החיוניות שלי חלק ראשון

תמרים מיובשים
ניסיתי, לצערי הרב זה לא מספיק עושה לי את זה...
איכשהו אני לא בוחרת בהם כשבא לי משהו, פשוט מדלגת לדבר אחר, למרות שזה כן טעים לי.
(קצת בעייתית...)

גוונים, אני בריצה אז על רגל אחת:
לנשנש זה הכי מתאים לתזונה חיונית. הכי הכי מתאים.
פירות וירקות או אפילו פירות יבשים ואגוזים.

משהו יחסית אוורירי אבל מוצק, שעושה נעים בגוף, לא עם טעם חזק מדי.
פשוט בא לך מאפה. יעבור לך בסוף

(קצת בעייתית...)
פרשנות אחרת - את נורמלית. פשוט בתחילת הדרך. הגוף צריך לעבור שם משהו.

אבל האמת היא שלפניו אכלתי המון פירות ואז מצאתי במקרר את שארית השייק מהבוקר וכאב לי הלב לזרוק אז שתיתי חצי ליטר שייק ורק אחרי זה הגיע התבשיל
אוי, עשית לעצמך בלגן בבטן

מסתובבת ביומיים האחרונים בתחושה קבועה שבא לי שוקולד
אני שוב מזכירה, שזה יכול להיות מפני שחסר לך מינרל שיש בשוקולד.

קראתי את התזונה שלך ושל הילדים, שפירטת למעלה. פחות מדי שומן, לדעתי. במיוחד חשוב לילדים, להתפתחות המוח שלהם. שימי לב לזה.
לגבי השוקולד - ההצעה שלי:
קני שוקולד אורגני מריר, מינימום 60% מוצקי קקאו (כמה שיותר יותר טוב). שימי לב שהסעיף הראשון במרכיבים הוא עיסת קקאו, לא סוכר. ושיש כמה שפחות מרכיבים.
ותאכלי.

לגבי הערות וכמויות -

כשהייתי חיילת בקורס, היינו מגיעות בחצות הלילה אחרי החלקים המעשיים של הלימודים לדיזנגוף סנטר, שם היתה האכסניה שלנו. הייתי "תוקעת" צ'יזבורגר כפול. זו היתה התזונה שלי (יש כאן שתי בחורות שהיו איתי בחדר ויכולות להעיד על זה.) לילה אחד, מישהו אשכרה דפק על החלון של הבורגר ראנץ' ואמר לי "חיילת! תלעסי!"

התזונה המזופתת והרגלי האכילה המחורבנים יחד עם הירידה הדרסטית בפעילות הגופנית הובילו לירידה משמעותית במצב הגופני שלי (להזכירכן, בת 19) פיתחתי אלרגיות קשות, אסתמה אלרגית, קנדידה, פריחות, מה לא. זוועה.
יש צד שני למטבע, אבל לא בא לי לכתוב עליו עכשיו.

לא זכור לי שהעירו לי על כמויות (טוב, כשהייתי נערה והבאתי 8-9 פיתות לטיול שנתי, ואחת הנערות האחרות אמרה לי "את יודעת כמה קלוריות יש בפיתה?!" אני לעסתי לה מול הפרצוף בפה מלא ואמרתי לה "קלוריות?" (לא ידעתי מה זה בדיוק. ובוודאי שלא הבנתי איך זה נוגע אליי.) יותר מאוחר בחיים התחלתי לשים לב לכמה אני אוכלת כשאני נמצאת עם אנשים. כאילו "לחלק" את הכמות לפי מספר האנשים ולנסות לא לחרוג ממה שמגיע לי בחלוקה שוויונית (אבל לא "הוגנת"

) היום, אם יש סיטואציה רגישה, אני בהחלט יכולה להגיע לארוחה אחרי שכבר אכלתי, כדי לא לשאוב את כל השולחן.

החיים הם בגלים. כדאי לקבל את זה. יש תקופות של אכילה טובה, תקופות של אכילה גרועה, תקופות של הרזיה ותקופות של השמנה, תקופות של שליטה ותקופות של הרפיה, תקופות של אושר ותקופות של דכדוך, תקופות של שלווה ותקופות של אנרגיה מתפרצת והכל צפוי והרשות נתונה. קיץ-סתיו-חורף-אביב וחוזר חלילה.

עכשיו טוב.

החיים הם בגלים. כדאי לקבל את זה. יש תקופות של אכילה טובה, תקופות של אכילה גרועה, תקופות של הרזיה ותקופות של השמנה, תקופות של שליטה ותקופות של הרפיה, תקופות של אושר ותקופות של דכדוך, תקופות של שלווה ותקופות של אנרגיה מתפרצת והכל צפוי והרשות נתונה. קיץ-סתיו-חורף-אביב וחוזר חלילה.
גריינתי

_שימי לב שגם לקרוא לך "חסרת רגישות" זו אבחנה. אבחנה שיפוטית ובלתי נדיבה בעליל שאין לה מקום. עם קצת יותר מילים אפשר היה לפרק את הסיטואציה כך שתוביל לדיאלוג הרבה יותר פורה מזה. האם היא מקדמת אותך בכיוון של הבנה טובה יותר? לדעתי היא רק מעצבנת ומייצרת צורך מיידי להתגונן, כמו שכל שיפוט בלתי נדיב מייצר.
אהה, קורים שם כל מיני דברים, שלעתים מתגלים כמניפולציות בדיעבד. למזלי אני במקום מספיק יציב בחיים כרגע כדי שדברים כאלה לא יערערו אותי, וכן, אני אפילו מסוגלת להתקדם כתוצאה מזה ולא ליפול אל תוך התגוננות מיידית.

אחרון ודי - לטעמי אין חיה כזו שקוראים לה "אובייקטיבי". ואוסף נתונים שמישהו שם לפנייך הוא אוסף נתונים שמישהו שם לפנייך. האם מישהו יכול להיות אובייקטיבי?_
אובייקטיבי במובן של - קרה ככה וככה. כמו שניצן באמת הייתה ספורטאית, ובאמת אכלה כמויות גדולות יחסית ואת זה אפשר לפרש לכל מיני הבנות אישיות.

לגבי כמויות- אני דוקא במקום הפוך. יש לי נטייה לצמצם. ולצמצם. ולצמצם עוד קצת. עד שלא נשאר כמעט כלום. ככה אני מרוצה ואוורירית עד שאני קורסת אל רעב ענק.

יש צד שני למטבע, אבל לא בא לי לכתוב עליו עכשיו.
כשיתחשק לך, אם יתחשק לך, פה לשמוע.

את מהבדיחה על הפריץ והסוס? יום יום היה הפריץ מפחית את הכמות מתוך תקווה שהסוס יתרגל לפחות ופחות ועד בכלל, ו{{}}רגע לפני שהוא הצליח להגיע לאפס מזון באבוס, רגע לפני ההצלחה הגדולה, מת לו הסוס בהפתעה!
(תודה

)

בדיוק! רק במקום מוות מפתיע יש אכילה (מפתיעה כל פעם מחדש) מכל ה(ג'אנק)הבא ליד...

