הומור ללא ציניות

רוצה לפתח נושא שמאוד מעסיק אותי באחרונה, מקוה שיעניין גם אחרים:
אז ככה:
ככל שאני הופכת בעניין יותר ויותר, אני מגלה שמה שעובד בשבילי הכי טוב ברמה היומיומית, זה לצחוק, כלאמר לחצות את מהמורות היומיום במבט משועשע.
אני מרגישה שבעזרת הומור, איכות החיים משתפרת פלאים.
הבעיה שאני נתקלת בה, היא שבדרך כלל בצחוק מעורבת גם קצת ציניות, דבר שלא תמיד נתפס אצל אחרים כ"מצחיק".
כלאמר - ציניות נתפסת כרוע.
אני ממש מסתרבלת בהסברים, אז אני אנסה לחשוב על דוגמא..
למשל התוכנית "ארץ נהדרת" אותי היא בדרך כלל ממש מצחיקה, אבל אין ספק שהדמויות האמיתיות שמוצגות שם סביר להניח נפגעות.
מאידך התוכנית "פספוסים" ממש לא מצחיקה אותי, כי לא מצחיק אותי לראות אנשים לחוצים או פגועים.
מרימה את הכפפה לתגובות ..

ציניות
היא לא ביקורת במסווה?

<אני מנסה לחשוב על עצמי צינית>

לפעמים כן,
עדין אני חושבת שיש כל מיני סוגים,
למשל כשאני מניקה את הבת שלי בת השנה וארבעה, כל הזמן אנשים מעירים הערות,
אז יש לי תגובה קבועה, שהתוכנית היא להניק אותה עד הגיוס, כי זה מאוד חסכוני .
אני יודעת שזה נתפס כציני, אבל בעיני זה מצחיק.

חוש הומור בלי ציניות האם אפשרי?

לא.

_אני מגלה שמה שעובד בשבילי הכי טוב ברמה היומיומית, זה לצחוק, כלאמר לחצות את מהמורות היומיום במבט משועשע.
אני מרגישה שבעזרת הומור, איכות החיים משתפרת פלאים.
הבעיה שאני נתקלת בה, היא שבדרך כלל בצחוק מעורבת גם קצת ציניות, דבר שלא תמיד נתפס אצל אחרים כ"מצחיק".
כלאמר - ציניות נתפסת כרוע._
קודם כל, אם זה עובד בשבילך אז אחלה והרבה פחות חשוב (אם בכלל) מה אחרים חושבים על כך.

_אז יש לי תגובה קבועה, שהתוכנית היא להניק אותה עד הגיוס, כי זה מאוד חסכוני .
אני יודעת שזה נתפס כציני, אבל בעיני זה מצחיק._
זו באמת תשובה צינית: הרי ברור לכולם שאת לא באמת מתכוונת להניק אותה עד הגיוס ושבתשובה זו את מגייסת הומור ציני כדי להדוף את הביקורת. ומה רע בכך???? הרי את אומרת כך במקום לומר בצורה אגרסיבית: "אל תדחפי את האף הארוך שלך לעניינים שלי", או: "זה לא העסק שלך מה שאני עושה" וכו'.

לדעתי, התשובה שלך מלאת הומור וגם צינית במידה, ומה שחשוב עוד יותר: היא מהווה תשובה טובה שעשויה לסתום את הפיות של הניג'סים שמעיזים להעיר לך על ענייניך הפרטיים.

לא יודעת להגדיר את זה בדיוק, יש משהו לא כנה, אולי מתנשא, קצת מנוכר בהומור ציני. כמובן שהרבה תלוי בהגשה.

לא אומרת שזה רע, אבל האם טוב?
<הציניות שלי, דבר שבא בגלים, משאירה אותי עם תחושות לא נעימות>

לא אומרת שזה רע, אבל האם טוב?

כן.

