דף תמיכה בלנל''ק שתהיה לי

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לנלק
דף סיפור לידת בית
דף סיפור לידה במים

[נילי_קו*]

בני הבכור נולד בניתוח קיסרי.
אני בחודש חמישי של הריוני השני, ומזמינה הפעם לידה וגינלית טבעית.
זהו דף תמיכה. תיכף יעלו ההתלבטויות שלי. אני מזמינה כל אחד להשיב, ובעיקר אשמח לשמוע נשים שעברו לנל"ק.

התהליך שאני עוברת עכשיו קשור ללידה של הבכור, אז לפני כן הסיפור שעוד לא נכתב:
(כינסתי את הסיפור, מכיוון שהוא לא לגמרי נושא הדף)

[שירי_בן_דב*]

נילי היקרה עד מאוד
אני בחודש שביעי להריון. קראתי בתשומת לב את סיפורך. אני מאחלת לך לידה טבעית וחוויה מתקנת ומעצימה. כמו כן אני מאחלת לך שתהיי בהשלמה ובסליחה כלפי כל מי שהיה מעורב בלידה הקודמת כולל את עצמך. כל זה מאחורייך, ואני מאמינה שמחכה לך לידה טבעית מעצימה ומרגשת כמו גם עולל/ה בריא/ה ושלמה. חזקי, אמצי והאמיני.
שלך באהבה פלוס חיבוק- שירי

[חן_נושי*]

נילי
כתבת כל כך יפה!
הזדהיתי עם דברים רבים שתיארת...
גם אני את בכורי ילדתי בקיסרי והנה, את בני השני ילדתי בלנל"ק! את יכולה לקרוא על זה בדף סיפור הלידה של חן ומעין .
יש לי כמה דברים לכתוב לך, כרגע אני לא ממש פנויה. אנסה להכנס לכאן בזמן אחר... אולי מחר.
חזקי, אמצי ונשמי...
חן.

[נילי_קו*]

ההתלבטות הגדולה שלי: ללדת בבית או בבית חולים.

למה ללדת בבית:
שאלתי את עצמי "מה את רוצה" בלידה?. והתשובה שעלתה לי:

1. אמא ותינוק בריאים
2. לידה וגינאלית
3. תנאים פיזיים ואנושיים נעימים ותומכים

לפי הסדר הזה.
ברור לי שרק בלידת בית אני אוכל להשיג את כל השלושה, אבל זה יותר מזה.
בבית חולים שמים דגש בעיקר על הסעיף הראשון ופחות על שני האחרים.
ובעיקר - בבית חולים מתייחסים לאישה אחרי קיסרי כאל יולדת בסיכון גבוה, מה שגורם גם להגברת הלחץ (פוגע בסעיף 3), וגם למדיניות של יד קלה על ההדק בכל מה שקשור לניתוחים חוזרים (פוגם קשות בסעיף 2). כלומר, על כל סיבוך קטנטן הם ממהרים לנתח.
אז כנראה שלא בית חולים...

[נילי_קו*]

ומצד שני – למה ללדת בבית חולים:

1. בגלל שכמעט כל מי שתומך בלידות בית, כולל רוב רובן של מילדות הבית, מתנגדים ללידת בית אחרי קיסרי (ללא קשר לסיבה לניתוח). שמעתי את זה בעצמי מכמה מילדות. אם זה כך, אולי באמת יש סיכון? אולי קרע בצלקת זה סיבוך נפוץ? אני לא יודעת.
2. אני גרה בגליל, במשגב. ישנם 5-6 בתי יולדות בצפון, כולם במרחק 40-50 דקות נסיעה מכאן (אם אין תנועה ונוסעים מאד מהר – 30 דקות לצפת או נהריה). אם באמת יהיה סיבוך בלידה, זמן התגובה שלנו יהיה מאד איטי, מה שבהחלט יכול לסכן אותי ואת התינוק. ואני הרי כבר יודעת שזה הדבר הראשון בחשיבותו.

[נילי_קו*]

בקיצור אני מבולבלת. לא יודעת איזו אפשרות תתמוך יותר בהתכוונות שלי ללידה וגינאלית.
אז שוב, אשמח לשמוע עצות ממי שעברו זאת, וגם רעיונות נוספים שיתמכו בלנל"ק.

<תודה שירי וחן. עוברת לקרוא את סיפור הלידה של חן ומעיין>

[ציפ_ציף*]

אני מצדיעה לך על השיעור הגדול בעקבות הלידה,
מאחלת לך לידה טובה,טבעית,מלאה בעוצמה פנימית שנמצאת בך.
עם חיבור ישיר לתינוק ולעצמך.

[משפחת_אושר*]

אין לי הרבה תובנות בנושא, רק חיבוקים וגם אני מצדיעה לך על השיעור הגדול בעקבות הלידה
לא פשוט.
אלי תדברי עם אם פי 3 שילדה בבית אחרי קיסרי. היא מנהלת את פורום לידה פעילה וביתית בתפוז. גם שם יש נשים נפלאות שאולי יוכלו לתרום להחלטתך.
אמשיך לקרוא ובינתיים תומכת. נשיקות לכולכם.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

סיפור ההריון והלידה של הכוסמת

[אם_פי_3*]

אני בחרתי ללדת לנל"ק בבית. בדיוק מהסיבות שתיארת.
שאלתי את אחת ממיילדות הבית שלא מקבלות לנל"ק, מה הסיבה, והיא הסבירה, שהסיבה היא פוליטית: אם יהיה סיבוך, אפילו כזה שלא קשור בכלל ללנל"ק, זה עלול לגרום להתנפלות הממסד עליה ועל לידות הבית בכלל. מבחינה רפואית, היא הסכימה שאין מניעה ללנל"ק בבית.

מיילדות אחרות שאני מכירה, גם הן לא מיילדות לנל"ק מפחד הממסד, שרודף אחריהן ומבצע "ציד מכשפות".
בקיצור - אם מוצאים מיילדת שמסכימה, וגם מתאימה לך - אני הייתי הולכת על זה (כלומר, הלכתי על זה). סיפור הלידה שלי: ילד שלישי הריון שני לידה ראשונה.

בדרך כלל, מבקשים שבלנל"ק יהיה אמבולנס כונן ליד הבית, מה שמאיץ את הנסיעה במקרה הצורך, וגם המיילדת, תמהר יותר להפנות אותך לבי"ח בלנל"ק (יש לזה גם חסרונות, אבל אני לא רואה אפשרות אחרת).

לפי מה שאת כותבת, נראה שקראת כבר לא מעט, ואת יודעת שהסיכון הממשי בלנל"ק פיזיולוגי, הוא מאד מאד נמוך. אבל נראה, שהידיעה הזו, היא לא מופנמת מספיק, ואת לא מרגישה כך. יתכן שזה מקום שצריך לעבוד עליו.

