חינוך ביתי מאושר

אנונימי

אני מנסה להכנס ולכתוב לאתר הזה, שקוראת בו כבר זמן רב, ולא מעיזה להגיב. מוזר לי לראות עצמי כחלק מקהילה בכלל, ומקהילה נטולת פרצופים ברובה - בפרט. ובכל זאת אנסה - כי יותר ויותר מסתבר לי שבחרתי בחירה שיש לה שותפים רבים.
מזה כמה שנים אני מתנדנדת בין כן או לא חינוך ביתי. כעת, עברה חצי שנה מאז אילצו אותי ילדי - בן ה-8 ובן ה-11 ללכת עם הרצון הזה ולהשאיר אותם בבית. כך פתאום, באמצע שנת לימודים. והיתה המשפחה הקרובה - אמי ואחותי היקרות - שהקשו כל כך, והיה הקושי כהורה יחיד בבית, והיה החשש מהתנגדות של בן הזוג לשעבר. אבל הנה העזתי, ובתמימותי אפילו הלכתי ל"ועדה (למניעת) חינוך ביתי". חוויה לא נעימה. אפילו שלימדתי מספר שנים בבי"ס תיכון, אפילו שסבלתי כתלמידת בי"ס שתים עשרה שנות כמו כולם... לשבת מול שמונה "אנשי חינוך" רדופי פחד איבוד הסמכות החינוכית, ולנסות בתמימות או טמטום מצדי - לקיים דיאלוג... ושאולי יבינו ויסכימו... וייתנו את אישורם... על אף שהצהרתי בפני קצינת הביקור הסדיר (כבר בשלב זה הביטוי הזה - שאמור להכין אותי להיות הורה לחייל) - על אף שהצהרתי שאיני זקוקה לאישור ע"מ להמשיך ולקיים חינוך ביתי - בתוך תוכי קיוויתי שאולי אצליח במקום שאחרים ניכשלו.
גיליתי כמה זקוקה לחיזוק מחד, וכמה מוכנה "לצאת לקרב" מאידך. וכמה אשמח לנקות מתוכי את המושגים הצבאיים האלה, שהמערכות סביבנו נוהגות לפיהן כמובן מאליו - לנצח להכריע להחליט... וגם "לפרוק את הנשק"...
בסך הכל זקוקה כנראה לשותפים לרעיון ,לבחירה, לדרך.
לשמחתי הגדולה - עקשנותי השקטה חיזקה בינתיים את אמי, שמחזירה חיזוק... והנה גם בן הזוג לשעבר תומך יותר מתמיד.
אפילו חמתי מגלה עניין מחודש בקשר עם הילדים... בסוף עוד יסתבר שהבחירה בחינוך הביתי חיזקה את המשפחתיות מכיוון חדש ובריא יותר...

אז קיבלת אישור או לא?

תמשיכי לספר בבקשה?
גם על המעבר, גם על החיים, וגם על ההתמודדות עם הוועדה הזאת. מה היה שם? למה זה היה כל כך קשה?
האם לא די להציג "תפיסת חיים מגובשת" כמתבקש בנהלים?

אגב, אם אני מבינה נכון (אנחנו עדיין רחוקים מזה) הם לא צריכים להיות כל כך מאויימים כי לפי הנהלים את יכולה ואמורה להיות בקשר עם בית הספר, לקבל ממנו חומרי לימוד וילדייך יכולים ליהנות ממתקניו ומשעורי ההעשרה שבו. לא?
ובכלל, חינוך ביתי לא חייב להיות בגלל דעה רעה על בית הספר, אלא בגלל דעה טובה על עצמך (-:

_לשמחתי הגדולה - עקשנותי השקטה חיזקה בינתיים את אמי,שמחזירה חיזוק... והנה גם בן הזוג לשעבר תומך יותר מתמיד.
אפילו חמתי מגלה עניין מחודש בקשר עם הילדים... בסוף עוד יסתבר שהבחירה בחינוך הביתי חיזקה את המשפחתיות מכיוון חדש ובריא יותר..._
יופי !!!

אשמח לשמוע עוד.
ומעניין ביותר יהיה לשמוע איך קורה אצלכם המעבר לחינוך הביתי, וההסתגלות לחיים החדשים. שיתוף בתהליכים האלה יכול ללמד אותנו המון.
תודה.

אשמח לשמוע עוד.
גם אני.

היי-תודה על התגובות.
לפי הבנתי,השלב הבא יהיה המלצה של הועדה בפני מנכל"ית משרד החינוך. ניסחתי מכתב יפה-מעין סיכום פגישה לחברי הועדה,כי במהלך הפגישה לא הרגשתי שהייתי "משכנעת" מספיק.
אבל לא שלחתי-אני מרגישה שצריכה לחכות ולראות ,אולי הם יפתיעו ויגישו המלצה חיובית?
בכל מקרה,זקוקה כעת לחיזוקים מבית ולהתארגנות מחדש כדי להמשיך לשהות עם הילדים מדי בוקר,. החלטתי שהועדה היתה מבחינתי שלב הצהרתי מחייב וכעת עלי להמשיך ולפעול לטובת נוחות ותנאים יומיומיים שיאפשרו לנו חינוך ביתי מאושר מבחינת האושר...
הרגשתי שהזימון לועדה לא נועד אלא על מנת לאפשר לחבריה לנהוג נכון לפי התקנות. ושאין מקום לדיאלוג,או להצגה של תפיסת עולם מגובשת. לשאלות כמו:"ממה יתפרנסו הילדים?" או "מה יהיה כשיצאו מהבועה של החיים בבית" לא הרגשתי שעניתי מסודר וברור -כי מה לעשות ועסוקה כרגע יותר בעכשיו,באיך לסדר תנאים סבירים יומיומיים,לחזק את מקורות הפרנסה החופשית שלי,ושלא כבחינוך בית ספרי-המכוון בראש ובראשונה לעתיד,אני שואפת עם ילדי לחיות נכון את ההווה.
בכל מקרה-המקום בו אני גרה משפיע חזק על הבחירה שלי. אין בסביבה מסגרת חוץ ביתית התואמת את תפיסת עולמי,ומתוך חיפוש מתמיד אחרי "הטוב שבכל העולמות האפשריים" הבנתי שהבחירה בחינוך הביתי היא הטובה ביותר עבורנו. יחד עם זה,תחושתי היא שגם אם הייתי גרה במקום אחר,הייתי מתקשה לנהל חיים של שגרה חוץ ביתית.
הדברים הם חלק מתהליך-וזו אולי אחת הסיבות שחששתי עד עכשיו להכנס לאתר ולכתוב. יש במילה הכתובה משהו חזק וטוב,אבל היא כמו סוגרת דברים. אחד הדברים שקרו לי עם המעבר לשהייה מקסימלית עם הילדים בבית,במקביל להתמדה בעיסוקי בבית ובחוץ-שפחות ופחות כותבת,ויותר ויותר
מתבוננת ועושה...בחרתי ב "חינוך ביתי חופשי" שמאפשר לשחרר את הצורך ללמד ולמסור כל הזמן ידע. במקביל לבחירה בחינוך הביתי-אני חווה את הצורך שלי לבנות קשר חדש ואחר עם אביהם של הילדים.לא שותפות,אלא סוג מסויים של תמיכה שרוצה לקבל ממנו לפעמים,כשזה קשור בילדים המשותפים.
אגב, אם אני מבינה נכון (אנחנו עדיין רחוקים מזה) הם לא צריכים להיות כל כך מאויימים כי לפי הנהלים את יכולה ואמורה להיות בקשר עם בית הספר, לקבל ממנו חומרי לימוד וילדייך יכולים ליהנות ממתקניו ומשעורי ההעשרה שבו. לא?
--בביה"ס במקום נאמר לי בפירוש שלא יוכלו לבחון אפשרות לשלב את הילדים בפעילויות ביה"ס ללא אישור של משרד החינוך. בכלל,הישוב הזה מתאפיין בתפיסת עולם שמרנית,דבר שכנראה עלול להקשות בהמשך.ואיני בטוחה שרוצה בקשר אתם בשלב זה.

שוב תודה!

ומעניין ביותר יהיה לשמוע איך קורה אצלכם המעבר לחינוך הביתי, וההסתגלות לחיים החדשים. שיתוף בתהליכים האלה יכול ללמד אותנו המון.
חברה שלי אומרת שזה כמו עבודה של נמלה:לאט לאט ובקטן,ומתוך התבוננות ממוקדת בפני השטח הקרובים... לי היה קשה בעיקר להסתגל לנוכחות מתמדת של בני הבית בקרבתי.אני זקוקה הרבה לזמן עם עצמי.עדיין אני לומדת לחיות עם זה,ולקחת לעצמי זמני התבודדות כשממש מחניק לי.

נראה לי לחלוטין לא תקין, לא חוקי ולא רציני, להעמיד אותך מול שמונה "שופטים", ולדרוש ממך במעמד מביך ומלחיץ זה יכולת הסבר רהוטה והגנה על עצמך בנושא רגיש ואישי כל כך: זכותך ויכולתך לחנך וללמד את לדייך בעצמך. אני מתרשמת שיש כאן התעללות לא חוקית באזרח. לא יתכן שתקבלי אישור לא לדחות את ילדייך מביתם רק אם תצטייני בכושר ביטוי מעולה וקור רוח, ותוכיחי בצורה מרשימה את המובן מאליו.

במעמד הזה, כפי שתיארת אותו, האזרח המאויים לא צריך לעמוד לבד. לפחות בייצוג עורך דין (?...לא כל כך בטוחה..) או גוף רשמי אחר שידבר עבורו.
אמא לא תמיד יכולה להסביר בתנאי לחץ והפחדה למה היא לא מעוניינת להעביר את גידול ילדיה לידי זרים.
כל העסק נראה טעון בדיקה. ואלים. ולא חוקי.

יש דף אחד שלמדתי ממנו המון המון - התחלנו בחינוך ביתי של מ י.
היא מתארת שם ממש שלב אחרי שלב מרגע שהם הוציאו את הילדים מהבן ומבית-ספר לאורך כל הדרך.
וההתפתחויות ממש מרשימות.

התיאור הזה, ממש על חם, ממש ברגע האמת, ויחד עם זה משהו שאפשר לקרוא לאחר זמן ולראות את התהליך - נראה לי כמאוד מלמד ומעשיר.

לכן, באמת אני אשמח אם תשתפי אותנו בתהליך, בשינויים, בהתפתחויות, ברגשות שמלווים את זה, ההתמודדויות והכול.

נראה לי לחלוטין לא תקין, לא חוקי ולא רציני, להעמיד אותך מול שמונה "שופטים", ולדרוש ממך במעמד מביך ומלחיץ זה יכולת הסבר רהוטה והגנה על עצמך בנושא רגיש ואישי
גם לדעתי.
אין מה לעשות לאחור, אבל זו נקודה למחשבה לאחרים לעתיד - אם קובעים אתכם פגישה - שזה יהיה ביחס מספרי סביר. רוצים 8 אנשים לפגוש אתכם? (מי הם השמונה האלה???) שיעשו את זה בנפרד, ולא במשלחת.

