החיוניות שלי חלק שמיני

[שקטה*]

תודה:)

[גוונים*]

אשמח למתכון אם יש לך משהו שאת מכינה ויוצא טעים (זה נשמע כך (:
מים רבים זרמו כאן, אבל הנה המתכונים, מקווה שעדיין רלוונטי:-)

קרקרים (2 תבניות)
כוס קמח כוסמין
כוס ושליש קוואקר
3/4 כוס גרעיני חמניות קלופות
1/2 כוס שומשום
1/3 כוס גרעיני פשתן
1 כפית מלח (אני שמה פחות)
2 כפות שמן זית
500 מ"ל מים
מערבבים הכל בקערה - יוצאת בלילה די דלילה.
מרפדים תבנית בניר אפיה ומורחים עליה את הבלילה באופן שווה, שכבה די דקה.
אופים בתנור שחומם מראש ל-170 מעלות 15 דקות.
מוציאים וחותכים מיד למלבנים/ריבועים (רק חותכים, לא מוציאים) מחזירים לתנור לעוד כ-45 דקות.
(הם אמורים לצאת קשים, קריספיים כאלה).

לחמניות גבינה (נראה לי קצת כפירה כאן אבל אני מתה עליהן:-) )
1 קוטג'
1 ביצה
2 כפות שמן זית
3 כפות יוגורט
2 כפות גבינת מוצרלה קשה מגוררת (אפשר כל סוג של גבנצ)
קצת פחות מ-1/2 כפית מלח
1 מיכל קוטג' ריק מלא בקמח כוסמין
1 כפית אבקת אפיה (אני משתמשת בזו שמגיעה בקופסת פח קטנה וכתוב עליה ללא אלומיניום וללא גלוטן)
אפשרות - חופן גרעיני דלעת/חמניה/שומשום/פקאן/זיתים/וואטאבר:-)
מחממים תנור ל-180-190 מעלות
מערבבים בקערה את כל החומרים (עדיף קודם את הנוזליים ואז להוסיף אליהם את היבשים אבל לי לרוב אין סבלנות ואני פשוט זורקת הכל לקערה יחד).
יוצרים כדורים בידיים רטובות ומניחים בתבנית מרופדת בניר אפיה, עם רווח בין כדור לכדור. או לחלופין, השיטה המועדפת עלי בזמן האחרון, פשוט בתבנית שקעים, למלא כל שקע עד לגובה של כ2/3.
אופים 20 דקות עד שמתייצב ומזהיב (עדיף לחכות קצת לפני שאוכלים).

[גוונים*]

תפילה, חשבתי על הבנות שלך בהקשר של הלחמניות האלו.
כאוהבות לחם (אני זוכרת נכון?) יש לזה טעם של בין לחמניה למאפין, די ניטרלי כמו שבררני אוכל אוהבים:-) ולטעמי (כמי שלא מתנגדת לגבינות) הרבה יותר בריא מכל דבר קנוי אחר (משתדלת להשתמש בביצים אורגניות וגבינות טובות).
וזה באמת דקות ספורות של עבודה ואפשר לעשות כמות כפולה, להקפיא וכו'.

[תפילה_לאם]

תודה, גוונים.
אחת התאומות אוכלת בשמחה לחם/ פיתה ביתית מקמח כוסמין, אבל השנייה וגם הבכורה מעדיפות להתרחק מכל מאפה שנראה כהה מדי. P-:
אולי אכין למשלוחי מנות...


אני חושבת ששווה לזכור שבסוף הדרך, אם מדובר במוצרים מחוממים ומבושלים - זה סוכר. זה הכל. במקום להשלות את עצמנו - להגיד את האמת, אנחנו אוכלים סוכר, זה הכל.
מבאס...
באמת הרהרתי לאחרונה ביני לביני מה הקטע מבחינתי להעדיף סילאן. הרי גם סוכר הוא בעצם "טבעי"... וכל כך נלהבתי מהממתקים שהכנתי לי מקקאו וסילאן או ריבת פרות וכאלה...
אם אני ממתיקה בדבש, אני מכניסה אותו לעיסת הקקאו המומסת, ואז הוא מתחמם, ואני יכולה לערבב אותו, אבל מן הסתם מאבדת מערכו. (לפחות לא מחממת אותו ישירות.) ולא בכל מתכון מומצא מתאים לי דבש. אוף...

אז בעצם... כשאני אופה לילדים ומשתמשת בסוכר דמררה או בסוכר קנים, לא הועלתי כלום ביחס לסוכר לבן?

[גוונים*]

תפילה, קמח כוסמין ממש לא כהה! ואין לו טעם דומיננטי. מכל הקמחים הוט הכי סולידי ויוצאים דברים שהכי דומים לקמח לבן.
וגם תמיד יש אפשרות לעשות חצי חצי קמח כוסמין וקמח לבן ולאט לאט לשנות את היחס לטובת העובדים...

[גוונים*]

עובדים???? כתבתי כוסמין!
המתקן האוטומטי של הטלפון:-)

[תפילה_לאם]

אפשר לומר, שאם העובדים יאכלו לחם, שמכיל יותר כוסמין מחיטה, זה יהיה לטובתם...

אני משתמשת בו לאפיית עוגות. את הלחמים או הפיתות הן לא אוהבות כל כך, ומן הסתם חלק מהעניין הוא פשוט ההצהרה הכללית שכל הדברים הבריאים של האמא הנודניקית הם מגעילים.
הבוקר הכנסנו לטוסטר עבור הבנים ו{{}}אחת התאומות בצק של פיתות (מקמח כוסמין), שהכנתי עוד בחופש והפשרתי אמש. כרגע לא מנסה לשנות להם את הלחם. מי שזורם עם הכוסמין המלא - יופי.

[גוגוס*]

לחמניות הגבינה מעניינות. זה משהו שיכול להתאים לי לאירוח, במקום שבו האורחים מצפים ללחם ולא בא לי להגיש.
גוונים, מה לדעתך יקרה אם הקוטג' יוחלף בכמות זהה של יוגורט?
יש לי פה יוגורטים מאוד מאוד טובים, אורגניים ומחלב צאן. אבל הקוטג' על הפנים.
יש לך מחשבה על זה מתוך ניסיון?

לגבי הצבע של הקמח, זה פשוט תלוי אם הוא מלא או לא. כוסמין מלא הוא הרבה יותר חום יחסית לכוסמין לא מלא.

כשאני אופה לילדים ומשתמשת בסוכר דמררה או בסוכר קנים, לא הועלתי כלום ביחס לסוכר לבן?
אם חיממת, אז כנראה שלא.
התועלת במקור אמורה להיות שיש איזה אחוז קטן מהנוזל שהוא לא סוכר ויש בו ויטמינרלים.
אבל כמו שאת רואה, ברוב הממתיקים זה לא יהיה כי החימום יחרב את הרוב, ובכל מקרה ההפרש נראה לי כל כך זניח עד שבעיקר חבל על הכסף. הדברים הללו הרבה הרבה יותר יקרים.
נראה לי הגיוני יותר פשוט להתרכז בהקטנת כמות הממתיק ולהרגיל לאט לאט את החיך, וגם להמיר את חלקו בתפוחים או פירות אחרים, ולא להשקיע המון כסף ומחשבה בממתיקים כאילו טבעיים. אבל זו דעתי הפרטית וזה מה שאני עושה, לא איזה כלל ברזל.

[שקטה*]

יש לי פה יוגורטים מאוד מאוד טובים, אורגניים ומחלב צאן. אבל הקוטג' על הפנים.
חחחח ספרי לי על זה... מה זה הדבר החמצמץ מגעיל הזה שמכנים פה קוטג'???

[גוגוס*]

מה זה הדבר החמצמץ מגעיל הזה שמכנים פה קוטג'???
זה דבר חמצמץ ומגעיל עם מרקם בלתי אכיל

[תפילה_לאם]

כוסמין מלא הוא הרבה יותר חום יחסית לכוסמין לא מלא.
אני קונה מלא.

אחוז קטן מהנוזל שהוא לא סוכר ויש בו ויטמינרלים.
לא התייחסת בזה ל{{}}סוכר דמררה או בסוכר קנים , נכון? הרי בהם אין נוזל (או שיש?)
בכל מקרה, השימוש העיקרי (וכנראה הבלעדי) בסוכר בבית הוא בחימום - לאפייה ולקפה/ שוקו. לא רואה מתי משתמשים לצורך אחר. אכן מנסה להפחית מעט מהעוגות, אבל זה הולך להיות תהליך אטי מאוד, לאחר שרק לאחרונה חזרתי לאפות באופן סדיר לאחר תקופה ממושכת של ארוחות בוקר על טהרת המאפים הקנויים. P-: גם ככה היו לי פה תלונות שהעוגות לא כל כך טעימות, ואמרתי שזה מה שיש.

ובכל מקרה ההפרש נראה לי כל כך זניח עד שבעיקר חבל על הכסף. הדברים הללו הרבה הרבה יותר יקרים.
וואלה! (שימו לב! שימו לב! דף החיוניות מעודד אותי לקנות סוכר לבן... )
ומה את אומרת על רכז תפוחים? אותו עיקרון? אני משתמשת בעיקר כשמכינה רוטב לתפוחים אפויים.
מגבשת לי החלטה זמנית לאפות לילדים עם סוכר לבן ולהמשיך להכין ממתקים לא אפויים בהעדפה של דבש וערבוב נחוש אבל גם עם סילאן לפעמים תוך מודעות לכך שהוא לא רחוק בהרבה מהסוכר.

להמיר את חלקו בתפוחים או פירות אחרים.
איי, זה נראה לי פחות רלוונטי פה. בסוף אמצא את עצמי עם עוגה, שאין לה די לקוחות ואאכל אותה בעצמי כי "חבל לזרוק"...

[גוגוס*]

לא התייחסת בזה לסוכר דמררה או בסוכר קנים , נכון? הרי בהם אין נוזל (או שיש?)
דמררה הוא לרוב יותר רטוב מסוכר רגיל.
אבל זה לא ממש משנה. הפואנטה היא שהכמויות של "הטוב" בדברים האלה, בגלל שהם פחות מעובדים, היא מאוד קטנה ולכן התרומה שלהם לתזונה שלך היא זניחה.
אם היית איזו טהרנית, או סתם מפוצצת בכסף, אז זה בטח היה משנה לך ושווה לך. לא חושבת שזה המצב.
את הכסף שתחסכי על ממתיקים יקרים את יכולה להוציא על דברים חשובים יותר. ושוב, זו רק דעתי ואלו הבחירות שלי. מוגש כחומר למחשבה, לא יותר מזה.

רכז תפוחים הוא שונה כי תכולת הסוכר בו יותר נמוכה והוא מורכב ממגוון של סוכרים, וגם תלוי מאוד איזה רכז, ולאיזה נוזל סוכרי אחר את משווה אותו. אם המסת כף סוכר בכף מים, זה לא שווה ערך להמסה של שתי כפות סוכר בכף מים.

