הצילו אירוע משפחתי מתקרב

[אנונימית*]

שלום לכולם!
ביום חמישי מתחתנת אחות של בעלי. אני מאד חוששת מהאירוע מכמה סיבות:
א. אני לא יודעת איך הבן שלי (בן שנה ושלושה חודשים) יתנהג .הוא לא רגיל לרעש והמון אנשים. האירוע מתחיל מאוחר 19:30 וחופה ב
21:00
בד"כ הוא הולך לישון ב20:30 או 21:00
ב. הסיבה השניה לחשש שלי היא נסיון רע מאירוע משפחתי קודם שהתרחש, כאשר בני היה בן 9 חודשים. הוא הגיב אז ממש רע והתחיל לבכות
ואז סבתא של בעלי אמרה שאני לא יודעת להרגיע אותו ודרשה לקחת אותו, כדי להרגיע. כמובן שאני לא הסכמתי לזה ואז היא התחילה לריב איתי
ואני ביקשתי מבעלי לחזור הביתה וכך זה נגמר.

הסיפור עם סבתא של בעלי זה נושא לדף נפרד, אבל אני מאוד לא רוצה שהסיפור הזה וכל האי נעימות יחזרו גם הפעם.

מאוד אמח לתגובות, המלצות ותובנות.

[פריחה_והתחדשות*]

אל תקחי אותו וזהו.

[תבשיל_קדרה*]

מהנסיון שלי - קל לילדים יותר אם מגיעים למקום בהתחלה (ראשונים-ראשונים).
ככה תספיקו להגיד שלום לחתן-כלה, להגיד שלום לאורחים שחשובים לכם, ולראות את החופה.
אח"כ - אם יהיה צורך - תלכו הביתה. לא חייבים להשאר לקינוח.

לנו קורה הרבה שאני יוצאת עם ילדים/פעוטות/תינוקות לדשא כדי להיניק או סתם לנשום אוויר.
סביר שתצליחי למצוא פינה שקטנה לגמרי (מחוץ להמולה ורחוק ממנה) בשביל לנסות להרדים אותו אחרי החופה, ואז שום דבר (ואף אחד) לא יפריע לו לישון ולכם לרקוד.
אם את חוששת מ"חטיפות" - העזרי במנשא.
ואולי, בעדינות, תמנעי מלהסתובב ליד הסבתא.

היי אופטימית, ספרי לילד מראש מה הולך לקרות, את מי תפגשו. (האם הוא מכיר היטב את הורי בעלך? את אחותו?)

[נעמה*]

אל תקחי אותו וזהו.
לא תמיד אפשרי.

לא יכולה לתת עצות. אנחנו באותה תסבוכת עם שתי חתונות החודש ובת 4 חודשים.
למזלי אין אצלנו את הסבתא.
אני הייתי מנסה לשמור ממנה מרחק כל האירוע ומכינה את בעלי לעמוד לצידי במקרה ויהיה שידור חוזר של האירוע האחרון.

[חן_נושי*]

אולי כדאי לבוא בשתי מכוניות - אם זה אפשרי - כדי שאם יהיו "צרות" תוכלי לנסוע חזרה מבלי לשבש לבעלך (אחי הכלה) את הערב...

חוץ מזה באמת כדאי להכין את הילד ולהסביר לו מה הולך להיות - כולל שיהיו הרבה אנשים ומוסיקה רועשת וכו', אבל ברוח טובה ולא בהפחדות...

סביר שתצליחי למצוא פינה שקטנה לגמרי (מחוץ להמולה ורחוק ממנה) בשביל לנסות להרדים אותו אחרי החופה, ואז שום דבר (ואף אחד) לא יפריע לו לישון ולכם לרקוד.
גם אני חושבת. האם הורייך מוזמנים לאירוע? או מישהו שאת מרגישה איתו נוח אחר? אפשר להיעזר גם במשפחה המורחבת, הרי לא כולם כמו הסבתא ההיא...

ובכלל - מה שהיה לפני יותר מחצי שנה לא חייב לחזור על עצמו. יכול להיות שהחוויה תהיה הרבה יותר נעימה. תבואי עם המחשבה הזאת...
ותתרחקי מהסבתא!

בהצלחה ומזל טוב.

