המלצות ספרים

ואני ממש ממש לא אהבתי אותו.
הסופרת לקחה סיפור מקראי ושינתה אותו כאוות נפשה.
לו לפחות היתה נצמדת לאמת המקרית ומוסיפה כיד הדמיון שלה אבל היא ממש שינתה עובדות שכתובות במפורש.
לו רצתה לתת דרור לדמיון שלה היתה יכולה לברוא דמויות משם ולא להשען על דמויות מוכרות.

וגם לא אהבתי את השפה שלו.
אני יודעת שאני בדעת מיעוט אבל הייתי חייבת לכתוב (-:

שליחה על ידי אילנה* » 06 מאי 2003, 17:54

טוב, אז השלמתי עם סטיבן קינג. אני קוראת את לוכד החלומות. זה היה נראה לי מכל הספרים שלו בספריה שעדיין לא קראתי, ספר שאוכל לקרא.
עדיין לא סיימתי אותו. ספר בן 600 עמודים כמעט. אבל אני בשליש האחרון.
לאוהבי קינג.

מה שכתבה חגית ו די מתאר את התחושות שלי לגבי האפיפיורית יוהנה שהומלץ פה. רומן רומנטי במסווה של סיפור היסטורי.

שליחה על ידי דיאנה* » 06 מאי 2003, 19:26

אילנה, דרגי את רמת ההפחדה, בבקשה... והאחוז שנוטלים גיבורים אל-טבעיים בין דמויות הספר...
את האוהל האדום גם אני לא אהבתי. אלים מדי, ומאד הפתיע אותי לגבי ספר שהמליצו לי עליו כ"ספר נשים". הזדעזעתי מאחד הקטעים שדווקא הוא נאמן למקור המקראי (מי שקרא בטח יודע למה כוונתי ולא אקלקל למי שלא).

דווקא את האפיפיורית יוהנה אהבתי (-:

שליחה על ידי רינת* » 08 מאי 2003, 23:54

ואני מצטרפת להמלצה של ענת גיגר על "כמו אבלאר, כמו אלואיז". ואם כבר, מוסיפה את כל הספרים של הפנר לרשימה, בעיקר כולל הכל (שגדלתי עליו) ועליזה העצוב-עצוב-עצוב.

מה שמיוחד בספר (באוהל האדום) הוא הסיפור על התנהלות האוהל. ההתכנסות, המנהגים, הלידות וכו'. מעבר לכך, בעיניי זה לא משנה שהדמויות מתבססות על דמויות "אמיתיות". זה לא העניין. הדרך, המנהגים, זה מרכז הספר מבחינתי.

אני רוצה להמליץ בחום רב על ספר מצוין לבני כל הגילאים:
מדריך בצבעים לבעלי-חיים מאת פנחס אמיתי

בספר יש כ-70 בעלי חיים. הפרקים מחולקים לפי צבעים.
ועל כל בעל חיים ניתנים הפרטים הבאים:
גודל, צבע, תיאור, מזון, קולות, סיפור, רבייה, אורח חיים, התגוננות, מינים ותפוצה.
וגם בעזרת סמלים (שלילדים כיף לגלות!) איפה אפשר למצוא אותו (בית, שדה....), והאם הוא מסוכן או לא ואם אפשר לגדלו בבית.
וכמובן מופיעה תמונה שלו.

הספר כתוב בצורה כל כך נעימה ומזמינה. אני נהנית ללמוד ממנו בעצמי וגם יובל (3.5) מאד נהנה.
(אמא! תלמדי אותו עוד!.
מתי אני אמרתי משפט כזה.... )

אוהל הדוד תום / הרייט ביצ'ר סטאו
אחרי שבילדותי קראתי את התקציר המתורגם, הלעוס והחביב, זה ממש מחריד לקרוא את הספר במלואו.
אבל חובה לקרוא. אני ממליצה כאן ולא בספרי ילדים ונוער, כי שלי לא רצו לקרוא למרות שלא אני בחרתי ולא אני הבאתי...
שני חלקים ומנוקד.

<אנהאטה לא יודעת איך לגרום לילדים שלה לקרוא את הספר, אבל ממליצה לילדים גדולים של אחרים>

ג'ין אוסטין.
כל הספרים.
ורצוי בשפת המקור...

וגם פונטנלה של מאיר שלו
שירה של עגנון
סדרת נרניה של ק. ס. לואיס

... ולמי שיודע איטלקית: ספר שידבר מאד לשוכני האתר הזה ולצערי אין לי מושג אם תרגמו אותו לשפה יותר נגישה:
Due di due/ Andrea de Carlo

אהבתי מאוד את חיי מלאך של גיל הראבן. מישהו קרא ספרים קודמים שלה? משהו מומלץ במיוחד?

יצא לי לאחרונה לקרוא כמה ספרים נהדרים ביניהם: יומני האומנת - למי שאהבו את "אני לא יודעת איך היא עושה את זה". חמוד מצחיק-עצוב וקליל.
מחר יקרה לנו משהו טוב- של אסתר חיים - נהדר!!
HE MOTHER DANCE
של פסיכולוגית אמריקאית שאינני זוכרת כרגע את שמה, אבל היא נותנת מבט מאוד ריאלי, אמיתי והומוריסטי על אימהות . נאמר לי שהיא כתבה ספר קודם שנקרא THE ANGER DANCE שהיה אפילו טוב יותר, אבל לא השגתי אותו.

לא אהבתי את "אין לי מושג איך היא עושה את זה". עייף אותי מאוד הספר הזה. זה כמו לראות פרסומות, הקצב בלתי נסבל.
גם בכלל לא אהבתי את ההתחבטויות שלה מול מה שבעיניה הוא ציפיות החברה - בטח, אם את מפנימה ב 300 אחוזים את הציפיות מנשים (קריירה+אמהות+להחזיק בית - כל אחד ב-100%), אז אין מוצא.

