מצד שני, אני ממש לא מבינה אותך. את אומרת שאת נבוכה משד חשוף במלתחה (אני אמנם לא בוהה אבל אני גם לא ממש נבוכה) אך מאידך את יושבת חשופת חזה מול שני הורייך ומניקה. זה לא ממש מסתדר לי.
ראשית, זה עניין אישי שלי. מסתדר לך או לא, ככה זה.
שנית, זה פשוט: מהורי איני מתביישת. גם לא מבעלי או מילדי. זו משפחתי האינטימית.
מזרים - כן, ואני גם נבוכה. בכלל, אני די ביישנית (-; בדברים מסוימים.
איך היא יושבת חשופת חזה לגמרי מול
אה, זה לא ככה. היתה שם תינוקת! שכחת! תינוקת, שיונקת, בזרועותי!
וגם, זה היה רק בתחילת ה"קריירה" שלי כמיניקה. בתור מיניקה טרייה, לא הצלחתי להסתדר בלי להתפשט לגמרי, ולכן גם הנקתי בחדר השינה וזה היה ממש מעצבן. רק בעלי, הורי ואחותי יכלו להיכנס לדבר איתי כשהנקתי.
אבל:
כל משפחתי דומה לי. אין לנו בעיה עם עירום, אבל אנחנו לא נועצים עיניים! אבא שלי אולי נכנס (בעיקר הביא לי אוכל ומים וכאלה), אבל לא הסתכל.
גם אצלי יש דרגות כמו של
אם פי 3.
לי יש חולצות הנקה, שאני מקפידה עליהן בכל יציאה, ואני מאוד מקפידה - ככל שהינוקא מאפשר - שלא תהיה שום חשיפה, אבל אני גם מתלבשת בלי מחשופים ובמכנסיים ארוכים. זה לא רק השד, ולא רק בקשר להנקה.
אבל בחוג המשפחה הקרובה וליד נשים, במיוחד מיניקות אחרות, אני פחות מקפידה, וגם מרשה לעצמי לבוא עם סתם חולצת טריקו שמרימים (יותר חושפני מחולצת הנקה, כי הילד זז והחולצה בכל זאת מורמת מהמותן, לא רק זוית של בד שמכסה).
אני רוצה בהקשר הזה לספר משהו שנראה לי מתאים:
כשהייתי בת עשרה, ראיתי פעם בטלביזיה אשה מוסלמית, עטופה מכף רגל ועד ראש, יושבת עם בעלה מול פקיד.
פתאום התינוק שבזרועותיה צייץ. האשה המכוסה כולה פשוט שלפה את השד בלי שום בעיה, והניקה מול הפקיד תוך המשך השיחה בלי שום שינוי.
אני זוכרת שבתור נערה, זה זיעזע אותי.
בעת ובעונה אחת חשבתי:
איך היא יכולה?!
וגם:
וואו, איך היא יכולה!
כלומר, מצד אחד ההנקה נראתה לי משהו, לא יודעת, לא יאה, לא מתאים (הפעם הראשונה בחיים שראיתי תינוק יונק?). החשיפה זיעזעה אותי, נראתה לי בוטה, או משהו.
מצד שני, חשבתי: כל הכבוד לה! כל הכבוד לה שהיא מסוגלת, ככה בטבעיות להניק את התינוק שלה.
באותו גיל נראה לי, שאני לא אהיה מסוגלת.
מה שמדהים, שהיא לא חשבה שכל הכבוד לה. בחברה שלה, זה לא הפר שום קוד של צניעות. רק
אני , צופה מערבית מקוד אחר, קפצתי.
והנה חוויה מעצבת לגבי היסטוריית ההנקה שלי.