מאחלת לך המון המון בהצלחה, ואת מוזמנת להתייעץ אם את רוצה.

[יעלי_לה]

אם את פוחדת מקרע בצלקת, דעי שיש כל מיני משתנים שמשפיעים על הסבירות של זה, בעיקר גיל ו-BMI.

מתוך כתבה בוואינט

_שכיחות קרע של הרחם הוא 9 על כל אלף לידות רגילות אצל נשים שבלידה הקודמת עברו ניתוח קיסרי.
(...)
נשים מעל גיל 35 נמצאו בסיכון גבוה יותר מנשים צעירות מגיל 24. בסיכון כפול ללקות בקרע של הרחם נמצאו גם נשים שמנות בעלות BMI (אינדקס מסת גוף) של 30 או יותר, בהשוואה לנשים בעלי BMI תקין (של פחות מ-25).
גם נשים שעברו טיפולי הפרייה היו בסיכון כפול לקרע רחמי, בהשוואה לנשים שהרו באופן רגיל. משקל לידה גבוה נמצא כפקטור נוסף המגביר את הסיכון לקרע של הרחם: תינוקות שנולדו במשקל של 4 ק"ג או יותר, היו בסיכון כפול לגרום לקרע של הרחם בהשוואה לתינוקות במשקל נמוך יותר._

אני לא יודעת בת כמה את ואם יש לך BMI נמוך... אבל אותי זה מעודד מאוד כלומר אם הסיכון לקרע בצלקת בקרב כלל הקיסריות (כולל אלה שבסיכון מוגבר) הוא 0.009 % (9 על כל אלף לידות), אז הסיכון שלי ממש אבל ממש אפסי
(מפנטזת על לנל"ק בית)

[זהבי_ת*]

אני אישית (וזה מאד אישי) לא הייתי מייחסת לזה כזו חשיבות.

מאד יפה מה שכתבת :

_זכיתי בשיעור על צניעות.
זכיתי ללמוד שהצמדות לפנטזיה יכולה להיות הרסנית,_

לכל לידה יש את הדרך שלה והשיעורים שלה.
אמנם נדמה לנו שיש לנו שליטה מלאה על מה שקורה אבל רק נדמה לנו....

שיהיה לך בהצלחה רבה.

ודרך אגב: מה זה לנל"ק?

[יעלי_לה]

ודרך אגב: מה זה לנל"ק?
ראשי תיבות של לידה נרתיקית לאחר קיסרי

[מישהי*]

התרגשתי ממה שכתבת, תודה.
אני לא מכירה מקרוב, אבל אולי שווה לברר על המרכז החדש בתל השומר. ראי כאן

[שירי_בן_דב*]

בחיפושי שלי אחר מיילדת בית נתקלתי בשם של מיילדת שאינו מוכר לי, נעמי נואה, בקיבוץ כברי בגליל המערבי. לפי מה שכתוב באתר שלה, ביא מילדת מוסמכת בביתה, שנמצא 7-8 דקות נסיעה מבית יולדות קרוב, למקרה של פינוי, שאני מאחלת לך שלא תזדקקי לו. כדאי לך אולי לדבר איתה , אולי לפגוש אותה ולראות את המקום שלה. כאמור, אני עצמי לא מכירה, אבל שווה לבדוק. כתובת האתר שלה http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=2420
אם את מצליחה להיכנס (אני די גרועה בהכנסת לינקים בדרך כלל) תחפשי נעמי נואה בגוגל. אם היא טובה , זה נשמע כמו פיתרון ביניים טוב בין בית חולים לבית.בהצלחה

[חן_נושי*]

היי נילי,
ההתלבטות מוכרת לי כל כך...
מה שהכריע אצלי היתה ההבנה שעמוק עמוק בתוכי לא מצאתי את הבטחון האמיתי בעצמי ובגופי.
הייתי צריכה להיות מאד כנה ואמיתית עם עצמי בשביל להגיע להכרה הזאת.
זה דבר מאד אישי.
היום אני יודעת שאני יכולה ללדת בבית. ושלידה בבית תהיה החוויה שייחלתי לעצמי תמיד.
אבל הייתי צריכה סבלנות והתפתחות כדי להגיע לכך.

הייתי מציעה לך לדחות את ההחלטה בכמה חודשים טובים. אבל מכיוון שאם תחליטי ללדת בבית את צריכה כבר להתחיל להניע את זה, אז אולי דווקא להשקיט קולות מסביב ולהתכנס בתוך עצמך ולבדוק מהו הרצון האמיתי שלך.
את יכולה להיעזר בדמיון מודרך בשביל זה.

מאחלת לך באמת באמת בהצלחה... בריאות ושמחה ולידה טובה ומעצימה.

[נילי_קו*]

המון תודה לכ מי שכתבה. תודה על סיפורי לידה מחזקים, ותודה אם פי 3 ו יעלי לה על המידע הכל כך מרגיע.
שירי בן דב, המליצו לי על נעמי נואה, דיברתי איתה והיא אמרה שהיא לא מיילדת אחרי קיסרי.
זאת למעשה אפשרות שלישית שנראית לי לא רעה - ללדת במרכז לידה של מילדת שגרה קרוב לבית חולים. אם
מישהי מכירה אופציה כזו בצפון, אני אשמח לשמוע. והאמת, שהכי הייתי רוצה לסגור את המעגל שפתחתי עם רונית קופליס
וללדת איתה, אבל יש עוד התלבטויות.
אני אכתוב על כך בקרוב, כשאורי יחלים.
בינתיים תודה על התמיכה.
נילי

<חן, לא הבנתי, לדחות את ההחלטה בכמה חודשים טובים? יש עוד ארבעה, לא כדאי להתכוונן ללידה שאני רוצה כבר עכשיו?>

[ב_דרך*]

הי נילי
אין לי (למזלי) נסיון עם לנל"ק,
אז רק שולחת לך ברכות על ההריון
שיעבור בקלות ובשמחה.
במידה ודולה תהיה אופציה עבורך, אני ממליצה על זיו רעי-קורן
(ניפגשתי איתה לא מזמן. היא מאזורנו ועושה רושם שהיא אישה ומלוות לידה מדהימה)

[אם_פי_3*]

למיטב ידיעתי, למינדי לוי, בבית לחם הגלילית, יש צימר לידה.

אה, ואני גם מהסביבה (לא מהגוש, אבל גליל מערבי), אז אם את רוצה לדבר פנים-אל-פנים - את מוזמנת.

[יעלי_לה]

למיטב ידיעתי, למינדי לוי, בבית לחם הגלילית, יש צימר לידה.

