חינוך ביתי לעניים

[אובדת_עצות*]

הגעתי לרגע של משבר ואני מבקשת עצות.
יש לי בת שגדלה בבית עד כה (כמעט שנתיים). אני מגדלת אותה לבד ומתפרנסת מסכום זעום. עד עכשיו שרדנו בעזרת משפחה וצימצום הוצאות דרסטי. אבל אין יותר. פשוט אין.
מינוס בבנק דווקא יש בשפע, איומים לסגור את החשבון יש, אבל עבודה אין והכסף נגמר. אין. כלום. גם לא לאוכל.
אני עדיין נעזרת במשפחה מעט, אבל יש גבול לכמה שאפשר לבקש. וגם מצבם לא טוב במיוחד.

ועכשיו ההתלבטות.
אם אשלח את הבת לגן יקרע לי הלב, ישבר לה הלב ומרוב כאבי לב איכות חיינו תרד באופן משמעותי, הקשר בינינו יפגע (ואני מזכירה שאין לה מלבדי עוד אדם קרוב מאוד), אני אהיה מיוסרת ומלאה נקיפות מצפון. רק להעלות את האפשרות הזו על הכתב גורם לגרוני להחנק ולעיני להתמלא בדמעות.
אם לא אשלח אותה הסיכוי להתפרנס הוא קטן עד לא קיים.
וניסיתי, שלא תגידו שישבתי וחיכיתי שיפול עלי כסף.
ניסיתי למצוא עבודה מהבית, ניסיתי למצוא עבודה שאפשר ללכת אליה עם הילדה, ניסיתי להקים עסק עצמאי שהשקעתי בו כסף, קראתי את כל הדפים האפשריים באתר בנושא. ולא הלך.

כמובן שאפשר להעמיד את הדברים כך:
אוכל מול כאב לב
לרעוב מול להתייסר בפרידות יומיות.
אבל הכאב והפרידות הם הרבה יותר קשים ממה שאולי נדמה. אולי יותר מרעב. אולי זה בעצם רעב, שאינו לאוכל, אלא למשהו חזק ונחוץ לא פחות.

מה אני מבקשת?
אם יש לך רעיון איך יוצאים ממצב כזה. איך מתפרנסים בחינוך ביתי ובחד הוריות במקביל. עדיף פתרונות בעלי ישום מיידי.

מה אני מבקשת שלא?
אל תגידו לי שזה לא כל כך נורא לשלוח ילדה בת שנתיים לגן. זה לא מנחם אותי.
אל תציעו לי שיטות שיווק אולטרה מתוחכמות שמרוויחים בהם אלפי שקלים בדקה וישנו את חיי. פשוט לא.

[ענת_גביש*]

אפשר לקרוא לך מוצאת עיצות (-: ? כי בטח תמצאי כאן בדף, וגם לא כאן בדף, בטוח יימצא פתרון שיהיה לך יותר נוח מאשר לא נוח איתו.
והנה עיצה אחת שאולי כבר חשבת עליה:
לפתוח משפחתון קטן בביתך. תחילת שנת הלימודים מתקרבת וזה הזמן לפרסם. אולי עוד שני ילדים בגיל של בתך? אולי תינוק?
בהצלחה.

[ענת_גיגר*]

ומה עם חילופי אמהות? למצוא בסביבה עוד אימא (אולי לתינוק) שתהיה עם בתך בוקר אחד, ואת תהיי עם תינוקה בוקר אחד (אפשר גם יומיים ויומיים) וככה יתפנה לך לפחות קצת זמן.
יש מישהי שמרכזת מאגר מרשים של אימהות שמעוניינות בהחלפות, בכל אזורי הארץ.
אם זה מעניין אותך, אשים קישור. (היא כתבה פה כמה פעמים באתר)
בכל אופן @}

[אובדת_עצות*]

ענת וענת - תודה.
ענת גיגר - אם את מתכוונת ל m4m, אז אני מכירה ואין להן אימהות באזור מגוריי. אני חושבת על אפשרות כזו, אבל לא בטוחה שזה אכן פיתרון טוב. גם זה כרוך בפרידה ואני חוששת שאני ובתי עוד לא בשלנו לפרידות קבועות וארוכות.
יתר על כן, למצוא משרה חלקית ולא מלאה, שתפרנס אותנו, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
לגבי משפחתון. בהחלט עלתה בראשי האפשרות. אני מלאת חששות. לא בטוחה שאצליח להחזיק מעמד יום אחר יום בטיפול בילדים לא שלי. אבל אולי אין לי את הפריבילגיה להיות בררנית...

[טרה_רוסה*]

מה לגבי עבודה תמורת כלכלה, כמו טיפול במישהו בבית שלו (הייתה הודעה כזו בלוח דרושים לא מזמן, של מישהי בכליל שמחפשת בת לוויה) או אם בית בפנימייה או משהו דומה ?

[אובדת_עצות*]

טרה, לא ציינתי את זה למעלה, אבל אני לא יכולה כרגע לעזוב את מקום מגוריי.
כמה מגבלות...

[טרה_רוסה*]

כמה מגבלות...

נצטרך להיות יותר יצירתיים אני ממשיכה לחשוב.

שיעורים פרטיים לילדים, בייביסיטר, לקחת כלבים לטיולים, לטפל בקשיש בביתו, להכניס דייר משנה, לחלק עיתונים, פלאיירים, דואר, למכור פרחים

[נהר_שליט*]

קודם כל
אם את נחושה להשאר עם בתך אולי תתפשרי על דברים אחרים למשל: לגור עם ההורים (זה בערך מה שאני עושה, זה חוסך המון ויש המון ערך מוסף),לגור עם שותפים, לעבור לאיזור מגורים אחר,לקחת משכנתא, אור אומר-להתחתן ,לפתוח איזה חוג לילדים.[
אני מאחלת לך שתחליטי שאת עשירה ותמצאי את הדרך לחיות את זה . |שפע|

[רותי*]

אובדת עצות
כדי שאפשר יהיה לקבל קצת יותר מושג האם תוכלי לפרט באיזה תחום ניסית למצוא עבודה מהבית?

