הריון ראשון

[מי*]

שלום לכולן...
שוטטתי פה בהתחלת ההריון (אם כי לא כתבתי הרבה), ואחרי שגיליתי, לתדהמתי הרבה מאד מאד שיש לי בבטן תאומים, נדדתי לפורומים בעניין... מדי פעם נכנסת גם לפה ומעיינת....

תה עם לימון ,
גם אצלי בסקירה ראו נקודה לבנה בלב של הבת (יש לי בן ובת!).
מבחינת הפרשנות, יכול להיות שתלוי מה הגדול.
בכל אופן אצלה הנקודה קטנה, והרופא הסביר לנו שזוהי התעבות (או משהו זה?) של שריר בלב שקיימת אצל 25% מהעוברים, והיא עוברת במהלך ההריון. בכל מקרה עוקבים ורואים מה קורה עם זה בסקירה המשלימה.

[מ_י*]

הי מי
מאחלת בריאות והמון מזל טוב
יש לי תאומים אחיינים בן ובת (וגם בן ובן וגם בת ובת) וזה מקסים מקסים

אנא ממך תכתבי בניק אחר, כי לפני שפתחתי דף בית כתבתי כאן בשם מי ויהיה פשוט יותר אם לא יתבלבלו בינינו
תודה רבה

[גלגל_ענק*]

שבוע 36 , כמעט חודש תשיעי , העייפות וההתרגשות מתגברים כל יום
כל בוקר אני מתעוררת עם אצבעות כואבות בידיים נורא מוזר , כל עצם בכף היד כואבת ולמרות שבמשך היום הכאב דוהה הוא חוזר לקראת הערב או בעיקר כשאני מתעוררת בבוקר .
האם זה נשמע מוכר למישהי ? מישהי חוותה או חווה משהו דומה לזה באצבעות הידיים ?
מה אפשר לעשות נגד זה?
גלגל

[שרון*]

שלום, אני בשבוע 28 ומלווה את הדף הזה מתחילת ההריון, נעזרתי בכם הרבה מבלי לכתוב כלום, בעיקר משום שלא הייתי בארץ ולא יכולתי לכתוב בעברית..בכל אופן, תודה.
לפני חודש שברתי את הקרסול- הייתי מאושפזת שבוע, עברתי ניתוח ואני רב הזמן בשכיבה על הגב עם רגל מורמת.... אני מאוד רוצה ללדת לידה טבעית ופעילה בבית אך מפחדת מהשכיבה הממושכת על הגב ללא יכולת להכין את הגוף כמו שתתכננתי ואולי גם מאיזו מוגבלות בתנועה שתמשך עד הלידה... הייתי שמחה לשמוע מנשים שעברו משהו דומה ויכולות לספר או מכל מי שיכולה לתת עצה טובה... השכיבה הזאת מעניקה המון זמן חשיבה והמון מרחב לחרדה ודאגה... אני מנסה לחשוב בצורה חיובית ולנצל את הזמן לדבר עם התינוק/ת שלי אבל לפעמים רמת הפחדים עולה וקשה לשלוט בזה.
אני מודה מראש לכל מי שיעזור- שרון.

[ההולכת_בדרכים*]

גלגל- שמעתי על תופעה של כאבים או נימול בכפות הידיים בסוף הריון או אחרי לידה.
אומרים שזה קשור לבצקת שלוחצת על עצבים בשורש כף היד.
אני מכירה מישהי שדיקור סיני מאוד עזר לה <ובשום אופן לא ניתוח או כל פעולה כירורגית אחרת
וגם לא קורטיזון!!!>

שרון-יש לך עוד זמן עד הלידה ואני מאמינה שתתחזקי ותוכלי לעמוד על הרגליים.
את כמובן יכולה להעזר בטיפולים כדי להאיץ את ההחלמה <למשל-אוסטאופטיה>
וגם-לידה טבעית ופעילה לא תלויה רק בכושר גופני.יש נשים שילדו כך אחרי שמירת הריון של חודשים
שבהם השרירים התנוונו <סתם דוגמה>
נצלי את הזמן הזה של השכיבה להכנה אחרת-הכנה רגשית וצבירת ידע למשל.
אולי בכלל תתיחסי לזמן הפנוי הכפוי הזה כהזדמנות לצאת מהמירוץ ולהתכונן ללידה בדרכים שלא
חשבת עליהן קודם
כתבת שאת רוצה ללדת בבית.יש לך מיילדת?מה דעתה על העניין?
את מוזמנת להמשיך לשאול אם משהו שכתבתי כאן לא ברור @}

[שרון*]

ההולכת בדרכים, תודה על העידוד, זה מאוד עוזר!
אני מתכוונת ללדת באנגליה ויש לי שם מיילדת. עוד לי דיברתי איתה אבל אני חוזרת לאנגליה עוד שבוע וחצי ואז כמובן אתייעץ איתה. טוב לשמוע על נשים שילדו לידה פעילה אחרי שמירת הריון- ברור לי שזה אפשרי אבל מעניין אותי בכל-זאת במה זה שונה ועם מה צריך להתמודד אחרת. כל ה"כתובים" בנושא לידה פעילה מדגישים את החשיבות של תרגילים והכנת הגוף ללידה ואני, בתור מישהי שמתעסקת בתנועה ומודעות הגוף, מאוד מתחברת לזה... השכיבה "הכפוייה" מעוררת הרבה שאלות לגבי נשים שיש להן איזו מוגבלות פיזית והאפשרויות שלהן ללדת. מעניין יהיה לחקור קצת את הנושא. אני מתארת לעצמי שעד הלידה, גם אם לא אחזור למצב הפיזי הקודם שלי (שבו כריעה הייתה התנוחה הכי נוחה לי) כבר אוכל לעמוד ולהתנועע, להניע את האגן ולשנות תנוחות ואולי גם אפתח סוג מודעות אחר לגוף שלי, תוך כדי שאלמד את עצמי לדרוך שוב וללכת.
פתאום כשאני חושבת על זה ועל ההצעה שלך לנצל את זמן השכיבה להכנה אחרת אני מבינה שאולי התמקדתי יותר מדי בצד הפיזי של ההריון והלידה- התזונה והתרגילים, הויטמינים וההורמונים... אולי הזנחתי את הפן הרוחני שטמון במהלך המופלא הזה והגיע הזמן בשבילי לגלות אותו... תודה על התובנה!

סימבה, אני יודעת שעבר כבר הרבה זמן מאז שכתבת את ההודעה שלך ובטח את כבר יודעת אם זה הריון או לא. בכל אופן, אני עברתי כשנתיים וחצי בהם כל מחזור הרגיש כמו הפלה ולווה בתחושות של אבידה עצומה ואפילו שכול... תוך כדי התהליך גיליתי שהמון נשים עוברות את זה. אני לא יודעת אם את מנסה כבר הרבה זמן אבל אם כן ואם את זקוקה לתמיכה אני מציעה את עזרתי וגם את הדפים פה שקשורים בבעיות פיריון בהם אפשר למצוא תמיכה, עצות וחיבוק וירטואלי חם!

[ההולכת_בדרכים*]

אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב @}
אני יכולה לספר לך מנסיוני שבאמת הכנה רגשית ורוחנית ללידה היא לא פחות חשובה.
את מספרת שהרבה פחדים צפים ועולים בזמן השכיבה הפסיבית הממושכת-אם זה פחדים שקשורים
להריון וללידה אז באמת אפשר ורצוי לעבוד איתם.אפשר לבד,עם בנזוג,עם חברה,בסדנאות,באמנות,בכתיבה,בדמיון מודרך,באינספור צורות.
ובפן הפיזי-באמת אפשר לדאוג להחלמה מהירה יותר עם כל מיני טיפולים.
אם את מתעסקת בתנועה ובמודעות לגוף אז את בטח מכירה.
בטח יש על זה גם כמה דפים פה באתר <הולכת לחפש>
בהצלחה!

[ההולכת_בדרכים*]

"מנסיוני"-זאת אומרת שעדיין לא ילדתי <אני בשבוע 38>,אבל מתוך ההכנה ללידה שאני עושה.
וגם מתוך צפייה בנשים אחרות,וסיפורים שאני שומעת וכו'.

[בשמת_א*]

ההולכת בדרכים קראה לי, אז שרון:
אני עברתי שני הריונות עם הרבה שכיבה )-:
בהריון השני אפשר לומר שהייתי בשמירת הריון כל ההריון... ממש שכבתי במיטה, אם כי למזלי היה מותר לי ללכת לשירותים P-: (אני כותבת למזלי כי אפילו במשפחה שלי יש שתיים שנאלצו לעבור שמירה בבית חולים שאסור היה להן לקום אפילו לשירותים, וזה בעיני הזוועה האולטימטיבית).
הגעתי ללידות שלי בעצם בלי כושר. במיוחד ללידה השנייה. אפשר להגיד, די מנוונת, מותשת.

אני יודעת בדיעבד שזה גרם לכך, שכאב לי יותר.
פשוט הגוף המסכן שלי (סחוט אחרי ירידה של 20% ממשקל גופי עקב הקאות קשות, מנוון משכיבה של חודשים על חודשים במיטה) היה "עלוב". כאב לי נורא. טוב, אז צעקתי... וגם הרבצתי לאמבטיה... (בצירים שהייתי במים)... וגם אמרתי לעצמי בראש "אני לא עוברת את זה עוד פעם!" חחח אבל לא היתה לי שום כוונה ללדת אחרת. ילדתי רק לידות טבעיות, השניה בבית, וזה התאים לי לגמרי.

מה עזר לי? אולי ביטחון מוחלט ביכולת של הגוף שלי ללדת. פשוט, לא חשבתי שהיכולת ללדת תלויה בכושר - סך הכל, מה שצריך הוא לא "לעשות" אלא דווקא "לשחרר" ולהרפות ולתת לגוף פשוט ללדת בעצמו. ככל שמשחררים ומרפים יותר, בכל הרמות, ככה הלידה זורמת יותר.
הדבר השני שעזר לי היה באמת שליטה בידע על הלידה. זה נתן לי ביטחון בלידה שרציתי, ביטחון ביכולת שלי, ביטחון שהבחירה שלי הכי טובה לתינוק ולי.

