הנקת צמד

[נהר_שליט*]

בתי הבכורה,אנה ,בת שנתיים ושמונה חדשים ובתי השניה, תמה, בת ארבעה חדשים.
שתיהן יונקות ואנחנו רק בתחילת הדרך.
רציתי לספר על תחושותי ולהכיר דעות, רגשות ועצות. אז בבקשה....
עוד לפני ההריון ידעתי שככל שזה תלוי בי, אמשיך בהנקת בתי הבכורה. החלטה זו הקלה עלי את האשמה לגבי הרווח ,הקטן מדי לטעמי,בין הלידות.
באמצע ההריון נפסק החלב ונשאר רק מעט נוזל שקוף שאנה התעקשה לינוק , אך בתדירות פחותה. עקב רגישות הפטמות ההנקה בתקופת ההריון הכאיבה אך גם זה עבר.
כמה רגעים אחרי הלידה התעוררה אנה והתנדבה להראות לתינוקת שזה עתה נולדה כיצד יונקים.
מאז עברנו עליות ומורדות בתדירות היניקות,(בשלב הראשון חזרה אנה להנקה מלאה),במצבי הרוח,ובכלל. אבל עכשיו אני מרגישה שעלינו על דרך המלך ואנה יונקת במידה שאינה מתישה ומגבילה יתר על המידה ונותנת לנורגעים נפלאים בשתיים או בשלוש.
בעניין דעת הקהל- האנשים שתומכים בבחירותי בדרך כלל (תודה, תודה ,תודה),תומכים גם בזו . והאחרים רואים בזה "freak-show" מבחיל. בעייתם.
לסיכום חוויתי עד כה אומרכי היו קשיים, אך היה שווה ואני מתכוונת להמשיך בכך עוד כחצי שנה ולחזור על כך,הלוואי, בילד השלישי.

[חאן_יא*]

נהר, כל הכבוד לך, אני בטוחה שזה לא קל מהמון בחינות.
תמיד חשבתי שזה לא אפשרי, או מעמסה אדירה על הגוף. נהדר לשמוע שבעזרת כוח הרצון האימהי שוב ושוב אפשר לממש את הכל.

איך את מרגישה? איך את דואגת לעצמך? (מבחינת התזונה, המנוחה ועוד) מה הרופאים אמרו? (אלה שתמכו, אם בכלל)
אם תוכלי להרחיב קצת יותר על איך בפועל את מניקה את שתיהן.
איך הגדולה מתייחסת לשותפה לציצי?

חזקי ואמצי, חאן יא.

[אביב_חדש*]

כל הכבוד. זה תמיד נראה לי אתגר מסקרן במיוחד. אני מקווה שכשאני אלד מור עוד יינק ואני אוכל לחוות הנקת צמד
בהצלחה ושמרי על תזונה מאוזנת לרווחת כולכם.
שגית

[נהר_שליט*]

שלום ותודה על מילות התמיכה.
לקטע הטכני: הרופאים לא יודעים לרוב הרבה על הנקה ובפרט על הנקת צמד אך למיטב ידיעתי בהריון רגיל ,בלי הסטוריה של הפלות- אין בעיה.
למזלי הרב היתה לי הזכות לחזות בהנקת צמד וללמוד על כך "באופן טבעי":-D .
אני משתדלת להניק את תמה מהצד הפחות גדוש כדי לאפשר לה להגיע גם לחלב האחורי ובתנוחה המתאימה לה, במידה ואנה מעונינת להצטרף היא מתאימה את עצמה( היא מוכנה גם לעמוד על הראש ) כיון שהיא מבינה שתמה יכולה לאכול "רק ציצי".
עוד לפני הלידה הכנתי אותה שהתינוקת תינק כל היום.
אני חושבת ומאמינה שהיניקה המשותפת היא חוויה מקרבת בניהן ,ממש כמו שהיא מקרבת ביני לבינן.
בהצלחה לכולנו{@{@{@

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ביתי השניה ,גאיה, בת שנתיים ושלושה חודשים ועדיין יונקת. אני בהריון בחודש שני בערך. כיף לי להניק את גאיה ואנילא רוצה ליגמול אתה בינתיים. חשבתי על זה הרבה מאז שגיליתי שאני בהריון כיזה הילחיץ אותי והסביבה הילחיצה. "אז היגיע הזמן ליגמול אותה" ו"איך תיסתדרי עם שתיים" או "חברה שלי גמלה את הילדה שלה וזה עשה להם טוב" ועוד ועוד. כשהיצלחתי להירגע ולנסות לראות איך אני באמת מרגישה, הבנתי שכיף לי להניק את גאיה ולפחות בינתיים לא בא לי ליגמול אותה, מה גם שגאיה ילדה מאוד רגישה עם ויש לה התפרצויות כעס קשות ונראה לי נכון להמשיך לתת לה את הקירבה והנחמה שבהנקה. במשך היום אני מנסה להציע לה פעילויות אחרות במקום ציצי אבל זה לא תמיד מצליח. אינני בטוחה שאסתדר עם הנקת צמד אבל יש לי עוד זמן לחשוב על זה ולראות איך ארגיש ככל שיתקדם ההריון.
תודה לנהר ולכולכם על הפתיחות הכנות וההתענינות וכמובן על האהבה האימהית הגדולה .

[חגית*]

סליחה על הבורות, אבל הנקת הילד הגדול לא פוגמת באיכות החלב עבור התינוק?
כלומר, למשל, הקולוסרום לא נגמר צ'יק צ'ק על ידי הילד הגדול? וכל השאר?
הרי הצרכים התזונתיים שלהם כל כך שונים???

[ליאת*]

הקטנה שלנו ממש קטנה, בת שנה ושלושה חודשים ותכף תצטרף אליה נוספת. אני מניקה כל אימת שילדתי רוצה, העניין הוא שזה בעיקר בלילה. אני חושבת על העתיד לבוא, לילות לבנים וארוכים עם הציצים שלופים... היו נסיונות גמילה מהנקות לילה בתירוצים שציצי ישן אבל זה עבד שני לילות בדיוק. האם יש למישהי נסיון לילי בפועל?

[בשמת_א*]

חגית, אי אפשר "לגמור" את החלב.
להיפך, כשיש ילד גדול שעוד יונק בזמן הלידה, אז לתינוק בדרך כלל יש המון קולוסטרום, כי מישהו כבר שאב והפעיל את המפעל לייצור חלב...
ייצור החלב נעשה לפי דרישה. ככל שינקו יותר - ייוצר יותר.

[היי_*]

אהלן,
הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים ולפעמים ממש נמאס לי ליהיות תלויה בכל מצב(בציצי)
ליאת- גם לי היה ניסיון לעבור ליניקת לילה או לפחות להניק רק סביב השינה וזה הצליח לשמחת כוחי לזמן מה
אבל היה שלב שהיא לא הרגישה טוב וריחמתי עליה... אז עכשיו אנחנו בחזרה במתכונת האינטנסיבית

אני שמחה לשמוע על כאלה שמיניקות שניים ועדיין מצליחות לחיות קצת או תסלחו לי -לחשוב קצת או לא יודעת מה קצת.
אולי גם אני אוכל , אבל בנתיים -איך גמלתן את הראשון???
בשמת- חשבתי שכמות הקולוסטרום מוגבלת ומכאן השאלה אם הילד השני היה יכול לקבל את מה שמגיע לו
אם לא היה צריך לחלוק קולוסטרום עם ילד שכבר באמת יכול לאכול?
מחכה לעעצווות.

[למון ליים*]

להיי
ואם כן, אז מה?
קולוסטרום טוב גם בגיל שנתיים
ואני ממשיכה לחיות נהדר, תודה.
מה את עושה מזה עניין?

[בשמת_א*]

עד כמה שאני זוכרת את החומר, כמות הקולוסטרום קטנה אבל לא "מוגבלת". כעבור שלושה-ארבעה ימים מתחיל כבר להיכנס החלב, ובמשך עוד איזה עשרה ימים (תקנו אותי, מדריכות מוסמכות) או יותר התינוק יונק חלב עם קולוסטרום, עד שלאט לאט יוצא כל הקולוסטרום ונשאר רק החלב. זה בערך. בכל אופן, הקטע עם הקולוסטרום הוא מספר הימים הקטן שיש אותו, והקריטיות של ההתחלה, של קולוסטרום בלבד. אבל גם בין אשה לאשה יש הבדלים גדולים. לי, למשל, נשפך (ממש נשפך לשלוליות אם התכופפתי!) קולוסטרום כבר מהחודש השישי, וכך בלידה היה לי המון, יחסית. יש נשים שהקולוסטרום מופיע אצלן רק אחרי הלידה. זה כל כך אינדיבידואלי.

