חינוך ביתי ועבודה מהבית

אנונימי

איך משלבים חינוך ביתי של הילדים עם עבודה מהבית של ההורים?

דפים קשורים:
רעיונות לעבודה מהבית
עבודה לצד גידול ילדים מחוץ לבית
חינוך באופן טבעי ומעמד האשה
ההגשמה העצמית שלי בעיניי החברה
אמהות וקריירה
ראו גם מדור כסף עבודה
_{(הדיון הורכב מחלקי דיונים שנגזרו מהדפים עבודה מהבית, אמהות עובדות מן הבית ו-עבודה לצד גידול ילדים)}

אין לפרסם פה הצעות עבודה מכל סוג. כל הצעת עבודה תמחק.

סיכום חלקי של הדיון למטה:

לחלק את העבודה למנות קטנות של 10 דקות עד שעה -- לפי כמה שהילדים יכולים להסתדר בלי להפעיל את ההורים.
לבחור עבודה שלא מחייבת לעבוד בלחץ או למשך פרקי זמן רצופים.
להיות כמה משפחות ביחד, כדי שהילדים ישחקו יחד וההורים יוכלו לחלוק את האחריות.
להעזר במטפלים נוספים. אפשר אפילו נערה או ילד/ה, כי הם צריכים בעיקר להעסיק את הקטנים ולא חייבים לקחת אחריות מלאה כשההורים ממילא נוכחים.
לעבוד כשהילדים ישנים.
להגדיר גבולות לעבודה, גם בזמן וגם במרחב בבית.
למקם את פינת העבודה ליד הילדים, כדי שיהיה קל "לגנוב" כמה דקות עבודה מדי פעם במהלך היום.

(עריכה: יונת שרון 2011-11-17)

אבל אייך עובדים מהבית עם ילדה בת שנה שעדיין לא "מעסיקה את עצמה", ישנה את שנת הצהריים מחובקת עם אמא (להנאת שתינו) וחייבת ללחוץ על המקלדת בזמן שאני מנסה לכתוב משהו במחשב???
אני סתם מספרת לכם מה המצב פה וברור לי שזה דומה אצל הרבה אמהות וילדים בגיל הזה, שעדיין מתדלקים מהציצי כל שעה ולא מכירים את הרהיטים מיטת-תינוק או לול (רחמנא ליצלן...)
אז ברור שיש הרבה אפשרויות לעבוד מהבית מול המחשב כשיש ילדים גדולים שיכולים לשחק לבד, או עם חבר. אבל עד שנגיע לשם, חוששתני שלא אהייה לעזר בפרנסת המשפחה, וזה לא שאנחנו לא זקוקים לזה.
יש למישהו רעיון פרודוקטיבי?

לי יש שניים בני שנה.
הם משחקים זה עם זה, ואני מקבלת מנות של 10-15 דקות לעיסוקיי (למחשב: זה משהו שמאוד משעמם להתבונן בו; במטבח יותר קל, אבל כמה אני כבר מבשלת?).
או במילים אחרות: מפגשים של קבוצת אמהות (וילדים) יוכלו, אחרי שכולם מכירים טוב זה את זה, לאפשר לאמא לעשות דברים.

We are coming back to Israel and about to start new business of importing and distributing some products. We are having the 3 little ones at home. One of the things I feel that has to be changed is how much we work.
We used to work very little in terms of time. Now we know we need to put more into it. One of the reason we are coming back is to have some kind of community so we won't be the kid's parnets and grandparents and friends and entrtainers... It is hard to find time to work like that. I knoe, they are little (3.5 and down) but what I am asking from you is to help us with new view on things so we will be able to work or understand things differently. Tell us your touhgts please.
Elana and Ori.

שליחה על ידי גילה* » 29 יוני 2002, 08:31

עם שניים בני שנה וחצי, בימים בהם אנחנו ממש צריכים לעשות משהו בבית (לסדר, לתקן, לבשל, ללמוד, לעבוד בגינה), נראה שאנחנו יכולים (יחד) לעבוד בלכל היותר משרה אחת.
כשאני לבד עם הילדים (בעלי עובד מחוץ לבית), אני לא מצליחה ממש להתרכז בדברים. אני מצליחה לעשות דברים בבית - קצת - בעיקר לבשל כי זה מה שאני אוהבת, אבל לא להתרכז במטלות "עיוניות". יכול להיות שגורם חשוב שמשפיע הוא העיפות, אבל אני מניחה שמצבכם, עם שלושה בגיל שמתחת ל 3 וחצי, לא טוב משלי.

שליחה על ידי Elana* » 29 יוני 2002, 15:31

I feel that maybe I am asking too much from myself and I (we) need to lower the profile with business thing maybe. Every time I feel - yes, I want to get back to do things in the energy level I did before I had kids, I understand that I can't right now. And I dont feel like having them in kindergardens. This is not an option right now. Maybe we need to learn how to work with the time so one of us is working and the other one is with the kids. Until now it was most of the time, the two of us with them. And not becasue we can not be alone with them But working from Home some how TISHTESH ET HAGVULOT between work and home. Maybe we do need to seperate work from from home somehow.

גם אני עובדת בבית. אמנם די מעט, אבל כל שעת עבודה כזו דורשת התארגנות מסויימת. אני נעזרת מדי פעם בשמרתפית, בהורים או בבן הזוג ומשתדלת לעבוד בשעה רגועה יחסית (צהריים או אחה"צ).
כששני בני הזוג עובדים בבית, אפשר אולי לתכנן סדר יום גמיש (שתמיד כמובן נתון לשינויים), ואז אחד מכם לפחות מתפנה. לדעתי העניין הוא בסדר יום. למצוא את הזמן במשך היום (כי בבוקר מוקדם ובלילה זה קל למצוא זמן) אחרי ארוחת הבוקר, פיפי קקי, וציחצוח שיניים ועד לצהריים שבו אחד מכם יהיה פנוי. תיכנון זמן כזה יכול לחסוך לכם המון זמן ועצבים. עוד דבר אם יש חדר צדדי או בקומה אחרת בבית - כמובן שהוא המועדף לעבודה.

הקדמת אותי בשניה ורבע,עמדתי לפתוח דף ששמו " כשכולם בבית" , על כל הבעיות של זה (כי את הכפים אנחנו כבר מכירים). מכל השמיניות באויר שאנחנו עושים כדי להבין איך זה יכול לעבוד,אני מבינה שפשוט חייבים לחיות בתוך קהילה,אפילו קהילונת,שאפשר להעזר בה ולעזור לחבריה.אני לא רואה דרך אחרת.אצלינו יובל עובד מהבית ואני גם לפעמים. אמנם אנחנו בבית יחד כולנו כבר קרוב לשנתיים אבל רק עכשיו זה מתחיל להרגע,ואני וגאיה לומדות רק עכשיו לא להפריע ליובל לעבוד.זה נשמע אדיוטי אבל יוצא שכשמישהו עובד בבית צריך המון משמעת לא לקרוא לו או להכנס לחדר להראות לו משהו,לשאול,להתיעץ,לספר לו על טלפון מעניין,בקיצור לקטוע לו את הריכוז כל הזמן.....וגם הוא מצידו לא בדיוק מר משמעת ואם קורה משהו בבית ויש בכי או משהו שמצריך עזרה קשה לו להעמיד פנים שהוא לא שמע ולהמשיך בעבודתו כרגיל...כשאני עובדת בבית חייבים שקט (עיסוי וכו')) אז הוא יוצא עם שתיהן לטייל,וכשאני עובדת מחוץ לבית כל המשפחה מצטרפת כי נועם יונקת בין טיפולים וגאיה כמובן לא נשארת לבד בבית...בקיצור,כל המשפחה עובדת במשרה אחת.זה קשה ולא כלכלי.אנחנו חושבים בימים אלה על שינויים.
אני רוצה להוסיף שלמרות שלא ראיתי את זה בבתים אחרים בהם כולם בבית,אני מרגישה שחייבים שעות ומסגרות זמן ברורות לעבודה בבית, אחרת באמת הגבולות מתטשטשים,ויוצא שמרגישים "חייבים" ו"בעבודה" 24 שעות.החופש הזה הופך בסוף למן כלא,אלא אם מקדימים להגדיר את תחומי העבודה,גם פיזית בבית וגם בשעות- בצורה קרה וברורה, במילים אחרות לשים מסגרת בתוך האין- מסגרת.

כשאני החלטתי שאני רוצה לעבוד ולהשאיר את הילדים בבית (שניים בני שנה ורבע), מצאתי בחורה מקסימה שבאה כל יום לכמה שעות ועוזרת עם הילדים. היא לוקחת את הילדים לטייל ולגינה ואז אני עובדת עד שהם חוזרים. בערב, אחרי שהם הולכים לישון , אני ממשיכה עוד קצת, אם צריך.
זה המצב האידאלי בשבילי לשלב חינוך ביתי עם עבודה, כלעוד בן זוגי עובד מחוץ לבית.
בהצלחה במציאת המתכון המתאים לכם.welcome home

אני חושבת שעם ילדים טיפה יותר גדולים זה נעשה הרבה יותר מציאותי לעבוד כשהם בסביבה. וגם עם תינוק קטן זה אפשרי. הבעיה היא בעיקר בין גיל חצי שנה לשנתיים פלוס (פחות או יותר - תלוי בילד ובסביבה). נראה לי שזה פשוט לא זמן טוב לקחת בו מחויבויות חיצוניות, ועדיף לנסות לדחות או לצמצם את הדברים האלה בתקופה הזאת (עד כמה שאפשר).