אם אפשר לעשות איזה תרגילים ב שיטת פאולה או ביוגה במיטה - בהחלט מומלץ. אני ממליצה על הספר של ג'נט בלאסקז. היא בריטית כך שבוודאי אפשר להשיג את הספר באנגליה. אם יכולים לשלוח לך מהארץ, אז התרגום (הספר "לידה פעילה") מעולה ומומלץ.
לידה נעימה! (-:

[פלוני_אלמונית*]

thankyou Basmat, It's good to have more information and to hear as many stories . you said you know that your laibor was more painful and thats what I'm afraid off. on the other hand I know fear won't help so I'm trying to learn as much as I can about the labour and to find what I can do in order to prepare my self. I have the book "Leida Peila" and it's very helpful. I think that if towards the labour I'll see I can't stand on my feet and move freely I'll get a pull and try having a water birth. It didn't feel right when I was able of moving and scuating but it lookes right now... any way, thank you!

[בשמת_א*]

בבקשה, אבל אנא - בשמת על משקל ענת, לא בו"ו. <הולכת לתקן בעריכה>

גם אני חושבת שמים מאוד מאוד מקילים על הכאב בלידה, בכל צורה (הדוש במקלחת, מים בבריכה, כל צורה).

[חלי*]

מישהי מכירה תה או שמנים טבעיים שאפשר לשתות או לעסות כדי לרכך את הרחם ולהקל על הלידה?
שמעתי שייש כל מיני דברים טבעיים שאפשר להשתמש בהם מהחודש השמיני וזה מאד עוזר.
אם אתן מכירות אתרים שמתעסקים בזה אשמח לקבל.

[ההולכת_בדרכים*]

שמן נר הלילה-בכמוסות-לריכוך צוואר הרחם.נראה לי שרק בתשיעי.
וגם תה פטל.
בהצלחה @}

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם !
אני בשבוע 18 , עשיתי כבר את הסקירה המוקדמת ועוד כ- חודש אני אעשה את הסקירה הכללית בקופ"ח , שאלתי היא האם יש צורך ממשי לעשות גם את הסקירה המורחבת שעולה דיי יקר? אשמח לתגובות

[סימבה*]

הי פלונית, הבנתי שהבדיקת המורחבות המאוחרות בודקות גם אזורים של גפיים שהמוקדמות והכלליות לא בודקות.
תכלס, הם מחוייבים לומר לך כל דבר קטן שהם ימצאו, שלרוב (לפי מה שהבנתי) זה יותר ממה שקורה בסוף במציאות.
לגבי המחיר, רוב קופות החולים מחזירים 80% מהמחיר...
אני בשבוע 15, עוד לא עשיתי שום בדיקה... נראה לי שאת המורחבת אעשה רק בגלל הסקרנות (תלת מימד, צבעוני, עניינים...)
מקווה שעזרתי,
בהצלחה

[סימבה*]

אופס.. לא שמתי לב לתאריך, אני מניחה שאת (פלונית) כבר הרבה אחרי....
בכל אופן, קראתי עכשיו את כל הדף וממש נהניתי, זה כיף לחלוק חוויות שאת יודעת שאף אחד אחר לא מבין, רק מי שעובר באותו זמן מה שאת מרגישה (שלא נדבר על המין הזכרי שלעולם לא ירגיש...).
(ראיתי גם את ההודעה שאני בעצמי כתבתי לפני כמה חודשים כשחשבתי שסוף העולם הגיע, עכשיו אני רואה כמה מגוכח היה לחשוב כך משום שזה היה ניסיון ראשון...)
כבר כתבתי די הרבה בדף של בחילות בהריון כי זה כרגע מה שאני חווה. עם זאת אני מרגישה פתאום מעין פחדים קטנים כאלה של: "מה אני אעשה בעוד חצי שנה? כבר יהיה ילד בבית!!" אני רואה חברות - כל החיים שלהם השתנו (לטובה כמובן) אבל בכל זאת, הם כל היום דואגים ודואגים, הוא בוכה, הוא רעב, הוא חולה. כבר בקושי מפגשים חברתיים... שלא נדבר על שעות שינה (לי אישת מאד קשה בלי לישון טוב)...
אז מכיוון שאתן פה, הרגשתי לנכון לשתף אתכן בהרגשותי הנפשיות (בנוסף לפיזיות שפירטתי בדף הבחילות)
חג אורים שמח...

[שואלת_מתחילה*]

ווואווווווווווווווווו....... אתם פשוט מדהימות, אני יושבת לי כאן בוכה-צןחקת ובעיקר
מתרגשת לראות אחרות כותבות אותי בכזה דיוק.....
לנו יש נס- חצי שנה שאין לי מחזור, כנראה בגלל ציסטה בשחלה, למדנו את השיטה הטבעית לתכנון הריון, ופתאום לפני 4 שבועות אני מזהה הפרשה פורייה, לא יכולתי להאמין כשהחום עלה ועלה.... ואכן- 2 בדיקות שתן, כאב מתוק בחזה, עייפות מטורפת:
א נ י ב ה ר יו ן....... נס גלוי!!!!!!!!! (ראשון אחרי ציפיה מטורפת..)(כמה תפילות כמה.......)
השאלה שלי היא: אין לי מושג מה קורה עם הציסטה???? האם מישהי יודעת אם היא עוברת לבד מההריון או אולי יכולה ח"ו להפריע לעובר????????
וגם- נהיה לי מאתמול חום ונזלת ואני דואגת שאולי אני צריכה לעשות משהו, יש לי רופא מקסים אבל פנוי רק עוד חודש+ ואין לי שמץ מה עושים???
את מי שואלים??? ואיזה בדיקות????????( מעדיפים מ מ ש כמה שפחות...)
הלוואי ומישהי תוכל לעזור....
אהבה גדולה....

[תזמורת_הים*]

מזל טוב.
חום ונזלת- איך את מטפלת בעצמך בדרך כלל? סביר להניח שאת יכולה לטפל בעצמך כרגיל. אקמול אפשר לקחת, תרופות סבתא למיניהן גם. אם החום לא גבוה מדי (נדמה לי מעל 38? לא בטוחה) הוא לא פוגע בעובר ואין צורך להוריד אותו. הכי חשוב- תנוחי הרבה, תשתי הרבה ותאכלי הרבה (זה חשוב גם בלי חום ונזלת).
יש גם דף תרופות טבעיות לשפעת נדמה לי.
בדיקות- הכנסי ל מדור הריון, יש את הדף מדור בדיקות בהריון ויש במדור דפים ספציפיים על חלק מהבדיקות. תתחילי ללמוד- יש הרבה חומר והרבה החלטות שמחכות לך. בהצלחה
ותהני! הריון זה כיף

[שואלת_מתחילה*]

תודה...... החיבוק מורגש, בקשר לציסטה יש לך אולי איזה מושג?
האם זה יכול להפריע לעובר, או אולי הציסטה עברה מההריון???.
תודה תודה מדהים כמה מידע יכול להשקיט ולהרגיע......

[תזמורת_הים*]

אין לי מושג בקשר לציסטה. הייתי מתיעצת עם רופא.

[שואלת_מתחילה*]

ועוד שאלה טכנית: הסבו את תשומת ליבי שהדף מאד עמוס ולכן לוקח לו שעות לעלות,
האם זה "חוקי" וטוב בעיניכן שנפתח דף חדש שיעלה בקלות- "הריון ראשון, 2"....?
אני אשמח לפתוח, מה דעתכן?????.

[חלווה*]

שלום, קודם כל- מזל טוב!! איזו התרגשות, וגם אצלי אותם סימנים רק ש......אני באמצע טיול תרמילאים עם בן זוגי המדהים, וגילינו שאנחנו בהריון, רק ש...יש דימום, אמנם קל מאוד- מעין הפרשות חומות,וגם הן, לא כל הזמן. ואני בקצה העולם- ואין עם מי להתייעץ!! לא רוצה להדאיג את אמא שכמובן תרצה שאהיה על המטוס הראשון. אני מרגישה טוב- עייפה מאוד, קצת בחילות- אבל זה נומלי! אבל מה זה הדימומים החומים האלה, מעט מעט וקל- ועדיין, לא שקוף כמו שאמור להיות. יש למישהי נסיון עם זה? רעיון- עצה מה לעשות? אני פשוט בקצה הרחוק מאוד בצפון הודו...

[גם_אני*]

עוד לא סיפרנו לאף אחד ואני מרגישה כאילו זה עוד לא אמיתי. חוץ מעייפות אין שום סימנים אחרים (בחילות, ריחות וכו') וזה נראה לי קצת מוזר.
מחכה ל"אישור" של הרופא נשים (החדש... מקווה שיהיה בסדר).
אגב, יש קשר בין הרופא נשים למיילד בבית חולים?

חלווה, אולי תשאלי בדף של אחד הרופאים פה?

[שקדייה*]

אני בהריון בשבוע 10, וממש מבולבלת. לא תיארתי לעצמי... את מה? את התחושה הפיזית של הסחרחורת והבחילה וחוסר תיאבון, ולחץ לאכול מזין, ולחץ מפני ביקורים בקופת חולים ולחץ שיש בעייה עם העובר, וקנאה בבן הזוג שחי חיים נורמלים ובכלל באנשים שאין להם סחרחורת ובחילה מהרגע שפותחים את העיניים ועד שנרדמים. וגם להמשיך להיות מקצועית בעבודה ,וגם שהבית יראה בסדר, ושיהיה מה לאכול, ולקבל את זה שאמא שלי לא משתנה פתאום לכבוד זה שאני בהריון והיא לא תבוא לבקר אותי יותר מאשר קודם, ומה שקשה לה - נשאר קשה לה, וזה שקשה לי ויש לי את "הילת" ההריון לא משנה את זה.
ואי וודאות מפני כל ההווה הזה וכל העתיד שאחריו. וסוג של דיכאון קל, של סחיבה מיום ליום, ולא ידוע מה יהיה. ואין לי מרץ. ונמאס לי לגור ברחוב הזה ובעיר הזאת, ויש שינויים שצריכים להתבצע, אבל אני כל כך סחוטה כל יום, ובן הזוג תומך - אך לא מספיק. מה זה מספיק ? מספיק זה שירפד אותי ויכין אוכל ויודה בכך שזה לא פייר שכל הנטל הוא עלי - הבדיקות, התזונה, הבחילות, הלחץ והוא חי כציפור הדרור. טוב נו לא בדיוק, כל ערב או שאני ישנה כבר, או שהוא מעודד אותי . אבל למה הוא עדיין הולך לאימונים וחוזר מאוחר ? איך אני מסכימה, למה אני לא מבקשת שיעזור יותר? אני מרגישה שחשוב לי לא לדרוך עליו עם ההריון, ויחד עם זאת, זה כל כך לא פייר. כל הקושי הוא עלי ובסוף הילד הוא של שנינו. בימים קלים יותר אני מתמוגגת מעצם זה שחיים חדשים צומחים בתוכי... אבל כל הדאגה והלחץ מהכאבים והדימום ולהחליף רופא נשים. א
ני עושה בהמשך השבוע אוטראסאונד ואז אני מקווה שארגע מהדאגה לפחות באופן זמני

כתבתי שיר:

מליבי אל ליבך
שכבר נוצר
אם האם עודו
פועם
מליבי לליבך הזעיר
המיניאטורי
כתמונה של חיים
שטרם נולדו
האם תהי לי לבת
ולקמע דרך
להוותי אמא
להוותי מסוגלת
להיות לך למקור
חיים
להדליק ממנו
את אורך

האם תהי פגומה
והבדיקות תאמרנה
צק צק צק לא כך
ציפינו
זהו מוצר לא סחיר
ויש להשיבו ליצרן

האם ניתנה לך
שמחת חיים
והחדווה
האם תישמרי מפני
מרתי השחורה
לעיתים?