אני זוכרת שבארוחות יום שישי בילדותי, היה אצלנו מנהג לשבת ולצחוק אחד על השני,
כמו שאומרים היום "מריצים דחקות"
אני זוכרת שהייתי מתפקעת מצחוק למשל כשהיו צוחקים על אח שלי, שהיה שונא לרחוץ רגליים לפני השנה, ומכיוון שהורי אסרו עליו להכנס עם רגליים שחורות למיטה, הוא מצא פתרון פשוט, הוא היה ישן עם רגליים מחוץ למיטה, כשהיו עוברים לידו בלילה, הרגליים שלו היו תמיד משתרבבות שחורות בחוץ.
(אני מביאה בכוונה דוגמא אדיוטית, אבל אמיתית)
אני חושבת שדי הפנמתי את המנהג הזה גם מחוץ לבית, ולקח לי זמן לקלוט , שלפעמים הגבול מאוד דק בין ל"צחוק עם מישהו" ל"לצחוק על מישהו",
ולפעמים הערה שבעיני משעשעת ולא מזיקה למישהו בעבודה, יכולה ממש להעליב.
(מצד שני גם רכשתי הרבה חברים בזכות זה שכן יש לי יכולת להצחיק

)

שהתוכנית היא להניק אותה עד הגיוס, כי זה מאוד חסכוני
אצלי הם כולם יהיו קל"ב - כדי לבוא הביתה לינוק כל כמה שעות. ז ה ציני. ואותי זה גם מצחיק - בעיקר התגובות לזה.
אני כבר מזמן גיליתי שמה שמצחיק אותי לא תמיד מצחיק אחרים, ומה שמצחיק אחרים - בדרך כלל לא מצחיק אותי (לא פספוסים ולא ארץ נהדרת)
מה זה חשוב, כל עוד את צוחקת ומרגישה טוב וזה לא על חשבון אף אחד אחר - כלומר אין פגועים בנפש / רכוש -
הכל טוב.

ציניות זה לא רוע, זו דרך להתמודד אם דברים בלי לתת להם לפגוע
או לומר דברים שאי אפשר להגיד אותם אחרת
או שלומר אותם אחרת ממש לא כדאי.
גם אם הבדיחות יכולות להישמע מרושעות מבחוץ, לא נראה לי שיש קשר לרוע.
יש הומור שחור של עמים, של קהילות, זה לא מתנשא או מנוכר- להפך.
יש הומור שחור של אנשים במקצועות "קשים"- או במצבים קשים (מלחמת המפרץ?) ש-"זר לא יבין",
ויש הומור ציני קל של אנשים שכמו שכתבה לי-אורה היה נשמע הרבה יותר גרוע ברצינות.

"ארץ נהדרת" ו"פספוסים" ?
לא נראה לי שזה רק ציניות או הומור, אולי זה גם משהו אחר שפוגע באנשים..

יש בהם המון סרקזם (שזה קצת שונה מציניות, בכך שזה מריר יותר- כך נראה לי)
בואו נעמיד דברים על דיוקם לרגע. יש הבדל בין ציניות, סרקזם, אירוניה וסרדוניות למרות שהרבה פעמים משתמשים ב"ציניות" כדי לציין כל אחד מהם.

ההגדרה המילונית המקובלת לציניות, לפחות באנגלית היא על רגל אחת האמונה שהכל נובע ממניעים אנוכיים, פסימיות, חוסר אמון בטוב שבאדם. ציניות היא אחד המושגים שהשימוש בהם שגוי באופן עקבי.
אירוניה לעומת זאת, היא כלי לשוני ברובו, אומרים דבר אחד ומתכוונים להיפוכו. בד"כ הומוריסטי, לרוב מר. סרדוני זה בהחלט הומוריסטי, אבל באופן מר ומלגלג. ל סרקזם יש הרבה מהמאפיינים שלעיל ובד"כ מטרתו פוגענית.

אז האם ייתכן הומור לא ציני? בהחלט. לא פוגעני (סרדוני/סרקסטי)? גם כן.
יש שלל דוגמאות. I TCP/IP BUT MOSTLY IP על בייביגרו.

אבל אף אחד לא מבטיח שזה יהיה מצחיק...

שהתוכנית היא להניק אותה עד הגיוס
מוכר...

אצלנו גם יש את השאלה "עד מתי היא תישן איתכם במיטה?"
והתשובה - עד שהיא תגיד: אמא זוזי קצת, תעשי מקום לחבר שלי

מוזר שבתור אחת שלא כל כך אוהבת ציניות ,אף פעם לא התייחסתי לציניות שבתשובות האלו .