ספר מדהים ביותר שאני קוראת עכשיו הוא he Prophet's way - touching the power of life של Thom Hartmann, שאם טרם תורגם - מן הראוי שיתורגם לעברית. המחבר מספר על המסע הרוחני שעבר בחייו, וזה פשוט מרתק, מלא תובנות מעניינות ובעיני זה ספר שמשנה תפיסות חיים, ספר פורץ דרך... המחבר היה שותף בין היתר להקמת פנימיות לילדים חסרי בית במספר ארצות, כתב ספרים על ADD מתוך תפיסה של התכונות שמכנים בשם זה כיתרון בנסיבות מסוימות, ולא כחסרון ודבר שצריך לתקן... בהרבה מקומות המסרים שלו דומים מאד לאלה של Daniel Quinn שכתב את ישמעאל.

ועוד ספר שמאד נהניתי לקרוא באחרונה הוא a life's work: on being a mother של Rachel Cusk. משעשע ביותר.

בוקר טוב עולם 20 מורים רוחניים על החיים ועל הארה. איגד שי טובלי,
לא קראתי עדיין את כולו, אלו כתבים והרצאות של מורים גדולים (אושו, קרישנמורטי, ראם דאס ועוד) המתארים את התובנות שלהם ואת הדרך שעשו על מנת להגיע להארה, פן אנושי ומרתק.

המלצה לספר מתנה לחברה שילדה אמא מניקה של ענת שפירא. יצא ממש עכשיו. ספר לא מקצועי (לא אמור להיות כזה), אלא כזה שעושה הכרות עם ההנקה (אולי כדאי לתת לפני הלידה?), נותן הרבה תמיכה, עצות ורעיונות. חבל שיצא לאחר פז"מ של שלושה חודשים בהנקה, אם היה לי אותו קודם...

אגלאיה, לצערי הרב, הרב עד מאוד מאוד מאוד - התחלת הספר נחמדה, הוא כתוב ברוח מאוד קריאה ונעימה, אבל מרגע שאת מתחילה לקרוא יותר ויותר עצות בהנקה, אם במקרה יש לך ידע בהנקה, את פשוט משתגעת יותר ויותר מהטעויות ואי הדיוקים, ואפילו מעצות שעלולות להיות ממש מזיקות לחלק מהאמהות.
אז שוב, לצערי הרב, אני לא ממליצה על "אמא מניקה" של ענת שפירא, אלא למיניקות מנוסות שיודעות את התורה בלבד (ואז הספר די מיותר להן, הוא רק קריאה נעימה כשלא צריך להתייחס לעצות ולמידע המוטעים בהנקה).

הקראתי לילדים את חמש דקות מקגנוקה / נורית זרחי
האריה הוא השופט במשפט בו מאשימה השפנה את הנשר (המורה) כי הוא רצה לאכול את ילדיה.
"אדוני המלך...אמר הנשר, תלמידים שאינם פוחדים אינם לומדים, על ההורים לדאוג שהילדים יתעניינו בחשבון מעצמם
דאגתי אמרה השפנה, אבל הם לא התעניינו ועכשיו הם לא רוצים לחזור לבית הספר.
זו חובתם ללמוד עד שידעו אמר הנשר, כי מי שיודע חשבון אינו מעורר בי תאבון.
יש לי הצעה אמרה הנסיכה, שהמורה יגיע לכיתה עם סנדוויצ'ים ואז התלמידים יפסיקו לפחוד.
כן, אמרה השפנה, יותר קל ללמוד חשבון ממורה שבע..."
"הרי הם לא רוצים ללמוד חשבון, המשיכה הנסיכה,
ואם הם ילמדו מה שהם לא רוצים, אחר כך הם ישכחו את מה שרצו,
ולעולם לא ידעו מה הם רוצים"
"זה יהיה נורא אמרה המלכה, הכי חשוב לדעת מה רוצים.
לא לדעת מה רוצים אמר המלך, אלא לדעת מה צריך..."

כמה מסקנות:

שנורית זרחי היתה וודאי תומכת במשפחות החינוך הביתי
שמורה צריך להתעסק בענייניו (להשביע את רעבונו) ולהניח לתלמידיו. לא?
שלקובעי החוקים (המלך) יש אג'נדה משלהם שהיא לא תמיד לטובת הכפופים להם.

אח, אח, נורית זרחי. יש לה גם ספר עם מסר ברור מאוד על מיטה משפחתית. ועוד כמה ספרים נפלאים, רובם לא קלים, בעיקר להורים.

נורית זרחי. יש לה גם ספר עם מסר ברור מאוד על מיטה משפחתית.
איזה?

עירית ל
הסיפור האמיתי של גיל הראבן הוא גם ספר מעניין. אם כי לדעתי מעט מוחמץ, ביחוד בסוף.

לא זוכרת את הכותרת, משהו שלקחנו פעם בספריה. אולי "איפה ישנים ילדים" או משהו דומה.

אני חושבת שקוראים לספר הנמר שמתחת למיטה.

המוות חשוב לחיים של דר' אליזבת קובלר-רוס
מומלץ, נפלא, קריא, מעורר השראה ואחרי שמתחילים אי אפשר להניח.

מחפשת המלצה על ספר/ים שעוסק/ים בתחום "אהבה ו/או אכזבה".
תודה מראש

אהבה באיזה כיוון?
הטוב ביותר לבסוף מוצאים אהבה
אני מאד אוהבת שירי אהבה של יהודה עמיחי
וגם מה לעשות רומני משרתות של לינדה הווארד

אני אחדד. אני מחפשת משהו נוסף ובכיוון של "התאהבות - אהבה היא בחירה" של איילה מלאך פיינס

מישהו קרא את גרגנטואה ופנטגרואל http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=138966 ?

ברצוני להמליץ על שיניים לבנות http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=138093 של זיידי סמית.