יש פה עוד משהו לחשוב עליו לפני שאת רצה לסכם מסקנות.
דבש נחשב למתוק יותר מסוכר. כך שבשימוש בו את תזדקקי לכמות קטנה יותר, ויכול להיות שעל פני כמויות גדולות של סוכר (נגיד, כמו אלו ששמים בעוגה) זה דווקא כן שווה להמיר אותו.
סילאן נחשב למשביע יותר מסוכר, ואולי גם זה משנה בכמויות גדולות.

[אמא_של_בן*]

שלום לכן,

אשמח אם תתנו לי כיוונים למחשבה איך לעזור לבני הבכור בן ה-11.

אני אתן תמונה כללית ואם זה מכביד פה אפשר למחוק.

הוא מאוד עייף כבר שנה, וגם נפצע לעיתים בשנה זו בפעילות ספורטיבית, להערכתי פשוט כי הוא לא בשיא הבריאות בלשון המעטה.
הוא גם משתעל כמה חודשים (לשמחתנו האינטנסיביות של השיעול יורדת, אבל לא מוצאים מה זה.)
מאז ינקותו יש תקופות שקשה לו להרדם (לפעמים שוכב ער שעתיים לפני שנרדם!). לפעמים זה מחשבות מחשבות, אבל לא תמיד. בבקרים הוא עייף כמובן, אבל גם בימי חופש לעיתים הוא עייף, גם אם לא תמיד.
הוא תמיד מחוץ לממוצע. מחונן. קפץ כתה. היו מקפיצים עוד אבל אין טעם, כי הוא קטנטון גם יחסית לבני גילו (אחוזון 20), וגם דיסגרף (כתב נוראי, עבר שנה שעברה למחשב, וגם בו לא מתחשק לו להקליד). יש לו חברים גם בבית-הספר, וגם במקומות אחרים.
הריכוז שלו מאוד משובש מאז ומתמיד (מכירות את אלה שמתכננים איך לעוף לירח אבל לא מצליחים לבצע פעולה פשוטה עד הסוף?), ולאחרונה (שבועיים) התחיל לקחת ריטלין, אבל שוב הוא מחוץ לגרפים. לדעתי זה לא בדיוק עוזר לו. אנחנו מקדישים חודשיים לבדיקת היעילות של הריטלין עבורו.
הוא אוהב ספורט, ומשוגע על קריאה. כאן הוא יכול להתרכז רצוף שעות, גם אם קצב הקריאה שלו לא מאוד מהיר. הוא בולע ספרים.
בבית אנחנו אוכלים די בסדר לדעתי גם אם אפשר כמובן לשפר: משתדלים לקנות מוצרים בסיסיים (לא מעובדים) אבל לרוב לא אורגניים ולהכין מהם (כמו ירקות, פירות, גם עלים, אגוזים וזרעים למיניהם, המון ביצים ולעיתים דגים ובשר טריים). בארוחות אנחנו אוכלים לרוב את הירקות הטריים קודם, ורק אז את השאר. לרוב יש כמה סוגי ירקות על השולחן בארוחות, טריים ומבושלים.
אנחנו משתמשים הרבה בשמן זית מכבישה ראשונה קרה.
אנחנו גם אוכלים דברים מקופסאות כמו סרדינים וטונה ועגבניות, וכן פסטות, אם כי אפילו לא על בסיס שבועי. כן אוכלים לחם.
אוכלים הרבה מוצרי חלב.
יש תקופות בהם לא ממתיקים כמעט אצלינו, ויש תקופות שיותר (דבש, מייפל, וסוכר), אני נוטה לטבעי ולא מתוק, ואבא שלו אוהב לבשל, וגם לאפות, וגם להשתמש בסוכר.
מכינים שייקים, וגם עם עלים, לפעמים יותר ולפעמים פחות (עכשיו תקופה של פחות....).
הקיץ טילנו ואכלנו יותר מדי פיצות, זה נדיר אצלינו.
הילד שלי אוהב לטעום מהכל, אבל אוכל כמיויות לא גדולות. בשנה האחרונה אכל המון יחסית לעבר, ועכשיו שוב ירד לו התאבון (עוד לפני הריטלין).
בבית אין ממתקים לרוב. שותים מיץ לעיתים רחוקות, ממתקים במסיבות של אחרים. קרפים לפעמים בסופשבוע עם אבא (ואז זה בא עם סוכר, ריבות, מייפל....ברררר, אבל גם עם גבינות וביצים).
יש לנו גם סירי טפלון שאני מתכוונת לשחרר לטובת נירוסטה.
הוא אוכל ארוחה בבי''ס 3 פעמים בשבוע, והיא בינונית לדעתי, אבל אכילה, וזה מתאים לו מבחינה חברתית.

אני לא נותנת לו יותר תוספי מזון ויטמינים ומינרלים, כי לא ראיתי הבדל.

מה דעתכן? מה אפשר לבדוק?

[סלט_פירות*]

זה המתכון לממרח שוקולד שמכינים פה. (כקינוח)

אמא של בן
אני לא נותנת לו יותר תוספי מזון ויטמינים ומינרלים, כי לא ראיתי הבדל.
בדקת אומגה 3?

[אמא_של_בן*]

נתתי לו תוסף במשך כמה חודשים בבוקר, וגם בצהרים, ולא ראינו הבדל. הוא לא לקח תמיד כל יום, אבל בכל זאת לקח, עד שנמאס לאבא שלו שלא רואים שום הבדל או שיפור.

[עברתי_במקרה*]

הוא מאוד עייף כבר שנה, וגם נפצע לעיתים בשנה זו בפעילות ספורטיבית, להערכתי פשוט כי הוא לא בשיא הבריאות בלשון המעטה.

בדקתם שאין לו מחלת הנשיקה במקרה?

[סלט_פירות*]

נתתי לו תוסף במשך כמה חודשים.
את זוכרת איזה נתת?
אם זה לא היה אומגה גליל, בדקי את האתר שלהם. המינונים והאיכות משנים את האפקט.
<אני גרה בחו"ל, כך שאין לי אינטרס>

[תפילה_לאם]

מה דעתכן? מה אפשר לבדוק?
מניחה שערכתם בדיקת דם, אבל אם לא - אולי כדאי לבדוק ברזל. זוכרת שקראתי טענה שחוסר בו משפיע על התאבון. עוד זוכרת שהמדד המייצג באמת את רמת הברזל בגוף אינו זה הנקרא "ברזל (Fe- Iron)" בבדיקה אלא אאל"ט "פריטין".
@}

[תפילה_לאם]

את הכסף שתחסכי על ממתיקים יקרים את יכולה להוציא על דברים חשובים יותר. ושוב, זו רק דעתי ואלו הבחירות שלי.
מאמצת.

ואם כבר אנחנו בפינה המשולבת של "הכה את המומחה" + "הפרך את המיתוס":
אני זוכרת שכדאי להשתמש לטיגון בשמנים שמתחמצנים (מה שזה לא יהיה) בטמפרטורה גבוהה. לכן אני משתמשת לטיגון בשמן זית (ולפעמים בשמן קוקוס/ בחמאה). גם באכילת שמן ללא חימום אני מעדיפה את השמנים האלה.
אבל... מה לגבי אפייה? שמן סויה או שמן קנולה, שכבר שנים שלא קניתי, רחוקים לגמרי מחיוניות או שבצורת ההכנה הזאת הם דווקא סבבה?
והאם אני מועילה במשהו כשאני מוסיפה טחינה גולמית מלאה לתערובת של קציצות הבקר?


גם תלוי מאוד איזה רכז.
של "סיידר הגליל". הרכיב היחיד שרשום על הבקבוק הוא: תפוחים.

ולאיזה נוזל סוכרי אחר את משווה אותו.
ההשוואה הזאת קשה לי מאוד. אני מבשלת בדרך כלל איך שנראה לי, איך שיוצא לי, וקשה לי לומר כמה רכז מזגתי או כמה סוכר הייתי זורה לו הייתי בוחרת להמתיק בו. (ודווקא בגלל ההרגל הזה לאחרונה מדדתי ורשמתי לי כמויות בlive תוך כדי המצאת ממתקים.)
דבש נחשב למתוק יותר מסוכר. כך שבשימוש בו את תזדקקי לכמות קטנה יותר, ויכול להיות שעל פני כמויות גדולות של סוכר (נגיד, כמו אלו ששמים בעוגה) זה דווקא כן שווה להמיר אותו.
רגע, אם הוא מתוק יותר, אולי זה אומר שיש בו ריכוז גבוה יותר של סוכר... מאשר בסוכר...? טוב, מבינה בעצמי שהשאלה קצת מגוחכת, אבל מנין המתיקות החזקה יותר? ואם אבחר להמתיק בדבש - לא יהיה חיסרון משמעותי בכך שאקנה דבש נוזלי (זול יותר ונוח יותר לשימוש) במקום המגובש, אם ממילא אחמם באפייה, נכון?
כשאני מכינה ממתקים עם דבש או מוסיפה ממנו ליוגורט, אני מגלה הרבה פעמים בדיעבד שהכנסתי כמות גדולה מדי. אחת הבעיות היא שדי קשה למדוד את הדבש הלא מחומם, שהרי הוא אינו נמזג לכוס. ובהוספה ליוגורט אני כאילו צריכה להוסיף הרבה ממנו, משום שאפילו בשקשוק הוא לא מתערבב בצורה אחידה, ואז צריך יותר ממנו כדי שימתיק יותר מהיוגורט...

ומה בקשר לריבות העשויות 100% פרי דוגמת סט' דלפור (ומוצרים ישראליים מקבילים)?


סילאן נחשב למשביע יותר מסוכר, ואולי גם זה משנה בכמויות גדולות.
הה, אולי משמעותי בשוקולד הביתי שהכנתי לי ואני אוכלת ממנו (ואוכלת ממנו עוד) ברגעים שבא-לי-מתוק, שגיליתי שיש חפיפה דרמטית בינם לבין תחושת רעב, שאני לא עוצרת כדי לטפל בה בהכנת משהו מזין יותר שמתחשק לי לאכול. P-:

<מניחה שאלה שאלות שיש בהן עניין לציבור. >

[גוגוס*]

אולהלה, תפילה, הבאת אותה
אני לגמרי לא מומחית לדברים האלה, זו האמת. מאחר שרוב המוצרים שאת שואלת לגביהם בכלל לא במטבח שלי, אז אני עונה לך כמיטב יכולתי אבל ממליצה גם לבדוק בעצמך בעוד מקורות.

כדאי להשתמש לטיגון בשמנים שמתחמצנים (מה שזה לא יהיה) בטמפרטורה גבוהה
אכן, אבל דווקא השמנים הללו הם הצמחיים התעשייתיים כמו קנולה וכדומה.
לא מדובר בחימצון אלא פשוט בשריפה. זה נקרא נקודת העישון וזה הרגע שבו השמן בתכלס מתחיל להישרף ולהפוך לבלתי מזין בעליל (גם אם הוא היה מזין במקור).
מאוד מאוד משנה איזה שמן זה בדיוק. שני שמנים שנראים לך אותו דבר לא יתנהגו אותו דבר וזה קצת מסובך לעקוב אחרי הורסיות שלהם.
ככלל מנחה, עדיף לעשות שימוש בשמן כאשר הוא פועל את פעולתו ומטגן, ולא לחכות עד שהוא יהיה חם נורא כי אז הוא בקלות גולש לנקודת השריפה שלו.
אולי זה יעזור לך קצת להבין.

