דף תמיכה בהנקה של פיצי

תודה בשמת...

מנסה להציע לך זוית התבוננות אחרת:

פיצי מכאיבה לי. קשה מאוד לשכנע אותה לפתוח פה גדול והיא תופסת לא נכון

זו הסיבה, הגורם.

ואילו:

הגברת הכמויות בדרך הטובה יותר - בעזרתה, בעזרת היניקה - פשוט לא הולכת.

כל עוד אין מספיק חלב ההנקות הופכות ממשהו שהיה יכול להיות אינטימי ומתוק למשהו מעיק ומתוח

אלו הם תוצאות.

כלומר - היא תופסת לא נכון ויונקת לא ביעילות ולכן יש כרגע מיעוט חלב
ולא מיעוט החלב הוא הגורם לתפיסה הלא נכונה, הכואבת, ולהנקה המתסכלת.

המסקנה היא שהגברת תפוקת החלב ללא תיקון התפיסה היא קשה מאוד, איטית, ובעיקר לא יעילה, והיא טיפול בתוצאה, בסימפטום ולא בשורש הבעיה, בגורם.

ברגע שפיצי תלמד לתפוס נכון, ולא תאמיני כמה זה כן כמעט קסם, כמה זה ניואנס של זוית החזקה, או כרית מתאימה, או כיסא שנכון לשבת עליו,
את תראי כמויות גדלות והולכות של חלב, בלי צורך לשאוב, בלי כדורים.

כבר סיפרתי על מסע דומה שאני עברתי, כל כך מזדהה איתך, כשהתינוק שלי היה בן שבוע ואני עדיין היידי בלי פדים של הנקה, כי פשוט לא טפטף כלום, הבנתי שאני בבעיה גדולה.
זה לקח כמעט חודש , ושני ביקורים של רינה (וגם משחה מיוחדת, ו 10 ימים של אנטיביוטיקה, וכמעט 3 שבועות סביב השעון של אדויל - אבל זה כבר סיפור אחר), אבל היום אני כבר יכולה להניק בלי כרית, כמעט על איזה כסא שאני רוצה ואפילו בשכיבה במיטה, ואני צריכה פדים! כי מטפטף! וההנקה כבר לא כואבת, כבר לא מתסכלת, כבר נעימה.
לאורך כל התקופה הקשה הזו הדבר היחיד ששימח אותי היה שזה לא קרה לי בתינוק הראשון, שכבר היה לי בטחון פנימי שהכל אצלי בסדר ושזה עובר,
כי אחרת מזמן כבר הייתי נשברת לגמרי ולא מאמינה שיש סיכוי. מעריצה אותך על המאמצים האדירים האלה.

אנא קחי לעצמך את העזרה לה את ראויה, שתסייע לך למקד את כל המאמצים המבורכים שלך, למקד אותם אל הפתרון ולא לתת להם להתפזר לכל עבר, כי הם יקרים כל כך.
את ראויה לזה, את ראויה לעזרה איכותית,

מאוד מאחלת לך אותה, ועוקבת בליבי

משפחה

לא הולך לי עם ההנקה

את הנס הזה שאת מצפה לו עזרה לי להשיג (ולעוד הרבה אמהות) ד"ר לייבוביץ. אחרי 4 או 5 יועצות (כולן מוסמכות או בדרך לשם) היא היחידה שהצליחה לגרום לי להבין איך לעזור לתינוקת שלי להתחבר נכון. להבין בגוף ולא רק בראש.
אח"כ גם שחררנו לשון קשורה (שוב מצטרפת לממליצות ללכת למומחה שיבדוק) אבל זה עזר ממש קצת. ההקפדה המאוד מאוד מאוד קפדנית על התפיסה (בשיטת "קלואי פישר") במשך תקופה די ארוכה איפשרה לי להניק לאורך זמן.
זה לא היה קל או פשוט אבל בהחלט משתלם (בת שנה ורבע ועדיין יונקת). היו עליות ומורדות ולקח זמן עד שעלינו על דרך המלך, אבל בסוף מצאנו אותה...
ואני חייבת לגלות לך שלמרות ההנאה הגדולה שבקשר המיוחד הזה, היא עדיין תופסת די גרוע ומכאיבה לי לפעמים, אבל התרגלתי...

אמא של פיצי - קודם כל

. אני מסכימה עם הכותבות לפני - חשוב שתקבלי תמיכה ועזרה מקצועית - שיעזרו לך להבין איך לעזור לפיצי לתפוס בצורה שבה היא יכולה לינוק. לי עזרה מאד ג'ולי שור, יועצת הנקה. (גם, אני חייבת להודות - עם התינוקת הרביעית). את יכולה לנסות אליה, או לד"ר ליבוביץ, אבל חשוב שאם את מעוניינת להמשיך בהנקה - תגשי למישהו שיכול לעזור לך בצורה טובה יותר מקובץ בנות (ואני לא מזלזלת באף אחת ובאף תמיכה) באינטרנט.
בהצלחה. @}

שלום אמא של פיצי
אני לא יודעת כמה יכולה לעזור אבל בכל זאת אני מניקה כבר שלוש שנים אז אולי...
רציתי לשאול מאיפה את יודעת שחסר לך חלב?
את באמת יודעת איך לסחוט את הציצי? תעזבי רגע את כל המשאבות (שלי קשה איתם בטרוף, הייתי עכשיו בבית חולים שבוע, ניסיתי עם משאבה ידנית וחשמלית ומה אומר....נדה ממש היה קשה, אני מזכירה לך זה אחרי הנקה של שלוש שנים) ובכן עם היד זה עבד הכי טוב אם כי מעייף אבל צריך לדעת לעשות את זה .
מדובר ממש בלסחוט את הציצי ויש מקום שמשם אם סוחטים זה ממש יוצא בשפריצים יפים. את צריכה לנסות ולנסות עד שתתפסי מאיפה באה הסחיטה, זה די קרוב לפיטמה ועד פיטמה. תחשבי על עז או פרה, זה די דומה (צןרת הסחיטה)
כמובן בשביל לעזור את צריכה לשקשק את הציצי מידי פעם. (להחזיק אותו ביד ולנענע).

תודה על התגובות - אני מתכננת ללכת לאחת הרופאות (דינה צימרמן או מירה ליבוביץ') כשהן יחזרו מהחופש ולעבוד על האחיזה בעיקר, כנראה לצימרמן כי היא בירושלים. ואם לא אשיג תור בזמן - אתקשר לרינה, בזכות ההמלצה החמה של משפחה.
הבוקר פיצי צייצה בעריסה, והייתי כל כך עייפה שלקחתי אותה למיטה וניסיתי להניק בשכיבה (אף פעם לא ניסיתי את זה קודם). אבא של פיצי התעורר מיד, תפס פיקוד ואמר לי ללכת לישון. תוך שנייה נרדמתי, וכשהתעוררתי אחרי חצי שעה גיליתי שפיצי עדיין מחוברת אליי! אבא של פיצי החזיק אותה ביד אחת על הצד עם הבטן אליי, וביד השנייה החזיק את השד העליון (גם אני על הצד, בטן לבטן), עם אצבע אחת מקבילה לשפה התחתונה שלה. הוא אמר שבזכות זה שישנתי הייתי מאוד רגועה, והכל הלך יותר בקלות. הוא לא נתן לפיצי להוציא את הפיטמה מהפה כהרגלה, ולדעתו אם הייתי ערה הייתי מתחילה להיות מתוחה בשלב כלשהו ומוותרת. האם עלינו על משהו? הנקה באמצעות שליח במצב של חוסר הכרה? האם אצטרך עכשיו בכל פעם להרדם ולהזעיק את אבא של פיצי כדי שההנקה תימשך יותר מחמש דקות? אני מקווה שלא. בערב ניסיתי אסטרטגיה אחרת - הוצאתי אותה מהעריסה חצי ישנה, ממש עם סימני התעוררות ראשוניים ביותר, והצמדתי אותה לשד. היא הייתה רגועה די הרבה זמן, ולמרות שינקה לאט מאוד וחלש, לפחות לא התחילה לבכות ולהוציא את הפיטמה מהפה. מסקנה - כדי שההנקה תצליח, אחת מאיתנו צריכה לישון שנת ישרים. אם נצליח לעשות את זה כששתינו ישנות, מי יודע? אולי זו תהיה הצלחה מסחררת.

האמת, שעלית פה על משהו. להרבה תינוקות שמתקשים יותר קל כשהם ישנים.
את יכולה לנסות לישון איתה בלילה במיטה, (מיטה משפחתית) זה יכול מאוד מאוד לעזור, בוודאי כשהאיש מתגייס בצורה כ"כ יפה! את גם תרוויחי ככה כמה שעות שינה שאת בטח כבר יודעת שגם היא מאוד חשובה להנקה (הפרולקטין מיוצר בשינה)
תנסו לחשוב על זה, לראות איך אתם מרגישים עם הנושא...
וגם רציתי להזכיר לך שאת ממש גיבורה! עם כל המאמצים האלה! (אני הייתי במצב דומה סביב גיל שבוע, למזלי אני מאוד שופעת וגם בגלל שהנקתי את הבכורה בקלות, ידעתי שכדאי להתאמץ, אבל הייתי מאוד קרובה לנקודת שבירה)
את נהדרת, כאמא ובכלל, אל תשכחי את זה!

אמא של פיצי כל הכבוד לך על ההתמדה.
הפער בין הדף הזה למציאות: הדף משקף רצון שלי, שאיפה, תיקווה, אבל הפרקטיקה קשה לי.
גם אני פתחתי דף כשהקטן שלי נולד (הנקה שהצליחה)
העצות שקיבלתי היו נהדרות ובאמת בליווי של יועצת הנקה הדברים השתפרו אבל למרות מה שעולה מהדף ההוא, בסופו של דבר אני כבר לא מניקה.
הסיבה העיקרית לכך היא שהרגשתי שזה הופך את החיים שלנו לכאוס מוחלט. יש לי עוד ילדה בת שנתיים שהחלה לגלות
סימני מצוקה קשים ונדרשה לתשומת לב רבה מאוד. ההנקה לקחה לי המון זמן והצליחה רק בתנאים מאוד מסויימים.
הייתי צריכה לקבל החלטה והחלטתי לוותר על ההנקה כשהוא רק בן חודש וחצי..
היום כשהוא בן שלושה חודשים והמצב נרגע הלוואי והייתי יכולה להתחיל שוב להניק. ניסיתי אבל זה לא הולך - הוא לא יודע בכלל מה לעשות עם השד.
יחד עם זאת אני לא מצטערת על ההחלטה שקיבלתי, עשיתי כל מה שיכלתי לעשות בזמנו.
רציתי רק לעודד אותך במאבק, הדרך היא לא פשוטה אבל תזכרי שכל האכלה היא ניצחון
כל טיפת חלב אם שפיצי מקבלת היא פרס, היא פחות טיפת תמ"ל. וכך עובר לו יום ועוד יום.
מאחלת לך הצלחה ושפתאום יקרה הנס הזה והכל יסתדר בבת אחת (זה אפשרי) ( () )
ואת אמא נהדרת, כל עוד את מנסה כפי יכולתך את לא יכולה לטעות ולא משנה אם בסוף היא תוכל רק תמ"ל או תשאר בשילוב או תאכל רק חלב אם.

הפרולקטין מיוצר בשינה
באמת? הפרולקטין מיוצר בלילה - לא יודעת אם זה קשור לשינה דווקא.

וכשהתעוררתי אחרי חצי שעה גיליתי שפיצי עדיין מחוברת אליי! @}

האם עלינו על משהו? הנקה באמצעות שליח במצב של חוסר הכרה? האם אצטרך עכשיו בכל פעם להרדם ולהזעיק את אבא של פיצי כדי שההנקה תימשך יותר מחמש דקות?_ D-: וברצינות - "עלינו" על זה שכשאת יותר רגועה - לפיצי גם יותר קל להיות רגועה. ושבעצם פיצי יכולה לינוק גם לאורך זמן. אולי להסיח קצת את דעתך בזמן ההנקה. שלא יזרקו עלי כאן עגבניות רקובות - אבל אולי אפילו זומבי מול הטלוויזיה אחרי שהיא מתחברת - זאת אומרת להיות מחוברת במיינד למשהו אחר - ולשחרר את הלחץ משם. אפשר כמה תרגילים בקינסיולוגיה או דמיון מודרך. אבל בפירוש - לשחרר את הלחץ שלך ושלה. (_הוצאתי אותה מהעריסה חצי ישנה, ממש עם סימני התעוררות ראשוניים ביותר, והצמדתי אותה לשד.). אגב - להניק לפני שממש מתעוררים - כשמראים סימנים ראשוניים של התעוררות זה עובד טוב, וגם עוזר אחר כך לתינוקות לשוב לישון (בעיקר חיוני בלילה). ואם גילית שזה עוזר לפיצי לינוק, אז תהיי עירנית לסימני היקיצה שלה ותנסי להתמיד בזה. לאט לאט היא תלמד וזה יכול להתפתח הלאה.
בהצלחה.

