הריון בשבוע 41

[ללו*]

אני היום בתאריך הלידה שלי ושום דבר לא זז...
ומה כל כך נורא בזה, בעצם?
תטיילי, תקראי, תנוחי, תיפגשי עם חברות, תיהני מהשקט שלפני הסערה - ותני לעובר להשלים את כל ההתפתחות שהוא צריך לפני שיגיע הרגע האופטימלי שלו להבקיע.
מכל הלב.

[ים_המצפה*]

שבוע 40+2
מנסה את קסמו של הדף - אולי גם אני אלד כמה ימים אחרי הכתיבה פה?
מרגישה מצוין ומרגישה שגם הוא במצב מעולה, רק הציפייה מרחפת מעל: מתי? איך? אם למרות האיחור אתליח ללדת בבית? איך להימנע מהלחצות רופאים(המיילדת דורשת מעקב הריון עודף)? ומתי להתחיל זירוזים טבעיים?
אז בתקווה להפעיל את כוחו של הדף...

[טלטולה*]

שבוע 41+1..
מצד אחד נפלא לשמוע כל כך הרבה קולות כמו שלי
מצד שני מבהיל לראות כמה בנות מגיעות לשבוע 43!!!
אני כל כך מקווה שזה יקרה בקרוב, פתיחה 2.5 מחיקה 80% ראש מבוסס למטה ושני אחים גדולים שלוחצים יותר מכל האמהות הפולניות בסביבה.
כולנו כל כך רוצים לפגוש כבר בפלא הקטן הזה ולעטוף אותו באהבה!
שיהיה לכולנו בהצלחה

[אביגיל*]

זהו. חמישה שבועות אחרי הלידה אני מספרת לכן איך זה קרה.
אז ככה: ארבעה ימים אחרי התאריך כבר קבעתי תור למישהי שעושה תרגילי התעמלות שאולי יועילו לזירוז ובררתי איפה יש מוניטור ואולי רופא פרטי שלא יהיה מה שקרה פעם שעברה
אז התעוררתי ברבע לשש קצת כאב לי הבטן הייתי בטוחה שאני צריכה לשירותים. ואז זה היה בתדירות של 5-10 דק' הערתי את בעלי ואז הבנו שזה צירים זה התגבר לכל דקה!!! הבנו שאנו צריכים ללכת קראנו לאמא שלי כל הסיפורל לקח רבע שעה עשרים דק' לקחנו מונית בדרך כמעט ילדתי צרחתי שמשהו יוצא לי
בקיצור
הגעתי לבית חולים אחרי 5 דק' בשעה שש ארבעים המתוקה שלי כבר היתה בחוץ!!!!
אם זה יעודד מישהי שמאחרת את התאריך.....

[תמרי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, אשמח להשפעתו הקסומה של הדף הזה...שבוע 41 +5! מרגישה מצויין, יש לחצים/כאבים בבטן התחתונה, והתקשויות של הבטן, אבל ממש לפעמים. את הגדולה שלי ילדתי בשבוע 39, והאמת היית בטוחה שגם הפעם...
בסקירה המאוחרת הכניסו אותי ל״סרט״ שהוא קטן מדי, ונגררנו להתייעצויות, ובדיקות והרבה לחץ. עצרנו את הטרוף רגע לפני דיקור מי שפיר בשבוע 34...אבל אז התחיל ״סרט״ של מיעוט מי-שפיר (5- למי שמכירה את המדדים) הפניות לאיכילוב ולחצים לאשפז אותי וליילד אותי והפחדות...וזה בשבוע 36... תודה לאל על שרה משולמסון חברתי הטובה (אצלי היא נשארת תמיד שרון ניב) שכל הזמן שומרת עליי ומלוה אותי. בזכותה ״חתכתי״ מאיכילוב, התחלתי לשתות מלא, להרגע, התקשרתי לכמה מיילדות בית מקסימות כמו מיכל בונשטיין אילנה שמש ועוד כמה, וגם לד״ר שיפטן המקסים שהתפנה והקשיב בטלפון וענה והרגיע (טיפ ממנו- לשתות סטיביה עוזר לעלייה במי שפיר) .
וכמות מי השפיר עלתה. החלטתי שלביקורת של אחרי שבוע 40 אני לא מגיעה לאיכילוב! אין מצב שאני מגיעה לאיכילוב יותר. במילא אני מתכוונת ללדת בלניאדו. אז נכון, אני גרה ברמת אביב ולנסוע ללניאדו כל יומיים שלושה זה תיק, אבל מבחינתי זו אחת ההחלטות הטובות שלקחתי. אין מה להשוות, איך הם רגועים שם כולם, אף אחד לא מצייץ על זירוז (בינתיים), והמיילדות מקסימות ומחייכות ומסתכלות בעיניים. תענוג. בקיצור, צריכה לנסוע שוב לביקורת בשלישי (מחרתיים), אז מסיימת שבוע 42 ומתחילה שבוע 43!!! כן יש מלא מחשבות וחששות מההמתנה אבל מה שהכי מרגיע אותי זה כשאני חושבת שרצו להוציא את המתוק הקטן כבר לפני חודש וחצי...אתן קולטות? כל כך שמחה שאיפשרנו לו עוד חודש וחצי לפחות, להישאר בפנים, לגדול, להתחזק (אבל בלי להיסחף קטנטני, כן?)
אז בינתיים מורידה הילוך יותר ויותר, כבר שבועיים עם תרופות הומיאופטיות, תכף הולכת לטיפול דיקור ושיאצו, ומקווה לא להגיע שוב ל״התמודדות מול המערכת״ אחרי שבוע 42 ולחץ לזירוזים- אין לי כוח להדוף אותם ,זה מתיש.