למיטב ידיעתי (וצערי), מינדי לא לוקחת לנל"ק.

[אימא_טרייה_פלוס*]

הי נילי.
אני בשבוע 23 להריוני השני וגדוש החוויות.
הראשון היה קיסרי ומסופר על כך ב לידה קשה ומאכזבת .
פתחתי בהריון הזה את אימא יולדת בפעם הראשונה מתוך כוונה אמיתית ללדת טבעי הפעם. (הייתה לי כוונה כזו גם קודם אבל לא יצא...)
--- בדיוק עכשיו בזמן שאני כותבת לך התקשרה המיילדת שלנו ואמרה שכנראה לא תוכל לילד אותנו. משהו שקשור לחייה הפרטיים.
אז היא נתנה לי טלפון של מישהי ושמה קרול: 054-4509598, היא בעמק יזרעאל. ויש גם את רונית קופליס: 052-8491616. ששמעתי שהיא טובה.
אני מקווה שיסתדר לי אצל אחת מהן.
אם את רוצה ללדת עם מיילדת, כדאי לך לסגור את העניין מראש. עכשיו זה קצת מאוחר... תנסי אותן. הן מיילדות vbac או לנל"ק.
אם שמעת על עוד מישהי, אשמח להמלצה.
בואי נהיה בקשר, נראה לי שהתאריכים שלנו קרובים... חוויה משותפת זה תמיד כיף.
שיהיה בהצלחה

[אם_פי_3*]

קרול מקסימה (היא לא ילדה אותי, אבל הייתי בלידה שכן) - אבל חשוב לדעת שהיא "מיילדת ישירה" כלומר לא אחות, ולפיכך ללא הסמכה ישראלית. יש לכך השלכות בעיקר מבחינת בירוקרטיה, וכמו כן, צריך לחשוב האם זה מתאים לכם או לא (לאי-ההכשרה כאחות יש יתרונות וחסרונות).

[נילי_קו*]

שוב תודה לכל הכותבות.
ב דרך, המלצה מעולה. זיו היא גיסתי, ואכן אם אחליט לבסוף על לידה בבית חולים היא תהיה הבחירה הראשונה שלי.
אם פי 3, מינדי לא מיילדת אחרי קיסרי. היא אמרה לי את זה באופן אישי, והאמת שהיא ממש התייחסה ללנל"ק בבית כשיגעון, כלקיחת סיכון.

בעקבות הדף הזה ובכלל, מתגבשת החלטה ללדת בבית, או טוב יותר אצל מיילדת שגרה קרוב לבית חולים, אם אמצא כזו (בינתיים לא נמצאה).
יתכן ואני דוחה את זה יותר מדי וכבר צריכה לדבר עם אחת המילדות (כרגע האופציות: רונית קופליס, ענת תל אורן וקרול), אבל משום מה עוד לא עושה את זה.

אני רוצה לשתף בעוד חשש, או עוד משהו שחוסם אותי מלהיות שלמה על לידת בית:
רוב רובן של חברותי ומכרותי ילדו בבית. הייתי אומרת, בהערכה גסה, שכשליש מהן סיימו את הלידה בבית חולים (אמנם רק שתיים בניתוח קיסרי, אבל אחרות בהתערבויות שונות). יכול להיות
שהסטטיסטיקה שלי מעוותת, אבל נוצר אצלי הרושם שבאמת הרבה מאד לידות בית מסתיימות בבית חולים, ואז שוב עולה הדילמה לגבי המרחק שלנו מבית חולים. אשמח לשמוע שהתמונה שהצטיירה אצלי רחוקה מהמציאות. (כמובן שבלידה הקודמת הנתון הזה לא הטריד אותי בכלל)

[נילי_קו*]

ועוד התלבטות אחת אחרונה (שלמעשה לכבודה כתבתי את סיפור ההריון והלידה של אורי):
אחרי הניתוח שעברתי והתובנות שהגיעו עימו, הבטחתי לעצמי שבהריון הזה אני אהיה אחרת. אז באמת זלזול במערכת הרפואית כבר אין בי (איך
אפשר אחרי שחיי ניצלו בזכות ניתוח?), אבל הרצון לא להתערב בשום צורה בהריון שלי נותר. כולם סביבי אומרים לי "הפעם את רצה לעשות את כל הבדיקות בזמן, נכון?"
ואני חושבת, אופס, עוד הפעם התסריט חוזר על עצמו, ואני לא נבדקת בכלל.
אז חשבתי על זה הרבה, וקיבלתי החלטה רציונלית:
כל הבדיקות שקשורות ל"תקינותו" של העובר (חלבון עוברי, שקיפות עורפית וכו') - אני לא עושה.
בדיקות שקשורות לתקינות ההריון ומהלך הלידה - אני עושה. אז ברור לי שאני אבדוק בקרוב את מיקום השלייה. זה אין ספק. גם עשיתי בדיקת דם, ואולי אעשה עוד אחת בסמיכות ללידה. ו...יש עוד משהו? יש איזה מדד שחיוני לי לבדוק כדי לא להגיע למצב שבו הייתי לפני הלידה הקודמת (שליית פתח שלא ידעתי אליה, למי שפספסה)?
חשוב לי לדעת דברים כאלה הפעם, בשביל תחושת הריפוי שלי.

תודה על ההקשבה וחיבוק לכל היולדות המופלאות

[משפחת_אושר*]

הי נילי,
ענת תל אורן היא אופציה? הי הרי גרה ליד מודיעין.
לגבי הסטטיסטיקות, לכל מיילדת בית יש סטטיסטיקה משלה והן יגידו לך שהתמונה שהצטיירה אצלך אכן רחוקה מהמציאות (-:
חוץ מזה, נשיקות

[ארני_ש*]

הי נילי . רק עכשיו קראתי את הסיפר המלא של הלידה הראשונה .
כתבת מקסים , וגם ההשלמה שלך עם התהליך והפירגון לרופא שמגיע לו חיממו לי את הלב .
אני רציתי ללדת בבית לאחר קיסרי אבל בסוף הגעתי לבית חולים וילדתי בואקום , בכל זאת חווית הלידה בבית הייתה קסומה ונמשכה 24 שעות , חוויתי את הצירים בצורה מעולה , לא נזקקתי למשככי כאבים הייתי ב'הי ' רגשי . בבית החולים הייתי כשעה בפתיחה מלאה אבל העובר לא ירד , בגלל משהו שקשור במבנה שלי .אמרו לי ללחוץ כשעה עד שהביאו ואקום אז זה לא פגע בחווית הלידה והייתי מאוד שלמה עם הירידה לבית החולים גם בעיתוי שהייתה .
אני גרה בערך דקה נסיעה מבית חולים כך שזה גם מדד חשוב שנלקח בחשבון . מצד שני ליוויתי חברה ללידה בבית חולים גם היא אחרי קיסרי והכריחו אותה לשכב כל הזמן עם מוניטור על הבטן בגלל שהיא אחרי קיסרי , וזה היה כואב למרות שיכלה לכוון את המיטה למצב ישיבה .
באזור שלנו גם יש אופציה להזמין מיילדת הביתה לבדיקת פתיחה ולניטור העובר , היא לוקחת מאה ש"ח לביקור כזה ואפשר להזמין אותה מספר פעמים במהלך הלידה אם רוציםלדעת מה המצב . אולי גם אצלכם יש מישהי שתסכים לבוא לבדוק .
אותה חברה נשארה בבית עד פתיחה של 6 ואז החליטה ללכת לבית חולים . הלידה נתקעה לגמרי מהרגע שהגענו לבית החולים , בסוף היא ילדה שוב בקיסרי .

