הבלוג של חמומה

אתן טובות אלי, תודה @}
כבר שבועיים אני מסתובבת עם הרצון למשו עם קוקוס, אז המון תודה. (יש לי שקית עאאנקית ואפילו פחית של קרם קוקוס)
ברוכות תהיו, חברותי הוירטואליות. @}
לילה טוב.

שליחה על ידי א* » 29 דצמבר 2007, 23:11

מהו אותו קוקוס שיוצאות ממנו שערות,
אצלנו לשערות שיוצאות מהקוקס/קוקו קוראים "בן גוריונים"

וזה גם כשר לפסח אולי לזה התכוונתי

אז מה בסופו של דבר אני יודעת על עצמי? (אבל באמת, בלי להוריד ובלי להעלות)
אני יודעת שביטוי מלא של עצמי דורש ממני מאמץ גדול. יש הרבה מקומות שאין לאנשים מושג מי אני באמת.
אנשים שמכירים את היצירתיות שבי, הם האנשים שמכירים אותי קצת יותר. אבל רק קצת יותר...
אני הולכת לאיבוד במקום שקובע לי כללי התנהגות. אני קובעת לעצמי את הכללים - מחפשת תמיד בתוך הגבולות איפה אפשר לפרוץ.
במקום שלא מאפשר אינדיוידואליות, אני אהיה פסיבית לגמרי. (משותקת)
אני איומה בסמול טוק.
אני יותר צופה מפועלת.
אני לא חברותית, אבל יש בי הרבה אהבה.
אני לא יודעת טוב לשקר, וצדק מאוד חשוב לי.
חשובה לי הצלחה
כסף לא כ"כ חשוב לי. חשוב לי לעבוד מכל הלב.
אני מהירה, חסרת סבלנות, תוקפנית לעתים, צוחקת על עצמי, וגם לפעמים על אחרים, ומשתמשת במוסיקה כמו במורפיום.

אני לא חברותית, אבל יש בי הרבה אהבה.
אם הייתי מרוקאית, הייתי אומרת לך חחחחחאעךך, בליווי תנועת יד (-:
מה לא חברותית מה? @}

מה לא חברותית מה? ממש...
חוץ מהמהירה כמעט הכל הייתי יכולה לכתוב על עצמי .
(רציתי לכתוב גם שאני לא תוקפנית,אבל עצרתי...לפעמים גם אם אני לא תוקפנית יש בי איזו אגרסיביות שהייתי שמחה לעדן)

_אם הייתי מרוקאית, הייתי אומרת לך חחחחחאעךך, בליווי תנועת יד
מה לא חברותית מה?_

אני מרוקאית אז חחחחחאעךך ...
יש הבדל בין להרגיש בתוכך פנימה לא משהו בחברה, אולי לא לרצות להיות חלק ממשהו חברתי או חברה - לבין מה שקורה בחוץ. את חברותית לאללה, יא אוחתי.

קראתי את רשימת מעלותייך והחלטתי להציע לך חברות

קראתי את רשימת מעלותייך והחלטתי להציע לך חברות
אני קראתי את רשימת מגרעותייך והחלטתי להציע לך נישואין (-:

ותודה לג'ינג'ית שתרמה חחחחחאעךך מקורי וחסכה ממני את הפאדיחה (-:

שליחה על ידי לב* » 03 ינואר 2008, 10:56

אומרים שהאדם הוא יצור חברותי - הוא זקוק לחברה, ולכן על מנת שיהיה איזון החברה מורכבת ממגוון רב של טיפוסים.
לאדם יש נטייה למדוד/להעריך/להתרשם מדברים לפי מה שנראה כלפי חוץ (נטייה השרדותית נחוצה).
יש הנחה שמי שאלוף בסמול טוק, מי שמספר הכי טוב בדיחות, מי שמדבר בקול בטוח יותר, מי שנחמד יותר, מחייך/צוחק יותר, מי שמדבר יותר - הוא חברותי יותר. (לדעתי, לא בהכרח נעים יותר או מעניין יותר או אמיתי יותר להיות בחברתו.)
יש חברותיות שמתבטאת על פי הכללים של חברה או תרבות מסויימת ויש חברותיות פנימית שמחפשת קשר של חיבור, קשר של הקשבה, הערכה, האהבה, קשר הדדי.
וכאן, כמו בהרבה תחומים יש קונפליקט P-:

)':
אם לא הבנתם, אז הבכי הוא מתוך אושר והתרגשות.

