חברים והכרויות

[אנונימי]

מדור רווקות ורווקים
~ראו גם:
רווקים רווקות
פגישות עיוורות
אתרי היכרויות ברשת~


דיונים שהועברו מכאן לדף משלהם:
מערכות יחסים פתוחות
'רשימת מכולת' בחיפוש בנזוג

[ענת_גביש*]

הרבה זמן אני מתלבטת אם לפתוח את הדף הזה.
אז תגידו מה דעתכם:
אני מכירה יותר מדי אנשים בני שלושים פלוס שממש כמהים להקים משפחה, ואיכשהוא לא מצליחים למצוא את האדם המתאים. בגילאים מתקדמים יותר זה כבר מהול בהמון חשש, בררנות, פחד, ספקנות, הרגלים להיות לבד, וקשה להם מאד.
גם אתם מכירים? יש לדעתכם דרך בה באופן אנונימי אפשר יהיה לנסות לקשר בין אנשים?

[ורד_והמשפחה*]

אני הייתי מתיחסת לזה כמו שידוך ע"י חברים.
השאלה איך את מציגה אותם כאן בלי לפלוש לפרטיות שלהם.
יש לי חברה מקסימה שמחפשת מישהו עם ראש אלטרנטיבי אבל לא קיצוני, אוהב ספר וטיולים.
נראה לך מתאים?

[נאוה_פרנס*]

ענת,
למה כל הנשואים מרגישים צורך להכניס פנימה את כל האחרים?
נראה אותך שתמצאי לי מישהו
רצוי צעיר

[ענת_גביש*]

להכניס פנימה את כולם?? אנחנו נשואים חסודים, בחיאת נאוה. מה זה המחשבות האלה.

[נאוה_פרנס*]

ענת, להפוך את כולם נשואים גם
למה לא להשאיר אנשים מאושרים ????

[יונת_שרון*]

נאוה, נראה לי שענת התכוונה רק לאלה שבאמת רוצים למצוא בני-זוג. אם את לא רוצה - את פטורה

[בשמת_א*]

גם אני מכירה כמה שמחפשים ומחפשים ולא מוצאים.
גם אני מאמינה באירגון אירועים שבהם אפשר להפגיש באופן לא מלחיץ, ובאופן המשכי.
אז איך עושים את זה??

[תבשיל_קדרה*]

טיול(ים) זו אפשרות אחת.

[בשמת_א*]

אם כולם מסכימים שההזדמנות להיכרויות היא לפתוח במין מפגש בחיק הטבע, אז בואו נדבר על הפרטים.
אבל אנחנו אנשי "באופן". איך סוחבים איתנו למפגש רווקים ורווקות שאינם "באופן טבעי" אלא סתם חברים שלנו?
אומרים או לא אומרים מראש שזה מפגש שנועד גם להיכרויות?
וצריך פעילות, למשל כולם יושבים במעגל ומציגים את עצמם לפי הסבב ועושים איזו פעילות חברתית נחמדה ולא מלחיצה (לא אמת או חובה!!! ).
אם לא תהיה פעילות יזומה, לא תהיה לאנשים הזדמנות להתבונן זה בזה באופן דיסקרטי ולא מלחיץ.

[תבשיל_קדרה*]

קודם כל - קוראים לזה פיקניק/טיול/שייט/ארוחה/יום-עיון-בנושא-פרחים ולא "מפגש". מזמינים את כו-לם, לא מספרים שזה מיועד להכרויות, אלא סתם אומרים "ותזמינו את כל מי שבא לכם". מה לגבי פעילות לא חברתית? ז"א - כל פעילות היא חברתית. למשל - בונים יחד משהו, חותכים יחד סלט, משחקים משחק רב משתתפים (חפש את המטמון/כדורגל/מאפיה/חי צומח דומם)...

טוב. נגמרו לי הרעיונות. האמת היא שאין לי הרבה אנשים בסביבה לשדך (בטח לא קשישים כמוכם (-; ), אבל המדריך שבי קם מרבצו.

[נאוה_פרנס*]

מפגש בטבע נשמע אחלה!!!
אני מוכנה להתנדב להעביר פעילות - סדנא במגע או בתקשורת לא מילולית

[מיץ_פטל*]

אני ממש בעד הרעיון. יש לי כמה חברות עם רוח טיבעית ומעל גיל 30 ...אם יש לכן הצעות איך להביא אותן למפגש כזה כשהן לא תדענה מה "באמת" המטרה
ואילו אנחנו כן..... אז קדימה...

[נאוה_פרנס*]

רק תשימו לב שלא יהיו רק בנות

[ורד_והמשפחה*]

אז, איפה איפה הם?
הבחורים ההם?

[נאוה_פרנס*]

אין לי מושג ורד

[ענת*]

החלטתי לחדש ימיו של דף זה כקדם. אז ככה: יש לי חברה בת 37 מאזור המרכז שאני מאוד רוצה להכיר לה מישהו. היא מורה ללשון בתיכון, אוהבת טיולים, לא מעשנת, רגישה ומקסימה, צעירה ברוחה, לא אוהבת בילויים מסוג מועדונים, רעש וכד. במידה והמראה חשוב: היא קומפקטית (1.6) ורזה - ונראית צעירה בהרבה מגילה. כמו כן, יש לנו חבר טוב בן 33 שלומד חינוך אנטרופוסופי ומתגורר באזור הצפון - בחור מקסים ורגיש.

