התחלת עוברת אורח מהגגת

אני תוהה לפעמים אם הייתי צריכה להיות אמא
בהחלט תוהה. מישהו הזכיר רישיון להורות ?

אז בכל זאת אנחנו לא משובטות. כי אני די נהנית מכל זה. אני רק מרגישה רע שזה מה שאני עושה במקום לעשות משהו אחר, יהיה מה שיהיה המשהו האחר הזה.

אני דווקא פחות חושבת על זה מהכיוון של מה הייתי עושה עכשיו אילולא הייתי צריכה_ (שהרי יום אחד, וזה לא עוד מיליון שנה, אני כבר לא אצטרך _לבשל,לכבס, לנקות, להרגיע, להסיע, לתרגל את לוח הכפל וכו' ) ויותר מהכיוון של עד כמה אני מפשלת כאמא פשוט כי לא נולדתי להיות אחת כזאת. כמו בכל מקצוע, יש אנשים עם כשרון ויש אנשים בלי. אני בלי, אבל עושה כמיטב יכולתי...

מחקתי פה דברים שכתבתי אתמול. עם הקוראות/כותבות הסליחה, אם רצף הקריאה/הבנה הופך קצת בעיתי בעקבות זאת.. אין למחיקה לשום דבר מלבד ליחסים שלי עם עצמי....

משפט בדיון בבלוג ניטי היקרה יומן שגרה תפס את עיני:
בהתחלה הם נורא נלחצו מכל הקבלות שבת והתפילות שלי וכשהסברתי להם את זה במושגים ניו איג'ים מעצבנים הם פתאום הבינו והפסיקו להילחץ
הנקודה הזו מעניינת אותי (וכיוון שהיא לא נראית לי קשורה לדיון שמתפתח שם, העברתי אותה לכאן).
משהו בקו התפר הזה בין רעיונות ניו אייג'יים, שגם כשהם מעצבנים או טפשיים הם נראים לי תמימים ולא מזיקים, לבין הדת היהודית, שבארץ שלנו יש לה הרבה משמעות פוליטית ויומרות שלטוניות, עוכר את שלוותי.
ועוד נקודה שמטרידה אותי היא מתי האמונה הופכת להיות טפשות. מצד אחד צריך להשעות קצת את הרצניוליות והמדעיות לטובת אמונה, נכון? מצד שני, אין לי כח לכל סיפורי המעשיות שדתיים, במיוחד חוזרים בתשובה, מספרים. כל מיני ניסים ונפלאות ו"רק עכשיו המדע גילה את מה שידעו חכמינו כבר לפני אלפיים שנה", והכל נשפך עליך בלי שמץ של ביקורת או חשיבה.

אני מתנצלת מראש בפני כל הדתיים והחוזרים בתשובה באתר אם מה שכתבתי נשמע מעליב. המידה שבה העניין הזה מעצבן אותי מעידה שיש לי כאן עניין לברר עם עצמי. במילים אחרות: כמו תמיד, זה לא אתם זו אני.

צריך להשעות קצת את הרצניוליות והמדעיות לטובת אמונה במה? באלוהים? כן. זה לא הגיוני בעליל. אבל יש דברים שלא דורשים לוותר על ההיגיון. נסי את בודהה ותראי כמה לוגיקה צריך להפעיל אצלו.
אותי דווקא די מעצבן הניו אייג'. יהדות -- באופן אישי זה הכי לא מדבר אלי שיש. לא אוהבת את הדת הזאת, את התרבות הזאת, את ההתנשאות והגזענות שהן חלק מהדי-אן-איי שלה, וכל הקטע הזה של אלוהים שברא את הכל זר לי ולא מסתדר לי. ובכלל, לא מזמן קראתי את ספר בראשית והזדעזעתי למדי מהאלוהים הזה. אם לומר את זה בעדינות, טיפוס די לא רוחני, שלא לומר קטנוני, נקמן ומה לא. אבל הניו אייג'? זו חתיכת מזימה קפיטליסטית מחורבנת שאמורה לגרום לנו לקנות ספרים שנכתבו רע ותורגמו רע ולא נערכו, יחד עם כל מיני אבנים, בגדים שאדם מבוגר לא אמור להסתובב בהם, ללכת לכל מיני חוגים וסדנאות משונות ולהגיד משפטים כמו "זה הכל אותו דבר ממילא" או "מה זה משנה" או "הכל בראש", לא להתעניין במה שקורה סביבנו ועוד כהנה, ועוד הבטן מלאה.
והנה התעוררה איזו ילדה אחת פה. לילה טוב.

היר היר!!!

אבל הניו אייג'? זו חתיכת מזימה קפיטליסטית מחורבנת שאמורה לגרום לנו לקנות ספרים שנכתבו רע ותורגמו רע ולא נערכו,

אני איתך בעניין התרגום! אבל זה תקף, אגב, גם לגבי ספרי מדע פופולרי.

במילים אחרות: כמו תמיד, זה לא אתם זו אני
פה אני דווקא חולקת עלייך P-:
זה לא את, זה לגמרי הם.

וכמובן גם
היר היר!!!
לדברי אנד לוסיה.

ועם כולכן בעניין התרגומים.

ועוד נקודה שמטרידה אותי היא מתי האמונה הופכת להיות טפשות
מההתחלה, כאילו? (-; סליחה שאני מגלה פה ברבים את דעתי על אמונה עיוורת, כן?
אבל שוב, אני מייצגת בדיון הזה את הרציונליזם, אם כי שלי שונה משל ניצן.
אני אנטי קלריקלית, קודם כל.
רציונלית, אבל עד הסוף (שזה אומר, לא שוללת דברים לא קונבנציונאליים רק מפני שחלק מהאנשים שמכנים את עצמם "רציונלים" פשוט משתמשים ברציונליות גם ככיסוי לדיעות קדומות ולצורך הפנימי הרגשי שלהם בעולם חומרי מסודר ומובן, במלים אחרות - אנשים שאינם מסוגלים להכיל רגשית או שכלית את קיומם של דברים שעדיין לא ידועים, שעדיין לא מוסברים, שלא מתאימים לתיאוריה הקיימת בתחום מסוים, וכדומה. לעומתם, כל איש מדע אמיתי שמכבד את עצמו, חייב קודם כל להתמודד עם סימני שאלה, היפותיזות לא סגורות, אפשרויות סותרות המתקיימות במקביל, וההבנה הבסיסית שבעיקרון כל תיאוריה אינה המציאות אלא תיאוריה בלבד
<כן כן מיכל שץ אני שומעת אותך, "המפה היא לא השטח">)

ויי ויי ויי, איך אפשר לעקוב אחרי ארבעה בלוגים, אחד מהם שלי עצמי, שמתנהלים בהם כאלה דיונים חשובים ומעניינים? הרגתם אותי!
אז כמו תמיד, נתחיל מהסוף.

