לנסוע לחברה ולקשקש איתה (מותר גם לקטר על החמות), ללכת לסרט, ולחזור נינוחה וטעונה באנרגיה חיובית.
-
- הודעות: 205
- הצטרפות: 06 פברואר 2004, 22:23
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_לרגע*
חמותי ואני
ומה יקרה אם את תעשי את זה יפה? אפשר גם לראות את זה אחרת.
אי אפשר לראות את זה אחרת. וגם אי אפשר לעשות את זה יפה. אין דבר בסיסי יותר מהזכות של ילדת טבע לשהות בבית שלה מתי שהיא רוצה ולצאת ממנו מתי שהיא רוצה. זו לא יציאה מהבית זה גירוש מהבית של ילדת טבע עצמה. זה לא נעשה מתוך בחירה ותיאום, זה נעשה בכפייה. קבלה של שלילת זכות בסיסית שנעשתה בכפייה זו התנהגות לא יפה לנפש, זה חוסר נאמנות עצמית, זה כניסה לקורבניות.
שלא נדבר על כך שזה בטח לא טוב לילדה לקלוט שמותר לסבתא להחליט מתי האמא נמצאת בבית שלה עצמה ומתי לא. וילדים קולטים הכל.
אי אפשר לראות את זה אחרת. וגם אי אפשר לעשות את זה יפה. אין דבר בסיסי יותר מהזכות של ילדת טבע לשהות בבית שלה מתי שהיא רוצה ולצאת ממנו מתי שהיא רוצה. זו לא יציאה מהבית זה גירוש מהבית של ילדת טבע עצמה. זה לא נעשה מתוך בחירה ותיאום, זה נעשה בכפייה. קבלה של שלילת זכות בסיסית שנעשתה בכפייה זו התנהגות לא יפה לנפש, זה חוסר נאמנות עצמית, זה כניסה לקורבניות.
שלא נדבר על כך שזה בטח לא טוב לילדה לקלוט שמותר לסבתא להחליט מתי האמא נמצאת בבית שלה עצמה ומתי לא. וילדים קולטים הכל.
-
- הודעות: 205
- הצטרפות: 06 פברואר 2004, 22:23
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_לרגע*
חמותי ואני
סליחה, עוד משהו:
ולחזור נינוחה וטעונה באנרגיה חיובית.
לא תיתכן אנרגיה חיובית כשמסתובבים מחוץ לבית ואסור לחזור אליו.
ולחזור נינוחה וטעונה באנרגיה חיובית.
לא תיתכן אנרגיה חיובית כשמסתובבים מחוץ לבית ואסור לחזור אליו.
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
חמותי ואני
תודה לכולם
היתה תפנית של 180 מעלות בסיפור. החמות הגיעה כמובן באיחור מטורף (כך שגם אם היו תוכניות הן לא ממש היו יכולות לצאת לפועל-אי אפשר לסמוך עליה איכשלא יהיה בתחום הזה). היא ראתה שאני ממש לא שמחה לראות אותה ופתחה את הנושא שהיה כנראה ברור לה שזו הסיבה לכעס שלי. היא פתחה את הנושא בהתנצלות ואמרה שאין בכוונתה כלל לגרש אותי מהבית ושבטח נוצר לי רושם שכזה כי היא מכירה את הבן שלה וגברים באופן כללי ויודעת שהם לא בדיוק מומחים בפתרון קונפליקטים. היא גם ציינה שאת הבקשה להשאיר אותה לבד ביום זה עם הילדה אמרה לאישי היקר לפני שבועיים (!) וגם ציינה כי הסיבה לכך היא שכשאני בבית יחד איתה הילדה מתעלמת מקיומה וכך היא לא זוכה כלל לשחק איתה וללמוד אותה. נכון, שזה נשמע אחרת לחלוטין עכשיו?
באמת הודתי בפניה שהדבר נעשה בדרך מאוד פוגעת ושאני מאוד כעסתי על כך ודי שמחתי שהסיוט נפתר בגלל משהו דבילי שהאיש שלי עשה. בשלב הזה הכעס שלי הופנה כולו כלפיו, איך הוא העמיד אותנו במצב כזה? היא טענה שהוא פחד מהקונפליקט ולכן דחה את זה מה שיצר קונפליקט הרבה יותר גדול. עכשיו אני תוהה מה מכל המידע שמגיע אלי עליה ממנו הוא אמת או מסונטז לפי התסביכים שלו...
איכשלא יהיה עד שהוא כבר הגיע בלילה הביתה לא היה לי יותר כוח לכעוס עליו אלא על מקום העבודה שלו שמשאיר לי בן זוג מתקלח והולך לישון שקם לפני בבקרים ורואה את הילדה שלו רק בסופי שבוע (והשבוע גם זה חצי סופ"ש...), אבל שוב, זה באמת לא מקום העבודה, זו הבחירה שלו, בדיוק כמו הבחירה שלו לא להעביר לי מסר במשך שבועיים שלמים ואז להפיל עלי מידה בדרך הכי פוגעת שאפשר ("אבל שכחתי!"), למה הוא בוחר לעשות את זה? זה כבר עניין לדף אחר.
מכל העניין הזה יצא שעל מנת להשאיר את סבתא לבד עם הנכדה:
ו רונית נשר,_ _ד"ר שרה ברסלרמן, כמו כל המטפלות החיפאיות או הצפוניות בכולל היא מחוץ לתחום לבני משפחתנו מכיוון שחמותי קולגה מוכרת, לא מומלץ... תודה בכל אופן.
היתה תפנית של 180 מעלות בסיפור. החמות הגיעה כמובן באיחור מטורף (כך שגם אם היו תוכניות הן לא ממש היו יכולות לצאת לפועל-אי אפשר לסמוך עליה איכשלא יהיה בתחום הזה). היא ראתה שאני ממש לא שמחה לראות אותה ופתחה את הנושא שהיה כנראה ברור לה שזו הסיבה לכעס שלי. היא פתחה את הנושא בהתנצלות ואמרה שאין בכוונתה כלל לגרש אותי מהבית ושבטח נוצר לי רושם שכזה כי היא מכירה את הבן שלה וגברים באופן כללי ויודעת שהם לא בדיוק מומחים בפתרון קונפליקטים. היא גם ציינה שאת הבקשה להשאיר אותה לבד ביום זה עם הילדה אמרה לאישי היקר לפני שבועיים (!) וגם ציינה כי הסיבה לכך היא שכשאני בבית יחד איתה הילדה מתעלמת מקיומה וכך היא לא זוכה כלל לשחק איתה וללמוד אותה. נכון, שזה נשמע אחרת לחלוטין עכשיו?
באמת הודתי בפניה שהדבר נעשה בדרך מאוד פוגעת ושאני מאוד כעסתי על כך ודי שמחתי שהסיוט נפתר בגלל משהו דבילי שהאיש שלי עשה. בשלב הזה הכעס שלי הופנה כולו כלפיו, איך הוא העמיד אותנו במצב כזה? היא טענה שהוא פחד מהקונפליקט ולכן דחה את זה מה שיצר קונפליקט הרבה יותר גדול. עכשיו אני תוהה מה מכל המידע שמגיע אלי עליה ממנו הוא אמת או מסונטז לפי התסביכים שלו...
איכשלא יהיה עד שהוא כבר הגיע בלילה הביתה לא היה לי יותר כוח לכעוס עליו אלא על מקום העבודה שלו שמשאיר לי בן זוג מתקלח והולך לישון שקם לפני בבקרים ורואה את הילדה שלו רק בסופי שבוע (והשבוע גם זה חצי סופ"ש...), אבל שוב, זה באמת לא מקום העבודה, זו הבחירה שלו, בדיוק כמו הבחירה שלו לא להעביר לי מסר במשך שבועיים שלמים ואז להפיל עלי מידה בדרך הכי פוגעת שאפשר ("אבל שכחתי!"), למה הוא בוחר לעשות את זה? זה כבר עניין לדף אחר.
מכל העניין הזה יצא שעל מנת להשאיר את סבתא לבד עם הנכדה:
- עישבתי את הגינה במשך כמעט שעה.
- סידרתי את הסטודיו שבחצר כדי שבפעמים הבאות שהיא תגיע אני אוכל אולי להתחיל ליצור שוב.
ו רונית נשר,_ _ד"ר שרה ברסלרמן, כמו כל המטפלות החיפאיות או הצפוניות בכולל היא מחוץ לתחום לבני משפחתנו מכיוון שחמותי קולגה מוכרת, לא מומלץ... תודה בכל אופן.
-
- הודעות: 41
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2006, 11:41
חמותי ואני
ילדת טבע
עקבתי בעניין, שמחתי לשמוע שהדברים בסיטואציה הספציפית באו על מקומם בשלום, אבל....
נראה לי שיש טעם לבירור קצת יותר מעמיק של כל הסיפור הזה, בעיקר מול הבנזוג.
אני חושבת שאת יכולה להסתדר עם חמותך יופי, וזה יכול להיות אפילו ברמת ההחלטה. שאת פשוט מחליטה שמהיום והלאה
את מסתדרת איתה, את אולי אפילו מחבבת אותה, נותנת לה מקום של כבוד ושמה את כל האיכסה בצד. להיות אליה רק רק רק חיובית.
עכשיו נשאר העסק מול הבן שלה. הוא יכול להוות מכשול רציני לקשר הטוב שלך איתה.
הוא כנראה נמצא בעמדה מאד מתגוננת, אבל אולי יפסיק להתגונן כשיראה שאת בעצם מקבלת את אמא שלו. הוא בתווך בין שתיכן.
ואולי אז לא תהיה לו סיבה להסתיר ממך שום דבר, ואז אולי אפילו תשמעי את מה שהוא באמת חושב עליה, ואולי אולי אולי (מי יודע) -
אפילו תמצאי את עצמך מגוננת עליה? ... היתכן? ...
בהצלחה @}
עקבתי בעניין, שמחתי לשמוע שהדברים בסיטואציה הספציפית באו על מקומם בשלום, אבל....
נראה לי שיש טעם לבירור קצת יותר מעמיק של כל הסיפור הזה, בעיקר מול הבנזוג.
אני חושבת שאת יכולה להסתדר עם חמותך יופי, וזה יכול להיות אפילו ברמת ההחלטה. שאת פשוט מחליטה שמהיום והלאה
את מסתדרת איתה, את אולי אפילו מחבבת אותה, נותנת לה מקום של כבוד ושמה את כל האיכסה בצד. להיות אליה רק רק רק חיובית.
עכשיו נשאר העסק מול הבן שלה. הוא יכול להוות מכשול רציני לקשר הטוב שלך איתה.
הוא כנראה נמצא בעמדה מאד מתגוננת, אבל אולי יפסיק להתגונן כשיראה שאת בעצם מקבלת את אמא שלו. הוא בתווך בין שתיכן.
ואולי אז לא תהיה לו סיבה להסתיר ממך שום דבר, ואז אולי אפילו תשמעי את מה שהוא באמת חושב עליה, ואולי אולי אולי (מי יודע) -
אפילו תמצאי את עצמך מגוננת עליה? ... היתכן? ...
בהצלחה @}
חמותי ואני
רונית נשר
איפה ומתי אמורה התכנית הזו להיות משודרת?
איפה ומתי אמורה התכנית הזו להיות משודרת?
-
- הודעות: 236
- הצטרפות: 27 דצמבר 2006, 13:23
- דף אישי: הדף האישי של רונית_נשר*
חמותי ואני
הי מישהי,
התכנית שלי ( "חוות דעת בפסיכולוגיה") משודרת בימי רביעי, בשעה 10 בבוקר, בערוץ 10.
התכנית הספציפית הזו, על יחסי חמות כלות-
תשודר ביום רביעי הקרוב - ה 31 לינואר. בשעה 10 בבוקר ( ערוץ 10)
יש גם שידור חוזר בשעות מוזרות- בלילה, ב4:00 או 4:20 ( זה כבר כמעט בוקר בעצם...)
וגם בשבתות, ב 14:00 או 14:30 או 15:00 או 15:30 ( זה תלוי מתי בא להם לשים את זה).
שבת נעימה,
רונית.
התכנית שלי ( "חוות דעת בפסיכולוגיה") משודרת בימי רביעי, בשעה 10 בבוקר, בערוץ 10.
התכנית הספציפית הזו, על יחסי חמות כלות-
תשודר ביום רביעי הקרוב - ה 31 לינואר. בשעה 10 בבוקר ( ערוץ 10)
יש גם שידור חוזר בשעות מוזרות- בלילה, ב4:00 או 4:20 ( זה כבר כמעט בוקר בעצם...)
וגם בשבתות, ב 14:00 או 14:30 או 15:00 או 15:30 ( זה תלוי מתי בא להם לשים את זה).
שבת נעימה,
רונית.
-
- הודעות: 1336
- הצטרפות: 30 אוגוסט 2007, 08:03
- דף אישי: הדף האישי של או_רורה*
חמותי ואני
תגידו, מה דעתכם על חמות שכשהילד היה בן שבוע ובאתי לקחת אותו מהידיים שלה אליי לישון, אמרה לי : "לא רוצה" ולא נתנה לי אותו?
-
- הודעות: 29
- הצטרפות: 14 יוני 2007, 11:49
- דף אישי: הדף האישי של פאסיבית_שקטה*
חמותי ואני
למה אנחנו לא יכולות לענות להן גם "אני לא רוצה?"
אוף, את זה אני דווקא כל-כך רוצה...
רוצה להגיד "לא עכשיו", "לא בא לי לראות אותך/אתכם",
"למה אתם באים בלי להתקשר?", "למה אתם מנסים להשתלט ולשלוט לנו בחיים?"
"למה אני צריכה להיות כל-כך נחמדה אליכם, ואתם לא יכולים להיות פתוחים אליי?"
"למה אתם גורמים לי להרגיש כל-כך לא בסדר?"
אוף, את זה אני דווקא כל-כך רוצה...
רוצה להגיד "לא עכשיו", "לא בא לי לראות אותך/אתכם",
"למה אתם באים בלי להתקשר?", "למה אתם מנסים להשתלט ולשלוט לנו בחיים?"
"למה אני צריכה להיות כל-כך נחמדה אליכם, ואתם לא יכולים להיות פתוחים אליי?"
"למה אתם גורמים לי להרגיש כל-כך לא בסדר?"
-
- הודעות: 1336
- הצטרפות: 30 אוגוסט 2007, 08:03
- דף אישי: הדף האישי של או_רורה*
חמותי ואני
יש לי עוד: "למה אתם מצפים שאהיה זמינה ומוכנה, כל יום ובכל שעה לקבל אתכם בביתי, גם אם זה לא נראה לי, ובדרך כלל לשעות ארוכות?"
סיפור: כשחזרתי מהלידה, יומיים אחרי ניתוח קיסרי, ביום שחזרתי הביתה, בעלי לקח לעצמו כמה שעות בבית לסדר את החדר ולבנות את העגלה וכאלה, והייתי אצל ההורים שלי. חזרתי רק ב-9 בערב, ופינטזתי על: להניק את התינוק, לאכול ארוחת ערב בשקט, להתקלח פעם ראשונה במקלחת שלי אחרי הרבה זמן ולישון!!!!!! המיטה שלי!!!!
ואז, ב-9 וקצת הם באו. אוקיי, ידעתי שחמי וחמותי מגיעים ל-"קצת זמן". הם הגיעו בליויית כל 3 ילדיהם האחרים, התיישבו אצלי בסלון, עשו קפה, חמותי לקחה את התינוק, חטפה אותו ממש, השאירה אותו אצלה למרות שביקשתי שלא, לא עזר שנראיתי נורא, ישבתי בקושי וציינתי שאני עייפה - הם הלכו ב1 בלילה!
מאז היו עוד כמה כאלה, אבל לאחרונה החלטתי להציב גבול: אוהבת אתכם ורוצה שתבואו, אבל לא על חשבוני.
מתאים לי? בכיף. לא מתאים לי? (נניח 1 בצהריים?) אז לא. כמה כוח יש למילה הזו.לא.
סיפור: כשחזרתי מהלידה, יומיים אחרי ניתוח קיסרי, ביום שחזרתי הביתה, בעלי לקח לעצמו כמה שעות בבית לסדר את החדר ולבנות את העגלה וכאלה, והייתי אצל ההורים שלי. חזרתי רק ב-9 בערב, ופינטזתי על: להניק את התינוק, לאכול ארוחת ערב בשקט, להתקלח פעם ראשונה במקלחת שלי אחרי הרבה זמן ולישון!!!!!! המיטה שלי!!!!
ואז, ב-9 וקצת הם באו. אוקיי, ידעתי שחמי וחמותי מגיעים ל-"קצת זמן". הם הגיעו בליויית כל 3 ילדיהם האחרים, התיישבו אצלי בסלון, עשו קפה, חמותי לקחה את התינוק, חטפה אותו ממש, השאירה אותו אצלה למרות שביקשתי שלא, לא עזר שנראיתי נורא, ישבתי בקושי וציינתי שאני עייפה - הם הלכו ב1 בלילה!
מאז היו עוד כמה כאלה, אבל לאחרונה החלטתי להציב גבול: אוהבת אתכם ורוצה שתבואו, אבל לא על חשבוני.
מתאים לי? בכיף. לא מתאים לי? (נניח 1 בצהריים?) אז לא. כמה כוח יש למילה הזו.לא.
-
- הודעות: 447
- הצטרפות: 22 אוקטובר 2006, 12:19
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_שפן*
חמותי ואני
בהמשך לסאגת חמותי המופרעת -
עבר לא מעט זמן. שקלתי באמת ברצינות להשאיר את שפן איתם מדי פעם. אפילו ממש יצאנו לסיבוב של שעה כשהם משחקים ביחד בחצר. למעשה, מאחר ואבא של שפן נוסע למילואים עוד מעט, חמותי בקשה לעזור והסכמנו שהיא תבוא פעם בשבוע אחר הצהריים לשמור על שפן כשאני עובדת אחה"צ. אפילו בדקנו לוחות זמנים לראות איזה ימים מתאימים לה.
עשר דקות אחרי כן היא הלכה למטבח (היינו אצלה בבית) ושפן הלך איתה. היא הפצירה בנו לשבת בנחת בחצר ולשתות קפה בשקט, ואמרה שהיא תשגיח עליו כשהיא מבשלת. אבא של שפן הלך לבדוק , וחזר מדווח שהיא נתנה לשפן פרוסת לחם מלא וצינצנת קטנה של דבש, ושהוא דביק ומאושר. איזה יופי.
אחרי כמה זמן הלכתי לקחת משהו מהמטבח, ואני מוצאת את בן השנתיים וחצי שלי מסדר לעצמו בקפדנות כריך מלחם, דבש וכדורי תרופות מהצנצנות שהוא מצא על השולחן. והיא כל הזמן הזה מטר ממנו, ולא שמה לב (ולפי הקומפוזיציה המסובכת הוא כבר עסק בזה זמן מה).
אני חושבת שבמקרה יצא שהיום שאני צריכה עזרה הוא בדיוק היום היחידי שהיא לא יכולה.
עבר לא מעט זמן. שקלתי באמת ברצינות להשאיר את שפן איתם מדי פעם. אפילו ממש יצאנו לסיבוב של שעה כשהם משחקים ביחד בחצר. למעשה, מאחר ואבא של שפן נוסע למילואים עוד מעט, חמותי בקשה לעזור והסכמנו שהיא תבוא פעם בשבוע אחר הצהריים לשמור על שפן כשאני עובדת אחה"צ. אפילו בדקנו לוחות זמנים לראות איזה ימים מתאימים לה.
עשר דקות אחרי כן היא הלכה למטבח (היינו אצלה בבית) ושפן הלך איתה. היא הפצירה בנו לשבת בנחת בחצר ולשתות קפה בשקט, ואמרה שהיא תשגיח עליו כשהיא מבשלת. אבא של שפן הלך לבדוק , וחזר מדווח שהיא נתנה לשפן פרוסת לחם מלא וצינצנת קטנה של דבש, ושהוא דביק ומאושר. איזה יופי.
אחרי כמה זמן הלכתי לקחת משהו מהמטבח, ואני מוצאת את בן השנתיים וחצי שלי מסדר לעצמו בקפדנות כריך מלחם, דבש וכדורי תרופות מהצנצנות שהוא מצא על השולחן. והיא כל הזמן הזה מטר ממנו, ולא שמה לב (ולפי הקומפוזיציה המסובכת הוא כבר עסק בזה זמן מה).
אני חושבת שבמקרה יצא שהיום שאני צריכה עזרה הוא בדיוק היום היחידי שהיא לא יכולה.
