ההורים באים ההורים באים

[עמליה*]

אמאלה.
מחר ההורים שלי באים אליי הבייתה.
הם לא היו אצלי כבר חצי שנה.
ולא ראו את התינוקי שלי מגיל חודשיים בערך.
ופתאום הם באים.
הבורגנים מהמרכז נכנסים לאוטו, מעמיסים את סבתא, ודוהרים לצפון הרחוק בשביל לפגוש אותנו, אותי, את בעלי, ואת תינוקי.
איזה מזל שהם הודיעו שבוע מראש, ככה שיכולנו קצת להתארגן עשינו כזה סדר פסח כאילו שאמא שלי הולכת לעשות לי בדיקת חמץ.
פתאום כל הבית נראה לי כ"כ עקום ומוזר.
מה זה כל הרהיטי קש האלה? והחיות מעץ?
ומה חשבנו לעצמנו שהדבקנו כ"כ הרבה סטיקרים על הדלתות?
ולמה אין לתינוקי לול? מה רע בלול? עכשיו היא תרצה לקנות לו לול........
והם אנשים כ"כ פיננסים...... וזה כ"כ שקוף שאין לנו כסף, (אם זה מכת מדינה אז זה בסדר?)
ובעלי גם בפלונטרים מזה, הם אף פעם לא אהבו אותו יותר מידי.
ופתאום הם באים לטריטוריה הקטנה שלנו, הפרטית, המטורפת.
עם הבקורת שלהם, והחומריות שלהם, הם לא יכולים להבין כבר שחומר לא עושה בן אדם מאושר? כל העולם מדבר על זה....
ואפילו שהם באים רק מחר אני מרגישה שהם כאן כבר שבוע.
בגלל שכבר שבוע אני מסתכלת על עצמי בעיניים שלהם
ורואה מה שהם הולכים לראות
וזה כ"כ כ"כ מתיש.............
(נו,שילכו כבר....)

[ה_עוגיה*]

עמליה, מה קורה?
למה את מעצבנת את עצמך? תשאירי להם משהו...

תראי, למדתי שאם רוצים להתעצבן על מישהו אז כבר מוצאים על מה.
נראה שאת הולכת להתעצבן עליהם לא משנה מה הם יעשו.
אולי תתני להם צ'אנס?

שנני לעצמך שהם ההורים שלך, שהם באו לראות אותך ואת המשפחה הקטנה שלך,
דאגי שיהיה לסבתא כסא נוח לשבת עליו (וגם להורים. זה במסגרת כיבוד אב ואם. הם עברו את הגיל של הפופים),
קחי רסקיו לפני שהם באים ונסי לעבור את זה עם חיוך.

כשהם שואלים שאלות מעצבנות נסי לענות תשובות "טובות".
כאלה שיבהירו את עמדתך אבל לא יעוררו כעס. או התחמקי באלגנטיות.
אם הם מציעים לך מתנות שאת לא רוצה (לול, קומפי, טלויזיה 42") סרבי בנימוס וספרי להם מה אתם כן רוצים (שטיח גדול לסלון שתינוקי לא יזחל על הרצפה, חיתולי בד במידה יותר גדולה, שק קינואה, לא יודעת, מה אתם צריכים?).

הכוונות שלהם חיוביות
הם לא באו לעצבן אותך
הם ההורים שלך.

[אמא_נוסעת*]

אוי, בול בזמן הדף הזה. אני עכשיו בדרך לנקיונות הטרום.
עוגיה - את מה שאת כתבת אני הולכת לקורא עכשיו יום יום עד שהיא מגיעה!

[תמר_איל*]

כשמישהוא אחר אומר את אותו הדבר, אני לא מתרגזת כלל.
אנשים אחרים לא נכנסים לי כל כך עמוק לנשמה.
אפשר לנסות, ואולי אפילו להצליח קצת, לחשוב, איך הייתי מגיב לאותם הדברים בסיטואציה אחרת.
לסלוח ולשמוח עם מה שיש. כנראה משימה לא פשוטה.
אם היה לנו קל, לא היינו מתקדמים כלל.
מזדהה עם מה שעובר עליך, מאחלת לך בהצלחה.

[תבשיל_קדרה*]

כשמישהוא אחר אומר את אותו הדבר, אני לא מתרגזת כלל.
מוכר מוכר.

עמליה, תנסי להרכז בך ובהם. לא בסביבה.
תאפי להם איזו עוגה, היי גאה בקטנצ'יק, תראי להם את הנוף, ספרי שאת מאושרת, ספרי שהאיש (לומשנה מה, משהו שעושה לך טוב).
אני בטוחה שיש בביתך ובמשפחתך דברים טובים, שאפילו הוריך ידעו להעריך.

בהצלחה, ספרי איך היה.

[אמא_של_יונת*]

אני בטוחה שיש בביתך ובמשפחתך דברים טובים, שאפילו הוריך ידעו להעריך.
יתכן שיש, אבל מה שפותחת הדף משדרת זה אנטי. גלים שליליים. אם זה מה שמשדרים - זה מה שמקבלים.