האם הינך כמוני
או כמוהו
מי את כעת
מי הינך במצבור
התאים
האם אזכה להכירך?

[אילה_א*]

איזה כיף לך
השבוע פגשתי מכרה שאמרה לי שהיא 11 שבועות מתחתי בהריון וניסיתי להזכר מה הרגשתי ועל מה חשבתי באותו שבוע ולא היה לי מושג והתחרטתי שלא כתבתי כלום בנושא ההרגשות שלי מההתחלה

[כל_הריון_הוא_התחלה*]

שזה לא פייר שכל הנטל הוא עלי - הבדיקות,
את הבדיקות הגנטיות יכול גם בן הזוג לעשות, בהנחה (ואני מניחה שכך אצלך) שהוא לחלוטין האבא.
לא לשכוח לקחת ברזל.
מזל טוב

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

יש סיכוי גדול שכל התחושות האלו יעברו לך כשיתחיל השליש השני
@}

[אליה*]

אני בהריון ראשון.
גיל 34, שבוע 26. מוצאת את עצמי כבר מתמודדת עם הרפואה הקונבנציונאלית ועם התגובות...מנסה לשחרר את רגשי האשמה שנולדים בי עם כול החלטה ...
הריון כמעט ללא תופעות לוואי מלבד עייפות בחודשים הראשונים.
פעם ראשונה ביקור אצל רופאת נשים בשבוע 9.
הייתי אז "תמימונת", וכשהיא אמרה אולטרסאונד נרתיקי, לא ממש קלטתי עדיין...עשיתי..דיינו...הכול בסדר...
כשהגיע הזמן לסקירת מערכות ראשונה, שבוע 14, התלבטתי רבות אבל לבסוף החלטתי שאם אני עושה את זה, זה רק בטני ולא נרתיקי, וכך היה למרות נסיונות השכנוע של הרופא. עברתי את זה בשלום.
חלבון עוברי, שקיפות עורפית ובדיקות גנטיות לא עשינו. לא רציתי להיכנס ללופ הזה של חשש שמא העובר שלי לא בסדר.. הייתי ואני עדיין בטראסט...
עבר הזמן, עשיתי סקירת מערכות שנייה. הכול בסדר גמור, העובר מפותח בחמישה ימים מכפי גילו.
עשיתי בדיקת b 12 , וגילו שיש לי חוסר. התחלתי שלשום לקחת כדורי מציצה 1000 מק"ג. פלוס תוסף ברזל רך. פלוס חומצה פולית ופרנטל שאותם אני נוטלת מתחילת ההריון.
עשיתי שלשום ספירת דם ויצא לי תוצאות חריגות. גם סוכר 50 מג" יצא לי גבוה. מחר אני אמורה לעשות העמסת סוכר 100 מ"ג..איכס....לא נורא...
היום הייתי בפעם השנייה אצל הרופאת נשים שלי..היא שאלה אם עשיתי חלבון עוברי, שקיפות עורפית ובדיקות גנטיות..עניתי לה שלא הרגיש לי לעשות אותם. שיותר הלחיץ אותי לבצע אותם מאשר לא לבצע... הרגשתי נבוכה, אולי נבוכה מהנסיון להנוציא אותי חסרת אחריות או מוזרה...טוב, אז תדעי שאני לא אחראית על ההריון שלך... "ברור שאת לא אחראית להריון שלי" עניתי לה, מופתעת בכלל שהיא חשבה כך"...(בקושי אני אחראית להריון שלי...אני אדם מאמין, והתינוק מתפתח כי ככה הקב"ה רוצה)
"טוב, אני אכתוב שסרבת לבצע אולטראסאונד".
"בסדר" עניתי לה, "גם הרופא בסקירה הראשונה אמר שהוא יכתוב "סירבה לבצע בדיקה נרתיקית"...

שינינו נושא..היא אמרה שתוצאות ספירת הדם לא מדאיגות כי אני בהריון, וזה קורה שזה משתנה ככה.
ואז...היא רצתה לעשות לי אולטרא סאונד...אמרתי לה שאני מעדיפה שלא...
היא נסגרה..(אולי קצת נעלבה)...אני מקווה שאת לא כועסת עליי...אמרתי לה באי נוחות אך בהחלטיות שלא לבצע...
אני מרגישה את העובר שלי כול הזמן...אני מרגישה שהכול בסדר..
"טוב, אוקיי", היא אומרת לי, עבר רק שבוע מאז הסקירה, אבל בעוד כשישה שבועות תצטרכי לבוא לאולטרא סאונד...לבדוק אם הכול בסדר עם הגדילה של העובר...

את כול זה אני מספרת כי אני מרגישה שאני צריכה כרגע תמיכה מאנשים שדומים לי בגישה, שתומכים בהחלטותיי....אני אמא חדשה, ומרגישה תחושות כמו אחריות, אהבה ורגשי אשמה(ובגלל זה משתדלת להקפיד מאוד מאוד בתזונה בריאותית בין היתרO)
אולי אני מחפשת כאן תמיכה וחיזוק מול הממסד הקונבנציונאלי המביט בי כאל "מוזרה"....בכול זאת, הריון ראשון...
סליחה על אורך הפתיחה....תודה על התגובות ...@}

[פלוני_אלמונית*]

מניסיון, ככל שתהיי יותר בטוחה ושלמה עם הבחירות שלך, ולא תרגישי צורך להתנצל, ולא תרגישי שאת מוזרה, במובן של... אני שונה וזה לא בסדר -
כך תיתפסי כפחות מוזרה ע"י הרופאים (ואנשים בכלל).

מצד שני, ברור שיש רופאים עם כל מיני גישות שהם נעולים עליהן יותר או פחות
יש גם רופאים שלא הולכים במיין סטרים
וגם רופאים "רגילים" שמתייחסים בכבוד.

לא חייבים להישאר אצל רופא שמצפה ממך להתנצל על הבחירות (הלגמרי לגיטימיות) שלך. אבל תבדקי אם הציפייה להתנצל באה באמת מבחוץ או שמא רק מתוכך.

[תמי_גלילי*]

מבינה אותך לגמרי.
אם אני אכתוב אילו מאבקים היו לי בהריון האחרון, מההתחלה ועד הסוף, זה ייכנס מייד לרשימת הדפים הכי ארוכים...

"טוב, אוקיי", היא אומרת לי, עבר רק שבוע מאז הסקירה, אבל בעוד כשישה שבועות תצטרכי לבוא לאולטרא סאונד..
ניסוח מעניין. מה זאת אומרת? היא מוותרת לך? היא עושה לך טובה? ומה זה "תצטרכי"?

מסכימה גם עם פלוני אלמונית.
ומציעה לך לקרוא את הלך רוח כנוע .

[בדרך_להיות_אמא*]

הי אליה
אני בדיוק באותו מצב שלך, הריון ראשון, בת 34, רק שבוע מוקדם יותר, 8 או 9, ועוד לא ראיתי רופא.
מאד מזדהה עם מה שאת כותבת. תראי, זה הריון ראשון שלנו, ואנחנו לא יודעות מה נכון ומה לא, על מה להתעקש ועל מה לוותר בלב שלם.
אני גם לא גרה בארץ, ואני לא יודעת אם זה יקל כי אני חושבת שהם לא קופצים פה על בדיקות כמו בישראל מכונת הגנים הציונית, או שזה יקשה. בינתים לקח לי זמן בכלל לסדר את הביטוח הרפואי ולמצוא רופא מומלץ או משהו.
עד עתה כבר חוויתי כמה חוויות שקשורות לבריאות והריון, כמו דימום פעם אחת, ושפעת פעם אחרת, ונאלצתי להחליט מה לעשות, ולקחת אחריות על הגוף והעובר שלי, שלנו.
בן זוגי בהחלט מאזן כי הוא לא מושפע כמוני מהחרדות העמוקות ורואה דברים יותר בשפיות לפעמים, או כמו שאני ראיתי לפני שהייתי בהריון. והוא ממש לא בקטע של רופאים, ואנחנו גם ככה לא רואים את עצמנו עושים הפלה או הפסקת הריון.
אני מפחדת מרופאים החלטיים... ולכן מבינה אותך. אני לא הייתי מסבירה הסברים לרופאים שיכולים לנצל את זה ולטפס עלי, כמו "לא הרגיש לי לעשות את הבדיקות". הייתי אומרת, לא עשיתי, אין לי צורך.
אני רוצה להיעזר באופן מקצועי ברופאים. במה שאני רוצה עזרה, אם אני רוצה לעשות אולטראסאונד, אז יש רופא שיודע לעשות את זה, וככה זה עוזר לי במה שאני רוצה, ובאיך שאני רוצה. בסופו של דבר הם כמו כל נותני שירות מקצועיים אחרים. זה כמו שלא היית מסבירה לפקיד בדואר למה את שולחת חבילה יקרה בדואר מהיר ויקר, לא עיניינו של אפחד.
בכל מקרה, אשמח לשמוע עוד על ההתלבטויות שלך, ומהנסיון של אחרות...

