הבנתי למה מעט מניקות

[סלט_פירות*]

הו, ושכחתי לציין שהיא ילדה בששי אחה"צ. רצתה לראות יועצת בבי"ח אבל הן לא עובדות בסופ"ש. פה היה סופ"ש ארוך. אז מי שצריכה עזרה בשבת-ראשון-שני, לא תקבל. בא לי לצרוח!|אוף|

[צ'ילי_ושמן_זית*]

גל הנה אמא אכן היה לי ברור שהקולסטרום יקר מפז אך לא בהכרך נועד למלא תחושות רעב... גם מה בשמת א כתבה, הכל קראתי בספרים ובאינטרנט ועשיתי שיעורי בית מצויינים. העיניין הוא שמה שתפש אותי לא מוכנה זה שהייתי בטוחה שכולם יודעים את כל הדברים-המובנים-מאליהם האלו ואילו אני, אם טרייה שמעולם לא היתה בסביבת תינוקות, צריכה לנבור ולחרוש עם הספרים כדי לקבל קצת בסיס של ידע. מה שגיליתי זה שבמקום ידע (וגם קצת אינטואיציה הייתי אומרת - לא צריך לקרוא בספר שאם תינוק יקבל 30 מ"ל מים או תמ"ל מתוך חור ענק בבת אחת אז אחרי זה הוא לא ירצה לעמול על כפית וחצי קולוסטרום. וגם לא צריך דעת מומחים כדי להבין בתחושה של אם בטוחה שאם את והתינוק בריאים אז גם יש לו את כל מה שהוא צריך בגוף עוד מהרחם והוא לא ימות מרעב או "יתייבש" כמו שאמרו לי בבי"ח כל הזמן, כאילו אנחנו במדבר ולא בחדר ממוזג) בקיצור במקום ידע וקצת האזנה לתחושות והגיון בריאכולם הולכים שולל אחרי פחדים נבובים, אמונות תפלות והכי כואב - שטיפת מוח תעשייתית של חברות התמ"ל ואינטרסנטים אחרים.
מי יקשיב לילדה פותה שאך זה ילדה? מה היא יודעת?

אני רוצה גם להוסיף שבסה"כ הכל לא היה כל כך קשה. כן הוא צרח והתפתל ולא תפס את הפטמה. אבל כל זה היה בכמה ימים ראשונים ובצורה כזו או אחרת גם בכמה שבועות אחרי. זה לא היה כל כך נורא, כי הייתי מוכנה לזה וכי ידעתי שזה בסה"כ נורמלי וכולם עוברות את זה ובטח בילד ראשון. מה שהיה קשה, וזו היתה מטרת הסיפור, הוא ההתמודדות עם הביקורת והתגובות הלא תומכות והתוקפניות בעליל. מה שנראה לי מכל זה ומסיפורים דומים שאני שומעת פה על הדף, זה שזה גם נפוץ בארץ. כל הזמו אמרתי לעצמי שאם הייתי יולדת בארץ אז היה לי את כל העזרה בהנקה שאני צריכה ושכולם היו מעודדות אותי. ואני רואה שזה לא לגמרי כך. חבל. אני עדיין מתלבטת מה לעשות בלידה הבאה...

[בשמת_א*]

אני עדיין מתלבטת מה לעשות בלידה הבאה...
אם תהיי עדיין בתאילנד יכול להיות ששווה לך לבדוק מה קורה בבית היולדות המקומי, בתאית...

[בוחרת_באהבה*]

בשמת תודה על התמיכה קודם כל

אף שידעתי שזה קשה ואינטנסיבי וכואב וכו'

אין לי רצון או יכולת לערוך סטטיסטיקות מדויקות, אני רואה סביבי נשים ומכירה סיפורים רבים של מניקות שמספרות על התחלה קשה.
גם נשים שמניקות ילד שני או שלישי והניקו עד גיל שנתים, מספרות שבשבועות הראשונים יש למידה הדדית של מלאכת ההנקה ויש כאב לפעמים מטריף ממש, מכירה מעט סיפורים קשים של יולדות שכל כך כמהו ורצו ונלחמו להניק והן ממש נשים כמוני וכמוך, ובסוף וויתרו לא הצליחו.
מכירה גם כמה נשים שהלך להן ממש חלק, אחת מהן עברה זירוז, אפידורל וקיסרי חירום והניקה לראשונה רק למחרת! אחרי תמ"ל!

_אני רק רוצה להעיר, ככה בקטן, שזה ממש לא חייב להיות ככה. ההנקה יכולה גם להיות קלה, פשוטה, נעימה וללא כל כאבים.
אם כואב, בדרך כלל סימן שמשהו לא בסדר._
בסיפור שלנו למדתי הרבה על ההנקה לפני והשתדלתי להערך הן מבחינת ידע והן מבחינת נכונות להתמודד,היתה לי תמיכה מסביב,
את המערכת בבית החולים ידעתי איך לנפנף.. היינו בביות מלא ללא תמ"ל אפילו שהוא נולד קטנטן עם פה קטנטן,
פניתי מייד ליועצת הנקה שעזרה לי לשפר את התפיסה( ואח"כ לעוד כמה) והכאבים המשיכו.