אבל זו נקודה למחשבה לאחרים לעתיד- אם קובעים אתכם פגישה - שזה יהיה ביחס מספרי סביר. רוצים 8 אנשים לפגוש אתכם? (מי הם השמונה האלה???) שיעשו את זה בנפרד, ולא במשלחת.
ובכלל, להווה ולעתיד, כמו שבשנים האחרונות מסתמנת מגמה של משפחות לראות בבתי חולים קודם כל נותני שירות, ולפני כל צעד או החלטה או קבלת הנחתות מהמערכת בודקים, חושבים, מתייעצים, כך גם כאן. לא להתנהג כמו צאן לטבח. לפני שעושים בכם משהו, לבדוק אם מותר להם לעשות בכם כך.

שליחה על ידי סיגל* » 30 יוני 2005, 18:38

איזה יופי שפתחת את הדף הזה!
מאז שנולדה ביתי הבכורה חלמתי על חינוך ביתי. קראתי בלוגים ודיונים באתר והמשכתי לחלום. המציאות היתה שנאלצתי לחזור לקיבוץ (אם כבר מדברים על חברה שמרנית בישוב קטן...) ולהכניס אותה לבית תינוקות בגיל חצי שנה.
היום היא אוטוטו בת 5 ופשוט לא מפסיקה לבקש ימי חופש בבית. הבטחתי לה שבחופש הגדול אני אתן לה חופש בבית כמה שהיא רוצה (למרות שאצלינו יש גן גם בחופש). אז היא כבר שבוע איתי ועם הקטנה בבית ולא עושה סימנים של רוצה לחזור לגן. ואני מתחילה שוב לחלום על חינוך ביתי...
הסבים כמובן מתחילים בשקט את המלחמה שכנגד..."את פוגעת בילדה, היא צריכה את חברת בני גילה, היא צריכה מסגרת וסדר יום" וכד'. ואני תוהה איך אני אדע מה טוב לה, מה טוב לי, מה טוב לקטנה ולשלושתינו יחדיו...
בגיל של הבנים שלך זה אולי קצת יותר קל כי הם יודעים יותר טוב מה טוב בשבילם. או שזה רק אנחנו מקשיבים להם יותר כי הם כבר יותר גדולים. אולי גם בגיל 5 הם יודעים בדיוק מה הכי טוב בשבילם ואנחנו פשוט לא מקשיבים...
בעניין הבירוקרטיה החלטתי לאמץ את גישת ה"ליטמון את הראש בחול" ואם אכן היא תישאר בבית לא להודיע כלום לאף אחד. שהם כבר יבואו אלי לחפש אותי.
בקיצור - אני מאוד מאוד מחזקת אותך וגם צריכה קצת חיזוקים בעצמי..

סיגל, בדיוק לפני שנה התחלנו בחינוך ביתי - החלטנו פשוט לא לחזור לגן אחרי החופש הגדול. בתי היתה אז כמעט בת חמש ופשוט הסברנו לה שהחלטנו שהיא תהיה בבית מעתה (עם שני אחיה התאומים שרק נולדו) ולא תלך לגן...לנו (בעיקר לי!) ההחלטה לעשות חינוך ביתי היתה כלכך ברורה - כאילו שפתאום נפל לי איזה אסימון כבד ופתאום התבהרו המון ענני שאלות ותהיות...פשוט הבנתי...
עם זאת, תמיד 'הצהרנו' שאנחנו עושים מה שאנחנו מרגישים שטוב לנו - ולילדים כמובן ואין לנו איזושהי אידיאולוגיה, אנחנו פשוט זורמים עם העניין... בבית.
אז היום בדיוק שנה אחרי, ושתי ועדות שצלחנו אנחנו כאן. אני מרגישה שההחלטה לחנך, לחיות בבית היא המשמעותית ביותר בחיי משפחתינו ומעצבת לנו את מהות החיים ממש. נכון, זה נשמע אולי מוגזם ואנחנו כבר כלכך בתוך חיי היומיום האינטנסיבים אבל לפעמים אני מתבוננת מהצד על הילדים ויודעת שהם מאושרים, ומודה להם על מה שהם מלמדים אותי יומיום.
והמעניין הוא שהיום הסבים סבתות חברים והסביבה בכלל מפרגנים, מבינים ואפילו תומכים בנו ובדרכינו...(בעצם חוץ מהגננת שנידמה לי שעד היום לא סולחת לי שהוצאתי את הילדה מהגן!)
סיגל, את בתוכך יודעת מה את רוצה וזה נפלא, ואני חושבת שפשוט תלכי בדרכך בצניעות ואת פתאום תגלי שיש המון אור וחיוכים סביבך...
בהצלחה!!!

שליחה על ידי סיגל* » 01 יולי 2005, 23:32

תודה...

במעמד הזה, כפי שתיארת אותו, האזרח המאויים לא צריך לעמוד לבד. לפחות בייצוג עורך דין (?...לא כל כך בטוחה..) או גוף רשמי אחר שידבר עבורו.
אני באמת תוהה אם אאלץ להגיע לשלב כזה-משפטי טהור...התגובה הרשמית שזכיתי לה כאשר הודעתי סופית למנהלת ביה"ס כאן כי איני יכולה לתמוך בילדי במסגרת החינוך הבית ספרי,היתה מכתב כי באם לא אחזיר את ילדי לבית הספר היא תאלץ לנקוט בהליכים משפטיים! תחילה חשבתי להגיב במכתב גם כן,ולבסוף הנחתי לזה. גם כעת חשבתי לשלוח "סיכום פגישה "כתוב לחברי הועדה. אבל אולי התהליך שלי עצמי צריך להיות-לעזוב. לא לפעול כל הזמן בעד או נגד. ללמד עצמי עקשנות-שהרי כבר ניסיתי את המסגרת,והיא לא רק שהקשתה על כולנו,אפילו ראיתי נזקים שחילחלו לנפש של הילדים,וחוויתי אישקט מתמשך שכעת אם הוא בא,הרי זה רק כשחושבת אם אקבל אישור או לאו. ובעצם צריכה לתת לעצמי את האישור ודי.
בינתיים אני עסוקה בהתרה המתמשכת של הקשר עם אביהם של הילדים,שתומך בהחלטתי אבל עדיין לא ברור אם ברצונו להיות שותף חלקי לחינוכם. גם בודקת בשיחות עם הילדים אם יש תחומים שאותם הם יירצו ללמוד באופן מכוון יותר.
אולי אפילו למצוא מורים פרטיים לתחומים בהם אני עצמי זקוקה לכיוון...ואולי נמשיך בבחירה המלאה בחינוך הביתי החופשי,ללא הגדרות תכניות?
מדי פעם אני מצליחה כבר להתרגש ורוצה כבר להיות בצד השני של הבחירה-לחיות יותר בבית גם מבחינת העיסוקים שלי-שכרגע מפוזרים בחוץ..(אני מדריכה ויוזמת אירועים אמנותיים בעברי הקרוב...ומנסה כעת למצוא דרך לפעול בבית עם מעט יציאות החוצה . לא נראה לי נכון להיות בבית פנימה לגמרי). לסדר לילדים מרחב מזמין יותר ללמידה עצמית מכל סוג-כמו פסנתר לבן שמנגן,חצר וגינה עם חיות לבן שאוהב חיות...דברים כאלה בסיסיים שמחייבים התארגנות כלכלית בעיקר.ומאחר ו"נושאת הכל על גבי"-והילדים הם השותפים הכמעט יחידים ,אם לא לגמרי-זה לוקח זמן.
אבל בדרך כלל מאושרת...אז בסוף החינוך הביתי שלנו אולי יהיה מאושר גם כן...

בגיל של הבנים שלך זה אולי קצת יותר קל כי הם יודעים יותר טוב מה טוב בשבילם. או שזה רק אנחנו מקשיבים להם יותר כי הם כבר יותר גדולים. אולי גם בגיל 5 הם יודעים בדיוק מה הכי טוב בשבילם ואנחנו פשוט לא מקשיבים
סיגל-אני עדיין לא מרשה לעצמי לדבר ב"בדיעבד". עדיין אני מרגישה בראשיתו של תהליך בתוכי,ונזקקת מאוד לתכונת העקשנות שדיכיתי בי כבר בילדות כנראה. אבל זו אני שצריכה לרצות בחינוך הביתי-ילדי אמנם נתנו לי כיוון ובחרו/ביקשו לא ללכת יותר לביה"ס-אבל רק כשהייתי קשובה לזה בתוך עצמי-אם מתוך אין ברירה (אחד הילדים התחיל להיות מסומן כבעייתי בשל "בעיות תקשורת" והשני פשוט סבל ולא ממש השתלב)יחד עם הבנה שאין לי צורך במסגרת חיצונית על מנת לתת לילדי את הטוב ביותר,או שאין לי את הכלים לזה. (אפשרות א-תתאים לתיאור של היחיד המאמין בחינוך הביתי,אפשרות ב-תתאים ליחיד ולמערכות המקבלים את החינוך הבית ספרי.) בסה"כ גיבשתי לי דיעה די ברורה על מערכת החינוך בעקבות שנים בהן עבדתי בתוך המערכת,תחילה כאמנית ועם הזמן אפילו לימדתי תוכנית לימוד לבגרות.
הרבה החלטות חשובות בחיי התקבלו לצערי אחרי מותו של אבי-שדיעותיו היו מאוד חשובות ונחשבות בעיני,גם כאשר לא תאמו את צרכי ואת אמונתי הפנימית. כך משכתי שנות חיים מייסרות בזוגיות רעה,שלא הטיבו גם עם הילדים. מסוכן להיות מושפע מן החוץ בלבד. אני עדיין מתאמנת להקשיב פנימה. לפעמים גם שם יש עדיין קצת רעש...
השחרור האמיתי מלכפות על עצמנו חינוך חוצביתי היה כשהבנתי איך אוכל לעשות זאת מבלי להיות קורבן כביכול של הבחירה הזו. איך ליצור לעצמי בית פיזי ונפשי שיכיל את צרכי יחד עם צרכיהם של ילדי. ועדיין פועלת על מנת שהבית הזה יאפשר לכולנו את מלוא הצרכים. אוף,זה קשה מאוד לפעמים. אבל-"קשה זה אפשר,איש חכם אמר" -זה אחד הביטויים שהמצאתי,ואני אוהבת...

אם במדבר, כייף שאת כותבת ומשתפת במה שעובר עליכם. נשמע טוב, בעיקר כל הענין המשפחתי. חיזקו ואימצו.

הי חדוה!
תודה. אני שמחה שזה נשמע טוב,כי בפנים עוד יש לא מעט פרפרים,והחוץ עדיין מאיים...