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
חמותי ואני
אני חושבת שבמקרה יצא שהיום שאני צריכה עזרה הוא בדיוק היום היחידי שהיא לא יכולה
אכן מצער
אכן מצער
חמותי ואני
חשבתי שרק אני לא יכולה לסמוך על החמות שלי שאיכשהו כאילו אין לה אינסטינקטים אמהיים. בחורף, הוציאה את התינוקת בלי גרביים... ביום ממש סגרירי. בקיץ, בשתיים בצהריים בלי כובע ובלי להתמרח בקרם הגנה, ובלי לקחת מים לטיול. פעם אחת כשבאה לשמור עליה אחר הצהריים לבד (פעם אחת ויחידה) השארתי לה פתק ממש מפורט... וכשבאתי ראיתי שנתנה לה ענבים עם חרצנים, למרות שאפילו כתבתי לה שיש בסוג של הענבים הזה חרצנים וצריך לתת לה בלי.
אולי זה נשמע קטנוני אבל אני ממש לא סומכת עליה. וזה מבאס לאללה כי היא "בסדר" ובד"כ אני נותנת לה קרדיט אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לשחרר וכנראה בצדק (ראה מקרה סבתא של שפן)
אולי זה נשמע קטנוני אבל אני ממש לא סומכת עליה. וזה מבאס לאללה כי היא "בסדר" ובד"כ אני נותנת לה קרדיט אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לשחרר וכנראה בצדק (ראה מקרה סבתא של שפן)
-
- הודעות: 29
- הצטרפות: 14 יוני 2007, 11:49
- דף אישי: הדף האישי של פאסיבית_שקטה*
חמותי ואני
חשבתי שרק אני לא יכולה לסמוך על החמות שלי
זה פשוט לא יאומן: מרבית חברותיי, גם אם לא מסתדרות עם חמותן, מסוגלות להשאיר שם את הילד/ה, אפילו מגיל צעיר..
אנחנו השתמשנו בהנקה כתירוץ למה לא לפני גיל שנה, אבל גם מאז, אפשר לספור (אמנם על שתי ידיים, לצערי) את מספר הפעמים שהשארתי את פיצי איתה.
אין לה כמעט סבלנות, היא לא מבינה כמה הוא קטן. למרות שהוא מדבר, ודווקא בגלל זה, נראה שהיא עוד יותר לא מבינה אותו.
כל פעם שאנחנו צריכים (אבל באמת, חייבים) להשאיר אותו, אני נכנסת למתח כבר שבוע לפני... אני יודעת שהוא יידע להסתדר, אבל עדיין...
והם עוד מצפים כבר לעוד ילדים/נכדים! לא יאומן... אפילו הציעו שניסע לבדנו לסופשבוע בצימר כדי לעשות אותם...
זה פשוט לא יאומן: מרבית חברותיי, גם אם לא מסתדרות עם חמותן, מסוגלות להשאיר שם את הילד/ה, אפילו מגיל צעיר..
אנחנו השתמשנו בהנקה כתירוץ למה לא לפני גיל שנה, אבל גם מאז, אפשר לספור (אמנם על שתי ידיים, לצערי) את מספר הפעמים שהשארתי את פיצי איתה.
אין לה כמעט סבלנות, היא לא מבינה כמה הוא קטן. למרות שהוא מדבר, ודווקא בגלל זה, נראה שהיא עוד יותר לא מבינה אותו.
כל פעם שאנחנו צריכים (אבל באמת, חייבים) להשאיר אותו, אני נכנסת למתח כבר שבוע לפני... אני יודעת שהוא יידע להסתדר, אבל עדיין...
והם עוד מצפים כבר לעוד ילדים/נכדים! לא יאומן... אפילו הציעו שניסע לבדנו לסופשבוע בצימר כדי לעשות אותם...
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חמותי ואני
אולי זה נשמע קטנוני
לי זה באמת נשמע קטנוני, תסלחי לי. מה קשורה סבתא של שפן לפה? ענבים עם חרצנים זה לא תרופות...
אני האחרונה שתגיד שאין לי בעיה לשחרר, וגם אצלנו משפט נפוץ כל פעם שחוזרים משם זה אמא שלך, שתהיה בריאה, ....
אבל אני עובדת על עצמי לקבל את זה שמה שקורה עם סבתא זה לא ב-ד-י-ו-ק מה שאני הייתי עושה. הם לא רק 'מסתדרים', אני חושבת שהם מרוויחים.
לי זה באמת נשמע קטנוני, תסלחי לי. מה קשורה סבתא של שפן לפה? ענבים עם חרצנים זה לא תרופות...
אני האחרונה שתגיד שאין לי בעיה לשחרר, וגם אצלנו משפט נפוץ כל פעם שחוזרים משם זה אמא שלך, שתהיה בריאה, ....
אבל אני עובדת על עצמי לקבל את זה שמה שקורה עם סבתא זה לא ב-ד-י-ו-ק מה שאני הייתי עושה. הם לא רק 'מסתדרים', אני חושבת שהם מרוויחים.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חמותי ואני
והם עוד מצפים כבר לעוד ילדים/נכדים! לא יאומן...
אולי היא לא חושבת שזה שהיא לא מבינה אותו כמוך, זה בעיה גדולה, כי מסתדרים? אולי היא לא מבינה אותו כי היא לא מבלה איתו מספיק זמן לבד? אולי קשה לה להיות איתו כי היא מרגישה ממך ויברציות של 'אני לא סומכת עליך' ושל 'את לא יכולה לטפל בו'?
אולי תקחי את זה כדבר טוב, כעדות לכך שהיא אוהבת את פיצי ונהנית ממנו למרות כל הקושי, ולכן היא רוצה עוד נכדים?
למה להסתכל בעין כל כך צרה על מי שהיא, בסופו של דבר, חלק חשוב מפיצי שלך?
אולי היא לא חושבת שזה שהיא לא מבינה אותו כמוך, זה בעיה גדולה, כי מסתדרים? אולי היא לא מבינה אותו כי היא לא מבלה איתו מספיק זמן לבד? אולי קשה לה להיות איתו כי היא מרגישה ממך ויברציות של 'אני לא סומכת עליך' ושל 'את לא יכולה לטפל בו'?
אולי תקחי את זה כדבר טוב, כעדות לכך שהיא אוהבת את פיצי ונהנית ממנו למרות כל הקושי, ולכן היא רוצה עוד נכדים?
למה להסתכל בעין כל כך צרה על מי שהיא, בסופו של דבר, חלק חשוב מפיצי שלך?
-
- הודעות: 29
- הצטרפות: 14 יוני 2007, 11:49
- דף אישי: הדף האישי של פאסיבית_שקטה*
חמותי ואני
אולי היא לא חושבת שזה שהיא לא מבינה אותו כמוך, זה בעיה גדולה, כי מסתדרים? דווקא מאוד חשוב לה להציג את עצמה כלפי חוץ כמי שמבינה אותו, ויודעת לקרוא אותו. היא גם לפעמים שואלת, אבל עדיין הרבה פעמים היא נוטה לבטל את מה שהוא מנסה להגיד לה, במקום להקשיב לו באמת. היא עושה את זה גם לאנשים בוגרים, זה לא קשור לעובדה שהוא פעוט...
אולי היא לא מבינה אותו כי היא לא מבלה איתו מספיק זמן לבד? אולי קשה לה להיות איתו כי היא מרגישה ממך ויברציות של 'אני לא סומכת עליך' ושל 'את לא יכולה לטפל בו'? אני לא חושבת שזה ברמה הזו, כי את נותנת לי הרבה כוח עליה, ואין לי. היא באה יותר בגישה של "הנכד השני שלי עשה ככה וככה, זה בטח נכון גם לגבי הנכד הזה", למרות שההורים שלו מאוד שונים מהבן השני שלה וכלתו, וכמובן שהילדים בכלל לא דומים.
בכלל, כל הקטע של השוואת הנכדים הזו יצאה לי מכל חור... הנכד השני בכלל לא בארץ, מה שמגביר את הגעגועים, והרבה פעמים אני מרגישה, ולא לטובה, שהפיצי שלי צריך למלא גם את המקום הזה. יש ביניהם יותר משנה הפרש, וחינוך כל כך שונה שאין מה להשוות בכלל. הם ילדים שונים מאוד: האחיין שלי פיקח, אינטליגנט וחריף, אבל ילד רגזן, לא חברותי, ובעל סדר יום קשוח. הפיצי שלי חברותי, מקסים, חיית מסיבות ועושה הצגות ושר שירים, גמיש ונוח, ותמיד נחמד לכולם. אז נשאלת השאלה: נניח שהשעה 10 בלילה, ופיצי עומד באמצע הסלון שלהם ושר. אין לו גן מחר, או בכלל, והוא התעורר רק ב-6 אחה"צ. צריך להתעקש איתו על ללכת לישון או לא? צריך להפסיק אותו באמצע ההופעה שלו או לא? אמא שלו צריכה להשאיר אותו שוב פעם לבייביסיטר של ערב או לא? לא.
אולי תקחי את זה כדבר טוב, כעדות לכך שהיא אוהבת את פיצי ונהנית ממנו למרות כל הקושי, ולכן היא רוצה עוד נכדים?
העניין הוא שהם מתייחסים לזה כאילו "נורא קל לגדל ילדים, אז למה שלא תעשו הרבה?" כאילו שזה לא ברור שזה לא קל לגדל ילדים, ואין לי ספק שגם הזיכרון שלהם קצת השתנה לטובה בשלושים וחמש השנים האחרונות...
אין לי ספק שהיא אוהבת את פיצי ונהנית ממנו, וגם אני נהנית ממנו המון. אבל בדיוק בגלל זה אני לא מרגישה צורך לעשות ילדים, כי אני יודעת שזה יפגע בקשר שלי איתו, וגם בקשר שלה. אני גם מאוד לא מקבלת את העובדה שהיא חושבת, שניהם, שהם יחליטו לנו מתי נכון ומתי לא נכון לעשות ילדים, מתי מתאים.
לא זכור לי ששאלתי אותם בפעם הקודמת...
יש דבר אחד שכתבת שכן תופס אותי: למה להסתכל בעין כל כך צרה על מי שהיא, בסופו של דבר, חלק חשוב מפיצי שלך?_ מה שמפריע לי הוא הביטוי _עין צרה. אני חושבת שזה נובע מכך שפה אני כותבת רק את הדברים הרעים, את הקיצוניות הזו, שמשגעת אותי בעיקר כשאנחנו איתם, ולמשך הרבה זמן (חגים, למשל) אבל מעבר לזה זה נסבל בחיי היומיום...
אולי היא לא מבינה אותו כי היא לא מבלה איתו מספיק זמן לבד? אולי קשה לה להיות איתו כי היא מרגישה ממך ויברציות של 'אני לא סומכת עליך' ושל 'את לא יכולה לטפל בו'? אני לא חושבת שזה ברמה הזו, כי את נותנת לי הרבה כוח עליה, ואין לי. היא באה יותר בגישה של "הנכד השני שלי עשה ככה וככה, זה בטח נכון גם לגבי הנכד הזה", למרות שההורים שלו מאוד שונים מהבן השני שלה וכלתו, וכמובן שהילדים בכלל לא דומים.
בכלל, כל הקטע של השוואת הנכדים הזו יצאה לי מכל חור... הנכד השני בכלל לא בארץ, מה שמגביר את הגעגועים, והרבה פעמים אני מרגישה, ולא לטובה, שהפיצי שלי צריך למלא גם את המקום הזה. יש ביניהם יותר משנה הפרש, וחינוך כל כך שונה שאין מה להשוות בכלל. הם ילדים שונים מאוד: האחיין שלי פיקח, אינטליגנט וחריף, אבל ילד רגזן, לא חברותי, ובעל סדר יום קשוח. הפיצי שלי חברותי, מקסים, חיית מסיבות ועושה הצגות ושר שירים, גמיש ונוח, ותמיד נחמד לכולם. אז נשאלת השאלה: נניח שהשעה 10 בלילה, ופיצי עומד באמצע הסלון שלהם ושר. אין לו גן מחר, או בכלל, והוא התעורר רק ב-6 אחה"צ. צריך להתעקש איתו על ללכת לישון או לא? צריך להפסיק אותו באמצע ההופעה שלו או לא? אמא שלו צריכה להשאיר אותו שוב פעם לבייביסיטר של ערב או לא? לא.
אולי תקחי את זה כדבר טוב, כעדות לכך שהיא אוהבת את פיצי ונהנית ממנו למרות כל הקושי, ולכן היא רוצה עוד נכדים?
העניין הוא שהם מתייחסים לזה כאילו "נורא קל לגדל ילדים, אז למה שלא תעשו הרבה?" כאילו שזה לא ברור שזה לא קל לגדל ילדים, ואין לי ספק שגם הזיכרון שלהם קצת השתנה לטובה בשלושים וחמש השנים האחרונות...
אין לי ספק שהיא אוהבת את פיצי ונהנית ממנו, וגם אני נהנית ממנו המון. אבל בדיוק בגלל זה אני לא מרגישה צורך לעשות ילדים, כי אני יודעת שזה יפגע בקשר שלי איתו, וגם בקשר שלה. אני גם מאוד לא מקבלת את העובדה שהיא חושבת, שניהם, שהם יחליטו לנו מתי נכון ומתי לא נכון לעשות ילדים, מתי מתאים.
לא זכור לי ששאלתי אותם בפעם הקודמת...
יש דבר אחד שכתבת שכן תופס אותי: למה להסתכל בעין כל כך צרה על מי שהיא, בסופו של דבר, חלק חשוב מפיצי שלך?_ מה שמפריע לי הוא הביטוי _עין צרה. אני חושבת שזה נובע מכך שפה אני כותבת רק את הדברים הרעים, את הקיצוניות הזו, שמשגעת אותי בעיקר כשאנחנו איתם, ולמשך הרבה זמן (חגים, למשל) אבל מעבר לזה זה נסבל בחיי היומיום...
-
- הודעות: 1097
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
- דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*
חמותי ואני
נשמע מדברייך שאת מייחסת המון חשיבות למה שהיא אומרת לך לעשות או לא לעשות. אני מזהה את זה כי אני גם הייתי בדיוק ככה. לפעמים אני עדיין. כנראה שאת קצת כן שואלת אותה בפנים בתוך תוכך.
נסי להבין עם עצמך למה יש מקום לתת לך עיצות ואיך את מציגה את עמדותיייך בצורה כזאת שמשאירה מקום לספק או התערבות.
לי זה היה ועודנו תהליך מאוד משחרר....
נסי להבין עם עצמך למה יש מקום לתת לך עיצות ואיך את מציגה את עמדותיייך בצורה כזאת שמשאירה מקום לספק או התערבות.
לי זה היה ועודנו תהליך מאוד משחרר....
-
- הודעות: 3574
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
- דף אישי: הדף האישי של אילה_א*
חמותי ואני
היא באה יותר בגישה של "הנכד השני שלי עשה ככה וככה, זה בטח נכון גם לגבי הנכד הזה",
על זה עונים הסבתא השניה שלו פתחה לו חשבון חיסכון ומפקידה שם כל חודש 500 ש"ח, מוזר שזה לא ככה גם בסבתא הזאת . עובד נשבעת לך שעובד
על זה עונים הסבתא השניה שלו פתחה לו חשבון חיסכון ומפקידה שם כל חודש 500 ש"ח, מוזר שזה לא ככה גם בסבתא הזאת . עובד נשבעת לך שעובד
חמותי ואני
פתאום אני קולטת שאני חוטפת כאן רק מסרים שליליים (על מה שאני אוכלת, כמה שאני אוכלת, שאני לא זזה מספיק, שאני מזניחה את הילדים, או יותר נכון את השכלתם), ואף לא מילה טובה אחת (קיבלתי עבודה חדשה, שווה מאוד. שניהם אמרו לי: "מה זה אומר?" ו"אה-הא" כשסיפרתי להם).
אני לא בטוחה אם אני רוצה לפתוח את זה, או שפשוט להתחיל להעלם מכאן. לשלוח רק את בעלי והילדים, עד כמה שאפשר.
בעד לפתוח את זה: אולי הם בעצם כן אוהבים אותי? אני מרגישה שהם היו רק רוצים לחשוב שהם אוהבים אותי, כי "צריך". כי ככה הם בסרט של משפחה גדולה מאוחדת ומאושרת.
בעד: כי הילדים יהיו יותר איתם, והם באמת סבא ו(בעיקר) סבתא שווים.
נגד: כי אולי זה רק יכביד עלי, ואני לא רוצה יותר להכביד עלי. רוצה להיות נאמנה לעצמי, וזה אומר לא להשקיע, אלא אם הם באמת אוהבים אותי, מה שאני כבר לא בטוחה. לא רוצה להשקיע אנרגיה בלטפל בזה, אם הם היחידים שירוויחו מכך, בזה שהם מקיימים את האידיליה המשפחתית כלפי חוץ ועצמם.
אני לא בטוחה אם אני רוצה לפתוח את זה, או שפשוט להתחיל להעלם מכאן. לשלוח רק את בעלי והילדים, עד כמה שאפשר.
בעד לפתוח את זה: אולי הם בעצם כן אוהבים אותי? אני מרגישה שהם היו רק רוצים לחשוב שהם אוהבים אותי, כי "צריך". כי ככה הם בסרט של משפחה גדולה מאוחדת ומאושרת.
בעד: כי הילדים יהיו יותר איתם, והם באמת סבא ו(בעיקר) סבתא שווים.
נגד: כי אולי זה רק יכביד עלי, ואני לא רוצה יותר להכביד עלי. רוצה להיות נאמנה לעצמי, וזה אומר לא להשקיע, אלא אם הם באמת אוהבים אותי, מה שאני כבר לא בטוחה. לא רוצה להשקיע אנרגיה בלטפל בזה, אם הם היחידים שירוויחו מכך, בזה שהם מקיימים את האידיליה המשפחתית כלפי חוץ ועצמם.
חמותי ואני
בעד ונגד,
אישה חכמה פעם אמרה לי שהיא הולכת רק לאן שנעים לה.
אם את כל היום בהתגוננות ותחת ביקורת, הייתי לוקחת פסק זמן או מדללת מאוד את הביקורים שלי שם. מתחזקת קצת, וחוזרת. בודקת איפה הביקורת הזו נוגעת, ולמה כל כך אכפת לי מה הם אומרים/חושבים. להגיע למצב שאת מסוגלת לומר "נכון", לסגור את הדיון ושלא יגע בך.
אישה חכמה פעם אמרה לי שהיא הולכת רק לאן שנעים לה.
אם את כל היום בהתגוננות ותחת ביקורת, הייתי לוקחת פסק זמן או מדללת מאוד את הביקורים שלי שם. מתחזקת קצת, וחוזרת. בודקת איפה הביקורת הזו נוגעת, ולמה כל כך אכפת לי מה הם אומרים/חושבים. להגיע למצב שאת מסוגלת לומר "נכון", לסגור את הדיון ושלא יגע בך.
חמותי ואני
ולמה כל כך אכפת לי מה הם אומרים/חושבים
לא אכפת לי, כמו שלא נעים לי לשמוע כל כך הרבה דברים שליליים עלי. כל אדם סביר לא יהנה מזה, ויתקשה להישאר שלו. השאלה היא, האם עלי להתאמץ. להשאיר את המצב כמות שהוא - אין מצב. זיהיתי שעושים עלי סיבוב, ואני שמה לזה סוף מידי, כחלק מתהליך שאני עוברת (לא לתת לאנשים להתעלק עלי ולטפס עלי). השאלה היא רק באיזה אופן: לפתוח, או לסגור הרמטית (בגבולות האפשר).
לא אכפת לי, כמו שלא נעים לי לשמוע כל כך הרבה דברים שליליים עלי. כל אדם סביר לא יהנה מזה, ויתקשה להישאר שלו. השאלה היא, האם עלי להתאמץ. להשאיר את המצב כמות שהוא - אין מצב. זיהיתי שעושים עלי סיבוב, ואני שמה לזה סוף מידי, כחלק מתהליך שאני עוברת (לא לתת לאנשים להתעלק עלי ולטפס עלי). השאלה היא רק באיזה אופן: לפתוח, או לסגור הרמטית (בגבולות האפשר).