בלומיל'ה - תקחי בחשבון שאני עוד עלולה לענות על ההצעה בחיוב...

רסיסים - זה נשמע נורא קיטשי, אבל הצעתך מתקבלת בשמחה.

ציף - את דוגמא חיה למושג חברותיות, ואני בטוחה שאת בדיוק ככה גם בעולם האמיתי, אי שם מחוץ למחשב.

ג'ינ ג'ית - זה היה כל כך חחחחחאעךך עוצמתי, שאני בטוחה שהגרון שלך עכשיו צלול, וקולך ערב. ותודה על הפרגון.

לב - יש חברותיות שמתבטאת על פי הכללים של חברה או תרבות מסויימת ויש חברותיות פנימית שמחפשת קשר של חיבור, קשר של הקשבה, הערכה, האהבה, קשר הדדי.
זה נושא שהייתי שמחה לפתח. הקונפליקט הזה בין חברות באותה תרבות לעומת חברות שהיא רב תרבותית כי היא קשורה לקשר - אלה בד"כ החברויות שאני נמצאת בהם.
ולמה כ"כ קשה לי לשלב בין שני הסוגים?

שליחה על ידי לב* » 03 ינואר 2008, 20:41

ולמה כ"כ קשה לי לשלב בין שני הסוגים?
על פי נקודת המבט שלי, על חיי, ועל אלה שקרובים אלי, ובכלל בעקבות תובנות מקריאה וסרטים שונים -
הסיבה לדעתי נובעת בכל אותם יצרים ותכונות, של ביקורתיות, שיפוטיות, אגוצנטריות, קנאה, חוסר סובלנות, דעות קדומות, בורות, וכ'ו שקיימים בנו במידה מסויימת כלפי עצמנו וכלפי אחרים..
לכולם קשה, כל אחד בדרכו, להתמודד עם הקונפליקט - מה שמעסיק ומפרנס הרבה פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מטפלים רוחניים, סופרים, משוררים, אומנים וכדומה..
אני כל הזמן לומדת,
טועה, תוהה, תועה,
מתקנת, מנסה להיות מודעת יותר...
מוצאת אהבה בעיקר בקשר עם בן זוגי וילדיי@}

שליחה על ידי לב* » 03 ינואר 2008, 20:55

ועוד משהו - הקונפליקט קיים גם בתוך אותה חברה עצמה עם אותה התרבות.

מוצאת אהבה בעיקר בקשר עם בן זוגי וילדיי וזה באמת מספיק? @}

ועוד משהו - _הקונפליקט קיים גם בתוך אותה חברה עצמה עם אותה התרבות
אשמח אם תוכלי יותר להרחיב למה התכוונת.

שליחה על ידי לב* » 05 ינואר 2008, 02:31

מוצאת אהבה בעיקר בקשר עם בן זוגי וילדיי וזה באמת מספיק?
(כתבתי בעיקר לא רק)
אהבה נותנת כוח - וודאי שהייתי שמחה לכמה שיותר (-:
בעקבות הקונפליקט - או שלא מתפתחת אהבה או שהיא חד צדדית או שהיא לא מחזיקה לאורך זמן,
אם הקשר מבוסס על סימפטיה, עניין, כנות מסויימת, אינטרס משותף..- הקשר יימשך.

