הפרוייקט של סנדרה

[סנדרה*]

הדף הזה הוא תוכנית ריאליטי. החלטתי להקים אותו כחלק ממאמץ אמיתי וכן בחיי, להלחם על המסגרת הזוגית, אותה טפחתי עם אהובי שנתיים וחודש. הקשר הוא פרק ב', בה מוערבים 3 ילדים וקשר זוגי אחד הנלחם על שפיותו. הייתי לאחר הגירושין בשתי מערכות יחסים ארוכות ומשמעותיות, ובקשר האחרון עם הפרידה קבעתי לעצמי כי לא אנדוד עוד,כי הקשר הבא יהיה הקשר של חיי, עליו לא אוותר. הגבר הנכון מבחינתי הגיע רכוב על גביי אותה מחשבה.

החיים כידוע בנויים מדפוסים, והנה המהלך שהתרחש בשתי מערכות היחסים הקודמות חזר: התאהבות, מגורים משותפים קושי להתמודד, עם ריחות פרידה קשים באוויר.

הפעם בניגוד לפעמים הקודמות עברתי תהליך מחשבתי רדקלי, שקוויתי שיכין אותי למהלך אחר, עכשיו זו שעת מבחן, שעת מלחמה על הבית. אני נלחמת על הקשר עם כל מה שידעתי ולמדתי,אני הולכת לערוך שינויים מרחיקיי לכת בחיי כדי להגן בגופי ובנפשי על הקשר. יהיו כאלה המשקפים גם קול בתוכי, שיגידו מה זה ההתבטלות הזו אל מול בן הזוג שיקבל אותך כמו שאת. עם כל כאב ההסתכלות במראה, אני יודעת שבן זוגי מקטרג בדיוק את אותן תכונות בי, החוסמות אותי מהתפתחות., הוא בביקורתיות הנוקבת שלו לעיתים באכזריות, מפלס לי את הגישה לאור ולחמצן. You have to be cruel to be kind.

זהו אימון עצמי לשינויים רדיקליים, האומץ לשנות. מלקנות תנור חדש, עד להחליף מלתחה וללמוד רטוריקה, היום אני מתחילה. תחזיקו לי אצבעות.

[עץ_לי_מון*]

מקשיבה בעניין. בהצלחה במסע

[יוליקו*]

בהצלחה!

[א_ל_א_ן*]

מחזיקה אצבעות. בהצלחה

[סנדרה*]

המון תודה על התגובות... אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שעלתה לי תוך כדי ההליכת בוקר שלי... הד התגובה שלכם, העדות הזו של התהליך שלמעשה כבר התחיל, הוא הדלק לשינוי ולהתפתחות אותם אני מבקשת לייצר. איינשטיין טען כי העין משנה את מבנה החלקיקים באופן אנרגטי. אני מאמינה באמונה שלמה שזה אכן כך, גם מבלי לבקר במעבדה. אני מבקשת הארות ותגובות, גם אם אינן פוליטיקלי קורקט.
השינוי אותו אני מבקשת לעשות תחום בזמן, יש לי ארבע חודשים, עד שחוזה השכירות שלנו מסתיים, לכן הצומת שלפניי מובנית. הזמן לשינוי קצוב.

הנושא המרכזי ביותר שבעייני מהווה אבן נגף בקשר, הוא כמו שבן זוגי מגדיר זאת "פיזור מחשבתי". רובכם אולי תרימו גבה, משתי סיבות...ראשית, על פניו אני נשמעת בן אדם דיי סדור, שנית למה זה מפריע בכלל? אז אתחיל מכך שתלונתו מובינת לי לחלוטין. ככל שאדם נדרש להתעסק בעניינים מורכבים יותר, מידת היעילות הנדרשת מחשבתית עולה בהתאמה. הגבר שלי, שאיפותיו ועיסוקו ממוקמים בקצהו העליון של הגרף, כך גם שאיפותיי. היומן שאני מנהלת, מלא באי בהירויות, סיכומים לא פעם אינם יוצאים לפועל, דחיינותי קיימת, אייני מקשיבה מספיק ותשומת הלב לפרטים שלי אינה מספיקה- בכלליות בסולם הדיוק אני באיזור 6-7 .על מנת שאוכל להפוך את שאיפותיי המגלומניות לברות השגה, עליי לעלות בלאו הכי ברמת הריכוז והאירגון לכן, אישי מעניק לי בחינם "רמזים לגאולה", וזה כואב. השאלה איך עושים את זה? רעיונות???

[מיכל*]

אני מבינה שיש לך שאיפות גבוהות, ושאת לא מצליחה לממש אותן עקב חוסר דיוק, ריכוז, הקשבה ויעילות.
אבל איך זה קשור לקשר הזוגי?
(אם בא לך לענות. ביקשת תגובות והארות..)

[ענת*]

אני גם עוקבת בעניין, שלא לומר במתח.

עוררת בי הזדהות עצומה, כאילו אני כתבתי את המילים שלך.
אגב, מה זה פיזור מחשבתי? האם הוא נובע מחוסר אכפתיות כלפי המטרות או כלפי בן הזוג?! ברור שלא. פיזור מחשבתי הוא בעיה שלא אמורה להיות קשורה בזוגיות. האם אפשר לתקן אותה בגלל לחץ של בן הזוג?

עליי לעלות בלאו הכי ברמת הריכוז והאירגון
שמעת על סדנאות סדר ואירגון בחיים ובבית של בשמת א ? שווה לבדוק אם זה מדבר אליך.

(גילוי נאות: זה קצת מרגיז אותי, הפרוייקט הזה. גם כי מזדהה כאמור. ואני סקפטית לגבי היכולת לשנות דברים מהותיים בעצמך, כדי שזוגיות תצליח. אבל אולי בגלל זה לא הצלחתי? אולי את פורצת דרך חדשה ששווה לנו להכיר?
אולי את אישה חזקה ונבונה ונכנסת לפרוייקט ברוח יצירתית, ובלי קורבנות או הנמכה עצמית, להפך.)

אנא המשיכי לשתף. ותודה

[עץ_לי_מון*]

איך עושים את זה?
מזדהה מאד עם השאלה..
מגלה שאצלי, לפחות כרגע, סדר וארגון נובעים באבעיות כשאני עושה דברים שאני באמת רוצה לעשות. הבלאגן מתחיל כשאני עושה דברים שאני רוצה לרצות, או אמורה לאהוב, אבל ממש לא בא לי עליהם...
ואז אני כבר לא בטוחה שאי סדר הוא מטרד מעצבן, אולי הוא בעצם דגל שמורם כשאני לא באמת אני.
מה את אומרת, מרי פופינס?

[בשמת_א*]

(הו הו, הוזמנתי להיכנס ומה אני מוצאת? [-: )

קודם כל בהצלחה לך! אני עוקבת מעכשיו בתמיכה.

ואני סקפטית לגבי היכולת לשנות דברים מהותיים בעצמך, כדי שזוגיות תצליח
המממ.
נראה לי שיש פה דילוג על שלבים. אני אכניס את השלבים החסרים, ונראה אם זה ישפר את ניסוח המטרה, אוקיי?
שלב א': שינוי דברים מהותיים בעצמי, שאני בעצמי רוצה לשנות כדי להפוך את עצמי למהדורה טובה יותר של עצמי, וגם כדי שיהיה לי יותר טוב בחיים, וגם כדי שאני אוכל להשיג את המטרות והחלומות שלי .
שלב ב': אחת התוצאות של השינויים המהותיים בעצמי תהיה, שגם הזוגיות שלי תהיה מוצלחת יותר

את שלב ב' אפשר לעשות תוך כדי א' (כלומר, לעשות את השינויים בתוך זוגיות קיימת) או אחרי א' (כלומר, קודם עושים את השינויים, ואחר כך, כשאת מוצאת את עצמך "מי שתמיד רציתי להיות וידעתי שהיא מתחבאת בתוכי ועכשיו היא יצאה לאור" - אז מחפשים את הזוגיות שמתאימה לאישיות החדשה והקורנת).

אם עושים את ב' תוך כדי א' יש סיכון מסוים ויש רווח מסוים.
הסיכון הוא, שבסוף התהליך תגלי שהזוגיות הזאת לא מתאימה למי שאת באמת, שהיא היתה תוצאה של השריטות שלך, שזו לא אהבה אמיתית, ותיפרדי. אבל לפחות תיפרדי ממקום שלם בעצמו ולא ממקום שחושב שאת לא מספיק טובה.
הרווח הוא, שיש זוגיות ואם שלב א' יתרום לה, אז תהיה זוגיות עמוקה וחזקה יותר.

בכל מקרה שאנחנו הולכים לעשות שינויים מהותיים בעצמנו, הבסיס לשינוי הוא חוסר אהבה עצמית (=חוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית וכו' וכו', יש לזה הרבה צורות ביטוי).
לכן, השינוי חייב להיות חיובי. אם אנחנו נלמד לאהוב את עצמנו, הרווחנו הכל.

ענת, אני חושבת שמה שאת חוששת ממנו הוא שינויים מהותיים שהם לא "לטובת עצמי ומתוך המטרות של עצמי" אלא ניסיון של האשה להתאים את עצמה למה שנדמה לה שבן הזוג רוצה ממנה, או למה שהוא דורש ממנה באופן מפורש. הסוג השני הוא אכן בעייתי ביותר ולא רצוי.

אבל אם אני לא טועה, מה שסנדרה אומרת הוא, שכל הדברים שבן זוגה מבקר אותה עליהם, הם בדיוק הדברים שבעצם גם היא רוצה לשנות...
אם טעיתי, מוזמנים לתקן אותי.

(את השם סנדרה אני אוהבת מאז "ילדי הטירה הגדולה" (-: ).

[סנדרה*]

וואו, תודה על התגובות המאתגרות...
_אני מבינה שיש לך שאיפות גבוהות, ושאת לא מצליחה לממש אותן עקב חוסר דיוק, ריכוז, הקשבה ויעילות.
אבל איך זה קשור לקשר הזוגי?_
אוקיי, הגבר שלי הוא אדם מדוייק ומצליח, ובחיים הזוגיים ביננו תובעני ברמות הדיוק וההקשבה לפרטים. זה ניכר ברמת אירוח הנדרשת בבית, זה ניכר באוכל, בגינון, בחינוך לילדים עד אפילו הקניות בסופר החייבות לכלול הכל, מבלי להחסיר מלפפונים ברמה הנדרשת לשבוע כולו- אם זה לא כך, זה מעלה לו את הפיוז. באמירה רחבה יותר, האדם המנהל עסק עצמאי בקפידה, ינהל את מטבחו ובייתו בקפידה, אדם מפוזר בבייתו סביר, שהעסק שלו ילקה באותם החסרונות בדיוק.
המחשב המרכזי הוא הוליסטי, הוא אינו מבחין בין חדריי המציאויות.