.

ועוד דבר חשוב - ואת אמא נהדרת ותמסרי לאבא של פיצי שהוא מלך - וכל הכבוד לו על השותפות והמאמץ והאהבה. בכלל - שהוא צריך להיות ממש גאה בעצמו!

ניסיתי אבל זה לא הולך - הוא לא יודע בכלל מה לעשות עם השד.
יכול להיות שעם עזרה של יועצת הנקה, כמו ד"ר ליבוביץ או ד"ר צימרמן, זה יכול להצליח. בוידאו שקניתי בשיקאגו רואים תינוק בן 3 חודשים שמעולם לא הצליח לינוק - מתחבר לשד בעצמו ויונק כמו אלוף!

ועוד דבר חשוב - ואת אמא נהדרת ותמסרי לאבא של פיצי שהוא מלך - וכל הכבוד לו על השותפות והמאמץ והאהבה. בכלל - שהוא צריך להיות ממש גאה בעצמו!
כל מלה!

מאחלת לך הצלחה ושפתאום יקרה הנס הזה והכל יסתדר בבת אחת (זה אפשרי)
גם אני מאחלת לך את זה.
אבל מניסיוני האישי, זה לא מסתדר בבת אחת אלא בהדרגה, מתוך התמדה, מסירות ועבודה קשה (או במילה אחת - רצון).
אצלי ניסים לא היו מעורבים בעניין

שלום לך יקירה
האם את אוכלת מספיק?
מניסיוני הקצר אחת העצות החשובות שקיבלתי לגבי נשים ינקו והיו להן בעיות הנקה הייתה עצה של שושנה גולדבאום יועצת הנקה מדהימה שאמרה שחשוב מאוד לשתות ולאכול בזמן ואחרי ההנקה ,תנסי אולי זה יעזור......

נעמה אמא - תודה רבה על ההפנייה לדף שלך. כמו שאת יכולה לתאר לעצמך, מאוד הזדהיתי... רציתי לשאול אותך - מהי שיטת super switch שאת מספרת עליה?
יש לי עוד ילדה בת שנתיים - בדיוק על זה אני חושבת בשבוע האחרון. אין שום סיכוי שהייתי מקדישה מאמץ דומה אם היה לי בבית עוד פעוט שדורש תשומת לב ומרגיש קצת מקופח ממילא. בילד הבא (טפו טפו טפו) אני מקווה שההנקה תסתדר מההתחלה, כי אני יודעת עכשיו כמה אנרגיה (פיזית ובעיקר רגשית) וזמן דרושים כדי להיאבק על הנקה שלא הולכת.

את יכולה לנסות לישון איתה בלילה במיטה - סיפורי פוגית, האמת היא שבלילה הראשון כשחזרנו מבית החולים היה לשנינו צורך עז לישון איתה, להרגיש את כל המשפחה החדשה ביחד. שמנו אותה בינינו, ו... לא ישנתי כל הלילה. הייתי כל כך לחוצה שיקרה לה משהו שזה הפריע לי. גם לא ישנו עם שמיכה כדי שהיא לא תחנק חלילה, ואנחנו רגילים לישון עם שמיכת פוך כבדה ועוטפת גם בקיץ. הנוכחות הקטנטנה שלה והיעדר השמיכה הפריעו לי לישון, כך שמהלילה השני היא ישנה בעריסה, והיא נראית די מרוצה שם.

שכשאת יותר רגועה - לפיצי גם יותר קל להיות רגועה. מיכל צמות - גם אני מרגישה את זה. צריך להימנע מסינדרום הביצה והתרנגולת, כי בהנקה של עכשיו למשל, היא התחילה לבכות בערך שנייה אחרי שהתחלנו, ואני כמובן מיד נכנסתי למתח - האם המתח שלי היה שם מראש והפריע? לא יודעת. בדיוק היום ראיתי המלצה ב"ספר ההנקה" של גליה פלד לשתות יין כדי לשחרר את הגוף. אולי אנסה. אני מסכימה איתך לגבי הטלוויזיה - אני חושבת שזה היה יכול לעזור לי מאוד, אבל אין לנו טלוויזיה (אני מכורה והדרך היחידה להיגמל הייתה לחתוך לגמרי) ובזמן ההנקות אין מה שיסיח את דעתי.

ותודה לכולכן על העידוד, ועל המחמאות לאבא של פיצי...

אני עוקבת כאן כבר כמה ימים ובאתי לכתוב ולעודד אותך גם כן.

ועוד דבר חשוב - ואת אמא נהדרת ותמסרי לאבא של פיצי שהוא מלך - וכל הכבוד לו על השותפות והמאמץ והאהבה. בכלל - שהוא צריך להיות ממש גאה בעצמו!

בדיוק בדיוק!
המאמצים שאת עושה הם לא בגדר המובן מאליו בעיני, בעידן שבו יש תמ"ל וכמעט אפס תמיכה משפחתית (אני מתכוונת לתמיכה במעשים, לא להתעניינות טלפונית). אם הייתי בארץ הייתי שמחה לבוא אליך עם סיר של אוכל טעים ומזין כל כמה ימים. את כל כך זקוקה למנוחה, לאוכל טוב, לעידוד. את עובדת קשה ומצליחה לתת לבת שלך מתנה יקרה.

באמת כל הכבוד לך (וגם לאבא של פיצי).

מצטרפת להמלצה על טלויזיה (כן, אני!), כדי להסיח את הדעת ולהרפות. אם אין אז יש סרטים במחשב...

<הנה קישור לארץ נהדרת , אולי יצחיק אתכן?>

ובזמן ההנקות אין מה שיסיח את דעתי.
מצטרפת להמלצה על המחשב, אפשר גם לקרוא דפים בבאופן...

http://yes.walla.co.il/ קישור לאתר של YES יש שם סדרות ממש טובות ועוד כל מיני - ממש כמו טלוויזיה.
(גם אני מכורה לטלוויזיה וגם אצלנו היא יצאה מהבית ואנחנו מברכים. משום מה, למחשב יותר קשה לי להתמכר... וטוב שכך (-; ).
אפילו אפשר כמו ב

.O.D של הוט להזמין את הסדרות מתי שבא לך ולראות לפי הסדר. בקיצור - תחליף טלוויזיה באינטרנט. (בן זוגי טוען שבקרוב כל תכני הטלוויזיה יהיו זמינים עבורנו במחשב, אבל עוד חזון).
אני ממליצה על כניסה דרך "ערוצים" (מלמעלה, בתפריט) לסדרה לא הבטחתי לך.

.

אמא של פיצי יקרה. אני נכנסתי אחרי כמה ימים שלא נכנסתי ואני עוקבת בליבי אחרי מהלך הדברים.
אני גאה בך על המאמצים וגם על המאמצים של אבא של פיצי. אין ספק שאתם עושים את כל מה שאתם מבינים לנכון לעשות למען שלושתיכם.

אני רוצה קצת להקשות ומקווה שלא תקחי את זה קשה, כי מהכרותינו הקצרה

אני חושבת שהבנת שאני מאד מאד מחבבת אותך, גם בלי להכיר אותך.
אני מרגישה לאורך כל הדף שזה לא רק ה רצון שלי, שאיפה, תיקווה אלא גם איזו שהיא פנטזיה שאת חיה בה, _מחכה לנס שיגיח מאיפה שהוא. בנתיים הימים עוברים, ההרגלים מוטבעים ואת לא ממש לוקחת את העזרה שלה את זקוקה. גם עם יועצת הנקה מעולה (כמו ד"ר ליבוביץ) ומומחה (כמו ד"ר פורר) - קשה לשחרר הרגלים.
כך לפחות היה לי. אמנם לא דחיתי את העזרה, אך הייתי חייבת לחכות כמה שבועות בגלל מצב הלשון. ואז ד"ר ליבוביץ אמרה שהכל בסדר, אחרי התרת הלשון אבל הפיצית שלי כבר עשתה פרצוף על הציצי כאילו שאני נותנת לה רעל... בקיצור
אני רוצה ל זרז אותך, להוציא אותך מזמן החלום שאת נמצאת בו. אולי לך יותר קשה.
אולי אבא של פיצי יצטרך לארוז את שלושתיכם וללכת לד"ר פורר, ולקבוע עם יועצות שהמליצו לך פה (לא כולן בחופש אגב). כי את כבר יודעת מנסיונת שמדריכות זה לא יועצות.
בקיצור, אל תתני לזמן לעבור כשאת מחכה לנס שאולי יגיע ואולי לא...

תודה על התגובות - תודה על ההפניות לתכניות הטלוויזיה (אין אמנם אפשרות טכנית להעביר את כורסת ההנקה למחשב או את המחשב אל מול הכורסה, אבל זה בהחלט ינעים לי את זמן השאיבות), תודה לאמא נמרה על ההצעה הנדיבה:
הייתי שמחה לבוא אליך עם סיר של אוכל טעים ומזין כל כמה ימים - אפשר ממש להרגיש את חום הלב ואת ניחוח האוכל... ולמעודדת היקרה מאוד - תודה על דאגתך, יש משהו במה שאת אומרת, ומצד שני - ביומיים האחרונים חל שיפור באחיזה (אמנם בעיקר בשד הימני, ה"מלא" יותר), והצלחתי להניק את פיצי בכל פעם, ולהשלים עם בקבוק. אני חושבת שבזכות המוטיליום יש עלייה בכמויות ולכן יש לה יותר מוטיבציה להתאמץ. ביום יומיים הקרובים אעקוב אחרי הכמויות שהיא שותה מהבקבוק, בתקווה לירידה הדרגתית.
חוץ מזה, היו לנו יומיים מתישים ביותר. ביום רביעי אבא של פיצי יצא מהבית בשמונה בבוקר וחזר בחצות - לא יום אופייני, אבל אני הייתי לבד כל היום והייתי פשוט גמורה. ניסיתי לקבוע עם חברה שגם היא אמא חדשה, אבל לא יצא. אבל ביום רביעי היא לפחות ישנה קצת במשך היום כך שיכולתי לנוח. ביום חמישי, לעומת זאת, (אבא של פיצי יצא בשמונה וחזר בשבע וחצי) - היא לא ישנה בכלל! היא הייתה ערה כמעט רצוף, משבע בבוקר ועד תשע בערב, עם שתי תנומות קצרות של כרבע שעה במשך היום. איך זה יכול להיות?? הכינו אותי ויעצו לי "לישון כשהיא ישנה, לעזוב הכול ופשוט ללכת לישון" - הייתי מוכנה לעזוב הכל ולצנוח למיטה, בחיי, אבל היא נשארה ערנית ובמצב רוח די טוב כל היום. אני הייתי ממוטטת, וכמובן שלא היה מה לדבר על שאיבות. גם היא התעייפה, כנראה, כי אחר כך היא ישנה שבע שעות (9 עד 4). מה קורה כאן? הם לא אמורים לישון קצת יותר בשלב הזה? אני מקווה שזה יום יוצא דופן כי זה היה מאוד קשה. לפחות עכשיו סוף שבוע, אבא של פיצי בבית והעבודה והאחריות יתחלקו בין שנינו, איזה כיף...

שיהיה סוף שבוע נפלא !

תודה מיכל! גם לך!

בנתיים הימים עוברים, ההרגלים מוטבעים ואת לא ממש לוקחת את העזרה שלה את זקוקה. גם עם יועצת הנקה מעולה (כמו ד"ר ליבוביץ) ומומחה (כמו ד"ר פורר) - קשה לשחרר הרגלים.

אני רוצה ל זרז אותך, להוציא אותך מזמן החלום שאת נמצאת בו. אולי לך יותר קשה.

אל תתני לזמן לעבור כשאת מחכה לנס שאולי יגיע ואולי לא...