חיזקו ואימצו
גם ממני(())

אז היום בדיוק שנה אחרי, ושתי ועדות שצלחנו אנחנו כאן. אני מרגישה שההחלטה לחנך, לחיות בבית היא המשמעותית ביותר בחיי משפחתינו ומעצבת לנו את מהות החיים ממש. נכון, זה נשמע אולי מוגזם ואנחנו כבר כלכך בתוך חיי היומיום האינטנסיבים אבל לפעמים אני מתבוננת מהצד על הילדים ויודעת שהם מאושרים, ומודה להם על מה שהם מלמדים אותי יומיום
הי סיון!
תודה על העידוד-אולי תוכלי לספר לי על הועדות ש"צלחת"?
אני עדיין מתלבטת האם עלי לנסות "להקדים תרופה למכה"-ולשלוח סיכום פגישה לועדה מלפני עשרה ימים. יצאתי בתחושה שלא אזכה להמלצה חיובית. ואני תוהה אם עלי להיות מוטרדת בעניין או ממש להניח לזה,לפי עצת מלומדי החינוך הביתי ה"קשישים"...

הי אם, סליחה שרק עכשיו אני חוזרת אליך...
כשהתחלנו עם החינוך הביתי לא ממש ידענו על עניין קבלת האישור, ועדות, ביקורי בית וכו'...עם קצת התעניינות והמון תמיכה ממדור חינוך ביתי באתר באופן למדנו על הפרוצדורה. למעשה פנו אלינו מהמועצה במעין "נו נו נו אתם התחלתם בחינוך ביתי ללא אישור" אבל אנחנו שיתפנו פעולה ומאותו הרגע עשינו את כל התהליך כנידרש...
הגשנו בקשה בכתב ואירחנו בביתנו צוות מהמועצה (קב'סית, 'מתאמת', ואחראית הגיל הרך). היה בסדר גמור למרות ההרגשה שבוחנים אותך...בסה"כ אנחנו בין המשפחות הראשונות כאן שעושות חינוך ביתי והם לא כ"כ ידעו איך לאכול את העניין בהתחלה...כשהוזמנו לועדה בפעם הראשונה היה די 'מפחיד' אבל הגענו ברוח חיובית ובטחון שטוב לנו ומתאים לנו להיות בבית. קצת קשה להסביר לאנשי 'המערכת' במיוחד לאור השאלות המצופות שלהם...החלטנו עוד לפני הועדה שאנחנו עונים בכנות לשאלותיהם - נאמנים לדרך שלנו והנה, בסוף קיבלנו אישור.
השנה, אותו הצוות ביקר שוב והן מאוד נחמדות ועם נכונות לעזור ולתמוך בנו בכל מה שצריך...בועדה השנה נוכח רק בעלי כי בתי לא רצתה להכנס אז נישארתי איתה בחוץ...היה מאוד קצר כ-רבע שעה מקסימום-הליך פורמלי מחייב, ואני בטוחה שנקבל אישור גם השנה...
אמנם בתנו עדיין בגיל גן, נראה לי שלגבי ילדי בי"ס הסיפור קצת יותר קשה, נראה שנה הבאה...בכל אופן רציתי לחזק אותך בביטחון הדרך שבחרת בה, עם הקשיים וכמובן שישנם, תהיי נאמנה לעצמך קודם כל ומשום מה נראה לי שכל השאר פשוט יתאים עצמו אלייך - אליכם.
דרך אגב גם אנחנו מדבריים!

הי סיון!
תודה! אמנם שמעתי על משפחות שקיבלו אישור בסיוע מועצה מקומית שכנה-תוכלי לספר לי לאיזה מועצה מקומית אתם שייכים? כי כאן קיבלתי רושם שהגישה לא אוהדת. יכול להיות שהגישה בה נקטתי- לפיה איני מעוניינת בשום קשר בין הממסד לילדי בשלב זה,עלולה להקשות. גם מאוד לא מתאים לי לקבל לביתי אנשים של המערכת,שעינם ביקורתית ולא אוהדת מלכתחילה. עד דצמבר השנה הילדים היו בבית הספר עם המון קשיים. גישת צוות ביה"ס אלינו היתה מלכתחילה כאל עופות משונים.
אני מעדיפה כרגע לא לפתוח את דלתי בפניהם,ולהתחזק פנימה.

שליחה על ידי סיגל* » 17 יולי 2005, 16:07

היום כנראה נפלה ההחלטה שהגדולה נשארת איתנו בבית. אני אומרת כנראה כי עוד לא לגמרי מעכלת את זה... זה כל כך טרי.
מתלבטת האם לפנות למועצה ולעשות את זה מסודר או לתת להם לחפש אותי- מה המנוסים והמבינים אומרים בעניין?

,אפילו ראיתי נזקים שחילחלו לנפש של הילדים,
אם במדבר יקרה, שימי לב בבקשה:
אם תודיעי למשרד החינוך כי על רקע כזה את מבקשת אישור, הם יגבילו את משך הפטור מחינוך חובה תחת פיקוח שלהם עד לזמן שבו לדעתם הילדים יתאוששו או יחלימו מהנזקים שדיברת עליהם. ז"א, אם תקבלי השנה אישור כי "הילדים שלך ניזוקו" לא תקבלי בשנה הבאה אם יסתבר שהם כבר "בסדר". ואת ודאי לא רוצה להציג את ילדייך כבעלי בעיה כלשהי כדי לקבל פטור.
כדאי לברר היטב איך להציג עצמך לפניהם, ולקבל ייעוץ מקדים ממי שכבר היה שם (נאוה פרנס ?)

כי כאן קיבלתי רושם שהגישה לא אוהדת זה לא קצת מוזר שאנחנו תלויים ב"גישות" שונות במועצות שונות? לפי מה זה עובד, לפי הנטיה האישית או המצב רוח של מישהו?!

לא מתאים לי לקבל לביתי אנשים של המערכת,שעינם ביקורתית ולא אוהדת מלכתחילה.
את צודקת. במקומך לא הייתי מונעת כניסה שלהם (זה רק יערים קשיים, יצור רושם רע וגם החוק מגבה אותם) אלא דורשת לדעת קודם מי האנשים ומה הכשרתם ונסיונם בנושא ספציפי זה, ומבקשת/דורשת שיישלחו אנשים ש למדו את נושא החינוך מן הבית ולא מצפים למצוא בביתך התנהלות שדומה למה שהם מכירים בבתי ספר. אם גישתם עויינת מלכתחילה בגלל דיעותיהם האישיות או בורותם בנושא, הייתי עומדת על כך שישלחו אדם שהוסמך לבדוק משפחות שמחנכות בבית. שקרא על כך חומר מקצועי ולמד את הנושא.
כל הצורך בהתגוננות מכעיס. אם זה חוקי, אז מה זה משנה מה הגישה האישית של מי שבמקרה יושב במקום מגורייך. אם הגישה שלו זה מה שקובע, אז למה הם קוראים לזה חוק ולא המערב הפרוע?!

מלומדי החינוך הביתי ה"קשישים"... אם אינני טועה הם לא ממש התנסו במה שאת עברת. אבל אולי אני טועה. לא הייתי שוקעת לאופוריה. ה"קשישים" לא בקשר עם שום קב"ס ולא רשומים בשום מקום. ואת כן. יש גם "קשישים" שמקבלים אישורים. ואיתם את צריכה לדבר.
ובכלל, לעבור מעמדת מסתתרת לעמדת דורשת בגוו זקוף וראש מורם שיטפלו במקרה שלך בכבוד הראוי.
את לא צריכה לפחד מאף אחד אבל הדרך שלהם לטפל בך היא לשכנע אותך שאת כן צריכה לפחד.
אל תאמיני להם.
זכותך לגדל את ילדייך כראות עינייך.
תביני שבסוף, אם לא יאושר לך החינוך הביתי, הם יצטרכו להסביר למה, ואת לא חייבת להיות שבעת רצון מההסבר שלהם.
כך לפחות אני רואה את זה. הביטחון בדבריי הוא לא מתוך נסיון אלא מתוך תחושה עזה בצדקת קוו המחשבה הזה.

סיגל
את רצינית??? אנחנו מאוד מאוד נשמח להכיר , לארח ולהתארח אם זאת ההחלטה (וגם אם לא....)
כיף לחשוב שיהיה מישהו קרוב.
הבת שלך עולה לגן חובה, ולכן את חושבת על המועצה?
כי אני לא חשבתי לפנות למישהו לפני גיל כיתה א'.... אז תעדכני.

אני לא חשבתי לפנות למישהו לפני גיל כיתה א'....
גם אני לא, הם פנו אלי.

היום כנראה נפלה ההחלטה שהגדולה נשארת איתנו בבית.
וואוו. אני מתרגשת בשבילך! המון בהצלחה בדרך החדשה!
מתלבטת האם לפנות למועצה ולעשות את זה מסודר או לתת להם לחפש אותי- מה המנוסים והמבינים אומרים בעניין?
האמת שגם אני עדיין מתלבטת בנושא, כל המנוסים סביבי אומרים לי לחכות... בסוף הרי יגעו אלינו...

גם אני לא, הם פנו אלי.
אגב, גילה. אנחנו את הפניה הראשונה קיבלנו כשהבת היתה בת 2.5 (הזמנה לטרום חובה)!
התעלמתי, אף אחד לא עשה שום דבר, לא נרשמה התרגשות אצל אף אחד... גם לא בשנים הבאות, כשהמשכנו לקבל הזמנות לרשום אותה לגן חובה וגו'

התקשרו אלי, ואמרו לי "אתם צריכים לעשות נוהל חינוך ביתי". לא שאלו, ולא שכחו.
לא נורא, הפוליצר יתחלק

הפוליצר יתחלק
מזתומרת?

גילה, בני כמה הילדים? מה את מתכוונת לעשות?

אוי, סליחה. זו היהת בדיחה חצי פנימית.
"הפוליצר" - פרס ספרותי על הבקשה/תכנית לימודים התמציתית ומנוסחת היטב.
התכונתי לומר ש - לא נורא, ישבתי וכתבתי נייר (שאני די גאה בו).

יש גם "קשישים" שמקבלים אישורים. ואיתם את צריכה לדבר. אמנם דיברתי.
ייתכן ואעזר במערכת חינוך שכנה-שם ניתנת מלוא העזרה לבוחרים בחינוך הביתי. מסתבר שאנשים בודדים ואקלים חברתי - סביבתי יכולים לשנות לכאן או לכאן-מה שמראה שהמסגרת החוקית אינה אלא כלי בשירות האדם-וטוב שכך .