כל מילה שאוסיף על הספר מיותרת, אז רק אומר בקצרה שזהו ספר מדהים שמשלב בתוכו סיפור מעניין ומרתק, תרבויות (הודו, ג'מייקה, אנגליה), אירועים היסטוריים והרבה אינפורמציה מעניינת, שמי שרוצה יכול לחפור ולחפש עוד ועוד מידע, כמו שעשה הבחור הזה וכל זאת נכתב כאמור בצורה קולחת ומעניינת (ולא טרחנית, כמו שניתן היה לצפות, אולי).

מומלץ.

קראתי עכשיו בשם שמים של הדי בן עמר. מדובר בספר קליל, 232 עמוד, שלקח לי שעתיים לקרוא. אבל... הספר הוא דמיוני, ומתאר את מדינת ישראל בשנת 2010 כשהיא מדינת הלכה. דמיון דמיון אבל נראה מאוד קרוב.
איכשהו נראה לי שאני היחידה שהספר מצא חן בעיני.
מחירו בחנויות האינטרנט השונות הוא 20 ש"ח. בbook4u אפשר למצוא אותו ב25.11 ש"ח, כולל משלוח. הוצאת עם עובד.

סיימתי את ערפילי אבלון. וואהו! איזה ספר.
זה משהו ענקי המשתרע עפ"י יותר מ-800 עמודים (עכשיו אתם מבינים למה לא הייתי פה?).
הספר מגלגל את סיפורם של ארתור ואבירי השולחן העגול מנקודת מבטן של הנשים, של האלה, תחילת הנצרות והתפשטותה לעומת העלמות הפולחנים הקדומים המחוברים יותר לטבע.
מרתק ומשובח!
לא לנשים בלבד- דודו קרא לפניי וגם הוא נעלם לזמן מה מטווח הראייה וההידברות
ספר סוחף ביותר.
אגב, מישהו יודע היכן ניתן לקרוא את סיפורי ארתור בצורה הקונבנציונלית שלהם? והאם זה באמת היה? או שזו מיתולוגיה?

אני רוצה להמליץ על ספר ישן שבט דוב המערות מאת ג'ין. מ. אואל. קראתי אותו שוב לאחר ששנים רבות לא נגעתי בו ונהניתי מאד.

ספר שאני חוזרת אליו שוב ושוב ולא יודעת שובעה: אחשוורוש, היהודי הנודד של שטפאן היים.
מצטרפת להמלצה על הדבר שאפילו לימודי הספרות בתיכון לא הצליחו להרוס (טוב, הם הצליחו קצת, ובאו לימודי הספרות באוניברסיטה ותיקנו).
שירה ישראלית: יצחק לאור, תמיר גרינברג, יונה וולך, חנוך לוין.
שירה מתורגמת: פדריקו גרסיה לורקה, ברטולט ברכט, ויסלבה שימבורסקה.

חיי פיי של יאן מרטל
סיפור על נער הודי בשם פיי, שניצל מאוניה ביחד עם אורנג אוטן, צבוע, זברה ונמר בנגלי. הספר מרתק, מסופר היטב, מלא תובנות על החיים, על אמונה ועל אלוהים. סוף מפתיע ומעורר מחשבות ותחושה שרוצים לקרוא הכל מחדש.

סיפורים משולחן המטבח ו ברכת סבי - שניהם של נעמי רמן - רופאה אמריקאית שפורשת את תובנותיה בתחום הרפוי. מרגש ומעודד

ורד - אגדות המלך ארתור - מיסדר אבירי השולחן העגול/הוצאת עופרים
לקרוא, להבין איך ערפילי אבלון זו הברקה שמבוססת על הסיפורים כפי שסופרו, רק מזווית אחרת... אוהבי הסיפורים המקוריים די מתבאסים מערפילי אבלון, כי הוא הופך הרבה דברים על פיהם.

אתמול יצא לאור "מקומות שאין בהם אהבה" מאת הלית מרחב, בהוצאת "גוונים".
קראתי את הספר הזה עוד לפני שיצא לאור, ואני מאוד ממליצה עליו.
היום יש ב"הארץ" כתבת ראיון עם הסופרת
כתבה קצת משונה, וקצת מסלפת ועושה סנסציה, כדרכן של כתבות עיתונאיות, אבל נו.

את "יומני האומנת" מישהו קרא? מאוד נהניתי. וסבלתי. מהתיאורים שהם תמצית מעצבן לראות מסביב. סיפור של מטפלת בילד במשפחה ניו-יורקית עשירה מאוד, במציאות של הורים עשירים שרוצים שמישהו אחר יגדל את הילד, ומספרים לעצמם ולסביבה שקרים על אהבה ומשפחה.

"The blind assassin" של מרגרט אטווד. בכלל, כל ספרי מרגרט אטווד לדורותיהם.
חמסין וציפורים משוגעות - גבריאלה אביגור-רותם.

Year of Wonders, אני אוסיף אחר כך את שם הסופרת (הספר נשאר למעלה בחדר שינה...)
ספר מקסים ומרתק. מספר על כפר באנגליה בשנת 1660 שהגיעה אליו המגפה (Plague), איך המגפה הגיעה, איך התמודדו עם המצב, מה היתה ההשפעה על האנשים. מסופר דרך עיניה של אלמנה צעירה שעובדת כמשרתת בביתו של הכומר. יש שם הרבה על מיילדות, תינוקות, הנקה, רפואה, טיפול בעזרת צמחי מרפא (או!! עכשיו אני אבדוק מה זה nettle שהופיע שם כל כך הרבה), דת, אמונה, אמונות טפלות ועוד הרבה. למרות שלא הבנתי הרבה מהמילים קל להבין את המשמעות הכללית וממש קשה לעזוב את הספר. היה כיף להתקל במילים שאני לומדת בשביל ה GRE ולהבין את המשמעות שלהן...