אל תמתיני עם זה. תקבעי פגישה כבר ביום ראשון בבוקר. חבל על כל דקה, כי השיפור והשפיות יגיעו הרבה יותר מהר עם העזרה המתאימה. אל תחכי...

תבדקי בקליניקה של דר' צימרמן את מי תפגשי - הבנתי ממישהי שהיתה שקודם רואים יועצת ורק אם היא חושבת שיש סיבה אז מתאמים שוב לפגישה נוספת יחד עם הרופאה. לא בטוחה שזה עדיין כך אבל כדאי לבדוק לפני שקובעים.

את אלופה אמיתית וכל הכבוד על המאמצים. כל הכבוד גם לאבא של פיצי על עידוד והתמיכה אני רק רוצה לקוות שאת עושה את המאמצים בשביל עצמך (ופיצי כמובן) ולא רק בשבילו.

מוטיליום צריך לקחת בעקביות. הבעיה עם מוטיליום היתה במינונם גבוהים שניתנו בהזרקה (לא בבליעה) לאנשים עם הסטוריה של בעיות לבביות. בכל העולם מוטיליום מקובלת לשימוש שמגבירת חלב. אפשר גם להשתמש בפראמין אולם היא פחות יעילה ויש לה לפעמים תופעות לוואי (לא מסוכנות אך לא נעימות).

בהצלחה

אני תוהה אם יש איזשהו חומר ממכר במטרנה. איך ייתכן שפיצי לא מתלהבת מחלב אם - לא באריזתו המקורית וגם לא בבקבוק, אך שותה בשקיקה את המטרנה? גם אם מדובר באותו סוג בקבוק, והמטרנה קרה וחלב האם חם, והיא מקבלת תמיד את חלב האם קודם, כשהיא יותר רעבה - עדיין ההתלהבות נרשמת רק כשמדובר במטרנה. אני מקווה שלא מדובר בקישור שנוצר אצלה בין טעם החלב לסיטואציה מתוחה, ובעיקר מקווה שאין רכיב במטרנה שמעורר אצלה התרגשות כזאת (סוכר????).
בקשר לד"ר צימרמן - גם אני הבנתי שלא פשוט לפגוש אותה, והיועצת שדיברתי איתה קבעה פגישה לי איתה (עם היועצת) ולא עם ד"ר צימרמן - והאמת שאין לי כוח לעוד יועצת. מה גם שהאחיזה של פיצי משתפרת, והשפה התחתונה מתחילה להשתרבב כמו בתמונות. רק מה - היא אוהבת לשכב על הגב ולהזיז את הראש הצידה וכך לינוק. הסברתי לה שאנחנו אמורות להיות בטן לבטן, והיא בקו ישר, אך היא בשלה. נסיונות שלי לתקן לה את התנוחה נתקלו במחאות רמות. ואז נזכרתי שגם בלידה היא שכבה כך - מצג עורפי עם הראש בפרופיל, מה שסיבך והאריך את הלידה. אולי היא פשוט אוהבת להיות בתנוחה הזאת? אגב - גם בקבוק היא שותה עם הראש מוטה הצידה.

שליחה על ידי ...* » 02 ספטמבר 2007, 00:05

בקשר לד"ר צימרמן - גם אני הבנתי שלא פשוט לפגוש אותה
תסבירי את המצב ותבהירי שבמצב שבו את נמצאת את חייבת לראות אותה אישית. היי אסרטיבית ועמדי על כך.

אולי היא פשוט אוהבת להיות בתנוחה הזאת?
עזבי השערות, עזבי ניתוחים -
אל תמתיני עם זה. תקבעי פגישה כבר ביום ראשון בבוקר.

מחזקת את ידייך, את נהדרת. טיפה עזרה מקצועית ומנוסה - והדברים יתחילו לזוז.

_בקשר לד"ר צימרמן - גם אני הבנתי שלא פשוט לפגוש אותה
תסבירי את המצב ותבהירי שבמצב שבו את נמצאת את חייבת לראות אותה אישית. היי אסרטיבית ועמדי על כך._
האמירה - לא פשוט לפגוש אותה - כבר מעכבת לך את הפגישה. אם את חושבת שאת צריכה לפגוש אותה באופן אישי - המסר צריך להיות - אני צריכה להיפגש עם ד"ר צימרמן - והמסר הזה צריך לעבור באופן ברור הלאה. (אבל כן, קודם כל לעצמך).

רק מה - היא אוהבת לשכב על הגב ולהזיז את הראש הצידה וכך לינוק בדיוק לזה כדאי שתקבלי את העזרה המקצועית הכי טובה שאפשר. ואם קשה לך לפרגן לעצמך - שאת מספיק חשובה בכדי לקצר את כל התורים שבעולם - אז לפיצי זה בדיוק מה שמגיע!!!

אל תמתיני עם זה. תקבעי פגישה כבר ביום ראשון בבוקר. היום הוא היום.
בהצלחה @}

.

הצלחת לקבוע תור? אם לא תצייני כאן ואנסה לעזור לך (יכול להיות שיש לי אפשרות).

אפשר לשנות את שם הדף ל יומן ההנקה של פיצי ? או דף תמיכה בהנקה של פיצי?

גם לנו הייתה התחלה קשה מאד, לאחר לידה קיסרית שהקשתה מאד על ההנקה. היום הפיצי שלנו כבר בת שנה ושלושה חודשים היא כבר יונקת רק בוקר וערב אבל ינקה במרץ בשנת חייה הראשונה. אני חייבת לסיים, אבל אכנס בהמשך.
הומיאופתיה יכולה לעזור מאד.
[email protected]

פלוני אלמונית - השארתי הודעה במרכז ההנקה ואני מחכה שיחזרו אליי. אם תהיה בעיה לפגוש את ד"ר צימרמן, אפנה אלייך בדף. תודה!!!

ועוד משהו - איך משנים שם של דף??

מבקשים - וגמדים (יש כאן מלא גמדים מדהימים!) מסדרים את זה

אמא של פיצי, עוד משהו:
אם יש בעייה עם תנוחת הצוואר, יכול להיות שכדאי לך טיפול של קרניו סקראל. זה גם פותר בעיות בהנקה. בכל אופן, זה מצב רפואי עם שם (שכחתי), וכדאי לטפל בזה. בדרך כלל נגרם ממנח העובר ברחם, כמדומני. עוד סיבה להתעקש לפגוש את ד"ר צימרמן. פשוט תודיעי במרכז שאת חייבת לפגוש אותה, יש פה מצב מסובך שמחייב שהיועצת תהייה גם רופאה.

בשמת, אני מאוד מאמינה בקרניו סקראל - בזכות הטיפול הזה נכנסתי להריון (פלוס קצת עזרה מאבא של פיצי...), וגם טיפלתי בכמה בעיות אורתופדיות. אצור קשר עם המטפלת שלי.
אני מקווה שאצליח לפגוש את ד"ר צימרמן - דיברתי היום עם אחת היועצות שם, חזרתי שוב ושוב על כך שאני רוצה לפגוש רופאה, ונראה לי שהיא נעלבה קצת... היא ניסתה לשכנע אותי שהיא יכולה לעזור, ואם תהיה בעיה מיוחדת היא תתייעץ עם ד"ר צימרמן בטלפון. אני לא כל כך יודעת מה לעשות, כי הבנתי ממנה שצימרמן כנראה לא תהיה בשבועיים הקרובים בירושלים, אולי כן, אבל לא בטוח. היא צריכה לחזור אליי. אני לא יודעת אם כדאי לי לפגוש רק את היועצת, נראה לי קצת חסר טעם. אחכה למחר ונראה מה היא תגיד.

וקריאה לכל הגמדים באשר הם:
גמדים יקרים, אנא שנו את שם הדף ל -
דף תמיכה בהנקה של פיצי
תודה!

אם היועצת היא דבי, ודינה תחזור רק עוד שבועיים, אז כדאי לך לפגוש אותה.

בוקר טוב. כתבתי לך אתמול שהומיאופתיה יכולה לעזור, אפרט קצת: גם בתפוקת החלב, גם בחוויות הלידה הקשה שבטח השאירו את חותמן. גם בך וגם בפיצי.
אשמח לעזור בעצמי, אני הומיאופתית קלאסית, אשמח לענות על כל שאלה, או להפנות אותך להומיאופת קלאסי מהאיזור שלך.
יש לי שאלה, לכל מי שקוראת בדף: האם ההנקה ביחד עם הצינורית פוגמת בתפוקת החלב, הנקה היא בעצם לפי דרישה, ובגלל שפיצי מקבלת בוסט רציני של הזנה מהצינורית, היא בעצם לא מייצרת לעצמה עוד חלב, ע"י יניקה ממושכת וימים של "קפיצות גדילה".

חוצמזה, רציתי להגיד לך כל הכבוד, גם על ההתמדה ועל הרצון ועל האימא הנהדרת שאת.
גם אנחנו מאד פחדנו כשאבא חזר לעבודה, הוא היה היד השלישית שלי, יש לי חזה ענק שצריך לתמוך בו... והיינו צריכים לדחוף לקטנה את הפטמה בפה....
הוא חזר לעבודה בסוף- ואני מצאתי דרכים. ההומיאופתית שלי עזרה לי מאד, וגם ההתכנסות פנימה.
במיטה שלנו הייתה ערכת הנקה: משאבה, מזרק הפוך שיוציא את הפטמה השקועה שלי, עד שיום אחד ינקתי לעצמי את הפטמה כי לא מצאתי את העזרים, ואחרי שעשיתי את זה והבנתי שאני יכולה להסתדר לבד- זה התחיל להסתדר.... בלי שהייתי צריכה לינוק לעצמי את הפטמה שוב.
זה לא אותו הדבר כמו אצלכם, הפרטים הם שונים....

מישהי המליצה לנו לעשות כמה שיותר רומנטיקה בחדר, נרות, עירום, דברים טעימים ליד המיטה, ואם אבא רצה רצה להצטרף הוא היה מוזמן. זה עזר מאד.

אמא טרייה פלוס, תודה על מה שכתבת. קראתי את סיפור הלידה שלך ונדהמתי מקווי הדמיון הרבים מאוד בינו לבין הלידה שלי. שני ההבדלים העיקריים הם הצוות (בלידה שלי למזלי רובם היו ממש בסדר) והעובדה שבסוף ניצלתי מניתוח ו"זכיתי" בוואקום. לדעתי יש קשר בין שני הדברים - אם היה לי צוות אנטיפתי היה סיכוי יותר גדול שהייתי מגיעה לקיסרי. בכל מקרה אני מאחלת לך מכל הלב שהלידה הבאה שלך (הייתה כבר? תהיה בקרוב?) תהיה יותר טובה, הרבה יותר טובה...
בקשר לצינורית - השימוש בצינורית היה בשבילי מאוד מסובך ומעיק ועזבתי אותו. לי הפריעה גם התחושה שאחרי שהיא מתרגלת לזרם של הצינורית היא עוד יותר לא רוצה לינוק רק מהפיטמה. השאלה שלך על פגיעה אפשרית בתפוקת החלב מעניינת - מעניין אם זה באמת כך. אם זה באמת יכול לפגוע, אז יש לי עוד "תירוץ" שיכול להצדיק בדיעבד את השבירה שלי...

וכל הכבוד על המאמצים להניק - על ערכת ההנקה, על העזרה של בן זוגך... מאוד מעודד שהצלחת.
רגע - אזעקת פיצי

אמא של פיצי (אגב, יש לה כבר שם?). אני מאד שמחה שאת מתחילה ל"נדנד" לאנשי המקצוע.
כאמור, ככל שהעזרה הנכונה תגיע בזמן, כך יתחיל הלופ להשתחרר, וצעדים ראשונים לקראת האור יורגשו.

וזה כמו במטה קסם. מגיעה העזרה, פתאום משהו קטן מצליח, אחריו עוד אחד, ואז חצי יום נראה נסבל עד טוב, ואז יום... וכן הלאה.
עוקבת בענין...

וניצל"וש קטן: לאימא טרייה פלוס - מאד נשמח להמלצה על הומיאופט/ית קלאסי/ת באזור ירושלים.

מנצלת דקה של שקט...
יש לי תור לד"ר צימרמן ביום חמישי! בינתיים אני מכינה לה רשימה של שאלות.
אני שמחה שהתעקשתי עם היועצת, למרות שזה היה קצת לא נעים. העיקר שיש תור!