אני מציעה לך לברר קודם כל מה המדיניות לגבי יולדות שהן אחרי קיסרי בביתה חולים במידה ואת מחליטה ללדת באחד כזה כי יש פערים בין בית חולים אחד למישנהו . עוד עצה :
עברנו דירה ויש לי בית גדול . אני מזמינה אם תרצי לבוא אלינו , תקבלי חדר פרטי ללידה , עם שרותים ומקלחון שמופרד מהבית ותשהי בו כמה שתרצי וגם תוכלי להזמין מיילדת לבדוק אותך וברגע האחרון או אם יש חס וחלילה סיבוך בית החולים ממש ממש קרוב .

[או_רורה*]

אוי.. גם אני אחרי קיסרי (סיפור הלידה שלי ב: "על הלידה ואחרי") וגם אני מפנטזת על לידת בית... יש לי רעיון: אולי מרכז לידה ואם לא אז בית חולים "ידידותי" למשתמש? משהו כמו לניאדו? אני יודעת שזה רחוק, אך צירים לא מתפתחים בדרך כלל כל כך מהר ואם תלכי לבית חולים בזמן זה לא סיכון.

רק אל תעזי ללכת למעייני הישועה. תאמיני לי.

[או_רורה*]

ארני ש, את יודעת מה, אז מה אם זה היה ואקום, לפחות זו לידה רגילה וכול הכבוד לך

[אם_פי_3*]

למיטב ידיעתי, ענת לא מיילדת לנל"ק.

מרכז לידה - לא יודעת בדיוק למה הכוונה בארץ, אבל לרוב, לא יקבלו שם לנל"קיות. גם ברוב החדרים הטבעיים בבתי החולים (למעט לניאדו, בהתאם לסיפור האישי). אנחנו מוקצות.

לגבי העברה לבי"ח - אני מכירה לידות שעברו, אבל ממש לא רוב. אגב - מעניין שרוב מי שאת מכירה ילדה בבית... אז יש אמת באגדת השאנטיות של הגליל (לא, לא צריך להיות שאנטי בשביל ללדת בבית... אבל זה המיתוס).

[ב_דרך*]

זיו היא גיסתי
איזה קטע... לא עשיתי את הקישור המתבקש (-:


אני גרה בגליל, במשגב. ישנם 5-6 בתי יולדות בצפון, כולם במרחק 40-50 דקות נסיעה מכאן (אם אין תנועה ונוסעים מאד מהר – 30 דקות לצפת או נהריה). אם באמת יהיה סיבוך בלידה, זמן התגובה שלנו יהיה מאד איטי
בדקתם אופציה לאמבולנס בכוננות ליד הבית?
אמנם זה לא בית חולים, אבל אולי מקצר את זמן ההגעה.

[ארני_ש*]

חברה שלי ילדה לידה מקסימה וטבעי לגמרי במרכז הלידה בלניאדו לאחר קיסרי

[מיצי_החתולה*]

הי נילי, אני בשבוע 22 של הריוני השלישי. לידה ראשונה וגינלית, שניה בקיסרי בגלל מצג עכוז, ואני מתכננת את השלישית בבית. גם אני התלבטתי מאוד באשר למיקום הלידה. מצד אחד, דמיינתי את מרכז הלידה בלניאדו עם מיילדת צמודה. מצד שני, בכל התמונות הרומנטיות האלה נתקע שוב ושוב המוניטור הרציף הארור שמפריע לי לנוע כרצוני. אז החלטתי על בית.
קשה למצוא מיילדת בית שתסכים ליילד לנל"ק בימינו (אך לא בלתי אפשרי), ובכל מקרה בחרתי גם להכין את עצמי לאפשרות של לידת ב"יח, בכך שאעשה את כל הבדיקות ואהיה הילדה הכי טובה בעולם, כדי שאם ירצה הגורל ואלד בבי"ח, לא תהיה לאף אחד שום הצדקה לרמוז על קיסרי נוסף או כל התערבות אחרת.

עוד המלצה - להיפגש עם זהר, בעלת האתר זהר כבר בדקה (אין לי כוח לשים לינק, גגלי ותגיעי מיד), להתייעץ על בתי חולים, אם את מחליטה שזה רלוונטי לך. יש לי איזה זכרון, שהיא סיפרה לי על איזה בית יולדות שפתחו כמה מיילדות בית איפשהו בצפון, אולי שווה לך לבדוק את זה.

בכל מקרה, מאחלת לך הרבה בהצלחה, תיקון ולידה נפלאה.

[נילי_קו*]

החלטתי ללדת בבית. אזרתי את האומץ להתקשר לרונית, והיא הסכימה לילד אותי (בעצם היא אמרה את זה כבר אז, כשגילינו שלידת הבית שלנו
הופכת לניתוח קיסרי).
אז ראשית, תודה לכל מי שעזרה לי להגיע להחלטה ולהיות שלמה איתה. ובכלל תודה לכל מי שכתבה (ל ארני ש כבר כתבתי בדף
שלה, אבל שלא יהיה ספק שאני אסירת תודה על ההצעה המדהימה ללדת אצלה בבית).
שנית, הריון נפלא ולידה טובה לכל ההריוניות ששותפות לגורלי.
ולסיום, אני שוב שואלת - אילו בדיקות חיוני לעשות בהקשר של מהלך לידה טוב. ברשימה בינתיים: מיקום השילייה, ולקראת הלידה - מיקום העובר והערכת משקל.
אולי בעצם אלו כל הדברים החשובים?!

<בדקתם אופציה לאמבולנס בכוננות ליד הבית? יש אופציה כזאת?>

[נילי_קו*]

אז יש אמת באגדת השאנטיות של הגליל
דווקא רוב חברותי לא גרות בגליל. אני פשוט בוחרת אותן בקפידה (קריצה).