העלילה של Year of Wonders מזכירה לי את ספר יום הדין של קוני וויליס. שם נקודת המבט היא של אאוטסיידרית גמורה. נפלא (כמו כל ספריה של קוני וויליס שקראתי).

עירית - ספרי בבקשה קצת יותר על הספר והסופרת, וספרים אחרים שאהבת, וגם (הרבה בקשות יש לי היום...) כתבי בבקשה את שם הסופרת ו/או הספר באנגלית - תודה!

טוב, אז אני קראתי את "המשכוכית" ואת "ספר יום הדין" ומקווה להתחיל את "המעבר" בקרוב.
אני חושבת שהיא מוגדרת כסופרת מדע בדיוני, אבל זה לא העניין בספרים שלה. לגבי המשכוכית יש פירוט בדף זה למעלה.

ספר יום הדין, למיטב זכרוני המעורער, מספר על חוקרי היסטוריה בעתיד שמשתמשים במסע בזמן לצורך מחקריהם. אחת החוקרות נוסעת לתקופת המגיפה השחורה באירופה. יש שתי עלילות - מה שעובר עליה ומה שקורה בעתיד. אני רותקתי בעיקר ממה שקורה לה, מההתרחשויות בכפר שאליו הגיעה, ההתמודדות עם המגיפה, הדמויות הפועלות. בעיקרון אפשר לצטט אותך :
יש שם הרבה על מיילדות, תינוקות, הנקה, רפואה, טיפול בעזרת צמחי מרפא... דת, אמונה, אמונות טפלות ועוד הרבה.
הסוף - את הסוף קראתי אולי עשר פעמים. כמובן שאני לא אגלה אותו, אבל אותי הוא טילטל.
Connie Willis, Doomsday Book.

השבת הייתי אצל אחותי. היו לה שני ספרים מיוחדים מאוד שעליהם אמליץ.
הספר הראשון, ספר מהספריה, בו עיינתי נקרא: מודעות - מפתח להבנה, לסובלנות ולצמיחה אישית מאת מרים אדהאן.
הספר מבוסס על מערכת עתיקת יומין שקרויה אנאגרמה (טבלת התשע). היא מתארת תשעה אבות-טיפוס של הטבע האנושי. כל אב-טיפוס מחולק לשלוש רמות מודעות שהן שלוש רמות של בריאות נפשית ורוחנית: הרמה הגבוהה, רמת ביניים והרמה הירודה.
מצאתי את עצמי ואת בעלי. מאוד מעניין.
הספר השני נקרא: ידידות עם אלוהים מאת ניל דוהאלד וולש מחבר טרילוגית שיחות עם אלוהים
ספר מדהים. מיוחד במינו. כמובן ששמתי ידי עליו (בהשאלה כמובן) ואני קוראת בו בשקיקה. כשאסיים, אולי אדווח על מצב היחסים ביננו.

"אלה תולדות" של אלזה מורנטה - מדהים וכביר, מרתק, מרגש וקורע לב. סיפורם של האנשים הקטנים (והכי גדולים) במלחמת העולם השניה - ההיסטוריה דרך עיניהם של ילד תמים ומדהים ואימו הבורה והשברירית. הכל מתואר בריאליזם מדהים ועם זאת גדול מהחיים. אנושי,חכם, כואב. התאהבתי בדמויות והייתי באבל ממש לאחר סיום הספר. אין מילים לתארו. הבלות ההיסטוריה לעומת ערך חיי אחרון הדלפונים.
"השמים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום" (הומלץ בעבר בשמו הישן והקלוקל "חיים כרותים") - יומן אמיתי, סיפור חייה הכרותים של בחורה יהודיה מדהימה ואמיצה ביותר שהצליחה למצוא את המשמעות והאושר בהולנד אשר תחת הכיבוש הנאצי, ואפילו - לא יאמן- במחנה ריכוז אליו הגיעה מתוך בחירה. סיפור מדהים, שיכול לתת השראה גדולה. מבט אחר על השואה. החופש למצוא את "השמים שבתוכי" כשבחוץ הכל שחור ואפל.

אני ממליצה מאד לקרוא את "שארית היום" של קזואו אישיגורו, בגירסה באנגלית!!!
מי שנהנה מהסרט יתמוגג מהספר שהוא חכם ועשיר וחוויה נהדרת.

לדעתי זה ספר מוצלח גם בתרגום לעברית. הסרט דווקא אנמי מדי לטעמי.

ההרפקאות המדהימות של קוואליר וקליי - מייקל שייבון. ספר אחלאי לגמרי על שני בני דודים שמשתלבים בתעשיית הקומיקס המתפתחת בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השניה, שואה, יהודים, אהבה, שנאה וגם ציטוט מהכריכה האחורית: "...תפניות מפתיעות, הימלטות, קסם, קרח, אהבה ומלחמה - כולם גיבורי-על בספרו המשעשע והסוחף של מייקל שייבון.
היתה גם ביקורת מצויינת במוסף ספרים של הארץ.

הוראקי מורקמי זהו שמו של סופר יפני הכותב ברגישות מדהימה, כתיבה שפוצעת את העור,
אפשר להתחיל בספר הסיפורים הקצרים שלו הפיל הנעלם, להמשיך עם דרומית לשמש מערבית לגבול,
והיהלום שבכתר יער נורבגי

יש עוד ספר שלו בשם אנדרגראונד שבו הוא מספר על התקפת הטרור ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1996, ספר קשה מאוד לעיכול

רב מכר היסטרי בארה"ב -- כידוע מדד לאיכות -- אבל הספר הזה באמת מדהים לטעמי: צופן דה-וינצ'י מאת דן בראון. ספר מתח קצבי וסוחף, העוסק בנצרות ובאמנות(!) ומבוסס על יצירות וטקסים אמיתיים (לפחות לפי הכריכה האחורית; קשה לי קצת לשפוט כי שני העולמות האלה מהוים חלק קטן מאד מההשכלה שלי).