_ככל שהעזרה הנכונה תגיע בזמן, כך יתחיל הלופ להשתחרר, וצעדים ראשונים לקראת האור יורגשו.
וזה כמו במטה קסם. מגיעה העזרה, פתאום משהו קטן מצליח, אחריו עוד אחד, ואז חצי יום נראה נסבל עד טוב, ואז יום... וכן הלאה_

מעודדת- כל מילה

אני שמחה שהתעקשתי עם היועצת, למרות שזה היה קצת לא נעים. העיקר שיש תור!
איזה יופי!!!
ובינינו, מה זה "קצת לא נעים" לעומת האפשרות שהיא תעזור לך לעלות על דרך המלכה להנקה!!!

בינתיים כל הכבוד לך על הנחישות וההתמדה, ולאבא של פיצי על התמיכה האדירה.

<ותופעת הצואר הנוטה הצידה- נקרא טורטיקוליס>

שליחה על ידי ...* » 03 ספטמבר 2007, 21:24

יש לי תור לד"ר צימרמן ביום חמישי!
יופי יופי יופי!!!

יש לי דקה- עדכון קצר. היינו אצל ד"ר צימרמן, והתוצאות: אין לשון קשורה והאחיזה טובה (יופי!), היא אמרה לי להעלות את המינון של המוטיליום ל-16 ביום, מינימום (ממש לא יופי, התחילו לי כמה תופעות לוואי מגעילות, אפרט בהמשך. אני אחזור בהדרגה למינון נמוך יותר), וקיבלנו ממנה תוכנית פעולה קצת קשוחה (במשפט אחד - להוריד לפיצי בהדרגה את כמות המטרנה) שבגלל סיבות טכניות עדיין לא התחלנו. רצה לפיצי, להתראות.

זו אני בהודעה הקודמת

אין לשון קשורה והאחיזה טובה (יופי!), @}
בקשר לשאר - נשמע שאת מבואסת. זה הזמן לבדוק מה נכון לך ולפיצי נכון לעכשיו. (המרגיעון - קושי הוא לא בהכרח סבל).
בהצלחה. תמשיכי לעדכן.
ושתהיה לכן שנה נפלאה ביחד!

מיכל צמות ממחשב לא לה.

תודה מיכל!
המצב השתפר והתדרדר כאחד. מצד אחד, כמעט כל ארוחה מתחילה בהנקה. פיצי יונקת בערך חצי שעה, אני לא יודעת כמה היא באמת מקבלת (היא יכולה לגמור אחר כך בקבוק של 120 מ"ל), אבל זה נחמד. רק בערב, כשהיא עצבנית, היא מסרבת לינוק. התוכנית של ד"ר צימרמן הייתה למדוד בדיוק כמה היא מקבלת מבקבוק במשך יממה, להוריד מהסך הכל 50 מ"ל, ולשקול אותה אחרי יומיים. אם היא עלתה, אפשר להמשיך ולהוריד עוד 50. השאיפה היא שהורדת הכמות תדחוף אותה לינוק יותר, ויחד עם העלאת מינון המוטיליום כמות החלב תעלה בהדרגה.
אבל יש כמה בעיות: התחלנו לרשום את הכמויות אבל היום הראשון היה יום לא שגרתי כי פיצי הקיאה ארוחה שלמה (ובתזמון מוצלח במיוחד: אבא של פיצי הביא מנשא "לופי" מהחנות כדי שנמדוד ונראה אם המידה מתאימה ואם היא בכלל אוהבת את המנשא. הוא שם אותה במנשא, היא התחילה להתפתל, לצרוח, ו... הקיאה על כל המנשא. עכשיו אנחנו תקועים עם המנשא - אולי לא תקועים, ננסה שוב, מי יודע). ביום השני הכמויות היו שונות, ביום השלישי פישלתי ומרוב עייפות שפכתי בקבוק ושטפתי אותו לפני שבדקתי כמה היא אכלה וכו'. עכשיו אנחנו אצל הוריי והכל התבלגן, כי לא רק אנחנו מאכילים אותה. כשנחזור הביתה ננסה, למרות שקשה לי עם הרעיון של לתת לה פחות אוכל ולהשאיר אותה רעבה, אפילו קצת.
בעיה שנייה - המוטיליום עושה לי תופעות לוואי. היו לי כמה התקפים של כאבי בטן קשים שקיפלו אותי - בכל זאת, זה כדור שבמקור משפיע על מערכת העיכול ואני לוקחת מינון מאוד גבוה שלו. ויותר גרוע - העצירות שליוותה אותי מתחילת המוטיליום החמירה, ואמצעים קונבנציונליים (שזיפים מיובשים, פשתן טחון), בקושי עוזרים.
והבעייה הכי חמורה מבחינתי - בגלל שאני לוחצת על השד בזמן ההנקה והשאיבה (אגודל למעלה, ארבע אצבעות למטה), התחיל לי כאב חד בחיבור של האגודל ושורש כף היד. בלי הלחיצה יוצא מעט מאוד חלב (כך לפחות בשאיבה), אבל אם אני לוחצת זה כואב, וזה פוגע בטיפול שלי בפיצי. כואב לי להרים אותה ממצב שכיבה, כשאני תופסת אותה מתחת לבתי השחי, כואב לי להחזיק אותה - בקיצור, ויתרתי על הלחיצות כדי שהיד תחלים, והתוצאה: יוצא מעט בשאיבות, ומן הסתם גם מעט בהנקות. האמת היא שאני די קרובה לשבירה. נחזור הביתה ונראה מה קורה בימים הקרובים. בינתיים הורדתי את המינון על דעת עצמי (מ-16 ל-9) כדי להפחית את תופעות הלוואי ואני מקווה שזה לא יפגע מאוד בייצור החלב. טוב, חייבת ללכת, אמשיך אחר כך..

עם כל הכבוד לדר' צימרמן - 16 כדורי מוטיליום ביום זה המוווווון.
בספר של הייל (ספר על תרופות והנקה) הוא ממליץ על מינון מקסימאלי של 8 ביום. דר' ג'ק ניומן, הגורו של יועצות ההנקה, ממליץ על 9 ולעיתים רחוקות על 12 וגם זה לזמן קצוב בלבד - את בטוחה שהיא המליצה על 16 ביממה? אולי 6? (6 זה המינון המקובל ולפעמים מעלים ל-8 לקצת זמן).
בבקשה תבדקי את זה שוב.
כתבת מה 'לא' (אין בעיית אחיזה ואין לשון קשורה) אבל מה 'כן'? מה היא חושבת שהבעיה?

כן, מאה אחוז 16 ביום (4 כדורים 4 פעמים ביום), ולפי צימרמן זה המינימום, והיא גם נותנת מינון יותר גבוה. הייתה לי תחושת בטן שלא כדאי לי לקחת כל כך הרבה, אבל עשיתי את זה בכל זאת ועכשיו אני מתחרטת. בקשר לבעיה - היא אמרה שזה לא חשוב - נתחיל מעכשיו וננסה לשפר ולהגדיל את הכמות. היא אמרה שמן הסתם יש כמה סיבות למצב שנוצר, ולפני הלידה הבאה כדאי לי להיות במעקב צמוד ולקבל עזרה מההתחלה. אני לא כל כך מרוצה מהביקור במרכז, כי נראה לי שמצאו שם מן תרופת פלא, מוטיליום, ופשוט מחלקים אותה כמו גרעינים כאסטרטגיה גורפת. אני חושבת שכל מי שהייתה שם באותו יום קיבלה מוטיליום, ושמעתי גם שיחת טלפון בשאלת מוטיליום ביום כיפור - מותר או אסור. כמו שכתבתי, אני סובלת מתופעות לוואי והגידול בכמות לא משמעותי, אז לא נראה לי שזה שווה את זה. אולי אם אמשיך עוד הרבה זמן יהיה גידול בכמויות, אבל זה סיכון שאני לא רוצה לקחת.

לפני שנמשיך - באיזה מינון הכדורים? דר' תומס הייל מתייחס ל-8 כדורים של 10mg ביממה שזה מקסימום של 80 mg ביממה. אולי היא נתנה לך 16 במינון של 5 וזה אותו הדבר?
אני מציעה לך לשאול forum]בפורום id[/po]=2342&depart id=30099 של דר' ליבוביץ. תשאלי באופן כללי מה המינון המקובל והמקסימאלי ולא "דר' צימרמן נתנה ...".

קבלי forum]תשובה id[/po]=2342&message id=154153&depart=30099 מהפורום שלה.

עוד forum]תשובה id[/po]=2342&message id=116528&depart=30099 שיכולה להיות רלוונטית לך (בנוגע לאי השפעה של המוטיליום)

forum]ואחרונה id[/po]=2342&message id=115327&depart=30099

המלצה (חמה) להומיאופטית קלאסית:
אילת גושן
טלפון: 02-5631248
סלולארי: 050-2070766

אמא של פיצי יקרה ואהובה. קשה לי קצת לכתוב לך את מה שאני הולכת לכתוב - אבל המרגיעון שיצא לי "כבד את עצמך" רק מחזק אותי בעניין - ובמילא את תעשי מה שטוב לך.
נשמע לי שאת ממש סובלת. במקביל נשמע לי שאת לא שלמה עם הדרך שבחרת בה כעת - לא של הכדורים (שעושים לך רע) ולא של הורדת כמות האוכל שפיצי מקבלת ליום.
התחושה שלי היא שאת קצת כמו דון קישוט עכשיו.
אני חושבת שאת צריכה להיות גאה בזה שאת מניקה את פיצי עד עכשיו למרות כל הקשיים. ואני מרגישה שגם אם תפסיקי עם כל המאמצים העצומים להניק אותה ולפעול לפי עצת יועצות זרות לשתיכן, אבל בניגוד לתחושותייך הפנימיות והגופניות - עדיין ההנקה החלקית (והחשובה לך) תימשך.
מה שרציתי להגיד לך - שזה לא סוף העולם אם היא תפסיק לינוק עכשיו (החבר'ה עם העגבניות בקהל - להירגע) ואם תחליטי שאת מפסיקה להתעלל בעצמך (כן, קצת פתאם זה מרגיש לי ככה). ההורות צריכה להיות משהו זורם, נעים... משהו שטוב גם פיזית ונפשית לאמא ולא רק לתינוקת. וגם ההנקה באותו מקום. ואם זה במקום כזה שהגוף שלך מקבל חומרים שלא טובים לו - והתחושה הנפשית שלך שנלווית לזה היא קשה - את יכולה לשחרר. הרבה תינוקות גדלים על תחליפי חלב. נכון, זה לא האידיאלי. אבל בהחלט את יכולה לומר לעצמך שעשית מאמצים כבירים - ולהמשיך להניק אותה כמה שטוב לה פיצי יונקת בערך חצי שעה, אני לא יודעת כמה היא באמת מקבלת וכמה שהיא מקבלת - ולהשלים. ואולי דווקא השחרור שלך - ההתנקות מכל הכדורים, שלא תורמים לגופך והשחרור הרגשי-נפשי מעצם הרשות לעצמך לחשוב גם על עצמך ולנשום - אפילו עשויים לתרום להנקה - ואם לא להנקה אז בטח לקשר ביניכן.
כותבת לך מאהבה ורוצה רק בטובתכן.
שתהיה שנה מדהימה - מלאה בשלווה וברגעי אושר משותפים - לך, לבן זוגך ולפיצי.

וגם

ועוד מרגיעון - כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי.