אז את צריכה להתמקד באכילה משוללת רסן של אוכל שטוב לך

אגב, גם אנחנו. וזה בהחלט מה שאני עושה. אני אוכלת המון, ובזכות הרגישות של הקטנה לאגוזים ישראליים (אני יודעת שבארה"ב היא לא היתה רגישה, עד גיל שנתיים וחצי, ולפתע, פה היא רגישה. אורגניים, כמובן.) אנחנו ממעטים באכילתם והשומן במזוננו מגיע מגרעינים, מאבוקדו, מזיתים, מבשר (כמובן) שמהם (לדעתי האישית ולתחושתי הגופנית) קשה לאכול יותר מדי.

אגב, סלט חסה, עם גזר בטבעות דקות, נתחי עוף צלויים על האש, שקדים קצוצים, עגבניות שרי, ורוטב ויניגרט ביתי. דלי אני יכולה לאכול מזה. מה רע?

למזלי אני במקום מספיק יציב בחיים כרגע כדי שדברים כאלה לא יערערו אותי, וכן, אני אפילו מסוגלת להתקדם כתוצאה מזה ולא ליפול אל תוך התגוננות מיידית.
טוב לשמוע. שמחה בשבילך.

אני בהחלט יכולה להגיע לארוחה אחרי שכבר אכלתי, כדי לא לשאוב את כל השולחן.
גמני. ותמיד קשה לי להאמין שאני אשכרה אוכלת ארוחה נוספת. משהו בי מתקשה לקבל את התאבון הזה כנורמלי. נראה שלך זה דווקא מצליח.

החיים הם בגלים. כדאי לקבל את זה.
אני יודעת את זה. מתקשה לקבל. כשאני בגל פחות מוצלח זה נחווה ככישלון. כישלון להימצא בגל טוב. הגל הטוב נחווה כסטנדרט. הגל הרע נחווה כסטייה מהסטנדרט. כשאני מקבלת את הגל הרע כפי שהוא אני מרגישה כניעה ותבוסתנות. אולי זו תקלה בתוכנה אבל ככה אני בנויה, לפחות לגבי תזונה. את הדכדוך למדתי לקבל. אני מצליחה לתת לו מקום אפילו יומיים שלמים (שוב, קשה לי להסביר לכן מה זה בשבילי לקבל דכדוך או מצב רוח רע בלי לארוז, לקפל ולסגור במגירה). בתזונה זה מרגיש ממש תבוסתני. כאילו, מה קרה? אכלתי רע? יאללה לשנס מותניים ולאכול כמו שצריך. בפקודה! (יותר מדי דיבורים על תקופת הצבא).

ורוטב ויניגרט ביתי
תני מתכון, מעולם לא גיליתי את היצירתיות הדרושה כדי ליצור רוטב סלט טעים (הכי טעים שלי זה טחינה

).

מה רע?
לא רע! אפילו מעולה.

יש לי שאלת תינוק שקשורה גם לתזונה אבל לא באמת קשורה לדף, אני כותבת לך אותה בדף הבית שלך

קבלת התיאבון שלי כנורמלי? הנה, אנחנו לפחות שתיים

אני גם רואה איך התינוק שלי אוכל, וזה פשוט לא ייאמן. הוא ממלא את הפה כמו איזה אוגר קטן מרגע שהיה נגיש לו. לא תמיד מצליח ללעוס הכל, לפעמים יורק חצי. אחי? חתיך ושרירי ורזה, אוכל כמו גמל. יום לא, יום מלא. בחיי שהוא מחובר לעצמו חבל"ז. השקר זה שאת לא נורמלית. השקר זה שכולם אוכלים אותו הדבר, אותו דפוס, שיש אחד נכון. שיש גודל מנה או כמות אחידה שנכונה לכל אשה בגובה מסויים. איזה בולשיט, תסלחי לי.
עכשיו, אם את משלבת את יכולת השאיבה שלי עם לוכל עתיר קלוריות (למשל לחם/פיצה ודומיהם) מקבלים פצצת אטום. אם, לחילופין, מתמקדים בתזונה איכותית ללא הגבלת כמות (תשאלי את כל מי שייעצתי לו - מעולם לא המלצתי על הגבלת כמות אלא אם זה במטרה להפסיק משהו לגמרי, או אם זה כדי להשמיש "קב" תזונתי בזמן תקופת המעבר.) מקבלים שובע ורעב בריאים, ולא במפתיע, ירידה במשקל.

כשאני בגל פחות מוצלח זה נחווה ככישלון. כישלון להימצא בגל טוב. הגל הטוב נחווה כסטנדרט. הגל הרע נחווה כסטייה מהסטנדרט.
בזה אנחנו ממש זהות. נו, נראה לי שאנחנו יכולות לנסות לשים לב לנושא הזה ביחד קצת, לא?

ויניגרט טוב? שימי בבלנדר שמנז, מיץ לימון (בלי שום גרעין!), מלח ופלפל וערבלי

אמור לצאת תחליבי משהו.
חרדל ודבש - "רבע שליש כף כפית" - רבע כוס לימון, שליש כוס שמן, כף דבש, כפית חרדל.
בויטמיקס קשיו, שמיר, שום, מלח. במעבד המזון - חמאת קשיו, שמיר שום מלח.

יש לי תיאוריה ששומן בתזונה מסייע להתגבר על קרייבינג/התמכרות למתוק. (רק מרפרפת כאן מדי פעם אז לא יודעת אם כבר נאמר). הוא נותן מענה שלם ואמיתי יותר לאותו צורך גופני. (שומן בריא כמובן).
בדוק שעוזר בנושא הכמויות, בדיוק מאותה סיבה - כמות קטנה נותנת הרבה מבחינה קלורית ותזונתית.
(אפשר לחיות אך ורק על שומן. אי אפשר לחיות בלי שומן. אפשר לחיות בלי פחמימות.)

אני יודעת, ניצן, אני יודעת. אבל משהו עתיק צריך להתנפץ שם כדי שהתובנה הזו תהיה באמת חלק ממני.
אני עוד תקועה ב
אם את משלבת את יכולת השאיבה שלי עם לוכל עתיר קלוריות (למשל לחם/פיצה ודומיהם) מקבלים פצצת אטום
ומתקשה להחליף את הדיסק לזה שבו אני אוכלת טוב. זה קשור גם לנפילות שלי.
אם אני "מרשה" לעצמי לאכול כמה שאני רוצה ואז נופלת למלכודת לוכל אז הרשות הזו נשארת. ואני יכולה להעלות גם חמישה קילו בתוך זמן ממש קצר.
משם גם הקושי לקבל את ה"גלים". יש לה מחיר מאוד כבד, לקבלה הזו.

נ.ב - גם אני אשמח למתכון ויניגרט ביתי

אני יודעת שזו מחשבה די אוטופית אבל אולי אם תרשי לעצמך לאכול הרבה אוכל, לא תגיע הנפילה ללוכל, או שתגיע אחרי פרק זמן הרבה יותר ארוך? (זה עם סימן שאלה כי באופן אישי מעולם בכל ניסיונות התזונה המיטיבה שלי לא הצלחתי לאכול כמויות רציניות של אוכל, כולל בימים אלה. פחות משבוע לאכילה בריאה ואני כבר מרגישה את המרווח שנפתח בבגדים).