בכל אופן מהחומר שקראתי ברור, שבהנקת צמד מרוויח היילוד מזה שהגדול יותר מכין לו קולוסטרום כבר מקודם, כי כאמור ההנקה יוצרת חלב. אמהות רבות נותנות ליילוד לינוק קודם עד שהוא שבע, לפחות בימים ובשבועות הראשונים, ולגדול יותר - את מה שנשאר אחרי שהקטן נרדם, רק כדי להיות בטוחות שהקטן לא יצטרך להתאמץ יותר ממה שהוא מיועד (בהתחלת ההנקה החלב זורם מהר יותר, ולאט לאט נחלש הזרם). אבל אמהות רבות אחרות לא עושות שום סידור עבודה. הרבה מיניקות צמד מספרות, שהיחסים בין אחים שיונקים יחד מאוד מיוחדים ויפים.
למון ליים, אל תתעצבני, מותר לה לעשות מזה עניין. כל אחד והחששות שלו.
אני עוד לא גמלתי את הראשונה שלי (בת ארבע וחודש), ואני מתכוונת להמשיך להיניק כשאהיה בהריון, אם היא רק תרצה. וגם הנקת צמד, אם היא עדיין תינק. זה נראה לי נפלא, במיוחד מפני שאני רגישה במיוחד ל"הרחקה" של הבכור לטובת הצעיר. (קטע אישי שלי).
מחקרים הראו, שכשישים אחוז מהילדים היונקים גומלים את עצמם בעצמם במשך ההריון.

[ליאת*]

כוונתי היא שההנקה מתרחשת בעיקר בלילה ולא לשמחתי (חמש-שש פעמים). במהלך היום הבת שלי יונקת פעמיים לכל היותר וכאילו עושה השלמות בזמן השינה. לרוע מזלי, על אף שאנחנו ישנות ביחד, קשה לי לישון תוך כדי הנקה. כרגע זה קשה אבל בהחלט נסבל, החשש שלי הוא מאיך ומה כאשר התינוקת החדשה תיוולד. חשבתי שאולי אין לי מספיק חלב (חודש שישי) ושאולי היא רעבה, אז ניסיתי ארוחות ליליות וזה עובד רק חלקית.

אגב-בני הבכור נגמל באופן טבעי בגיל שנה כאשר הייתי בחודש השני להריון, הוא פשוט הלך ממני ואני נעלבתי נ-ו-ר-א...

[היי_*]

ערב טוב, לקח לי כמה ימים להגיע למחשב אז סליחה ותודה.
בשמת-תודה על האינפורמציה החשובה
אילנה- אני שמחה שהתעצבנת, זה מקרב אותי בפשטות אל ההחלטה הנכונה.. וחוץ מזה אני לא מכירה אף אחת שמניקה
שניים ביחד (שהם לא תאומים) לכן זה ענין עעענננקי בשבילי ובנוסף אני גרה במקום שגם ככה אני כבר מוקצה בו-
לא שזה משנה משהו ,אבל להניק שניים זה בשום מקרה לא יומיומי למראה, בכל אופן תודה.

[היי_*]

ליאת- הבנתי מה התכוונת ,גם אני מתעוררת חמש פעמים בלילה והשינה לא קלה..
יש בי תקווה שהילדה שלי תגמול את עצמה באיזה שהוא אופן בזמן ההריון , ואם לא - יהיה ככה ,בזכות דוגמאות שזה כלום
בשבילן . אז תודה על האפשרות הזאת.

[עדי_יותם*]

היי יקרה, הנקת צמד זה לא עניין פשוט, יש אמהות שנהנות ושמחות מזה, ויש אמהות שלא. כל התחושות שלך לגיטימיות, ואני בטוחה שכמה שתצברי יותר ידע, ויעבור יותר זמן, יהיה לך יותר קל למצוא את הדרך שלך. באתר של "ליגת לה לצ'ה" www.lalecheleague.org תוכלי למצוא עוד חומר בנושא, אם תעשי חיפוש ל tandem nursing. הנה למשל משהו:
http://www.lalecheleague.org/NB/NBMarApr01p49a.html

[למון ליים*]

בשמת, למה את חושבת ש"התעצבנתי"? זה לא נכון.
היי פשוט כתבה בצורה לא מחמיאה לציבור האמהות המניקות.
ציטוט: "ועדיין מצליחות לחיות קצת או תסלחו לי -לחשוב קצת".
מה הקשר בין זה שאישה מניקה לבין מנת המשכל שלה? אולי נראה לה שיחד עם החלב נוזל גם השכל? (-:

[בשמת_א*]

,למון ליים חשבתי שהתעצבנת בגלל הסגנון ... במיוחד באינטרנט צריך להיזהר מניסוחים שנשמעים תוקפניים (וזה מה שנקרא: "הפוסל במומו פוסל" וכן הלאה).

[אביה_נו*]

חסכים בשינה ומוח מוצף פרולקטין גורמים בהחלט לתחושה שהאיי.קיו נוזל יחד עם החלב.

[אם_פי_3*]

אני דווקא הבנתי את ההגדרה "זמן לחשוב" כתאור סובייקטיבי, של התחושה שכל היום סביב ההנקה, ואין זמן לכלום, לא לעשות, ואפילו לא לחשוב. ברור שאפשר לחשוב גם תוך כדי הנקה, ואני לא חושבת שהיה כאן נסיון לזלזל ביכולת החשיבה של מישהי, מניקה או לא (אם כי, בתקופה הראשונה אחרי לידה, הרבה פעמים כל ההוויה מופנית לתינוק, ויכולת החשיבה העמוקה די מסתתרת... בלי קשר להנקה) - זה רק מין ביטוי.

[ליאת*]

להי,
"בעיית הלילה" הולכת ומסתיימת, טפו, טפו. לקטנה בקעו כמעט כל השיניים הטוחנות בבת אחת, כך שכנראה היא לא צריכה לעסות את חניכיה בשדיי...
היא אמנם ממשיכה להתעורר פעמיים לפחות בכל לילה אבל היא מסתפקת במים לשתיה ומעט אוכל. זוהי בהחלט הקלה עם הציפיה לקראת הבאה.

[אלונה_רוטר*]

אני רוצה לברר, כמובן לא בשבילי, אני גמלתי את בתי בגיל 2 וחודשיים.
מה עושים שהילדה הגדולה מהצמד ממשיכה לינוק המון לפני השינה וזה גם נותן תחושה לא נעימה ברגע ששד
כמעת וריק.

[ליאת*]

אלונה, תוכלי להסביר קצת יותר? למי לא נעים שהשד ריק? לאמא? ליונקת?
אם התכוונת למינקת, אז יתכן שהאחיזה של הילדה בפטמה לא נכונה (סגורה ולוחצת עם השיניים), אפשר לבקש ממנה לפתוח פה גדול ואז להמשיך, או לעבור לציצי השני, אולי שם יש קצת יותר חלב.

[אלונה_רוטר*]

כן, זה נותן תחושה לא נעימה לאמא ויוצר אצלה תחושה דומה לגירוי מיני שמאווווד לא נעימה לה.

[מנג_בין*]

אני נמצאת בחודש החמישי להריון ובתי, אוטוטו בת שנתיים, עדיין יונקת.
ההנקה כעת קצת קשה לי, הפיטמות כואבות מאוד, אין לי חלב (בכל פעם שבדקתי לא יצא כלום) ולפעמים אני כל-כך עייפה שפשוט אין לי כוח.
הסביבה הקרובה אליי משכנעת אותי לגמול את בתי (עיקר הטענות הן שהקנאה תהיה מאוד גדולה והשיתוף של הציצי יפגע בה מאוד) אך משום מה יש לי הרגשה שהכל איכשהוא יסתדר.
אני מאוד רוצה לשמוע חוויות אישיות, עצות, רעיונות או פשוט סתם תמיכה כי אני מרגישה קצת מבולבלת.

[בשמת_א*]

לטענות של הקנאה - כל מה שקראתי ושמעתי על הנקת צמד מעיד שההיפך הוא הנכון. אחים לשד מפתחים קשר מיוחד וקרוב ביניהם.
גם הבכורה שלי מבקשת מדי כמה שבועות לינוק (בין שנייה לדקה...) כשהקטן יונק. אני בהחלט מסכימה. לדעתי, זה ממש מוריד את הקינאה. היא מרגישה שלא חטפו לה את מה ששלה, אלא שיש מספיק לשניהם. זה חשוב במיוחד בגיל שנתיים (שלי בת חמש).