-
- הודעות: 197
- הצטרפות: 23 אוגוסט 2007, 18:28
- דף אישי: הדף האישי של מיכלי_לי*
חמותי ואני
גם אני הייתי בהתלבטות הזו. דרך גידול הילדים שלי שונה ממה שהם מכירים ויש לה כלה אחרת שבדיוק עונה לצפיותיה, הם פשוט בטלו את מקומי כאם הילדים והתעלמו מרצונותיי כמו מה שאמרתי נעלם באוויר וכל תשובה שנתתי שאלו מיד את הבעל או עשו מה שבא להם. מעט דללתי את הביקורים. אך הבעל רוצה מאוד שאבוא איתו. עשיתי חושבים עם עצמי - חיזקתי את עצמי בדרך שבה אני הולכת וכעט יש לי בטחון רב כשאני מולם והבקורת זמנית נרגעה וגם המתח. נסי לחזק את עצמך ולדאוג שבעלך יתמוך בך ויאמר טובות עלייך בנוכחותם ולא יסכים לשמוע בקורת עלייך.
חמותי ואני
בוודאי שאכפת לך מה הם אומרים, אחרת לא היינו כאן, לא כן? טבעי שיהיה אכפת.
יש עוד אפשרויות השאלה היא מה צורך ממך פחות אנרגיה ונותן מקסימום תועלת.
אם כדאי לפתוח את זה זה רק את יכולה לדעת, האם הם השתנו אי אפעם בעקבות בקשה? אפילו משהו קטן.
גם במידה וכן, מה בדיוק את מבקשת מהם?
איך בעלך מגיב על אמירות כאלה? הם מתנהגים כך עם כולם? יש כמה דברים שאת צריכה לבדוק לפני שאת מחליטה.
לא חייבים לתכנן שיחה, אפשר להתחיל מתגובות לאמירות מסויימות "זה ממש פוגע לשמוע" ולראות איך זה מתקבל.
יש אנשים וסיטואציות שצריך פשוט להגיד "נכון" כל הזמן, אחרת זה מתפתח לסימפוזיון שלם.
יש לי חברה שמ-ת-ע-ל-מ-ת מכל שאלה או הערה של נראית לה. גם עם חברות, אחרי שהשואל נשאר "באויר" כמה פעמים השאלה חדלה.
לא חייבים לבקר אותם בבית, אפשר לצאת יחד לגינה שם יש שלל נושאי שיחה מלבד המוזנחות שלך.
כל אלה פרקטיקה, בלי תקופת צינון אין להן ערך, הכל רק יצטבר.
מה דעתך להתחפש לאנתרופולוגית בכל פעם שאת מגיעה לשם, לבדוק את את כל הנושאים שהעלית, כחוקרת ולנתח אותם בצורה קרה. זה עזר לי להעביר המון מצבים בעייתיים בחיים. כמובן שגם היום אני משתגעת מאחרים, אבל זה קורה רק כשאני שוכחת שאני אנתרופולוגית במסווה....
יש עוד אפשרויות השאלה היא מה צורך ממך פחות אנרגיה ונותן מקסימום תועלת.
אם כדאי לפתוח את זה זה רק את יכולה לדעת, האם הם השתנו אי אפעם בעקבות בקשה? אפילו משהו קטן.
גם במידה וכן, מה בדיוק את מבקשת מהם?
איך בעלך מגיב על אמירות כאלה? הם מתנהגים כך עם כולם? יש כמה דברים שאת צריכה לבדוק לפני שאת מחליטה.
לא חייבים לתכנן שיחה, אפשר להתחיל מתגובות לאמירות מסויימות "זה ממש פוגע לשמוע" ולראות איך זה מתקבל.
יש אנשים וסיטואציות שצריך פשוט להגיד "נכון" כל הזמן, אחרת זה מתפתח לסימפוזיון שלם.
יש לי חברה שמ-ת-ע-ל-מ-ת מכל שאלה או הערה של נראית לה. גם עם חברות, אחרי שהשואל נשאר "באויר" כמה פעמים השאלה חדלה.
לא חייבים לבקר אותם בבית, אפשר לצאת יחד לגינה שם יש שלל נושאי שיחה מלבד המוזנחות שלך.
כל אלה פרקטיקה, בלי תקופת צינון אין להן ערך, הכל רק יצטבר.
מה דעתך להתחפש לאנתרופולוגית בכל פעם שאת מגיעה לשם, לבדוק את את כל הנושאים שהעלית, כחוקרת ולנתח אותם בצורה קרה. זה עזר לי להעביר המון מצבים בעייתיים בחיים. כמובן שגם היום אני משתגעת מאחרים, אבל זה קורה רק כשאני שוכחת שאני אנתרופולוגית במסווה....
חמותי ואני
אתי את צודקת בראש ובראשונה תקופת צינון.
מאחר ורק עכשיו שמתי לב שאני חיה בסרט, אז ממש רק עכשיו שמתי לב ש"איכשהו" זה לא קורה ליד בעלי. כמה שאני חושבת יותר אני מתעצבנת יותר. אני לא נותנת לזה להימשך יותר. בכל מקרה, דיברתי עם בעלי והוא מאוד תומך בי, אבל כמובן מאוד עצוב והיה רוצה לפתוח את זה מולם, כדי שהדברים יחזרו להיות כמו שהיו. ככל שאני חושבת על זה יותר, אני דווקא מתחזקת בדעה שאני לא רוצה לפתוח. אין מצב שדברים יחזרו להיות כמו שהם היו, מכיוון שהם מעולם לא היו ככה, חוץ מאשר בדמיונות שלנו. בהחלט יותר מדי אנרגיה שהולכת סתם. הרי גם אם זה לא נובע מרשעות, ואני מאמינה שלא, זה לא מגיע ממקום טוב. לא יכולים להיות מאחורי דברים כאלה מניעים חיוביים. אני גם מבינה פתאום מה כן עומד מאחורה, וגם זה מעצבן אותי, אבל נחסוך מכן. תודה לכן על החיזוק והתמיכה.
מאחר ורק עכשיו שמתי לב שאני חיה בסרט, אז ממש רק עכשיו שמתי לב ש"איכשהו" זה לא קורה ליד בעלי. כמה שאני חושבת יותר אני מתעצבנת יותר. אני לא נותנת לזה להימשך יותר. בכל מקרה, דיברתי עם בעלי והוא מאוד תומך בי, אבל כמובן מאוד עצוב והיה רוצה לפתוח את זה מולם, כדי שהדברים יחזרו להיות כמו שהיו. ככל שאני חושבת על זה יותר, אני דווקא מתחזקת בדעה שאני לא רוצה לפתוח. אין מצב שדברים יחזרו להיות כמו שהם היו, מכיוון שהם מעולם לא היו ככה, חוץ מאשר בדמיונות שלנו. בהחלט יותר מדי אנרגיה שהולכת סתם. הרי גם אם זה לא נובע מרשעות, ואני מאמינה שלא, זה לא מגיע ממקום טוב. לא יכולים להיות מאחורי דברים כאלה מניעים חיוביים. אני גם מבינה פתאום מה כן עומד מאחורה, וגם זה מעצבן אותי, אבל נחסוך מכן. תודה לכן על החיזוק והתמיכה.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
חמותי ואני
דף שאני חוזרת אליו שוב ושוב - אכן, צרת הרבות מקלה עליי מאוד... (מה זה ב א מ ת אומר עליי?).
מעניין מה קרה לכל המשתפות משנים עברו, האם הסתדרו העניינים? האם הפכו גרועים יותר? אנא, המשכנה לשתף, סיפורכן - סיפורי הוא (אולי פעם...)
תודה
צ
מעניין מה קרה לכל המשתפות משנים עברו, האם הסתדרו העניינים? האם הפכו גרועים יותר? אנא, המשכנה לשתף, סיפורכן - סיפורי הוא (אולי פעם...)
תודה
צ
-
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
חמותי ואני
חמותי ואני מסתדרות פשוט נהדר בחודש האחרון, הכל נפלא וכיפי, אני לא כועסת עליה והיא לא מפעילה מניפולציות, אין רגשות שליליים ופשוט תענוג.
(אה, שכחתי לציין שהיא בחו"ל (-:)
(אה, שכחתי לציין שהיא בחו"ל (-:)
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
חמותי ואני
קנאתי הצרופה נתונה לך... (אצלינו גם חו"ל לא שינה הרבה...)
-
- הודעות: 178
- הצטרפות: 01 אוקטובר 2003, 19:14
- דף אישי: הדף האישי של עץ_התמר*
חמותי ואני
שלום,
לא בטוחה שהשתתפתי בעבר, אבל הדף ששולה פתחה והקישור לכאן הביאו אותי.
היחסים עם חמותי היו די בנדנדה כל השנים(כמה אחדות רבות של שנים), כלומר, בהתחלה טובים, אחרכך פחות, אחר כך שוב טובים, והאמת הכל היה תלוי בי.
לא מזמן התמסקנתי, שבעצם, חשובים לי גבולות מסויימים שאותם ניסחתי לעצמי לאורך השנים ושהם לא היו מובנים מאליהם לא לי ולא לסביבה.
אי לכך , נוצרה מתיחות, שאני למדתי לנטרל אותה, כי היא פשוט לא קשורה אלי, ולכן בעצת המטפלת שלי, אני לא נכנסת לסרט שלא לי.
כמו כן, אני החלטתי שאני לא מוכנה לדבר יותר בפולנית, ולכן אם לא מבקשים/שואלים/ אומרים לי משהו מפורשות, אני לא עושה או משתפת פעולה איתו.
זה אולי יוצר כעס או בילבול אצל האחר, אבל מוריד ממני המון, בקטע שלא התכווניתי להכניס את עצמי לסיטואציה שלא בוררה לי עד הסוף או שלא רציתי להיות בתוכה בכלל.
אני לא לוקחת יותר אחריות של אף אחד חוץ מאת של עצמי- לא מובן מאליו בכלל.
זה לקח זמן , זה תהליך, אבל זה שמתלם לשלותי הנפשית.
וכמו שמשהי אמרה, הרי בכל מקרה את יוצאת לא בסדר אם בצדק או שלא בצדק, אז לפחות שאת תייהיה מרוצה.
וכך הוא הדבר.
לא בטוחה שהשתתפתי בעבר, אבל הדף ששולה פתחה והקישור לכאן הביאו אותי.
היחסים עם חמותי היו די בנדנדה כל השנים(כמה אחדות רבות של שנים), כלומר, בהתחלה טובים, אחרכך פחות, אחר כך שוב טובים, והאמת הכל היה תלוי בי.
לא מזמן התמסקנתי, שבעצם, חשובים לי גבולות מסויימים שאותם ניסחתי לעצמי לאורך השנים ושהם לא היו מובנים מאליהם לא לי ולא לסביבה.
אי לכך , נוצרה מתיחות, שאני למדתי לנטרל אותה, כי היא פשוט לא קשורה אלי, ולכן בעצת המטפלת שלי, אני לא נכנסת לסרט שלא לי.
כמו כן, אני החלטתי שאני לא מוכנה לדבר יותר בפולנית, ולכן אם לא מבקשים/שואלים/ אומרים לי משהו מפורשות, אני לא עושה או משתפת פעולה איתו.
זה אולי יוצר כעס או בילבול אצל האחר, אבל מוריד ממני המון, בקטע שלא התכווניתי להכניס את עצמי לסיטואציה שלא בוררה לי עד הסוף או שלא רציתי להיות בתוכה בכלל.
אני לא לוקחת יותר אחריות של אף אחד חוץ מאת של עצמי- לא מובן מאליו בכלל.
זה לקח זמן , זה תהליך, אבל זה שמתלם לשלותי הנפשית.
וכמו שמשהי אמרה, הרי בכל מקרה את יוצאת לא בסדר אם בצדק או שלא בצדק, אז לפחות שאת תייהיה מרוצה.
וכך הוא הדבר.
חמותי ואני
עץ התמר , זה מאלף מה שאת מספרת.
לאחרונה התחלתי לעבוד על דברים כאלה בדיוק.
לאחרונה התחלתי לעבוד על דברים כאלה בדיוק.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
חמותי ואני
תגידו, מה עושים עם כל זה עכשיו? כשהיא כבר מתה??
בעצם פתאום הבנתי (די בעזרת איש חכם אחד) שאני בכלל לא רבתי איתה... בעצם כל הכעס עליה - זה יותר כעס על בן הזוג שלא עומד מולה לצידי...
אז מה עכשיו? לכעוס עליו?
אוי.
תודה איש חכם... \-:
ץ
בעצם פתאום הבנתי (די בעזרת איש חכם אחד) שאני בכלל לא רבתי איתה... בעצם כל הכעס עליה - זה יותר כעס על בן הזוג שלא עומד מולה לצידי...
אז מה עכשיו? לכעוס עליו?
אוי.
תודה איש חכם... \-:
ץ
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
חמותי ואני
צפרדעית הקפיצה את הדף המיתולוגי הזה ממה חדש
ואני נחשפתי לאנרגיות האלה שלא חוויתי או כמעט ולא חוויתי מעולם
חמותי ז"ל היתה הסבתא היחידה שנותרה לילדי
היו לה המון בעיות בריאות והיא דאגה להבליטן בפולנית צחה
המסר הכללי שלה היה "אין לי כח אני מתעייפת מאד" על כל פעם שיזמנו מפגש
סיבותיה עמה ושנים רבות חייתי עם זה בפליאה ותמהון ,לא הבנתי איך היא דוחה אותנו
והיה בי רעב אדיר למשפחה חמה ותומכת גם במחיר האיכסים שהקרבה מביאה איתה.
אחר כך פשוט קיבלתי את המציאות ומצאתי חברה שחייה ללא סבים בסביבה
וכך תמכנו זו בזו
זה כן מחיר של שבטיות ומשפחה מורחבת, להסתדר עם החמות והחם, יש בזה קושי אדיר
בתחום הטריטוריה של המשפחה הקטנה שלנו
אולם יש לזה גם רווחים אדירים כשהשבט חם ותומך
וכנראה שבשורה התחתונה צריך איזון .
וגם בטחון עצמי שתמיד את האווירה הביתי קובעת המשפחה הגרעינית
ויש דלת שיודעת להסגר בפני העולם כשאנחנו לעצמנו
דרך אגב הילדים שלי זוכרים אותה כפולניה האולטימטיבית למרות שהכירו אותה ממש מעט שנים
ואני נחשפתי לאנרגיות האלה שלא חוויתי או כמעט ולא חוויתי מעולם
חמותי ז"ל היתה הסבתא היחידה שנותרה לילדי
היו לה המון בעיות בריאות והיא דאגה להבליטן בפולנית צחה
המסר הכללי שלה היה "אין לי כח אני מתעייפת מאד" על כל פעם שיזמנו מפגש
סיבותיה עמה ושנים רבות חייתי עם זה בפליאה ותמהון ,לא הבנתי איך היא דוחה אותנו
והיה בי רעב אדיר למשפחה חמה ותומכת גם במחיר האיכסים שהקרבה מביאה איתה.
אחר כך פשוט קיבלתי את המציאות ומצאתי חברה שחייה ללא סבים בסביבה
וכך תמכנו זו בזו
זה כן מחיר של שבטיות ומשפחה מורחבת, להסתדר עם החמות והחם, יש בזה קושי אדיר
בתחום הטריטוריה של המשפחה הקטנה שלנו
אולם יש לזה גם רווחים אדירים כשהשבט חם ותומך
וכנראה שבשורה התחתונה צריך איזון .
וגם בטחון עצמי שתמיד את האווירה הביתי קובעת המשפחה הגרעינית
ויש דלת שיודעת להסגר בפני העולם כשאנחנו לעצמנו
דרך אגב הילדים שלי זוכרים אותה כפולניה האולטימטיבית למרות שהכירו אותה ממש מעט שנים
-
- הודעות: 1176
- הצטרפות: 05 נובמבר 2008, 00:10
- דף אישי: הדף האישי של טדליק_נהנאנע*
חמותי ואני
את האיש בחרתי בגלל אמא שלו...
הכרתי אותה ואת אביו (ז"ל) כמה שנים לפני שפגשתי אותו. שרנו יחד במקהלה (אני צוציקית בת 17 והשאר מבוגרים בממוצע ב37 שנים).
מיד ניסיתי לשדך בינה לבין אמי ואמרתי לאמי בלי הרף:" יש מישהי במקהלה שאת צריכה להכיר. אתן יכולות להיות חברות נהדרות"
השידוך לא יצא לפועל. כלומר, לא השידוך שלי... מסתבר שגם אבא של האיש חשב על שידוך (ביני לבין הבן) וגם הוא לא יצא לפועל.
רק לאחר מספר שנים הכרנו דרך בת דודה שלו (ששרה איתי במקהלה אחרת).
וכמובן, האמהות שלנו הפכו לחברות קרובות.
ואני זכיתי בחמות נפלאה ביותר. לא יכולתי לבקש טובה ממנה.
מקווה שאני לא דורכת על יבלות...
אל תדאגנה, יש לי התיקים שלי. לשמחתי חמותי היא לא אחד מהם.
הכרתי אותה ואת אביו (ז"ל) כמה שנים לפני שפגשתי אותו. שרנו יחד במקהלה (אני צוציקית בת 17 והשאר מבוגרים בממוצע ב37 שנים).
מיד ניסיתי לשדך בינה לבין אמי ואמרתי לאמי בלי הרף:" יש מישהי במקהלה שאת צריכה להכיר. אתן יכולות להיות חברות נהדרות"
השידוך לא יצא לפועל. כלומר, לא השידוך שלי... מסתבר שגם אבא של האיש חשב על שידוך (ביני לבין הבן) וגם הוא לא יצא לפועל.
רק לאחר מספר שנים הכרנו דרך בת דודה שלו (ששרה איתי במקהלה אחרת).
וכמובן, האמהות שלנו הפכו לחברות קרובות.
ואני זכיתי בחמות נפלאה ביותר. לא יכולתי לבקש טובה ממנה.
מקווה שאני לא דורכת על יבלות...
אל תדאגנה, יש לי התיקים שלי. לשמחתי חמותי היא לא אחד מהם.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
חמותי ואני
אי היבלת ואוי הקנאה... עכשיו אני ממש חייבת לשמוע על התיקים של טדליק!!
ץ
ץ
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 25 יוני 2009, 10:18
חמותי ואני
מרעננת קצת את הדף, כמעט מרימה ידיים.
עם הרבה אני יודעת להסתדר, איתה לא
למה?
היא מחרפנת ומוציאה מדעתי, היא טורחת על כך.
הוא בן יחיד, מדהים ומתחשב.
גרים רחוק, איזה נס.
באמת שאני כלה מושלמת, עושה הכל. במקום שתראה את החיובי היא טורחת על השוואות לעצמה (אני בחודש תשיעי שתלתי פרחים בגינה) השלילי שבי (אמרו בטלויזיה שצריך לעשות דיאטה אחרי הלידה! ) ועיצות מדהימות ומקרבות (תתני מים לתינוקת שלא תתייבש. אין לך חלב)
מה עושים?
תעזרו לי!
עם הרבה אני יודעת להסתדר, איתה לא
למה?
היא מחרפנת ומוציאה מדעתי, היא טורחת על כך.
הוא בן יחיד, מדהים ומתחשב.
גרים רחוק, איזה נס.
באמת שאני כלה מושלמת, עושה הכל. במקום שתראה את החיובי היא טורחת על השוואות לעצמה (אני בחודש תשיעי שתלתי פרחים בגינה) השלילי שבי (אמרו בטלויזיה שצריך לעשות דיאטה אחרי הלידה! ) ועיצות מדהימות ומקרבות (תתני מים לתינוקת שלא תתייבש. אין לך חלב)
מה עושים?
תעזרו לי!
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
חמותי ואני
אין לי שום עזרה ממשית לתת לך מלבד תיאוריה שפיתחתי במשך הזמן. גם אני נשואה לבן יחיד מאמא שגידלה את ילדה רוב הזמן כחד הורית בכלל מאז שנולד לי בן העניין הזה התבהר לי יותר והתובנה היחידה שלי מכל העניין היא: זה שיעור שבא ללמד אותי לא להיות חמות כזו.
בקיצור, התובנה עלתה לי ערב אחד עת השכבתי את מחמדי לישון, הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי שעוד כמה שנים הוא יהיה בוגר, חשבתי איך יראה ואיך יתנהג ואז ככה, פתאום חשבתי שהבנתי את הכל. שהרי אשה שמגדלת את בנה היא מגדלת אותו כמיטב יכולתה להיות אדם טוב, הגון, נעים, בטוחה שהוא הדבר היפה ביותר עלי אדמות ולא כל שכן המושלם ביותר. בעצם היא מגדלת את הגבר המושלם בעיניה. אבל מה, בעסה, היא לעולם לא תוכל להיות בת הזוג של הגבר המושלם הזה ואז יום אחד באה איזה בחורה אחת שמה שהיא לא תעשה לא תהיה כמוה בדיוק וזוכה בכל העושר הזה ויותר גרוע גם לפעמים "פוגמת" בו, גורמת לשינויים שהרי ידוע שמה שהאמא לא עושה בעשרים שנה תבוא ותעשה הכלה וזה, לכשלעצמו לא תמיד חופף את השקפת עולמה של החמות.