אכילת שמן ללא חימום זה כבר סיפור אחר לגמרי, ובהחלט עדיפים השמנים שציינת בגלל שהם רוויים ומתפרקים אחרת בגוף.
דווקא לאפייה אני חושבת שהרבה יותר סביר לעשות שימוש בשמן זית או קוקוס כי ברוב המקרים את אופה בטמפרטורה שנמוכה מנקודת העישון שלהם.

האם אני מועילה במשהו כשאני מוסיפה טחינה גולמית מלאה לתערובת של קציצות הבקר?
מועילה מאיזו בחינה?

של "סיידר הגליל". הרכיב היחיד שרשום על הבקבוק הוא: תפוחים.
מן הסתם עבר פיסטור ולכן יש להניח שזה בעיקר סוכרים. אבל לכי תדעי, אולי עוד נשאר שם משהו טוב.

מנין המתיקות החזקה יותר?
מהנוכחות הגבוהה של פרוקטוז, שהוא מתוק יותר מסוכרים אחרים. בסוכר שולחני רגיל אין פרוקטוז בכלל, בעוד שבדבש, אם זכרוני אינו מטעני, 40% מהסוכרים הם פרוקטוז אבל אל תתפסי אותי במילה.

אם אבחר להמתיק בדבש - לא יהיה חיסרון משמעותי בכך שאקנה דבש נוזלי (זול יותר ונוח יותר לשימוש) במקום המגובש, אם ממילא אחמם באפייה, נכון?
אני מעריכה שכך. את יודעת, הדברים האלה הם כימיה...
זה מדע מדויק למדי אם יש לך את כל המשתנים, אבל זה לא המקרה. אני מציעה לך שוב לא לשבור על זה את הראש ולהשאיר אנרגיה וכסף לדברים היותר חשובים.

לגבי דבש ביוגורט, למה שלא תוסיפי כמות קטנה ותערבלי בבלנדר מוט?

ריבות כמו סנט דלפור זה משהו קצת חמקמק - קודם כל, כי ברובן בהחלט יש סוכר ולא כולן הן פירות בלבד למרות שיצא להן שם טוב. צריך לבדוק כל אריזה בפני עצמה. וגם באלו שיש לכאורה פירות בלבד יש רכזי פרי. כשאני אוכלת ריבה אני לרוב קונה את ריבת התות שלהם שהיא יחסית נקייה. אבל בסופו של יום זה סוכר וסוכר וסוכר. ככה זה.

רוצה ריבה טובה? בשלי אותה בעצמך עם הליבה של תפוח או אגס להסמכה (פקטין) וזהו. תוכלי לאכול ממנה רק כמה ימים כי בלי טונות הסוכר זה מתקלקל. או שתכיני את ריבת הצ'יה המפורסמת שאני אישית מאוד אוהבת, אבל היא בפירוש פחות מתוקה ממה שאת מצפה מריבה. מה שכן, אפשר להוסיף לה דבש טוב באמת או תמרים חתוכים קטנטן או כאלה שהושרו במים.

[אמא_של_בן*]

תוצאות בדיקת דם היו תקינות.
אני אבדוק אם נבדקה מחלת הנשיקה.
גם אני מתגוררת אי שם, ואין לי גישה למוצרי אומגה גליל. אבל יהיה לי קשה לבדוק כי שכחתי את שם היצרן. כלומר אין לי מידע.
לאן ממשיכים מכאן?

[תפילה_לאם]

תודה רבה, גוגוס.
אולי עוד אחזור אלייך בעניין, כי יש מצב שהכשלים שאני חווה עכשיו בהבנת הנקרא של חלק ממה שכתבת נובעים אולי מעייפות.

לילה טוב!

[תפילה_לאם]

רק רוצה להגיד שבקצב הזה עוד נצליח לחסוך קצת ולקנות כמה בלטות לילדים.

[סלט_פירות*]

אמא של בן אני בדיוק בודקת את זה בשביל עצמי, המוצרים הם של Nordic Naturals. תבדקי את האתר שלהם.

[פלוני_אלמונית*]

גוגוס, אפשר מתכון לריבת הצ'יה? תודה

[גוגוס*]

זה המתכון המקורי, ואחריו הסבר מה אני עושה:
250 גרם תותים/ פטל/ אוכמניות (קופסה של קפוא זה 250)
2 כפות מייפל טהור/ אגבה/ סוכר חום דק

כף גדולה גרעיני צ'יה

תיבול (לא חובה) :
גרידת לימון/ גרידת תפוז/ כמה טיפול של מי זהר/ כמה טיפות של מי ורדים / טיפה פלפל שחור/ טימין טרי
ניסיתי את כולם. אלה השילובים המנצחים: גרידת לימון+מי זהר, תימין+פלפל שחור.

בסיר שמים את הפירות, מועכים אותם עם מועך של פירה (אם משתמשים בפרי קפוא, מוסיפים קצת מים ומועכים מעל האש,
זה יקח 2 דקות והם יפשירו ויכנעו למעיכה).
מוסיפים מייפל ותיבול (אם רוצים) ומערבבים ומבשלים 5 דקות על אש בינונית.
מוסיפים את הצ'יה, מערבבים ומבשלים על אש קטנה 10-15 דקות עד שיסמיך.
מעבירים לצנצנת.

למי שעצלה כמוני, ולא ממש מתעניינת בבישול או בהמתקה - פשוט לוקחים תותים או פטל בשיאם, ממש מתוקים, טוחנים בכל בלנדר פשוט ומוסיפים את הצ'יה אחר כך לספוג נוזלים ולהסמיך. זהו

רעיון נוסף לחובבות צ'יה - להכין איתה פודינג כמו שעושים עם טפיוקה (שהיא בקושי מוצר מזון בעיניי. אף פעם לא הבנתי למה לאכול פתיתי עמילן טפשיים כאלה וחסרי ערך תזונתי).

שליש כוס צ'יה
כוס חלב (אפשר גם צמחי כמו שקדים או לוז)
ולהשכיב את זה לילה במקרר

אחר כך אפשר להוסיף לזה מה שרוצים. אם רוצים להמתיק אז אפשר עוד לפני שנת הלילה. מוסיפים פירות או אגוזים או מה שזה לא יהיה. אפשר גם להוסיף לזה את ריבת הצ'יה

למה צ'יה? כי סידן, זרחן, מנגן וסיבים תזונתיים. ממש הרבה...

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה !

[תפילה_לאם]

טוב, סליחה על קשיי ההבנה ועל ההטרחה, אבל מבקשת לוודא:

עדיף להמעיט בטיגון, אבל אם כבר מטגנים - לטגן דווקא בשמן קנולה ולא בשמן זית/ שמן קוקוס/ חמאה?

מה שמוזכר בקישור בוויקיפדיה כשמנים "מזוקקים" הוא מה שמוכר לנו מהסופר כשמנים מזוככים? התקשיתי להבין לאיזה שמן להתייחס.

[גוגוס*]

אם כבר מטגנים - לטגן דווקא בשמן קנולה ולא בשמן זית/ שמן קוקוס/ חמאה?
זה תלוי בטמפרטורת הטיגון שלך ובמשך הזמן.
אם את מטגנת משהו שדרושות לו טמפרטורות גבוהה, ולהרבה זמן, אז לדעתי עדיף שמנים צמחיים כמו קנולה ודומותיה, כי את שמן הזית את תשרפי לגמרי במצב כזה ושכרך יוצא בהפסדך.
אבל אם זו כו-לה חביתה, אז אני מטגנת בשמן זית. לא מחכה שהוא יפצפץ לי נורא, ולא מחכה שהחביתה תהיה חומה ממש.

לדעתי שמנים מזוקקים ומזוככים זה אותו דבר.
צירפתי את הטבלה לא ממש לשימוש, אלא יותר להמחשה של הנקודה שזה... מסובך
אני רואה שהצליח לי, אבל אולי קצת למעלה מהמשוער אם את מתעמקת בזה עד כדי כך...

[תפילה_לאם]

אצלי אוהבים ש{{}}החביתה תהיה חומה ממש. וגם השניצל.
בקיצור, הולכת לחסוך פה על שמן אפילו יותר מהחיסכון בסוכר. אם כי חייבת להודות שארגיש מ-ו-ז-ר להסתובב בסופר ובעגלתי סוכר לבן ושמן קנולה מזוכך. אם כבר - אז כבר: אולי שמן סויה...


אני רואה שהצליח לי, אבל אולי קצת למעלה מהמשוער אם את מתעמקת בזה עד כדי כך...
D-:
חשבתי שצרפת אותה כדי לחפש בה טמפרטורה גבוהה ככל אפשר ולצרוך את השמן הזה.

[פלוני_אלמונית*]

תפילה, מה עם חמאת גהי? למיטב הבנתי יש לה נקודת שריפה גבוהה, ונראה לי שהיא פחות איכסה מהשמנים הצמחיים. והיא קלה להכנה.
למרות שלגהי יש טעם דומיננטי לדעתי, אז אולי הבררנים לא יאהבו...

[תפילה_לאם]

חמאת גהי
תודה על ההצעה. פחות רלוונטי לי עבור שניצלים , אבל אולי אנסה אי פעם כשיהיה לי זמן לנסות פאצ'קעריי חדש.
בחיפוש אחר אופן ההכנה קראתי שטמפ' הרתיחה של שמן כותנה אמורה להיות גם היא גבוהה, אז אולי אצטייד לפני פסח.

[טלי_ב*]

אף פעם לא יצא לי להכין בעצמי, אבל גהי זה גם פשוט טעים מאוד. הריח די דומיננטי, אבל להרבה אנשים הוא נעים מאוד.

ממשיכה לעדכן לגבי עצמי...
תזונתית, על הפנים וזה כמעט מוציא לי את החשק לכתוב אבל נראה לי שבכל זאת כדאי.
לאחרונה חושבת על הקבלה מעניינת בין הגוף לנפש - יש משהו בשינוי שלהם שיכול להיות מאוד מהיר ומאוד איטי בו זמנית.
זה כמו שמקבלים איזו תובנה נהדרת לגבי עצמנו וממש ברגע אחד אנחנו מיד שונים, אבל מצד שני ההרגלים והדפוסים הישנים לא נעלמים ב- פןף! ועד שהשינוי מקבל ביטוי ממשי זה לוקח זמן (וסבלנות. ומבחינתי, זו גם עבודה לפעמים).
ואותו הדבר עם התזונה. את התזונה אפשר כאילו לשנות בשניה הרי. מחליטים, מבצעים, וזהו. אבל עד שהגוף מתחיל להראות תוצאות לוקח זמן וכמובן גם כאן לוקח זמן עד שהרגלים ישנים נכחדים וכו'.
אותי השלב השני הזה מתסכל מאוד, ומתחבר למה שגוגוס כתבה פה איפשהו על אנשים שמצליחים לרזות כל פעם מחדש - שיש להם אמונה מאוד שקטה ובטוחה שזה יקרה אם הם רק יתמידו בתזונה שהם החליטו עליה.
לי יש רצון לראות תוצאות מהירות - אולי פידבק מהיר, וזה מאוד מתסכל.