אני הנקתי כל ההריון, עד לשבועות האחרונים שהיו עם צירים מוקדמים ולכן אז ביקשתי לא לינוק, עד שאפשר היה שוב (שבוע 37).

לדעתי - כל עוד טוב לך ולה עם ההנקה, אין שום סיבה לגמול.
האם הסביבה הקרובה הניקה הנקת צמד? ראתה פעם הנקת צמד? תומכת בכלל בהנקה? לפי הטענות שלהם, המומצאות מדמיונם הקודח, הייתי אומרת שאין להם מושג ואלה עוד עצות אחיתופל.
סיבה לגמול היא - אם קשה לך מדי ואת רוצה לגמול.
קחי בחשבון, שבתך עשויה לגמול את עצמה אם עניין החלב מפריע לה. ואגב, זה שאת לא הצלחת למצוא חלב לא אומר שהיא לא מצליחה לינוק. התינוק יכול לינוק ביעילות רבה יותר מכל בדיקה שלך. וידועים מקרים של ילדים שינקו, אמרו "אמא, אין לך חלב" והמשיכו לינוק...

אני תומכת בך בכל החלטה שטובה לך.

[מנג_בין*]

בשמת -
תמיד נעים לי לשמוע את התגובות שלך...
הסביבה הקרובה אליי לעולם לא חוותה / ראתה הנקת צמד ואולי משום כך התגובות לנושא זה נעות בין ה"ביזאר" ל"משוגעת, אך את עושה את זה לעצמך ולילדייך".
מה שמטריד אותי הוא העניין שנאמר ויהיה לי קשה להניק שניים (קושי פיזי / נפשי ) כיצד אגמול אותה בצורה הכי חלקה ועדינה?
אולי אני לא צריכה לדאוג כל-כך אלא לתת לדברים להתפתח לבד...
אגב, גמילה בגיל שנתיים נראית לי יותר קשה מגיל ארבע, לא?
להשתמע.

[בשמת_א*]

מנג בין,
קודם כל תודה.
והצעתי להמשך: one day at a time.
לתת לדברים להתפתח לבד...

[אמא_של_אופק*]

אני מניקה צמד: אופק בן שנתיים וחצי ואור בן חודש, זה דבר מקסים ובאמת מקרב אותם מאוד אחד לשני
(צריך לראות איך הם מביטים אחד בשני תוך כדי...
השאלה היא איך אני יודעת שאור מקבל מספיק? הוא עולה יפה במשקל אבל לפעמים כשהוא בוכה תןך כדי יניקה אני חושבת שאולי נגמר לו החלב...

[בשמת_א*]

בקצרה, תוך כדי הנקה
כדי לדעת אם הוא מקבל מספיק חלב את בודקת עליה במשקל, ואת היציאות.
גם אם הוא גומר לינוק שבע, עם פרצוף מדושן, או נרדם.
יציאות בגיל חודש:
לפחות פעמיים קקי ביממה (24 שעות)
לפחות חמישה שישה טיטולים רטובים מפיפי (רטוב = בערך שלוש כפות מים על הטיטול ייתנו לך מושג).

[בשמת_א*]

ועוד דבר:
בהנקת צמד, הגדול בעיקרון עוזר להגביר את יצירת החלב. והחלב לא "נגמר". זה לא בקבוק. לכן, דווקא להיפך: פחות סכנה שאין מספיק.

[אמא_של_אופק*]

תודה בשמת, אם כך נראה לי שהוא יונק מספיק וכנראה הבכי הוא מגזים.
ועוד דבר, יש מעבר מפה לפה של שנהם כשאחד יונק אחרי השני וכבר הקטן מנוזל....
אין טוב בלי רע.

[אמא_של_אופק*]

הדבר הכי טוב הוא שאין שום בעיה בהנקה ואין פצעים בפטמות ומשחת רפאל בטונות כמו בילד הראשון....

[פלוני_אלמונית*]

איך מניקים שניים בלילות? ובכלל, איך מניקים בו-זמנית צמד, כלומר פיסית איך זה נראה?

[תבשיל_קדרה*]

כמו תאומים, לא?
בלילות - הם לא תמיד קמים יחד. בשכיבה - נוח להיניק את התינוק בתנוחה הרגילה (על הצד, זה מול זה) והגדול יכול להתכופף מכוון הגב אל השד השני.
בישיבה - שניהם ב "פוטבול" או אחד בעירסול ואחד בפוטבול (בהתחלה, יהיה קל יותר כשהתינוק בתנוחת עירסול, והגדול, אח"כ, יתחבר מהצד במעין-פוטבול.).
באופן כללי - לדעתי כדאי קודם לחבר את התינוק, להיות מסוגלת להסתכל עליו, לעזור לו וכו', ואז לאפשר לגדול להתחבר בצורה שנוחה לו ולא מפריעה לכם.
אם השאלה שלך מעשית (ולא רק סקרנית) - אני לא יודעת בן כמה היונק הגדול שלך, אבל אצלי, בני שנתיים, תאומים, הם יונקים בהמון תנוחות משונות - הם די מקיפים אותי, ויונקים בכל תנוחה אפשרית: בעמידה, רכינה, ישיבה, שכיבה על הבטן, על הגב - זה די מדהים, אני חושבת.

[עדי_יותם*]

חיפוש בגוגל ל-tandem nursing, ובחירת "תמונות" בתפריט אחרי שמקבלים תוצאות, יעלו גם תמונות וגם מידע.
ובאתר של ללל הבינלאומית יש דף שמרכז מאמרים בנושא.

[תבשיל_קדרה*]

אפשר לבחור "תמונות" גם לפני שמקבלים תוצאות.

[אביב_חדש*]

אני גם לא יודעת באיזה גיל ילדייך, אבל אצלי, מור בן 4 וליבי בת כמה חודשים. ליבי יונקת בתנוחה ה"קלאסית" ומור מתכרבל בצד, כשגופו פונה החוצה מגופי ומגיע לפטמה. מכיוון שהוא גדול, אני נותנת לו למצוא תנוחה נוחה לשנינו אחרי שאני וליבי מוצאות תנוחה נוחה לשתינו. היא בעדיפות ראשונה והוא בשניה מבחינת תנוחה. אני סומכת עליו שימצא את הפטמה גם עם יעמוד על הראש...

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה! אני מיד מחפשת תמונות. איזה כיף לגלות עולם חדש של חוויות יפות כאלו. (בינתיים רק בקריאה ותכף בתמונות).

[פלוני_אלמונית*]

תראו איזה יופי (לידת בית ואחריה הנקה והנקת צמד). http://www.birthdiaries.com/diary/29vbirth.htm

[אביב_חדש*]

מקסים!

[אמא_אדמה*]

וואו! מדהים!

[אמא_של_אופק*]

זה מקסים, גם לי יש תמונות חמודות של אור ואופק יונקים יחד, חבל שאין לי אתר שאוכל לשתף אתכם בהנאה.

[אמא_של_רון*]

תודה לכולם על העצות והחוויות. עוזר לי מאד בהחלטה להמשיך להניק את רון במשך ההריון וגם לאחריו. רון בן שנה ושבעה חודשים ואני בחודש שישי. עיקר ההפחדות בסביבה שלי הוא מנושא הקנאה הנורא. ההורים של בעלי טוענים שרון יקנא נורא באח הקטן וממליצים לי להניק את הקטן בהסתר... הם גם טוענים שכדאי להפריד את הילדים בהתחלה כדי למנוע קנאה ולכן דוחפים שרון ילך לגן כבר השנה.

תחושת הבטן שלי הפוכה ולמרות שרון כבר רשום לגן, אני ובן זוגי עדיין מתלבטים. שמחתי לקרוא ששד הקנאה אינו נורא כל כך - היתה לי הרגשה שדווקא ההגיון הטבעי והבריא אומר להשאיר אותם יחד, להניק את שניהם לפי צרכיהם ולתת לכולנו להיות משפחה כמה שיותר קרובה... במילא כולנו נישן במיטה המשפחתית, אז מה הטעם להפריד?

שוב תודה - כיף לקרוא חוויות של משפחות במצבים דומים!

[אביב_חדש*]

נשמע לי שההגיון הבריא שלך מאוד בריא...