בהתחלה באמת חשבתי שמשהו לא בסדר, שאלתי הרבה למה ומה
עברתי ניתוח חירום לאחר לידת בית כך שגם מבחינה רגשית היה לא פשוט וגם לניתוח עצמו ההשפעות שכולנו יודעים
נכנסתי לעומק של בירורים והבנות עם עצמי על משמעויות פנימיות יותר רגשיות ונפשיות של הנושא
בגיל חודשיים יועצת הנקה (טובה) אמרה לי שהתפיסה טובה ו95% מהנשים לא היו חשות כאב,
היא סברה שהכאב יפחת בהדרגה וכך היה, התינוק גם נעשה יונק יותר אפקטיבי ההנקות התקצרו וסביבות גיל 3 חודשים הכאב פחת משמעותית
היום

מה שאני רוצה לומר בעצם זה להזהר מסטטיסטיקות ומדוגמות, אנחנו צריכות לעשות מה שאנחנו יכולות ואנחנו אכן עושות את זה במלוא עוצמתינו
אבל לא הכל תלוי בנו וסיפור ההריון-לידה-הנקה שלי פשוט הראה לי את זה שוב ושוב מלווה בהמון שמחה וכאב

[בוחרת_באהבה*]

ואם להיות פחות דוגמטית ויותר לספר סיפור אישי בעצמי--
אז אחרי הלידה- הניתוח (עם כל המשמעויות הפיזיות והרגשיות שלא כאן המקום) ועם כאבי ההנקה הסיזיפיים
פניתי שוב לספר "לידה פעילה" ולכל הדפים החשובים והיפים פה
וחפשתי בהם את עצמי ולא מצאתי עצה
מה שעלה משם היה- (קצת ציניות, סליחה, חייבת): כולם טועים, החברה המודרנית אשמה , אם רק תעשו כמוני יהיה לכם סבבה
אבל אני גם 'באופן' ולא היה לי סבבה
אני צריכה דרך 'באופנית' להתמודד ממש, לעומק, בפשטות, בדקות עם מה שהחיים האלה מזמנים לי, ברוך ה'
אז הבנתי למה מעט מניקות
ואת דרכי בררתי לי לאט, לבד.

[פלוני_אלמונית*]

סלט פירות תינוקות במשקל לידה גבוה מועדים להיפוגליקמיה, לכן ההוראה להעיר כל 3 שעות לארוחה גם בלילה, רלוונטית ביותר.

[גברת_פלפלת*]

גם נשים שמניקות ילד שני או שלישי והניקו עד גיל שנתים, מספרות שבשבועות הראשונים יש למידה הדדית של מלאכת ההנקה ויש כאב לפעמים מטריף ממש
זה אמיתי? זה לא כמו לרכב על אופניים? חשבתי שחסכתי את זה לפעמים הבאות )-:

[אוד_ליה*]

אצלי בהנקה הראשונה הכל הלך חלק, לא ידעתי מה זה פצע או כאב, התינוק נולד גדול וישר ינק כמו מקצוען (בבית חולים, מייד אחרי הלידה לא רצה להתחבר, רק כשעה אחרי הלידה הצלחתי בכלל להניק אותו...)
הנקתי אותו עד גיל שנה וחודשיים, הייתי בחודש חמישי של ההריון של הקטן.
הקטן נולד בבית, היה עלי ללא ניתוק מרגע הלידה, למעט הוצאת השיליה והמקלחת.
וההנקה כאבה, כמה שכאבה...

לדעתי הגורם העיקרי היה שלא הקפדתי על תפיסה נכונה. הייתי רגילה להניק פעוט, שמתחבר ויודע מה לעשות ואיך. עם הגדול לפני הלידה הכנתי את עצמי, ראיתי סרטוני הדרכה (אסתר גרוניס, הופ הורים, לפחות משהו אחד טוב היה בערוץ הזה P-:) קראתי באינטרנט, ואז כשהוא יצא ידעתי איך לחבר אותו נכון (פטמה מול האף, שיפתח פה גדול ולא כמו בבקבוק פטמה ישר לפה, למשל).
עם הקטן הייתי שאננה כי הרי "אני יודעת להניק"... ואז היה סיוט- פצעים, דימומים, כאבי תופת!
בגלל שאני יודעת שהנקה לא אמורה לכאוב ידעתי לשפר לו תנוחה (לבד, לא נעזרתי ביועצת הנקה)- והבעיה נפתרה. אבל עדיין מעולם לא "זרם" איתו כמו עם הגדול, תמיד היה קצת לא נעים אם ההנקה התארכה. עם הגדול יכולתי להניק שעות ברצף בלי שיכאב טיפה אפילו...
דבר נוסף, שבגלל העייפות לא הקפדתי בלילה (על התפיסה) וזה היה הכי גרוע... אחרי כמה זמן, כשקלטתי איפה הבעיה, הכרחתי את עצמי במשך תקופה ממש לקום בלילה, להתיישב במקום להניק בשכיבה, ולשים לב שהוא תופס טוב. אחרי כמה זמן יכולתי לחזור להניק בשכיבה. אבל גם אז- עם הקפדה קודם על חיבור נכון... אחרת היה ממש לא נעים. כנראה שפיספסתי איתו את הלימוד הזה של ההתחלה, וזה נגרר ככה שגם בגיל שנה הייתי צריכה לפעמים לתקן לו את התפיסה.
חשבתי שאני יודעת להניק, שכחתי שהוא גם צריך ללמוד איך לינוק...

[ורד_לב*]

אוד ליה את כ"כ צודקת.
אני נפגשת לא מעט עם אמהות "מנוסות" שמגלות בעיות רק בשני, שלישי ומעלה...
יש מה ללמוד וגם כל תינוק הוא שונה.
לפעמים יש מבנה פה שמקשה יותר על היניקה, גם זה משהו שכדאי לברר.