משהו שכן חשבתי לעשות פעם (אבל בסוף לא יצא לפועל) זה להזמין נערה שתהיה עם הילדים, כשאני גם נוכחת. אז יוצא שרוב הזמן היא עסוקה עם הילדים, אבל אני עדיין נמצאת "למקרה ש". זה זול יותר ממטפלת מבוגרת שנדרשת ממנה גם יותר אחריות, ומפנה מספיק זמן וקשב לעבודה (בתנאי שמסוגלים לעצור מדי פעם ל"הפרעות" קצרות).

הי לכולם, נכון שכשילדינו קטנטנים, קל לקחת אותם במנשא ולעבוד איתם, להניק תוך כדי כתיבה/הדפסה על מחשב, אבל מה קורה כשהגוזלים גדלים? ילדים בסביבות גיל שנתיים הם סקרנים, אוהבים לגעת בכל דבר, לבדוק, להרים, לשבור , לטעום.... איך אפשר לעבוד לצד ילד בגילאים אלו? מאחר והחלטתי להישאר בבית עם רועי, אני תוהה ביני לבין עצמי, האם יש כזו חיה (עבודה) בה אוכל להיות עם רועי וגם להתפרנס? נראה לי שאין...אלא למישהי יש רעיון....

שליחה על ידי בשמת* » 26 יולי 2002, 18:22

לא קל.
צריך עזרה.
הכל שאלה של כמה שעות עבודה את צריכה ביום.
ואיזה סוג של עבודה.
למשל, אם את יכולה לסדר לעצמך עבודה שמצריכה שעתיים ביום - אפשר לסדר את זה עם מנוחת הצהריים או בלילה אחרי שהוא נרדם.
אפשר גם לקחת בייביסיטר, אפילו נער או נערה צעירים מאוד (שלא יקחו הרבה כסף), כדי שישחקו עם רועי לידך בבית בזמן שאת עובדת.
אני כתבתי את כל הדוקטוראט (כל החלק הכי מאומץ, קשה ואינטנסיבי עד הסיום) כשבתי היתה בסביבות גיל שנתיים, כשבתי לידי, עם עזרה מבייביסיטר צמודה במשך היום, מבעלי בערבים, בשישישבת ובחגים, ועוד גיבוי מחמותי. כאמור, עבדתי תוך כדי הנקה, כשהיא ערה עלי, כשהיא ישנה צהריים על גבי או על גבה של הבייביסיטר או יונקת וישנה עלי, מול המחשב או על הספה עם תדפיס ביד - ניצלתי כל הזדמנות ומקום.
יש עבודות שאפשר לעשות עם ילד קטן:
אם אלה דברים פיזיים, במיוחד כאלה שעושים בחוץ, בגינה/בחצר.
קודם כל עולה השאלה, מה הכישורים שלך ומה מעניין אותך.
אני מכירה אשה אחת שעושה קוסקוס אמיתי אלוהי בבית, עם כל הילדים בבית, ומוכרת אותו דרך מעדניה. אני בטוחה שהיא מרוויחה מזה יפה, וזו עבודה שאפשר לעשות עם ילדים.

שליחה על ידי בשמת* » 26 יולי 2002, 18:23

שכחתי להגיד:
יש ימים שזה לא הולך, והילד צריך אותך. צריך לקחת את זה בחשבון.
כמו כן, נדמה לי שלליגת לה לצ'ה יש ספר מצויין על הנושא הזה, שמציע המון הצעות ומספר המון טיפים מנסיונן של המון אמהות.

אמא שלי עבדה תמיד כספרית וגם ציירת,בבית, ואנחנו היינו בבית עד גיל ארבע. אני זוכרת מאחותי הקטנה הרבה שעות לול ובאמת רק חודשי הנקה ספורים, אבל היא בעצם עבדה גם באמא וגם בעוד דברים, לא כל יום ולא כל היום, אבל עבדה. הבית דרך אגב היה נקי מאד והיא בישלה כל יום. שאלתי אותה לאחרונה איך בעצם, והיא ענתה בכנות "לא תאהבי את התשובה". כאמור,הרבה לול...

אני עורכת ומגיהה ספרים בבית. בעיקר בשעות הפנאי שלי, כלומר שהילדות ישנות או כשבעלי בבית. זו כמובן עבודה חלקית עם כסף לא משהו, אבל מעניינת בד"כ, מפעילה את מוח, נותנת תחושת סיפוק ואוורור. מה שכן, קשה לוותר על שעות הפנאי המעטות שנותרות בחינוך הביתי (בדרך כלל בין 12 ל-3 בלילה).
אגב, כמו שמיכל דנקנר כתבה בדף אחר (נדמה לי פמיניזם ואמהות?), אני מכירה די הרבה אמהות חינוך ביתי שעובדות או מתפרנסות תוך כדי, או כמו שהיא הגדירה את זה, שומרות קריירה על אש קטנה (רשימת התעסוקות שם).

:with David's compliments
אמהות עובדות מן הבית
"אמהות עובדות מהבית" היא תנועה חדשה אשר קמה במטרה לקדם ולעודד אמהות לעבוד מהבית.

אין לי הרבה נסיון בנתיים אבל הרבה תהיות. רק עכשיו בעצם אני מתחילה לעבוד סדיר מהבית (תרגום) תוך כדי גידול 4 ילדים בגילאי 6, 5, כמעט שנתיים, והקטן בן חודש. הקטן כמובן איתי וה"גדולים" חוזרים בסביבות 1-2. השבוע כבר קיבלתי עבודה ואני לא יכולה להגיד לא אפילו שאני פחות מ-5 שבועות אחרי הלידה כי אני ממש צריכה כסף. לפני כן הייתי מובטלת תקופה מסויימת וטרם שילמו לי דמי אבטלה ודמי לידה אז מצבינו ביש. במקצועי, עד עכשיו, הייתי מורה בתיכון. זה אמנם הרבה עבודה בבית אבל 12 שבועות חופשת לידה, לפחות.
בנוסף אני לומדת יום בשבוע והשבוע יש לי גם שבוע קשה במיוחד כי בעלי אמור לצאת לטיול שנתי, (גם הוא מורה בתיכון). אז כשאדע איך אני מסתדר, אכתוב כאן. בנתיים הכל נראה לי די דמיוני. אני אמורה לסיים די הרבה עבודה- חציה עד יום רביעי בבוקר וחציה עד יום חמישי בבוקר.
עדיין לא קיבלתי את החומר אז אני אפילו לא יכולה להתחיל עדיין אלא רק לדאוג.
הפטנט שלי באופן כללי לעבוד "תוך כדי ילדים" זה :1. לעבוד בלילה כשהם ישנים או בבוקר כשהגדולים לא בבית והקטן ישן. 2. במצבים של אין ברירה- בעל/בייביסיטר ששומרים עליהם אחרי הצהריים ואני עובדת. נראה איך ילך לי עכשיו עם זה.

אני עובדת מהבית בקליניקה משלי (כקלינאית תקשורת) כבר חצי שנה בערך שלוש פעמים בשבוע (לפעמים יותר ולפעמים פחות) לפחות שעתיים בכל פעם.
כשהצעירה שלי היתה קטנה, דאגתי שתהיה איתה דמות מוכרת (אבא או סבתא) כי הבייביסיטר לא כל-כך הסתדרה.
היום כשהיא בת שנתיים כמעט, בדר"כ דני (בן-זוגי) מגיע לאותו פרק זמן, ואם אין לו אפשרות, אני מזמינה בייביסיטר.
אני למטה והם למעלה, כך שאם יש בעיה מאד אקוטית, אני יכולה להתפנות לדקה ולברר במה העניין (זה בכלל לא קורה).
לאחרונה הנהגתי שיטה חדשה. אני משכיבה את הקטנה, והגדולים רואים טלוויזיה (בדיוק את התוכניות שהם רואים בדר"כ), לא יותר משעה, ואז דני מגיע.
אני בדעה שהכל פתיר, אפשר להתארגן, אבל צריך להיות יצירתיים ולשנות כשלא מתאים.
בהצלחה רבה. במה אתם עוסקים?

שליחה על ידי חבצלת* » 17 מאי 2003, 22:15

אני מחיה ברשותכם את הדף כדי לקרוא לעזרתן הוירטואלית של אמהות שיש להן כבר וותק של "קריירה" מהבית.
אני מתחילה לאבד את השפיות וזקוקה לעצות.
יש לי 4 ילדים, הקטן תינוק בן 6 חודשים, שנמצא איתי בבית, חוץ מיום אחד בשבוע שבו אני לומדת.
אני עובדת כמתרגמת- סרטים ותוכניות טלוויזיה, בינתיים. כרגע יש לי חודש שברוך השם יש די הרבה עבודה, בדרך כלל בלחץ רב של זמן ואיכות (מעירים לי המון (ולפעמים בצורה מאוד כועסת) על הפאשלות הטכניות של סידור כתוביות וזה דורש ממני רמת ריכוז מעולה שאין לי.)
איך מארגנים את העסק בבית כך שאפשר לתפקד גם כאמא וגם כאישה בלי לאבד את השפיות ובלי להזניח יותר מדי שום צד? אני מוסיפה שמשפחתי גרה רחוק אז אין לי הרבה עזרה חוץ מאשר של בעלי, שיחיה (ויהיה בריא).
אשמח לטיפים רעיונות עצות הגיגים וכו'. אפשר גם בדף איך נרעים שבו נגענו בבעיה באופן חלקי.
תודה!

חבצלת, אני לא בטוחה איך מיישמים את זה לגבי תרגום, אבל מה שאני עושה כשאני מתכנתת זה לעבוד במנות מאוד קטנות. אני משתדלת לא לעשות משהו שלוקח יותר מכמה שניות על המחשב -- השאר בראש. ואז גם אם מפריעים לי באמצע, אני יכולה לעזוב הכל כמעט מיד בלי שזה יהרוס לי שעות של עבודה.