העניין של אמונה וטפשות.
תראו, יש הרבה מצבים בחיים שאנחנו צריכים אמונה. נגיד (היפותטית, כן?) שעזבנו את העבודה ואנחנו בבית עם התינוק וקשה לנו. ואומרים לנו: חכו, זה שלב כזה, עוד לא השתחררתם מתפיסות השבי שלכם, השעמום וחוסר הכיוון הוא חלק מהתהליך, זה יבוא. ואז צריך אמונה, שבאמת זה יבוא ולא כדאי לברוח עכשיו בחזרה לעבודה ולחיים הקודמים.
יתרה מזו, אמונה היא גם סטייט אוף מיינד. להגיד "ככה זה, וככה זה צריך להיות, וזה בסדר גם כשזה קשה" זה גם סוג של אמונה.
וגם לקרוא את לידלוף ולהגיד "אה, אז ככה חיים בחברת רצף" זה סוג של אמונה (בעיני אמונה עיוורת, אבל לא באתי להרוס לאף אחד את המסיבה).

אוקיי, אני חושבת שהבנתי את הנקודה, והיא קשורה למה שנכתב כאן הרבה הרבה במעלה הדף. כנראה שההבדל אינו באמונה אלא במאמין. יש מי שמסכים להשעות את החשיבה הביקורתית שלו לצורך בחינת רעיון מסוים ויש מי שמעולם לא פיתח חשיבה ביקורתית. זה, כנראה, ההבדל בין אמונה לטפשות.

על תרגומים אני לא אגיד כלום, פן יישרף לי פיוז ואני אתחיל לשגר נאצות לכל עבר. רק אמרו לי בבקשה שמה שאני רואה בתרגומים מאנגלית אינו קיים באותה מידה בתרגומים משפות אחרות, כי בשפות אחרות אני שבויה של המתרגמים ואין לי מוצא.

ועכשיו הניו אייג'. טוב, מובן שזה תלוי במה כוללים בהגדרה הזו של ניו אייג'. יוגה? בודהיזם? שרוואלים? צמחונות? מודעות וסת?
גם כאן ברור שיש שפע של טמטום שפה ושם ניתן למצוא בו יהלומים. זה לא ככה בכל מקום ?במוסיקה, בספרות, במדע, בפסיכולוגיה, במסעדות? האם יש עקרון כלשהו שלא גויס לטובת מזימה קפיטליסטית מחורבנת כזו או אחרת?
האם "הכל בראש" זה לא מה שאמר קאנט, שלא זכור לי שהלך הרבה עם שרוואלים?
בקיצור, גם כאן יש בלבול בין השליח לבין המסר, והשליחים (כמו שבטח ישו חושב עד היום) הם לרוב פארש.

תראי, אם אתה בוחר ללכת בדרך מסוימת, מערכת סגורה פחות או יותר (בשמת אל תתחילי לדבר אתי על רב-מערכת ומערכת פתוחה, את מבינה על מה אני מדברת), ולאמץ את חוקיה ומגבלותיה - בסדר. כל אחד וטעמו. אבל הניו אייג' זה מין מרק ירקות כזה, שבו אתה גם לא מתחייב לכלום, דוגם לך זעיר פה זעיר שם, ואוסף כל מיני סממנים שמעידים כלפי חוץ שאתה שייך למעמד מסוים, אמנם רחב, של פסאודו רוחניות, בלי טיפת ענווה ומאמץ כמתחייב ממשמעת ומעבודה רוחנית. נכון שפה ושם שומעים איזו אמירה נכונה, אבל הרבה פעמים היא נאמרת בלי שום הקשר, בלי הבנה מעמיקה, בתור משהו שאפשר להחביא מאחוריו את השטחיות וחוסר היכולת לדייק. העניין בניו אייג' הוא שכל אחד יכול להיות שליח, כי אין מסר אחד. אפשר למצוא בתוכו דבר והיפוכו, אז מה המסר? יש הבדל בין תורות, ולהגיד שלידה מחדש על פי הבודהיזם זה כמו גלגול נשמות קבלי, זה פשוט לא נכון, התודעה היא לא כמו הנשמה, אלוהים ההינדואיסטי הוא לא כמו אלוהים היהודי ואצל הבודהיסטים בכלל אין אלוהים, קרמה זה לא חטא ועונש וזה גם לא בדיוק גורל. בשביל זה צריך ללמוד. והניו אייג' מקדש איזו מין בורות מצועפת, בניו אייג' צריך רק "לזרום".
טוב. זה בינתיים לפני שיישרף המסך.

בתשעים אחוז מהמקרים (ואני לא אומרת תשעים ותשעה רק כי אני מנסה להיות נדיבה וחיובית) אותו דבר נכון על יהדות וחוזרים בתשובה (במיוחד אין מסר אחד. אפשר למצוא בתוכו דבר והיפוכו)
בזה לא אשמה היהדות וגם לא הניו אייג', אלא האנשים.

משהו בקו התפר הזה בין רעיונות ניו אייג'יים, שגם כשהם מעצבנים או טפשיים הם נראים לי תמימים ולא מזיקים, לבין הדת היהודית, שבארץ שלנו יש לה הרבה משמעות פוליטית ויומרות שלטוניות, עוכר את שלוותי.

כי את מסתכלת על "התוכן" במקום על המבנה החברתי. ברגע שמתעלמים מהתוכן ומסתכלים על המבנה החברתי רואים שחב"ד וסיינטולוגיה יושבים בצד אחד ואילו קבליזם ושאמאניזם נמצאים בצד אחר לגמרי.
(ואני מתנצלת מראש שאני עושה כזה תרגיל דקונסטרוקטיביסטי, אבל מה לעשות שבכל זאת יש לחבורת הצרפתים האלה כמה כלים שווים.)

יש כזה דבר "קבליזם"? מבחינתי קבלה זה הזיקוקים הניו אייג'יים שבאמצעותם מושכים חוזרים בתשובה, כדי שאחר כך הילדים שלהם יתחנכו במוסדות של חב"ד.

אני אנטי קלריקלית, קודם כל.
מה זה?