[פלוני_אלמוני*]

יוצא לי להקשיב לפעמים בזמן נסיעה לתכנית בקשות בקול ישראל, רשת א'. נדמה לי שזה בסביבות 8:00 בבקר. יש כל מיני דברים נחמדים שאנשים מבקשים או מציעים לכל דכפין. זוכרת בקשה של אשה מבוגרת מירושלים שהציעה משכורת צנועה ומגורים בחדר פרטי בביתה תמורת משהו כמו שעתיים של שיחה בשעות אחה"צ. אני מניחה שיש לא מעט אנשים בודדים שזקוקים לקצת חברה ותשומת לב, ואם מוצאים את האדם המתאים, כלומר מישהו שיש איתו כימיה ממש טובה, הרי שכולם יוצאים נשכרים.

[טרה_רוסה*]

לאפות או לבשל ולמכור ?

[אובדת_עצות*]

אני חוזרת וכותבת שאין לי אפשרות לעבור דירה כרגע. אני יודעת שלגור עם ההורים זה חסכוני, עשיתי את זה בשנה הראשונה, לאחר שנולדה הבת. מכל מיני סיבות אני לא חוזרת לשם (לא בגלל ההורים - הם נפלאים).
להתחתן? אולי אתחיל לחפש שדכנית צדקת שתסדר לי משהו...
נהר, החלטתי מזמן שהעושר הגדול הוא בגידול הבת, בחברים, במשפחה, בטיולים, בגינה וכן הלאה. אבל לא קונים עם זה אוכל ולא כרטיסי אוטובוס. זה המשבר. שכל הדברים האלו לא מספיקים. חייבת גם כסף.
אבל מה שמשאיר אותי מחייכת, לפחות חלק מהיום, זו הבת, נזר הבריאה הפרטי שלי.
טרה, העסק שניסיתי להקים היה קשור באוכל. קניתי מוצרים, השקעתי בחשמל ובגז ואינסוף עבודה וזה לא מצליח להתרומם. עוד לא אמרתי נואש לחלוטין, אבל אני מרגישה שאני צריכה לחפש אופציה שלא תגרום לי להמשיך להפסיד כסף.
בתחילת הדרך היתה לי שותפה, אבל היא נשברה בגלל העומס והעייפות (והיא צעירה ממני בעשר שנים וללא ילדים).
אני מחפשת שותף/ה חדשים, אבל גם כאן אני מתחילה לאבד תקווה.
חיפשתי עבודה בהקלדה, עריכה לשונית (אין לי תעודות ונסיון), אוכל, ניהול פרוייקטים שלא דורשים הרבה שעות בחוץ. זה הכיוון, פחות או יותר.

עם כל הסייגים והמגבלות אני קוראת וחושבת על כל מה שאתן כותבות. תודה לכן.

[נהר_שליט*]

אה, סליחה, לא שמתי לב להערה לגבי מקום מגורים.

[בשמת_א*]

כתבו כאן דואר. דוורית יכולה לעבוד במשרה שבה היא מסתובבת עם הילדה לחלק דואר, וכשנגמר הדואר לחלוקה - את חופשיה. זה גם מאפשר הפסקות להנקה או בגן השעשועים וכדומה.

[אובדת_עצות*]

אבל איך סוחבים גם ילדה וגם תרמיל דואר על גב אחד?
(לא מנסה להקשות סתם, מנסה להיות פרקטית ככל האפשר)

[בקי_לוין*]

שמים את הילדה בעגלה והתיק על הגב או את התיק דואר בעגלה והילדה על הגב...
או שעושים את זה עם אופניים.

[יוחננ_ית*]

האם את מוכנה לספר באיזה אזור את גרה ומה את עושה בענייני מזון? אולי מכאן מהאתר העסק שלך יתחיל לצמוח

[פלוני_אלמוני*]

קו חלוקת סנדביצ'ים תוצרת בית בבנייני משרדים. (עם הילדה על הגב).

[בשמת_א*]

לגבי חלוקת דואר: הדוור שלנו, וכל הדוורים שראיתי, הולכים כאשר הדואר בתוך מין עגלה, לא בתיק. היום כמויות הדואר שיש לחלוקה גדולות מדי לתיק... (טוב, אולי זה תלוי ביישוב).

למה דווקא סנדביצ'ים?

[אביב_חדש*]

חלוקת דואר עם עגלת טרולי מקובלת מאוד לפי מה שראיתי כמה פעמים בזמן האחרון בעיר (במקרה, במקרה).
אבל באמת, לא חייבים סנדביצ'ים, אולי אפילו אוכל אמיתי, חם?

[ה_עוגיה*]

ג'חנון.
מבחינת חומרי גלם - לא צריך טריים כל יום (כמו בסנדויצ'ים ואוכל חם). גם העגבניות בשביל הרסק יכולות להחזיק יכמה ימים בלי מקרר.
נראה לי שבסך הכל חומרי הגלם זולים מאוד ומתח הרווחים יפה (לא חישבתי אבל תראי איך עסקי הג'חנון פורחים).
פשוט צריך למצוא אזור מכירה טוב (בשעות היום). אפשר עם הילדה.

<אני יודעת שג'חנון זה זבלה אוכל מבחינה תזונתית אבל שהאנשים ידאגו לעצמם. אני דואגת עכשיו לאובדת>

[ה_עוגיה*]

שכחתי לציין שגם אפשר לעשות את ההכנות מתי שרוצים ולהקפיא (אח"כ זה רק לזרוק לתנור ולפמפמם את הרסק). הגמישות הזאת חשובה כשיש ילדה שצריכה את אמא.

[מוזה_שכזו*]

למה דווקא סנדביצ'ים?