לגבי הזנחת הצד של הבית וגם לגבי איך נרגעים, ממליצה שוב על פליי ליידי. יש שם אפילו זמן ל-"הקדישי 15 דקות לעצמך. צאי החוצה ל 5 דקות".

חבצלת, אני גם מתרגמת כתוביות, וגם לי יש תינוק בן חצי שנה (רק שאין לי עוד 4...) איך אני עובדת?

בן זוגי עוזר לי. עכשיו למשל הוא לקח אותו לסיבוב כדי שאוכל לעבוד (תראו איזה יופי אני מנצלת את הזמן )
כשהתינוק ישן.

ספציפית לגבי עבודת התרגום: בשביל לעשות ספוטינג אני צריכה שקט, אז זה חייב להיות כשהוא ישן או איננו בבית. ואחרי שהטקסט מחולק אז בעצם אפשר לנצל יחידות זמן קטנות, כמו שיונת כותבת. לא לחשוב במונחים של "היום אתרגם פרק", אלא "עכשיו אתרגם 2 כתוביות". למרוח את העבודה על יותר זמן, לא לצפות לעשות את זה ב"שוונג". (לפני שיותם נולד הייתי עובדת בשוונג, מתחילה פרק וגומרת אותו כמעט בלי לקום מהמחשב)
אם יש כל מיני מונחים או דברים לברר במילונים או באינטרנט (לי יש הרבה כי אני מתרגמת סרטי טבע והיסטוריה ודברים כאלה), אפשר לעשות את זה גם כשלא מרוכזים במיוחד.

ותפתחי דף בית אישי, נרכל קצת על ענייני העבודה!

יש פורום תרגום ועריכה בנענע - מכירות?

גם בתפוז - 384.

חבצלת
אני עבדתי בשרותי גרפיקה מהבית וזה היה קצת כמו שאת מתארת. בית משוגעים.
דדליינים יומיים ותשלום מאוד גבוה (תרתי משמע) על טעויות טכניות.
רמת הריכוז הנמוכה שלי וחוסר העקביות ביכולת של בן זוגי לתמוך את זמן העבודה שלי
הביאו אותי לחפש אפיק יותר רגוע בתוך עולם הגרפיקה שיש בו דדליינים מאוד מרווחים ואנשים אחרים שעובדים על האספקטים הטכניים ומוודאים שאני לא עושה טעויות.
וכך מתוך הלחץ והמצוקה שנבעו מהיותי אם לחינוך ביתי יצא לי לגמרי בטעות להגשים חלום ילדות קטן והיום אני עוסקת באיור ספרי ילדים!!! שזה פי אלף עבורי משרותי הגרפיקה שעסקתי בהם קודם.
מקווה שזה עוזר במשהו.
ואם כבר, עצה מעשית:
היה לי חדר עבודה סגור בקצה השני של הבית היה לי המון פרטיות אבל לא הגעתי לעבוד.
לכן בניגוד לכל הגיון של הורה לא בחינוך ביתי, העברתי את פינת העבודה לאמצע הבית בין המקלחת לסלון למטבח ולכביסה
כך שקל לי להיות בקשר עם הילדים עם עבודות הבית ועם מנות קטנות של עבודה בין לבין.
בהצלחה

שליחה על ידי חבצלת* » 29 מאי 2003, 21:49

יפעת, תודה. אני באמת מחפשת לתרגם ספרי ילדים! כלומר, תרגמתי כמה עבור ילדיי ואני מחפשת מה לעשות עם זה עכשיו:-) מה דעתך שנעשה משהו ביחד?!
ועם לדבר ברצינות (לא שקודם לא היה ברצינות) אני בהחלט מחפשת עבודה יותר רגועה באותו תחום, ואני מקווה גם למצוא. חוץ מזה, פינת העבודה שלי היא ליד הסלון בחדר של הבכור:-P אל אידאלי אבל זה מה יש. היום האכלתי פה את הקטן בננה, הנה הקליפה עדיין כאן:-P אז אני בהחלט בדרך שלך, רק בכמה שנות איחור;-) יהיה בסדר, אולי...בנתיים ראיתי הוכחות יומיומיות שלש אלוהים, כי אחרת כבר היו מפטרים אותי והייתי בכלל מתאשפזת. תמיד בדיוק כשהעניינים נראים לגמרי אבודים, משהו מסתדר מעצמו, בלי התערבותי, על הצד הטוב ביותר.
<חבצלת לא רוצה להחזיר אף אחד בתשובה, רק מתפעלת>.

ילדיי (2.5) אינם הולכים לגן. אני עובדת בשעות אחה"צ ארבעה ימים בשבוע. מספטמבר אעבוד יותר שעות ויותר ימים. למעשה, אעדר מהבית כל יום משתיים וחצי עד שמונה.
אני חייבת לעבוד יותר שעות משום שהמשכורת הנוכחית אינה מספיקה לנו. עד חמש תהיה עם הילדים מטפלת ואח"כ בן זוגי יגיע הביתה.
קשה לי שלא אראה את ילדיי כ"כ הרבה שעות.
קושי נוסף ועצום הוא המפגשים: ראשית, לא תהיה לי הזדמנות להפגש עם ילדים שהולכים לגן והוריהם העובדים. שנית, גם "מפגשי החינוך הביתי" יצטמצמו קמעא עקב הצורך שלי לצאת מוקדם. כמו כן, בשנה הבאה לא אוכל לצמצם את העבודה. זה ישאר כך עד שאחליף עבודה.
אני מאוד נהנית מהעבודה שלי. אני חייבת לעבוד. קשה לי להיות עם הילדים כל יום, כל היום. כשאני איתם חמי יום וחצי יום בעבודה אני יותר פורה ומפרה. (טוב, לא במובן של לעשות עוד ילדים....) ובכ"ז, קשה עלי המחשבה של "מה יהיה שנה הבאה".

אני כרגע עובדת מהבית, ובכל זאת אני מחפשת סידור לבני לשעות הבוקר. למה? כי נורא נורא קשה לי לעבוד אתו. הוא בוכה, רוצה ידיים, לא רוצה כבר לשבת במנשא כשאני במחשב (פעם היה מסכים, היום הוא כבר בן 9 חודשים ולא אוהב את זה), זוחל, הורס כל מה שהוא רואה ולא רואה, מכניס חלקיקי לגו פצפונים שהגדול איבד לפה, מכניס ידיים לוידאו... הוא רוצה תעסוקה. הוא משנה לי את הגופן במחשב (לא יודעת איך הצליח בלחיצה על כפתור...). והוא מתוק נורא אבל אני חייבת להתרכז!!!!!!!!!
אם הייתה לי שכנה עם תינוק שגם עובדת מהבית והיינו יכולות לעשות תורנות, חצי בוקר היא שומרת על שניהם, חצי בוקר אני ... אבל אין לי.

הבעיה עם עבודה מהבית, במיוחד במקצועות כמו תרגום, עריכה וכתיבה - היא שכמות העבודה חייבת להיות מוגבלת. ברגע שיש הרבה עבודה אי אפשר להסתדר בלי עזרה. אני עובדת מהבית כבר כמה חודשים (מאז שגמרה חופשת לידה) ופתאום בלי שום הכנה מוקדמת "נהייתה" לי המון עבודה ומצאתי את עצמי אובדת עצות, עם תינוקת בת חצי שנה ולפחות משרה וחצי.
מה אתן עושות?

לוקחות עזרה לכמה שעות ביום, מצמצות את הקף העבודה (ומוותרות על הכנסה) או אולי רעיון יצירתי אחר?

עזרה לכמה שעות ביום - נראית לי אופציה מצוינת.
לצמצם את היקף העבודה - תלוי. במצב השוק היום, שווה להשקיע בלקוחות, גם אם זה אומר לישון פחות או כל מיני פתרונות יצירתיים, כמו הבא:
אולי את מכירה מישהו/מישהי שאת יודעת שעובדים ברמה טובה, ויסכימו לקחת חלק מן העבודה? זה אומר לעבור אח"כ על העבודה שלהם, ליתר ביטחון, וכל מיני דברים מבחינת מס הכנסה וכאלה, אבל יכול להיות שווה.
אם את לא מכירה, אני מציעה לך להתחיל להשתתף בפורום תרגום ועריכה בנענע, ולהתחיל להכיר שם את הנפשות הפועלות. (בכל מקרה זה פורום טוב).