כשלמדתי קצת פסיכולוגיה דיברנו בדיוק על זה שנשים לא יודעות לשחרר, אמהות לא יודעות לשחרר את הבנים שלהן, אני לא יודעת אם זה היה מתוך השקפת עולמה של המרצה שגם היא בטוח כמו כולן קצת "סוחבת" חמות על כתפיה (כמה הרבה כאלו אני מכירה לעומת אלו שחושבות שחמותן היא המושלמת עלי אדמות) או באמת מתוך הכתובים אבל כנראה שיש דברים בגו.
בכל אופן כמו שאמרתי, ברגע שהיתה לי התובנה הזו שמתי לעצמי מטרת על לא להיות חמות שכזו. אני אדע לשחרר את בני ולו רק בגלל שאני יודעת שאם אשחרר אותו הוא תמיד יחזור אלי ואם אתנהג כמו חמותי, המחיר לזה הוא איום. הנה, היא לא ממש זוכה לראות את בנה ואת נכדה היא לא מכירה כמעט (את הנכדה קצת יותר אבל גם זה מעט). ימים יגידו אם זה הצליח לי אבל דבר אחד בטוח, אני את השיעור הזה למדתי.
בקיצור, התובנה עלתה לי ערב אחד עת השכבתי את מחמדי לישון, הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי שעוד כמה שנים הוא יהיה בוגר, חשבתי איך יראה ואיך יתנהג ואז ככה, פתאום חשבתי שהבנתי את הכל. שהרי אשה שמגדלת את בנה היא מגדלת אותו כמיטב יכולתה להיות אדם טוב, הגון, נעים, בטוחה שהוא הדבר היפה ביותר עלי אדמות ולא כל שכן המושלם ביותר. בעצם היא מגדלת את הגבר המושלם בעיניה. אבל מה, בעסה, היא לעולם לא תוכל להיות בת הזוג של הגבר המושלם הזה ואז יום אחד באה איזה בחורה אחת שמה שהיא לא תעשה לא תהיה כמוה בדיוק וזוכה בכל העושר הזה ויותר גרוע גם לפעמים "פוגמת" בו, גורמת לשינויים שהרי ידוע שמה שהאמא לא עושה בעשרים שנה תבוא ותעשה הכלה וזה, לכשלעצמו לא תמיד חופף את השקפת עולמה של החמות.
כשלמדתי קצת פסיכולוגיה דיברנו בדיוק על זה שנשים לא יודעות לשחרר, אמהות לא יודעות לשחרר את הבנים שלהן, אני לא יודעת אם זה היה מתוך השקפת עולמה של המרצה שגם היא בטוח כמו כולן קצת "סוחבת" חמות על כתפיה (כמה הרבה כאלו אני מכירה לעומת אלו שחושבות שחמותן היא המושלמת עלי אדמות) או באמת מתוך הכתובים אבל כנראה שיש דברים בגו.
בכל אופן כמו שאמרתי, ברגע שהיתה לי התובנה הזו שמתי לעצמי מטרת על לא להיות חמות שכזו. אני אדע לשחרר את בני ולו רק בגלל שאני יודעת שאם אשחרר אותו הוא תמיד יחזור אלי ואם אתנהג כמו חמותי, המחיר לזה הוא איום. הנה, היא לא ממש זוכה לראות את בנה ואת נכדה היא לא מכירה כמעט (את הנכדה קצת יותר אבל גם זה מעט). ימים יגידו אם זה הצליח לי אבל דבר אחד בטוח, אני את השיעור הזה למדתי.
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 25 יוני 2009, 10:18
חמותי ואני
ילדת טבע, תודה
אכן שיעור חשוב יש כאן. התחלת מכך שאין לך שיעור ממשי, אבל תרשי לי לשאול: איך צולחים את האמירות המעצבנות בלי להעכיר את היחסים עוד יותר? יש לך תובנות נוספות בשביל הדרך ?
אכן שיעור חשוב יש כאן. התחלת מכך שאין לך שיעור ממשי, אבל תרשי לי לשאול: איך צולחים את האמירות המעצבנות בלי להעכיר את היחסים עוד יותר? יש לך תובנות נוספות בשביל הדרך ?
חמותי ואני
בעצם היא מגדלת את הגבר המושלם בעיניה. אבל מה, בעסה, היא לעולם לא תוכל להיות בת הזוג של הגבר המושלם הזה
כמה נכון...
כמה נכון...
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
חמותי ואני
אוי, בדיוק לזה התכוונתי שאין לי מי יודע מה תובנות, חמותי ואני לא מדברות זה מכבר והמצב די מגעיל מצידה והיא הרעילה היטב את כל בני המשפחה הקרובים אליה נגדי... מצבנו איום ונורא בתחום הזה...
חמותי ואני
_כלה זה לא בת
וחמות זה לא אמא_
חמותי לא מבינה את זה...
יש לה בן (בעלי) ובת
היא רואה אותי ומדברת איתי יותר מאמא שלי עצמה, ואני בקשר מאוד טוב וקרוב עם אמא שלי...
יש לה הערות מרגיזות כמו "אף אחד לא שם לב לילדים האלה" ואם אני מגיבה היא אומרת "זה רק בצחוק...". אותי זה לא מצחיק...
היא מניפולטיבית מאוד. רצתה שנבוא יום אחד ולא הסתדר לי אז אמרתי שלא נוכל. עשתה מזה ענין, זה מאוד חשוב לי וכו וכו. בסוף הסתבר שבעלי בכלל לא יכול לבוא והוא כבר אמר לה, אז התרגזה שרק אני לא באה לבד. למה שאבוא? גם בלי בעלי וגם לא נוח לי? נתראה שבוע אח"כ... זה לא איזה ארוע, סתם לבוא.
והיא נמצאת אצלנו הרבה (פעמיים בשבוע) כך שזה לא מוצדק בעיני.
אין לי בעיה עם הסבתאות שלה - ממש לא כמוני אבל היא במינון הנכון עם הנכדים והם יודעים בעצמם את ההבדל בין אמא לסבתא. רק מרגיז אותי שתמיד שהם אוכלים היא מבקשת מהם ביס. אני מציעה לה צלחת משלה אבל היא אומרת שאינה רעבה, ואז אוכלת להם את כל האוכל.
הבעיה היא היחס אלי. היא חושבת שהכל מגיע לה והכל נקבע לפי רצונה. לא התבגרה? בעלי אומר לא להתייחס לכל מה שהיא אומרת, אבל אני לא מצליחה. למישהו יש רעיון איך עושים את זה?
טוב, נו, גם אני אהיה חמות ובטח אראה אז את הצד השני.
אבל הייתי חייבת לפרוק...
וחמות זה לא אמא_
חמותי לא מבינה את זה...
יש לה בן (בעלי) ובת
היא רואה אותי ומדברת איתי יותר מאמא שלי עצמה, ואני בקשר מאוד טוב וקרוב עם אמא שלי...
יש לה הערות מרגיזות כמו "אף אחד לא שם לב לילדים האלה" ואם אני מגיבה היא אומרת "זה רק בצחוק...". אותי זה לא מצחיק...
היא מניפולטיבית מאוד. רצתה שנבוא יום אחד ולא הסתדר לי אז אמרתי שלא נוכל. עשתה מזה ענין, זה מאוד חשוב לי וכו וכו. בסוף הסתבר שבעלי בכלל לא יכול לבוא והוא כבר אמר לה, אז התרגזה שרק אני לא באה לבד. למה שאבוא? גם בלי בעלי וגם לא נוח לי? נתראה שבוע אח"כ... זה לא איזה ארוע, סתם לבוא.
והיא נמצאת אצלנו הרבה (פעמיים בשבוע) כך שזה לא מוצדק בעיני.
אין לי בעיה עם הסבתאות שלה - ממש לא כמוני אבל היא במינון הנכון עם הנכדים והם יודעים בעצמם את ההבדל בין אמא לסבתא. רק מרגיז אותי שתמיד שהם אוכלים היא מבקשת מהם ביס. אני מציעה לה צלחת משלה אבל היא אומרת שאינה רעבה, ואז אוכלת להם את כל האוכל.
הבעיה היא היחס אלי. היא חושבת שהכל מגיע לה והכל נקבע לפי רצונה. לא התבגרה? בעלי אומר לא להתייחס לכל מה שהיא אומרת, אבל אני לא מצליחה. למישהו יש רעיון איך עושים את זה?
טוב, נו, גם אני אהיה חמות ובטח אראה אז את הצד השני.
אבל הייתי חייבת לפרוק...
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
חמותי ואני
בעצם היא מגדלת את הגבר המושלם בעיניה. אבל מה, בעסה, היא לעולם לא תוכל להיות בת הזוג של הגבר המושלם הזה
אכן נכון!...
ץ
אכן נכון!...
ץ
-
- הודעות: 32
- הצטרפות: 16 אוקטובר 2008, 23:05
- דף אישי: הדף האישי של תל_מה*
חמותי ואני
רוצה לחלוק ולשמוע דיעות... לא ממש מאמינה שיש פתרון אבל בכל זאת HERE I GO:
חמתי אישה שמאד אוהבת להעלב, אנחנו תמיד מתבדחים שאם עברה איתה פגישה ולא שמענו שהעלבנו אותה בצורה כלשהי בסופה אז הפגישה לא הייתה מוצלחת כי היא לא קיבלה את שלשמו הגיעה.
בכל אופן בין שאר תכונותיה המופלאות היא גם מאד אוהת להגיד לכולם מה לעשות כל הזמן, אז לבני משפחתה זה לא ממש מזיז ויוצא להם מאותה האוזן שאליה זה נכנס, אבל מאז שנולדה הבת שלי זה פשוט מטריף אותי, היא לא מפסיקה להגיד לה מה לעשות, תלכי... תשבי... תמחאי כפיים... תציירי פרפר... ועוד ועוד, פשוט ללא הפסק.
עכשיו בשילוב עם הצורך שלה בהעלבות על כל דבר פשוט אי אפשר להעיר לה, ניסיתי בצורה עדינה ניסיתי דרך אנשים שמכירים אותה יותר טוב, היא פשוט לוקחת את ההערות שלי בנוגע לביתי (שהיא מאד אוהבת... היחידה כולל הילדים שלה שאי פעם אמרה לה "אני אוהבת אותך") באופן אישי, היא מאשימה אותי ואת בעלי שאנחנו רק רוצים לפגוע בה ורוצים "להכניס" לה.
אולי למישהי יש תובנות? אני פשוט כלכך מאסתי בצורך שלה להעלב, היא לא מפסיקה להגיד לאנשים מה לעשות מצד אחד ומצד שני לא מוכנה בשום פנים לשמוע מה היו שמחים שהיא תעשה או יותר נכון... לא תעשה טולא משנה באיזה אופן מבקשים.
אם אני מבקשת ממנה משהו היא אח"כ תחפש אותי בנרות כדי להוכיח שאני גם פועלת ככה (אם אבקש מהבת שלי משהו היא ישר תגיד "את רואה, את גם אומרת לה מה לעשות!") היא לא מבינה את ההבדל בין האופן הכפייתי שלה לפעולה חד פעמית
חמתי אישה שמאד אוהבת להעלב, אנחנו תמיד מתבדחים שאם עברה איתה פגישה ולא שמענו שהעלבנו אותה בצורה כלשהי בסופה אז הפגישה לא הייתה מוצלחת כי היא לא קיבלה את שלשמו הגיעה.
בכל אופן בין שאר תכונותיה המופלאות היא גם מאד אוהת להגיד לכולם מה לעשות כל הזמן, אז לבני משפחתה זה לא ממש מזיז ויוצא להם מאותה האוזן שאליה זה נכנס, אבל מאז שנולדה הבת שלי זה פשוט מטריף אותי, היא לא מפסיקה להגיד לה מה לעשות, תלכי... תשבי... תמחאי כפיים... תציירי פרפר... ועוד ועוד, פשוט ללא הפסק.
עכשיו בשילוב עם הצורך שלה בהעלבות על כל דבר פשוט אי אפשר להעיר לה, ניסיתי בצורה עדינה ניסיתי דרך אנשים שמכירים אותה יותר טוב, היא פשוט לוקחת את ההערות שלי בנוגע לביתי (שהיא מאד אוהבת... היחידה כולל הילדים שלה שאי פעם אמרה לה "אני אוהבת אותך") באופן אישי, היא מאשימה אותי ואת בעלי שאנחנו רק רוצים לפגוע בה ורוצים "להכניס" לה.
אולי למישהי יש תובנות? אני פשוט כלכך מאסתי בצורך שלה להעלב, היא לא מפסיקה להגיד לאנשים מה לעשות מצד אחד ומצד שני לא מוכנה בשום פנים לשמוע מה היו שמחים שהיא תעשה או יותר נכון... לא תעשה טולא משנה באיזה אופן מבקשים.
אם אני מבקשת ממנה משהו היא אח"כ תחפש אותי בנרות כדי להוכיח שאני גם פועלת ככה (אם אבקש מהבת שלי משהו היא ישר תגיד "את רואה, את גם אומרת לה מה לעשות!") היא לא מבינה את ההבדל בין האופן הכפייתי שלה לפעולה חד פעמית
-
- הודעות: 1707
- הצטרפות: 14 דצמבר 2005, 10:27
- דף אישי: הדף האישי של טלי_מא*
חמותי ואני
אני הייתי מתרחקת.
אבל זו אני, אני בטוחה שיש תשובות טובות יותר מזו.
אבל זו אני, אני בטוחה שיש תשובות טובות יותר מזו.
-
- הודעות: 3541
- הצטרפות: 15 יוני 2003, 00:44
- דף אישי: הדף האישי של ה_עוגיה*
חמותי ואני
אני עם טלי
-
- הודעות: 1707
- הצטרפות: 14 דצמבר 2005, 10:27
- דף אישי: הדף האישי של טלי_מא*
חמותי ואני
חשבתי גם להמליץ לך על הספר "מילים הורגות" (מלים הורגות יומן קריאה), ועל הדף באתר הזה שנקרא - סימני התעללות בזוגיות, למרות שזאת לא הזוגיות אלא חמותך - אני חושבת שאולי תמצאי שם קווים מתאימים.
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
חמותי ואני
"ורה, מותק, אני רוצה להעליב אותך, את יכולה לבוא רגע? אני חושבת שזה איום ונורא מה שעשית עכשיו עם הנכדה שלך. זוועה. אל תעשי את זה יותר. זה הורס את נפשה הרכה והיא תשאר נכה רגשית לכל החיים. האמת? בחרנו בשיטת חינוך מרגיזה ומעליבה, ואני חייבת להתנצל שוב ושוב על זה. אז סליחה. סליחה סליחה. אבל לא לעשות ממנה קרקס. ככה אנחנו."
כשהיא מראה לך שאת עושה דברים שאת לא מסכימה שהיא תעשה? - "את צודקת. אני אמא שלה, אני אחראית על היחס כלפיה. אני אדגיש את הדברים שמציקים לי, ולי מותר לטעות. לצערי, אין בנושא הזה צדק. רק אותי." <תודה לטרי פרטצ'ט על הפרפראזה.>
חוץ מזה, קחי בחשבון, שזה סוג של חוק טבע כזה, שכשנולד תינוק, נוצר מתח בין האמא של התינוק ובין האמא של התינוק (סתם, אני צוחקת, האמא של האבא של התינוק. החמות.) אז קחי את זה בחיוך. זיכרי שאת אמא שלה, ואת מחליטה. שימי לב לגבול העדין מאד מאד בין להגיד "עשו כך וכך עם בתי!" שבעיניי הוא לא לעניין, ובין להגיד "את זה אני מעדיפה שלא." העדין, האחראי והאסרטיבי. זיכרי, שכשעושים משהו שהוא לא לרוחך, אחריותך היא לקחת את עצמך ולהתרחק (זה יכול להיות קלות מאד. אפילו חצי סיבוב של הגו יכול להספיק, אבל אפשר גם להרחיק עד אילת.) ולדעתי, זו גם אחריות של אמא לעשות את זה למען ילדיה. (למרות שבאשר ל-בעבור מה, יש ויכוח, אני חושבת שעל העיקרון הפשוט אין.)
אני חושבת שרוב החמיות נכנסות לאיזה איום בקטעים האלה, במיוחד כאלה שלא מי יודע מה מפותחות (רוב העולם, לא להתרגש. ) כי מדובר ביצור קטן ומתוק שהוא קשר דם שלהן, שאחראית עליו באופן מלא איזה "ישר לא סבלתי אותה" שהבן שלה מצא איפשהו..
למי שלא מכירה את הבדיחה, בן פולני מביא הביתה שלוש בחורות, ואומר לאמא שלו - החלטתי להתחתן. נסי לנחש עם מי מהן? היא מצביעה ללא היסוס או שהיות הישר על כלתו המיועדת. "איך?!" הוא שואל בהשתאות...
מכל מקום. זה קשה לה, ולך. אני מבינה אותך לגמרי.
זה גם נורא קשה להתייחס לזה מהצד, כי לפעמים זה באמת רק ביטוי של כמה שקשה לה, וכמה שהיא צריכה להרגיש אהובה, והשאלה החשובה יותר היא כמה זה קשה לך לנשיאה. כי אם את יכולה לסבול אותה ויכולה לשים לה קוים, ויכולה להשאיר את האחריות על העלבונות אצלה ולא אצלך, אז פשוט תהיי ברורה. ואם לא, צמצמי מגע כרגע.
כשהיא מראה לך שאת עושה דברים שאת לא מסכימה שהיא תעשה? - "את צודקת. אני אמא שלה, אני אחראית על היחס כלפיה. אני אדגיש את הדברים שמציקים לי, ולי מותר לטעות. לצערי, אין בנושא הזה צדק. רק אותי." <תודה לטרי פרטצ'ט על הפרפראזה.>
חוץ מזה, קחי בחשבון, שזה סוג של חוק טבע כזה, שכשנולד תינוק, נוצר מתח בין האמא של התינוק ובין האמא של התינוק (סתם, אני צוחקת, האמא של האבא של התינוק. החמות.) אז קחי את זה בחיוך. זיכרי שאת אמא שלה, ואת מחליטה. שימי לב לגבול העדין מאד מאד בין להגיד "עשו כך וכך עם בתי!" שבעיניי הוא לא לעניין, ובין להגיד "את זה אני מעדיפה שלא." העדין, האחראי והאסרטיבי. זיכרי, שכשעושים משהו שהוא לא לרוחך, אחריותך היא לקחת את עצמך ולהתרחק (זה יכול להיות קלות מאד. אפילו חצי סיבוב של הגו יכול להספיק, אבל אפשר גם להרחיק עד אילת.) ולדעתי, זו גם אחריות של אמא לעשות את זה למען ילדיה. (למרות שבאשר ל-בעבור מה, יש ויכוח, אני חושבת שעל העיקרון הפשוט אין.)
אני חושבת שרוב החמיות נכנסות לאיזה איום בקטעים האלה, במיוחד כאלה שלא מי יודע מה מפותחות (רוב העולם, לא להתרגש. ) כי מדובר ביצור קטן ומתוק שהוא קשר דם שלהן, שאחראית עליו באופן מלא איזה "ישר לא סבלתי אותה" שהבן שלה מצא איפשהו..
למי שלא מכירה את הבדיחה, בן פולני מביא הביתה שלוש בחורות, ואומר לאמא שלו - החלטתי להתחתן. נסי לנחש עם מי מהן? היא מצביעה ללא היסוס או שהיות הישר על כלתו המיועדת. "איך?!" הוא שואל בהשתאות...
מכל מקום. זה קשה לה, ולך. אני מבינה אותך לגמרי.
זה גם נורא קשה להתייחס לזה מהצד, כי לפעמים זה באמת רק ביטוי של כמה שקשה לה, וכמה שהיא צריכה להרגיש אהובה, והשאלה החשובה יותר היא כמה זה קשה לך לנשיאה. כי אם את יכולה לסבול אותה ויכולה לשים לה קוים, ויכולה להשאיר את האחריות על העלבונות אצלה ולא אצלך, אז פשוט תהיי ברורה. ואם לא, צמצמי מגע כרגע.
חמותי ואני
באיזו תדירות הן נפגשות? ובת כמה הבת?