[אביב_חדש*]

אז תכירי להם אחד את השני...

[בשמת_א*]

ענת, אולי נכיר לה חבר שלנו:
רווק בן 42, אוהב טיולים וים, בחור לעניין, בעל לב זהב, ספורטיבי מאוד, אוהב ילדים (ילדים משוגעים עליו), פיקח וחריף שחוש ההומור שלו הוא מסימני ההיכר שלו. נראה טוב, אבל נמוך, בערך 1.67.

[ענת*]

שגית, הם לא כל כך מתאימים אחד לשני. בשמת - נשמע לי טוב, להפסיד - אין מה, איך אנו יוצרות קשר?

[בשמת_א*]

ענת, את יכולה לשאול את רני וחדווה כשר מה הטלפון שלי .

[מור*]

ענת, יש לי מישהי בשביל המישהו מהצפון......
תכתבי לנו [email protected]

[אביב_חדש*]

יש לנו חברה בת 28 שעוברת לגור בצפון, ראש פתוח וטוב! נראית אחלה.
אפשר לסדר לחבר שלכם מהצפון???

[ורד_לב*]

יש כאן הרבה רצון טוב של כל החברים והחברות, אבל האם כל החבר'ה בכלל מעוניינים בשידוכים ובהתאמות?
אני שואלת גם את עצמי את זה תמיד, שלא תחשבו שאני יורדת פה על מישהו.
פשוט, לי תמיד נראה כ"כ טבעי לחבר בין אנשים, אבל לא לכולם זה כך...ויש גם כאלה שזה מלחיץ אותם וכו'. כמובן שישנם כאלה שממש לא והם על הכייפק ואחלה ופתוחים...

[ענת*]

ורד, הכל בהסכמה - אף לא תיארתי לעצמי כמה אנשים חםצים בזה, ולמרבה הפלא - דווקא יותר בנים מבנות...אז אני לא שדכנית מקצועית, אבל יש לי כמה וכמה מועמדים/ות פוטנציאלים שחפצים בהכרות. הצעות יתקבלו בברכה.

[בשמת_א*]

ורד, לא הייתי מכניסה כאן את חברנו בלי לשאול אותו קודם. חשבתי שזה ברור.
ענת, אילו הייתי יודעת מה שם משפחתך הייתי יכולה להתקשר אלייך. אותי קל יותר לאתר. אם את לא מכירה את רני וחדווה (אולי את לא מנויה על באופן?) אז להרבה חברים פה יש הטלפון שלי. אשמח להכיר את חברתך המורה לחברנו.

[דני_נשוי*]

האם ניתן למצוא כאן גם לילה סוער עם מישהי חמודה ?

[צפריר_שפרון*]

דני,
מטבע הדברים עם מישהי חמודה ניתן למצוא כאן ערב נחמד. יכול להיות שלאחר שתבלה עם החמודה ערב נחמד תקבל לילה סוער מבעלה. בכל מקרה, בשביל לילה סוער יש צורך במישהי סוערת. נדמה לי שאשתך תהפוך לנסערת למדי כשהיא תשמע על חיפושיך כאן.
אז, כשהיא תהיה סוערת דיה, תוכל להעביר איתה לילה סוער, ולאחר שתמצו את הסערה תוכל גם ברוב נדיבותך לנדב את אשתך לאחרים, מה שודאי יסעיר אותה עוד יותר.
והנה, בקשת לילה סוער עם מישהי חמודה ואתה יכול לקבל ממש סופה, מה סופה? טורנדו... ולמען הפנטזיות אתה יכול להזמין אורגיה נחמדה עם כמה כמוך, ולקבל סערת ברקים.

ספר איך היה...

[אמא_אדמה*]

צפריר,

[ענת_גביש*]

(-:

[חגית_פ*]

רציתי לשתפכם, חברים, במפגש שהיה לי אתמול.
בחור שהיכרתי לפני כמה חודשים והיה קליק אפלטוני נחמד כי הוא בא מרקע של חינוך ומנהל גן ילדים. אפשר לומר שבהתחלה זה נראה כאילו הוא התעניין יותר באלה מאשר בי וזה מצא חן בעיני. כי בכמה הזדמנויות שהיו לי, ברגע שהבנאדם שמע שאני עיסקת חבילה עם ילדה (יפהפיה, אינטילגנטית ומצחיקה, כמובן) הוא מייד התאדה.
וזה היה אתי ממש בסדר כי כנראה לא ממש רציתי. אני עד עכשיו לא מרגישה שממש בא לי, אבל מצד שני מפחדת שתמיד ארגיש ככה
בכל אופן, אתמול בערב יצאנו מויישה (שם בדוי) ואני לקפה איפשהו. "דייט" ראשון למרות היכרות ארוכה , כל המפגשים עד היום היו אצלו ותמיד עם אלה.
היה נחמד, אבל פתאום ספקות גדולים.
הוא העליב אותי קצת, הוא ביקר את ההורות שלי וכל זה מתוקף היותו עוסק בחינוך.
הסברתי לו, שהכל תיאוריות עד שאתה אבא. עד שזה הילד שלך. פתאום זה הכי טבעי בעולם לישון יחד ולא לתקוע לו מטפלת 15 שעות ביום.
נהיה שם איזה מיני וויכוח בו מויישה (שם בדוי) הביא לי הוכחות פסיכולוגיות מלימודיו האקדמאיים ואני מוצאת עצמי מתגוננת ולא מצליחה לא להיראות כמו אמא היסטרית שלא נותנת לבת שלה לנשום.
היו עוד נושאים בערב, אבל נשארתי עם טעם קצת מקולקל מהויכוח המיותר הזה...
דרך אגב, נורמלי שבחור בן 32 יביא צ'פחות ידידותיות כל הערב ושום צעד אחד אחר??! (חגית תוהה אם הוא נורמלי או שלגמרי ביעסתי אותו??!)