_עוררת בי הזדהות עצומה, כאילו אני כתבתי את המילים שלך.
אגב, מה זה פיזור מחשבתי? האם הוא נובע מחוסר אכפתיות כלפי המטרות או כלפי בן הזוג?! ברור שלא. פיזור מחשבתי הוא בעיה שלא אמורה להיות קשורה בזוגיות. האם אפשר לתקן אותה בגלל לחץ של בן הזוג?_

ענת, תודה על המילים החמות, דבריך מתקשרים למה שכתבתי למעלה אבל אמשיך צעד נוסף, מיקוד וריכוז, להבנתי מקרבים לקו המחשבתי האישי, כשהטפל ממוסגר מהעיקר, המטרה נחשפת, והדרך נסללת- הראיה מתהדקת. אז כן, מידת האיכפתיות כלפיי המטרות של עצמי, בהחלט מונעת מפיזור/מיקוד מחשבתי. בן הזוג להבנתי מספק לי אינפורמציה על תהליך ההתפתחות שלי.


_(גילוי נאות: זה קצת מרגיז אותי, הפרוייקט הזה. גם כי מזדהה כאמור. ואני סקפטית לגבי היכולת לשנות דברים מהותיים בעצמך, כדי שזוגיות תצליח. אבל אולי בגלל זה לא הצלחתי? אולי את פורצת דרך חדשה ששווה לנו להכיר?
אולי את אישה חזקה ונבונה ונכנסת לפרוייקט ברוח יצירתית, ובלי קורבנות או הנמכה עצמית, להפך.)_
אני מאוד משתדלת בחשיבה לא לבוא ממקום קורבני,נדמה לי שזה כל ההבדל בין להשתמש במשבר הזה כמנוף לצמיחה או כמו שבשמת מציינת , שינוי מתוך הערכה עצמית נמוכה וכן הלאה.

[סנדרה*]

_איך עושים את זה?
מזדהה מאד עם השאלה..
מגלה שאצלי, לפחות כרגע, סדר וארגון נובעים באבעיות כשאני עושה דברים שאני באמת רוצה לעשות. הבלאגן מתחיל כשאני עושה דברים שאני רוצה לרצות, או אמורה לאהוב, אבל ממש לא בא לי עליהם..._
מעניין מה שאת אומרת, אני חושבת שעצלות תהיה מילה מדוייקת לתאר את הדברים שאנחנו לא רוצות לעשות, כאשר משמעת עצמית היא הקוטב הנגדי. המוטיבציה של קשר זוגי, היא סוס מנצח בהקשר הזה. למה להתאמץ ולדייק את האוכל, הריי לבד נאכל סנדוייץ בעמידה. מרי פופינס, דמות מקסימה..., אבל למה???

[סנדרה*]

תודה בשמת על החשיבה המעמיקה, ועל התמיכה...

אני חושבת שאת השאלות כדאי להתחיל מכאן:
אם עושים את ב' תוך כדי א' יש סיכון מסוים ויש רווח מסוים
כי אני בזוגיות קיימת, שברצוני לשמר. הסיכון לא ממש קיים לתפיסתי כי בן הזוג שלי בעייני מספק לי בערה לתהליך שלי. עם זאת אם תהיה הפיכה בפרספקטיבה שלי, אני מעדיפה את הפיכחון על העיוורון. הרווח כמובן שברור.

_בכל מקרה שאנחנו הולכים לעשות שינויים מהותיים בעצמנו, הבסיס לשינוי הוא חוסר אהבה עצמית (=חוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית וכו' וכו', יש לזה הרבה צורות ביטוי).
לכן, השינוי חייב להיות חיובי. אם אנחנו נלמד לאהוב את עצמנו, הרווחנו הכל_
אני אחדד את תפיסתי...אנחנו כאן על מנת להתפתח, שינוי זה מהות התהליך בעייני.לא לקבל את עצמך ולא לעשות כלום משמעו חוסר ביטחון וכו... לא לקבל את עצמך ולקבל את מה שלא ניתן לשנות, ולשנות מה שניתן, בעייני זה הקוד להצלחה בחיים.
רציתי לספר לכן על השינוי החיצוני שעשיתי לפניי יומיים, ...אולי מחר

[בשמת_א*]

סנדרה, ערכתי לך את הציטוטים לפי הנהוג כאן כי התבלבלתי נורא בקריאה (לפעמים אופציית "צטט" פתאום לא פועלת).

לפני התחלת הציטוט כותבים _ קו תחתון ללא רווח בינו לבין הציטוט, וסוגרים את הציטוט באותו קו תחתון ללא רווח בינו לבין סוף הציטוט.
כך קל להבחין בין המלים שלך לבין הציטוטים מאחרים.

[עץ_לי_מון*]

המוטיבציה של קשר זוגי, היא סוס מנצח בהקשר הזה. למה להתאמץ ולדייק את האוכל, הריי לבד נאכל סנדוייץ בעמידה.
את בטוחה? איך זה שאת עצמך את לא מספיק מעניינת כדי להכין אוכל מושקע והקשר הזוגי הוא כל כך חשוב שפתאום זה מתהפך? זה הקשר עצמו שחשוב או שאת בתוך הקשר חשובה יותר מסנדרה לבד? או שהקשר יותר חשוב ממך, ובא על חשבון מה שחשוב לך? אני מיתממת, אבל גם שואלת באמת.

[סנדרה*]

תודה בשמת למדתי. לימונה, יש את התיאוריה ויש את החיים, גם אם תלכי לבשלנית המדהימה ביותר או לחילופין אישה שאוהבת את עצמה מאוד... כמעט במאה אחוז הן יענו לך לעצמי, אכין משהו קטן, שיש למי לבשל אז מבשלים. בכלליות לאחר מחשבה, תהליך התפתחות אני מאמינה הוא בשניים, או בקבוצה...ממש כמו שאני עושה פה איתכן.

קצת אני רוצה להתקדם ו... להתקלף.
אפשר להתייחס למראה החיצוני כעניין טפל ולא חשוב. ובכל זאת, הגוף נוהה אחריי מה שמושך אותו, אלפיי מילים ומעשים לא ישתוו, למתיחות באיזור של מתחת לחגורה.עובדות החיים.זה נכון למשיכה של הגבר שלי והמנוף שזה יוצר בקשר, אבל זה מעבר לזה עד כמה אני מרגישה נחשקת בכלל. ובכן בנושא הזה, איכשהו הסתדרתי לא רע עם טיפוח מינימלי, 43 שנה. כמעט בכל סיטואציה חברתית, השגתי את הגבר שחפצתי בו. על אף שהייתי סוג של טומ-בוי. האיש שלי, הוא תמצית האלגנטיות השמרנית עליי אדמות. לפעמים הוא נראה כמו חנוט מצרי, בתוך הבגדים המחויטים שלו. במתח בין הטריגר הגבר שלי לבין הצעד לשלב הבא בהתפתחות האישית שלי, כאן אני יודעת כי באמת הגיע הזמן לטפח את עצמי. לפניי יומיים הלכתי לטיפול יופי, אישה מקסימה חמה ו..עם הרבה מעוף בכנפיים. בנוסף לאוברול, שעוות, מניקור פדיקור וכאלה, היא עשתה לי פן א -ל-הנסיכה דיאנה. בהתחלה התחלחלתי, לעולם לא הייתי בוחרת, כזו תסרוקת אבל כבמטה קסם, פיתאום ראיתי אישב רכה ונשית המסתתרת בי.... והתאהבתי. החלטתי לעשות פרמננט מגובה הסנטר ומטה. מממממ.... יש לכן ספר טוב?

[יוליקו*]

באמת?
אני באופן אישי מגדירה טיפוח אישי אחרת.
בשבילי סלסול שיער או צביעה שלו, צביעת צפורניים, ונעלים ובגדים לא נוחים, כל אלו אינם טיפוח או נשיות, אלא תחפושת וניסיון לפיתוי וריצוי.
ממש הסתה מהמרכז לשוליים, ואפילו ירידה מהדרך.
במיוחד כשדרוש שימוש בחומרים רעילים, או יציבה מעוותת.
אם את אוהבת את עצמך, ואם הוא אוהב אותך, זה אותך שאוהבים. לא איזו וונדרוומן מתוקתקת.
חסרה לי חמלה בגישה שלך לעצמך.

חוץ מזה, אותי אישית לא מושך טיפוס ש נראה כמו חנוט מצרי , ואני לא רוצה לאמץ קוד לבוש והתנהגות כזה על מנת ''להתאים''.
יותר מזה, אני אישית רוצה לחיות שנים ארוכות וטובות, שמשמען גם הזדקן בנחת ליד האיש שלי שאני אוהבת, בלי חרדות מקמטים או שיבה. ואני מאפשרת לו אותו דבר. הוא חבר שלי. לא לקוח.
חשוב לי שיהיה לי נוח להיות אני לפחות בבית שלי.

אחדד ואומר שאני מאוד בעד טיפוח עצמי.
הדרך שהתחלת בה נכונה בעיני.
היא כוללת הקשבה, התבוננות, ועשיה פנימית וחיצונית.
אבל השינוי החיצוני שאת מכוונת אליו בהודעה באחרונה טפל בעיניי ואף מסיט.

מאחלת לך המשך תהליך מוצלח , ושתצליחי להתקדם ו... להתקלף. וקודם כל להמנע מהוספת קליפות.

[עץ_לי_מון*]

לאחר מחשבה, תהליך התפתחות אני מאמינה הוא בשניים, או בקבוצה...ממש כמו שאני עושה פה איתכן.
מסכימה.
מרי פופינס, דרך אגב, כי היא בדיוק כזאתי גברת מייקאובר מתוקתקת שמסדרת לכולם את החיים עם מצברוח טוב, הזכרת לי אותה בשאפתנות הסדורה שלך..(-:
לגבי ספר אני לא יודעת, אבל ממש אוהבת שינויים חיצוניים שמרעננים מבפנים. זה לא טפל בעיני.
בא לך לספר עוד קצת על הגבר שלך? מי הוא? מה אתם אוהבים לעשות יחד? מה הוא אוהב בך?