[תבשיל_קדרה*]

גם בעיני הוא בריא מאוד (-:
בהצלחה!

[אביב_חדש*]

גילה - האם את מתכוונת להתנסות בהנקת שלישייה?

[תבשיל_קדרה*]

אני לא מתכוונת כלום.
אני משערת שזה יקרה לי.

[מנג_בין*]

אבא שלי כל הזמן אומר לי שאני "אשלם מחיר יקר" בעתיד (מבחינה גופנית) בגלל שאני מניקה את שניהם.
הוא טוען שיהיו לי בעיות של בריחת סידן (?!?) בגלל ההנקה.
האם יש משהו בדבריו או שזה ממש שטויות במיץ עגבניות?
תעזרו לי עם "כתב הגנה"...

[בשמת_א*]

מנג בין , סתם שאלה:
באמת צריך לענות לו, או שזו סתם ביקורת שתחליף צורה כשתעני לשטות הנוכחית?
אז
א. זה שטויות במיץ עגבניות.
למעשה, ההנקה, ולא משנה של כמה (נו, באמת, הנקת צמד יותר קלה מהנקת תאומים!), רק תורמת לחיזוק העצמות בגוף וזה בדיוק אחד מיתרונות ההנקה: מניעת אוסטיאופורוזיס או בריחת סידן!

ב. הואיל ושאלתו נובעת מבורות מוחלטת, סימן שהוא רוצה לתקוף את הנקת הצמד מסיבות אחרות, רגשיות, יש להניח.
לפי דעתי, עדיף לתקוף את הסיבות:
"אבא, למה זה מפריע לך שאני מיניקה?"
"אבא, למה מפריע לך שאני מיניקה שניים?"
"אבא, מה באמת מטריד אותך?"
או, עוד יותר טוב, לנחש מה מטריד אותו ולשאול בנקודה:
"אבא, אתה דואג שההנקה תזיק לי?" (את יכולה להדפיס לו את המסמך של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, שם יש פירוט של כל יתרונות ההנקה הברורים לאמא. נגיד, http://www.aap.org/policy/re9729.html )
"אבא, אתה דואג שההנקה קשה לי מדי?"
"אבא, אתה דואג שהטיפול בתינוקות מעייף? אז נכון שההנקה חוסכת המון עבודה, אבל זה באמת מעייף. אשמח אם תוכל לעזור לי ב... ".
בהצלחה!

[תבשיל_קדרה*]

במיוחד לצ'ופה -
אני מיניקה עכשיו שלושה.
אחת בת (כמעט) 3 שבועות, ושניים בני (כמעט) 3 שנים.
עד כמה שהענין נשמע מוזר, אני לא יכולה לתאר את הענין של הנקת-שלשה כמשהו מיוחד - זה פשוט פה.
(כמו עם הלידה - תחושה של "אין מה לספר")

יש קשיים, היניקה של הגדולים לפעמים כואבת (בעיקר בגלל תנוחה לא כ"כ טובה, אבל גם כי הם "התקלקלו" עם הזמן), יש לפעמים בקשות לינוק שלא נענות (שניים יחד בחוץ, שלושה יחד, גדול בשירותים...), אבל מובנות לילדים, ובד"כ מתקבלות בהבנה. יש מצבים בהם "הקטנה קודמת", וזה לא לגמרי פשוט להם - אבל גם פה: הסבר, אכזבה, קבלה. לא היו לנו "סצנות" בענינים האלה.
פיזית - אני לא מרגישה שדווקא היניקה של הגדולים מתישה. האמת - התחושה שלי היא שהקטנה יונקת כמויות עצומות של חלב (אוף, כמה שזה מדהים!), והגדולים - רק טועמים.

אשמח לענות על שאלות ספציפיות. (-:

[צ'ופה*]

גילה תודה על השיתוף .. מדהים ! האמת היא שאצלנו יש כל הריון שאלה " האם זה שניים או אחד?" כי אמא שלי תאומה והסטטיסטיקה וכו'.. ונכון לעכשיו אנחנו לא יודעים וזה כל הזמן היה ברור לי שאם זה שניים נגמרת הדילמה ובטוח אני גומלת אותה.. הדף הזה לא משאיר לי שום דבר שברור לי..ואני גם שמחה מזה וגם נבהלת באותו זמן.

[צ'ופה*]

טוב. בכל זאת שאלות ספיציפיות. האם את מרגישה שזה מקשה על החיבור עם הקטנה? במובן של יצירת האינטימיות, ההכרות הכ"כ ראשונית, שהרבה ממנה קורה על השד בהתחלה.. האם פיזית זה קשה ? האם הם יונקים עדיין בלילה ואיך זה מתנהל ?מה היה בהתחלה ממש - שאלת הקולוסטרום שכבר דובר בה פה - איך את הרגשת עם זה ?

[תבשיל_קדרה*]

בבקשה:
(אני אולי חוזרת על דברים שכתבתי בכל מיני מקומות)

האם את מרגישה שזה מקשה על החיבור עם הקטנה?
לא. ז"א - אני לא יודעת למה ציפיתי כ"חיבור", אבל אני בהחלט חוזרת אתה למצב הסימביוטי אמא-תינוק. הקושי הוא בג'אגלינג בין הילדים, לא בהנקה.

האם פיזית זה קשה ?
כמו שכתבתי - לא נראה לי שדווקא ההנקה של הגדולים יוצרת את הקושי הפיזי. הסך-הכל קשה. כן, אבל הסך הכל הוא גידול 3 ילדים - לא רק הנקתם.

האם הם יונקים עדיין בלילה ואיך זה מתנהל ?
הגדולים יונקים בלילה (ולפעמים לפני השינה - תופס גם לצהריים), אבל גם מקבלים בקבוק עם פורמולה (מאבא, או לבד). אם הקטנה ישנה - זו הזדמנות מצוינת מבחינתי להנקה טובה - ללא כאבים - עד שנרדמים (לא מאוד ארוך - דקות). אם הקטנה בדיוק יונקת - הם מקבלים שלוק (לא יותר, כי זה כואב לי קצת, בגלל התנוחה שלהם ביניקה משותפת בשכיבה), ועוברים לאבא.
אחד הדברים שקרו במשך ההריון [בגלל מיעוט החלב] - האחיזה של הגדולים נעשתה גרועה, ולכן כואבת. הנהגתי יניקה קצרה - אני סופרת עד 5 ומפסיקים. לילדים זה התאים, והם משתפים פעולה (פרט לפעמים בהן הם מבקשים מפורשות "אל תִספרי"). אני משתמשת בזה גם עכשיו, כשאני לא יכולה להיניק ארוך ורגוע.

מה היה בהתחלה ממש - שאלת הקולוסטרום שכבר דובר בה פה - איך את הרגשת עם זה?
הקולוטסטרום הפך לחלב (שינה את צבעו ללבן) תוך יומיים בערך. נדמה לי שזה מהר מהרגיל. חוצמזה - היה מספיק לכולם - כבר בשלב הקולוסטרום ראיתי שאין מחסור (בפרט אם אני משווה את זה לפעם הקודמת עם הבלגן שהייתי בו), היה (ועדיין יש) הרבה חלב. מראש היה לי ברור שלא יהיה מחסור, לא דאגתי בגלל הנושא הזה, וכך היה.

[ציפורת*]

הקולוטסטרום הפך לחלב (שינה את צבעו ללבן) תוך יומיים בערך. נדמה לי שזה מהר מהרגיל.

גם אצלי בלידה השניה הקולסטרום הפך לחלב תוך פחות מ 48 שעות, למרות שבכורתי כבר מזמן מזמן לא ינקה. נראה לי שזה קשור יותר להנקה שניה מאשר להנקת צמד.

[תבשיל_קדרה*]

שאלה מענינת.

[ורד_לב*]

חשבתי על איך תכלס מניקים 2? (או 3 בשביל גילה )
כלומר, מה קורה עם ההשכבות? עם ההתעוררויות בלילה? אם אחד ישן והשני לא? זה לא מתיש לאללה, או שגומלים לילה את הגדול/ה קודם לכן? או שהוא/יא נגמלים עוד בהריון...
כל מיני שאלות כאלה
ולא, אני עדיין לא, למרות שמאד בא לי...
>ורד רצה לקרוא את הכתבה מ"באופן" האחרון על הנקת צמד <

[תבשיל_קדרה*]

ורד - זה כמו עם תאומים - יש בספרים המון עצות - להיניק יחד, להיניק לחוד, להיניק אחד אחרי השני, להיניק אחד ולבקבק את השני. אבל תכלס - לכל משפחה יש הפתרונות שלה.