אני פותרת את זה בצורה מאוד מאוד יצירתית: עובדת בלילה:-P

אני עברתי תהליך שעדיין לא ברור לי משמעותו או תוצאותיו.
אחרי הלידה של ג'ולי היה ברור שהכי כדאי לעבוד מהבית, לא כל כך רציתי לצאת וגם הצעות העבודה שעלו היו לכל כך הרבה שעות שזה היה ממש לא הגיוני. ונוצר מצב שקיבלתי הרבה עבודה, גם בתחום של עריכה גרפית של ספרים וגם של בגדים, ופשוט עבדתי כל הזמן, כמה שיכולתי. מהר מאד היה ברור שאיתה אני לא יכולה לעבוד כי היא מקנאת ותעשה כל שביכולתה לזכות בתשומת הלב חזרה. אז עבדתי כשהיא ישנה (בצהריים ובלילה), ישנתי מעט מאד ובשעות הערות שלה רק הייתי זמינה לטלפונים ואימיילים. גם עבדתי בסופי שבוע, וביקשתי הרבה עזרה מהבנזוג.
זו היתה תקופה מאד קשה, אבל אפקטיבית מאד מבחינת עבודה וקשרים, ככה שבסך הכל הרגשתי מתוגמלת על הקשיים.
אחר כך ג'ולי התחילה ללכת למשפחתון עד אחת, וזה עדיין לא שינה מהותית את ההתארגנות - פשוט היו עוד כמה שעות רגועות, בהן ישבתי ועבדתי בלי לזוז מהכיסא. השינוי הגדול בא כשהיא התחילה ללכת עד ארבע למשפחתון. אני מאד חיכיתי לזה מבחינת הפניות שתהיה לי, סוף סוף לחזור לחיים נורמליים, ולמרות שהיא חסרה לי בשעות הצהריים, שמחתי להשתחרר מהצמידות לסדר היום שלה (לישון רק כשהיא ישנה, וכו'). אבל לאט לאט הסתבר לי, ועוד לא עיכלתי את זה לגמרי, שדווקא בעבודה מהבית, הפניות הזו פתחה לי פתח ל"יותר מדי חופש". פתאום יש לי זמן (כאילו) לסדר, לנקות, לבשל, לקנות (דברים שקודם היה ברור שלא עושים בשעות שהן קודש לעבודה, אלא איתה, או שמוותרים...) ובין היתר גם להתייחס יותר לדברים שקורים איתי - קודם זה היה פשוט מותרות. גם בקשת העזרה ירדה כמעט לאפס, ואני לא עובדת בסופי שבוע ולא בלילה.
אבל בעצם, אחרי כמה זמן אני מרגישה שמרוב נורמליות, היעילות שלי בעבודה נטו ירדה, ולמעשה אני זקוקה להרבה יותר משמעת עצמית, מאשר במצב ה"חירום" שבו נמצאתי קודם. ופתאום אני חושבת - אז אולי כבר אין סיבה מיוחדת לעבוד מהבית? קודם זה היה מחויב המציאות, כי אי אפשר לעבוד במקום מסודר כל כך מעט שעות ולהביא משכורת נורמלית. אבל עכשיו זה פתאום יותר אפשרי, ואם אין לי הרבה עבודה או אין לי מצב רוח לעבוד, אני מיד שואלת את עצמי את השאלה הזו.מצד שני, כל כך קשה לוותר על החופש של פרילאנס, אחרי שמתרגלים... בקיצור, ימים יגידו.

הצילו!
אפילו אין לי אנרגיה לקרוא את כל הנאמר כאן למעלה,
אני מנסה לעבוד וזה כל כך קשה!
אחרי ארבע וחצי שנים שלא עשיתי כלום (...!) חוץ מלהיות עם נעמה וליאור בבית....
התחלתי לאפות עוגיות ולמכרן במרכז מושבי היקר.
ארבע פעמים בסך הכל והיום השבירה הגדולה. שבירות קטנות היו כל פעם. היום זה היה בגדול.
עד עכשיו הצלחתי להרויח מאה ש"ח כל שבוע. לא מספיק לי בכלל. אז החלטתי היום להתאמץ
ולהכין הרבה ולארגן את זה ככה שגם יקנו. בכל מקרה הקצתי השבוע יומיים לאפייה במקום ליום.
זה לא אומר שהיתה לי עזרה וזה לא אומר שאני מוותרת על אלף העיסוקים שכבר יש לי (חוגים וכדומה)
והייתי היום כל כך עצבנים על הבנות כמו שאף פעם לא הייתי.
הצילו! איך עושים את זה?
והן מתוקות וגדולות (ארבע וחצי ושנתיים וחצי) והן מסתכלות ו"עוזרות" וזורקות בצק על הרצפה, ורוצות (למה להאשים את הגדולה,
רוב הצרות הן מליאור) ורוצה לדרוך על העוגיות שמצטננות על הרצפה (ואני כל כך מתביישת להגיד שעל זה היא קיבלה לראשונה בחייה מכה - זאת אומרת
מין טפיחה שכזו על הרגל שזעזעה אותי עד עמקי נשמתי). לא שכאב לה חס ושלום אבל היא הבינה שזה היה, איך לומר, מוגזם מצידי
(ואני אגיד להגנתי הכנה שגם מצידה). מלחמות עם בת שנתיים. הוריי!
אז בשביל מה כל זה?
אני באמת נהנית לאפות ככה?
או שזה רק האגו טריפ שאני מצליחה וכולם אומרים כמה אני אופה מצויין.
כי בלי זה אני הרי לא עושה כלום!
ומצד שני אני מרגישה שאני בורחת שוב להגיד שעבודה זה לא נחוץ וכל הפחדים שלי עולים מלא להצליח וכו', והפעם אני מרגישה שאני משתמשת בחינוך הביתי ממש כתירוץ של לא להתאמץ ולעשות.
אבוי. איך עושים את זה?
ליאור היתה צריכה לשירותים - אופס, נשרפה לי נגלה!
אנשים טובים - רחמו עלי ועוצו לי עיצות.

אין לי מושג...
מה שכן (אני מקווה שזה לא מרפה ידיים), בענין בישול ואפיה - אני, כשאני "חיבת" לבשל, זה יוצא פחות טעים.

אולי תנסי להכין בצק כשאת יכולה (ולא - כשאת צריכה, ואם לא עכשיו, לא תספיקי), ולהקפיא אותו.
אם את ממלאת - להכין הרבה מלית מראש, לשים בצנצנת סגורה במקרר.
ואז - לאפות כשאת יכולה, לבחור מתכונים בהם אחרי יומיים בקופסא העוגיות רק משתבחות (ככה זה, למשל, בפשטדות).
בעצם, כל מה שכתבתי זה לנסות לפרק את העבודה למנות קטנות.

לגבי הנשרף - שווה להשקיע בטיימר (אפשר חיצוני לתנור, שמכבה לו את הזרם בתום הזמן).

בהצלחה!

> גילה מבשלת רק אם היא יודעת שהיא לא חיבת, וכגיבוי - האיש יבשל בערב <

אה, ועוד משהו, כשאני אופה משמרים -
אני נותנת לילדים ללוש. וללוש וללוש וללוש.
הם נהנים, והשאר אינו ניזוק.

ספרי מה את אופה?

רותי, כשאני מבשלת / אופה - אני משתדלת להפריד את העבודה שכן תלויה בזמן לזאת שלא תלויה בזמן.
העבודה שלא תלויה בזמן - זאת שאפשר להפסיק כדי לעשות דברים אחרים ואז לחזור אליה - היא עבודה כמו קיצוצים, שקילות וחלק מעבודות המיקסר.
העבודות שכן תלויות בזמן - כמו אפיה - הן עבודות שאני שומרת לזמנים בהם אור לא תלויה בי. או שהיא ישנה או שאבא שלה נמצא.
עם עוגיות זה קל במיוחד. כל מה שצריך זה פריזר או מקרר. את מכינה את הבצק, מגלגלת את העוגיות או מכינה נקניקים ושמה במקרר / פריזר עד שצריך לאפות..

עברו להם יומיים. ביום רביעי הייתי במצב שפוף במיוחד. עזבתי בערב את הבית (לאיזו קבוצה) במצב אסוני וכשחזרתי חיכה לי בית מבריק.
בעלי היקר והתומך התאמץ וניקה כדי שלא אתייאש ולא להאמין כמה שזה עזר.
ביום חמישי (שהוא יום האפיה המסיבי) קמתי בשש בבוקר ועד שהבנות קמו כבר הכנתי מספיק כדי להיות רגועה בשאר הזמן.
החלטתי באמת לנסות וכמה שיותר להכין כשהן ישנות. את הבצקים בבוקר ובלילה לאפות ואז גם אם כל היום אני סביב המטבח זה בהרבה פחות לחץ.
עכשיו רק צריך שמישהו יקנה...
אני אופה עוגיות. כל מיני סוגים (תשובה לגילה...). בהזדמנות אני אתן מתכונים (בעיקר מהספר המתוק של על השולחן). עכשיו אני צריכה לרוץ...
ודרך אגב - גם מלכתוב פה אחרי כל כך הרבה זמן ולהזכר שאני לא היחידה שצריכה להתמודד עם סיטואציות כאלה נתן לי הרבה כוח. אז תודה.

אני די חדשה באתר הנהדר הזה אך קוראת המון המון המון...ורציתי לשמוע את דעתכם על מה שאכתוב, כבעלי ניסיון בשילוב עבודה מהבית וגידול ילדים. רק שבמקרה הזה, הלקוחות מגיעים הביתה....אז זה ככה:
אני שוקלת לפתוח עסק בבית .לא אכנס לאופיו של העסק אבל בפועל יגיעו אלינו ילדים/בני נוער בשעות אחר הצהרים ערב. והבית (אני מאד מקווה יהיה מלא בילדים/בני נוער וגם מדריכים סטודנטים). בתי בת ה- 3 נמצאת כרגע בגן עד הצהרים ואת שעות אחר הצהרים והערב אנחנו מבלות ביחד. אני לא מעוניינת שהעסק יפגע בזמן שאני מבלה איתה (זו גם הסיבה שאני רוצה לעבוד מהבית, כדי להיות זמינה לה ונוכחת בחייה) ולכן אני שוקלת בשלב הראשון לשלוח אותה לגן יום כן, יום לא. כלומר שלוש פעמים בשבוע בלבד. כך שבשאר שלושת הבקרים אנחנו נבלה ביחד. אחר הצהרים בשעות הפעילות, אני שוקלת לחפש לה ביביסיטר שתבלה איתה בבית. כלומר גם אני בבית, אבל יש מישהי/ו שנותן לה את תשומת הלב המיידית והטיפול. אני אהיה עסוקה בעבודה. כמו כן אני חושבת שהנוכחות של אנשים נוספים בבית והחוויה שהיא תעבור בהתבוננות באינטרקציות שמתרחשות בבית, יכולות אף לתרום לה ולפתוח אותה.
זה קצת מזכיר לי את החנויות של פעם שמאחורהן היתה דירת מגורים בה התגוררו בעלי החנות/העסק.
ובכן.. מה דעתכם? הערות? הארות...חשוב לי לשמוע
יש לציין שהעבודה היא עבודה חינוכית/הדרכתית שאני מאד אוהבת ורוצה לבצעה באמת מהנשמה!