[אליה*]

אני רוצה להיעזר באופן מקצועי ברופאים. במה שאני רוצה עזרה, אם אני רוצה לעשות אולטראסאונד, אז יש רופא שיודע לעשות את זה, וככה זה עוזר לי במה שאני רוצה, ובאיך שאני רוצה. בסופו של דבר הם כמו כל נותני שירות מקצועיים אחרים. זה כמו שלא היית מסבירה לפקיד בדואר למה את שולחת חבילה יקרה בדואר מהיר ויקר, לא עיניינו של אפחד.
נכון מאוד! זה בדיוק מה שאני חושבת וגם עושה. אגב, השתמשתי בביטוי "לא הרגיש לי לעשות את הבדיקות" עם הרופאה הזו כי בפגישה הראשונה איתה, כדי להסביר לי כמה דברים על תופעות לוואי והימנעות מהם, היא עצמה השתמשה בביטוי "לכי עם התחושות שלך..." אחרת ,לרופא אחר,יכול להיות שהייתי משתמשת בצורת ביטוי אחרת.
מעבר לזה, אני באמת לא חושבת שיש לי הלך רוח כנוע..אני די רחוקה מזה, ומעניין שזה מה שהצטייר מימה שסיפרתי. אני דווקא חושבת שהלך רוח כנוע יש לאלו שלא מעזים להביע דיעה ועושים את כול הבדיקות...התמודדות עם רופאים והצורך בתמיכה לא בא אצלי מתחושה שהם השולטים, אלא מכיון שכול העניין חדש לי,למשל,אפילו המזכירה של הרופאה ,כשהתקשרה לבשר שחסר לי בתוצאות הבדיקות 12b ,שאלה למה אני לא באה כול חודש למעקב, ועניתי לה והתפתח מין ויכוח,שבו אני אומרת לה "טוב, את הרי מייצגת את הרפואה הקונבנציונאלית". בקיצור,רק בתום השיחה,(בה הרגשתי שמנסים להתערב לי בהריון, שהוא לגמרי, אבל לגמרי שלי!)הבנתי כמה אני לא קונבנציונאלית..
אגב, בעלי עומד מאחורי ומאוד מאוד גאה בי על חוסר הכניעה שלי (סירוב לאולטראסאונד נרתיקי ולאולטראסאונד של אתמול)
הכי הדהים אותי זה כשהיא אמרה": טוב, אז אני לא אחראית להריון שלך"....ברור שאת לא אחראית להריון שלי!!!!! זו תהיה מחלת שליטה קשה אם היית !!!!!
בקושי אני אחראית לתהליך המדהים הזה שקורה בתוכי. אני רק מאפשרת אותו.
אגב, עוד דבר, כשסירבתי לאולטראסאונד, חששתי שמא אני פוגעת בה...בגלל זה זה היה קצת מביך..כי היא הגיבה בצורה מסויימת. כאילו אני לוקחת לה משהו....
(אולי את השליטה על ההריון שלי?) אבל יש לציין שהיא מעבר לזה, אישה מאוד נחמדה ,נכון שהיא סופר מימסדית עם כול הכרוך בבדיקות וכאלה, אבל כאישה היא מאוד נחמדה, ולכן יצאתי ממנה בכול זאת בהרגשה טובה כי היא הייתה מאוד נחמדה ולבבית ואמרה לי שאין לי מה לדאוג בקשר לתוצאות הספירת דם,שבהריון זה קורה...אקיצר, אולי המילה "מתמודדת לא מתאימה כאן ואולי קצת כן, מה שהכי חשוב, זה שבסופו של דבר אני עושה באמת מה שנכון לי ולא מה שנכון להם. (לרופאים)
מיותר לציין שאני בעניין של לידה טבעית במרכז לידה ,עם דולה ומיילדת.
תודה על התגובות הטובות שלכם.
בן זוגי בהחלט מאזן כי הוא לא מושפע כמוני מהחרדות העמוקות ורואה דברים יותר בשפיות לפעמים, או כמו שאני ראיתי לפני שהייתי בהריון. והוא ממש לא בקטע של רופאים, ואנחנו גם ככה לא רואים את עצמנו עושים הפלה או הפסקת הריון.
גמנחנו......

אני מפחדת מרופאים החלטיים... ולכן מבינה אותך. אני לא הייתי מסבירה הסברים לרופאים שיכולים לנצל את זה ולטפס עלי, כמו "לא הרגיש לי לעשות את הבדיקות". הייתי אומרת, לא עשיתי, אין לי צורך.
נכון מאוד...

[אליה*]

קטע מדהים: חלמתי עכשיו על המורים שלי בתיכון...על קונפליקט שהיה לי איתם,ועל מורה שהייתי צריכה ממש להתנצח איתה...בחלום הלכתי להסביר לתלמידים את עמדתי...רובם ישבו,אדישים,לא ממש משוכנעים...ואני בשלי..משוכנעת בצידקתי וגם קצת כואבת על עוול מסויים או אטימות מצד המורים...מרגישה די לבד במחנה שלי...
פירוש אישי: הרופאים מייצגים בשבילי את המימסד, כמו המורים. יש בשניהם משהו מסרס.מסרס אינדיבידואליות, מסרס יצירתיות...כמו שהרגשתי בבית הספר שונה (הלכתי ללמוד אמנות בפאריז) ולא במיינסטרים אף פעם,שוב אני מרגישה שאני קול שונה,הפעם עם הרופאים, שכנראה מאוד הזכירו לי את המורים.(הניסיון הזה ליישר מי שמרים ראש ולא לוקח הכול כתורה מסיני)...
מאוד מעניינת ההשוואה של תת המודע שלי...
התינוק האהוב הזה, זו יצירה של הקב"ה ושלי,של הגוף שלי.(אוקיי גם לבעלי יש איזה שהוא שיתוף פעולה...)אבל כעת זה רק ביני ובין הקב"ה ,כוח החיים המופלא.. לא בא לי להתערב בתהליך המופלא הזה,לוקחת רק מה שאני צריכה.@}

[תזמורת_הים*]

מציעה להחליף רופאה.
לא כל רופא מתעקש או אפילו מציע א"ס נרתיקי ובטח ובטח לא נעלב אם מסרבים. למעשה לרוב א"ס נרתיקי מיותר לחלוטין. בהריון השני האפשרות של א"ס נרתיקי אפילו לא עלתה, בהריון הראשון זה עלה פעמיים רק אחרי שהרופא לא הצליח לראות משהו בא"ס בטני (כלומר זה לא עלה כדרישה מראש, עוד לפני הבדיקה).
המלצה אישית מנסיון- ד"ר קרלוס רוזנברג, מקבל דרך הכללית בר"ג גבול ב"ב וגם פרטי. ויש עוד המלצות רופאי נשים.

[dam_cho*]

אליה יקרה,
ראשית מזל טוב! איזה כיף שבהריון.....אני בטוחה שחיכית לו לא מעט
10 ימים לפני יומולדת 34 שלי ילדתי את ביתי הראשונה והמתוקה שעכשיו רק בת 4 חודשים וקצת.
ועכשיו גם אוכלת לי את היד וצווחת צווחת שמחהה.
אני לגמרי מזדהה עם הגישה שלך וגמנחנו המעטנו בבדיקות מתוך אמונה שמי שבא ברוך הבא ולא אני אקבע מי לחיים ומי לא.
לכן בחרתי רק בבדיקות שהן בגדר 'מצילות חיים' ולא על מנת לעשות הפלה.
המרגיעון שלי כותב: "באופן טבעי כולנו שייכים". זה מפחיד כמה שזה תמיד קולע ...(-:
את מעקב ההריון עשיתי אצל רופאת משפחה מדהימה מדהימה שגישתה כגישתנו.
את הסריקה המאוחרת עשיתי אצל רופא דתי בבי"תר עילית שעובד עם אוכלוסיה חרדית ועם בנות 'באופן' הגרות פה במושבים סביב. בקיצור-שום בחירה כבר לא זרה לו.......
בעצם מה שאני ממליצא היא לבחור את הרופאים אתם את עובדת. בקשי המלצות מחברות או פה בבאופן.

ואחד מסיפורי-בשבוע 13 היו לי כאבים עזים בבטן במשך מספר שעות כיוון שזה היה בשבת רופאת המשפחה לא יכלה לבדוק והמליצה ללכת למוקד חרום. הגניקולוג שם שאל אותי לגבי שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת וחלבון עוברי. כשעניתי שלא ביצעתי אף אחת מהבדיקות, אמר: "אם אמא שלך לא היתה לידך הייתי תולה אותך על עץ". ולא הייתה שום נימה של הומור בדבריו. היישרתי אליו מבט והשבתי: "דוקטור, בו נתרכז במה שלשמו באתי". אמרתי את המשפט בקור ובנחרצות. הייתי מצליחה לצאת מזה ללא כעס לולא הוסיף לאחר הבדיקה שאני חסרת אחריות ושאני לא יודעת איזה עול זה לגדל ילד חולה.
בי נשבעתי שלא אחזור עוד לרופא שאני לא מכירה.
ויש עוד סיפורים כי בין התוכניות לבין המציאות קיים פער.
שיהיה רגוע ומודע ובכיף

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ראי גם מה חובה בהיריון @}

[נווה_מדבר*]

חזקי ואמצי.

ההתערבות היום הפכה לדרך המקובלת, וקשה ל"מערכת" להבין ולקבל את האוטונומיה של הפרט על חייו.

בזמן הריון את גם רגישה יותר, ובאופן טבעי - חששות עשויים להתעורר - והדחיפה הזו לבדיקות יכולה מאד להלחיץ.

בסופו של דבר, ההחלטה היא שלך - ההריון מתרחש בגופך, והילד/ה הזה מגיע אליך ואל משפחתך.
הממסד הרפואי אמור להיות שם לשרותך, לעזרך - ולא נגדך (אך קצת כמו בסרט "ברזיל" הבירוקרטיה הפכה במקרים רבים לעיקר).

ככך שתהיי שלמה יותר עם עצמך, עם דרכך, כך יהיה לך קל יותר לשוחח ולהפגש עם האנשים הפועלים בתוך המערכת הזו -
והרי רובם באמת מאמינים שהם עוזרים ונמצאים שם בעדך.

יש משהו בתרבות שלנו שמעודד אנשים (במיוחד במיין סטרים, אבל בהחלט אפשר לפגוש זאת גם בין האינדיווידואליסטים המוצהרים) לחשוב שמה שנכון לדעתם חייב להיות נכון עבור כל אדם אחר - ורבים מרשים לעצמם להיות מתנשאים וגסים כלפי מישהו שחושב אחרת (וראי הרופא הזה שתארה dam cho).
עם זאת, כאשר אנחנו רגועים בתוך עצמינו, בדרך כלל אנשים יהיו פחות כפייתיים כלפינו (ובדרך כלל גם אנחנו לא נהיה זועמים/נואמים/קשים במפגש עם מישהו שחושב אחרת). כנראה שברגע שיש שם "נקודה חלשה" זה מזמין התקפות עזות יותר.

