דף תמיכה בהנקה של פיצי

שלום לכם, אני אמא של פיצי, ילדה ראשונה ואהובה שנולדה ביום רביעי שעבר. גיליתי את האתר שלכם לאחרונה, ואני מרגישה קירבה לאנשים ולדעות שעולות כאן. אני מאוד מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי, כיון שאני נמצאת בעיצומו של משבר, המלווה בדמעות רבות, והזמן לפתרון הבעיה הולך ומתקצר. וזהו סיפור המעשה: ביום רביעי שעבר נולדה פיצי הקטנה אחרי לידה קשה וארוכה שהסתיימה בוואקום. מיד אחרי הלידה ניסיתי להניק והנקתי אותה בימים הראשונים בכל הזדמנות (היינו בהדסה עין כרם בביות מלא). בלילה השלישי בבית החולים היא צרחה במשך שעות, לא רצתה לינוק ובעצת האחיות נתתי לה תמ"ל. היא גמעה בשקיקה 60 מ"ל ונרדמה בשלווה. חיכיתי בקוצר רוח לחלב שיגיע, כיוון שהקולוסטרום לא הספיק לה, והאחיות היו לחוצות בגלל הצהבת של פיצי - כך שהיא קיבלה עוד כמה תוספות. החלב הגיע בגדול ביום הרביעי ומיד נוצר גודש רציני, ופיצי כמעט לא הצליחה לינוק. ניסיתי כרוב, קומפרסים קרים וקפואים, והגודש אכן ירד אך כעת יש בשדיים גושים גדולים קשים וכואבים. כשאני סוחטת את השד ידנית או בעזרת משאבה (ניסיתי שלוש משאבות שונות), יוצאות רק כמה טיפות. אתמול משתים עשרה בצהריים ועד שמונה בערב פיצי הייתה כל הזמן על השד, לא רגועה, מנסה לינוק ומוציאה את הפטמה מהפה, בהדרגה החלה לבכות יותר ויותר ושוב צרחה וקרעה לי את הלב. באמצע היום ביקרה אותנו מדריכת הנקה, שבדקה את האחיזה של פיצי (אחיזה טובה, כך אמרו גם המדריכות בבית החולים) ונתנה הרבה עצות, אך כאשר חוסר השקט נמשך והחריף, והחיתולים היו ריקים זה אחר זה (ארבעה חיתולים ריקים ברצף), היא אמרה לי לתת לה תמ"ל - אין ברירה, הילדה חייבת לאכול. נתתי לה בקבוק והיא טרפה אותו ואחר-כך נרדמה לשש שעות שלמות. היום אני מנסה מסז'ים, בקבוק חם על השדיים, מקלחת חמה+מסז', אבל בינתיים יש רק כמה טיפות ופיצי כבר קיבלה שני בקבוקים, היא הרבה יותר רגועה, והמוטיבציה שלה לינוק הולכת ופוחתת. היא נרדמת מיד על השד ואני חוששת שנכנסנו למעגל של התרגלות לזרם החזק של הבקבוק -> חוסר מוטיבציה לינוק -> ייצור הולך ופוחת של חלב -> ובסופו של דבר, אובדן ההנקה. קשה לי לתאר כמה כל זה קשה לי (אני בוכה עכשיו...), חלמתי להניק, כל כך שמחתי על הקולוסטרום שהופיע בהריון והבטחתי לה שכשהיא תצא לעולם יהיה לה כאן אוכל... שמחתי גם בימים הראשונים בכל פעם שהיא נצמדה לשד במבט מופתע ושמח של "מה זה הדבר הנעים הזה שהיה כאן קודם ועכשיו הופיע שוב?" - העיניים שלה נדלקו בעירנות, היא ינקה בשמחה וריגשה אותי מאוד. עכשיו אני מרגישה אמא לא טובה, אשה פגומה, ובעיקר מאוד מאוד עצובה. כשאני מסתכלת עליה נדמה לי שאני מאכזבת אותה (למרות שברור לי שהכל בראש שלי), ואני צריכה עזרה. עכשיו ראיתי שכתבתי הרבה, אני מתנצלת על האורך ומקווה שאלו שקראו עד כאן יכולות לעזור לי מנסיונן האישי או להמליץ על ייעוץ באיזור ירושלים. אני בעיקר מקווה שמישהי תגיד לי שגם לה קרה משהו כזה והיא הצליחה להניק בסוף... תודה לכולכן, אמא של פיצי.

אמא של פיצי,
את צריכה עזרה מקצועית ובהקדם.
את צריכה לראות יועצת הנקה מוסמכת IBCLC. לא מדריכת הנקה.
בירושלים יש רופאה בשם דינה צימרמן שהיא גם יועצת הנקה, זו כתובת מצוינת. יש שמות וטלפונים שלה ושל אחרות בדף יועצות הנקה.
בהצלחה!

לא הייתה לי בעייה כזאת אבל אני מאחלת לך שתצליחי להניק בסוף בלי בעיות.
שיהיה לך במזל טוב על הלידה.

התקשרתי לדינה צימרמן - היא בחופש היום.
ג'סיקה בילוביץ' בחופש גם כן.
התקשרתי לג'רי שיימס. היא יכולה לעשות אצלך ביקור בית הערב. ההיכרות שלי איתה שטחית והייתי שמחה לקרוא כאן עוד חוות דעת עליה, אבל ברור שהיא יועצת הנקה מנוסה ומקצועית ולמיטב ידיעתי אין עוד אופציות כרגע באזור.
הייתי מנסה אותה. היא יודעת שאת עשויה להתקשר: 0544353323
נשיקות,
נורית

אני כבר מודה לכן על התשובות המהירות... תודה מכל הלב. גם ממדריכת ההנקה קיבלתי כרגע המלצה לגשת לדינה צימרמן. גם מחר היא בחופש? אני אנסה להתקשר. ושוב תודה.

התקשרת למרכז ההנקה עצמו? יש שם מישהי היום?
אם כן, את יכולה גם לפנות לליסה שץ או לפראן (אני יודעת על מישהי שגם כן ילדה עכשיו וכבר היתה אצלה כמה פעמים השבוע, ומאוד נעזרת בה).
חוץ מהן, יש את ג'רי שיימס, אבל אני לא יודעת מתי ואיך היא עובדת.

הי אמא של פיצי
אני מניקה שנה וקצת וגם לי היו בעיות בהתחלה ובכלל בחודשים הראשונים בגלל לחץ של המלחמה ועוד.. כמו להמון המון אימהות אחרות.
לפי מה שאני מבינה ממך את רוצה וחשוב לך להניק. זה שאת מבינה את החשיבות הע צ ו מ ה של ההנקה ורוצה מאד להניק זו כבר התחלה טובה.הרבה אימהות מוותרות ומרימות ידיים בשלב מסויים כי באמת קשה, והן לא מבינות למה להתאמץ כ"כ כשיש תמ"ל?
יש יועצות הנקה מוסמכות וטובות. אני לא יודעת איפה את גרה אבל את יכולה לפנות לאלן שיין בפורום "הנקה" באתר "דוקטורס".(יש שם פורומים בכל מיני נושאי בריאות). היא בטח תעזור קצת ותפנה למי שצריך.
אני לא מקצועית אבל מבינה קצת ומניקה כבר שנה.
בהתחלה לא כדאי לתת בקבוקים אם אין ברירה כי גם פיצי צריכה ללמוד לינוק ולהתרגל.
לפי דעתי תמשיכי לנסות להניק. קודם לנסות להניק ואם אין ברירה-לתת תמ"ל.
הגודש עובר בסוף(לי עזר קצת חיתולים רטובים במים חמים על השדיים ולעסות)
ועוד משהו חשוב:כשאת לחוצה החלב לא זורם בקלות. זה קשה כי זה מעגל קסמים כזה...אבל תנסי לעשות נשימות ולהרגע להרפות את הכתפיים וכל הגוף.
לשתות הרבה מים ולאכול טוב.
מקווה שעזרתי קצת. בהצלחה! ותעדכני...

לאמא של פיצי - מאחלת לך הרבה הצלחה. כל הכבוד על המאמץ האדיר שאת עושה כדי להניק. יהיה בסדר @}.

ול-גם אמא: אני בטוחה שהכוונות שלך טובות, אבל כדאי להימנע ממתן עצות אלא אם את בטוחה בהן ב 100%. לדוגמה, העצה לגבי התמ"ל הצמחי מאוד שנויה במחלוקת. משרד הבריאות ואיגוד רופאי הילדים האמריקני, קובעים כי תרכובת מזון לתינוקות על בסיס חלבי עדיפה על בסיס צמחי, אלא אם יש הוראה מפורשת מרופא.

תודה נורית... קבעתי איתה לעוד שעה. תחזיקו לי אצבעות...

אני הייתי מתייעצת עם ורד לב
יש לה פה דפבית.

אם אין ברירה-לתת תמ"ל(ועדיף צמחי ולא חלבי.לא בריא ויכול לעשות גזים)
תמ"ל צמחי ממש לא מומלץ, עד כדי כך שבארצות מסוימות אסור לשווק אותו (ניו זילנד, נדמה לי).
האלטרנטיבה המומלצת לתינוקות לא יונקים ואלרגיים לחלב היא תמ"ל חלבי מפורק שניתן עם מרשם רופא.

קיבלתי את ההערה. מחקתי.
לפי מה שאני הבנתי לא מומלץ חלב פרה לתינוקות ובכלל...
שמחה לשמוע דברים חדשים.
מקווה שלא תצטרך בכלל...

תחזיקו לי אצבעות...
בהצלחה!

@}@}@}

תחזיקו לי אצבעות... בהצלחה @}

זה נראה מהצד שככה בקלות נולד ילד יונק ציצי וגמרנו עניינים אבל זה לא כך. ההנקה היא לא פשוטה, זה עסק כואב וקשה גם אם הכל הולך מעולה מההתחלה ואין משברים ענקיים. צריך לנשום עמוק ולקחת עזרה טובה (עם דגש ענקי על טובה כי יש כאלה בינוניות ביותר שיכולות לעשות רק נזק).
המון בהצלחה והחזקת אצבעות מאסיבית.
סבלנות והכל יסתדר ועוד חודשיים תצחקי על הכל בעוד הקטנה תחייך אליך מזוית הציץ.

אתן נפלאות... פעם ראשונה זה כמה ימים שאני בוכה מהתרגשות ולא מעצב...

מחזיקה אצבעות!
העזרה המקצועית כבר בדרך, אז נשאר לי רק לחזק אותך, לספר בחצי מילה שגם לי היה מאוד מאוד קשה בהתחלה (בעיקר עם הבן הבכור שינק רק שמונה חודשים, אבל גם עם השנייה שיונקת כבר שנתיים וחצי), וכמוני אני מכירה עוד כמה אמהות שתעקשו מאוד ולבסוף הצליחו.
מאידך, ולמרות שאני משוכנעת שגם הסיפור שלך יהיה סיפור הצלחה, חשוב לזכור שגם אי הצלחה לא מעידה דבר על איכות האמהות שלך. את אמא נהדרת כבר בשבוע הראשון, כשאת לא מתייאשת ומנסה להציל את ההנקה בכל דרך. את לא מאכזבת את התינוקת, ולא כישלון. את בן אדם, את עושה את המיטב, וזה המון.

ההנקה היא לא פשוטה, זה עסק כואב וקשה גם אם הכל הולך מעולה מההתחלה ואין משברים ענקיים
ממש לא מסכימה!
אם הכל הולך מעולה מההתחלה ואין משברים ענקיים ההנקה יכולה להיות עסק קל ומהנה. הקושי והכאב לא חייבים להוות חלק מהנקה מוצלחת, ולמיטב ידיעתי אם הם קיימים, ברוב המקרים הם מעידים על בעיה.

עדכון: קודם כל ממש תודה על הטלפון של ג'רי, היא הייתה נהדרת ומעודדת. היא אמרה שאין לי מספיק חלב (אחת הסיבות האפשריות היא ההמוגלובין הנמוך בעקבות אובדן הדם הרב בלידה), ושפיצי בתת-משקל. פיצי חייבת לאכול, והרבה, והפתרון שהיא הציעה הוא צינורית דקיקה שאפשר לחבר לשד תוך כדי הנקה, וכך פיצי תקבל פורמולה ולא תאבד את רפלקס ההנקה ואת הקשר לשד. אבא של פיצי התלהב מהצינורית והאכיל את פיצי באמצעות האצבע (finger feeding), כך שנוכל להתחלק בהאכלה. חוץ מזה היא נתנה לי משאבה של בית חולים (המשאבות הרגילות לא יעילות במצבי), ומשטר של שאיבות כל שעתיים שלוש (גם אם אין חלב, רק כדי לגרות ולהגביר את יצור החלב). אני מקווה מאוד לראות שיפור, חייבת לסיים כי פיצי קוראת לי...

תמ"ל צמחי ממש לא מומלץ, עד כדי כך שבארצות מסוימות אסור לשווק אותו (ניו זילנד, נדמה לי).
אנא הסבירי, דוקא קניתי היום...

_תמ"ל צמחי ממש לא מומלץ, עד כדי כך שבארצות מסוימות אסור לשווק אותו (ניו זילנד, נדמה לי).
אנא הסבירי, דוקא קניתי היום..._
זה משהו ש בשמת א כתבה- היא יודעת על זה הרבה יותר ממני.
מה שאני יודעת זה שבסויה יש חומרים דמויי הורמונים שיכולים לפגוע בהתפתחות המינית, והיא לא מומלצת בכלל לילדים, בטח לא כמזון בלעדי שאמור להחליף חלב אם.