[טלי_ב*]

ובפינת החדשות הטובות: בגן (הציבורי!) של הבן שלי הסכימו לבקשתנו לנסות מעבר ללחם מלא. הניסיון היה מוצלח ומעתה זה מה שיקבלו כמעט כל הילדים (למעט בודדים שממש מסרבים)

[גוגוס*]

לי יש רצון לראות תוצאות מהירות - אולי פידבק מהיר, וזה מאוד מתסכל.
אני חושבת שאולי אחד הדברים לעשות עם זה הוא לשחרר את מבחן התוצאה בכלל.
לעשות את הדבר הנכון כי הוא הדבר הנכון. בתקווה שאת גם מוצאת בו עונג בפני עצמו. למשל, שהאוכל המזין גם טעים לך.

קצת כמו בגידול של ילדים. יש המון דברים שנשקיע בהם בלי לראות תוצאות בכלל, או עם איזו ציפייה כללית שבאיזשהו עתיד של הבגרות שלהם זה יביא למשהו טוב. וזה נכון לדברים שאנחנו עושים אקטיבית (נותנים להם אוכל מצוין למרות שאם היינו נותנים אוכל לא משהו סביר שהם היו מסתגלים אליו) וגם לדברים שאנחנו נמנעים מהם (לא מכים אותם או צורחים עליהם פשוט כי זה הדבר הנכון).
אז תהיי קצת הילדה של עצמך.

תזונה לא אמורה לתת תוצאה כלשהי. היא אמורה להיות סך כלל הדברים המעולים שאת אוכלת כי זה מה שאת אוכלת.
ונדמה לי שהמחשבה השנייה, שאמורה בכלל להיות תוצאה או משהו שמשיגים, לא משנה באיזה קצב, היא פשוט נגזרת של עולמות הדיאטה שהעולם שלנו שקוע בהן עד צוואר.

[טלי_ב*]

רציתי לכתוב שזה נשמע לי כמו הלך רוח מועיל אבל זה בעצם קצת סתירה פנימית, לא?
ברצינות, אני חושבת שהיה לי קל הרבה יותר אם הייתי מרגישה כך לגבי תזונה, אבל אני לא... אם משהו לא בא לי בקלות ובטבעיות ואין לי איזו תחושת בטן חזקה מאוד לגביו, אני צריכה סיבה בשביל לעשות אותו.
ותזונה היא בסוף עניין פונקציונלי, לא? כלומר, מה עוד הופך תזונה מעולה ל"דבר הנכון"?

[גוגוס*]

מה עוד הופך תזונה מעולה ל"דבר הנכון"?
לדעתי, תחושת הבטן שלך תרתי משמע.
תחושה שאת פשוט עושה דבר נכון, ותחושה פיזית טובה עכשיו, לא באיזה עתיד קרוב או רחוק.

[מצ'רה*]

_תזונה לא אמורה לתת תוצאה כלשהי. היא אמורה להיות סך כלל הדברים המעולים שאת אוכלת כי זה מה שאת אוכלת.
ונדמה לי שהמחשבה השנייה, שאמורה בכלל להיות תוצאה או משהו שמשיגים, לא משנה באיזה קצב, היא פשוט נגזרת של עולמות הדיאטה שהעולם שלנו שקוע בהן עד צוואר._
מחשבה ממש יפה.

[טלי_ב*]

כן, בדיעבד אני יכולה לזהות שכשהולך לי טוב אז אני מרגישה בדיוק ככה -
תחושה שאת פשוט עושה דבר נכון, ותחושה פיזית טובה עכשיו, לא באיזה עתיד קרוב או רחוק.
אבל אחרי כמה זמן מתחילות להתגנב להן מחשבות על תוצאות עתידיות.

מזל שבדיוק אני בונה לי עכשיו לו"ז של החודשים הקרובים ונראה שכל בעיותיי ייפתרו בזה שכנראה פשוט לא יהיה לי זמן לאכול D-:

[גוגוס*]

סתם מחשבה, על תזונה של ילדים, בעקבות שיחה שניהלתי היום.
הילדים שלי אוכלים פצצה, ממש רוב הזמן, ובכל זאת אני לא מתרשמת שהם בריאים יותר מילדים אחרים.
חברים שלהם שאוכלים סטנדרטי, או אפילו ממש רע, בריאים על פי המראה שלהם ורמת הפעילות שלהם ממש אותו דבר.
אלו המקומות שבהם אני מרגישה שזה הכי מתאים לעשות את הדבר הנכון בלי לצפות לאיזו תוצאה מסוימת או ייחודית.

[לב_שומע*]

וואלה?? איזה מסקרן בעיני שזו המסקנה שלך. כי בדרך כלל מה שלי קופץ מתיאורים כאלה הוא סוג אחר של מסקנות, פילוסופיות יותר. על המורכבות של קשרי סיבה תוצאה, ועל כך שגם איפה שקיים מנגנון סיבתי שאנחנו מזהים אף פעם אין מפתח אחד שמתאים לכל המצבים מהסוג הזה גם אם מבחוץ הם היו יכולים להיראות אותו הדבר בדיוק, כי במציאות הממשית להבדיל מהתיאוריה תמיד ישנו אלמנט של אי ניתנות לצפייה מראש. (כפי שמנסחים זאת הרופאים - "רפואה זה לא מדע מדוייק"). וגם ובעיקר ובעיקר על מוגבלות הנזק שהורים יכולים לגרום לילדיהם בדרכי גידול לא נכונות (לא כולל מעבר לטווח מסויים של פגיעות, כמו שלא כולל מעבר לטווח מסויים של הרגלי אכילה מאוד לא מסודרים, חסרי שגרה בסיסית, נניח, כאוס מוחלט) וממש לאו דווקא רק בתחום התזונה.
על כך שדרכים טובות פחות לא בהכרח מביאות לתוצאות טובות פחות בטווח המדיד.
יש לי אמונה שזה משפיע בטווח הלא מדיד, אבל זה לא מדיד.

חשוב לי להגיד שמהמקום שהתזונה של הבית ושל הילדים תופסת בחיים שלך והדרך שבה היא נעשית, מאוד יכול להיות מובן לי איך זו המסקנה שלך.

ואגב, אני ממש מסכימה עם המסקנה כשלעצמה. כמו שכל המסקנות שקופצות לי לעיניים מהדהדות לי מאוד חזק עם תפיסות שאת ביטאת כאן ובמקומות אחרים.

יעני, אין סתירה. לדעתי לפחות. (-;

[שקטה*]

גם אני מסכימה עם המסקנה שלך
אלו המקומות שבהם אני מרגישה שזה הכי מתאים לעשות את הדבר הנכון בלי לצפות לאיזו תוצאה מסוימת או ייחודית.

אבל אני חושבת שכשמדובר בבריאות וגם בהרגלי אכילה, אלו דברים שנעשים חשובים יותר ככל שמתבגרים. כלומר את אולי לא רואה כרגע הבדל אבל קודם כל אין ספק שזה שאת מקנה לילדייך הרגלי אכילה טובים והבחנה בין מה שבאמת מזין ומה שלא, זה משהו שיילך איתם לכל החיים וזה חשוב מאין כמוהו. לגבי עניין הבריאות, אני מאמינה ממה שראיתי סביבי שבגיל צעיר יש יותר עמידות ופחות השלכות לאכילה פחות טובה, אבל בהמשך החיים הדברים משתנים ואדם שממשיך בהרגלים לא טובים מהילדות יכול בהחלט לסבול מבעיות בריאות ו/או השמנה בגיל מבוגר יותר, גם אם כילד לא ניתן היה לראות הבדל בינו לבין ילד שאוכל בריא.

[תמי*]

אני חושבת שכן מרגישים את האפקטים של התזונה. גוגוס - את פשוט כבר לא שמה לב (: זה לא שאין מחלות בכלל, אבל יש דברים שאין. למשל, עליות וירידות מטורפות של מצבי רוח ואנרגיה. אני רואה אצל חברים וחברות שמתארחים כאן.
חוץ מזה, ההשפעה ניכרת יותר עם השנים. חברות של הבכורה שהשמינו - כאלה שאכלו ממתקים כל השנים, ופתאום הגוף שלהן השתנה. גם אצל בנים רואים שינוי ים השנים.

[תמי*]

ומחזור מוקדם, ובעיות ריכוז (הרבה הרבה ילדים עם תרופות ואבחונים- לא יודעת אם זה לגמרי מנותק מתזונה)

[קול_פעמונים*]

מצאתי סילאן אורגני שנראה ממה שהם מתארים מוצר איכותי, של קיבוץ סמר- אפשר לראות בדף פייסבוק שלהם.

[אורית*]

בל אני חושבת שכשמדובר בבריאות וגם בהרגלי אכילה, אלו דברים שנעשים חשובים יותר ככל שמתבגרים. כלומר את אולי לא רואה כרגע הבדל אבל קודם כל אין ספק שזה שאת מקנה לילדייך הרגלי אכילה טובים והבחנה בין מה שבאמת מזין ומה שלא, זה משהו שיילך איתם לכל החיים וזה חשוב מאין כמוהו. לגבי עניין הבריאות, אני מאמינה ממה שראיתי סביבי שבגיל צעיר יש יותר עמידות ופחות השלכות לאכילה פחות טובה, אבל בהמשך החיים הדברים משתנים ואדם שממשיך בהרגלים לא טובים מהילדות יכול בהחלט לסבול מבעיות בריאות ו/או השמנה בגיל מבוגר יותר, גם אם כילד לא ניתן היה לראות הבדל בינו לבין ילד שאוכל בריא.
בדיוק מה שחשבתי.תודה.

[פלוני_אלמונית*]

פתאום עשיתי חושבים לאחור ונזכרתי מה אכלנו בבית לפני הרבה שנים וכבר איננו בבית והופתעתי מהזכרונות
תהליך מאד איטי ולאו דווקא ידוע מראש.
אז מה איננו? בורקסים וטבעול, דגני בוקר, שתיה קלה (למעט לימונדה תוצרת בית לעיתים רחוקות), פסטרמה, רטבים מוכנים, גלידות, שימורי חמוצים.
מה התמעט? עוגיות ועוגות תעשייתיות, חטיפים, חלווה, שמן מזוכך.
מה התגבר? אגוזים, עשבי תבלין מהגינה, שמן זית, טחינה, עוגות שלנו, גלידות שלנו, חמוצים וזייתים שלנו, ריבות שלנו.