[לי_אורה*]

הגבר שלי הוא אדם מדוייק ומצליח, ובחיים הזוגיים ביננו תובעני ברמות הדיוק וההקשבה לפרטים. זה ניכר ברמת אירוח הנדרשת בבית, זה ניכר באוכל, בגינון, בחינוך לילדים עד אפילו הקניות בסופר החייבות לכלול הכל, מבלי להחסיר מלפפונים ברמה הנדרשת לשבוע כולו- אם זה לא כך, זה מעלה לו את הפיוז
אני רוצה להתייחס בהודעה זו לנקודה אחת בלבד מכל הנקודות המעניינות שכתבת בדף זה. מהקטע המצוטט עולה, כלומר כך זה נראה לי, שמדובר באדם מאוד תובעני, שתלטן, קצת אובססיבי, ביקורתי מאוד, שכועס כאשר הדברים לא מתבצעים בדיוק בדיוק כמו שהוא רוצה (וגם זה אמצעי לנסות לשלוט). הוא מתערב גם בקניית המלפפונים? אולי עדיף שהוא יבצע את כל המטלות הללו (כגון קניית מלפפונים לשבוע) ואז הם יתבצעו בדיוק ובפרפקציוניזם שהוא רוצה... הדרישות שלו, התובענות שלו, הירידה לפרטים שלו, הצורך שלו להתערב ולשלוט בכל פרט ופרט, הכעס המהיר שלו - כל אלו יוצרים תמונה... המממ... לא נעימה ומאוד מלחיצה.

הפרוייקט של סנדרה. סנדרה כפרוייקט - האם זה נובע מצורך פנימי שלך או מדרישות שלו שאת תשתני ותהיי יותר לפי הקריטריונים והדרישות שלו? (את כמובן לא חייבת להשיב כאן. זה יותר חומר למחשבה עבורך). והאם גם הוא מנסה לשנות את עצמו, או שהוא מושלם כפי שהוא? (בעיניו, בעינייך). בקיצור, האם ביחסים ביניכם רק את היא שנדרשת להשתנות, להשתפר?

[ענת*]

סנדרה יקרה, מוצאת את עצמי מחייכת, כי נדמה לי, (נדמה לי, אוקי? ברוח טובה), שהפרוייקט שבאמת בחרת בו ופתחת בו כאן הוא איתגור נשים "באופניות".
שזה נחמד ויצירתי לכשעצמו. בהצלחה.

[סנדרה*]

אתן מאתגרות אותי, ואני עוד הבאתי זאת על עצמי, לא מספיק אני גם ככה מתאמצת לעלות לנוכח הצוק התלול...(-:
אבל יש לזה פשר. הכעס שעולה כאן על ידכן, אם כקול לעיתים סמוי(ליאורה) ואם כקול גלוי(יוליקו), הוא בעצם קול ממשי בתוכי, איתו אני צריכה להתמודד.

אתן יודעות אומרים שהאמא, מתוכנתת להיות נרעדת מבכי התינוק שלה באופן ספציפי, ובמידה פחותה יותר כלפיי תינוקות של אחרים. הגבר שלי, להבנתי נותן לי חינם, באופן פרטיקיולרי רמזים עבים להתפתחות, לטובתי. ללא מודעות, כמובן. גם אם נדמה, כי אני מתבטלת לעומתו, אין זה נכון, לנוכח התהליך הפרשני שבמוחי. עובדתית מאז שאני איתו קפצתי קפיצת נחשון מבחינה היותי אמא, מבחינה כלכלית ויותר מהכל מבחינת הנוכחות שלי, הבהירות, כן והריכוז. עוד לפניי שהוא הגיע סימנתי לי את הפרמטרים הללו כמטרה, ואז המורה הגיע. למשל יצרתי קשר עם תדמיתניות כחלק משינוי שרציתי לערוך כהערכות בקריירה שלי, בסופו של דבר לא עשיתי את השינוי, בתוך סבך המטלות שהיו אז על כתפיי כאמא חד הורית, לא הייתי פנויה לכך ואולי כי פשוט ניתן היה לדחות זאת.
יוליקו, אני חושבת ששינוי חיצוני, כמוהו כשינוי פנימי(בדומה ללימונה-שם חיבה). במידה והשינוי כל מטרתו היתה לרצות את האיש שלי, הייתי מחטיאה את המטרה. זכורה לי תמונתה הגרוטסקית של חיה פרומה מסיפורה של דבורה בארון, האוכלת דייסות במרפסת, כי אישה אוהב נשים מלאות. חלילה זו לא כוונתי. השינוי טיבו עלייה ברמה בהתאם לקו שלי. הנשיות אצלי, התפתחה מאוחר, בקשתי כעת להדביק אותה גם במראה. האיש שלי, הוא קטליזטור.
לימונה, אהבתי את דימוי מרי פופינס... עלינו: שנינו יזמים, שנינו חושבים אחרת, נון- קונפורמיסטים, שנינו רוצים להתביע חותם בעולם. נדמה לי שזה מה שהוא אוהב בי. יותר מזה הוא אוהב בי אתת החיבור לטבע ואולי גם לחוסר התחכום, הפשטות. ליאורה,דייקת בניתוח זה האיש, שילוב של פדנטיות כעס ותובענות כמו גם מפונקות.הוא אינו מנסה לשנות את עצמו, אך הוא מאוד השתנה לטובה מאז שהוא איתי. להבנתי זוגיות היא ריצת מרתון, פחות ספרינט.כך לפחות זה ביננו. בתקווה.

[א_ל_א_ן*]

בתוך סבך המטלות שהיו אז על כתפיי כאמא חד הורית,
פתאום אני קוראת אותך לגמרי אחרת.
את בת 43, אם חד הורית. לכמה ילדים? בני כמה הילדים?
ואז מגיע לחייך גבר ש'מעמיד אותך מול המראה', כי את נמשכת אליו, ורוצה בחברתו, ואת מרגישה שאת רוצה להיות יותר יפה ויותר מושכת בשבילו, ויותר מסודרת בשבילו?
ואני לא כותבת כך, כדי להגיד בהכרח, שאת מתבטלת בפניו, אלא יותר כדי להבין.
כמה זמן את מכירה אותו? האם הוא עבר לגור איתך ועם ילדייך?

[סנדרה*]

חברותיי לדרך, רציתי לאמר אמירה כללית אחת ולתמיד, לא צריך להזהר איתי, הביקורת והמילים הטובות יתקבלו בברכה.
ענת- את צודקת במיליון אחוז, אני מודעת לזה, אגב, בחיי הלא וירטואליים בילתי בפוזיציה הזו לא מעט:-)
אלאן, מעניין למה את אומרת את זה, מה יש באמא חד הורית, שמשנה לך את זווית מבט, אני מכירה את האיש מקרוב שנתיים גרים יחד 8 חודשים.
רוצה להיות כל הדברים הטובים קודם כל להתפתחות האישית, הוא השליח, שבמקרה עושה לי את זה.

[דלית_ב*]

קוראת @}

את כנראה כבר די בכושר, אם קיבלת מאמן כה קפדן

איזה חותם את רוצה להשאיר בעולם?

[יוליקו*]

לא בכעס, סנדרה, אלא מתוך תערובת של הזדהות חלקית, התגייסות לעזרה, ואהבה (כן! לעצמי, לנשי ולאנושי, ומכאן גם לך). וכל אלה מתוך סערה קלה (איתגור נשים "באופניות" כבר אמרנו?).

עברתי שלב כזה בערך בחיים.
חצי משרה של 3-4 ימים או לילות בשבוע עם תוכנית לימודים מלאה של 30 שעות שעות שבועיות (ביננו,זה קצת פחות עמוס מאמא, ובמיוחד חד הורית, שעובדת בחוץ או בהחזקת הבית).
בלי חופשות (כשלקחתי חופשה למדתי למבחנים). במשך יותר משלוש שנים.
בלי זמן לישון או לבלות. כל הזמן מתקתקת עניינים. עובדת טובה. תלמידה מצטיינת.
וגם גרתי עם החבר שלי.

כשיצאתי לחופשה אחרי 3 שנים לקח לי יותר משבוע לצאת מהראש של ''מה צריך לעשות עכשיו'' ולעבור ל''מה אני רוצה''. ואדגיש שלימודי היו בדגש על מודעות עצמית.
אני אומרת שבמקום 'המתקתק' משלמים מחיר גבוה של אי הקשבה פנימית. כי אין זמן ויש מטלות חיצוניות.

לפי מיטב הבנתי הצבת לך רף מטורף, שהשגתו עלולה לשחוק אותך או את שמחת החיים שבך.

בהצלחה רבה.
ממשיכה לעקוב.

[עץ_לי_מון*]

סנדרה, את אמיתית?
יש בכתיבה שלך משהו שגורם לי לא להאמין, יחד עם עניין רב וסקרנות גדולה.

[סנדרה*]

לימונה, בשנת הלימודים הראשונה שלי באוניברסיטה, פרופסור שמאוד הערכתי, זימן אותי אליו. הוא הישיר את מבטו ואמר לי כי העבודה שהגשתי, לא מאפיינת סטודנטים, שנה א' באוניברסיטה. אני ירקתי דם לכתוב אותה, הייתי קמה באמצע הלילה עם רעיונות, הייתי בסטרס מהול בסוג של אקסטזה תוך כדי כתיבתה. כשהוא אמר לי את הדברים לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, כי באופן סמוי זה היה גם קומפלימנט. בסוף אמרתי לו תבחן אותי, שאל אותי את כל השאלות המכשילות. בסוף אחריי שהוא עשה זאת ועניתי לו ברהיטות, הוא נתן לי ציון 86, הציון השני הכי טוב בכיתה. רתחתי מזעם, זו היתה אחת מסטירות הלחי הכי מצלצלות שקיבלתי בחיים. היום אני פחות דרמטית, אפילו קצת סקרנית לדעת, למה כל זה נשמע לא אמין....נגמרו הנשים שמאמינות באהבה, עד הסוף?? הולכת לעשות קניות...

[גאמפ*]

מה זה להאמין באהבה עד הסוף?
גם לי, כשאני קוראת בדף שלך משהו לא נעים לי, ואני מנסה להגדיר לעצמי מהו.
מצד אחד את כותבת מאד יפה ורהוט ואינטליגנטי. מצד שני המטרות שלך נשמעות לי קורבניות,
מערכת היחסים כפי שאת מתארת אותה , או יותר מדויק כפי שתיארת את האיש שלך למעלה, העבירה בי צמרמורת. זה לא נשמע לי כמו אהבה, או כמו משהו שבא מאהבה.
כתבת למעלה you have to be cruel to be kind

ממש לא מקובל עלי, לא במערכת יחסים אוהבת. במערכת של שליטה, כן. זו בכלל האסוציאציה שיש לי מדברים שאת כותבת- היות נשלטת, נשפטת,נבחנת,על תנאי.
אבל זו אסוציאציה שלי.
קחי לדוגמא את המילה שבחרת ״פרוייקט״. אם את נלחמת כאן (ואני לא נכנסת לערבוב שעשית בין מלחמה ואהבה) על הקשר של חייך, על הזוגיות עם אהובך, אז למה המילה "פרוייקט"?
זה לא אחד מיני רבים. זה דף על הצלת אהבתך .את מבינה את ההבדל?