_כשאני בגל פחות מוצלח זה נחווה ככישלון. כישלון להימצא בגל טוב. הגל הטוב נחווה כסטנדרט. הגל הרע נחווה כסטייה מהסטנדרט.
בזה אנחנו ממש זהות. נו, נראה לי שאנחנו יכולות לנסות לשים לב לנושא הזה ביחד קצת, לא?_
איך לדעתך עושים את זה? משהו עמוק מאוד בי מאמין שזו הדרך הנכונה לחיות. מתקשה להשתכנע אחרת. מתקשה לראות את המחיר.

הי תמי, אורחת פורחת. טוב שבאת ותודה על מה שכתבת.
מחברת את זה לדברים של בשמת ורושמת לעצמי לשים לב לעניין השומן.
כבר מזמן אין בי פחד ממנו אבל שכחתי להחזיר אותו לתפריט.

יעל, לדעתי את צודקת. זה פשוט קצת קשה ליישום. גם בגלל שאני רגילה להגביל וגם בגלל אורח החיים שלפעמים מסבך את העניין הזה.
אני די בטוחה שלו היתה לי בננה ליד היד (או שלוש) בכל פעם שלוכל היה חוצה את מחשבתי בטוח מצבי היה טוב יותר.

והנה גריין נפלא של תמי שקפץ לראש הדף בדיוק ברגע המתאים
אז לפחות לי חשוב לזכור שהקטגור שיושב לי בראש ולא מאפשר לי לפרגן לעצמי - זו לא אני. זה ייצוג פנימי של מישהו אחר (מזמן אחר, אבל זו לא הנקודה הקריטית). ואותו אחר טועה. הוא תמיד טעה (תמי גלילי מתוך עוברת אורח מהגגת)

כמה נפלא.

זה עיקר ה"להרגיש חרא על זה שאני מרגישה חרא" ולא פשוט "להרגיש חרא" ולקבל את זה שלפעמים זה ככה. נניח, במחזור החודשי, מאד ברור לי שיש רגעים יותר טובים ופחות טובים, ובגלל זה מאד קל לי להיות בקבלה ובסלחנות כלפי עצמי (וגם לבני ביתי) כנ"ל כשיש סיבה בדמות עייפות גדולה, או רעב. הרבה יותר קל להכיל, לעבור. כנ"ל לגבי חילופי עונות. עכשיו רק צריך לעשות את הקפיצה המחשבתית של ההכרה בזה שהכל בגלים, ולהפסיק לבטוש בג'לי כשמתחיל להיות רע.
אם באמת תאכלי חי, טבעי, עונתי, טרי, אורגני, אז באמת באמת באמת תוכלי להרפות מהכמויות. לאכול כמה פירות שאת רוצה, כמה שומן שאת רוצה (לא מחומם!) ולתת לגוף שלך לכוון את הספינה מבחינת כמויות, מבחינת עיתוי, מבחינת בחירה במה לאכול. השבוע טון אפונה, בשבוע הבא לא יכולה לראות אותה יותר. ממש ככה.

אני בדרך. היא פשוט ארוכה...

את משהו. <סליחה על המחמאה.>

אני? על מה זכיתי? ולמה סליחה?

היום הזה נגמר מצוין. אכילה טובה.
ועלתה בי מחשבה שיכול להיות שבגלל התזונה אני מתמודדת הרבה יותר טוב עם העייפות.
זה חזר אלי בגלל מה שכתבה יעל על העירנות שלה.
אני ישנה מעט מאוד בלילות בגלל היונקת שלי ובכל זאת אני מצליחה להחזיק מעמד היטב.
אני זוקפת זאת קצת גם לזכותה של התזונה.
חוץ מזה הבלוג היום עשה לי הרבה חשק להכניס שומנים לתזונה. אפילו התעורר בי קצת חשק לבשר (בגלל ניצן והסלט המגרה עד מאוד שלה).
השומן כנראה קשור גם לכך שסוף סוף עושה רושם שהחורף בדרך.
אולי נקנה מחר איזה עוף אורגני מחמם לב ונראה לו מה זה.

לגבי כמויות - ניצן וגוגוס, שתיכן מיניקות. רק חיזוק נוסף ופשוט לכך שלא צריך להגביל. אאל"ט, מקובל שרק ההנקה לבדה זו הוצאה של סביב ה-500 קלוריות ביום (ולא שאני מאמינה בספירת קלוריות). יותר למי שמיניקה סביב השעון כמוני למשל.

תוספת קטנה לעניין השומן: אני חושדת שיצרני מזון תעשייתי מודעים היטב לטרייד אוף הזה. מאכלים תעשייתיים "דלי שומן" מכילים בדרך כלל תוספת של עמילנים כדי לחקות את המרקם והטעם של שומן (קרי: לרמות את התחושות והצרכים של הגוף).
לדעתי, ובהמשך לעניין האכילה העונתית, הגיוני שזה גם תלוי בעונה ואקלים. כשיותר קר יש נטייה לאכול מזונות שומניים יותר ופחות ירקות ופירות עתירי מים, בהתאמה לסביבה (כי זה מה שזמין בציד וליקוט, וכי זה מה שהגוף צריך).
(אני נזכרת באינואיט שחיו כמעט בלעדית על שומן דגים, ובחברה אוכלת-חי-מהצומח-בלבד שסיפרה לי שבחורף יותר בא לה על מזונות "עשירים" כהגדרתה, כמו אגוזים).

גוגוס, תודה על הפירגון.
נרדם החולה הקטן שלי. הולכת לנוח גם.

השומן כנראה קשור גם לכך שסוף סוף עושה רושם שהחורף בדרך.
כתבנו יחד

ותודה לך על הדחיפה.
תרגישו טוב.

ועלתה בי מחשבה שיכול להיות שבגלל התזונה אני מתמודדת הרבה יותר טוב עם העייפות.
גם אצלי, אגב, בשבועיים שלושה האחרונים אמנם לא ישנה מספיק בכלל אבל הרבה פחות מרוסקת מזה.

פשוט בא לך מאפה
כן, אה...? (-:
עד כדי כך פשוט...
זה מאד מתחבר לכל מה שנכתב כאן היום על החורף המתקרב.
כל הימים האחרונים הסתובבתי עם איזושהי תחושת חוסר או שינוי בטעם ולא ידעתי להצביע מה זה בדיוק, וזה תורגם ישירות למאפה או משהו מתוק כי זה מה שאני מכירה. היום הלכתי עם האינטואיציה ויצא שאכלתי סלט עם הרבה יותר שמן זית מתמיד ואכן בדיוק הסברתן את זה! (ושוב, תודה על הבלוג הזה). אני ממש מזהה אצלי את זה ש כשיותר קר יש נטייה לאכול מזונות שומניים יותר ופחות ירקות ופירות עתירי מים. זה מתחבר בדיוק לאינטואיציה הזאת של הימים האחרונים.
אז בעקבות הדיון (הממש כייפי ומענין) כאן החלטתי גם כן להכניס שומנים לתזונה כי באופן כללי אני מאד מקפידה על מיעוט שומנים, כדי לא להשמין. זה לא שאין שומן בתפריט שלי בכלל (ובעיקר לא בעונת האבוקדו, שאיתו אני לא יכולה שלא להתפרע) ואני מודעת לחשיבותו אבל אני משתדלת להיות בבקרה. היום החלטתי להרפות קצת מזה באמת בגלל שאני אוכלת פחות פירת וירקות ובגלל התחושה שכל הזמן בא לי משהו.
(ובענין ההרזיה, אני מרגיעה את עצמי שאם אתמיד באי אכילת קמח ואכילת מעט מאד סוכר אני ארזה למרות שיש בתפריט קצת יותר שומן).