אם זה לא ברמה יומיומית אלא פעם בשבוע ומטה, ואם הבת בת יותר מ... נגיד, שנה וחצי - הייתי מניחה לזה כחלק ממערכת יחסים שלא באמת קשורה אלי.
אם היא ממש קטנטונת ו/או התדירות גבוהה - הייתי מתרחקת (לפחות לתקופה).
אם זה לא ברמה יומיומית אלא פעם בשבוע ומטה, ואם הבת בת יותר מ... נגיד, שנה וחצי - הייתי מניחה לזה כחלק ממערכת יחסים שלא באמת קשורה אלי.
אם היא ממש קטנטונת ו/או התדירות גבוהה - הייתי מתרחקת (לפחות לתקופה).
-
- הודעות: 3541
- הצטרפות: 15 יוני 2003, 00:44
- דף אישי: הדף האישי של ה_עוגיה*
חמותי ואני
ניצ. אני מתה עליך.
(או אולי - ניצ, תעשי לי חמות)
(או אולי - ניצ, תעשי לי חמות)
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
חמותי ואני
לדעתי, תוך שנה-שנתיים-חמש, הבת שלך תהיה מומחית כמו אבא שלה והדודים שלה בלהעביר את הטקסטים ישר החוצה דרך האוזן השניה.
הרפי, צחקי, אזני בבית.
יהיה טוב.
הרפי, צחקי, אזני בבית.
יהיה טוב.
חמותי ואני
דובר ביצור קטן ומתוק שהוא קשר דם שלהן, שאחראית עליו באופן מלא איזה "ישר לא סבלתי אותה"
אין כמוך.
והפתרון: להתחתן עם יתום
אין כמוך.
והפתרון: להתחתן עם יתום
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
חמותי ואני
פטריה,
אני מרגישה שאני חייבת לסייג את דברי -
קודם כל, המצב נשמע מטריף.
שנית, אני לא בטוחה כמה הייתי מצליחה ליישם את העצה של עצמי.
עם זאת, אני מאמינה בכנות שזו הדרך היחידה.
לאפשר לסבתא לאכול בעצמה את הדייסה שהיא מבשלת - ילדים ונכדים שלא מקשיבים לה.
אני מרגישה שאני חייבת לסייג את דברי -
קודם כל, המצב נשמע מטריף.
שנית, אני לא בטוחה כמה הייתי מצליחה ליישם את העצה של עצמי.
עם זאת, אני מאמינה בכנות שזו הדרך היחידה.
לאפשר לסבתא לאכול בעצמה את הדייסה שהיא מבשלת - ילדים ונכדים שלא מקשיבים לה.
חמותי ואני
תודה לכולן על התשובות
הבת שלי בת שנה ו8 חודשים, קשה לי להגיד כמה רואים אותם... פעם זה היה פעם בשבועיים לסופ"ש עכשיו זה פעם בחודש לסופ"ש אבל עם ביקורים לשבתות פה ושם...
לא נראה לי שזה הרבה במיוחד.
אני בטוחה שקשה לה, היא אשה שמאד קשה לה עם מה שהעולם חילק לה, היא נוהגת לקלל את הבת שלה ולהוציא עליה את כל המירמור על זה שהיא לא הופכת להיות כל מה שהיא הייתה רוצה שיצא מעצמה כשהייתה בגילה, שזה ד"א עוד משהו שאני לא יודעת איך להתמודד איתו שהסבתא של הבת שלי מדברת לבת שלה בצורה כלכך מגעילה ומשפילה (הבת כמו שאר חברי המשפחה לא מתייחסת) .
דוקא הגעתי לתובנה שהיא צריכה שיזדקקו לה וחלקתי אותה עם בעלי והוא אמר "אז מה? אין סיבה שתתנהג כמו שהיא מתנהגת" וזה נכון במיוחד כשזה אומר שהבת שלי צריכה לספוג התנהגות שלדעתי לא מתאימה.
קשה לי להרחיק עוד יותר, במיוחד שיש סבא מאד אוהב במשוואה שכל הזמן מנסה להסביר לנו שצריך להתעלם ושיהיה בסדר... אבל הוא לא יכול עליה...
הבת שלי בת שנה ו8 חודשים, קשה לי להגיד כמה רואים אותם... פעם זה היה פעם בשבועיים לסופ"ש עכשיו זה פעם בחודש לסופ"ש אבל עם ביקורים לשבתות פה ושם...
לא נראה לי שזה הרבה במיוחד.
אני בטוחה שקשה לה, היא אשה שמאד קשה לה עם מה שהעולם חילק לה, היא נוהגת לקלל את הבת שלה ולהוציא עליה את כל המירמור על זה שהיא לא הופכת להיות כל מה שהיא הייתה רוצה שיצא מעצמה כשהייתה בגילה, שזה ד"א עוד משהו שאני לא יודעת איך להתמודד איתו שהסבתא של הבת שלי מדברת לבת שלה בצורה כלכך מגעילה ומשפילה (הבת כמו שאר חברי המשפחה לא מתייחסת) .
דוקא הגעתי לתובנה שהיא צריכה שיזדקקו לה וחלקתי אותה עם בעלי והוא אמר "אז מה? אין סיבה שתתנהג כמו שהיא מתנהגת" וזה נכון במיוחד כשזה אומר שהבת שלי צריכה לספוג התנהגות שלדעתי לא מתאימה.
קשה לי להרחיק עוד יותר, במיוחד שיש סבא מאד אוהב במשוואה שכל הזמן מנסה להסביר לנו שצריך להתעלם ושיהיה בסדר... אבל הוא לא יכול עליה...
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
חמותי ואני
תודה על הפירגון.
פטריה, תראי. את צודקת. השתכנעתי. היא שרוטה במוח. עכשיו תשתכנעי את בבקשה.
אתם הולכים כי חשוב לבעלך לראות את המשפחה שלו, כי חשוב לך שהיא תפגוש את הסבא שלה, ועד גבול מסויים, את הסבתא שלה.
עכשיו צריך לשרטט את הגבול המסויים. וזה התפקיד שלך. ונשמע שיש לך בן זוג שיכול להבין את עומק השריטה ולפרגן לך הצבת גבולות בריאה לטובת הגנה על בתך. (ובא לי להמשיך להתחיל משפטים עם וו החיבור.) ואפשר לעשות את זה בכל מיני צורות.
יש איזו תפיסה שאומרת "הסבתא היא הסבתא, קבלי אותה כמו שהיא, הילדה לא תושפע או תדע לדפדף, אוממממממ" אני, מצטערת, לא קונה את זה. לדעתי, וכבר כתבתי את זה איפשהו, למשפחה יש בראש ובראשונה אחריות הדדית, ולא רק זכויות יתר והטבות שוליים נהנתניות. כשמישהו מועל שוב ושוב באחריות שלו, אני לא רואה למה אני צריכה להיות זו שמשלמת על זה את המחיר, ובפרט, לא למה הילדים שלי.
בתור אמא בחנ"ב, אני מרגישה שאני בוראת מציאות מסביב לילדים שלי, וחשה עם זה בנוח. אני לא חושבת שיש לי אחריות לחשוף אותם לכל הצדדים המכוערים של המציאות, ולכן אני לא עוברת מחר ולאלתר לשכונת מצוקה, שמה אותם במעון עם מטפלת מתעללת ומוותרת על המשכורת של בן הזוג. למה? ככה. כי זו המציאות שלי, ויש לי הכוח לבחור אילו חלקים בה מתאימים לי ואלה לא.
להבדיל, אם הסבתא היתה מכה או צועקת עליה היית שמה גבולות? אז אין צורך להתבייש בגבולות אחרים שיש לך. הקו שלך עובר במחאי-מחאי-כפיים? הואילי נא בטובך לא להיות רמוסה ולהגיד "סליחה, אנחנו מעדיפים לא לעשות איתה את זה." או אפילו "חמודונת, בואי איתי לשטוף פנים לקראת ארוחת הערב." או "ממי, אולי נלך שלושתנו לטיול לאור הירח?" נעלבת? שתעלב. זה לא שלך, זה שלה.
לא אשקר לך. אמנם יש מחירים לבחירה הזו, אבל נראה לי, שמה שלא תעשו, היא תעלב ותכנס בכם, אז לפחות תרגישו שאתם נאמנים לעצמכם ולילדתכם על הדרך.
פטריה, תראי. את צודקת. השתכנעתי. היא שרוטה במוח. עכשיו תשתכנעי את בבקשה.
אתם הולכים כי חשוב לבעלך לראות את המשפחה שלו, כי חשוב לך שהיא תפגוש את הסבא שלה, ועד גבול מסויים, את הסבתא שלה.
עכשיו צריך לשרטט את הגבול המסויים. וזה התפקיד שלך. ונשמע שיש לך בן זוג שיכול להבין את עומק השריטה ולפרגן לך הצבת גבולות בריאה לטובת הגנה על בתך. (ובא לי להמשיך להתחיל משפטים עם וו החיבור.) ואפשר לעשות את זה בכל מיני צורות.
יש איזו תפיסה שאומרת "הסבתא היא הסבתא, קבלי אותה כמו שהיא, הילדה לא תושפע או תדע לדפדף, אוממממממ" אני, מצטערת, לא קונה את זה. לדעתי, וכבר כתבתי את זה איפשהו, למשפחה יש בראש ובראשונה אחריות הדדית, ולא רק זכויות יתר והטבות שוליים נהנתניות. כשמישהו מועל שוב ושוב באחריות שלו, אני לא רואה למה אני צריכה להיות זו שמשלמת על זה את המחיר, ובפרט, לא למה הילדים שלי.
בתור אמא בחנ"ב, אני מרגישה שאני בוראת מציאות מסביב לילדים שלי, וחשה עם זה בנוח. אני לא חושבת שיש לי אחריות לחשוף אותם לכל הצדדים המכוערים של המציאות, ולכן אני לא עוברת מחר ולאלתר לשכונת מצוקה, שמה אותם במעון עם מטפלת מתעללת ומוותרת על המשכורת של בן הזוג. למה? ככה. כי זו המציאות שלי, ויש לי הכוח לבחור אילו חלקים בה מתאימים לי ואלה לא.
להבדיל, אם הסבתא היתה מכה או צועקת עליה היית שמה גבולות? אז אין צורך להתבייש בגבולות אחרים שיש לך. הקו שלך עובר במחאי-מחאי-כפיים? הואילי נא בטובך לא להיות רמוסה ולהגיד "סליחה, אנחנו מעדיפים לא לעשות איתה את זה." או אפילו "חמודונת, בואי איתי לשטוף פנים לקראת ארוחת הערב." או "ממי, אולי נלך שלושתנו לטיול לאור הירח?" נעלבת? שתעלב. זה לא שלך, זה שלה.
לא אשקר לך. אמנם יש מחירים לבחירה הזו, אבל נראה לי, שמה שלא תעשו, היא תעלב ותכנס בכם, אז לפחות תרגישו שאתם נאמנים לעצמכם ולילדתכם על הדרך.
חמותי ואני
הו, פטריה יקרה, אכן מבאס.
הנה השני גרוש שלי (מעבר להסכמה עם מה שניצן מציעה ועם העיקרון שאם משהו מפריע עם הילדים אז אומרים. יש לי ניסיון רב מאוד עם זה וזה עובד. אפילו עם הסבתא הפולנייה שלי. ההתנהגות נפסקת).
את מספרת על משהו שהוא מקיף מאוד, גם כלפי הסביבה וגם כלפיך. ובעצם את רוצה לעצור את זה רק בנקודה אחת שכנראה מפריעה לך יותר מכולן - הבת שלך.
יש בזה משהו בעייתי ברמה הפרקטית כי אם לכולם יש בעיה כל כך כללית אז מה הסיכוי שהדברים ישתנו רק בנקודה אחת ספציפית כל כך (הכוונה להיעלבות)?
הפואנטה - אני בעד התמודדות רחבה יותר. לפעמים זה מתגלה כיותר קל ולא יותר קשה, כמו שאולי נדמה.
הצעה - תגובת מנטרה. בכל פעם שהיא נעלבת ממך תקשיבי בקשב רב בלי להפריע עד שתרגישי שהיא סיימה ותאמרי רק זאת "אני מצטערת שאת נפגעת". וזהו.
כשחוזרים על משהו כמו מנטרה זה משבש לצד השני את המנגנון שמצפה לדיון ולהמשך ההיעלבות.
וחוץ מזה, זה גם אמיתי. נשמע שזה כל מה שאת מרגישה כלפי המצב מעבר לעצבים. אולי מדויק יותר לומר שאת מתבאסת שהיא תמיד מוצאת סיבה להיעלב אבל מה שאני מציעה מספיק קרוב בשביל לעבור.
רק תדמייני את זה. את מעירה לה. היא אומרת משהו שמעיד על פגיעה או היעלבות. את אומרת "אני מצטערת שאת נפגעת". היא ממשיכה, מסבירה בלהט למה היא נעלבת ואומרת לך שאת לא בסדר שעשית ואמרת ואיזה מין אשה את. את אומרת, בטון הכי אמפטי שאת יכולה לגייס "אני מצטערת שאת נפגעת". וכך עד קץ כל הדורות.
את לא צריכה יותר לחשוב עליה, להתרגז ממנה, לחשוב מה לעשות. יש לך פתרון. והוא תמיד מוכן וזמין ואומר הכל בלי לומר כלום.
ואגב, אני מנחשת (כי יש לי ניסיון בדברים האלה, אבל לא עם חמותי) שיום אחד היא תתעצבן ותגיד לך "את תמיד אומרת את זה". כשזה יקרה תנסי "נכון. כי זה מה שאני מרגישה כשאת נפגעת וזה כל מה שיש לי להגיד"
הנה השני גרוש שלי (מעבר להסכמה עם מה שניצן מציעה ועם העיקרון שאם משהו מפריע עם הילדים אז אומרים. יש לי ניסיון רב מאוד עם זה וזה עובד. אפילו עם הסבתא הפולנייה שלי. ההתנהגות נפסקת).
את מספרת על משהו שהוא מקיף מאוד, גם כלפי הסביבה וגם כלפיך. ובעצם את רוצה לעצור את זה רק בנקודה אחת שכנראה מפריעה לך יותר מכולן - הבת שלך.
יש בזה משהו בעייתי ברמה הפרקטית כי אם לכולם יש בעיה כל כך כללית אז מה הסיכוי שהדברים ישתנו רק בנקודה אחת ספציפית כל כך (הכוונה להיעלבות)?
הפואנטה - אני בעד התמודדות רחבה יותר. לפעמים זה מתגלה כיותר קל ולא יותר קשה, כמו שאולי נדמה.
הצעה - תגובת מנטרה. בכל פעם שהיא נעלבת ממך תקשיבי בקשב רב בלי להפריע עד שתרגישי שהיא סיימה ותאמרי רק זאת "אני מצטערת שאת נפגעת". וזהו.
כשחוזרים על משהו כמו מנטרה זה משבש לצד השני את המנגנון שמצפה לדיון ולהמשך ההיעלבות.
וחוץ מזה, זה גם אמיתי. נשמע שזה כל מה שאת מרגישה כלפי המצב מעבר לעצבים. אולי מדויק יותר לומר שאת מתבאסת שהיא תמיד מוצאת סיבה להיעלב אבל מה שאני מציעה מספיק קרוב בשביל לעבור.
רק תדמייני את זה. את מעירה לה. היא אומרת משהו שמעיד על פגיעה או היעלבות. את אומרת "אני מצטערת שאת נפגעת". היא ממשיכה, מסבירה בלהט למה היא נעלבת ואומרת לך שאת לא בסדר שעשית ואמרת ואיזה מין אשה את. את אומרת, בטון הכי אמפטי שאת יכולה לגייס "אני מצטערת שאת נפגעת". וכך עד קץ כל הדורות.
את לא צריכה יותר לחשוב עליה, להתרגז ממנה, לחשוב מה לעשות. יש לך פתרון. והוא תמיד מוכן וזמין ואומר הכל בלי לומר כלום.
ואגב, אני מנחשת (כי יש לי ניסיון בדברים האלה, אבל לא עם חמותי) שיום אחד היא תתעצבן ותגיד לך "את תמיד אומרת את זה". כשזה יקרה תנסי "נכון. כי זה מה שאני מרגישה כשאת נפגעת וזה כל מה שיש לי להגיד"
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חמותי ואני
אני מסכימה עם כל ההצעות להתרחק, לשמור על הגבולות, לאפשר מינימום של מגע, ולהימנע עד כמה שניתן משהייה בטווח האנרגיה המחלישה הזאת.
יחד עם זאת, לא תמיד אפשר להתרחק ולהימנע, ולפעמים המחיר של ניתוק מגע הוא מחיר גבוה מדי מכפי שרוצים לשלם.
במקרים כאלה יש משהו שאני יכולה להציע, משהו שהוא אמנם לא פשוט אבל בהחלט אפשרי וניתן ליישום, והוא דורש טיפה תרגול והתנסות. התנסיתי בו בעצמי, ואף ראיתי אנשים נוספים שניסו והצליחו ליישם זאת. אני מסייגת מצד אחד כי זה לא מובן מאליו ליישם זאת ולעיתים נראה חמקמק. מצד שני זה מאוד יעיל, ואפשרי, אם זה מדבר אלייך ואת נכונה ורוצה ליישם.
וגם - זו שיטה מצויינת להתנהל מול כל אדם ש"עושה לך משהו": החל מהתנהגויות כביכול "פסיביות" כמו היעלבות, או התחפרות בעמדה קורבנית - וכלה בהתנהגויות "אקטיביות" כמו דיבור אגרסיבי, פלישה לגבולות, דיכוי וכו' וכו' וכו'.
בגדול אני קוראת לזה "לא לשתף פעולה עם הדפוס של האדם אחר".
זה נכון שאי אפשר לשנות אנשים אחרים. אי אפשר לשנות את דפוסי ההתנהגות של אנשים אחרים, ולא משנה כמה הם פוגעניים. מצער, מתסכל, אבל כל עוד להם אין רצון, כוונה או אינטרס לשינוי - הם לא ישתנו.
מה שכן אפשר לשנות זה את מידת שיתוף הפעולה עם הדפוס. את מידת האיפשור שלו.
נכון שיש אנשים שמרשים לעצמם הכל מול כל העולם. למשל, ישנם אנשים אלימים, נקודה. אבל! שימי לב שאפילו אותם אנשים אלימים, "ירשו" לעצמם לעצמם להוציא את האלימות שלהם מול אנשים מסויימם, ולא יעזו להתנהג כך מול אנשים אחרים.
אדם לא יכול להיות קורבן שלי, למשל, אם אני לא מתייצבת ומשמשת בתפקיד ה"התוקפן"/"המתעלל"/"התליין". אם אני לא משתפת פעולה.
איך כן משתפים פעולה? למשל, אם אני מרגישה אשמה מול אדם קורבני - שיתפתי פעולה. אם ריחמתי על מר גורלו מול "עוול" כביכול שאדם אחר עשה לו - שיתפתי פעולה. אם הרגשתי לא נעים או חשתי אשמה כי מישהו נעלב ממשהו - שיתפתי פעולה. דוגמאות אחרות: אם אני עסוקה בלרַצות מישהו ונענית בחיוב לבקשה מסויימת שלו, למרות שזה לא נכון לי להיענות - שיתפתי פעולה עם הדפוס של אותו אדם להשתתלט, לפלוש או לדכא. אם אני ממשיכה להיות בתקשורת עם אדם שמדבר אלי באלימות מילולית, אם אני מאפשרת לזה להתקיים סביבי/מולי - אני משתפת פעולה עם הדפוס האלים.
כל פעולה, כל מינפולציה של אדם אחר (בין אם היא נעשית מכוונה טובה שלו ולא במודע, או בין אם היא נעשית במודע ובהכרה צלולה) - אם היא נוגעת בי, אם היא מפעילה אותי - שיתפתי איתה פעולה.
אין מה לגַנות את הנטייה העצמית לשתף פעולה עם דפוסים של אנשים אחרים. זה בדרך כלל מאוד אוטומטי ו"יושב" על מנגנוני הגנה אנושיים לגמרי. אני לא משתפת פעולה כי אני "לא בסדר", אלא כי כך התרגלתי להתנהל כל חיי, או כך התרגלתי לשרוד ולהתמודד מול אדם ספציפי.
בנוסף, לא כל החלטה להפסיק לשתף פעולה היא כל כך קלה לביצוע, בוודאי שלא באופן מיידי. וכאמור - זה לעיתים חמקמק. קשה לזהות, קשה לשים את האצבע על הרגע שבו זה קורה ועל הדרך שבה זה קורה.