[קרן*]

מאחלת לך לידה טובה וקלה

[תמרי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, שבוע 42+1, אחרי ביקורת תקינה בלניאדו- מוניטור+א"ס תקינים. צוואר ארוך סגור, ואין שום סימן......תכף הרופא רוצה לעבור על האולטרסאונדים של תחילת ההריון. אוףףף....

[ירושלמית*]

היום התאריך שלי!לא האמנתי שאגיע עד הלום..אבל בינתיים אני עדיין בהמתנה.

אתמול החלו צירים חזקים מהגב..הייתי מאושרת וארזתי שוב את תיק הלידה..אבל בחצות כמו בסינדרלה..במקום לצאת לכרכרה לבית הרפואה..הכל נפסק..סתם הלחצתי את בעלי..
ועכשיו נודע לי ממילדת בקיאה שזה יכול לקחת כמה ימים!אוי!!
היא המליצה לי לעשות סטרפטינג יחודי כשיתחילו הצירים ברצינות.ואני רק רוצה כבר להיות אחרי ההמתנה האינסופית

[תמרוש_רוש]

ירושלמית, את רק בשבוע 40
תשתדלי לעשות דברים נחמדים בימים הקרובים, ולהעביר את הזמן בכיף, עד כמה שאפשר. אל תהססי לתכנן תכניות (מקסימום תבטלי ) - לדעתי חשוב "לא להיות בהמתנה אינסופית" - כשאנחנו מכניסות את עצמנו למצב המתנה זה נורא מעיק.
איך את יכולה לשכוח, ולו לפרקי זמן קצרים, שאת בהריון מתקדם?

[ירושלמית*]

תמרוש תודה..אני יודעת מה הדבר הנכון
להיות שקועה בעשייה ועניין.אל המציאות שונה..שכואב אני לא רוצה לטייל בקניון,ולשבת בבית קפה בלי ידיעה איך אמצא הכח להגיע לחניון..אז במקום זה בישלתי 4 בישולים גדולים שיספיקו לכמה ימים..ואני מרגישה בשבוע 48..חוצמזה הצירים החלו.פשוט הם לא זזים!!את ממש צודקת שזה מעיק לחכות..בהריון הבא אשתדל להתכונן יותר טוב לסוף!

[תמרוש_רוש]

מעולה. מצאת משהו שיתאים לך ולמצב, וגם הרגשת שאת מביאה תועלת לעצמך
תחזיקי מעמד...

[ירושלמית*]

איזה כייף הגיעו צירים..אבל אולי משהו יסביר לי איך יתכן שהם מגיעים ועוזבים??
שלשום היו צירים כואבים מאוד וכל חצי שעה והם נפסקו..גם אתמול כל רבע שעה ונפסקו..היום בסופר כבר הייתי בטוחה שאני יולדת לפני שאגיע לקופה מרוב כובד..וציר חזק..ושוב שקט.האם יתכן שאלו ברקסון קיקס? לא הגיוני כי זה גם מאיזור
הגב וכואב אז מזה בדיוק? ממש משונה.
בכל מקרה אני מקווה שעד שבת כבר יקרה משהו טוב..ואוכל לשחרר את כל המשפחה הממתינה לחזור לשגרת חייהם..ולהבא לא אבטיח שאחד לפני התאריך..הערכת משקל היא 3577 זה ענק לא?אולי בישלתי יותר מידי..

[תמרוש_רוש]

הערכת משקל היא 3577. זה ענק לא?
מה פתאום
4 קילו זה גדול, אבל עדיין לא ענק.
שלושה וחצי זה ממוצע יפהפה.
אה, כן, ואל תשכחי שההערכות משקל האלה מזייפות חבל"ז.

[אפרת_נ*]

לפני ארבע שנים ומשהו כתבתי כאן ביום הראשון של שבוע 42 ותוך חמש שעות התחילה הלידה המדהימה של נורי.
מנסה את מזלי שוב...

[אפרת_נ*]

טוב נו, זה כנראה לא עובד בכוונה...

[א_ל_א_ן*]

אפרת, בהצלחה!

[אפרת_נ*]

תודה! יתכן שהיום... כל מני דברים זזים. אינשאללה

[אפרת_נ*]

אכן. שעה וחצי אחרי הפוסט האחרון התחילה לידה, ותוך שעתיים וחצי ילדתי בביתי בן בריא, ערני ורעב. כנראה שככה זה ההריונות שלי, 41 שבועות בערך. תודה לעולם כולו שתמך בי בלידה מדהימה. ובמיוחד לציפורים, לשמש, למים ולאינסטינקט החייתי שהתגלה בי. שלמות

[יעל_ש*]

איזה כיף לשמוע! מזל טוב!