ציניות זה לא רוע, זו דרך להתמודד אם דברים בלי לתת להם לפגוע
מנסיוני, זה רוע... זה הרצון להגיד למישהו משהו שאתה חושב עליו באופן שלילי אבל
באופן שבדרך כלל מצחיק את כולם חוץ מההוא שירדו עליו.
הדבר השלילי שאתה רוצה להגיד הוא, להבנתך, לא לגיטימי (מישהו שמן/מכוער/מסריח/רזה)
ולכן אתה יורד עליו.
הסיפור על ההנקה עד הגיוס הוא לא ציני. הוא לא פוגע באף אחד. נהפוך הוא- זה
כדי להדוף הערות של אחרים.

every joke is about someone
and everybody jokes

when a joke comes with a mean to hurt
or when it comes with things that people think of you, and were hiding from you
its hard to take it easy

but in most of the times people can understand that they are being cynicllly laughed upon
just like they cyniclly laugh on others
they can take easy,

it really depends on what's extent of hurt that was caused
because many just heal immidiatly,
and some jokes can even make us wiser
and
celebrate the fact that we are humans with diffrenet qualities

זה נשמע כאילו אתם מבטלים לחלוטין את כל מושג ה"בדיחה". הרבה פעמים בדיחה יוצרת מתח פנימי בין מושגים ועצמים שאינם אנושיים ולכן לא פוגעת אישית באף אחד. כל מי שכותב כאן חושב שהדבר היחיד שמצחיק זה לרדת על מישהו אחר? "להראות להם מה זה"? "להכניס להם" כשהם מדברים שטויות או מעצבנים? נכון, אפשר להתמודד עם סיטואציות ואנשים לא נעימים באמצעות הומור, ואפילו עדיף לעתים. אם זה יכול או מיועד לפגוע בהם או בתבונתם (כפי שהם עשו לכם) אז זה הומור סרקסטי. אבל זה רק סוג אחד של הומור.
אני חושבת שיש לי חוש הומור לא רע, אני צוחקת מדי יום ביומו, יש לי חברים שכשאנחנו יושבים יחד אנחנו נהיים כחולים בפנים מרב צחוק, וזה לא (תמיד!) הומור פוגעני. זה יכול להיות הומור (איך אומרים self deprecating בעברית?) או כמה שורות מחץ חוזרות ("טוב, כשהיינו בז'ולוז'יצה, אז הגברים של הכפר תמיד שחקו שש בש. זה הנוער של היום ש...") השתטויות, בדיחות, ולפעמים קצת ירידות (ברוח טובה) או על מי מהנוכחים או על מישהו מבחוץ.

עד שהיא תגיד: אמא זוזי קצת, תעשי מקום לחבר שלי
אבל אבל... זה מצחיק. זה לא פוגעני! זה אסרטיבי ויפה. ואומר "תראו, תשמעו, אני לא הולכת לשנות את דרכיי, ואין לי כח לעשות מזה דיון, אז אני יוצאת בזה בחן, באלגנטיות ובהומור" !!

זה מצחיק. זה לא פוגעני! זה אסרטיבי ויפה. ואומר "תראו, תשמעו, אני לא הולכת לשנות את דרכיי, ואין לי כח לעשות מזה דיון, אז אני יוצאת בזה בחן, באלגנטיות ובהומור" !!
בדיוק!
וזו גם דרך אלגנטית ומרומזת ועדינה לומר: זה לא העסק שלך, וזה לא נתון לדיון!

בגדול:
לדעתי רוב העניין זה מינונים ואיזונים -כמו בכל החיים-

תובנה:
יש מורה שאני לומד אצלו שצוחק פשוט מהכל, כל בדיחה, חידוד או סתם - כל דבר הכי פשוט, הכי ילדותי. אני התיחסתי מעט בציניות, "תתבגר, בן אדם.."
עד שהשבוע פתאום ראיתי שהבנאדם פשוט חופשי. הצחוק אצלו בא ממקום שמאפשר לו לקבל מהחיים. ראיתי שהוא לא זקוק לציניות כדי להנות, כדי להתענג.

וזו גם דרך אלגנטית ומרומזת ועדינה לומר: זה לא העסק שלך, וזה לא נתון לדיון!
שזה נפלא! זה החלק האסרטיבי. למה זה ציני?

אסרטיביות איננה אגרסיביות. המטרה היא הפוכה מרצון לפגוע. הלא לו רצתה לפגוע היתה יכולה לומר "זה לא העסק שלך, וזה לא נתון לדיון! צא לי מהסדינים יא אחד-שלא-אוהב-את-הילדים-שלו-מספיק-כדי-לישון-איתם!!" ואם היא היתה סרקסטית, זה גם היה נורא מצחיק אותה להגיד את זה.