[סוף_מעגל*]

אני עשיתי לנל"ק : שני סיפורי לידה אמא אחת

[משפחת_אושר*]

נפלא נילי! מחזקת את ידייך בבחירתך (הלא פשוטה).
אני מאחלת לך המשך הריון טוב ונטול בחירות קשות...


בדקתם אופציה לאמבולנס בכוננות ליד הבית? יש אופציה כזאת?
בהחלט יש, אבל זה צריך להיות עסק די יקר (וכידוע לך, לידת הבית גם ככה מרוקנת את הכיסים).

שבוע נעים וחמים

[ב_דרך*]

<בדקתם אופציה לאמבולנס בכוננות ליד הבית? יש אופציה כזאת?>
יש אופציה (אכן יקרה) לאמבולנס פרטי בכוננות.

אילו בדיקות חיוני לעשות בהקשר של מהלך לידה טוב
נראה לי שרונית תוכל לענות לך על השאלה הזאת, כי היא בטח יודעת למה מתיחסים בבי"ח במידת הצורך.

וכמובן -
תומכת בך בהחלטתך.
שתהיה לידה נפלאה
(לפחות כמו זו שהיתה לי היום לפני שנה...)

[אימא_טרייה_פלוס*]

נהדר נילי!!!!
אני מאחלת לך לידה קלה והמון בהצלחה.
באותה הזדמנות אאחל בהצלחה ולידה קלה גם לעצמי ולכל הלנל"קיות ובכלל ליולדת באשר הן.

אישית אני בימים פחות טובים וחזקים. אני קצת חולה- דלקת בדרכי השתן וזה גומר אותי. אני מותשת. וככה עולים להם גם החששות לקראת הלידה בבית, ובכלל לקראת לידה שאחר קיסרי, במיחד כי ההריון הזה כ"כ שונה מההריון הקודם. אני הרבה יותר רגישה פיזית, ואני מבינה שסף הכאב שלי הוא כנראה נמוך.
מפחיד אותי שלא אוכל להתרכז בלידה ושהכאבים יקחו אותי למקום אחר.
מפחידים אותי סיפורי הזוועה על צלקות שנפתחות פתאום (לכן חשוב לעשות אולטראסאונד לצלקת...)
אני כבר בקושי עושה בדיקות... נמאס לי מזה.
בעיקר היייתי רוצה למצוא את העוצמות שלי, כמו שכתבתי ב אימא יולדת בפעם הראשונה , אני רוצה ללדת.
אני רוצה להיות אמזונה.

[אם_פי_3*]

אולטראסאונד לצלקת - לא מועיל. אין לו יכולת לנבא פתיחה של הצלקת. כן יש לו יכולת להלחיץ כי "העור דק" (אז מה? מי יודע איך היה שם קודם? מי יודע האם זה סימן למתיחה, ולהגעה לקצה גבול המתיחה (זה החשש)? אף אחד).
עוד פחות מועיל, לבדוק אחרי הלידה אם היו קרעים ו"חלונות".

[ניצן_אמ*]

כלומר אם הסיכון לקרע בצלקת בקרב כלל הקיסריות (כולל אלה שבסיכון מוגבר) הוא 0.009 % (9 על כל אלף לידות), אז הסיכון שלי ממש אבל ממש אפסי
9 על כל אלף זה 0.9% או כמעט אחוז.
סיכוי כפול לקב' סיכון הוא כ-2% (אין לי נתונים, רק מתקנת את המתימטיקה) אם כל ההסתברויות הללו הן מכפילים (לא סביר) אז זה יכול להיות גם 4% ו-8% למי ששמנה, מבוגרת ואחרי טיפולים.

ממליצה לבדוק את המידע שוב, כי אותי הוא ממש ההיפך ממרגיע.

[ניצן_אמ*]

נילי, אני איתך ומחזקת את ידייך. מצטערת אם המידע מדאיג, לדעתי אין מה להבהל מזה (כמו שלא היה טעם להרגע מזה... ), כי זה בעיקר לא מדוייק.
אמנם לא כל יום יולדות נשים לידה וגינאלית אחרי קיסרי (יש בתי חולים שזו מדיניות אצלם לנסות לנל"ק! העולם משתפר!) אבל זה קורה, ולא מעט! ומצטרפים אלינו ילדים בריאים ואמהות שלמות יותר.
אז שוב סליחה אם הדאגתי, זו לא היתה הכוונה.
אם לא מתאים, אפשר למחוק ולהוסיף אחרי הלידה הנפלאה והבריאה שתהיה לכם בבית!

[יעלי_לה]

לא הבנתי את המתמטיקה :-\

אה, הבנתי. 9 על אלף זה כמעט 10 על אלף זה כמעט אחת ממאה. נכון... (מספרים זה לא הצד החזק שלי. כשאומרים-כותבים אותם במלים זה יותר מובן לי)

בכל אופן אותי זה כן מרגיע, כי זה נתון שכולל את קב' הסיכון - כלומר אם אני לא שמנה, לא מבוגרת ולא אחרי טיפולים הסיכון שלי הוא הרבה פחות מאחוז (ואם התינוק הבא שלי ישקול פחות מ-4 ק"ג -- ואני לא רואה סיבה שזה לא יקרה כי גם אחיו שקל פחות מ-4 וזללתי כמו חזרזירה -- הסיכון יורד עוד, כי גם זה משוקלל בתשע-לאלף)

[נילי_קו*]

תודה למבקרות אותי כאן,
גם אני הבנתי כמו יעלי לה: הסיכוי הכללי באוכלוסיה לקרע הוא קרוב לאחוז, ולמי שבקבוצת הסיכון (גיל, משקל וכו') הסיכוי גבוה יותר, ולמי שאינה בקבוצת הסיכון, הסיכוי נמוך יותר.
כן, זה הרגיע אותי, כי לפי תגובות שקיבלתי מאנשים שונים, כולל מכמה מיילדות בית, חשבתי שמדובר בתופעה שכיחה הרבה יותר.
אבל זה בסדר, ניצן אם, זה רק היה חלק ממכלול של דברים שנאמרו שעזרו לי להגיע להחלטה.
למעשה ידעתי שאם אני אפתח את הדף הזה, אני אוכל להחליט ללדת בבית בלב שלם.

אז הנה עדכון:
קבעתי עם רונית קופליס שתיילד אותי. הרבה זמן לא הצלחנו לתאם פגישה, מחר אנחנו נפגשות (לראשונה בהריון הזה, אבל למעשה אני כבר מכירה אותה ובוטחת בה מאד).
הלכתי לעשות אולטרא-סאונד כדי לבדוק את מיקום השילייה. הטכנאית אמרה שיש לי שילייה אחורית, ואמרה שבעצם זה לא אומר כלום על גובה השילייה,
ואם אני רוצהלהיות בטוחה אני צריכה לעשות אולטרא-סאונד ואגינלי. נשמע לי מוטעה, אבל אברר מחר עם רונית.
מלבד זה, על הדרך גיליתי שיש לי בת, והשמחה גדולה!!