סנדוויצ'ים הם מזון בריא ופשוט, שאנשים מכירים ולא מהססים לקנות. חומרי הגלם זולים, יש מקום להרבה יצירתיות וכן, אני חושבת שאם מישהו בחוץ כן היה מכין סנדוויצ'ים בריאים וטובים, ובעיקר אם הוא היה משדר אמינות ואסתטיות, הייתי שמחה מאד וקונה ממנו באופן קבוע. למשל - פעם באזור מועדוני הצלילה של תל אביב היה מישהו שהסתובב עם מגש סנדוויצ'ים מדהימים, ואיך שהיינו יוצאים מן הצלילה, קפואים ואומללים, היינו מחפשים אותו בנרות ומוכנים לשלם כל מחיר כמעט עבור המעדנים האלו. יש תחנת דלק אחת ליד יקנעם שלידה מוכרים מזון בריא, בהפקעת מחירים מוחלטת וכולם מבסוטים. יש עוד.
יש בארץ מחסור משווע באפשרויות קולינריות לאנשים שרוצים לאכול אוכל בריא - בחוץ. כריך (הבא נעבור לעברית) מלחם מלא עם נבטים ואבוקדו ועגבניה הוא מצרך נדיר, שהרבה אנשים, להערכתי, היו מוכנים לשלם עליו וגם לשמוח בכך שמישהו עוזר להם לשמור על הבריאות שלהם. מגש מגוון של כריכים, בשלל צורות וצבעים, או פלטה עם עוגיות מיוחדות בריאות בניחוח ביתי או חופן פירות - בהחלט יכולים לעשות את זה. מזונות מטוגנים, לעומת זאת, הרבה אנשים נמנעים מלקנות בחוץ. אישית, נעים לי מאד ללמוד שמי שמוכר לי את האוכל שאני אוכלת חושב על בריאותי, ולא רק על רווחיו האישיים (שמאליהם יגדלו כך).
אפשר גם להכין כריכים פשוטים יותר עם עלות מינימלית, ולשבת אתם בגינה. אמהות שהילדים שלהם רצים לאוטו גלידה יוכלו להציג אלטרנטיבה ולשמוח בה. במקרה כזה אדרבא כדאי לצרף פירות ונשנושים בריאים, לשמחת כולם ולרווחתך.

כדאי להתביית על מקום או מסלול קבוע, ולהגיע לשם בשעות קבועות, ולהקפיד על איכות וטריות. כך יוצרים הרגלי צריכה.

בהצלחה.

[ורד_לב*]

אם כבר אוכל- למה לא לנסות לבשל לאנשים בבתיהם? או בביתך? ולהביא להם?
יש הרבה אנשים קשישים, מוגבלים שזקוקים לדיאטות ספציפיות ולא יכולים להכינן בעצמם. אפשר אולי ליצור קשר דרך משרד רווחה מקומי, עובדת סוציאלית, מוסדות למיניהם באזור מגורייך, ארגונים התנדבותיים ועוד.
חוצמזה- מה עם עסק יד שנייה? יש לי כמה חברות חד הוריות שממש מתפרנסות מזה. אוספות בגדים (טובים, לא זבל), ממיינות, מסתובבות ומעבירות מפה לשם. מדיי פעם עורכות מכירות ממוקדות. זו גם דרך טובה להיות הרבה עם אנשים ולהכיר עוד אופציות ומי יודע מה עוד יוכל לצאת מזה? יש הרבה תכולות בתים למסירה אחרי שאנשים נפטרים או עוברים למוסדות. יש הרבה אנשים (כמונו) שמפנים דברים מהבית על בסיס יחסית קבוע. יש המון דברים מעולים שאפשר למצוא ברחובות. אפשר גם למצוא ולשפץ רהיטים- לצבוע, לקשט ואז לתת מתנות או למכור, או להחליף תמורת מזון או דברים אחרים.
בכלל את מכירה את קהילת מחרוזת ? אולי זה יתאים לך? ה עוגיה אולי תקשרי אותה לקהילה באזורה, נראה לי שאת יותר בעניינים...

[ה_עוגיה*]

אני חושבת שבאזור שלה מרכזת את הקהילה דנה יחזקאלי .
(אובדת, אם פספסתי באזור, אם דרוש לך מידע נוסף, מספרי טלפון וכד' - "דברי איתי" [email protected])

לגבי בישול / אפיה - אני לא יודעת איך זה בגיל שנתיים אבל יכולה להעיד שאצלנו (1.4) אם אני רוצה לעשות איזה סשן של אפיה אני חייבת שאבא שלה יהיה באזור וישמור שאור לא תתישב לי על הרגל או תדרוש על הידיים (כן, לשים אותה על השולחן ולתת לה לטבול ידיים בקמח זה נחמד אבל מתישהו זה די).
יכול להיות שבעסק של סנדויצים אפשר לשתף את הילדה אבל בטוח שזה יאריך את העבודה בהרבה.
לא מנסה לרפות את ידי "אובדת". רק רוצה לתת כיוון עם סיכויי הצלחה גדולים וסיכויי תסכול נמוכים ככל האפשר.
בגלל זה המלצתי על הג'חנון. אפשר לעבוד כשנוח, כשהתנאים מאפשרים.

[תבשיל_קדרה*]

_אם כבר אוכל- למה לא לנסות לבשל לאנשים בבתיהם? או בביתך? ולהביא להם?
יש הרבה אנשים קשישי, מוגבלים שזקוקים לדיאטות ספציפיות ולא יכולים להכינן בעצמם._
וגם - נשים אחרי לידה, נשים בשמירת הריון (ואם יש ילד גדול בבית, בתך תוכל לשחק אתו, זה בכלל שירות מדהים!)

[נועה*]

יש אצלנו בגינה מישהי עם ילדה בת שנתיים +. עכשיו היא מטפלת גם בתינוקת (4 חוד'), לא יום שלם משהו כמו משעה 9 עד 14-15 לא יודעת בדיוק. היא אומרת שלא קשה לה בכלל והיא מאוד נהנית.
לא חייבים משפחתון שלם - אותי זה היה מלחיץ מאוד.
ואם בעניין של ילדים, יש אנשים שעובדים עד מאוחר ולא מספיקים להוציא את ילדיהם מהגן או מבי"ס ורוצים שמישהו יוציא אותם. אם זה ילדים גדולים הם די עצמאיים. חברה שלי עשתה את זה תקופה עם הבת שלה. הוציאה 3 ילדים.
נראה לי יותר פשוט מאוכל שצריך להתרכז בו כדי שיצא טעים וטוב.
בהצלחה
<נועה מודה שהיא צריכה להתרכז כדי לבשל וגם אז לא מובטח כלום>

[אובדת_עצות*]