הקונפליקט קיים גם בתוך אותה חברה עצמה עם אותה התרבות
לדעתי להיות בקשר זה מצב מסובך ומורכב. הרי גם לאנשים, אשר משתייכים לאותה תרבות ושבסך הכל יש להם הרבה מן המשותף עם אחרים, קשה להם להיות בקשר חברי. .

<יש לי תחושה שאולי לא הבנתי את השאלה הכללית שלך.>

הבנתי אותך לב,
פשוט ניסיתי להבין איזה סיבוך שלי : לא תמיד מסתדרת עם אנשים מהתרבות שלי, ואפילו לרוב מתחברת דווקא עם כאלה שהם לא מהתרבות שלי.

שליחה על ידי לב* » 06 ינואר 2008, 14:41

דיברת על קושי _...לשלב בין שני הסוגים?
והרי זה לא תלוי רק בך אלא גם במי שנמצא בחברתך (עד כמה הוא מודע למגרעותיו, עד כמה הוא סובלני, אמפטי ומכיל).

לרוב מתחברת דווקא עם כאלה שהם לא מהתרבות שלי.
יש שמאמינים שהנשמה בוחרת את הוריה ונובע מכך שגם הנשמה בוחרת את תרבותה - אני לא מאמינה בכך, ייתכן שזה אכן כך וייתכן שלא...
אני יודעת שתרבות משפיעה על הנשמה, מעצבת את ההורים ואת הצאצאים.
חיבור בין אנשים מאותה התרבות או מתרבות אחרת הוא מפגש בין נשמות.
חיבור מוצלח בין נשמות הוא חיבור פורה ומכיל שבאמצעותו חשים אהבה או קרבה נעימה שהיא די מספקת ואז השוני לא מהווה מחסום.

בשבועיים האחרונים, בעיקר במסגרת סוף סמסטר, אבל לא רק, אני שומעת על עצמי כל מיני מחמאות, שאני מודה, שאין לי כ"כ מושג איך להתמודד איתם.
אל תצחקו, ואל תגידו צרות של עשירים כי האגו שלי צמוק ומבולגן, ולא טוב לו להתערער.
אני תמיד מוצאת מה לא בסדר, ומורידה את עצמי, ויש אנשים שלא מבינים את זה, לעומת זאת, יש מי שאמרה לי, שאם לא הייתי מורידה את עצמי, היא היתה מקנאה בי. (וזו לא פעם ראשונה שאני בסיטואציה הזאת)
בי? בי לקנא? בי? שכולי תסבוך אחד גדול ?
הנה, אני שוב מורידה את עצמי.
למה את מנמיכה את עצמך?
שואלים אותי
ומאז אין לי מנוחה.
לא יודעת איך לחיות אחרת
זאת לצערי, התשובה.

אוי חמומי
אולי זה קשור להרגשה (שאנחנו שותפות כ"כ הרבה פעמים) שלא מגיע לנו?
שאם נודה בזה שאנחנו נהדרות, ממש ממש מצויינות, זה ייחשב כהתנשאות, כגאווה, כחוסר צניעות...
אני פוגשת יותר ויותר נשים בסיטואציות כאלה. יש לי למשל, חברה טובה, מהפנטת ביופיה- (עור בהיר חיוור, עיניים אפורות גדולות ושיער עבות שחור וארוך), קורנת אור וצניעות מפנימיותה ושופעת חוכמה, שבכל פעם שאנחנו החברות מחמיאות לה עד כמה היא יפה בעינינו, היא מוצאת דרך כזו או אחרת לבטל את זה, או להקטין מחשיבותה (טוב, היא עם דפקט קיבוצי)

אז בואי נגיד ביחד: אני חמומי, ואני אחלה אחלה של בחורה. אני טובת לב, ומוכשרת, ומצחיקה, ו חברותית , וחכמה - אחלה בחורה!

_{אני רושמת לך 10 פעמים ביום לפני השינה}
@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}

ואני אחלה אחלה של בחורה.
קוראים לזה מדיטציית אני אל- ה -כיפאק.גם בביתנו היא נפוצה מאוד אבל לא לגמרי עוזרת אבל ממשיכים לנסות .