משהו שמצאתי שעוזר בדרך לשקט הזה, הפנימי, הוא חיפוש הסיבות שמתוכן את פועלת, והעמקתן.
כאשר את מבינה למה את עושה את מה שאת עושה, קשה יותר לערער את הבטחון שלך.
לפעמים מספיק שככה זה "מרגיש", ולפעמים עוזר לחקור ולחפש סיבות גם ברמה המנטלית.
כאשר את יודעת למה את עושה את מה שאת עושה - קל יותר להיות שקטה עם זה.
זה גם עוזר לך לקחת אחריות על בחירותייך ולעמוד מאחוריהן נוכח ביקורת.

בהצלחה! מאחלת לך ולתינוקך הריון שליו ומלא בריאות ושמחה.

[גלי_לבנדר*]

הי אליה
גם אנחנו לא עשינו את כל הבדיקות אבל בעניי הכי חשוב להחליט מתוך ידע.
אם מחליטים לעבור או שלא לעבור בדיקות, נראה לי שידע הוא כח!
חשוב לדעת בדיוק על מה מוותרים או במה בוחרי!
אני חקרתי המון באינטרנט בכלל וגם פה באתר. ולי זה נתן כח לעמוד על שלי!
וגם, חשוב לזכור שעם כל הגועל בממסד וברפואה הקונוונציונאלית - מטרתם לא להרע. וכשצריך - הם יכולים להוות פיתרון לבעיות
הרבה בריאות ורוגע

[אליה*]

תודה נווה מדבר וגלי לוונדר, העיצות שלכן חכמות ומועילות.
תודה תזמורת הים וdam cho אהבתי ומעריכה גם את העיצות שלכן.@}

כמה טוב שיש את האתר הזה וכמה עוד יותר טוב שיש כאן אנשים מדהימים ותומכים כאלה...תודה...

[א_ל_א_ן*]

מה יש לכן נגד לבדוק שהכל בסדר.
פחות נוח בדיקה נרתיקית, אבל בעצם אז מה.
הרופאים והבדיקות, באים כדי לוודא שההריון והעובר מתקדמים לכיוונים הרצויים. צאו מזה, ובמקום לריב, תראו את הצד החיובי של הבדיקות האלו.
אה כן, ותהנו מההריון.
מזל טוב

[סמדר_נ*]

מה יש לכן נגד לבדוק שהכל בסדר.
נו, יש על זה ימבה דיונים פה. בקיצור: אין אף בדיקה שאומרת ש"הכל בסדר". ומכאן והלאה זה עניין של תחושה אישית, מהי הנקודה שממנה והלאה הבדיקות מלחיצות, מתערבות, פולשניות (אגב, אני בבודקות. זה לא משנה את העקרון).
פחות נוח בדיקה נרתיקית, אבל בעצם אז מה.
לפעמים מדובר לא רק באי נוחות, אלא גם בכאבים או בטראומה קודמת. שוב, כל אחת וה"אז מה" שלה.
אבל אני כן חושבת, כמו גלי לבנדר, שהבחירות בעניין צריכות להיות מושכלות. לא אחת הגיעו לכאן נשים ש"לא רצו לעשות בדיקות כדי לא להילחץ/הכל מאלוהים" ואחרי כמה שאלות ותשובות הסתבר שהן לא ידעו בכלל מה ואיך בודקות הבדיקות, ושינו את דעתן אחרי הסבר (אני נזכרת כרגע בשני מקרים כאלה, לא זוכרת באילו דפים).

[נווה_מדבר*]

בסופו של דבר, הבדיקות הן כלי.
יש כאלה שבודקות רק כדי להיות מוכנות אם אכן יש בעיה, לעומת אלה שתבחרנה בהפסקת הריון.
בכל זאת מדובר בחיים של אותו אדם קטן, וגם של המשפחה כולה.
אולי כדאי לשאול - "למה אני עושה את הבדיקות?", לא פחות מ"למה אני לא עושה את הבדיקות?".

[פלוני_אלמונית*]

_בסופו של דבר, הבדיקות הן כלי.
יש כאלה שבודקות רק כדי להיות מוכנות אם אכן יש בעיה, לעומת אלה שתבחרנה בהפסקת הריון.
בכל זאת מדובר בחיים של אותו אדם קטן, וגם של המשפחה כולה.
אולי כדאי לשאול - "למה אני עושה את הבדיקות?", לא פחות מ"למה אני לא עושה את הבדיקות?"._

כל מילה

[אילה_א*]

אוי אני כל כך זוכרת אתזה
את הרופא הראשון שממנו יצאתי בוכה
את האחיות שמביטות בי במבט מוזר כי אני מסרבת להישקל
את הרופאים המגעילים
ומולם את הרופאים המדהימים ואנשי צוות נחמדים שמבינים מה אני רוצה ומסכימים ולא כופים את דעתם
ואסיים בבדיחה מה הבבדל בין רופא לאלוהים ?
שאלוהים לא חושב שהוא רופא

[בדרך_להיות_אמא*]

אתמול התקשרתי לרופא בפעם הראשונה. שיחה ראשונה, ושתדעו לכן, שכבר התחלתי לדאוג. ככה אני שומרת על עצמי בבית, נחה אוכלת עובדת מעט, ושומרת על אהבה פנימית, ושיחה אחת עם רופא החזירה לי דאגות ומיחושים בבטן. אפילו עוד לא נפגשתי איתו.
אני מניחה שהכל לטובה, ושזה עוזר לי להיות יותר חזקה, כי לפחות עכשיו אני רואה את זה, וממש יכולה לצפות בלחץ והחרדה מתפתחים, ואיך לעצור את כדור השלג (וגם מושלג בחוץ, אז הדימוי מתאים ולחייך אל האיש שלג שבניתי בחוץ
מה שכן, אהבתי את הגישה של "למה אני עושה את הבדיקות?" למה, ואז זה ברור לי, ואז אני יכולה לקבל ולהרפות וללכת ולהינות מזה אפילו אולי

[אליה*]

מצטערת שעשיתי את בדיקת הסוכר 50 גר'. יצא לי 154... עכשיו אני צריכה לעשות מחר העמסת סוכר 100 גר'.
כבר שלושה ימים שאני בחששות. מאוכזבת. 3 בדיקות יצאו "לא טוב"...
חסר לי b 12, תוצאות הספירת דם היו מעט חריגות ואני צריכה שוב לחזור על הבדיקה בעוד שבוע וחצי, וגם הבדיקת סוכר הזאת.
הכול הכניס אותי לחרדות שלא היו לי קודם. אני מאוכזבת באיזה שהוא מקום, וגם פוחדת. למרות שרופאת הנשים אמרה לי שכרגע אין סיבה לדאגה בקשר לספירת דם כי בהריון זה קורה התוצאות האלה ונחכה עם זה. זה לא הרגיע אותי. אני לא רוצה סכרת הריון. רוצה להיות בהריון בריא, רוצה שיגידו לי שהכול בסדר.
הלוואי ותוצאות העמסת הסוכר יהיו בסדר מחר, הלוואי ותוצאות בדיקת הדם בעוד שבוע וחצי יהיו בסדר, הלוואי ויעלה לי הb12..עם הויטמינים שהתחלתי לקחת..
מרגישה כול כך פגיעה בימים האחרונים, כזה מעבר מטראסט ואמונה שלמה ותחושה טובה למעגל חששות ומחשבות חרדתיות...
טעות לעשות את הבדיקות האלה. כבר לא יודעת כלום. רוצה להיות אחרי זה ושהכול בסדר.
איזה טעות לעשות אותם. מילא, אם לא הייתי מרגישה טוב...אבל הכול היה בסדר.
ועוד אני חושבת על כמה נשים עוברות את זה,במיוחד בהריון ראשון שהכול מועצם וחדש,זה פשוט בלתי נסבל. נראה לי שעם כול בדיקה כזו צריך הסבר ותמיכה ועידוד מהרופא שזה נורמלי ושהכול בסדר...פשוט מעצבן, להיכנס ללופ הזה של כול בדיקה שמביאה עוד אחת ועוד אחת ובין בדיקה לתוצאה שלה ולתוצאה חריגה שלה להיכנס לסרטים....נראה לי שזה הכי מזיק לאם ולעובר יותר מהתוצאה עצמה.
כנראה שזה חלק מתהליך ההתבגרות שלי כאם חדשה. ההתמודדות עם דברים כאלה.ללמוד לקחת בפרופורציה,להתמקד בעיקר.
יהיה בסדר.

[פלוני_אלמונית*]

אני לא מבינה אותך.
איך זה שיצאה לך תוצאה לא תקינה ואת חושבת שהיתה טעות לעשות את הבדיקה?
ואם כן יש לך סכרת הריון? היית מעדיפה שהיא תישאר לא מאובחנת, על כל ההשלכות של זה?

פעם גם אני לא האמנתי בבדיקות, הייתי מאלה שלא נבדקות כמעט לכלום.
היום זה נראה לי כטיפשוּת. לתקוע את הראש בחול ולומר "לי זה לא יקרה". אצלי הכל יהיה בסדר, הסטטיסקה לטובתי, ובכלל ההרגשה הפנימית לא משקרת...

אז זהו, שלפעמים היא כן. ולפעמים לך זה דווקא כן קורה.
לי זה קרה. עשיתי רק סקירת מערכות מאוחרת, מצומצמת, לא יודעת אפילו למה עשיתי אותה.
אלוהים, איזה מזל שעשיתי אותה.
אילולא כן לא הייתי יכולה לשבת כאן ולכתוב לך עכשיו, כי הייתי בבי"ח עם תינוקת שחיה (בקושי ובסבל) מניתוח לניתוח.