ארינגרוסה חייך בליבו. בדיוק בגלל זה הציע המורה שארינגרוסה יקבל את הכסף באיגרות חוב של בנק הוותיקן. מבחינתו זה פעל כמו ביטוח. כולנו עכשיו יחד בתוך זה. "זאת העברה חוקית בהחלט," אמר ארינגרוסה. "ה'אוֹפּוּס דֶאִי' הוא בישופות אישית של הוותיקן, והוד קדושתו יכול להוציא כספים בכל דרך שהוא מוצא לנכון. לא הופר כאן שום חוק."

ועוד ציטטה:
רוב המסרים הנסתרים של דיסני קשורים לדת, למיתוסים פגאניים ולסיפורים על האֵלָה שהוכנעה. לא בכדי סיפר דיסני מחדש אגדות כמו "סינדרלה", "היפהפיה הנמה" ו"שלגייה" -- שעסקו כולן בקימתה לתחייה של הנשיות הקדושה. איש לא נזקק לרקע בתורת הסמלים כדי להבין ששלגייה -- נסיכה שירדה מגדולתה אחרי שנגסה בתפוח מורעל -- היא רמז ברור לגירושה של חווה מגן-עדן. או שהיפהפייה הנמה, הנסיכה אוֹרוֹרה -- שנקראה גם "רוז" והוסתרה עמוק ביער כדי להגן עליה מפני המכשפה הרעה -- היא סיפור הגביע [הקדוש] לילדים.

סדרת פּרידיין מאת לויד אלכסנדר -- אחת מהסדרות הכיפיות שקראתי לאחרונה. זה בעצם סיפור פנטזיה נוסח טולקין, אבל קליל כמו ההוביט. מסדרת מרגנית הנודעת לחיוב, מנוקד. אלו הם חמישה סיפורים נפרדים (ניתנים לקריאה בנפרד, אבל יש בכל סיפור איזכורים לסיפורים לפניו), המערבים עלם צעיר וחסר ייחוס, נערה שהופכת לנסיכה לוחמת, ענק זעיר, חפצים מכושפים, ציפורים מדברות, קוסמים, גמדים, חברים המצילים זה את זה, יצורי אופל, מכשפים רעים, ועוד. כמעט אין קרבות אפיים נוסח טולקין, והסיפור כולו מתקדם בקצב מהיר יותר.

הסדרה כוללת:

ספר השלושה
היורה השחורה
טירת ליר
טרן הנודד
המלך העליון

וכמובן שהעלם הצעיר וחסר הייחוס הופך בסוף להיות לוחם אגדי שצבאות סרים למרותו, והנערה הצעירה הופכת בסוף לנסיכה לוחמת אשר חיות סרות למרותה, והם ממגרים את הרעים, נישאים, ומומלכים לשליטים העליונים של כל ארץ פרידיין. איך לא.

אני התחלתי לקרוא את הספר הראשון בסדרת "שיר של אש ושל קרח", ששמו "משחקי הכס" והפסקתי מזועזעת באמצע. אין, פשוט אין שם אף דמות שאפשר להזדהות איתה. הסופר אדיש לגמרי (במובן impartial) וכל פעם שנדמה היה לי שמצאתי דמות מוצלחת עבורי, הגיע הפרק הבא וטרף את הקלפים כשחשף את הצד המפלצתי שלה. תאמר - יופי, אנשים אמיתיים (ככל שאפשר לאמר זאת על פנטזיה) - אבל מבחינתי זה היה בלתי נסבל וגם האכזריות היתה מעל לכוחותי.

זה קשור ל-"יורש של ים ואש"? לא, בעצם זה של איזושהיא סופרת, לא?
בכל אופן אני רוצה רק לציין שאת הספרים של לויד אלכסנדר הבאתי מהספריה בזכות אמזון -- הם אמרו לי שוב ושוב שאנשים שאוהבים את אורסולה לה-גווין (של ארץ ים) אוהבים גם אותו, אז הייתי חייבת לנסות. בינתיים קראתי עם גל את הספר הראשון. שנינו נהנינו, אם כי זה לא מתקרב לרמה של ספרי ארץ ים.

מומלץ "מר אל כאן אנה" ספר לילדים/מבוגרים

ממליצה על "חכמה בתנועה" של קרלה הנפורד
(הוצאת נורד)

אתמול סיימתי לקרוא בנשימה עצורה את "ספר האשליות" של פול אוסטר. מדהים. לא יכולתי לעשות אח"כ כלום, פשוט כלום. למי שאוהב את פול אוסטר- זה פשוט עונג.

ולאגליה, קראתי את "שארית היום" וזה היה עינוי בעיני. סיימתי אותו רק כי יש לי שריטה בראש שמחייבת אותי לסיים כל ספר שאני מתחילה לקרוא. ממש הרגשתי קלסטרופוביה תוך כדי קריאה. נשמתי לרווחה כשסיימתי (לא ידעתי שיש גם סרט!)

אני שואלת האם מישהו/ מישהי יודע/ת ומכיר/ה ספר טוב לילדה לבת מצוה על התפתחות ונשיות בזוית ראייה של אשה ונשיותה וחיבור לגופה ותבונתה, או שאולי זה מוקדם לילדה בת 12? משהו מהסוג של ה"דיבורים " בקהילה על כוחה של נשיות והגוף הנשי והמחזור והמחזוריות וכו'. ולא הספרים הרגילים האינפורמטיביים.
או רעיון אחר למתנת בת מצווה???
תודה

אל תעזוב : אני ממליצה מאוד על הספר העדין והנפלא הזה. קראתי אותו לבתי בת ה-6 והיא התאהבה. מסופר בו על ילדה שמבקשת מאביה שילמד אותה לרכוב על אופניים בלי גלגלי-עזר. האב נענה לבקשתה ושניהם חושפים את הקושי הרגשי שלהם מול העצמאות החדשה של הילדה. נפלא!