אימא טרייה פלוס, מאחלת לך בריאות. אנחנו ביחד בדרך.

<לא ידעתי שיש דבר כזה אולטרא-סאונד לצלקת. בכל אופן בסוף השבוע עשיתי אולטרא-סאונד דמיוני בתוך ראשי והכל היה נראה בסדר. מספיק, לא?>

[נילי_קו*]

ילדתי ויב"ק בבית!
ביום חמישי נולדה קטנתי בלידת בית מופלאה.
הסיפור המלא בקרוב...

[יעלי_לה]

ויב"ק היי!
ויב"ק בבית - היי! היי! היי!

[ניצן_אמ*]

|יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש||יש|
ברכות ואיחולים לכולכם!
מאד שמחה בשבילך על החוויה המתקנת.

[דודה_דו*]

איזה יופי!

מאוד משמח ומרגש לשמוע!!

@} מזל טוב @}

[מיכל_שץ*]

_ויב"ק היי!
ויב"ק בבית - היי! היי! היי!_
מזל-טוב!

קראתי היום את כל הדף מהתחלה, איזה כיף להגיע מיד לסוף הטוב!

[נילי_קו*]

הסיפור המלא בקרוב...
ועד שיגיע הסיפור המלא, אני רוצה לשתף בכמה תובנות, למקרה שיבקרו פה מתלבטות אחרות אחרי קיסרי:

קודם כל, הדהים אותי להיזכר בדיעבד שבמשך כל הלידה שלי, שהייתה מ-א-ד ארוכה (בין 20 שעות לשבוע, תלוי את מי שואלים), לא עלתה בדעתי אפילו פעם אחת העובדה שאני אחרי ניתוח קיסרי.
במהלך ההריון העניין הזה העסיק אותי מידי פעם, בפרט בעת שפתחתי את הדף הזה וכשהלידה התקרבה, אבל כשהגיעה הלידה עצמה, היה לי כל כך ברור שאני עומדת ללדת את התינוקת שלי, ועובדת היותי ויבקית נשתכחה ממני לחלוטין.

עוד דבר שגיליתי אחרי הלידה - רונית אמרה לי שאילו הייתי בוחרת ללדת בבית חולים, אין לה ספק שהייתי מסיימת בחדר הניתוח (שוב, לידה ארוכה, וגם זמן רב של צירים חזקים ללא פתיחה, וגם צירי לחץ ארוכים...), ויחד עם זאת ברור שבשום שלב לא סיכנו את העוברית או אותי. כלומר, זו ללא ספק מסוג הלידות שצריך ללדת בבית.

ודבר אחרון בינתיים - הרבה פעמים במהלך ההריון והלידה הרגשתי שאני בוחרת עבור עצמי את המציאות - אם בכוח המחשבה ואם בכוח ההרפיה מהמחשבה. אני חושבת שהצעד הראשון שעשיתי היה
שבחרתי לשם של הדף את המילים "שתהיה לי". מילים יוצרות מציאות!

[עז_הרים*]

מרגש @}

הסיפור המלא בקרוב...

מחכה בכיליון עיניים... שפע חלב ואושר!

[אנונימי]

נילי קו, מזל טוב !! שמחה בשמחתך שהצלחת להגשים חלום וללדת כפי רצונך.
מידע שלמדתי משיחה עם מינדי לוי מבית לחם הגלילית נודע לי שבית החולים האנגלי בנצרת עשה הסכם עם כמה מילדות (מינדי בינהן) וכעת הן יכולות לקבל לידות פרטיות בתוך בית החולים.

[נילי_קו*]

סיפור הלידה של גאיה:
התאריך המשוער ללידה היה ה-26.5, יום שני. כבר ביום חמישי התחילו צירים קלים מאד, שהלכו והתחזקו מעט ביום שישי. לא ידעתי למה לצפות, אז כשהתחזקו עוד קצת ביום שבת, חשבתי שהלידה קרובה. בשבת בערב התקשרתי לספר לרונית שיש צירים כל 10-20 דקות. היא אמרה לי שהיא נוסעת לראות סרט אצל מינדי בחצור הגלילית, ונזכרתי שגם אני רוצה לראות אותו. באותו רגע הצירים די נרגעו, והחלטתי לנסוע עם חברה לצפות בסרט "Orgasmic Birth". הסרט היה מקסים, ופגשתי שם את רונית, וגם את קורי, הדולה המיועדת.

למחרת, יום ראשון, הייתי שרויה בענני אופוריה מטורפת, וחשבתי שכך ההרגשה רגע לפני הלידה. אבל טעיתי. בלילה הצירים נעשו תכופים יותר, ובידיעה שזה עוד רגע מתקדם קמתי בשתיים לפנות בוקר לאפות עוגיות. בעודי עומלת במטבח, הצירים שוב נחלשו והתרחקו. גם יום שני (התל"מ) היה מלווה בצירים עדינים ובהתרגשות. לא הייתי מסוגלת לעשות כלום חוץ מלנקות ולסדר את הבית ולהמתין. בלילה שוב היה נדמה לי שצירים מתחזקים והפעם זה קורה באמת, אבל בבוקר הבנתי שהצירים מתחזקים ונחלשים חליפות, וזה עדיין מוקדם. יום שלישי היה דומה, ואפילו ביקשתי מבן זוגי לא ללכת לעבודה. לא הייתי בטוחה שזה מתפתח, אבל הרגשתי שאני כולי כבר בתוך תהליך הלידה, ולא אוכל להישאר כל היום עם אורי. העברנו את היום בנעימים, טיילנו, קנינו עציצים במשתלה, כשהצירים ממשיכים ללוות אותנו. ביום רביעי המצב היה דומה, והחלטתי באופן סופי לוותר על הרצון שהלידה תגיע. התקשרתי לכולם להודיע שהלידה כנראה לא מתחילה גם היום: לקורין – החברה שאמורה להגיע ללידה, לאילת – שאמורה לשמור על אורי בזמן הלידה, ובסוף לרונית. רונית אמרה שזה נהדר, והציעה שנעזוב הכול ופשוט ניסע לים.