[א_ל_א_ן*]

מזל טוב, איזה יופי. הרבה אהבה.
תודה לעולם כולו שתמך בי בלידה מדהימה. ובמיוחד לציפורים, לשמש, למים ולאינסטינקט החייתי שהתגלה בי. שלמות

[יעל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחר שבוע 41 ואני כבר בלחץ... הייתי היום בבדיקה והכל סגור ומסוגר... נמאס לי ומרגישה בלי טיפת אנרגיה והמון תסכול... מתוכננת ללידה טבעית אבל אין לי כח להתמודד עם הלחץ של הרופאים מעוד שבוע... ( ראשון נולד בשבוע 42 פחות יומיים עם התערבויות למיניהם.... שני בלידה טבעית בשבוע 41 פחות יום לאחר טיפול דיקור לזירוז) מה לעשות? איך להרגע? אני פשוט בלתי נסבלת

[ממשיכה_להתגלגל*]

מתפקדת
שבוע 40+5
היום הייתי במעקב הריון עודף לראשונה והיה ממש חגיגה. עשיתי מוניטור שעה וחצי!
בהתחלה עוברית לא זזה כל כך. כשהתחילה לזוז זה הזיז את המוניטור והוא הפסיק לקרוא. כשהאחות (סוף סוף) באה לסדר הציצה ואמרה " העובר רדום, צריך עוד רבע שעה טובה.."
אמרתי לה שכל הדקות האחרונות היא לא הפסיקה לזוז.
ענתה: צריך שהמכשיר ירשום את זה
כמובן שבינתיים עוברית נרדמה שוב.
כשהאחות נכנסה שוב (סוף סוף) אמרה "זה לא מוניטור טוב.."
למה הכל טוב ורע?
בקיצר, הייתה חמודה דווקא ונתנה לי סנדוויץ של לחם פרוס עם דבש ותה ממותק (ממש פו הדב באיזה קיבוץ) ונעלמה לעוד חצי שעה
האמת היה טעים
טוב מאז ועד עכשיו עוברית לא מפסיקה לעשות ג'ימנסטיקה
יצאתי משם ופרצתי בבכי
הרופא אמר שזה מוניטור תקין לגמרי
אני צריכה לחזור ביום רביעי אם לא אלד עד אז
בבקשה שאלד עד אז!
הרופא הציע לי סטריפינג לרגע חשבתי ללכת על זה וזהו

[יעלפו_מהמושב*]

גאה ושמחה לחזור לדף הזה!
חה!
אז... בשבוע 37 (רגע לפני הזמן שבו נולד מספר 2 שלי) הרגשתי כאילו אני לגמרי בשליש השני. רחוקה מלידה כמזרח ממערב. עכשיו בדקתי באיזה שבוע אני במחשבון הריון (נו, הריון שלישי עם בכור בן שלוש, אין לי זמן לדעת זוטות שכאלו) ומה מתברר? שאני בשבוע 39 ו-5 ימים! וואו! הייתי בטוחה שאני מתחילה שבוע 38 או משהו כזה (אין כמו קצת טפשת לשיפור מצב הרוח).

אז בסדר, עוד לא שבתי למועדון ה-41 (לידת הבכור), אבל היי! אני כמעט שם! (ועדיין מרגישה רחוקה. מה יהיה?)

[יעלפו_מהמושב*]

נו, לא תבואו לעודד מהיציע? אני צפויה להשאר כאן ביום-יומיים-שבוע-שבועיים הקרובים...

אז מה התחושה? כאילו אני עובדת על כולם! כאילו אני בכלל באמצע החודש השישי ומה כולם מביטים בי במבטים מוזרים ותוהים ושואלים בקול רם- נו, כבר רוצה ללדת?
האמת, לא ממש.
זאת אומרת, מוכנה לקבל לחיקי תינוק חדש מתוק עם ריח של חלב, אבל ללדת? עכשיו? דווקא עכשיו? רק כי שבוע 40 הגיע?
לוקחת עוד קצת זמן להיות עם הבנים שבבית, לוקחת עוד קצת זמן לקרוא בלילות, לוקחת עוד קצת זמן להעלם באמבטיה חמה.

עוד לא נולד התינוק שלא נולד, כן?

[קרן_שמש_מאוחרת*]

מעודדת עם פונפונים וכל הטקס בישבן
ראשונה ב-41+5
שני ב-39+5 או משו כזה.
בקרוב אצלך
מחזיקה לך אצבעות ללידה טובה שתבוא בעתה @}

[יעלפו_מהמושב*]

בשעה טובה- נולד!

[צפרדע_צבי_ופרפר*]

מזל טוב!

אז תורי לחולל את הקסם- היום עבר חלף לו ואיתו התאריך המיועד, שבכלל לא חשבתי שאגיע אליו... הקודמת נולדה בשבוע 39 ככה פתאום בבת אחת.
ואילו עכשיו כבר ירדה הבטן לפני שבועיים, כבר צירי הכנה יותר משבוע, כבר שלושה ימים אחרי הפקק הרירי עם צירים יותר רציניים אבל שלא מתפתחים לכלום והיום המיילדת אמרה שהוא PO (פנים קדימה) ויצא כשיצליח להסתובב...
אז כבר הייתי בדיקור והלכתי על ארבע ברחבי הבית ועוד כל מיני תנוחות משעשעות יותר ופחות. אז מחכים.