ניסיתי לענות לך על כל השאלות, לתאר איך אנחנו מתמודדים עם כל אחד מהמצבים השונים, אבל אני רוצה לישון הלילה. מתישהו. שאכתוב ל"באופן" איך זה אצלינו? הממם.

ואם לא מיניקים (את הגדול), מה קורה אז עם ההשכבות?
ואם לא מיניקים בלילה - מה קורה אז כשבא ילד גדול ובוכה בגלל חלום, או בלי סיבה ברורה?
ומה אם כל אחד הולך לישון בשעה שונה? ומה אם כולם ביחד?
ומה בצהריים? ובארוחת הבוקר? ובאמבטיה? ובטיול?

בגדול - יש בבית 4 ידיים ושני ציצים. מסתדרים (-:

[רונית_סלע*]

הבת הגדולה שלי בת ארבע וחצי. נגמלה מיניקה בגיל שנתיים. הקטנה בת שנה ועשרה חודשים. יש לי שתי שאלות-
מדי פעם הגדולה מבקשת לינוק. נתתי לה לפעמים, עד שבעלי "תפס" אותי יום אחד (לא שהסתרתי את זה אבל לא יצא לו לראות את זה עד אותו יום), והוא ממש התרגז, טען שאני מבלבלת אותה, שבשביל מה זה טוב וכו'. אני תוהה- מה דעתכן? האם זה באמת עלול לבלבל או שאולי דווקא לעזור לה להשלים איזה חסך שנוצר בגלל הגמילה (שנעשתה בגלל ההריון השני)?
ושאלה שניה שלא כ"כ קשורה לכאן אבל אין לי כוח לחפש דף בעניין- הקטנה יונקת המון, המון המון. זה מכאיב, ולא תמיד מתאים, ואז אני לא נותנת, אבל בכ"ז מתלבטת. זה לא מבלבל אותה שלפעמים זה כן ולפעמים לא? ולפעמים ה'לא' מגיע מתוך כעס ואז בטוח שזה לא טוב. מכיוון שבשלב הזה גמלתי את הגדולה אני לא יודעת מה קורה אחר כך- זה עובר? זה מתמתן מעצמו? (אני לא רוצה לגמול אותה, אבל יעזור לי לדעת שזה לא יישאר כך עד הגמילה...)

[בשמת_א*]

כמה תשובות, רונית, אם כי כבר מראש אני מודיעה לקבל מדברי רק מה שמתאים לך:

• לגבי הגדולה: אמהות רבות מאפשרות לאחים גדולים של תינוקות יונקים גישה לשד, כשהם מבקשים. מנסיונן של רבות, זו הרי לא ממש "יניקה", ולא שמעתי ולא קראתי ולא ראיתי אצל בתי שום "בילבול". הילד הגדול יודע היטב מה מקומו ומה מקום ההנקה בחייו.
• בשביל מה זה טוב? אני מניחה, שכמו כל האמהות שנענות לבקשות האח הגדול הגמול במקרים כאלה, את לא סובלת מה"יניקות" הנדירות האלה, אבל את רוצה לתת לבתך את ההרגשה שאמא מוכנה לקבל אותה אל גופה תמיד , שאמא שם בשבילה, שהצרכים שלה להרגיש לפעמים כמו התינוקת או להרגיש שלא "גזלו את מקומה" כליל נענים ומובנים. בשביל זה זה טוב.
• תנסי להבין מה הרגש שמציק לבעלך. מה באמת מטריד אותו (קשה לי להיכנס לראש שלו, ואני לא כל כך מבינה לאיזה בילבול הוא מתכוון ומה חמור בו, אז אני לא מציעה ניחושים בשלב זה), ולהגיד לו ככה (טיוטה כדי שתעזור לך לנסח מה שאת רוצה להגיד): "אתה דואג שהיניקות של בתנו יגרמו ל.... . יכול להיות שאתה צודק. אני, לעומת זאת, דואגת שבתי תרגיש דחויה ולא אהובה, מפני שהקטנה גזלה את מקומה על אמא. אני לא מייחסת חשיבות ליניקה שלה, היא לא ממש יונקת. מה שחשוב לי הוא למלא את הבקשה שלה, כדי שהיא תרגיש אהובה ומחובקת". תשכתבי לפי מה שמתאים לך, אני מנסה לתת לך משהו כנקודת מוצא.

לגבי הקטנה:
מכאיב - לא צריך להכאיב. היא כנראה מתרשלת בתפיסה. את יכולה ללכת ליועצת הנקה או למפגש לה לצ'ה ולקבל הדרכה איך להחזיר אותה ליניקה נכונה?
לא תמיד מתאים - בגיל הזה, גם אמהות אחרות כבר מנהלות משא ומתן עם הילדים היונקים על הגבולות שלהן, ודוחות הנקה למועד או למקום מתאים. למשל: "כן, חמודה, את רוצה לינוק עכשיו, אבל בסופרמרקט זה לא מתאים לי. אני אניק אותך כשנגיע לאוטו", או "כן, מתוקה, תיכף נלך לינוק, מייד אחרי שהמרק ירתח" או "אני לא רוצה להניק בבית של ... . כשנגיע הביתה תוכלי לינוק/כשנגיע לאוטו תוכלי לינוק" וכן הלאה. העקרונות:

• לדחות לפי מה שאת יודעת שהיא מסוגלת לעמוד בו באותו רגע (ואם מדובר בקטנה עייפה, רעבה, מתוסכלת, לא מרגישה טוב, בתוך סיטואציה שקשה לה - את יכולה גם לוותר על כל הגבולות ולטפל בצורך שלה עכשיו. כלומר: להיות גמישה תמיד).
• לא לסרב, אלא להגיד "כן - עוד מעט..." "כן - כשנגיע ל..." "כן - פה", וכמובן לקיים את ההבטחה ברגע שמתאפשר.
• כשכואב לך בתוך ההנקה עצמה - להגיד שזה כואב, ואת תספרי עד עשר (או משהו אחר) ואז היא תפסיק. או וריאציה על הנושא.

בהצלחה!

[רונית_סלע*]

בשמת- תודה רבה. כל מה שכתבת נגע בי מאוד, ועזר. לגבי הגדולה, אני באמת אדבר על זה עם בעלי, ואני מבינה עכשיו שהוא רק שיקף לי תהיות שהיו בי, ושבעצם גם אני לא ממש הבנתי 'בשביל מה זה טוב' ופשוט עשיתי את זה כי זה הרגיש נכון (פריבילגיה של אמהות, כנראה...). אז עזרת לי גם להבין בשכל בשביל מה זה טוב. ובקשר לקטנה- אני מבינה שעשיתי הרבה טעויות, וטוב ששאלתי. לגבי האחיזה- לא נראה לי שיש בעיה באחיזה, אולי לפעמים אבל אז אני באמת מנסה לתקן לה (לפעמים היא קצת נושכת כי זה מין כאב עמום שמתחזק ואח"כ אני רואה סימני שיניים). זה יותר כאב מתוך זה שהיא יונקת במשך המון זמן, ועוברת מאחד לשני וחוזר חלילה, עד שאני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר והפטמות פשוט כואבות.
בכל אופן- להגיד כן במקום לא, זה בהחלט משהו שאיישם מיד, וגם הספירה עד עשר כשזה נהיה לא נעים. שוב, תודה!

[פלוני_אלמונית*]

רונית לגבי בתך הקטנה, ראי בעיות יניקה של פעוטות

[בשמת_א*]

אני שמחה שעזרתי!