מכירה את התחושה,לא מאמינה למחמאות מבחוץ,רגילה לבקר את עצמי.
אולי אם תעשי לעצמך רשימה של המקומות בהם את יודעת שאת טובה תוכלי להתחבר למחמאות ממקום אמיתי.
כמובן שהמטרה אינה גאווה ,אלא לדעת את הנקודות הטובות מהן אנחנו יכולות להמשיך ולצמוח.
ותפרגני לעצמך,את הרי יודעת שיש בך המון טוב.
ואם נשאר עוד מה לתקן,סימן שיש עוד מה לעשות בחיים האלה,בגוף הזה,בגלגול הזה.@}

אל תצחקו, ואל תגידו צרות של עשירים כי האגו שלי צמוק ומבולגן, ולא טוב לו להתערער.

לגבי השאר זה נשמע כל כך מרגיז (שאת מרגישה ככה כלפי עצמך, למרות שכולנו בנקודות החלשות לא ממהרות להאמין למחמאות וכו', השאלה כמה עמוק ובכמה נקודות...), שאין לי מה לומר (כרגע). מה שכן - יש מקומות שלא משנה מה יגידו לך לרעה את בכל זאת תאמיני בעצמך? לא בדרך שלך, אלא בזה שאת עושה נכון/מוכשרת מספיק/ מחליטה נכון וכו'? כי אצלי זה מה שמאזן- יש מקומות שאני כ"כ בטוחה בעצמי שטנקים, תותחים, המון רב וקולני ועוד כמה פלאי עולם ניסו לערער ולא הצליחו בס"מ. לעומת מקומות שהביקורת העצמית בהם גדולה מדי כך שמחמאה וחצי לא ממש מחלחלות, אם כי תמיד נעים לשמוע.

הי ג'ינ ג'ית, כתבת לי כ"כ בזמן הנכון.
יש מקומות שלא משנה מה יגידו לך לרעה את בכל זאת תאמיני בעצמך? לא יאמן כמה במקום השאלה הזאת פוגשת אותי...
אני מאמינה בעצמי, אבל אני לא בטוחה שקל לי להתמודד עם ביקורת. אני מסוגלת לתקוף (מילולית, מילולית) את מי שביקר אותי, שהוא לא יידע איזה עץ נפל עליו. וזה כולל מורים, שאמורים לתת לי ציון אח"כ...
חמומה, אתם זוכרים?
אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת מפתיעה את עצמי, איך זה הולך ביחד?

אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת מפתיעה את עצמי, איך זה הולך ביחד?
לכולנו יש שדות עיוורים, שדה ראיה מת (כמו זה במראה הימנית של הרכב (-:) - האמת הולך מצויין יחד.
גם כשאנחנו מודעים לעצמינו, זה בד"כ מעורבב עם ההכרה שלנו שנגועה ברגשות ומחשבות ותפיסות.... והאמת שכשחווים רגעים נדירים שבהם יש מודעות טהורה אמיתית, שבהם הכל בהיר וצלול, אי אפשר לפספס את זה - ואני בטוחה שחווית כמה כאלה @}
(בלומה, כרגיל מדברת בקלות על מה שקשה לה להשיג לאחרונה לעצמה )-:)

אל תצחקו, ואל תגידו צרות של עשירים
ועוד משהו ששמעתי ממישהי מקסימה כאן באתר: "צרות של עשירים, הם גם צרות לא?"

אני מאוד מודעת לעצמי, ובכל זאת מפתיעה את עצמי, איך זה הולך ביחד?

דווקא המודעות היא זאת שמאפשרת לנו התבוננות במקומות בהם התרגלנו ליפול,
הרי לא היית אפילו מבחינה שיש משהו לצריך לתקן בלי להתבונן,נכון?