אוקיי, אני חושבת שהבנתי את הנקודה, והיא קשורה למה שנכתב כאן הרבה הרבה במעלה הדף. כנראה שההבדל אינו באמונה אלא במאמין. יש מי שמסכים להשעות את החשיבה הביקורתית שלו לצורך בחינת רעיון מסוים ויש מי שמעולם לא פיתח חשיבה ביקורתית. זה, כנראה, ההבדל בין אמונה לטפשות.
מסכימה מאד. תמיד יש אנשים סתומים (סליחה על הבוטות), ותמיד יהיה מי שימצא דרך לעשות דברים בצורה שטחית וחסרת משמעות.
דרך אגב, אני לא יודעת אם דווקא החשיבה הביקורתית היא מה שמכניס חכמה לתהליך, כמו הנכונות והיכולת לבחון דברים לעומק ולשאול שאלות לגביהם (כמו שבשמת תיארה) - לא בהכרח מעמדה של ביקורת. בחשיבה הביקורתית יש לדעתי הרבה מכשולים סמויים, כי הביקורת תמיד נובעת מתוך מה שאתה כבר מכיר ויודע, ולרוב לא מאפשרת לך באמת לבחון רעיון בעיניים נקיות.

דווקא בעיני הטרנד של הניו אייג' הוא נחמד, אם כבר צריך להיות טרנד המוני (ותמיד ויש), אז לפחות שהוא יהיה רך עם בדים יפים ומלים עדינות

וברצינות רגע, אני חושבת שהניו אייג' מעלה למודעות של הרבה אנשים את הקיום של הרבה אמונות / גישות, ומאפשר איזו חשיפה ראשונית למי שכן מעוניין להתעמק וללמוד את זה בצורה יותר משמעותית. ועצם העניין הגובר בתחומים האלה מעיד, לדעתי, על כך שזה כיוון שחסר להרבה אנשים בחיים שלהם - החיפוש אחרי משמעות יותר עמוקה, העניין בתהליכים של התפתחות אישית וצמיחה, האפשרות לקחת יותר אחריות על עצמך ועל הבחירות שלך. וכאמור, ברור שתמיד יהיו אנשים, אולי אפילו הרוב, שיקחו מזה רק את הסממנים החיצוניים ואת האמירות התלושות.

<לא מאמינה שאני משתתפת בדיון כזה "כבד". מה שישראל הזאת עושה לי....

>

מובן שזה תלוי במה כוללים בהגדרה הזו של ניו אייג'
כמובן. אנד לוסיה לא באמת דיברה על הניו אייג' אלא על ה"ניו אייג' עאלק". כלומר, על הפוזה והמסחרה של אלה שעשו מזה "רוחניות למכירה בפרוטה".

והניו אייג' מקדש איזו מין בורות מצועפת, בניו אייג' צריך רק "לזרום".
זה כמובן לא הניו אייג' עצמו, אלא הגירסה העממית להמונים, שמשווקת על ידי אלה שעניינים לעשות כסף במסגרת התרבות הצרכנית המערבית. חשוב בכל זאת להבדיל בין הזנות הזולה לבין הדבר האמיתי. נכון שהוא נדיר, אבל ככה זה בכל דבר (גם רוב הדתיים עסוקים ביהדות עממית רדודה להמונים, ואפילו לא יודעים את זה, חלק מזה תואר לעיל, פכים קטנים מן החוזרים בתשובה [חוסכת אייקון שלא קיים למען אלה שאני אוהבת ובמקרה גם הם תינוקות שנשבו ל"טרנד" הזה]).
את למשל מדברת על "מדונה לומדת קבלה" (או, הנה כאן מתאים האייקון של ההקאה. איזה זיבולי שכל... איזה ממבו ג'מבו... ).

כי את מסתכלת על "התוכן" במקום על המבנה החברתי. ברגע שמתעלמים מהתוכן ומסתכלים על המבנה החברתי רואים שחב"ד וסיינטולוגיה יושבים בצד אחד ואילו קבליזם ושאמאניזם נמצאים בצד אחר לגמרי.
אני מסכימה עם יונת, אבל מוכרחה להגיד שקראתי את המשפט הזה שלוש פעמים כי בהתחלה קראתי "קניבליזם" ולא ממש הבנתי איך זה אח לשמאניות... P-:
הייתי פותרת את זה בעריכה בהחלפת "קבליזם" ב"קבלה" (-:

מבחינתי קבלה זה הזיקוקים הניו אייג'יים שבאמצעותם מושכים חוזרים בתשובה
יש גם עיסוק אמיתי בקבלה. ולא סתם הוא הוגבל ביהדות למי שעבר את גיל 40, ואסור לצעירים.

אנטי קלריקלית, אוי. גוגל?
הגיע הזמן לקרוא את ז'ראר לדיון (-:

כשאדם מתנהג כמו פארודיה על עצמו (או על הקבוצה אליה הוא משתייך בין אם זה ניו אייג' או חזרה בתשובה) אני מסיקה מיד שהוא איסטרא בלגינא קיש קיש קריא - מטבע בודד בכד עושה רעש גדול

ויי ויי ויי, איך אפשר לעקוב אחרי ארבעה בלוגים, אחד מהם שלי עצמי, שמתנהלים בהם כאלה דיונים חשובים ומעניינים? הרגתם אותי!
D-: (מזדהה ונהנית מהדיונים המפוצלים... ותודה שלקחת אלייך את החלק המרתק הזה של הדיון, לא הייתי מסתדרת איתו אצלי. ופה אני רשאית סתם לקרוא ולהנהן בשתיקה).

יש כזה דבר "קבליזם"? מבחינתי קבלה זה הזיקוקים הניו אייג'יים שבאמצעותם מושכים חוזרים בתשובה, כדי שאחר כך הילדים שלהם יתחנכו במוסדות של חב"ד.
לאו דווקא. יש לימודי קבלה שהם חילוניים לגמרי -- ע"ע מדונה. בגלל זה קראתי לזה קבליזם ולא קבלה.

סחה על מה שקורה כאן. יש לכן כאן כמה טיעונים מאתגרים. אני צריך זמן לחשוב על כל זה. אז בינתיים:

אנטי קלריקלי:
מדובר על ההפרדה בין הרובד רוחני-אמוני-פילוסופי של הדת, לבין המוסדות שלה.

הבסיס למונח היא המילה Clerc, שבמקור תיאר חבר במנגנון של הכנסיה, והכוונה למוסד הכנסיה שצמח והשתלט על אירופה מאז המאה החמישית בערך. משם המונח התפתח לכדי "פקיד" בכלל, כאשר הלוגיקה פשוטה, בימי שלטון הכנסיה היא הפעילה את מנגנון הניהול והבקרה השיטתי והיעיל ביותר. מאותו מונח יש גם את Clergy שהוא השם הכולל לכל המנגנון הכנסייתי המוסדי.