לא ברור לי אם את רוצה להשתנות כי אז אהובך ימשיך לבחור בך, או משום שהתעורר בך הרצון להשתנות ואין לזה קשר להחלטה על המשך הזוגיות.
עם בן זוג אוהב אנחנו משתנים, משתפרים ומשתבחים כל הזמן. שני הצדדים.

לפעמים מה שנראה כחיסרון של אחד דווקא מביא ברכה לאיזון של השני. אם רק צד אחד מכתיב קו (סדר, למשל) אז זו לא מערכת יחסים, זה כפיה.

אני לוקחת בחשבון שדברי בכלל לא בכיוון שלך, ואני לא אכתוב עוד אם זה כך. ממשיכה לקרוא כאן, כי סקרנית להבין.

[עץ_לי_מון*]

סנדרה יקרה, מתנצלת מעומק הלב אם פגעתי בך.
אולי הטון הנחרץ שלך הוא זה שגרם לי לתהות אם את כנה, כי נשמע שאת במצב לא פשוט ועם זאת כל כך נמרצת וחיובית, משהו שהרגיש לי מלאכותי. אני מתנצלת, אני לא מכירה אותך ואני כותבת דברים קשים. באמת רוצה להגיד שוב שאני מתעניינת ומלווה אותך בדרכך, ואשמח להכיר יותר את הצדדים השונים (אולי גם את החלשים והשבריריים) של הפרוייקט של סנדרה.
(אם הייתי יודעת איך הייתי משאירה כאן פרח)

[אחת*]

בספר עקרון הרצף מתוארת אהבה ללא תנאי וקבלה ללא תנאי כמאפשרות החלמה, והאמת כך אני מצפה מבן הזוג שלי לאהוב אותי ולקבל אותי.

[סנדרה*]

המילה סקרנות הולכת ותופסת אצלי יותר ויותר נפח, לנוכח התגובות. בנוגע לפגיעה אני פשוט בוחרת לא להתעסק בזה, הזמנתי תגובות וזה בסדר גמור מבחינתי לקבל תגובות שאינן "מלטפות". להבנתי, יש פער בין המודל של "אהבה ללא תנאי" , לבין החיים שלרוב הזוגות שאני מכירה יש באמת. ביקורת, אי הסובלנות לחשיבה האחרת של בן או בת הזוג והעדר המוטיבציה לעשות את המייל הנוסף,מובילה רבים מהקשרים שמסביבי לקיצם. דור ההורים, אשר ראה במסגרת ערך, נלחם (כן כן)עד חורמה, כדי לשרוד ולעיתים קרובות הצליח בגדול- עם הרבה הקרבה של אידאלים, פשרות כואבות ואכילת צפרדעים. ההורים שלי אגב הם זוג כזה, שאחריי שנים קשות מאוד, חיי באושר. תסלחו לי , אבל אני חוזרת קצת לדרך שלי פחות לתגובות, על אף שאני מקשיבה. לכתוב מבחינתי, לנוכח עיניכן העדות, נותן תוקף בשבילי לתהליך. אני ממשיכה וגם מקשיבה.

[סנדרה*]

מיום שישי, היו לנו כמה ימים מצויינים של קרבה, קשה להסביר כמה קשה להחזיק את הטוב הזה, כשהגבר שלי, באינסטיקט הכל כך בסיסי אצלו, מתקשה כל כך להנות מהטוב. היום הכנתי ארוחת צהריים טעימה , עוגיות ו...סלט חריף למחר על האש, יש משהו באוכל שמרגיש לי כמו מכתב אל התת מודע, אליו. בסוף כבר כנראה לא נשאר בי כח, כמה קל למעוד. עכשו הוא שם ואני כאן. מחר יום חדש.

[פלוני_אלמונית*]

סנדרה יקרה,
אני קוראת את הדף הזה כבר כמה ימים ומוצאת את עצמי "משוחחת" איתך בראשי.
משהו בדרך הכתיבה שלך מייצר אצלי חוסר נוחות, אבל היות ולא הצלחתי למצוא את הסיבה- אני מניחה לזה ומתייחסת לדברים כפי שהוצגו. מדגישה שאלו רק ההרהורים שלי.

ראשית, הבחירה שלך במילה "פרוייקט" יכולה להעיד שאת חושבת שזה משהו שמתחיל ונגמר בנקודה מסויימת. אני חושבת שבמקום פרוייקט תתייחסי לזה כמסע, כטיול בלי נ"צ בסופו, כשוטטות.
שנית, קחי בחשבון שגם אם תצליחי, בדרך פלא, להפוך ל(מה שנדמה לו) אשת חלומותיו- הוא ימצא בקורת חדשה. הבחור שלך נהנה להיות בפוזיציה הזו ואת רק תקלקלי לו אם לא תהיי מלאת מגרעות. רק תתארי לך שאחרי ניסיונות ותרגולים, הצלחת להיות ממוקדת ומסודרת ואז הוא יבקר אותך שאת משעממת וצפויה. כל עוד מה שחשוב לו זה לבקר ולא להנות מהקיים- לא תוכלי באמת לרצות אותו.
שלישית, אם יש דברים שתמיד רצית לשנות בעצמך והוא מהווה טריגר לשינוי- זה אחלה. אבל זה לא קשור לאהבה וזוגיות. אם תצליחי להיות יותר ממוקדת, זה יעשה אותך מרוצה יותר ללא קשר אם תמשיכי להיות איתו או לא. יתרה מזאת, זה לא מה שיחזיק את הקשר ביניכם. זה לא מה שיגרום לאהבה להמשך לנצח. בעצם, אין שום נוסחא לעניין הזוגיות ארוכת השנים, בטח לא לזוגיות "מאושרת" (המרכאות הן בגלל שיש לי בעיה עם הביטוי הזה והלינק לסרטי לה-לה-לנד שמילאו את ראשינו קש וגבבה).

<רוזמרין>

[לי_אורה*]

כשהגבר שלי, באינסטיקט הכל כך בסיסי אצלו, מתקשה כל כך להנות מהטוב. היום הכנתי ארוחת צהריים טעימה... יש משהו באוכל שמרגיש לי כמו מכתב אל התת מודע, אליו. בסוף כבר כנראה לא נשאר בי כח
אז מה היה לנו?
את הכנת ארוחת צהריים טעימה
עבורך זה כמו מכתב לתת מודע שלו
הוא מתקשה להנות מהטוב
את חסרת כוח (מה הפלא?)
את כאן והוא שם.

את מתארת את עצמך כמאוד פעילה, כמאוד מנסה, כמנסה להרים פרוייקט, כמתאמצת, ככותבת מכתבים לתת מודע, כמכינה ארוחה - והוא מה? מה הוא עושה עבורך ועבור הזוגיות? התפקיד שלו (כך זה נראה ממה שכתבת): לשפוט אם כל המאמצים שלך לרוחו או לא לרוחו, אם הוא מאשר אותם ואותך או דוחה.

נשמע מאוד מאמץ ומעייף ומתסכל להיות כל כך פעילה. וזה נראה שככל שאת יותר פעילה - הוא יותר ביקורתי. מה דעתך לנסות לראות מה יקרה אם פעם תתני לו ליזום, לפעול, לעשות? יש כמה אפשרויות: ייתכן שברגע שאת תהיי יותר שלווה ופחות יוזמת ופעילה - הוא יעשה משהו בעצמו. או שלא יעשה. לאחר כמה ניסיונות כאלה תראי את הדגם ותוכלי להחליט.

למשל, אם יתברר שהוא נהיה פעיל כשאת פחות פעילה - אז יופי!
ואם יתברר שהוא אף פעם לא יוזם, לא עושה וכו' - תחשבי אם את רוצה להיות ביחסים שכמעט הכלללל את צריכה לעשות בעצמך.

ופתאום באה לי מחשבה שלפרוייקט של סנדרה יש 2 משמעויות: גם את כפרוייקט שלך, את כמי שאת רוצה לתקן ולשפר, וגם זה פרוייקט בביצועה של סנדרה. סנדרה היא גם אובייקט הפרוייקט וגם המבצעת שלו. ועלה בדעתי שגם כל הזוגיות הזו נתפסת בעינייך כפרוייקט שלך בלבד, כאחריות שלך בלבד. אולי אני טועה ואולי יש משהו בדבריי. חומר למחשבה.

[סנדרה*]

אני מאוד נהינת לקרוא אתכן. ההערות הן אינטיליגנטיות ויוצרות בי לא מעט הזדהות. עם זאת יוצאות מנקודת מוצא מעט שונה משלי. ראשית, פרט היסטורי, אני הייתי פרוייקטנית כשכירה, וזה היה מזמן (נכון להיום עצמאית). בעבר לרוב קיבלתי "עיירת פיתוח" ויצרתי משהו חדש.פרוייקט הוא מטבע לשון אישית עבורי. דבר נוסף אולי קצת יותר ענייני, אני תמיד לוקחת את מלוא האחראיות, זו מן אקסיומה לחיים שלי. יתכן והאחראיות האובייקטיבית ניתן לחלק אותה במערכת זוגית 50 /50, אותי זה ממש לא משכנע. דעתי על גברים, בהכללה גורפת (ולא מדוייקת), היא שאינם יודעים לנהל את הבית רגשית. אין להם את זה.
שריפת חזיות ואפליה מתקנת לא יעזרו פה, זה פשוט וזה ככה.
אני בחרתי להוביל את התא המשפחתי שלי, לא בשטויות, של מי החליט על מי, שם נדמה לו כי הוא המפקח העליון, אלה, בעניינים המהותיים איפה נגור, מתי נתקדם לשלב הבא, אם נפרד, קביעת יעדים, אווירה בבית וכו'... זוהי הובלה נשית הלכה למעשה, האגו ממני והלאה רוב הזמן. באופן נורא מעניין, הוא עושה בבית יותר ויותר, נותן יד ותומך...עם הפראייריות שלי, תוך כדי הקשבה לצרכים שלו באופן סלקטיבי. הבוקר אחריי לילה נפלא, הוא קם חמוץ פנים, כי הדלת חורקת כשהוא עוד ישן. עם זאת הוא חירבש את כל הבוקר בניג'וסים חסרי פשר, הכנסתי הרבה הומור לסיטואציה, הוא יצא עם חיוך וגם ....שימנתי את הצירים.