ואני חוששת שנכנסנו למעגל של התרגלות לזרם החזק של הבקבוק -> חוסר מוטיבציה לינוק -> ייצור הולך ופוחת של חלב -> ובסופו של דבר, אובדן ההנקה. קשה לי לתאר כמה כל זה קשה לי (אני בוכה עכשיו...), חלמתי להניק,

אין שום סיבה לוותר על החלום.
נשמע שאת בדרך הנכונה (יועצות הנקה).

< הנקתי כשנתיים את הבכור, כרגע הצעיר בן חצי שנה ויונק מלא. בשני המקרים ההתחלה הייתה קשה >

אבא של פיצי התלהב מהצינורית והאכיל את פיצי באמצעות האצבע D-: איזה יופי - יש לך שותף להנקה...! וברצינות - בעל תומך זה מצרך נפלא וחשוב ותמסרי לו שהתמיכה שלו בך והשותפות שלו מדהימה (וכמובן - זה לא ברור מאליו. בחרת נפלא).

נהדר שקיבלת תמיכה טובה - מיועצת הנקה שמבינה ותומכת.

אני מקווה מאוד לראות שיפור עם המסירות והרצון שלך - אין לי ספק שיהיה שיפור - המון בהצלחה

.

תרשי לעצמך להמשיך להתמך בעזרה המקצועית כשיעלה הצורך.

כייף לפיצי שקיבלה אותכם כהוריה!!!

נראה לי שמכונת שאיבה באמת תעזור אבל זה יכול לקחת זמן ( לקח לי 3 שבועות של משטר דומה עד שראיתי תוצאות אז צריך להיות סובלניים)
אני הייתי שואבת המון אבל שמתי לב שכשהתינוקת ינקה זה עזר מאוד !
אומרים שחליטת זרעי שומר עוזר אבל לא להגזים עם הכמויות
בהצלחה לכם , נראה שאתם בדרך!

הי אמא של פיצי,

נכנסתי לדף הזה כי שמו הזכיר לי את כותרת ההודעה שכתבתי אני, לפני 4 שנים באחד מפורומי ההנקה.

אז הייתה לי תינוקת שהתקשתה לינוק ומצאתי עצמי שואבת במשך חודש וחצי כל 3 שעות ונותנת לה בבקבוק (עצה גרועה שקיבלתי בביה"ח). לאחר חודש וחצי עברנו עוד שבועיים לא פשוטים של מעבר להנקה מלאה. היא ינקה עד גיל 3 בהנאה רבה.
התינוק הנוכחי שלי גם התקשה וינק עם פטמת סיליקון באופן כמעט בלעדי במשך כ-3 חודשים עד שהצלחתי להפטר מזה ולהמשיך עם הנקה מהנה עד היום (ועד בכלל, הוא רק בן שנה (-:).
אז למה אני מספרת לך את זה?

לא כדי לייאש אלא כדי לומר שאת לא לבד בקושי ההתחלתי הזה. מצויין שהתייעצת עם מישהי מקצועית ואני מחזיקה לך אצבעות בידיים וברגליים למעבר מהיר להנקה.
נשמע שאת בדרך הנכונה. הכי חשוב באמת לא להיות לחוצה בכל הקשור להנקה כי עצם הלחץ כבר יכול לפגוע בייצור. יהיה בסדר. באמת!!!
נשמע שאת בידיים טובות. ואם יש בעיית משקל נמוך אז תני לה את התמ"ל הנדרש בלי רגשי אשמה. הכי חשוב כרגע שהיא תעלה במשקל במקביל לביסוס ההנקה.
המון הצלחה ואל תשכחי גם לנוח כמה שאפשר בין השאיבות (אני יודעת שזה מתיש, אבל זכרי שזה זמני), ושמישהו יכין לך ארוחות טעימות ומזינות.

והעיקר שיהיה במזל טוב ותהני מהקטנטונת!!!

נשמע שאתן בכיוון הנכון. יש כמה דברים שיכולים לעזור:
חשוב לשאוב מס' דקות אחרי שלא יוצא חלב. הגירוי הזה מאותת לגוף להגביר את הייצור.
'אין מספיק חלב' יכול להיות על רקע מבנה שד, הורמונאלי, ניהול הנקה שגוי, בעיית יניקה מצד התינוק ועוד. חשוב לדעת את הסיבה ולשפר מה שצריך ואפשר.
הכי חשוב זה שהתינוקת תאכל. טוב שאת נותנת תמ"ל כי אם היא לא תאכל היא תחלש ואז יש סיכון גדול יותר 'לאבד' את ההנקה. בצורה שתיארת יש סיכוי טוב יותר להשתפר.
כמוסות חילבה (של עדן) הן היחידות מבין ה'טבעיים' שהוכחו כמגבירות חלב. לי אישית עזר גם 'חלב רב' של רפאל. חליטת זרעי שומר עוזרת ברוב המקרים אולם אצל אחוז קטן של נשים זה הפוך אז כדאי להיות ערניים.
המגביר הגדול של חלב אם הוא ה'מוטיליום' - תרופה שדורשת מרשם רופא. לוקחים מינון יותר גבוה לזמן מה ואח"כ יורדים בהדרגה (ירידה בבת אחת תגרום לירידה בחלב).
בהצלחה

_ההנקה היא לא פשוטה, זה עסק כואב וקשה גם אם הכל הולך מעולה מההתחלה ואין משברים ענקיים
ממש לא מסכימה!_
כן, פעוטה בועטת גרמה לי לשכוח להכניס את המילה "בהתחלה". מקווה שעכשיו הכל ברור...

ושוב שלום, איזה כיף להכנס לדף ולראות את כל התגובות המעודדות... בינתיים הולך לנו בסדר. כשפיצי מצייצת אבא של פיצי רץ להכין מטרנה ואני בינתיים נותנת לה את הטיפות הספורות והיקרות שעוד יש לי. אבא של פיצי חוזר עם הבקבוק והצינורית, משחילים לה לפה בעדינות בלי שהיא תרגיש, ומעודדים אותה לינוק. זה לא תמיד הולך מיד כי היא איבדה אמון בשד, אז היא זוכה לעידוד מסיבי עד שסוף סוף המטרנה עולה בצינורית ונכנסת לפה. אז יש התעוררות, היניקה הופכת נמרצת יותר, והיא אוכלת יפה. אחרי ההאכלה אני שואבת (בינתים יוצאות ברבע שעה של שאיבה רק שתיים שלוש טיפות). משאבת בית החולים שואבת בעוצמה הרבה יותר גדולה, ולשמחתי היא גם מאוד שקטה לעומת הטרטור של המכונות שניסיתי קודם. אני כבר דואגת לגבי מה יקרה כשאבא של פיצי יחזור לעבודה (עוד כמה ימים) - נראה לי שצריך שניים בשביל האכלה מצינורית - ביד אחת אני תומכת בפיצי וביד השנייה מפעילה לחץ סביב להילת הפטמה (לפי הוראותיה של ג'רי) - כדי להכניס עוד ועוד לפה של פיצי ולהקל עליה את העבודה. אני זקוקה ליד שלישית כדי לאזן את הבקבוק ולדאוג שהצינורית תישאר בפה. בינתיים ביקשתי מאמא שלי, שלצערי גרה רחוק, להגיע לכאן ליום יומיים כשאבא של פיצי לא יהיה - ואמא הנהדרת מיד הסכימה. אני מקווה שנסתדר ובמקרה הכי גרוע אאלץ לתת לה בקבוק - מקווה שזה יהיה רק לעתים רחוקות. מה שכן - השדיים מרגישים הרבה יותר טוב, הגושים קטנו ואני מרגישה הרבה יותר אופטימית ומעזה אפילו לדמיין את פיצי בעתיד יונקת בשמחה. טוב, אלך לישון קצת, לילה טוב (או בוקר טוב?) לכולכן, אמשיך לעדכן. חיבוק לכולכן, אמא של פיצי.

נשמע שהעניינים מסתדרים.
שינה- כמה שיותר שינה מגביר את החלב.
הרבה לשתות.
ולא לשכוח לאכול.- את האם.
חוץ מזה
מה דעתך לשים את החלב מטרנה על הפטמה שפיצי תזכור תמיד שמשם מגיע אוכל.
ומה אם הבעל- אולי הוא יינק קצת?- נשמע לי כבעל שדווקא משתף פעולה.
מזל טוב, ובהצלחה.

תודה שאת מעדכנת.
טוב לשמוע את החדשות, ואני מקווה שמגמת השיפור ממשיכה.

כמו שכתבו לך: לטובת ייצור החלב חשוב לשתות המון, לנוח, לאכול מזין ולעשות מה שנעים לך ומרגיע אותך.
לגבי תוספים, לי עזר תה שומר. את יכולה להציץ גם כאן

נראה לי שצריך שניים בשביל האכלה מצינורית
אל תדאגי לגבי זה עכשיו. חכי עוד כמה ימים. המיומנות שלך עוד תגדל בזה ויכול להיות שבעוד כמה ימים תמצאי פתרונות טכניים שיאפשרו לך להאכיל אותה גם כשאת לבד.

היום היה פחות טוב. פיצי בקושי פתחה את הפה וינקה מאוד חלש ולאט. הפטמה כל הזמן נשמטה לה מהפה והפורמולה לא הצליחה לעלות בצינורית, אז עברנו להאכלה מהאצבע. היא לא אכלה הרבה, וגם בהאכלה הבאה התעייפה ונרדמה כל הזמן תוך כדי. בסופו של דבר נלחצתי מהכמויות הקטנות שהיא אוכלת והשלמתי לה מהבקבוק. מה שמעודד אותי הוא הסיפור של בתנועה מתמדת שהצליחה לעבור מבקבוק להנקה - סימן שזה אפשרי. גם כמויות החלב בשאיבות גדלות קצת וזה מעודד. חוץ מזה היינו היום פעם ראשונה בטיפת חלב. הבריסטולים על הקירות הזכירו לי את בית הספר היסודי, והרגרסיה המשיכה כשמול מבטה הבוחן של האחות הלבשתי את פיצי הפוך. לא נורא. טוב, אני אלך לנוח קצת... להתראות , אמא של פיצי.

לא כדי לייאש אלא כדי לומר שאת לא לבד בקושי ההתחלתי הזה.
כן, זה גם מה שאני התכוונתי לומר.

שמחה שהסיפור שלי עודד אותך. זו הסיבה שאני מספרת אותו (-:
אבל אני לצערי הגעתי לייעוץ מקצעי בשלב יחסית מאוחר, ואני חושבת בדיעבד שהייתי יכולה לחסוך לעצמי כמה שבועות של שאיבה אם הייתי יודעת במי להעזר מוקדם יותר.
בשבועיים של המעבר להנקה האכלנו את בתי במשך שבוע בשיטת האצבע והמזרק, וממה שזכור לי זה הלך דווקא לא רע.

אולי פספסתי בקריאה אבל בכל זאת שואלת- האם יועצת ההנקה הגדירה את הבעייה? פטמה גדולה מדי? חוסר מוטיבציה בשל מיעוט חלב? מעניין אותי לשמוע.
כתבתי לך הבוקר רשימת פעולות הדרושות להכנת השד לפני השאיבה, וזה נמחק לי.

במידה ולא קיבלת הנחיות כאלה, תני סימן ואכתוב את זה שוב. מנסיוני זה יכול להיות משמעותי בעניין הכמויות הנשאבות.

תודה לך, בתנועה מתמדת. אשמח מאוד לקבל את ההנחיות. אני שוב קצת עצובה כי גם ההאכלה של עכשיו לא הייתה מוצלחת. פיצי נראתה חלשה ולא ערנית ואבא שלה האכיל אותה בסופו של דבר מבקבוק. גם האחיזה שלה לא טובה: לפי ג'רי, אפשר לזהות אחיזה גרועה בדיעבד כשהפיטמה יוצאת מהפה עם זווית קצת אלכסונית. אם האחיזה טובה, הפיטמה יוצאת עגולה. פיצי החזיקה את הפיטמה חלש, ועם פה לא מי יודע מה פתוח, וזה לא הלך. אולי כדאי שנוותר לה קצת וניתן לה להתחזק - היא חייבת לעלות במשקל, ואז מן הסתם תהיה יותר אנרגטית והיניקה תהיה יותר אפקטיבית. הלוואי.

אמן ! מחזיקה אצבעות. תתייעצי עם ג'רי טלפונית. את יכולה גם עם ורד לב. אם יוכלו לכוון אותך קצת ולהרגיע קצת - זה גם יעזור. (לצערי אני לא מספיק מבינה בזה כדי לייעץ). ברור לי שהלב שלך במקום הנכון - ולא חשוב באיזה כיוון את מלבישה - את אמא נהדרת!

תודה לכולכן... יש לי הרהורי עבירה בקשר לביות המלא. זה היה הדבר היחיד שהיה לי ברור שאני רוצה, בגלל זה נרשמתי לעין כרם ולא יכולתי לשאת את המחשבה שפיצי תהיה עם אנשים אחרים, שלא מכירים אותה, בחדר עם עוד תינוקות צורחים. אבל עכשיו אני חושבת: אולי אם בלילות הראשונים אחרי הלידה הייתי ישנה במקום לטפל בפיצי, אולי הייתי מתאוששת יותר מהר והיה לי חלב? (בתשובה לשאלה של בתנועה מתמדת: לא ברור למה אין לי חלב, כנראה יש כמה סיבות - החסימות בצינוריות, חוסר בברזל, האנטיביוטיקה שקיבלתי בלידה ושאני עדיין מקבלת, אולי משהו מבני וכו', ואולי גם לתשישות יש חלק בזה). המחשבה על ביות חלקי לא פשוטה בשבילי, ואני גם לא יכולה לתלות בביות המלא בוודאות את היעדר החלב, אבל הגעתי בבית החולים לתשישות מאוד גדולה. כמו שאמרתי, הרהורי עבירה...