[עדינה_ניפו*]

אני מניקה עכשיו שניים, את אבשלום בן 1.7 ואת אחיה הקטן שלי שנולד רק לפני שבועיים.
יש לי כמה שאלות ותהיות לאמהות שאולי חוו הנקת צמד או לכל אחת אחרת...
קודם כל אתחיל בזה שזה מאד לא פשוט ושהרגשות מעורבים כל-כך.
אבשלום ינק במשך כל ההריון ולא הצלחתי לגמול אותו מהלילות עדיין.
עכשיו שאחיה נולד אבשלום רוצה לינוק כל היום ובדרך כלל גם מספר פעמים בלילה למרות שאני מנסה למצוא דרך שלא תהיה אגרסיבית מידי לגמול אותו מהלילות.
הוא יונק כל כך הרבה שהוא לא רוצה לאכול כמעט שום דבר והקקי שלו ממש צהוב כמו של הקטנצ'יק.
בימים הראשונים לאחר הלידה ההנקה של שניהם היתה קשה בגלל העייפות הרבה וההתכוצויות הכואבות, הרגשתי כל כך עצובה שלא יכולתי להעניק לאחיה את אותו השקט הרוגע והאינטימיות שהיו לי עם אבשלום בהנקות כשהוא נולד. זה חסר גם לי, בקושי מצאתי זמן להכיר או להסתכל על אחיה.
אני מאד נהנית עדיין להניק את אבשלום, הזמן הזה יחד הוא חשוב לשנינו אבל הוא באמת רוצה לינוק בלי הפסקה.
אני מנסה כעת לא להגיד לו הרבה לא ולתת לו נגישות לציצי כמו שאני נותנת לאחיה בתקווה שהוא ירגיש שהוא לא צריך לרדוף אחרי זה כל היום וקצת יירגע.
קשה לי עדיין להסביר לאבשלום דברים ב"היגיון" על אף שאני מאמינה שהוא מבין הכל
לכן חשוב לי כל כך להרגיש ברורה בלב ובנפש כדי להעביר לו מסרים ברורים (ואת זה אני בטוח עוד לא מצליחה לעשות כי אני רק בתחילת הדרך הפתלתלה והמורכבת הזו).
עוד משהו שקורה שלא היה לי עם אבשלום זה כאב בשדיים.
בגלל שהם יונקים המון ביום והרבה פחות בלילה נוצר לי גודש שמתרוקן כשאבשלום מתעורר לינוק אבל נשאר לי כאב איום כמו ממכה קשה בצד ימין . מישהי מכירה משהו שאפשר למרוח בשביל לשכך את הכאב?

אני לא יכולה להמשיך כרגע כי שניהם עלי עכשיו אבל הייתי שמחה לשמוע במיוחד אם יש עוד מישהי שהניקה שניים ביחד בגילאים קרובים כל כך.

[תבשיל_קדרה*]

הוא יונק כל כך הרבה שהוא לא רוצה לאכול כמעט שום דבר והקקי שלו ממש צהוב כמו של הקטנצ'יק.
סביר שזה זמני.
יצא לי לשמוע ממיניקות-טנדם שיש פתאום כזו התנפלות על הציצי, בסוף הגדול ממצה ונרגע.

_עוד משהו שקורה שלא היה לי עם אבשלום זה כאב בשדיים.
בגלל שהם יונקים המון ביום והרבה פחות בלילה נוצר לי גודש שמתרוקן כשאבשלום מתעורר לינוק אבל נשאר לי כאב איום כמו ממכה קשה בצד ימין . מישהי מכירה משהו שאפשר למרוח בשביל לשכך את הכאב?_
זה לא נשמע טוב.
יכול להיות שיש בעית אחיזה אצל אחד מהם?
יכול להיות שלא מתרוקן לך האיזור הכואב.
נסי להיניק (לא משני מי מהם) עם הסנטר לכוון האיזור הכואב [אלתרי תנוחה: בשכיבה/ישיבה/עמידה/סלטה (-; ], ובכל אופן - החליפי תנוחות, כדי שאיזורים שונים יתרוקנו ביעילות, איזורים שונים יחטפו את השיניים, ואיזורים שונים יכאבו מכל מיני אחיזות לא-לגמרי-סימטריות.

אצלינו הפרש הגילאים די גדול - 3 שנים.

[עדינה ניפו*]

שוב אני פונה אליכן נשים עם נסיון או עם ידע או עצות.....
האם זה בסדר לדעתכן שאבשלום (בני בן ה1.8) עדיין לא רוצה לאכול כמעט שום דבר חוץ מציצי כבר חדש (מאז שנולד התינוק החדש - אחיה)?

אני מוכרחה גם לחלוק איתכן קצת ממה שעובר לי בראש עם הנקת הצמד הזה.
כל כך הרבה שמעתי לפני הלידה שהנקת צמד עוזר ל"גדול" עם המעבר למצב החדש....
אבל מהניסיון הבאמת קצר שלי מהחדש האחרון ההתרשמות שלי היא שזה דווקא מקשה על אבשלום.
נראה לי שהוא מרגיש שהציצי נלקח ממנו והוא בהיסטריה גם לינוק בכל פעם שאחיה יונק.
נראה לי שהוא כועס מאד שמישהו אחר יונק יחד איתו.
כשהם שניהם יונקים בו זמנית הוא דווקא כן מלטף את אחיה
אבל אני לא תמיד יכולה להניק את שניהם יחד, גם ככה אני מרגישה שאני בערך מניקה כל היום.

אז אני תוהה אם מה שעשיתי יותר נכון לאבשלום או לא.
וגם אני חושבת על כמה היה לי קשה להניק אותו בתקופות מסוימות בזמן ההריון,
לא רק פיזית, נפשית ממש סבלתי כמה זמן,
אולי זה אומר משהו? אולי זה היה הזמן להפסיק?
הרבה שאלות רצות לי בראש ואולי עוד זמן יביא איתו תשובות או הבהרות.

בנתיים אשמח לעוד עצות או תגובות אם יש...

[חגית_ל*]

אבל אם את מניקה את שניהם יחד זה לא פחות זמן מאשר כ"א לחוד?
נראה לי שבכל מקרה שהילדים ברווח כ"כ קטן אז הגדול ירגיש שלקחו לו, ולא רק את הציצי, אז לפחות זה מנחם אולי שהוא עדיין יכול לינוק ולא נישלו אותו גם מזה.
תמשיכי לדווח מפני שאני מאוד מאוד מעוניינת לדעת איך עושים את זה, מי יודע, אולי גם אצלי זה יהיה?

[אביב_חדש*]

יצא לי לשמוע ממיניקות-טנדם שיש פתאום כזו התנפלות על הציצי, בסוף הגדול ממצה ונרגע.
וכדי לראות את הצד השני, לרוב כשמתעקשים לא לתת, המיצוי לא מגיע והם לא מפסיקים לבקש כל הזמן...

[תבשיל_קדרה*]

_אז אני תוהה אם מה שעשיתי יותר נכון לאבשלום או לא.
וגם אני חושבת על כמה היה לי קשה להניק אותו בתקופות מסוימות בזמן ההריון,
לא רק פיזית, נפשית ממש סבלתי כמה זמן,
אולי זה אומר משהו? אולי זה היה הזמן להפסיק?_

זה לא כל כך משנה... את לא יכולה לשנות את החלטותיך לגבי ההריון, לא?

לדעתי חשוב (יכול לעזור לגדול, קל יותר לי) למצוא זמנים לגדול לינוק לבד וארוך. איכשהו, כששניים יונקים יחד, הגדול חוטף את כל חוסר-הסבלנות שלי. כשהקטנה ישנה (עמוק - התחלה של שינה, אולי במנשא על אבא), אני יכולה להיניק ארוך, עם ספר, בלי לרצות "להעיף את הדבר הזה ממני".
הקטנה שלי כבר בת 3 חודשים. הגדולה כמעט לא יונקת, והגדול מאוד מאוד תובעני. אני מנסה לנתב את דרישות הציצי-שלו לאותן הנקות ארוכות ואפשריות. זה עוזר.

[נהר_שליט*]

עדינה,מאוד מזדהה עם הקושי בהנקת צמד. זה מאוד תובעני,אז איך לא לטבוע?
לי עוזר מאוד לעשות הרפיה תוך כדי הנקה, לנשום עמוק, להרגע ולשנן לעצמי מנטרה כמו "אני מיניקה את ילדי בשמחה ובאהבה" (כמה קל לשכוח אתזה כשעייפים).
דבר נוסף הוא להזכיר לעצמי מדוע אני רוצה להניק את הגדולה יותר.
שיהיה לך הרבה טוב

[חגית_ל*]

גילה, זה כבר הנקת שלישיה? שתהיי בריאה עד 120.