לדעתי זה לא ילך שאת תהיי בבית ומישהי נוספת תיתן את הטיפול. אני חושבת שהיא לא תקבל את זה. אבל תנסי...
מנסיוני, אחד הדברים שמסובכים בעבודה מהבית כשהילד נמצא, זה שהוא עלול להרגיש בתחרות. הבת שלי מזהה טוב טוב את המחשב ככלי העבודה ולא מוכנה שאני אשב אליו כשהיא נמצאת. אני החלטתי לקבל את זה. אבל שיחות טלפון של עבודה אני כן עושה, עם זה היא צריכה לחיות.
לדעתי הכי חשוב שגם את וגם הסביבה צריכים לקבל את השילוב בין הבית לבין המשפחה כדבר נתון וחיובי. בתקופה שהילדה שלי עוד לא היתה בגן הלכתי איתה הרבה לפגישות עבודה וזה היה בסדר גמור, כי כל מי שנפגשתי איתו קיבל את זה באהבה ונתן לשתינו הרגשה טובה. כלומר, זה אומר להיות שלמים עם כך שהילדה "תפריע" קצת בעבודה, ותרצה תשומת לב מאמא, ותבוא לבקר בפעילות... שזה יהיה באמת מובנה לתוך המצב ולא משהו שצריך להימנע ממנו, מה שילחיץ את כולם.

הרעיון הכללי הוא שאני אהיה זמינה, נוכחת כאן, למרות שאני עובדת. והאתגר הוא לנסות להפריד בין שתינו, הכוונה שאני חיה/עובדת/עושה דברים והיא עסוקה בשלה ודרכינו כמובן מצטלבות. זה מה שאני מנסה לעשות גם היום ולא בקלות יתרה. (עקרון הרצף....?!?)
המחשב שלנו, הוא של שתינו...אנחנו מתחלקות ופעמים רבות כשאני עובדת היא מבקשת לשבת עלי... כך היא למדה את המחשב והיא כמעט בת 3, (ביום ראשון הקרוב) והיא כבר שולטת בעכבר וגולשת באינטרנט לבדה... מדהים!!
רציתי לכתוב עוד משהו וברח לי ... כשיחזור אכתוב..

אה.. נזכרתי, אני מאמינה שהיא תתנהג בהתאם למה שאני משדרת לה. כלומר אם אני לא אלחץ מהמצב, גם היא תקבל אותו ותיתרם ממנו...ושתיינו נלמד את המצב החדש! אני מאמינה שהיא תוסיף נופך מרענן..
לגבי הגן ,זה לא פחות מטריד, אני תוהה אם זה לא ישגע אותה חצי שבוע כך וחצי כך... ואולי עדיף שתשאר כל השבוע בגן... הכל עדיין כל כך בחיתולים ונראה לאן זה יתפתח...

אני גמורה. לפעמים זה נראה לי לא רק קשה אלא פשוט בלתי אפשרי. לעבוד בבית. לעבוד עם הבנות.
אז זה לא ממש עבודה, זה רק יומיים בשבוע אבל אלה יומיים שמהרגע שאנחנו קמות עד אמצע הלילה (לפחות) אני על הרגליים. אופה.
וכשאני לא אופה אני מסדרת, עושה אוכל (אז מה אם זה רק נקניקיות בפיתה) וכו' וכו'.
גיליתי שהדרך להסתדר עם הבנות זה פשוט לתת להן לעזור כמה שהן רוצות. בהתחלה הייתי לחוצה שאם אני מוכרת אני לא יכולה לתת להן לעשות אבל הרי זה או לתת להן או לא לעשות בכלל וזה נהיה כזה כיף. למשל עוגיות שוקולד צ'יפס עם סוכריות עדשים - היום הן שמו את הסוכריות לכל העוגיות וזה באמת עזר. ואתמול כשעשיתי עוגיות שוקולד שעושים מהן כדורים ואז מגלגלים בסוכר ובאבקת סוכר - נעמה גילגלה בסוכר וליאור באבקת סוכר ולי היתה חצי עבודה.
נעמה בכלל "עובדת" מקסים וליאור כל כדור שהיא מגלגלת אומרת - אני לא מועכת אני לא מועכת. עד שקצת נמאס לה והיא ערמה אותם לערימה ואח"כ סידרה את הכדורים בצורת פרח...
אבל שאני לא נלחצת מזה ונותנת להכל לקרות, זה נהיה כל כך יותר קל.
אבל עכשיו אני עייפה ובטוחה שמחר לא יקנו כלום. בערך פעם בשבוע אני נכנסת לרמת יאוש של ויתור על הכל.

בדיוק השבוע אמא שלי סיפרה לי בגאווה שהאחיין בן ה-3 עזר לה במאפייה והכין לה קערה עם 3 ליטר ביצים, בלי אף קליפה. כשאמא שלו התקשרה לשאול מה העניינים הוא אמר לה: "אמא אני לא יכול לדבר עכשיו, אני עובד עם סבתא".

רותי, נשמע שלמרות כל הקושי זה כיף גדול.

<עוגיה מחכה שהילדה שלה תוכל להשתתף באפיה כמו הילדות של רותי קליין ולא רק להעיף דברים מהקערה לרצפה או לכבות את האור>

במשך שלש שנים עבדתי כרכזת תרבות ביישוב שלי ובתוך כך הייתי אמא במשרה מלאה. (לא חינוך ביתי כי מר מקסים לא מוכן ולא מסכים בשום אופן) האמנתי שכדי להיות "אדון לזמן" ולעבוד "עם הילדים" זה הכרחי עבודה מהבית מסביב לשעון, ללא גבולות. (הילדים למשל, קיפלו איתי לא פעם את הכיבוד בסוף אירוע, באמצע הלילה כשהם מטושטשים מעייפות, לאחר שהם השתתפו כל הערב בתור המשתתפים הצעירים היחידים) זה לא אמת, אני יכולה להציע לבחון טוב טוב את מסגרת השעות וההשקעה ביחס להכנסות. אם אנחנו "מחזיקים" עסק לא מתגמל מספיק מי שמשלם את המחיר הם הילדים. היום אני מאושרת שהפסקתי לעבוד בזה. הוצאות הדלק והטלפון היוו חצי משכורת (בדוק!) אף פעם לא יכולתי להיות עם הילדים באירועי הישוב, והבחורה שהחליפה אותי היא לא אמא, אז יותר קל לה ליצור מסגרת שעות, היא פשוט לא ביישוב חלק גדול מהיום. היו מטרידים אותי מ 6:00 בבוקר ועד 1:00 בלילה בתקופות של מכירות כרטיסים היסטריות.תבחנו ביושר את ההשקעות, זמן כסף, עצבנות ועומסים רגשיים, ואם זה לא זה אל תוותרו, תתפללו למשהו יותר טוב, הייז לדוגמא כותבת שפרנסה זה כמו אויר, אנחנו נושמים בלי לדאוג שאולי לא יהיה לנו, ככה אנחנו צריכים להרגיש לגבי שפע, העולם רוצה שיהיה לנו טוב.
גם רבי נחמן כותב שפרנסה תמיד יש, צריך רק להתפלל על עצה כי הקושי האמיתי הוא לא להיתקע בדימויים ולא ליפול באמונה בעצמך וביקום. (ראו מעשייה "מעשה מבטחון" בסיפורי המעשיות של רבי נחמן וזאת גם המלצה לשבוע הספר התוסס בחוץ.

אני רואה שלא כתבו בדף הזה לאחרונה ובכל זאת מנסה, גם אני קלינאית תקשורת, עם שני ילדים במעון ועוד אחת בדרך. נראה לי שהילדה הזו באה לחולל אצלי את השינוי, אני לא בטוחה שאנחנו בשלים לחינוך ביתי, ובאופן כללי אנחנו עדיין די בזרם הכללי (אמנם הילדים ישנו איתנו וכו' אבל בסה"כ אנחנו עוד רחוקים מאד מ"באופן טבעי"), אבל אני מרגישה כבר עכשיו את הצטברות הכעסים מהתחושה שאני אצטרך למצוא לה סידור כדי שאוכל לצאת לעבוד ולפרנס אותנו. בעלי עובד כרגע בחברת ביו-טק, אבל כלכלית תהיה לנו בעיה קשה מאד אם גם אני לא אעבוד. עוד לא עבדתי פרטי, למרות שצברתי כבר ניסיון מכובד במקצוע שלי ולא פעם מגיעות הצעות אקראיות לטיפול פרטי. אני לא יודעת אם אני בשלה לזה (לגבות תעריפים הרבה יותר גבוהים מהמקובל בסקטור הציבורי, להתעסק עם רואה חשבון וכו' וכו') אבל בא לי לעשות שינוי ולא להיכנע שוב ללחצי המערכת. אשמח לקבל ייעוץ והכוונה !!