מה שכן אפשר לעשות זה ליצור בהדרגה מודעות לצד שלי בעניין, לדרך שבה אני משתפת פעולה: מדוע, מתי, וכיצד בדיוק - ושם ליצור לאט לאט את השינוי. שינוי כזה, בתוכי, יוצר גם שינוי בחוץ, אצל האחר.
אולי הוא לא בהכרח ישתחרר מדפוס, אבל יש סיכוי שהוא כבר לא ירשה לעצמו להוציא אותו עלי או להשתמש בו מולי.
וזו הנקודה שאני מציעה להתמקד בה: לא כיצד ליצור את השינוי אצל האחר, אלא כיצד ליצור את השינוי אצלי, בתוכי, כך שלאט לאט הוא ישפיע על גם האדם האחר.
תראי אם זה יכול לתרום לך במשהו.
אשמח להרחיב או לפרט אם יש צורך.
יחד עם זאת, לא תמיד אפשר להתרחק ולהימנע, ולפעמים המחיר של ניתוק מגע הוא מחיר גבוה מדי מכפי שרוצים לשלם.
במקרים כאלה יש משהו שאני יכולה להציע, משהו שהוא אמנם לא פשוט אבל בהחלט אפשרי וניתן ליישום, והוא דורש טיפה תרגול והתנסות. התנסיתי בו בעצמי, ואף ראיתי אנשים נוספים שניסו והצליחו ליישם זאת. אני מסייגת מצד אחד כי זה לא מובן מאליו ליישם זאת ולעיתים נראה חמקמק. מצד שני זה מאוד יעיל, ואפשרי, אם זה מדבר אלייך ואת נכונה ורוצה ליישם.
וגם - זו שיטה מצויינת להתנהל מול כל אדם ש"עושה לך משהו": החל מהתנהגויות כביכול "פסיביות" כמו היעלבות, או התחפרות בעמדה קורבנית - וכלה בהתנהגויות "אקטיביות" כמו דיבור אגרסיבי, פלישה לגבולות, דיכוי וכו' וכו' וכו'.
בגדול אני קוראת לזה "לא לשתף פעולה עם הדפוס של האדם אחר".
זה נכון שאי אפשר לשנות אנשים אחרים. אי אפשר לשנות את דפוסי ההתנהגות של אנשים אחרים, ולא משנה כמה הם פוגעניים. מצער, מתסכל, אבל כל עוד להם אין רצון, כוונה או אינטרס לשינוי - הם לא ישתנו.
מה שכן אפשר לשנות זה את מידת שיתוף הפעולה עם הדפוס. את מידת האיפשור שלו.
נכון שיש אנשים שמרשים לעצמם הכל מול כל העולם. למשל, ישנם אנשים אלימים, נקודה. אבל! שימי לב שאפילו אותם אנשים אלימים, "ירשו" לעצמם לעצמם להוציא את האלימות שלהם מול אנשים מסויימם, ולא יעזו להתנהג כך מול אנשים אחרים.
אדם לא יכול להיות קורבן שלי, למשל, אם אני לא מתייצבת ומשמשת בתפקיד ה"התוקפן"/"המתעלל"/"התליין". אם אני לא משתפת פעולה.
איך כן משתפים פעולה? למשל, אם אני מרגישה אשמה מול אדם קורבני - שיתפתי פעולה. אם ריחמתי על מר גורלו מול "עוול" כביכול שאדם אחר עשה לו - שיתפתי פעולה. אם הרגשתי לא נעים או חשתי אשמה כי מישהו נעלב ממשהו - שיתפתי פעולה. דוגמאות אחרות: אם אני עסוקה בלרַצות מישהו ונענית בחיוב לבקשה מסויימת שלו, למרות שזה לא נכון לי להיענות - שיתפתי פעולה עם הדפוס של אותו אדם להשתתלט, לפלוש או לדכא. אם אני ממשיכה להיות בתקשורת עם אדם שמדבר אלי באלימות מילולית, אם אני מאפשרת לזה להתקיים סביבי/מולי - אני משתפת פעולה עם הדפוס האלים.
כל פעולה, כל מינפולציה של אדם אחר (בין אם היא נעשית מכוונה טובה שלו ולא במודע, או בין אם היא נעשית במודע ובהכרה צלולה) - אם היא נוגעת בי, אם היא מפעילה אותי - שיתפתי איתה פעולה.
אין מה לגַנות את הנטייה העצמית לשתף פעולה עם דפוסים של אנשים אחרים. זה בדרך כלל מאוד אוטומטי ו"יושב" על מנגנוני הגנה אנושיים לגמרי. אני לא משתפת פעולה כי אני "לא בסדר", אלא כי כך התרגלתי להתנהל כל חיי, או כך התרגלתי לשרוד ולהתמודד מול אדם ספציפי.
בנוסף, לא כל החלטה להפסיק לשתף פעולה היא כל כך קלה לביצוע, בוודאי שלא באופן מיידי. וכאמור - זה לעיתים חמקמק. קשה לזהות, קשה לשים את האצבע על הרגע שבו זה קורה ועל הדרך שבה זה קורה.
מה שכן אפשר לעשות זה ליצור בהדרגה מודעות לצד שלי בעניין, לדרך שבה אני משתפת פעולה: מדוע, מתי, וכיצד בדיוק - ושם ליצור לאט לאט את השינוי. שינוי כזה, בתוכי, יוצר גם שינוי בחוץ, אצל האחר.
אולי הוא לא בהכרח ישתחרר מדפוס, אבל יש סיכוי שהוא כבר לא ירשה לעצמו להוציא אותו עלי או להשתמש בו מולי.
וזו הנקודה שאני מציעה להתמקד בה: לא כיצד ליצור את השינוי אצל האחר, אלא כיצד ליצור את השינוי אצלי, בתוכי, כך שלאט לאט הוא ישפיע על גם האדם האחר.
תראי אם זה יכול לתרום לך במשהו.
אשמח להרחיב או לפרט אם יש צורך.
חמותי ואני
תודה לכל העונות
היה סופ"ש מאד מאתגר אצל החמים, עם הרבה "קרבות" שבהם יצאו החוצה הרבה מהדברים שנאמרו עד עכשיו רק "מאחורי הקלעים".
אני עדיין לא ממש יודעת איך לעכל את מה שהיה שם אבל בסופו של דבר שוב הבנו אני ובעלי שהיא נוטה לשקר לנו ולהגיד דברים לפי הנוחיות שלה רק כדי לצאת צודקת.
זהו... עכשיו זמן לחשוב.
כמה היא באמת משפיעה על הבת שלי, כמה חשוב לי שהבת שלי תבלה עם הסבא שאוהב אותה מאד, ועד כמה ההתנהגות שלה באמת מפריעה לי, איך משלבים אדם כזה בחיים שלנו...
היה סופ"ש מאד מאתגר אצל החמים, עם הרבה "קרבות" שבהם יצאו החוצה הרבה מהדברים שנאמרו עד עכשיו רק "מאחורי הקלעים".
אני עדיין לא ממש יודעת איך לעכל את מה שהיה שם אבל בסופו של דבר שוב הבנו אני ובעלי שהיא נוטה לשקר לנו ולהגיד דברים לפי הנוחיות שלה רק כדי לצאת צודקת.
זהו... עכשיו זמן לחשוב.
כמה היא באמת משפיעה על הבת שלי, כמה חשוב לי שהבת שלי תבלה עם הסבא שאוהב אותה מאד, ועד כמה ההתנהגות שלה באמת מפריעה לי, איך משלבים אדם כזה בחיים שלנו...
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
חמותי ואני
היא נוטה לשקר לנו ולהגיד דברים לפי הנוחיות שלה רק כדי לצאת צודקת.
איפה זה רלבנטי? זה משפיע על דברים שאתם עושים/מצופים לעשות?
יש לכם אפשרות להפגש עם האחים של בעלך ומשפחותיהם בלי ההורים?
איפה זה רלבנטי? זה משפיע על דברים שאתם עושים/מצופים לעשות?
יש לכם אפשרות להפגש עם האחים של בעלך ומשפחותיהם בלי ההורים?
חמותי ואני
כן, היא עושה דברים שביקשנו שלא תעשה וטוענת שלא עשתה אותם.
למשל נתנה לבת שלנו לאכול משהו כשהייתה איתה לבד שהיא יודעת שאנחנו לא נותנים ואמרה שהבת שלה נתנה לה את זה...
וגילינו את זה כי שאלנו את הבת מי נתנה והיא אמרה שחמתי נתנה וניסתה להתעמת עם האמא שלא הסכימה להקשיב וטענה שאנחנו כולנו "מחפשים" אותה.
זו דוגמה אחת. ולא תמיד אנחנו מגלים את השקר, בד"כ במקריות.
אח אחד חי מאד רחוק יחד עם משפחתה של אשתו, וטוען שאנחנו מגזימים, אפילו שגם כשהוא מתראה איתה יש "שישו ושימחו"
והאחות מצד אחד מבינה אותנו אבל מצד שני מאד צריכה את האמא אז אין הרבה מה לעשות בנושא הזה.
למשל נתנה לבת שלנו לאכול משהו כשהייתה איתה לבד שהיא יודעת שאנחנו לא נותנים ואמרה שהבת שלה נתנה לה את זה...
וגילינו את זה כי שאלנו את הבת מי נתנה והיא אמרה שחמתי נתנה וניסתה להתעמת עם האמא שלא הסכימה להקשיב וטענה שאנחנו כולנו "מחפשים" אותה.
זו דוגמה אחת. ולא תמיד אנחנו מגלים את השקר, בד"כ במקריות.
אח אחד חי מאד רחוק יחד עם משפחתה של אשתו, וטוען שאנחנו מגזימים, אפילו שגם כשהוא מתראה איתה יש "שישו ושימחו"
והאחות מצד אחד מבינה אותנו אבל מצד שני מאד צריכה את האמא אז אין הרבה מה לעשות בנושא הזה.
-
- הודעות: 1707
- הצטרפות: 14 דצמבר 2005, 10:27
- דף אישי: הדף האישי של טלי_מא*
חמותי ואני
למשל נתנה לבת שלנו לאכול משהו כשהייתה איתה לבד שהיא יודעת שאנחנו לא נותנים ואמרה שהבת שלה נתנה לה את זה...
חמותי ואני
טלי מא ידעתי ש"תאהבי" לשמוע את ה
-
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
חמותי ואני
למשל נתנה לבת שלנו לאכול משהו כשהייתה איתה לבד
אם זה המצב לא הייתי משאירה אותה לבד עם הבת. פשוט ככה.
אם זה המצב לא הייתי משאירה אותה לבד עם הבת. פשוט ככה.
-
- הודעות: 1097
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
- דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*
חמותי ואני
אני רואה את זה אחרת. היא סבתא שלה היא לא מנסה להרעיל אותה.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
חמותי ואני
_למשל נתנה לבת שלנו לאכול משהו כשהייתה איתה לבד
אם זה המצב לא הייתי משאירה אותה לבד עם הבת. פשוט ככה._
אם זה המצב לא הייתי משאירה אותה לבד עם הבת. פשוט ככה._
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
חמותי ואני
גם אני לא הייתי משאירה אותה לבד עם הבת.
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
חמותי ואני
גם אני לא הייתי משאירה אותה לבד עם הבת.
מבחינתי אם מישהו מצהיר שהוא הולך נגד רצוני עם הילדים, או גרוע מזה, עושה את זה במרמה, זה אומר שאי אפשר לסמוך עליו נ-קו-דה.
לכי דעי באילו מקומות עוד שיקול הדעת שלכם ממש שונה? ואולי חלק מהדברים הם יהרג ובל יעבור מבחינתך ומבחינתה לא? והיא מצהירה או מסתירה שהיא שמה עלייך פס?
מבחינתי אם אין אמון, אז אין כלום.
מבחינתי אם מישהו מצהיר שהוא הולך נגד רצוני עם הילדים, או גרוע מזה, עושה את זה במרמה, זה אומר שאי אפשר לסמוך עליו נ-קו-דה.
לכי דעי באילו מקומות עוד שיקול הדעת שלכם ממש שונה? ואולי חלק מהדברים הם יהרג ובל יעבור מבחינתך ומבחינתה לא? והיא מצהירה או מסתירה שהיא שמה עלייך פס?
מבחינתי אם אין אמון, אז אין כלום.
חמותי ואני
אתן כולכן צודקות ואני צריכה לחזק את עצמי בנוגע לזה (גם ככה הן לא נשארות לבד כמעט אף פעם).
הבעיה היא כשהיא ליד הבת שלי בכללי, ההערות \ פקודות שלה וההעלבות (הסבתא נעלבת מאיתנו), חוסר המוכנות להתפשר ולהתגמש לקראתנו.
גם אוטוטו יגיע הזמן שבו הבת שלי תבקש להיות איתה יותר, היא נהנית בחברתה ומה אומר לה? איך אפשר להתמודד עם מצב כזה?
הבעיה היא כשהיא ליד הבת שלי בכללי, ההערות \ פקודות שלה וההעלבות (הסבתא נעלבת מאיתנו), חוסר המוכנות להתפשר ולהתגמש לקראתנו.
גם אוטוטו יגיע הזמן שבו הבת שלי תבקש להיות איתה יותר, היא נהנית בחברתה ומה אומר לה? איך אפשר להתמודד עם מצב כזה?
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
חמותי ואני
לדעתי אפשר לנטרל, להוציא את העוקץ מהדברים שסבתא אומרת.
לדבר עם הילדה על מה סבתא אומרת, ולמה היא מתכוונת, ומה מותר לילדה [לומר: סבתא! די!], ומה עושים מתוך התחשבות מבחירה למרות רצוננו, ומה לא.
הסבתא נעלבת ממך/מבעלך או מהילדה?
אילו מין פקודות נותנת הסבתא לילדה?
אני מאמינה שאם הסבתא אומרת לילדה איך לשחק, והילדה משחקת כמו שהסבתא אומרת, סימן שזה לא עובר את גבול יכולת הספיגה של הילדה, וכשימאס לה, היא תראה את זה בצורה ברורה.
את הקטע של פקודות לילדים אני מכירה היטב, ואני רואה איך הילדים מתקוממים בשניה שחוצים את הגבול שלהם, גם אם בד"כ הם מסכימים לשחק ב"שלמה אמר" עם איזה מבוגר.
ועדיין - להיות שם. להיות שם כל הזמן. לחבק את הילדה כדי לתת לה כח להתנגד, להתנגד בשמה כשצריך להדגים לה, להזיז את הפוקוס של סיטואציות.
אני אולי נשמעת קצת כמו הפארודיה של ניצן - הסבתא היא הסבתא, קבלי אותה כמו שהיא, הילדה לא תושפע או תדע לדפדף, אוממממממ
אבל לא לזה אני מתכוונת.
אני חושבת שבמרבית המקרים, אם אתם נוכחים, אתם יכולים לשים גבול, אבל אני גם חושבת שאפשר שהגבול יעבור רחוק מהגבולות של עצמכם, כי הילדה לא תפגע מלסייר בארץ שונה.
למשל - פעם אמרתי לילדי "אל תטפסו עכשיו על הכסאות, זה לא בריא ללב של סבתא". זה מצד אחד נטרל לחלוטין את ההערות של סבתא שהיו אוסף פרודות לרדת מהכסאות, מצד שני מלמד התחשבות, מצד שלישי נותן לגיטימציה לבקש לרדת מהכסא, בתנאי שנותנים הנמקה ברורה ואמיתית, וגם נתן לילדים לגיטימציה מלאה לטפס, אבל בבקשה לא עכשיו.
טוב, אם מדברים על גבולות, לילה טוב
לדבר עם הילדה על מה סבתא אומרת, ולמה היא מתכוונת, ומה מותר לילדה [לומר: סבתא! די!], ומה עושים מתוך התחשבות מבחירה למרות רצוננו, ומה לא.
הסבתא נעלבת ממך/מבעלך או מהילדה?
אילו מין פקודות נותנת הסבתא לילדה?
אני מאמינה שאם הסבתא אומרת לילדה איך לשחק, והילדה משחקת כמו שהסבתא אומרת, סימן שזה לא עובר את גבול יכולת הספיגה של הילדה, וכשימאס לה, היא תראה את זה בצורה ברורה.
את הקטע של פקודות לילדים אני מכירה היטב, ואני רואה איך הילדים מתקוממים בשניה שחוצים את הגבול שלהם, גם אם בד"כ הם מסכימים לשחק ב"שלמה אמר" עם איזה מבוגר.
ועדיין - להיות שם. להיות שם כל הזמן. לחבק את הילדה כדי לתת לה כח להתנגד, להתנגד בשמה כשצריך להדגים לה, להזיז את הפוקוס של סיטואציות.
אני אולי נשמעת קצת כמו הפארודיה של ניצן - הסבתא היא הסבתא, קבלי אותה כמו שהיא, הילדה לא תושפע או תדע לדפדף, אוממממממ
אבל לא לזה אני מתכוונת.
אני חושבת שבמרבית המקרים, אם אתם נוכחים, אתם יכולים לשים גבול, אבל אני גם חושבת שאפשר שהגבול יעבור רחוק מהגבולות של עצמכם, כי הילדה לא תפגע מלסייר בארץ שונה.
למשל - פעם אמרתי לילדי "אל תטפסו עכשיו על הכסאות, זה לא בריא ללב של סבתא". זה מצד אחד נטרל לחלוטין את ההערות של סבתא שהיו אוסף פרודות לרדת מהכסאות, מצד שני מלמד התחשבות, מצד שלישי נותן לגיטימציה לבקש לרדת מהכסא, בתנאי שנותנים הנמקה ברורה ואמיתית, וגם נתן לילדים לגיטימציה מלאה לטפס, אבל בבקשה לא עכשיו.
טוב, אם מדברים על גבולות, לילה טוב
חמותי ואני
אני בבעיה ואשמח להצעות יישמות לפתרון.
המצב הוא כזה - חמי וחמותי אנשים מקסימים, לבביים, נעימים לבריות, סבא וסבתא הנדרים לנכדים, עוזרים - גם בקניות וגם עם הנכדים. אז איפה הקושי?
הם מטונפים. החל מריח פה מסריח וריח גוף וכלה בבית שלהם שהוא תמיד מלוכלך. המטבח אפילו מזוהם. כשהמקרר נפתח כל הבית מסריח לכמה דקות.
עוד נתון להשלמת התמונה - הם גרים מרחק שעתיים נסיעה מאיתנו.
עד לפני מספר חודשים היינו נוסעים אליהם אחת לחודש וחצי חודשיים לשישי שבת. ישנים שם מתקלחים שם, אוכלים שם. מיותר לציין שימים אלו עברו עלי בקושי רב. תמיד הייתי מתוחה, לא תמיד נעימה לאחרים, כל הזמן הייתי עסוקה בטינופת (צריכה לרחוץ כלים לפני שמשתמשת בהם ואני לא איסטיניסטית), לא אוכל כמעט כלום כי מגעיל ומלא מוצרים שם פג תוקפם לפני שנים...הרבה פעמים רבתי עם בן זוגי על העניין.
לפני שנה הריתי ונושא הריחות והלכלוך היה לי אף קשה מתמיד. לא יכולתי לבקר אצלהם יותר. נקודה. בביקור האחרון גם כשקניתי לי שוקו והכנסתי למקרר עטפתי אותו שתי שקיות כדי שלא יצא משם עם ריח. נס קפה אני לא יכולה לשתות כי החלב במקרר סופג ריחות ולא אחת הגישו לי חלב מקולקל.
(במאמר מוסגר אוסיף ואציין כי בנוסף ללכלוך שלהם, כדי להעצים את הבעיה, אני גם מטבעי מאוד מאוד רגישה - חושי מחודדים. אני מאלה שמרגישים שהחלב עומד להתקלקל ולא מסוגלת לשתות. )
והם מצידם כאמור מקסימים, חתוכים לי פירות ומגישים לי לחדר. קונים לי דברים שיודעים שאני אוהבת (שוקולדים מסויימים וכו'). ואני תקועה עם העניין. יש מן "לא נעים" כזה. רק בשנים האחרונות הבנים שלהם התחילו לרמוז להם שמסריח ומלוכלך, אך כלום לא השתנה.