מכאן לאבחנה בין אתאיזם לאנטי הממסד הדתי השלטוני: זה מה שגם תואר בעברית "הדתיים הפקיעו מאיתנו את אלוהים". רוב אלו המגדירים עצמם "חילונים" הם בעצם אנטי הממסד הדתי, אך בינם לבין עצמם כן מנהלים דו-שיח עם הקב"ה.

ונסיים במחווה: אני חייב את התובנה הזו לאבי ז"ל, שבדרך לא דרך מצא עצמו נמלט מציפורני ה-Clergy הצרפתי, ממש מתהליך ההכשרה להכנס אל שורותיו.

מה נהיה? מרוב טרמינולוגיה גווע הדיון? או שכל אחת מאיתנו מתבצרת בעמדתה?
אני נכנסתי רק להגיד ל{{}}אמא ללי באיחור מה שהיא כתבה יפה ואופטימי. וגם דברים שהם כנראה נכונים. אם כי אני מסתייגת מכל הממבו ג'מבו הזה של הניו אייג' למרות נכונותם. נכון שלפחות זה נותן לגיטימציה לחיפוש אחר המשהו החסר הזה, אלא שאני מסופקת אם מה שמוצאים בתוך המרק הקצת דלוח הזה יכול לספק את התשובה ואת התשוקה הזאת למשהו שגדול מאיתנו.

אני חושבת שבסופו של דבר זה באמת דיון על טרמינולוגיה, ומה אנחנו כוללים תחת הכותרת "ניו אייג'".
בכל מקרה, אני לא חושבת שיש חוק שמחייב אותי לקחת מערכת שלמה, על כל חוקיה ומגבלותיה, כדי להיות בסדר.
אני, למשל, צמה ביום כיפור ושומרת כשר לפסח, אבללא עולה על דעתי לשמור כשרות או שבת. אז מה? אז אני לא יכולה למצוא יופי ועומק בדברים שאני עושה? אני צריכה להתחייב למשהו?
זה לא הקצת מכל דבר שמעצבן, לדעתי. זו היומרה. זה הפרצוף של "בואי אני אלמד אותך משהו חשוב לחיים" שמאחוריו מסתתר קשקוש בגרוש.
איך אומר שלומי שבן: "הלוואי הייתי עמוק כמו שאני יומרני".

וגם כאן, יקירתי אנד לוסיה, אי אפשר להימלט מהשאלה: ומה אכפת לנו? למה זה כל כך מעצבן אותנו? איזה שיעור, במחילה, אנחנו מזמנים לעצמנו בהתעצבנות הזו?

<חבר טוב הודיע לי השבוע שאני פשוט אשה מוכה, כי אני מסרבת לכעוס על מי שעצבן אותי ובמקום זה מתעקשת להבין אותו>
<אז כעסתי על החבר>
<אבל אני מבינה אותו>

אני, למשל, צמה ביום כיפור ושומרת כשר לפסח, אבללא עולה על דעתי לשמור כשרות או שבת. אז מה? אז אני לא יכולה למצוא יופי ועומק בדברים שאני עושה? אני צריכה להתחייב למשהו?
ובכלל, מי אמר שעקביות היא מטרה או ערך בפני עצמה? אני עקבית רק בחוסר העקיבות שלי

.
_<חבר טוב הודיע לי השבוע שאני פשוט אשה מוכה, כי אני מסרבת לכעוס על מי שעצבן אותי ובמקום זה מתעקשת להבין אותו>
<אז כעסתי על החבר>
<אבל אני מבינה אותו>_
גיריינתיך

איזה שיעור, במחילה, אנחנו מזמנים לעצמנו בהתעצבנות הזו?
אוהוהו, מותק, אני באמת מתחילה לחשוד בך שאת "עושה עבודה". חשבתי שלפחות כאן אני בטריטוריה בטוחה. למה, אם עוולות הכיבוש מרתיחות אותך זה אומר משהו עלייך? אם כואב לך שהורסים את העולם זה שיעור? אם שוביניזם מעצבן ומעליב אותך זה אומר שאת לא מספיק שלמה עם עצמך?
סליחה. לא.
נכון שכאשר כועסים נורא ומתעצבנים, בטוח ששום דבר טוב לא ייצא מזה. מסכימה לגמרי שיש דרכים הרבה יותר מועילות ובריאות להתמודד עם החיים ולהתנגד לעוול באשר הוא. אבל מה אני, בודהה? בינתיים אני מסתפקת בלנסות להתעצבן קצת פחות. אבל חוסר צדק מרגיז, והניו אייג' -- כאן קצפי יצא עליו בתור חלק מהקפיטליסמוס, שהוא חלק מהחוסר צדק הזה, ובתחכומו רותם כל דבר טוב כדי להתעצם.
וגם, הוא מייצר אצל כל אהבל אמירות נבובות ואלק רבות משמעות שנאמרות במעין התנשאות סלחנית. ררררררררררר (כן, יש פה סעיף ביוגרפי. אבל גם בלי להתעצבו איטס נוט מיי קאפ אוף טי).

ברגע שמתעלמים מהתוכן ומסתכלים על המבנה החברתי רואים שחב"ד וסיינטולוגיה יושבים בצד אחד ואילו קבליזם ושאמאניזם נמצאים בצד אחר לגמרי.
נו, שמישהו ירים את הכפפה שזרקה יונת שרון וירחיב את נקודת המבט על המבחנה החברתי הזה שהיא מדברת עליו (יונת, בבקשה, את יכולה לעשות עוד קצת דקונסטורציה? זה החלק הכי מעניין בדיון, בעיני...).

קודם כל, מצטרפת בפניה אל יונת ל עוד קצת דקונסטרוקציה

ועכשיו אל קצפה של אנד לוסיה. תשמעי, כתבתי ומחקתי כאן הרבה והבנתי שטוב אני לא אצא מהדיון הזה. ההבדל ביני לבינך הוא שאת כועסת ועושה, ואילו אני סתם קומוניסטית של סלון. יש לי המון סיבות לזה, תכף אולי אני אכתוב אותן, אבל השורה התחתונה היא שמהכעס שלי באמת לא יוצא כלום, ולכן אין שום טעם לתחזק אותו.
זהו. ההמשך היה ניתוח פסיכולוגי של עצמי שמסביר למה מהכעס שלי לא יכול לצאת כלום, אבל עזבי. לא חשוב. נסי רק להבין שלמי שמרגיש שאין לו מה לעשות נגד חוסר הצדק בעולם, הניו אייג' לפחות עוזר להשלים אתו. אני יודעת שזה מרתיח אותך, כי לתפיסתך ככל שיותר אנשים ישלימו עם חוסר הצדק כך הוא יתחזק, וזה מחזיר אותי לדף להיות בעד להיות נגד, שעד היום לא פתרתי לגמרי.
זהו, המח שלי שבק להיום, אבל אני אשמח להמשיך את הדיון.