אנא אל תחשבי ככה. נתת לביתך משהו יקר מפז. זו הקבלת פנים שלה לעולם. ראוי שתזכה לחיבוק של גוף אוהב ותפנים שהעולם הוא מקום טוב ואוהב. בעיני (אבל רק בעיני) ביות מלא הוא הוא הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות עבור התינוק בתחילת חייו. אבל זה לא או זה או הנקה. אין סיכוי שיש קשר בין שני הדברים. כי, יספרו לך אמהות שלא עשו ביות מלא, אחרי הלידה הן היו הרוגות, אבל לא הצליחו לישון. הגוף מוצף אדרנלין שלדעתי מטרתו הביולוגית היא בדיוק זו, שאחרי הלידה האם, גם אם היא תשושה, תמצא את הכוחות לטפל בתינוק. כך שגם אם לא היית עושה ביות מלא לא היית נרדמת.

_תמ"ל צמחי ממש לא מומלץ, עד כדי כך שבארצות מסוימות אסור לשווק אותו (ניו זילנד, נדמה לי).
אנא הסבירי, דוקא קניתי היום..._
אכן בניו-זילנד אסרו לחלוטין על הכנסת תמ"ל סויה למדינה, בעקבות הגילויים המחקריים.
על רגל אחת: מזון חסר ובעייתי, מסתבר שזה מחקה הורמוני אסטרוגן, וזה אומר שתינוקות מקבלים כמויות מטורפות של אסטרוגן נשי. נסי לנחש איזה מין תוצאות ראו מזה.
במלה אחת: לברוח.
בשתי מלים: תזרקי לפח. או תחזירי לחנות ותקבלי זיכוי.
בכלל, כל היוזמה לאבקה התמוהה הזאת באה לא מפני שסויה היא מזון ראוי לתינוקות אדם, אלא מפני שלארה"ב היו עודפי ייצור של סויה (ממש כמו שהתמ"ל החלבי נוצר מעודפי ייצור של חלב) ומישהו חשב "מה עוד נוכל לעשות עם זה?". ממתי איזשהו מין של יונקים יכול לגדול על אבקה מצמח? כל היונקים יונקים חלב, שהוא מזון שלם המכיל את כל מה שגורי אותה חיה זקוקים לה במשך כל תקופת ינקותם ואפילו ילדותם (גורי שימפנזה למשל יונקים 6 שנים בערך) - ויטמינים, מינרלים, חלבונים, שומנים וכו' וכו', ביחס הנכון, ונוסף להם נוגדנים ואנזימים חיים. אין מזון אחר בטבע שהוא מזון "שלם".
אז סויה? דווקא סויה? איזה מין מזון לתינוקות זה?
המצאה תמוהה ומופרכת. המדהים הוא שהצליחו למכור את זה!
ואגב אלרגיות, 40% מאלה שאלרגים לתמ"ל מחלב פרה - אלרגיים גם לתמ"ל סויה. אז זה לא ממש פיתרון לאלרגיות...

אמא של פיצי, מאחלת לך פתרון מהיר. ממליצה לראות גם את ד"ר דינה צימרמן. חשוב שהיא תבדוק את התינוקת. יש כמה דברים קצת מדאיגים בסיפור שלך, הייתי מרגישה יותר טוב אם הייתן הולכות גם לדינה.
שאיבות - חשוב לפחות 8 פעמים ביממה, משני הצדדים. לפחות. כי עכשיו, ממש בימים הראשונים אחרי הלידה, השד לומד כמה קולטנים לייצור החלב לייצר. יש אמהות, שאם עכשיו לא נותנות מספיק גירוי לשד (אם התינוק לא יונק את המינימום 8 פעמים האלה כמו שצריך, והן לא שואבות), אחר כך ייצור החלב לא יוכל להגיע למקסימום. אז זה באמת חשוב.
בהצלחה, וכל הכבוד על המאמצים!

אולי אם בלילות הראשונים אחרי הלידה הייתי ישנה במקום לטפל בפיצי, אולי הייתי מתאוששת יותר מהר והיה לי חלב?
אני לא בטוחה שלא היה לך חלב. מאוד מוזר הסיפור הזה.
הגודש הקשה שתיארת הוא חלב שנשאר תקוע בשד - סימן שייצרת המון חלב, אבל היא לא יכלה להוציא אותו! תיארת מצב קלאסי של גודש עם סתימות בצינוריות והתחלה של מאסטיטיס. זה מצב שבו יש לך המון חלב - אבל התינוקת לא מצליחה לינוק, כי עוד קודם לכן, בימים הראשונים, כשהיה רק קולוסטרום והשד היה עדיין רך, היא בעצם רק עשתה תנועות אבל לא ינקה כראוי.
הבעיה הגדולה היתה מההתחלה היניקה שלה.
היניקה שלה לא טובה. לכן היא לא הצליחה לינוק בכלל כשהתחיל להיכנס החלב.
מה שהיית צריכה מהלידה זה יועצת הנקה מוסמכת טובה.
ולפני הלידה, הדרכה טובה להנקה, ואיך לזהות שהיא יונקת.
מה שקרה הוא שהיה לך ביות, שזה מצויין להנקה, אבל לא עזרה ולא הדרכה כמו שצריך. היו צריכים לזהות כבר ביום הראשון שהיא לא יונקת. ועוד הוסיפו לבעיה במתן בקבוקים.
הטיפול בך היה, לדעתי, לא מקצועי, ואני מדברת בעדינות.

ולהוסיף לדבריה של אום אל קיצקיצ, טוב מאוד שבחרת ביות מלא. אין דבר גרוע יותר לתינוקת שלך מאשר להיות רחוקה ממך, נטושה ובודדה באיזו תינוקייה מלאה אורות ניאון ותינוקות זרים צורחים ובוכים. לפחות היא היתה עם אמא שלה.
ואני מסכימה עם דבריה. גם אמא לא בנויה להיפרד מהתינוקת שלה. למעשה, הדרך הטובה ביותר לעודד את ייצור החלב, ולשפר את היניקה של התינוקת, היא להפשיט אותה ככה שתהיה בלי חולצה (רק חיתול) ולהפשיט אותך כך שגם את תהיי בלי חולצה, ולהתחבק גוף אל גוף (זה נקרא "מגע עור בעור", skin to skin). זה מעודד את הגוף שלך ליצור חלב, וזה מעודד אותה לינוק.
אם קצת קריר (לא ממש רלבנטי לאוגוסט בדרך כלל, אבל השבוע היה מפתיע), תכסי את שתיכן בשמיכה. אבל מתחת לשמיכה, את והיא תתחבקו עור לעור. המדע רק מתחיל לגלות את החשיבות הקריטית של המגע גוף אל גוף בלי חציצה של בד. שמעתי על זה עכשיו בכנס כמה הרצאות מדהימות!
ויש לי קלטת שמראה, איך תינוקות שלא ינקו אף פעם מצליחים ככה לינוק לבד בצורה טובה. משהו מרגש עד דמעות (כן, קניתי 2 דיוידי כאלה)..

טוב אז-
ראשית, דמייני שאת מציירת על השד 3 מעגלים. המעגל הפנימי הוא העיגול של הפטמה וההילה. המעגל האמצעי הוא זה שמחוץ להילה והמעגל השלישי החיצוני הוא זה שבהיקף השד, החלק המתחבר לגוף. מקווה שאני ברורה.

רווחי מעט את אצבעות כף היד והתחילי בתנועות סרוק בהיקף המעגל החיצוני, מהחוץ כלפי פנים(כלפי המעגל האמצעי). מכיוון בית השחי כלפי הפטמה. הסרוק צריך להיות תוך הפעלת לחץ קל, לא עדין מדי וכמובן לא בלתי נעים.
המשיכי בתנועות עיסוי סיבוביות והמשכיות בהיקף המעגל האמצעי. סביב סביב.

עכשיו, למען האמת אני לא זוכרת אם יש 3 או 4 שלבים, אז אכתוב את השלב הבא שאני זוכרת, ואם מישהי רוצה לתקן אותי- תפדל.

השלב הזה אולי נשמע מצחיק אבל זה ברצינות - לאחר הסרוק והעיסוי יש להקפיץ את השד המטופל לפחות איזה 10 פעמים.

ממה שזכור לי מהסברה של יועצת ההנקה ממנה למדתי את השלבים הללו (ג'ולי שור) לכל שלב יש סיבה פיזית העוזרת להמרצת ייצור החלב בטרם שאיבתו, כאשר חסר גירוי היניקה הטבעית.
אני הייתי מתחילה לשאוב רק לאחר 3 השלבים בצד העומד להשאב, כמה נשימות עמוקות, לשבת בנוח (עד כמה שניתן...) ועדיף להביט על פיצי שלך ולדמיין אותה יונקת.
ואני שואלת- האם את בקשר רציף עם היועצת שלך? האם היא מתקשרת להתעדכן? האם את מתקשרת לעדכן אותה? האם היא אמורה לבוא שוב? אם כן- מתי?
אני לא יודעת כלום על היועצת הזו רק רוצה לומר שתדעי שזו לא חתונה קתולית. אני למשל עברתי יותר מיועצת אחת עד שהגעתי למישהי שהרגשתי איתה בנוח ושהיא באמת מסוגלת לעזור ולתמוך בי כפי שאני זקוקה ובאופן המקצועי ביותר.
אם את צריכה הבהרה בקשר לשלבים שכתבתי פה או המלצות על יועצת לחוות דעת נוספת או סתם מילת עידוד-
את מאד מוזמנת להתקשר אלי 054-4697571 (פשוט לא אהיה ליד מחשב במהלך הסופשבוע).
ומצטרפת למה שבשמת ואום אל קיצקיצ כתבו על עניין הביות הלא מוטעה @}

מה שאני יודעת זה שבסויה יש חומרים דמויי הורמונים שיכולים לפגוע בהתפתחות המינית
הפוך לא לפגוע אלא לזרז .אני מכירה ילדה בת5 שהתחילו לצמוח לה שערות ערווה ושערות בבית השחי והרופא אמר להפסיק מידי את צריכת הסויה ,על כל סוגיה בבית.

היי אמא

עברנו חודשים ארוכים עד שההנקה התבססה אצלנו. הנקות ושאיבות מסביב לשעון. ואצלנו היתה גם בחירה של מתן חלב שאוב מנשים אחרות.
כמעט וקשה להיזכר ולהאמין שהיו ימים כאלו. זוכרת איך קיוויתי (ולא באמת האמנתי) שאהיה אמא מיניקה בלי כל הקשיים...
היום הקטני בן שנה וארבעה חודשים ואנחנו מיניקים ויונקים במרץ , בין ביס לביס

(לא מהציצים... מאגסים וקינואה ושאר מטעמים)
אני שולחת לך חיזוקים והרבה אמונה בעצמך - יש לזה חלק בלתי נפרד ואפילו משמעותי ביותר , כולל למחשבות חיוביות ולהרפיה תוך כדי השאיבה ..
לא לספור את הטיפות שיוצאות, פשוט לעצום עיניים/להתבונן, לחבק ולנשום עמוק את פיצי תוך כדי השאיבה . הטיפות יהפכו לנהר, לחשוב חיובי ולדמיין איך כמות החלב גדלה. להאזין למוסיקה נעימה ומרגיעה, לנתק טלפונים, לשתות ולאכול אוכל מזין.
להיזהר מהשומר שכפי שכתבו יכול להשפיע גם לרעה. הייתי ממליצה על אכילת חילבה, לא רק כמוסות, אם יש מי שיכין לך (שכנים תימנים? וגם מתכון פשוט שניתן למצוא ולבקש ממישהו להכין) ואם את מסתדרת עם אכילתו. השפעתו מוכחת מדעית. לי הוא היה טעים.
מלבד השאיבות - לנוח כשהתינוק עליך, קרוב לשד, אפילו אם רוצה למצוץ להנאתו, זה יצור גירוי חשוב ומעודד את יצירת החלב.
ליווי של יועצת הנקה - כבר נאמר כאן (לא קראתי את כל התגובות, אז מתנצלת אם חוזרת על דברים אחרים). ומנסיוני - מי שנחשבת לטובה מאוד, לא התאימה לי, וניסיתי עוד אחת.. ובהמשך נצמדתי לייעוץ וליווי של יועצת במרפאת ההנקה של בית חולים תל השומר. זה רחוק ממך, אבל הכי חשוב שתמצאי מי שנוח לך איתה.
אם תרצי לצור קשר, אפשר דרך דף הבית ונוכל גם בטלפון. מתי שתזדקקי, רק תגידי. את לא לבד, את לא האישה היחידה שחווה קשיים בהנקה. את תניקי הנקה מלאה, בקרוב מאוד..
מזל טוב

בהצלחה, וכל הכבוד על המאמצים!{@

המחשבה על ביות חלקי לא פשוטה בשבילי, ואני גם לא יכולה לתלות בביות המלא בוודאות את היעדר החלב, אבל הגעתי בבית החולים לתשישות מאוד גדולה. כמו שאמרתי, הרהורי עבירה... את היית אחרי לידה. ברור שהגעת לתשישות אחרי הלידה - במיוחד כשזה הילד הראשון. אין מצב אחר. אני מאמינה שאם לא היית הולכת עם האמונה שלך - ועם התחושה האימהית המדוייקת והמדהימה שלך - לא היית פחות תשושה, אלא היית עם יותר רגשי אשם ועם ילדה שקיבלה פחות ממה שמגיע לה.