עכשיו הילדים בוגרים וגרים לבד. אחד רזה (תמיד היה), אחת שמנמנה (תמיד היתה). הוא מקפיד פחות מאיתנו אבל הרבה יותר מחבריו. היא יותר אדוקה מאיתנו.
חברות של הבכורה שהשמינו - כאלה שאכלו ממתקים כל השנים.
עוד פעם החיבור בין תזונה בריאה לצורת גוף? לא חראם על החיבור הזה ועל המצוקות הנפשיות שהוא מוביל אליהן?

[גוגוס*]

נראה לי שהנקודה שלי התפספסה...
לא טענתי שבגלל שכולם נראים לי בריאים כמו הילדים שלי אז לא צריך לתת את הדעת על התזונה.
הפואנטה היתה שלפעמים כשברור מה נכון, אז התוצאות נהיות לא רלבנטיות.

בדוגמה קיצונית - אני מחבקת המון את הילדים שלי ומרעיפה עליהם שפע אהבה בצורה מאוד אקטיבית. הם בינתיים נראים לי נורמליים ומאושרים כמו הילדים של הורים שבוחרים קצת או הרבה אחרת.
זה לא ישנה את היחס שלי להרעפת אהבה כי אני פשוט... עושה את זה. זה טוב לי ונכון בעיניי לנהוג בהם ככה.
התוצאה של זה לא רלבנטית לדעתי.

נדמה לי שכאשר הבחירות שלי לא יושבות היטב אצלי אז מתחיל להיות לי אכפת מהתוצאות. כי המערכת שלי מחפשת נימוקים להחליט כך או אחרת.
למשל, אם להזין ככה את הילדים שלי היה נתפש אצלי כקושי או מועקה או טירחה, אז אולי היה מתחיל להיות לי חשוב לוודא את התוצאות. הייתי צריכה משהו שיניע אותי.
אבל אם הכל במקום ובסדר גמור, אז התוצאות לא ממש מעניינות. פשוט עושים את מה שמרגיש נכון וזהו.

מזכיר לי את הדיון על גידול ילדים בלי חיתולים והקשר האפשרי שלו לגמילה מוקדמת. או הבחירה להניק כי יש לה תועלת כזו או אחרת שמקווים להשיג.
לצד זה, אם פשוט מגדלים ככה ילדים כי זה מה שמרגיש נכון, או מניקים מאותה סיבה, אז אין לתוצאות האפשריות שום ערך. הן לא חלק מהדיון.

[טלי_ב*]

אלו המקומות שבהם אני מרגישה שזה הכי מתאים לעשות את הדבר הנכון בלי לצפות לאיזו תוצאה מסוימת או ייחודית.
כן, מבינה למה הכוונה.
אני חושבת שבאופן כללי מאכלים מסוימים הם מיטיבים (לבריאות, להרגשה, למרץ) יותר מאחרים, אבל בהתחשב ב מורכבות של קשרי סיבה תוצאה זה לא יהיה נכון לצפות לתוצאה מסוימת במועד מסוים. סוג של לפזר זרעים ברוח.
אני חושבת שאפשר גם לרצות תוצאות טובות ממקומות נפשיים מאוד שונים. כלומר, זה ששני אנשים רוצים אותו דבר לא אומר שהרצון שלהם הוא בעל איכות דומה. אז זו לא רק שאלה של מה רוצים אלא גם איך רוצים.

_על כך שדרכים טובות פחות לא בהכרח מביאות לתוצאות טובות פחות בטווח המדיד.
יש לי אמונה שזה משפיע בטווח הלא מדיד, אבל זה לא מדיד._
זה משפט כל כך נכון לדעתי, בכלל בגידול ילדים. ומצד אחד, הטווח הלא מדיד הוא עצום וענק ומצד שני דווקא בגלל שבתחום המדיד נמדדים ההבדלים היותר גסים, אז יש לו חשיבות משל עצמו.

[טלי_ב*]

גוגוס, כתבתי לפני שראיתי מה הוספת. מסכימה עם התוספת, ורק מוסיפה (מה שאת אולי מסכימה איתו ממילא) שלפעמים שווה לטרוח או לעבור דרך קושי מסוים בשביל תוצאות.

[טלי_ב*]

וחוץ מזה, מה זה הדבר הזה שכל כך הרבה ילדים נראים לך כה בריאים ומאושרים? (-:
<תכלס זה אולי קשור גם לגילאים שלהם, לא? >

[גוגוס*]

לפעמים שווה לטרוח או לעבור דרך קושי מסוים בשביל תוצאות.
מסכימה ואפילו מקצינה שלפעמים שווה לטרוח או לעבור דרך קושי גם בלי קשר לתוצאות.
לא כל מה שאני עושה כי הוא נכון ואני מאמינה בו בלב שלם הוא קל או שאני מתעלמת מהטירחה שבו.

מה זה הדבר הזה שכל כך הרבה ילדים נראים לך כה בריאים ומאושרים?
אני חיה בכפר אנגלי
אבל ברצינות, בטח שזה קשור לגיל. השיכבה הגדולה יותר של התיכון כבר נראית לי פחות מפתה, בעיקר במדד האושר. מצד שני, הם בגיל ההתבגרות, מסכנים...

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עבורי השימוש שלכן במושג ״תוצאה״ לא מדויק.
המהות של התזונה המזינה קשורה לכך שהיא יושבת לי טוב בגוף, מרגישה לי מדויקת, נעימה, מזינה. הבריאות היא חלק מזה, לא איזו תוצאה רחוקה.

[גוגוס*]

הבריאות היא חלק מזה, לא איזו תוצאה רחוקה.
זה העלה בי מחשבה נעימה מסוימת. שהקבלה של הבריאות שיש לי (מן הסתם גם בגלל התזונה אבל לא רק) כמובנת מאליה היא דבר טוב. טוב מאוד. כי זה מה שאמור להיות בתכלס.
אז להתייחס אליה כמו שאני מתייחסת אליה (ואני מבינה למה זה מרגיש לך לא מדויק) פשוט מעיד על היציאה שלי משיח שממילא לא רציתי להיות בו.

אני רוצה לחיות ככה שהבריאות שלי תהיה שקופה לי. זה המצב הכי תקין בעיניי.

זה לא בדיוק המצב עכשיו, ואני עמוק בתוך שינוי תזונתי מסוים שכל עניינו להשפיע על הבריאות שלי.
אבל כשאיפה, התעלמות מהקשר בין הבריאות שלי לתזונה שלי מעידה בעיניי על משהו ממש טוב.

מקווה שזה עובר מובן, ההסבר המשונה הזה.

[גוגוס*]

_חברות של הבכורה שהשמינו - כאלה שאכלו ממתקים כל השנים
עוד פעם החיבור בין תזונה בריאה לצורת גוף?_
השמנה זה לא צורת גוף. מה, עכשיו נבטל את ההשמנה ונחביא אותה תחת מונח מכובס? אין השמנה? יש רק "עצמות כבדות"? "מבנה גוף"?
נו, באמת...

והחיבור שתמי עשתה הוא בין אכילת ממתקים להשמנה ולא בין תזונה בריאה בכלל לצורת גוף בכלל.
זה חיבור אמיתי, קיים, ואכן - כואב.
חלק מהילדים שיאכלו ממתקים באופן קבוע, בגלל שיש להם רגישות לסוכר - ישמינו. אין סיבה לנסות להעלים את הקשר האפשרי הזה רק כדי לחוס על נפשם הרכה אחרי שהם משמינים. אם מדברים על זה בגלוי אפשר עוד לסובב את המצב בשביל אלו שטרם השמינו ונמצאים בקבוצת הסיכון הזו בלי לדעת.

ומכאן לנקודה קטנה וחשובה - לא כולם משמינים מאכילת ממתקים. זה לא קשר של אחד לאחד.
יש קבוצה באוכלוסייה שיכולה לאכול סוכר בלי הכרה ולא להשמין. יכול להיות שהנזקים של הסוכר יהיו אצלה אחרים ויכול להיות שלא יהיו. אבל לא כולם משמינים מממתקים. מה שכן, הסברה היא שהם קבוצה הרבה הרבה יותר קטנה מאלו שכן משמינים ושכמעט בלתי אפשרי לצפות מראש בלי בדיקות פולשניות מי הם יהיו.
וזה גם תלוי גיל אבל זה כבר לפוסט אחר.

[פלוני_אלמונית*]

מכאן לנקודה קטנה וחשובה - לא כולם משמינים מאכילת ממתקים. זה לא קשר של אחד לאחד.
ממש כך. יתרה מזאת, מההסתכלות מסביבי לאורך השנים אני רואה שהשמנה היא בעיקר כתוצאה מאכילת כמות גדולה של אוכל. בנפח ובמשקל האוכל. נראה לי שכתוצאה מהגדלת הקיבה, מתפתח רעב כרוני.
ממתקים הם בעיקר תזונה מצומצמת בנפח ובמשקל אבל עתירת קלוריות ולכן הרבה ילדים שאוכלים ממתקים במקום ארוחות הם בכלל לא שמנים.
מה, עכשיו נבטל את ההשמנה ונחביא אותה תחת מונח מכובס? אין השמנה? יש רק "עצמות כבדות"? "מבנה גוף"?
יש השמנה אבל היא לא אחראית על יותר מחלות ובעיות גופניות ממצבים אחרים אז המסרים בין השורות ובתוכן מקוממים אותי. אני פשוט מניחה שאישה עם פחדי השמנה (לעצמה ולילדיה) יוצרת לעצמה בעיות בריאותיות שנובעות מסטרס שנובע מינסיונות שליטה עצמית והורית. תסתכלי במעלה הדף ותראי בעצמך את המשתתפות עם הקונטרול-פריק. כנראה שזאת מסיבת התה הפרטית שלכן

[גוגוס*]

השמנה היא בעיקר כתוצאה מאכילת כמות גדולה של אוכל
אני מעריכה שהשמנה היא בעיקר כתוצאה מאכילת כמות גדולה של אוכל שלא מתאים לגוף הספציפי

מי שיאכל הרבה אוכל שמתאים לו, או לפחות - שהוא לא רגיש אליו, לא בהכרח ישמין. זה לא חישוב קלורי, אחרי הכל.
מי שלא רגיש לקמח או חיטה או גלוטן או מה שזה לא יהיה, יכול לאכול לחמים ופסטות ומאפים בלי שום בעיה כמה שבא לו והוא לא ישמין (אני מכירה אנשים כאלה באופן אישי).
ויש גם תגובה הפוכה של רגישות - שבגלל רגישות מרזים מהדברים האלה בדיוק. אנחנו שונים, מורכבים, ומגיבים ממש אחרת לכל מיני דברים.

ואני יכולה לאכול כמויות אדירות של פירות וירקות ואגוזים סופר שומניים בלי הגבלה בכלל ואני לא אשמין מזה. אבל תני לי כמה ימים של חיטה או סוכר ואני מתנפחת במהירות.
אנשים אחרים שעבדו איתי ניסו את זה וראו שכמויות בלתי מוגבלות של אגוזים מנפחות אותם גם כשכל שאר התזונה שלהם סופר סופר מעולה. למה? מי יודע?