גם אני כבר אחרי השיא להיום, אם להתבטא בעדינות. לכן רק
1) משום כעס לא יוצא כלום. כלומר יוצא -- רק דברים רעים ומחורבנים. בזה אני בטוחה, בדקתי את זה חזוק ובדוק. לצערי היישום עוד רחוק אבל משתדלים.
2) מה זה אני עושה -- לכי לבלוג שלי תקראי מה אני עושה. עבודות בית ביד אחת תוך כדי הנקת עלמה צעירה. ואחר כך באה לבאופן להיות חכמה בלילה

לכי לבלוג שלי
נראה לך שאני צריכה הזמנה ו/או תזכורת?!?! הייתי וקראתי. בכל זאת עומדת על האמת העובדתית בדברי. פלוס עומדת משתאה לנוכח מי שיכולה להניק תוך כדי טיגון. אני מחלקת לעצמי צל"שים על עצם זה שאני מחזיקה אותו על הידיים תוך כדי, והנה את באה לי בנון שלנט ודופקת פליק-פלאקים משולשים שמותירים אותי הרחק מאחור.
מה באמת צריכה לעשות מי שגם בעולם הקפיטליסטי-קרייריסטי-אקדמי לא מצליחה לנפק הישגים וגם בעולם הבאופני מחפפת כאילו אין מחר? יש איפשהו פורום שנותן לך להרגיש מלכה על זה שאת עצלנית חסרת מוטיבציה עם נטיות נרקיסיסטיות?

יש איפשהו פורום שנותן לך להרגיש מלכה על זה שאת עצלנית חסרת מוטיבציה עם נטיות נרקיסיסטיות?
כן, נו, פה! זה הדף של "כולנו אושיות", לא?

^{(בעצם יש פה תנאי סמוי, אבל את עומדת בו בלי להזיע: צריך לדעת לכתוב טוב.)}

יש איפשהו פורום שנותן לך להרגיש מלכה על זה שאת עצלנית חסרת מוטיבציה עם נטיות נרקיסיסטיות?
אוי אני אמא מזניחה?

<אתמול הכנתי חומוסיות עם בומביל 9.5 קילו במנשא צד, וילדה בת 3.5 משחקת ו"עוזרת" לידי. אבל למה את חושבת שעושים דברים כאלה בנון שאלאנט, למה? אח"כ כאב לי הגב חצי יום, ובאאארור שהייתי מעדיפה שישקול 2 קילו פחות ושהטבחים יבשלו לי במקום זה. וגם, זו קצת התמודדות חירום. רק כי הוא בדיוק לא ישן, לא הסכים לשחק על הרצפה עם אחותו והיא היתה במצברוח של "אוי, מה אפשר לפרק עכשיו?" מאזאאאאאל שלא היה לי בדיוק קקי. הייתי מתה.>

ובאאארור שהייתי מעדיפה שישקול 2 קילו פחות
אל תגידי דבר כזה אל תגידי דבר כזה אל תגידי דבר כזה.
(לא בדפים שאני קוראת P-: )

ניצן, איך כבר 10 קילו, איך?
מה את מאכילה את הילד? דיסות?

הנקה מלאה, אוטוטו מרבע משקל לידה. זה מילקטוניום זה

בשמת, רק מבחינת הגב שלי. אפשר לחזור לנשום רגיל.

ז'ראר, תודה על ההסבר [@

מה את מאכילה את הילד? דיסות?

ברגע שמתעלמים מהתוכן ומסתכלים על המבנה החברתי רואים שחב"ד וסיינטולוגיה יושבים בצד אחד ואילו קבליזם ושאמאניזם נמצאים בצד אחר לגמרי.
חב"ד וסיינטולוגיה (ועוד אלף דברים אחרים) הם מבנים חברתיים. מי שנכנס אליהם נכנס אל תוך מערכת חברתית והופך לחלק ממנה.
קבליזם (בסגנון אמריקקי) ושאמאניזם ועוד כל מיני דברים ניו אייג'יים הם עיסוקים אישיים. לא רק שהם לא מכניסים אותך למערכת חברתית, אלא במידה מסויימת נותנים מפלט מהמערכות החברתיות הקיימות.

יש איפשהו פורום שנותן לך להרגיש מלכה על זה שאת עצלנית חסרת מוטיבציה עם נטיות נרקיסיסטיות?
זה נשמע כמו התיאור המקורי של נירוונה...

קבליזם (בסגנון אמריקקי) ושאמאניזם ועוד כל מיני דברים ניו אייג'יים הם עיסוקים אישיים. לא רק שהם לא מכניסים אותך למערכת חברתית, אלא במידה מסויימת נותנים מפלט מהמערכות החברתיות הקיימות
אבל כשאת מנסחת את זה ככה זה גומר על כל המאמינים במאבק חברתי כלשהו. כי יש פה הנחה סמי-סמויה ש מפלט מהמערכות החברתיות הקיימות הוא דבר טוב, ולכן (אם לעשות איזו קפיצה לוגית כי אין לי כוח לעשות את כל הצעדים שיובילו ממילא לאותה מסקנה) אין צורך לעשות שום מעשה פוליטי-חברתי שמוּנע מאידיאולוגיה מהסוג הישן.
שזה בדיוק מה שמעצבן ב"השלום מתחיל בתוכי" ודומיו. ומצד אחר, זה גם מה שמעצבן (אותי) בסוגים מסוימים של חזרה בתשובה: זה אמנם מהלך פנימי שמוביל את הפרט לתוך מערכת חברתית מסוימת, אבל מאפשר לו להישאר לא-מודע להשלכות הרחבות של אותה מערכת חברתית (למשל, חיים על חשבון חברה אחרת. אפשר בלי דוגמא קונקרטית?).
וסליחה על החיפוף הפילוסופי.

אני לא חושבת שזה נובע ממה שיונת אמרה. אין ספק שמערכות חברתיות הן הרבה יותר חזקות מפרטים, ולכן הן יכולות לעשות יותר - לטוב וגם לרע. אידיאולוגיה מהסוג הישן הביאה לשוויון חירות ואחווה, אבל גם לפאשיזם, קולוניאליזם וגזענות.
מצד אחד, אם כל אחד מאיתנו יסתגר בדלת אמותיו הרי שהענקנו את המפתחות לעולם לכל מי שרוצה אותם, בדרך כלל הרעים.
מצד שני, אם נצטרף למאבק איך נוכל לדעת אם אנחנו עדיין הטובים או שהפכנו בדרך לרעים?