הספר הזה בהחלט מומלץ לילדים, סיפור על יחסי אב ובת, על רגשות. הילדה מפחדת והאב אומר: "תמיד יהיו בדרכך מדרונים חלקים ועליות וירידות ומהמורות. תמיד יעמדו בפניך דרכים קשות וצעדים ענקיים ובורות...אך הנוף שתראי מראש הגבעה והתחושה של הרוח בשיערך... והחופש להגיע לאן שאת רוצה והידיעה שאת יכולה בעצמך, הם ודאי שווים כמה מכות קטנות ופצה אחד או שניים. אבל אם אינך מוכנה, נחכה בינתיים - יש לנו זמן עדיין."
פשוט יפה ונכון! האיורים, דרך-אגב, יפהפייים.

כמתנה לבת מצווה אני ממליצה על "גופה של אישה, תבונתה של אישה". נכון שזה קצת מוקדם בשבילה, אבל זה עשוי לקרב אותה לאמא שלה , וזה בטח יעניין אותה בעוד כמה שנים.

מעגל אבנים. רומן מדהים שמסופר בתקופת האדם הקדמון.

אני ממליצה על מספר ספרים:

אוהל הדוד תום אני קראתי את הגרסה המקוצרת המילים קצת קשות אך הספר מדהים!!!
בקבוק הבושם של אמא ספר מעניין מאוד אך גם עצוב ילדים בשכונה עושים הצגה ובעקבות ההצגה והכנותיה קורים הרבה דברים...
ילדים מספרים על עצמם (כרכים 1-4) ילדים בכל הגילאים מספרים על עצמם ועל אירועים שחוו !

כל הספרים האלה מומלצים בחום!!!!!
יוני (או ילדת הספרים)

מספר המלצות ספרים לרגל צאת יום השואה.

פרימו לוי: הזהו אדם, הפוגה, השוקעים והניצולים.
הזהו אדם נכתב בסמיכות לשיחרורו מאושוויץ ומתאר את קורותיו במקום.
הפוגה (הספר השני בטרילוגיה) מספר את קורות השנה מהשיחרור ונדודיו עד שהוא חוזר לאיטליה.
השוקעים והניצולים נכתב כ40 שנה בערך לאחר ששני הספרים הראשונים עוררו עניין עצום בעולם (ופחות בישראל וחבל). הספר הזה דן בחייו מאז המחנה ומהווה מעין התחשבנות וסיכום חייו.
הספרים יצאו כולם בהוצאת עם עובד.

או זיכרון ילדות w - ג'ורג' פרק.
פרק היה ילד במלחמה. ספר שדן בזיכרון. היה או לא היה. איך דרך עולם דימיוני מתחוורת מציאות בלתי ניתנת לתיאור.
יצא בהוצאת הספרייה החדשה.

אייכמן בירושלים או דו"ח על הבנאליות של הרוע - חנה ארנדט
להתגבר תיכף ומיד על כל מה ששמעתם על חנה ארנדט ולהתחיל בספר הזה. סיפור על פקיד שרק היה עסוק בקידום הפרטי שלו (במשרד שבו מסדרים את הרכבות והמשלוחים באירופה למחנות), על ממשלה שמחליטה ליצור אתוס לאומי, ועל כמה אחריות יש ליחיד מהמקריב ועד לקורבן. ד"ר סטריינג'לאב במציאות.
הוצאת בבל

המיליון השביעי - תום שגב
בניגוד לאופנה מעט מתלהמת בנושא השואה והישראלים ("האומה והמוות" של עידית זרטל לדוגמא) הולך ההיסטריון תום שגב על קצות האצבעות ובוחן את התנהגות הממשלה, העם, מדינות אחרות והניצולים לנושא השואה.
הוצאת כתר.

אני ממליצה בחום על הספר "האפיפיורית יוהנה" שכתבה דונה וולפולק קרוס.
ספר מרתק ושובה לב המבוסס על חייה של האפיפיורית יוהנה.הספר הוא תיעוד מרתק של החיים, כפי שהיו באמת, בתקופה המכונה חשכת ימי הביניים.

ממליצה לא לקרוא את "אחות רחוקה" . משעמם, סגנון כתיבה כמו של סמדר שיר קולח עלק אבל נשאר בפה טעם של מונסודיום גלוטומט

"אלני" לניקולאס ג'ייג'.
איך לא קראתי את הספר הזה עד היום.
מצד שני, אולי הוא לא מתאים לגילאי תיכון.
על המלחמה ביוון. סיפור אמיתי.

פינת הספר העתיק:
קיץ אלכסנדרוני של יצחק גורן
ספר חניכה והתבגרות של נער הגר באלכסנדריה.
כתיבה שוטפת בהירה המשלבת דמיונות,שאיפות ונקודת מבט מלאת נעורים מבלי לרדת למשלב לשוני של ספרי הנעורים.
צוהר לעולמו של הנער משולב בתמונה חיה של חיי היהודים במצריים במאה ה20.

אני ממליצה על "אזליאה אדומה" מי שאוהב ספרים על סין הישנה, ספר מדהים וסוחף שקשה להניח על השידה ליד המיטה בלילה. וגם על פמיניסטיות.
ורבותיי, הספר המדהים מכולם "תחת שמי טוסקנה", מתאים לקהילת באופן שאוהבים לגדל אוכל, לטייל (טיולי כורסא) זוג מורים אמריקאי שקונה בית ישן בארץ זרה ומשפץ אותו והופך אותו לגן עדן אמיתי (אורגני), ספר על תרבות, טיולים, אוכל (יש גם מתכונים)אנשים, שפה, מדהים עם תאורי נוף ומקום משגעים, גם אריטכטורה. מדהים, סוחף, הורס ומכניס אותך לים של דמיונות ורצון לשנות את חייך. תהנו!