מה שהיא אמרה זה בדיוק ההיפך.
ובל נשכח את חשיבותה של האינטונציה. אפשר לסנן "זה לא העסק שלך, וזה לא נתון לדיון_", אפשר להשפיל עיניים ולהגיד בבוז " _עד שהיא תגיד: אמא זוזי קצת, תעשי מקום לחבר שלי " ואפשר להישיר מבט ולהגיד את זה בהומור ובאוירה טובה ובלי לפגוע בכלל בכלל. אני הייתי צוחקת

באופן כללי, אגב, ובלי קשר להומור ולאסרטיביות, אני חושבת שאם אין כוונה לפגוע, האינטונציה חיובית, ובין שלל הפרשנויות החיוביות והניטרליות יש אולי פרשנות אחת אזוטרית שהיא מעליבה והאדם שמולך בוחר להעלב, אז זו לגמרי בעיה שלו/ה. אי אפשר ללכת על קליפות ביצים כל החיים.

ניצן אמ, אני מסכימה איתך!

הומור ציני זה סוג אחד של הומור, ודי זניח לדעתי. הרבה יותר מצחיק אותי הומור שמבוסס על שטות והשתטות, או על התפרקות המתח שבהפתעה נוכח האפשרות הבלתי מתקבלת על הדעת, למשל. אגב, אני חושבת ש עד שהיא תגיד: אמא זוזי קצת, תעשי מקום לחבר שלי מצחיק לא בגלל שזה ציני, אלא בגלל שזו תגובה מפתיעה.

התכנית קצרים עושה המון הומור עם מעט מאוד סרקזם ומעט מאוד פוגענות.
בהתחלה סף הגירוי שלי היה כ"כ גבוה, שממש לא הבנתי מה מצחיק. עכשיו אני כבר צוחקת, ואוהבת.

(איך אומרים self deprecating בעברית?)
מה הבעיה?
אומרים סלף דפרקייטינג

(איך אומרים self deprecating בעברית?) - גינוי עצמי(?)

לדעתי יש כזו חיה - הומור בלי ציניות. אבל בד"כ זה נתפס כמשהו מיושן, ארכאי. סטייל בדיחות ה'יהודי ברכבת עם דג מלוח' וכיו"ב.

דוגמא:
כומר ורב נוסעים ברכבת. הכומר פונה אל הרב בצורה מתגרה ואומר "בוא נברר מי מאתנו יותר חכם. נשאל אחד את השני שאלות, ומי שלא ידע את התשובה יחויב לשלם לשני 1,000 דולר".

עונה לו הרב: "שמע, אני בן אדם תפרן, אין לי לתת לך 1,000 דולר".

"אבוא לקראתך", אמר הכומר, "אם לא אדע לענות לשאלתך אשלם לך 1,000 דולר, אם אתה לא תדע תשלם לי רק דולר אחד".
"טוב, אני מתחיל", ענה לו הרב, "מה זה עם עשר עיניים, שבע כנפיים, וארבע זנבות?"
הכומר שבר את הראש קרוב לחצי שעה, אך לא הצליח לגלות.
"מה התשובה?" צעק לבסוף.
"תביא את האלף דולר קודם", אמר הרב.
הכומר נתן לו ושאל שוב: "מה התשובה?"
"לא יודע", ענה הרב, "קח דולר".

ציניות כתכונת אופי זו אחת התכונות הכי דוחות שיש באדם כאשר היא משמשת לפגיעה בזולתו. ציניות המכוונת כלפי מעוררת אצלי דחיה מידית ואנטגוניזם.
גם סרקזם נכנס אצלי לאותה מחלקה. אני מעדיפה כשאנשים מדברים ישירות. כך אני יכולה להתגונן, נגד ציניות ו"דיבור מתחת לפני השטח אך לא ישיר" אני לא יכולה להתגונן.

ציניות כתכונת אופי זו אחת התכונות הכי דוחות שיש באדם כאשר היא משמשת לפגיעה בזולתו
מסכימה איתך , אם המטרה היא לפגוע, הציניות משמשת כרוע, אבל לצורך הדיון, זה לא משנה אם האדם השתמש בציניות או דיבר ישירות, הרי בכל מקרה הוא לא תרם כלום לתקשורת בינכם.