אמא של פיצי יקרה,
לקח לנו "להתארגן" על הנקה מלאה (להתארגן זוהי מילת קיצור להמון המון המון קשיים, הדרכות, ייעוץ, כאב, דמעות, עליות, ירידות, פחדים, משק חלב מתפתח באיטיות מתסכלת, תקווה, ייאוש... ואפשר לכתוב על זה ספר, לא אחד, סידרה.) ארבעה חודשים.
היום, במבט לאחור, אני פשוט לא מאמינה. התחושות היו כ"כ מורכבות ולא פשוטות, רגעי הייאוש...אוהו, רגעי הייאוש הרבים והכואבים, הדפו אותי, לא פעם ולא פעמיים, למחשבות על ויתור, פרישה, די, תעצרו, אני רוצה לרדת...
מה שמנע ממני , היה רצון אדיר להצליח, עקשנות שלמזלי זיכתה אותנו בכך
שהיום, נטע בן שנה וחמישה וחצי חודשים , יונק .
זה שווה את כל מה שעברנו.
אני מאמינה בכוחותיך ובחוכמת גופך, ברצונך ובתמיכה שיש לך, להצליח להניק את פיצי.
מנסיוני - אחד המרכיבים החשובים ביותר הינה האמונה, היכולת להביט קודם כל פנימה ולהזכיר לגוף והנשמה העייפים את מה שהם יודעים : לה(ע)ניק.
המסע הזה היה ארוך, לטעמי הוא ארך לפחות פי שניים מהזמן שיכול היה להיות, עקב הקושי הפסיכולוגי להאמין בגופי. את "התמכרת" למטרנה, אני לתרומות של חלב אם, שבעמל רב אספנו מכל רחבי הארץ (ולעולם אודה לתורמות...) ופחדתי לזוז מהבית בלעדיהן. כך, הסתובבנו תמיד עם צידנית קטנה ובה מנות חלב, אלו היו לי מוחשיות יותר ממה שלא ראיתי במדויק את מידותיו (כמה חבל שאין שנתות על הציצי, חשבתי אז) וקשה היה לי להפנים את הפלא : יש לי חלב.
החששות ממה שאולי אין מספיק, והתלות במה שיש בבירור, לגיטימיים ומובנים, בודאי למי שעברה מסע דומה לשלך.
אם יש ביכולתך להקשיב לקולות טובים ומלטפים בתוכך, תני להם מקום של כבוד, לגדול ולחבק אותך ואת פיצי. לכבוד השנה החדשה, המשיכי את המסע עם תקווה, אמונה וידיעה ברורה שאתם בדרך הנכונה. העבירי לפיצי את הידע הזה. הוא ירגיש בכך.
האם חשבת להיעזר בדמיון מודרך ? כל הרפיה לפני ותוך כדי ההנקה (ואחרי ובין לבין

)
תוכל לעזור.
את יכולה לבקש את עזרתה של תמר עילם גינדין, תוכלי לקבל ממנה הדרכה כולל קלטת להאזין לה בבית.http://www.thmrsite.com/index.asp זהו האתר שלה. הייתי בסדרת מפגשי דמיון מודרך עימה .
ואחרון -
אני יודעת שאת לא מהמרכז, אבל, כבר כתבתי וחשה צורך לספר לך שוב על המרכז לתמיכה בהנקה בבית החולים תל השומר. לאחר כמה יועצות, המשכתי והתמדתי במיפגשים שבועיים במרכז הזה, ובעזרתה התומכת עד אין קץ של אורנה דיבון, הגענו עד הלום... ישנה שם גם איריס, עליה שמעתי גם דברים טובים מאוד.
המחיר אינו יקר כלל, המיפגש היה ארוך ותומך (לפעמים ישבנו שם שעתיים ויותר...) והחלב הגיע עם תחושת החום והביטחון שעטפה אותנו שם.
שנה טובה, עם הרבה ביטחון ,חום ואהבה לכולכם.

קראתי עכשיו את מה שכתבה לך מיכל, ומקווה שמילותי לא נשמעות כקריאה להתעלמות מתחושותיך, אלא, לתרומה לבניית תחושות חיוביות ואופטימיות.
אם בחרת בהנקה וברצונך להמשיך במסע, ברור שתחושות קשות ובעיקר שאינן שלמות עם בחירותיך, לא יתמכו בדרך אליה.
הוצע לי לקחת מוטיליום. לא פעם. אני סירבתי. הדרך היתה, ויתכן גם בשל בחירה זו, ארוכה מאוד.
אבל הייתי שלמה עם מה שבחרתי לעשות, ועם מה שלא.
זה כמובן אינו מעיד על מה נכון היה, אלא על מה נכון היה עבורי ועבורנו. כי כך הרגשתי.
זה בידך... זה מה שניסיתי לומר.
מתחברת להצעה של מיכל להרפות, יש דרכים רבות ושונות לכך.
בהצלחה במה שתבחרי.

מסכימה מאוד מאוד עם מיכל @}.
מכירה את התופעה של זוגות שנכנסים להיריון דווקא בהפוגה בין טיפולי ההפריה? יש סביבי כמה כאלה.

מצטרפת לכל מילה של מיכל.
והמרגיעון שקפץ לי הוא "מותר לכעוס" וכן, מותר לכעוס שזה לא מצליח לך אבל הורות היא לא רק הנקה. למעשה, הנקה היא חשובה אבל רק חלק מההורות שבמרחק השנים הוא קטן למדי (ואת זה תוכלי לראות כשפיצי תהיה בת 12).
רציתי כבר אתמול לכתוב לך אבל אחרי ההודעה הלא נעימה מאתמול (שתודה לאל - או לגמדים - נמחקה) - לא כתבתי:
את עשית מעל ומעבר למען ההנקה ובאמת ראויה להערכה והערצה אבל - there is a time when you have to let go(())

כדאי שתדעי כמה עובדות:

יש נשים שלא יכולות להניק מלא.

יש מקרים של מיעוט חלב על רקע תפקוד בלוטת התריס ולפעמים על רקע הורמונאלי.
יש נשים שנולדו עם חוסר ברקמת שד (וזה לחלוטין לא קשור לגודל השד) ולא משנה מה יעשו, כולל מוטיליום, לא יוכלו להגיע להנקה מלאה. כמות החלב קשורה (גם) לכמות הריקמה וכשם שיש אנשים שנולדים עם כליה אחת ואם אין בעיה גם לעולם לא ידעו את זה - כך יש נשים שנולדות עם מבנה שד כזה וזהו.

גם ארוחת חלב אם אחת ביו חשובה להעברת הנוגדנים

זה לא הכל או כלום. תניקי כמה שיוצא לך בכייף ובשאר הזמן תהיי לפיצי אמא אוהבת ופנויה. פנוייה מבחינת הזמן ופנוייה רגשית. אם את לא שואבת את עצמך לדעת יהיה לך די פנאי לתת לה בקבוק תמ"ל ואח"כ להצמיד אותה לשד למען כל הדברים שמעבר להנקה - החום, המציצה, הביטחון, הקירבה ...

פיצי זקוקה לאמא שתהיה איתה ותחבק אותה כל רגע פנוי (אני יודעת שהיא אהובה ומחובקת אבל אפשר יותר. להמשיך לקרוא ...) ואם השאיבות לא מקדמות אותך ואת לא רואה להן סוף - צמצמי אותן ונצלי את הזמן להיות עם פיצי יותר. זה אחרת אם השאיבות הן משהו זמני ואז את יודעת שלזמן מה את פחות איתה ומנצלת חלק מהזמן הפנוי לשאיבות וקידום ההנקה למען זמן רב יותר איתה לאחר מכן. כרגע, הרושם הוא שהזמן שאת משקיעה לא יעזור לך למען עתיד צמוד יותר אלא רק עתיד עייף ומתוסכל יותר.
חבל כי את מפסידה חלק מהרגעים הקסומים של ההתפתחות שלה - רגעים שלא יחזרו.
תמשיכי להניק בכייף, לשאוב מעט כשנוח לך פשוט להנות מפיצי המתוקה.

ד"א, לא יודעת אם זה רלוונטי לך, בפורום הנקה ב תפוז היתה מודעה בחג על תרומת חלב אם.
ועוד ד"א, מלידה ללידה יש יותר חלב. הרבה נשים מצליחות יותר בלידות הבאות.

אני בדעה שהנקה חלקית טובה מאי הנקה. ושהנקה חלקית מתמשכת, חודשים ושנים, טובה מהנקה בלעדית קצרצרה, של שבועות ספורים.

במקומך הייתי עושה הכל כדי לשמור על החלב שיש, על פני להגדיל כמויות. זה אומר, במקום המצב המשברי, להתחיל להיכנס לשגרה. וזה אומר, אם את חושבת שאין מנוס מלהמשיך לתת תוספת, תני אותה בארוחות קבועות ולא כהשלמה לכל ארוחה (מתכון לחיסול הנקה).

במקביל אולי כדאי לעבוד (בדמיון מודרך למשל) על חיזוק הביטחון בחלב שלך ובאמהות שלך בלי צורך ב"קביים".
(גם אני, בלי שום בעיות ייצור או תפיסה, הייתי בפאניקת "איך מחברים אותו" ובפאניקת "כמה הוא קיבל" לאחר הלידה. זה היה חוסר ביטחון נטו. כשהגורם הזה מצטרף לבעיות אמיתיות, שקיימות אצלכן, הכל מחריף ומסתחרר).

אתן מתקרבות לקפיצת גדילה נוספת, לא? הכיני גופך ונפשך... איך המזון שאת אוכלת? איך השינה בלילה? איך התמיכה המשפחתית?

ההורות צריכה להיות משהו זורם, נעים...
מיכל צמות , מהפה שלך לאלוהים

זה הרי לא תמיד ככה, בטח לא בפוסט פארטום. אני זוכרת רגעים רבים של קוצים ודרדרים וצרחות ומשברי אמון. השאלה היא מה עושים ואיך מתקנים, ואיזה גורם מרחיקים מהמערכת כדי שייכנס בה איזון. לא חייבים מייד להרחיק את ההנקה - לפעמים היא רק סימפטום או סמל לקשיי תחילת הדרך (וזה חלילה בלי לזלזל במצב האובייקטיבי, בעיות התפיסה והייצור וכולי).

בהצלחה לך ולפיצי

אמא של פיצי, אני בהחלט מצטרפת לדברי מיכל.
וזה גם מקסים בעיני (לגמרי לא בציניות) שבאתר כזה את מקבלת תמיכה לשילוב של הנקה עם תחליפים.
רק חשוב שהתמיכה הזו תעשה בכלים המתאימים, ולא בהפחדות הקונבנציונאליות של "אין לך מספיק חלב".
(בשביל זה את לא צריכה את באופן, את יכולה ללכת לטיפת חלב

)

נכון בהתחלה יש מלא קשיים אפילו אם ההנקה בסדר, כמו למשל לשבת על הטוסיק 20 שעות ביום עם ילד בידיים

.
לדעתי זה נפלא שאת מתעקשת. כולם אמרו לך להגיע לרופאה ועכשיו שהגעת ציפו שישר תסתדרי והכל יהיה בסדר. אז הרופאה לא עשתה פלאים אבל אולי יש מקום להגיד לה שהכדור הזה עושה לך בעיות ולהתיעץ איתה שוב? ולעשות את זה דחוף?
אני יודעת שאם אני הייתי מדווחת על קשיים וכולם היו אומרים לי לוותר זה היה מאוד מרגיז אותי. אז אני רוצה לחזק אותך במאמצייך המופלאים ולהמשיך לתמוך בך.
נכון ההנקה זה לא הכל אבל כשהילד שלך חולה, עייף, קיבל מכה וכו' וכו' והוא בא ויונק ותוך שניה חיוך מלאכי ואושר גדול-את זה אי אפשר להחליף.
או כשאת לא יודעת כמה ויטמינים קיבל מהאוכל שאכל כל היום אבל את יודעת שאת כל מה שהיה צריך להזנה וגם נוגדנים למחלות קיבל כבר ממך דרך החלב אז עם השאר אפשר להיות רגועים.
בקיצור את מדהימה וכל הכבוד לך על המאמץ (אני קוראת מההתחלה למרות שרק היום מגיבה).

לי ממש לא היה ההורות צריכה להיות משהו זורם, נעים... משהו שטוב גם פיזית ונפשית לאמא ובטח לא בהתחלה (חצי שנה ראשונה), כך שאל תתני לאנשים להכניס אותך למצב של " כולם מבלים ורק אני סובלת".
וכל זאת נאמר עם המון הערכה לכל מה שכתבו לך כי באמת לפעמים המאמץ הוא גדול מידי. מאחלת לך לדעת בעצמך מתי המאמץ הוא מוגזם ומתי הוא לא (וברור שאין תשובה אחת.)

וואו,מדהים.
באתי לכתוב לך מילים מאוד דומות למילותיה של מיכל צמות וחשבתי לעצמי,ירגמו אותי כאן,אבל את זקוקה לתמיכה והנה אני רואה שהתחושה עברה לעוד קוראים.
השתדלת עד עכשיו ,עשית הרבה מעבר למה שאמהות אחרות מוכנות כדי להשקיע בהנקה,אבל את אשה אחרי לידה.
אם כל האכלה מלוה במתח,אם כל האכלה הופכת ללוגיסטיקה מלחיצה,אז אולי הגיע הרגע לומר:זהו,עכשיו אני מרפה,מה שיהיה-יהיה טוב.
אמא שמאכילה תינוקת בבקבוק והיא שלווה ורגועה היא בעיני בעלת ערך גבוה מזו שנאבקת בהנקה וכולה תיסכול.גם ככה ההורמונים מטורפים אחרי לידה,
אולי הגיע הזמן להרפות.