שליחה על ידי קרן* » 16 ינואר 2005, 15:33

אני אמא טרייה ולא מעוניינת לחזור לעבודה - קשה לעזוב את הילדה...
פרסמתי לטפל בילדים נוספים בבית ביחד עם הילדה שלי...בעלי חושב שזה יגרום לה לקנא ושזה לא בריא לה, היא בת 4 חודשים.
אני לא חושבת שהוא צודק אני רוצה לפתוח פעוטון קטן, עם עוד 3 ילדים בכדי שאוכל לגדל את ילדתי....מה דעתכם?אני צריכה דעה נוספת?
יש למישהו נסיון עם זה? אני לא בטוחה שזה יפגע בילדה, כי אני אמא שלה והיא בבית שלה....

קרן - ישנה עמותה שנקראת הבדל פעוט שעוסקת בייעוץ והדרכה למטפלות
(צירפתי לינק למרות שאני לא מצליחה כרגע להכנס לאתר שלהם)
מאחורי העמותה עומדת אישה בשם דסי אשר
מצאתי גם טלפון שלה - 03-6733313

לדעתי גיל 4 חודשים זה מספיק מוקדם בשביל שלא תתפתח קנאה
בכל מקרה, אני חושבת שכדאי להתחיל לאט, בייחוד אם אין לך ניסיון בטיפול בילדים אחרים
בהתחלה לקחת רק תינוק אחד ולראות מה קורה

אני רואה שאין פה כל כך התיחסות אחד לשני, אלא כל אחד כותב את מצוקותיו ואין תגובה.
וגם לי אין מה לכתוב לאחרים - מלבד הזדהות עם הרבה מהקשיים.
נכנסתי להגיד: הצילו
העסק שלי גדל (כך נראה, כאילו כזה), בנזוגי מובטל בבית - מה שאיפשר לי לגדול.
הוא עושה הכל בבית, ועם בננו הקט ביום ואם צריך - עם שני הבנים בערב.
עכשיו אפילו התחיל לעזור לי בעסק (אולי ייצא לו מקצוע חדש בסוף: גזרנות).

ואני, כמו פולניה טובה, כל הזמן מרגישה שזה לא מספיק מה שאני עושה.
תינוקי המתוק רוצה את אמא, רואה את אמא ואמא עובדת.
אני לא מתחמקת ממנו - כי כל הזמן יש לי בראש סדרי עדיפויות מאוד ברורים: תשומת לב לצרכי הילדים לפני הכל.
ואם הוא צריך אותי אז אני משתדלת להיות שם.
לפעמים זה רק בשביל ציצי (אבל נראה לי שזה עלול להוביל להפרעות אכילה. כי הילד ילמד שאפשר להשיג את אמא רק כשרוצים ציצי).
ולפעמים פשוט להיות איתו.

אבל אז יוצא שממוצע שעות מהעבודה שלי הוא 3 ביום.
אולי מישהו יגלה לי איך עושים את זה?

עדיין לעתים יש לי פנטזיות על חינוך ביתי (כבר שיגעתי את בני הגדול - 3+7 חודשים - הכנסתי לגן, הוצאתי, גן אמהות, גן אחר), אבל איך עושים את זה?
אם היה לנו די כסף הייתי מוותרת על העסק שלי, למרות אהבתי אליו.
בסיטואציה הקיימת אני לא רואה איך אפשר להצליח.

אין בעיני שום יתרון לילד שגדל בבית, כשאי אפשר לתת לו תשומת לב כשהוא זקוק לה.

אני רואה שמאוד הארכתי, ובכל זאת אשמח לעזרה. הצילו )':

אולי מישהו יגלה לי איך עושים את זה?

אולי להגדיר זמנים של עבודה וזמנים של פנאי לילדים? להגדיר מרחב בבית שבו את עובדת, ובשלוש השעות שלך את עובדת ולא פנויה לילדים? לפעמים אם עובדים בלי הפרעות ורצוף מספיקים יותר, ואפשר לפנות את הזמן אחר כך. מה שחשוב לי, וזה לא תמיד מצליח, כמובן, זה להיות נוכחת כשאנחנו ביחד. לא להיות כל הזמן עם הראש במקום אחר. אני לא יודעת בן כמה הקטן שלך, אבל האם הוא לא יכול להסתדר 3 שעות ביום בלי אימא ובלי ציצי צמוד?
בכל אופן, קבלי

זה נשמע לא פשוט בכלל

_ואני, כמו פולניה טובה, כל הזמן מרגישה שזה לא מספיק מה שאני עושה.
תינוקי המתוק רוצה את אמא, רואה את אמא ואמא עובדת._
בן כמה התינוק?
אני עובדת מהבית, אבל לקח לי הרבה זמן להרגיש שאני מסוגלת "להתנתק" . השאלה היא מה קורה עם התינוק כשאת עובדת. מי נמצא איתו, מה הוא עושה.
אני הבנתי שכדי להצליח להתנתק, אני צריכה להיות רגועה ושקטה שהילדה מסודרת.
היתי בבית והיא הייתה עם בייביסיטר משהי שהכירה ואהבה אותה. אז ניסיתי לעשות דברים וראיתי איך היא מסתדרת בלעדי. עד שראיתי שטוב לה, שהיא עסוקה ולא מחפשת אותי, מלבד מידי פעם באה להראות משהו, לקבל חיבוק-נישוק ולרוץ חזרה לעינייניה.
לעבוד בבית זה לעולם לא להתנתק לגמרי. לדעתי זהו היתרון של לעבוד בבית, ואני מודה בכל פעם מחדש שיש לי את האפשרות הזו.
אני לוקחת בחשבון שעלי להספיק, אך אם לא הספקתי, תמיד יהיה זמן אחר, ויש ימים כאלו ויש טובים יותר.

זה לא פשוט למצוא את הזמן לעבוד כשעלייך הטיפול בילדים ובבית.
במקרה שלך אני מבינה שיש עזרה מהבעל, לכן נכון להגדיר זמנים שבהם את מרגישה שיוכלו להסתדר בלעדייך, ואותם לנצל לעבודה. אבל, תמיד לקחת בחשבון שאין כמו אימא ! יש דברים שבשבילם צריך את אימא - בעיקר ציצי!
אז את באה, "מספקת" את הצורך, וחוזרת לעניינייך. כך זה בבית - ריקוד בין הצרכים של כולם.

כשאת עצמאית יש לכך יתרונות רבים אבל גם חסרונות - אין מי שצריך לתת לו דין וחשבון ואין מי "שדוחף" אותך מתוך "חובה". במצב כזה, אם את לא ממש אוהבת את עבודתך יכול להיות לך מאוד קשה להתפנות אליה, ותחושות החובה יכולות להתגבר, כך נוצר מעגל שאת כבר פחות ופחות אוהבת את מה שאת רוצה לעשות, כי בכל פעם את מרגישה פחות רצון ויותר חובה.
אולי שווה לך לבדוק עם עצמך, האם באמת טוב לך עם העבודה הזו, ולהיות רגועה שהצרכים של בני הבית ממך הם לא הצרכים הכמוסים שלך.....

אין בעיני שום יתרון לילד שגדל בבית, כשאי אפשר לתת לו תשומת לב כשהוא זקוק לה.
אין סיבה לא לתת לילד תשומת לב. אם את לא פנויה את דואגת לעזרה הכי מתאימה, וילד לומד שהוא יכול לקבל גם מאחרים, יכול לסמוך גם על העולם ולא רק על אימא. לדעתי זה בריא.
ואם את שם, תמיד את יכולה גם לתת את תשומת הלב, אם בא לך או מתאפשר לך, ועדיין, לחזור לעבודתך ולהיות מרוצה מכך שיש לך בידייך את כל העולמות. את לא "מוסרת" את האחריות על גידול הילד למישהו אחר, את בשליטה ולומדת גם לעיתים להתנתק, לשחרר שליטה !
בהצלחה.

נורית, יש לך תנאי פתיחה טובים - בן זוג שיכול לקחת על עצמו את כל ענייני הבית והילדים ולפנות אותך לעבודה שלך.
הבעיה היא (לפי הבנתי) - חוסר היכולת של הבן שלך להתנתק ממך ולהיות עם אבא במקום.

לאבא יש בעיה לעמוד בתחרות עם אמא (כי מה לעשות - אין לו ציצים ובכלל - הוא לא אמא)
אז אולי כדאי למנוע את התחרות הזאת ע"י כך שלא תהיי בטווח ראיה.
(הרי אם את יוצאת מהבית לכמה שעות הם מסתדרים יופי, לא?).

אולי אם תסדרי שחדר העבודה שלך יהיה מופרד היטב משאר הבית (דלת הזזה, קיר גבס, וילון עבה, או להזיז את חדר העבודה לחדר אחר) אז יהיה לך קל יותר להיעלם.
ואם יהיו הפוגות יזומות של הנקה וחיבוקים הצרכים של הילד שלך ימולאו מכל הכיוונים והוא לא יצטרך להמציא רעב בשביל לראות אותך.

עוד אפשרות - חלוקת מטלות העבודה עם בן זוגך.
זה כבר עובד עם גזירה, בטח יש עוד דברים שהוא יכול לעשות בקומך כדי שתוכלי לבלות זמן עם הילד.

--

ובלי קשר - לא הגיע הזמן ל _דף בית אישי ?

ובלי קשר - לא הגיע הזמן ל דף בית אישי ?
אכן.
תודה על הדחיפה. כפי שאת רואה, פתחתי דף, אבל רק אתיחס פה לדברים שכתבת:
אנחנו אמורים לעבור בית ואני רוצה באמת עוד חדר, כך שיהיה חדר משחקים לחוד מחדר העבודה שלי.