מתוך ההתבונננות שלי על הציניות/סרקאזם/אירוניה שמתי לב שהכי שובה לב בעיני, זה שלאנשים יש את היכולת לצחוק על עצמם, שהם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, ומודעים לכך שיש להם מאפיינים באישיות או בהתנהגות שהם פשוט מצחיקים.
שמעתי את אביב גפן אומר על עצמו שיש לו קול של צפרדע, צחקתי, הבן אדם זמר והוא מודע למגבלות שלו, זה רק העלה את ערכו בעיני.

גם באתר הזה מצאתי את עצמתי מאוד משושעשעת מהערות העצמיות שאנשים כותבים על עצמם
< יעלי שרוצה פעם גם לכתוב בסוגריים משהו מגניב >

_תביא את האלף דולר קודם", אמר הרב.
הכומר נתן לו ושאל שוב: "מה התשובה?"
"לא יודע", ענה הרב, "קח דולר"._

גדווווול!!!! אותך לאבא שלי. הוא אוהב בדיחות כאלה....

אני רוצה לכתוב איך אני תופסת ציניות, (מוותרת כאן על ההגדרה המילונית של 'ציניות' לעומת 'סארקאזם' וכו', אלא יוצאת מהמשמעות המקובלת שלה, ומסבירה איך אני תופסת אותה...)

בעיניי ציניות זה לא רק הומור, אלא גם כשאומרים דברים שלא באמת מתכוונים אליהם.
כשאומרים זאת בטון מלגלג שמבהיר שמתכוונים להפך ממה שאומרים.

למשל כשאומרים 'תודה רבה באמת', ומתכוונים בדיוק להפך.
או 'אתה יודע מה? תהיה בריא' כשכועסים על מישהו, ובכלל לא מתכוונים שיהיה בריא.
או 'איך אני אוהבת את הישראלים המנומסים האלה'

(פעמיים ציניות - גם 'אוהבת' וגם 'המנומסים').
'איזו נדיבה את, אני ממש מעריכה את זה', כשמתכוונים 'קמצנית מגעילה'.
או להגיד במרירות 'תודה רבה על כל העזרה' כשמישהו אומר שלא מתאים לו לעזור.
זה, להבנתי, מה שנקרא (בין השאר), להגיד דברים בציניות.

אני לא אוהבת כשמדברים בצורה כזאת לא אמיתית, ולא כנה.
מעדיפה לבחור מילים שכן מבטאות את מה שאני באמת רוצה לומר.
להגיד בפשטות ובאמיתיות 'זה לא נעים לי להרגיש שאתה מתקמצן עליי' מאשר 'תודה רבה באמת על הנדיבות'.
ואם לא התכוונת להגיד לי 'תודה רבה' אז בבקשה בבקשה אל תגיד 'תודה רבה'. תהיה אמיתי !!!

אפילו כשאומרים 'מה אתה אומר?!' בטון מלגלג כזה, זה בעיניי ציניות.

וגם כשאומרים דברים כמו 'כאילו דה !' זה מקפיץ אותי.
זה נשמע לי כזה מזלזל.
גם זו אמירה צינית בעיניי.
הייתי מעדיפה שיגידו דברים אמיתיים ופשוטים כמו 'ברור שכן' במקום ה'קוּליות' הזאת של 'כאילו דה'.

לדעתי אנשים לפעמים בוחרים באמירות ציניות כדי להישמע 'קוליים'.
זה מיותר בעיניי.

עדיף להיות ישירים ופשוטים ו'חנונים'.

*************

בעניין הומור ציני, שזה קצת שונה מהנ"ל:

הומור ציני לתפיסתי זה הומור עוקצני - בין שעוקץ בחביבות, ובין שבלגלוג.
בעיניי מאוד משנה מה המידה ואם זה בטעם טוב.
אני יכולה ליהנות מזה לפעמים. (גם כשזה מכוון כלפיי, ולפעמים במידה מסוימת ממני כלפי אחרים).
אבל לא אוהבת להיות בחברת אנשים שכל הזמן אוהבים לעקוץ, שזאת הדרך העיקרית שלהם לתקשר - גם אם יש להם חוש הומור טוב.
מכירה כאלה, ולפעמים באמת מצחיק אותי החוש הומור שלהם, אבל בדיעבד אני מרגישה שלא נעים לי העוקצנות הבלתי פוסקת.
שקשה להם להגיד עליי (או על אחרים) דברים טובים, והדרך שלהם להביע חיבה היא ב'לרדת' עליי.
חוסר היכולת פשוט לדבר דברים מהלב.
יש אנשים כאלה, שלא מסוגלים להגיד דברים מהלב, אז במקום זה משתמשים בציניות ובעקיצות - לא מרוע, הם פשוט לא יודעים לתקשר בדרך אחרת.
אולי אפילו נבוכים מגילוי רגשות. אז בוחרים בציניות.
(יש אנשים שבציניות שלהם כן מורגש רוע - ואל זה בכלל קשה לי להתחבר.)