את לא צריכה לפחד מאף אחד אבל הדרך שלהם לטפל בך היא לשכנע אותך שאת כן צריכה לפחד. נכון . ולכן פתחתי את הדף הזה-כי מול הפחד יש כל מיני שיטות להתחזק. אחת מהן היא לחפש דומים לי -"דומה בדומה יירפא"... אלא שנכון-גם בתוך הדומים יש שונות גדולה,ואני מודעת לכך ש"כל מקרה לגופו",ושבעצם בסופו של דבר אני צריכה למצוא את התמהיל הנכון לילדי ולי. עד עכשיו אני בתחושה שהצלחתי לטפל נכון בעניין הרגשי,לתת לילדים תחושת בטחון שבחרנו נכון,ושהחלטתי מכל הכוונה לקחת על עצמי את ההחלטה הזו. בשונה אולי ממשפחות אחרות בחינוך הביתי-הבחירה היתה משותפת לי ולילדים,תגובה לרצון שלהם להשאר בבית והמשך טבעי לרצון שלי מתמיד לבחור בזה עבורנו. אבל עדיין אני מרגישה שחסרה את הסביבה הביתית תומכת הלמידה שבה אני מאמינה. חסרה שקט כלכלי לשם כך,אבל הרווחתי דבר נפלא שאף מפחידן לא ייקח ממני:אני יודעת שלחיות עם ילדי וליצור ולעבוד וללמוד איתם -זה רווח יומיומי מצטבר.. ואני צוברת ממנו עוד ועוד,עד שינסו להציק לי שוב. ובאמת התנאי של ביקור רק של מביני עניין בחינוך ביתי היא נכונה. איך אבל אפשר לדעת אם יש לזה כיסוי?_הייתי עומדת על כך שישלחו אדם שהוסמך לבדוק משפחות שמחנכות בבית. שקרא על כך חומר מקצועי ולמד את הנושא. ואולי גם עובד סוציאלי שמכיר נשים גרושות עם שני ילדים שרוצות לפתח את עצמן יחד עם גידול הילדים ולא להפוך למעמסה על החברה בנוסח "אם חדהורית עם אבטחת הכנסה"? לא,אני ממש לא חושבת ,במחשבה שניה ועקרונית-שאכניס מישהו מאנשי מערכת החינוך אלי הביתה. אפאחד מהם לא ידע טוב ממני מה טוב לילדי ולי,אם כבודדים ואם כמשפחה. ניסיתי-שוחחתי עם "בעלי מקצוע" ו"מומחים" והבנתי שהכלים בידי,והם כמעט כלי ריק... יותר פוחדת מעצמי-שאשבר בגלל ניגוד צרכים שביני לבין ילדי,שיתגלה בהמשך(?)או בגלל נסיבות כלכליות ואחרות...

תביני שבסוף, אם לא יאושר לך החינוך הביתי, הם יצטרכו להסביר למה, ואת לא חייבת להיות שבעת רצון מההסבר שלהם תודה!

ושכחתי לענות - הילדים בני 4 וחצי. יהיו בני 4 ותשע (פספסו ביומיים את התאריך הקובע של השנתון. למה לא יכולתי להתאפקצת?

) בספטמבר.

בשמת, נורא מעניין אותי מה תעשי אם הרשויות יתעצבנו מהגישה שלך, ויבקשו ממך לעמוד בנהלים, ואז יודיעו לך שלדעתם, תחושתם, כאבי המחזור שלהם, את לא עומדת בנהלים. למה? ככה. כי נדמה להם שאת לא מודעת לאחריות הרבה שעל כתפייך, שאת אובר קווליפייד, שאת גאוותנית ובטוחה בעצמך אבל בעצם אין לך מושג מה חובותייך כלפי הילד הצעיר שברשותך. שאת לא מלמדת אותו את החומר הנדרש לגילו, שאת לא מלמדת אותו עמידה בזמנים, ויש אצלך בבית יותר מדי חופש ויש להם פסיכולוג שמוכן לתת חוות דעת מקצועית על פגיעה רגשית בטוחה בילדך בגלל האוירה החופשית בבית, ושזוהי טובתו להכנס למוסד חינוכי מסודר לאלתר, ולכן הם מסרבים לתת לך אישור. על רקע, נגיד, בעיה אישיותית שלך, לדעתם. ונגיד שתערערי, ותחושתם זו רק תתחזק. והם יודיעו לך שתהיה נגדך תלונה במשטרה אם לא תשלחי את הילד שלך לבית ספר בתחילת שנה הבאה ושהם דורשים שגם את עצמך תעברי בדיקה פסיכולוגית. מצב דמיוני, כי אולי לדוקטור באוניברסיטה לא קורים דברים כאלה, אבל נניח שכן. מה היית עושה?
ובבקשה אל תגידי לי "לי זה לא יקרה כי אני לא פוחדת" ונסי לשתף פעולה עם השאלה שלי. ז"א, הפעילי את הדמיון.
ומה היית עושה אם זה היה קורה לשכנה שלך?

ונסי לשתף פעולה עם השאלה שלי. ז"א, הפעילי את הדמיון
תודה, לא בא לי.

ומה היית עושה אם זה היה קורה לשכנה שלך?
מה אני הייתי עושה? זו לא השאלה. מה היא היתה עושה.

ותודה על תגובתך. הסקתי את המסקנות.

בשמת, תירגעי. לא יודעת איך קראת את השאלות שלי. אבל אני מזמינה אותך לקרוא אותן שוב. אין בהן שום התגרות. אני שואלת אותך באמת .

ז"א, הן לא נכתבו בשום התגרות, ואם כך זה נקרא לך, הביני שזו מגבלת-מסך, או מגבלת כתיבה שלי, וזו לא היתה כלל הכוונה.

תקראי את עצמך שוב.
את רוצה את תשובתי? אם הייתי מקבלת מסר חצוף כזה ממשרד החינוך, הייתי מזמינה אותם להתראות בבית המשפט.

בשמת ופלוני אלמוני/ת-
לא קראתי את התחלת הדיון ביניכם (היכן הוא מופיע?) אבל כמוך בשמת אני בתחושה שמדובר בעניין משפטי ודי. מכתב אותו קבלתי ממנהלת ביה"ס בו למדו ילדי-כלל נוסח משפטי מאיים. אז באמת מה שצריך זה כנראה עורך דין טוב ... ובינתיים הרושם הוא שאנשי המערכת פועלים "לפי הנוהלים" ודי. אין להם באמת רצון לחנך הורים. אלא בעיקר לדאוג לכך שמישרתם לא תיפגע.

אז באמת מה שצריך זה כנראה עורך דין טוב
אפילו זה לא בהכרח.
זה שהמנהלת מאיימת, לא אומר שום דבר מעבר לרצון לנחם את האגו שלה, ורצון "להעניש" אותך.
היא מנסה להפחיד. אם תפחדי, היא הצליחה. אם לא תפחדי, זה יכול להישאר ככה, חסר ערך.

התחלת הדיון היא בהודעה שלי שמחקתי.

ראו דף אי קבלת אישור לחינוך ביתי אני מתייחסת שם לעניין ה"נוהלים" של משרד החינוך מחד ו"שלנו" מאידך...

ילדי חזרו היום משבוע נפלא במחנה של מדע רום-לא הפריע להם להתנתק מאמא לחמישה ימים מלאים. ואני גיליתי כמה קשה בהתחלה לחזור לקצב חיים בלעדיהם...
חינוך ביתי שמקבל גיוון מדי פעם במסגרת חיצונית טובה וחוויתית-ייתכן שזה יוכל להיות מתכון (מאושר) להמשך?.
היא מנסה להפחיד. אם תפחדי, היא הצליחה. אם לא תפחדי, זה יכול להישאר ככה, חסר ערך. ראי התייחסותי בדף הנ"ל לעניין האיום והפחד אצל אנשי מערכת החינוך.
אני לא חשה פחד-אבל מוטרדת משתי בחינות: האם אאלץ לבטל זמן ולהקדיש מחשבה ל-איך להסתדר עם המערכת במקום ל-איך להתארגן נכון עם הילדים והעבודה ע"מ שחיינו יהיו רגועים ומתוך כך גם מלאי ענין,הנאה ולמידה... ומהבחינה השניה: האם אעמוד בקריטריונים שקבעתי לעצמי בעניין החינוך הביתי? הם בעיקר מחייבים תהליך מתמשך של הקשבה לילדים ולעצמי. והפרעות חיצוניות עלולות להפר את האיזון הזה.
בעצם,מדובר באותו עניין בניסוחים שונים...

אם במדבר,
אני רק אספר לך שאני מכירה רבים שקיבלו מכתב מאיים שכזה (מסיבה דומה להחלטה לחנך בבית).
ולא עשו להם כלום, ממש שום דבר, זו סתם פרוצדורה כזו, שמנהלים של בתי"ס חייבים לבצע (או מרגישים שהם חייבים).
בדר"כ במקרים שבהם באמת יש בעיה עם ילד שלא מגיע לביה"ס, זה השלב הראשון לפני ביקור של קב"ס.
היא באמת שלחה לך את זה סתם, בשביל להפחיד אותך. נכון שדרך הפעולה שבחרה בה מרגיזה, אבל אין לך סיבה להלחץ ממנה, למשרד החינוך אין זמן וכסף להתעסק עם תביעות משפטיות, ואם אתם עוברים את התהליך ומוכרים ע"י הקב"ס/ית המקומית, אין לך בעיה, לא עם המכתב הזה, הוא האחרון בטרדותייך.

שלום נאוה!
אני מודה לך על מכתבך,אך לחלוטין לא מקבלת את אופי הדברים וה"הנחיות. " - לטעמי הדרך הנותנת כוח לבעלי השררה,אינה דרכי. את כוחי אני אמנם שואבת מתוכי פנימה. ואת שאלותי לעצמי ולאחרים שבחרו בדרך דומה,אני שואלת מתוך התלבטויות ,כבצעידה איטית אך בטוחה. השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היתה-מה פירוש מאושר? האם אני מצפה לאישור או שפשוט אחתור כך לאושר?הזמן מראה שהאושר קרוב (וקיים) יותר מהאישור...
אז חינוך ביתי מאושר אין פירושו בהכרח חינוך עם אישור חיצוני - של בני משפחה אחרים, או של ברי סמכא זרים.בעיסוקי המגוונים בשנים האחרונות הכרתי את מערכת החינוך בקצה היותר מעשי שלה-מעבודה בבית ספר בתפקידי הדרכה,הוראה ואירגון. הייתי גם בקשרים בתוך ממסד חינוכי יישובי. לקחתי חלק בנסיון להקמת בי"ס אלטרנטיבי,שכשל. אז מה? האם זה עושה אותי חכמה יותר לגבי "המערכת"? זה רק לימד אותי ביתר שאת מה טוב יותר לילדי-לא רק מתוך אמונה,אלא גם מתוך ידיעה. אנשי מערכת החינוך הם אלה שיצטרכו לתת את הדין,אם וכאשר יחליטו להפריע לנו לנהל אורח חיים בריא ומאושר . ובעניין היותי אזרח שומר חוק-נסיוני לקיים את החוק כלשונו פגע ממש בילדי. מצבם הרגשי,החברתי והלימודי השתפר פלאים מאז אנחנו בחינוך ביתי. ובכל זאת,אין לי כוונה לשתף בזה מישהו מאנשי המערכת ש"יזמין עצמו" אל ביתי. אם אמצא לנכון,אפגש איתם. במשרדם. ללא ילדי.
כשאת הולכת לועדה אני לא בטוחה שארשה זאת לעצמי פעם נוספת. אלא כאמור עם עו"ד,או מול אדם אחד שהמערכת תבחר שייצג אותה מולי. אחד לאחד !