וואו! כמה עצות...
אז ככה:
מה שהתחלתי לעשות זה באמת עסק של סנדביצ'ים בריאים וטבעוניים, שאני מנסה למכור בבנייני משרדים. גיליתי שרב האנשים היום חוסכים ומביאים את האוכל מהבית. בגלל שאין לי רכב אני לא חופשייה למצוא את הבניין/ים המתאים/ים ביותר (גם כך אני נוסעת בשני אוטובוסים לכל כיוון כדי להגיע לריכוז של משרדים).
אבל כמו שכתבתי קודם עוד לא הפסקתי וטרם התייאשתי לחלוטין. אולי זה עניין של זמן עד שאנשים יתרגלו, אולי בסוף אמצא בניין מתאים יותר.
הבת משתפת פעולה, עוזרת (לוקח יותר זמן, לכן אני קמה כשעתיים לפניה...), טועמת ומאוד נהנית על פי רב.
אני אוהבת לבשל ולהכין אוכל וחשוב לי לעשות משהו מהנה, גם אם הוא לא שיא המיצוי האישי שלי, כדי שאוכל להתמיד בו לאורך זמן וכך להשיג יציבות.
הרעיון לבשל לנשים אחרי לידה קוסם לי. אני לא בטוחה שהוא פרקטי, בהתחשב במגבלות הקולינריות שלי (טבעונות) ובמצב הכלכלי הכללי.
לגבי קהילת מחרוזת - מכירה את הרעיון נרשמתי לפני מספר שבועות ובעוד כמה ימים אני מגיעה למפגש היכרות. תודה. (ה עוגיה - איך ידעת מאיפה אני?).
בשבוע הבא אני גם הולכת לבדוק בדואר אם צריכים דוורית פלוס ילדה. זה מאוד נחמד לעשות משהו מהנה מהבית, אבל כדי להפעיל עסק צריך להשקיע המון משאבים, שנגמרו לי.
לפחות לשבועיים הקרובים יש לי גם רכב (קרובי משפחה שנסעו לחו"ל), מה שיקל עלי פיסית.
תודה רבה לכולכן. אני יוצאת מעודדת ועם יותר מוטיבציה להמשיך ולנסות.

[י*]

אני יוצאת מעודדת ועם יותר מוטיבציה להמשיך ולנסות.
יופי. מאחלת לך שתצליחי.

[אביב_חדש*]

כתבו כאן כבר חלוקת עיתונים? זה אולי דורש התארגנות אחרת, אבל אפשר באזורים מסויימים לעשות באופניים.

[פלוני_אלמוני*]

למה דווקא סנדביצ'ים?
וואו, מוזה שכזו, הרעיונות שלך לסנדביצ'ים בריאים הם פשוט מקסימים ועשו אותי רעבה.
ולאמא בדף, אני באמת מקווה שתצליחי למצוא בניין או סביבה טובים לסנדביצ'ים שלך. זה מן הסתם לוקח זמן להגיע לאנשים ולהפוך אותם לקבועים.אז שיהיה לך בסבלנות ובהצלחה ובהנאה.
עבדתי בזה תקופה קצרה (לא במכירה, רק בהכנה), וזכור לי היטב כמה מוקדם נגמר יום העבודה, שזה יתרון ענק.

ובקשר ל -דוורית פלוס ילדה - אולי זו השתפנות אבל בבקשי את העבודה הייתי נמנעת מלגלול את כל המשפחה לפניהם. רק בשלב מתקדם של התהליך, כי אם זה בנאדם אדיוט שלא מבין מהחיים שלו, זה עלול להרתיע אותו שאת רוצה "להגרר עם ילדה" וככה לחלק את הדואר שלו. למען האמת, זה אפילו לא אמור להיות עניינם עם מי את עושה את זה.

[אובדת_עצות*]

עיתונים?
הבת שלי מתעוררת בבוקר הרבה אחרי שחולק העיתון האחרון. נראה לי שזה לא רלוונטי בגלל שעות העבודה.

[טרה_רוסה*]

פלאיירים ? אני רואה את המחלקים בכל שעות היום. נראה לי מוצלח כי הולכים לאן שמתחשק ולא צריך להסתכל בתשומת לב כמו עם דואר רגיל.

[אובדת_עצות*]

אני מכירה מקום שמחלק פלאיירים. אבדוק. תודה.

[חוה_ש*]

אובדת - אני מאוד מעריכה את הנחישות שלך. רציתי להצביע על עניין מסויים בעבודות הדוורות שהוצעו פה - בחשיבה לטווח ארוך ניראה לי שעלול להיות קשה להסתובב עם ילדה בחורף.
אני נמצאת במצב דומה במידה מסויימת ואני פותחת משפחתון. אם תרצי לחשוב על האופציה הזאת, כיתבי לי בדף שלי. בהצלחה.

[חוה_ש*]

עניתי לך בדף שלי, מקוה שתיראי

[תבשיל_קדרה*]

אובדת -
מה בדבר להתארגן, 2-3-4 אמהות חד הוריות למעין קומונה/משפחה?
ככה כל אחת תוכל לעבוד במשרה חלקית, תוכלו לחסוך בהוצאות (למשל - מכונת כביסה אחת, קניה משותפת של הרבה אוכל ובזול וכו'), וגם יהיה לכן גיבוי למקרה של מחלה, צורך דחוף במנוחה וכיו"ב.

אני כותתב את זה מנקודת מבט שלי. אני לא מדמינת איך חיים בלי "לכבות את עצמי מהילדים" מדי פעם - אפילו אם רק למקלחת, לשירותים, לישון.

[אובדת_עצות*]

גילה,
הרעיון מקסים בעיני. לפני כמעט שנה היינו על סף הקמת קומונה כזו באזור המרכז. לכאורה הדבר נפל בגלל בעיות טכניות, אבל למעשה נראה לי שעוד לא היינו בשלים לחיי שיתוף. זה לא פשוט בכלל להקים ולקיים קומונה, לא כל שכן קומונה של אנשים מבוגרים עם ילדים. טרם לידת בתי חייתי בקומונה (שלא התאימה לגידול ילדים כלל וכלל) ולמדתי על בשרי את כל הקשיים.
הרעיון לא נגוז. אם וכאשר יתקבצו האנשים המתאימים הוא יצא לפועל.
אולי זה קצת כמו החלומות שיש לאנשים פה באתר לגבי ישוב משותף. צריך אוסף של תנאים ושל אנשים מתאימים כדי שפנטזיות כאלו יצאו לפועל. בסוף עוד תהיה קומונה של אמהות חד הוריות בישוב של חינוך ביתי....