ודעי ששום דבר לא הולך לאיבוד,לכל השתדלות יש ערך, לכל חסד.
ועשית חסד גדול לילדתך במאבק שלך לתת לה את הטוב ביותר.
עכשיו תני לה אמא שלווה.

אמא של פיצי יקרה,
קראתי ברפרוף בדף כאן, מתנצלת שלא מספיקה לקרוא ממש לעומק. עסוקה בלגדל ולבלות עם הילדים וזה לא משאיר לי הרבה זמן לצ'יטוטים.
ביד אחת מקליקה וביד שניה מניקה כי בכל זאת חשוב לי לכתוב לך.
מקווה שאני לא חוטאת בלפרש את מצבך בצורה לא נכונה - כפי שהתוודאתי, לא קראתי הכל
בכל אופן את מוזמנת למחוק את ההודעה אם טעיתי בכיוון
כתבתי כאן באתר לא מזמן את הסיפור שלי : בדף " איך לחזור להניק אחרי הפסקה" מתאריך 10/08/07 (לא הצלחתי לעשות קישור...) - את מוזמנת לקרוא
ואם לתמצת אותו לפרוטוקול - את בני האהוב שנולד לפני 3.5 שנים לא הצלחתי להניק על אף מאמציי העילאיים ואת בתי האהובה - בת כמעט חצי שנה - אני מניקה כבר כמעט 3 חודשים
במילים אחרות - עברתי מסע מפרך ומדהים בשביל להצליח לחוות חיוך מתוק בזווית הציץ מהו.
בכל מה שכתבו לך כאן יש אמת והרבה הרבה כוונות טובות ורצון אמיתי וכנה לעזור ולתמוך. וכמו בכל דבר בחיים - האמיתות האלו ממלאות את הסקאלה מקצה לקצה ואת - ורק את - צריכה להבין מה טוב ונכון בשבילך, בשבילכם.
כשהייתי, ממש לא מזמן, בסיטואציה דומה לשלך אנשים שאוהבים אותי המליצו לי להרפות, להקל על עצמי כי מהצד שלהם זה נראה בלתי אפשרי, מתיש, "למה אני עושה את זה לעצמי?!" אבל זר כנראה לא יבין זאת. הרבה יותר קל לעבור 3 חודשים מתישים כאלו מאשר לסחוב 3 שנים את מה שנתקע לי בנשמה.
אני לא מסיונרית של הנקה. הדבר הוודאי היחיד שאני יכולה להגיד בנושא הוא שזה מה שהרגשתי שנכון לי ולמשפחתי היקרה ואני מאושרת שהמאמצים נשאו פרי.
כשאת בתוך ה"לופ" זה כמעט בלתי אפשרי להרגיש מה טוב ונכון לך. כדאי למצוא דרך לצאת לרגע מהמערבולת, לנשום עמוק, להסתכל על החיים בפרספקטיבה ואז להמשיך בדרך הנכונה לך.
מאחלת לך שתגיעי במהרה למקום טוב ומשוחרר - פחות משנה בעיני אם זה יהיה עם הנקה או בלעדיה
ושתהנו מחיים קלים ונעימים
אמא

אמא של פיצי - כמה תגובות יש כאן - אבל דווקא קולך טרם נשמע. מחכה לשמוע אותך.
מרגיעון - "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".

לי ממש לא היה ההורות צריכה להיות משהו זורם, נעים... משהו שטוב גם פיזית ונפשית לאמא ובטח לא בהתחלה (חצי שנה ראשונה), כך שאל תתני לאנשים להכניס אותך למצב של " כולם מבלים ורק אני סובלת"._ ממש לא זו הייתה כוונתי. גם לי, כמו לכולם, כך אני מניחה - ההורות פעמים רבות היא _רגעים רבים של קוצים ודרדרים וצרחות ומשברי אמון. ויחד עם זה - אני מנסה להקל על עצמי ועל ילדי ולמצוא את הדרך למקום שאני אוכל להרגיש איתו שלמה - ואז התחושה הנעימה והזורמת תתאפשר יותר. ולתת לעצמי את המקום שלי - שגם מכובד - בתחושות, ברצונות ובצרכים.

מאחלת לך שתגיעי במהרה למקום טוב ומשוחרר - פחות משנה בעיני אם זה יהיה עם הנקה או בלעדיה אמא - כל מילה בסלע.

אמא של פיצי - הכוונה שתרשי לעצמך לקחת אוויר ולהסתכל בפרספקטיבה חדשה של היום, של עכשיו - ותבדקי מה בתחושת הבטן שלך ובמחשבות וברגשות (שהרי מתערבבות להן כל הזמן) הכי נכון והכי מדוייק לך ולפיצי. ותנסי לעשות את זה ממקום שיכול להרשות לעצמך לשחרר. ומשם תוכלי לבחור מה את שומרת ומה את משנה. והבחירה כמו שכבר כתבתי - היא הרי לגמרי שלך.

(מרגישה שכל הדעות השונות כאן בטח מבלבלות אותך. יחד עם זה, מההכרות הקצרה, סומכת עלייך שתתחברי ותמצאי את הדברים בתוכך, אחרי שתקראי את השורות וביניהן - ותתחברי אל עצמך באהבה).

תודה לכולכן על הדאגה והאכפתיות... אני מוקפת בקולות שונים ובדעות סותרות, גם בחוץ, במשפחה הקרובה, וגם בפנים. בחוץ הקולות ברורים ונחרצים - החל מבני משפחתי המאוד "באופנים" בהרדוף, שתומכים מאוד בהנקה, וכלה באחים שלי ובנות זוגם שמציעים לי לוותר ולהרגע - וכולם עושים זאת מתוך דאגה ואהבה.
בפנים הקולות מטושטשים - מה אני באמת רוצה? לא יודעת. אבא של פיצי רוצה החלטה, לכאן או לכאן. הוא אומר שאם אני רוצה הנקה, הוא ימשיך לתמוך בי במאה אחוז - אבל הוא רוצה גם מאה אחוז מאמץ. בימים האחרונים חיפפתי עם השאיבות, היינו אצל הוריי לחג והייתה עלייה נרחבת לרגל, לראות את פיצי כמובן. כמה פעמים רציתי לשבת עם כולם במקום לשאוב - והיו לנו כמה ויכוחים ואפילו ריבים קטנים. אבא של פיצי אומר שאם אני כבר לוקחת את הכדורים וסובלת בגללם, אין טעם לעשות מאמץ חלקי. אם אני שואבת מעט, או לא שואבת עד הסוף (כמה דקות אחרי שנגמר החלב, להגברת הביקוש), חבל על הסבל. עדיף להפסיק וגמרנו. אבל אם אני כבר עושה מאמץ, אז עד הסוף. הוא אומר גם שאם אחליט להפסיק הוא יתמוך בי ויהיה שלם עם זה לגמרי. ונשאלת השאלה - למה אני לא עושה את המאמץ הקטן הנוסף (עוד שאיבה, עוד כמה דקות) שיכול לגרום להבדל? האם באיזשהו מקום החלטתי לוותר אבל אני עדיין לא אומרת את זה לעצמי? או שאני סתם מותשת? אני באמת לא יודעת. חשבתי שהכתיבה תעזור לי להבהיר דברים אבל אני עדיין באיזור דמדומים. אני יודעת בוודאות שהגישה של "הכל או כלום" לא מתאימה לי, ואעדיף להניק את פיצי, גם באופן חלקי ביותר, כל זמן שיהיה לי חלב. רגע - אזעקת פיצי...

אזעקת שווא.
ומשהו שקרה בחג ומאוד עצבן אותי: חברה של הוריי, שבתה דולה ומדריכת הנקה, שאלה אותי אם אני מניקה, התחלתי לספר לה על הבעיות, אמרתי שאין מספיק חלב, והיא אמרה בנחרצות: "אין דבר כזה אין מספיק חלב. אפילו בשואה נשים היניקו". מה אני אמורה לעשות עם התבטאות כזאת?? (חוץ מחוסר הטקט הברור). האסוציאציה המיידית שלי הייתה מ"סקס והעיר הגדולה", כששרלוט רוצה להתחתן עם יהודי, והוא אומר לה שהוא חייב להתחתן עם יהודיה, והיא חייבת להתגייר. כשהיא שואלת למה, הוא מספר לה שהבטיח לאמא שלו, בעקבות השמדת חלק מהמשפחה וכו' - אני לא זוכרת בדיוק. אבל אני זוכרת את התגובה שלה: מה אני יכולה להגיד אחרי שהזכרת את השואה?
וככה אני הרגשתי מול אותה חברה, וזה הרגע שבו הייתי הכי מוכנה לוותר על הכל.

ועוד משהו - קראתי במהירות את כל התגובות שלכן ואני רוצה לענות ולהגיב לכמה דברים - כרגע אין לי זמן, אבל כשאבא של פיצי יחזור אקרא שוב ואכתוב. ושוב תודה..

מחזירה לכאן חלק מההודעה שלי על מנת לא להשאיר משפט שהובן שלא ככוונתו:

מלידה ללידה יש יותר חלב. הרבה נשים מצליחות יותר בלידות הבאות

כנראה לא כתבתי ברור. סליחה.
הכוונה היתה לעודד את אמא של פיצי שגם אם הפעם זה קשה זה לא אומר שכך יהיה בפעם הבאה אלא להיפך - פעמים רבות זה הולך יותר בקלות.
אם זה עדין לא מתאים להגדרת 'דף תמיכה' - אפשר למחוק. הכוונה שלי טובה ולא ארצה שיהיה כאן משהו נוגד.

ותיקון קטן - כשכתבתי שאבא של פיצי רוצה "מאה אחוז מאמץ" גרמתי לו להישמע כמו מאמן כדורגל קשוח, וזה רחוק מאוד מהמציאות. הדגש שלו היה על המאמץ הנוסף שאני לא עושה, מאמץ שאם מוותרים עליו, כל המאמץ הקודם נהיה לא יעיל. או בקיצור - חבל לעשות חצי עבודה.

אם את חושבת שאין מנוס מלהמשיך לתת תוספת, תני אותה בארוחות קבועות ולא כהשלמה לכל ארוחה (מתכון לחיסול הנקה). - קרוטונית, אין לי כל כך ברירה. היא נשארת כמעט תמיד רעבה וחסרת שקט אחרי הנקה, ואחרי התוספת היא נרגעת וחוזרת לחייך. אני גם מעדיפה להתחיל כל ארוחה בהנקה (או בנסיון הנקה) כדי לתת גירוי לשד.
כתבת גם:
איך המזון שאת אוכלת?
ודרכת על נקודה רגישה. נשקלתי לאחרונה וגיליתי שאני שוקלת 15 ק"ג יותר מאשר לפני ההריון (ו-25 יותר מאשר כשפגשתי את אבא של פיצי!). חטפתי שוק, כי אני מרגישה קלילה דקיקה וענוגה כברבור - הרי הבטן נעלמה, לא? אני יכולה להתכופף, להתהפך במיטה, ועוד ועוד. מדי פעם אני עוברת ליד מראה וקולטת שם איזו דמות עגלגלה, אבל אני לא מרגישה שיש קשר ביני (ברבור, כזכור), לבינה. בהריון הייתי מאוד רעבה והתרגלתי לאכול הרבה, ועכשיו - אני הרי מיניקה - יש לי כאילו לגיטימציה לאכול אוכל משמין (שקדים, תמרים, טחינה בכמויות) וככה זה גם נראה. מן הסתם אמהות שמיניקות מלא שורפות יותר קלוריות ממני, כך שאני נשארת קרחת מכאן ומכאן: גם אוכלת כמו מיניקה וגם לא שורפת מספיק קלוריות כי אני מיניקה מעט. אני יודעת שזה לא הזמן לעשות ממש דיאטה, אבל אם אני ממשיכה ככה לא יהיה לי טוב, אני לא ממש אוהבת את עצמי עם משקל עודף - בטח לא עם כל כך הרבה. אז מה לעשות? אני כל הזמן רעבה, אבל יודעת שצריך לשמור קצת כי אחרת יהיה לי מאוד קשה להוריד הכל בעתיד, ומצד שני - כל כך קשה לי לשמור. אני כל כך צריכה את הפיצוי הזה...