[צפרדע_צבי_ופרפר*]

וכמה שעות אחר כך ו20 דקות של אקשן, היא נולדה

[קרן_שמש_מאוחרת*]

מזל טוב גדול לשתיכן וגם ליעלפו ולבנה.
נחת ושפע חלב @}

[טלטלית*]

אז הדף הזה נפתח כבר שנים לפני אבל מרגישה צורך לכתוב ולשתף ולשאול. שבוע 41, פוחדת מצירים חזקים, פוחדת מאוד שאין לי את מה שצריך להתפתחות לידה ספונטנית , פוחדת שאצטרך זירוז ולא אעמוד מול הלחץ של הממסד הרפואי ,שבדמותו של רופא נחמד, טען כי ביום שישי הזה אם לא יכול שינוי כדאי לבוא לזירוז בבית החולים. מקנאה בכל היולדות שהתל"מ שלהם היה אחרי וכבר ילדו. איך משחררים את הפחד? איך סומכים על הגוף ? והאם זה אחראי לתת לגוף ללדת לאחר 42 . בעלי טען שלא מתפתחת לידה בגלל הפחד שלי ללדת , התחלתי להרגיש אשמה . האם כל היולדות בוטחות בתהליך ובעצמן? מקווה שבקרוב אוכל לנשום לרווחה, מקווה שלא יהיה קשה כמו שנדמה לי עכשיו.... מקווה ללידה בקרוב מאוד

[טבעית_באופנה*]

כל הפחדים כולם. כל הרצונות כולם. כל ההריונות. כל השאיפות. כל ההצלחות. כל הכישלונות. כל הציפיות. סיפורי הלידה השמחים ואילו שפחות. הקטנה שיש בבית וזו שעוד לא מגיעה. (41+?) אחרי ניתוח. הריון שישי לידה שניה. מעקב רפואי צמוד. יועצות חכמות כולן אמא אדמה. חיפוש תשובה - זה לא קורה בגללי? דיקור שהופסק באמצע. סקס סקס. תה פטל כבר חודש. הרפיה בשיטת קיי של אביטל גרינפלד מרדכי. הכל מוכן. הפחד הגדול ביותר - התרחקות מהקטנה ופגיעה בה. צרות טובות. פחד מכאב. כבר שנים שאני כאן מחפשת ומוצאת תשובות. שנים יודעת שיום אחד אכתוב כאן. מבטיחה שהמשך יבוא בתקווה שבידיים מלאות בשתיים למרות שקל הרבה יותר לקרוא מאשר לחשוף. הפיתוי לניתוח גדול מאוד. גם התחושה שהרחם זקוק להתרוקנות טבעית פעם אחת שלא בגרידה או ניתוח. סקרנות גדולה. תפילות גדולות.

[אחת*]

בהצלחה בדרך ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת

[חלי*]