<לא שאמרתי כאן משהו חדש, כן?>
<הפוסט מודרניזם ונועם חומסקי הולכים מכות על הדשא>

מצד אחד, אם כל אחד מאיתנו יסתגר בדלת אמותיו הרי שהענקנו את המפתחות לעולם לכל מי שרוצה אותם, בדרך כלל הרעים.
מצד אחד נכון.
מצד שני, לא כל המפתחות של העולם נמצאים מחוץ לדלת אמותינו. מי שמחבקת את הילד שלה כשהוא צריך, עושה בשביל העולם משהו ממשי. אפילו אם זה רק ילד אחד. ומי שמחבקת ילד אחר כי הוא צריך - בכלל.
מצד שני, אם נצטרף למאבק איך נוכל לדעת אם אנחנו עדיין הטובים או שהפכנו בדרך לרעים?
כן...
אי אפשר פה לקצר. צריך כל הזמן לבדוק את זה: האם הדבר הזה שאני עושה זה מה שאני חושבת שצריך לעשות? או שעליתי פה על מחלף ובלי לשים לב אני משתלבת בתנועה לצד השני או לצד אחר?
והכַוונה היא בכל זאת הכי חשובה.

אבל כשאת מנסחת את זה ככה זה גומר על כל המאמינים במאבק חברתי כלשהו. כי יש פה הנחה סמי-סמויה ש מפלט מהמערכות החברתיות הקיימות הוא דבר טוב
באמת? אני לא רואה את זה ככה.
אני פשוט מפרידה בין תופעות חברתיות לבין אמונות אישיות. אין לי ספק שאם רוצים להשפיע על החברה אז מתאים יותר לעשות את זה בכלים חברתיים.

ועצם ההימצאות במצב של התבוננות מאפשרת תולדה של תובנות. מן מסלול-עוקף-שכל לבחורות שיותר מדי חשיבה דפקה להן את המנגנון.....

ענק!!!

קניתי אתמול "מאסטר מיינד" , בשעה טובה ומוצלחת, (דומה לווקמן, ואליו מחוברות משקפיים עם מנורות כחולות המהבהבות בתדרים של המח. מלווה במוסיקת רקע נעימה ותוכנית הרפיה מילולית)
בחוברת הפעלה מציינים את העובדה שהשימוש בו מרגיע את הדיילוג הפנימי המתרחש בלילה ומאפשר לישון בשלווה = שווה נסיון.

עוד עצה טובה למנגנון חשיבה אובססיבי שעובד שעות נוספות,
בכל פעם שמתחילה לרוץ מחשבה במוח ומזוהה על ידי חיילי המשמר כפלספנות נטו (ללא קשר לרעיונות חדשניים או ל מ צ י א ו ת מועבר אוטומתית לפס-קול של פרק תהילים קכ"א <הולחנה לו מנגינה יפה ומרגשת על ידי יוסף קרדונר> ומנוגנת שוב ושוב

"שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים - מאין יבוא עזרי?
עזרי מעם א-דני עושה שמים וארץ
אל יתן למוט רגליך, אל ינום שומרך.
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל,
א-דני שומרך א-דני צילך על יד ימינך,
יומם השמש לא יככה וירח בלילה,
א-דני ישמורך מכל רע - ישמור את נפשך,
א-דני ישמור צאתך ובואך
מעתה - ועד עולם"

יש לכך מס' יתרונות:

אמירת תהלים מטהרת את האויר מכל המחשבות השליליות, וגורמת לנו לחיים בריאים יותר . (מגובה במקור: ספר "היום-יום" של הרבי מלובביץ' מלך המשיח)

מס' מחשבות טורדניות ומדאיגות, איבדו את ממשותן והתנדפו למקום שממנו באו ופינו את מקומן לשלווה ובטחון ש"בורא עולם משגיח עלינו" ו"יש על מי לסמוך"

ועוד עצה במישור הפיזי: כדורי שמן דגים - אומגה 3 - של חברת נוטרי לייף, מחקו לי הרבה מחשבות מתרוצצות באורח קסם אחרי מס' ימים.

מקווה שהועלתי....

טלי - מעריכה את הנסיונות לעזור, אבל משפט כמו אמירת תהלים מטהרת את האויר מכל המחשבות השליליות, וגורמת לנו לחיים בריאים יותר
הוא בדיוק דוגמה לאימוץ אמירות חסרות בסיס ללא מחשבה ביקורתית.
את לא שואלת את עצמך שאלות כמו:

איך יודעים שאמירת תהילים מטהרת את האויר?
איך בדיוק היא גורמת לנו לחיים בריאים?
למה דווקא תהילים גורמים לחיים בריאים ולא ספר הטלפונים או מדריך הטרמפיסט לגלקסיה?
מאיפה יודע הרבי מלובביץ שאמירת תהילים גורמת לחיים בריאים?

שימי לב שאני לא שואלת אותך אותן שאלות לגבי מס' מחשבות טורדניות ומדאיגות, איבדו את ממשותן והתנדפו למקום שממנו באו ופינו את מקומן לשלווה ובטחון ש"בורא עולם משגיח עלינו" ו"יש על מי לסמוך" כי כאן את מדווחת על חוויה אישית וסובייקטיבית שלך, שאין מוסמך ממך לקבוע את אמיתותה. זה הלהיט הניו אייג'י הידוע גם בשמו "להרפות", "לשחרר" וכמובן "לנוח בכף ידו האוהבת של אלוהים", שכמה שהוא לא יעצבן את אנד לוסיה חייבים להודות שהוא עובד יפה מאד (במיוחד עבור כל מי שאינה משוחררת וההרפיה ממנה והלאה).

האמת, טלי צודקת וטועה בעת ובעונה אחת.
היא צודקת בזה שאחד הפתרונות למחשבות טורדניות הוא למצוא מנטרה שחוזרים עליה. זו מין מדיטציה והיא אחת הפטנטים שעובדים.
היא טועה בזה שהיא לא מבינה שאמירת תהילים היא טריק שעובד בשבילה באופן אישי, ועשוי להתאים לאחרות אבל לא לכולם. לך בוודאי שלא (-:

(הטריק החדש שאני מנסה בימים אלה: לצאת להליכה, כאשר תשומת הלב שלי מתמקדת ברגליים. בפעולת ההליכה, ברגליים, בתחושה ברגליים, בתחושת הדריכה של כפות הרגליים על הקרקע).