מיכל-
מאז המכתב הנ"ל הוזמנתי לועדה (ראי דברים קודמים שכתבתי). הועדה רק חיזקה את דעתי שאין לי צורך כרגע באנשי מערכת שייתנו לי אישור. אלא שעלי לתת את דעתי בראש וראשונה לאופיו של החינוך הביתי. ילדי יצאו למחנה קיץ של שבוע,חזרו מלאי חוויות . בזמן הקרוב ניבדוק יחד מה מעניין אותנו לעשות בשנה הקרובה.ומניחה כעת לעניין האישור. לפי תגובת הועדה אחליט אם להעזר בשירותי עו"ד. תודה על העידוד.

אני לא בטוחה שארשה זאת לעצמי פעם נוספת. אלא כאמור עם עו"ד,או מול אדם אחד שהמערכת תבחר שייצג אותה מולי. אחד לאחד !
נדמה לי שאת זה אני לוקחת מכאן.

עכשיו קראתי! בהצלחה לך ולילדייך אם במדבר (וגם כל האחרים).
נראה שאתם בדרך הנכונה - אני יכולה להבין אתכם.

ימי החופש הגדול יוצרים אי שקט גם אצלנו,לא רק במשפחות ששולחות ילדים לבי"ס. הקשר האינטנסיבי עם חברים שבדרך כלל מחלקים את זמנם בין בית למסגרת חיצונית לעיתים משמח ולעיתים יוצר מעמסה עלי,כמי שרגילה לקחת חלק מלא בחיי הילדים. אולי כחלק מהבחירה בחינוך הביתי,צריכה ללמד עצמי אדישות. אולי האושר "כמו נוצה קלה ברוח שרגע מעופפת באויר,על כנף הרוח נישאת עד שתנוח..." אולי פשוט צריכה טיול אמיתי,הרחק מהבית... גם החיפוש אחרי שותפים קרובים שייתנו חיזוק (או חיבוק..) מדי פעם מעייף. בכל אופן-מחר אנחנו יוצאים לשלושה ימים של שהייה בטבע עוד יותר קיצוני מזה בו אנו חיים,בלב הערבה-שם נצטרף לחוקר ציפורים לסיורים בעיקבות ציפורים וטבע. אני מקווה לחזור רגועה יותר. הזמן האחרון היה מאוד אינטנסיבי-הנסיון לארגן את החיים לטובת חינוך ביתי ,ואת הפרנסה בהתאם לכך-יצר כל כך הרבה אי שקט ומתח,התחלתי להרגיש חולה. ועדיין אין לי פתרונות להרבה קשיים שרואה בדרך. לפחות את הקושי לצאת לימי הצפרות הללו פתרתי,עם עזרה קלה מצד אביהם של הילדים.
רוני תודה על העידוד-אשמח להמשיך להתכתב גם בדף שלך...

ממעטה האלמוניות, שולחת לך חיבוק, חיזוק והערכה על דרכך. (אנחנו לא מכירות.)

אמא במדבר (במדבר איפה בערך?) מקווה שאתם נהנים מהטיול שלכם ומצליחים לתפוס גם מעט שקט נפשי, ורק שתחזרו עם המון כוח וחוויות מהנות!

אם במדבר, מה שלומכם? היכן אתם?

הי רוני.
עוברים ימים קשים.
כאילו חזרתי שנתיים אחורה.
מוצאת עצמי שוב מתעסקת בענייני גירושין. פתאום ללא עבודה מסודרת .ואבא שנמנע מלקחת חלק אקטיבי,כתמיד. והתלבטויות לגבי האיבחון מציפות אותי מדי פעם.
גם מכתב הזוי ממנכל"ית משרד החינוך,לפיו אמורה להחזיר את הילדים לביה"ס ב1 בספטמבר לא מועיל להרגשה. אם כי מזה הכי פחות נלחצת. בכל זאת המומה עדיין מהתנהלות משרד החינוך בעניינים שבתחום עיסוקם. עושה רושם שכל החלטה שם מתקבלת הפוך מהרצוי:לא טובת הילד לנגד עיניהם,כי אם "נוהל תקין" גרידא.
" מילא.יש ימים טובים מאלה. הם יבואו חזרה."

תודה מאוחרת...ממעטה האלמוניות, שולחת לך חיבוק, חיזוק והערכה על דרכך. (אנחנו לא מכירות.)

אם במדבר היקרה,
התגעגעתי, את עוד כאן? מה שלומכם??

גם מכתב הזוי ממנכל"ית משרד החינוך,לפיו אמורה להחזיר את הילדים לביה"ס ב1 בספטמבר לא מועיל להרגשה.

אם תרצי עזרה, אני כאן...

שלום רוני ונאוה!
בחודש שחלף קרו דברים מעניינים וטובים בסה"כ:
בעקבות מכתבה החד משמעי של מנכלי"ת משרד החינוך דווקא התחזקתי בתוכי . ואפילו שלחתי מכתב תשובה בו אני מחדשת את הצהרתי לגבי הבחירה בחינוך הביתי. שוב-זו הצהרה ולא בקשה, נאוה. איני מקבלת בשום מקרה את גישת הממסד הרואה בי עוברת על החוק. נעניתי לפנייתם והגעתי ל"ועדה למניעת חינוך ביתי". אם אוזמן שוב,אחשוב פעמיים אם מתאים לי לעמוד (או לשבת) בפני בעלי דיעה ותפקיד הנוגדים את תפיסת עולמי. אם ארגיש שיש צורך,אעזר בשירותיו של עורך דין. אבל אולי לא יהיה צורך. כרגע אני בונה עם הילדים לאט לאט סביבה ביתית תומכת למידה,פיניתי את שעות הבוקר לטובת הבית,ואני מטפחת את מקורות התעסוקה העצמאיים שלי.
שכן המכשלה הגדולה כרגע אינה משרד החינוך אלא הקשיים הכלכליים שהם תוצאה של בחירה מלאה שלי:לא לעבוד במערכת חינוך הנוגדת את תפיסת עולמי,ולגדל את ילדי בסביבה ביתית . לשמחתי אביהם של הילדים תומך בפועל,בעיקר מבחינה כלכלית. אלא שגם אפשרויותיו מוגבלות ולכן אני בעיקר עסוקה ,במקביל לבניית תוכנית הלימוד , בחיזוק כיווני התעסוקה מהם נהנית ממילא:עיצוב,ואירגון פעילויות אמנות בשיתוף עם אמנים. והפתעה :בשכנות אלי מתגוררת משפחה מארה"ב,עם ארבעה ילדים בחינוך ביתי. הם יצרו אתי קשר לאחרונה. אני מניחה שמנסיונם אוכל ללמוד לא מעט,
גם בעניין השוני שבגישה הממסדית שם לעומת זו שבארצנו הקטנטונת...
אמנם במשפחה המורחבת גיליתי שוב חוסר הבנה,מכיוון לא צפוי. אבל מניחה לזה כעת. סופסוף מתחילה שנה חדשה עם בחירה אמיתית לחיי ולחיי ילדי.

שנה טובה!

האם להבים קרובה אליכם? תרצו להפגש?

זו הצהרה ולא בקשה, נאוה

אני שולחת הצהרות כבר 3 שנים.
בלי קשר לכתוב, זו עדיין בקשה מבחינת התהליך.

אני לא אוייבת שלך, ותופתעי עד כמה דעותייך לא שונות משלי.

ההבדל הוא רק שגיליתי שבאמצעות תקשורת ומתינות, אני משיגה הרבה יותר....

יותר מזה, גם משרד החינוך אינו אוייב שלך,
יש שם הרבה אנשים שגם דעותיהם לא שונות בהרבה משלך....

כל מה שצריך זה להניע את הדברים באמצעות האנשים הנכונים.

סופסוף מתחילה שנה חדשה עם בחירה אמיתית לחיי ולחיי ילדי.
בדיוק! תתמקדי בזה!
שנה טובה.

אם במדבר,
נהדר לשמוע שהדברים מתקדמים בכיוון הרצוי.
שנה טובה, שנה של בחירות אמיתיות ומעט קרבות עם הממסד. לך ולילדיך, מכל משפחת כשר.

תודה!
היום חוויתי את השילוב לו מייחלת : התחלת יום עם הבנים,שיחת בוקר,ארוחה ,וביקור אצל המשפחה מארה"ב.
קיבלתי מבט מקרוב על אורח חיים של חינוך ביתי אחר מהמוכר במחוזותינו: ארבעת הילדים היו עסוקים בלימוד עצמאי,מתוך ספרי קריאה ולימוד שהמשפחה בחרה ,ובאתרי אינטרנט. אם המשפחה עוסקת בעצם בהוראה ביתית ממש,במקביל לענייני הבית השונים. יצאתי עם מספר ספרים לדוגמא,מתוך כוונה לבדוק אם יתאים לנו לשלב חלקית לימוד מובנה ביומיום שלנו. גיליתי שאני מתרגשת מהאפשרות ללמוד יחד עם הילדים נושאים ישנים וחדשים. אני מקווה שנמצא את הדרך ללימוד משותף ,טבעי ולא מאולץ. אחרי אירוח של המשפחה הנחמדה לארוחת ערב בביתנו,התפניתי בטבעיות לעבודה בסטודיו-כשהילדים מצטרפים אלי לשעה קלה . אז אם אזכה לעוד ימים כאלו:של שהייה עם הילדים,חברה מעודדת חינוך ביתי ועבודה בסטודיו-דייני. (טוב,גם פרנסה טובה לא תזיק...). האמת,לא חסרים רגעים של קושי,אבל זה כמו ללכת בכיוון הנכון לנווה המדבר,רק שבדרך יש יותר מדי פאטה מורגנות...עדיין לא יכולה לנוח ולהנות באמת.
שנה טובה לכולנו,והרבה תודה על העידוד והברכות!

האם להבים קרובה אליכם? תרצו להפגש?

לא כל כך קרובה,אבל בדרך צפונה,כשנוסעים לתל אביב -זה יוכל להתאים...רק שבזמן הקרוב אנ'לא רואה את זה קורה כל כך.
אבל ספרי ליאת מי את..אמא? אישה לבד? אשת משפחה?עסוקה כמוני בחינוך ביתי ? אפשר בינתיים להכיר וירטואלית.