מרגיעון שיצא לי "המציאות היא החולם האולטימטיבי". קצת כמו ביירון קייטי. את הרי לא יודעת שזה מה שגרם לעניין, בטח לא שבודאות, את מלחיצה את עצמך בעצם המחשבה של "מה לא עשיתי נכון" כשברור שאין פה משהו שלא עשית נכון. שאין תוצאה ישירה של מעשה.

לי היה קשה בהנקה דוקא עם הילדה השלישית - שחשבתי שהיא לא יונקת כמו שצריך ונלחצתי ונתתי לה תמ"ל - עד שיועצת הנקה באה אלי הבייתה ותמכה בי. וכבר הייתי אמא לשניים שינקו נפלא. יכולתי לכעוס על עצמי ולבדוק מה עשיתי לא בסדר. איפה אני לא מתפקדת. בחרתי לבדוק מה אני יכולה לעשות כדי שתהיה הנקה טובה. יועצת הנקה מקסימה (קרן גדסי) תמכה בי. וכן עם גודש ושאיבות וכאבים - בסוף הילדה המקסימה שלי ינקה 11 חודשים. (ועברה ישר לאוכל - בלי תמ"ל). אני מספרת לך את זה כדי לנסות לעזור לך להסב את תשומת הלב שלך - למקום של מה שאת נותנת לילדה שלך. למקום של לשחרר את עצמך, כי נראה לי שאת קשה וביקורתי כלפי עצמך.
הי! את לא הוגנת! את קשה וביקורתי כלפי אמא אחרי לידה, שמניקה בפעם הראשונה בחייה ושעושה כל מה שהיא רק יכולה! היית נוהגת כך כלפי חברה? בבקשה אל תנהגי כך כלפייך. זה לא היחס שמגיע לך עכשיו!

את עושה הכי טוב שאת יכולה עבורך ועבור ילדתך ובאהבה רבה. תחבקי את התינוקת עלייך - כמו שהציעה בשמת, ותחבקי גם את עצמך באהבה. את לומדת להיות אמא ואת עושה את זה באהבה ובתשומת לב. לכולנו זה לוקח זמן. תני לעצמך קרדיט.

.

מצטרפת למעודדות.
ההתחלה הרבה פעמים מאד לא פשוטה.
אני האכלתי שאוב ממזרק בהתחלה, עם אצבע.
מאד מצטרפת להמלצה של בשמת לשים את התינוקת כמה שיותר עור לעור, אצלנו זה עשה פלאים.
הדבר שעשה אצלנו הכי הרבה פלאים היה הנקה בצוותא! אם את יכולה לארגן איזו מניקה עם תינוק בן חודשיים-שלושה ומעלה שתבוא לבקר אותך ותניק לידך, זה עשוי ממש לעזור, אני ממש לא צוחקת, אצלנו לפחות זה עבד כמו נס (רק שאחר כך נשארתי עם תינוקת שחזרה לשיגרה ושוב לא הצליחה לינוק, ולא באו אלי עוד מניקות).

אם זה מעודד אותך לשמוע אני מניקה היום את אותה אחת בת השנתיים ורבע ואם יש משהו שהיא לא מוכנה לוותר עליו זה לינוק. לפעמים זה לוקח זמן, זה לא פשוט, אבל אם תתעקשי זה כנראה יסתדר. כל הכבוד לך שאת עושה את הכל כך לא מובן מאליו הזה עבור בתך.

אני שוב מתרגשת לקרוא את כל התגובות המעודדות... תודה ענקית לכולכן. תודה לבתנועה מתמדת על ההוראות: עשיתי/ עיסיתי עכשיו לפני השאיבה (העברתי את המשאבה ליד המחשב כדי שאוכל לנצל את הזמן - כפי שכבר הבנתי, בו-זמניות היא אחד הכישורים שצריך לפתח כאמא!). אני רוצה לשתף אתכן ברגע מתוק שהיה לי בערך באחת בלילה, אחרי כמה כשלונות רצופים עם הצינורית. בנסיונות הכושלים פיצי התחילה לבכות עם הכנסת הצינורית וסרבה לינוק. אבא של פיצי כבר התחיל לפתח תאוריית קונספירציה לפיה פיצי מזהה את הבקבוק עם הצינורית, יודעת שעובדים עליה ומסרבת לשתף פעולה עם התרמית. לקח לנו זמן לקלוט ש: א. החור של הצינורית לא נמצא בקצה שלה אלא קצת לפני הקצה, אז אם לא מכניסים עמוק מספיק לא מגיע אליה כלום והיא נהיית מתוסכלת מהציצי ה(עדיין) ריק של אמא, וב. הכנסנו את הצינורית ברווח שבין הפיטמה לשפה העליונה, וזה כנראה גירה לה את החך העליון והציק לה - צריך להשחיל את הצינורית בזווית הפה.
אבל באחת בלילה היא קמה חסרת שקט (שעה אחרי ההאכלה הקודמת) - החלפתי לה חיתול עסיסי וריחני, החלפתי לה בגדים רטובים מפליטות, חיבקתי ונישקתי ושרתי, והיא עדיין הייתה עצבנית. ואז ראיתי שהיא מורידה את הראש (היא הייתה על החזה שלי, מעל לשדיים, כך שאוכל להסניף את הראש המתוק...) ומחפשת את השד! כל כך שמחתי שהיא עדיין רואה בשד משהו מנחם, שהיא עדיין זוכרת, כי ההאכלות האחרונות היו רוויות מתח ולא כיפיות בשבילה ובשבילנו. זה הציק לי כי ההאכלה עכשיו היא משהו כל כך בסיסי בקשר בינינו, והנה זה הסתבך. אבל פתאום היא רוצה לינוק! נתתי לה קצת, אפילו רק כמוצץ, אבל שמעתי כמה בליעות קטנות ומאוד התרגשתי - רק אני והיא, בלי צינורית (אבא ההרוג ישן שינה עמוקה ולא רציתי להעיר אותו). אחרי הציצי השני ראיתי שהיא רוצה עוד קצת ונתתי לה טיפה מבקבוק והיא נרדמה. בארבע היא התעוררה שוב, הפשטנו אותה כעצת בשמת, והיא נצמדה יפה, הצינורית הושחלה באלגנטיות והייתה האכלה מוצלחת. לילה טוב ונשיקות לכולכן, אמא של פיצי.

איזה יופי, איזה יופי. יהיה בסדר!!!

מעולה!

אחרי הציצי השני ראיתי שהיא רוצה עוד קצת ונתתי לה טיפה מבקבוק והיא נרדמה
אפשר גם להעביר שוב לציצי הראשון וחוזר חלילה, את יודעת

היניקה שלה הרי מעודדת ייצור חלב, וכל עוד את שומעת בליעות, החלב ממשיך לזרום... (זה בהנחה שכבר יש לה כוח והיא לא מתעייפת מאוד על הציצי).

לוקח זמן לפתח אמון בעצמך ובחלב שלך @} אבל נראה שאתם בדרך הנכונה.

קרוטונית, אני מפחדת להחזיר אותה לציצי הראשון, ה"ריק", כי אני חוששת שוב מבכי של אכזבה (אני יודעת שאני משליכה עליה רגשות כמו "אכזבה" ו"תסכול", אבל הבכי מעיד על התחושה שלה שמשהו לא בסדר - היא רעבה ועובדת קשה ולא יוצא כלום, ומן הסתם היא גם קולטת את המתח שלי ברגע שהבליעות הקטנות נפסקות). אני יודעת שהציצי ריק אחרי היניקה הזעירה שלה כי לא יוצא כלום או כמעט כלום במשאבה. אני שואבת על ריק תוך כדי קריאת המילים המעודדות שלכן, ומתעודדת...

הי אמא של פיצי, קראתי עכשיו את כל הדף- כל הכבוד לך על ההתמדה, את אמא בכל רמ"ח איברייך!
מצטרפת לקרוטונית- אפשר גם להעביר שוב לציצי הראשון וחוזר חלילה, את יודעת - היניקה שלה הרי מעודדת ייצור חלב
מאחלת לך המון הצלחה, תסמכי על הגוף שלך- הוא יודע את המלאכה ויודע להזין את בתך התינוקת- בטוב ביותר שקיים!

כל כך שמחתי שהיא עדיין רואה בשד משהו מנחם
זה משהו שאני רואה אצל המון תינוקות גם כאלה שלא ינקו או ינקו מעט ועבר הרבה זמן מאז גמילתם הם מחפשים את הכיוון של הציצי כנחמה.
נצלי זאת לטובתך . שיהיה בהצלחה .

קרוטונית, אני מפחדת להחזיר אותה לציצי הראשון, ה"ריק", כי אני חוששת שוב מבכי של אכזבה (אני יודעת שאני משליכה עליה רגשות כמו "אכזבה" ו"תסכול", אבל הבכי מעיד על התחושה שלה שמשהו לא בסדר - היא רעבה ועובדת קשה ולא יוצא כלום
ככל שהיא גדלה ומתחזקת, יהיה לה גם יותר קל להוציא (ולכן פחות תסכול) מאשר תינוקת חלושה בת יומה. וגם - היא תהיה יותר ויותר מסוגלת להבין מה שהיא חייבת להבין, דהיינו שהציצי אף פעם לא "ריק" אלא פשוט מחכה שייתנו לו הוראה לייצר עוד. זה אכן דורש אמון גם ממנה

וגם ממך.

<ושוב - קטונתי מלהציג את זה כ"עצה" (זו רק קריאת כיוון), וכדאי שתשאלי את היועצת על זה>

ושוב תודה. אני שוב יושבת כאן ושואבת, ורציתי לשתף אתכן באירוע לא נעים שקרה לי במחלקת היולדות, גם כדי לשפוך קצת את הלב וגם כדי להזהיר יולדות בעתיד. הלידה, למרות שהייתה קשה, לא זכורה לי כאירוע טראומתי, בעיקר בזכות הדולה הנפלאה דנית, שעמדה לצדי, תמכה בי, חיבקה ועודדה יומיים תמימים, התמיכה של אבא של פיצי, והצוות שהיה פשוט מקסים. אחר כך הבנתי שהיה לי מזל גדול כי מבנות אחרות שמעתי סיפורים פחות טובים (בעיקר על הקבלה ועל רופאים, פחות על המיילדות. נראה שרוב המיילדות בעין כרם ממש טובות). המיילדות הרבות שליוו אותנו בלידה היו מצוינות ומסורות (וזכורה לטובה יאנה המלאכית), וגם הרופאים שהצטופפו בחדר בסוף הלידה היו ממש בסדר (חוץ מאחד, שלדברי אבא של פיצי היה יהיר, לא דיבר איתי ולא שאל את המיילדות על התקדמות הלידה אלא רק הודיע שצריך ניתוח או וואקום - אבל אני הייתי אז בעולם אחר ולא קלטתי אותו בכלל, וטוב שכך). גם במחלקת היולדות רוב האחיות היו ממש בסדר, חלקן מקסימות ועדינות. אבל מה שהעציב אותי מאוד היה מה שגילתה שותפתי לחדר לקראת סוף האשפוז: היא ראתה שעל הצנצנות הקטנות של המטרנה המוכנה שהיו בחדר מוטבע תאריך של לפני שבועיים. ליד התאריך היו האותיות KP, ולא ידענו אם מדובר בתאריך ייצור או בתאריך תפוגה. השותפה, בחורה חרדית נחמדה (צעירה ממני בעשר שנים וזו לידתה הרביעית!), שאלה את האחות, והאחות הלא-מי-יודע-מה מוצלחת ענתה מיד שמדובר בתאריך ייצור ואין מה לדאוג. שאלנו אחות אחרת, מקסימה, והיא נראתה מוטרדת ואמרה שתברר. בינתיים הוחלפו הצנצנות בחדר ועל החדשות הוטבע התאריך 19 בנובמבר, כך שהיה ברור שלא מדובר בתאריך ייצור. האחות המקסימה חזרה ואמרה לנו שאכן מדובר בצנצנות שפג תוקפן, אבל היא התייעצה עם רופאת ילדים שאמרה לה שהנזק יהיה מקסימום שלשול (אחר-כך, אבא של פיצי שוחח עם האחות הראשית והיא אמרה שהחברה לוקחת מקדם בטחון של חודש ואין מה לדאוג). הגילוי הזה גרם לי לפרץ של דמעות שלא נרגע זמן רב. באותו בוקר בדקתי אינסטיקטיבית את התאריך על הגבינה הקטנה בארוחת הבוקר, ואת המטרנה של פיצי לא בדקתי? שוב, אני יודעת שזו לא אשמתי אלא אשמת בית החולים (גם האחות המקסימה התנצלה שוב ושוב ולקחה אחריות מלאה על הפשלה). היה לי אמון מלא במערכת, והאמון הזה נסדק. הרגשתי אז שלא עשיתי מספיק למען פיצי, לא דאגתי לה מספיק, ושאלתי את עצמי אם אוכל להגן עליה תמיד בעתיד (והתשובה, לצערי, לא). האחות הראשית לקחה את זה קשה וביקשה שאתקשר לשוחח אתה. אבא של פיצי לוחץ שאתקשר, אבל בינתיים לא בא לי. בא לי לשכוח מכל הסיפור. טוב, פיצי קוראת לי...