[ענת*]

_דעתי על גברים, בהכללה גורפת (ולא מדוייקת), היא שאינם יודעים לנהל את הבית רגשית. אין להם את זה.
שריפת חזיות ואפליה מתקנת לא יעזרו פה, זה פשוט וזה ככה.
אני בחרתי להוביל את התא המשפחתי שלי, לא בשטויות, של מי החליט על מי, שם נדמה לו כי הוא המפקח העליון, אלה, בעניינים המהותיים_

התלבטתי, כאמור, בהתחלה, אם לקרוא אותך כטיזרית לנו הקוראות.
אבל, מה זה משנה. משפט כמו זה עושה לי טוב גם בלב וגם בראש. תודה

[גאמפ*]

בעיני, כשאני קוראת, יש פער ענק בין איך שאת מציגה את עצמך:


אני הייתי פרוייקטנית כשכירה, וזה היה מזמן (נכון להיום עצמאית). בעבר לרוב קיבלתי "עיירת פיתוח" ויצרתי משהו חדש.פרוייקט הוא מטבע לשון אישית עבורי. דבר נוסף אולי קצת יותר ענייני, אני תמיד לוקחת את מלוא האחראיות, זו מן אקסיומה לחיים שלי.

זוהי הובלה נשית הלכה למעשה, האגו ממני והלאה רוב הזמן

אמירה חזקה וטובה בעיני,

לבין הפרט שאת בוחרת להציג של בן הזוג שלך -

הבוקר אחריי לילה נפלא, הוא קם חמוץ פנים, כי הדלת חורקת כשהוא עוד ישן. עם זאת הוא חירבש את כל הבוקר בניג'וסים חסרי פשר,
ואז את מנסה ליצור את האוירה הטובה.

אבל את מבינה שזה שהדלת חורקת לא קשור אליך , ולכן להיות חמוץ בגלל זה באופן ש את מרגישה צורך להצחיק, לפייס, "לתקן" לו את מצב הרוח, זה לא הגיוני?
את יכולה לעבוד ולשפר את עצמך בלי סוף, אבל זה לא ישנה את הפרצוף החמוץ שלו בהקשר הזה. אני הייתי מציעה לך לשים לב מאיזה מקום רגשי את מגיבה כשאת
הכנסתי הרבה הומור לסיטואציה, הוא יצא עם חיוך וגם ....שימנתי את הצירים . האם התגובה שלך היא עניינית, או שאת לוקחת אחריות על משהו שאת לא באמת יכולה להיות אחראית עליו.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

וואו. שימנת את הצירים....הדף הזה מאוד מעניין אותי כי אני נמצאת בחיי בד"כ בצד השני וזה מאזן אותי לקרוא על עוד אופציות...

[סנדרה*]

גאמפ, הדלת החורקת לא קשורה אליי והניגוסים הם לחלוטין שלו, אבל אני שרה לענייני מצב רוח טוב, ולכן אני לוקחת על עצמי את התפקיד להחזיר את האיש שלי , לקו שלו. הוספתי למעלה, שהמקום בו אני לוקחת על עצמי שינוי הוא סלקטיבי. יש דברים לא מעטים שאני משנה, יש דברים שאני שותקת ויש דברים עליהם אני פוסחת וצוחקת. אגב בדיוק בגלל זה הוא מרגיש מספיק בטוח להשתנות גם בעצמו. הדבר שאני ממש מנסה בכל הכח לעשות הוא לא לתת לעצמי לפול לספקות לגביי קשר, כי זה, הכי אבל הכי, קל.
תודה על ההידהודים שלכן...

[סנדרה*]

דלית שאלה, איזה חותם אני רוצה להשאיר בעולם, ממממ...אני אנסה לענות על זה בכובד ראש ברגע של שקט.

[גאמפ*]

לסנדרה, אני שמחה על מה שכתבת בתגובה האחרונה. אני רוצה להדגיש שבדברי לא היתה לי לרגע כוונה להטיל ספק או לגרום לך להטיל ספק לגבי הקשר שלכם.
רק להצביע על דברים מתוך מה שאת כותבת, כדי להבין מה ולמה את רוצה לשנות.
אני גם בטוחה בהצלחתך במה שאת עושה ובמה שתעשי .

[אל_הלב*]

הי סנדרה
דף מעניין, אני דווקא מזדהה איתך בחלק מן הדברים ולר חושבת שאת מגיעה ממקום קורבני, להיפך, ממקום חזק ואחראי שבוחר לשנות ולהשתנות, לראות בכל ביקורת משהו שניתן ללמוד ממנו וזה יופי.
גם אישי היקר לא פעם מגיב כמו אישך, ולמדתי כבר מתי להגיב, מתי לשתוק, ואיך לאפס אותו.
אשמח שתספרי יותר בפירוט איזה שינויים את רוצה לערוך ומה זה דורש ממך.

[סנדרה*]

אני גם בטוחה בהצלחתך במה שאת עושה ובמה שתעשי .
תודה על התמיכה...אני עדיין מגששת את דרכי, גאמפ, ותודה לך אל הלב,
לגביי השינויים ששאלת עליהם... בימים האחרונים עלתה בי הגדרה חדשה, לנוכח מפגש משמעותי עם אישה שלומדת איתי.
לאישה הזו הרבה נסיון חיים יופי פנימי...והיסטוריה קשה ביותר. עם כל זאת יש בה משהו כובש, לקח לי זמן לשים את האצבע מה כ"כ מוצא חן בעייני, קראתי לו - הגבול הפנימי.
הזכרתי מקודם את המונח הקו האישי, לכל אדם, יש סגנון משלו, נטיית לב, ואם הוא ממש מפוקס, מטרה.
הגבול הפנימי, הוא סלקטור, מה משרת אותי בדרך למטרה ומה לא?מה האג'נדה שלי, הפוזיטיבית (להבדיל מלעומתית).

השינוי אותו אני מחפשת הוא התקרבות למטרה שלי לקו שלי, לגבול הפנימי- שייצור עדיפות ברורה למה שמעניין אותי ליד האיש הדומיננטי שלי, לא מתוך לעומתיות אלא מתוך בחירה ורצון לממש. תוך כדי שאני ממשיכה להיות איתו ולידו, במקומות הכל כך פצועים שלו.
יוצאת להליכת אחה"צ....אני יודעת שהכל נשמע תיאורטי אבל זה לחלוטין לא. בקריירה שלי, הדבר ניכר ברמה היומיומית. אני עוסקת במקצוע ייחודי, עוד לא כ"כ יודעת איך לדבר על זה פה.

[אל_הלב*]

אני עוסקת במקצוע ייחודי, עוד לא כ"כ יודעת איך לדבר על זה פה.
אשמח לשמוע על זה.

[סנדרה*]

(-:
בחיי המקצועיים, אני בעצם משקיעה. בשוק ההון , בנדל"ן ובקרוב אתחיל לקנות עסקים. ניתן לאמר שרמת החיים שלי גבוהה מרוב הנשים אותן אני מכירה, ובכך יש איזה בלאנס מעניין בייני לבין בנזוגי- מה גם שאייני תלויה בו בכלל. תגידו מה שתגידו מצב כלכלי בזוגיות בכלל ובשניה בפרט, יש לה משקל, זה חלק ממאזן הכוחות. מה שבעייני חשוב זו ההתפתחות, אני מרגישה כמו נמלה עמלה, לא יעילה במיוחד השואפת לסלול דרך חדשה, אולם הבהירות חסרה לה. עוד פעם תעלה השאלה אבל ראבאק מה זה קשור לזוגיות????

חיים בזוגיות "נהנים" ממטרה, כשיש ראש חץ המושך למעלה, הזוגיות באה בעקבותיו.

פעם פגשתי מתווך סהרורי בירושלים שאמר לי את אמנם אישה , אבל עדיין לא גדלת... מחפשת את הנתיב מילדה לאישה, מילדה המשחקת במגרש של הגדולים לאשת עסקים. הזכרתי שהאיש שלי הוא איש עסקים מזהיר??? באכזריות שלו הוא מכין אותי לשם...ובדרך בכנות, מועך אותי לידי כדור פלאפל.


עניינים שצריך להוציא לפועל:
לתקן את הדרוש תיקון בבית...
לסדר עניינים עומדים בעסק, כולל קבלת החלטות רלבנטית
החלטה על לימודים נוספים
המשך יבוא....

[אל_הלב*]

תגידו מה שתגידו מצב כלכלי בזוגיות בכלל ובשניה בפרט, יש לה משקל, זה חלק ממאזן הכוחות
מסכימה.
איך זה משפיע על מאזן הכוחות בינכם שאינך תלויה בו בכלל כלכלית?
איזה כייף לך שמצאת עיסוק שמעניין אותך וגם רווחי ומתגמל. איך הגעת לתחום הזה? למדת אותו איפשהו?

[סנדרה*]

כן למדתי בלי סוף ועדיין... זו מן משימת חיים כזו. את יודעת העובדה שאני עצמאית כלכלית נראה לי שהוא עדיין לא ממש הפנים אותה, בפסיכולוגיה שלו הוא משעתק את הדפוס של הוריו, לפיו אמו עקרת בית, על זה באמת באמת בנויה הצפייה שלו. היה לי יום עמוס אסימונים נופלים, מעבדת.

[סנדרה*]

בוקר רע, הוא מתעורר בחמש, כי הלכתי לעשות פיפי. הוא קם עצבני, אחריי שיום קודם התעורר מיתוש. אני אומרת לו בוקר טוב כשיורדת מקומת חדריי השנה, ולפי האין תשובה אני מבינה, כי ריח המלחמה באוויר. אני אומרת לו איך אפשר להיות זעוף כ"כ כשהיום עוד לא התחיל. הוא מונה לי רשימה מטופשת, ובסוף אומר לי שהוא פשוט לא רוצה לחיות איתי. כמו סטירת לחי, כמו בעיטה בבטן ככה זה מרגיש. הוא אמר את זה קודם, אבל בתוך כל הנסיונות, ובתוך ההתנגדויות שלו והרברסים מהן, האפקט הדרמטי קצת נגוז.היום זה כאב, אולי כי הזמן שלנו לסיום השנה הזו מתקצר. יש לציין שהדיבורים על סיום החיים המשותפים עלו מהיום הראשון שעברנו לגור יחד. הוא כ"כ לא יודע להתמודד עם קשיים.מפונק. היום מגיע גנן ומרסס, אתמול היה כאן החשמלאי. חלק מההתארגנות וההובלה שלי, כאילו מתעלמת מכל ההתנגדויות שלו. הוא כל הזמן יורד עליי , בזמן האחרון גם לייד אנשים, כאילו מנסה להגיד אני כואב, תעזרי לי. איך ממשיכים?

[פלוני_אלמונית*]

ובסוף אומר לי שהוא פשוט לא רוצה לחיות איתי זה מה שהוא אומר.