נאוה שלום-איני מעוניינת לחלוטין לעסוק בצד זה של החינוך הביתי. כרגע ואולי בכלל לא רוצה לעסוק אלא במהות. באשר מהותי לי ולילדי. אין לי כוונות להניע תהליכים אלא בבית פנימה. לתפיסתי,התהליכים הגדולים והרחבים קורים מעצמם,ללא מלחמות או אויבים. בשקט,בהקפדה על הקשבה למה שנכון לכל אחד לעצמו-בא השינוי.
בחרתי במודע לנתק את עצמי מהמערכת הביורוקרטית,מפקידות החינוך על גווניה. למה לי לעסוק בזה ? זה יהיה יומרני ומיותר מצדי לפעול כמנוע לתהליכים שמעבר לביתי פנימה. ומודה על מתנות נפלאות שמקבלת:אנשים שמכירה בסביבתי הקרובה דווקא נותנים לי חיזוק וכוח. מתרחקת במפגיע מאנשים שמחלישים אותי,שמפריעים לי להקשיב למה שנכון לי ולילדי. כשאתחזק,אני מניחה שגם מול הביורוקרטים למיניהם אוכל לעמוד. לא כמול אויבים חלילה. אלא כבני אדם .
שנה טובה גם לכן!

בימים הקרובים נפתחת תערוכה שלי . הילדים מבלים זמן רב יותר עם אביהם,שם הם זוכים לעיסוקים אחרים מאלו שבבית:חברים אחרים,פעילות ספורט,ביקור תכוף בספריה (כאן הם מסרבים ללכת לספריה,השוכנת אחר כבוד בתחום בית הספר אותו עזבנו בשנה שחלפה). בין ציור להכנת מסגרות-הצלחתי להתקדם מעט מאוד בתרגום ספר לימוד שקיבלתי בהשאלה מהמשפחה מארה"ב.בתוך כך אני תוהה איך נתקדם עם הבחירה להיות בבית. ואם אצליח לקראת התערוכה הבאה לשלב יותר את הבקרים ביחד,שמהם אני מרגישה שיכול להתפתח משהו משותף לשלושתנו. זו לא אידיליה. שלושה לפעמים זה הרבה ולפעמים זה כל כך מעט... הילדים לפעמים מציינים שחסר משהו (חתול,תינוק...),ולי ברור שכרגע חסר בעיקר סוג של שקט אצלי. יש תקופות כאלה. בעיקר כאשר מחליטה/נאלצת לעסוק כמעט רק בפן אחד של החיים ולהזניח את האחרים לטובתו. עם הזמן,כך מאמינה ומשתדלת-תתחולל סינכרוניזציה...מעגלי החיים ייפגשו ,ענייני הבית הלימודים האמנות... מהמשפחה הנחמדה שהכרנו,למדתי שבארה"ב קיימים מספר נושאים שמשפחות בחינוך ביתי מחוייבות לעסוק בהן. זה דווקא מצא חן בעיני -ההגדרות הרשמיות האלו,שאפשר לפרק אותן לחיי יומיום ולגלות שבעצם אנחנו מכסים אותן אחת לאחת . בכל זאת,אני נהנית גם לכוון עצמי ללימוד מסודר-אלא שעדיין לא ברור לי אם הוא ישמש אותי כדי לרענן ידע בעבור השיחות עם הילדים,או כדי ליצור ממש התנהלות מסודרת של שעות לימוד משותפות. משהו שדומה יותר לhome schooling.
לא הופתעתי לגלות שבמחקר שנעשה אודות החינוך הביתי,נמצא שרוב המשפחות בארץ נוהגות למעשה unschooling.(איני זוכרת כרגע את שם החוקרת). המפגש עם חינוך ביתי נוסח אמריקה חידד לגבי את ההבדל שבין שתי הגישות. אני חותרת לגישה משולבת. אלא שיותר ויותר חשה שלרצון הילדים משקל לא פחות משמעותי מלתיאוריות שסביב. ושם גם התשובות. שם,וברווח שבינם לבין האפשרויות הקיומיות...

נזכרתי:תרגיל קטן בחשבון- בני הגדול למד לאחרונה מה זו ריבית. מכסף שקיבל ורצה לחסוך,הצעתי שנפתח לו חשבון בבנק המשפחתי. כל שבוע שבו הוא ישאיר את הכסף ב"בנק" ,לשימוש המשפחה-הוא יקבל 1% . ואמנם,בכל שבוע ,הוא לפעמים מוסיף לחשבון את דמי הכיס,ואנו מחשבים את הפק"מ שהצטבר...נזכרתי במשפט של פקיד הבנק שהסביר לי פעם ש"ריבית זה כמה שעולה הכסף". השימוש של המשפחה בכסף אותו חוסך הבן-מסביר יפה ובאופן מוחשי מה פירוש כסף שעולה כסף...שהרי אם אנחנו משתמשים בכספים שלו,זה עולה לנו כמו נגיד להשכיר מכונית.
עכשיו השאלה אם צריך גם לצרף לתרגיל המעשי הזה תרגילים נוסח בית הספר כמו חוברת עבודה ... אולי פנקס ומחשבון יספיקו. ומה עם לעשות שימוש בתרגילי חשבון לצורך תרגולי מוח ושכלול יכולת חשיבה? זה בעצם מה שמטריד אותי בחינוך הביתי החופשי-שאין ממש עיסוק במה שמעבר למעשי,ל"פרקטיקה" של החיים (?)

אולי פנקס ומחשבון יספיקו
אצלנו זה מספיק. אצלנו בגלל שהגדול מפוזר מאוד בחפציו, הצענו לו שישים את הכסף בבנק המשפחתי והקדשנו מחברת עם כריכה קשה לרישומי הבנק.

עכשיו השאלה אם צריך גם לצרף לתרגיל המעשי הזה תרגילים נוסח בית הספר כמו חוברת עבודה ...
רק אם את רוצה שהוא יפסיק לעשות אותם מרצונו החופשי...

סליחה על ההפרעה, אבל אני רוצה להעמיד כמה דברים על דיוקם:

מהמשפחה הנחמדה שהכרנו,למדתי שבארה"ב קיימים מספר נושאים שמשפחות בחינוך ביתי מחוייבות לעסוק בהן.
רק אם בוחרים בזה (יש כל מיני מסלולי חינוך ביתי, וזה גם משתנה ממדינה למדינה בארה"ב).

לא הופתעתי לגלות שבמחקר שנעשה אודות החינוך הביתי,נמצא שרוב המשפחות בארץ נוהגות למעשה unschooling.(איני זוכרת כרגע את שם החוקרת).
אם את מדברת על חיה הלר-דגני, אז לא מדובר במחקר אלא בשיחות שהיא ערכה עם 10 משפחות. אי אפשר להסיק מזה הרבה.

מחברת עם כריכה קשה לרישומי הבנק. כן,תודה. חשבתי על זה כשלב נוסף-בינתיים אני רושמת אצלי במחברת חישובי הבית. לכל שלב כזה נידרש אצלנו רגע מסויים שאליו אני מכוונת בבוא הזמן... ומאחר ושני הילדים שונים מאוד בצרכיהם/יכולותיהם/רצונותיהם-גם לא בטוחה שלשניהם יתאים פנקס כזה.

רק אם את רוצה שהוא יפסיק לעשות אותם מרצונו החופשי... אני בכל זאת אשמח למצוא דרך להשתעשע בחשבון...לא בנוסח "דפי עבודה" אלא מתוך התרחשות ביתית וחוץ ביתית כיפית. לשם כך זקוקה בעצמי לרענון נושאים חשבוניים...

רק אם בוחרים בזה (יש כל מיני מסלולי חינוך ביתי, וזה גם משתנה ממדינה למדינה בארה"ב).
ובכל זאת:אני אהבתי את עצם העניין שיש התייחסות ברורה לנושאי למידה. לא בעבור תוכנית יומיומית מחייבת,אלא כאמצעי בו אוכל להשתמש על מנת לבדוק את עצמי/עצמנו. איני רואה פסול בהנחיות שאינן מחייבות.חלילה לי מלשאוף לכוון את מערכת החינוך לאופי של הנחיות מחייבות למי מאנשי החינוך הביתי,וארצות הברית אינה מהווה בשבילי מחוז לדוגמא בנושאי חינוך ביתי,אלא דוגמא למקום בו ההתייחסות אינה על דרך השלילה לכל אנשי החינוך הביתי. בארצנו הקטנטונת אין אפילו אישור לחינוך ביתי אלא רק "פטור מחינוך חובה",ואין רשת תמיכה ממשית ללמידה במסגרת החינוך הביתי. כל הבוחר בדרך זו מסתכן בהיותו עבריין או כמי שאמור להיות מחזר אחרי פקידי חינוך חסרי הבנה או אמפטיה לחינוך הביתי.
לשמחתי,כמפתחת תוכניות למידה באמנות,הגעתי להחלטה עם מטען מספק על מנת שאוכל ליצור אצל ילדי דרך ללמוד לבד. אני מאמינה שחלק מתפקידי כאם בחינוך הביתי הוא גם לתת לילדי כלים ללימוד מסודר,מתוך שמחה ובחירה -של הנושאים והדרך בה יילמדו. כגון-לימוד שפה חדשה,אם לא חיים בארץ בה דוברים שפה זו,מחייב לימוד מסודר של עקרונות בסיס של השפה.כמו גם הכוונה ללימוד באמצעות האינטרנט ועוד.

אם את מדברת על חיה הלר-דגני, אז לא מדובר במחקר אלא בשיחות שהיא ערכה עם 10 משפחות. אי אפשר להסיק מזה הרבה עוד לפני קריאת המאמר הנ"ל(אמנם מדובר בו) זו תחושה שקיבלתי:אנשי החינוך הביתי שהכרתי עוסקים בעיקר בהשתחררות מכל לימוד נוסח homescooling. אין בכך שום פסול,אם הדבר מתאים לבני הבית. אני עדיין לא מספיק זמן בתוך הבחירה שלי על מנת להעיד,אבל כבר נוטה לשלב "un" ו"home". וזקוקה לקרוא עוד ולהתפנות יותר לשם כך... כשנמצאת יותר זמן עם הילדים,הרבה דברים מקבלים בהירות מעשית ולא רק מחשבתית.

אני נהגתי לתת ליהונתן 20 ש"ח - תקציב ממתקים שבועי.
לימדתי אותו לבדוק מבצעים ולהשוות מחירים.
לימדתי אותו איך לקנות יותר באותו הכסף.

מונופול היה גם הוא כלי חשבוני נהדר.
יהונתן חישב את כל החישובים. כולל עודף כולל "דמי מעבר" (הבתים נותנים הזדמנות לתרגילי כפל)
מונופול קרלו היה הכי מתאים כי אפשר לבנות שם בתים גם אם אין לך את כל העיר / המדינה / העולם

מונופול היה גם הוא כלי חשבוני נהדר.
בכלל משחקים: רמי, וויסט וברידג', שח, ארבע בשורה, גבינה צהובה, ומה לא.

זקוקה בעצמי לרענון נושאים חשבוניים...
נסי את באופן:הספר חשבון להורים (לא קראתי, אבל מהכרות אם המחבר זה לא יכול להיות רע).