[תבשיל_קדרה*]

(-:

[יערת_דבש*]

יש תקופות שיש לי את הפנטזיה הזאת-
קומונת אמהות. הגברים יכולים להיות בתמונה, מוזמנים. אבל את הבסיס לחיים נותנות האמהות, הן הבית והאדמה. הגברים תומכים. אולי אפילו כלכלית. והנשים, נותנות אחת לשניה את היציבות והתמיכה הקבועים. אני בטוחה שזה עובד כך בשבטים מסוימים ובטח עבד כך בעבר. ראו האוהל האדום...

[אובדת_עצות*]

יערת דבש, לא קראתי את האוהל האדום (וגם לא את מעגל האבנים שהמלצת עליו). אחפש בספריה את שניהם.
את יכולה לפתח את הפנטזיה?
לתאר איך את רואה קבוצה כזאת כיום?
למה נראה לך נכון להדיר את הגברים ממרכז הקבוצה לשוליים (או שהבנתי לא נכון??)?

[רוני_בלוני*]

אובדת עצות, שלום!
הייתי רוצה לשמוע באיזה איזור את גרה? מה זה מרכז, ליד איזה עיר?
לדעתי הדרך הטובה והמהירה - לטפל בתינוק בביתך או בביתו.
ועוד עצה, להקים צהרון משעה אחת עד חמש בביתך, או למצוא צהרון שמחפש עזרה ואז תוכלי להביא את ביתך יחד איתך, גם לאכול שם טוב, וגם ביתך תכיר ותתחבר עם ילדים נוספים.
בהצלחה, עשי ה כ ל בשביל לצאת ממצבך, להעלות את המורל ולהרגיש טוב (ולא אובדת - אבודה).
בהצלחה

[רוני_בלוני*]

כשאת באה לצהרון שכזה ספרי על מצבך בלי בושה. השתדלי להיות נחושה בדעתך ותאמרי להם שילדים הם אהבתך הגדולה ואת ח י י ב ת לעבוד בצהרון הספציפי הזה, אגב לראיון בכל זאת לכי לבדך ובביקורך השני הביאי את ביתך עמך.
תהיי נחושה להצטרף לעבודה הזו. כבר בריאון היכנסי לצהרון כאילו את כבר חלק מהצוות ושמי לב גם לילדים (אם הם בצהרון באותה שעה).

[רוני_בלוני*]

אגב חברתי עבדה בצהרון פרטי שכזה, שלוש שעות ביום, הרוויחה אמנם רק 1300 ש"ח ובאה לעבודה יחד עם שתי בנותיה (5, 3), והן גם אכלו שם (שלושתן). בחופשות מגנים ובתי ספר הן היו שם יום שלם ואכלו שלוש ארוחות ליום.

[יערת_דבש*]

להלן הפנטזיה, אך אני חייבת לציין שזה לא יהיה מהקרביים, כי כרגע הפנטזיה שלי היא שיהיה גבר לידי...
היתה תקופה שזה יותר דיבר אלי- אבל אידיאולוגית, זה עדיין נשמע לי...

נראה ש באופן טבעי נשים מהוות הבסיס, הבית, האדמה.
נראה ש באופן טבעי , גברים באים והולכים, ולהם יכולת וחופש לפרנס.
נראה שיש משהו לא מאוזן בחיי משפחה כפי שמופיעים בחברה המודרנית, שזוגיות במובן של שני אנשים סגורים בתוך דירה, ואולי לא בקשר רציף עם המשפחה המורחבת, לא יוצרת יציבות כפי שהיא מבטיחה, והרי דובר פה רבות על פנטזית השבט. בשבט, שבת אמהות גם יחד. הן יודעות לנהל את חיי השגרה ולתת לילדים כל מבוקשיהם.
ביסוד הנשיות- שיתוף-פעולה. לא צריך לגדל את הילדים לבד. כולן עושות את זה ביחד. תמיכה.

ביסוד הגבריות ישנה תנועה, ורק אם נביט בתכונות הביצית ובתכונות הזרע, נבין רבים מן ההבדלים ומן תכונות היסוד של כל מין-
הביצית נדירה,יושבת ומחכה. הזרע המוני, מהיר ומתנועע. תחרותי.

ההשקעה שנדרשת מגבר למען יצירת תינוק יכולה להסתכם ברבע שעה, ההשקעה של אישה- שנה ויותר. (כולל הנקה ומוכנות חדשה של הגוף לתינוק חדש).

זה יוצר הבדלים ביחס לבית ולעבודה.
כשנשים מקבלות את התמיכה אחת מהשניה, והילדים עדת אמהות, הגבר לא צריך להיות צמוד לאישה. התפקיד של האהבה קיים, והוא מתבטא באופן יותר מזוקק. אני לא חייבת אותך, מותר לך ללכת ולחזור. הגבר אוהב בית מאד- הוא אוהב שהביצית מחכה לו, אבל הוא אוהב את המרחבים והתנועה.
האשה זקוקה לתמיכתו, הכלכלית, הרגשית, המינית, זקוקה להיות אישה בזכות נוכחות הגבר.

זה מתוך התבוננות במה שקורה בטבע ומסביבי.

[יערת_דבש*]

אני גם מאד ממליצה, בהקשר זה ובכלל, על האבולוציה של האהבה/ עדה למפרט .

[יערת_דבש*]

איזה קטע, בדיוק נקלעתי לדף יעוץ זוגי פילוסופי אשר תומך אולי ברעיון.

[פלוני_אלמוני*]

אחפש בספריה את שניהם.

אולי צריכים עובדת בספריה? לתיקון ספרים, ספרנית מחליפה, יכול להתאים גם לחורף. וגם לילדה.

[רוני_בלוני*]

לא בטוח! בספריה דורשים כל הזמן שקט וזה לא תמיד מתאים ל"קריזות" של הילדים הקטנים.
אולי מחפשים בספריה "מספרת סיפורים" או במתנ"ס. לשבת כשלושת רבעי השעה ולספר סיפור באופן מעניין ונעים לקבוצת ילדים, ביחד עם הילדה.