בקיצור, בשנה האחרונה מה שהיה הוא שהם אלה שהגיעו אלינו. הזמנתי אותם אחת לחודש וחצי. ייאמר לזכותם שהם הפסיקו לישון אצלינו (כנראה הבינו שלא הגיוני שבמצבי, עם בטן, אוותר להם על חדר השינה שלי), אז הביקורים שלהם בד"כ משבת בבוקר עד הערב. אז הרבה יותר נעים לי איתם כי אני לא נותנת לחמות להתקרב אלי למטבח ולזהם אותו - הרגלי הנקיון שלנו ממש שונים - ואם היא עושה משהו אני מנקה. האוכל טעים ונקי כי אני בישלתי. בקיצור אני עסוקה בתחזוקה ואירוח ולא נותנת להם לעזור כלל והם מצידם מרווחים זמן נטו של מנוחה ובילוי עם הנכדים. הבעיה היא שבגילם קצת קשה להם לעשות נסיעה ארוכה כזאת פעמיים ביום (הלוך חזור). אבל זאת הבעיה הקטנה באמת.
המצב הזה נוח לי בהרבה מלבקר אותם. גם החדר שאנחנו נמצאים כשאנחנו אצלהם הוא קטן ומבולגן ואין מקום לזוז.
לפני כחודשיים ילדתי. הם ביקרו פה מספר פעמים ותמיד מבקשים להקל ולא להעיק. הם באמת מתחשבים ונעימים ורק לעזור. כשהיה לי עניין עם הלחץ דם אחרי הלידה הם התייצבו עם מד לחץ דם חדש שקנו לי. זאת דוגמה למי שהם.
אז למה התעוררתי עכשיו? כי בשיחת השבת בן זוגי אמר לי שנצטרך מתישהו להגיע לצפון (אוטוטו פסח ואח"כ החופש הגדול...) ונהייתה נורמה שכשאנחנו באים אז זה לישון. עכשיו גדלנו ואנחנו עם תינוקת נוספת. אני לא יכולה לדמיין אותי שם ישנה. יכולה לבוא לביקור בן יום בואיני צריכה להתקלח שם, יכולה לאכול בחוץ, לא נזקקת לדבר מהמקרר.
כשאני שם אני סוג של "נכה" כי המקרר במצב שאני אפילו לא יכולה לפתוח אותו.... שתבינו את חומרת הבעיה. גם בגלל הריח וגם בגלל שהוא עמוס וגדוש ויש בו הרבה דברים שעדיף שלא אראה.
בן זוגי מודע לבעיה שלי ולקושי שלי. במציאות חוץ מפעמיים שלוש לומר לאמא שלו על משהו שהוא מסריח או מלוכלך לא עשה עם זה כלום.
אני גם מבינה אותו ואת הרצון שלו שנבלה איתם יחד.
גיסתי שותפה לקושי שלי ומרגישה כמוני, רק שהם גרים קרוב אז הם מבקרים אותם פעם בשבוע בממוצע, ביקור קצר והולכים הביתה.
אני ממש לא יודעת מה לעשות? הלוואי שהיה שם נעים ונקי. הייתי נוסעת לשם בכיף. אוף.
אשמח לעצות מה לעשות?
אז למה אני מתעוררת עכשיו
המצב הוא כזה - חמי וחמותי אנשים מקסימים, לבביים, נעימים לבריות, סבא וסבתא הנדרים לנכדים, עוזרים - גם בקניות וגם עם הנכדים. אז איפה הקושי?
הם מטונפים. החל מריח פה מסריח וריח גוף וכלה בבית שלהם שהוא תמיד מלוכלך. המטבח אפילו מזוהם. כשהמקרר נפתח כל הבית מסריח לכמה דקות.
עוד נתון להשלמת התמונה - הם גרים מרחק שעתיים נסיעה מאיתנו.
עד לפני מספר חודשים היינו נוסעים אליהם אחת לחודש וחצי חודשיים לשישי שבת. ישנים שם מתקלחים שם, אוכלים שם. מיותר לציין שימים אלו עברו עלי בקושי רב. תמיד הייתי מתוחה, לא תמיד נעימה לאחרים, כל הזמן הייתי עסוקה בטינופת (צריכה לרחוץ כלים לפני שמשתמשת בהם ואני לא איסטיניסטית), לא אוכל כמעט כלום כי מגעיל ומלא מוצרים שם פג תוקפם לפני שנים...הרבה פעמים רבתי עם בן זוגי על העניין.
לפני שנה הריתי ונושא הריחות והלכלוך היה לי אף קשה מתמיד. לא יכולתי לבקר אצלהם יותר. נקודה. בביקור האחרון גם כשקניתי לי שוקו והכנסתי למקרר עטפתי אותו שתי שקיות כדי שלא יצא משם עם ריח. נס קפה אני לא יכולה לשתות כי החלב במקרר סופג ריחות ולא אחת הגישו לי חלב מקולקל.
(במאמר מוסגר אוסיף ואציין כי בנוסף ללכלוך שלהם, כדי להעצים את הבעיה, אני גם מטבעי מאוד מאוד רגישה - חושי מחודדים. אני מאלה שמרגישים שהחלב עומד להתקלקל ולא מסוגלת לשתות. )
והם מצידם כאמור מקסימים, חתוכים לי פירות ומגישים לי לחדר. קונים לי דברים שיודעים שאני אוהבת (שוקולדים מסויימים וכו'). ואני תקועה עם העניין. יש מן "לא נעים" כזה. רק בשנים האחרונות הבנים שלהם התחילו לרמוז להם שמסריח ומלוכלך, אך כלום לא השתנה.
בקיצור, בשנה האחרונה מה שהיה הוא שהם אלה שהגיעו אלינו. הזמנתי אותם אחת לחודש וחצי. ייאמר לזכותם שהם הפסיקו לישון אצלינו (כנראה הבינו שלא הגיוני שבמצבי, עם בטן, אוותר להם על חדר השינה שלי), אז הביקורים שלהם בד"כ משבת בבוקר עד הערב. אז הרבה יותר נעים לי איתם כי אני לא נותנת לחמות להתקרב אלי למטבח ולזהם אותו - הרגלי הנקיון שלנו ממש שונים - ואם היא עושה משהו אני מנקה. האוכל טעים ונקי כי אני בישלתי. בקיצור אני עסוקה בתחזוקה ואירוח ולא נותנת להם לעזור כלל והם מצידם מרווחים זמן נטו של מנוחה ובילוי עם הנכדים. הבעיה היא שבגילם קצת קשה להם לעשות נסיעה ארוכה כזאת פעמיים ביום (הלוך חזור). אבל זאת הבעיה הקטנה באמת.
המצב הזה נוח לי בהרבה מלבקר אותם. גם החדר שאנחנו נמצאים כשאנחנו אצלהם הוא קטן ומבולגן ואין מקום לזוז.
לפני כחודשיים ילדתי. הם ביקרו פה מספר פעמים ותמיד מבקשים להקל ולא להעיק. הם באמת מתחשבים ונעימים ורק לעזור. כשהיה לי עניין עם הלחץ דם אחרי הלידה הם התייצבו עם מד לחץ דם חדש שקנו לי. זאת דוגמה למי שהם.
אז למה התעוררתי עכשיו? כי בשיחת השבת בן זוגי אמר לי שנצטרך מתישהו להגיע לצפון (אוטוטו פסח ואח"כ החופש הגדול...) ונהייתה נורמה שכשאנחנו באים אז זה לישון. עכשיו גדלנו ואנחנו עם תינוקת נוספת. אני לא יכולה לדמיין אותי שם ישנה. יכולה לבוא לביקור בן יום בואיני צריכה להתקלח שם, יכולה לאכול בחוץ, לא נזקקת לדבר מהמקרר.
כשאני שם אני סוג של "נכה" כי המקרר במצב שאני אפילו לא יכולה לפתוח אותו.... שתבינו את חומרת הבעיה. גם בגלל הריח וגם בגלל שהוא עמוס וגדוש ויש בו הרבה דברים שעדיף שלא אראה.
בן זוגי מודע לבעיה שלי ולקושי שלי. במציאות חוץ מפעמיים שלוש לומר לאמא שלו על משהו שהוא מסריח או מלוכלך לא עשה עם זה כלום.
אני גם מבינה אותו ואת הרצון שלו שנבלה איתם יחד.
גיסתי שותפה לקושי שלי ומרגישה כמוני, רק שהם גרים קרוב אז הם מבקרים אותם פעם בשבוע בממוצע, ביקור קצר והולכים הביתה.
אני ממש לא יודעת מה לעשות? הלוואי שהיה שם נעים ונקי. הייתי נוסעת לשם בכיף. אוף.
אשמח לעצות מה לעשות?
אז למה אני מתעוררת עכשיו
חמותי ואני
בעניין האוכל: מה שאני עושה כשאני מגיעה לבית של החמים הרבה פעמים זה מביאה איתי צידנית עם אוכל "שלנו" אין להם אוכל ממש מזין בבית לרוב ואני גם לא אוהבת לחטט לאנשים אחרים במקרר אז אני שמה אותה בחדר השינה שלנו והיא מחזיקה לסופ"ש עם הקרחונים שבה (בעיקר פירות וכד'...)
לדעתי הם בכלל לא מודעים לזה וגם אם כן הם יבינו שאנחנו רוצים אוכל "שלנו" אני מניחה.
בבוקר אנחנו בדרך כלל הולכים לקנות קפה וסנדוויץ איפה שהוא בחוץ.
אנחנו באמת הפסקנו אבל לישון אצלהם כבר הרבה מאד זמן (את יכולה לראות קצת סיבות במעלה השרשור:-) )
אני מנסה לחשוב עלייך ועל מצבך ואני בטוחה ששללת את עניין השינה אצל הגיסה מסיבותייך...
אולי לנסות למצוא דירה שפנויה לסופ"ש בישוב (אם זה קיבוץ או מושב ומכירים) תמיד אפשר להגיד שקצת צפוף לכם כבר עם כל הילדים או שזה יבוא ממישהו אחר שכביכול הציע לכם כדי לא לפגוע ברגשות ההורים.
ואם זה פעם ב... אז אולי צימר באיזור?
לדעתי הם בכלל לא מודעים לזה וגם אם כן הם יבינו שאנחנו רוצים אוכל "שלנו" אני מניחה.
בבוקר אנחנו בדרך כלל הולכים לקנות קפה וסנדוויץ איפה שהוא בחוץ.
אנחנו באמת הפסקנו אבל לישון אצלהם כבר הרבה מאד זמן (את יכולה לראות קצת סיבות במעלה השרשור:-) )
אני מנסה לחשוב עלייך ועל מצבך ואני בטוחה ששללת את עניין השינה אצל הגיסה מסיבותייך...
אולי לנסות למצוא דירה שפנויה לסופ"ש בישוב (אם זה קיבוץ או מושב ומכירים) תמיד אפשר להגיד שקצת צפוף לכם כבר עם כל הילדים או שזה יבוא ממישהו אחר שכביכול הציע לכם כדי לא לפגוע ברגשות ההורים.
ואם זה פעם ב... אז אולי צימר באיזור?
-
- הודעות: 3831
- הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41
- דף אישי: הדף האישי של טליה_אלמתן*
חמותי ואני
- לארגן "לילדים" הרפתקה של לינה באוהל במהלך הטיול בצפון.
- שכל הילדים שלהם יארגנו להם בהפתעה מתנה: עוזרת בית אחת לשבוע/שבועיים.
חמותי ואני
פטריה
אצל הגיסה אי אפשר לישון בשל בעיית מקום. צפוף להם עם עצמם
ולגבי הקרחונים - דווקא פירות אין לי בעיה (יחסית) לאכול אצלהם אם הם לא רקובים ולא אוחסנו במקרר. הבעיה שלי זה עם אוכל לסופ"ש שלם. ואני מניקה...ורעבה רוב הזמן. ורק לחשוב שהם מגלים ציידנית כזו הם בטח יפגעו.
העניין הוא שכל העדפה שלנו לישון במקום אחר הסמוך אליהם יעורר הרמת גבה ואי הבנה למה לא לבוא לישון אצלהם. מה גם שבן הזטג מרגיש רע עם זה, כאילו לעשות להם את זה.
טליה -
יש להם סה"כ 2 ילדים ועוזרת בית בתרח משם כל עוד נפשה בה....
וכרגע הרפתקה של לינה באוכל לא כ"כ ריאלית כשיש תינוקת בת חודשיים...
וברצינות - לגבי הצעתך לעוזרת - האפשרות עלתה בשיחות עם הבנזוג אחיו והגיסה אבל תמיד עולה הפחד מלפגוע בהם, כי זה אומר בעצם - לא נקי אצלכם .
כ"כ יש איזושהי השערה כי החמות סובלת ממשהו שקשור ל"דור שני לשואה" ולכן היא אוגרת ואוגרת דברים. וזו הסיבה למקרר שנראה כפי שהוא נראה. ולאור השערה זו הפחד לפגוע או לגרום למהומה אף גדול יותר.
אצל הגיסה אי אפשר לישון בשל בעיית מקום. צפוף להם עם עצמם
ולגבי הקרחונים - דווקא פירות אין לי בעיה (יחסית) לאכול אצלהם אם הם לא רקובים ולא אוחסנו במקרר. הבעיה שלי זה עם אוכל לסופ"ש שלם. ואני מניקה...ורעבה רוב הזמן. ורק לחשוב שהם מגלים ציידנית כזו הם בטח יפגעו.
העניין הוא שכל העדפה שלנו לישון במקום אחר הסמוך אליהם יעורר הרמת גבה ואי הבנה למה לא לבוא לישון אצלהם. מה גם שבן הזטג מרגיש רע עם זה, כאילו לעשות להם את זה.
טליה -
יש להם סה"כ 2 ילדים ועוזרת בית בתרח משם כל עוד נפשה בה....
וכרגע הרפתקה של לינה באוכל לא כ"כ ריאלית כשיש תינוקת בת חודשיים...
וברצינות - לגבי הצעתך לעוזרת - האפשרות עלתה בשיחות עם הבנזוג אחיו והגיסה אבל תמיד עולה הפחד מלפגוע בהם, כי זה אומר בעצם - לא נקי אצלכם .
כ"כ יש איזושהי השערה כי החמות סובלת ממשהו שקשור ל"דור שני לשואה" ולכן היא אוגרת ואוגרת דברים. וזו הסיבה למקרר שנראה כפי שהוא נראה. ולאור השערה זו הפחד לפגוע או לגרום למהומה אף גדול יותר.
-
- הודעות: 3831
- הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41
- דף אישי: הדף האישי של טליה_אלמתן*
חמותי ואני
וכרגע הרפתקה של לינה באוכל לא כ"כ ריאלית כשיש תינוקת בת חודשיים...
לינה באוכל זו באמת הרפתקה
ברצינות - לא לכולם זה מתאים, אבל אם אתם מסוג האנשים הזורמים, אז תגלו שזה יותר פשוט ממה שזה נשמע, למרות התינוקת
לינה באוכל זו באמת הרפתקה
ברצינות - לא לכולם זה מתאים, אבל אם אתם מסוג האנשים הזורמים, אז תגלו שזה יותר פשוט ממה שזה נשמע, למרות התינוקת
חמותי ואני
בעניין השינה, אני מעולם לא הסכמתי לישון אצל הורים של הגרוש שלי. זה ממש לא מובן מאליו שאנשים מבוגרים עם ילדים יצטרכו לישון שלא במיטה שלהם. זה לא הגיע לריב כי זה הוצג כמין נתון בלתי ניתן לשינוי. זאת הקרבה עצומה לבלות לילה בבית של מישהו אחר, לא במיטה שלך. אני ישנה מאוד גרוע גם ככה.
לדעתי, את לא חייבת להסכים לישון שם.
משום שהם מקסימים, את יכולה לתת להם תשומת לב בדרכים אחרות: להתקשר הרבה ולעדכן על הנכדים, להזמין הרבה (גם אם לא יבואו, שיידעו שהם רצויים), לשלוח פעם בכמה זמן פרחים לשבת וכדומה.
לדעתי, את לא חייבת להסכים לישון שם.
משום שהם מקסימים, את יכולה לתת להם תשומת לב בדרכים אחרות: להתקשר הרבה ולעדכן על הנכדים, להזמין הרבה (גם אם לא יבואו, שיידעו שהם רצויים), לשלוח פעם בכמה זמן פרחים לשבת וכדומה.
-
- הודעות: 3831
- הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41
- דף אישי: הדף האישי של טליה_אלמתן*
חמותי ואני
רציתי להוסיף שהתרשמתי מאוד מהדרך שהקושי שלך חי בשלום עם האהבה שלך אליהם, ושנהניתי לקרוא על כל הטוב שאת מרגישה שאת מקבלת מהם.
-
- הודעות: 833
- הצטרפות: 18 יולי 2010, 13:26
- דף אישי: הדף האישי של עולם_חדש_מופלא*
חמותי ואני
את יכולה להגיד שהתחלת לשמור כשרות, או שהפכת לטבעונאית אדוקה (בגלל הנקה/אידאולוגיה), ולכן את צריכה להביא אוכל לעצמך.
לגבי הריח- גם אני מאוד רגישה. כשאני נאלצת להיות במקום עם ריח מגעיל, אני שמה על היד טיפה של שמן לבנדר, ומסניפה עפ"י הצורך.
בהצלחה...
לגבי הריח- גם אני מאוד רגישה. כשאני נאלצת להיות במקום עם ריח מגעיל, אני שמה על היד טיפה של שמן לבנדר, ומסניפה עפ"י הצורך.
בהצלחה...
חמותי ואני
עולם...
ההצעה שלך נחמדה, אך אינה מסתדרת עם מי שאני. לא יכולה לשקר שקר גס כזה. מה גם שהם מבקרים אצלי לעיתים ויראו שלא כך הדבר.
ולגבי הריח... זה לא ישים... את צריכה להיות שם כדי להבין. מה גם שלא מדובר רק בריח אלא בטינופת כללית בנוסף.
ההצעה שלך נחמדה, אך אינה מסתדרת עם מי שאני. לא יכולה לשקר שקר גס כזה. מה גם שהם מבקרים אצלי לעיתים ויראו שלא כך הדבר.
ולגבי הריח... זה לא ישים... את צריכה להיות שם כדי להבין. מה גם שלא מדובר רק בריח אלא בטינופת כללית בנוסף.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חמותי ואני
אני שונאת את חמותי, היא אנוכית לרמה שעסוקה רק בעצמה, משקרת, מעליבה, חסרת טאקט וצבועה. הסתדרתי איתה מצויין עד שאני ובעלי התארסנו. ככל שיום החתונה התקרב היא נהייתה יותר ויותר זוועתית. עד לרמה ששבועיים לפני החתונה אמרה שלא תבוא לחתונה.
אין לי עצבים לראות אותה או לבוא אליה, לשמוע אותה מדברת על עצמה או מספרת את אותם 3 סיפורים מטומטמים שלה, שוב ושוב ושוב. כי תמיד משחקת אותה מסכנה, חלשה ונפגעת. כשהיא ממש לא.
אולי אני נשמעת כמו מישהי מהגהינום עכשיו - אבל אני לא. אני תמיד בשקט אצלה, תמיד מקשיבה לה, אף פעם לא קוטעת אותה. גם כשהיא מזלזלת בי או מדברת אליי בחוסר כבוד - אני לא עונה, גם כשאמרה לזרים שבעלי ואני התחתנו רק כי נכנסתי להריון לא אמרתי דבר (וזאת אחרי שגרנו יחד 7 שנים והיינו מאורסים מעל שנה לפני שהתחתנו).
עכשיו אני בהריון, והיא פשוט זוועתית ובלתי נסבלת. תחילה החליטה בשבילי איך תהיה לי הלידה - לרמה שאני הזכרתי לה שאני זה לא היא, ושלי לא תהיה לידה כמו שלה הייתה (כי אני לא בן אדם שמשחק עצמו חלש ומסכן כל הזמן, וצריך שכולם יהיו עסוקים בי - לא אמרתי לה את זה). סיכמתי עם בעלי שנראה אותה פחות - ומאז היא ממציאה תירוצים למה אנחנו צריכים להיפגש. כרגע אני מודאגת למה שיהיה אחרי הלידה - ממש אבל ממש אין לי כוח להתמודד איתה יותר עכשיו, וככל שהזמן עובר היא נהיית יותר ויותר בלתי נסבלת. הכל היה בסדר ביחסים בינינו עד שהיא שברה אותם והשפילה אותי - מאז אני פשוט לא אוהבת אותה ולא רוצה לראות אותה. גם אין שום דבר שהיא תוכל לעשות בשביל לשנות את הדברים הרעים שהיא עשתה, אמרה לי ואמרה עליי.