לימוד שפה חדשה,אם לא חיים בארץ בה דוברים שפה זו,מחייב לימוד מסודר של עקרונות בסיס של השפה.
למרבה ההפתעה זה ממש לא כך. כלומר, יכול להיות שאפשר ללמוד גם בדרך של לימוד עקרונות, אבל אני רואה אצל ילדי שהם לומדים אנגלית מצוין גם בלי זה.

כשנמצאת יותר זמן עם הילדים,הרבה דברים מקבלים בהירות מעשית ולא רק מחשבתית.
בהחלט.

עד אמצע שבוע הבא או יותר אהיה עסוקה בענייני התערוכה (אתם מוזמנים-התערוכה בקפנטו מצפה רמון...הנה מתחילה להחשף זהותי המלאה...), הילדים נהנים מביקורים משפחתיים,ולפעמים מלווים אותי בסידורים השונים.

בינתיים הבן הגדול גילה עניין באפשרות לנהל פנקס חשבון עצמאי. את הספר "חשבון להורים" התחלתי לקרוא-הוא בהחלט נראה מבטיח.ממליצים עליו בדף "חשבון להורים הנ"ל .

באמת צריכה לתת יותר מקום וזמן שלי למשחקים בבית. משום מה זה נשאר אצלי "הצד של האבא". אבל כאמאבא ...וכתחליף ממשי ומהנה יותר מספרי לימוד..נכון. ובכל זאת אני רוצה להקשות: כיצד יקבלו הילדים את היכולת ללמידה שיטתית ומסודרת?ומה לגבי "שכלול היכולות"-השכליות למיניהן?והקוגנטיביות ועוד כל מיני מילים של חכמי בית ספר? איך אוכל לעזור לילדי לשכלל אותם בלי בית ספר ובלי יצירת "מסגרת סבל"חליפית לבי"ס?

למרבה ההפתעה זה ממש לא כך. כלומר, יכול להיות שאפשר ללמוד גם בדרך של לימוד עקרונות, אבל אני רואה אצל ילדי שהם לומדים אנגלית מצוין גם בלי זה. "מצוין"-מה פירוש?האם לא נוצרות שגיאות שקשה אח"כ לשנות?
וכיצד את לוקחת חלק בזה,אם בכלל..?

אני מאמינה שהדברים פשוטים יותר משרואה אותם כעת. שלשאלות הללו יש תשובות יומיומיות שונות ,וחלק מהתשובות קיים בתגובה להתרחשות בבית ומחוצה לו. אלא שאני מרגישה שעלי לבחור גישה שתענה על צרכים שונים,ושתאפשר לילדים ולי לחיות יחד באופן שלא יעכב חלילה את ההתפתחות שלנו כיחידים.

כיצד יקבלו הילדים את היכולת ללמידה שיטתית ומסודרת?
מה זה אומר? זה משהו שאת חושבת שמקבלים בבי"ס?

ומה לגבי "שכלול היכולות"-השכליות למיניהן?והקוגנטיביות ועוד כל מיני מילים של חכמי בית ספר?
זה משהו שילדים לומדים בבי"ס? את מכירה בוגרי בי"ס שקיבלו את זה שם?

לגבי אנגלית: אני רואה התקדמות כל הזמן. יש שגיאות, אבל הן מתמעטות עם הזמן. החלק שלי בזה: כששואלים אותי משהו אני עונה. לדוגמא: "אמא, מה זה b-c-a-u-s-e?" -- "ביקוז, בגלל". או למשל "אמא, איך אומרים באנגלית זהירות אני קופץ?" -- "ווטש אאוט, איים ג'מפינג". פעם גם הסברתי לבן הגדול את כללי הפונטיקה הבסיסיים - שיעור של עשר דקות. אה, וגם התקנתי לו בבילון, אבל הוא לא כל כך משתמש בזה.

כיצד יקבלו הילדים את היכולת ללמידה שיטתית ומסודרת?
סיפור קצר: לפני שהוצאנו את הילדים מהמסגרות היתה לי שיחה עם אמא שעובדת כמזכירה בבית הספר האזורי. היא אמרה שלדעתה חשוב ללכת לבית הספר כדי לקבל מיומנויות שונות הקשורות בלימודים, כגון: איך לכתוב עבודה. היא אמרה שלה חשוב שהילדה שלה תצא עם מיומנות כזו בבית ספר. אמרתי לה שלא יצאתי עם המיומנות הזו מבית הספר, ויתר על כן, אני לא בטוחה שסיימתי את התואר הראשון עם המיומנות הזו (כדי להרגיע את מצפוני, סיימתי אותו עם מיומנויות אחרות).
מי אמר שצריך למידה שיטתית ומסודרת? כשאני רואה כיצד הילדים שלי לומדים כעת בחינוך ביתי, אני רואה שיש שם שיטה, אבל היא לא דומה בכלל לשיטה בבית הספר. השיטה אישית עבור כל ילד.

...זאת אומרת ש"תפקידי" כמבוגר המלווה את הילד לזהות את השיטה?לעזור לו לשכלל אותה?או אולי רק להתבונן וללמוד בעצמי? מנסיוני עד עתה,הנכון הוא השילוב בין כל אלו. ושוב-נחוץ לכך זמן,ושקט נפשי.
ועדיין אינני שוללת את הצורך בללמד את הילד מיומנויות כמו כתיבה (של מכתב,של רעיון..).
לפני מספר שבועות התיישב הבן הגדול מול המחשב,במטרה לכתוב משחק תפקידים שהמציא. הטקסט היה כתוב מסודר,ערוך באופן המודע לאפשרויות הקריאה שלו.ובסה"כ ברור וקריא. בכל זאת היו בו לא מעט שגיאות כתיב.
האח הצעיר,שהמילה הכתובה "יושבת " אצלו היטב כבר מגיל צעיר - העיר על שגיאות הכתיב,והגדול נעלב,כעס על ה"כישלון" של עצמו וקרע את הדף . אני השתוממתי לרגע,שתקתי..אח"כ הצעתי לגדול שנתקן יחד את טעויות הכתיב. ההצעה התקבלה לשמחתי. אח"כ הוזמנתי לראות את משחק התפקידים בפעולה.
כשמקשרת את דברייך,אביב,עם המקרה הנ"ל-שוב מתחזקת בי התחושה שעם הזמן כל מיומנות נחוצה יכולה להתפתח באופן טבעי , אך גם יש צורך בשכלול שלה, לשם כך נחוצים לדעתי שני דברים

רצון הילד ללמוד באותו רגע ,עניין שיכול להשתנות כהרף עין בשל התרחשויות חיצוניות או תחושות של הילד.

2 זמינות של המבוגר בחיי הילד (איני בטוחה שמטפלת היתה זוכה לשיתוף פעולה מהבן בתיקון השגיאות וייתכן
שמקרה כזה בנוכחות בייבי סיטר או מטפלת היה מחדד את קנאת האחים זה בזה,דבר שהקפדתי למתן כחלק מהסיטואציה ובהמשך).

יונת- תודה על הערותייך. אשמח לקבל עוד עצות ורעיונות לגבי לימוד אנגלית. אנחנו נעזרנו עד עתה במורה פרטית,דבר שנראה לי שאוותר עליו בקרוב לטובת לימוד חופשי יותר בבית.

קודם כל, רוצה להקדים ולברך אותך על פתיחת הדף הזה ועל הדיון הנהדר שמתפתח בו. לי עוזר לקרוא התלבטויות של אנשים אחרים שנמצאים בתהליך דומה לשלנו, ואני בטוחה שיש הרבה מה ללמוד מחילופי הדברים כאן. אז תודה

כיצד יקבלו הילדים את היכולת ללמידה שיטתית ומסודרת?ומה לגבי "שכלול היכולות"-השכליות למיניהן?והקוגנטיביות ועוד כל מיני מילים של חכמי בית ספר? איך אוכל לעזור לילדי לשכלל אותם בלי בית ספר ובלי יצירת "מסגרת סבל"חליפית לבי"ס?

מבינה מאד את החשש. בכלל, אני מרגישה שיש בי מין חשש כזה כשאני מנסה לבחון את מה שהם עושים / חווים / יודעים במונחים המוכרים לי מהמערכת החינוכית. אז אני נושמת עמוק וחושבת לעצמי, שמדובר בסך הכל בהגדרות שמישהו הגדיר ואני ממילא מערערת על עצם הנכונות שלהם. אז מה זה משנה אם קוראים לזה כפל או חילוק ארוך או משוואות.
אם הבן שלי אומר לי שאיל המושק חזק כמו 8 זאבים ופיל חזק כמו אלף מושקים ומשם מנסה לחשב כמו כמה זאבים חזק הפיל, הוא לא צריך משוואות בשביל זה, אבל זאת בהחלט היתה הזדמנות בשבילי לנסות להראות לו את המשמעות העמוקה של הכפל. שזה לא כח ועוד כח (כך שפיל שווה 1008 זאבים...) ויכולנו להשתמש במספרים יותר קטנים ובמושגים קרובים יותר לחייו. לצורך הפישוט שלי גם כתבתי את הדברים על קרטון שעבר לידינו...

והדוגמא הקטנה הזאת מתחברת לי גם למה שכתבת:
...זאת אומרת ש"תפקידי" כמבוגר המלווה את הילד לזהות את השיטה?לעזור לו לשכלל אותה?או אולי רק להתבונן וללמוד בעצמי? מנסיוני עד עתה,הנכון הוא השילוב בין כל אלו. ושוב-נחוץ לכך זמן,ושקט נפשי.

בעיניי, תפקידי כמבוגר הוא קודם כל להאמין בהם. לאפשר להם את הזמן והמקום להתעמק במשהו כמה שהם רוצים ולאפשר לשאלות לצוץ. מעצמם. מתוך תוכם. ולהקשיב. ולחכות עם התשובה. ולחשוב על השאלה. ואם צריך לנסות לענות, ולחשוב יחד איתם. ועבורי, יש קסם נפלא לגלות את "השיטות" הייחודיות לכל אחד מהם ואת הנטיות הטבעיות שלהם לדברים ולזכור שגם זה זמני, ועשוי להשתנות עוד מיליון פעמים...

אין ספק. הדרך הזאת, עבורי לפחות, תובעת ממני שוב ושוב להשתחרר מהמון דברים ולמצוא את האמונה שלי, בהם, בעצמי, בחיים ובכלל. וגם בעיניי נכון לא להנעל על איזה עקרון או אידיאולוגיה אלא לזרום עם עצמכם ולראות מה נכון וטוב לכם בכל רגע נתון ולא משנה איזה כותרת החליטו לתת לזה...

ושוב תודה על ההזדמנות לקרוא ולכתוב

ושוב תודה על ההזדמנות לקרוא ולכתוב
ותודה על דברייך... בימים האחרונים אני אמנם מעסיקה עצמי בשאלות על חינוך ביתי-שעה שמוצאת עצמי בלי הילדים שמבלים אצל קרובי משפחה. לפני שנסעו,נהנינו מאוד יחד מצפייה חוזרת ונישנית בסרט "חתול תעלול".
נראה לי שכהכנה לבואם אחפש את הספר - בעברית ובאנגלית. ואתארגן לזמני בוקר פנויים יותר . אחזור לדברים שכתבתם,נראה לי שקיבלתי מכם צידה יפה לדרך ,לזמן הקרוב.
בעיקר מתגעגעת כעת לילדי...
חג סוכות שמח.