[סיגי*]

לפתוח משפחתון קטן בביתך. תחילת שנת הלימודים מתקרבת וזה הזמן לפרסם. אולי עוד שני ילדים בגיל של בתך? אולי תינוק?

האם לא נדרשים אישורים וביטוחים למיניהם עבור זה? ואיך מוצאים את הילדים?

>סיגי עובדת במשרד ומחפשת עבודה מהבית לעצמה<

[סינדי*]

אובדת,
קודם כל אני ממש מאחלת לך המון הצלחה. עם נחישות כמו שלך את יכולה רק להצליח!|Y|
תתפלאי, אבל את נותנת לי השראה. @}
אני עובדת כרגע במשרה מלאה ומחפשת עבודה חלקית או עבודה מהבית.
השעות הרבות והניתוק מהילדה קורעים גם את ליבי.
גם אני פרודה ומתפקדת כאם חד הורית עם תמיכה מינימלית.
גם אני מודה על כל הרעיונות שהיו כאן ואולי זה מה שיתן לי את את הדחיפה.

[רוני_בלוני*]

מה לגבי סקרים? יש כמה חברות סקרים בארץ, חלק מהסקרים הם טלפונית, חלקם שאלונים אישיים (לקוחות פוטנציאליים), וחלקם משולבים. נסו לפנות לחברות סקרים (יש למשל דיאלוג)

[רוני_בלוני*]

מה לגבי שירותי גיהוץ? לפרסם בכניסות של בניינים או משרדים ולעשות זאת באופן עצמאי?
אני הייתי שמחה אם היו שירותי קיפול, אני שונאת לקפל כביסה!

[סינדי*]

רוני,
לשנוא זה דבר אחד, ולשלם עבור זה - זה כבר משהו אחר...

[רוני_בלוני*]

אל תשכחי שצריך לקפל כביסה כל החיים!
אם הייתי צוברת כמה מכונות (למשל כשקיבלתי תרומות) הייתי מוכנה תמורת סכום מסויים לשלם על השירות.
אבל אני מקפלת לפעמים עם הילדים ואז זה לוקח פחות זמן.
אבל יש הרבה אנשים שזמן עבורם = כסף.

[יערת_דבש*]

האם לא נדרשים אישורים וביטוחים למיניהם עבור זה? ואיך מוצאים את הילדים?
סליחה, סיגי,
אבל אמירות מעין אלה רק מדכאות את החיפוש. רובנו מתעסקים ב"למה זה לא יצליח" ולא מתמקדים בהצלחה.
אני למדתי בזמן האחרון, פשוט להשתמש בהיגדים ודמיון ובקשה, שהכל מסתדר לפי רצוני.
אין לך מושג כמה עוצמה יש לזה.
היגדים כמו "יש לי עבודה שמספקת אותי". או יותר ספציפית "אני עובדת ב...".
צריך לשים לב, יש לנו נטיה לאמר "אני רוצה לעבוד ב..." או יהיה לי...." ואז זה משאיר אותנו ב "יהיה לי" ובלרצות, לעומת "יש לי" שזה כבר קורה.
דמיון- פשוט לדמיין את הדבר שאני רוצה.
לבקש- להביע כוונה: אני, יערת הדבש, מביעה כוונה לקבל כך וכך...

>פלצני אך מתגשם (-;<

[סיגי*]

יערת הדבש,
אני מסכימה איתך לגמרי.
אלא שבכל זאת, יש פרטיקה ויש דרישות שמחוייבות במציאות.
אי אפשר לכסות את עצמך מפני תביעות עם מחשבות חיוביות...

ומעבר לזה, בואי נאמר שלא טוב לי במקום העבודה, האם עלי לאמר שכן טוב לי על מנת למצוא עבודה אחרת?
או האם את מתכוונת להתייחסות חיובית בכאן ועכשיו, ויצירה של דבר אחר בעזרת החשיבה החיובית?
(שואלת ברצינות - לא בציניות או התרסה)

[ציירת_הקומיקס*]

לסיגי: משפטים חיוביים הם לא הכחשה של המציאות אלא הבניה מחדש שלה:

דוגמאות:
כפי שמצאתי את העבודה הנוכחית כך גם אוכל למצוא עבודה אחרת.

היכולת שלי להתמיד כיום בעבודה שלא מתאימה לי תעזור לי גם בעתיד.

נשים רבות, עם כישורים לא גבוהים משלי, פותחות משפחתונים. אם כך זה בוודאי אפשרי.

כפי שהתמודדתי עם [השלימי את החסר- ארוע מוצלח שבו התמודדת עם סבך הבירוקרטיה/ אספת מידע על תחום שלא היה לך מושג בו] כך אוכל גם לברר מה נדרש כדי לפתוח משפחתון.


אלא דוגמאות שלא מעוותות את המציאות, לא מסתירות את הקשיים, אבל גם יוצאות מנקודת מבט מעצימה ומחזקת. אני חושבת שאולי לכך יערת הדבש התכוונה.

[חגית_פ*]

אובדת עצות יקרה,
אני והילדונת היינו בבית שנתיים וחצי, משהיתה בת שנה לקחתי תינוקת נוספת בת גילה והרווחתי בסדר. זה מה שאיפשר לנו להישאר יחד. בשנתיים האחרונות אני מעבירה מפגשי חיות וטבע בגני ילדים ולפעמים אחה"צ ואז היא מצטרפת אלי.
יש איזורים בארץ שאם את יצירתית אולי תוכלי לפתח חוגים אחה"צ (יצירה, שעת סיפור, תאטרון בובות וכו) ותהיה הענות טובה ותשלום לא רע בכלל והקטנה תוכל להיות איתך.

בגיל שנתיים וחצי נכנסה הפיצית שלי לגן, גיליתי שכאמא יחידנית אין לי את הפרבילגיה, אם כי כיום אני חושבת שאולי אם היו לי אז רעיונות טובים יותר (כמו החוגים) זה יכל לקרות.