שליחה על ידי לב* » 16 ינואר 2008, 08:55

כשמודעים למודעות אז היא כל הזמן מתפתחת.
ויש עוד נתון אחד מאוד משמעותי שאותו כל הזמן לומדים להכיר - האופי.
אני למשל כמו צב - נכנסת מהר מאוד אל תוך השריון ויוצאת לאט,
לעיתים רחוקות קורה שאני חמומה כלפי הסביבה - אצלי הכל מתחמם בבטן - ואצלי נישמר הרבה P-:
כשיוצא לי להיות חמומה במידה זו או אחרת - גם אז לא אשכח את זה לעצמי להרבה מאוד זמן (איך יכולתי? מה עשיתי? לא טוב לשמור בבטן....).
עם כל המודעות שאפתח - תמיד אשאר צב,
צב מלומד (-:

לב , צב היא חיה חכמה. יודע לשמור על עצמו, לוקח את החיים בקצב שמתאים לו, ולכן גם מנצח במרתונים לטווח ארוך.
לגבי האופי - זה מה שלפעמים משונה ומדהים : שרוב חייך אתה יכול להיות צב, ופתאום לרגע מסוים או מתקופה מסוימת אתה הופך לנמר.
כלומר למרות הגרעין החזק של האישיות - השינויים יכוליים להיות מהקצה לקצה - ועם זה לא תמיד קל להתמודד - ואולי לכן יש אנשים שישארו תמיד באותו תפקיד כדי לא לבלבל את הסביבה ובעיקר, לא לבלבל את עצמם.
דוגמה : כל החמומיות שאני מתארת אותה כלפי הסביבה היא משהו מאוד חדש אצלי, כי גם אני ברוב שנותי הייתי חמומה מבפנים ומעט יצא החוצה.
ועם השנים שחולפות, פתאום הכל יוצא החוצה - ומאוגר אני יכולה להפוך לצ'יטה, ואח"כ לחזור להיות אוגר וכ'ו
וכמו כל דבר, יש לזה את היתרונות והחסרונות.

שליחה על ידי לב* » 16 ינואר 2008, 14:36

שרוב חייך אתה יכול להיות צב, ופתאום לרגע מסוים או מתקופה מסוימת אתה הופך לנמר.
מה שמאפיין אותי זה ההתכנסות אל תוך עצמי - תמיד.
לקיפוד יש קוצים - גם אני לעיתים מפנה את הקוצים שלי.
לשבלול קונכיה דקה - גם אני לעיתים שברירית.
לסרטן קונכייה וצבטות - גם אני לעיתים ממש לא נראית חברותית.
לצב שריון קשה - גם אני לעיתים קשה מבחוץ.
אני מזדהה עם השריון הקשה של הצב והרכות הפנימית, האיטיות שלו והאופי האינדיווידואלי שלו (ומזדהה פחות עם הקוצים והצבטות של האחרים).
אני לא מזדהה עם הצבה שמטילה את ביציה בתוך האדמה והולכת לדרכה (אבל זו דרכה הטבעית).
ו...אולי בעצם נולדתי נמר שהתפתח לצב....(-:

הגרעין החזק של האישיות
כל כך הרבה טמון בגרעין החזק הזה, שמכיל בתוכו הרבה זרעים שמושפעים ותלויים מאוד בתנאי הסביבה,
לכן - חלקם ינבטו, חלקם ימשיכו לצמוח, חלקם יפרחו - וחלקם לא.
חלקם מחכים לתנאים המתאימים כדי לנבוט, לצמוח ולפרוח @}

"צרות של עשירים, הם גם צרות לא?"
לא.
צרות של עשירים הן גם צרות.