איזה כיף להיות בכזאת מודעות, הייתי פשוט מאושרת כשעליתי על זה!

סלט חסה, עם גזר בטבעות דקות, נתחי עוף צלויים על האש, שקדים קצוצים, עגבניות שרי, ורוטב ויניגרט ביתי
נשמע מ-ע-ו-ל-ה!!

באופן כללי אני מאד מקפידה על מיעוט שומנים, כדי לא להשמין.
זה רלוונטי רק כשאוכלים עם השומנים פחמימות, ובעיקר עמילנים.
דיאטה עתירת פחמימות ומעוטת שומנים ניתנת בבתי חולים לאנשים שצריכים לעלות במשקל. כן, אני מודעת היטב לזה שמכרו לנו אותה כדיאטת הרזיה.

<לא מגבילה שומן. מאז הלידה השלתי כבר יותר מ-25 קילוגרם ממשקלי בזכות ההנקה ותזונה (המון אוכל, בעיקר סביב נאנדרת'ין) שטובה לי. יחד איתם נשרו רוב התסביכים ורגשות האשמה שלי ביחס לאוכל, מה שהביא אותי להרהורים על מה כאן סיבה ומה תוצאה ברגשות ואכילה (אל דאגה, רגשות האשמה בטח יחזרו אם מגמת הירידה במשקל תשתנה....)>

זה רלוונטי רק כשאוכלים עם השומנים פחמימות, ובעיקר עמילנים.
בהחלט. (אם הפחמימות הן בצורת פירות טריים, גם אין בעיה!)

יאללה, שומן, יאללה!
(לקרוא במקצב בית"רי תוך נפנופי אגרופים)

אני, מיכל בז, מתחייבת קבועה חסרת פחד (מהתחייבויות) מודה שאני חוזרת ונופלת שוב ושוב.
אבל כמו יעלפו הגיבורה בשעתה, גם אני אמשיך להיות פה למרות שכל מה שבא לי לעשות זה לזחול למחילה שלי עד יעבור זעם.

בקיצור, לא הולך לי. אבל אני ממשיכה לנסות.
(צמח לי מגה חצ'קון מכל השומן הזה. אבל אני מוכנה להמשיך לנסות. מממ... שקדים. חמאה. שמחה.)

__חמאה ? צ צ צ.

שמן זית אורגני בכבישה קרה, שקדים לא קלויים בקליפתם, זיתים לא מחוממים (נאות סמדר), וכך הלאה.
שומן מחומם הוא אם כל חטאת.

אם כבר מדברים על סוגי שומן.
אולי תוכלו לעזור לי עם סוגיה שמטרידה אותי כבר לא מעט זמן.
מה עם מיונז????
מיונז זה אחד המאכלים שהכי מתקשרים לי לבית, לילדות ולפינוק. אני אוהבת נורא!
ככל שצומחת המודעות התזונתית שלי מתגברת אצלי ההרגשה שזה לא משהו בכלל ושכדאי לי להפחית.
אבל זה אינטואיטיבי וכשאני חושבת על זה בהגיון מה באמת הסיבה שזה לא טוב?

ולא, כמובן שלא מדובר על המיונז התעשיתי (שלרוב גם ממש דוחה).
אני מדברת על מיונז תוצרת בית שמיוצר מביצים איכותיות ושמן בכבישה קרה?
למה זה בעצם כל כך רע?
יש גם איזה מיונז אורגני מיובא בניצת הדובדבן שהתלבטתי לגביו, בינתיים לא קניתי, היו שם כמה רכיבים שנראו לי חשודים.

מודה שאני חוזרת ונופלת שוב ושוב.
מיכל, אני איתך. גם אני לא מצליחה לעמוד בהתחיבויות שלי כמו שהייתי רוצה.
אצלי, אני מרגישה איך השינוי מתהווה בעיקר ברמה התודעתית, גם אם בפועל זה עוד רחוק מלהיות מושלם.
אני מרגישה שאני משנה פה דברים שמוקבעים בי כל כך עמוק ולכן משתדלת (לא תמיד מצליחה) להיות סלחנית כלפי הנפילות.

או במילים של הסטיקר של רוכבי האופניים:
אם קשה, תדע שאתה בעליה...

כל הכבוד על הנחישות שלך והמוטיבציה, זה מחזק גם אותי.

אפשר להכין בקלי קלות מיונז ביתי מהמם את החושים, חי, לא מחומם ונפלא.
אני מדברת על מיונז תוצרת בית שמיוצר מביצים איכותיות ושמן בכבישה קרה?
מה רע? אם תעשי אותו גם משמנים מיוחדים אז זה בכלל עונג (אני עשיתי משמן אגוזי מלך אורגני בארה"ב. יאאא אאללה...)
בכלל בכלל לא רע. להיפך!

אפשר להכין בקלי קלות מיונז ביתי מהמם את החושים, חי, לא מחומם ונפלא.

אבל לא עם שמן זית, נכון?
מהמם את החושים! ניצן, רק בחירת המילים שלך פותחת לי את התאבון...

כל הכבוד על הנחישות שלך והמוטיבציה, זה מחזק גם אותי.

תודה גוונים. אבל בכנות, נחישות ומוטיבציה דמיקולו יש לי אני לאחרונה.
אם החיים גלים גלים המה, אני ללא ספק בתחתיתו של גל.
אבל בסדר, זה יעבור. זה תמיד עובר. זה תמיד עבר.

_אצלי, אני מרגישה איך השינוי מתהווה בעיקר ברמה התודעתית, גם אם בפועל זה עוד רחוק מלהיות מושלם.
אני מרגישה שאני משנה פה דברים שמוקבעים בי כל כך עמוק ולכן משתדלת (לא תמיד מצליחה) להיות סלחנית כלפי הנפילות._

טוב שאת סלחנית. הלקאה עצמית באמת ואף פעם לא טובה לכלום.

שבת שלום לכולן.
שבת שלווה, סלחנית וטובה.

_ולא, כמובן שלא מדובר על המיונז התעשיתי (שלרוב גם ממש דוחה).
אני מדברת על מיונז תוצרת בית שמיוצר מביצים איכותיות ושמן בכבישה קרה?
למה זה בעצם כל כך רע?
יש גם איזה מיונז אורגני מיובא בניצת הדובדבן שהתלבטתי לגביו, בינתיים לא קניתי, היו שם כמה רכיבים שנראו לי חשודים._

לא הייתי נוגעת בשום מיונז קנוי.
אבל מיונז ביתי? מעולה! הכי טוב שיש! גם ביצה חיה (כמובן חשוב לקנות ביצה אורגנית ממקור אמין), גם שמן מאיכות מעולה בכבישה קרה, נראה לי הדרך הטובה ביותר לצרוך ביצים חיות ושמן לאלה שכמוני, לא מסוגלים אפילו לקרב ביצה חיה לפה.
בילדותי דווקא אכלתי פה ושם, אבל עכשיו, מגעיל אותי.