זה מאוד אישי, וכמות זה לא הפרמטר היחיד. תלוי כמות של מה.

יש השמנה אבל היא לא אחראית על יותר מחלות ובעיות גופניות ממצבים אחרים אז המסרים בין השורות ובתוכן מקוממים אותי
חלק מהמסרים שאת שומעת בין השורות תלויים באוזניים הפרטיות שלך ולא בטוח שתמי כיוונה אליהם. יש לך רגישות, וזה בסדר גמור, אבל לא צריך להפיל את זה על הצד השני.
ואני חושבת שחלק מהתחושה שלך שיש כאן חולות שליטה נובעת מזה שחלקנו מרגישות מכותרות במזון לא מתאים וזה יוצר תנועה של התנגדות. כי כבר אי אפשר פשוט לאכול בנחת אוכל טוב ומתאים.

מעבר לזה, ההנחות שלך לגבי השמנה (שאני במקרה שותפה אליהן באופן כללי) הן רק הנחות. המציאות והמחקרים מראים שהדעות לכל הפחות חלוקות. יש כיום מעט מאוד מחקר שמאשר את ההנחות שלך, והאיכות שלו לא גבוהה מאוד. אני מקווה שיש עוד ממנו בעתיד, וברמה גבוהה.
לצד שחושב שהשמנה קשורה למחלות יש המון על מה להתבסס, אבל שוב - באיכות מדעית נמוכה.

והמציאות מראה כל מיני דברים, תלוי באיזה עיניים מתבוננים ומה רוצים למצוא.

אישה עם פחדי השמנה (לעצמה ולילדיה) יוצרת לעצמה בעיות בריאותיות שנובעות מסטרס שנובע מינסיונות שליטה עצמית והורית.
גם זו הנחה. מוכרת ולגיטימית, אבל היא מכתיבה המון מהפרשנות שלך על מה שאת קוראת.
באופן אישי, אני לא חושבת שמישהי צריכה לכתוב כאן מה היא חושבת על סמך איזו אישה וירטואלית שאולי זה יחזק או יחליש איזה פחד לא ידוע שלה, שאישה וירטואלית אחרת מניחה שהוא קיים או חזק.
הרצון שלך להעלים או למשטר קולות כמו של תמי בגלל הרגישות שלך לא נוחים לי. היה לי יותר קל אם פשוט היית כותבת מה דעתך ומשאירה את הביקורת או הלגלוג בצד.

תמי כתבה משהו מאוד פשוט שכנראה נכון לחלק גדול מהאוכלוסיה ולא כולל שום מסר חבוי. ילדים שיאכלו ממתקים באופן חופשי כנראה יהיו בסיכון גבוה להשמנה. זה הכל.
ממתקים זה לא אוכל, זה לא מזין, אין סיבה לאכול את זה, ולא כיף להיות בקבוצת סיכון להשמנה אם לא חייבים רק בשביל לאכול את המיץ של הזבל.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא הבנתי איזה מסרים בין השורות.
וגם לא למה לאכול אוכל מזין זה קונטרול פריק.
כל מה שכתבתי זה שאני כן רואה את הקשר בין מזון לבריאות כבר אצל ילדים, כמובן בצורות משתנות ובהיבטים שונים. לא רק ״רואה״ בעיניים, אלא חווה - בשלל תופעות.

[גוגוס*]

אני כן רואה את הקשר בין מזון לבריאות כבר אצל ילדים.
אבל כתבת ספציפית על השמנה. אז המסר ה"חבוי" הוא שהשמנה היא מצב לא בריא.

הדבר הזה הוא במחלוקת ברמה המחקרית, יש לו ראיות לכאן ולכאן גם במציאות וגם במחקר.
אם הבנתי אותה נכון, פלונית בחרה צד ומתייחסת להשמנה כאל מצב שלא קשור לבריאות מאחר שיש לכך ראיות כלשהן, בעוד שאת מתייחסת להשמנה כאל מצב ברור של חוסר בריאות.

אני אומרת שגם להכריע לצד של פלונית (שמאיין את הקשר הזה) זה סוג של תקלה. כי "לא מוכח" זה לא מוכח לשום צד.
והמציאות וודאי תראה לנו שיש אנשים שאצלם ההשמנה קשורה מאוד למחלות אחרות, בעוד שאצל אחרים - היא לא. וביניהם יהיו המונים באמצע שאצלם השמנה תקושר לענייני בריאות בדרגות שונות.
אני לא ממש רואה סיבה לטעון דווקא כך או אחרת, רק כי זה אולי יקדם את עצימת העיניים של אחדים, או את ההקלה הרגשית של אחרים.
מה הבעיה פשוט להגיד את הדברים כמו שהם? אנחנו לא יודעים, יש עמדות לכאן ולכאן, ויש מגוון אנושי אינסופי, וכולם (לא כאן, בעולם בכלל) מתבקשים להתנהג בבגרות ולא לקחת כל דבר כל כך אישי ולתרגם אותו לאשמה או הרגשה רעה רק כי אפשר.

[טלי_ב*]

כולם (לא כאן, בעולם בכלל) מתבקשים להתנהג בבגרות.

כן, זה היה יכול להיות נחמד D-:

[פלוני_אלמונית*]

אם הבנתי אותה נכון, פלונית בחרה צד ומתייחסת להשמנה כאל מצב שלא קשור לבריאות.
לא בדיוק.
אנשים שמנים מאד ואנשים רזים מאד (אולי המילה "מדי" היא הנחוצה כאן) כנראה יסבלו ממחלות הקשורות לחוסר האיזון שלהם.
אבל, וזה אבל גדול, יש המון א/נשים בחברה שלנו שמתייחסים לכל עליית משקל ולכל מראה עגלגל באופן ש(לדעתי)מבטא חרדה גדולה. והחרדה הזאת, שלכאורה נובעת מרצון להיות בריא, היא הרבה פעמים הפנמה של מסרים תקשורתיים ללא קשר לתחושת בריאות פנימית. אני מעריכה שרוב הנשים שמשקיעות מחשבות רבות (לא פרופורציונליות?) במזון שייכנס לפה שלהן ושל ילדיהן, פשוט מפחדות להתעגל קצת. אז אולי בגלל שזה לא מספיק פמיניסטי/טבעי לבטא רצון להיות חתיכה ומושכת כפי שהתקבע בנורמות, אז יש השלכה לכיוון ה"לא בריא". ואפשר בהחלט לזהות את החרדות האלו, גם אצל חלק מהכותבות כאן.
להיות שמנמנה או רזרזה זה לא קשור לבריאות. שמנמנים לא סובלים ממחלות של אוביס ורזרזים לא סובלים ממחלות של אנורקסים. אבל יכולות להיות להם מחלות אחרות כמובן. לא הכל קשור למשקל.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

אני רוצה להיעזר במדורת השבט שלכן כדי לחשוב על סוגיית החשיפה לסוכר של ילדי.
נתחיל מזה שבבית אנחנו משתדלים לאכול בריא (לפי ראות עינינו כן?) וסוכר לבן אם בכלל הם מקבלים רק בסופי שבוע אצל אחרים. בבית אני מכינה קינוחים אבל משתדלת שיהיו מבוססים על מתוק שהוא לא סוכר. עד כאן, חייתי עם הסידור הזה טוב.
הבעיה היא שאני יותר ויותר מרגישה ש"מתקיפים" אותם עם סוכר בכל מסגרת שהיא לא הבית ואני מתקשה לעמוד בפרץ.
אני לא רוצה שהם ירגישו תחושת קיפוח או גרוע מזה יתחילו להרגיש אשמים אם הם כן אוכלים סוכר. הייתי רוצה לייצר עבורם סביבה תומכת עד כמה שניתן עם הבנה שאני לא יכולה לבודד אותם.

בשבוע החולף הבת שלי שהתחילה כיתה א' קיבלה כמעט כל יום סוכר באיזשהו הקשר - ביום שישי הם אוכלים בכיתה עוגיות קנויות, בחוג טבע הכינו כדורי שוקולד, בחוג יצירה קיבלו גלידה ועוגה, בבית הספר אמא הכינה מאפינס עם קצפת לכבוד זה שהם למדו את האות ש', יום אחר הם קיבלו עוגה במסיבת יומולדת אחהצ מלאה כמובן בצבעי מאכל וסוכריות ואתמול חברה שהוציאה אותה מבית הספר כדי לעזור לי התקשרה מהסופר כשהבת שלי לידה (איך אגיד לא..) לשאול אם אפשר לקנות לה קרטיב. אז שוחחתי עם המורה וביקשתי שיחשבו על חלופות בריאות לקבלת השבת בשישי, ושלחתי אותה היום עם סלט פירות מושקע לחוג יצירה (אחרי שפניתי למנחה והמנחה שם נתנה לי להבין שאם אני לא רוצה שיגישו שם עוגה וגלידה אז הבת שלי יכולה לעזוב את החוג), חשבתי גם לפנות למנהל בית הספר ולתזכר אותו לגבי ההנחיות שיצאו בחוזר מנכ"ל בענייני תזונה וגם בנתונים של ארגון הבריאות העולמי לגבי סכרת כמגפה עולמית ולבקש שבית הספר ירתם גם הוא לחינוך לתזונה בריאה.

אני מרגישה שמה שנדרש פה הוא לנסות להניע מהלך של שינוי קהילתי.
אני חיה בישוב קטן עם אוכלוסיה מאד משכילה וזה מרגיש כאילו אני איזה מיעוט משוגע שחושב שיש משהו לא טוב בסוכר על בסיס יומי.

חשבתי לארגן כאן סדרת הרצאות בנושא (ולהביא את אורי מאיר ציזיק, גיא בן צבי, העיתונאי מ"יומן סוכר") אולי סדנאות של הכנת מתוקים בריאים ושייקים (סטייל מה שגוגוס עשתה) כדי להראות לאנשים שיש חלופות. יש עוד כמה קוקואים כמוני בודדים בישוב שיחברו אלי לארגן דבר כזה. אני רק תוהה אם אכן אפשר לשנות ולו במעט והאם זו הדרך..
חלומות באספמיה?

[תפילה_לאם]

וואו, קרן, אני כבר לא מנסה. S-: אשמח לקרוא איך יתקדם המהלך הזה.
דווקא הערב הופתעתי לטובה, כששמעתי באספת ההורים בביה"ס של התאומות שלי, שהפסיקו סוף סוף להפעיל קיוסק בראשי חודשים, אחרי שכבר לפני שנים ניסיתי להמיר את המכירות שם מממתקים לשמונצעס.

[גוגוס*]

קרן, אני מציעה לך מה שהצעתי לעצמי
לעשות בצורה נעימה מה שאת יכולה כדי לתמוך בקהילה ולייצר שינוי, ולצד זה - פשוט לשחרר.