כל הממצאים מוכיחים שמי שכותבת בדף הזה יולדת בסוף
אז גם אני פה לקטר
שנמאס לי, שהייתי בטוחה שהפעם אלד קודם (מחישוב הביוץ שידעתי מתי הוא והוא היה די מוקדם. ומהא"ס של גודל העובר בתחילת ההריון שהראו שהעובר מעט גדול יותר מהחישוב רק לפי התאריך עצמו) והנה הגעתי לתאריך, וכלום.
היום רק התחלתי להכין תיק לידה. קודם לכן לא ראיתי צורך כי ממילא מה יש לי להכניס שם? לידה שלישית, כבר לא אקח את כל הבית איתי. רק תיק למחלקה עם קצת בגדים. אבל התחלתי להכין תיק (בעלי כבר התחיל לשאול למה אני לא מתקדמת עם זה). וכבר שבוע שעבר התחלתי לכבס בגדי תינוק ואת העגלה והסלקל והשמיכות. לאט לאט התקדמתי עם זה. וקניתי כמה דברים בסיסיים ביותר שהיה צריך.
ואני חושבת שאני מפחדת ואלי זה מה שדוחה את התפתחות הלידה. כי אני מפחדת שלא אוכל להתמודד עם הצירים. ואני מפחדת נורא מהתערבויות בלידה.
היו לי שתי לידות-הראשונה קשה מאוד (בשבילי-לאו דוקא אובייקטיבית) וארוכה מדי וכללה פיטוצין ואפידורל וטראומה בשבילי. והשניה-נפלאה ונהדרת, בלי אפידורל,בלי התערבויות, הגעתי יחסית מאוחר לבית חולים, התמודדתי נפלא עם הצירים בעצמי (ואת הרוב העברתי בבית).
ואני כל כך מפחדת שהלידה הזו תהיה כמו הראשונה ולא כמו השניה.
וגם לא סומכת על הגוף שלי בכלל. ולא סומכת על עצמי ועל יכולת ההתמודדות שלי עם הצירים.הרי היה לי כל כך קשה ההריון הזה,לסחוב.וגם עכשו כל כך כבד לי וקשה לי ואני בקושי הולכת ומתניידת ורק נאנחת כל היום, מרגישה פילה כבדה. אז איך אתמודד עם צירים?? בהריון הקודם הייתי קלילה הרבה יותר וזזתי הרבה יותר.
אז אני חושבת שאמנם נמאס לי ההריון והכובד הזה,אבל כנראה יותר מפחידה אותי הלידה והכאב ותחושת חוסר היכולת שלי.ומפחדת לחזור על הסרט של הלידה הראשונה, כי מרגישה כל כך לא במקום הנפשי שהייתי בלידה השניה(הייתי מאוד מוכנה נפשית להתמודדות עם הצירים כנראה, וחדורת מוטיבציה שתהיה לי לידה טובה וקלה).
וגם דואגת על הילדים. אמנם לא אמורה להיות בעיה,הם אמורים ללכת לסבתא או מקסימום לדודה, ויש לנו איפה לשים אותם. ובכל זאת אני דואגת. שיהיה להם קשה. שיראו אותי עם צירים בהתחלה ויהיה להם קשה לראות אותי. (בלידה הקודמת הבכורה שלי היתה קטנה ולא הבינה כל כך,ובכל זאת נראה לי שלא היה לה טוב לראות אותי נאנחת באוטו בדרך כשלקחנו אותה לסבתא בדרך לבית החולים) והם כבר קצת גדולים ומבינים וישאלו מלא שאלות.
וכנראה גם מפחדת לא לדעת את התזמון הנכון מתי ללכת לבית חולים. ממש לא רוצה להגיע מוקדם מדי כי מפחדת מהתערבויות מיותרות,וגם סתם לא בא לי לחכות בלי להכנס לחדר לידה. אבל גם ממש לא רוצה להגיע מאוחר מדי עם החשש של ללדת בדרך.ואחרי שתי לידות שונות כל כך אחת מהשניה אני לא בטוחה שאני יודעת מתי להגיע ושיהיה נכון.
והאמת היא שכדאי שאלך לישון כבר,כי מחר אני בבית עם הילדים שבחופש והם בטח יקומו מוקדם. וגם ככה אני לא ישנה טוב.

[חלי*]

אתמול היו לי קצת צירים וכבר חשבתי שמשהו מתחיל, אבל הכל נרגע ומאז ועד עכשו אין כלום.
נראה לי מרוב לחץ שנכנסתי אליו שזה באמת מתחיל-זה הפסיק.
אני ממש חושבת שהעיכוב הוא בגללי ובגלל חוסר המוכנות שלי להתמודדות הזו, ובגלל הפחד.
צריכה איזה שילוב של משהו פיזי ונפשי כדי להצליח להכנס לעניינים. אולי אלך לעשות קצת הליכה היום ולזוז קצת. רוב היום נחתי כי הייתי עייפה (אחרי לילה עם שינה גרועה) אבל זה כנראה לא טוב לי.

[אדמה_צלולה*]

אני גם רוצה להנות מסגולות הדף...

[אדמה_צלולה*]

טוב זה עובד! ילדתי יום אחרי הכתיבה כאן...

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב!

[מצפה_ומחכה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבוע 41+3, לקראת לידה ראשונה בבית ב"ה. אחרי תהליך יפייפה ועוברית בריאה ומתחשבת, הריון נפלא והתחזקות זוגיות.
אמא אחות בבי"ח, מלחיצה נורא. המשפחה והחברים לוחצים. מעצבן!
היה תהליך לא פשוט לעמוד על שלי ברצונות שלי לעבור לידה טבעית שלא בבי"ח. החל ממחר אמורה להגיע למעקב במיון יולדות. מבועתת ומאוכזבת שהנה אני מגיעה למקום שממנו כל כך רציתי להמנע.
המשקל מכביד, הצירים לא סדירים.
יודעת ובטוחה וסומכת על היקום שיביא אותנו ללידה נפלאה ועל דרך שאמורה להיות בדיוק כמו שהיא.
חסרת סבלנות ונשימה. לא פשוט.
למה אין אצלי קיצורי דרך בחיים??? למה דברים לא יכולים להיות יותר פשוטים?
כל אפשרות לזירוז טבעי נוסתה ונדחקה הצידה מתוך הבנה שהלידה תבוא בשעתה והתינוקת היפה והבריאה שלי ב"ה תגיע בזמנה.
שבוע טוב לכולן! בשורות טובות והמון סבלנות!

[פלונית*]

שבוע 40+5, הריון שני לקראת לידה שניה. לידה ראשונה ניתוח קיסרי בשבוע 42+2. חוששת להגיע לשלב יותר מתקדם ושיציעו לי כרגיל ניתוח קיסרי, כפי שהציעו לי כבר היום רק בגלל גיל ההריון.
בנתיים מקווה שהלידה תושרה עלי.

[פלוניה_אלמוניה*]

שלום וברכה!

אני בהריון תקין ב"ה בשבוע 41, ואין לי שום מושג מה שלום עוברי, למה?כי אני גרה באנגליה... פשוט כך!