[רזיאלה_המלאכית*]

אם הקשר נראה לך מבטיח , (בעניין הצ'אפחות , לכי תדעי , אולי המבוכה עשתה אותו מסורבל), אז אני מציעה לעבור מהצד של מתגוננת מסבירנית, לתובעת הסבר, או לחילופין, להבהיר שהנושא כלל לא פתוח לדיון או ויכוח, בדיוק כמו צבע השיער שלך, הצמחונות שלך, נגיד, או הרגלים אחרים שלך שאין בכוונתך לשנות. כדאי להבהיר מהתחלה שאת לא מחפשת עיצות בנושא, לא מתלבטת ולא תוהה, וכל נסיון להוכיח אותך הוא גס רוח ומיותר. אפשר גם להבהיר שאת מחפשת מישהו, שאם לא חושב כמוך, לפחות יהיה פתוח לנושא, כי גם את ילדייך הבאים את מתכוונת לגדל כך .
(כמה קל לתת עיצות!!).
כיוון יותר רך זה להפגיש אותו עם עוד אנשי חינוך ביתי. לתת לו לקרוא ספרים. בכל אופן, הבנתי מאד את מצוקתך כשכתבת שלא הצלחת לא להראות כמו אמא היסטרית ולא הפסקת להתגונן. אני מנסה לחשוב על מקבילות יותר מוצלחות להחלטה על חינוך ביתי מצבע שיער וצמחונות, אבל אין כנראה משהו משמעותי באותו סדר גודל. אולי דתיות.

[ענת_גביש*]

ובאמת , צדקת כל כך באומרך שהכל תאוריות עד שאתה הופך לאבא .

[חגית_פ*]

ענת, תודות על העידוד. בקשר למויישלה (שם בדוי)- החלטתי שבשיחתנו הבאה אהיה גלויה ואומר לו שיצאתי בתחושות לא נעימות של ביקורת והתגוננות וזה היה לי לא נעים.
אין "צודק ולא צודק" בעניני חינוך, אבל לא אקבל ביקורת על הדרך בה בחרתי ובעיני היא הנכונה.
האמת שציינתי בפניו אתר שכדאי לו לבקר ("באופן" כמובן) אבל מיד חזרתי בי ואמרתי שכתבתי שם כמה רשימות אישיות אז אולי עדיף שלא ייכנס. והוא מיד הזדרז ואמר שאתר באינטרנט ממילא לא היה משכנע אותו
חשבתי על זה שאני לא מסוגלת להיות עם מישהו שיודע הכל ותמיד צודק, אבל אני מכירה אותו כבר זמן מה וזה מעולם לא צץ קודם.
מי יודע, אולי "רק" עבר עליו שבוע מבעס??!

[בשמת_א*]

אמא של אלה - הבחור לא מצא חן בעיני. זכותו לשאול אותך ולהתעניין מה זו ההורות שלך שהוא לא שמע עליה קודם, אבל להעליב ולהתנשא?
ואיש החינוך הבא שמבלבל במוח, תגידו לו שכל מה שאתן עושות מגובה במחקריו של החוקר הנודע ג'ון בולבי, פסיכואנליסט וחוקר התפתחות הילד מן השורה הראשונה. אם הוא לא מכיר - תתפלאו עליו (לא מקצועי).
לפסיכולוגים שמתנגדים להורות שלך אין "הוכחות". רק ספקולציות פסיכולוגיסטיות. לעומת זאת לבחירות שלך יש הוכחות.

[חגית_פ*]

תודה, בשמת. נתת לי חיזוקים רבים.
אני עדיין לא עומדת לפסול את הבחור אלא בהחלט מתכוונת להסביר לו את עמדתי (באסרטיביות ורוגע, כמובן ). אני יודעת שהוא בלחץ כרגע מכל מיני דברים ומקווה שזה קשור להתנהגות התמוהה שממש לא ראיתי אצלו קודם.
מקסימום טעיתי, אני אחזור לפה לחפש שידוך חדש...