היא צודקת בזה שאחד הפתרונות למחשבות טורדניות הוא למצוא מנטרה שחוזרים עליה. זו מין מדיטציה והיא אחת הפטנטים שעובדים.
בשמת, הגדרת יפה OCD עכשיו. המחשבה הטורדנית היא האובססיה, המנטרה היא הקומפולסיה.

"להרפות", "לשחרר" וכמובן "לנוח בכף ידו האוהבת של אלוהים" זה לא טריק ניו אייג'י. זו אמת מוחלטת, וגם הלא משוחררות שבינינו הצליחו מן הסתם כמה פעמים בחיים "לשחרר" וגו' ונוכחו בתוצאות המבורכות. מה שניו אייג'י זו החוצפה להגיד את זה לכל אחד.

אבל אם זו אמת מוחלטת_ אז מה הבעיה עם _להגיד את זה לכל אחד ?

ולגבי ה-OCD, חשבתי תמיד שהבעיה עם הקומפולסיה היא שהיא לא מסלקת את האובססיה, ולכן יש לחזור עליה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. אם המנטרה עוזרת אז היא לא קומפולסיה, היא פשוט עוזרת.

<רק ביקורת יש לי היום, וואללה יופי>
<הולכת להרפות ולשחרר>

לכן יש לחזור עליה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.
למצוא מנטרה שחוזרים עליה.
למצוא מנטרה שחוזרים עליה.
למצוא מנטרה שחוזרים עליה.
למצוא מנטרה שחוזרים עליה.
למצוא מנטרה שחוזרים עליה.
למצוא מנטרה שחוזרים עליה.
.
.
.

all work and no play made jack a dull boy.
all work and no play made jack a dull boy.
all work and no play made jack a dull boy.
all work and no play made jack a dull boy.

הפחדת אותי כהוגן עכשיו, תמי |אמא'לה|

מה לעשות, האסוציאציות המוזרות שלי...
<למצוא מנטרה שחוזרים עליה_ לא עזר לו במיוחד _"להרפות" ו "לשחרר"_ . על "לנוח בכף ידו האוהבת של אלוהים" אפשר להתווכח>

אכן מטריד, לאור העובדה שהמשפט הנ"ל (all work and no play made jack a dull boy) רץ לי היום בראש באמצע תליית כביסה...

<מוזיקה של "אזור הדמדומים">

מה הבעיה עם להגיד את זה לכל אחד ?
ההתנשאות. האדנות. היומרה. הנפיחות המצועפת.
למה, כל אמת מוחלטת צריך תמיד להגיד לכל אחד?

תשמעי, אם זו אמת מוחלטת אז זו תמיד עצה טובה. מה שאת בעצם אומרת זה שאנשים לא צריכים להידחף עם עצות כשלא מזמינים אותם, ואז לא משנה אם הם ניו אייג' או האחות בטיפת חלב.

או שאולי קיים פער מתמיד ומטריד בין מי שיודע לבין מי שתוהה. לנצח מי שיודע יעצבן את מי שתוהה, ומי שתוהה אף פעם לא ירגיש שהוא יודע, וכל אחד מהם יתנשא על השני.

חשבתי על זה. אז מה שמעצבן זו היומרה הרוחנית בזה. שכל אחד חושב שהוא יכול להגיד לי, ממרומי הרמה הרוחנית הסופר-משוחררת שלו אלק, מתי ואיפה להרפות.

אה, לא רפרשתי.
תשמעי, אני לא כל כך אוהבת ויכוח לשם הוויכוח. אני חושבת שהרבה אנשים חושבים שהם יודעים אבל מעטים יודעים. וכן, לא צריך להידחף.
(והאמת? גם לא תמיד צריך להרפות)

all work and no play made jack a dull boy.

אוי, תמי, כמה צחקתי

(בלב, בלב. עד שנרדמה, זאתי, אני צוחקת, חושבת, מתווכחת ומטילה ספק רק בלב)

אם המנטרה עוזרת אז היא לא קומפולסיה, היא פשוט עוזרת.
אני איתך.

רציתי לספר, קבל עם ועדת באופן, שהנסוי שהתחלתי בו לפני יותר משנה בעקבות הדף הבלתי נשכח אוי אני אמא מזניחה (כפיים ל ניצן אמ) הוביל אותי למצב שכיום ברירת המחדל שלי היא לא להסתבן. אני זוכרת כמה מוזר זה נראה לי אז, ומדהים שזה הפך להיות המצב הרגיל, שאני אפילו לא מייחסת לו תשומת לב.
לא שאני לעולם לא מסתבנת, אבל זה מן ארוע מיוחד וחגיגי.

אני לא מצליחה למצוא מילים שיבהירו כמה מדהים אותי שעברתי כזה תהליך, כך שאצטרך לקוות שאתם מבינים לבד.

זה כמו שאם מישהו היה מספר לי לפני אחת עשרה שנים (כלומר בהריון הראשון שלי) שיום יבוא ואני, מרצוני החופשי וללא חשש, אעבור לידה נטולת אלחוש כלשהו, לא הייתי מאמינה. זה נראה היה לי משהו שעושות נשים מאד אמיצות או מאד משוגעות. והנה, בלי להיות אמיצה או משוגעת, זה בדיוק מה שעשיתי.

מה הלאה?

והנה עוד משהו מעודד. במרץ האחרון כתבתי את המשפט:
אני יודעת שבמצבים כאלה צריכים להרפות. מה זה בעצם להרפות? איך עושים את זה?
והיום אני כבר יודעת. לא תמיד זוכרת לעשות את זה, אבל כשנזכרת פשוט מרפה את השרירים, ובתגובה גם משהו במח מרפה את עצמו ומוותר. ואז פתאום ברור שלא חייבים לעשות כלום, שהכל בחירה, והלחץ בא מתוכי.
אחחחחחח, מי אמר שהניו אייג' לא מלך? מעורר חשק להוריד לו כאפה, אבל מלך.

<הקוראים מדמיינים את עוברת יושבת בלוטוס כשהיא עטויית שרוואל ולוגמת תה צמחים>
<נראה לכם?>

תה צמחים, אבל עם חזיית תחרה לבנה צחורה ממתחת. שרוואל לא בא לי טוב עלייך, ובכלל מתי יש לך זמן לשבת בלוטוס?
בכל מקרה, ברכותי.

וסבון? כלומר, חוץ מנקודת הג'י שזוכה אצלי לסיבון מדי פעם, מיום שאני זוכרת את עצמי לא הבנתי למה אנשים שלא עובדים במוסך ומתמלאים גריז, נאמר, צריכים לסבן את הידיים והרגליים והבטן והגב. ועוד בחורף, דה? זה רק מייבש את העור, שממילא מתייבש יותר מדי מהמים. הנקודה הכואבת יותר היא השמפו. אמנם עברתי גמילה לפעם-פעמיים בשבוע, אבל בתור מי שלא יכולה לצאת מהבית בלי קצת טיח שירגיע את החומר שלא מגיב לגרביטציה שיש לי על הראש, צריך לשטוף אותו מדי פעם...