[רוני_ושו''ת*]

כי בתי החולים בורים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחותי ילדה שלשום ובגלל שהתינוקת ישנה כל הלילה החליטו שצריך לתת לה מטרנה!!!!!!!!!!!! שהחלב לא מספיק!!!!!!!!!!!!!!!פשוט לא יאומן!
אם מערערים ליולדות את הביטחון בחלב שלהן בשלב כל כך מוקדם, איך יסתדרו אח"כ עם תינוק צורח בבית? (מגזים או מכל סיבה אחרת שהיא???)

[פלוני_אלמונית*]

רוני, בואי נעשה קצת סדר בדברים: בבתי חולים בהחלט יש בורות בנוגע להנקה, וגרוע מזה- החלטות שנובעות מתוך נוחות למערכת. אבל צריך להסתכל על התמונה קצת יותר בגדול- מה משקל הלידה של התינוקת? האם היא עברה לידה קשה? העלתה חום? אולי צהבת?
ביומיים שלושה הראשונים אין חלב- כך שאי אפשר להגיד שאין מספיק. תינוקת שישנה כל הלילה, אחרי היממה הראשונה לאחר הלידה, זו תינוקת שהולכת ונחלשת ואולי גם מתייבשת. בגיל הזה צריכים לינוק סביב לשעון. ברגע שהיא מפספסת יותר מידי ארוחות, עולה הסכנה שלה להעלות חום ולפתח צהבת- ואז הפורמולה כבר כמעט בלתי נמנעת. נכון שלא צריך לתת פורמולה על ההתחלה, אבל בהחלט צריך להעיר אם תינוקות ישנים יותר מידי, ואם התינוק לא מעוניין לינוק- לסחוט קולוסטרום לכפית ולהאכיל.

[רוני_ושו''ת*]

תודה על ההערה החשובה, שוחחתי בינתיים עם לילך רוכל (יועצת הנקה), חלק מהדברים שכתבת אכן נכונים (צהבת) ובכל זאת ה"חלב שלך לא מספיק" הוא משפט שצריך למגר.
עם ובלי קשר:
אני מרגישה שכדי להניק צריך ממש להילחם (במימסד ובציבור) כשבפועל זה הדבר הכי טבעי.
אני מניקה בת שנה וארבעה חודשים ולא מפסיקה לשמוע תגובות כמו: עד מתי? ו"מתי תפסיקי?". היא בת שנה וארבעה חודשים! קטנטונת! למה להפסיק? אני עובדת, היא אוכלת אוכל רגיל וגם יונקת. מה יותר טוב מזה? (הכוונה לאוכל, הייתי מוותרת על העבודה )

[בוחרת_באהבה*]

_יש מה ללמוד וגם כל תינוק הוא שונה.
לפעמים יש מבנה פה שמקשה יותר על היניקה, גם זה משהו שכדאי לברר._

התינוק גם צריך ללמוד מבחינה מוטורית איך לינוק בצורה יעילה, מתעוררת לי בדל של תאוריה שמקשרת למידה מוטורית בכלל ושל הפה בפרט עם בעיות הנקה
האם מישהי יכולה להוסיף בעניין הזה? האם נתקלתם בתינוקות שהתקשו לינוק, או הנקות כואבות שהראו אחר כך קשיי היגוי, אכילה, ריור וכדומה?

[בוחרת_באהבה*]

זה אמיתי? זה לא כמו לרכב על אופניים? חשבתי שחסכתי את זה לפעמים הבאות
אוייייי... סליחה, באתי לחזק ונמצאתי מפחידה.
רק לומר שזה מאוד אישי ומשתנה ותלוי בהרבה גורמים, מובנים ובלתי מובנים, צפויים ובלתי צפויים, מדידים ובלתי מדידים.
זה פתאום ברח לי למקום שלא רציתי, כן הנקה זה כל כך פשוט וטבעי- הרגשתי את זה מאיר מבפנים גם כשזה היה קשה מבחוץ

[אוד_ליה*]

בוחרת באהבה- אצלי דווקא הפוך- הגדול שינק "טוב" דיבר מאוחר, הקטן שהכאיב בהנקה בגיל חצי שנה כבר הרכיב משפטים בני 2 מילים...

[אוד_ליה*]

התכוונתי שנה וחצי, כמובן...

[אום_אל_קיצקיצ*]

האם מישהי יכולה להוסיף בעניין הזה? האם נתקלתם בתינוקות שהתקשו לינוק, או הנקות כואבות שהראו אחר כך קשיי היגוי, אכילה, ריור וכדומה?
אני לא יודעת אבל אני יודעת שבמרפאת ההנקה באודים עובדת קלינאית תקשורת אז נשמע סביר שזה קשור.

[אמא_ללי*]

תינוקת שישנה כל הלילה, אחרי היממה הראשונה לאחר הלידה, זו תינוקת שהולכת ונחלשת ואולי גם מתייבשת. בגיל הזה צריכים לינוק סביב לשעון.
אני לא אשת מקצוע אבל יצא לי לקרוא הרבה דברים בדיוק הפוכים מזה. למיטב ידיעתי ביום יומיים הראשונים אחרי הלידה ממש לא בהכרח יונקים הרבה, והקולוסטרום הוא כל כך מרוכז שמספיקות גם כמויות מזעריות. בכורתי ישנה חלק ניכר מהיממה שאחרי הלידה והיתה יונקת מצטיינת מהרגע הראשון, ובמהלך השעות האלה ראתה אותה יועצת הנקה שלא ציינה שום בעיה בשינה הארוכה.... אחרי שמגיע החלב זה סיפור אחר.