בעיניי אלו טחנות רוח. ואני לא בטוחה שאת רוצה להיות דון קישוט, ובעיקר כאשר אין לך אפילו סנשו פאנשה לצדך.
זה העולם, בזה אנחנו חיים.
הגישה שלי הלכה ככה - בבית יש רק דברים טובים כדרך שיגרה. מדי פעם אני קונה בעצמי דברים שאני לא שלמה איתם אבל אתמוך בכל הורה שלא עושה את זה.
בחוץ אני לא מתעסקת. לא מוכנה לכלות את ימיי על המלחמה הזו, שלדעתי אין שום סיכוי לנצח בה. אני אומרת כן בשמחה לדברים שאני לא נלחמת בהם, או פשוט שותקת מול הבחירות של ילדיי. לא שתיקה אגרסיבית אלא שתיקה אמיתית, נטראלית.

כן אפשר לעשות שינוי ולהוסיף עוד אופציות וידע. אבל הסוכר כאן להישאר. הוא פתרון יותר מדי נוח ליותר מדי דברים, חלקם אפילו לא קשורים לאוכל.
במקום לחגוג בצורה מלאת תוכן ועשירה, כל מה שצריך זה להכין עוגה... ועוד מקבלים על זה מלא קרדיט והערכה...
את הדבר הזה אי אפשר יהיה לסובב אחורה לדעתי.

אני מציעה לך להשקיע את זמנך ומרצך בעשיית טוב בייתי וכללי, ובשאר הזמן לקבל את העולם כמו שהוא, אפילו בחיוך.
הילדים שלך ילמדו מזה במה את מאמינה, ויבחרו בסוף את הבחירות שלהם בצורה עצמאית. זה הרי מה שהיית רוצה שיקרה בכל תחום אחר, והתזונה לא שונה בעיניי.

[גוגוס*]

משתפת פה בתהליך קטן שאנחנו עוברים כרגע בנוגע לארוחות הבוקר שלנו, אולי יועיל גם לאחרות כחומר למחשבה.

קטנתי כבר הרבה זמן לא נהנית מהשייק הירוק בבוקר. יכול להיות שהיא פיתחה טעם אחר, ויכול להיות שאני העמקתי את הטעם הירוק של השייק ואפילו לא שמתי לב. ואולי שניהם.
ניהלנו מאבק על זה המון זמן. חלק מהקושי שלי לשחרר היה כפול:
1) אם היא תקבל ארוחת בוקר אחרת שתשמח אותה מאוד (פירות ואגוזים) אין מצב שהאחים שלה יסכימו לשתות שייק ירוק. זה טעים להם, אבל בטח שפחות מפירות סתם ככה.
2) במחשבה שלי זה מה שהיה - שאם אני משחררת אותה אני משחררת את כולם.

המערכת שלי בכלל לא רשמה לפניה אופציה שלישית, שזה לשנות את השייק. להשאיר אותו ירוק, אבל פחות, ואולי עם תוספת של תמרים שאני אף פעם לא שמה.
היה לי כל כך חבל לגרוע משהו מהתזונה המעולה של שאר המשפחה בבוקר, עד שלא ראיתי אפשרויות טובות ומספקות שהיו שם כל הזמן.

היום בבוקר שוחחתי איתה על זה ואמרתי לה שאנחנו נשפר את השייק עד שהוא יהיה לה טעים שוב.
היא שאלה בחוסר אמון מה אם זה לא יהיה לה טעים אף פעם, אפילו עם רק מעט ירוק.
עניתי לה שנראה כשנגיע לזה ובינתיים שתנסה להישאר איתי בהתנסות הזו עם ראש פתוח.

המחשבה שלי היא לעבוד בניגוד להיגיון.
לא להוריד כל פעם עוד טיפה, אלא להוריד בבת אחת לממש מעט ירוק, שיהיה לה טעים במהירות ויחזור לה האמון באוכל הזה (בשאיפה), ואם אני ארגיש שזה מתאים אז אחרי כמה זמן לחזור ולהוסיף לאט לאט עוד קצת.
להשאיר כרגע צבע ירוק, וטעם כללי עם השפיץ הירוק ושלא יהיה רק מתוק.

נראה איך זה יתקדם, אבל לעת עתה אני בתחושת רווחה גדולה שלא "נאלצתי" לוותר על משהו שחשוב לי והצלחתי לראות את האופציה הזו.
פעם הבאה - יותר מוקדם

[שקטה*]

אם היא תקבל ארוחת בוקר אחרת שתשמח אותה מאוד (פירות ואגוזים) אין מצב שהאחים שלה יסכימו לשתות שייק ירוק. זה טעים להם, אבל בטח שפחות מפירות סתם ככה.

ולמה בעצם שלא יאכלו פירות ואגוזים בבוקר? נכון שאין בזה את הירוק אבל לדעתי זו עדיין ארוחת בוקר מעולה ואולי אחרי הפסקה עם השייק הם ירצו בעצמם לחזור לזה כשיראו אתכם שותים. גם לי קורה כל כמה זמן שאני מרגישה שנמאס לי מארוחת הבוקר הרגילה שלי פשוט כי זו הארוחה שהכי חוזרת על עצמה כל יום, ואני ממש מרגישה קרייבינג למשהו אחר, לפעמים מלוח לדוגמה (בדרך כלל אני אוכלת בננה ואגוזים). כשאני מרגישה שנמאס לי ממש קשה לי להכריח את עצמי לאכול את מה שאני בדרך כלל אוכלת, אפילו אם זה בריא יותר.

[גוגוס*]

ולמה בעצם שלא יאכלו פירות ואגוזים בבוקר?
אכן, אין ירוק. וזה נורא חבל לי כי אחרת הירוק היחיד הוא חסה בסלט אחרי הצהריים. אין אצלנו ירוקים אחרים וזה נראה לי שווה גם בכלל, ולבוקר - במיוחד. בוסט רציני של ויטמינרלים.
מעבר לזה, זה הרבה יותר התעסקות בשבילי לחתוך פירות לכולם במקום לזרוק צ'אנקס גדולים לויטמיקס וזהו.
וגם אין מצב שאני והאיש נוותר על זה, כך שאני אצטרך להכין שתי ארוחות בוקר וזה פשוט... לא יקרה

האמת היא שאם לכולם היה נמאס היה לי קל בהרבה לשחרר את זה. פירות ואגוזים או אפילו דייסה כלשהי זה אחלה ארוחת בוקר. אבל כולם שותים את זה ממש בכיף חוץ ממנה אז לא מתחשק לי שהיא תכתיב את הטון.
אני רוצה לכבד את הרצון שלה בלי לתקן משהו שלא מקולקל

[שקטה*]

אני מבינה שכבר מצאת פתרון שאת מרוצה ממנו אז סבבה.
אבל סתם ככה חשבתי שיש עוד אופציות למקרה שלא יצליח - שהיא תאכל פירות שלא חתכת, אלא למשל בננה או תפוח שלא מצריכים הרבה התעסקות. או שהיא תאכל כמה אגוזים ליד השייק, סתם כדי לתת לה תחושה שהיא מקבלת משהו שונה ולעיס, אולי חלק מהבעיה היא שהיא רוצה ללעוס משהו?

[גוגוס*]

מבינה מה את אומרת. במקרה הזה אני חושבת שהיא היתה ממש שמחה לשייק פירות. פשוט לא בא לה על הירקרקות.

[שקטה*]

במקרה הזה אני חושבת שהיא היתה ממש שמחה לשייק פירות. פשוט לא בא לה על הירקרקות.

הבנתי:) מקווה שתחזרי לעדכן איך הולך עם זה בהמשך.

[תפילה_לאם]

אם היא תקבל ארוחת בוקר אחרת שתשמח אותה מאוד (פירות ואגוזים) אין מצב שהאחים שלה יסכימו לשתות שייק ירוק. זה טעים להם, אבל בטח שפחות מפירות סתם ככה.
מדהים איך שדברים מתגלגלים... הרי זה כאילו אני כתבתי את המילים האלה רק בשינוי של המאכלים המוזכרים.
אלא שאצלי הולכים על ארוחת הבוקר הזבלית... (חוץ מהקטנה שאני עדיין מצליחה לרוב - טפו - לתזמן את הגעתה למטבח לאחר שאחיה חיסלו את מנת הקמח-סוכר שלהם, וכך היא מתחילה את הבוקר בהנקה בחדר ההורים ויורדת למטבח לקבל איזה פרי וממשיכה לשייק ירוק.)
מנסה לחשוב אם גם אצלי יכול לצוץ פתרון מוצלח שעד כה המערכת שלי בכלל לא רשמה לפניה_ לטובת הקטנה וגם לטובת הגדולים, לפחות אלה מביניהם שהיו נכונים לפתוח את הבוקר ב{{}}_פירות ואגוזים או אפילו דייסה כלשהי.

[תפילה_לאם]

בטוחה שתחזרי לעדכן איך הולך עם זה בהמשך.

[גוגוס*]

אז ככה...
היום היה סבבה. חתכתי בחצי את כמות הירוקים. שכחתי לשים תמרים. בכל זאת יצא אחלה.
שאלתי אותה מה דעתה והיא אמרה שזה בסדר.
הזכרתי לה שאנחנו נשפר עד שיהיה לה ממש טעים. אמרתי לה שחשוב לי שהיא תאכל בשמחה ולא סתם כי "זה בסדר".
מבחינתי "זה בסדר" זה בסדר באופן חד פעמי או מדי פעם. כי באמת לפעמים לא יוצא לי מי יודע מה ואין לי שום כוונה לזרוק את זה רק כי לא יצא נורא מוצלח. זה נכון כמובן גם לשאר הארוחות.
אבל זה לא מה שאני רוצה שיהיה על בסיס קבוע, מן אכילה במשיכת כתפיים כזו.

מה אמרה הגברת? אמא, את יכולה להשאיר את זה ככה.
אז כנראה שזה יותר מרק "בסדר" אבל אולי היא לא היתה במצב רוח נלהב במיוחד

מה שעוד הסתבר (לא בדיוק הסתבר, אני כבר יודעת את זה אבל כאילו שכחתי) זה שהיא פשוט לא רעבה בשעות האלה.
היא נאלצת לאכול כל יום בערך שעה לפני שהיא תהיה רעבה בגלל בית הספר. זה ממש סוג של תקלה בעיניי ושיבוש רציני למנגנון שדווקא יושב אצלה ממש טוב.
אז ביני לביני אני מתחילה לשקול לשחרר אותה בכלל מארוחת בוקר. כל יום מביאים להם לכיתה ארגז עם תוצרת חקלאית טרייה ואני יודעת שהיא אוכלת מזה בשמחה, אפילו שהרבה פעמים זה עגבניות או גזרים ולא תמיד פרי מתוק.
אז יכול להיות ששווה פשוט להשאיר לה לבחור כל בוקר מה מתאים לה לעשות.
אני כן אכין שייק, וכן אגיש לה אותו, אבל אולי לא חשוב שהיא תאכל.
החל משנה הבאה כבר אין ארגזים אז זה יותר מסובך אבל נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו.