לגבי אנגלית:
דברים פשוטים וראשוניים מוצאים לרוב בפרסומות -- אותיות בודדות או מלים בודדות, שחוזרות על עצמן שוב ושוב עד שהן נקלטות. יש גם כל מיני משפטים מסדרות או סרטים שחוזרים על עצמם, והילדים לומדים אותם ומשתמשים בהם. הרבה מהאנגלית שלהם מגיעה משימוש במחשב, שם לומדים קודם לקשר בין מלים לבין מה שהן מפעילות, ורק אחר כך לומדים את המשמעות שלהם. ואז פתאום יום אחד מגלים ילד שיכול לקרוא טקסטים ארוכים באנגלית או לנסח משפטים מורכבים...

לגבי איך לעודד לימוד אנגלית, כתבת בעצמך:
_1.רצון הילד ללמוד באותו רגע
2 זמינות של המבוגר בחיי הילד_
החלק של הזמינות בדרך כלל מתבטא רק בלענות על השאלות שלהם, אבל לפעמים הם גם שמחים לשחק משחקים עם אנגלית או לשמוע הסברים קצת יותר ארוכים.

לגבי האנגלית, BBCPRIME הוא ערוץ הטלויזיה הממלכתית באנגליה. יש שם תוכניות טובות באנגלית בעיקר בשעות הבוקר אבל גם אחה"צ. אפשר לצפות ולאט לאט להבין.
אתמול אבד לנו השלט של ה DVD. הילדים התעקשו אזהם ראו "אחי הדב" באנגלית. מדי פעם הם באו לשאול האם הם צודקים לגבי פירוש של מילים מסויימות. הם קלעו יפה ברוב הפעמים. "האם BEAR זה דֹב?

תודה. כל רעיון שלכם מתווסף למאגר,שמקווה להתחיל לעשות בו שימוש מכוון החל מעוד שבועיים..
עד אז אהיה עסוקה בעניינים קיומיים - שמהותם:התארגנות לעבודה יותר ויותר בסטודיו בבית. כבר מבשלת את תערוכת החורף שלי... אני רוצה להצליח לקיים השנה ארבע תערוכות לפי ארבע העונות. זו שכעת היא תערוכת הסתיו.מתוך רצון להתחבר לעונות השנה שבחוץ, במקביל להתעסקות בענייני הבית פנימה,ויחד עם התקדמות לכיוון של פרנסה נוחה יותר.
אבל אני רוצה להקשות ולשאול,בעניין הלמידה :מתי אצלכם יש בכל זאת מקום ללימוד "רגיל" (אנ'לא מוצאת ביטוי אחר ...אולי -"לימוד בדרך המקובלת?). בכל אופן-מתי ואם בכלל אתם מוצאים שיש מקום וזמן ללמידה שכזו:עם ספר,מחברת או נייר לרשום... עם תכנון של סדר למידה 1 2 3...האם לא נכון יהיה לתת גם לזה מקום וזמן מלכתחילה או בהמשך? ולו רק כדי לתרגל אופן למידה שכזה את הילדים. אבל אולי אני סתם מנסה להאחז במוכר והידוע לי. פשוט-באמת נהנית מאוד ללמוד גם באופן המקובל-כשזה בקצב שלי ובדרך שלי. האם לא כדאי שילדי יחוו דרך למידה כזו גם כן? ומהכיוון ההפוך אני שואלת את עצמי-מה זה בעצם אמור לשרת אצלם?

מתי אצלכם יש בכל זאת מקום ללימוד "רגיל"
כשהילדים רוצים...
לא מזמן שאלתי אותם איזה "שיעורים" הם רוצים (ככה אנחנו קוראים לזה, אם כי בד"כ זה מתפתח אחרת משיעור קונבנציונלי). אמרתי לכל ילד שורה של נושאים שהוא יכול לבחור מהם: גיאוגרפיה, כתיבה, ציור, אנגלית, חשבון, תכנות, ספרות, תנ"ך ועוד. כל אחד מהם הקשיב בתשומת לב, עד שפתאום, באחד הנושאים, נדלקו לו העיניים והוא אמר "כן! את זה אני רוצה!" (כל ילד בנושא אחר).
אז כרגע יש לכל ילד נושא אחד שבו הוא לוקח "שיעורים" מדי פעם (רציתי פעמיים-שלוש בשבוע לכל ילד, אבל זה קצת השתבש בחגים). אני מתחילה את השיעור עם איזושהי תוכנית מה נעשה, אבל בינתיים תמיד הילדים לקחו את השיעור למקומות רחוקים יותר ממה שתכננתי, כי מסתבר שמה שמעניין אותם זה דווקא לא "הבסיס" או הדברים הפשוטים.

יונת-תוכלי לספר על שיעור?לאו דוקא כ"שיעור לדוגמא" אלא כ"דוגמא לשיעור".

דוגמא לשיעור חשבון:
לוקחים מחברת משבצות אמיתית ועפרון אמיתי עם מחק אמיתי. (מאוד חשוב.

)
אני אומרת לילד תרגיל שהוא בטוח יודע לפתור, למשל 5+2. הוא רושם, ואז אני אומרת לו לרשום "=" ולכתוב מה יוצא.
אחר כך אני אומרת לו לרשום מתחת לזה 6+2, והוא שוב צריך לכתוב את התוצאה.
ממשיכים עם 7+2, ואחרי זה ב-8+2 מגיעים למשהו שהוא כבר יודע אבל גם קצת חדש לו. 9+2 זה כבר יותר מבלבל, ואחרי זה 10+2 ו-11+2 זה ממש משעשע, כי הוא יכול לראות את הדמיון של זה ל-0+2 ו-1+2. (וגם אם לא -- לא נורא. מה שהוא לא יראה היום הוא יראה בפעם אחרת.)
כשאני מרגישה שהנושא של "פלוס 2" מוצה, אני עוברת למשהו אחר. למשל, לכתוב ליד 5+2 את התרגיל 7-2, וליד 6+2 לכתוב 8-2, וכן הלאה. אם אני מרגישה שזה כבר לא מאוד מושך אותו, אז אני נותנת לו "שיעורי בית": אני מכתיבה לו איזשהו תרגיל, לא קשה, ואומרת לו לכתוב שני תרגילים נוספים שהוא ממציא. אז אני הולכת לעשות דברים אחרים. את "שיעורי הבית" הוא כמובן פותר מיד, ותמיד התרגילים שהם ממציאים הרבה יותר מעניינים ונועזים מאלה שאני נותנת להם.

חשוב לי להדגיש כמה דברים:

זו רק דוגמא -- אפשר לעשות דברים בהמון צורות אחרות.
אני עושה שיעורים רק במה שהילדים מאוד מתעניינים בו, ומפסיקה ברגע שרמת העניין שלהם יורדת מהתלהבות גדולה להתלהבות מתונה. אם הרמה של ההתלהבות היא רק בינונית אז אני מעדיפה מראש לא לעשות את זה בצורת שיעורים.
שיעור לא חייב להמשך יותר מ-5 דקות. 5 דקות זה מצוין. 10 זה גם בסדר. קורה שהם רוצים לעסוק במשהו ללא הפסקה במשך שעות וימים, אבל בדרך כלל כדאי להפסיק מוקדם מדי מאשר להמשיך יותר מדי.
אני לא מנסה לעשות את החומר מעניין או להשתמש בכל מיני טריקים. אני חושבת שמספרים הם מעניינים בזכות עצמם ולא צריך "למכור" אותם בשביל שהילדים ירצו ללמוד אותם (וכנ"ל לגבי תחומים אחרים). דווקא אם מנסים למכור משהו זה מעביר לילד את המסר שכנראה הוא לא באמת ירצה לקנות אותו.
לא חייב להיות סדר קונבנציונלי של השיעורים. למשל, אחרי שיעור כמו שכתבתי למעלה, יכול לבוא שיעור על שברים או אחוזים. אולי בשלב הזה הילד עוד לא יוכל לפתור רבע ועוד שליש, אבל זה לא יפריע לו להבין מה זה רבע ושליש, וכמה זה רבע כוס או שליש מ-6. (אם זה מה שיעניין אותו באותו רגע)
ממש לא חייבים לעשות שיעורים. הילדים לומדים מצוין גם בלי זה.

ממש לא חייבים לעשות שיעורים. הילדים לומדים מצוין גם בלי זה
יונת - קצת הופתעתי ממך. דמיינתי לך אותך יושבת על הספה או הנדנדה והילדים מגיעים עם שאלות ואת עונה...

בכל מקרה, תודה על האינפורמציה. זה מעניין אותי מאוד לראות איך זה קורה במשפחות אחרות.

אצלנו זה לא עובד ב"שיעורים". רק הזכרת המושג שיעור גורמת לבריחת הילדים מהאזור...
מה שגיליתי על הילדים שלי זה שיש קפיצות. מור התעניין בחיבור וחיסור ופתאום ביקש ממני שאלמד אותו את לוח הכפל (ושאלתי את עצמי: "מה קורה כאן?").

יונת - קצת הופתעתי ממך. דמיינתי לך אותך יושבת על הספה או הנדנדה והילדים מגיעים עם שאלות ואת עונה

מאיפה בא לכם בכלל הרעיון של לעשות שעורים בבית?

> תמונת האמא הרובצת לקוחה מהבית שלי

<

תמונת האמא הרובצת לקוחה מהבית שלי
כמובן גם אצלנו זה ככה. ואחר כך אני מתלוננת שעבדתי מאוד קשה...

אצלנו זה לא עובד ב"שיעורים". רק הזכרת המושג שיעור גורמת לבריחת הילדים מהאזור...
אצלנו רק הזכרת המושג שיעור גורמת לבריחת האמא מהאזור

לא ברצינות, אני מגלה כמה נעים וכיף לי לתת להם בהתאם לבקשות, בלי שום קשר למערך שיעור, לשיעור בכלל וכמה אני לומדת מהשאלות שלהם ומדרך המחשבה שלהם...

קצת הופתעתי ממך. דמיינתי לך אותך יושבת על הספה או הנדנדה והילדים מגיעים עם שאלות ואת עונה...
אכן ככה זה בד"כ. (לאו דווקא על הספה -- גם על האסלה, או מול המחשב, או כשאני על קצות האצבעות בשביל להוריד משהו מארון גבוה...)

מאיפה בא לכם בכלל הרעיון של לעשות שעורים בבית?
זה משהו שעשינו בתחילת הדרך, והגדול מאוד אהב את זה (אבל רק בנושאים מסויימים), אז מדי פעם אני עושה את זה.

אכן ככה זה בד"כ
עכשיו נרגעתי...