שמחה ומשוחררת נכנסתי לאוטו בדרך אל הים, ובאותו הרגע הצירים התחילו להיות רציניים. הגענו לחוף אכזיב, והצירים היו חזקים ותכופים. התחושה של הצירים בתוך המים הייתה מדהימה. העברתי כמה מהם בתוך הים, וכמה נוספים בתוך גב על טבלת הגידוד. אחרי הים, החלטנו ללכת לאכול חומוס בעכו, ובדרך התחלנו למדוד את המרחק בין הצירים – כל ארבע-חמש דקות הופיע ציר, שנמשך קרוב לדקה. התיישבנו במסעדה, והמגמה נמשכה. התקשרתי לרונית, ואמרתי שיתכן שיש תפנית מפתיעה. היא ביקשה שנתזמן את הצירים כשנגיע הביתה ונתקשר אליה. כבר בדרך מעכו הרגשנו שזה נעשה רציני והתקשרנו לרונית לבקש שתצא לדרך. עשינו סבב טלפונים נוסף, והודענו לכולם שהלילה יולדים.

[נילי_קו*]

חזרנו הביתה בסביבות תשע. בן הזוג הכין את הבריכה. רונית וקורי הגיעו, והוא קרא לנו לחלץ אותו מחדר האמבטיה. הוא נכנס עם הבריכה, ולא הצליח להוציא אותה דרך הפתח הצר. רונית וקורי משכו את הבריכה מבחוץ, ונוצר קרע גדול בחלקה התחתון. הצירים התחזקו מיד כשהן הגיעו, ואני העברתי אותם בחדר העבודה בזמן שהאחרים מדביקים תלאי על הקרע שנוצר. האווירה הייתה מבודחת ושמחה. הצירים נראו רציניים ולרונית היה נראה שאלד עוד הלילה. אחרי זמן מה העזתי לבקש שתבדוק לי פתיחה, במחשבה שאני בוודאי כבר די מתקדמת. רונית בדקה, ואמרה שאין שום פתיחה, וצוואר הרחם סגור ארוך ואחורי. הייתי המומה לגמרי. לא הבנתי איך אחרי שבוע של צירים, ושעות של צירים משמעותיים, אין שום פתיחה. רונית ביקשה מקורי לתזמן את הצירים, וכשראתה שהם לא סדירים, הציעה שאשתה יין ונלך לישון. מאוכזבת לחלוטין שתיתי את היין, והן פרשו לישון בסלון. קורין הגיעה בדיוק, והלכה לישון בחדר השינה שלנו.

ישנתי שינה שטחית כשעתיים ואז התעוררתי עם צירים כואבים. לא רצינו להעיר את רונית, וגם פחדתי מהמשמעות של צירים שלא מתפתחים ללידה. העברנו זמן מה לבדנו, ולפנות בוקר הערנו את רונית. אמרתי לה שאם אני לא יולדת, אז אני רוצה להבין מה עובר עליי – למה יש לי צירים כואבים כל כך. רונית התחילה לשאול שאלות בכדי לעזור לי לברר למה אני סגורה. היא ניסתה איזה תרגיל של כתיבה, אבל לא היה נראה שהוא מביא לתשובות. אני לא זוכרת כיצד זה קרה, אבל התחיל להתפתח סשן רציני. הערנו את קורין שתצטרף, וגם קורי נכנסה לחדר. ישבתי על הכדור, בן הזוג מאחורי, תומך בי בצירים, וביניהם רונית הוליכה אותי בשאלות. ניסינו לראות למה צוואר הרחם סגור ומה יעזור לפתוח אותו. עלו דברים שונים שאינני מצליחה לשחזר. בסוף התברר שאני רוצה לשיר כדי לפתוח את הרחם, ומילות השיר שקיבלתי היו אני יודעת ללדת. שרתי את המילים וכולם הצטרפו. רונית, שלדעתי הייתה שרויה במצב של תקשור, התחילה לשיר תפילה, ואנחנו הצטרפנו. השירה התגברה, ועימה הצירים, וחשתי שהרחם נפתחת (כן, הרחם שלי היא נקבה).

כשסיימנו לשיר זרחה כבר השמש. רונית נתנה לי לשתות מיץ תפוזים עם שמן קיק. זה היה מבחיל, ואני המשכתי לרכון על הכדור ולחוש די מסכנה. כעבור זמן מה רונית באה והודיעה לנו שככה לא מגיעים ילדים לעולם, ושצריך לקדם את הלידה. היא אמרה שנצא לטבע לטיול ארוך, ושלא נחזור לפני שאני מוכנה ללדת. ירדנו לוואדי משגב. הצירים כאבו מאד, וכל כמה צעדים נאלצנו לעצור. התקדמנו מאד מאד לאט, וכשהשמש התחילה לקפוח על ראשנו חזרנו, כשכל כמה רגעים נאלצנו לעצור ולקבל את פניו של ציר נוסף. חזרתי מותשת, וכעבור כמה צירים מייאשים על הכדור החלטתי שאני צריכה לצאת שוב. יצאנו יחד עם קורין, הפעם רק לשבילי השכונה, כי הצירים נעשו מאד תכופים וכואבים. הפעם כבר הייתי צריכה את ארבעת הידיים של תומכי. ככל שהזמן עבר הזדקקתי ללחץ רב יותר על הגב התחתון. תוך כדי הטיול הרגשתי ייאוש נורא. הכאב היה איום, הייתי כבר עייפה ומותשת, ופחדתי שאני עדיין לא מתקדמת. אמרתי להם שאם אני בפתיחה של 1-2 ס"מ, אני לא יודעת איך אוכל להמשיך עד הסוף. חזרנו הביתה, נכנסתי עם מתן למקלחת ובכיתי.

אחרי המקלחת רונית בדקה אותי, ובהתרגשות עצומה היא אמרה לי שהיא לא יודעת על מה אני מדברת, כי יש לי פתיחה של ארבע. בכינו מהתרגשות. הייתי מעודדת והתמלאתי בכוחות להמשיך. בן הזוג התחיל למלא את הבריכה, ואני העברתי עם קורין צירים כואבים מאד על הכדור. רונית נתנה לי עוד מיץ עם שמן קיק, ולא הבנתי איך אני אמורה לרצות שהצירים יתחזקו עוד, כשהכאב כבר כל כך בלתי נסבל. רונית באה להראות לי מה היא רוצה שאני אעשה במים – תנועה של צלילה בתוך גל. היא בדקה שוב כדי לראות אם אני יכולה להיכנס למים (אפשר להיכנס מפתיחה של חמש), וראתה שאני עוד לא התקדמתי. שוב הרגשתי ייאוש קל על ההתקדמות האיטית, אבל התחלתי לדמיין בזמן הצירים שאני גל בתוך המים או דולפין ששוחה על הגל, והרגשתי איך אני הולכת ונתפתחת (בן זוגי אמר בדיעבד שבשלב הזה הייתי מאד שקטה. אני זוכרת שהרגשתי שכואב לי כל כך שאני לא מצליחה להוציא קול מהפה).