[לי_אורה*]

לדעתי, יש סיבות רבות מדוע לא כדאי לקחת תינוק\ת לאירועים שכאלה: הרבה אנשים זרים, הרבה רעש, הרבה עשן סיגריות, ואם יש גם די ג'י אז בכלל קטסטרופה. עצתי היא שבעלך ילך לחתונה של אחותו בלעדייך, ואת תישארי בבית עם התינוק. את יכולה ללכת לבקר את הכלה לפני החתונה או אחריה, להביא לה מתנה אישית, להסביר לה מדוע את לא יכולה לבוא. או את יכולה להתקשר לכלה ולהסביר לה ולהבטיח לבוא לבקר (עם בנך או בלעדיו) ולתת לה מתנה באופן אישי. ואם את חוששת מ"מה יאמרו" - אז הנה, בפעם הקודמת גם הלכת, גם זה היה קשה לבנך, וגם היתה מי שאמרה.

שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחרי לנהוג.

[מא_צ'י*]

עוד רעיונות אולי תמצאי כאן:
האם לקחת תינוק לחתונה

<אין לי רעיונות, אז מקשרת קישורים>

[מיכלול_ה*]

וגם יש את הדף שפתחתי בנושא מתי עזבתן לראשונה תינוק ישן לבדו

[מיכלול_ה*]

אפרופו אחרי ההתלבטיות שלי שעליהן כתבתי בדף ההוא, בסוף לקחתי את הבת שלי איתי לחתונה. היא די נהנתה, אבל החתונה היתה לידי הים ואנחנו לא הבאנו לה בגדים חמים מספיק והאי הצטננה וחלתה.

[חוה_ש*]

אולי תדברי עם הכלה? תשאלי אותה מה היא מעדיפה נוכחות שלכם שעלולה להיות כרוכה בהפרעות או העדרות שלכם?
אצלנו בקהילה היו הרבה חתונות השנה ולכולם היה ברור שבאים עם הילדים ושיש לזה מחיר שכדאי לשלם אותו. כשאני הולכת לאירועים האלה אני מורידה מעצמי ציפיות אני באה עם התנאי שיש לי ילדה ושהאירוע לא במאה האחוז מתאים לה. אני לא תמיד מצליחה להיות בכל החופה, לא שומעת את כל הברכות, לא רואה את ההופעות השוות - כמובן שאני ובן זוגי מתחלקים בזה וכמובן שעוד אנשים נמצאים איתה בחלק מהאירוע אבל כשהיא עייפה וצריך ללכת אנחנו מתקפלים גם אם לא רקדנו אפילו קצת.
עוד משהו אולי תנסי ללכת למקום למקום של האירוע לפני כדי לדעת לאן אתם יכולים לטייל שם, איפה יש פינה שקטה שאפשר לנוח בה כשצריך, האם יש או אין שם אטרקציות מענינות כמו בריכה עם דגים או משהו כזה. אם תהיה לך יותר אינפורמציה תבואי יותר רגועה וזה יעזור לכולכם.
לי תמיד יוצא להגיע למקומות של אירועים לפני כי אני מסדרת את הפרחים ברוב החתונות שאני הולכת אליהן אז אני מכירה את השטח וזה עוזר לי אחר כך באירוע.
עוד התראגנות של לפני זה לבדוק את עניין האוכל. במידה ואתם חושבים שלא יהיה לו מה לאכול שם כדאי להביא מהבית. זה נכון לכל גיל. לפני כמה חודשים הייתי בחתונה עם תפריט צמחוני והיה שם ילד בן שבע שלא מצא מה לאכול הוא היה רעב והיה לו קשה בסוף אמא שלו נסעה וקנתה לו משהו לאכול

[מניקה*]

נראה לי שהתחושות שאת מעלה מוכרות לי.
כמה מחשבות שעזרו לי הנות יותר מאירועים כאלה:

• חשיבה חיובית: תניחי שיהיה בסדר; בנך יצא לאויר העולם ומסוגל להתמודד.
• תסמכי על עצמך שבמידה ויהיה קושי תמצאי את הדרך המתאימה לכם להתמודד.
• המשימה לוקחת כמה שמקדישים לה - תתארגנו, תיסעו, תהיו שם שעתיים שלוש - ותחזרו הביתה.