[פלוני_אלמונית*]

מה אני מנסה לומר לך,
הבדיקות לא נועדו להלחיץ, אלא לעזור לך להגיע ללידה כשאת והעובר בריאים ככל האפשר.
ויש דברים גרועים יותר מסכרת הריון.
תהיו בריאים.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

חסר לי b 12, תוצאות הספירת דם היו מעט חריגות ואני צריכה שוב לחזור על הבדיקה בעוד שבוע וחצי, וגם הבדיקת סוכר הזאת
בדיקת סוכר היא בדיקת סקר, כלומר רק "מסננת". יש סיכוי שלא היתה משקפת במאה אחוז, אבל כמובן שאם יש ספק אין ספק ואם כבר עשית, כדאי להמשיך ולוודא ולא להסתכן בסכרת הריון. זה לא פיקניק.

b-12 - למה צריך לבדוק שוב? יצא חריג פעם אחת, זה לא מדע טילים. אולי מספיק שתשימי לב מה את אוכלת, ותקפידי קצת יותר על תוספים?

[אליה*]

פלוני _אלמונית, נראה לי שזה נכון. בגלל זה אני לא לוקחת סיכון כולשהוא, בגבול האפשר . ברור שעשיתי הבוקר את העמסת הסוכר 100 גרם ולא הייתי מסתכנת. למרות שכול כך רציתי להימנע מהבדיקות...אין מה לעשות, לא נורא. ואולי באמת, יש דברים גרועים מסכרת הריון, שלא נדע. זה מלחיץ אותי כי אני לא ממש מכירה את התופעה ויש לזה קונוטציה לא טובה.מקווה שהכול כשורה.
קרוטונית, תודה על האינפורמציה בקשר לסכרת הריון והבדיקה.
אגב, למה הייתי כול כך מאוכזבת? כי אני שומרת בקנאות על התזונה שלי מאז נכנסתי להריון. רק אורגני, סוכרים מפירות ופירות יבשים בעיקר, מיצי פירות, חלב שקדים כול בוקר כמעט לסידן. נמנעת מכול מה שמטוגן, ללא שומן טראנס ועוד ועוד..... יותר מימה שאני עושה , אצטרך לחשוב מה לשדרג: אולי יותר בשר,אורז מלא...יש עוד הצעות?@}
מרגיעון: מילים טובות מסלקות עננים שחורים.....כול כך נכון , תודה על המילים הטובות שלכם.@}

[פלוני_אלמונית*]

אין לך מה להיות מאוכזבת עדיין, בכלל לא בטוח שיש לך סכרת הריון.
לגבי שינויי תזונה נוספים: כתבת על אורז מלא, ז"א שכרגע את אוכלת אורז "ריק"? בגדול, מעבר לדגנים מלאים בלבד יכול לעזור מאוד באיזון סכרת.

[גלי_לבנדר*]

אגב קשה מאוד לשנות את החוסרים בהריון בעזרת תזונה.
גם אם מאוד מקפידים.
התינוק דואג לעצמו וייקח מה שיצתרך, לכן החוסרים.

[נווה_מדבר*]

כמאמר המשורר: "קודם כל תרגעי". (-:
חשוב לזכור שאת ב-ה-ר-י-ו-ן שזה אומר - רגישה, רגשית, משתנה - ומאד טבעי שגם - חוששת, עומדת מול הלא נודע, מתמודדת עם מצב חדש.
זה חלק מהעניין.

ולכן - טבעי לדאוג נוכח הבדיקות, וזה בסדר גמור.

מאד נכון שהרוגע שלך והשקט הפנימי משפיעים גם על העובר/ית שגדל בתוכך. כדאי לכוון לכך ולחפש את הדרכים למצוא שקט בתוכך. (זה גם אימון טוב לקראת הלידה).

תחושתי היא שאנו מדברות כאן בעצם לא רק על התמודדות עם המערכת הרפואית ונציגיה,
אלא על ההתמודדות עם החששות, הדאגות, הגישות המוטבעות בנו (עוד תראי כשתתחילי להתכונן ללידה עצמה) והפחדים.
נציגי המערכת הרפואית רק מייצגים את אלה, או מעוררים אותם - ולפעמים זה טוב לפחד - כאשר המציאות מחייבת תגובה וטיפול.
הפחד הוא מנגנון טבעי - רק שלפעמים הוא יוצא משליטה ומנהל אותנו - במקום לשרת אותנו כפעמון אזעקה.

כ"פחדנית" אמיתית, ובעקבות הריון לא מזמן, אני יכולה לאמר לך שמה שעבד עבורי היה ליצור מעגל תמיכה שפוי, מאוזן, קשוב ועדין - וגם מיודע ומקצועי.
בן זוגי שיחיה עזר מאד בתמיכה שקטה ומכילה, ובהבנה שעם ההריון מגיעות דמעות - ושאחרי שהן חולפות אפשר להמשיך ולשוחח בהגיון. (-:
יצרתי קשר עם אנשים שנתנו לי מידע והדרכה, שאת דעתם ומקצועיותם אני מעריכה.
כאשר קשר מסויים עם מישהו מה"צוות שלי" לא עבד - שיניתי:
לדוגמא, במהלך ההריון החלפתי את הרופאה שסייעה לי במעקב אחר ההריון מטעם קופת חולים (לאחר שבמשך שלושה ביקורים אפילו לא הרימה את העיניים מהמחשב לשאול מה שלומי, ולהערכתי גם לא טיפלה באופן מקצועי מספיק), מצאתי רופא אחר שהיה לי נעים וגם שירת אותי באופן מקצועי יותר (כך הרגשתי).
כדי להיות מיודעת יותר, ולמצוא את הסיבות לערוך בדיקות שונות חפרתי בין דפי האתר כאן, וגם בספרים ובמאמרים, וקראתי הרבה על הבדיקות (בעד, נגד, למה, כמה וכולי).
ובסופו של דבר -
אם בעקבות מידע או אינטואיציה -
מהמקום הכי שלם שיכולתי להגיע אליו (ולא תמיד הצלחתי להגיע לשלם ממש) -
קיבלתי את ההחלטות שקיבלתי.

בן אדם קטן מהעתיד, שעוד לא חי בעולם, גדל בתוכך.
את באמת עומדת מול העתיד, הלא נודע, מכל כך הרבה בחינות - וזה הרבה פעמים מצע מספיק כדי לעורר פחד.
אבל חישבי - כמה מופלא התהליך שמתהווה בתוכך. זהו פלא אמיתי.
אפשר לשאוב מכך כוח רב.

דבר שעודד אותי הוא הגאוניות של הפלא הזה - ההריון, הגוף שלנו, הבריאה הזו - שמאפשרת לחיים לצמוח בתוך חיים.
זה עזר לי לסמוך ולהאמין שהכל כשורה.
אני חושבת שההריון גרם לי להתאהב בגוף שלי.
ואולי זו הזדמנות - לשלוח לגוף אהבה, הערכה, תמיכה ועידוד - ברמה הפיסית וגם ברמה המחשבתית.

חזקי ואמצי. דבר מופלא קורה בתוכך, וזוהי רק ההתחלה!


מאחלת המשך ימים של בריאות, שקט פנימי והכלה.
זוהי התנסות אנושית מדהימה (וכמה פעמים בחיים זה כבר יקרה??), אז ממש חשוב:
תהני מזה!

[נווה_מדבר*]

אה, ושכחתי:
לשאלותייך: אולי תוכלי להעזר בדפים:
תזונה בהריון
תזונה ללידת תינוק בריא
מזונות אסורים בהריון

בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

וואו, נווה מדבר, כתבת מקסים @}

[פלוני_אלמונית*]

אלה בסה"כ בדיקות. זו הפרשנות של הבדיקות שמביאה חרדות. אם הכל לטובה ויוולד התינוק שיוולד, אז גם הבחירות שאת עושה אם להיבדק או לא הן חלק מאותו תהליך - הכל בידי שמיים ובדרך הנכונה.
תנסי להסתכל על האנשים האלה שאת חוששת מהם כאנשים שבאו לטובתך או ללמדך משהו. את יכולה לקחת את מה שהם אומרים או לדחות, אבל אני חושבת שהקושי שלך הוא בריקוד על שתי חתונות - מצד אחד את אומרת אני סומכת על אלוהים, מצד שני נתקלת בהתנגדות על ימין ועל שמאל. מצד אחד מקבלת את ההריון בברכה לא משנה מה, מצד שני בוחנת אותו מכל כיוון דרך השביל שאת הולכת בו כרגע.
כמו שאני רואה את זה יש לך שלוש דרכים - להפסיק עם הבדיקות, לעשות את כל הבדיקות, או פשוט להירגע, לחייך לפני כל בחירה ולפני כל אדם ולהנות מהתהליך.
גילוי נאות - אני עשיתי את כל הבדיקות ונהניתי מהן. רוב האנשים היו נחמדים אלי, מי שלא אני לא זוכרת או שהתלוננתי עליו בפני המנהלת שלו, והיה לי כיף לעקוב אחרי ההריון גם באמצעים המכניים - שקיפות עורפית? סבבה, עוד הזדמנות לראות את העובר, מי שפיר? הרופאה הכי נחמדה שפגשתי עד כה, בדיקת דם? הסיפורים ששמעתי בחדר המתנה מהדודות שישבו איתי יותר טובים מאלפי ספרים.
תבלי.

[בדרך_להיות_אמא*]

טוב, נשים יקרות
אשמח למילותכן החכמות.
היינו היום בבדיקה ראשונה+אולטרסאונד. הרופא היה מאד נעים מקצועי ואנושי. הבדיקה הייתה רק דרך הבטן, אנחנו בהונגריה ולא מקובל לעשות בדיקה וגינלית אם האשה לא מבקשת.
דבר ראשון שהוא אמר זה שאני בהריון והעובר ברחם ולא במקום אחר. למעשה, זו הייתה הסיבה מספר אחת שבגללה הלכתי אליו, וזה באמת שימח אותי והרגיע אותי.
מכאן הוא המשיך ממה שהוא ראה ומדד העובר קטן ממה שציפינו לפי השבוע שציפינו, והוא לא ראה לב פועם. החישוב מהמחזור האחרון אומר שאני בתחילת שבוע 9. לפי המדידה של הא"ס יצא שבוע לו שבוע 7.
הוא היה מאד מודאג והדגיש כמה פעמים, אני לא רואה לב, יכול להיות שהאורגניזם שבבטן לא חי. בהתחלה הוא קרא לו התינוק שלכם, ואחר כך התינוק הפך לאורגניזם.
משום מה, שאלוהים יעזור לי אני לא יודעת, שנינו בנזוגי היינו רגועים ושקולים ודי מהופנטים למסך ופשוט לא מודאגים.
בנזוג היה נינוח. הסתכלתי אליו, הוא הנהן הנהון אחד עם הראש, ואמר צריך להרגע. הרופא היה מאד נרגש ומודאג, ואנחנו כמעט היינו צריכים להרגיע אותו.
עכשיו, באמת יכול להיות שלא מתפתח לב. זה יהיה מאד מעציב, אבל מקובל, כי אם זה מה שקורה אז זה מה שיהיה, אנחנו עושים כל מה שאפשר על מנת שאני אוכל טוב, אנוח וכו'. מצד שני, ממש אין תחושה כזאת.