אמא של פיצי, כל הכבוד לך!
כל כך הרבה מאמצים וכוונות טובות, זה פשוט חייב לעבוד בסוף!
הנקתי 4 בלי שום בעיה, והנה באה בוטן קטנטונת וחלושה, ולא הצליחה לינוק בכלל. רק הרופא השלישי (הבכיר, היו עוד רופאים צעירים יותר..) איבחן לשון קשורה בצורה מאד קלה. מייד אחרי "שחרור" הלשון היא התחילה לינוק נפלא. אולי שווה לבדוק?
שיהיה רק טוב!

ואז ראיתי שהיא מורידה את הראש (היא הייתה על החזה שלי, מעל לשדיים, כך שאוכל להסניף את הראש המתוק...) ומחפשת את השד! כל כך שמחתי שהיא עדיין רואה בשד משהו מנחם, שהיא עדיין זוכרת, כי ההאכלות האחרונות היו רוויות מתח ולא כיפיות בשבילה ובשבילנו. זה הציק לי כי ההאכלה עכשיו היא משהו כל כך בסיסי בקשר בינינו, והנה זה הסתבך. אבל פתאום היא רוצה לינוק! נתתי לה קצת, אפילו רק כמוצץ, אבל שמעתי כמה בליעות קטנות ומאוד התרגשתי - רק אני והיא, בלי צינורית
איזה יופי! כל כך מרגש!
זה בדיוק מה שרואים בסרטי הדי.וי.די שהבאתי מהכנס: היא מחפשת בעזרת הלחי. המגע של הלחי בשד נותן לה סימן לאן היא רוצה ללכת. היא בעצמה בוחרת איזה שד היא רוצה עכשיו, ותפקיד האם רק להחזיק אותה בביטחון כדי שתרגיש שהיא לא תיפול, שהיא בטוחה. להחזיק בתוסיק, ובחלק העליון של הגב, כדי לאפשר לה חופש בראש.
היא תרד למטה, מחפשת מחפשת, וכשהפה שלה יגיע לפיטמה בזווית שנוחה לה, היא תפתח פה גדול ו"תתלבש" על השד וכמעט תמיד זה בדיוק בתפיסה טובה! זה מדהים לראות את זה, ומרגש מאוד לאמא.

אפשר גם להעביר שוב לציצי הראשון וחוזר חלילה, את יודעת היניקה שלה הרי מעודדת ייצור חלב, וכל עוד את שומעת בליעות, החלב ממשיך לזרום... (זה בהנחה שכבר יש לה כוח והיא לא מתעייפת מאוד על הציצי).
מדוייק. מסכימה לגמרי.
כדאי להעביר מצד לצד כל הזמן, כל עוד היא מסכימה. (-:

יותר מזה. ההנקה איננה משהו קבוע ומכאני כמו האכלה מבקבוק. זה לא עובד "כל שלוש שעות לפי השעון". קודם כל, רווחים נורמליים של הנקה הם בערך כל שעתיים (וכרגע אפילו היינו רוצים שהיא תינק לעתים קרובות יותר, כדי להתאמן ביניקה, וכדי לעודד את ייצור החלב), ובשבועות ולפעמים בחודשים הראשונים יש לנו תופעה שידועה בשם "צֶבֶר הנקות", שבה התינוקת עוברת מצד-לצד-לצד-לצד-לצד וחוזר חלילה, אפילו במשך ארבע (4) שעות רצופות! זה קורה בעיקר בערב, כשאמא עייפה, ויש פחות כמויות זמינות של חלב, והתינוק כבר רוצה לישון ורוצה למלא את הבטן, ויניקות תכופות כאלה והנקה ארוכה נותנות את החלב הכי שמן, שהכי ממלא והכי טוב לגדילה (המשך תיכף).

קרוטונית, אני מפחדת להחזיר אותה לציצי הראשון, ה"ריק",
חביבתי, הוא אף פעם לא ריק.
השד איננו בקבוק, שהחלב נגמר ממנו. השד הוא מפעל קטן לייצור חלב, שמייצר חלב בהתאם לגירוי שהוא מרגיש מאיזור הפיטמה.
דימוי לא מדוייק אבל מאוד ממחיש הוא ברז: כל פעם שמשהו (הפה שלה, משאבת חלב) יונק מהפיטמה - זה כאילו פותחים את הברז, וחלב מתחיל לזרום דרך הצינורות אל הפיטמה, ומשפריץ החוצה דרך 5-12 (בממוצע) פתחים באיזור הפטמה, כמו הטלפון באמבטיה. מפסיקים לינוק - סגרו את הברז.
לכן, כל יניקה - מפעילה את ה"מכונות" וחלב מיוצר על המקום וזורם דרך הצינורות. בשבועות הראשונים, הגוף מייצר גם המון חלב "שיהיה", מסיבות הורמונאליות, ככה שיש יותר חלב ממה שמיוצר תוך כדי הנקה. המצב הזה נועד להבטיח שיהיה מספיק חלב לשלישייה. תוך כמה שבועות, בערך חודשיים-שלושה (תלוי), הייצור של החלב והצריכה של היונק/ת מתאזנים, והשד מפסיק לייצר עודפים היסטריים "ליתר ביטחון". אז השד נעשה רך ורוב החלב כבר מיוצר "על המקום" בזמן היניקה ממש (תקראי שוב את הקטע הזה עוד חודשיים, כשפתאום תפחדי ש"נגמר לך החלב" כי השד מרגיש "ריק"...). (-:

אז השד אף פעם לא "ריק". ככל שהיא תינק יונק - ככה יהיה לה יותר.
ככל שייצא משם יותר חלב טעים של אמא - ככה היא תקבל יותר עידוד לינוק משם יותר.
מה שחשוב זה שהיא תינק באופן יעיל, ככה שהיא גם תצליח להוציא את החלב שיש בשד.
ואני רק מזכירה לך, שהאבקה של מטרנה די אממממ מגעילה, בעוד שלחלב שלך יש טעם מתוק וטעים, ככה שזה כשלעצמו תמריץ בשבילה לינוק ממך, שלא לדבר על ההבדל באריזה D-: (בואי נשווה: בקבוק פלסטיק עם פטמת סיליקון - שד רך וחמים של אמא עם ריח של אמא ופעימות הלב המוכרות של אמא. אה, השוואה קשה... קשה להחליט מה עדיף... D-: ).

קולטת את המתח שלי ברגע שהבליעות הקטנות נפסקות
תעשי כל מה שאת יכולה לשחרר את המתח. קודם כל, הבליעות הקטנות נפסקות כי היא נחה לרגע, ואולי היא עוד חלשה אז נרדמת, וגם המתיקות החמה נעימה לה והיא רדומה. הכל בסדר. יהיה בסדר, זה נשמע טוב מאוד. אמנם היתה התחלה קשה, אבל זה רק עניין של זמן והכל יסתדר - רצון ויכולת יש לך בשפע.
וגם תמיכה ועידוד! אנחנו פה דוחפות אותך מהגב (-:
המתח שלך - משפיע גם עליה וגם על החלב שלך. הוא חוסם את זרימת החלב... )-: לכן, לא כדאי להכניס מתח למשוואה, וכדאי לנטרל אותו כמה שיותר. תשתי משהו חם וטעים, תבקשי עיסוי עדין ומפנק בכפות הרגליים כשאת מיניקה, תדמייני את עצמך במקום נעים (בים מול השקיעה, מחובקת? באחו מלא פרחים, רוקדת באור השמש עם ילדתך בזרועותייך? דמייני חופשי, זה מרגיע). כל שיטה שעוזרת לך.

אני יודעת שהציצי ריק אחרי היניקה הזעירה שלה כי לא יוצא כלום או כמעט כלום במשאבה
זה עוד משהו שאני מנצלת את ההזדמנות לתקן.
אנחנו לא בנויות להניק משאבה P-:
הגוף לא משחרר חלב בקלות למשאבת פלסטיק. הוא בנוי לגוף חם וריחני של התינוקת שלך, שמעורר אהבה -> זרימת אוקסיטוצין -> זרימת פרולקטין -> ייצור חלב.
לאמהות רבות לוקח בדרך כלל כשבועיים (!) של שאיבה סדירה בטכניקה טובה עד שהן מצליחות להוציא כמות טובה של חלב מהשד, וגם אז המשאבה הכי טובה לא מגיעה ליעילות של תינוק שיונק כהלכה.
שאיבה היא טכניקה נלמדת.
כמו כן, בימים הראשונים כמויות החלב לא גדולות. לא אמורות להיות גדולות. בימים הראשונים אנחנו מדברים על כפית-שתיים בכל הנקה. בשבוע השני כבר קצת יותר.
זה מביא אותי לעניין הבקבוק, הבכי והתיסכול:
מה שקורה עם בקבוקים זה, שנותנים לתינוקת כמות גדולה מדי. זה מפוצץ את הקיבה הקטנה שלה מצד אחד, בכמויות גדולות מדי שהיא לא בנויה להן, ומצד שני אחרי ששופכים לה לפה בבת אחת כמות גדולה של חלב - למה שהיא תרצה להתאמץ על השד? אלה רק שתיים מהבעיות שיוצר מתן חלב בבקבוק.
כדי לינוק צריך להתאמץ. זה מה שמפתח כל כך טוב את הלסת, המנשך ועוד ועוד. זאת עבודה. היא צריכה לחלוב אותך כמו שצריך כדי לקבל חלב. החלב עשוי ככה, שתינוקות רוצים להתאמץ למענו. אבל אם נותנים להם בקבוקים בשלב שהם עוד לא מסתדרים עם פעולת היניקה כמו שצריך, אז לחלק מהם נעלמת המוטיבציה להתאמץ וללמוד לינוק. והם גם מתייאשים מהר ובוכים מתיסכול, כי ביניקה לא נשפך להם לפה המון חלב בבת אחת. זה לא בנוי ככה, ויש לזה סיבות.
(סיבה אחת הזכרתי: התפתחות בריאה של כל איזור הלסת והפה. סיבות נוספות: התפתחות של עמוד השידרה ויציבה נכונה, וכמובן: ויסות האכילה על ידי התינוק. החלב, חוזק הזרימה, הטעם, אחוז השומן לעומת אחוז הסוכרים וכו' וכו' משתנים כל הזמן תוך כדי ההנקה. יש שינויים שמאותתים לתינוק שזה כבר הסוף. התינוק עצמו קובע כמה הוא יינק. שום דבר לא נשפך לו לפה, ככה שאין סיכון שהוא "יינק יותר מדי". ככה התינוק לומד לווסת כמה בדיוק בדיוק הוא רוצה לאכול. בבקבוק זה לא ככה, המנגנון אחר, הוא מבלבל את מנגנון השובע הטבעי של התינוק, ולכן יש לנו בין היתר מגיפה של השמנת יתר וסוכרת נעורים אצל האוכלים מבקבוק).
חוזרת מההסברים על רגל אחת לענייננו:
המסקנה היא, שלא צריך להיבהל עכשיו מהתיסכול שלה.
רק להבין, שטבעי שאחרי שקיבלה בקבוקים יהיה לה קצת יותר קשה ללמוד לינוק, להרגיש אמפתיה כלפיה, ולתת לה עוד ועוד הזדמנויות להתאמן ביניקה.
זאת עוד סיבה להציע לה תמיד תמיד תמיד תמיד (אין גבול לכמה שאני יכולה להדגיש את זה) - גם את הצד השני, לא חשוב אם היא ינקה ממנו קודם. לא חשוב.
תמיד ככל שיונקים יותר מאותו שד באותה הנקה, ככה החלב שמיוצר בו יהיה יותר ויותר שמן. זה החלב שיושב טוב בבטן (החלב שיוצא ראשון יותר עשיר בסוכרים. אם ממנו ממלאים את הבטן, זה מה שיוצר את הגזים. לא אכנס כאן להסברים, אבל בעיקרון תמיד נרצה שהתינוק יינק כמה שיותר מהחלב השמן יותר, גם לעיכול, גם לגדילה, גם להתפתחות המוח). אין לזה שום חשיבות מבחינת האם במצב נורמלי - אני כותבת את זה רק מפני שאם יודעים את זה, קל יותר לרצות
לעודד את היניקות הארוכות ואת המעבר בחזרה לשד "הקודם" שוב ושוב בזמן ההנקה. כי לא רק שהוא לא "ריק", אלא שבזמן שהיא ינקה מהשני הגירוי של "המפעל" פעל על שני השדיים, וגם בצינורות של "הראשון" זורם עוד חלב (יש אמהות שמטפטף להן בצד אחד כשהתינוק יונק בשני), ונוסף על כך זה חלב עוד יותר עתיר קלוריות ממה שהיה שם בהתחלת ההנקה!

ואני שוב מעירה, שמי שאין לה חלב גם אין לה גודש היסטרי ביום הרביעי. העובדה שהגושים נשארו לך כמה ימים אומרת שהחלב לא הצליח לצאת. הלחץ שלך וההנקה הלא יעילה שלה גרמו לכמויות החלב האדירות "להיתקע" בשד בלי יכולת לצאת. טוב שלאט לאט השאיבות והיניקות מורידות את הגודש הזה ומפוררות את הגושים בשד. אבל אני לא מסכימה עם האבחנה ש"אין לך חלב". הניחוש שלי הוא שהיניקה שלה לא יעילה וכמה שיותר לעזור לה להתאמן בהנקה ולהקפיד על תפיסה טובה של השד בפה שלה, יותר טוב.