חבל לסבול כמה ימים מראש בשביל משהו של כמה שעות...

• עצה שקיבלתי כאן באתר לבעיה אחרת וממש שינתה את חיינו:

לדבר עם הילד! הוא מבין הרבה יותר ממה שנדמה.
תספרי לו שבעוד כמה ימים יהיה ערב שונה... מסיבה... מוזיקה... הרבה אנשים...
תגידי לו שתהיו שם איתו, תחבקו אותו, תטיילו איתו...

• אני ממליצה על הספר התינוק יודע - עזר לי להבין ולהתמודד עם בכי ועם תגובות הסביבה.

יש כאן כאלו שחולקים על המלצה זו, גם אני לא הסכמתי עם כל רעיונות המחברת אבל למדתי המון מהספר.


לגבי הסיבה השניה לחשש מציעה לך להחליט שבאת להשתתף בשמחה (הכוונה - שאת שמחה)
הבן שלך והסביבה יחושו במסר שאת משדרת.
השתדלי להגיע רעננה ולחייך גם כשקשה - החיוך הוא בבחינת נבואה המגשימה את עצמה.

אנחנו בד"כ מוותרים על הנסיון לשבת ליד השולחן והולכים המון באירועים:
או שרצים אחרי הקטנה או שמטיילים איתה - הצטיידו בנעליים נוחות.

מקווה שתופתעי לטובה ותהני!

[מניקה*]

מצטערת שחזרתי על חלק עצות שכבר קיבלת - כתבתי לפני כמה שעות והוספתי רק עכשיו...

מצטרפת לעצות להשתדל להסתובב בחברת מי שנעים לך לידו. אם המשפחה שלך יהיו אולי יהיו לך לעזר.
באירועים בתוך אולם נעזרנו בחדר המשפחה (כדי להשיג אינטימיות לברוח מהרעש). כשנרדמה עשינו תורנויות.

[אנונימית*]

תודה רבה לכל המגיבות!
הבעיה שהמשפחה שלי לא בארץ, רק אחותי הקטנה פה והיא גם הולכת לחתונה.
אני מסכימה עם לי אורה שעדיף לא לקחת תינוק לחתונה, אלא להשאיר אותו בבית. פשוט אין לי עם מי להשאיר אותו.
התכנון שלי הוא להגיע לחופה ולעזוב אחריה. אנחנו נשארים לשון אצל משפחה של בעלי, מכיוון שאירוע באותה העיר.
גם זה לא משמח במיוחד, אבל אין ברירה.
האירוע ליד הים, אז אפשר לצאת החוצה ולהסתובב.
ניקח גם בגדים יותר חמים בשביל הבן - תודה על הרעיון מיכלול ה.
אני אשתדל להיות שמחה, למראות החשש ולמראות שיהיה בלתי אפשרי להתרחק מסבתא.
היא "חולה" על בן שלי.
מניקה - תודה על העצות. איפה ניתן להשיג ספר "התינוק יודע"?

[אמא_בגובה_דשא*]

אנחנו הולכים עם הבנות (שנה ורבע ושלוש) להמון ארועים.
אני תמיד מקפידה להכין אותן כמה ימים מראש:
"אנחנו נלך לחתונה של..."
"מה את רוצה ללבוש בחתונה? את השמלה הורודה או הכתומה?"
"את יודעת מי עוד יהיה בחתונה?"
וגם משתדלת לשים בבית מוזיקה מהסוג שיהיה בארוע ולרקוד איתן קצת-
ככה המוזיקה לא מבהילה אותן, אלא להפך-הן מזהות שירים מוכרים ורוצות לרקוד.
(מובן שרוקדים איתן בצד, ולא במרכז הרחבה, מחשש שידרסו )
כדאי לחשוב מראש על כל הסיטואציות האפשריות-
לקחת בגדים חמים, להביא סינור, וגם בגד להחלפה, כדאי גם להביא עגלה (גם אם הילד לא רגיל להיות בעגלה) כי לפעמים ילדים נרדמים, והאופציה של שינה על שורת כסאות לא תמיד נוחה במיוחד, להביא אטמי אוזניים למקרה שהמוזיקה תהיה בלתי נסבלת...