אז אני פונה אליכן לתמיכה ושאלה, מה אתן חושבות?
מבחינת מה לעשות, פשוט חזרנו הבייתה, ומחכים ועוד כמה זמן שבוע שבועיים הומלץ לבוא שוב לא"ס. בינתים אין דימומים או שום דבר חריג. בתמונה של הא"ס הרחם יצא בצורה של לב, ממש! נורא יפה, אז החלטתי שזה סימן מתוק שיש לב, רק לא ראינו. והחלטנו על המקום שאין צורך לעשות א"ס וגינלי בשביל לגלות את הלב. מה אתן אומרות?

[בדרך_להיות_אמא*]

וגם וואו, נווה מדבר, כתבת מקסים |@
ממש ממש ממש, כל כך מרגיע ואוהב ומכיל
תודה לכולכן

[פלוני_אלמונית*]

אז אני פונה אליכן לתמיכה ושאלה, מה אתן חושבות?
אני חושבת שעדיף לנסות לשחרר את המחשבות האלה ופשוט להמתין.
זו משימה לא קלה, נכון...
כשהמחשבות האלה באות, והן באות, רק לתת להן לחלוף בלי להתערבב אתן.
כי באמת אין מה לעשות חוץ מלהמתין.

[אילה_א*]

אוי העצה הטובה ביותר כרגע היא להמתין ואני יודעת כמה זה קשה
במהלך ההריון שלי העוברית התהפכה למצג עכוז
וכל יום הייתי מחפשת פתרונות ותוהה מה אפשר לעשות
עד שהרופא הטוב שלי אמר לי תעשי מה שאת בכל מקרה היית צריכה לעשות בשלב הזה של ההריון
?(אני כולי נרגשת הנה הוא יאמר לי מה לעשות )
להמתין ,הייתה התשובה המייאשת .
חכי שבועיים קוי לטוב .

[אום_אל_קיצקיצ*]

אליה,
בקשר לסוכרת הריונית, ממליצה לך לקרוא את הדף הקשור פה באתר. אולי זה ירגיע אותך. בגדול, מדובר בו על כך שסוכרת בהריון היא למעשה רגישות גבוהה לדברים שבין כה וכה רצוי שלא נצרוך בהריון וכדאי להקפיד לא לצרוך אותם. אני מאמינה שתזונה מתאימה תשאיר אותך בהריון לא בעייתי. גם לי העמסת ה50 יצאה לא טוב (הרבה יותר גרוע משלך, 180 נדמה לי) והחלטתי לא להעמיס את ה100 אלא להתייחס לעצמי כאל סוכרתית, להקפיד על דיאטה ולבדוק רמות סוכר לבד בבית עם מכשיר ששאלתי מיד שרה. ממש לא הלחיץ אותי והמשכתי בהריון רגוע, עם רמות סוכר מאוזנות וגם ילדתי בבית. התייחסתי אל תוצאת הבדיקה כאל מתנה כי היא הכריחה אותי לאכול כמו שצריך. אם את מקפידה על תזונה כבר עכשיו, נהדר! אל תשכחי שהבדיקה לא משקפת את רמות הסוכר האמיתיות אצלך אחרי ארוחה אלא (כשמן כן הן) המצב אחרי העמסה לא טבעית (!) של סוכר (וזו גם הסיבה שנמנעתי מהבדיקה השנייה). מה שכן, בסוף יצאה לי ילדה שהיא כולה סוכר (-; .

[בדרך_להיות_אמא*]

תודה פלונית ואילה
כשהמחשבות האלה באות, והן באות, רק לתת להן לחלוף בלי להתערבב אתן.
נכון, וואוו, לא קל בכלל
אבל אנחנו מוכנים לך ילד
ברוח לואיז היי אני אומרת יש לי תינוק חי עם לב פועם
בלילה היה פשוט הזוי, מה שעבר לי בראש, עכשיו בבוקר הכל בסדר, רכבת הרים למעלהלמטה
תודה על התמיכה, זה עוזר

[נווה_מדבר*]

תודה לכן. זה בא מהלב...


בדרך להיות אמא -
כן. ההמתנה יכולה להיות קשה ממש.
ובאמת, אין מה לעשות אלא להמתין.
איש אחד חכם אמר פעם שצריך ללמוד "להמתין בהצלחה" - ואפשר לפרש זאת - שההמתנה עצמה תהיה תהליך מלא הצלחה -
וזה אומר - התשובה יכולה להיות כך או אחרת.
אבל איך את תגיעי לנקודה שבה תקבלי אותה - זה כבר עניין אחר. והרי התגובה שלך באותה נקודה תהיה משמעותית לכל מה שיקרה אחר כך.
(כלומר - יכולה להיות תשובה טובה, אך תגיעי אליה כולך מרוטה, ויכולה להיות תשובה עצובה - אך תגיעי טעונה ומוכנה להתמודד, לנסות שוב, להביט קדימה בתקווה).
בעצם - לא כל כך חשוב מה קורה לנו - אלא כיצד אנו מתנהלים עם זה.
נשמע ממה שאת מתארת שיש לך בן זוג אוהב ותומך, שאת מודעת לתהליך ומצפה להריון באהבה.אז כפי שכתבת - זה באמת הזמן להרגיע את עצמך, להזין את עצמך היטב, לאהוב את עצמך - ובסך הכל לזכור ש- הכל כשורה.

[אליה*]

יקרות,
שוב נגררתי בעל כורחי לעימות,פשוט מעצבן!
אני באמצע שמיני, רציתי ללכת היום לרופאת נשים שלי לבדיקת מנח(בתמימותי לא ידעתי שעדיף בשבוע 37 כי הוא מתהפך)
ואולי גם להערכת משקל- למרות שממש לא לחוצה על זה.
וגם ובעיקר....אמרתי למזכירה ששאלה על הסיבה שיש לי לאחרונה בחילות.(לא היה לי כול ההריון ורק החודש התחילו לי בחילות)
בקיצור, היא אמרה לי להמתין רגע, התייעצה עם הרופאה ואמרה לי באנטיפטיות:
"תראי, את לא יכולה לבוא מתי שאת רוצה, ככה. בקשר לבחילות את יכולה ללכת לרופא משפחה שייתן לך הפנייה לבדיקות דם""
אני: "אוקיי, גם לא ידעתי שצריך להזמין תור""
המזכירה:"את כן ידעת, אני זוכרת אותך שהיית פה"
(אני אף פעם לא הזמנתי תור שם, בחיי, היא אמרה לי לבוא בין שעה כזו לכזו)
והוסיפה:"בלי תור זה רק לנשים עם מעקב הריון מסודר,שבאות לכול הבדיקות, את לא יכולה לבוא מתי שאת רוצה אלא מתי שזה מתאים לנו. ככה זה המדיניות פה,ואת לא יכולה להחליט לבוא כשאת רוצה. אם את רוצה לבוא, אז תצטרכי לקבוע תור, הד"ר מבוקשת וצריך להזמין הרבה מראש. גם שלושה שבועות מראש.וזה גם אומר שתצטרכי לבוא לכול שאר הבדיקות במשך כול ההריון.מה הבעיה, כול הנשים עושות מעקב הריון כשהן מגיעות לכאן,"(יעני- אולטראסאונד פעם בשבוע שבועיים)
אני:" אני יודעת מה זה מעקב הריון ואני יודעת מה נהוג, ובחרתי שלא לבצע את כול הבדיקות אלא רק מה שאני בוחרת.
המזכירה:" אז זה לא אצלינו. הרופאה לא מוכנה לקחת אחריות על ההריון שלך". אולי תחפשי רופא אחר. אז מה את רוצה עכשיו, שאני אקבע לך תור להשבוע לבדיקת משקל?"

טוב, אמרתי לה שאחזור אליה, כבר ממש לא היה לי חשק לעשות את זה וגם הבנתי שלגבי מנח העובר זה עוד מוקדם.
זה מכעיס אותי המחת שליטה שלהם. כאילו לא מגיע לי שירות אלא רק אם אני הולכת בדרך שלהם, שזה אומר לבוא פעם בשבועיים לאולטרא סאונד.
ניסיון השליטה הזה, והחוצפה גם לגעור בי כאילו אני"ילדה לא טובה", ואפילו להתנצח איתי, פשוט מקומם. ממש עושה לי חשק ללדת בלידה הבאה בע"ה בבית.
מה שבטוח, אני הולכת להחליף רופאה בעוד שבועיים.כי רק אז אפשר כי משתנה רבעון.
אם יש למי מיכן המלצות לרופאת נשים בגישה אלטרנטיבית או לפחות סובלנית, אשמח לקבל.
איזה הזוי,נכון? למה זה צריך להיות ככה? מתנצחת איתי כאילו יש לה חשבון אישי איתי! היא לא יכלה לומר לי פשוט שצריך לקבוע תור?
זה נראה לי לא תקין. בעלי כול כך התעצבן שהוא התחיל לנסח מכתב לנציב תלונות הציבור במכבי. על זה שלא רצו לתת לי להיבדק כי אני לא עושה מעקב הריון כמו שהםרוצים.
חוץ מזה, הבנתי שזה אולי תרגול להורות, הנסיונות האלה. בטח אתקל בהמון תגובות חצופות של אנשים מהממסד שחושבים ובטוחים שהם יודעים יותר טוב ממני, ושאני אפילו חוצפנית על גבול העבריינית אם אני לא מצייטת לחוקים שלהם ורק שלהם.
יש לציין שעשיתי בדיקות דם, שתן, משקל, 2 בדיקות סקירת מערכות.....זה לא שאני חסרת אחריות..פשוט מרגישה שלי ורק לי יש זכות לבחור מה נכון לי ומה לא!
אשמח לתגובות, לשיתוף,תמיכה או המלצה לרופאים אחרים.
תודה מראש
@}

[אליה*]

אולי כדאי להתקשר לרופאה מחר ולספר לה על גסות הרוח של המזכירה שלה? ללמד אותה, שאין עניין בלהתנצח איתי ,והיא כאן כדי לתת לי שירות ולא לגעור בי, לתוכח אותי ולדבר אליי באי נעימות כי אני לא באה למעקב הריון שיגרתי,גם לי מגיע כבוד!!. לא?