כאילו מנסה להגיד אני כואב, תעזרי לי. זה מה שאת מפרשת.

מה גורם לך לפרש את דבריו אחרת ממה שהוא אומר?
אולי בגלל שהוא אמר זאת גם לפני כן אבל לא עזב? מה באמת המשמעות של כך, שאדם אומר שהוא רוצה לסיים אבל לא עושה את זה באופן אקטיבי?
תראי אותי, כבר 30 שנים עם אותו בחור, מאיימת על פירוק אחת לשנה לפחות והוא מחייך ושותק.

[בשמת_א*]

איך ממשיכים?
למה לא להפסיק לחיות איתו?
נראה שלא טוב לו, שהוא לא מעריך אותך, לא אוהב אותך כמו שאת, ולא אוהב לחיות איתך.
למה לך לסבול דבר כזה? את נקראת אשה מדהימה. לדעתי את ראויה לגבר שאוהב אותך ומעריך אותך.

זו שאלה כללית, האמת.

למה אנחנו הנשים לא שמות את הגבול במקום הברור הזה:
אם אתה אוהב אותי ומעריך אותי ומראה לי את זה, יש לך מקום בחיי.
אם אתה לא אוהב אותי ולא מעריך אותי, היה שלום ותודה על הדגים.

[גאמפ*]

_איך ממשיכים?
למה לא להפסיק לחיות איתו?
נראה שלא טוב לו, שהוא לא מעריך אותך, לא אוהב אותך כמו שאת, ולא אוהב לחיות איתך.
למה לך לסבול דבר כזה? את נקראת אשה מדהימה. לדעתי את ראויה לגבר שאוהב אותך ומעריך אותך._


בדיוק.

כואב לי שכואב לך. אבל נשמע שהוא מאד ברור. גם אם זה איום סרק - למה לך לחיות תחת איום?
את עצמאית, את חכמה, יש לך ילדים שאת אחראית עליהם. את יוזמתית. מגיע לך מישהו שעושה רק טוב!

[גאמפ*]

כל הדברים הטובים שכתבת שהוא בשבילך - מראה כיוון, מדרבן, מראה, כל זה את יכולה למצוא גם אצל מישהו שירצה אותך לידו, שיחייך אליך גם אם הוא קם עצבני, כי העצבנות לא קשורה אליך.
מישהו שיראה לך בטוב ובחסד איך להתפתח ויתמוך בך. אתך - לא מולך, בשותפות - לא בהתנגדויות.

תשקיעי בעצמך. במונחים שלך - נראה לי שהאיש הזה הוא לא השקעה טובה בשבילך.

[לי_אורה*]

מתעלמת מכל ההתנגדויות שלו. הוא כל הזמן יורד עליי , בזמן האחרון גם לייד אנשים, כאילו מנסה להגיד אני כואב, תעזרי לי.
למה את מתעלמת מכל ההתנגדויות שלו?

אומר לי שהוא פשוט לא רוצה לחיות איתי.
למה את מתעלמת מדברים מפורשים שהוא אומר לך?
למה את שמה מילים בפיו? הוא אומר לך שהוא לא רוצה לחיות איתך ואת מפרשת את זה כאילו (את עצמך כתבת: כאילו) הוא אומר לך שהוא סובל ומבקש את עזרתך?
מדוע את מרשה לו לרדת עליך?
מדוע את מרשה לו לרדת עליך ליד אנשים אחרים? (גם ליד הילדים שלך?)
למה את רוצה להיות עם אדם שתלטן וממורמר שאומר לך שהוא לא רוצה לחיות איתך?
איך יכול להיות לזה סוף טוב?

איך ממשיכים?
אפשר להמשיך אחרי התנהגות כזו מצידו ודברים מפורשים שהוא אמר לך כמה פעמים?
ולהמשיך לאן? לעוד מאותו הדבר או ליותר גרוע?
ולמה להמשיך?
למה את חושבת שלא מגיע לך גבר ויחסים טובים יותר?

בייחוד נורא בעיניי שהוא יורד עלייך בכלל ויורד עלייך בנוכחות אנשים אחרים בפרט. לאן עוד זה יתדרדר?

[ענת*]

מתי נגמר חוזה השכירות? נראה לי שזה אחד העננים הכבדים עלייך. כתבת שרצית להצליח להציל את היחסים לפני שיסתיים החוזה. הייתי יורדת מהמטרה הזאת. יתכן שאין לך פרטנר למטרה הזאת שהצבת לעצמך. אז תפרידי בין הצלחת הזוגיות לבין חוזה השכירות.

יש לכם ילדים משותפים?

[ענת*]

עד כמה הילדים שלך "נהנים" מנוכחותו של האיש הזה בחייך, וממאמצייך להצליח לחיות איתו?

[אהבת_עולם*]

הי סנדרה, בינתיים לפי מה שסיפרת על האיש, קשה להתרשם לחיוב.

יחד עם זאת, אני לוקחת בחשבון שלפעמים קורה שמתארים לצד שלישי רק את הצדדים השליליים, ואז נדמה שהדברים הם רק שליליים.
וזה למרות שיש גם הרבה דברים חיוביים.
אני לא יודעת מה המצב האמיתי אצלך.

אז מעניין אותי לשמוע...
האם יש בו דברים ממש חיוביים?
מה את אוהבת בו?
למה היית רוצה להישאר איתו?
האם לדעתך הטוב שבו / הטוב שהקשר הזה נותן לך - עולה על הלא טוב?

אמנם קבעת לעצמך מראש בפרידה האחרונה
כי לא אנדוד עוד,כי הקשר הבא יהיה הקשר של חיי, עליו לא אוותר (ציטוט מהפסקה הפותחת) -
אך לדעתי זו לא סיבה מספיק טובה להישאר אם הקשר הוא לא טוב או שהאדם לא מתייחס אלייך מספיק יפה.
האם מלבד אותה החלטה יש לך סיבות משמעותיות אחרות להישאר דווקא איתו?

[ענת*]

הוא כל הזמן יורד עליי , בזמן האחרון גם לייד אנשים, כאילו מנסה להגיד אני כואב, תעזרי לי.
אגב, נזכרתי בילדים שלך בעקבות המשפט לעיל.
ככה חושבת אמא. (לא בת זוג.)

[סנדרה*]

תודה על התגובות....היה כאן הרבה חומר למחשבה...
לגבר שלי יש פרצוף זוועה שרע לו והוא האיש הכי מעניק שטוב לו... ואוהב. ממה שכתבתן למעלה אני עיוורת נקודה. צובעת את החיים בצבעיי פסטל, ע"מ שיתאימו למה שאני רוצה. יש לי שני דברים להגיד על זה. א- צריך סוג של אמונה עיוורת כדיי להצליח ביחסים ארוכיי טווח סיבוב שני, האתגרים במיוחד עם ילדים הם אינסופיים. ב-החיים הם לא שחור לבן, ולא מדובר ביחסי אביוז. אני זוכרת תקופה שאבא שלי היה יורד על אמא שלי בפרהסיה, שנאתי את זה אבל זה נגמר...וכאמור הם זוג מעולה. השאלה היא אם זו תקופה רעה, במסגרת תקופת ההסתגלות, או שזה פשוט לא הולך. זאת שאלה שאני צריכה לענות עליה, אם אני עדיין רוצה להיות שם....

[אחת*]

אני מניחה שסבב ב' מציב אתגרים , אבל דווקא משום כך נראה לי ששני הצדדים צריכים להאמין וצריכים לרצות כדי שיהיה בסיס לעבוד איתו. לא כן? האם קיים רצון הדדי לקיים את היחסים האלה? האם הצד הזכרי לוקח אחריות על הצד שלו?

[לי_אורה*]

לא מדובר ביחסי אביוז
אני לא מכירה אותך ולא מכירה אותו. יש לי רק מה שכתבת ותיארת כמה וכמה פעמים.
מציעה לך לקרוא כמה פעמים איך שתיארת אותו.
תרגיל: נסי לראות זאת כמשהו שכתבה מישהי אחרת.
לאחר שקראת את התיאורים עליו ועל התנהגותו, מה שהוא אומר, שפת הגוף שלו, ההתנהגות שלו בבית ובפומבי - איזו עצה היית נותנת לה? האם היית חושבת שמדובר ביחסי אביוז? האם התיאור הוא של גבר מתעלל מבחינה רגשית?
בכוונה כתבתי זאת עם סימני שאלה, שאלות עבורך, ולא כתבתי זאת עם סימני קריאה ועם התשובה שלי. מה שחשוב הוא: התשובה שלך.

[עתליה*]

אוי , הוא התעורר מיתוש? POOR BABY... סנדרה , כחלק מהפרוייקט שלך תתקיני טול סביב המיטה, זו רשת נגד יתושים , בדרך כלל אצל מיטת תינוקות.
או אם יש לך זמן וכוח , תעמדי כל הלילה סמוך למיטה ותנפנפי פן יגיע יתוש והוא יתעורר ואז יהיה עצבני... ואת תצטרכי להצחיק אותו..
עכשיו ברצינות. אני רוצה להאמין שאת לא אמיתית סנדרה יקרה.. כי זה פתאטי מידי.
מעדיפה לחשוב (כמו עוד כמה נשים כאן) שאת עושה טיזינג לנשים , אלה של באופן ואלה שלא של באופן.
ואם את בכל זאת אמיתית , שמא תחוסי עלינו איכשהו?

[סנדרה*]

לנוכח התגובות הקיצוניות כ"כ, כדוגמת זו האחרונה, אני תוהה בקול רם עם אתן כנות...במובן הזה, שאם אצלכן בבית הכל שיוויוני, פוליטיקלי קורקט, או לחילופין לא בזוגיות בכלל. המודל עליו אתן מדברות אותו אני מבינה על דרך השלילה , לא שאינו קיים, אני מאמינה שקיים בקשרים נדירים שיווניים ורגועים אך ברוב המקרים שהזוגות שורדים המציאות מאוד דינאמית ולא כזו מעודנת. להבנתי לא מעט מהזוגות המתגרשים, המודל תלוי אצלם בסלון, אבל במציאות אין מי שיאכלס את התמונה הזו.
מאידך, מרגיש לי דיי טפשי להתווכח רעיונית, כי משהו גם בי מתקומם, לנוכח תופעות אצל האיש הלא מאוזן שלי. אני לא מחפה לא עליו, ולא על הקשר כיום, אנחנו עדיין מאוד לא יציבים או מאוזנים. עם כל ההתנגדויות אני רואה, תמונה החיובית אליה אני שואפת, תקראו לי חולמת בהקיץ, בעייני רוב הזמן, החזון הזה יכול לצור מציאות. בעייני עד כמה שישמע רחוק, אני והוא עם כל השריטות העמוקות הללו יכולים להגיע לשם. התפקיד שלי הוא פשוט לא להכנס לדרמות והפרובוקציות שהוא יוצר. בכנות אני חייבת להגיד שהעליהום הזה שלכן , מכווץ אותי. פתחתי כאן בדף תמיכה, לא כגיבורה ולא כקורבן הבאתי דרך התייחסות מעט שונה.האם הפתיחות של באופן יכולה להכיל דיעות שאינן קונפורמיסטיות נוסח באופן??