[נאוה_פרנס*]

חגית,

[אילנית*]

חגיתי,
כמו שאמרתי לך בטלפון, לאנשי חינוך קל לתת עצות, לשפוט ולהחליט עד כמה הדרך שלך לא נכונה. מצד שני גם מאוד קשה להתחבר לעניין החינוך הביתי כשאתה מלא "בתשובות" מלומדות ומנומקות למה יש רק דרך אחת נכונה לגדל ילדים וזו הדרך המקובלת - מטפלת/ גן בית ספר וכו'. אני חושבת שכדי להתחבר לזה צריך שני דברים:
א. להיות הורה
ב. להיות עם מודעות מאוד גבוהה ופתוח
אולי זה כבר שלושה? בכל מקרה זה לא חייב להיות בסדר הזה. אני בהחלט מסכימה עם ענת שכדאי להבהיר שהעניין בכלל לא עומד לדיון מבחינתך.

אני הגעתי מתחום החינוך (עוד הגיל הרך עם התמחות בפסכולוגיה של הגיל הרך) ואני חייבת לציין שלפני שבתי נולדה (אפילו לא בהיריון) לא ממש קלטתי את כל הקטע והייתי ממש משוכנעת שכל מה שלמדתי היא האמת האחת והיחידה. יחד עם זאת היה ברור שלי שהשלוש השנים הראשונות של הילד הם הכי חשובות ולכן אז כן ארצה או אעדיף להישאר איתה בבית. אבל גם זה היה בערבון מוגבל. בן זוגי היקר מאוד מסכים עם הדרך (על פני השטח וכשזה לא פוגע בו מידי...) אבל בעניין בית הספר הוא לא משוכנע שזה נכון. לדעתו אני נסחפת והולכת לצד הקיצוני של העניין. אני חושבת (עד כמה שזה קשה) שהדרך היחידה לשכנע בנושא היא לא מהמקום הווכחני (כמה קל לייעץ הא?!) אלא דווקא מהמקום המתבונן בסגנון תראה אותה מול כל הילדים של החברים שלנו שהם כמובן בגנים. תראה מה קרה לילד שנכנס לגן כמה הוא הפך מתגונן. מה כל כך חשוב בבית הספר, מה החששות ואיפה הגבולות האדומים של כל אחד. אני עוד לא יודעת אם זה עובד אבל אני מאוד מקווה שכן. חוץ מזה, הרשויות לא תמיד כאלה מפחידות, הרי בסופו של דבר ניתן (עם הרבה מאמץ וסבלנות כפי שהבנתי) לקבל אישורים לגבי החינוך הביתי לא? (אם אתם שומעים גוון של חשש אתם צודקים).
אני לא יודעת לעשות את כל הפרצופים אז...
הרבה חיבוקים והצלחה.

[בשמת_א*]

אילנית, לא מוכרחים להיות הורה בשביל להיפתח לחינוך הביתי.

[ענת_גביש*]

כן , אבל עד שהופכים הורים , כמו שכתבה חגית , הכל תאוריות .
אילנית , תודה .

[מור*]

ועוד נסיונות שידוך....
יש לי 2 חברות מקסימות, מיוחדות כל אחת בדרכה, בנות 31,32 אחת מהצפון אחת מהמרכז
לא נח לי לתת יותר פרטים עליהן כאן, אבל אם למישהו יש "רעיונות" אשמח מאד לשוחח עימו....
[email protected]

[ורד_לב*]

תגידו, זה רק לי או שבאמת יש תחושה שיש יותר בנות פנויות? גם אצלנו זה בעיקר חברות.

[מור*]

ורד, זה ידוע שיש יותר בנות פנויות... בעסה, אה?
בדיוק היום מישהו אמר לי שצריך לחתן נשים עם נשים, זה יהיה הכי טוב לילדים... וזה היה גבר שאמר...

[ענת_גביש*]

בנות , שימו לב , אותר פנוי נחמד בגליל הרחוק .
סביבות ארבעים , גרוש אב לילד , חי באורח חיים טבעי על גבול קיצוני , אוכל אורגני מקרוביוטי , הרבה יוגה , חי בבית יפה שבנה בעצמו שניה לפני שהתגרש . מקווה להכיר בת זוג להקמת משפחה .אדם לא בדיוק רגיל , אם יש דבר כזה , נעים הליכות ,ובעל לב חם והרבה אהבה לתת , נדמה לי .
לא מעוניין להכיר מעשנות או בעלות אורח חיים שאינו בריא.

[חגית_פ*]

יש לי חברה טובה שגרה במעלות, וצמאה לקשר רציני.
בת 30, נראית נהדר לכל הדעות, בחורה מבריקה ומצחיקה. עוסקת בחינוך ואף למדה רכיבת סוסים אומנותית ועוסקת בזה.

אני לא יודעת אם גרושים או אבות לילדים באים בחשבון, אבל בשלב התחלתי לפחות אשמח לשדך לה כל מי שעשוי להיות מתאים.

hagit perry@hotmail.com
או לדף האישי חגית פ

[בשמת_א*]

חגית, אין לי עברית בדואל, אז אשאל פה:
היא נשמעת מתאימה לחבר שלנו שסיפרתי עליו למעלה, אבל הוא גר באיזור המרכז ולא יעבור לצפון. האם גם היא קשורה למקום?