[רוח_ערב*]

עוד רעיון שיש לי חברה שביצעה אותו בחתונת אחותה -שזה די דומה, רוצים להיות בהכול וכו'. לקחת ביביסיטר לחתונה.
דמות מוכרת שעושה עליו לפעמים שמרטפות, שהיא לא אורחת בחתונה. אומנם שם בסוף הילדה היתה אנרגטית ושמחה, רקדה וקיפצצה ולביביסיטר לא היה כ"כ מה לעשות, היו עוד ילדים והילדה שיחקה איתם.
אצלי התחתן לפני שנה גיסי (האח של בעלי) והשמנדריק בכלל לא התיחס אלינו, כול הזמן רקד וקיפץ היה אז בן שנה וחצי ,התזמורת הפסיקה לנגן והוא המשיך לקפוץ וכשהחתונה נגמרה הוא שר כול הדרך הביתה ולקח לו עוד הרבה זמן עד שנרדם לעומת הוריו השפוכים...
ושוב ההמלצה לקחת עגלה, בגדים חגיגים להחלפה (הרי אם לא היינו מביאים הוא היה מתלכלך על ההתחלה בקבלת הפנים.. ) פיגמה ללפני שנוסעים הביתה וכו'

[אנונימית*]

תודה לכל המגיבות - מנסה לחשוב חיובי, אבל בינתיים לא כל כך יוצא. כעס ישן עולה מתוכי...
ועוד אני צריכה להשאר שם לישון בלילה, מכיוון שאני לא נוהגת ובן זוגי חייב להשאר שם עד הסוף
מקווה לברוח משם כמה שיותר מהר ביום שישי.

[אנונימית*]

לצערי אין לנו ביביסיטר ואם היה הייתי משאירה את הבן איתה בבית. רוח ערב תודה על הרעיון.

[אביב_חדש*]

אנחנו היינו בחינה של אחי לפני יומיים. הגענו באיחור ולילדים היה קשה להיכנס לחגיגה ולהפשיר, אבל ברגע שהגענו הם היו חלק מהחגיגה (ועוד איזו חגיגה... חבל שאני לא תימניה).
לחתונה של אחותי לפני שנה הגענו מוקדם מאוד כשלא היה אף אחד. הקטן היה בן 9 חודשים, היה לו זמן להתרגל למקום שהתמלא לאט לאט באנשים ולכן לא היה מבהיל. רוב הזמן היה במנשא על הגב, כך שלא הפריע לו כשרקדתי, או לא הפריע לי... הקטנה שהיתה כמעט בת שלוש היתה האחרונה שסגרה את רחב הריקודים. הגדולים נרדמו על הספסלים וחשוב מאוד להתארגן למקום שינה ואפילו שמיכה דקה.

[אנונימית*]

תודה על העצה ושיטוף אביב חדש.
רוצה לעדכן את כל המגיבות - בסוף בני ואני נשארנו בבית, מכיוון שהיה לו חום, כנרא בגלל השיניים.
אני אפילו קצת התאכזבתי שאנחנו לא הולכים, מקווה שתינוקי ירגיש טוב כמה שיותר מהר וחתונה אפשר לראות בוידאו.
תודה ענקית לכל הכותבות, הצעתם המון טיפים שאשתמש בהם בעתיד{@

[אנונימית*]

שלום לכולם!
עוד לא הספקתי לשכוח את הדאגות וחששות מאירוע קודם ואז מגיעה הזמנה מחברה לאירוע נוסף. היא חוגגת יום הולדת של בנה (בן שנה) במסעדה.
אני חייבת לציין שמצבינו כלכלי כרגע לא כל כך טוב. רק בן זוגי עובד ואני בבית עם תינוק. הוצאנו גם המון כסף החודש על חתונה של גיסתי (מתנה + בגדים לחתונה). אני גם חייבת לטפל בשיניים דחוף - כנראה טיפול שורש שזה גם סכום מאד מכובד, לכן ממש לא מתאים לי החודש אירוע נוסף.
אני מעדיפה לבקר את החברה בבית ולהביא מתנה לבנה, במקום ללכת למסעדה ולהוציא סכום כפול על המנות.
אני חוששת מתגובתה, אני לא רוצה להעליב אותה וגם לא יכולה לבואו. מטלבתת מה לעשות ואיך להגיד לה את זה.
מאוד אשמח לתגובות, המלצות ותובנות.
תודה מראש לכל המגיבות.