לא ממש לא יודעת, אני כן יודעת וב"ה הכל תקין לפי מה שבדקו, אבל לעומת מה שבודקים בארץ זה לא נקרא שבדקו.

אני אסביר מה התכוונתי, פה עושים בהריון תקין אולטרא סאונד אחד (שבוע 20 סקירת מערכות) מקסימום שתיים לכל ההריון. ואחרי שעברתי את התאריך מגיעים פעם בשבוע למיד וויפ והיא בודקת לחץ דם שתן בסטיק ומוניטור ועוד כמה לחיצות מדובללות על הבטן וזהו!

שאלתי אליכן איך אפשר לבדוק אם יש ירידה ח"ו בכמות מי השפיר בלי אולטרא סאונד?

תודה מראש!

[קארין*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעולם לא כתבתי כאן אבל אני מאוד אוהבת את האתר וקוראת בו המון
אני בסופו של הריון שני..הריון ראשון ילדתי בול בתאריך בת מקסימה
היום אחרי שנתיים ב"ה אני בשבוע 41 פלוס 4 מה שנראה לי לא מדוייק כי זה תאריך שהרופאים קבעו כי לא ידעתי מועד של הווסת האחרונה.
לתומי הלכתי לביקורת הבוקר וזכיתי לשטף הלחצות והפחדות
עשו אולטרסאונד שב"ה נצפה כתקין ומוניטור לא הסכימו לבצע במוקד אלא שמעכשיו אמרו לי ללכת לבי"ח..
אני לא רוצה התערבויות וזירוזים אם לא חייב אבל מצד שני מרגישה לא אחראית כי לא ביצעתי מוניטור כבר שבוע..
בבקשה תעודדו אותי אני מותשת כואבת לי הבטן התחתונה צוואר אחורי פתיחה של 1.5 כבר יותר משבוע...ה' תעזור לי ללדת כבר טבעי...
ויש לנו בן בבטן ואני מתרגשת כבר ומחכה לו

[גלגלולי*]

אז הנה גם אני כותבת כאן בדף. אולי יקרה נס ואלד בקרוב. מפחדת מאוד! שבוע 40+4 לידה שניה. לידה ראשונה הייתה ניתוח מתוכנן מראש (מתחרטת מאוד) בלי שום סיבה... בחירה שלי.. סתם היה בא לי לשתף
אחלה פורום, הרגיעה אותי קלות. תודה לכן ☺

[אמא_צעירה*]

הכל בסדר, מתוקה.
העיקר הרוגע, והכל ילך כשורה. הגוף שלך יעשה הכל בעצמו, ואת רק תצטרכי לתמוך בו ולקבל אותו בכל זה.

[מצפה_לבת_שנייה_128103128157*]

בשבוע 41+1
לידה קודמת הייתה בשבוע 41 אחרי זירוזים מכל הסוגים בהדרגה בגלל הערכת משקל של מעל 4 ק״ג.
מתלבטת אם לתת הזדמנות שזה יגיע לבד הפעם ( בהריון הקודם אפילו עם פיטוצין הצירים נעלמו והיה צריך להגביר מינון) או לתת דחיפה עם דיקור סיני.
מקווה שהכתיבה פה תיתן גם דחיפה מסוימת

[עטרת_ציון*]

הי,גם אני כאן! שבוע 41+2, הריון שישי ב"ה, שלא נגמר....וכל בוקר אני מאוכזבת מחדש שאיך,איך לא קרה כלום עד עכשיו??? וכאילו מאכזבת את הסובבים... ניסיתי תה פטל,יחסים,שמן נר הלילה.... עברנו את ראש השנה..מתי תצא תינוקי יקר?? מחכה לך באהבה! לחבק אותך בזרועותיי. מנסה את סגולת הכתיבה בפורום...הלוואי שיעזור. כיף לקרוא את כולן...כמו חוויה משותפת.כמה טוב שקיים הדף הזה.. שיהיו בשורות טובות לכולן!