האם מישהי יכולה להוסיף בעניין הזה? האם נתקלתם בתינוקות שהתקשו לינוק, או הנקות כואבות שהראו אחר כך קשיי היגוי, אכילה, ריור וכדומה?
חמותי קלינאית תקשורת, זכור לי שהיא חזרה פעם מכנס מקצועי וסיפרה לי שהם שמעו הרצאה על החיוניות של הנקה להתפתחות תקינה של הלסת ושל כל מיני שרירים שמשמשים לדיבור בהמשך. אני מניחה שההבדלים הם כאלה שאפשר לאתר אותם רק במחקר על אוכלוסיה גדולה עם בידוד של משתנים אחרים, מידע על תינוק אחד (גם אם הוא בכיוון הזה) הוא אנקדוטלי...

[סלט_פירות*]

ביום יומיים הראשונים אחרי הלידה ממש לא בהכרח יונקים הרבה.
תינוקות נולדים עם המון מאגרי נוזלים ואין צורך להאכיל ביותר ממה שיש - קולוסטרום. זה נורמלי לאבד 10% מהמשקל אחרי הלידה, כל עוד משקל הלידה הושג תוך שבועיים.
הפחדות על התייבשות כל כך מעט זמן לאחר הלידה, מובילות למתן תמ"ל ומורידות את הסיכויים להצלחת ההנקה.

[אמא_ללי*]

השבוע פתאום היה לי רגע של תובנה, שבו הבנתי למה מעט מניקות. (זאת הסיבה שנכנסתי לדף מלכתחילה).

כי ההתחלה היא ממש לא כיפית. הגודש, הטפטופים, הפדים בחזייה, ההנקות הארוכות והצפופות, הסרבול, ההבטחות שתינוקות תמ"ל ישנים יותר בלילה. וכל זה כשאת אחרי לידה. ואם בכל מקרה את חוזרת לעבוד אחרי 3-4 חודשים, ולא רואה את עצמך שואבת... אז זה יכול להיתפס כסרבול מיותר.
מי שהיתה חשופה לתינוקות שינקו לאורך זמן, או מי שמגיעה עם הרבה ידע ונכונות לבסס הנקה ולהמשיך גם אם ההתחלה קשה, תגיע לשלבים המענגים באמת, ומשם אין דרך חזרה . אבל נדמה לי שאם אין את הנחישות הפנימית, ואין סביבה מניקה (ובהקשר הזה לא מספיקה תמיכה עקרונית בהנקה, מן הפה לחוץ, כמו שרואים בהרבה מקומות), אז יש עולם שלם וקסום שפשוט לא נחשפים אליו במעגלים רבים.
נורא קשה להסביר במלים למישהי שלא ראתה בעיניה את עוצמת התחושה והעונג של תינוקת שמתגלגלת מצחוק עם הציצי בפה בגלל שמדגדגים אותה, או שמלטפת אותך תוך כדי הנקה, או שזוחלת לכיוונך מקצה החדר עם המבט הממוקד והנהמה הספציפית של ציצי עכשיו... וכשזה מרגיש כמו הקרבה או ויתור על עצמך, ומסביב רק מספרים לך שאצלנו אף אחד לא ינק וכולם יצאו בסדר, אז מאיפה מוצאים את הכוח להמשיך?

[פלוני_אלמונית*]

חמותי קלינאית תקשורת, זכור לי שהיא חזרה פעם מכנס מקצועי וסיפרה לי שהם שמעו הרצאה על החיוניות של הנקה להתפתחות תקינה של הלסת ושל כל מיני שרירים שמשמשים לדיבור בהמשך. אני מניחה שההבדלים הם כאלה שאפשר לאתר אותם רק במחקר על אוכלוסיה גדולה עם בידוד של משתנים אחרים, מידע על תינוק אחד (גם אם הוא בכיוון הזה) הוא אנקדוטלי...

אין קשר בין הלסת לדיבור. הדיבור בא מהמוח, ממרכזי השפה. גם פעוט שמדבר בצורה משובשת פיזית יש לו שפה. אפילו חירשים שלא מדברים בעזרת הקול אלא בעזרת התנועות יש להם שפה.

[רסיסים_של_אור*]

אין קשר בין הלסת לדיבור.
זה לא נכון. הרי הלסת משמשת כאביזר המכני שממש את פקודות הדיבור מהמח, באותו אופן לאף, לשפתיים, לחך, לענבל ולגרון יש חשיבות ביכולת להפיק דיבור ! אולי אין קשר בין הלסת לשפה, שהיא זו שמגיעה מהמוח אבל הדיבור, היכולת המוטורית הזו נשענת על האיברים השונים.

וחוצמזה, אמא ללי חותמת על כל מה שכתבת, מרגיש לי שהצלחת לתמצת בדיוק רב את כל הסוגיה

[בשמת_א*]

האם נתקלתם בתינוקות שהתקשו לינוק, או הנקות כואבות שהראו אחר כך קשיי היגוי, אכילה, ריור וכדומה?
לשון קשורה.

[סוף_מעגל*]

אמא ללי חותמת על כל מה שכתבת, מרגיש לי שהצלחת לתמצת בדיוק רב את כל הסוגיה
ובפרט
ומשם אין דרך חזרה

[סלט_פירות*]

ומשם אין דרך חזרה
לגמרי.
גם כשעושים את זה שוב ושוב ההתחלה היא ממש לא כיפית אבל שווה את כל הרגעים הקטנים האלה שציינת.