אני יכולה ליהנות מזה במינון מסוים, אבל אני לא אוהבת דרך תקשורת כזאת, אם עליה מתבססת רוב התקשורת.
בדרך כלל אנסה כן לקלף את השכבות ולהגיע אל הרגשות האמיתיים שמסתתרים מתחת לציניות, אם זה אפשרי.

וגם כשירידות של מישהו או של עצמי על אחרים או עליי נראות לי מצחיקות, אני כן אשאף להגיע לכמה שיותר הומור שלא דורש ירידה על אחרים.
ומנגד - כמה שיותר תקשורת כנה עם אנשים, שכוללת הבעת רגשות אמיתיים, ללא מבוכה.

הומור טוב - אני דווקא מאוד מאוד אוהבת.

***********

דוגמא מהחיים שלי:

במשפחה שלנו למשל, יש נטייה מימים ימימה להעביר פגישות ב'דאחקות' אחד על השני, כמו שמישהי תיארה כאן.
וכמה שזה מצחיק, אני חושבת שבסופו של דבר יש בזה טעם לפגם. כשאתה רגיל שכל החיים צוחקים עליך על כל מיני דברים - זה עשוי לערער את הביטחון, גם אם היית נוהג להצטרף ל'צחוקים', ולכאורה זה לא היה מזיז לך.

והנה בשבת האחרונה במפגש משפחתי התחיל הכיוון הזה של העקיצות, ובהתחלה נסחפתי עם זה, ואז שמתי לב שאני לא ממש מרגישה נוח עם זה, ולמה בעצם אנחנו לא יכולים להיות באווירה של פרגון אחד לשני?
ונראה שגם אחותי האמצעית פתאום הרגישה ככה, (למרות שלרוב היא אשפית ה'צחוקים' על אחרים,והיא בהחלט טובה בזה ויודעת להצחיק), והיא אמרה 'עכשיו כל אחד אומר משהו טוב על מישהו אחר', והיא עשתה סבב כזה.
בהתחלה אנשים הרגישו מבוכה, מה, פתאום להגיד דברים טובים? הרבה יותר כיף 'להסתלבט', ולא רגילים להגיד דברים מהלב.
אבל בסופו של דבר זה דווקא היה נעים לחפש איזה דבר טוב להגיד על מישהו אחר, ולשמוע פתאום דברים טובים על עצמך.
מרענן.

וזה עדיין לא סותר הומור טוב.
במשפחה שלי יש המון הומור. ואני בהחלט חושבת שאפשר למצוא לו נתיבים אחרים מלבד עקיצות.

_תביא את האלף דולר קודם", אמר הרב.
הכומר נתן לו ושאל שוב: "מה התשובה?"
"לא יודע", ענה הרב, "קח דולר"._

ברגע הראשון הבדיחה מאוד הצחיקה אותי.
אבל ת'אמת, במחשבה שנייה יש כאן השתעשעות של היהודי על חשבון הכומר.
אולי אפילו יחס ציני אפשר לומר?
במחשבה כזאת זה פחות מצחיק.

כן, השנינות כאן מאוד מצחיקה, אבל אולי זה היה יכול רק להצחיק אותי בלי לגרום לי לאי נוחות, לולא ידעתי שזה סגנון בדיחות חוזר אצל יהודים, של 'הסתלבטות' על 'גויים', וסוג מסוים של התנשאות. 'כמה אנחנו יותר חכמים מהם', ו'אה, איך דפקנו אותם'.

(ולא ממש הבנתי לְמה נקניק אדום התכוון כשהביא את הבדיחה הזאת כדוגמא ל-הומור בלי ציניות. זה נשמע לי בדיוק ההפך.

).

לי זו דווקא נשמעת כמו בדיחה גזענית נגד היהודים התחמנים שרק כסף בראש שלהם.. ולאן זה הביא אותם..

באופן טבעי

באופן טבעי