[סיירת1*]

הבאתי דרך התייחסות מעט שונה.האם הפתיחות של באופן יכולה להכיל דיעות שאינן קונפורמיסטיות נוסח באופן??
הו הו.
בסרט הזה היינו כבר.
ניחוח יערות עולה באפי.

[פלוני_אלמונית*]

אני מאוד אוהבת את האתר וקוראת פה הרבה ושואבת השראה. אבל זה נכון שבאיזשהו אופן פרדוקסלי יש כאן מעט מאוד סובלנות כלפי כל מה שלא נחשב חלק מהקהילה. וזה מצחיק כי סובלנות זה חלק מאוד משמעותי מסדר היום של המקום הזה. זה לא ייחודי לבאופן. קשה להיות סובלניים כלפי אחרים, ובוודאי שכלפי "האחר" ונדמה לי שרק יחידי סגולה באמת מצליחים בכך באמת באמת.
בהצלחה לך סנדרה. וחיבוק גדול. אל תעלבי ממה שכותבים לך כאן ואל תשכחי למסגר את זה במסגרת המתאימה.

[סנדרה*]

אוקיי סיירת1, עתליה או מי שאת/אתן, לא זכרתי שכתבתי תוכן פוגעני כלפיי מישהו/י כאן ולכן הדף הזה לגיטימי, ולכן קיימת לכל אחת האפשרות להכנס/ לא להכנס לדף. אם בחרתן להכנס, אני מבקשת לא להפוך את הדף הזה לדף האשמות. מבחינתי כל מה שכתבתי כאן הוא החיים שלי, אם מסיבה כלשהי הדף לא מוצא חן בעייני משהי , אנא אל תקחו חלק בו, תודה. כמובן שוויכוח ענייני גם אם יהיה נוקב, יתקבל בברכה.

[סנדרה*]

תודה רבה פלונית...האמת שזה באמת מעליב, ואני לא ממש מהנעלבות בדר"כ. זהו דף תמיכה שהפך לדף התנצחות וזה מקומם. תודה על החיבוק שלך, הייתי צריכה אותו.

[אהבת_עולם*]

סנדרה, אני חושבת שיותר משיש כאן 'עליהום' יש כאן דאגה כלפייך.
נראה לי שאנשים שקוראים את מה שאת מתארת מקבלים את הרושם (הנכון או השגוי) שבעלך קפריזי ומוציא את זה עלייך ואת מאיזושהי סיבה מוכנה לקחת הכל על עצמך.
אני משערת שזה מקומם אנשים, ובמיוחד נשים, שרוצות טוב עבורך, וקשה להן להבין למה את 'עושה את זה לעצמך'.

אני מודה שמחשבות כאלה עוברות גם לי בראש כשאני קוראת אותך. אך אני מוכנה לקחת בחשבון שאולי אני טועה בתפיסת התמונה הכללית.

יחד עם זה חשוב לי שתדעי קודם כל, שאני בעדך.
שנית, נראה לי שרוב הכותבות כאן הן גם בעדך. ורוב מה שנכתב הוא מדאגה.

ויש גם מעט שחשבו או חושבות שאת לא כותבת אמיתית, כנראה מהסיבה הנ"ל - שנראה להן מוגזם שאישה תסכים לחיים בצורה כזו ועוד מתוך החלטה ובצלילות דעת.
למרות שאני אישית כן חושבת שזה ייתכן, וזה דווקא קורה הרבה, רק נראה לי קצת חבל...

בכל מקרה, אני חושבת שכל אחד צריך לעבור את המסלול שלו כדי לגלות מה נכון לו.
ואם כרגע את מרגישה שאת מוכנה לספוג ולהמשיך הלאה מתוך בחירה - אני מכבדת את הבחירה שלך.
מהצד שלי אני מקווה שלא תבחרי במשהו שיפגע בך. ושאם הבחירה הזו לא באמת נכונה לך - אז שתגלי את זה מהר.
אבל גם אם לא - זה בסדר בעיניי.
כאמור, כל אחד והמסלול שהוא צריך לעבור בחיים.

קבלי חיבוק גם ממני, אחת שבעדך

[עתליה*]

אני מצטערת אם נפגעת מדבריי סנדרה.
אני מניחה שהבעיה היא אצלי.
זה העלה לי את הפיוזים.. בין השורות זיהיתי התבטלות שלך.
ברור שזה הפעיל כפתורים אצלי.

[עתליה*]

יופי של מילים אהבת עולם

[אהבת_עולם*]

ודרך אגב, המחכימון שקפץ לי בהודעה הקודמת, והנה משום מה גם עכשיו
"זה לא נגדך, זה בעדי".

נראה לי שכל מי שמגיבה בדף הזה (ובחיים בכלל), זה מהמקומות שלה.
מה שאת מספרת נוגע לכל אחד ואחת במקומות הפנימיים שלהם. ואם יש התנגדות או התקוממות זה מתוך מקומות כואבים בתוכנו.
לא תמיד בטוח שמה שקורה בחיים שלך זה הסרט שאני רואה בראש כשאני קוראת אותך. אבל אני מכירה רק את הסרטים שלי .

בקיצור, קחי בחשבון מהיכן הדברים נאמרים. זה עשוי לשים הכל בפרופורציות.

[אהבת_עולם*]

תודה עתליה .
מעניין שבהודעה הנוספת שכתבתי עדיין בלי שראיתי את ההודעה שלך, כתבתי משהו דומה למה שכתבת.

[עץ_לי_מון*]

סנדרה יקרה, אני עדיין עוקבת אחרי הסיפור שלך. אני מקווה שאת עדיין מרגישה כאן בטוחה.

הייתי רוצה להבין, ואין לי שאלות ברורות. רק ערפל של אי נוחות שנפרש על הדמות היפה והתמירה שלך בראשי.
אז אני רק רוצה להגיד שמגיעה לך רכות, ומגיע לך חיבוק חם, ואני מקווה שאת יודעת את זה בעצמך.
המאבק על הזוגיות אמןר לשרת אותך, את בן זוגך, את האנשים שאתם. הזוגיות הזאת נשמעת דורסנית כלפייך, מה היא עדיין משרתת אצלך שגורם לך להשאר?

[רגישה*]

אני רוצה לשתף, שגם בי יש איזו אי נוחות למקרא הדברים, שקשה לי לשים עליה את האצבע.

מצד שני, לגבי הסיפור של היתוש, מבינה לחלוטין, ואני אישית אדם שיכול להיות עצבני מאוד מאוד מאוד אם קם רע, ויתוש הוא משהו שגורם לי לקום רע (וגם תרנגול. וגם משאית שמחממת מנועים ליד הבית שלנו במשך חצי שעה בארבע בבוקר. עניין של רגישות).
בעבר הייתי מוציאה את זה על בן-זוגי, למרות שזה לא הגיע לו. ציפיתי שהוא יספוג את זה.
במשך השנים הבנתי שהוא לא צריך לספוג את זה, ולמדתי לעבוד על זה, וגם הוא למד לא לקחת אישית את כל ההתעצבנויות שלי. אני גם מתעצבנת פחות, גם יודעת להגיד לו שאני עצבנית בגלל X ולא בגללו אבל שלא יתקרב אלי עכשיו, וגם יש כבר ביטחון שלו בקשר שלנו ובאהבה שלי אליו שהוא יודע שזה עניין מקומי ושעוד מעט אני אחזור להיות אדם סימפטי.
ככל שהוא מקבל יותר בשלווה את ההתרחקות (הרגעית) שלי, אני יכולה לחזור לעצמי יותר מהר, ולהיות אוהבת.
בקיצור שנינו עשינו דרך.
אבל כל זה היה בשביל להגיד שההערה על "מה זה בסה"כ יתוש ומה הוא ילד קטן" - אז יתוש זה דבר שיכול לשגע אותך (אותי) לחלוטין.
וכנראה שגם יש אנשים שדלת חורקת עושה להם משהו דומה.

ואהבת עולם, הדברים שלך כאן מקסימים.

[אהבת_עולם*]

_יתוש זה דבר שיכול לשגע אותך (אותי) לחלוטין.
וכנראה שגם יש אנשים שדלת חורקת עושה להם משהו דומה._

כן, גם אותי. זה עשוי להרוס לי את השינה, ולעשות אותי עצבנית מאו-ד.
עדיין, אם הייתי עצבנית בגלל זה והתפרצתי, אח"כ אשתדל להתעשת ולבקש סליחה. כי זו לא אשמת האדם שמולי.
לקום עצבני בגלל דבר כזה - זה משהו שאני יכולה להבין.
אך באופן עקבי להתייחס לבן הזוג כאילו זו אשמתו והוא צריך לספוג את כל העצבים - יש בזה סוג של חוסר מודעות בעיניי.

ותודה לך 'רגישה' .

[רגישה*]

_עדיין, אם הייתי עצבנית בגלל זה והתפרצתי, אח"כ אשתדל להתעשת ולבקש סליחה. כי זו לא אשמת האדם שמולי.
לקום עצבני בגלל דבר כזה - זה משהו שאני יכולה להבין.
אך באופן עקבי להתייחס לבן הזוג כאילו זו אשמתו והוא צריך לספוג את כל העצבים - יש בזה סוג של חוסר מודעות בעיניי._

אני מסכימה איתך. חוסר מודעות, ילדותיות...מקום שמצפה שיקבלו אותי עם כל הקריזות שלי ויאהבו אותי בלי שום תנאי - גם לא בתנאי שאני אהיה נחמדה בצורה סבירה ואתנהג כמו בן אדם (מרגישה שאני לא מנסחת טוב אבל מקווה שהכוונה מובנת).
אני שמחה שהתבגרתי מתוך המקום הזה. זה גם בעקבות עבודה פנימית, אבל חייבת לומר שזה גם בזכות האיש שלי שלא היה מוכן לספוג ועשה לי סצנות (וגם לא ויתר עליי, למרות שלפעמים היה נראה שהוא קרוב לזה. יש לומר שאני אף פעם לא אמרתי לו שאני לא רוצה להיות איתו ורוצה להיפרד וכל זה).