[מחכה_ומחכה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי לכתוב פה יביא מזל. הריון שני שבוע 40+4 לכאורה, מוסיפה את הלכאורה עקב מחלוקת ביני לבין הרופא על שבוע ההריון. ההריון הראשון של הבת המדהימה שלי נמשך גם 41 שבועות ויצא בזרוז על זרוז עם קצת פיטוצין לזרוז, היא יצא מושלמת ובריאה וזה הכי חשוב לי. הפעם ניסיתי להכין את עצמי ללידה אחרת, טבעית עשיתי יוגה כל ההריון (כולל היום בבוקר), קראתי את הספר לידה פעילה וכשהתקרבתי לשבועמ 40 עם הרגשת דה זה וו גדולה הלכתי גם על דיקור, רפלקסולוגיה, תה עם קינמון קפיצות על פיזיו, הליכות מרובות ומה לא. תה פטל שתיתי במשך חודשים כדי לזרז את הבכורה עזר כקליפת השום. הקטנטן המתבשל אצלי כרגע לא כזה קטן כבר קרוב ל 3.900 ללא סכרת, פשוט פס ייצור בריא, אני עם פתיחה של 1.5 ומחיקה של 70%, נשמע מלהיב נכון? אז זהו שאני מסתובבת ככה כבר מעל שבוע, וזה לא נראה כאילו זה מתקדם לשום מקום. אני קרועה בין להגיע שוב לזרוז או לנסות למשוך, חייבת להודות שלמשוך הריונות (כי יותר מאחד זה כבר רבים) 41 שבועות זה די מתיש, ולא פחות זה הטלפונים, SMSים ווואטסאפים, הערות של "לא נמאס לך?" ו"נו מה קורה?" לראות את כל העולם ואישתו יולדים לפני ואני עוד קופצת על הכדור פיזיו בוכה על הגוף שלי שלא מסוגל לעשות את מה שכל אישה מסוגלת לעשות. מקווה לחדשות טובות. כן עזר לי לקרוא קצת ממי שכתבו פה על לידות מאוחרות שהילדים יוצאים רגועים יותר, הבת שלי נולדה מושלמת אבל ממש לא הייתי מגדירה אותה כרגועה תמיד ייחסתי לזרוז את הסיבה לכך. זהו בעצם רק פורקת קצת קיטור ומקווה לחדשות טובות, אם מישהי חוותה חוויה דומה ורוצה לעודד אישה בייאוש מוזמנת. שיהיו לכולנו בשורות טובות וידים מלאות.

[מחכה_ומחכה*]

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, פשוט דף המזל אתמול בשעה טובה ילדתי תוספת קטנה למשפחה. שמחכה שחיכית, הוא ענה על הציפיות.

[בציפייה_גדולה*]

סגולה? אולי עצם הכתיבה עוזרת לארגון מחשבות ולשחרר. הריון ראשון, שבוע 41 ויומיים, לא המון אך גם לא קצת. הגוף מצרצר צירים קצרים ולא סדירים במשך מספר שבועות. על פני השטח מרגישה מוכנה - סיימתי לקנן כבר פעמים, סידרתי, ניקיתי, קיפלתי, קניתי. בציפייה גדולה כבר לחוות את הלידה ולפגוש את הקטנטנה. לא מרגישה עייפה ומוטשת גופנית אבל הציפייה גדולה מאוד ולאחרונה גם עולות החששות לשלומה של הקטנה... התחלתי קצת עם טכניקות זירור עדינות של הליכות רבות, אוכל חריף, ממשיכה קצת יוגה כל בוקר ומתלבטת אם לעבור לטכניקות מעט יותר אינטנסיביות של שיאצו או רפלקסולוגיה או לאפשר ללידה להתרחש בזמנה מבלי לדחוק בה. בבית חולים במעקב של הריון עודף כבר מתחילים להציע סטריפינג וכו' וכל כך הייתי רוצה להמנע מכך. ממשיכה לפנטז על לידה טבעית שתבוא בזמנה (אבל במהירה, כן? ) ולחשוש שבגלל העיקוב זה לא יתאפשר. שנזכה לשמוע ולבשר בשורות טובות.

[מורןןןן*]

שנה וחצי אחרי ההודעה האחרונה פה, ובעידן של קבוצות פייסבוק ( שאין לי)..מנסה את מזלי. וגם אם כותבת לעצמי, עדיין נחמד להעלות על הכתב את הדברים בצורה מסודרת, פחות או יותר. הריון ראשון, שבוע 41+4 עם תוכניות ללדת בבית. יש מיילדת, דולה, ברכה, סדיניות, ויטמין קיי באמפולות ומה לא? צירים. אחרי שבוע 42 כבר אסור למיילדת מורשת לקבל לידות בית, אז יש גם דד ליין שמוסיף לחץ על לחץ. ההריון הלך מעולה, והוא תקין..וכמו רבות לפניי הייתי בטוחה שכבר אלד מזמן. ניסיתי כמעט את כל "הזירוזים" הטבעיים הקיימים..ומתחילה לאבד את הסבלנות ואת מצב הרוח. הייתי כבר שלוש פעמים בניטור באיכלוב. פעמייים הם היו נחמדים וסימפטיים, והיום כבר היו הרבה פחות והתחילו עם הפחדות.
בקיצור, מקוים לטוב ובנתיים מנסים לשמור על מורל גבוה.

[אמאבפעםהשלישית*]

מצטרפת למנסות את סגולת העמוד שבוע 39 פלוס 3, עם פתיחה של 2 מחיקה 80 וצירים לא סדירים מזה שבוע וחצי.
בעיקר מנסה להכיל את חוסר הסבלנות של עצמי, והציפייה שהלידה כבר תהיה מאחורי. הייתי בטוחה לפני כשבוע וקצת שהכל מתחיל, והציפייה הזו עשתה דברים לא חיוביים לסבלנות שלי.
בכל אופן לקרוא את השרשור הזה נתן לי המון כוחות ואמונה שהכל בסדר והתינוק יבוא כשיהיה בשל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה קשה! שבוע 40+4 מחכה ומחכה כלום לא זז. קבעו זירוז לעוד 3 ימים! מפחדת מתוסכלת לא רוצה ולא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד.. ניסיתי את כל הזירוזים האפשריים כלום לא עוזר. מה עושים?