פינת הארכיון:
ספר ישן ישן שאני תמיד אוהבת לקרוא, חיפשתי במשך שנים ועכשיו הודפס שוב הוא "אפשר גם בלי קוויאר" של מריו סימל. ספר על סוכן משולש בימי מלחמת העולם השניה, רצוף מתכוני בישול נהדרים (ניסיתי כמה), וכתוב נפלא, למרות התרגום המיושן

C++ כשפת אם:
ספר על תוכניות שנרקמות לאיטן. ספר על מחלקות ומשתנים. ספר על חברות (freind) ועל כוחה של ירושה. ספר שמבהיר לקורא את טבעו של ריבוי הפנים (פולימורפיזם).
כל זה בשפה קלילה וזורמת.....

"הקיץ האחרון" ספרה של סופרת בריטית שהתחילה לכתוב בגיל 70 לערך. ספר זה מתאר את חייה של אשה מבוגרת בעלת נפש צעירה המתמודדת עם תלאות החיים. למעשה בתחילת הסיפור היא מתכננת להתאבד, ואז במפתיע פוגשת גבר צעיר שישנה את חייה. שינוי לא במובן הרומנטי כפי שנתן היה לצפות, אלא שינוי תפיסה שינוי סדרי עדיפויות, שינוי בראייה ובקבלה של תפיסת המציאות.

איזה כיף להיזכר ב"אפשר גם בלי קויאר" שהשאיר טעם מופלא בפה בתקופת התיכון... ממליצה גם על:
האיש שחשב שאשתו היא כובע - ו- seeing voices, שניהם כתובים בצורה מרתקת, עוסקים באופנים שונים בנפלאות המוח, שיבושי תפיסה הנובעים מפגיעות מוחיות, ובספר seeing voices התיחסות מרתקת לשפת הסימנים כשפה המסמלת משמעויות בתנועה תלת מימדית במרחב, זאת לעומת שפה רגילה המסמלת משמעויות בצלילים ואותיות.
עוד ספרים: חלומות מרפאים, ספר המתאר כוחם המרפא של חלומות והשפעתם של חלומות מיוחדים על החולמים אותם. מה שיפה בו הוא הצניעות שבו ואי ההתימרות לפרשנות ישירה של משמעויות בחלומות.
"בחיל" (לא זוכרת מי כתב) ספר מצחיק נורא, על בחורה בלגית שעבדה ביפן, וזכתה לקיתונות של בוז... ממש נהדר.
וכן... "turning on the light" אין לי את שם המחבר כאן, מספר את סיפורו האמיתי של אלכוהוליסט ומכור באופן כללי להמון דברים (סקס, דברי מתיקה, ועוד), והתהליך שעבר עד ש"הדליק את האור" של חייו.

איזה כיף להיזכר ב"אפשר גם בלי קויאר" שהשאיר טעם מופלא בפה בתקופת התיכון...
לא מזמן חזרתי לספר הזה, והתאכזבתי לראות שכבר לא נהניתי ממנו כמו בקריאה הראשונה (והשניה) לפני שנים.
כנראה שלא תמיד צריך לחזור לאהבות ישנות, בעיקר ספרים וסרטים.

אני רוצה להמליץ על סיפור ושמו "מגדל השעון"
מספר על דברים ממש יפים ואני חושבת שכדאי הוא בספריות ולא בשום מקום אחר אז מי שרוצה שיקרא אז מי שכתב את זה היא נורית זרחי

פרשת ג'ין אייר - מד"ב פרוע לחלוטין , גיבורה נפלאה, ספר כיפי. (-:
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי-

מישהו לרוץ איתו.

כל ספר של מאט רידלי (גנום ומוצא המידות הטובות) (חסר אייקון של בן אדם חושב)
רוצחים ללא פנים - הנינג מנקל - ספר מתח שבדי. מים שקטים. (למרות שאביגיל אומרת שתורגם הפחות טוב שלו)
ומד"ב לסיום - הר-סין ז'אנג, מאדים האדום וזהו.

- משמעו מרגש לאו דווקא עצוב

"בושה" של סלמן רושדי
"מלחמה ושלום", "אנה קארנינה" של טולסטוי
"אדיוט" של דוסטוייבסקי
"ערבים רוקדים" ו-"ויהי בוקר" של סייד קשוע
"חלף עם הרוח" האל-מותי של מרגרט מיצ'ל
"הילדים שבזמן" של איאן מיוקאן

איזה כיף לקרוא את כל זה, הלוואי שיהיה לי זמן לקרוא את כל המומלצים...
והנה התוספות שלי:

רוח לא כבולה של צבי הרמן. ספר נפלא, מחזק, ורגיש בצורה מדהימה! לצערי הוא אזל בהדפסה הקודמת (הוצאת כתר). היתה הוצאה חדשה אז שווה לחפש, אבל אני לא בטוח שזה עוד קיים. (העותק שלי כבר מהוה לגמרי מרוב קריאה חוזרת ונשנית, אבל אני לא מוכן להפרד ממנו...) בכל אופן, זה ספר ששווה להחזיק בבית
ישמעאל של דניאל קוין (וכנראה גם כל סדרת ישמעאל, אבל לא קראתי את השאר עדיין)
איך שכחנו את הנסיך הקטן ? שווה לקרוא בו פעם בכמה שנים (זה לא לוקח הרבה זמן) כי כל פעם מגלים בו דברים חדשים.
המשפט האחרון של פרמה מאת סיימון סינג - מתמטיקה לחובבים, אבל ספר קריא ומרתק מאוד, כמו ספר מתח.
האלכימאי של פאולו קואלו.
אהבת שאול של אלי עמיר. מקסים.
חסר של יותם ראובני (לא יודע אם אפשר להשיג)

מצטרף להמלצה על סרת האוניברסיטה המשודרת, ולמי שמעניין אותו מחשבים (הדיוטות ומומחים כאחד!) כדאי פרקי יסוד במדעי המחשב - הרצאות של דוד הראל מסדרה זו.

בטח יש עוד אבל כמה אפשר...