טוב, אני התעייפתי מלכתוב אז בטח את התעייפת מלקרוא.
תשאלי מה שתרצי, אשתדל להכנס לכאן לענות.

את מוזמנת בשמחה ל-הפנינג הנקה לה לצ'ה שיתקיים ביום רביעי השבוע, 15.8, בפארק רעננה החל משלוש וחצי אחה"צ. יהיו שם שפע של מדריכות הנקה מתנדבות, וגם מספר לא מבוטל של יועצות הנקה מוסמכות IBCLC, שיוכלו לראות אותך מיניקה. תגשי לדוכן ההרשמה של לה לצ'ה או לדוכן הספרים של לה לצ'ה ותגידי שאת אמא טרייה ושבשמת (מבטאים על משקל "ענת") שלחה אותך לחפש עזרה בלה לצ'ה.

אני אהיה שם עם שני ילדי.

האחות הראשית לקחה את זה קשה וביקשה שאתקשר לשוחח אתה. אבא של פיצי לוחץ שאתקשר, אבל בינתיים לא בא לי.
הפשלה שלהם. ממש לא שלך. את גם בודקת את צינורות האינפוזיה שלהם?
מצד שני, אני די מסכימה עם האחות לגבי מקדם הביטחון שלהם.
אני לא חושבת שדווקא מזה יש לך מה לדאוג.
אפשר כמובן לעשות מזה סיפור. זה לא צריך לקרות. אבל לא זה גרם נזק, לעניות דעתי, ולכן חבל שאת האנרגיות שלך תבזבזי דווקא על זה.
אני הייתי כועסת עליהם על פשלה חמורה פי אלף יותר: על עצם העובדה שהתינוקת שלך בכלל קיבלה בבית החולים את ה&^%$ הזה (מצנזרת), במקום שתקבלי יועצת הנקה מוסמכת ומקצועית שתדע לעזור לך בהנקה כמו שצריך.
על זה כדאי שלא ארחיב, כי אני כל כך מתרגזת על בתי החולים שאני תיכף אתפוצץ.

ואז ראיתי שהיא מורידה את הראש (היא הייתה על החזה שלי, מעל לשדיים, כך שאוכל להסניף את הראש המתוק...) ומחפשת את השד! כל כך שמחתי שהיא עדיין רואה בשד משהו מנחם,

אבל פתאום היא רוצה לינוק! נתתי לה קצת, אפילו רק כמוצץ, אבל שמעתי כמה בליעות קטנות ומאוד התרגשתי - רק אני והיא, בלי צינורית (אבא ההרוג ישן שינה עמוקה ולא רציתי להעיר אותו). אחרי הציצי השני ראיתי שהיא רוצה עוד קצת ונתתי לה טיפה מבקבוק והיא נרדמה

איזה כייף ! מרגש!!!

קראתי שוב את הסיפור שלך מתחילת הדף, וקיבלתי סחרחורת מכמות הטעויות שעשו לך בבית החולים. בהזדמנות, כשהכל יהיה כבר בסדר בהנקה, אם תרצי לצורך הלידה הבאה, אשמח לפרט לך מה הם עשו לא בסדר.

וואו, בשמת, המון המון תודה על התשובה הארוכה, המפורטת והמלמדת. אני מקבלת כאן המון עידוד, תמיכה ועצות טובות וזה עוזר בצורה שקשה לתאר. אני יודעת שהאחיזה של פיצי לא משהו - ליד מדריכות ההנקה האחיזה מצוינת ובבית לא (לא ברור לי האם ג'רי ועמיתותיה הן סוג של קוסמות, או שיש כאן את אפקט מכונת-הכביסה-המקולקלת-שחוזרת-לפעול-כשהטכנאי-מגיע) - קשה לי לשחזר את זה למרות שאני מנסה לפעול לפי ההוראות. איכשהו, למרות שהיא פותחת פה גדול, בזמן דחיפת הפיטמה לחלק העליון של הפה, השפה התחתונה שלה מחליקה למעלה ולפעמים היא מוצצת רק את הפיטמה - ממש נגד ההוראות. אני משחררת את האחיזה ומנסה מחדש, אבל לפעמים היא מתחילה לבכות, אני נלחצת, וזה לא כל כך הולך. ושוב - בנוכחות מדריכות הנקה זה לא קורה!
תודה על ההזמנה לרעננה, אבל כרגע אנחנו לא ממש ניידים. פיצי ואני הלכנו אתמול למכולת (בניין ליד) והרגשנו לפחות כמו קולומבוס, אז רעננה מבחינתנו היא ממש בקצה העולם. ואני גם לא רוצה להסיע את פיצי בג'סטי החבוטה שלנו, נטולת המזגן, אז בינתיים אנחנו נשארות בירושלים. תודה על ההזמנה בכל מקרה....

בזמן דחיפת הפיטמה לחלק העליון של הפה
אולי זו הבעיה.
התנועה הנכונה היא "להלביש" את הפה שלה על הפטמה - לא לדחוף לה את הפטמה פנימה.
לדגדג, לחכות שהיא תפתח פה גדול, ואז לקרב אותה אל הפטמה, שפה תחתונה נוגעת קודם, עליונה "מתלבשת" כמו כשאוכלים פלאפל, לא לקרב את הפטמה אליה או לדחוף את הפטמה לפה שלה.

כמו כן, שימי לב מה קורה כשאת מחזיקה אותה בחלק גוף עליון עירום, כשהיא מחפשת את השד בלחי - אם תאפשרי לה לרדת לרדת לרדת, ורק תתמכי בה כמו שתיארתי, האם את רואה אותה תופסת את הפטמה נכון?
רגע, חייבת לחפש את הלינק ששמעתי באחת ההרצאות. חכי.

תראי כאן
זה נכון לא רק לגבי תינוקות בלידה.
צריך ללחוץ על download video. לא להיבהל מהמבטא. זה באתר הודי!
אזהרה:
מרגש במיוחד (-:

את זה יש לי. אני לא מוצאת שם קטע שאפשר לצפות בו רק כדי לקבל מושג.

וגם את זה יש לי. החדש יותר.
תנסי לשוטט שם, אולי באחד הלינקים אפשר יהיה לראות קטע קטן מהסרט. תנסי גם לראות את התמונות - אפשר מהן לקבל מושג.
כשהתינוק עושה את זה בעצמו, הוא יודע באופן אינסטנקטיבי לפתוח את הפה בדיוק כמו שצריך.
מה שמדהים זה, שאני ידעתי על הלידה - אבל לא ידעתי שהתינוקות שומרים על היכולת הזאת גם שבועות וחודשים אחרי הלידה!

שימי לב, שבלידה האם שוכבת, והתינוק זוחל אל השד.
בסרטים של קיטי פרנץ האמא יושבת, סתם יושבת על הספה, מחזיקה את התינוק/ת גם כן גוף לגוף, קצת מעל החזה או בין השדיים, ורק מלטפת ומחזיקה. והתינוק מתחיל לרדת למטה. לפעמים ממש "קופץ", לפעמים יורד בזחילה איטית תוך כדי חיפוש, אבל התנועה האופיינית היא הלחי. הם ממש מרגישים עם הלחי, והופכים מצד לצד. זה נקרא באנגלית bobbing. התינוק לא יכול לעשות את זה אם האמא לבושה. הוא הולך לפי המגע והריח.
ולבד, בעצמם, הם מגיעים לפטמה (לפעמים האמא טיפה עוזרת אם היא מרגישה שצריך, אבל בעיקר חשוב להחזיק בצורה שנותנת לתינוק הרגשה בטוחה, ולא להפריע לו), מתלבשים עליה ומתחילים לינוק.
תנסי.
יכול להיות שזה יאפשר לה לתפוס כמו שצריך.

בשמת, שוב תודה ענקית על ההסברים ועל הקישורים (התינוקת ההודית אכן מרגשת עד דמעות... וגם תופסת מעולה. פיצי אף פעם לא פותחת פה כל כך גדול...). ההאכלות האחרונות היו פחות מוצלחות - פיצי מאוד רעבה, סוף סוף, כנראה רוצה להשלים את מה שאיבדה ולעלות במשקל, ואוכלת היום לעתים מאוד תכופות, והרבה. זה מאוד משמח, רק שהרעב המוגבר מקשה על תפעול הצינורית. בהאכלה אחת היא הייתה חסרת שקט והצינורית נשמטה שוב ושוב, בהאכלה שנייה ינקה בלהיטות רבה ולפתע התחילה לצאת לה מטרנה מהאף (זה נורמלי? מאוד נלחצתי), ובהאכלה שלישית מצצה מהצינורית כל כך מהר שאכלה כנראה יותר מדי, צרחה והתפתלה אחרי הארוחה ולבסוף פלטה/הקיאה חצי. עכשיו התעוררה שוב רעבה, נתתי לה לינוק (ה"עור לעור" אכן עובד והיא מחפשת את הפיטמה יותר במרץ כשאנחנו בלי בגדים - תודה בשמת! אגב, זה עד כדי כך עובד, שכשהיא שכבה היום על החזה החשוף של אבא, היא התנפלה לו פתאום על הפיטמה... אבא ניסה להתגבר על התקף צחוק והצליח להרחיק אותה בזמן, לפני שייכנסו לה שערות לפה ולפני שתאבד סופית אמון בפיטמות אם תיתקל באחת כזאת פארשית...). אחרי ההנקה הקצרה וחסרת השקט נאלצתי לתת לה בקבוק כי אבא של פיצי היה פשוט ממוטט ואני לא מצליחה לתפעל את הצינורית בלעדיו. חוץ מזה אמא שלי התקשרה מודאגת בקשר לצינורית: זו צינורית חד פעמית והיא לא בטוחה שהיא מתאימה לכל כך הרבה שימושים חוזרים. גם ההאכלה מאצבע לא מוצאת חן בעיניה, והיא לא מאמינה שאפשר להפוך אצבע למשהו ממש סטרילי שראוי להיכנס לפי נכדתה הראשונה והיקרה עד מאוד. שאלה לאמהות שהשתמשו בצינורית: האם השגתן מלאי או שהשתמשתן כל הזמן באותה צינורית? (הייתי מתקשרת לג'רי, אבל היא ביקשה לא בשבת). אוף, עכשיו אני רואה שתוצר השאיבה עלוב במיוחד... מקווה שבפעם הבאה יהיה קצת יותר, כי זה קצת מייאש... לילה טוב לכולכן, אמא של פיצי.

בשמת - הוידיאו מרגש.

אמא של פיצי - כשהתינוקת שלי לא הצליחה להחזיק טוב, מה שלי עזר זה להחזיק את השד כמו בלחיצה מלמעלה ומלמטה (כמו המבורגר - בהגדרה של ג'ולי שור), לגרות אותה עם הפטמה על הלחי קרוב לפה - עד שפתחה פה גדול - ואז להלביש אותה על הפטמה. זאת אומרת - לא לדחוף את הפטמה אליה, אלא אחרי שגורתה ופתחה את הפה - לקרב אותה אל הפטמה ולהלביש אותה על השד, כאשר השד מוכן להגשה כמו כריך, אבל היא מוגשת אליו. זה יצא ניסוח קצת מבולבל - מקווה שאני מצליחה להעביר את המסר.

תודה מיכל, הבנתי. אנסה בפעם הבאה...

בקשר לצינוריות- אני לא בטוחה שאת מדברת על מה שאני האכלתי ממנו, לנו היתה צינורית שהתלבשה על מזרק והזרקתי חלב לפה בכל פעם שמצצה לי את האצבע. היו לי שתיים כאלה והשתדלתי להרתיח או לשפוך על זה מים רותחים, אם הספקתי. לא תמיד הספקתי.

חוץ מזה אמא שלי התקשרה מודאגת בקשר לצינורית
עצת בזק לשבת: שבעלך יענה לטלפונים מעתה והלאה. גם טלפונים מאמא שלך.
מה שאת צריכה כרגע זו סביבה הכי תומכת שיש, או לפחות כזו שלא מפריעה. את מכירה את אמא שלך - אם תרמזי לה על זה, האם היא תבין? אם לא, שבעלך יסנן טלפונים.

גם ההאכלה מאצבע לא מוצאת חן בעיניה, והיא לא מאמינה שאפשר להפוך אצבע למשהו ממש סטרילי שראוי להיכנס לפי נכדתה הראשונה והיקרה עד מאוד
ספרי לה שרופא הילדים שבדק את בני בבית החולים בגיל יום הכניס את האצבע שלו (של הרופא) לפה שלו (של התינוק) כדי להרגיע אותו בזמן הבדיקה (וזה באמת עזר, אגב). העולם שלנו לא סטרילי, ואצבע זה לא דבר יותר מלוכלך מפטמה.

אמא שלי התקשרה מודאגת
אח, משפט מפתח....
מצטרפת ומחזקת את העצה: שאת לא תעני לטלפונים בכלל, שבעלך יסנן הודעות, שאם את לבד בבית שיענה משיבון ואת תבדקי מי זה לפני שאת עונה (תעני אך ורק לכאלה שתמיד תמיד אומרים לך רק דברים מעודדים ולא מדאיגים לחלוטין).
אני לא יודעת איך את, אבל אני, כשאמא שלי "מתקשרת מודאגת" (תמיד יש לה על מה להמציא דאגות), הכוחות שלי מתאדים תוך שנייה לחלל החיצון.
ואני לא יודעת למה, אבל תמיד הדאגות שלהן מופרכות בטירוף!
אם אני לא טועה, הצינורית היא של אינפוזיה. לכן, היא כמובן חד פעמית שלא תעבור ממשתמש למשתמש.