[יעל*]

למה למען השם, כל בנאדם שאני מנסה לברר אצלו, אם מכיר/ה רווקים נחמדים לחברותי, מזכה אותי בתשובה: לא מכיר/ה רווקים אבל גם לי יש חברות רווקות, יש לך מישהו?
בנים, אייכם?

[ענת_גביש*]

בנות , שימו לב , אותר פנוי נחמד בגליל הרחוק .
סביבות ארבעים , גרוש אב לילד , חי באורח חיים טבעי על גבול קיצוני , אוכל אורגני מקרוביוטי , הרבה יוגה , חי בבית יפה שבנה בעצמו שניה לפני שהתגרש . מקווה להכיר בת זוג להקמת משפחה .אדם לא בדיוק רגיל , אם יש דבר כזה , נעים הליכות ,ובעל לב חם והרבה אהבה לתת , נדמה לי .
לא מעוניין להכיר מעשנות או בעלות אורח חיים שאינו בריא.
<מרעננת את ההודעה>

[Pלונית_אחרת*]

כשהיתי פנויה, היו לי זוג חברים שתמיד ניסו להכיר לי. כל פעם ארגנו א. ערב / בילוי: הם + אני + משודך. זה לא נדבק אף פעם, זה היה מלאכותי מידי, ומלחיץ. מה שלמדתי מזה זה שכאשר אני רוצה להכיר בין אנשים, אני מזמינה אותם יותר מפעם אחת - לא השתדכו הפעם?! לא נורא, אולי סתם יהיה להם מעניין? אולי בפעם הבאה הם יצליחו לדבר בלי המבוכה? אני מנסה לחדד את עצמי: בין חברים פנויים (וגם לא פנויים), אפשר להכיר, לא צריך לשדך בינהם. ככה יכול להיות שיהיה להם חבר/ה חדש/ה גם אם לא יהפכו לזוג. להרחיב את מעגל החברים זה טוב כשלעצמו (וגם עשוי ליצור הזדמנות להכרות רומנטית בעתיד).
עוד דבר שאני משתדלת לזכור זה שאני אף פעם לא יודעת מי יתאים למי ומתי, אם יש שני פנויים בסביבתי והם מעונינים, אני מכירה בינהם. - תמיד חשבתי כך אבל נישואי הם הוכחה ניצחת אף אחד!! מחברי לא היה מכיר לי את בעלי, "על הנייר" הסיכוי שלנו להצליח בטח קרוב לאפס. ובכ"ז יצא שנפגשנו, אנחנו מסתדרים מצויין, ואפילו אמרנו I do (-:
ועוד דבר שחשוב בעיני - לא ליצור "גטו" של החברים הפנויים שלנו. הרבה זוגות לא מזמינים חברים רווקים יחד עם חברים שבזוג (הרבה רווקות לא מוכנות להיות באירועים שיש בהם בעיקר זוגות - אולי גם רווקים אבל אני לא יודעת לגביהם).
לי אין חברות/ים פנויים ועם אלו של בעלי אני עדיין לא מרגישה מספיק נוח לשדך...

[אישה_אחת*]

שלום לכולם,

האם יש באתרכם מקום לכתיבת הודעה כזו? אינני יודעת אם הגעתי למקום הנכון, אבל אני ממש לא מסתדרת עם האתרים "המשדכים" האחרים... ממש קשה לי עם כל העסק. מצד שני, אני באמת רוצה להכיר מישהו נחמד, המבקש לחיות בשקט ולאט לאט...

אולי אכתוב כמה מילים על עצמי. אני אשה בת חמישים, (אם לשני בנים גדולים) חזקה וחלשה, צעירה ומבוגרת, עליזה ועצובה... בקיצור, אשה המוכנה כבר לנוח.

אני תושבת המרכז, אבל ממש רוצה לעלות לצפון, כנראה לגליל, ושם פשוט לחיות "בקטן". ירקות בגינה שיהיו סלט ומרק, איזו חצי מישרה לא תובענית ולא "טובענית", שתשאיר לי כוח להנות מהיתר..

יש מישהו שרוצה להפסיק לרוץ? רוצה להכיר מישהו שמוכן לחיות בקצב אחר, בקן חם ורגוע. מישהו מעוניין להצטרף אלי ולהקים קן כזה ?

אם תהיינה תגובות מעוניינות, אוסיף את כתובת המייל שלי.

תודה,

אשה אחת

[דאלי*]

שאלה שבוודאי נשאלה פה, אבל מעניינת אותי ולא בדיוק מצאתי לה את תשובתי כאן-

האתר הזה באמת מקום מאוד יפה, וממש מרגש אותי באופן אישי לראות אנשים שחיים מבחירה וחיים טוב. זה קצת מוקדם בשבילי (כרגע אני במסגרת די מגבילה, אך בכל זאת משתדלת לראות את היופי)אך אני מאוד מעריכה את ההתמדה והכוח שיש לכל אחד שהולך בדרכים המתאימות לו,אפילו כשהן הקשות ביותר, באמת משמש דוגמא לכוח ונותן נקודת מבט אחרת.