לי עדיין אין אומץ להכין בבית מיונז, אבל יש לי חברה יקרה ואהובה שכבר הכינה לי כמה וכמה פעמים. צריך לגמור אותו מהר, אחרת מתקלקל. ניסינו עם כמה שמנים, כולם אורגניים בכבישה קרה: עם שמן חמניות, שקראתי שהוא השמן המקורי למיונז, יצא טעם חזק מדי של חמניות - אז כנראה המקור למידע הזה היה שגוי...
עם שמן זית יצא ממש טעים. נדמה לי שגם עם שמן חריע יצא לא רע.
עוד לא התאפסתי על השמן המיטבי למיונז. בינתיים נשארנו עם שמן הזית.

רוצה להציע לכל אלו שמדוושות בעליה קשה לחזור ולהציב מטרות קצובות בזמן בתוך המגמה הכללית.
זה מאוד מאוד מחזק. מתגבר על המכשול של ה"נצח".
מעלה מוטיבציה. נותן חוויה חיובית וחשוב מזה - זיכרון חיובי לחזור אליו כשקשה.
שולחת אתכן למה שקרה לכן בשבוע ההוא הזכור לטוב שבו חמישה ימים השתדלנו כל כך.
למי שרוצה לקרוא את עצמה מאז זה התחיל ב 21.11 והיה כיף גדול.
אני חושבת שכולנו חווינו שם משהו טוב ומעצים.
אני ממליצה לבחור מטרות ממוקדות במקום כלליות ולהרשות לעצמכן קצת להתרווח בדברים שאינם המטרה הנבחרת.
זה עובד בשבילי יופי בחודש הזה. בלי גלוטן בכלל ועם מיני פיצויים בדמות קצת ביצים וירקות מבושלים.
בסך הכל התזונה נשמרת מאוד טוב ברגע שמאלצים את המודעות להיות מאוד מפוקסת במשהו.
מי שרוצה להתחיל משהו מוזמנת. אני מציעה חיבוק ותמיכה.

ניצן, אשמח למתכון של מיונז ביתי שמתאים לויטמיקס.
אני יודעת ממה מכינים אבל אין לי מושג בכמויות.

אני בשוונג ממש טוב.
גיליתי את הקקאו האורגני הנא. ואפילו גיליתי איפה לקנות אותו במחיר שפוי (יחסית לשערורייה של ניצן הדובדבן).
אין לי מילים לתאר את שמחת בית השייקים שלנו.
אנחנו שופכים פנימה טחינה משומשום מלא מונבט ושמים איזה שתי כפות של היאמי יאמי הזה ומה שיוצא לנו...
או במילותיה ההולמות של ניצן - יאאא אאללה...

(-:

אני עשיתי מרק ירקות שיצא ממש טעים, שני הילדים טרפו. והואיל ואני מלמדת את הילד יום יום עכשיו (עוד מטרה שהצבתי לי ולא קשורה למזון), אז ברגע שהתפעלתי מהמרק שלי, הוא זכר להתריע מייד עם "אין הנחתום מעיד על עיסתו!"
איך לא חשבתי על זה קודם. לי, מרק ירקות מהווה תזונה ממש חשובה. חוץ מזה, זרקתי פנימה חתיכת גרון של הודו בשלב הזהבת הבצל (משהו שלא נעשה מעולם במשפחתי), והוא שידרג את המרק בכמה דרגות. לי ולילדים עוד יותר שידרגה העובדה שלא צריך לאכול את זה...
(מה לעשות, אצל שלושתנו בשר = עונש, וארוחה ללא אף בעל חיים היא חגיגה; מה שמפליא עד אין קץ את האיש הקרניבור, שבשבילו ארוחה בלי בשר היא לא ארוחה).

שומן מחומם הוא אם כל חטאת.
לדעתי - תלוי איזה שמן, כמה מחממים ואיך. שמן שרוף הוא בעייתי. אפשר לחמם בלי לשרוף.
ואני כן בעד חמאה. או גי. ואפילו שומן בעלי חיים, רחמנא ליצלן (כזה שבלי לחמם אותו זה איכס לאכול...)

זיתים לא מחוממים (נאות סמדר),
אגב, רוב הזיתים תוצרת הבית אינם מחוממים. יש בהם המון מלח בגלל הכבישה אבל זה סוג של נא ואין את בעיית החימום.
(כותבת "תוצרת בית" ומתכוונת לבית ערבי מסורתי שבו מישהו יודע איך עושים את זה כמו שצריך וגם נחמד דיו למכור את זה).

_גם אני אמשיך להיות פה למרות שכל מה שבא לי לעשות זה לזחול למחילה שלי עד יעבור זעם.
בקיצור, לא הולך לי. אבל אני ממשיכה לנסות._
שולחת הרבה כוח ואומץ, וחיבוקים

גיליתי את הקקאו האורגני הנא. ואפילו גיליתי איפה לקנות אותו במחיר שפוי
גוגוס, זה הזמן לחשוף היכן!

אני ממש אוהבת קקאו, אבל זה כי אני יכולה לצרוך אותו ממש בשפיות. מי שמרגישה שיוצא לה מפרופורציה, או שיש לה קשיי שינה "פתאום" שלא תמשיך.

תמי, כל דבר שרוף הוא בעייתי. שמן מחומם יותר בעייתי מדברים אחרים מחוממים.
דווקא שומן בעלי חיים כחלק מנתח שנצלה במידה מועטה על האש (ולא במחבת עם שמן) לא בעייתי בעיניי.

_גם אני אמשיך להיות פה למרות שכל מה שבא לי לעשות זה לזחול למחילה שלי עד יעבור זעם.
בקיצור, לא הולך לי. אבל אני ממשיכה לנסות._
כל הכבוד. זו הדרך. ובעיקר להישאר באור במקום לזחול למקומות חשוכים. הרבה יותר קשה לבד.

פולי קקאו שלמים בקליפתם (שנטחנת בקלות בויטמיקס) ונאים יש אצל אלי טראב.
שוקלטייר בנמצא שתי דלתות מניצת הדובדבן בתל אביב, צמוד לחנות הפרחים.
מעבר לזה שהשוקולד שהוא מייצר זה שיא האליפות (בחיי, אין דבר כזה...) הוא מוכר את הפלא ב 20 ש"ח למאה גרם.
לשם השוואה - בניצת מוכרים את זה ארוז ב... 33 שקלים למאה גרם. שערורייה.
אמא שלי מסבה את תשומת הלב לכך שתפזורת זה לפעמים בעייתי כי אין לדעת כמה זמן זה עומד פתוח וכו' וכו'.
בהבדל כספי כזה אני עדיין מצביעה בעד התפרוזת. וזה שעל הדרך אפשר להתפנק בפרלין של אלי גם פועל לטובת המקום

אני ממש אוהבת קקאו, אבל זה כי אני יכולה לצרוך אותו ממש בשפיות
גמני. ובהינתן שמדובר במזון-על אז אני נטולת רגשות אשם בעניין.
מרוב כתיבה על קקאו נהיה לי שוב חשק לשייק מהבוקר. הקקאו עם הטחינה זה שילוב קטלני במיוחד.

הקקאו עם הטחינה
ומה עוד בשייק?

כמות מכובדת של פירות, חלקם מתוקים כמו בננה ומלון, והמון המון עלים, חצי בטעם ניטראלי (חסה למשל) וחצי דומיננטיים אבל רק מסוג אחד (פטרוזיליה/שמיר/מנטה/לואיזה).
אה... וגם הרבה קרח. זה נותן יופי של מרקם.