חזרתי לעבוד לאחרונה, למשרה חלקית ביותר. המטפלת של הקטנה היא אירנית, וסיפרה שהכריחו אותה להניק עד גיל שנתיים כי ככה זה שם. היא הרגישה שאחרי 8-9 חדשים זה מספיק. ולמרות שעשתה את זה,היא לא מבינה למה פעוט צריך לינוק.

[בוחרת_באהבה*]

וסיפרה שהכריחו אותה להניק עד גיל שנתיים כי ככה זה שם.
מעניין, מי הכריח?
עצוב (גם לאישה, גם לחברה, גם לתינוק שהניקה אותו אם לא שמחה)

שמעתי הרבה על נשים בחברות מסורתיות שרוצות להיות 'מודרניות' והמשמעות המיידית היא וויתור על הנקה ולידה,
כך המטפלת הנפאלית של סבתי וכך נשים רבות בסין שבוחרות קיסרי אלקטיבי ולא מניקות,
הן מתקשות להאמין שאנו המערביות עושות זאת מבחירה ושמחה, זה נראה להן פרימיטיבי, מתאים לכפר...

הרי חלק גדול מהמגמה הנוכחית בארץ של לא להניק היא דור שני לחברות מסורתיות פה שהניקו וויתרו על התפתחות אישית וכו'
אני לעומת זאת, שכל כך מאמינה בהנקה, דור שני לחברה אירופאית מודרנית-
אותי הניקו עד גיל 3 חודשים וגם אז כל 3 שעות ובין לבין נתנו בקבוקים אם צרחתי מרעב,

חלוקה קצת פשטנית אבל אני בהחלט רואה את הנטיה

[תמי_גלילי*]

_מבקשת לבדוק טוב עובדות לפני שכותבים.
הקשר ש"נמצא" בין אוטיזם לחיסונים הופרך והתברר שמלכתחילה כנראה לא ממש היה קיים._
לא מדובר ב"עובדות". הקשר לא "הופרך". מה שכן, אין לו עדיין ראיות מספיקות. (וזה אחד הדברים שהורים של ילדים אוטיסטיים נלחמים למענו - תקציב למחקרים איכותיים שיבדקו את הקשר).
אם העלית במחקרך "רק מחקר אחד", פשוט לא חקרת מספיק. אני מניחה שאת מתייחסת למחקר של ד"ר ווייקפילד לגבי ה-MMR, שאין לו שום קשר לטענה לגבי הקשר בין התמירוסל בחיסונים ואוטיזם (ב-MMR אין תמירוסל. מדובר בשתי טענות שונות, מה שהרבה אנשים לא מבינים).

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

חלוקה קצת פשטנית אבל אני בהחלט רואה את הנטיה

אפשר לאמר שאלה שבוחרות היום להיות עם הילדים בבית אבל לא מתוך חולשה או תלות, אלא מתוך בחירה אמיתית-
הן פוסט פוסט מודרניות.
יש לי חבר טוב שבן זוגו- פסיכולוג.
פעם דיברתי איתו (עם הבן זוג) על ההישארות בבית עם ילדים רכים, הוא בא לי עם הטיעון הזה, שאמא שלו נשארה בבית בשביל לגדל אותו ואת אחיו והוא לא אוהב את זה בכלל...
מעבר לזה הוא חושב שחלק מהביטחון של הילד נבנה מכך שהוריו הולכים לעבוד, מתפרנסים ועצמאיים.
לא הגעתי איתו לעומק הדברים כי הדיבור שלו היה מתנשא וחסר סבלנות.

[בוחרת_באהבה*]

פוסט פוסט מודרניות.
אהבתי!

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

האם מישהי יכולה להוסיף בעניין הזה? האם נתקלתם בתינוקות שהתקשו לינוק, או הנקות כואבות שהראו אחר כך קשיי היגוי, אכילה, ריור וכדומה?
אני ינקתי טוב מאוד עד שהפסקתי מעצמי בגיל שנה.
אני סובלת מבעיות לסת (open bite) ורק לפני שנתיים סוף סוף מצאתי רופאה אלטנטיבית שישר מהמשפט הראשון שלי אבחנה את הבעייה- רק משמיעה!- יש לי 'בליעה תינוקית' כלומר אני 'יונקת' כשאני בולעת ומעולם לא פיתחתי בליעה 'בוגרת' (קורה בערך בגיל שנה) ולכן הלשון דוחפת את השיניים ולאט לאט הלסת העליונה התרחקה מהתחתונה במשך השנים.
ואז, בשבוע שעבר, פתאום אמא שלי מספרת לי שאמנם ינקתי טוב אבל שהשמעתי רעשים נורא מוזרים ביניקה והתברר שאני שואפת אוויר עם היניקה (איך זה שלא היו לי בעיות עיכול אין לי מושג). כולם היו מעירים לה שמשהו לא בסדר ואין ואקום אבל אני הלכתי והשמנתי וגדלתי אז היא לא הייתה מודאגת. היא טוענת שהציצים שלה פשוט 'משפריצים' חלב אז לא הייתי צריכה לעבוד יותר מידיי קשה על שאיבה.
בכל מקרה- אני אתפלא אם אין קשר בין שני הדברים (הלסת והיניקה המוזרה). מה אתן חושבות?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

יש לי 'בליעה תינוקית' כלומר אני 'יונקת' כשאני בולעת ומעולם לא פיתחתי בליעה 'בוגרת'
אני לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך, אבל נדמה לי שגם לי יש בליעה של יניקה.