אני מקווה שתוכלי לראות את ד"ר דינה צימרמן מחר. דרך אגב, היא לא רק רופאה ויועצת הנקה, אלא המומחיות שלה היא פגים, ככה שכל מה שקשור בצינוריות ובלידות קשות וכו' וכו' שייך לניסיון שלה.

אני עוקבת אחרי ההתקדמות ופתאום נזכרתי במשהו בעקבות זה שרשמת שתמיד כשיש יועצת או מדריכת הנקה את מצליחה להניק ואיך שהן הולכות זה לא מצליח.
לי גם זה היה ככה ביום הראשון בבית חולים אחרי הלידה וכל הזמן קראתי ליועצות מדריכות וכו' וכשהן היו הצלחתי להניק וכשהן הלכו לא הצלחתי. ואז הלכתי לתינוקיה לבקש עזרה והאחות עזרה לי לחבר את הילדה ואז הבנתי- פשוט קצת יותר באגרסיביות!!!
הילדה שלי כל פעם קצת התנגדה (לפני זה) ולא תפסה ואני לא ידעתי כמה כוח מותר להפעיל ופשוט קירבתי אותה נורא בעדינות ולכן זה לא עבד. אחרי שהבנתי את זה הכל הסתדר לי.
אני מקווה שזה נשמע מובן- כמובן שלא עשיתי שום דבר שמזיק או כואב, פשוט הבנתי את מידת הכוח שצריך להפעיל..
זה מה שלי עזר, אם מישהיא פה מדריכת הנקה או משהו והעצה נראית לה מזיקה היא מוזמנת למחוק..

שוב תודה לכן... בשלוש ההאכלות האחרונות חזרה אותה בעיה: התחלתי רק עם ציצי (כי אני יודעת שיש לי קצת חלב!), הקפדתי על אחיזה נכונה, ואכן שמעתי כמה בליעות משמחות. רק אחר כך צרפנו את הצינורית. הבעיה: נדמה לי שנוצר אצל פיצי קישור בין פיטמת השד לבין הזרם השופע יחסית של הצינורית. לפני השחלת הצינורית היא הייתה מאוד לא מרוצה, ואחרי הבליעות הראשוניות התחילה לבכות, להוציא שוב ושוב את הפיטמה מהפה ולתפוס מחדש, ולהתפתל. נדמה לי שהיא תוהה איך פתאום יש רק כמה טיפות שצריך להתאמץ בשבילן (אמנם מתוקות וטעימות יותר...), ולא זרם שופע וממלא. אני שואלת את עצמי (ואשאל גם את ג'רי עם צאת השבת), האם צירוף הצינורית לפיטמה יכול לפגוע בהנקה. אולי עדיף להפריד? להאכיל קודם כל עם ציצי, אחר כך אולי עם אצבע וצינורית, ורק במצבי חרום עם בקבוק? או אולי עדיף לשמור את הציצי לשלב שאחרי השקטת הרעב הראשוני כדי שהיא לא תהיה כל כך מתוסכלת? או אולי להפוך את השד למוצץ בלבד, רק כדי להמשיך ולגרות את ייצור החלב? ואולי לא לתת לה בכלל רק ציצי, אלא תמיד רק עם צינורית, עד שיהיה מספיק חלב? הרבה שאלות ותהיות, ותשובות בינתיים אין...

תגלית של הדקה האחרונה! גיליתי שכשאני לוחצת בכוח על הגושים הכואבים תוך כדי שאיבה יוצא יותר חלב! איזה כיף!!

הגושים הכואבים הם חלב שתקוע בצינוריות. וכן, אם עדיין יש לך גושים, אז בהחלט תנסי ללחוץ כדי שהם ישתחררו וייצאו. בכוח אבל בזהירות, לא לגרום כוויה או פגיעה ברקמת השד. שימי לב שאותן לחיצות גם יזרימו לפיצי יותר חלב לפה תוך כדי הנקה.
קודם כל: לגבי התהיות - כמה שיותר מהשד. עדיף בהתחלה.
להשתדל לזהות את סימני הרעב הראשונים: טיפה תנועות עם הפה, מין תנועות אופייניות כאלה עם הפה והלשון. כשהרעב מתגבר: אגרוף לפה, הזזת הראש מצד לצד בחיפוש. אחר כך כבר קולות... תנסי לתפוס מייד בהתחלה, וכבר "להלביש" על השד. ותלחצי כדי לעזור לחלב להשפריץ יותר. דווקא ברעב הראשוני יש לה הדחף הכי גדול להוציא חלב מהשד, הכי הרבה כוח, ואז יש סיכוי שהיא תלמד לינוק. כשהיא לא רעבה, היא לא תעשה את המאמץ.
כמו כן: אפשר לתת לה שוב לינוק בסוף ההנקה, "כאילו כמו מוצץ" (אני מקווה שמוצץ את לא נותנת כרגע).
אין טעם בצינורית בלי השד, כי כל המטרה בצינורית היא להרגיל אותה שמקבלים אוכל אצל השד, ולהרגיל אותה ללמוד את התנועות של היניקה כדי לקבל חלב. אם תוציאי את השד מהמשוואה, את גורמת לנסיגה בתהליך, זה לכיוון ההפוך ממה שאת רוצה.
אני שוב ממליצה ללכת מחר לד"ר דינה צימרמן. חשוב גם שהיא תראה את מצב הגושים אצלך ותראה לך מה לעשות. וגם תבחן את פיצי ואת היניקה שלה, ותתייחס ספציפית לכל בעיית הצינוריות-אצבע-כמות החלב אצלך וכו'.

שכשאני לוחצת בכוח על הגושים הכואבים תוך כדי שאיבה יוצא יותר חלב
את מבינה למה אני אומרת לך שהבעיה היא לא שאין לך חלב, אלא שיש בעיה ב שיחרור של החלב? בהוצאה שלו?

שוב תודה, אני אנסה ללכת היום לד"ר צימרמן.
לי ולאבא של פיצי יש ויכוח: פיצי נרדמת הרבה על השד (בלי, אבל גם עם צינורית), עושה הפסקות ארוכות, ואוכלת בניחותא בלי התלהבות יתרה. אני אומרת שאם היא נהנית על השד, אם זה מקום מרגיע עבורה, צריך לתת לה להנות ולא לדחוק בה, ואילו אבא של פיצי אומר שהיא חייבת ללמוד שכאן אוכלים ו"לתת עבודה", ולכן צריך לעורר אותה כל הזמן ולעודד אותה לאכול בקצב. מה אתן אומרות?

מה אתן אומרות?
אפקטיביות של הנקה מודדים בפרמטרים של יציאות ושל מעקב משקל.
אין שום סיבה לעודד תינוקת רגועה לינוק אם המדדים הנ"ל טובים.

אני אומרת שאם היא נהנית על השד, אם זה מקום מרגיע עבורה, צריך לתת לה להנות ולא לדחוק בה, לכי עם האינסטינקים שלך. הם בריאים ובעיני גם מדוייקים. היא צריכה לינוק בקצב שלה. התינוקות שלי שכבו לי על השדיים שעות רבות עם ובלי קשר ליניקה. יש שם גם את הדופק של הלב שלך, גם את הריח והתחושה הכי קרובים למה שהיה להם מבפנים. זה מקום גם לאכול, אבל גם להרגע ולנוח בתחושת ביטחון.

גיליתי שכשאני לוחצת בכוח על הגושים הכואבים תוך כדי שאיבה יוצא יותר חלב נפלא!!! שחררי אותו. את יכולה גם תחת זרם המים החמים במקלחת - ללחוץ ולשחרר וגם עם עיסוי חם. (אם את הולכת לד"ר צימרמן - תתייעצי). כשלי היו חסימות פשוט הייתי עושה עיסויים חמים שעות. זה כואב, אבל כל כך אפקטיבי ומשחרר. בהצלחה!!!

רק רציתי להגיד שההשקעה העצומה שלכם עוד תשתלם בגדול, גם מהבחינה הכלכלית.
חושבת עליכם ועל

.

תודה על העידוד... ונשיקה לך נוסעת יקרה. אני זקוקה לעידוד הזה כי הקטע עם הצינורית לא פשוט לי בכלל. היום ניסיתי לנהל את כל הסיפור הזה לבד (לקראת חזרתו המצערת מאוד של אבא של פיצי לעבודה מחרתיים), וזה לא כל כך הולך. ניסיתי להדביק את הצינורית עם סלוטייפ ליד הפיטמה, והצלחתי להכניס את שתיהן יחד, בלי שזה יציק לפיצי, רק פעם אחת (וכמובן שהיא שיחררה את הפיטמה מיד אחר כך). אני לא אוהבת את חוסר השקט שלה על הפיטמה, כשאין צינורית, וחוששת שהיא לא תרצה רק ציצי כי היא מתרגלת לזרם של הצינורית.
החזרה של אבא של פיצי לעבודה קשה לי מאוד. פיתחתי בו תלות גדולה, והוא למעשה שיחרר אותי ממטלות הבית ומחלק משמעותי מהטיפול בפיצי, ואיפשר לי להניק, לשאוב ולנוח. אמבטיה, למשל, עדיין לא עשיתי לה לבד. הוא רחץ, החליף ברוב הפעמים, הלביש, הרגיע, וטייל אתה בבית ב"אחיזת אב" כשהיו לה גזים. כשהיא בוכה עכשיו ורוצה לאכול, אני נשארת אתה, מרגיעה אותה ונותנת לה לינוק בזמן שהוא מכין את המטרנה, ועוזר לי אחר כך עם הצינורית. בלעדיו אני אגיע להנקה רק אחרי כמה דקות, הבכי יגבר ואני חוששת שבמצב כזה התסכול שלה יהיה גדול יותר, וההנקה והחדרת הצינורית יהיו קשות יותר.
העבודה שלו היא עבודה קשה וסוחטת רגשית, והחלטתי בעיקרון שאתן לו לישון בלילה כדי שיקום רענן לעבודה (אני מתכננת לנצל כל שינה שלה במהלך היום ולישון גם - פריווילגיה שאין לו). אבל אם אכן הוא יישן בלילה, זה אומר שאצטרך לתפעל את הצינורית לבד רוב הזמן, ולמען האמת, אני לא יודעת אם אחזיק מעמד. אני מתקשרת עכשיו שוב לג'רי להתייעץ...
(אגב, מיכל צמות, אני שואבת עכשיו עם כרית חימום קטנה צמודה לשד ונראה לי שזה עוזר!)

יש אפשרות שאמא שלך תהיה אתך ברביעי-חמישי? אח"כ סופשבוע ממילא. (אבדוק איתך באימייל איך אנחנו יכולים להשתלב בתמונה).

עוד אפשרות: מתנדבות שיבואו להיות איתך קצת. זו לא החלטה פשוטה להכניס הביתה נשים זרות, אבל בעצם גם יועצות ההנקה הן כאלה. את יכולה לנסות פעם ולראות אם זה מרגיש לך נכון.

יש את detail]אֵם לאֵם id[/po]=109823&depart id=18986
שמרכזת ד"ר מרשה קייטס: 02-5881107 , 02-5883372 , 054-4676625.
ויש את היזמה המקסימה אמאל'ה אמאל'ה אבל אני לא יודעת אם הן עדיין פעילות.
(ויש כמובן את מידע ירושלמי ו ככר השוק).

כשהיא בוכה עכשיו ורוצה לאכול, אני נשארת אתה, מרגיעה אותה ונותנת לה לינוק בזמן שהוא מכין את המטרנה, ועוזר לי אחר כך עם הצינורית. בלעדיו אני אגיע להנקה רק אחרי כמה דקות, הבכי יגבר ואני חוששת שבמצב כזה התסכול שלה יהיה גדול יותר, וההנקה והחדרת הצינורית יהיו קשות יותר.
אני חושבת שחלק מהפתרון הוא להכין את הבקבוקים עם המטרנה מראש, ואז לעשות מה שכתבה בשמת:
להשתדל לזהות את סימני הרעב הראשונים: טיפה תנועות עם הפה, מין תנועות אופייניות כאלה עם הפה והלשון. כשהרעב מתגבר: אגרוף לפה, הזזת הראש מצד לצד בחיפוש. אחר כך כבר קולות... תנסי לתפוס מייד בהתחלה

נשיקות.

אגב, מיכל צמות, אני שואבת עכשיו עם כרית חימום קטנה צמודה לשד ונראה לי שזה עוזר! נפלא!

היום ניסיתי לנהל את כל הסיפור הזה לבד (לקראת חזרתו המצערת מאוד של אבא של פיצי לעבודה מחרתיים), וזה לא כל כך הולך_ זה ילך. כשהמציאות נושפת בעורפנו - אנחנו מסתדרים. יכול להיות שתוכלי למצוא עזרה חלופית _יש אפשרות שאמא שלך או נשים אחרות שיבואו באהבה, ויכול להיות שלא. (חבל שאני גרה רחוק )-: ) אבל אין לי ספק שאת תסתדרי עם הצינורית או בלעדיה. חוצמזה - יום שלישי הוא עוד יומיים שלמים ועד אז יש מצב שגם החלב שלך ייצא יותר בקלות החוצה והצינורית תהיה נחוצה פחות. (-:
אמצי את הרעיון של להכין את הבקבוקים עם המטרנה מראש - את יכולה להכין בקבוקים עם מים רתוחים בחום החדר ולהכין מנות מראש במחלק מנות של מטרנה לפי הכמות - ואז ההכנה של זה בעת הצורך היא זריזה למדי - המדידה כבר נעשית מראש, כך שרק צריך לשפוך ולערבב ואת זה אפשר לעשות גם עם תינוקת על השד. (תאמיני לי - בילדה הרביעית - כבר קילחתי פעוטה תוך כדי שהתינוקת יונקת, למזוג לבקבוק שכבר יש בו מים מדודים כמות מדודה של מטרנה פתאם נראה ממש פשוט). אני הייתי שמה את הבקבוקים ואת המטרנה המוכנה מוכנים על יד המקום שבו את מניקה בדר"כ, כדי שלא תצטרכי לנייד אותם לפני האוכל, ובמקום שנוח לך להגיע אליהם בזמן ההנקה.