כשהבריכה הייתה מוכנה, ביקשתי להיכנס. רונית לא ידעה אם זה הזמן, אבל הסכימה שאכנס לזמן קצר ואז נראה. מיד כשנכנסתי התחלתי לעשות את תנועת הצלילה שרונית הראתה לי בזמן הצירים. הכאב היה אדיר, אבל התנועה הזו עם הדמיון של הגלים בים, עזרה לי לעבור דרכו. אחרי כמה דקות במים רונית בדקה אותי ואמרה שאני בלידה! הייתה לי פתיחה של שבעה ס"מ. חזרתי נרגשת למים. הצירים היו עצומים, ואמרתי לרונית שאני לא אוכל לשאת צירים חזקים מאלו. היא אמרה לי שאין צורך, מכיוון שהם כבר לא יתחזקו. מכיוון שהתחיל לברוח אוויר מהבריכה (דרך הקרע של אמש), זוגי התחיל למלא בריכה שנייה, שאותה קורין נשלחה לקנות. בזמן מילוי הבריכה המשכתי לרכב על הגלים, כשרונית לוחצת לי על הגב הדואב בצירים. צירי הלחץ התחילו להופיע, ואני ביקשתי לעבור לבריכה השנייה, כי המים לא כיסו לי את הגב התחתון, וזה הוציא אותי מדעתי.

עברתי לבריכה החדשה, שהייתה גדולה יותר, ואפשרה לבן הזוג להכנס איתי למים. הצירים היו איומים, אך ביניהם היה זמן של הרפיה. המשכתי בכל זמן הצירים לרכב על הגלים, תוך כדי שבן הזוג לוחץ לי על הגב ומעסה אותו בעוצמה. בין הצירים התהפכתי על הגב והוא השיט אותי במים, שר לי שירים, נישק אותי ולחש לי מילות אהבה. הגוף היה רפוי לגמרי, ונראיתי ישנה, אך גם בזמן זה הכאב היה חזק. הלחץ והרצון לדחוף התגברו, ובשלב מסוים יכולתי כבר לחוש את ראש התינוקת בתעלת הלידה. הייתי נרגשת מאד, ויחד עם זה מותשת. ביקשתי ממנה שתרכב איתי על הגל. ביקשתי שתתפוס גל ותרכב עליו החוצה מהרחם. הלחיצות נמשכו, והראש שלה התקדם לאיטו במורד הנרתיק. יכולתי לחוש את ההתקדמות שלה, על ידי מגע בשק מי השפיר בתחילה, ובראשה אחרי שפקע. זמן רב הראש היה בפתח התעלה, אבל הלחיצות נמשכו ונמשכו. התפללתי אליה שתבוא אליי. ואז זה קרה – לחיצה אחת ככל האחרות, והראש יצא. רונית בבהלה ביקשה שאתהפך על הגב ובלחיצה הבאה היא יצאה כולה. משכתי אותה אליי והנחתי אותה על החזה. בכיתי. בכינו. הייתי מאושרת. עוד לא קלטתי את מה שצפוי לקרות בהמשך.

[נילי_קו*]

אחרי דקה או שתיים של אושר צרוף, רונית אמרה שאני חייבת לצאת מהמים. לא הבנתי מה קורה. שמעתי אותה אומרת משהו על קרע גדול. נשכבתי, כשגאיה בזרועותיי. רונית התחילה לספוג דם רב מבין רגליי, ואני לא הבנתי במה מדובר. היא ביקשה להזמין אמבולנס. חשבתי שהיא טועה. לא הרגשתי שום כאב. הגוף הרגיש נפלא. אבל הדם זרם. פתאום נבהלתי שבכל זאת נקרע לי הרחם. חשבתי איך הולכים לחתוך אותי שוב, אבל רונית הסבירה שנקרע לי הפירנאום, וזה נראה די רציני. רעדתי כולי. הייתי כהוזה בחלום. שכבתי רועדת ומאושרת. גאיה הייתה עלי, ניסתה לינוק והצליחה מעט. לחצתי החוצה את השלייה ברגע האחרון לפני שהחובשים הגיעו. הם הכינו את הכול, רונית חתכה את חבל הטבור, והם לקחו את השלייה. הנסיעה באמבולנס הייתה הזויה. הייתי מאושרת וגאה בעצמי, ורציתי רק לחבוק שוב את גאיה. בן זוגי נסע איתה באמבולנס נוסף מאחורינו. כשהגענו לבית החולים בנהריה קיבלתי אותה בחזרה לזרועותיי. היא ינקה במרץ ובחדווה, ואני הרגשתי שלמות, למרות כל ההתרחשות הנוראית. ילדתי. ילדתי לידה טבעית בבית, תינוקת בריאה ומושלמת.

כמובן שחווית בית החולים הייתה לא נעימה. התפירה הייתה די כואבת, ואחריה חיכינו שעות עד שהעבירו אותי למחלקת יולדות, שם נאלצתי להעביר את הלילה. אבל הכול זרם טוב. גאיה ינקה המון והייתה שלווה. מוקדם בבוקר השתחררנו מבית החולים בלי בדיקות והתעסקויות מיותרות, ונסענו לקחת את אורי מהדודים ששמרו עליו. אנחנו עכשיו משפחה.

[נילי_קו*]

במשך הלידה הייתי בזמן חלום. לא הייתי מודעת לשעה ולזמן שעובר. ולכן לא מופיעה בסיפור שעת הלידה - 16:10, אחרי 20 שעות של צירים משמעותיים וכנראה כשעתיים צירי לחץ.

• זהו. בדיוק חודש אחרי: סיפור ארוך ללידה ארוכה (וזה אחרי שקיצרתי והשמטתי חלקים בדרך מהקובץ המקורי לכאן...)

אני כל כך שמחה שילדתי בבית.
ואני כל כך שמחה שהייתה לי תמיכה רבה ומופלאה מבן הזוג, החברה, הדולה והמיילדת, שהיו כולם מופלאים.
ותודה לתמיכה שקיבלתי כאן.*
נילי

[משפחת_אושר*]

נילי, סיפור מדהים!! בקטע שרונית אמרה לך שאין פתיחה הרגשתי ממש ייאוש.. איזו כוחות יש לך! כמה עוצמה.
בחלק שהוא שר לך שירים במים כבר בכיתי... סיפור מרגש כל כך.
שוב מזל טוב לכולכם ואהבה גדולה.

[או_רורה*]

את מדהימה! מזל טוב!

ודרך אגב, איך קראו למיילדת? רונית קופליס?

[סיפור_לידה*]

מהמם ומעורר השראה.
תודה.

[ב_דרך*]

מזל טוב!!!
סיפור מופלא.
רוב בריאות ואושר.

[תזמורת_הים*]

מזל טוב נילי!
(מזהה אותי?)