ולכן הלשון דוחפת את השיניים ולאט לאט הלסת העליונה התרחקה מהתחתונה במשך השנים.
מה זה אומר? מה זאת אומרת התרחקה? לאן התרחקה? מה ההשלכות של זה?

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

הי נקודות!
מסתבר שרוב האנשים בולעים עם לשון נחה על קרקעית הפה ועם פה סגור. תינוקות (ואני) בולעים עם פה פתוח, רווח בין השיניים העליונות לתחתונות ולשון שלוחה קדימה. ככה הרי יונקים (-:

ההשלכות הן שיש לי "נגיסה פתוחה", כלומר השיניים העליונות הקדמיות (הניבים והחותכות) לא נוגעות בתחתונות (7 מ"מ רווח!)
סבלתי גם מכאבים בעיקר בגיל ההתבגרות אבל זה עבר, במיוחד לאחר הביקור אצל ד"ר פיזנטי המדהימה שהסבירה לי איך "לנוח" עם הלשון, איך בולעים, נתנה לי תרגילי דיבור ובכלל איבחנה את הבעייה בפעם הראשונה (אחרי ששנים הדפתי כירורגים-פה-ולסת מלעשות לי ניתוח קשה ומיותר שלאחריו אולי יפגשו שיניי אבל "יתכן ותצטרכי להסתובב עם משככי כאבים" !)
בסה"כ זה בעיקר פגם אסטתי (במיוחד כשאני אוכלת [-: ) ובד"כ אף אחד לא שם לב בכלל.
אבל בתחרויות "מי שותה הכי מהר" בתנועה הייתי תמיד זוכה מקום ראשון! פשוט יונקת בקבוק שלם ברגע בלי לעצור לנשום (-:

[בשמת_א*]

שהשמעתי רעשים נורא מוזרים ביניקה והתברר שאני שואפת אוויר עם היניקה
זו יניקה לא תקינה.
תגידי, בדקו לך פעם לשון קשורה או דברים דומים?

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

לא בדקו... למרות שמאז שאני זוכרת יכולתי להגיע עם הלשון עד האף D-: אז היא מאוד גמישה
בכל מקרה ינקתי טוב ולאמא לא כאב והיא המשיכה אח"כ להניק את האחים שלי

[בשמת_א*]

למרות שמאז שאני זוכרת יכולתי להגיע עם הלשון עד האף
אז בטח לא לשון קשורה D-:
המממ. מעניין אם כן.

[צ'ילי_ושמן_זית*]

• שמעתי הרבה על נשים בחברות מסורתיות שרוצות להיות 'מודרניות' והמשמעות המיידית היא וויתור על הנקה ולידה,

כך המטפלת הנפאלית של סבתי וכך נשים רבות בסין שבוחרות קיסרי אלקטיבי ולא מניקות,
הן מתקשות להאמין שאנו המערביות עושות זאת מבחירה ושמחה, זה נראה להן פרימיטיבי, מתאים לכפר...*

אגב אני מוסיפה מהצד האזיאתי שאכן המעבר המחריד הזה מחברה מסורתית לחברה מודרנית מתבטא לעיתים כה קרובות בקיסרים אלקטיבים ובקבוקי תמ"ל שממש עצוב. דור לפנינו כולן ילדו כאן בבית פשוט לא היו בתי חולים ובכל כפר הייתה איזה דודה שמכירה את המלאכה. ועכשיו כמעט כולן עומדות בתור לקיסרי. מפחיד.
_
וגם מסביר משהו מדוע נגררתי לקיסרי כל כך בקלות ולמה נאלצתי לעמוד כסכר לפני צבא התמ"ל
מפחיד מאוד

[כינור_לשירייך*]