[חגית_ל*]

@} @}

<חגית מקנאה!>

[יפעת_ש*]

רציתי לספר מעט איך זה אצלינו ולשמוע עצות למי שיש.
אני מניקה צמד, בת 3.2 ובן שנה עוד מעט. לא רציתי לגמול את הגדולה בהריון ,ולאחריו כי חשבתי שההפרש קטן וקיוויתי שאולי היא תפסיק לבד. אבל זה לא קרה וצעדנו בשמחה להנקת הצמד זה היה נראה לי ההמשך הטבעי.
זה היה מאוד קשה בהתחלה אבל גם היה מקסים .הגדולה הראתה לו איך לינוק והם היו מסתכלים זה על זה וזה היה מקסים.
הגדולה נרדמה אז עם ציצי ופעמים רבות הם ינקו בו זמנית. היה לי מאוד קשה אולי יותר מתאים לומר - מאוד לא נעים , פיזית זו היתה תחושת גירוי לא נעימה שהטריפה אותי. אבל לא היתה לי ברירה אחרת, ההנקה המשותפת עשתה גם הרבה טוב (הגדולה קיבלה את אחיה בקלות והקשר בין שלושתינו היה נהדר). שעות ההליכה לישון של הגדולה היו קשות במיוחד כי אז היא היתה יונקת כ-20 דקות עד שנרדמה. כל עוד אחיה ישן או ינק או סתם היה רגוע אז זה היה בסדר אבל כשהוא לא היה כך אז התחילו הבעיות כי הייתי צריכה לקום ולהסתובב עימו ולא יכולתי להמשיך להניק אותה והתגובה שלה לכך(כשהיא גם עייפה ) היו קשות .
בנוסף הגדולה עברה להנקה מלאה,זה היה קשה גם כן. קיוויתי שזה יירגע אבל לאחר כשלושה חודשים הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי, התייעצתי מעט והחלטתי לתת לה ציצי מתי שתרצה אבל עם הגבלה (כלומר ספרתי לה עד 10 או עד 30 ).היא דווקא התלהבה מזה בהתחלה,(פחות בהרדמות) וזה הלך טוב.
היום אנחנו עדיין עם הספירה אבל זה מרגיש לא טוב היא כבר מזמן לא אוהבת את הספירה היא לא מחצינה את זה כל כך אבל זה מורגש ביננו.
באופן כללי אני מרגישה שקשה לה עכשיו: אחיה הולך אחריה כל היום ולרב "הורס לי" מפריע לי" כדבריה, אני גם הרבה אחריו שומרת שלא יפול מהכסא\שולחן או כל דבר אחר שהוא מטפס עליו וכך אני לא מצליחה להיענות לה בהרבה מצבים.
אני מרגישה שהיא רואה בי אחראית למצב ולמרות שלא בא לי (מחשש שתחזור להנקה מלאה או בגלל שכבר הגענו למצב מסוים אז למה "ללכת אחורה") אני תוהה אולי אני צריכה לאפשר לה שוב לינוק יותר או אולי כמו שצוין פה לפניי , לאפשר לה לינוק הרבה כשאפשר,למרות שההנקה שלה לא נעימה לי. אולי זה יעזור לה, לנו (זה הפך ל"אישו" ביננו).
(אני לא חושבת שהיא מוכנה לגמילה ,אם היא היתה רוצה להפסיק אז היא היתה מפסיקה לא?)

אולי יש לכם פתרון אחר?

[תבשיל_קדרה*]

_היא דווקא התלהבה מזה בהתחלה,(פחות בהרדמות) וזה הלך טוב.
היום אנחנו עדיין עם הספירה אבל זה מרגיש לא טוב היא כבר מזמן לא אוהבת את הספירה היא לא מחצינה את זה כל כך אבל זה מורגש ביננו_
אז למה שלא תפסיקי לספור?
אני סופרת לפעמים, כשלא מתאים לי להיניק ארוך, ומסכמים מתי כן אוכל להיניק ארוך ("כמו שצריך").

[יפעת*]

גילה,אכן זה מה שקורה.הפסקתי לספור, אני מאוד חששתי מחזרתה להנקה מלאה ואני מקווה שזה לא יקרה.
(אצלה לא היה אף פעם ממש ארוך ,זה היה קצר אבל בזמן הזה (3-5 דקות) הציצי התרוקן ואז אני הייתי אוכלת את ארוחת הבוקר\צהריים\ערב שלה).

[תבשיל_קדרה*]

אבל בזמן הזה (3-5 דקות) הציצי התרוקן ואז אני הייתי אוכלת את ארוחת הבוקר\צהריים\ערב שלה).
גדול! ככה את מקבלת את המזון הדרוש לייצור החלב עבורה. גלגל סובב.

[אנונימי]

אנא עזרתכן (עזרתכם?):
להזכירכן, הדר בן שנתיים וחצי. הוא יונק פעמיים ביום, בוקר וערב, מאז תחילת ההריון האחרון בערך. שוני, בן החודש, יונק מלא.

הדר רוצה לינוק כמה שרק יתאפשר לו. בהתחלה, ניסיתי לאפשר ללא הגבלה, אך זה היה לי קשה מנשוא. ניסינו פתרונות ביניים רבים, שלא עלו יפה, ולאחר עשרה ימים מהלידה, חזרנו להנקה פעמיים ביום, כנ"ל. לי זה בסדר בסה"כ, אבל לו זה לא. הוא ממשיך לבקש, להתחנן, לבכות, ליותר פעמים וליותר זמן - אני מפסיקה אותו כשזה כואב לי, וזה תמיד לפני שהוא מפסיק מיוזמתו, וגם זה גורר תסכולים רבים אצלו. (וגם לי לא קל עם זה. הייתי מעדיפה שיודה לי על המאמץ שעושה בזה שהוא מקבל את הפעמיים האלה... אבל זה זניח כרגע.)

א. האם רלוונטי, רצוי לדעתכן "להפסיק עם השטויות" ולגמול את הדר עכשיו? ( - לא בא לי, אבל רוצה לשמוע דעות בכל זאת. זה לא נפסל אוטומטית)

הערב, הדר לא רצה לאכול ארוחת ערב. בימים האחרונים, התחלתי להסביר לו שהנקה זה לתינוקות שלא יכולים לאכול שום דבר פרט להנקה, ושהוא מקבל הנקה כי זה כיף לשנינו, וכו'. גם הוספתי שלי לא כיף כשהוא מקבל את זה בצורה כזו.

התניתי את ההנקה של הערב, בארוחת ערב קודם.

הוא לא הסכים לאכול בשום פנים, בטענה שזה לא טעים לו. על כל דבר שהוצע לו כמובן, כולל הכל מכל כל. בדרך כלל הוא אוהב לאכול, מבחר גדול של דברים, ואין איתו בעיות אכילה כלל.

לולא ההסברים שלי, לא הייתי עושה מזה ענין, אבל חששתי שמא הוא מסרב לאכול כדי שאחשוב שהוא לא 'יכול' לאכול שום דבר, כמו שוני, ולכן הוא יוכל לקבל גם הרבה הנקה.
אז שאלתי אותו אם זה מה שהוא חושב. לצערי הרב, הוא ענה שכן.

מודעת לכך שיתכן שהכנסתי לו מילים לא לו לפה, אבל בדרך כלל הוא ילד מאד נבון ועונה לענין ובכנות מלאה על שאלות, גם מסובכות הרבה יותר.

בסופו של דבר, הוא נרדם ללא ארוחה וללא יניקה, למעט יניקה של כדקה (שניתנה לו במסגרת משא ומתן מייגע).

אז ב. מה דעתכן? האם אני יוצרת פה ילד אנורקטי? גורמת לו נזקים אחרים? מה לעשות? אולי הוא דוגר על משהו ובגלל זה באמת כלום לא טעים לו פתאום - אפילו שהוא לא טעם? ( אולי אפילו הוא לא היה רעב...)

ובאופן כללי - מה אתן מציעות?

[תבשיל_קדרה*]

ב היא שאלה קלה יותר -
גם אני, אחרי שאמרתי על כל מיני דברים (הנקה, שוקולד, טיול) "אחרי האוכל", ראיתי ארוחות מתקצרות פלאים באופן לא סביר, והפסקתי עם זה.
מה שאני עושה כשאני יודעת שרעבים, אבל מבקשים לינוק, זה - מסכמים שיונקים "עד 5, צד אחר וצד שני" (או עד 3, עד 2, עד 7 - לבחירתם), ואז הולכים לאכול. זה עובד.

א אני בחרתי לא לגמול בגלל קשיי הטנדם. גם ככה אמא "נגזלת", אז גם הציצי?
תקופה מסוימת, בהתחלה, איפשרתי כמעט כל מה שרצו (עצרתי כשכאב). אח"כ הגדרתי לא יחד (אלא אם...), הייתי צריכה להגדיר מצבים בהם הקטנה כן והגדולים לא. עכשיו, רוב ההנקות של הגדולים קצרות מאוד, הנקות של הרדמות/התעוררות הן ארוכות מאוד, אבל מופסקות לעיתים לטובת הקטנה.