[אחות_של_הריונית*]

הי!
למישהו יש המלצות למדקרת לזירוז באזור מודיעין?
)אם ממכבי אפילו עוד יותר טוב)
תודה!

[אולגה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממש מקווה שהכתיבה כאן תעזור לי, כמו שעזרה לבנות אחרות...
שבוע 40+4, יש מחיקה ופתיחה קטנטנה שלא משתנה כבר שבוע... לחוצה , כי העוברית כבר לא קלה והסיכונים עולים והפחד הכי גדול שלי זה להגיע לניתוח קיסרי...
מוזר שבשתי הלידות הקודמות ילדתי בשבוע 40 בדיוק... ועכשיו זה מתעכב...
הזירוזים הטבעיים לא עזרו.. עייפה מצירים לא סדירים שבאים וחולפים להם כאילו לא היו...
מתה ללדת כבר, הלוואי והלידה תתחיל כבר.

[תמר*]

שבת שלום ובוקר טוב,
שבוע 41+4, מתחילה לאבד את שפיות דעתי... לבתי בת השלוש יש אבעבועות רוח ולא ישנו כל הלילה. אני רוצה ללדת היום אבל מפחדת. מפחדת מהכל אבל גם שלא אוכל לטפל בבתי ובתינוק במקביל.
היה לי לילה כל כך קשה שהמצב גרר אותי לריב צעקות עם בן זוגי ועכשיו אנחנו גם לא מדברים... בטח לא עוזר ללידה. קשה להחליט מה נכון לעשות והכי קשה שאני מרגישה אשמה שלא יולדת, כי מפחדת וכו'... גם את הבת שלי ילדתי בשבוע 42 בבית לאחר זירוז מיילדת מדקרת עם אחוזי הצלחה גבוהים. כל כך רציתי שהלידה הזו תתפתח באופן טבעי, שתהיה לי חוויה מתקנת. זו תהיה הלידה האחרונה שלי ונכון שהלידה היא לא המטרה אלא התינוק הבריא והשלם שיגיע בע"ה. ועדיין... כותבת כאן כי הרבה מעידות שעצם הכתיבה ככל הנראה סייעה להתקדמות הלידה אז מנסה את מזלי ומאחלת לכולנו, לידה קלה, בידיים מלאות. והרבה אמונה בנו ובגוף שלנו שיודע ללדת. שנולד יודע ללדת. ברוכות תהיו

[בלבוסטה*]

וואו
להוריד את הכובע בפנייך
כל כך לא קל ומתסכל
ומצד שני שמחה בפתח, אבל מי כמונו שבט נשים גם יחד יודעות שזו שמחה שיש בה הרבה הקרבה וקושי
אשמה שאת לא יולדת זו תחושה קשה אבל למה בעצם?
זה ממש לגיטימי מי תרצה ללדת עם פעוטה בבית חולה באבעבועות בתקופה גם ככה מעיקה
אין לי עצות לתת
אני הייתי בצד השני שהייתי חייבת למשוך הריון כמה שיותר בגלל הריון בסיכון גבוה וכדי להימנע מלידה מוקדמת כל יום שעבר היה הישג
אני זוכרת לא פעם שחשתי בתור לאלוטראסאונד היומי כל בוקר האשפוז ולצידי נשים כמוך שחצו את שבוע 40 ושתינו כל אחת ותקוותיה המיוחדות
ובסוף מה שצריך לקרות קורה בדברים האלה
גם אם זרוז או לא, זה קורה כשאצלך ברור שזה יקרה
אני שולחת לך חיבוק ענק ושלווה, בריאות מהירה לקטנה, שיהיה לך כח ותשוקה ללדת בשעה טובה בזמן ובקצב שתרצי בקלות ובשמחה ובבריאות שלמה
אמן

[אמא_של_מוש*]

נשות באופן היקרות,
אשמח לתפילותכן ולהתכווננותכן @}
שבוע 40+6 והרופאים לוחצים עלי לזירוז...

אהוב של אמא,
אני מחכה לך, אבא מחכה לך, מוש ומושית מצפים לך.
כולנו מחכים לפגוש אותך בלב אוהב ובזרועות פתוחות.
מחכה לחבק אותך, ללטף אותך, לנשק אותך, להריח אותך, להניק אותך, ללחוש לך באוזן כמה חיכינו לך ואיזה כייף שאתה כבר פה איתנו.
אני מזמנת לנו היישר מהקודשא בריכו לידה קלה ומהירה וידיים מלאות בקרוב ממש ממש.

[מזמור_לילה*]

איתך בהתכוונות @}

[מומינאמא*]

איתך במחשבה ובכוונה

[בלבוסטה*]

וואו אמא של מוש
איזה יופי!
איתך בהתכוונות
בקרוב מאוד שיבוא בקלות ובשמחה ובבריאות
אמן

[יולי_קו]

אמן ואמן @}

[אמא_של_מוש*]

תודה יקרות @}

[כשאת_נהר*]

מתפללת איתכם

[יולי_קו]

בשעה טובה ובידיים מלאות @}

[יולי_קו]

@}

[מלכה*]

|נר|

[פלוני*]

אחולים טובים מכל הלב

[פלוני_אלמונית*]

2023