תפילה, אני מציעה לך לשקול להמשיך להגיש לשולחן גם דברים שאת יודעת בוודאות שלא ייאכלו. להגיש מה שהם אוכלים, ולצד זה להמשיך להניח שם פירות חתוכים ואגוזים.
קודם כל, זה משאיר בתודעה שזה אוכל, ושזה אוכל רלבנטי לארוחה בשעה הזו.
מעבר לזה, יכול להיות שיגיע יום שבו מישהי מהם יאכל קמח וסוכר וגם פרי. כי האמת, זה די מגניב ביחד.
וממה שיישאר תכיני לעצמך את השייק שלך

[טלי_ב*]

היא פשוט לא רעבה בשעות האלה.
יש לנו ממש אותה בעיה.
בשעות שלפני שיוצאים מהבית הוא עוד לא רעב אבל הארוחה הבאה בגן היא בסביבות עשר, והוא יהיה רעב לפני כן.
בינתיים אני מעודדת מאוד מאוד לאכול ארוחת בוקר בכל זאת, או שולחת פרי שייאכל באוטו (גם שם, לדעתי זו אכילה יותר משעמום קל ולא מרעב), אבל זה בהחלט שיבוש.

[גוגוס*]

הארוחה הבאה בגן היא בסביבות עשר, והוא יהיה רעב לפני כן.
טלי, כשהילדים שלי היו בגילגן הם היו לוקחים איתם קופסה קטנה עם משהו טעים. תמרים, חתיכת פרי וכו'. זה בעצם היה חלק של ארוחת העשר שנארז בנפרד בקופסה קטנה.
סיכמנו עם הגננת שהם יכולים לגשת לתיק שלהם ולנשנש את זה והבטחנו שזה יהיה מזין ולא חטיף או ממתק.
להגיד לך שזה שימח את הגננת? לא. אבל זה עבר.
הסברנו שהם שותים בשעה מוקדמת שייק ונהיים רעבים יותר מוקדם מילדים שאוכלים דגנים בבוקר וחשוב שיהיה להם משהו איתם.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אצלנו בדיוק אותו דבר עם הבוקר. הגדולה אוכלת והקטנה לא רעבה. הרבה פעמים יוצאת לבית הספר בלי אוכל בכלל אבל אז צריכה לחכות עד עשר ועשרים - רק אז אוכלים. גם בהמשך היום לא פשוט. כי היא אוכלת מעט, וירקות ופירות, ואחרי שעתיים רעבה שוב. אבל הם לא מסכימים שיאכלו יותר. בהפסקה אסור להוציא אוכל. אוכל זה רק בכיתה ואת הכיתות נועלים.

[גוגוס*]

דוגמה טובה לדרך שבה מסגרות נוקשות משבשות לנו את האכילה.
לא כולם נפגעים מזה ויש אנשים שזה אפילו מתאים להם יופי (להערכתי אלו בעיקר האנשים שהשעות הללו מתכתבות היטב עם השעון הביולוגי שלהם). אבל לדעתי לרוב האוכלוסייה זה ממש דופק את הקשב.
את יודעת איפה רואים את התוצאות המזיקות של זה? כשילדים פתאום נפלטים מהמסגרות הללו. נהיים סטודנטים אחרי שנים של בית ספר או צבא ומתחילים לאכול בלי קשר לכלום.
אחר כך לוקח המון זמן להבין איפה הבעיה וגם לסדר את זה מחדש.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכון, זה ממש מבאס. יש לך רעיונות איך אפשר למזער נזקים? הגדולה הציעה לקטנה שיטה של רמאות שהיא נוקטת בה לפעמים: שקית עם פרי חתוך או אגוזים שמגניבה לכיס בהפסקה השניה ומנשנשת בסתר...

[גוגוס*]

ניסית לדבר עם מישהו בבית הספר? שהם יעזרו אולי למצוא פתרון בעצמם לאיפה היא יכולה כן לאכול משהו קטן.
ואני בעד להגניב החוצה, להתרחק ממי שמשגיח ולאכול.
מה שכן, נראה במקרה כזה חשוב להסביר לילדה שלמרות שנדרשת פה התנהגות בניגוד לכללים, הבעיה היא בכללים ולא בהתנהגות שהיא נאלצת לנקוט.

[תמי*]

ניסיתי לדבר עם המורה ולא נמצא פתרון. בנתיים לא המשכתי הלאה. כן, אני מעודדת לעקוף את המערכת בענין הזה (ובעוד כמה), ברור שהכללים לא הגיוניים.

[טלי_ב*]

צלי, תודה על הרעיון. אחשוב על זה ואולי גם אשאל אותו מה דעתו.
יש לי הרגשה שזה לא משהו שמציק לו ברמה שהוא יפסיק את הפעילות שהוא עסוק בה בשביל ללכת לאכול, אבל מצד שני גם אם הוא יממש את זה פעם בשבוע, אז למה לא.
למרות שארוחת העשר משותפת ובעיקרון לא אמורים להביא אוכל אחר, שמתי לב הבוקר שחלק מהילדים כן מגיעים לגן עם אוכל וזה התקבל ממש בנונשלנטיות, אז אני מעריכה שלא תהיה בעיה.
כנראה שיש גם יתרונות ליחס הנוזלי למדי לכללים שרווח פה (-;

[גוגוס*]

יש גם יתרונות ליחס הנוזלי למדי לכללים שרווח פה.
בטח. ואשתף אותך שאני לגמרי מנצלת את הישראליות שלי כאן.
יש פה כל כך הרבה כללים...
אני מצייתת מאוד בחופשיות, ולפי השאלות של הורים אחרים אני מבינה שמה שאני עושה הוא בלתי נתפש וכמעט אנטי תרבותי.
אבל זה במקומות שאף אחד אחר לא נפגע חוץ מהמערכת (וגם זה, רק רעיונית ורק לתפישתה) ואני ממש לא מצליחה להבין למה אני ה"אמיצה" היחידה.

[תפילה_לאם]

מגניבה שאלה בקשר לנושא קודם:
מה בקשר ל{{}}סוכר פאנלה בהשוואה לסוכר חום "רגיל" או לבן?

[תפילה_לאם]

ציל צול _אני מציעה לך
להכין את השייק בגרסתו החדשה, למזוג לגברת הקטנה ואז להוסיף לבלנדר עוד כמה ירוקים לטובת שאר הסועדים.

בעניין הצעתך אליי: היא מרתיעה אותי קצת מטעמים לוגיסטיים, אבל ראיתי כבר לא מעט פעמים, שברגע שאני נותנת לרעיונות כאלה להתבשל קצת בראש ומבררת ביני לביני איפה נקודות הקושי המעשיות, אני מצליחה למצוא התאמות ולהכניס מנהגים חדשים ומוצלחים לשגרה.
וחשבתי גם על רעיון נוסף - להכין בבקרים, בייחוד כשילך ויתקרר, תפוחים "אפויים" במיקרו כמו שלימדה הולכת והרוח בפניי. ולתת כבחירה על השולחן.

[גוגוס*]

מה בקשר לסוכר פאנלה בהשוואה לסוכר חום "רגיל" או לבן?
אני מעריכה שזה כמו עם סוכרים אחרים ואת יכולה לראות את זה בשורה למטה של התכולה - הסוכר הוא סוכר פשוט וזה חלק הארי של המוצר. לצד זה, כמו במוצרים אחרים, יש טיפה רכיבים תזונתיים עם ערך כלשהו.
האם זה עדיף? כן. האם זה שווה את הכסף? זה אישי.

להכין את השייק בגרסתו החדשה, למזוג לגברת הקטנה ואז להוסיף לבלנדר עוד כמה ירוקים לטובת שאר הסועדים.
זה קצת בעייתי כי המכשיר מחמם. כששמים עלים נדרש ממש עוד סיבוב רציני של טחינה.
אבל בינתיים קרה משהו חדש ודי מדהים.
אני והאיש שוחחנו אתמול בלילה על המצב. הסכמנו שיותר אנחנו לא אומרים לה מילה על שתיית השייק או הקצב שלו.
מה קרה? היא בלעה אותו לגמרי, ואפילו במהירות יחסית.
מה שנקרא - לאלוהים פתרונים.

בכל אופן, זו התוכנית כרגע - להכין שייק רגיל, להגיש לכולם, והיא תשתה כמה שבא לה בלי שום התערבות שלנו. זה לא כמה שהוא ירוק, להערכתי. זה כמה שהיא רעבה.
בתכלס, זה מה שהיה צריך לקרות מלכתחילה. נשאבנו בטעות לזרם פעולה לא מוצלח ולכן לא מפתיע שזו היתה התוצאה שלו.
אחד הדברים הכי מגניבים במשפחה שלי זה שהכל (כמעט?) הפיך ונורא קל לסובב דברים אחורה.
האמת, רווח לי. ותודה על התמיכה. מעצם הכתיבה בסוף ראיתי עוד אפשרות שהיתה מונחת מתחת לאף - לשחרר

תפילה, ממשיכה להקשיב לך לגבי ארוחות הבוקר.
שמחה שאת מכירה את דפוסי הפעולה שלך ומזהה את מקור הרתיעה. ותפוחים אפויים זה אחלה ממש!

[גוגוס*]

מה אתן אומרות, נהיה פה עוד שנה? נשאר לנו עוד מה להגיד?
אני מתלבטת אם לפתוח דף חדש בראש השנה, כמו שאני עושה כמעט כל שנה.
כל שנה אני אומרת שדי כבר, נגמר וזהו ולא צריך עוד אחד. וכל שנה הוא מתמלא ואף נהיה כבד למדי.
השנה אני לא בטוחה...

אנחנו עוד כאן בכלל? לפתוח? להמשיך בקיים?

[קול_פעמונים*]

בטח שלפתוח!

<מצביעה בשם הרוב השקט עד דומם>

[שקטה*]

לפתוח. אני אולי לא משתתפת פה הרבה אבל קוראת קבועה של הדף.

[תפילה_לאם]

וכל שנה הוא מתמלא ואף נהיה כבד למדי.
נראה שכבר ענית בעצמך.

[טלי_ב*]

אני אשמח שהדף ימשיך, פה או בחלק חדש.
ועידכון בעניין האוכל בגן - שאלתי את הילד מה דעתו והוא ענה בנחרצות שאם הוא יצטרך לאכול פעם נוספת מלבד בארוחת עשר, זה יפריע לו לשחק. אז סבבה. בינתיים שיחררתי את הלחץ שלי שהוא יאכל בבוקר אם הוא לא רעב ואתעניין שוב בקרוב אם הוא רוצה אוכל זמין בתיק שלו בגן.
עוד קטע מוזר זה שהוא חוזר הביתה בשעה 14:00, אחרי שאכל מהבוקר כריך ואולי גם פרי, ולא ממש רעב לארוחת צהריים. אני מרגישה כאילו חזרתי לתקופה הזו בהנקה, שאין להם סבלנות לאכול כי יש יותר מדי דברים מעניינים לעשות P-: