דג חתול

הסתכלתי על הקישור והצחקת אותי- איטליה, צרפת, גרמניה... העיקר אירופה!
ראיתי שמשחק שם שחקן שנתן הופעה מדהימה (עוד המלט מודרני) באחד הסרטים האהובים עלי, שנכנסים חופשי לרשימת הקאלט שלי- עירום של מייק לי. סרט חזק. שחקן נדיר.

קרוטונית, הייתי חייבת... מה המשפט האהוב עליך מ"ויטנייל"?

איטליה, צרפת, גרמניה...
ראיתי את זה נורא מזמן (-: ויש שם בליל שפות זרות כזה.
זה סרט כל כך כל כך יפה.

קרוטונית, הייתי חייבת... מה המשפט האהוב עליך מ"ויטנייל"?
Are you a Sponge - or a Stone?

("קווין" מבוגר, חרמן אחול-בלועה, מנסה לפתות את הגיבור הסטרייט).

_העניין פה הוא:בשמת ישבה על כתפיי אבשלום פיינברג החתיך ההורס...
הכי קרוב שאני הצלחתי להגיע אליו היה בכך שהוריה של אימי רכשו בזמנו את ביתם מהוריו של אבשלום._

אצל סבתא שלי ביקר משה דיין.
אבא שלי בתחילת שנות העשרים שלו חפר עם חבר ומצאו כד מלא מטבעות. משה דיין שמע על כך ובא לקנות ממנו מטבעות.
הוא נתן לסבתא שלי צ'ק. היא מעולם לא פדתה אותו בגלל החתימה כמובן. אבל בזקנתה איבדה אותו איפשהו, ומעולם לא נמצא עוד.

חוצמזה, אני התנשקתי עם אחד מכוכבי הסדרה 'זהו זה', שהתחיל איתי באיזו מסיבה

.
(לא אומרת מי כדי לא להפליל אותו, התברר לי בדיעבד שהוא לא כלכך פנוי...

)

<זכור לי שהיה איזה דף עם דיון דומה פעם. כל מיני 'השווצות' על נגיעות בזוהר. מישהי כתבה שם על איזו תקרית עם ערן צור....>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דברים שלא יודעים עלי כאן זה דברים שלא יודעים על סבתא שלי

קרוטונית, הייתי חייבת... מה המשפט האהוב עליך מ"ויטנייל"?
וגם משהו כמו: "אל תתקרב לכיור! זזה שם שקית תה שזרקתי לפני יומיים! אנחנו צריכים לעזוב את הדירה הזו!" (ציטוט חופשי).

בשמת ישבה על כתפיי אבשלום פיינברג החתיך ההורס...
וואי, וואי, איזה מדרון חלקלק יצרתי פה לגמרי בלי להתכוון.
איך הדרדרנו להתפארויות בכמה גרגירי אבק כוכבים?
דני ונורית הם מתקופת הילדות המוקדמת.
אבשלום הוא מילדות מאוחרת יותר.
כל השאר הם בכלל מספירה אחרת. לעניות דעתי

וגם יש שם את כל הסיפור הזה עם נורית הבת זונה
אני בכלל לא אתפלא אם זו שחיכתה-חיכתה-בכתה-בכתה על מיכאל המבריזן- היא לא אחרת מאשר מיודעתינו נורית.
אולי גם לה, כמו לדני לפניה, חברות של כבוד במועדון הלבבות השבורים...
ויש שיר עם ניחוח עתיק ועצוב דיו שמתקשר לי כאן בול:
http://www.youtube.com/watch?v=uN7mjvok ... po]youtube gdata player[/po]

<דגחתול, תרגישי חופשי למחוק>

<הריאקשנים בקליפ קורעים אותי מצחוק. בייחוד הראשון עם נדנוד הראש מצד לצד

>

והמשפט שלי, שאני רק מחכה לרגע המתאים (וגם לאומץ) להגיד אותו (סיטואציה מוכרת מדי שבה זוכים ביחס משפיל במסעדה):
we are multi milionairs, we shall buy this place and fire you. in fact you are fired
וגם:
we want the finest wines available to humanity- we want them here and we want them now!!!

ואחד פילוסופי:
even a stopped clock tells the right time twice a day

פשוט תענוג פה... (מציצה וחוזרת למקומי, חבל להוסיף מילים לתבשיל שנרקם פה)

ולכבוד שבת @} הבאתי מנחה לבעלת הדף, עקרת הבית החיננית והמחוננת: יש לנו תיש בגרסה הרומנטית שהיתה להיט בשנות החמישים. הריקוד שלידו המתנה בתור בקופ"ח נראית כחוויה! שמאפשר לשחזר תוך כדי ריקוד את רשימת הקניות של השבוע שעבר ולהשוות אותה עם זו של השבוע הבא! הריקוד שאפשר לרקוד עד שהפשטידה תצא מהתנור!

חחח קרוטונית מדליק!

מה זה ענבר מים

(זהו שם הבלוג החדש שיפתח בע"ה אחרי החגים מהסיבה הפשוטה שהאתר לא רוצה בלוגים חדשים עד אז) בינתיים אני כותבת על המאחורה של דג חתול, שנגמרו לו הדפים כבר כמו שאפשר לראות.

אמא, תראי, הנה יונה דלמטית.

יום אחד שניה לפני הירדמות הבנתי ככה:
יש קשר בין המילה עולם, למילה נעלם.
(עכשיו, מה שקסום כל כך במילים הכתובות, זה שאני לא באמת צריכה להסביר. העין הקוראת מלטפת את המילים ומבינה. מבינה מה שמבינה, אבל מבינה.)
אבל כמובן שאסביר בכל זאת:
כאשר משהו נעלם, הוא איננו הופך אין, אלא סמוי מן העין.
מה שמתרחשת בו ההיעלמות- קורה בו בעצם תהליך של היבלעות בעולם נוסף, או ממש הפיכה לעולם.
ומאחר והוא הופך לעולם, או נבלע בעולם, אחר מן הסתם מזה שהמתבונן נמצא בו, אז המתבונן פשוט לא יכול לראות, גם אם זה פה ממש על יד.
וכך קורה שכשאומרים על משהו "הוא נעלם" , אז אין לנו ספק בדבר הימצאו. רק סמוי מן העין.

שיפתח בע"ה אחרי החגים מהסיבה הפשוטה שהאתר לא רוצה בלוגים חדשים עד אז
זה היה נכון ללפני החגים של שנה שעברה

.
בקיצור, את יכולה כבר עכשיו

.

יש קשר בין המילה עולם, למילה נעלם
נכון. בחסידות נדמה לי שלמדתי שהמילה עולם כיוון שאלוהים נמצא כאן בהעלם. (או שהסיבות למה שקורה נעלמות מעינינו. משהו כזה..)

וכך קורה שכשאומרים על משהו "הוא נעלם" , אז אין לנו ספק בדבר הימצאו. רק סמוי מן העין.
מסכימה איתך מאוד.
כתבתי על זה כבר כמה פעמים בדף איך מוצאים דברים שהלכו לאיבוד.
אני טוענת שפעמים רבות החפץ לא הלך לשומקום, פשוט אנחנו לא רואים אותו, מכל מיני סיבות פסיכולוגיות או אחרות.
(ולכן יש הסגולה של רבי מאיר בעל הנס, שמזכירים שם את הסיפור של הגר שאברהם גירש אותה עם ישמעאל והלכה במדבר בלי אוכל ומים וישמעאל הלך למות, ואז 'ויפקח אלוהים את עיניה, ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת' (מקווה שדייקתי בניסוח). כלומר, שהבאר הייתה שם כל הזמן רק היא לא ראתה אותה מאיזו סיבה. וכל מה שהיה צריך זה שאלוהים יפקח לה את העיניים.)

חוצמזה, שלחתי לך מייל...

(יוצאת מאחורי וילון ומפזרת פרחים. איזה לילה קסום!)
@} || @} || @}

(בטוחה לחלוטין שהאתר רוצה את בלוג הענבר עוד לפני החגים ואף צמא לו. יתכן אפילו שזו זו הסיבה להשארותו המסתורית פתוח בתקופת הפארק, ואין בלתה)

ואת, נעלמת לעולמות וירטואלים אחרים, או לעולם האמיתי?
נו. אולי נניח לזה. איזה מין מקום מתעתע זה האינטרנט.
<מילים (כדורבנות) אחרונות. מהאחורה של ״בדידותו״.>

מחכה בשמחה לענבר מים.

שוב פעם מתקרב הסתיו... כל הזמן נמצא בראש שלי מה שכתבת שנה שעברה על הסתיו שמתחיל קודם כל בלב של האנשים.
הכתיבה שלך פשוט מדהימה.@}

תודה שהזכרת לי. אני פשוט נדהמת מול מה שהבאת לכאן: שעברה שנה. שנה!
ותודה בכלל.

http://www.youtube.com/watch?v=fmJaC2smNjg

מוקדש באהבה

היום הלכתי להביא כמה ספרים שנשכחו בבית אחר. הם העלו אבק ושומן בישולים. יש לי מין הרגל כזה שהתחיל לפני שנים עם כרך בודד של אלתרמן, לדחוף ספרי אמנות בין ספרי הבישול. לא יודעת למה, זה נראה לי דבר נכון לעשות. וכך, התרגשתי לגלות את רנה מגריט, דביק אך רענן כהרגלו. על המדף במטבח שם. וממש התרגשתי. ותוך כדי עילעול בספר נזכרתי שאני בכלל לא מתה על רנה מגריט, ואני מאוהבת בו בגלל השיר שפול סיימון כתב עליו. והתחשק לי לכתוב על זה, ולהביא את השיר, ונבהלתי קצת שאולי זה סימנים שאין לי כבר מה לכתוב, כי הרי כתבתי על זה כבר פעם. וגם אז העסיק אותי איך נראתה התמונה שעליה פול סיימון כתב, ולא זכור לי שהגעתי לתשובה, שזו בעיני סיבה מספקת לכתוב את זה עוד פעם, ולהביא את השיר, כמובן.

רנה וג'ורג'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה
http://www.youtube.com/watch?v=BfBDDbE7lcQ

הנה. כל הניתוח שעשינו אז, אבל אחד טרי מלפני חודש: (וגם התמונה)
http://johngushue.typepad.com/blog/2012 ... imon-.html

באמת שלא יפה להפריד ככה את הרצף.
לכן מחקתי.

<״לפעמים יש סיבה טובה לא לשמור על הכללים. אפילו בספריה״>

ולהביא את השיר, כמובן.
רק בלי להביא את השיר, כמובן.
<לא משתתפת בלהביא שירים מהיוטיוב, אבל זה בסדר, הדלקת לי את הרדיו הפנימי>
[נעדרתי מפה לאיזה כמה, ועכשיו שראיתי אותך במה חדש קפצתי לראות מה נשמע והצ'יק צ'אק הגאון הביא אותי לאן שהייתי בפעם האחרונה, מתישהו במאי, וכבר שעה אני יושבת וקוראת ונקרעת מצחוק כמו שכבר מזמן לא. וחושבת לי איזה מין מקום מופלא זה הבאופן הזה, עם הבלוגים ההזויים שלו שנהפכים לשיחות-בנות שאין כמותן, אני בטוחה, בכל הרשת].
(ואת הסיפורים שלי על האושיות שישבו על ברכי או אני על כתפיהן אשמור למשחק האמת והשקר שנשחק כולנו יום אחד באיזה יום-עיון-אלטרנטיבי-ליום-עיון-בפארק-הלאומי, כי גם לי נראה לי שמשתתפות הבלוג עדיין לא חשפו אפילו את קצה קרחון השלמה ארציים בארון אויר שלהן).

ארון אוויר. כן. לא היתה לי דירה אחת בתל אביב בלי ארון אוויר. אבל היו כמה שהארון אוויר שבהן צנח לקומת קרקע ונשאר רק האוויר.

רק בלי להביא את השיר, כמובן.
טוב, זה רק מפני שאני עדיין לא יודעת איך מרפרשים לפני שלוחצים על כפתור ההוסף בלי לאבד הכל.

אם הייתי יכולה, הייתי מעתיקה את מקום מושבי במטבח של יש משיח לחדר האוכל של העובדים. זה קצת מפתיע אולי לשמוע שיש כמה וכמה עובדים ביש משיח, אבל הנה, יש. הם לא מבשלים. הם עושים שלל דברים אחרים שעניינם איננו מעניינינו כרגע. שם יש שיחות, שהלב פשוט מתרונן וקצת מצטער שאיננו טייפריקורדר אבל עדיין מתרונן.
למשל זה:
אוי. אלוהים. בעל שלי עכשיו התקשר. אני כל כך מיהרתי בבוקר שנעלתי אותו ואת הנכד בבית, ולקחתי מפתח ובאתי פה בעבודה. עכשיו הוא התקשר. איפה מפתח, הוא שואל אותי. מה את עשית. איפה מפתח. והוא אין לו סבלנות. הוא כבר לא בגיל בשביל להיות עם נכד. ונכד רק רוצה החוצה החוצה כל היום אנחנו רודפים אחריו, כבר אין כוח. ועכשיו, מה נעשה. נעול בבית ואני פה.

אוה...מגלגלת עיניים מי שיושבת לא רחוק ממנה אבל במרחק מה בכל זאת: בעלי, הוא היה מ או ...(והיא נושפת ברוב אויר את שארית המילה ) ...שר! מאושר! אם רק היו נועלים אותו בבית. ואז המשיכה במילמול בינה לבין הצלחת שלה חיקוי לא מחמיא במיוחד של הקול המשוער של בעלה: מה אני יעשה, נעלת אותי בבית. מה יכולתי לעשות. אז נשארתי בבית. ולא יצאתי. אוי. מה אני יעשה. נדבקה לי היד לשלט של הטלויזיה. למה היית חייבת לפזר ערימות סופר גלו בכל מקום.

רק לעבור ליד בדרך לקפה ולהקשיב. תענוג.

מחוץ למטבח, בדרך למקררים, יש מסדרון קטן שמוביל לחדר אוכל עובדים. בקצה המסדרון הקטן יש חדר שירותים. בגלל המבנה של המקום, או בגלל סיבות שאני לא מבינה, יוצא שאף אחד לא משתמש בהם וכולם הולכים לשירותים שליד המשרד. אני לא חוקרת בזה. זה בא לי מעולה, כי עם הזמן זה נהיה כמו השירותים הפרטיים שלי, שזה נחמד מאוד.
היום, בעוברי שם בדיוק מתלבטת אם קודם להשרות את הלוביה ואחר כך לעשות פיפי או הפוך, יוצא משם מישהו. איש. זר. שנינו נבוכים. הוא לא זז, חוסם את דרכי בסירבול, ואז רומז אל הספסל שבחוץ ואומר לי "אפשר שניה?"
אפשר מה? אני שואלת באדיבות מסוייגת.
תשבי איתי רגע?
אני משתהה לרגע לשמע ההצעה המוזרה ואז חושבת לעצמי באמריקאית וול וואט דה האק, אבל הוא קורא את ההתמהמהות וממהר להפציר: זה קשור במסעדה כאן, אני רוצה לתת טיפ.
אני מבינה מהצליל שהוא לא מתכוון טיפ כסף ואומרת לו "בבקשה" , מסירה לאט את הברזנטים מהארטילריה למקרה שמדובר בביקורת על האוכל שלי.
זה עניין קצת רוחני, הוא אומר לי בפרצוף רציני מאוד עד שעיניו כמעט יוצאות מחוריהן.
את יודעת, כשמגישים אוכל, יש להגישו ביד ימין ולא ביד שמאל. כי יד ימין זה עץ החיים ויד שמאל זה עץ הדעת.
אהה..אני אומרת. תודה על הטיפ.
שמת לב שהם כולם פה מגישים ביד שמאל?
טוב, זאת הכללה , חשבתי לעצמי, יש פה רק כפותנית אחת היום, מה זה כולם. ולו אני עונה: נו, אולי זה כי יד שמאל זה ישר מהלב. ומחייכת אליו.
טוב האמת שתקעתי נוד בשירותים ורציתי לעכב אותך אם במקרה היית בדרך לשם. שיתאוורר קצת.
אני מתפוצצת מצחוק. תודה, אני אומרת לו. זה מתחשב מצדך.
והוא מוסיף: אבל זה טוב הקטע עם יד שמאל והלב. מי שהולך עם הלב, מלבלב.
אני שותקת ותוהה איך מתחילים לקפל עניינים, בכל זאת אמצע יום עבודה, והוא ממשיך: זה לא אני המצאתי.
את מה?
את מי שהולך עם הלב מלבלב.
אז מי המציא?
המורה הרוחנית שלי.
אה, יפה. המביא דברים בשם אומרם..
והוא מחפש את זה כתלמיד:
..כאילו, כאילו הביא...ואז מסתער על זה:
כאילו הביא גאולה לעולם!
נכון!

תגיד, אני שואלת בנועם: אפרופו גאולה, נראה לך שכבר אפשר להיכנס לשם?
זה אני ראוי לבדוק את זה (יש לו איזה מתח סביב מטבעות לשון, אני כבר שמה לב)
ואז הוא חוזר משם ואומר, כמעט שם פעמיו החוצה:
צריך רק לפתוח את החלון ואת הוונטה ונראה לי שיהיה בסדר.
צריך אז תעשה וקשה, אני אומרת לו נחרצות אף יותר ממורתו הרוחנית. תפתח חלון תפעיל וונטה, אני אחזור אחרי זה.

והלכתי להשרות את הלוביה.

_צריך רק לפתוח את החלון ואת הוונטה ונראה לי שיהיה בסדר.
צריך אז תעשה וקשה, אני אומרת לו נחרצות אף יותר ממורתו הרוחנית. תפתח חלון תפעיל וונטה, אני אחזור אחרי זה._
חה!

משרים לוביה? את לא מבשלת את זה ירוק ככה?

<קרוטונית באמא'שלך>

הלוביה היבש, עיוני.

לוביה יושב יחד עם במיה ומלוחיה במגירת ״מאכלים של אחרים שאין לי מושג מה עושים אתם״
יאללה, לא תספרי מה וישלת?

אוי מעולה! תודה לך שהצחקת אותי ככה.
יאללה ראבוטה.
נשיקות ושתהיה שנה דבש!

(למרות שמקוה שיהיו כאן עוד הפתעות לפני החג..)

וסליחה שכך צר עולמי, אבל הזכרת לי את אותה פעם,
שאני הייתי בדרך הביתה, לבדי באוטו, ומרשה לעצמי חופשי, כי לבדי באוטו
וזותי נופפה בכניסה ליישוב ושאלה אם אפשר טרמפ פנימה,
היא תמיד הולכת ברגל אבל עכשיו קור כלבים בחוץ,
ואני תהיתי ביני לבין עצמי מה יותר הומניטרי,
להכניס אותה למכונית מפני הקור,
או להשאיר אותה בחוץ באויר הצח,
ולא שיתפתי אותה בלבטים, רק השארתי חלונות פתוחים משני הצדדים וקויותי.

<פ.שקאדו באמ'שלי>

לוביה: להשרות לילה. לשפוך מים ולשטוף.
לבשל במים חדשים, עד שכמעט מתרכך לגמרי. (גם מתרכך לגמרי זה בסדר).
בלי מלח. קטניות נשארות קשות עם המלח.
לטגן בצל בסיר נוסף. לגרד פנימה כמה עגבניות אדומות מאוד. אולי רסק לחיזוק. שום, כמון, מלח פלפל. כשחם , להוסיף את הלוביה, להוסיף מים כך שיכסה בעדינות, לא מרק. אחרי רתיחה קצרה להעביר לאש קטנה על להבה קטנה, עם מכסה. ככה וככה זמן. (סליחה. זאת לא התגרות. כאן את צריכה להתחבר עם זה. לכי על זה. זה ייצא לך טעים בכל מקרה וכל עוד לא נגמרו הנוזלים. אז אל תפחדי. פשוט לכי על זה ותזכרי שלוביה יבשה זה זול יחסית, וההכנה פשוטה, ולא קרה כלום אם שרפת את זה או משהו. )
לאכול עם אורז לבן. נדמה לי שלהוסיף טיפה סוכר לרוטב המתבשל, ולימון כשזה מוכן, זה ממש לא רע.

וסליחה שכך צר עולמי,
כל עוד השמש זורחת בו מאותו מקום ידוע, כנראה שיש מקום לכולם

<קומ"ה באמ-אמא-שלי>

http://www.youtube.com/watch?v=Sx83eIVkKyo

http://www.youtube.com/watch?v=C3ut6S7H ... re=related
עוד אחד, יותר יפה אפילו.

http://www.youtube.com/watch?v=ic5VxM6q ... re=related
ועוד אחד.
עדיין לא הביצוע שחיפשתי. לא נורא.
איזה שיר יפה.

לפעמים באמת עדיף לא לחקור במופלא ממך.
שיטוט באינטרנט בעקבות השיר הזה והמשפט המסקרן בפתיחתו, הפך אותו משיר על ג'ניס המאגניבה שמשכה את לאונרד בעניבתו מהמעלית לחדר במלון וביצעה בו את זממה, לשיר על ילדה אבודה שחשבה שפגשה במעלית את כריס כריסטופרסון , ועל רקע הטעות חוותה ניצול מיני בחדר במלון ,ואיך שהיא מתה בתוך כל המאגניבות שלה שנתנה להכל כיסוי מוסרי אז הופ הוא הלך וסיפר על זה לכולם בשיר יפהפה ומצליח.

אז אני משאירה את השיר. ומקווה לחזור לחוויה הראשונה של השמיעה , של ג'ניס המגניבה שגררה אותו מהמעלית השאירה אותו המום ופיוטי.
לאנשים מותר לעשות מה שהם רוצים עם אגדות. מה שהם רוצים, במיוחד בערב ראש השנה.

ראיון עם ג׳ניס האהובה, האבודה, הענקית, יוצר רושם שה״ניצול״ הוא יותר במובן של חוסר הדדיות: ״אני-עשיתי-לו-הוא-לא-עשה-לי.״

אגב, שנים אח״כ לאונרד היכה על חטא על חשיפת זהותה של ג׳ניס (בצדק), ואמר שזהו לו ה
sole professional indiscretion

<פשוט כ״כ טלטלת אותי עם הידיעה הזו על לאונרד, שהייתי חייבת לחפש ידיעה קצת יותר מנחמת. את מוזמנת למחוק. @} >

לשיר על ילדה אבודה שחשבה שפגשה במעלית את כריס כריסטופרסון , ועל רקע הטעות חוותה ניצול מיני בחדר במלון ,
לא, לא ככה היה! אקס שלי סיפר לי, והוא היה מומחה לאנקדוטות כאלה. וגם לליאונרד כהן.
ג'אניס עלתה במעלית, פגשה שם את ליאונרד, שאלה אותו: אולי אתה יודע איפה כריס כריסטופרסון?
ענה לה: ליידי, אני כריס כריסטופרסון!

והשאר כבר היה בחדר. אבל זה ממש לא היה טעות או הטעיה. זו היתה יציאה שרמנטית של גבר שעם כל הקסם שלו, יודע שהוא לעולם לא יהיה כריס כריסטופרסון. ושל בחורה שקלטה את הקסם בכל זאת.
כך ההוא סיפר לי, וכך אני הבנתי את זה.

<קומ"ה>

שנה טובה גם לכן כאן, באקווריום.

לא הבנתי איפה הניצול
וברור שהיא ידעה שהוא לא כריס כריסטורפרסון
הוא אפילו לא דומה לו בשום צורה

וגם לפי מה שכתוב בשיר עצמו
You told me again you preferred handsome men
but for me you would make an exception.
And clenching your fist for the ones like us
who are oppressed by the figures of beauty,
you fixed yourself, you said, "Well never mind,
we are ugly but we have the music."

ושנה טובה ומתוקה לכולנו

את קולטת ש עוברת אורח כתבה לי בנונשלנטיות של בלונדיניות שהבלוג הזה קיים רק לפי כמה ימים? (או שבועות, מי יודע. הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם). יש בחורות שזה לא יאמן. בלי שום בושה. וזה עוד אחרי שלקחתי אותה לבר משובח בסן פרנסיסקו (וזאת לא אשמתי שהמלצר לא שם עלינו, רק מהבחינה הסטטיסטית לבדה קשה מאד למשוך את תשומת ליבם של מלצרים בעיר שבה להיות בחורות סטרייטיות זה קצת יוצא דופן).

בקיצור קראתי לאט, לאט לאט שלא יגמר לי מהר מדי, ומה אני אעשה עכשיו, מה? אלך לעבוד? אלך לעשות שפם? לחפש מלצרים שישימו עלי ויביאו לי עוד מהקוקטייל הזה? מה????

או בקיצור, שמחתי מאד לקרוא אותך שוב

אה, באתי להצטרף לתלונה שאת כותבת מעט מדי לאחרונה. הזנחת אותנו. זה באשמת החגים?

זה לא מה שכתבתי לה! כתבתי ״מרק ירקות כתומים!!!״
זה שהיא הבינה דבר מתוך דבר, זה בגלל שהיא דוקטורית מלומדת.

זה באשמת החגים?
זה באשמת הדגים!

בשמת וקרוטונית, אני מתפלאת עליכן. זה לא באשמת הדגים והחגים אלא באחריותם. ועוברת, בדיוק. אומרים לי מרק ירקות כתומים. ירקות זה באופן, כתומים זה צבע המסגרת של התגובות, ומרק הוא בסך הכל ביטוי מוחשי לקונספט של דעות, רגשות וחוויות מעורבבים לכדי שלמות ומוגשים חם ע"י דג חתול. מה לא ברור פה?

חגים שמחים לכולם!

אני זוכרת איך, כשגיליתי את הבלוג הזה לראשונה, הרשימה אותי הקריאה הנרגשת של עוברת אורח :
זה שאף אחת לא סיפרה לי על הבלוג הזה עד עכשיו...... זהו, איבדתי את אמוני במין האנושי. לב של אבן יש לכן, לכולכן!
אז לטובתך עוברת, ולטובת כל המתלוננות האחרות שנרדמו פה בשמירה

, אני ממליצה לגלגל למעלה, \
לפוסט של הדגחתולה, מה-31.8.12 בשעה 01:29.
גמר חתימה טובה לכולנו. @}

ואי ואי, איך נהיה פה שיכון ותיקות. תכף מישהי תשלוף סוגריים משולשים ומי יודע לאן זה יוביל.

שיט.

(-:
[אני לא בסוגריים המשולשים. אין לי הוותק].

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יו, חג שמח!
בדרך חתחתים אסוציאטיבית לא ברורה, השמעות תכופות של שירי חיים חפר גרמו להתגעגע גם לכאן ולבדוק מה הנץ פה והנה פריחה יפה שכזו.
והנה חיים חפר אחד בשביל המארחת מ<

>
<מימה קיבוצניקית בקיבוץ שהותק נר לרגליו ולכן באינטערנעט מרשה לעצמה למרוד ולהשתמש באיזה סוגריים שהיא רוצה בלי קשר לותק>

זאת הייתי אני כאן למעלה, כמובן, המחשב שכח שאני מכאן

עושה מה שאומרים לי פותחת את הלב
לוקחת מספריים גוזרת מרגישה את האויר
הלב מרחף בהתרגשות אולי זה ככה
יש נשר יש גשר הכל יש בדיוק
זה זז הנה זה זז לשם, לא ברור לא מסתכלת ישר
מוזר איך לפעמים באויר זה הכי על האדמה
הכל צפוי הרשות נתונה
הכל צפוי הרשות נתונה

זה ציטוט משיר רוק ידוע של זמרת כלשהיא?
כי ככה זה נשמע. מתנגן לי בראש ישר עם הלחן והכל.

הזכרת לי שפעם גם כן כתבתי משהו בסערה גדולה, ואחותי שאלה בתום לב "זה תרגום של גוגל על משהו?"

כבר עדיף זמרת רוק. (אחותי לא נהנית כשאני מזכירה אותה כאן. היא אומרת שזה תמיד באופן לא מחמיא. אז רק למען הסר ספק, היא האדם הכי אהוב, נפלא, חכם, טוב לב, יפה, מבין, שיודע את הדבר הנכון בזמן הנכון לא משנה מה רבה תהיה המהומה. טפו עליה, חמסה, מכוערת. היא פשוט לא חפרנית. חפרנות לא באה לה טוב. )

לא, לא, זה תשובה למישהי שאני אוהבת עד מאוד, מאוד. שבדיוק באה לי טוב באותו רגע שקרה לפני שזה נכתב.

ואחותי שאלה בתום לב "זה תרגום של גוגל על משהו?"
D-:

D-:

יאללה להקליט. הלהיט הבא ב... (יש עוד רדיו היום?)

רדיו והקלטות זה מימה. עוד בים ככה היה. זה שהיא נרדמה עם בקבוק רום ביד זה כבר משהו אחר.

האמת היא שהפסקתי להתקיים כמובן. והנה נוצרתי שוב מחדש. נראה מה ילד יום.

יש דף בפייסבוק (סליחה על חילול הקודש והזכרה של זה כאן) שנקרא 'שירת גוגל' זה קורע מצחוק. אם את כובת איזה צירוף מילים ומעתיקה את כל האפשרויות של גוגל יוצא לך שיר קטן. נסי ותהני.