טוב, אחרי הפתיחה הארוכה והדי רגשנית (מצטערת, הייתי חייבת ) לשאלתי- אני רואה שיש כאן הרבה משפחות,זוגות, אמהות ואבות שחולקים רעיונות וערכים לפעמים דומים , איך הכרתם אחד את השניה? כלומר, באופן די כללי רוב לדוגמא האנשים בארץ שולחים את ילדיהם לבית ספר, ואיך יצא שהקמתם משפחה שבא כולם שלמים (ואני מדגישה את המילה שלמים) בהחלטה המסויימת שמשפיעה על המשפחה כולה..?

אשמח לשמוע תשובה, שבת שלום לכולם.


דאלי.

[תלתל_בתוך_תלתל*]

דאלי,
אני לא לגמרי בטוחה שאצל כולם ישנה תמימות דעים בנוגע להחלטות המשותפות.
אצלנו למשל, אני ובן זוגי הלכנו כברת דרך ארוכה מאוד יחד, יצאנו כמעט מאותו מקום - באנו ממשפחות דומות
בעלות ערכים ורקע סוציואקונומי דומה. גדלנו באותה תרבות כמעט, אנחנו קרובים בגיל.
בקיצור יש בינינו הרבה מן הבסיס המשותף.

והנה, הפלא ופלא.....(-:
בשלב מסויים, עם ההתבגרות וההתפתחות של שנינו, התחלנו לצמוח בכיוונים שונים.

גיליתי את האתר הזה ומצאתי בו הרבה הדים וחיזוק חיובי למחשבות הפרטיות שלי.
בעוד שבן זוגי אינו שותף מלא לדעות ולהחלטות שלי.
בעולם אידאלי, היינו משכנעים האחד את השני בכל תחום ומגיעים להחלטות משותפות
במציאות זה לא מתמשש ולפעמים גם רחוק מזה.

אני בטוחה שהיה קל יותר להתחבר עם מישהו שערכיו בנושאים של גידול הילדים זהים לשלי
אבל אני מוכנה לאתגר ולצורך לשכנע אדם נוסף שאני מעריכה את שיקול דעתו.

מה שאני רוצה לומר הוא שכדאי ורצוי אבל לא הכרחי לחלוק את אותן דעות וערכים
אפשר לחיות לא רע גם עם פרטנר שמציב קושיות וקשיים ומכריח אותך לנסח את האג'נדה שלך מולו.

@}

ד.א. מה זאת מסגרת מגבילה אבל שניתן לראות את היופי שבה? תא מאסר עם חלון לים...? (-;

[אילת_מ*]

המשך דיון שהתחיל ב איך הפכנו לזוג
מממ...
אני מעריכה את מה שכתבת, או רורה . אני לא חושבת שזה המקרה אצלי,
בכל מקרה בנושא ההתפשרות בזוגיות, מישהו חכם לימד אותי טריק מעולה.
לעשות דיאגרמה שבה באמצע כתובות שלוש התכונות הכי חשובות בבן הזוג המיועד ומסביבן עוד שבע תכונות משניות .
כמובן שהשאיפה היא למצוא מישהו שמגלם את כל עשר התכונות אבל לפחות ברור על אילו תכונות לא מתפשרים,(אחת מהשלוש)
ועל אילו כן.
אני הייתי יותר בענין של "נזרום, ננסה, אי אפשר אף פעם לדעת" למרות שהייתי יודעת כבר מראש. והייתי מבזבזת את זמני שוב ושוב.
יש גם הגיון קבלי בדיאגרמה הזאת ואפשר להשתמש בה לכל נושא בחיים.
בינתיים אני מנסה אותה על אנשים שאני פוגשת, וזה מקל מאד.

[יער_ה*]

אילת, רעיון מעניין. אולי אנסה זאת בעצמי

[ביאנקה_מתחברת*]

שבוע שעבר הגעתי לנקודת שפל חדשה ועשיתי מעשה. נרשמתי ללוח הכרויות לראשונה בחיי. החלטתי שזו דרך להביע בפני היקום את רצוני העמוק בקשר משמעותי. נמאס להיות לבד. נמאס להרגיש שונה ומשונה. רוצה לחלוק את המוזרויות שלי.
ועם זאת,יש סיבות להיותי לבד. יש הקוראים לזה בררנית, דרישות גבוהות, אני לא מגדירה הגדרות אבל יודעת בתוכי שכאשר יש אש הולכים עם זה עד הסוף-ואני לא מתפשרת על גפרור רטוב שיכול להדלק אולי אחר כך..
ואז החלו להגיע תגובות למודעה. אני פרסמתי תמונה ודרשתי תמונה בחזרה. ואז נתקלתי בבעיה שלא מתרחשת הרבה בעולם הדייטים הריאלי-הכתוב נחמד והתמונה לא. מה עושים? אם אין משיכה,למה להמשיך עם זה? האם אני שוב בררנית מדי? ואז אני אומרת לעצמי, האדם שראה והגיב לתמונתי ולטקסט הדל שכתבתי-ראה תמונה ורוב הסיכויים שזו הייתה המשיכה.
בואו נהיה שטחיים לרגע,כי בענייני משיכה כאלו אנחנו-מראה זה חשוב,ריח זה חשוב-אנחנו חיות אחרי הכל.
אז אם מישהו מעוניין בי בגלל מראה,האם לא לגיטימי שלא אהיה מעוניינת בגלל אותה סיבה?
ואז אני מוצאת את עצמי דוחה אנשים במיילים, ומרגישה רע עם עצמי ומנסה לחשוב איך לנסח כדי לא לפגוע, כי הרי
לומר-"לא נראה לי" זה בדיוק הדבר הכי פוגע לא? "אתה לא נראה לי" אני מתנשאת ומחליטה שמראך אינו מספיק בשבילי.
ואפשר לחשוב איזו מציאה אני שאני רווקה כל כך הרבה זמן..
אשמח לתובנות,תגובות או סתם עידוד בנוסח-"את בסדר,את"