והוא למעשה שיחרר אותי ממטלות הבית תמשיכי לשחרר את עצמך מהם גם כשהוא חוזר לעבודה, לפחות בתקופה הראשונה. אוכל אפשר להכין כשהוא בבית - או לבקש מאמא או לקנות מוכן - ורק לחמם לעצמך במיקרו / תנור. לנקות את הבית - טוב, נו - מי מלכלך אותו עכשיו כשאת רק עם תינוקת? ואני עם שלושה ילדים קטנים ותינוקת לא נקפתי אצבע. העבודות של הבית נשארו לבעלי (שיחיה) לשישי- שבת וגם - הוא עשה רק את ההכרחיות. עכשיו זה הזמן שלך להתחבר לתינוקת ולעצמך ולא להיות עסוקה בהחזקת הבית. הוא לא ינטור לך.

יש לי מרגיעון "כשהדעת נחה, עולה נחת רוח - מה יניך את דעתך?" ונראה לי שהוא מכוון אלייך - תשחררי. תסמכי עלייך ועל התינוקת שלך שיהיה בסדר. נראה לי שזה המסר הכי חשוב - תני לעצמך את הזמן ואל תלחיצי את עצמך. את אמא נהדרת.

הי אמא של פיצי,
רק רוצה לומר שאני עוקבת בדריכות ושולחת לך הרבה כוח ואמונה בעצמך@}

אני זוכרת כשבכורתי הייתה בת חודש וחצי והגעתי ליועצת ההנקה (שבעזרתה המופלאה הצלחתי לעבור להנקה מלאה כעבור שבועיים), ושאלתי אותה מה הסיכויים שאצליח לעבור להנקה בשלב זה. היא ענתה לי - אין סטטיסטיקות בעניין כי הכל תלוי בנחישות והרצון של האמא להצליח להניק. (כמובן כאשר מדובר על בעייה שאינה רפואית וכו'). מרגע זה ואילך ידעתי שזה תלוי בי ושאני כ"כ רוצה להניק ושאני מתכוונת להצליח בכך. וכך היה.
אני לא באה לומר שחייבים להניק בכל מחיר, אבל דעי שלרצון והאמונה שזה יסתדר יש פה מקום לא מבוטל.

וטיפ קטן בעניין אמבטיות שהזכרת את האבא כאחראי עליהן עד כה- את הקטנטן שלנו לא רחצנו כמעט בחודשים הראשונים לחייו. הוא נולד באוגוסט ובכל זאת קיבל רחיצות טוסיק בכיור בלבד עד גיל חצי שנה בערך. יש פה דף שמדבר על העניין הזה כך שאל תראי את האמבטיות שעוד משהו שאת חייבת להשתלט עליו.
מקווה שתמצאי עוד עזרה במהרה.
מרגיעון אומר "כולנו זקוקים לחיבוק" אז קחי שניים לך

(ואחד לי

)
(-:

תודה לכולכן...
למזוג לבקבוק שכבר יש בו מים מדודים כמות מדודה של מטרנה פתאם נראה ממש פשוט - צחקתי על עצמי כשקראתי את זה... זה באמת פשוט - זו רק החרדה שלי שהופכת משימות פשוטות לאופרציות מסובכות. ומה שבאמת הכניס אותי לפרופורציה:
קילחתי פעוטה תוך כדי שהתינוקת יונקת - אני לא יכולה אפילו לדמיין איך עושים את זה, אבל זה נראה לי ראוי מינימום לספר השיאים של גינס.
אני מארגנת לעצמי עזרה לימים הקרובים, ומצאתי בינתיים עוד מקור לייעוץ (במרכז הנקה בירושלים) - כבר קיבלתי בטלפון כמה עצות חדשות
חייבת להפסיק, פיצי בוכה

המשך - היועצת המליצה לי לקחת אדוויל במינון גבוה. לדבריה, החסימות בשד הן דלקתיות והחומר הפעיל באדוויל הוא אנטי-דלקתי ויכול לסייע. החלטתי שאין לי מה להפסיד והתחלתי לקחת. עצות אחרות קיבלתי מחברה שבשל שלל בעיות רפואיות נאלצת להשלים מבקבוק לצד ההנקה, והיא המליצה לי על בקבוקים תומכי הנקה ועל תנוחת האכלה (הילדה זקופה והבקבוק בתשעים מעלות לפה כדי להגדיל את מאמץ היניקה).
שאלה אליך, בתנועה מתמדת: אני יכולה להתקשר אליך היום? רציתי לשאול אותך משהו. אם כן, תגידי לי מתי אפשר. ותודה על העידוד...

מוזמנת להתקשר בכל שעה אני זמינה בנייד 054-4697571 ואם אהיה גם ליד טלפון בזק אתן לך כשתתקשרי את המספר

החסימות בשד הן דלקתיות
מה? מה? יש לך חום? לפי מה היא טענה שמדובר בדלקת?
אסור מינון גבוה בהנקה - מינון רגיל הוא כדור אחד 4 פעמים ביום, שהוא בסדר בהנקה, אבל בכל מקרה זה רק לבעיית הכאבים. זה לא יכול ולא אמור להוציא את הגושים. רק יניקה יעילה ושאיבה ועיסוי יעשו את זה. ודחוף.
מי היועצת?
אנא יקירתי, דברי עם ד"ר דינה צימרמן. אנא! לא כל היועצות שוות.

אדויל או נורופן, בנוסף להקלה על חום וכאבים, הינם בעלי השפעה אנטי דלקתית. הם לא במקום אנטיביוטיקה אם צריך אבל יכולים לעזור לגוף להתמודד לבד עם מצב שיש בו פוטנציאל דלקתי ו'לחסוך' אנטיביוטיקה.
קראתי את הרוב אך לא הכל ואם פיספסתי אז סליחה מראש אבל מה קורה עם המשקל שלה? כמה היא נולדה, לכמה ירדה ומה קצב העלייה כרגע?. זה הנתון החשוב ביותר לצורך הערכת האכילה שלה. תינוק אמור להחזיר משקל לידה עד גיל שבועיים (לרוב כבר ב-10 ימים) ואח"כ לעלות 150 גרם בשבוע לפחות (יש שאומרים 140). האם היא עומדת בזה? האם היא השלימה את החוסר של ההתחלה? אם כן אז אפשר להוריד 'לחץ' ולנסות דברים אבל אם לא - קודם כל לדאוג שהיא תאכל מספיק ותסגור פערים. את יכולה לקחת בהשאלה מיד שרה משקל ואז יהיה לך יותר נוח לעקוב אחרי העליה במשקל - חשוב לשקול באותה שעה בערך ביממה.
יש יועצת בצפון (לא זוכרת את שמה אבל היא מאיזור זכרון) שמתמחה בבעיות הנקה על רקע שחרור חלב והיא עושה את זה ע"י דמיון מודרך. את יכולה ליצור איתה קשר או לנסות בעצמך לעצום עיניים ולדמיין את החלב משתחרר וזורם החוצה. עוד דבר שיכול עזור הוא לחץ מתמיד וקבוע למשך 20-30 שניות על החלק העליון של השד (כמעט בכתף) בזמן ההנקה. זה גם משחרר את החלב.
בהצלחה וכל הכבוד על המאמצים.

בשמת, לצערי דינה צימרמן בחופש וחוזרת רק בתחילת ספטמבר (כך אמרו לי במרכז ההנקה שאליו אני הולכת מחר). בקשר למשקל - עכשיו היא אוכלת בעיקר פורמולה, והרבה, כך שאנחנו לא מודאגים מכמויות האוכל (אלא מטיב האוכל...). בינתיים דיברתי עם ג'רי והחלטתי להפסיק את הצינורית+שד מכמה סיבות: קודם כל, פיצי שהיא, ללא ספק, גאון, קלטה את הקטע של הצינורית ומצצה במהירות רבה את הפורמולה מבלי להפעיל כמעט תנועות יניקה, כשהפה שלה מקיף ברישול את זיז הפיטמה. מה שמצער אותי במיוחד הוא שבכל ההאכלות האחרונות היא ממש לא רצתה את השד בלי הצינורית - לא לפני האוכל (בכי של רעב) ולא אחרי שאכלה קצת (אדישות). היא לא מוכנה להתאמץ בשביל הטיפות שיש שם, ולדעתי הצינורית "אשמה" בכך. ג'רי אמרה שהצינורית מיועדת בעיקרון לאצבע, והיא תכננה את ההצמדה לפיטמה כמשהו זמני, רק לימים ספורים, עד שיגבר ייצור החלב. אבל לצערי הרב ייצור החלב, או שחרור החלב, תקוע, הכמויות בשאיבה נשארות קטנות (סביב ה-10 מ"ל), וזה לא מספק את פיצי. (אגב - מסתבר שמיקמנו את הצינורית לא נכון - היא צריכה להיות מתחת לחך העליון כדי שפיצי אכן תינק - אבל זה הציק לה אז הזזנו את הצינורית לזווית הפה.) הסיבה העיקרית לוויתור שלי היא ההרגשה שלי שההאכלות הפכו מתוחות, בוודאי בשבילי, ומן הסתם גם בשביל פיצי. ג'רי המליצה להמשיך עם הצינורית + אצבע , שזו שיטת האכלה נוחה בהרבה, לצד הבקבוקים. אני אמשיך לשאוב ולקחת מיני תוספים (וגם דמיון מודרך ודאי לא יזיק) כדי להגביר את הייצור/שחרור, ואתן לה בינתיים למצוץ להנאתה את השד כמוצץ, אחרי הארוחה (בשמת - כשהיא רעבה אין סיכוי להצמיד אותה לשד, היא בוכה ואני לא עומדת בזה). אני מקווה לראות שיפור בכל זאת... אני מקווה שהשאיבות + המציצות הקטנות של פיצי יצליחו לשמר את החלב מספיק זמן כדי שיהיה סיכוי לתיקון.

אמא של פיצי, כל הכבוד לך. רק עכשיו נכנסתי לדף וגם אני רוצה לעודד אותך. היה לי סיפור, דומה ושונה.
בקצרה רבה: לידה ארוכה בהדסה ע"כ, אנטיביוטיקה לאורך כל 28 השעות. קושי בהנקה מהרגע הראשון.
לאחר שבועיים שירדה במשקל, אשפוז והתחלה של תוספים. שיחררנו את הקשירה בלשון, בפעמיים ובמשך 6 שבועות שאבתי סביב השעון, בקושי יצא חלב, והיא בנתיים התרגלה לבקבוק ולא רצתה ציצי. למרות הפצרותיי, היא מחתה. וגם לא היה לי מספיק חלב, כך שזה לא היה אטרקטיבי. במקרים הבודדים שהיא ינקה היו בליעות אבל היא הייתה מאד לא רגועה.
היתה לי יועצת הנקה צמודה אבל גם זה לא עזר. בסוף הגעתי לד"ר ליבוביץ שהסבירה לי שכמות כזו של אנטיביוטיקה בלידה + לשון קשורה (תפיסה לא נכונה, למרות שכולם מסביב אמרו לי שהיא תופסת טוב: ג'רי בבית חולים, היועצת הנקה שלי וכו') = גורם לירידה בחלב, ברמת הפרולקטין ויש צורך להעלותו.
כל הזמן היתה לי תחושה שאין לי מספיק חלב, אבל כולם מסביבי ביטלו את האפשרות הזו. ד"ר ליבוביץ אמרה לי שאין מצב שהיא לא רוצה לינוק, כי הם נולדים יונקים וזה הדבר היחיד שהיא רוצה באמת!
זה מאד עודד אותי.
למרות שאני כותבת קצת קצר ומתומצת את יכולה להכניס בין כל האותיות והמילים נהרות של בכי, כאבים, פטריה, דלקות, סדקים וכו'...

במשך 3 חודשים לקחתי מוטיליום, שזה כדור נגד בחילה שתופעת הלואי שלו זה העלאת הפרולקטין, יחד עם כדורי חילבה, חלברב (תרופה הומיאופטית להגדלת ייצור החלב) ולאט לאט היה שיפור בשאיבות. הורדתי כמויות של תוספי מזון, וגם כל פעם "פיתיתי" אותה להצמד לציצי ("אולי בכ"ז?").

אחרי 8 שבועות של קושי, שאיבות, חיזורים אחרי היניקה, וכאבים נוראיים, פתאום משהו הסתדר. וזה היה כמו קסם. היום אחרי שנה, היא עדיין יונקת. ואני שמחה על ההתעקשות שלי.

אם תרצי לדבר יותר, אשמח. תוכלי לכתוב ל:
[email protected]
ושוב, כל הכבוד לך. זה קשה, אבל בסוף מאד מתגמל!