לא הבטיחו בלוג חדש אחרי החגים? מה קורה?
(יושבת על הטריבונה ומפצחת גרעינים בעצבנות)

שלום למי שביצע עריכה בשם "צדק"
מבקשת לדעת מה ערכת

אח, איזו אכזבה! ראיתי דג חתול ב מה חדש וכבר קיויתי שכתבת לנו. והנה, רק דאגה מאיזו עריכה עלומה וחשודה S-:

(עכשיו גם אני דואגת)

בוקר טוב דגחתולית יקרה. הבאתי לך אופרה באנגלית, שלא תצטרכי להסתבך עם הדף של המילים. נוגה אבל יפהפה .

אוייש זה כל כך כל כך יפה. תודה רבה. (איפה הדף של המילים?! לא מבינה אף מילה. )

הנה פה . לרדת עד ל- Act III
בית ראשון:

If Love's a Sweet Passion, why does it torment?
If a Bitter, oh tell me whence comes my content?
Since I suffer with pleasure, why should I complain,
Or grieve at my Fate, when I know 'tis in vain?
Yet so pleasing the Pain, so soft is the Dart,
That at once it both wounds me, and tickles my Heart.

תודה

אולי אינטרנט זה לא כזה דבר נורא.
יש לי הרגל שמעצבן את הילדים שלי: הם אומרים משהו, למשל "ככה סתם"
ואני מיד מתחילה "ככה סתם כאילו כלום..."
או "אמא..."
אז "אמא, אמא, הירח שר לך אמא..." והם תמיד בתגובה אומרים אוף נו די, די.
או, "כל הלילה ..." אז, "כל הלילה על האש על נפשנו אבקש.." כאלה.

ועכשיו, היא אמרה לי "אני אשיר לך שיר" ואיך אפשר להתאפק, במיוחד מישהו עם הנגע הזה , אבל היא הקדימה אותי ואיך שלקחתי אויר אמרה רגע, רגע, ורצה למחשב, אני אמצא לך ביוטיוב, ואז נשמעה צעקה:
"אמא, אריק לוי הוא זמר טוב?"
אריק לביא, אני צוחקת
אבל הוא זמר טוב? כי יש את זה בביצוע של אריק לביא
אה... (בינינו. שאלה מביכה. מי אי פעם שאל את עצמו אם אריק לביא זמר טוב? הוא לא זמר טוב או רע. הוא אריק לביא! זה לא דבר שמתווכחים איתו ומתחילים לפתח עליו דעות.)
"הוא לא זמר טוב. הוא הזמר ששר את זה. " אני צועקת חזרה.
אז היא שמה את זה וחזרה בחיוך מרוצה לסלון.
http://www.youtube.com/watch?v=lEQerEPZgnQ

איזה כיף!!!! מטעמים! (-:

כשהבנזוג שלי עושה אריק לביא ישר אני נופלת שדוּדה לרגליו (קרועה מצחוק) ושוכחת לו את כל מה שזכרתי לו. @}

יש לי הרגל שמעצבן את הילדים שלי
הי, יש לי אותו הרגל! ירשתי אותו מאמא שלי כמובן.
המצחיק הוא שיש מילים שמוציאות ממני חלקי שיר ששמעתי רק ממנה, ואני לא מכירה בכלל. למשל: אם נושקי אומר על משהו "אוהו!" (בעיקר בעצבים) אני ישר משלימה ל: "מה הקולות שם בלילה? הו, תן מיילל" ומעולם לא שמעתי את הדודאים שרים את זה, רק את אמא שלי (כל פעם שאמרתי אוהו, אלא מה)

גם לי!!! ואני עוד זוכרת את אמא שלי מרגיזה אותי איתו!!!

אם נושקי אומר על משהו "אוהו!" (בעיקר בעצבים) אני ישר משלימה ל: "מה הקולות שם בלילה? הו, תן מיילל" ומעולם לא שמעתי את הדודאים שרים את זה, רק את אמא שלי
מעולה. מעולה !

גם לי!!! ואני עוד זוכרת את אמא שלי מרגיזה אותי איתו!!!
שיוווו!
מה קורה פה? ואני כתבתי את זה בתחושה שאני מטרחנת, ולכבוד אריק לביא מחלתי על כבודי.
נחלת הכלל הסמויה! אני אראה לילדים שלי מה זה, אני אראה להם!