[הרגע_שלפני*]

גם אני חושבת שמשיכה זה חשוב. כמובן שהיא אינה תלויה רק ביופי, גברים שנמשכתי אליהם לא היו דוגמנים בהכרח אבל כן "בטעם שלי". גם באיזהשהי כימיה ואינטראקציה עם הבן אדם, לא רק במראה שלו.
לכן אכן צריך לסנן גם לפי התמונות, אבל לקחת בחשבון שאם מישהו בתמונה נראה לך "סביר פלוס" במציאות יכול להיות שימצא חן בעינייך יותר. אז גם לדעת לקחת את התמונה בעירבון מוגבל.

[פלונית*]

אני היכרתי את בעלי באתר היכרויות באינטרנט.
מהתמונה שהוא שלח לי לא התלהבתי כל כך הוא היה נראה לי "סביר" או "נחמד", כשניפגשנו ברגע הראשון התאכזבתי, הוא היה נראה לי פחות טוב מאשר בתמונה.
אחרי שהתחלנו לדבר (שיחה שנמשכה עד הבוקר של אותו היום ובמידה מסויימת ממשיכה עד היום...) התחלתי להתאהב בשפת הגוף שלו, מהחיוך, מהצורה המיוחדת שבה הוא מגיב כשהוא נבוך או אחרי שהוא מסיים להגיד משפט...גם היום כשאני מסתכלת עליו אני לא חושבת שהוא גבר חתיך אך בהחלט חושבת שהוא גבר מושך...מושך בטירוף...מה שאני מנסה להגיד זה שתמונה נותנת מושג כללי מאוד על "הטיפוס"א בל היא בעייתית כי מראה של בנאדם זה גם ריח והחיוך הטיבעי שלו וקמטים שיש ליד העיניים כשהוא צוחק או בוכה ואת כל אלו לא ניתן לראות בתמונה סטטית, הייתי מציעה לך לפסול רק את אלו שממש נראים דוחה בעינייך ולתת צאנס לאלו שכתבו יפפה על עצמם ושהייתה איתם כימיה אבל לא נראים מדהים בתמונה...

[פלונית_נוספת*]

שבוע שעבר הגעתי לנקודת שפל חדשה
למה שפל? זה כל כך לא ככה בימינו..

מסכימה מאד עם כל מה שפלונית כתבה @}

גם אני הכרתי את בן זוגי באתר היכרויות באינטרנט. ולפני כן, היו לי עוד מספר מערכות יחסים דרך האינטרנט.
זוכרת מאד את העיסוק בעניין התמונה. בסופו של דבר אני החלטתי לא להתיחס לעניין התמונה. לא צירפתי תמונה שלי, לא התיחסתי במיוחד לתמונות קיימות וכמובן שלא הגבלתי את עצמי ויצאתי גם עם בחורים שפנו אלי ללא תמונה. בסופו של דבר, מספר קשרים התפתחו בלי לראות תמונה לפני שנפגשנו (כולל עם בן זוגי) ובחלק מהמקרים היה משלוח תמונות הדדי ורק אז נפגשנו.
מנסיוני, זה מצליח יותר בלי לראות תמונה קודם. התמונה יוצרת ציפיות ואיכשהו בהרגשה שלי, תמיד מתאכזבים, כי תמונה כל כך לא ממחישה ולא מעבירה באמת מי האדם. היה אחד שממש התאהבתי בו מהתמונה, הוא שלח שתי תמונות בנוף מדברי שבהן הוא נראה כמו איזה קאובויי, כריזמטי ומושך (אין ספק שגם הקשר הטלפוני והאינטרנטי שקיימנו עד שיצא לנו להפגש, תרם להתאהבות הזו, גם בטלפון המשיכה התדמית הזו ואז כמובן הדמיון שלי כבר עבד שעות נוספות) ובסוף כשנפגשנו היה לי ממש קשה להתרגל שזה באמת הוא האמיתי, ולא הדמות הזו, הדמיונית, שבה התאהבתי. הוא נראה קצת פחות טוב במציאות אבל בהחלט נראה טוב ולא זו היתה הבעיה, הוא פשוט היה כל כך שונה, שפת הגוף, גמלוני כזה ובכלל איך שהוא זז ודיבר.. היה לי ממש קשה להתגבר על הפער הזה. הצלחתי בסוף ויצאנו כמה חודשים אבל אני זוכרת שזה ממש לקח זמן ועוד אחרי שנפגשנו לפעמים הייתי נזכרת בדמותו הדמיונית ולא האמיתית..
בסופו של דבר, הפגישות העיוורות לגמרי, ללא תמונות (וגם בלי הרבה זמן של צ'טים או שיחות טלפון) הן אלה שהיו מבחינתי המוצלחות ביותר. אין מה לדמיין, מתחילים מאפס ובונים את ההתרשמות מהמשהו האמיתי ולא מהדימיון הפרוע שמתבסס אמנם על תמונה אבל כאמור יש כל כך הרבה דברים שתמונה לא מעבירה..
בהצלחה@}