[אובדת_עצות*]

סיגי, ראשית אני מאחלת הצלחה רבה.
לגבי אישורים, עד כמה שידוע לי, אין צורך בהם בגיל שמתחת לגיל גן-חובה.
לגבי ביטוח, את לא חייבת, את יכולה. הייתי בודקת עם משפחתונים אחרים (בטח יש בספרי טלפונים).
למצוא ילדים - מפה לאוזן, לתלות מודעות באזור שלך.
ו... תראי לאן הגענו. אני נותנת לך עצות...
ובכן, עשיתי מעט בירורים.
בזמן שאני בודקת אפשרויות נתפס לי הגב והפסקתי לכמה ימים למכור סנדביצ'ים. אבל! יש סיכוי שיהיה איזה חלקיק משרה בפרוייקט שאני מעורבת בו זמן מה ואולי אולי בשבוע הבא סוף סוף יגיע כסף מקרן כלשהי והוחלט שאני ארכז אותו בתשלום...
אם על כל אולי בפסקה הקודמת הייתי מקבלת שקל הייתי סוגרת את המינוס [-;
אבל התקווה הקטנה הזאת היא כל כך משמעותית כרגע.
ושוב תודה לכל המייעצות.

[דנית*]

מה עם טאפר וור ? יש לי חברה שממש הולך לה.

[אובדת_עצות*]

דנית, מה זה טאפר וור?

[אובדת_עצות*]

חגית, תודה. חושבת על ההצעות שלך ומנסה לבדוק מה מעשי לי.

[טרה_רוסה*]

טאפר וור זה כלי פלסטיק שנמכרים בבית.

[אש''י_ר*]

דף מעורר השראה
אני די התייאשתי מלמצוא משהו כזה, אבל את נשמעת יותר נחושה!
לגבי משפחתון/צהרון - ע"פ הברור שלי אין צורך באישורים אלא רק בביטוח לילדים, ולדעתי מספיק עוד פעוט/ה אחד בשביל קיום בסיסי.
ולגבי הקומונה - גם אני רוצה!!!

[אובדת_עצות*]

תודה טרה.
אני כנראה אצטרך להיות טיפה יותר נואשת כדי למכור כלים מפלסטיק. אני מתקשה מאוד להתפרנס מדברים שאני לא מאמינה בהם.
מקווה שלא אהיה נואשת יותר. בכל אופן, תודה על הרעיון, דנית.

[יערת_דבש*]

אש''י ר ,
ספרי איך את רואה את עניין הקומונה.

[טרה_רוסה*]

נראה לי הגיע הזמן לפתוח דף קומונה של אמהות
@}

[סיגי*]

ציירת,

תודה

[תבשיל_קדרה*]

אני מתקשה מאוד להתפרנס מדברים שאני לא מאמינה בהם
אז אולי למכור - מנשאים, חומרי ניקוי אקולוגיים, ירקות אורגניים (משלוחים לבתים - אבל אז את צריכה רכב - אבל אולי תוכלי להשתמש ברכב של מי שמגדל אותם) וכו' וכו' דברים שאת כן מאמינה בהם.

[אובדת_עצות*]

ירקות אורגאניים - כנראה אתחיל לשווק תמורת הירקות עצמם!
מנשאים - האם את מכירה מנשאים שצריכים מוכרת??
חומרי ניקוי אקולוגיים - לצערי צריך לקנות בעצמי די הרבה חומרים כדי להיות מוכרת שלהם (אני מתכוונת לטיידי)...חישבתי ויצא שזה לא ממש משתלם.
בנוסף אני מתחילה להיות מפיצה של ספרים שאני מאוד מאמינה בהם.
הבעיה עם התחום הזה של הפצה ומכירות זה שההכנסות נבנות מאוד לאט. זו השקעה טובה לטווח ארוך.

[תבשיל_קדרה*]

האם את מכירה...?
לא...
אבל פשוט תשאלי כל יצרן/יבואן של כל מוצר שאת מוכנה למכור (-:

[ה_עוגיה*]

אובדת, מנשא קובבה צריך קצת יחסי ציבור והפצה. לטעמי הוא לא נגיש מספיק.
אולי תדברי עם היצרנית שלו? (רוצה טלפון?)

[מונו_נוקי*]

איפה את גרה? אני הייתי שמחה לקנות אוכל טבעוני
אפשר לקחת מטפרוואר רעיונות משיטת השיווק.
בשיטה שלהם הלקוחות באות לבית ששם המוכרת מראה להן כמה דוגמאות והן בוחרות הן לא מקבלות את המוצרים מיד אלא בוחרות מקטלוג תוך פטפוט ואכילת עוגה. אז המוכרת מציעה להן לארח בבית שלהן תמורת מוצר או שניים. היא מביאה כיבוד והן יזמינו חברות. כך זה עובד.
מה דעתך על סדנאות מזון טבעוני?

[אובדת_עצות*]

סדנאות:
בישול קל ובריא
ממתקים בריאים
איך לאכול טבעוני ולהישאר בחיים?
אני מוכנה להגיע לכל מקום להעביר סדנא. במקומות רחוקים תהיה עלות נוספת של נסיעות.
אם מישהי חושבת שזה מתאים לה אני אוציא דף פרסום אמיתי.
תודה על הרעיונות.
ה עוגיה אשמח לקבל את הטלפון.

[יעל_צ*]

_סדנאות:
בישול קל ובריא
ממתקים בריאים_
אפשר גם סדנאות בישול לילדים, אני רואה כאן באזור שלי פרסומים כאלה לפעמים.

[יונת_שרון*]

מחשבה שעלתה לי: מעריב הקימו עכשיו אתר מתחרה לידיעות: www.nrg.co.il. הם מעסיקים שם די הרבה עיתונאים, כולל כאלה שכותבים על דברים אלטרנטיביים, עידן חדש וכו'. אולי הם יהיו מעוניינים בדברים שתכתבי על טבעונות או נושאים אחרים שאת יכולה לכתוב עליהם.

בהצלחה!

[אובדת_עצות*]

יונת, נכנסתי, כתבתי להם. תודה.
אם זה יצליח אהיה מטרה להרבה בדיחות בין מכריי.
לא קופסאות פלסטיק אבל כן עיתונות מסחרית...

[ברונית_ב*]

מעריב הקימו עכשיו אתר מתחרה לידיעות.