אומרים שאחרי הלידה זה הזמן להתאוששות - מבחינתה היא לא מבינה למה היא לא יכולה להיות בחדר לידה עצמו (אפילו אימי לא תהיה בחדר לידה - וגם אמרה מראש שאם באשפוז לא ארצה היא לא תבוא). בעלה שמע את זה וצחק על זה שכל מה שהיא שנאה שעשו לה היא עכשיו מנסה לעשות לי... עם התגובה שלה לזה שאמרנו לה שבחדר לידה רק בעלי יהיה ושנודיע להורים רק אחרי שאני אתאושש מהלידה, אני ממש לא יודעת אם היא תדע לשים גבולות לעצמה. כמה שאנחנו מנסים לשים לה גבולות זה בלתי אפשרי - היא פשוט שמה עלינו קצוץ. (אתן דוגמא: אם נגיד לה לא לבוא כי אנחנו עסוקים אחרי 20 דקות יש דפיקה בדלת והיא שם - מה נעשה לא נכניס אותה? או למשל נסענו לצימר והיא ידעה היא התקשרה 5-6 פעם ביום, בעלי התעלם ושם את הנייד על שקט בצד. אחרי 3 ימים ראה 26 שיחות ממנה אז הוא התקשר אליה כי חשב שמשהו קרה רק בשביל לשמוע "מה אתם עושים?" לבסוף התעצבנה שהמשיך לסנן אותה כי הבין שהיא סתם מנג'סת שהיא שלחה הודעה שסבא של בעלי בבי"ח אז נסענו מהר לבי"ח שהיה קרוב לצימר בשביל לגלות שהוא בכלל לא שם שהוא פשוט היה שם בבדיקה קולונוסקופיה שנקבעה לו ממזמן, כל זה לקח 5 שעות, אבל 5 שעות מזמן החופש הקצרצר שלנו - והכל בגלל הנפצה שלה)
ממש אין לי כוח להתמודד איתה יותר, לראות אותה, לשמוע אותה, לשמוע את ההמצאות שלה ואת מה שיש לה לומר עליי, לראות איך היא מכניסה לי מילים לפה שלא אמרתי (וגם בעלי יודע שאני לא מדברת איתה), לסבול את החוסר התחשבות שלה וחוסר היכולת שלה לראות מישהו אחר חוץ מעצמה, נמאס לי לשמוע אותה מדבר אליי (ולכולם) כאילו כולנו תלמידי יסודי שלה. אומרים שזה ההריון - אבל זה היה כבר קודם, וככל שאני מתקרב ללידה - אני רק לחוצה מאיך היא תהיה זוועתית ובלתי נסבלת (במיוחד אחרי שזרקה משפט שהיא תצטרך לחנך את הילד, אני כחכחתי בגרוני ואמרתי - זה יהיה הילד שלנו, בשבילך הוא יהיה נכד - ואנחנו נחנך אותו - בעלי אגב מאוד מסכים - הוא מאוד לא מסכים עם שיטת החינוך של הוריו ובמיוחד של אימו - שעודדו אותו ואת שני אחיו להבריז ולהנות חברתית בביה"ס במקום ללמוד, שלא שמו להם אף פעם גבולות - לא באוכל, לא בשעות שינה, לא בתכני צפייה בטלויזיה ולא בכלום, קשה לי להבין איך היא קוראת לזה חינוך: ואז מצתדקת "אבל מה יכולתי לעשות?")
נהנתי לפרוק
אין לי עצבים לראות אותה או לבוא אליה, לשמוע אותה מדברת על עצמה או מספרת את אותם 3 סיפורים מטומטמים שלה, שוב ושוב ושוב. כי תמיד משחקת אותה מסכנה, חלשה ונפגעת. כשהיא ממש לא.
אולי אני נשמעת כמו מישהי מהגהינום עכשיו - אבל אני לא. אני תמיד בשקט אצלה, תמיד מקשיבה לה, אף פעם לא קוטעת אותה. גם כשהיא מזלזלת בי או מדברת אליי בחוסר כבוד - אני לא עונה, גם כשאמרה לזרים שבעלי ואני התחתנו רק כי נכנסתי להריון לא אמרתי דבר (וזאת אחרי שגרנו יחד 7 שנים והיינו מאורסים מעל שנה לפני שהתחתנו).
עכשיו אני בהריון, והיא פשוט זוועתית ובלתי נסבלת. תחילה החליטה בשבילי איך תהיה לי הלידה - לרמה שאני הזכרתי לה שאני זה לא היא, ושלי לא תהיה לידה כמו שלה הייתה (כי אני לא בן אדם שמשחק עצמו חלש ומסכן כל הזמן, וצריך שכולם יהיו עסוקים בי - לא אמרתי לה את זה). סיכמתי עם בעלי שנראה אותה פחות - ומאז היא ממציאה תירוצים למה אנחנו צריכים להיפגש. כרגע אני מודאגת למה שיהיה אחרי הלידה - ממש אבל ממש אין לי כוח להתמודד איתה יותר עכשיו, וככל שהזמן עובר היא נהיית יותר ויותר בלתי נסבלת. הכל היה בסדר ביחסים בינינו עד שהיא שברה אותם והשפילה אותי - מאז אני פשוט לא אוהבת אותה ולא רוצה לראות אותה. גם אין שום דבר שהיא תוכל לעשות בשביל לשנות את הדברים הרעים שהיא עשתה, אמרה לי ואמרה עליי.
אומרים שאחרי הלידה זה הזמן להתאוששות - מבחינתה היא לא מבינה למה היא לא יכולה להיות בחדר לידה עצמו (אפילו אימי לא תהיה בחדר לידה - וגם אמרה מראש שאם באשפוז לא ארצה היא לא תבוא). בעלה שמע את זה וצחק על זה שכל מה שהיא שנאה שעשו לה היא עכשיו מנסה לעשות לי... עם התגובה שלה לזה שאמרנו לה שבחדר לידה רק בעלי יהיה ושנודיע להורים רק אחרי שאני אתאושש מהלידה, אני ממש לא יודעת אם היא תדע לשים גבולות לעצמה. כמה שאנחנו מנסים לשים לה גבולות זה בלתי אפשרי - היא פשוט שמה עלינו קצוץ. (אתן דוגמא: אם נגיד לה לא לבוא כי אנחנו עסוקים אחרי 20 דקות יש דפיקה בדלת והיא שם - מה נעשה לא נכניס אותה? או למשל נסענו לצימר והיא ידעה היא התקשרה 5-6 פעם ביום, בעלי התעלם ושם את הנייד על שקט בצד. אחרי 3 ימים ראה 26 שיחות ממנה אז הוא התקשר אליה כי חשב שמשהו קרה רק בשביל לשמוע "מה אתם עושים?" לבסוף התעצבנה שהמשיך לסנן אותה כי הבין שהיא סתם מנג'סת שהיא שלחה הודעה שסבא של בעלי בבי"ח אז נסענו מהר לבי"ח שהיה קרוב לצימר בשביל לגלות שהוא בכלל לא שם שהוא פשוט היה שם בבדיקה קולונוסקופיה שנקבעה לו ממזמן, כל זה לקח 5 שעות, אבל 5 שעות מזמן החופש הקצרצר שלנו - והכל בגלל הנפצה שלה)
ממש אין לי כוח להתמודד איתה יותר, לראות אותה, לשמוע אותה, לשמוע את ההמצאות שלה ואת מה שיש לה לומר עליי, לראות איך היא מכניסה לי מילים לפה שלא אמרתי (וגם בעלי יודע שאני לא מדברת איתה), לסבול את החוסר התחשבות שלה וחוסר היכולת שלה לראות מישהו אחר חוץ מעצמה, נמאס לי לשמוע אותה מדבר אליי (ולכולם) כאילו כולנו תלמידי יסודי שלה. אומרים שזה ההריון - אבל זה היה כבר קודם, וככל שאני מתקרב ללידה - אני רק לחוצה מאיך היא תהיה זוועתית ובלתי נסבלת (במיוחד אחרי שזרקה משפט שהיא תצטרך לחנך את הילד, אני כחכחתי בגרוני ואמרתי - זה יהיה הילד שלנו, בשבילך הוא יהיה נכד - ואנחנו נחנך אותו - בעלי אגב מאוד מסכים - הוא מאוד לא מסכים עם שיטת החינוך של הוריו ובמיוחד של אימו - שעודדו אותו ואת שני אחיו להבריז ולהנות חברתית בביה"ס במקום ללמוד, שלא שמו להם אף פעם גבולות - לא באוכל, לא בשעות שינה, לא בתכני צפייה בטלויזיה ולא בכלום, קשה לי להבין איך היא קוראת לזה חינוך: ואז מצתדקת "אבל מה יכולתי לעשות?")
נהנתי לפרוק
חמותי ואני
פלונית: את כזו חמודה שאת פורקת הכל. תדעי, שכל אחת עוברת איזה סרט/תיקון עם חמותה. כמובן שזה יחסי.
אני לדעתי, אמא שלי היא חמות נהדרת שלא מתערבת ומאוד עוזרת לכלותיה, אבל אי אפשר לדעת מה הן חושבות עליה. כל אישה גדלה בבת אחר, מנטליות אחרת, ואנחנו צריכות להבין וגם אתן החמיות צריכות להבין שלא כולם כמונו וכמותכן ולא כולן חושבות כמוכן. בתהחלה זה מאוד קשה אח"כ לומדים להבליג ולהעביר הלאה. הכי טוב הוא, אם זה אפשרי, לא לגור בכלל ליד החמות כמה רחוק ככה מתוק!
להגיד שאני לא עצבנית לפעמים על חמותי?
כן גם אני לפעמים עוברת את התיקון הזה דרכה אבל מה לעשות. למזלי הטוב בעלי מבין אותי מאוד ולרוב הוא מצדד לדעתי וגם אם לא הוא מסביר לי דברים בנועם או פשוט שותק.
גם אני מקבלת הרבה הערות לפעמים מעבירה הלאה לפעמים עונה ומשתיקה. גם אני קיבלתי הערות כשנכנסתי להריון השני שלי. במקום לשמוח ולאחל מזל טוב. מה היא אומרת ? אה חשבתי שתמצאי קודם עבודה (הפסקתי לעבוד כמה חודשים קודם). העברתי הלאה. בהריון אחר כך בעלי סיפר לה והיא אומרת כתגובה, וו'ייי... בעלי נפגע מאוד ואמר לי יותר אנחנו לא מבשרים לה על הריונות! שתדע מצידי אחרי הלידה... ובאמת לא סיפרנו לנ בהריון הבא והיא ראתה אותי פתאום בחודש שישי בטן גדולה ויפה והיתה בהלם.
וכל זה כולל גם הערות לגבי הילדים אני משתדלת להעביר ולא לענות ושתגיד מה שיש לה להגיד מימלא אנחנו לא רואים אותה הרבה ועד שנפגשים היא חושבת שהיא קונה את הילדים שלי בממתקים גם זה בקושי או באיזה מכונית שמתפרקת לאחר רגע (כולל לבן הגדול שלי שכבר כמעט בן 8 ונראה לי שהוא כבר מתבייש לקבל את זה) פעם אחת זכור לי שהיא נתנה נשיקה לילדים וגם זה אחרי שהיא ביקשה מהם קודם בואו לתת נשיקה לסבתא.
אני משתדלת לא להראות לילדים מה שאני מרגישה להיפך אני רוצה שהם יכבדו אותה כי בכלזאת היא סבתא שלהם ואמא של בעלי /של אבא שלהם.
וחוץ מיזה ופה האינטרס שלי בפעולה (-: יש לי ארבעה בנים שבע"ה הם יביאו לי ארבע כלות לבית לא היתי רוצה שהם יקימו כנגדי קואליציה אז כמו שאני רוצה שיהיה לי טוב איתם אני צריכה להיות טובה לחמותי ואני משתדלת לעשות זאת. אבל כמובן לא רק מהצד האישי אלא המוסרי.
אני לדעתי, אמא שלי היא חמות נהדרת שלא מתערבת ומאוד עוזרת לכלותיה, אבל אי אפשר לדעת מה הן חושבות עליה. כל אישה גדלה בבת אחר, מנטליות אחרת, ואנחנו צריכות להבין וגם אתן החמיות צריכות להבין שלא כולם כמונו וכמותכן ולא כולן חושבות כמוכן. בתהחלה זה מאוד קשה אח"כ לומדים להבליג ולהעביר הלאה. הכי טוב הוא, אם זה אפשרי, לא לגור בכלל ליד החמות כמה רחוק ככה מתוק!
להגיד שאני לא עצבנית לפעמים על חמותי?
כן גם אני לפעמים עוברת את התיקון הזה דרכה אבל מה לעשות. למזלי הטוב בעלי מבין אותי מאוד ולרוב הוא מצדד לדעתי וגם אם לא הוא מסביר לי דברים בנועם או פשוט שותק.
גם אני מקבלת הרבה הערות לפעמים מעבירה הלאה לפעמים עונה ומשתיקה. גם אני קיבלתי הערות כשנכנסתי להריון השני שלי. במקום לשמוח ולאחל מזל טוב. מה היא אומרת ? אה חשבתי שתמצאי קודם עבודה (הפסקתי לעבוד כמה חודשים קודם). העברתי הלאה. בהריון אחר כך בעלי סיפר לה והיא אומרת כתגובה, וו'ייי... בעלי נפגע מאוד ואמר לי יותר אנחנו לא מבשרים לה על הריונות! שתדע מצידי אחרי הלידה... ובאמת לא סיפרנו לנ בהריון הבא והיא ראתה אותי פתאום בחודש שישי בטן גדולה ויפה והיתה בהלם.
וכל זה כולל גם הערות לגבי הילדים אני משתדלת להעביר ולא לענות ושתגיד מה שיש לה להגיד מימלא אנחנו לא רואים אותה הרבה ועד שנפגשים היא חושבת שהיא קונה את הילדים שלי בממתקים גם זה בקושי או באיזה מכונית שמתפרקת לאחר רגע (כולל לבן הגדול שלי שכבר כמעט בן 8 ונראה לי שהוא כבר מתבייש לקבל את זה) פעם אחת זכור לי שהיא נתנה נשיקה לילדים וגם זה אחרי שהיא ביקשה מהם קודם בואו לתת נשיקה לסבתא.
אני משתדלת לא להראות לילדים מה שאני מרגישה להיפך אני רוצה שהם יכבדו אותה כי בכלזאת היא סבתא שלהם ואמא של בעלי /של אבא שלהם.
וחוץ מיזה ופה האינטרס שלי בפעולה (-: יש לי ארבעה בנים שבע"ה הם יביאו לי ארבע כלות לבית לא היתי רוצה שהם יקימו כנגדי קואליציה אז כמו שאני רוצה שיהיה לי טוב איתם אני צריכה להיות טובה לחמותי ואני משתדלת לעשות זאת. אבל כמובן לא רק מהצד האישי אלא המוסרי.
-
- הודעות: 91
- הצטרפות: 30 אוגוסט 2005, 10:48
חמותי ואני
לפני כמה ימים הבת שלי שאלה את חמתי אם היא אוהבת אותי וכמובן שהיא ענתה שהיא אוהבת אותי ושהיא אוהבת את כל בני המשפחה וכד'...
אני וחמתי לא מסתדרות בלשון המעטה...
תהיתי מה אתן חושבות שהיה נכון לענות באותו הרגע? במיוחד מטרידה אותי המחשבה ש- מה אני הייתי אומרת לו בתי הייתה שואלת אותי אם אני אוהבת את חמתי במיוחד מול החמה.
אני לא רוצה לשקר לה מצד אחד, מצד שני אינני אוהבת את חמתי...
אני וחמתי לא מסתדרות בלשון המעטה...
תהיתי מה אתן חושבות שהיה נכון לענות באותו הרגע? במיוחד מטרידה אותי המחשבה ש- מה אני הייתי אומרת לו בתי הייתה שואלת אותי אם אני אוהבת את חמתי במיוחד מול החמה.
אני לא רוצה לשקר לה מצד אחד, מצד שני אינני אוהבת את חמתי...
-
- הודעות: 1097
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
- דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*
חמותי ואני
לדעתי ברור שלהגיד שאת אוהבת.. ואפילו הייתי אומרת לנסות גם להרגיש את זה..
נראה לי נורא מלחיץ לילדים לחשוב שאמא וסבתא לא מסתדרות או לא אוהבות..(למרות שאם היא שאלה יכול להיות שהיא הרגישה כבר משהו).
נראה לי נורא מלחיץ לילדים לחשוב שאמא וסבתא לא מסתדרות או לא אוהבות..(למרות שאם היא שאלה יכול להיות שהיא הרגישה כבר משהו).
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חמותי ואני
אני רןצה לספר לכם על חמותי....חמותי אישה רעה, מרירה,והגרוע מכל היא גם אישה צרת עין!!!! וצרות עין יכולה לגרום לי להתקף לב. הנני נשואה כבר 15 שנה ויש לי שלושה ילדים.הנני מסודרת כלכלית וכן גם בעלי שנינו עובדים במקומות עבודה מסודרים ואילו הבת שלה לא!
היא נשואה לאיזשהו אפס שהיא כל היום מממנת אותו ומאז שהבת שלה לא הסתדרה בחיים היא כל הזמן מתפוצצת מקנאה....ועוד משהו בתגובה למי שכתבה...אי אפשר למצוא את הגישור בין החמה לכלה מפני שאם לכלה לא טוב זה סימן שהחמה רעה!!!!!
ומה אתם אומרים על זה שסבתא עושה "יפה ויפה"בין הנכדים....? אין אחת שלא נכוותה מהדבר הזה....ועוד משהו תזכרי טוב..."חמה יקרה"....גלגל מסתובב וברגע שאת תצטרכי אותי אני מבטיחה לתת לך את הגב הכי גדול שיש....המשך של קנאה מהנה...!
היא נשואה לאיזשהו אפס שהיא כל היום מממנת אותו ומאז שהבת שלה לא הסתדרה בחיים היא כל הזמן מתפוצצת מקנאה....ועוד משהו בתגובה למי שכתבה...אי אפשר למצוא את הגישור בין החמה לכלה מפני שאם לכלה לא טוב זה סימן שהחמה רעה!!!!!
ומה אתם אומרים על זה שסבתא עושה "יפה ויפה"בין הנכדים....? אין אחת שלא נכוותה מהדבר הזה....ועוד משהו תזכרי טוב..."חמה יקרה"....גלגל מסתובב וברגע שאת תצטרכי אותי אני מבטיחה לתת לך את הגב הכי גדול שיש....המשך של קנאה מהנה...!
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חמותי ואני
_אני רןצה לספר לכם על חמותי....חמותי אישה רעה, מרירה,והגרוע מכל היא גם אישה צרת עין!!!! וצרות עין יכולה לגרום לי להתקף לב. הנני נשואה כבר 15 שנה ויש לי שלושה ילדים.הנני מסודרת כלכלית וכן גם בעלי שנינו עובדים במקומות עבודה מסודרים ואילו הבת שלה לא!
היא נשואה לאיזשהו אפס שהיא כל היום מממנת אותו ומאז שהבת שלה לא הסתדרה בחיים היא כל הזמן מתפוצצת מקנאה....ועוד משהו בתגובה למי שכתבה...אי אפשר למצוא את הגישור בין החמה לכלה מפני שאם לכלה לא טוב זה סימן שהחמה רעה!!!!!
ומה אתם אומרים על זה שסבתא עושה "יפה ויפה"בין הנכדים....? אין אחת שלא נכוותה מהדבר הזה....ועוד משהו תזכרי טוב..."חמה יקרה"....גלגל מסתובב וברגע שאת תצטרכי אותי אני מבטיחה לתת לך את הגב הכי גדול שיש....המשך של קנאה מהנה...!_
נורא ואיום איך שאת מדברת.
היא נשואה לאיזשהו אפס שהיא כל היום מממנת אותו ומאז שהבת שלה לא הסתדרה בחיים היא כל הזמן מתפוצצת מקנאה....ועוד משהו בתגובה למי שכתבה...אי אפשר למצוא את הגישור בין החמה לכלה מפני שאם לכלה לא טוב זה סימן שהחמה רעה!!!!!
ומה אתם אומרים על זה שסבתא עושה "יפה ויפה"בין הנכדים....? אין אחת שלא נכוותה מהדבר הזה....ועוד משהו תזכרי טוב..."חמה יקרה"....גלגל מסתובב וברגע שאת תצטרכי אותי אני מבטיחה לתת לך את הגב הכי גדול שיש....המשך של קנאה מהנה...!_
נורא ואיום איך שאת מדברת.
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חמותי ואני
אני אומרת מה שיש...חמותי אישה רעה וקנאית