ב ב ר כ ה,

א. ב. יהודה

צרות של עשירים הן גם צרות.
לפלוני/ת האלמוני/ת והן למר בן יהודה היקר עד מאוד, שלום.
צרות של עשירים הן אכן צרות, אבל אז - הציטוט לא היה מדוייק
ומוטב שצרותינו הבאות עלינו לטובה, תהיינה כולן צרותיהם של עשירים אף על פי ש צרותיהן של עשירות גם הן תתקבלנה בברכה.
ליבי הומה ומפעם בי ואני כולי תקווה שהדקדוק שבפי הפעם יניח את דעתך הסוערת ומוחך היוקד
בברכת ערב זך
הג. בחום

(ונשיקות לחמומי, כפרה עליה @})

אנונימי

הבנתי שאפשר (ואפילו היו שהמליצו) לתקן שגיאות כתיב/הקלדה תוך כדי קריאה -מי שמעוניין בכך.
לא צריך לעשות מזה כזה עניין... פשוט נכנסים ל - עריכת כל הדף שבצד שמאל למטה.

_צרות של עשירים הן גם צרות.
ב ב ר כ ה,
א. ב. יהודה_
מאחר וא.ב. יהודה חרד ליחס לצרות - האם צרות המחשבה וצרות אופקים תספקנה לתאר את האופן בו בחרת לתקן את השגיאה, או שמה גם צרות הלב והעין?
הגזמתי, אה? ישנם צרות גדולות יותר - תרתי משמע.

_דוגמה : כל החמומיות שאני מתארת אותה כלפי הסביבה היא משהו מאוד חדש אצלי, כי גם אני ברוב שנותי הייתי חמומה מבפנים ומעט יצא החוצה.
ועם השנים שחולפות, פתאום הכל יוצא החוצה - ומאוגר אני יכולה להפוך לצ'יטה, ואח"כ לחזור להיות אוגר וכ'ו_
הכי טוב בחוץ. אבל רציתי להוסיף משהו נכון לגבי הצ'יטה והאוגר שמופיעים לסירוגין. אז נכון שיש תקופות/ אנשים שלרוב נדמה לנו שהם אוגר או צ'יטה רוב הזמן וזה מה שמאפיין אותם. או שזה עניין של תקופות, אפילו שנים. אבל הדיאלוג הזה בין אוגר לצ'יטה הוא הדדי ברמה הכי יומיומיתש יכולה להיות. אבל לרוב זה כל כך רחוב מהמציאות... יש אנשים מופנמים בחוץ ובבית מלחמת עולם. יש מופנמים בהמון, אבל שדים משחת אחד על אחד. יש שאחד על אחד נבוכים, אבל תנו להם בנות לשלהב בזעם ותשוקה גדולה מאזינים.

והכי מצחיק, משהו שהתחוור לי לאחרונה. מכירים את אלה שנושאים ממש תפקידים של צ'יטות עם דרגות והכל? אז להם, גם להם ובייחודלהם יש הרבה ימים/רגעים של אוגר. לכל צ'יטה יש משהו שיכול לאיים עליו בכל רגע, כמו שלכל אוגריש קטליזטור שיכול להפוך אותו בכל רגע לצ'יטה. ראו את סמלי הצ'יטות - בוגי הרמטכ"ל, השני ההוא שהתפטר בגלל המלחמה (נו ברח לי מהראש השם) - אנשים שעשורים רגילים כחלק מסדר היום להנחית פקודות, לעיתים קטלניות במודע, לפטרל במערכת מושחתת בצורה חסרת רסן לרוב, והיא כזו כמו כל מערכת פוליטיקאית, לתקוע סכינים בגב ולהדוף סכינים חזיתיים, להילחם במלחמות גדולות כקטנות. וגם הם, חווים יום יום תחושות של אוגרים רכים בישיבות ממשלה, בקריאת ידיעות תקשורתיות, בחתימה על פעולה מורכבת, בהטלת ספק ביחס לעצמם, בשתיקה היכן שלא היה צריך, והבלגה היכן שהיה נדמה שכדאי אחרת ומה לא.