היא נשארת כמעט תמיד רעבה וחסרת שקט אחרי הנקה
מתי זה "אחרי הנקה"? מתי את מחליטה שנגמר סשן ההנקה? האם את נותנת לה שני צדדים וזהו? מה קורה אם את מעבירה אותה מצד לצד?
אם אתן בקפיצת גדילה, זה מה שעושים בקפיצת גדילה... נותנים עוד צד ועוד צד, ושוב ושוב. הגוף ממשיך לייצר בהתאם לדרישה.
גם בערב כך - "יניקת צבר". הם יונקים עוד ועוד, אוגרים לקראת הלילה. כאמור זה יכול לייאש כאשר אין ביטחון ובנוסף יש בעיית ייצור.

כל כך קשה לי לשמור
במשכב לידה לא "שומרים" כלום

רק על עצמך. את אוכלת בסדר גמור.
כששאלתי איך המזון שאת אוכלת? התכוונתי לשאול אם את מספיקה לאכול או לא. ובהקשר הזה, "אוכל משמין" הוא אוכל מזין. לא רק בשביל ההנקה, גם הגוף שלך צריך להשלים עודפי ויטמינים וברזל.

וגם: נשמע לי שהשהות אצל המשפחה המורחבת רק שאבה ממך כוחות ולא עזרה הרבה.

התמונה האידיאלית של מיניקה "מצוידת" ונתמכת, בשבועות הראשונים, מצטיירת לי כך: את יושבת על הכורסא, התינוקת מחוברת. לידך מוכנים חטיפים בריאים לנשנוש וקנקן מים גדול שקל לך למזוג ממנו ביד אחת. עוד נמצאים שם השלט של הטלוויזיה או המערכת, הטלפון הסלולרי או טלפון אלחוטי (עם צג שיחה מזוהה לסינון שיחות!), איזה מגזין או ספר (קל

) לדפדף בו, השלט של המזגן, שמיכה לפרוש על התינוקת... כל מה שאת צריכה, בקיצור, שהכל יהיה לידך ונגיש בהושטת יד אחת.
אם הבעל יוצא בבוקר, תפקיד ענק שלו יהיה לדאוג שכל הדברים מונחים על השולחן הזה. אם חברה באה לבקר, שתמלא את הקנקן.
וכמובן שיהיה לך מנשא נוח שאפשר להיניק בו, או להתיר אותו ביד אחת, להתיישב ולהיניק בקלות.

אני מציינת את זה כי יש לי רושם שאת "מיניקה ומפסיקה" (נכון שבגלל השאיבות המרובות כל הקצב של התהליך הזה אצלכם יצא מאיזון). בשבועות הראשונים בהחלט יש תנומות ארוכות של התינוק וכולי, אבל צריך להתכונן ולצפות גם לתקופות שלמות (דקות, שעות, ימים) שבהם התינוקת מחוברת כברירת מחדל. וזה בסדר, כל עוד את מוכנה נפשית ומצוידת. וזה עובר מהר - ואז נשארים רק עם הפירות המתוקים של ההנקה, הנוחות, הזמינות, החיבור, הנחמה האולטימטיבית.

פיצי יונקת בערך חצי שעה, אני לא יודעת כמה היא באמת מקבלת (היא יכולה לגמור אחר כך בקבוק של 120 מ"ל
תינוקות אוכלים מבקבוק בצורה שונה לחלוטין מיניקה.
כשנותנים להם בקבוק, הם פשוט גומעים אותו.
אין לזה קשר לרעב. הם לא מתוכנתים ביולוגית לאכול מבקבוק, והגוף שלהם לא מבין מה עושים עם זה. בניגוד להנקה, בבקבוק אין שום איתות ש"הארוחה מסתיימת", והם מתוכנתים ביולוגית להגיב לאיתותים האלה וגם להיות בקשר עם הבטן שלהם.
צורת האכילה מבקבוק (גם חלב שאוב) מבלבלת אצלם את הקשר הזה, וזו אחת הסיבות לכך שבהזנה מבקבוק יש תופעה רווחת של "האכלת יתר" והשמנה (אני כותבת בקיצור).

המסקנה:
לא ניתן להסיק על כמות החלב שינקה, או על הרעב שלה, מהעובדה שהיא אכלה מבקבוק אחרי ההנקה. פשוט אי אפשר לדעת בכלל.

עוד מסקנה:
השלמה של הנקה בחלב מבקבוק (לא משנה איזה חלב, שאוב או מלאכותי) נוטה לפגוע בהנקה.
וכן:
השלמה של הנקה בחלב מבקבוק פוגעת במנגנון וויסות הרעב והשובע של פיצי.

מכאן נובע, שכדי להגביר את יתרונות ההנקה חשוב להפריד את היניקה מהבקבוק, כמה שיותר.
כתבו לך את זה כבר כמה הודעות מעלי, אבל קצת בקיצור, אז אני מצטרפת ומדגישה.
כל פעם שהיא מראה סימני רעב, להניק משני הצדדים. אחרי שהיא מסיימת מעצמה את שני הצדדים, אפילו כמה פעמים, תבדקי. יכול להיות שהיא ינקה צד ראשון, צד שני, צד ראשון, צד שני, צד ראשון, סיימה והיא נינוחה.
אז הבטן מלאה. אין שום צורך לפוצץ אותה עם עוד חלב למצב של אכילת יתר (את זוכרת שזו אחת הטעויות של בית החולים: שלתינוק עם בטן בקיבולת של 5-10 מ"ל שבנוי לקבל קולוסטרום של אמא בכמות של 5-10 מ"ל, שזה כפית או שתיים בהנקה, נותנים בקבוק עם 20-30 מ"ל).

האם יש לך הערכה כמה חלב את נותנת כל יום בבקבוק? ככה בערך?
איך אפשר לחלק את זה לארוחות לא מייד אחרי הנקה?
למשל, בערב כשהיא לא רוצה לינוק (כי החלב לא שופע בערב, אצלנו האמהות העייפות, והיא רוצה את הזרם היותר חזק).

אני מסכימה עם ד"ר צימרמן לגבי ההצעה להפחית 50 מ"ל מתוך רצון בהדרגתיות, וזהירות מחשש רעב - אבל הזווית שאני מציעה לך לבדוק היא, שעם בקבוק קל מאוד להגיע להאכלת יתר ויכול להיות שזה המצב. כלומר, יכול להיות שיש לך מספיק חלב אבל את מרגילה אותה לכמויות גדולות מדי דרך הבקבוק.
שימי לב: זאת רק אפשרות. אני לא אומרת שזה המקרה. האמת היא שאין לנו מושג. ולא יכול להיות לנו.

את יוצאת מנקודת הנחה, לדעתי, שכל מה שהיא מקבלת בבקבוק משלים לה לכמות שהיא זקוקה לה.
אני מעלה על זה סימן שאלה:
שאולי היא מקבלת יותר מדי בבקבוקים? ואולי היא לא זקוקה לכל זה? פשוט מפני שכשמדובר בבקבוק אי אפשר לדעת (אפשר לדעת כמה התינוקת מקבלת - אי אפשר לדעת אם לא דחפנו לה יותר מדי )-: לעומת זאת, בהנקה אין "הנקת יתר", ואם אין מספיק חלב בהנקה בלעדית אז כן אפשר לדעת).
אני חושבת שזו אפשרות שעלתה בדעתה של דינה. וגם אני מציעה להתייעץ איתה לגבי הרגשתך עם המוטיליום. בעיקרון, כשרופא רושם תרופה והתגובה לא טובה, הכי כדאי לחזור לרופא (בטלפון גם) ולדווח על תופעות הלוואי ולגבש שינוי ביחד עם הרופא, אולי לקבל ממנה קצת יותר הסברים.

היא נשארת כמעט תמיד רעבה וחסרת שקט אחרי הנקה, ואחרי התוספת היא נרגעת וחוזרת לחייך
אה, הנה ענית בזמן שכתבתי.

אני מסכימה עם כל מה שקרוטונית כתבה.

בקצרה (פיצי עליי במצברוח לא משהו - קיבלה חיסון הבוקר): אני מנסה להחזיר אותה לשד הראשון אחרי הסיבוב הראשון, ולהתחיל סיבוב שני, והרבה פעמים זה גם מצליח, אבל הבעייה היא שבשלב מסוים היא פשוט מפסיקה לינוק - סוגרת את הפה ומסרבת, או נרדמת. אם אני מפסיקה להאכיל (מעבירה למיטה, משאירה על הידיים - לא משנה), היא מתחילה לבכות ומראה סימני רעב. ותמיד, לצערי, מתעוררת לגמרי ונלהבת מאוד לקראת הבקבוק (וכל מה שקשור בו: מספיק שאני שמה לה חיתול מתחת לסנטר, כדי שלא יטפטף לה, והיא כבר מנסה לתפוס את פיטמת הבקבוק עם הפה - עוד לפני שהבקבוק בכלל מתקרב אליה). מהשד היא יונקת בעצלתיים, ואני צריכה להעיר אותה שוב ושוב, ואילו מהבקבוק היא שותה בעירנות.

זה נשמע לי כמו התרגלות לבקבוק...

אולי כדאי לנסות טיפים שקשורים לטיפול בשביתת הנקה, למשל להיניק עור לעור?

אמא של פיצי,
מאחלת לכן יום טוב .
בהמשך לדברי מלפני יומיים-שלושה(אם קראת אותם, מכיוון שהם נמחקו ושוחזרו, כך שיתכן שלא הבחנת בהם)
כחלק מהקושי להתרגל לכך שביניקה אין שנתות למדוד (מה שהיה קשה לאחר מתן אינספור בקבוקים עם תרומת חלב אם), נהגתי ללכת מס' פעמים בשבוע לסניף של "דיאדה" כאן בתל אביב), לשבת שם שעות, להניק ולשקול .
כמובן שביום כזה קבעתי מפגש עם חברה בבית הקפה שבמקום, הבאתי עימי ספר, וגם פשוט ישבתי ונחתי. תמיד היתה שם מי שיכולתי לבקש לרגע יד על מנת ללכת לשירותים או סתם לשחרר קצת את הגוף. האפשרות לשקול במשקל אלקטרוני מדוייק מאוד, איפשרה לראות שהקטן לוגם חלב אם ...ממני ! כל שקילה כזו, לפני ואחרי ההנקה, נתנה לי כח להמשיך וכמובן ןהאמין בעצמי. זה מה שעשינו מס' פעמים בכל ביקור במרפאת ההנקה בתל השומר, עליה סיפרתי לך. לי זו היתה ממש הצלה והצטערתי מאוד שאין לי כזה בבית. לפעמים, בתור בסופר, התחשק לי לעצור הכל, להניק, ולשקול

התמכרתי לשקילה...מה שדרש גם הוא גמילה. השחרור הגדול מגיע , אבל לאט לאט, זהו מסע פיזי, אבל לא פחות מכך, רגשי, מפותל ומלמד דבר וחצי דבר על עצמנו.
אה, וגם על אנחנו והסביבה.
יכולתי להפסיק להניק מיליון פעם בדרך המפותלת ההיא.
קיבלתי את כל ה"אישורים" הסביבתיים, ממשפחה (טוב, זו מראש רצתה לראות את הבקבוק בפיו ואותי אמא "נורמלית" ולא לוחמת הנקה קיצונית, לדעתם

)
חברים, מכרים, שכנים, והאיש שלי - פשוט היה תומך אם הייתי בוחרת בכך, אבל אני יודעת שמאוד מאוד היה לו חבל.
אבל אני בחרתי להניק.
כמוך, במשך חודשים, זו היתה הנקה חלקית.
חלב שלי, חלקו בהנקה, חלקו בבקבוק משאיבה, ותוספת חלב אם מתרומות בבקבוק.
גם אצלי נרשמה התלהבות מהבקבוק, וכפי שבשמת כתבה, היניקה מהבקבוק שונה מאוד (האם החור קטן ביותר? חשוב למנוע יניקה קלה ומהירה מידי) ולא מעידה על שובע. השובע מגיע לאחר הגמיעה הכמעט אוטומטית, בשונה מהמאמץ ביניקה מהשד.
ההנקה התבססה, כל יום יותר, עם ימים רבים קשים ובתחושה של "זה לא יקרה"...
אני זוכרת את הקושי העצום, לא יודעת איך ניתן לתמוך בך יותר ממה שעושות כאן הנשים הנהדרות. המשיכי להיעזר ולספר.
זה מאוד לא ברור מאליו, התמיכה של האיש שלי, ושלך. שמעתי על מקרים רבים בהם בני הזוג מאוד לא תמכו, בעיקר אם היו קשיים בהנקה. ראו באנרגיות המושקעות שם ביזבוז ואפילו שזה בא על חשבונם...
ולכן, אם את בוחרת להניק, ראי את ההתקדמות, גם אם הקטנה והאיטית, היומיומית, על הנסיגות שבדרך, כחלק ממסע שבסופו תוכלי להביט לאחור ופשוט לחייך, להתרווח לאחור בכורסא, להוציא ציץ, ולהניק בשלווה.
וכך מתחת לכל עץ רענן

האמיני.