לא רוצה לרפות את ידייך... אבל בתור מי שכותבת שם, בניו-אייג', אני יכולה להעיד שאי אפשר להתעשר מזה. הם משלמים מזעזע .
אבל אולי זה יכול לענות על צורך אחר שלך, בכתיבה.
בכל מקרה, תמיד מחפשים שם כותבים חדשים - והעורכת של הניו אייג' היא נהדרת. שמה גליה עזרן והנה "האימייל שלה"[email protected]

[טרה_רוסה*]

יש מנשא אחד שאנשים מחפשים ולדעתי אי אפשר להשיג בארץ - בייבי ביורן.
הוא די מיינסטרימי, ומבחינתך זה דווקא יתרון, כי השוק שלו יותר גדול.

[אימא_אימא*]

מה עם הבטחת הכנסה?

[אובדת_עצות*]

אימא, מהבטחת הכנסה אני חיה כרגע. וזהו. למי שממש רוצה פרטים זה 2,200 ש"ח, לפני ביטוח בריאות. עם זה אני משלמת שכ"ד, חשבונות (קטנים מאוד), אוכל, נסיעות, ארנונה (בהנחה). זה מעט מאוד לחיים בעיר.
אבל!
יש עבודה.
מעט, לא הרבה כסף, אבל אולי עם זה ועם השלמת הכנסה נתחיל לנשום לרווחה.
מדובר על עזרה לדוקטורנטית שסובלת ממחלה נדירה וזקוקה למישהי שתעשה עבורה חיפושים באינטרנט ובמאגרי מידע, קצת עבודת מזכירות ועוד כמה דברים שמקלים עליה את החיים.
יש עוד משהו על הפרק, אבל זה עוד לא סגור.

ואני ממשיכה לעבוד על עוד כמה רעיונות טובים שעלו פה כדי שאוכל לעמוד על הרגליים (בפרמקלצ'ר אומרים שצריך לפחות שלוש...) ולצאת מהאיכס הזה, שקוראים לו לשרוד כלכלית.

ברונית וטרה, תודה על הרעיונות ועל המייל.

[שירי*]

היי!
המצב שלי מאוד מאוד דומה לשלך. גם מצב וגם מצברוח. פשוט שתדעי שאת לא לבד - ופתרונות עדיין אין לי.
ההבדל במצבינו - יש לי יותר מילד אחד.
ועוד - אני נשואה (ולכן לא בא בחשבון ההצעה של מישהו כאן להתחתן ) אבל כל עול הפרנסה עלי - לא רוצה להכנס כאן לפרטים אבל באמת מבחינה כלכלית אישי לא יכול לעזור לנו בכלום.
וגם- שום קרובים לא יכולים לעזור. להפך...
אם תשאלי איך אני מחזיקה מעמד - אני לא מחזיקה...
איכשהו אנחנו שורדים כל יום משהו אחר
בתי הקטנה קצת קטנה מבתך
אני באמת לא יודעת מה לעשות
כל ההצעות פה - נשמע על הכייפק אבל חברה תעשו חשבון כמה צריך כסף כדי לכלכל משפחה אפילו בת 2 נפשות. לקחת עוד תינוק הביתה זה יכול להיות טוב לאישה שמשכורתה היא תוספת למשכורת של בעלה אבל לכלכל משפחה...
לשלוח ילד עד גיל 3 לגן - גם בשבילי זה נורא, אבל אפילו אם לא נדבר על זה אלא רק על הצד של "כסף להיום" - זה מאוד יקר, אצלינו זה בסביבות 1000
ש''ח עד 13-00ו1400 עד 16-00
חישוב פשוט - אם אני יוצאת לעבודה ומקבלת משכורת מינימום ועוד נוסעת למקום העבודה - תחשבו כמה אני אקבל וכמה אצתרך לשלם עבור הגן/המטפלת. לא שווה. אני מכירה נשים שמשלמות למעון יותר ממה שמרוויחות.
........
טוב נו... גם אני אשמח לרעיונות!
אבל בשביל לשמוע רעיונות יכולתי רק לקרוא - וכתבתי כאן בשביל שתדעי שאת לא לבד, כל כך הזדהיתי כהמקווה שימצא משהו - בשבילך ובשבילי

נזכרתי באגדה על צפרדע שטבע בחבית חלב - לא היה לו כל סיכוי אבל הוא המשיך לנסות ובעט וכך הקציף את החלב לקצפת ויצא. ברגעים הטובים אני מקציפה...

[אובדת_עצות*]

שלום שירי,
קשה לומר שאני שמחה שיש מי שמזדהה עם מצבי בגלל שזהו מצבה...
אני שמחה להבנה.
האם את מרגישה בנוח לכתוב פה מאיפה את?
אולי תוכלי לבוא לכוס תה עם הילדים ולהעלות רעיונות ביחד?

[יעל*]

אובדת,
הבנתי (= הצצתי בדף של מונו נוקי) שאת מעיר הקודש.
גם אני (וגם לא מעט אנשים שכותבים פה). אז רק שתדעי, במקרה הצורך.

<מותר לדעת באיזו שכונה את גרה?>
<הדף האישי שלי הוא אמא של אנ"נ >

[סינדי*]

נזכרתי באגדה על צפרדע שטבע בחבית חלב - לא היה לו כל סיכוי אבל הוא המשיך לנסות ובעט וכך הקציף את החלב לקצפת ויצא. ברגעים הטובים אני מקציפה...

זה בערך המשפט הכי כייפי ששמעתי היום, ובדיוק בזמן.

תודה שאיפשרת לי לחייך

שולחת לך אור, אהבה ושפע

[יעל*]

הי, את קרובה! אנחנו בבית הכרם. גרתי כמה שנים ב ק' יובל.

[שירי*]

לא, לא מרגישה נוח לפרט יותר מידי כאן. אבל האזור - אנחנו מאזור ירושלים.
עם מצבך - אני מקווה שמבינה+מזדהה לא רק בגלל שזהו גם מצבי. סתם אני מזדהה - גם אתך וגם עם עצמי. שבת שלום!

[שירי*]

סנדי תודה! גם לך - אהבה ואור! ולכולכן!

[ברונית_ב*]

_אבל!
יש עבודה.
מעט, לא הרבה כסף, אבל אולי עם זה ועם השלמת הכנסה נתחיל לנשום לרווחה._

מעולה! שבוע טוב!