[אנונימי]

אצלנו המגבלה היתה עד 10, והייתי סופרת לאט למדי, אבל הוא ממש לא אוהב את זה. אומר שיפסיק לבד, רק טיפטיפונת וכו'. וכמובן, ברגע שהתחבר, ההתנתקות היתה קשה לו מאד.

הבנתי שבאמת זו טעות לערב אוכל עם הנקה בהקשר של התניות.

מתסכל, שגם כשאני מרגישה שנתתי לו לינוק עד קצה גבול היכולת שלי, הוא עדין מתקשה להיפרד מהציצי: "אבל בא לי עוד" בכל מיני אינטונציות.

[נהר_שליט*]

ליאת, מזל טוב על הרחבת המשפחה !
איני יודעת מה לייעץ, קבלי חיזוק ותמיכה בכל אשר תבחרי.
לדעתי אין עצה "טכנית" שתוכל להועיל, בעקבות שיחות עם מיניקות צמד רבות, הגעתי למסקנה כי התחושות הקשות משותפות לרובנו המכריע. קשה גם לילדים, פתאום להיות גדולים, לעמוד בציפיות גבוהות
"הייתי מעדיפה שיודה לי על המאמץ שעושה בזה שהוא מקבל את הפעמיים האלה... אבל זה זניח כרגע.)" והם הרי עדיין בני שנתיים-שלוש.
המון הצלחה

[אנונימי]

תודה על התמיכה.
הקטע הזה, של להתייחס אליו כאל בוגר, והוא בסה"כ בן שנתיים וחצי, מאד בעייתי לפעמים. הוא מתנהג בכזו בגרות רוב הזמן, עד שזה נהיה אבסורדי כשאני רואה אותו עושה שטויות כיפיות של בני גילו, ורק אז קולטת שהוא באמת כל כך צעיר.
גמילת לילה עשינו במהלך ההריון, כי לא יכולתי פיזית, לעמוד בזה יותר. כאב לי נורא.
לקח לו יומיים להבין שיקבל רק בבוקר, עוד לילה או שניים בהם קצת התעורר וביקש, אבל לא עשה ענין גדול מזה שלא קיבל, וחזר לישון, וזהו. צ'יק צ'ק חזרתי לישון לילות שלמים רצופים.
אז לתומי חשבתי שזה מה שיהיה עכשיו. ציפיתי. אבל ציפיות נועדו לכריות...
בסה"כ המצב משתפר. אני צריכה להפנים את זה שלא כל דבר הולך כל כך בקלות או כל כך מהר, ולאפשר לו ולקבל אותו על תסכוליו.

מישהו / מישהי מוכנים להזכיר לי את זה בפעם הבאה שהוא מצווח שהוא
_רוצה עוד!
ע-כ-ש-י-ו!
לאאאא בבוקר!!!_ ???

[בשמת_א*]

[בת_ההרים*]

אולי חלקכן זוכרות חברה שלי שהרתה חודשיים אחרי לידת הבכורה והיו עניינים עם ההנקה ותת תזונה לתקופה של התינוקת?
בכל אופן...
היא ילדה בשעה טובה. תינוקת.
התינוקת יונקת יפה. אותה חברה ממשיכה להציע לבת ה"גדולה"(בת שנה)ציצי. ה"גדולה" המשיכה לינוק לאורך כל ההריון אבל לא כהזנה. עכשיו הבעיה היא שהיא כבר לא יודעת לינוק, בעצם. היא לא מוציאה חלב. החברה שלי דווקא מעוניינת שהיא תינוק כהלכה. היא נסתה ונסתה אבל ה"גדולה" לא יונקת כמו שצריך. בעצם רק מוצצת. יש עיצות כיצד כדאי להזכיר לה איך יונקים ביעילות? הצעתי לה לשבת איתה בשקט בחדר אחר ועם סבלנות. אבל כרגע זה לא הולך.
תודה!!!

[תבשיל_קדרה*]

היא יכולה לפנות לד"ר ליבוביץ'?
למיטב ידיעתי היא תוכל לעזור.
חוץ מזה, קראי בדף בעיות יניקה של פעוטות.

[אמא_ל_5*]

קשה ללמד תינוקת בת שנה איך לינוק, כי זה כבר לא רפלקס המציצה. אני מסכימה עם בת ההרים שהדרך הטובה ביותר היא בשקט ובסבלנות . מאחר ויש חלב, יש סיכוי שהיא תגלה איך להוציא אותו. עצם זה שהיא מוכנה להכניס את הציצי לפה זה הישג גדול, ונותן מקום לתקווה שהתינוקת תבין במה מדובר. גרוי הפטמה יביא לשחרור חלב, זה טעים, ויגרום לתינוקת לנסות להוציא עוד. בכל מקרה - בודאי לא להתעקש ולא לריב.
מאחלת בהצלחה, ואשמח על המשך עדכונים.

[קרן_יער*]

הגדולה בת שנתיים וחודש. הקטנה בת כמעט ארבעה. כבר שבוע שהיניקה של הגדולה לא נעימה. אני לא יכולה להצביע על שינוי בתפיסה אצלה. היא דווקא יונקת אותו דבר. מי שיונקת שונה קצת זו הקטנה שכאילו קיבלה דפוס הנקה משל עצמה. איכשהו המגע של הגדולה בפטמות לא נעים לי אחרי הקטנה. משהו מאוד מוזר (הדמיון הכי קרוב שיש לי הוא שראיתי כלבה אמא מסלקת את הגורים שלא רוצה שינקו יותר, וההרגשה שלי היא בדיוק ההבעה שהייתה על פרצופה). משתדלת לקצר את ההנקות של הגדולה מה שעושה לא טוב ליחסים בין שתינו ולמנגנון הקנאה שלה...

מי הייתה שם?

[תבשיל_קדרה*]

אני. בערך.
קחי את הטיפ של נהר מלמעלה, אולי יעזור.

[אמא_של_אופק*]

בשלב הזה גם לי היתה רגישות שעברה אח"כ, כמו בכל דבר לא כדאי להשוות בין ילדים וברור שהגדול לא יינק כמו הקטן (ואולי יהיה תובעני יותר מחשש למקומו), זה לוקח זמן וזה מסתדר...

[מונו_נוקי*]

דומה לשאלה של בת ההרים מלמעלה, אני מקווה שלמישהי יש נסיון עם זה.
היום בני אמר לי:"כשתצא התינוקת אני אינק מהציצי הזה והיא מהשני"(מצביע)
הוא מתנהג כאילו שכח לינוק. אני חושבת שבניגוד למה שתמיד הנחתי לא יפריע לי אם יינק מדי פעם. מישהי פה נתקלה במצב של תינוק גדול שחזר לינוק ?איך יכול להיות שהוא "שכח" איך לינוק? בסך הכל עברו כארבע חודשים מאז הפסיק(בעצמו). מפתיע אותי שהיכולת שלו "נעלמה". כבר יש קולוסטרום אבל הוא לא יודע איך לינוק.
בת ההרים- מעניין אותי אם היתה התפתחות אצל חברתך.

[שרון*]

טוב, אני מקווה שמישהי תראה את ההודעה הזו ותתייחס....
הבוקר אחרי שדחיתי את זה כבר מזה זמן עשיתי בדיקה ואכן אני בהריון. בתי בת 5 חודשים יונקת מלא וכל הזמן ז"א יניקות קצרות לאורך כל היום ובלילה כל כ- שעה וחצי. אני עוד לא ממש יודעת איך לאכול את החדשות- שמחה מבולבלת בהיי ושוב מבולבלת. איך מסתדרים עם ההפרש הזה? איך זה משפיע על הגוף- הנקה של 2 (אני בת 36)? מה בדבר התזונה של הנוכחית- היא תפגע? יש מישהי עם הפרש דומה שמוכנה לדבר איתי שלא על גבי המסך... וואהו אני נסערת.
תודה...

[נהר*]

שרון, קחי לך את הזמן לעכל את החדשות, אין צורך בהחלטות לטווח ארוך בשלב זה.

איך מסתדרים עם ההפרש הזה? אין לי נסיון אבל בטח ב מדור הורות ומשפחה יש משהו.

איך זה משפיע על הגוף- הנקה של 2 (אני בת 36)? השפעת הנקה על גוף האם

מה בדבר התזונה של הנוכחית- היא תפגע? בקרוב יהיה ודאי צורך בתוספות לתזונה שלה.
בהצלחה!