לדרוש אלוהים - מאת יאיר כספי. לקרוא ולבכות. קשה לי להגדיר את תכנו - כלים פסיכולוגים ביהדות נשמע יובשני - כתוב לא כידע ש'רוכשים', אלא מעביר תחושה של חיבור עמוק לחכמה שתמיד היתה שם.

גיליתי ש'ישמעאל' יושב על המדף שליד המטה שלי. בעקבות האתר אני קוראת ומאוד נהנית @}

אריך קסטנר
<יש לקרוא באינטונציה בה הומר סימפסון אומר דונטס>

35 במאי
פצפונת ואנטון
הכיתה המעופפת
האיש הקטן
האיש הקטן והעלמה הקטנה
אמיל והבלשים
אמיל והתאומים
אורה הכפולה <יוחנן שכח ננזף ומרכין ראש בהכנעה>

אני גדלתי על התרגום הישן והחינני, אך היום הארסנל הפרטי כולל
את התרגום החדש יותר (לאלה שיצא).
אז נכון שקניתי אותם לילדה בת 4 חדשים. ככה יצא. היא תגדל.

<המתקדמים קונים גם את המקור בגרמנית וקורין דף מזה ודף מזה>

אלא ממש להחזיק בבית
ספרי שירה ופואמה: ביאליק, אלתרמן, עמיחי, גולדברג, ועוד רבים וטובים.

בדיוק בימים אלה חזרתי לקרוא את שירי סוף הדרך של גולדברג. מפעים.

יוחנן, ומה עם שלושה גברים בשלג של קסטנר? ספר מצחיק עד דמעות!

יצא לא מזמן תרגום של "המיניאטורה שנעלמה" של אריך קסטנר, ספר שהוקרא לי בילדותי תוך כדי תרגום (או תורגם תוך כדי קריאה), ומאז לא פגשתי אותו. אתמול חיפשתי אותו לכבוד שבוע הספר - ואין.
יוחנן בצק , איך נשמטה מהרשימה שלך אורה הכפולה (יותר נכון, לוטה הכפולה)?! הבצקיה תסבול מילדות עשוקה וחסך תרבותי...
וחוץ מזה יצא עוד ספר לילדים מתוך "ספר התבה המזמרת" של אלתרמן: מעשה בחיריק, מאוייר על ידי דני קרמן (כמו מעשה בפא סופית שקדם לו). האיורים משלימים את הטכסט באופן מושלם, ואפילו מוסיפים לו רובד נוסף.
פנינה אמיתית!

דנה ה ,
את 3 גברים בשלג קראתי כבר בגיל מבוגר יחסית.
עם הרשימה שכתבתי למעלה התחלתי עוד בטרם ידעתי קרוא וכתוב כשאימי (תבדל לספרים ארוכים)
היתה מקריאה לנו עם האוכל. (אמא אמא , את הסיפור עם מתיתיהו).

אמא של יונת , הוספתי את לוטכן.
<יוחנן בוש , נכלם וחובט ראשו כנגד המסך. איך יוכל להראות את פרצופו בברלין>
גיגול קצר העלה את המיניאטורה כאן
http://www.ibooks.co.il/[po]NS GetProdInfo[/po].asp?prodid=13370927

מאד משעשע לעקוב אחרי השמות והביטויים שעוברתו ושוכתבו (בתרגום הישן) למען הפוליטיקלי קורקט.
כיצד למשל עלילת אורה הכפולה נדדה מגרמניה שהס מלהזכיר את שמה לשוויץ.
אגב, לא בכדי 35 במאי נכתב בראש הרשימה.
שנים שאני פותח ארונות ישנים בתקווה שבקצהו השני של אחד מהם אמצא את נגרו קבלו.
<תישלח עתליה פיסתקי לבית ספר להורים לאלתר>

כיצד למשל עלילת אורה הכפולה נדדה מגרמניה שהס מלהזכיר את שמה לשוויץ.
באילו ערים גודלו לואיזה ולוטה במקור? שכחתי.

במקור ליזה (לא לואיזה) בוינה ולוטה במינכן. שם האם היה ליזלוטה.

את נגרו קבלו עדיין לא פגשתי, אבל את הנוף שהתגלה מעבר לאין-דופן-אחורית של הארון - היער הטרופי - פגשתי גם פגשתי, ובגלל הספר היתה לי הרגשה של deja vue. זו גדולתם של ספר טוב ואיורים טובים...

במקור ליזה (לא לואיזה) בוינה ולוטה במינכן. שם האם היה ליזלוטה.
ואללה. באמת נשמע הרבה יותר הגיוני. אני צריכה להיזכר איפה קראתי את "לואיזה" כדי להזהיר מן הטעות.

אני צריכה להיזכר איפה קראתי את "לואיזה"

לואיזה הוא כמובן שמה של פיצפונת בפיצפונת ואנטון.
(המנהל הכללי משתמש בו רק כאשר הוא רוצה להשמע חמור וסמכותי)
<נבקש את רשותו של הכלב הבא שתאסוף יוכבד בצק מהרחוב להיקרא פיפקה. לשניים האחרונים זה לא התאים>

לואיזה הוא כמובן שמה של פיצפונת בפיצפונת ואנטון.
אני יודעת. התכוונתי לכך שקראתי את "לואיזה" באיזה מאמר על "אורה הכפולה", ובאמת לא הבנתי איזה מין שם זה לואיזה-לוטה.
א-פרופו, האם שמו של כלבלב המנצח פלפי הוא אכן "פלפל" במקור (אם כי מסכימה שפיפקה הרבה יותר שווה)?
על החתום,
טרודה.

לפי ספרו של יהודה אטלס "ילדים גדולים",
אלואיזה לוטה היה שמה של אחת המאהבות של אריך קסטנר וממנה שאל את שמה של אם התאומות באורה הכפולה.
לכלב פלפל קראו פפרל במקור.