[מיכלול_ה*]

אני חושבת שאם את אוהבת את חברתך את צריכה להיות כנה ולהרגיש חופשיה להגיד לה את מה שכתבת פה. למשל משהו כזה: "את יודעת שאני מאוד אוהבת אותך ושמחה בשמחתך על כך שלפני שנה הפכת לאמא אבל כרגע אני במצב כלכלי כזה שלא מאפשר לי להוציא כסף על בילוי במסעדה, במקום אני אשמח להפגש איתך בבית ולהביא עוגה שאני אכין". אם היא חברה שלך אני לא חושבת שהיא תעלב. ואם היא תעלב זו זכותה.
אני מציעה לך לחקור מה קשה לך בשיחה איתה, והאם יש לך קושי להגיד את אשר על ליבך גם עם אנשים אחרים. את יכולה לקרוא גם את הגיליון האחרון של באופן טבעי שהנושא שלו היה "מה יגידו?"
ולגבי מתנות, מי אמר שצריך להביא מתנה קנויה לתינוק בן שנה? למה שלא תביאי משהו שעשית לבד? וזה לא חייב להיות משהו קשה לעשייה, לדוגמא אפשר להביא קופסת נעליים עם חריץ באמצע ומקלות שניתן להכניס בחריץ. מניסיון של כמה תינוקות זה משחק מעולה.

[אנונימית*]

מיכלול ה, תודה על התגובה גם אני חושבת כמוך שאני
צריכה להיות כנה ולהרגיש חופשיה להגיד לה פשוט מאד קשה לי לא לעשות את מה שמצפים ממני לעשות, ללכת בדרך שלי, למראות הכל. כנראה זה החינוך מהבית - אבא שלי איש קשה ושתלטן שהייתי חייבת לעשות הכל בדרכו וכשלא עשיתי אז הוא היה צועק, מעליב ונותן מכות לעתים.
עצוב מאד להזכר בזה, אך אני מבינה שהרבה מהבעיות שלי הם משם.
מנסה לעבוד על עצמי, להשתחרר, להיות אדם עצמאי והדרך עוד ארוכה. האתר הזה מאד עוזר לי להסתכל אחרת על החיים ועל עצמי.
תודה לכם מכל הלב!

[אמא_נמרה*]

שלום אנונימית,
אני מסכימה שלפעמים קשה לומר את הסיבה האמיתית בחופשיות ובכנות. את יכולה לומר שאת לא יכולה להגיע לכל הארוע אבל תגיעי לקינוחים (ואז תנשנשי מכולם, הרי האוכל הוא לא העיקר).

מתנה לתינוק - אני מאלה שלא קונות מתנות לתינוקות, אלא אם כן זה משהו שהאמא ביקשה במפורש. אני מבינה משהו של תשומת לב לאמא (שהיא אמא כבר שנה שלמה!). גם מתנה לאמא לא תריכה להיות יקרה או קנויה, זה יכול להיות מעשה ידייך, או מחברת יפה שבה תרשום את עלילות הילד בשנתו השניה...

<למה חוגגים יום הולדת לתינוקות/ילדים במסעדה? >

[אנונימית*]

תודה על העצות אמא נמרה!
הם חוגגים את זה במסעדה כנראה מכמה סיבות:
א. רוצים לחגגוג כי זה גיל שנה, זה כמו ציון דרך.
ב. רוצים להזמין הרבה אנשים ולא רוצים לבשל ולהכין אוכל בבית וגם אין מספיק מקום לכולם בדירה.

[אמא_כבר_גדולה*]

מה דעתכן? הבן שלי בן שנתיים ו-5.מעולם לא עזבתי ללילה. כמובן שהיו פעמים בחודשים האחרונים (מאז שנגמל מציצי) ,שאבא הרדים, אבל אף פעם לא נעדרנו ללילה. בקרוב אני אמורה ללדת.חלק מהחחשות שלי הן מה יהיה בהעדרי?מה יקרה אם אלעד אחה"צ ומישהו שהוא לא אבא יצטרך להתמודד עם הרדמה. איך הבן שלי יעבור את זה?
הוא לא מאוד קשור לסבים ולמעשה מעולם לא שהה עימם לבד. המפגשים שלו איתם הם אחת לשבועיים/שלושה למס' שעות ותמיד אנחנו נוכחים. יש דודים קרובים וזו האופציה ללידה, אבל אני חוששת. תגידו לי שיהיה בסדר...ספרו איך זה אצלכן.אני כ"כ לא מרגישה בטוח להשאיר אותו לזמן ממושך בלי שאני שם.