כמוני כמוך בעניין השמפו, אם כי אני לא רואה בזה נקודה כואבת, אלא החיבור הרופף האחרון ביני לבין הציוויליזציה....

<נקודת הג'י? סיבון? על מה היא מדברת?>
<זה לא סתם שקוראים לה סקס-סטייל>

סליחה על הבורות, אבל נקודת הג'י זה לא איפשהו בפנוכו? לא נראה לי שכדאי לסבן דווקא שם.

<גם אחרי יום סוּפּר חינוך-ביתי סוּפּר-ארוך, שבסופו צ'יפרה את עצמה בבילוי סוּפּר שמאלני-אינטלקטואלי - ר"ג יודעת לזהות את הנקודה החמה בדיון>

<הקוראים מדמיינים את עוברת יושבת בלוטוס כשהיא עטויית שרוואל ולוגמת תה צמחים> לא, לא מדמיינים. זו ממש לא את.

נו, ואת הדאודורנט כבר נטשת לטובת הסודה לשתייה? ותדירות המקלחות?

<בודקת את המיקום היחסי של ההידרדרות שלי. גם כן אתר זה.>

ותדירות המקלחות?
כל בוקר! זה נותן זמן לעצמי
(שרה בקול "רד אלינו אווירון" כדי להרגיע, בזמן שהתינוק שהתבלבל עם הקביעות אובייקט מנסה לפתוח את הווילון שוב ושוב, שאמא לא תברח דרך החור הקטן למטה).

כפיים לי! <האמת, מפתיע-לא מפתיע כזה. כאילו, מפתיע שניסית, לא מפתיע שזה מה שיצא מהניסוי. וגם לא מפתיע שניסית, הלא את סקפטית ידועה, ומפתיע שזה מה שיצא מהניסוי (הלא את סקפטית ידועה...) _{עוד באירופה...}>

אני כמו קרוטונית רק להיפך - כל לילה לפני השינה (ככה גם לא צריך לשיר כלום, אלא אפשר באמת להתמסר למים החמים ולחשוב מחשבות).

<בעצם ממתינה בקוצר רוח לבואה של אנד לוסיה שתפזר סופסוף את הערפל הנקודתי>

טוב, לא את נקודת הג'י עצמה, קרציות. (איפה זה בכלל?)

האמת, לסבן קרציות זה עוד יותר מוזר.

זה רק אני, או שההבהרה שלה ערפלה יותר מאשר הבהירה?

זה רק את.
(סתאאאם. אין לי מושג על מה מדברות פה.)
(אולי הכוונה לסיבון אזור שהשתיקה כ"כ יפה לו, שעדיף להשתמש כבר במושג שהשתיקה עוד יותר יפה לו?)

ההבהרה שלה ערפלה יותר מאשר הבהירה

אנחנו כבר לא מדברות על ג'י ועל ברזילאי, נכון? כי צריך טון מי חמצן, וזה יותר גרוע אפילו מסבון.

כי צריך טון מי חמצן, וזה יותר גרוע אפילו מסבון.
שנאמר: כנסו דחוף, אחת שיודעת!!!!!

<ואחר כך היא באה לנו עם פרצוף של עמווה פיבוטאלית עם שפם מרסק ירוק>

אנחנו כבר לא מדברות על ג'י ועל ברזילאי, נכון?
זאת אני או שיש פה ערבוב מושגים חובבני בין נקודת הג'י לבין ג'י-סטרינג, יענו חוטיני?

מצחיק פה מאוד!
(אחד הדברים שהכי מחרפנים אותי הוא המחסור במים. אני חולמת על מקלחת ארוכה עם המון מים חמים, ובמציאות מתפשרת על רחצה קצרצרה. לפחות למען המצפון, הפקק סוגר את האמבטיה, והמים יורידו אחר כך מים באסלה).

עומק השריטה של המחסור במים מגיע עד כדי כך שכשנמצאים בחוצלארץ ורואים מפלים שוצפים להם סתם ככה מיד אני נכנבת ללחץ מה כל המים האלה זורמים לשום מקום ואף אחד לא אוסף אותם! ולמה לא אף אחד לא סוגר את הברז?!?!

<בינתיים עושה רושם שחבורה של קרציות מסבנת אותי, כי הרי כולן הבינו. ואחר כך עושות לי לינץ' על דימויים של שתים עשרה בלילה>

זאת אני או שיש פה ערבוב מושגים חובבני בין נקודת הג'י לבין ג'י-סטרינג, יענו חוטיני?
פחח. את באה בהעלבות? יש פה קרוס רפרנס מעמיק לבלוג שלה.
כנסו דחוף, עוברת מחמצצצננתתת!!!!!!!!1111111 <בחיי אם היו פה שירותי גברים הייתי שמה הודעה!>

מה שכן, אם לחזור לנקודת ההתחלה, תמיד מעניין איך כשכל העולם חושב שאת פריקית מהתחת, מוזנחת, מנותקת מהמציאות, פנאטית שמסכנת את הילדים, חסרת גבולות ופראיירית (אישית היום אני מרגישה פראיירית, אבל נניח), בבאופן את תמיד צריכה להוכיח שאת לא אמ-אמא של המיינסטרים כי, נגיד, קנית בגד חדש (ממש מחנותתתת!!!!11) אחרי ארבע שנים.

יש פה קרוס רפרנס מעמיק לבלוג שלה.
הביאי קישור.

שכולנו נצחק.

כי הרי כולן הבינו.
אז כנראה שרק אני עמה... :-\

אף אחד לא הבין!!!!

אז כנראה שרק אני עמה...
אני איתך

ולא הצלחתי למצוא את המקור.... אפילו התחלתי לקרוא את הבלוג מההתחלה אבל הוא ארוווך.

בבאופן את תמיד צריכה להוכיח שאת לא אמ-אמא של המיינסטרים כי, נגיד, קנית בגד חדש (ממש מחנותתתת!!!!11) אחרי ארבע שנים
משפט ראוי לגריון.

<הקוראת קנתה אתמול נעליים במבצע 1+1 זוג אחד לה וזוג אחד לבן הקטן>

הנה - מארז אהבה (2009-04-03T00:42:10) רק לפרוטוקול, היא מעולם לא ציינה איזה היא לקחה בסוף.