תודה עדי... אני צריכה את העידוד הזה כי היום היה לנו יום קשה. היינו אצל חברה (יציאה ראשונה של פיצי ושלי מחוץ לבית לכמה שעות), הכנתי בקבוקים עם מים רתוחים, אבל טעיתי ושמתי באחד התאים של מחלק המנות כמות כפולה של מטרנה. היה כיף אצל החברה, הילדות שלה שיחקו עם פיצי ואנחנו יכולנו לדבר קצת. כשפיצי הייתה רעבה אחר הצהריים, התחלתי להניק. היא לא הייתה מרוצה, וליתר בטחון הכנתי את הבקבוק האחרון שנשאר. כשגיליתי שיש בו כמות כפולה של מטרנה נכנסתי ללחץ, ושפכתי הכל לכיור. (יכולתי לשפוך רק חצי, להרתיח מים ולהוסיף, אבל הייתי בלחץ מהבכי של פיצי ברקע, ולא חשבתי על זה). החברה הרתיחה מים, במזל הייתה לי קופסא של מטרנה שקניתי קודם, ואת הבקבוק עם המים הרותחים שמנו בקערה עם מי קרח. ואז התחיל נסיון, או ניסוי אכזרי בבני אדם, שלא היה יכול לקרות בנסיבות רגילות. בדרך כלל, כשהבכי מגיע לרמה מסוימת אני נותנת בקבוק, אבל עכשיו הייתי חייבת לחכות עד שהמים יתקררו. ניסיתי להניק – שוב צד ימין, שוב צד שמאל, וחיבוקים, ונסיונות הרגעה – וכלום לא עזר. אלו היו זעקות שבר, צרחות שלא שמעתי בחיים, אפילו לא בזמן החיסונים. זה לקח בערך עשר דקות עד שהמים התקררו לרמה נסבלת, ואלו היו עשר דקות ארוכות מאוד. באותם רגעים הייתי קרובה מאוד להרים ידיים ולוותר על הכל. הילדה רוצה בקבוק, לי אין מספיק חלב (אולי הכמות נפגעה בגלל הורדת מינון המוטיליום? לא יודעת.), והכוח שלי להילחם הולך ואוזל. עכשיו אני יותר רגועה והחלטתי להמשיך ולנסות, אבל האמונה שלי התערערה מאוד.

הילדה רוצה בקבוק, לי אין מספיק חלב (אולי הכמות נפגעה בגלל הורדת מינון המוטיליום? לא יודעת.),
אני לא יועצת ולא רופאה. אבל אולי אפשר לומר בזהירות שבין היתר הכמות נפגעה היום כיוון ש האמונה שלי התערערה מאוד
נכנסתן למעגל קסמים של לחץ (הדדי. היא לחוצה כי את לחוצה וההפך).
לחץ הוא אויב מספר אחת כאן. אי אפשר להימנע ממנו לגמרי כשאת אמא טרייה, רק להיות מודעים ולנסות לנשום.

אני יודעת, קרוטונית. זה לא פשוט. אני באמת מנסה להרגע, לנשום ולהרפות, אבל יש רמות של אי שביעות רצון ובכי שאי אפשר להתעלם מהן - ואי אפשר באמת להרפות אם אני מרגישה שזה סוג של התעלמות ממנה ומהצרכים שלה. היום הייתי בלחץ גם כי לא הייתי בבית, אבל לפחות הייתה לי סביבה תומכת. חברתי והבנות עודדו אותה לינוק... זה היה מאוד נחמד. אני לחצתי בכוח והשפרצתי לה חלב לתוך הפה, אמרתי לה: "את רואה, יש חלב! תנסי..", אבל היא פשוט סרבה לינוק.

אבל היא פשוט סרבה לינוק.
אני שאבתי מלא במשך חודש עד שהצלחנו לחזור להניק.
היה קשה לחזור להניק כי הבת שלי התאהבה בשיטת ההאכלה האחרת, שבמקרה שלנו היתה מזרק ואצבע.
ברגע שעברתי לבקבוק (וגם קרו עוד כמה דברים שתרמו לזה) היא חזרה לינוק. (ויונקת מאז שלוש וחצי שנים).

אולי זה מקרה דומה אך הפוך -
אולי היא התאהבה בבקבוק, ואם תעברי לשיטת המזרק והאצבע (מכירה?), היא תסכים לינוק?

הצעות נוספות -

לשיר לה שיר שאת אוהבת בכל פעם שאת מנסה להניק אותה. עושה נעים גם לה, ומרפה אותך.
ולחייך. גם אם קשה לך באותו רגע, לחייך. לחיוך יש יכולות ריפוי, הרפייה והרגעה מופלאות. והוא מדבק.

אמא של פיצי

שולחת לך אנרגיות של אור ואהבה.

תודה על העידוד... ולמיכל - חיבוק בחזרה..
לא הכל שחור - היה לנו רגע נחמד בחוג לעיסוי תינוקות (החוג הראשון של פיצי! הראשון שלי היה בכיתה ג'. אין ספק שחלה התקדמות). באיזשהו שלב התחילה מקהלת תינוקות, והאמהות חלצו שד בטבעיות והניקו את הקטנטנים המצווחים. גם פיצי הצטרפה למקהלה. היססתי לרגע, אבל אבא של פיצי (שהצטרף לחוג - נתנו לפיצי מסז' בארבע ידיים!) שאל אם אני רוצה להניק. אז ניסיתי גם, ולכמה דקות זה הלך, והרגשתי כמו כל שאר האמהות המיניקות שסביבי. אמנם אחר כך נתתי לה גם בקבוק, אבל בכל זאת - רגע מתוק.

ועוד משהו - פיצי קיבלה טיפול קרניו סקראל, מהמטפלת שלי. זה היה מדהים לראות אותה ברגע שהתחיל הטיפול, איך כל הגוף שלה נרגע, והמבט שלה מפסיק לשוטט אלא מופנה פנימה, מין קשב פנימי עמוק (דומה, להבדיל, למבט שיש לה בזמן קקי רציני במיוחד). המטפלת איבחנה מתח בצוואר, והציעה עוד כמה טיפולים. היא גם הציעה לי, במבוכה מסוימת, לעשות קרניו לעידוד זרימת החלב, "ישר על הציצים", ואמרה שהיא מבינה אם לא ארצה כי לא יהיה לי נעים. הרגעתי אותה שכל כך הרבה נשים נגעו לי בחזה בחודש וחצי האחרונים, לחצו, צבטו, מיששו, מעכו, שנראה לי שאני חסינה בפני מבוכה. אני עדיין מתלבטת כי החלטתי שהביקור אצל צימרמן יהיה הפנייה האחרונה שלי לאשת מקצוע. אין לי כוח לעוד טיפול, אבל אני אחשוב על זה.

שלום אמא שלי פיצי. היום פגשתי באבא של פיצי. מיד זיהינו אחד את השניה. זה היה נחמד וביקשתי עדכונים.
הסיפור שלך על כמות המטרנה שנשפכה והנסיונות להרגיע בנתיים מזכירים לי:
שכהפיצי שלי היתה בת חודשיים ועדיין שילבתי בין הנקה לבקבוק (האמת, יותר בקבוק...), נסענו ביום שישי אחה"צ למרכז. זו היתה נסיעה טרודה מאד, ושכחתי לגמרי לקחת את המטרנה איתי. (לא היה איתי חלב שאוב באותו יום). הגענו ליעדינו ופתאום כשהחל הרעב להראות את עצמו, גיליתי את הטעות המרה. בנזוגי טס לבית מרקחת תורן וכל הסיבוב לקח חצי שעה. אני בנתיים עשיתי כל שיכולתי לעשות: להניק. היא התנגדה, אז עברתי לספה יותר נוחה, והתחלתי לדבר איתה ולספר לה שאין ברירה. (אני חושבת שחלק מהשיחה התנהלה אצלי בראש). בכל מקרה, אחרי 20 דקות היא התיישבה לי על הציצי והתחילה בעבודת הקודש. לא היתה לה ברירה, והיא כנראה הרגישה בזה.
אני יכולה לציין את הארוע שהיה נקודת מפנה באמונה שלי בעצמי. אולי שווה לך לפעמים לשכוח באופן יזום גם? שלא תהיה ברירה?
אני יודעת שהצרחות בלתי נסבלות...

אבל האמת היא, שהחלטתי להכנס לדף היום ולכתוב לך אחרי שפגשתי את אישך. רק כדי למסור לך שמה שתעשי יהיה טוב, לכל הצדדים.
העיקר שתהיי שלמה עם זה.

חיבוק

כן! כן! זה רעיון! כל הכבוד לך שאת ממשיכה לנסות! בסוף הפיצי תודה לך בעצמה שיש לה אמא כל כך מסורה שרוצה לתת לה את המתנה לכל החיים: בריאות!

קראתי את כל הדף הזה, והיה לי ממש עצוב, תינוקת בת חודשיים שלא רואה אור יום (לפני יומיים פיצי יצאה מהבית פעם ראשונה)
היום היה לנו יום קשה. היינו אצל חברה (יציאה ראשונה של פיצי ושלי מחוץ לבית לכמה שעות
כל החיים של פיצי בחודשיים האלה מסתובבים סביב היש/אין חלב של אמא במקום להנות מעצם החיים, לטייל לכייף וכו'.
אני האחרונה שתטיף להפסיק להניק בעיקר שאני הנקתי את המתוקים שלי יותר משנה אבל נראה שעד היום החודשיים הראשונים של פיצי איך לומר הם לא חוויה מרנינה, לחץ, מתח, עצבים, איפה החיוך והאושר???

אז או שאמא של פיצי תספר לנו (ולעצמה) גם על החוויות האלה או שאולי כדאי להרפות ולתת לפיצי אושר בחיים (גם בלי חלב).
ועוד הערה קטנה: יש בעולם מיליוני ילדים שלא ינקו והם נורמאלים, אינטילגנטיים ובריאים, אז אם לא מצליח מותר להרפות ולא צריך לראות בזה
כשלון

בלי ספק עשית מעל ומעבר.......

היי מעודדת!! איזה כיף שנפגשתם.. תודה על מה שכתבת. אני יודעת שיהיה בסדר גם אם אני לא אניק - אבל אני עדיין לא שלמה עם זה, כלומר עם הוויתור. אני עדיין מנסה, אם כי הורדתי את כמות המאמץ, ואני שואבת פחות.
שרה - תודה גם לך על העידוד.
ולראליסטית - זו אכן הייתה היציאה הראשונה רק של שתינו, אבל יצאתי כבר עם פיצי כמה וכמה פעמים בחברת אנשים אחרים (אבא של פיצי, סבא, סבתא וכו'), וראינו אור יום. אני מנסה להרגיל אותה למנשא (בינתיים ללא הצלחה) כדי שאוכל לצאת איתה בקלות. המדרכות באזור שלי מאוד לא ידידותיות לעגלות, ויש אזורים שלמים שבהם פשוט אי אפשר לעבור עם עגלה (ולא רק ברחובות צדדיים, גם ברחוב ראשי כמו הפלמ"ח - מי שמכירה - יש קטע שלם באמצע הרחוב שחייבים לרדת לכביש - בשני הצדדים אין מדרכה שעגלה יכולה לעבור בה - וזה כביש סואן - זה ממש לא בסדר.)
פתאום אני חושבת - אולי פיצי היא פשוט לא ילדה "באופנית"?? לא רוצה מנשא, רוצה בקבוק... מה קורה פה??

ושאלה טכנית - למה יש לי סימן שאלה אחרי השם?

כי לא פתחת דף בית סימן שאלה אחרי השם

תודה! פתחתי.