מציינת כאן שמשהו בלתי נעים מתרחש בבטן שלי.
הרחם? האגן? מה זה...?
בכל אופן, זה בערך מאז שוויתרתי אחר כבוד על גלוטן ובני דודו ואולי יש קשר.
בכל אופן פעם שנייה, ובחוסר התיאום שיש אצל ילדים בין התחושה לבין התוכן: זה לא נעים לי!
(אני יודעת, כתבתי "לא". בבדיחות מותר).

<קוראת>
<אין לי מה להגיד, אבל זה בערך הדף היחידי שאני נכנסת אליו בבאופן בימים אלה, ונראה לי מנומס לומר שאני פה, מחכימה ונהנית מהשיתופים שלכן>.

אה.. אולי הקקאו?

אולי הקקאו
ניצן ואני מכירות מישהי שמגיבה לא טוב לקקאו הזה...
ואני שמה לב שלפעמים לא טוב לגוף עם כל מיני שילובים! שזה לא מרכיב זה או אחר, אלא פשוט השילוב שלהם - באותו מתכון, באותה ארוחה, או אפילו באותו יום.

אני שמה לב שלפעמים לא טוב לגוף עם כל מיני שילובים! שזה לא מרכיב זה או אחר, אלא פשוט השילוב שלהם - באותו מתכון, באותה ארוחה, או אפילו באותו יום.
זה יכול להיות סימן שאלרגיים לשניהם, אבל שאכילת אחד מהם בלבד לא גורמת לחציית סף התגובה.

גוגוס, לעיונך ולהנאתך
ומי יתקן עכשיו את המקלדת מלאת הריר?

זה מסביר למה המלצת לי לפני שני מיליון פוסטים לדמיין לעומק אכילת פיצה בתאווה מרובה.
מודה שחשבתי אז שירדת מהפסים.

גבירותיי, אני צריכה להיות במצב רוח אחר לגמרי בשביל שאוכל אפילו לקרוא שייתכן שאני אלרגית לקקאו.
את הפיצה כבר לקחתן לי... מה יישאר???

אין לי מה להגיד
בטח שיש לך, מיצי. ואמרת אותו בחמידות שכזו.
תודה על היותך כאן.
(ועל כך שלפחות לעת עתה אין לך רעיונות איך לקחת ממני את הקקאו)

_זה מסביר למה המלצת לי לפני שני מיליון פוסטים לדמיין לעומק אכילת פיצה בתאווה מרובה.
מודה שחשבתי אז שירדת מהפסים._
אז זהו, שקראתי את זה אח"כ! זה רק מסביר למה האינטואיציה שלי בקשר לזה אשכרה מחזיקה מים!

לא סתם לדמיין פיצה, לדמיין 33 משולשים!

לא סתם לדמיין פיצה, לדמיין 33 משולשים
קשה להאמין שאני אומרת את זה - אבל אפילו עלי זה גדול...

בבוקר שבת נאה זה, אני כותבת לעצמי תזכורת חשובה לחיים בכלל.

אני בת מזל. אין דבר בעולם הזה המונע ממני להיות מי שאני לבד מפחדיי.

אין דבר בחיי שחסר לי לבד מאומץ.
על אף היותי בת אדם יש לי מנוי פתוח לחדר הכושר של הציפורים, בו ישנם מכשירים ייחודיים לאימון שרירי הכנפיים.
להשאיר את הפחדים בחוץ, לחזק את הכנפיים ולצאת משם בטיסה אל השמים.*

אמן לזה

ועדכונים עצמיים: התזונה במגמת שיפור. בתוכנית: אחרי שייגמרו חמשת היוגורטים שבמקרר, לנסות שבוע ללא מוצרי חלב. כרגע קצת קשה לי אפילו לדמיין את זה, אז מזל שיש כמה ימי הסתגלות (כמה ימים? תלוי בכמה יוגורטים יזלול בן הזוג! אני אוכלת אחד ליום). הניסיון הוא למעשה לצורך בדיקת ההשפעה על היונק, שקצת יצא מאיזון לאחרונה (תגידו לי, זה הוגן? כשאני חיה על עוגיות מהסופר ושוקו בשקית הוא סופר דופר ועכשיו הוא עושה קונצים?).

אני אספר לכן איך בערך נראת התזונה שלי היום ואשמח לקבל המלצות להחלפת דברים בדברים וכו'-
בבוקר- שייק ירוק- חלב, בננה, קשיו/מקדמיה, תמרים, פרי כלשהו, חסה
אחרי זה- 2 פרוסות לחם שיפון, אבוקדו, ביצה באופן כלשהו, עגבניה, אגוזי מלך
מתישהו בצהרים- סלט ענק (לפעמים עם טונה), לפעמים שניצל/קציצות/צורה כלשהי של בשר
אחרי זה- מרק (עדשים/תירס/פטריות וגריסים/ירקות וקוסקוס)
עוד לפעמים- ירקות בתנור או ירקות לא בתנור או עוד פירות (תמיד יש עוד פירות)
והיוגרט המובטח עם פרי וגרנולה

אז קיבלתי המלצות להוריד את הבננה ולהחליף אותה בטחינה/קשיו, להוריד את החלב ולהחליף אותו בחלב אגוזים, להוריד את היוגורט ולהחליף אותו ביוגורט אגוזים (זה יהיה ניסוי מעט יקר, הא?), עוד משהו שאתן יכולות לחשוב עליו?

הי יעל, בוקר טוב.
אפשר להמיר את החלב בשייק במים. אצלנו מכינים שייקים רק על בסיס מים. זה פשוט יותר קל. וכל מה שיותר קל מקדם הכנת יותר שייקים. אפשר גם להוסיף יותר ירוקים לשייק.
תבדקי, אולי ארוחת הבוקר כבדה מדי. אפשר לנסות להחליף את החלק השני שלה ביותר שייק ואת החלק השני לאכול מאוחר יותר כשנהיים רעבים.
את הבשר המעובד של הצהריים אפשר להחליף במשהו נקי יותר. אולי חזה עוף? או דג?

שיהיה לך בתאבון.

להוסיף יותר ירוקים לשייק.
מה לדוגמא?

שייקים רק על בסיס מים.
זה מה שעשיתי הבוקר, יצא חביב דווקא

אולי ארוחת הבוקר כבדה מדי
החלק של הלחם, אבוקדו ושות' הוא כמה שעות אחרי השייק, זה דווקא בסדר

או דג?
איפה אתן קונות דגים?