[תזמורת_הים*]

אוי ואבוי.
לא יודעת איך הרופאה,אבל המזכירה הזאת חצופה ברמות!
מה שכן- אני גם הלכתי למעקב הריון מתי שראיתי לנכון ודי מעט, אבל תמיד קבעתי תור מראש דרך המוקד. אין לי מושג איך זה במכבי, אבל נשמע לי הגיוני שצריך לקבוע תור בצורה מסודרת. לפחות בכללית זה ככה- לרופא נשים, מעקב הריון בט"ח, מעקב הריון עודף ולכל רופא אחר.

[או_רורה*]

קרלוס רוזנברג, ואילן הלוי, ושוב ושוב ושוב.............

אין מילים לתאר את רמת השירות, המקצועיות, האדיבות, הנחמדות והכבוד של שני הרופאים האלה....
(אפילו שהם לא נשים, באמת......)


אני בדף בית אם את צריכה פרטים....

(והסיפור לידה השנייה שלי - "הויב"ק של או רורה וגלעד קדימון")

[או_רורה*]

אה
ואליה, את יכולה להתלונן על המזכירה שלה בפניה, אבל ביננו..... זה לא יעזור להרגשה שלך וגם לא להתנהלות מולה בעתיד.....

[אליה*]

האם אילן לוי או קרלוס רוזנברג מקבלים חברות מכבי? אני מאיזור חיפה אבל לא איכפת לי לנסוע עד אליהם אם הם טובים. ותודה!
העניין הזה עלה במחשבתי הרבה היום. המזכירה החוצפנית, שמתייחסת אליי כאל " בעייתית", פציינטית סוג ב'.(ולא , אין לי רגשי נחיתות). הכול בגלל שלא רציתי לקבוע תורים מסודרים למעקב הריון מדי שבועיים שכולל אולטראסאונד בכול ביקור. זה פוצע, הגישה הזאת.משהו במה שהיא אמרה או בזה שהיא בכלל העיזה לומר לי ש"את לא יכולה לבוא כשאת רוצה, אלא אנחנו נקבע לך מתי להגיע לפגישות מסודרות ואם זה לא מתאים לך את יכולה לחפש רופא אחר, הד"ר מבוקשת".
ואני רק רציתי פגישה אחת, לראות את מנח העובר(בתמימותי הצעירה לא ידעתי אפילו ששבוע 34+3 עדיין מוקדם לראות סופית.
הזלזול הזה ברצוני,קומם בי משהו בצורה חזקב. מצטערת שאני חוזרת על זה, אבל מי יודע כמה עוד נשים שלא רוצות להיבדק כול שבועיים עוברות דברים ויחס דומה.
חשבתי אפילו לקבץ עדויות ולעשות כתבה על זה.המחלת שליטה של הרופאים פגשה אותי פנים אל פנים, כשלא הייתי מוכנה.(אפילו התאמצתי לדבר אליה בכבוד ולא להתעצבן כי חשבתי שאם באותו רגע אתעצבן זה לא יהיה טוב לתינוק שישמע אותי ככה....
בינתיים, כבר אברר על שני הרופאים הנ"ל..@}

[נטע_ש*]

הי אליה
מה שלומך בינתים? בטח מתרגשת לקראת הלידה...
אני טופלתי פעם אצל אילן הלוי בקופת חולים מכבי בכפר סבא.
ובקשר לרופאה, אני מבינה את הקושי. אנחנו רוצות שיטפלו בנו, יבינו אותנו, יחבקו אותנו ויעזרו לנו לעבור את מה שאנחנו עוברות, ובהריון מתקדם למי יש סבלנות למשהו או מישהו?
יחד עם זאת, נראה לי די בסיסי לקבוע תור לרופאה, בכל מקרה ובלי שום קשר.
לא הייתי מבזבזת אנרגיה במקומות שלא מדוייקים לך עכשיו

[נטע_ש*]

סליחה זה היה ברעננה לא בכפר סבא, אבל הוא גר במושב בשרון

[אליה*]

תודה נטע יקרה!
ברור שבאופן בסיסי יש לקבוע תור לרופאה, פשוט עד עכשיו המזכירה תמיד אמרה לי להגיע בין שעה כזו לכזו. לכן לא ידעתי...אוקיי, אילן הלוי נמצא ברעננה, בסדר, המרחק לא מרתיע אותי,במיוחד שבעזרת השם נותר לי עוד מפגש אחד, לפני לידה, לראות מצג עובר.
תודה רבה!!
אגב, נכנסתי גם לאתר של קרלוס רוזנברג, מאוד מאוד מעודד. חבל שלא היה לי שכל לעשות אצלו מעקב הריון כבר מההתחלה. לא נורא, לומדים מנסיון.
תודה על התמיכה@}

[תמרוש_רוש]

_מה יש לכן נגד לבדוק שהכל בסדר.
פחות נוח בדיקה נרתיקית, אבל בעצם אז מה.
הרופאים והבדיקות, באים כדי לוודא שההריון והעובר מתקדמים לכיוונים הרצויים. צאו מזה, ובמקום לריב, תראו את הצד החיובי של הבדיקות האלו._
לא לגמרי נכון...
תראו את זה:
פרופ' מיכאל וינגרטן: בישראל הולכים פי 2 לרופא - התרחקו מהם

[ההולכת_באתרים*]

_תראו את זה:
פרופ' מיכאל וינגרטן: בישראל הולכים פי 2 לרופא - התרחקו מהם_
פופוליזם זול. באותה מידה אפשר לצטט אמירות שמציגות עמדה הפוכה.

[זוג_צעיר*]

הריון ראשון, שבוע 31.

הודעתי לרופאה שלי שאני לא מתכוונת לבצע בדיקת העמסת סוכר, וביקשתי הפניה לסוכר בצום. אחרי משא ומתן קצר השתכנעה ונתנה לי, למרות שהמליצה על בדיקת הסקר.
הודעתי לה שאני לא מתכוונת להיות במעקב חודשי בטיפת חלב, ושאני עוקבת אחר המשקל ואחר לחץ הדם שלי בעצמי, בבית (יש לי מד לחץ דם חשמלי).
אחרי שהיא ניסתה להבין אותי ולשכנע אותי, היא ביקשה ממני לרשום את התוצאות באופן סדיר ולהביא לה, כדי שהיא תוכל ליצור לי כרטיס מעקב הריון. הסכמתי בשמחה.
הסברתי לה שאני לא מתכוונת לעשות אולטרסאונד נוסף בשבוע 32, והסברתי לה למה הוא מיותר בעיני. בתגובה היא ביקשה ממני לבוא לביקור בשבוע 32 כדי שהיא תוכל לדבר איתי ולראות לי את הבטן מבחוץ.
אני עומדת לראות אותה בקרוב בפעם השלישית וככל הנראה האחרונה בהריון הזה. אני מאוד מרוצה, קל להסתדר איתה וקיבלתי ממנה את כל ההפניות שביקשתי ולא יותר מזה. היא טיפה עיקמה את הפנים בהתחלה, עד שהתרגלה והבינה שאני לא מחליטה דברים באופן שרירותי אלא קראתי הרבה ואני מודעת.
בפעם האחת שהייתי מודאגת התקשרתי אליה לייעוץ והיא הרגיעה אותי.

ד"ר תמרה צ'רנומורץ' ברמת גן, מומלצת אם אתן בטוחות בעצמכן ויודעות מה אתן רוצות.

[תמרוש_רוש]

פופוליזם זול. באותה מידה אפשר לצטט אמירות שמציגות עמדה הפוכה.
קראת את הכתבה?
ברור שאפשר לצטט אמירות הפוכות - הבנאדם לא רואיין כי הוא אומר מה שכולם אומרים.
אני לא התרשמתי שמה שהוא אמר הוא פופוליזם - הוא ניתח יפה כמה מהמנגנונים שביחסי רופא-חולה.
למה את מצאת את האמירות שלו "זולות" ופופוליסטיות?

[ההולכת_באתרים*]

קראת את הכתבה?
כי זו פרובוקציה. יש המון בעיות שללא בדיקות סקר פשוט לא עולים עליהן כי לא מרגישים. כמו סכרת, לחץ דם (רוצחים שקטים), סרטן, כשמרגישים כבר נוצר נזק.
הודעתי לרופאה שלי שאני לא מתכוונת לבצע בדיקת העמסת סוכר, וביקשתי הפניה לסוכר בצום.
חבל. סוכר בצום לא מהווה בדיקה שמשקפת אולטימטיבית את הסכרת. אפשר לבקש גלוקומטר ולמדוד עצמאית ולראות שהערכים שעתיים אחרי ארוחה לא עולים על 120 ובצום לא עולים על 95. אחרת מדובר כנראה על סכרת הריון. ושוב כדאי להתיעץ עם אנדוקרינולוג. אני לא עשיתי העמסה אלא רק גלוקומטר (חשד לסכרת) והחשד אכן התממש. דרך אגב, החשד היה אינטואיציה שלי. אספר אם תרצי.

[ההולכת_באתרים*]

זוג צעיר, כדאי גם לבדוק מה קורה עם ההמוגלובין שלך. בעיקר בשבילך יותר מאשר בשביל העובר.

[זוג_צעיר*]

אני טבעונית, אז בכל מקרה אני תמיד במעקב אחר המוגלובין, ברזל, B-12 וגם בלוטת התריס (בלי קשר לטבעונות). זו הסיבה שאני מגיעה לרופאים יחסית הרבה - אני צריכה הפניות סדירות לבדיקות דם, אבל את פענוח התוצאות אני עושה בעצמי.

כמו שהייתה לך אינטואיציה לגבי הסכרת, לי יש הרגשה מאוד ברורה שהכל בסדר. בכל מקרה הורדתי את הסוכר בתזונה שלי למינימום, החלפתי את הירקות באורגניים כדי שאוכל לאכול יותר ירק בלי לחשוש ורוב הלחם שלי הוא מקמח מלא. כך שאני ממש לא חוששת ועוקבת אחר סימנים חשודים כל הזמן. מה שמתאים לי זה לקחת מקסימום אחריות על הבריאות שלי ולמסור מינימום אחריות לרופאים: אני אצלם רק אם יש לי בעיה או מסיבות בירורקרטיות, ואז אני לא חוששת להעזר בהם.