קשה לי לראות את עצמי מארגנת סדר יום עם פרידות ופגישות יזומות. זה מרגיש לי מאוד לא אני, ונגזר מכך, שלא מתאים לילדי.

לגבי מטלות לבנזוגי, נראה לי שקשה למצוא דברים בבית, בגינה, עם הילדים (כמה שהוא מסוגל להכיל, וכמה שהם מסוגלים בלי אמא), ובעבודה שלי שהוא לא עושה; הוא פשוט מבצע כל עבודה שהוא יודע, כך שאוכל להתפנות לעסק ולילדים.

בכל מקרה, להמשך - מוזמנים לדפבית שלי.

רק עכשיו ראיתי שיש פה עוד התיחסויות מלבד זו של ה עוגיה.
סליחה!
אם את לא פנויה את דואגת לעזרה הכי מתאימה

נראה לי שבמשפט הזה, ובעוד כמה בדבריך את מחדדת את הבעיתיות שלי עם הסיטואציה:
אני מעריכה שאם אמא שלי היתה איתו, או איזו בייביסיטר נחמדה רבת תשומת לב, והוא היה רגוע עם המצב, גם אני הייתי רגועה ופנויה לענייני.
העניין הוא שלבעלי זה עול קשה, וכך גם הילדים חשים את זה.
הוא נפלא בכל מה שקשור לעשייה, אבל במה שקשור ל"סתם להיות", להיות קשוב לצרכים שלהם, אם משהו לא נוח להם - לרוב קשה לו
להכיל, ואז הכל משתבש, ואני גם כבר לא שקטה, ולא יכולה להיות פנויה לענייני.

אבל לקחת בייביסיטר כששנינו בבית, נראה לי פדיחה במצבנו הנוכחי.

האם הוא לא יכול להסתדר 3 שעות ביום בלי אימא ובלי ציצי צמוד?
אולי הוא יכול. כיום ישנה פעם בשבוע שאני לא נמצאת 4 שעות בערב, וזה סיוט עבורו ועבור בעלי.
אני לא בנויה לאלף את בני בעניין ההנקה.
זה מנוגד לצורך שלי. אני מרגישה שזה ממש לא נכון לי.

התינוקי (ענר) בן שנה, וזה הגיל שהכנסתי את בני הגדול, עומרי לגן - ואז שלפתי אותו משם בגיל שנתיים, והמשכנו עוד דרך פתלתלה (תיארתי בדף הבית שלי).
אני שוקלת האם להכניס את ענר למסגרת. הוא מאוד חברותי, מאוד נהנה עם ילדים ואנשים אחרים.

בעוד מספר שבועות עומרי יתחיל, כנראה, ללכת לגן עד 16:00. עשוי להיות לכך יתרון בהשוואה לתקופה האחרונה, בה חזר מהגן ב - 14:00 עייף, (כשגם אנחנו עייפים), לא רוצה לנוח, נשאב לטלויזיה, לא נותן לנו לנוח, אנחנו עצבניים והדפים אותו, בקיצור - חוויה מאוד לא חיובית.
יתכן שחלק מהקושי שלו קשור למסגרת ממנה הגיע בכל יום, ואם יהיה בבית אולי תהיה לנו חוויה אחרת. חיובית יותר. לכולנו.
היום הוא יצא לחופש ואני שמחה על ההזדמנות למשהו אחר.

ואני שוב עם לבטים לגבי זה. ביחס לשניהם:

מה נכון לי, להם, לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כיום?

אם את לא ממש אוהבת את עבודתך אני מאוד אוהבת את עבודתי, ומשום כך הקושי.
לימדתי תאטרון הרבה שנים. ותאטרון הרי בנוי מקונפליקטים.
קונפליקט הוא קונפליקט רק משום שיש שם שני רצונות שמושכים לכיוונים שונים, וכל רצון הוא המעצור של הרצון השני.
אז פה אני נמצאת בלבטי.

הרבה תודה על העניין והמעורבות שאתן מגלות.

<נורית מאוד מתרגשת> [-:

_העניין הוא שלבעלי זה עול קשה, וכך גם הילדים חשים את זה.
הוא נפלא בכל מה שקשור לעשייה, אבל במה שקשור ל"סתם להיות", להיות קשוב לצרכים שלהם, אם משהו לא נוח להם - לרוב קשה לו להכיל, ואז הכל משתבש, ואני גם כבר לא שקטה, ולא יכולה להיות פנויה לענייני._

על הכנות, ואני גם מזדהה. גם אצלנו המצב דומה...

אבל לקחת בייביסיטר כששנינו בבית, נראה לי פדיחה במצבנו הנוכחי.
אמרת שהעסק בהתרחבות, לא?
אולי תחשבי אחרת אם תוכלי להחשיב את בעלך למי שעובד איתך? למשל, אם היית צריכה להעסיק גזרנית - כמה היית משלמת לה? וכמה עולה בייביסיטר? אולי אפשר לגלות שאת לא בהכרח מוציאה יותר ממה שאת צריכה.
אולי הוא מתאים לעשות לך שיווק? או מכירות?

בקשר עם החינוך הביתי - השאלה היא כמה שעות ביום את צריכה לבד - בלי ילדים.
או, האם את יכולה לראות אותם לוקחים חלק בחיים שלכם, שזה אומר גם העבודה שלך ושל בעלך - להסתובב סביב הבדים, לנסוע איתכם לבזארים, או לשוק.

אולי תחשבי אחרת אם תוכלי להחשיב את בעלך למי שעובד איתך?
את מדהימה בקליעות שלך!
לצד חיפושי העבודה הוא כל הזמן גוזר עבורי (מתלמד וגוזר), והיום בדיוק דיברנו על האפשרות שהוא פשוט יעבוד איתי.
הוא מאוד נהנה.
אולי הוא מתאים לעשות לך שיווק?
הוא מאוד לא איש שיווק, והיום פתאום התחיל ליזום מכירות.

האם את יכולה לראות אותם לוקחים חלק בחיים שלכם, שזה אומר גם העבודה שלך ושל בעלך - להסתובב סביב הבדים, לנסוע איתכם לבזארים, או לשוק.
הרבה פעמים הם באים איתי/נו למכירות, ולפעמים זה תיזוז.

מי יודע מה יהיה, התחיל בינינו דיבור על ויתור על גן לעומרי לשנה הבאה, ולהשאיר את שניהם בבית.
וכך נעשה שנינו יחד את העסק ונבנה את היום כך שיהיה מתאים לכולנו.
זה חדש ופעם ראשונה שמדברים בכיוון הזה.
עד היום הייתי לבד בכל ענייני החינוך הביתי, ופתאום בנזוגי לא פסל את זה על הסף (והוא טוב בלדחות על הסף...).
נראה לי שעל הנושא הזה אדון בדף שלי או בדף המתאים (איך, לכל הרוחות, עושים את זה ויוצאים נשכרים?)

_אני מעריכה שאם אמא שלי היתה איתו, או איזו בייביסיטר נחמדה רבת תשומת לב, והוא היה רגוע עם המצב, גם אני הייתי רגועה ופנויה לענייני.
העניין הוא שלבעלי זה עול קשה, וכך גם הילדים חשים את זה.
הוא נפלא בכל מה שקשור לעשייה, אבל במה שקשור ל"סתם להיות", להיות קשוב לצרכים שלהם, אם משהו לא נוח להם - לרוב קשה לו
להכיל, ואז הכל משתבש, ואני גם כבר לא שקטה, ולא יכולה להיות פנויה לענייני._
זה, יחד עם דברייך האחרונים, מובילים אותי לדבר על הפתרונות שאני מצאתי.

או מישהי (רבת תשומת לב, כמו שכתבת, שלא נלחצת עם הילדים) שמתעסקת איתם בבית במשהו אחר בזמן שאני עובדת.
או שיוצאים איתם החוצה לשעה-שעתיים ואפילו יותר: לסידורים (קניות בסופר יכולות לקחת הרבה זמן, אם לבנזוג יש מוטיבציה), לגן השעשועים, לבקר חברים. לבן שנה, הייתי אומרת ששעתיים הן זמן טוב, בבוקר ואחה"צ, אפשר פעמיים ביום וזה מפנה לך 4 שעות רצופות לעבודה, לא כולל הזמן שהוא ישן.
פרידות בערב - תמיד קשות מאוד.
מנסיוני, גם שעות הבוקר המוקדמות רעות מאוד לפרידות, כי משום מה הקטנים שלי היו דווקא מתעוררים בשעות שהם נוהגים לישון, פשוט מתוך הרגשה שאמא לא שם )-:

בעלי פשוט שונא "להחזיק" את הילדים כשאני עובדת בבית. הוא מעדיף שאני אלך לעבוד במקום אחר, והוא יישאר איתם. אז, הילדים מתעסקים בענייניהם והוא יכול לקרוא ולראות טלביזיה ולא לשמור כל הזמן שהקטן לא יטפס עלי לינוק כל דקותיים...

_מי יודע מה יהיה, התחיל בינינו דיבור על ויתור על גן לעומרי לשנה הבאה, ולהשאיר את שניהם בבית.
וכך נעשה שנינו יחד את העסק ונבנה את היום כך שיהיה מתאים לכולנו._
אפשר לקחת עזרה כזו שהיא גם לפעמים עוזרת בעסק. אולי אפילו לומדת קצת מהעבודה שלך ( לא המקצועית אבל הטכנית ).
לשלם לאדם נוסף בשעות מסויימות יכול לתת הקלה גדולה להמשיך לעבוד ולהיות בבית. אפשר לקחת את הסכום שהייתם משלמים לגן ואותו להקדיש לעזרה

יחד עם הסכום שהיית מוציאה על עובדת בעסק זה יכול כבר להגיע להרבה עזרה!