[מנסה_לעזור*]

תגבירו את תדירות הפגישות עם ה'כוננים' שלכם כך שההיכרות תהיה קרובה יותר. הנחי אותם להיות עם הילד ועבורו כמו שהוא רוצה והבהירי להם שהם לא המחנכים ולא צריכים לעשות את הדברים כמוכם אלא לתת לו good time. מנסיון שלי - הילדים מאוד מרוצים ומיום-יומיים של תשומת לב ו'פינוק מרוכז' לא נגרם כל נזק:-D

[אנה_בי*]

ש אני ילדתי את הבן הקטן היינו חדשים לגמרי במקום בו אנחנו גרים ולא ממש הכרנו אנשים. קבענו עם אחת השכנות הקרובות יותר שהיא תשמור על הילד הגדול שהיה אז שנה וארבע אבל כשהתחילו הצירים היא לא הייתה בבית ובסוף פנינו למישהי אחרת שאותה הכרנו ממש-ממש קצת והיה בסדר גמור.
מניסיוני, ילדים יודעים להסתדר לפעמים יותר טוב ממשאנחנו חושבים. תסמכו על הילד.

[אוד_ליה*]

מניסיוני, ילדים יודעים להסתדר לפעמים יותר טוב ממשאנחנו חושבים. תסמכו על הילד.
כשאני ילדתי הגדול היה בן שנה וחצי בערך, הייתי אצל המיילדת מהבוקר ועד לבוקר שאחריו. גם אצלנו זו הייתה פעם ראשונה (ואחרונה) שהיה בלעדינו כל הלילה. ואנחנו גם ישנים במשותף ורגיל לישון רק איתנו.
הוא הסתדר. נשאר עם דוד שלו (אנחנו גרים ביחידת דיור אצל ההורים אבל הם היו בחו"ל). בכל מקרה הדוד שמר עליו לבד אולי פעם- פעמיים בשנה וחצי שהוא חי, וגם זה היה למעט שעות, אבל הוא גר בבית אז הילד מכיר אותו. באותו היום הכל הסתדר. בלידה (במיוחד שניה נראה לי) גם ככה מספיק דאגות, תורידי לך אחת...

[אילה_א*]

לפני חודש בדיוק שמרתי על שני ילדים שנולדה להם לבן אחות ולבת חצי אחות . הבן מכיר אותי מכל יום הבת פגשה אותי פעם אחת לפני כן בערב הקודם (הייתה לי הרגשה אז התעקשתי לקפוץ שהיא תדע מי אני ) והיה ממש ממש בסדר עם שניהם והייתי שם 30 שעות בערך כי זה התחיל ב2 בלילה והסתבך . אין לך מה לדאוג רק לזכור לקנות לו מתנה יפה שהאחות הביאה לו כי אני עד היום זוכרת את הבובה שאחי הביא לי כשהוא נולד ואחי הבכור זוכר את האוטו האדום שאני (בלי להתכוון 9 הבאתי לו מבית החולים .

[אמא_כבר_גדולה*]

תודה עודדתן אותי
בעיקר אני צריכה להפנים את החלק של "לסמוך על הילד".אני באמת מאמינה בזה

[קט_קטית*]

אין לך מה לדאוג רק לזכור לקנות לו מתנה יפה שהאחות הביאה לו כי אני עד היום זוכרת את הבובה שאחי הביא לי כשהוא נולד

ילד בערך בן 7 בא לבקר את אמא שלו ואת אחיו החדש בבית יולדות בו שהיתי. הביאו לבכור רובוט ענק, אמרו - מתנה מאחיך.
הגדול מצביע על התינוק ושואל : זה?! הביא לי ת'רובוט? ומאיפה היה לו כסף?

(התרחש בחדר אוכל, הרס את כל היולדות מצחוק. פייר - צודק)

[גברת_פלפלת*]

זה?! הביא לי ת'רובוט? ומאיפה היה לו כסף?
LOL