(וכן, אני יודעת, כשהשיח שלי עובר להתמקדות בפרטים כה קטנים זה בדרך כלל לא סימן טוב)

שליחה על ידי גל* » 11 דצמבר 2010, 08:41

<מגיחה לרגע>

בוקר טוב

עדכון מעשרה ימים בהם אני אוכלת בלי אשמה.
אני עדיין מזכירה לעצמי להתמקד באיך אני אוכלת (להבדיל ממה אני אוכלת). גיליתי שמנגנון האשמה שלי מפותח מאוד... התחלתי לזהות מתי הוא מניע אותי, וכמה הדפוס של לאכול כדי להזין אותו ולהטעין אותי באשמה טבוע בי עמוק. כשאני מזהה נקודת חיכוך (ויש הרבה, זה שריר מפותח מאוד...) אני עוצרת, לחשוב. לאחר דיאלוג קצר אני מחליטה על המשך צעדי, בכל מקרה, מה שיהיה - ממשיכה הלאה בחיי בלי אשמה. אם הדרך שבחרתי לאכול מרגישה לי טעונת שיפור, אני אומרת בקול - "לנשנש במשך שעתיים גורם לי להרגשת קבס, לשים לב. אולי לדאוג לכמה אופציות שיהיו מוכנות לכשאהיה רעבה ולראות אם זה עוזר". אני משתדלת להיות עדינה איתי. להקשיב ולשים לב
ספיקינג אוב קולות. מתחילה לזהות את הקול של הגוף שלי חזק וברור יותר. הוא עדיין חלוש אבל אני שומעת.
בגזרת האימונים הולך לאט אך נעים.
זו התחלה. כבר יש הקלה. והדרך הזו מוצאת חן בעיני.

ומעניין פה מאוד

שבת שלום ושלווה

<חוזרת לקונכייה שלי>

גם אצלנו השייקים על מים. אם את ממילא שמה בהם קשיו, ממש אין צורך בחלב.
אני הייתי מוצאת תחליף ליוגורט עם הגרנולה. זה גם חלב וגם גלוטן... אני מכינה גרנולה חיה מבוססת על הרבה גרעינים ומרכיב סודי מתמי גלילי

עם חלב קשיו/שקדים. בכנות? לא מסוגלת לאכול מזה הרבה. אני חושבת שבמקום להחליף ברמת המיקרו, תעשי איזו החלפה במקרו. במקום יוגורט וגרנולה - סלט פירות.
התזונה שלך נראית מצויינת על פניו, חוץ מבאמת כמה דברים קטנים.

מיונז ביתי? מעולה! הכי טוב שיש!
איזה כיף לגלות את ההתלהבות כאן מענין המיונז.
מרגיע אותי לדעת שיש דברים כל כך פינוקיים בתפריט שלי, גם אם זה קצת פרויקט ליצר אותם ולכן הם לא משהו יומיומי.
ניצן, אשמח למתכון של מיונז ביתי שמתאים לויטמיקס.
גם אני אשמח, תודה!

_אני בת מזל. אין דבר בעולם הזה המונע ממני להיות מי שאני לבד מפחדיי.
אין דבר בחיי שחסר לי לבד מאומץ.
על אף היותי בת אדם יש לי מנוי פתוח לחדר הכושר של הציפורים, בו ישנם מכשירים ייחודיים לאימון שרירי הכנפיים.
להשאיר את הפחדים בחוץ, לחזק את הכנפיים ולצאת משם בטיסה אל השמים_
גוגוס, תודה גדולה על זה.
ניסוח יפיפה, שבא לי כתזכורת מצוינת לבוקר הזה.
וגם תודה על התזכורת להתמקד במטרות מוגרות וקצרות טווח.
את כל כך צודקת בענין הזה. עבורי זה מאד מדויק.
ואני בהחלט מתכוונת לחזור לזה בקרוב.

(וכן, אני יודעת, כשהשיח שלי עובר להתמקדות בפרטים כה קטנים זה בדרך כלל לא סימן טוב
יעל, למה זה לא סימן טוב?

התזונה שלך נראית מצויינת על פניו, חוץ מבאמת כמה דברים קטנים
לגמרי.
אני עוד לא הגעתי למקום שאת נמצאת, כשאגיע לרגע שבו התפריט שלי יהיה כמו שתיארת.
אשמח להתרווח שם לכמה זמן...
(עד שאאזור מוטיבציה וכוחות להמשיך לשלבים הבאים...)

ירוקים לשייק? פטרוזיליה, שמיר, מנטה, לואיזה וכו'. מתחילים עם מעט ולאט לאט עולים בכמויות. נדמה לי שכתבתי לך בעבר שבהתחלה זה ממש מגעיל אם שמים הרבה. היום, בלי צרור גדול של משהו מהם ממש מוזר לי השייק. מתוק מדי. ואם אני אומרת שזה מתוק מדי אז אפשר להאמין לי.

וכן, אני יודעת, כשהשיח שלי עובר להתמקדות בפרטים כה קטנים זה בדרך כלל לא סימן טוב
זה נכון רק אם ההתמקדות הזו מייצרת תירוצים (הפעם זו המילה המתאימה לדעתי

) בשביל להימנע מלעשות את מה שאת באמת רוצה. נראה לי שהפעם זה בשביל להתקדם לתוך עשייה. צודקת?

דגים - אין לי רעיונות טובים חוץ מאורגני קפוא. אני יודעת שאפשר להזמין דגי ים טובים וטריים מג'קו.

גל, זה נשמע יופי. ממש יופי.

הי גוונים. תודה וחיבוק. שיהיה לך יום מוצלח.

הבעיה עם מתכונים למיונז היא שבניגוד למקובל לחשוב, זה הרבה יותר עניין של קסם ותחושה מאשר של מדע מדוייק. אבל אני אשים פה את המתכון שהגיע עם הויטמיקס בכל זאת, ומי שרוצה שתנסה ותדווח - במתכון עובדים רק עם חלבונים!
שמים בויטמיקס 180CC חלבונים, 1 ורבע כפיות אבקת חרדל, כפית מלח ו4 כפות מיץ לימון [אני שמה חלמונים לפי העין, ממרח חרדל ביתי, מלח ולימון] מתחילים במהירות נמוכה (1) ומעלים במהירות ל6. בזמן העירבול מוסיפים בזרם דקיק ואחיד 540CC שמן. מערבלים עד שהתערובת סמיכה (בערך 30 שניות) מצנצנים ושמים במקרר, מחזיק עד 4 שבועות. (שמן, לימון, מלח, חרדל הם חומרים משמרים חזקים לביצה)

הנה עוד מתכון עם חלמונים, אפשר לוותר כליל על הסוכר והפלפל החריף והעקרון נשאר אותו הדבר בדיוק.

תבדקי, אולי ארוחת הבוקר כבדה מדי. אפשר לנסות להחליף את החלק השני שלה ביותר שייק ואת החלק השני לאכול מאוחר יותר כשנהיים רעבים
דווקא מאוד מאוד מומלץ ונבון שארוחת הבוקר תהיה הארוחה הכבדה ביום.

אני, אגב, בגישה של ניצן (שוב): שעדיף לחפש החלפה ברמת המאקרו ולא ברמת המיקרו. לא תחליף-יוגורט עם תחליף-גרנולה, אלא פשוט משהו אחר. לדאוג שיש בו מספיק חלבונים ושומן.

וואו, גל, איזה יופי!
אני משתדלת להיות עדינה איתי. להקשיב ולשים לב
תזכורת חשובה וחיונית לכולנו.

ירוקים לשייק?
אני מאוד אוהבת סלרי, שלושה גבעולים שלמים עם העלים.

ולפעמים, כל מה שבאמת צריך, זה לקבל את המחזור הארור ולזכור שזה שאת מנשנשת את עצמך למוות זה לא כי חזרת אחורה, אלא כי את לפני מחזור!