[תבשיל_קדרה*]

בדיוק בגלל זה כתבתי את מה שכתבתי - שיש די דברים אחרים לשדר.

[חוה_ש*]

פעם כבר כתבתי את זה למישהו אחר כאן באתר: תובנה שהיתה לי לגבי הורים בכלל, אמהות בפרט ועוד יותר בפרט אמא שלי הפרטית: אמא שלי מעצבנת אותי. פעם שאלתי את עצמי למה בעצם? היא לא באמת נורא מעצבנת וכשאנשים אחרים עושים את אותו דבר אני בכלל, בכלל לא מתעצבנת ובחיפוש הזה הבנתי משהו חשוב: מוטבע בי הדפוס שאמא זה דבר מעצבן. ככה ההורים שלי התייחסו לאמא שלהם למרות שהסבתות שלי לא באמת כאלה מעצבנות אבל אני מינקות קלטתי את המסר הזה ועכשיו אני פשוט ממשיכה אותו למרות שהוא לא בהכרח נכון. אחרי שנהיתי בעצמי אמא הבנתי שאם אני לא רוצה להעביר את הדפוס הזה הלאה, לא מספיק שאני אנהג אחרת עם בתי בשלל ענינים שונים כמו לינה משפחתית, חינוך קשוב וכו'... אם אני רוצה שהיא תלמד שאמא זה דבר טוב אני קודם כל חייבת לשנות את היחס שלי לאמא שלי, לכבות את התגובה האוטומטית הזאת למשמע קולה בטלפון או צעדיה במדרגות. זה תהליך, אני נמצאת בתוכו. בהצלחה לכם בביקור.@}

[הרגע_הזה*]

מצטרפת לשלל העצות שנכתבו כאן למעלה ורוצה להוסיף עוד משהו קטן:
עכשו את אמא בעצמך, האופן שבו תתייחסי אל הורייך הוא הדגם שבנך הקטן יכיר וילמד לאמץ בעצמו. נסי לזכור זאת כשהורייך אצלך. יום אחד, תהיי גם את באותו המקום.

וחוצמזה, נשמי עמוק, קבלי את עצמך בעצמך והפסיקי לחפש אישור לזכותך להתקיים מאת הורייך. את כבר בן אדם בוגר ועצמאי. קבלי את עצמך וכל המלחמות יעלמו להן.

בהצלחה

[שולה_חתולה*]

_היי גאה בקטנצ'יק, תראי להם את הנוף, ספרי שאת מאושרת, ספרי שהאיש (לומשנה מה, משהו שעושה לך טוב).
אני בטוחה שיש בביתך ובמשפחתך דברים טובים, שאפילו הוריך ידעו להעריך._
משפט מפתח, לדעתי. גם אמי מאוד שונה ממני- בטעם, בחומריות, בערכים, בגישה. פעם הייתי מתעצבנת. ואז פעם אחת, באמצע ויכוח סוער, שאלתי אותה למה ההחלטה/בחירה שלי נראית לה כ"כ שגויה: האם רק בגלל שזה לא מה שהיא הייתה בוחרת? והיא ענתה לי "אני אמא שלך, זה תפקידי לדאוג לך , ואם נראה לי שאת עושה משהו שגוי אני לא יכולה לא להגיב". אז אני נותנת לה להגיב, מודה לה על שאכפת לה מספיק כדי להגיב, ועוברת הלאה. ומראה לה שיש בביתי ובמשפחתי דברים טובים שאפילו היא יכולה להעריך

[עין_הסערה*]

אם אני רוצה שהיא תלמד שאמא זה דבר טוב אני קודם כל חייבת לשנות את היחס שלי לאמא שלי.
חוה, תודה על המשפט הזה. גיריינתי.

[עמל_יה*]

היי זאת אני, ויש לי הצהרה להגיד לעולם-החיים מדהימים
הם היו אצלי אתמול והיה פשוט אחלה
הם כ"כ התלהבו מתינוקי (למרות שהוא לא ממש התלהב מהם) איך שהוא גדל ואיזה מאמי הוא
אמא שלי כל הזמן שחקה איתו על השטיח
נתתי להם כיבודים (אפילו קניתי סוכרזית)
והיה מה זה כייף
היו הערות מהצד אבל פתאום הרגשתי שהם מקשיבים לי, אולי בגלל שנהייתי אמא?
תודה על העצות
ממש תודה

[עמל_יה*]

עוד משהו
זה היה כ"כ טוב שלא הצלחתי להרדם כל הלילה, מהשמחה.

[תמר_איל*]

ממש כיף לשמוע.
החיים, בסופו של דבר, מפתעים אותנו, מהכיוונים הכי פחות צפויים.
שמחה בשמחתך, כן ירבו מפגשים שכאלה.

[בשמת_א*]

איזה יופי לשמוע!

[רוני_בלוני*]

עמליה, כל כך מוכר.
שמחה שהיה בסדר, כנראה שמצב רוחם היה מרומם!