[ינשופית*]

מסכימה מאוד עם פלוניות!
לאחר דייטים רבים גם אני מצאתי את אהבת חיי באינטרנט. אני מרגישה כל כך ברת מזל ומאחלת לכולן ולכולם למצוא כזאת אהבה. והיום- ברשת יש הכול... אפילו שידוך לביאנקה!!!
אל תתייאשי, הדרישות שלך הן לא גבוהות- הן פשוט מה שהן ומה שתצפי לו- כך תקבלי.
אבל באמת אין טעם להסתמך על התמונות, מניסיון.
תפגשי, תרגישי, תריחי וגם תטעמי.... ככה מתרשמים.

[ביאנקה_מתחברת*]

תודה על התגובות, ורציתי להבהיר שעניין ה"שפל" אינו בשום אופן ביקורת -גם אני מכירה אנשים שהכירו באינטרנט ולכן גם החלטתי לעשות זאת.אולי זה "שפל" כי זו מעיין תחושה של סגירות,שהעולם שלי פתאום כל כך קטן,שמעגלי ההכרויות שלי מצומצמים ולכן אני נאלצת להתהלך פתאום בחושך כדי להרחיב אותם.בצורה שמרגישה לי מאוד לא טבעית להכיר אנשים. איך מתגברים על זה? על התחושה שזה לא טבעי להכיר ככה אנשים? אולי פשוט מכירים,הא?

[ינשופית*]

איך שהייתי מגדירה הכרויות באינטרנט זה דווקא להיפך- הדלקת אור איפה שחשוך, כך שתגלי פתאום שמי שחיפשת היה שני מטר ממך ולא ראית.
העולם של רובנו קטן. לרובנו קשה להכיר זרים.
אני נתקלת בבעיה הזו שוב ושוב גם לאחר שמצאתי אהבה: למשל למצוא אימהות חדשות כמוני שיבינו לליבי, למצוא אימהות מניקות להתחבר איתן,וכו'... העולם שלי קטן... ושוב אני נעזרת באינטרנט כדי להגדיל אותו...
אבל אני זוכרת את התחושה שזה לא טבעי. פשוט מתרגלים זאת שוב ושוב וזוכרים את המטרה.

[פלונית_נוספת*]

כמו ינשופית, גם אני חושבת שהתחושה שזה לא טבעי אכן קיימת ונשארת.. אבל מתרגלים וזוכרים את המטרה ולא נותנים לזה להשתלט על המהות שהיא כן טבעית וטהורה ויפה..
זה הרי רק האמצעי, אמצעי ותו לא. ולכן צריך להתיחס אליו כאמצעי.. עם כל הכבוד והמקום הראויים אבל גם בפורפורציה. ואת המשאבים והאנרגיות והרצונות והשאיפות, את כל אלה לנתב למטרה הנעלה.. (-:
@}

[אלמונית*]

אני נתקלת בבעיה הזו שוב ושוב גם לאחר שמצאתי אהבה: למשל למצוא אימהות חדשות כמוני שיבינו לליבי, למצוא אימהות מניקות להתחבר איתן,וכו'...
אז איפה פוגשים חברות חדשות? איך נכנסים למעגל חברתי חדש?

[דלעת*]

ביאנקה, כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה.
בקיצור - את בן זוגי אמנם לא הכרתי באינטרנט, אך אין ספק שאם היו מראים לי תמונה שלו, הייתי אומרת, מה פתאום, לא נפגשת איתו. אין שום סיכוי.
שפת הגוף, התנועתיות, וגם - כן, גם האישיות.... כבשו אותי.
בהצלחה!!

[רמי_אל*]

הדף להכיר אנשים למטרות חברתיות מיועד למי שרוצים להגדיל את חוג החברים והמכרים שלהם ולא רק למטרת זוגיות

[א*]

מעוניינת בהמלצה על מקום מפגש למטרת היכרות, בית-קפה או מסעדה, באזור בנימינה-פרדס-חנה-גן שמואל-זכרון-יעקב

שפתוח גם לאחר 22:00. רצוי (לא חייב) באוירה שמתאימה לאנשי באופן.

[המכשפה_הצפונית*]

יש במושב מאור בית קפה כזה - אני חושבת שהוא פתוח עד מאוחר. השם משהו עם יששכר. אוכל לברר בדיוק זה רלונטי.

[כרמי_ה*]

יש בכרכור את "קפה המושב" - נעים מאד, ונראה לי גם פתוח עד שעה יחסית מאוחרת בלילה - אפשר לבדוק אתם.