אבל איחור כזה זה עניין מטריד. כשעשיתי דיאטת קנדידה חריפה הגעתי לרמות דיוק נדירות בשבילי וללא התקפי נישנוש עצומים כאלה.
אין לי כוונה או יכולת לעשות דיאטה כזאת שוב, אבל אני כן מאוד רוצה לאזן את עצמי שוב. זאת הייתה הרגשה נהדרת, כאילו הכל עובד בסדר גמור.

ותובנה בעניין כמויות. או לפחות, בעניין אני וכמויות. שמתי לב לאיזו מחשבה חוזרת, אוטומטית שיש לי. איזה זכרון לא לוגי במיוחד שנותן לי לגטימציה פנימית להרבות בכמויות.
זאת לא סיבה, זה תירוץ. בוודאות. כי אין בו טיפה אחת של הגיון, אבל הוא כל כך אוטומטי וחמקמק שרק היום בבוקר שמתי לב אליו.

יודעות משהו? אני באמת אוכלת הרבה. אני לא סתם עם עודף משקל.

ואוו! נראה לי שמצאתי בולען. אבל אולי במשמעות אחרת משל גוגוס, מין מקום כזה שאליו זורמים השקרים העצמיים בשלווה ובנחת. מין מקום שלו כזה, כי שמתי לב שפעולות של שקר עצמי נעשות בדרך כלל תוך כהות חושים מוחלטת, בשלווה מטומטמת. חור שחור כזה, מסטול, לא ערני. המוח רדום.

לא בא לי על השקר הזה יותר, אבל יש בזה מין ההקלה. לגלות את האוטומטיזציה של הפעולה. אני לא יודעת עדיין מה להכניס במקום, אבל זה יבוא.

_אני בת מזל. אין דבר בעולם הזה המונע ממני להיות מי שאני לבד מפחדיי.
אין דבר בחיי שחסר לי לבד מאומץ.
על אף היותי בת אדם יש לי מנוי פתוח לחדר הכושר של הציפורים, בו ישנם מכשירים ייחודיים לאימון שרירי הכנפיים.
להשאיר את הפחדים בחוץ, לחזק את הכנפיים ולצאת משם בטיסה אל השמים._

מגניב! אני בעד.
וגם הקקאו הזה נשמע לי משהו-משהו.
האמת היא שהתפריטים של כולכן מעוררי תאבון להפליא.

אני עשיתי אתמול מרק עוף (חורף! והאיש שלי חולה) עם עוף אורגני. עוף אורגני שולט! מה זה זה? בכלל אין מה להשוות.

רק מוסיפה, למיונז ביתי, אל תתחילו עם הויטמיקס את הערבוב הראשוני-ראשוני. כי כל הסוד, זה להתחיל בחלמון מוקצף מאד, סמיך, והכמות הזו, לא מגיעה ללהבים (האמינו לי, נכשלתי הרבה פעמים...) ואז חייבים בעצם להתחיל עם הרבה שמן כדי שזה בכלל יתערבל, ולא נוצר התחליב. אז להתחיל בצד, עם מקצפת, אם יש חשמלית, אז אפשר פשוט להמשיך איתה ולא צריך בלנדר בכלל. עוד טיפ, זה שאת השמן צריך לטפטף ל-אט! מה זה לאט? זרם דקיק. אם לא מצליחים, ממש ברמת הטיפה-טיפה.
ורצוי להשתמש בשמן לא עז טעם.

דווקא מאוד מאוד מומלץ ונבון שארוחת הבוקר תהיה הארוחה הכבדה ביום.
אני לגמרי בעד. אבל עד גבול מסוים. אני חושבת שאם אני הייתי אוכלת את ארוחת הבוקר והעשר שיעל כתבה עליהן בבת אחת הייתי מתקשה לעשות משהו במהלך היום. זה מחזיר אותי לדיון בכמויות. יש כמות שהיא גדולה מדי והבעיה עם כמויות, בעיקר כשמנגנון הרעב והשובע קצת התעקם עם השנים, זה שמרגישים רק מאוחר מדי שאכלנו יותר מדי.

לא בא לי על השקר הזה יותר, אבל יש בזה מין ההקלה. לגלות את האוטומטיזציה של הפעולה. אני לא יודעת עדיין מה להכניס במקום, אבל זה יבוא.
מיכל, החלק הראשון של המשפט (=המודעות) הוא הוא המוביל לחלקו השני. שאכן בוא יבוא אם תזמיני אותו. אופציה נוספת זה שהבולען שלך פשוט יישן. זה גם קורה ולפעמים על פני תקופות ארוכות. לפעמים מעצם זה שמסתכלים עליו, על הבולען, הוא נרגע. זה בדיוק מה שאת מתארת. כשהוא פועל ואת במצב של כהות חושים הוא עושה מה שבא לו. כשאת מקיצה ושמה לב אליו הוא נרגע.
שמתי לב כבר מזמן שבולענים אוהבים לעבוד כשאנחנו עסוקים במשהו אחר ומפנים מהם את המבט.

ניצן, סליחה על הניג'וס. הלכתי לאיבוד עם המיונז.
מוותרת על הויטמיקס. מטציאה מהארון את המקציף החשמלי.
מה עושים עכשיו? צעד צעד, בבקשה.
(מבקשת מסירות כמו זו שהפגנתי בהנחיות לפירוק הרימון).

תזכורת חשובה לעצמי -
הסיפור של התזונה החיונית כפי שאני הגדרתי אותה לעצמי (חי+טבעוני) כרוך אצלי חזק מאוד עם איכות הסביבה והיחס לבעלי חיים בחקלאות מתועשת.
הפן הבריאותי והפיזי הוא תמיד מספר שלוש אצלי ברשימה.
אני מרגישה שהדיון פה על השומנים גורר אותי בכיוון של אכילת בשר וזה משהו שקשה לי בתוכו. דווקא בגלל שאני מאוד אוהבת.
אני מזכירה לעצמי לאתר את מרבית מקורות השומן שלי בצומח ולשמור את החי למקרים נדירים.
זה חשוב לי.

המקציף החשמלי

מה זה? מיקסר? גם אני להוטה להכין מיונז ביתי, וגם אני אף פעם לא הצלחתי. לדעתי המוח שלי לא בנוי למתכונים שבנויים על דיוק, ולכן למרות שאני אפה אני משקשקת מלאפות עוגת שמרים. וכנ,ל לגבי מיונז (שכבר ניסיתי כמה פעמים, ואני עוד נצר למשפחת ייקים עם כישורים מולדים בתחום). אולי יש לי עוד סיכוי? מחכה להוראות מדוייקות...

אני מזכירה לעצמי לאתר את מרבית מקורות השומן שלי בצומח ולשמור את החי למקרים נדירים.

<מזדהה>

היומיים האחרונים לאים וכבדים. בגוף ובנפש.
מחפשת לעצמי דרך להתאושש.

2 חלמונים, עם קצת לימון, אבקת חרדל, ומלח. מערבלת.
כשהם מוקצפים (וזה הכי קריטי, אחרת לא הולך) מזרזפת שמן, רצוי לא עז טעם. ל-א-ט. חישבי טיפות, לא זרזיף אפילו. ל--א--ט--!
אם לא הולך, לוקחת חלמון, מתחילה שוב, ומזרזפת את הכישלון הקודם. אין סיבה שתכשלי. בחיי.

במביק, אין שום דיוק במיונז. רק להקפיד על ההקצפה הראשונית בלי שום שמן, ולהוסיף שמן הכי לאט בעולם.