[סנדרה*]

אני מודה לכן מאוד על ההתייחסות, כל אחת מכן לקחה תפקיד בראשי, ממש כמו הצגה פטפטנית בתיאטרון. לפעמים אני מדביקה לכן פרצוף וגוף פיזי- בהליכות בוקר שלי אני אפילו שותפה איתכן לדיונים. אהבת עולם, לימונה, עתליה ורגישה,ריגשתן אותי:-) וגם החזרתן אותי להרגשה קצת יותר נינוחה כאן.
הימים האחרונים היו מלאיי תנודות. שיחות מלב אל לב, הצהרת אהבה מצידו אחריי הרבה זמן, החלטה סמויה שלו להשאר, הלחץ שלו מההחלטה של עצמו. אתמול שוב עליות ומורדות תלולים שלו, בקבוק יין בלילה ובסוף אין כניסה ליילי בין הסדינים, שלו. אני רוצה לסוע להודו כבר כמה זמן, רוצה שקט פרספקטיבה. מרגישה כלואה באמהותי. אולי זה אפשרי עם גיבוי מהוריי. במחשבה נוספת- אולי סדנת ויפאסנה בארץ גם תספיק, כדי לפגוש את עצמך לא צריך לסוע רחוק.הרצתי השבוע, וקיבלתי משוב חשוב. ההרצאה היתה מצד אחד מבריקה, מקבץ אנשים כתבו בלהט את אשר אמרתי, אבל חלק גדול מהמאזינים איבדו אותי. הייתי מהירה מידיי, הייתי לפרקים "בפנים" ולא "בחוץ" לא ניצמדתי לראשי הפרקים של המצגת, פשוט המראתי עם הרעיונות שלי לחלל,ואיבדתי את הקרקע. איכשהו הפידבק הזה נראה לי כמו רמז חשוב.

[סנדרה*]

נדמה לי שלקחת הובלה, זה הדבר החשוב ביותר בשיקום קשר, לזו שלוקח/ת אחראיות. בשנה הזו שאנחנו ביחד הפסקנו לעשות ספורט יחד (דבר שמאוד אהבנו לעשות), הפסקנו לצאת וגם הורדנו את מפלס האירועים שאנחנו מאוד טובים בו. אי לכך ובהתאם לזאת, בימים האחרונים החל שינוי, נסיעה זוגית לצפון, יצאנו לבית קפה אחריי הליכת בוקר וגם היום הולכים לצהריים במסעדה. הכלב רוטווילר שלי ...הופך לפודל שטוב לו, אמרתי את זה כבר? תגידו שהוא ילד קטן, מניאק...מה שאתן רוצות אבל אותו בחרתי מכל העמים.

[סנדרה*]

קצת שקט בין כל ימי החג והשבתות...חושבת על הצעד הבא.
קיבלתי סכום כסף נאה, מתלבטת איך להקצות אותו. זה מאוד קשור לתוכנית ההתפתחות שמבקשת לפרוץ בתוכי,דרך הקשר הזוגי ודרך הדרך שלי. מצד אחד בא לי(בלשונה של קטנתי) לקנות ג'יפ, תמיד הייתי סגפנית ומחושבת, בא לי הפינוק, השאו, השטחיות המפגרת, של בחורה עם ג'יפ, שהרווחתי במו ידי החשופות. מאידך חושבת על המשך תוכנית הקורסים שבניתי לעצמי..אבל בשביל זה יש לי דיי כסף ברמה החודשית, חוגים וגדים לי ולילדות(שם דווקא יש לי מקום לשיפור במיוחד בגרדרובה שלי), יותר הצגות בילויים ואוליי נסיעה חו"ל??? איפה המדרגה הבאה שתביא עלייה בהתפתחות????

[סנדרה*]

קמים באמצע הלילה האיש לאחרונה בנדודי שינה. חמש בבוקר הוא רוטן, מנסה לפייס אותו, הוא כבר חמישה ימים ברציפות ישן שעות ספורות, לא ממש מצליחה להגיע אליו. אני חושבת על דרכי, מפתחת אסטרטגיה של חלום אותו אני חולמת כבר מספר שנים בתחום ההשקעות. משהו בימים האחרונים גרם לי להבין כי זה הזמן לצאת עם הרעיון החוצה. לא לחכות לתמיכה שלו, שכנראה לא תבוא בטרם החלום יתחיל להרקם. פשוט לעשות. הכסף שעתיד להתקבל החלטתי לפי שעה לשים בצד, לראות בסכום הזה מענק חלום. כל פעם שיהיה מכשול שהכסף הזה יהיה שם. הבנות יהיו חל מהכיף הזה של טיפה לרופף את החגורה.

[טנא_מלא_כוכבים*]

שלום,
קוראת אותך @}.
בעקבות הקריאה נזכרתי בשיר "באה המלכה למלך" של נורית זרחי.
מכירה?

[סנדרה*]

באה המלכה למלך
מילים: נורית זרחי
לחן: אוהד חיטמן
קיים ביצוע לשיר זה



באה המלכה למלך
ואמרה "מוזר,
חלמתי עליך בלילה שעבר.
חיכיתי ולא באת
ובחוץ ירד ערב ונהיה קר,
רציתי לדעת מה אותך עצר?"

"איני יודע", אמר המלך, "על כך דבר,
בלילה חלמתי על ערבות-הבר."

באה המלכה למלך
ואמרה: "כמה מוזר היה החלום,
שחלמתי עליך בלילה שעבר.

גלשנו במגלשת חורף,
הרוח מול פנינו במדרון ההר,
האם לא היה נהדר?"

"אינני יודע", אמר המלך, "על כך דבר,
בלילה חלמתי על הנהר."

באה המלכה למלך ואמרה: "איך אפשר
שאתה בתוך שנתי ואתה בחוץ נשאר.
כשבחלומי אתה חלוּם לא עובר בגבך קור סתום?"

לילה. על דלת המלך הקישה המלכה:
"שלום, באתי אליך אל תוך החלום."

"לעולם", אמר המלך,"לא יגע בשנתי זר".
"אינך מבין", לחשה המלכה, "דבר."

וואו איזה שיר...לא הכרתי, זה מדוייק וכך זה מרגיש! תודה טנא (איזה שם!)

[טנא_מלא_כוכבים*]

@}
את מרגשת אותי.

[לי_אורה*]

_"לעולם", אמר המלך,"לא יגע בשנתי זר".
"אינך מבין", לחשה המלכה, "דבר."_
דווקא נראה שהמלכה לא מבינה דבר וזאת משום שהיא לא מקשיבה לדבריו המפורשים החוזרים ונשנים.

[סנדרה*]

לי אורה, זה נהדר את יודעת דווקא דרך השיר הזה, שהוא חיצוני ולא אישי, אפשר להבין את ההבדלים בחשיבה.
ואת יודעת מה? זה בסדר גמור...

[אחת*]

תמצית ההבדל בין הגבר לאישה. היא שם בכל מאודה והוא שם בדיוק מתי ובמידה שנוח לו.

[סנדרה*]

האשה מחברת אותו לעצמו רגשית...ואני חושבת שהמצב הזה (ריחוק) לא נוח גם לו, הוא פשוט לרוב (סליחה גברים) מוגבל בהבנה.
הגבר לא מסוגל לראות תמונה של דברים לא ממשיים, כגון אווירה בבית, קירבה גם כשרחוקים, הרבה פעמים גבר יגיד שלא טוב לו, אך לא ידע להגיד למה במדוייק וכו'... לעומת זאת הגבר לרוב מאוד מעשי וכאן, הוא דווקא לעיתים קרובות משלים את האישה.

[לי_אורה*]

ההבדלים בחשיבה
תמצית ההבדל בין הגבר לאישה
מוגבל בהבנה

לא חושבת שמדובר בכלל הגברים ובכלל הנשים, ולא מדובר בכל מערכות היחסים בין גברים באופן כללי לבין נשים באופן כללי.
לפי הבנתי, השיר עוסק בזוג מסוים: הגבר לא מוגבל בהבנה, לא חושב אחרת.
he is just not THAT into her
או כמו שהוא מנסה להסביר לה שוב ושוב ושוב והיא לא רוצה להקשיב: היא בכלל לא בראש שלו, היא בכלל לא נמצאת במחשבות ובחלומות שלו
_"לעולם", אמר המלך,"לא יגע בשנתי זר".
"אינך מבין", לחשה המלכה, "דבר."_
היא עבורו אדם זר, שלעולם לא ייגע בשנתו, בנשמתו, בלבו.
אבל היא לא מקשיבה לדבריו המפורשים, ומנסה לפרשן את המצב בצורה שונה ממה שהוא אומר במפורש. היא אומרת לו שהוא לא מבין דבר. אבל היא זו שלא מקשיבה ולכן לא מבינה. והיא זו שתיפגע.
ואת יודעת מה? זה בסדר גמור...
בעיניי ממש חבל.

[סנדרה*]

לי אורה, אני אגיד לך משהו, אולי אני טועה ואת צודקת, אבל אני אעשה ואפעל באופן שיצעיד את התא המשפחתי והזוגיות שלנו קדימה. אני מוכנה לקחת את הסיכון שאפגע, ביינתיים אני צומחת לצידו בצעדים גדולים.

[לי_אורה*]

יופי, שיהיה לך בהצלחה!! (משום שכאן יש רק מילים אדגיש שהכוונה והטון של דבריי רציניים לחלוטין!)

[סנדרה*]

ארוחת צהריים יום שישי, עם הגרושה של האיש שלי הילד המשותף, בעלה הנוכחי ילדותיהם וילדותיי. פגישה הזוייה, ולאו דווקא בגלל ההרכב, לזה כבר התרגלתי ואפילו יש מה ללמוד מהם. הזוג הגרוש מתנהג למופת ואני מחבבת מאוד את גרושתו. הפגישה היתה הזויה כי נושא השיחה היה פשוט הוא, לראשונה שיתפתי פעולה והקשבתי. עד כמה היה להם רע, כמה היא היתה סמרטוט, ועד כמה הוא היה בלתי נסבל- אני מצטטת "הוא היה רב איתי על הצבע של הפאסטה". היום היא ולבעלה מערכת יחסים שקטה ונינוחה.כן זה בחוסר שקט, זה הוא עם היצר המשפיל , זה הוא שלוקח את הקשר למצולות. השאלה אם אפשר לעבור תהליך של ריפוי דרך הקשר הזוגי ביחד. הכעס- הן הנפילות שלו, בפירוש לא סממן לכח. פחות פוחדת, וכן מהרהרת אם יש לי את הכוח.

[סנדרה*]

לי אורה, אני יודעת שדבריך ברוח אהבת עולם, נאמרים מרצון להגן ולתמוך.