הרבה פעמים הם באים איתי/נו למכירות, ולפעמים זה תיזוז.
האם את המכירות יכול לעשות גם אדם אחר? אתם מתרוצצים בחנויות?
אולי אפשר יחד לחפש לכך פתרון, נסי אותנו

כל נסיעה עם הילדים אפשר גם לשלב עם כייף קטן, השאלה לאיזה מרחקים וכמה זמן זה דורש מכם להיות בלעדייהם.

האם את המכירות יכול לעשות גם אדם אחר? אתם מתרוצצים בחנויות?
עד כה ראיתי שהכי הגיוני שאני עושה את המכירות, לפעמים עם עזרתו של בנזוגי.
עזרה במכירות לא מתומחרת בחישוב העלויות.
עדיין לא נכנסנו לחנויות, ולא יודעת אם נעשה זאת.
אין לי מגמות מגלומניות בהקשר של העסק שלי, אלא להגיע לנקודת הרווחיות המקסימלית שלו, לפי יכולויותיי, וכמובן - להמשך דיוננו, מה מתאים לילדיי.
אני בשלבי ר-ארגון, ר-תמחור, ר-הכל של העסק, ויתכנו שינויים.
יתכן שבבחינת העלויות נגיע לכך שאם מישהו אחר מוכר זה יותר משתלם (כפי שנראה כך גם בתפירה, למשל).
כפי שאמרתי, הכל יימצא בתקופה הקרובה על שולחן הניתוחים, יחד עם יועץ מומחה בתחום.

אולי אפשר יחד לחפש לכך פתרון, נסי אותנו.
פתוחה להצעות.
האם הצעת את עצמך?

האם הצעת את עצמך?

מציעה לעזור בסיעור מוחות לטובת העסק שלך!
אם תספרי למשל יותר פרטים כמה את מייצרת, איפה את מוכרת, כמה שעות את עובדת וכו' אולי אפשר יהיה לתת לך כמה רעיונות לקידום ויעול.

אולי?
בכל מקרה נשמע שאתם בכיוון טוב של בחינה מחדש של המצב, לקראת התקדמות......
בהצלחה.

אם תספרי למשל יותר פרטים כמה את מייצרת, איפה את מוכרת, כמה שעות את עובדת וכו' אולי אפשר יהיה לתת לך כמה רעיונות לקידום ויעול.
האמת היא לתחום ההתארגנות העסקית-כלכלית כבר מצאתי מומחה שייעץ לי.
מפה אני רוצה יותר את הצד הקשור לתחום החינוך הביתי, כיצד הוא משתלב עם העסק, עם מי שאנחנו, עם מי שהם ילדינו, הםא חינוך ביתי או להמשיך גן (לעבור שוב לגו חדש), וכו'

למעשה, נראה לי שהדיון הזה צריך להמשיך בדף התלבטות לחינוך ביתי
אז אני אשמח שתעברו איתי לשם, מי שזה מעניין אותו/ה, ורוצה להוסיף לי.

התינוק שלי הוא בן שישה חודשים ומיום שהוא נולד היה לי ברור שלא אמשיך בעבודתי שדרשה ממני המון שעות מחוץ לבית. לאחרונה הצטרפתי כמשווקת בחברת תיקשורת בין לאומית. אני בוחרת מתי לעבוד. כמה. ועם מי. לא צריך ידע קודם בשיווק. וגם לא ניסיון. את כל ההכשרה אני מקבלת מהמשוקים שעובדים איתי בחברה. אני בוחרת את שעות העבודה לפי נוחיותי. בשבילי אידיאלי כדי לעבוד ועדיין להיות רוב (לפעמים כל) היום עם התינוק שלי..

בהצלחה!

כשהתחלתי לכתוב כאן את ההודעה, קפצה לי כיתובית צהובה: "אפשר להזמין הזדמנויות" - מעניין...
אני גרה ביישוב קטן עם תחבורה ציבורית לא זמינה כ"כ, וללא אוטו.
לכן שמחתי כשהוצעה לי עבודה בשווק דרך האינטרנט המצריך ישיבה זמן מה ליד המחשב, ובעיקר שיחות טלפוניות רבות.
למרות שאני חוסכת ה-מ-ו-ן זמן שהיה אמור להיות מוקדש לנסיעות, וזה כיף גדול,
ולמרות שזו עבודה בבית (כלומר לא צריך לצאת מהבית לשם כך),
היא מצריכה ריכוז.
לכן אני ממקדת את רוב שעות פעילותי בערב, אחרי שהילדים ישנים.
[בזכות זה אני משכיבה אותם לישון מוקדם יותר]

דרך אגב, אם מישהי מעוניינת לשלוח לי דואר אישי, היא מוזמנת לכתובת המצורפת. (נא לציין עבור טלי, כיוון שזה אימייל משפחתי)
[email protected]

יש לי שתי בנות, ואני בת שלושים ושמונה. בהשכלתי אני ביולוגית מולקולרית וגם מורה לביולוגיה. אבל אני אוהבת לעשות עוד הרבה דברים, וחשוב לי מאוד לגדל את הבנות בבית. בכמה שנים האחרונות התחלתי להכין מדבקות לחלון, כמו ויטראז', כאלה שאפשר להדביק גם על אריחים וגם על מראות לקישוט. לאט לאט, אני מכינה את המדבקות בבית, שומרת אותן בקופסאות במקרר, ומדי פעם השתתפתי ביריד. אבל המנוף הגדול הגיע עם המלחמה, מספר גורמים פנו לעזור לאומני הצפון, והציעו השתתפות בירידים ללא עלות. וכך מצאתי את עצמי, נחשפת ומקבלת המון חיזוקים חיוביים, ואנשים שמתלהבים וקונים, וחוזרים וקונים. ופתאום יש לי יותר אמונה. שאפשר, גם וגם. גם לעשות את מה שאוהבים, וגם אולי לפרנס וגם לגדול עם הבנות בביתי. אפילו היום קיבלתי שתי הזמנות לירידים שמחיר ההשתתפות בהם סביר, וכנראה שאלך על זה. איזה כייף זה.

כשהתאומות שלי רק נולדו יכלתי ללמוד שעות לידם מבלי שיפריעו לי. ובאמת הצלחתי לסיים את כל חובותי לתואר הראשון בזמן. מגיל שנה בערך זה כבר היה בלתי אפשרי לעשות איתם משהו ולכן סידרתי לי רשימת מטלות שאפשר לעשות איתם ואת כל השאר עשיתי כשהלכו לישון. זה בערך הסידור שלי היום. יש לי שלוש בנות : שתיים בגן והשלישית (שנה ושמונה) נמצאת אתי כשאני לא עובדת (יומיים עד אחת) או לומדת (יום בשבוע). עד שבע בערב אני איתם מסיימת את כל המשימות של הבית (כביסה, כלים, בישולים) וברגע שהן הולכות לישון אני מסתערת על הספרים והמחשב ולא מעיפה מבט אל הכיור.
בעתיד אני מקווה לצאת מקסימום יומיים בשבוע ואני מקווה שאחרי שאסיים תואר שני אוכל לעבוד בהוראה במכללה (ואז עובדים מעט ומרוויחים יפה יחסית)
כרגע אנחנו מחפשים דרך להרחיב את פרנסה, אבל אני לא רוצה לצאת מהבית יותר משלושה ימים. חיפשתי עבודה בניקיון של בית הספר אצלנו - אבל לא קיבלתי את העבודה (העדיפו גבר). אני רוצה לנסות להכנס לתחום של כתיבה בעיתון שזה דבר שאני אוהבת לעשות ויכולה לעשות בזמני החופשי בלילה.

הי,

אני עובדת מהבית בתרגום. עובדת כ-5 שעות נטו ביום, שיוצאות בפועל 6-7 שעות ברוטו (עם הפסקות אוכל וכאלה). אנו מעוניינים לעבור לחינוך ביתי. הילדים בני כמעט 5 וכמעט 8. אצטרך להמשיך לעבוד את אותה כמות שעות, מהסיבה הכלכלית. השאלה אם בגילאים האלה הם כבר מסוגלים להעסיק את עצמם למשך מספיק זמן. יש למישהי נסיון עם סיטואציה דומה, עם ילדים בגילאים דומים? זה ריאלי בכלל, או שאני מפנטזת?

ריאלי -- כן, אבל לא מיד בהתחלה. תצטרכו בהתחלה "חופש גדול" כדי ללמוד איך אתם מסתדרים ומה סדר היום שלכם (או סדר השבוע). יש לך אפשרות לקחת חופשה של חודש-חודשיים, ואחר כך לעבוד כמה חודשים פחות שעות?

יונת, מה שהתחלת להגיד נשמע מאד מעניין. את יכולה לפרט בבקשה קצת יותר?

תראי, אם תסתכלי על משפחה ותיקה בחינוך ביתי עם ילדים בגיל הזה, אז סביר שתראי שיש להורים מספיק זמן לעבודה כמו שתארת. העניין הוא שלוקח זמן להגיע למצב הזה, וההתחלה היא לפעמים יותר אינטנסיבית מבחינת תשומת לב רצופה לילדים ופעילויות יזומות. אני לא יודעת לפרט יותר כי זה נורא תלוי בכם, אבל לא כדאי לקחת התחייבויות חיצוניות לפני שאת יודעת אם תוכלי לעמוד בהן או לא. במשך הזמן תוכלי לדעת מתי השעות שהם לא צריכים אותך כמעט, או למצוא מצבים שבהם את יכולה גם להיות איתם וגם לעבוד. זה עניין של למידה (הדדית) וזה לוקח זמן.