אותי מדאיגים אלו שלא נותנים באופן סיסטמתי למי מהשניים במה - אותו רופא בכיר שלא נותן לעצמו לאוגר שבו לנקר את הצ'יטה המוחצנת והיודעת כל לנוכח \ערעור של אבחנה מבדלת של סטאז'ר עליו, למשל. או אדם שנדבק לכללים הדוקים בכל מצב כי בילתם האוגר מנקר בו.
גם המצב ההפוך מפחיד - אותם אלו שדוחקים את הצ'יטה עמוק עמוק עד כדי שהיא תוקפת אותם מבפנים. לרוב זה נשאר ברמה האישית, אבל לא מעט פסיכוזות נוצרו מכעס שמופנה פנימה. שלא לדבר על דכאון טרוויאלי.

ומה יותר מסכם את האמירה שלי מאשר המרגיעון :הכבוד מכביד. הצ'יטה התובעת את קולה - יכולה כל כך להכביד שאפילו רק בשביל זה היא חייבת לייצר אוגר קטן שיישא את הכובד מדי פעם...

תודה לגבירה שזיכתנו באמרי שפר, ובעברית של שבת, ותודה לג'ינ ג'ית על רגישותה.
אותי זה דווקא משעשע - התפנית הזו בבלוג - ומאוד משעשע אותי שמכל השגיעים שיש כאן בבלוג, בן יהודה, ייבדל לחיים ארוכים, התמקד דווקא בלשון זכר ונקבה. בכולופן, נראה שעוד יום יומיים אמחק ברשותכם את הפולמוס המילולי , ונמשיך ימינו כקדם
שבת שלום לכל חברותי הנהדרות, ולכל שאר קוראי הבלוג : בן יהודה, בן גוריון, בן ארצי...

אוי גינגית קודם שלחתי ורק עכשיו אני רואה שהמשכת לכתוב...
מפאת השבת המתקרבת, אוכל להיכנס יותר לעומק הדברים רק במוצ"ש והלאה
שבת שלום, ג'ינ ג'ית,
חמומה.

הצ'יטה התובעת את קולה - יכולה כל כך להכביד שאפילו רק בשביל זה היא חייבת לייצר אוגר קטן שיישא את הכובד מדי פעם... כ"כ כ"כ נכון.

מצטער שההומור שלי לא הובן, אבקש סליחת כל מי שנפגעה ממני.
על החתום א.ב. יהודה.

לאליעזר (והגזר) בן יהודה, מה פתאום נפגענו, הכנסת המון צבע ושעשוע לבלוג והבאת הרבה אור ותבונה, אלמלא באת, עוד היינו מסתובבות כאן ומהגגות בשפה קלוקלת ורפה (-:
לחמומית, הצ'יטה האהובה עלי מכל, שבת שלומות ואהבה ומחיקה נעימה של כל שטויותנו @}

היום הייתי בדואר עם ילד אח דוהייתה שם אישה עם שיער סגול שהתחילה לדבר איתו
ואז באה עוד ילדה ושאלה אותה איך קוראים לה והיא ענתה לה חמוטל והילדה אמרה לה אז מה זה אומרת היא אמרה לה מלכת הטל
חמו זה מלכה בארמית וישר חשבתי עליך שאת מלכת המה?

מה זת'ומרת שאני מלכת המה?
מה? אני כל הזמן שואלת מה או מה?

לא מלכת המה אלה מלכת מה כי בטוח את מלכה אבל לא ידעתי של מה

איפה את חמו מה?

כאבי ראש, לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה

טיפול על מיטת סרג'ם מאסטר יכול לעזור לך בעזרת ה'.
ניסרג'ם _ונפלאות

אבל היי, אני לא נהנת מזה, אני רק עושה את עבודתי - קוראת להם לאכול, להתלבש, לרחוץ פנים.

מצאתי, כאשר אני קוראת לגדול לאכול והוא לא מגיב, אני מפטירה בנימה של חוסר איכפתיות: "טוב, מצידי אתה יכול ללכת לישון בלי לאכול..." - עובד!

איזו פנינה!
קראתי עד:
חמו מה (21.08.2007 11:51):
נ' התעוררה וכואב לה הראש.
מפסיקה לעת עתה...