טוב, אז גם אני מנסה לנסח לעצמי תובנה למה כה רבות הנשים ששואפות להנקה מלאה ובדרך משהו משתבש (אם למישהו יש נתונים מספריים עבורי על אחוזי הנשים שרוצות להיניק ולא מצליחות - אשמח לתשובה בדף מחקרים על הנקה ).
יש כאן עניין של מציאות שיוצרת שפה, ושפה שיוצרת מציאות.
גידול תינוק הוא פרוייקט רצוף ספקות וקשיים.
בגידול תינוק ההנקה תופסת מקום מרכזי, כמעט ולא משאירה מקום לשום נושא אחר.
ברגע שיש תחליף זמין להנקה - פתאום מצטייר שהפרוייקט הרצוף ספקות וקשיים הוא לא עצם הגידול, אלא פרוייקט ההנקה.
כשמקץ משבר סוחט כוחות בוחרים לתת תמ"ל - הרבה פעמים רואים הקלה מידית. גם אצל האם וגם אצל התינוק. הצרות שיהיו מכאן והלאה כבר לא ייחשבו ל'קשיי תמ"ל' אלא ל'קשיים בגידול תינוק'. חלק מהחבילה ואין מה לעשות. אבל הקשיים שהיו קודם לכן לא היו חלק מהחבילה של גידול תינוק! הם היו 'קשיים בהנקה'.
כשיש קושי שמצטייר כתולדת בחירה - כשתינוק סובל והפתרון לסבל נראה בהישג יד - מי ה אמא שאוהבת יותר שלא תבחר באלטרנטיבה נטולת הקשיים?
כשהבנתי את זה - הבנתי שצריך לשנות את השפה. גם האמירות הכי מעודדות הנקה - יכול להיות להן חלק בדיכוי ההנקה מעצם זה שהן מפרידות בין 'התינוק' לבין 'ההנקה'. מציירות אותם כשני נושאים נפרדים שכל אחד מהם דורש תשומת לב לעצמו. מכאן קצרה הדרך לוותר על הפחות חשוב מביניהם (ההנקה פחות חשובה מהתינוק, זה מוסכם על כולם, נכון?) לטובת זה שאי-אפשר לוותר עליו. גידול תינוק הוא אתגר גדול מכדי להתמודד עם עוד אתגר בו-בזמן! זה כשאלו שני אתגרים נפרדים. צריך לעבור לשפה שבה אתגר ההנקה היא חלק בלתי נפרד מאתגר גידול התינוק.
בשורות הבאות - משפטים שגורים שאני עצמי נהגתי להשמיע בהקשרים שונים, ולצדם הצעות לתיקון השפה:
משפט: "אני לא בטוחה אם הוא באמת רעב, אבל שיהיה עליי. טוב גם בשבילו וגם בשביל ההנקה" - תיקון: "אני לא בטוחה אם הוא באמת רעב, אבל שיהיה עליי. יש לו בזה רווח גם מבחינה רגשית והתפתחותית, וגם מבחינת ייצור החלב שלי". אלו שני רווחים שלו, לא רווח אחד לו ורווח אחד להנקה.
משפט: "התינוק כבר הגיע למצב נואש, ימים שלמים בלי הרטבות וירידה במשקל. היא הבינה שלפני שהיא דואגת להצלחת ההנקה היא צריכה לדאוג לתינוק" - תיקון: "התינוק כבר הגיע למצב נואש, ימים שלמים בלי הרטבות וירידה במשקל. היא הבינה שהנזק המידי לבריאותו מחוסר תזונה חמור מהנזק שעלול להיגרם לו אם יקבל תחליף חלב". הוויתור על ההנקה הוא נזק לתינוק, גם אם נדחה מפני נזק חמור יותר.
משפט: "התינוק מתוק וחייכן. גם ההנקה הולכת טוב" - תיקון: "התינוק מתוק, חייכן, וגם יונק היטב".
מקובל?

[מרפסת_ולימונדה*]

כינור, אהבתי מאוד את הגישה ואת ההצעות המעשיות לאמירות חלופיות.

בעיקר, עזר לי באופן אישי לזכור שההנקה, כלומר היניקה, היא של התינוק, הרבה יותר משל האם.
ההנחה הבסיסית שלי (ורק אלוהים יודעת מאיפה ההנחה הזו באה, אבל בדיעבד היא מועילה מאוד) שתהליך ייצור החלב של גופי הוא מעין תשתית כזאת, שברור שהיא עובדת, מאליה, בלי התכוונות שלי, כמו שתהליך ייצור הרוק וויסות חום הגוף ועוד מיליון תהליכים שהגוף שלי עושה מאליו.
ה"עבודה" היא היניקה, ואת זה התינוק עושה, ויש כאן גם אינסטינקט אבל גם הרבה למידה, וכאן התפקיד שלי לעזור וללמד ולהדריך.

כלומר, גם כשהיו קשיים, הקפדתי לומר לעצמי ש"קצת קשה לתינוקת שלי לתפוס נכון, אני צריכה לעזור לה וללמד אותה, כדי שיהיה לה קל יותר לינוק וכדי שתייצר ביקוש גדול יותר שיגרום לשד לייצר יותר חלב", ומכאן שאם אני לא יודעת איך ללמד אותה ברור שאבקש עזרה מ"מורה מוסמכת" (יועצת הנקה), ללא רגשי נחיתות או אשמה או כשלון...


אני לא בטוחה אם הוא באמת רעב, אבל שיהיה עליי. יש לו בזה רווח גם מבחינה רגשית והתפתחותית, וגם מבחינת ייצור החלב שלי. תיקונונצ'יק: ייצור החלב בשבילו (כאמור, אני רק התשתית שלו...)
התינוק מתוק, חייכן, וגם יונק היטב. -- בדיוק!

תודה על דברייך.

[ניקי_ניים*]

מעט מניקות כי החיים לא קלים.
קשה לתת כל הזמן ולסבול את הכאב החד בכל הגוף בפרט באיזורים הרגישים והסכין שאת חשה בפטמות.
קשה לקום ולהאכיל כשאת עצמך ללא שינה ומטפלת בעוד ילדים.

צריך לרצות את זה מאוד ולעבוד על האופי

אלא תהליכים שמטע אנשים היום רוצים או מסוגלים לעבור. אנשים מחפשים שיהיה להם קל ונוח. ואני לא מאשימה אותם ולא שופטת.

הנקתי את תלתן עד גיל שנה ועשרה חודשים בכיף והנאה אך ההתחלה היתה קשה וכואבת פיזית ונפשית.

[ניקי_ניים*]

היולדת מקבלת תגובות בנוסח "אין לך חלב"

למה להגיד את זה????!!!!!

זה משפט רע שקרי אלים ודורך! זה כמו "את לא יכולה להיות אימא טובה, אין לך את זה

בהתחלה לא אמור להיות הרבה חלב אלא רק כמה טיפות וזה בסדר! גמור!
אחר כך מגיע הגודש.אוהו! הגודש!

יש אחיות ובנות משפחה פשוט חצופות וקרות לב

[מה_תגידו*]

גם אני מזדהה עם הקושי בהנקה. כשהנקתי את הגדול לא הבנתי איך נשים לא מוותרות, אפילו לי עם כח רצון של ברזל היו הרהורי כפירה (כן עם יועצת הנקה ברקע ובכי שלי כל הנקה, נראה לי שהצרחות שלי עשו לו טראומה בעצמן..). לא האמנתי שנשים עוברות את הסיוט הזה וממשיכות להניק. עכשיו אני מניקה ילד שלישי, אבל זה ממש לא פשוט, אני חולמת על קצת אויר ולא מצליחה עם ההנקה.
באופניות אהובות, העולם מורכב.. אין טובים ורעים , חכמים וטיפשים. יש פרמטרים של קושי, יכולת, ואפיקים שונים של נתינה.

[אילה_בשדה_הדגן*]

את ממש צודקת-להניק זה קושי. קושי אוביקטיבי.
בכלל, להביא ילד ולגדל אותו בחברה שבה אנו חיות- זה לא פיקניק.
(אני חושבת שגם בתרביות אחרות,אבל בואו לא נכנס לזה,מה עושות הצידים והלקטות ואלו שבכפר החקלאי והבבונים)
אבל הילד הזה נולד ועכשיו יש לו צרכים שצריך לספק.
את כל הדיון האם זה הזמן המתאים עבורי להיות ספקית צרכים במשרה מלאה ,כבר עשינו.

לגדל ילד זה לא קל.זה תובע מכל הורה דרישה חסרת תקדים .וגם עם כל ילד נוסף שנולד למשפחה יש את העינין של לטפל בעוד אחים גדולים, אם כי לא בוגרים.
והעינין בעיני, הוא שכשאמא נותנת בקבוק, שזה כל מטפלת /סבא וכ' יכול לעשות , אז מילא.
אבל בשביל להניק אישה צריכה להתמודד עם עצמה.
עם כל הנושאים שקשורים בה.

בצורך שלה למנוחה,
למזון איכותי,
למגע (עיסוי וחיבוק) ותנועה(הליכה לבד של חצי שעה מדי יום-סתם זורקת רעיונות)
ובעיקר לתמיכה בכל דרך שהיא בוחרת.תמיכה מהבן זוג, תמיכה מהמשפחה והחברות.
ולדעת להיות אסרטיבית ,כי אחרת , 'נו אז מה שוב היא מתעצבנת'.
ולתת תשובה ברורה או לדעת להתעלם מהנשמות הטובות.
ולהודות על הדברים הטובים ולראות איך התינוק גדל ומתפתח ולא לשכוח להודות לעצמך.

אבל זה בסדר,ישנם אפיקים שונים.
לא שאני מבינה בזה הרבה, אבל עושה לי רושם שאין דרך קיצור.בסופו של דבר כל אחד צריך להתמודד עם מה שהוא צריך להתמודד.

[ניבה_שקד*]

לא רוצה שייהרס לה הציצי (!!!!!!!).

דווקא הפוך - הנקה מחזירה את הציצים לגיל 18. (טוב, תלוי בתנוחת ההנקה, כמובן...)

[מנטרה*]

השאלה היא מה קורה אחרי שמפסיקים? מה נשאר מהם?
(אני עדיין לא שם, אבל יכולה להתחיל לנחש...)

[בשמת_א*]

השאלה היא מה קורה אחרי שמפסיקים? מה נשאר מהם?
מה שמשפיע על השדיים הוא ההריון.
לפעמים אחרי הנקה יש איזה מרווח זמן בין ההתרוקנות מהחלב עד שהשד ממלא מחדש את השומן שלו, אז יש נשים שמתארות את השלב הזה כ"שקיות שוקו ריקות" P-: אבל זה שלב שעובר.
כל השאר - גנטיקה.

[אסנת*]

אוי, חוסר הביטחון שהצליחו לטעת בנו )-:

קראתי עכשיו באיזה פורום - אישה מתייעצת אם היא צריכה לעבור לתמ"ל, כי החלב שלה לא מספיק לתינוקת, ולכן היא יונקת לעתים ממש קרובות, ולכן היא עלתה במשקל יותר מדי, אז כנראה שעדיף לה תמ"ל...

[תמרוש_רוש]

החלב שלה לא מספיק לתינוקת... ולכן היא עלתה במשקל יותר מדי

היגיון צרוף...

[אסנת*]

היגיון צרוף...
יש מי שרוצה שזו תהיה הסקת המסקנות שלנו.
לא משנה איזה נתון חורג מהנורמה, תמיד המסקנה תהיה שצריך תמ"ל.

[מניקה*]

לפעמים אחרי הנקה יש איזה מרווח זמן בין ההתרוקנות מהחלב עד שהשד ממלא מחדש את השומן שלו, אז יש נשים שמתארות את השלב הזה כ"שקיות שוקו ריקות" tongue אבל זה שלב שעובר.
עובר? עברו שנתיים וחצי מאז סיום ההנקה האחרונה שלי ובפעם הקודמת היו לי שקיות שוקו ריקות שלוש שנים.. זה לא עובר. זה לנצח או עד ההריון הבא. זה נכון שזה לא ההנקה אלא ההריון, גם נשים שלא מניקות חוות צניחה והתרוקנות, אבל זה לא עובר.

[דרם*]

זה לא עובר
גם מהניסיון שלי זה לא עובר (לא יודעת ממה זה, אבל עובר זה לא)

[שקטה*]

לי דוקא עבר: כבר לא מרוקן, אבל מצד שני גם לא התרומם למעלה.